(ראה גם: אלקים-ישראל, בריאה-אדם, דבקות, השגחה, ידיעת ה', עבודת ה')
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו... (בראשית ו ה)
וירח ה' את ריח הניחח ויאמר ה' אל לבו לא אסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. (שם ח כא)
כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמנו ויחי. (דברים ה כג)
וידעת כי ה' אלקיך הוא האלקים הא-ל הנאמן שומר הברית והחסר לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור. ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו. (שם ז ט)
ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל. מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם, כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש... (שמואל א ב ו)
ועתה נאם ה' חלילה לי כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. (שם שם לא)
ותקטן עוד זאת בעיניך אד-ני אלקים ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק, וזאת תורת האדם אד-ני אלקים. (שמואל ב ז יט)
ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. יצילני מאיבי עז, משנאי כי אמצו ממני. יקדמוני ביום אידי, ויהי ה' משען לי. ויוצא למרחב אתי, יחלצני כי חפץ בי, יגמלני ה' כצדקתי כבר ידי ישיב לי... כי כל משפטו לנגדי וחקתיו לא אסור ממנה... (שם כב כ)
ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם. למען יראוך כל הימים אשר הם חיים על פני האדמה אשר נתתה לאבתינו. (מלכים א ח לט)
ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר. (ישעיה מב כא)
ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל, אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט. (שם מו ד)
החפץ אחפץ מות רשע נאם אד-ני אלקים, הלוא בשובו מדרכיו וחיה. ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי, כל צדקתיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות. (יחזקאל יח כג)
טוב ה' למעוז ביום צרה, וידע חוסי בו. (נחום א ז)
עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם. עם נבר תתברר, ועם עקש תתפתל. כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל. כי אתה תאיר נרי, ה' אלקי יגיה חשכי... (תהלים יח כו)
יושב בסתר עליון, בצל ש-די יתלונן. אמר לה' מחסי ומצודתי אלקי אבטח בו. כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות. באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו... יפל מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש, רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה. כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך. לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך... כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי. (שם צא א)
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם. (שם קכא א)
למנצח לדוד מזמור, ה' חקרתני ותדע. אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק. ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה. כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה. אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה. אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח... כי אתה קנית כליותי תסכני בבטן אמי... לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ. גלמי ראוי עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. ימים יצרו, ולא אחד בהם... (שם קלט א)
ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו. (שם קמד ג)
אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלקיו... עשה משפט לעשוקים נתן לחם לרעבים. ה' מתיר אסורים. ה' פקח עורים ה' זקף כפופים, ה' אהב צדיקים. ה' שמר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות. (שם קמו ה)
אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. (משלי כא ל)
האנוש מא-לה יצדק, אם מעשהו יטהר גבר. הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה. אף שכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, ידכאום לפני עש... (איוב ד יז)
אמנם ידעתי כי כן, ומה יצדק אנוש עם א-ל. אם יחפץ לריב עמו, לא יעננו אחת מני אלף. חכם לבב ואמיץ כח, מי הקשה אליו וישלם. (שם ט ב)
מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה. הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו. אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה. (שם טו יד)
אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו, או מה מידך יקח. לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך... (שם לה ה)
מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלקים יבקש את נרדף. (קהלת ג טו)
לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים. (שם ז כט)
ה' אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך... (דברי הימים א כט יט)
ויבא נח ובניו, ר' חייא פתח ואמר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. כמה הם בני אדם אטומי לב וסתומי עין, שאינם מסתכלים ואינם יודעים את כבוד רבונם שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, איך מבקשים בני אדם להסתר מחטאם ואומרים מי רואנו ומי יודענו, וכתוב והיה במחשך מעשיהם, אנה יסתתרו מלפניו...
כשאדם חטא לפני רבונו, וממשיך ומביא את עצמו להסתר, (דהיינו שמביא את עצמו לחשוב שאין מי שיראנו), הקב"ה עושה בו הדין בגלוי, וכשהאדם מטהר את עצמו (דהיינו שעושה תשובה), הקב"ה מבקש להסתיר אותו, שלא יתראה ביום אף ה', כי ודאי הוא, שהאדם צריך להסתיר עצמו שלא יתראה לפני המשחית כשהוא שורה בעולם... (נח קצה)
...והוא (דהיינו הנוקבא) שהלך לפני בני ישראל כשהיו הולכים במדבר, שכתוב, וה' הולך לפניהם יומם וגו'... ההולך לפני האדם כשהולך בדרך, שכתוב צדק לפניו יהלך וגו', (וצדק הוא הנוקבא), וכן הוא ההולך לפני האדם בשעה שזוכה, ולמה הוא הולך, היינו כמו שכתוב להצילך ולתת אויבך לפניך, דהיינו להציל את האדם בדרך, ולא ישלוט בו סטרא אחרא. (שם שפ)
אמר ר' אלעזר ווי להם לרשעים שאינם יודעים ואינם מסתכלים לדעת, ואינם יודעים להשמר מעונותיהם. ומה הקב"ה שכל מעשיו אמת, ודרכיו משפט, אינו עושה כל מה שעושה בעולם עד שמגלה אל הצדיקים כדי שלא יהיה לבני אדם פתחון פה עליו, בני אדם עצמם לא כל שכן, שיש להם לעשות דבריהם באופן שלא ידברו בני אדם שטנה עליהם, וכן כתוב, והייתם נקיים מה' ומישראל. ויש להם (לצדיקים) לעשות שלא יהיה פתחון פה לבני אדם (על הקב"ה), ויזהירו אותם אם חוטאים ואינם משגיחים על עצמם להשמר, שיהיה למדת הדין של הקב"ה פתחון פה (לקטרג) עליהם, ובמה (ינצלו ממדת הדין), על ידי שיעשו תשובה ומעשים טובים. (ויקרא קעט)
ויבא אלקים אל אבימלך וגו', וכי יבא הקב"ה אל רשעים כמו שכתוב, ויבא אלקים אל בלעם, ויבא אלקים אל לבן, ומשיב, אלא הוא הממונה השליח שנתמנה עליהם היה, (כי לכל אומה יש לה שר בשמים), משום שכל המלאכים בעת שעושים שליחיות מקבלים שם זה (אלקים), כי מצד הדין הם באים, והשם אלקים יורה דינים... (שם שמו)
רבי יוחנן אמר, לא חזינן מאן דפריש האי מלה כדוד מלכא, דאמר תסתיר פניך יבהלון וגו', ואחר כך תשלח רוחך יבראון וגו' ואחר כך יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, ואז השחוק בעולם, דכתיב אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים, לשמוח בישועתו. (שם ת)
כי כך דרכיו של הקב"ה, אם נותן עושר לאדם, למה נותן לו, הוא לזון את העולם, ולעשות מצותיו, לא עשה זה, אלא שמתגאה בעשרו, בו יוכה, שכתוב עושר שמור לבעליו לרעתו. אם נותן לו בנים, למה נותן לו, הוא כדי ללמדם דרכיו של הקב"ה ולשמור מצותיו, כאמור באברהם, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', לא עשה זה אלא שמתגאה בהם, בהם הוא מוכה, שכתוב לא נין לו ולא נכד.
וכן בדרך זה, כאשר נתן הקב"ה להם מיופי העליון של אדם הראשון, למה נתן להם זה, הוא כדי לשמור מצותיו ולעשות רצונו, לא עשו זה, אלא שנתגאו בו, באותו היופי בו הוכו... (חיי שרה מא, וראה שם עוד)
כעין זה כל אנשי העולם כלולים מלמעלה ומלמטה, וכל אלו היודעים לקדש את עצמם בעולם הזה כראוי כשהם מולידים בן ממשיכים עליו רוח קדוש, מן המקום שכל הקדושות יוצאות ממנו, ואלו נקראים בנים למקום, משום שהגוף שלהם נעשה בקדושה כראוי, וכן נותנים לו רוח ממקום קדוש עליון כראוי, והוא נתבאר... (שם רב)
ויהי רעב בארץ וגו', ר' יהודה פתח ואמר, ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, כמה הם מתוקנים וישרים מעשיו של הקב"ה, וכל מה שהוא עושה הכל הוא בדין ובאמת, כמו שכתוב הצור תמים פעלו וגו'. תא חזי, הקב"ה לא דן את אדם הראשון מטרם שצוה אותו בשביל טובתו, שלא יטה לבו ורצונו לדרך אחר (דהיינו שלא יאכל מעץ הדעת), כדי שלא יטמא, והוא לא נשמר ועבר על מצות רבונו, ולאחר זה דן אותו הקב"ה בדין.
