(ראה גם: פורים)
כי מזל באדר מזדווג הנר, (שהוא המלכות), ומוציא אותיות קטנות, שבוקעות רקיעים ויוצאות לעולם, בזמן שהן יוצאות, כל הנשמות הערומות שהן עתידות לחזור (לעולם), יוצאות עם האותיות ומתאחדות בהן. (יתרו רעט)
באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צרכי הרבים ומציינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים. ולמה באחד באדר, כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן... (שקלים ב א)
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה. (תענית כט א)
קונם יין שאיני טועם... עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון, עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון. אלמא סתמא דאדר דקאמר ראשון הוא, לימא מתניתין רבי יהודה היא, דתניא אדר הראשון כותב אדר הראשון, אדר שני, כותב אדר סתם דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אדר הראשון כותב סתם, אדר שני כותב תיניין... והתניא עד ראש חודש אדר עד ראש חודש אדר הראשון, אם היתה שנה מעוברת עד ראש חודש אדר השני... (נדרים סג א)
במאי קמיפלגי רבי עקיבא ובן עזאי, רבי עקיבא סבר אדר הסמוך לניסן זימנין מלא וזימנין חסר, זימנין דמיקלע ביום ל' וזימנין דמיקלע בכ"ט, ומשום הכי לא קביע ליה זמן, ובן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, הילכך קביע ליה זמן בכ"ט באדר. (בכורות נח א)
רבי אבהו בשם ר' לעזר, בכל שנה ושנה, הקיש שנה שהיא מעוברת לשנה שאינה מעוברת, מה שנה שאינה מעוברת אדר סמוך לניסן, אף שנה שהיא מעוברת אדר סמוך לניסן, אמר רבי חלבו כדי לסמוך גאולה לגאולה. ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת, מה טעמה מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, אדר הראשון תוספת אדר השני תוספת, מה ביניהון, ר' שמואל בר רב יצחק אמר שני כבשי עצרת ביניהון, נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה שהיא מעוברת, אין תימר אדר הראשון תוספת שנה ארורה היא, אין תימר אדר השני תוספת אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון. אמר רבי אייבי בר נגרי מתניתא אמר כן, אדר הראשון תוספת, דתנינן תמן הן העידו שמעברין את השנה כל אדר, שהיו אומרים עד הפורים, הן העידו שמעברים את השנה על תניי, הדא אמרה אדר הראשון תוספת, אין תימר אדר השני תוספת, לא קיים על שתא ומעבר לה... לעולם אדר סמוך לניסן חסר... (מגילה ז א, וראה שם עוד)
באחד באדר משמיעין על השקלים, למה באדר, ויראה שהוא זמן תשובה כמו אלול סוף השנה, כי גם בניסן ראש השנה ובאדר תשובה מאהבה, לכך מרבין בשמחה שנתעורר רצון ונדיבות בכל איש מישראל, שזה ענין השקלים לעורר נדיבות ישראל, כי בודאי אין רצון ה' במחצית השקל, רק בהתעוררות רצון פנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים, כי יש בכל איש ישראל נקודה פנימית בלתי לה' לבדו... וכן בכל שנה כתוב במדרש, כשקורין פרשת שקלים וכו', ובאדם מתעורר רצון פנימי למסור הכל להשי"ת רק על ידי שאין לנו בית המקדש בעונותינו הרבים, ממילא נתעורר אהבת ה' לישראל ויכולין לשוב בתשובה מתוך שמחה. וניסן ראש השנה לחדשים הוא בחינת התחדשות שבא על ידי שמחה ואהבה להשי"ת. (שקלים תרל"א)
באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, אף כי התרומה הוא בניסן, חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, רק שבני ישראל צריכין לעורר זה ההתחדשות על ידי הנדבה, כי בחודש אדר שהביאו כל בני ישראל את שקליהם התעורר עת רצון מאד... (שם תרל"ג)
במדרש מים רבים וכו' ...וכן התעוררות השקלים באדר שהוא כמו אלול שנתקן לתשובה מאימת הדין, כן אדר מתוך האהבה שימי ניסן ממשמשין ובאין, שהוא התחדשות שניתן לבני ישראל שבחר השי"ת בנו להיות עמו וחלקו... (שם תרמ"א)
משנכנס אדר מרבין בשמחה, הוא שמחת הנדבה שהביאו בני ישראל בכל אדר השקלים, ואיתא מצות שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושין וכו', וכל נדבת ישראל לשמים היה בשמחה... לכן נתעורר שמחת עבודת בית המקדש בימים אלו... ובגלות יש להתחזק במעשה הצדקה שעל ידי נדבת המשכן נתקנו בני ישראל אחר החטא... (שם)
משמיעין על השקלים ועל הכלאים... שסדר הטבע ימות הגשמים הכנה להתבואה, שצריך לעבור חרישה וזריעה וכו', עד שנתברר אחר כך להוציא לחם מן הארץ, כמו כן תשרי ראש השנה בכלל, ובניסן מיוחד לבני ישראל ראשית תבואתו והבירור הוא באדר, כי אז מתחיל התגלות החטה, שמקודם היה מעורב בשורש תוך הקש, לכן עיקר מלחמת עמלק והמן באדר... ושקלים הוא ענין "מיד אחי", כי הנדבה קודם שבאה לידי מעשה צריכה שמירה מתערובות פסולת שמערב היצר הרע בכל מצוה פניות ורצונות שלא לשם שמים... (שם תרנ"ו)
במדרש וכי לאורה צריך וכו'... וכן אמר על חודש אדר שהוא התחזקות על ידי שיודעין שהכל ממנו ית', כמו שאמרו רז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר אדיר במרום ה', הפירוש גם כן שידע שהכל מכחו ית' וזהו הקיום והחיזוק, וכן חודש אדר מרמז על דלות ורשות... (תצוה תרל"א)
כתיב הרבית הגוי וגו', רמז למה שאמרו משנכנס אדר מרבין בשמחה, אם כן אדר חודש של שמחה וחשוק כמו שכתוב בספר יצירה, כי שחוק באדר, ובני ישראל יש להם שני אדרים, זה שאמר לו הגדלת השמחה, ועיקרן של דברים דכתיב שמחה לאיש במענה פיו, וזה כולל ברית הלשון והמעור. ובאמת עיקר הזיווג הוא שמחה, ועל זה נאמר ולישרי לב שמחה, אבל גשמיות התאוה מכסה השמחה, ולא עוד שמפיל עצבות על האדם היפוך הפנימיות שבו... (פורים תרנ"ד)
עיקר הישועה בפורים... והטעם כי הוא סוף השנה והסט"א נמשכת בסוף כקוף בתר בני נשא, ואז העצה רק על ידי ואהבת לרעך כמוך, שכח כלל ישראל דוחה השקר, ולכן תיקנו משלוח מנות ומתנות לאביונים לעורר אהבת בני ישראל... (שם תרס"א)
בגמרא ביצה ט"ו הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר, אדר הוא התחזקות כמו שכתוב (תהלים צ"ג) אדיר במרום ה', והנה בכל דבר יש שני קנינים... והנה החודש הזה שנקרא אדר שמו מורה עליו שהיא עת התחזקות והשתוקקות ישראל לאביהן שבשמים, וזה בלתי אפשר רק על ידי שמחה, וזה שאמרו חז"ל (תענית כ"ט א') משנכנס אדר מרבין בשמחה, דהיינו על ידי השמחה מרבין את הקדושה, ולכך הצירוף מראש חודש אדר שני ה"הין בראשונה ויו"ד וא"ו... (שמות משפטים תרע"א)