ועם כל זה לא דן אותו הקב"ה כראוי לו, (דהיינו כמו שכתוב ביום אכלך מות תמות), אלא שהאריך לו אפו ונשאר בחיים יום אחד, (דהיינו יומו של הקב"ה), שהוא אלף שנים... (תולדות פג, וראה עוד אלקים-דין)
פתח ר' יוסי ואמר, אתה סתר לי מצר וגו', אתה סתר לי, זה הקב"ה שהוא סתר ומגן לאדם ההולך בדרך התורה, (שהוא סוד קו אמצעי), והוא מסתתר בצל כנפיו, שלא יוכלו להרע לו. מצר תצרני (למה לי, כי הוא אותו הדבר כמו אתה סתר לי, ומשיב) מלמעלה ומלמטה, מלמעלה יש לו לאדם שונאים, (ועל זה נאמר אתה סתר לי), ולמטה גם כן, ומי הוא זהו היצר הרע, (ועל זה נאמר מצר תצרני), והוא צר למעלה וצר למטה (יורד ומסית עולה ומסטין), ואלמלא היצר הרע לא היה נמצא לאדם שונא בעולם, משום זה מצר תצרני (על היצר הרע).
רני פלט תסובבני סלה, יסובבני סלה היה צריך לומר, אלו השירים שיש בהם מדרגות להצלה תסובבני בהם להצילני בדרך... (וישלח רעד, ועיין שם עוד)
פתח ואמר, מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, שנתעלה מעל כסא כבודו, ולא נגלה למטה, כי בשעה שצדיקים אינם נמצאים בעולם הרי הוא מסתלק מהם ואינו נגלה להם. המשפילי לראות, בשעה שצדיקים נמצאים בעולם, הקב"ה יורד במדרגותיו אל התחתונים להשגיח על העולם להטיב להם. כי כשצדיקים אינם נמצאים בעולם, הוא מסתלק ומסתיר פנים מהם, ואינו משגיח עליהם, משום שהצדיקים הם יסוד וקיום העולם, שכתוב וצדיק יסוד עולם... (מקץ מה)
רבי חייא אומר, וינהגהו בכבדות, מהו בכבדות, אלא מכאן למדנו שבדרך שהאדם הולך מוליכים אותו. בפרעה כתוב, ויכבד לב פרעה, בדבר הזה הוליך אותו הקב"ה, בכבדות ממש, אמר לו הקב"ה אתה הכבדת את לבך, אני מוליך אותך בזה. (בשלח קכט)
ר' ייסא פתח ואמר כמה יש לאדם לאהוב את הקב"ה, כי אין עבודה לפני הקב"ה אלא אהבה, וכל מי שאוהב אותו ועושה עבודה באהבה, קורא אותו הקב"ה אוהב, אם כן איך אפשר להעמיד אלו הכתובים, כתוב, רעך ורע אביך אל תעזוב, וכתוב הוקר רגלך מבית רעך...
ועל כן עבודת הקב"ה היא לאהוב אותו בכל שיתנהג עמך, כמו שכתוב ואהבת את ה' אלקיך, זה א-לי ואנוהו... (שם רמה, וראה שם עוד)
ויאמר ה' אל משה עבור וגו', ר' חייא פתח, חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, אשרי הם הצדיקים שהקב"ה רוצה בכבודם יותר מעל שלו. תא חזי, כמה הם בני העולם, שמחרפים ומגדפים למעלה, דהיינו סנחריב חרף וגדף... והקב"ה מחל ולא נשה ממנו, כיון שהושיט ידו על חזקיה מה כתוב, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.
ירבעם בן נבט היה עובד עבודה זרה ומקטר לה ומזבח לה, והקב"ה לא נשה ממנו. וכשבא עדו הנביא והתנבא עליו, וירבעם הושיט ידו כנגדו, מה כתוב, ותיבש ידו וגו' ולא יכול להשיבה אליו... (שם תכ)
ר' יוסי אמר מכאן אמרו החברים הבא לטהר מסייעים אותו, שכתוב, ומשה עלה אל האלקים, מה כתוב אחריו, ויקרא אליו ה', כי מי שרוצה להתקרב מקרבים אותו. (יתרו רנח)
הקב"ה רואה דרכיו שהולך ברע בלא תועלת, אומר הקב"ה אני צריך לאחוז אותו בידו, זה שאמר, דרכיו ראיתי, שהולך בחשך, אני רוצה לתת לו רפואה. זה שכתוב וארפאהו, הקב"ה מביא בלבו דרך התשובה והרפואה לנשמתו. ואנחהו, הוא כמו שאמר לך נחה את העם, הקב"ה מנהיג אותו בדרך הישר, כמי שאוחז בידו של אחר ומוציאו מתוך החושך.... מהו ואשלם נחומים לו ולאבליו, אלא הקב"ה עושה חסד עם בני אדם, שכיון שנכנס לשנת י"ג ולהלאה נותן עמו שני מלאכים שומרים ששומרים אותו, אחד מימינו ואחד משמאלו.
כשהאדם הלך בדרך הישר, הם שמחים בו ומחזקים אותו בשמחה, מכריזים לפניו ואומרים, תנו כבוד לצורתו של המלך, וכשהולך בדרך עקום, הם מתאבלים עליו ונעברים ממנו, כיון שהחזיק בו הקב"ה, והנהיג אותו בדרך הישר, אז כתוב, ואשלם נחומים לו ולאבליו... שהם המלאכים שהיו מתאבלים עליו כשעברו ממנו, ועתה שחזרו אליו הרי נחומים לכל הצדדים... (משפטים רלד)
ומשום זה צריכים להתאחד בהקב"ה, ולאחוז בו, כמי שמושך ממעלה למטה שלא יהיה איש נעזב ממנו אפילו שעה אחת, ועל כן כשסומך גאולה לתפלה צריך להתאחז בו ולדבר עמו בלחש, בסוד, שלא יתרחק ממנו ולא יעזוב אותנו, ועל כן כתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום... (תרומה רכה)
...שמי שמשפיל עצמו בשביל השכינה הקב"ה יורד עליו, וזה שאמר דוד, כי רם ה' ושפל יראה, והנביא אמר, כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו', ואת דכא ושפל רוח וגו', שאף על פי שאני מרום וקדוש אשכון, הנה בשביל אותו שנעשה דכא ושפל רוח בשביל השכינה כדי להעלותה משפלותה (לעשותה) עטרה לראשו, אני יורד לשכון עמו. ואז שבעלה של השכינה יורד על האדם, (שהוא ז"א), היא יורדת מעל ראשו, ונותנת מקום הראש לבעלה, (לז"א), והיא יורדת לרגליו של המלך...
מיום שירש האדם הנשמה שהיא כלולה מהקב"ה ושכינתו, משעה ההיא נקרא בן, אמר תנא אחד, וכי מיום ההוא שאדם יורש נשמה כלולה מהקב"ה ושכינתו יהיה נקרא בן, מאין לנו זה, הוא מכתוב הזה שאמר דוד בספר תהלים, אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך... (שם תקפט)
אלא כשהקב"ה יש לו רצון לבנות עיר, מסתכל תחלה בראש ההוא, המנהיג את עם העיר, ואחר כך בונה את העיר, ומביא בה את העם. זה שאמר לא בחרתי בעיר, עד שהסתכלתי בדוד שיהיה רועה על ישראל, משום שהעיר וכל בני העיר כולם תלוים ברועה המנהיג העיר, אם הרועה הוא טוב טוב לו, טוב לעיר, טוב לעם... (ויקהל סה)
אבל תא חזי, כי כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. ומי הם, הם לב נשבר ונדכה, ואת דכא ושפל רוח, אלו הם כלי המלך, וכשנמצאת בצורת בעולם ורעב והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרבם יותר מכל אדם, זה שאמר, כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, ואז הקב"ה פוקד על מה בא הרעב לעולם, אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.
כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול (צעקתם) של העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב, שמוע אשמע צעקתו. שמוע אשמע, כתוב ב' פעמים, אחד הוא להשגיח בקולם, ואחד הוא, להפרע מאלו שגרמו להם את זה, זה שאמר ושמעתי כי חנון אני וחרה אפי וגו', ועל כן בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה. (ויקרא קכ)
שלמדנו, בשעה שהקב"ה משגיח בעולם ורואה מעשיהם של בני אדם למטה שהם כשרים, מתגלה עתיקא קדישא (שהוא כתר), בז"א, (שהוא ת"ח), ומסתכלים כל אלו הפנים (דז"א), בפנים סתומים דעתיקא, ומתברכים כולם, מה הטעם מתברכים, הוא משום שמסתכלים אלו באלו בדרך ישר, (דהיינו בבחינת קו אמצעי), שאינו נוטה לימין ולא לשמאל, זה שאמר ישר יחזו פנימו... ואז מתברכים כולם, ומשקים זה לזה עד שמתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד, ואז נקרא ה' אחד ושמו אחד. וכשהעונות העולם מתרבים נסתם עתיקא קדישא, ואינם משגיחים פנים בפנים, ואז דינים מתעוררים בעולם והכסאות הוטלו ועתיק יומין (שהוא כתר) נסתם ולא נתגלה...
וכשבני העולם מטיבים מעשיהם למטה, מתבשמים הדינים ומתעברים ונתעוררו הרחמים ושולטים על הרע ההוא שנתעורר מן דין הקשה, וכשמתעוררים הרחמים שמחה וניחומים נמצאים, משום ששולטים על הרע ההוא... (ויקרא רמו, ועיין שם עוד)
אמרתי, רבי הסוד של הדבר אני רוצה לדעת, אמר לו הכל אמור, (הן הסוד והן הפשט), ותא חזי, הקב"ה קרא לישראל אדם כעין של מעלה (שהוא ז"א) וקרא אותם בהמה, והכל בפסוק אחד, שכתוב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם וגו'. ואתן צאני צאן מרעיתי, הרי שקרא אותם בהמה, אדם אתם, הרי שקרא אותם אדם, כי ישראל נקראים אדם ובהמה, ומשום זה אדם ובהמה תושיע ה', ועוד. סוד הדבר, זכו נקראים אדם כעין של מעלה, לא זכו נקראים בהמה, וכולם מתברכים בשעה אחת... (נשא קסז)
תני תנא קמיה דרב נחמן בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם צערוני. אמר ר' יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי... רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר שכינה למעלה מראשי. (קדושין לא א)
...אמר להם רבי צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות, הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו... (שם לב ב)
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה, והקב"ה מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים, שנאמר ואף הסיתך מפי צר, מגיהנם שפיה צר... (מנחות צט ב)
תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים, ומוח שבראשו ולבן שבעין, אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה, וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל, וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם... דרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני... (נדה לא א)
...כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת, וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם, כאן בעושין תשובה כאן בשאין עושין תשובה. כתוב אחד אומר כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד, וכתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך, כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. (שם ע ב)
ר' פינחס בשם ר' סימון כקורא תיגר על מדותיו של הקב"ה, על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך, ר' יוסי בשם רבי סימון כנותן קיצבה למדותיו של הקב"ה עד קן ציפור הגיעו רחמיך... (ברכות מ א)
...אבל הקב"ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו, דאמר לוי מהארץ ועד לרקיע מהלך ה' מאות שנה... ראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפלתו, שנאמר וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, והאזין הקב"ה את תפילתה, וכן כל ברכותיו, שנאמר תפלה לעני כי יעטף כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע, וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן. רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בה ארבע שיטין, בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך, אמר להן אני מקיים עליו, אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן אני מקיים עליו, אמרו לו הרי הוא יוצא ליתלות, היכן הוא ואיכן פטרונו, אבל הקב"ה הציל את משה מחרב פרעה, ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות... רבי יודן בשם ר' יצחק שיטה אוחרי, בשר ודם יש לו פטרון, אמרו לו הרי נתפס בן ביתך, אמר הרי אני מתקיים עליו, אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן הרי אני מתקיים עליו, אמרו לו הרי הוא מושלך למים, היכן הוא והיכן פטרונו, אבל הקב"ה הציל את יונה ממעי הדגה, הרי הוא אומר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה. ר' יודן בשם ר' יצחק אמר בשיטה אוחרי, הרי בשר ודם יש לו פטרון, אמרו לו נתפס בן ביתך, אמר להן הריני מתקיים תחתיו, אמרו לו הרי הוא יוצא לידון, אמר להן הריני מתקיים עליו, אמרו לו הרי הוא מושלך לאש, היכן הוא והיכן פטרונו, אבל הקב"ה אינו כן הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, הדא הוא דכתיב ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלקהון די שדרך מישך ועבד נגו וגו'... אבל הקב"ה אינו כן, אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח, ואני עונה לו מיד, הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט...
ר' פנחס בשם רבי זעירא אמר בשר ודם יש לו פטרון, אם הטריח עליו ביותר הוא אומר אשכח פלן דקא מטרחא לי, אבל הקב"ה אינו כן אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך, הדא הוא דכתיב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי בשר ודם יש לו פטרון ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו, עד דצווח ליה עד דהוא נפש עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה, אבל הקב"ה הציל את יהושפט מחרב אדם, דכתיב ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלקים ממנו, מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש ויסיתם אלקים ממנו...
ר' שמעון בן לקיש אמר בשר ודם יש לו קרוב, אם היה עשיר הוא מודה בו, ואם היה עני כופר בו, אבל הקב"ה אינו כן אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה הוא קורא אותם אחי ורעי, ומה טעם, למען אחי ורעי. רבי אבון ורבי אחא ורבי שמעון בן לקיש בשר ודם יש לו קרוב אם היה פילוסופוס הוא אומר ההן פלן מתקרב לן, אבל הקב"ה קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב וירם קרן לעמו. (שם סג א, וראה שם עוד)
...אלא כיני רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, שומר אדם עצמו מעבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית הקב"ה משמרו, שנאמר הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר... (שבועות ז ב)
זה ספר תולדות אדם, רבי הושעיה רבה פתח (ישעיה כ"ט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם, ויאמרו מי רואנו ומי יודענו, לארכיטקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות, לאחר ימים נעשה גבאי, והיו בני המדינה מטמינין מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות, אמר להם אני הוא שבניתי את המערות ומפני מה אתם מטמינין עצמיכם בהן... (בראשית כד א)