ובזה יש לפרש... והיינו שטבע חודש אדר שהוא מזל דגים מושך להתקררות בעבודה ובהוראת הויה מהופכת שהוא צמצום ודין, שבאשר ההארה מעוטה היא בקרירות, ועל כן המן כשנפל לו הגורל באדר שמח, בחשבו שזה עצמו הוא הטעם שמת בו משה שהאיר לכל העולם להמשך אחר השי"ת ברשפי אש שלהבתיה, והוא מותאם עם מה שאמר ישנו מן המצוות, כי הזמן הזה גורם בטבע התקררות כנ"ל... והמזל דגים שהיה מורה על התקררות מפני שהוא ביסוד המים שב להיות מורה על עינא פקיחא דלא נאים, ובלילה ההוא נדדה שנת המלך שנת מלכו של עולם... (שם תרע"ב, וראה שם עוד)
והגדנו על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דאדר קודם ניסן הוא כענין אלול קודם ראש השנה. והיינו דהנה בראש השנה ישראל מעוררין באתערותא דלתתא בשופר וצלותין ובעותין אתערותא דלעילא. אך ידוע בדברי האריז"ל דלכל אתערותא דלתתא באה מקודם אתערותא דלעילא... ובדוגמא זו הוא אדר קודם ניסן, דניסן הוא זמן שישראל עושין אתערותא דלתתא בעבודתם, וכמו שכתוב ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, בפסח מצה ומרור והשבתת שאור... אך כמו באלול באה אתערותא דלעילא לעורר את הלבבות להכין עצמן לתשרי, כן נמי באדר באה אתערותא דלעילא, וקול דודי דופק על מיתרי לב ישראל לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים. וכמו שבאלול תקנו כלים להארה בתקיעת שופר של אלול, כן נמי תקנו באדר ההשמעה על השקלים, והוא בגוונא חדא, אלא ששם משמיעין בכלי הוא השופר, וכאן משמיעין בפה... (שם תרע"ח)
...וכן היא הפלוגתא אי אדר ראשון תוספת או אדר שני, כי החודש הנוסף הוא לעומת האהבה כנ"ל, וכפי סדר לידת השבטים מיוחס חודש זה לבנימין צדיק דלתתא, שהוא אהבה והשתוקקות עצומה לאביו שבשמים... ועל כן חודש זה הוא אהבה, והוא התרחבות והתפשטות גבול הקדושה, על כן מאן דאמר אדר שני תוספת הוא, שאחר י"ב חדשים שבטבע שתקנו ישראל זוכין אחר כך לאהבה והתרחבות גבול הקדושה, והוא כדעת יוסף להקדים מנשה לאפרים, ומאן דאמר אדר ראשון תוספת הוא שעל ידי הדבקות באהבה והתפשטות גבול הקדושה זוכין להשלים את הטבע, וכן קיימא לן, דאדר ראשון תוספת כנ"ל דהלכתא כיעקב, וכמו שעשה דוד בכבוש סוריא. (תרומה תרע"ג)
והנה כמו בתשרי קודם אתערותא דלתתא צריך שתקדם לה אתערותא דלעילא, כן הוא בניסן, שלאתערותא דלתתא באהבה צריך שתקדם לה אתערותא דלעילא והוא חודש אדר, והוא מלשון חוזק, מלשון מים אדירים, והנה הוא להיפוך מאלול, שהוא מלשון אליל, שהוראתו אפס ואין, שהוא כניעת הנפש, והוראת לשון אדר הוא חזוק והגבהת הנפש והגבהת הלב בדרכי ה', ונקרא אומץ וחשיבות בעיני עצמו, באשר שרשו שורש ישראל רם ונשא וגבה מאד, וזה נותנין מן השמים בלב ישראל בחודש אדר... (פקודי תרע"ג)