דבר אחר זה ספר תולדות אדם, כתיב (ישעיה נ"ז) כי לא לעולם אריב עם אדם הראשון, ולא לנצח אקצוף עם תולדותיו, כי רוח מלפני יעטוף, אמר רב הונא הרוח הזה בשעה שהוא יוצא לעולם הוא מבקש להחריב את העולם, והקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות, ואומר לו הזהר שלא תזיק בריותי, מאי טעמא כי רוח מלפני יעטוף... (שם שם ד)
אמר רבי סימון שלש מציאות מצא הקב"ה, אברם דכתיב (נחמיה ט') ומצאת את לבבו נאמן לפניך, דוד דכתיב (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי, ישראל דכתיב (הושע ט') כענבים במדבר מצאתי ישראל, אתיבון חבריא לר' סימון והא כתיב ונח מצא חן, אמר להם הוא מצא, הקב"ה לא מצא, והוא כתיב (ירמיה ל"א) מצא חן במדבר, בזכות דור המדבר, ומצאת את לבבו נאמן לפניך. (שם כט ג)
דבר אחר בא אתה, כתיב (תהלים י"א) כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, רבי תנחומא בשם ר"י בר סימון ור' מנחמא בשם ר' אליעזר בר יוסי, אמרו אין לך אדם אוהב בן אומנותו, אבל החכם אוהב בן אומנותו, כגון רבי חייא דרבי הושעיא, ורבי הושעיא דרבי חייא, והקב"ה אוהב את בן אומנותו, שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, זה נח, שנאמר ויאמר ה' אל נח בא אתה וגו'. (שם לב ב)
ותכחש שרה לאמר לא צחקתי וגו', ר' יהודה בר סימון אמר מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה... (שם מח כג)
האנוש מא-לוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד') וכי אפשר לאדם להיות צדיק יותר מבוראו, אם מעושהו יטהר גבר, וכי אפשר לאדם להיות טהור יותר מבוראו, מה אלישע אומר לשונמית (מ"ב ד') למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, אמרה לו אל אדוני איש האלקים אל תכזב בשפחתך... דבר של בשר ודם מתקיים ודבריו של הקב"ה אין מתקיימין, וה' פקד את שרה כאשר אמר. (שם נג ב)
וה' פקד את שרה וגו', (ישעיה מ') יבש חציר נבל ציץ וגו', יבש חצירו של אבימלך ונבל ציצו, ודבר אלקינו יקום לעולם, וה' פקד את שרה כאשר אמר, לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים קי"ט), הא בארץ לא, אלא מה שאמרת לאברהם בשמים למועד אשוב אליך כעת חיה... (שם שם ד)
ר' שמואל בר נחמן פתח (במדבר כ"ג) לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם, א"ר שמואל הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו, לא איש א-ל ויכזב וגו' ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא רעה ההוא אמר ולא יעשה, בשעה שאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע, לא איש א-ל ויכזב, ובשעה שאמר לו קח נא את בנך את יחידך ההוא אמר ולא יעשה... (שם שם ה, וראה שם עוד)
...קומה ה' אל יעוז אנוש (תהלים ט'), קומה ה' קדמה פניו (שם י"ז), אמר לו הקב"ה דוד בני, אפילו את מקימני כמה פעמים איני קם, ואימתי אני קם, לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים, הדא הוא דכתיב (שם י"ב) משוד עניים מאנקת אביונים וגו', ר' שמעון בר יונה אמר עתה אקום, כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול, אלא לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה נ"ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלים באותה שעה (זכריה ג') הס כל בשר מפני ה', למה כי נעור ממעון קדשו... (שם עה א)
א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם, ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלקיהם מתקיים עליהם, והנה ה' נצב עליו. (שם פט ד)
ר' ברכיה אמר, אין הקב"ה מייחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין, לפיכך אין כתיב כאן ויזבח זבחים לאלקי יעקב, אלא לאלקי אביו יצחק שכבר מת, ר' ברכיה אמר אוחרי שהיה בעל יסורין. (שם צד ה)
...מה כתיב ביה, (מ"א י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. אמר ר' שמעון בר יוחאי נוח לו לשלמה שיהא גורף ביבין שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות, אמר שלמה, מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה, אותה הבינה ואותה הדעת של הוללות וסכלות היו, למה כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים הקב"ה דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר כדי שידעו ויעידו כולן כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל... שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי. כיצד נאמר על משה, לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירתו של הקב"ה, והתחיל אומר אד-ני למה הרעתה לעם הזה, התחיל לדון לפניו, ועל זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היה, כי מה האדם שיבא אחרי המלך וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקב"ה את אשר כבר עשוהו...(שמות ו א)
...אמר ר' פנחס הכהן בר חמא כל הקורא פסוק זה סבור שמא פלינקרא יש למעלה, שהוא אומר עצתי תקום, מהו וכל חפצי אעשה, שהוא חפץ להצדיק בריותיו, שנאמר (ישעיה מ"ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, ואינו חפץ לחייב בריה, שנאמר (יחזקאל ל"ג) אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, לכך נאמר וכל חפצי אעשה... (שם ט א)
...אבל הקב"ה אינו כן, עד שלא ידבר אדם הוא יודע מה בלבו, וכן בשלמה אומר (דה"א כ"ח) דע את אלקי אביך ועבדהו וגו' וכל יצר מחשבות מבין, עד שלא יצרה מחשבה שבלבו של אדם הוא מבין, אתה מוצא לפני ז' דורות עד שלא נולד נבוכדנצר נתנבא ישעיה ופירש מה עתיד לחשוב בלבו, שנאמר (ישעיה י"ד) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה. ומה אם לפני ז' דורות צפה הקב"ה וראה מה עתיד לחשוב, הצדיק בן יומו אינו יודע מה עתיד לחשוב. לכך כתיב והיה טרם יקראו ואני אענה, לכך נאמר מה תצעק אלי. (שם כא ג)
אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, אין בריה שאינה חייבת לאלקים, אלא שהוא חנון ורחום ומוחל על כל הראשונים, שנאמר (שם ע"ט) אל תזכר לנו עונות ראשונים, משל לאחד שלוה מן דיסטוסט ושכחו, לאחר זמן בא ועמד לפניו, אמר לו יודע אני שאני חייב לך, אמר לו למה הזכרת חוב הראשון כבר בטל הוא מלבי, כך אדון העולם הבריות חוטאין לפניו והוא מסתכל שאין עושין תשובה והוא מניח להם ראשון ראשון, וכשהם שבים באין להזכיר החוב שעשו בראשונה, והוא אומר להם אל תזכרו ראשונות... (שם לא א)
דבר אחר את העני עמך, לא עמך הוא העני אלא עמי הוא, וכן אמר דוד (תהלים י"ח) כי אתה עם עני תושיע, אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו, רואה קרובו נטמן מפניו שהוא מתבייש להשיח עמו לפי שהוא עני, וכן שלמה אומר (משלי י"ט) כל אחי רש שנאוהו, ואומר (שם י"ד) גם לרעהו ישנא רש, וכן איוב אומר חדלו קרובי וגו' (איוב י"ט), ואם היה עשיר הכל נדבקים בו ואוהבים אותו, שנאמר (משלי י"ד) ואוהבי עשיר רבים, אבל הקב"ה אינו כן, מי הם עמו העניים, רואה לעני ונדבק בו, רצונך לידע ראה מה כתיב (ישעיה ס"ו) כה אמר ה' השמים כסאי, מה כתיב אחריו, ואל זה אביט אל עני וגו'... (שם שם יב)
והאלקים יבקש את נרדף, רב הונא בשם רב יוסף אמר לעולם והאלקים יבקש את נרדף, אתה מוצא צדיק רודף צדיק והאלקים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק האלקים יבקש את נרדף רשע רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף, אפילו צדיק רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף, ר' יהודה בר' סימון אמר בשם ר' יוסי ב"ר נהוראי, לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין, תדע לך שכך הוא שכן הבל נרדף מפני קין ובחר הקב"ה בהבל, שנאמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד')... אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקב"ה באברהם, שנאמר אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם (נחמיה ט')... ישראל נרדפין מפני האומות ובחר הקב"ה בישראל שנאמר ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה... (ויקרא כז ה, וראה שם עוד)
דבר אחר צו את בני ישראל, בר קפרא פתח כי אתה תאיר נרי, אמר הקב"ה לאדם, נרך בידי ונרי בידך נרך בידי, שנאמר נר ה' נשמת אדם, נרי בידך, להעלות נר תמיד, אלא אמר הקב"ה אם אתה הארת נרי הריני מאיר נרך, הוי צו את בני ישראל. (שם לא ד)
...את מוצא כל מי שנדבק בדבר המקום אהבו לעולם, שכן אתה מוצא ביהושע שנדבק בעמלק ועשה בו כתורה וכמצוה, שנאמר ויחלש יהושע (שמות י"ז), אמר לו המקום משבטך אני מעמיד פורעו לעמלק לעולם, (שופטים ה') מני אפרים שרשם בעמלק... ואף השבט הזה בדקתיו ונמצאו שמורים ונתנו נפשם על קדושת שמי, שנאמר (שמות ל"ב) שימו איש חרבו על ירכו וגו', ויעשו בני לוי כדבר משה וגו', (דברים ל"ג) האומר לאביו ולאמו וגו' אף כן אני מקרבן ועושה אותן בני פלטירי ואני מאמין קדושתי ותשמיש ביתי אליהם, הדא הוא דכתיב, ואתה הפקד את הלוים וגו', למה שהם נאמנים לי. (במדבר א י)
דבר אחר הקרב את מטה לוי וגו', הדא הוא דכתיב אשרי תבחר ותקרב, אשרי מי שבחרו הקב"ה אף על פי שלא הקריבו, ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו, ואיזה זה שבחרו זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט') אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, אבל לא קירבו, אלא הוא קירב את עצמו, יעקב בחרו הקב"ה שנאמר (תהלים קל"ה) כי יעקב בחר לו י-ה, וכן הוא אומר (ישעיה מ"א) יעקב אשר בחרתיך, אבל לא קירבו, אלא הוא קירב את עצמו, שנאמר (ויעקב איש תם יושב אהלים)... בא וראה, יתרו קירבו הקב"ה אבל לא בחרו, רחב הזונה קרבה אבל לא בחרה, אשריהם אלו שקירבון אף על פי שלא בחרן. (שם ג ב)
דבר אחר כי מכבדי אכבד, זה פרעה שנהג כבוד במי שאמר והיה העולם, ויצא בראש פמליא שלו, שנאמר ופרעה הקריב וגו', אמרו לו עבדיו אדונינו כל המלכים אינם יוצאים אלא לאחר פמליא שלהם, אתה מפני מה אתה יוצא בראש פמליא שלך, אמר להם וכי לפני בשר ודם אני הולך, הריני הולך להקביל פני מלך מלכי המלכים הקב"ה, לפיכך נהג הקב"ה בו כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו, שנאמר (שיר א') לסוסתי ברכבי פרעה וגו'. ובוזי יקלו, זה סנחריב מלך אשור, שנאמר (מ"ב י"ט) ביד מלאכיך חרפת ה' וגו', לפיכך הקב"ה נוהג בו בזיון ולא נפרע ממנו אלא על ידי מלאך, שנאמר (שם) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'. דבר אחר, כי מכבדי וגו', מדבר בגרים, הם מכבדים להקב"ה שמניחים מעשיהם הרעים ובאים וחסים תחת כנפי השכינה, הקב"ה מכבדם, ללמדך שכל המיישר ארחותיו הוא מכבד להקב"ה... ובוזי יקלו אלו הרשעים שהרי סרים מאחרי המקום הקב"ה מקילם, מי היו שבזו המקום, אלו עובדי העגל, מה ביזוי עשה להם, שלקו בצרעת ובזיבות ושלחם מן המחנה, שנאמר וישלחו מן המחנה. ומה כיבוד עשה הקב"ה לגרים, שאחר פרשת שילוח טמאים כתיב פרשת אזהרת גרים... (שם ח ג)
ביום הראשון, א"ר שמואל בר אבא, מהו ביום הראשון, מן היום הראשון שברא הקב"ה את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, ראה היאך כתיב בבריית יום הראשון, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום ראשון אינו אומר אלא יום אחד... למה אמר יום אחד, שעד שהקב"ה היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, לא עשה כן אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקב"ה שכינתו, ובאו הנשיאים להקריב, אמר הקב"ה יכתב שביום זה נברא העולם. (שם יג ח)
ר' דוסא אומר הרי הוא אומר (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי, בחייהם אינן רואין אבל רואים הם בשעת מיתתן, וכן הוא אומר לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. (שם יד לו)
אמר רבי אבא בר כהנא, זה אחד מג' בני אדם שבדקן הקב"ה ומצא קרון של מי רגלים, קין וחזקיה ובלעם, קין בשעה שאמר הקב"ה (בראשית ד') אי הבל אחיך, בקש להטעות כביכול, היה צריך לומר רבונו של עולם הנסתרות והנגלות לפניך גלויות, ואת שואלני בשביל אחי, אלא אמר לו לא ידעתי השומר אחי אנכי, אמר לו הקב"ה חייך כך דברת (שם) קול דמי אחיך צועקים. חזקיה כשעמד מחליו שלח לו מרודך בלאדן וגו' דורון, שנאמר (ישעיה ל"ט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן, בא ישעיהו ואמר לו (שם) מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך, היה צריך לומר את נביא של מקום ולי את שואל, אלא התחיל מתגאה ואמר (שם) מארץ רחוקה באו אלי מבבל. אמר לו ישעיה הואיל וכך אמרת (שם) הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ומבניך אשר יצאו ממך יהיו סריסים בהיכל מלך בבל. וכן בלעם הרשע בשעה ששלח בלק אצלו אמר לו הקב"ה מי האנשים האלה עמך, היה צריך לומר רבונו של עולם הכל גלוי לפניך ואין כל דבר נעלם ממך ולי את שואל... (שם כ ו)
צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי, זה שאמר הכתוב (איוב ל"ג) ש-די לא מצאנוהו שגיא כח, וכתיב (שם ל"ו) הן א-ל ישגיב בכחו מי כמהו מורה, כיצד יתקיימו שני מקראות אלו, אלא כשהוא נותן להם לפי כחו, וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן, ראה מה כתיב (שמות כ"ו) את המשכן תעשה עשר יריעות, ועתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה של ענני כבוד... (שם כא כ)
דבר אחר כי אם שמור תשמרון, אמר רב קפרא הנפש והתורה נמשלו בנר, הנפש דכתיב (משלי כ') נר ה' נשמת אדם, והתורה דכתיב (שם ד') כי נר מצוה ותורה אור, אמר הקב"ה לאדם נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך זו התורה, ונרך בידי זו הנפש, אם שמרת את נרי אני משמר את נרך, ואם כביתה את נרי אני מכבה את נרך, מנין, דכתיב (דברים ד') רק השמר לך ושמור נפשך מאד, הוי כי אם שמור תשמרון. דבר אחר אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד היה לו כרם בגליל ואחד וכו', כך אמר לו הקב"ה לאדם תורתי בידך ונפשך בידי, אם שמרת את שלי אני משמר את שלך, אם אבדת את שלי אני מאבד את שלך... (דברים ד ד)
דבר אחר וקראת אליה לשלום, ראה כמה הוא כחו של שלום, בא וראה בשר ודם אם יש לו שונא הוא מבקש ומחזר מה לעשות לו, מהו עושה לו, הולך ומכבד לאדם גדול ממנו שיעשה לאותו שונא רעה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל אומות העולם מכעיסין אותו, והן ישנים וכל הנפשות עולות אצלו, מנין שנאמר (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי, ובבקר הוא מחזיר לכל אחד ואחד נשמתו, מנין (ישעיה מ"ב) נותן נשמה לעם עליה. דבר אחר בשר ודם אם יעשה לבחירו רעה אינה זזה מלבו לעולם, אבל הקב"ה אינו כן, אלא היו ישראל במצרים והיו המצריים משעבדין אותם בטיט ובלבנים, לאחר כל הרעות שעשו לישראל חס הכתוב עליהן ואמר (דברים כ"ג) לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, אלא רדפו אחר השלום... (שם ה יד)
אמר ר' אלעזר מתחלת ברייתו של עולם נאמר (בראשית א') יקוו המים מתחת השמים, וכל כך למה ותראה היבשה, ומפני מה כתיב (עמוס ט') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו, ב' פעמים, אחד בדור המבול ואחד בדור הפלגה, אלא והאלקים עשה שייראו מלפניו. (קהלת ג יז)
אמר רבי אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת ואויבת, אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה. אמר ר' יששכר תינוק שקורא למשה משה, לאהרן אהרן, לעפרן עפרן, אמר הקב"ה ולגלוגו עלי אהבה... ורבנן אמרי אפילו התינוק מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד אלא אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה. (שיר השירים ב יג)