...וכך קבלתי כי בחודש זה מסוגל מטעם זה לפיקוד עקרים ועקרות, והיינו לפי שחודש זה מיוחד למחיית עמלק, וכל מניעת הולדה הנמצא בזרע ישראל הוא רק מקטרוג עמלק שחותך מילותיהם וכו', המקטרג נגד קדושת הברית שבזרע ישראל שממנו נמשך הריבוי וההולדה. ובני יוסף אמרו ליהושע "ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'", כי בו היה ברכת הריבוי שהיא קדושת היסוד, ועל כן הוא שטנו של עמלק... (חלק א פוקד עקרים עמוד לו)
...ושוב ראיתי כן בספר קדושת לוי דחודש אדר שמזלו דגים הוא נגד יוסף דברכתו וידגו לרוב, וגם הוא לפעמים ב' וכן שבט יוסף פעמים נחשב לב' שבטים, וכמו דבחדשים העיקר הוא הב', כן בשבטים אפרים העיקר, ונקרא על שם כי הפרני וגו' כי בו כח הפריה ורביה כברכתם וידגו וגו', שהוא באדר, כמ"ש בראש השנה ח' א' בצאן מתעברות באדר. וישראל בכל מקום נמשלו לצאן, ונקרא אדר לשון אדיר מורה כח וגבורה שעיקרה בכבישות היצר, וזה כחו של יוסף... (חלק ד מחשבות חרוץ ד עמוד יב)
וזהו הגאולה דחודש זה שלא היתה גאולה שלימה כדניסן, דאכתי עבדי אחשורוש אנן, רק הראנו השי"ת דגם בעבודתנו לא עזבנו ודאני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם, שאף דמיוני עולם הזה של בני ישראל אינם נפרדים מהשי"ת, דאף שלא זכה עדיין לגאולה שלמה להיות חרות מיצר הרע לגמרי, עד שכל דמיונותיו גם כן יהיה רק בדביקות השי"ת, ועד שבחלומו גם כן הנה ה' נצב עליו שיזכו לזה כל זרע יעקב לעתיד... מכל מקום יכול כל אחד החפץ להתקדש ובא לטהר לזכות לאתחלתא דגאולה, שהוא השער אשר צדיקים יבואו בו, דרגא דיוסף הצדיק שהיה בכל דמיונותיו כונה לשם שמים... (שם עמוד יג)
ובחודש אדר שבו הוא הריבוי דישראל, אז הוא זמן העיבור שנה שניתוסף חודש והוא על ידי חיבורה עם החמה ומקבלת עבור, כנזכר למעלה לשון רז"ל מתעברות באדר... והתגלות ביאת הנפש לעולם הזה הוא על ידי הגוף, וכן ביאת ניסן בזמן אביב הוא על ידי עיבור אדר... ושני חדשים אלו הם זמן פקידת עקרות שעיקרו בנפשות מישראל, דכנסת ישראל נקרא עקרה, כמ"ש "רני עקרה לא ילדה", ורז"ל פירשו (ברכות י') דלא ילדה בנים לגיהנם, פירוש דלידה הוא התחדשות שאינו כלל בהקודם, וכל התחזקות נפשות מישראל הרי אף הם בכלל הכנסיה ואין קרוי לידה חדשה אם היתה יולדת בנים לגיהנם חס ושלום... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קצב)
ובאדר הוא ההתגלות דמלא ברכת ה' ושמחה הוא התגלות הנייחא שבלב וטובה שמרגיש בפנימיותו להיות גלוי על אבריו בחוץ גם כן, ועל כן באחד באדר משמיעין על השקלים וקורין פרשת שקלים בשבת שמברכין אדר, דענין השקלים הוא קדושת עניינים הגופנים, ועיקר תשמיש שקלים החדשים לצורך קרבנות מתחיל בניסן, ואדר הוא המכין לו שיהיו לו שקלים לקרבנות, וזה כמ"ש למעלה מענין אדר וניסן שהם דוגמת גוף ונפש הפועלת דרך אברי הגוף, וקדושת ענייני הגופנים היינו שיוכל לפעלם בקדושה ולא יצטרך למנוע עצמו משם דבר שלבו חושק, לפי שהכל קדוש לה' זה גורם שמחה... (שם עמוד קצג, וראה שם עוד)
...ופריה ורביה נמשך מהדעת, כטעם והאדם ידע, על כן בו נולד משה רע"ה שהוא סוד הדעת ומת גם כן בו ונסתמו מעינות החכמה, סתימה הוא אוטם וערלה הנמשך ממציאות ערלת הגוף בעולם הזה, ומצד הזה הפיל המן פור על חודש זה שחשב שבו יהיה ניצוחו, ונהפוך הוא דרך בחודש זה הוא מפלתו ביד זרעא דיוסף שהם נגד אותו החודש, כי באמת עמך כולם צדיקים שומרי הברית... (חלק ה רסיסי לילה עמוד קח)