...והיתה לאות ברית, ואין מעשיו כמעשה בשר ודם, בשר ודם כל זמן שאוהבו חי אהבתו קיימת עמו, מת בטלה האהבה, והקב"ה אינו כן, מת אברהם היתה אהבתו קיימת ליצחק בנו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים וגו'. בנוהג שבעולם המלך מכבד אוהבו בכסף וזהב ובגדים ומעשרו, נכנס לספינה עומד עליו סער גדול מאבד את נפשו וממונו, לפי שאין יכול המלך לשמרו מן הים ומן הלסטין, והקב"ה נותן לאהובו מתנה ומשמרו, שנאמר (במדבר ו') יברכך ה' וישמרך... (נח ו)
...אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת בשבעה מקומות השוה הקב"ה את עצמו עם הבריות הנמוכין, שנאמר (דברים י') כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלהים ואדני האדנים, הא-ל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, מה כתיב אחריו, עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וכו', ואמר כי רם ה' ושפל יראה, וגבוה וגו' (תהלים קל"ח), ואומר כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו' (ישעיה נ"ז). ואומר כי כה אמר ה' השמים כסאי וגו', וכתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (שם ס"ו). ואומר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, מה כתיב אחריו תאות ענוים שמעת ה' (תהלים י'), ואומר שירו לה' זמרו לשמו סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו ועלזו לפניו, מה כתיב אחריו אבי יתומים ודין אלמנות... (וירא ב)
ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה, זה אחד משני מקומות שטמא הטהור כבודו בשביל הצדיקים, כאן ובמקום אחר ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה בשביל שרה... (ויצא יב)
אף כך אמר אדם לפני הקב"ה, רבונו של עולם עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון, שכך כתיב (משלי ח' ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ב' אלפים שנה, וכתיב בה (במדבר י"ט) זאת התורה אדם כי ימות באהל, אלולי שהתקנת מות לבריות, היית כותב בה כך, אלא באת לתלות בי אותה עלילה הוי נורא עלילה על בני אדם... (וישב ד)
...אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולם ישב עולם לפני אלקים (תהלים ס"א) תיישר עולמך בשוה העשירים והעניים, אמר לו אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו, אם יהיו כלם עשירים או עניים מי יוכל לעשות חסד. (משפטים ט)
א"ר נחמיה אפילו בשעה שאנו מביטין במעשינו יש לנו בושת פנים, בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאריסות, נותן הזרע והפעולה וחולק עמו בשוה, והקב"ה לה' הארץ ומלואה והוא מוריד הטל והמטר והוא משמר הכל, ואינו מבקש אלא אחד מעשרה מעשר ותרומה אחד מחמשים, הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. אמר רבי יודן, כתיב (שופטים א') ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם, הולכין לעבוד ע"ז, ואת אומר וה' עמם, וכי יש צדקה גדולה מזו, הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. כיוצא בו והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שוקט ובוטח... עובדין ע"ז והיא מצלחא בידהון, ואת אמר על עם שוקט ובוטח, יש צדקה גדולה מזו, הוי לך ה' הצדקה וגו'. את מוצא שביום שעשו ישראל את העגל בו ביום ירד להם את המן, ונטלו ממנו והקריבו ממנו לפני העגל, שנאמר (יחזקאל י"ז) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי וגו', מהו וירד למחר, כמו דאת אומר והיה כזה יום מחר, ולא פסק המן, הוי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים... (תשא יד)
וענותך תרבני, יש ענו מן הקב"ה, א"ר אבא בר אחא בנוהג שבעולם תלמיד יושב לפני רבו ממתין לרבו, והקב"ה אמר ליחזקאל קום צא אל הבקעה ושם אדבר אתך, ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני (יחזקאל ג'), ללמדך שקדמו הקב"ה, יש ענו גדול מזה. כיוצא בו משה ידבר והאלקים יעננו בקול, היה צריך לומר האלקים ידבר ומשה יעננו בקול... (שם טו, וראה שם עוד)
...זה הוא שאמר אשרי תבחר ותקרב ישכן חצרך (תהלים ס"ה), אשרי מי שבחרו הקב"ה אף על פי שלא קרבו, ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו, ואיזהו שבחרו זה אברהם, אבל לא קרבו. אבל הוא קרב את עצמו, שנאמר (נחמיה ט') אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם וגו'... (צו ח)
אדם כי יהיה בעור בשרו, זה שאמר הכתוב כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב בריה, שנאמר (יחזקאל ל"א) חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע וגו', ובמה חפץ להצדיק בריותיו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל וגו' (ישעיה מ"ב) למען לצדק בריותיו ולא לחייב, וכן אתה מוצא באדם הראשון כשבראו נתנו בגן עדן... התחיל מסיח עמו אולי יעשה תשובה, שנאמר (בראשית ג') ויקרא ה' אלקים לאדם ויאמר לו איכה, אן את, ואין ה' אלא מדת רחמים... הוי אומר כי לא א-ל חפץ רשע אתה שאינו חפץ לחייב בריה... (תזריע ט)
אל תכריתו, זה שאמר הכתוב (נחום א') טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו, אין מדתו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה הוא עושה בה אנדרומוסיא והורג הטובים עם הרעים, והקב"ה אינו כן, אלא בשעה שהדור מרעים לפניו הוא ממלא לצדיקים ומאבד לרשעים, וטעו דור אנוש אבד אותן והציל לחנוך... (במדבר כו, וראה שם עוד)
קח את הלוים, זה שאמר הכתוב ה' צדיק יבחן וגו' (תהלים י'), אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה. וכן את מוצא באברהם אבינו, נסהו הקב"ה בעשר נסיונות ועמד בהן ואחר כך ברכו, שנאמר (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל... (בהעלותך ח, וראה שם עוד)
ואתחנן אל ה', זה שאמר הכתוב (איוב ט') אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אמר משה, רבונו של עולם, אחת היא הכל שוין לפניך, גזירה אחת לצדיקים ולרשעים, וכן שלמה אומר, הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו' (קהלת ט'), לצדיק זה נח, רבי פנחס בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר נח עם כשהוא יצא מן התבה הכישו ארי ושברו... ולרשע זה פרעה נכה, בשעה שביקש לישב על כסא שלמה לא היה יודע מנגנון שלו והכישו הארי שבכסא ושברו, זה מת צולע וזה מת צולע... (ואתחנן א, וראה שם עוד)
אמר רבי חייא בר אבא כמה מתחטאין עושי מצות לפני הקב"ה שהקב"ה גוזר גזירה והצדיקים מבטלין אותה, שנאמר (קהלת ח') באשר דבר מלך שלטון, ומי יאמר לו מה תעשה, מי הוא שומר מצוה לא ידע דבר רע, ממחה על ידו של הקב"ה. וכן בדוד הוא אומר (ש"א ב') אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים... (תבא א)
הצור תמים פעלו וגו', צדיק שעושה צדקות עם בניו כשרואה אדם שהוא עני ויש בידו מעשים טובים והוא מתפלל לפניו ואומר בשמך הגדול תעשה לי צדקה, הקב"ה פותח אוצרותיו ונותן לו, הדא הוא דין כי צדקות עושה, וזהו שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת וגו'... (האזינו ה)
יצרנהו כאישון אינו, הקב"ה נוצר לבחוניו כאדם הנוצר אישון עינו, ומעשה באדם אחד עשיר גדול ומקובל, והיתה לו בת אחת יפת תואר מאד וחסידה, ונשאת שלשה פעמים לשלשה בני אדם ובכל לילה ראשונה של נשואיה למחרת מוצאים בעלה מת... אמרה לו לא תלך אלא תשב הנה ואני אלך לו ואדברה עמו, הלכה ומצאה אותו, אמרה לו אתה המלאך שבאת לבקש נפש אישי, אמר לה הן, אמרה לו לא ימות עתה, כתוב בתורה (דברים כ"ד) כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח, והקב"ה אמת ותורתו אמת, ואם תקח את נפשו תעשה התורה פלסתר, אם תקבל דברי מוטב, ואם לאו תבוא עמי לבית דין הגדול, מיד גער הקב"ה במלאך והלך... וזהו שהקב"ה נוצר הבוטחים בו. (שם ח)
אמר רבי יצחק אפילו אומר אדם לחבירו למה את עושה כך הוא כועס עליו, והצדיקים אומרים להקב"ה למה אתה עושה כך ואינם נענשין, ולמה אינם נענשין לפי שלא בקשו טוב לעצמן אלא על ישראל. אמר ר' איבו כל ריגושן של רשעים וכל יגיען לריק, שנאמר (ירמיה נ"א) ויגעו עמים כדי ריק, אבל ישראל לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה. (מזמור ב)
ר' יודן אמר לגרמיה, בשר ודם יש לו פטרון, הגיע לו עת צרה אינו נכנס לפניו פתאום, אלא בא ועמד על פתח פטרונו וקורא לעבדו והוא אומר פלוני על הפתח. והקב"ה אינו כן, הגיע עת צרה לישראל לא יהא קורא לא לגבריאל ולא למיכאל אלא קורא אותו והוא עונה אותו, הדא הוא דכתיב (יואל ג') כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. (מזמור ד)
דבר אחר אמרת לה', אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, אף על פי שהייתי מלך המלכתיך עלי, אמר לו הקב"ה איני מחזיק לך טובה טובתי בל עליך, ולמי אני מחזיק, לקדושים אשר בארץ, שאין הקב"ה קורא לצדיקים קדושים עד שינתנו בארץ עד יום מיתה, למה שיצר הרע מיצר את האדם בעולם הזה, ואינו מאמין בהן עד יום מיתה... (מזמור טז)
...אמר רבי חייא תלמיד הולך לפני רבו בלילה מי נוטל לו הפנס, לא התלמיד, והקב"ה נוטל את הפנס לפני ישראל... (מזמור יח)
...אמרו לבני קרח מה הצדיקים עושים באותה שעה, אמר להם אלקים לנו מחסה ועוז עזרה בצרות נמצא מאד, בכל צרה וצרה שמגעת אלינו הוא נמצא לנו, וכן הוא אומר (שם צ"א) יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. בשר ודם אינו יודע מה לעשות עד שמגיע אצל פטרונו, והקב"ה אינו כן אלא עזרה בצרות, על כן לא נירא בהמיר ארץ, אמרו בני קרח אל תיראו אותו היום שעתיד הקב"ה לנער את הרשעים מן הארץ, שנאמר (איוב ל"ח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה... (מזמור מו)
...והיה מדקדק עד סוף כל הדורות וצפה שתולדותיו מקציפות, אמר אם אני משמר לו חובות הראשונים, אין העולם עומד, עלי להעביר ראשונות, וכך עשה, ומנין תדע לך שהוא כך, כשהיו ישראל במדבר סרחו במעשיהם עמד להעביר את כל אשר עשו, שנאמר ויעבר ה' על פניו ויקרא (שמות ל"ד), אל תקרי ויעבור אלא ויעביר, מלמד שהעביר כל רעתם מנגד פניו... (פרק א)
...אמר הקב"ה למשה, לפי שעשה עצמו אלוה ראה נתתיך אלהים לפרעה, למה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, הוי אלוה עליו ועשה אותו שחץ בעולם, והיינו דכתיב את כל גבוה יראה והוא מלך על כל בני שחץ, וכי השפלים אין הקב"ה רואה, והא כתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, ומהו את כל גבוה יראה, אלא הן הגוותנין שרוחן גסה עליהם ומגביהים עצמן ועושין עצמן אלוהות, מה הקב"ה עושה להם, מראה אותם לבריות ועושה אותם שחץ בעולם. אמר הקב"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', אם ילך אדם וייגע בתורה וישב לו אני מראה מעשיו לבריות, וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה אני מראה אותו לבריות, שנאמר ואני לא אראנו נאם ה', הלא את השמים ואת הארץ אני מלא... (שמות פרק ז, קפ)
אמר רבי לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד, אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן, כך הקב"ה כשהיה מדבר על אחד מישראל היה אומר עמי הדבור מדבר, אנכי ה' אלקיכם אין כתיב כאן אלא אנכי ה' אלקיך. אמר רבי יוסי בר חנינא לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו, ואל תתמה, המן שהיה יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כחו, התינוקת לפי כחן...הבחורים לפי כחן... (שם פרק כ, רפו)
אם חבול תחבול, אמר הקב"ה אתה כמה חייב לי, אתה חוטא לפני ואני ממתין לך ונפשך עולה אצלי בכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון, והיא חייבת ואני מחזיר לך את נפשך, אף אתה אף על פי כן שהוא חייב לך עד בוא השמש תשיבנו לו. (שם פרק כב, שנ)
שאל אנדרינוס קיסר לרבי יהושע, אמר לו יש אדון לעולם, אמר ליה וכי עולם של הפקר הוא, אמרו לו ומי ברא שמים וארץ, אמר לו הקב"ה, שנאמר בראשית ברא וגו'. אמר לו ולמה אינו נגלה ב' פעמים בשנה כדי שיראו הבריות ותהיה אימתו עליהן, אמר לו לפי שאין העולם יכול לעמוד בזיוו, שנאמר כי לא יראני האדם וחי. אמר לו אם אינך מראה איני מאמינך, לחצי היום העמידו כנגד השמש, אמר לו הסתכל בשמש ואתה רואהו, אמר לו ומי יכול להסתכל בשמש, אמר לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ומה השמש שהוא אחד מאלף אלפים ורבווא רבון משמשין שמשמשין לפניו אין כל בריה יכולה להסתכל בו, הקב"ה שזיוו מלא עולם על אחת כמה וכמה... (שם פרק לד, שצו)
ויקרא אל משה, ולאדם לא קרא, ויקרא ה' אלקים אל האדם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו, וידבר ה' אליו, ועם נח לא דבר, וידבר אלקים אל נח, אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו. ויקרא אל משה, ולאברהם לא קרא, ויקרא מלאך ה' אל אברהם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו. ויקרא אל משה, ולא כאברהם, באברהם כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם, המלאך קורא והדבור מדבר, ברם הכא אמר הקב"ה אני הקורא ואני המדבר... (ויקרא פרק א, תכח)
...אבל כשבא להזהיר על הנגעים אמר, אדם כי יהיה בעור בשרו, קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, אלא מתרה אותו ומלקה ביתו, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו יפה, ואם לאו מלקה בבגדו, שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע צרעת... (שם פרק יג, תקנו)
והתהלכתי בתוככם, משלו משל למה הדבר דומה, למלך שבא אצל אריסו והיה האריס ההוא מיטמר מלפניו והמלך אומר לאריס מה לך שאתה מיטמר מלפני, הריני כיוצא בך, כך עתיד המקום לטייל בין הצדיקים וצדיקים מזדעזעין מלפניו, והמקום אומר להם לצדיקים מה לכם שאתם מזדעזעים מלפני, הריני כיוצא בכם. אי לפי שאני כיוצא בכם יכול לא תהא מוראי עליכם, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם... (שם פרק כו, תרעב)
והענן סר מעל האהל, משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג רדה את בני אבל לא בפני, ומשאלך לי רדהו, מפני שרחמי האב על הבן, והלא דברים קל וחומר, אם חס המקום על הצדיקים בשעת כעס קל וחומר בשעת רצון, שנאמר כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. (במדבר פרק יב, תשמ)
רבי אומר, אמר הקב"ה תורעמנין בני תורעמנין הן, אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר, שנאמר אעשה לו עזר כנגדו, והוא עומד לפני ומתרעם האשה אשר נתתה עמדי, אף יעקב כך עשה לי, עסוק אני עם בנו להמליכו במצרים, ויוסף הוא השליט על הארץ, והוא מתרעם לפני ואומר נסתרה דרכי מה', אף בני כך עשו לי במדבר, אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא אחד מהם גוסי ודלריא אוחזתן, והן נתרעמין לפני, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. אף ציון כך עשתה לי, אני עסוק עמה להעביר את המלכיות מן העולם, ולא כבר העברתי בבל מדי ויון, ועתיד אני להעביר מלכות הרביעית, והיא מתרעמת לפני ואומרת עזבני ושכחני, שנאמר ותאמר צין עזבני ה' וה' שכחני. (שם פרק כא תשסד)