וזהו קדושת חודש אדר שהוא נגד זרעא דיוסף שומרי הברית שגדר עצמו מערוה, ושם אתה מוצא קדושה, על כן נברא באות הק', ואין עמלק נופל אלא בידם, כי כל טענתו הוא נגד קדושה זו, דעל כן איתא ויזנב וגו' כידוע. ועל כן בו נולד משה רע"ה שהוא שורש הקדושה דבני ישראל עד שפירש לגמרי מן האשה, ובו מת, כי עדיין אין התגלות הקודש דבני ישראל גלוי לכל בפועל גמור והאמת היא נעלמת. וזהו גם כן מצד אותו חודש מצד הדמיון שבו דבכל דבר אמת יש דמיון כנגדו, זה לעומת זה, וגם בקדושה וגדר ערוה יש קדושים באמת, וזהו אצל כלל בני ישראל... ויש שכפי דמיון העולם הזה נראה מוגדר וקודש, וזה יש גם באומות העולם... ובאמת הוא דמיון כוזב... (שם עמוד קעח)
...ואחר כך חודש אדר באות ק' קדושת יעקב אבינו ע"ה שהוא הבריח התיכון מבריח וגו', ובחודש זה מחיית עמלק שהוא מנגד לקדושת הברית ששונא דם מילה... (ר"ח שבט ב)
...ואחר כך בחדש אדר מכת חשך נגד חכמה מוחא ואז הוא מחיית עמלק, ומרמז נגד משיח בן יוסף שאין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל, ושבט הוא ההכנה למחיית עמלק, ואמרנו שלכך המצוה בפורים לעשות סעודה ולשתות, כי כבר נתקן ענין אכילה ונמחה זכר עמלק על ידי צדיק האוכל לשובע נפשו... (פרי צדיק לט"ו בשבט א)
...וענין חודש אדר הוא התגלות הארת תורה שבעל פה, שעל זה מרמז מה שנאמר היתה אורה זו תורה, בלשון נקבה, שמרמז על הארת תורה שבעל פה... ובזה נוכל לרמז גם כן ענין חודש אדר שנוצר בשחוק, והוא דייקא אחר העצב של חודש שבט העבר, וזהו עיקר השחוק של הקדושה הבאה אחר העצב, והוא גם כן מענין סמיכת גאולה לתפלה, כי חודש שבט הוא בחינת גאולה שנותן הודאה לשעבר שזוכה להתיקון להיות נגאל מעומק הרע, וחודש אדר הוא בחינת תפלה על להבא, והיינו היראה המופיע בלב נפשות ישראל, ומזה נולד השחוק והשמחה בלב, כענין מה שנאמר שמחתי מתוך יראתי, ומשנכנס אדר מרבין מהאי טעמא בשמחה כנ"ל. (ר"ח אדר ב)
להבין ענין ריבוי השמחה באדר, והלא חודש אדר מותר בהספד ותענית ואומרים בו תחנון, אך עיקר השמחה כשמקבל עליו הישראל עול מלכות שמים וכשקשור בשורש בהשי"ת, מזה בא השמחה... (שם ה)
האר"י הק' ז"ל חשב י"ב חדשים לי"ב השבטים כסדר הדגלים, ונמצא אדר לנפתלי, וזה שאמר בספר יצירה המליך אות ק' בשחוק, דבנפתלי כתוב נפתלי שבע רצון... ובספר קדושת לוי חשב חודש אדר כנגד יוסף, ועל כן מתחלק בשנת העיבור לב', כמו יוסף שמתחלק לפעמים למנשה ואפרים... (שם י)
וזהו עיקר העסק בחודש זה לתקן פגם היצר הרע והנחש שמשליך קרירות ועצלות על האדם תחלת מפלה שינה, ועל ידי שמתקן זוכה שעל ידי השינה ישיג זריזות וחשק ויהא יגע בתורה הרבה... (ר"ח אדר ב א)
...כן בחודש אדר מרבים והולכים בשמחה מיום ליום, זוהי עבודה פנימית מיוחדת הצמחת השמחה, שהיא התפתחות השמחה. וצריך עיון מה ענינה של התפתחות זו, ועוד ידוע מה שכתבו בשם האר"י ז"ל, שקדושת יום הכפורים טפלה היא לקדושת פורים... (חלק ב עמוד קכג, וראה עוד ערך שמחה)