משה עבדי מת, יש שקרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד, ויש שקרא עצמו עבד והקב"ה לא קראו עבד, ויש שלא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד. אברהם קרא עצמו עבד, שנאמר אל נא תעבור מעל עבדך, והקב"ה קראו עבד, בעבור אברהם עבדי, יעקב קרא עצמו עבד, קטונתי מכל החסדים אשר עשית את עבדך, והקב"ה קראו עבד, אל תירא יעקב עבדי. משה קרא עצמו עבד, אתה החלות להראות את עבדך, והקב"ה קראו עבד, לא כן עבדי משה... איוב לא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד, השמת לבך אל עבדי איוב, יהושע לא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד, וימת יהושע בן נון עבד ה'... (יהושע פרק א, ד)
...אבל הקב"ה אינו כן, אם הוא רואה אדם שמתגאה הוא מפילו, שנאמר כי יום לה' צב-אות על כל גאה ורם, ואומר גאות אדם תשפילנו, ואם רואה אדם שנפל עד שאול תחתית הוא מעמידו, שנאמר מקים מעפר דל... (שמואל א פרק ב פו)
פקדתי את אשר עשה עמלק, אמר רבי אחא, הקב"ה בעל פקדונות, עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילה של קוצים והחזיר לו הקב"ה חבילה של קוצים, שנאמר פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, שרה הפקידה אצל הקב"ה מצות ומעשים טובים, לפיכך וה' פקד את שרה. (שם פרק טו, קיח)
בתחלה היה סוד ה' ליראיו, שנאמר סוד ה' ליראיו, ואחר כך לישרים, שנאמר ואת ישרים סודו, ואחר כך לנביאים, כי לא יעשה ה' אלקים דבר וגו', אמר הקב"ה אברהם זה נביא הוא, שנאמר השב אשת האיש כי נביא הוא ואיני מגלה לו... (עמוס פרק ג, תקמא)
דבר אחר אליך ה' נפשי אשא, זה שאמר הכתוב בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי, בנוהג שבעולם אדם מפקידין אצלו פקדונות הוא מחליף את של זה בזה, אבל הקב"ה אינו כן, שמא עמד אחד שחרית ובקש נפשו ולא מצאה, או שמא מצא נפשו ביד אחר אלא וה' אלהים אמת... תדע לך שכן הפועל הזה עושה מלאכה כל היום ונפשו יגעה עליו ושחוקה, ושחרית היא חוזרת לגופו בריה חדשה שנאמר חדשים לבקרים... (תהלים כד, תשב)
אמר רבי חייא בר אבא שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם יש לו אוהב עשיר נדבק בו ונכסף בו, וכיון שרואה שמטה ידו פורש ממנו, ולא עוד אלא מלעיג עליו, אבל הקב"ה אינו כן, אם נפל זוקפו, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, ולכל העומדים אינו אומר, אבל העומדים הוא מפיל, שנאמר שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום. (שם קמה, תתפח)
כשהאדם צדיק השכינה הולכת לפניו והוא לאחריה ומסתכל בשכינה, אבל אם הוא חוטא השכינה הולכת אחריו שלא יסתכל בשכינה, וכן בישראל כתיב ויסע מלאך אלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, כל זמן שהיו צדיקים היתה השכינה הולכת לפניהם, וכשאמרו המבלי אין קברים במצרים והיו רשעים מיד וילך מאחריהם. ודוקא כשהוא מהול, אבל כשהוא אינו מהול אינו זוכה לילך אחרי השכינה... (נח בתחלה)
רק הכסא אגדל ממך - אמר ר' שמעון בן לקיש שתי פרשיות כתב לנו משה בתורה ואנו למידין אותם מפרשת פרעה הרשע, ואלו הן, והיית רק למעלה (דברים כ"ח) יכול כמוני, תלמוד לומר רק, גדולתי למעלה מגדולתכם, ואנו למידין אותה מפרשת פרעה, אתה תהיה על ביתי, יכול כמוני, תלמוד לומר רק, גדולתי למעלה מגדולתך. כיוצא בו והתקדשתם והייתם קדשים (ויקרא י"א מ"ד), יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני ה', קדושתי למעלה מקדושתכם. ואנו למידין אותה מפרשת פרעה הרשע, שנאמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה, יכול כמוני, תלמוד לומר אני, גדולתי למעלה מגדולתך. (בראשית מא מ)
ראה קראתי בשם, זה הוא שאמר הכתוב אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (תהלים ס"ה ה'), טובויי דאת בחר וטובי טובוי דאת מקריב ליה. מטרונה אחת שאלה את ר' יוסי, אמרה ליה מן קשוט דאלקכון בעי הוא מקריב, הביא לפניה כלכלה שלתאנים והיתה בוררת יפה יפה ואוכלתה, אמר לה את ידעא לבור והקב"ה אינו יודע לבור, מן דהוא חמי עובדוי טבין הוא בחר ביה והוא מקריב ליה... (שמות לא ב)
ישא ה' פניו אליך, יופך פניו כלפי אצלך, לא דומה אדם שואל בשלומו שלחבירו בתוך פניו כשואל שלומו מן הצד, אלא ישא ה' פניו אליך, יופך פניו כלפי אצלך. דבר אחר ישא ה' פניו אליך בשעה שאתה עומד ומתפלל... (במדבר ו כו)
אם לקרא לך באו האנשים, קשה היא גסות הרוח, שכשהקב"ה מבקש להשפיל את הרשעים, בתחלה הוא מוסיף להן גדולה כדי שתגבה רוחן, שנאמר לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח (משלי ט"ז), עד שלא השפיל את בלעם הוסיף בכבודו, שבתחלה שלח לו בלק שרים שפופין, אמר לו הקב"ה לא תלך עמהם, כיון ששלח לו שרים רבים ונכבדים, אמר לו קום לך אתם, וכל כך למה, כדי שלא יאמרו הבריות אחר שהוא מאבדן, וכי את מי איבד הקב"ה לא את פלוני שהיה הדיוט, לפי כך הוא מגדלן... (שם כב כ)
נעשה אדם - לפי שהאדם נברא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו. (בראשית א כו)
איכה - יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום, וכן בקין... בבלעם... (שם ג ט)
שוב אל ארץ אבותיך - אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך. (שם לא ג)
על ראש המטה - הפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו, שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה. (שם מז לא)
אשר אזכיר את שמי - שאתן לך רשות להזכיר שם המפורש, שם אבא אליך וברכתיך. מכאן אתה למד שלא ניתנה רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה... (שמות כ כא)
והתהלכתי בתוככם - אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים. (ויקרא כו יב)
אשר חלק ה' - ...לא מנעם מלטעות אחריהם, אלא החליקם בדברי הבליהם לטורדם מן העולם... (דברים ד יט)
ה' אלקינו - ה' שהוא אלקינו עתה ולא אלקי האומות עובדי אלילים, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'. (שם ו ד)
ואהבת - עשה דבריו מאהבה, אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה... בכל לבבך - שלא יהא לבך חלוק על המקום. ובכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך. ובכל מאדך - בכל ממונך, דבר אחר בכל מדה ומדה שמודד לך, בין במדה טובה בין במדת פורענות... ומהי האהבה, והיו הדברים האלה, שמתוך כך (שאתה לומד תורה), אתה מכיר בהקב"ה ומדבק בדרכיו. (שם שם ה)
ללכת בדרכיו - הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים, ואתה גמול חסדים. ולדבקה בו - הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו. (שם יא כב)
תמים תהיה עם ה' - התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו. (שם יח יג)
מרום אשכון - ומשם אני מרכין שכינתי על שפל רוח - סבולי עוני ויסורין. (שם נז טו)
גול על ה' -יש לאדם לגולל משאו על ה' למען יפלטהו... מבטיחי -זמנת לאדם שדים למחיה. (תהלים כב ט)
אחזת ביד ימיני - להחזיקני ביראתך כשקרבו רגלי לנטות מהדרך. (שם עג כג)
כי ירבה - אין המקום צריך לדקדק אחר האדם, כי יש להקב"ה הרבה צדקות מאנוש. (איוב לב יב)
פעמים שלש - מייסרו בחליו שלא להשחיתו, ואם יכעיס יותר ידאג מגיהנם וממיתה. (שם שם כט)
הבט שמים - ואחר שהוא גבוה ממך ואין לו תועלת ברשעך ובצדקך, למה תתפאר בצדקך. (שם לה ה)
מי כמוהו מורה - לחוטא לשוב, מתרה קודם מכה לפי שאינו יכול להשמר ממכתו. וכשמתנקם מאויבו בא עליו פתאום, שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו. (שם לו כב)
אזכיר את שמי - אשים זכר לשמי, שכבודי שוכן שם, כבשילה ובנוב, ואם תבא לבקר אותו שם, אבוא אליך וברכתיך. והטעם שתמצאני שם במקום הכבוד בכל עת, וכאילו באתי אליך. (שמות כ כא)
שמי בקרבו - משל לעגול שהנקודה קרובה אל כל מרחק, על כן כבוד ה' בקרב המחנה, וכתוב ויוצר רוח אדם בקרבו. (שם כג כא)
ונצבת על הצור - ומשה בקש לראות ה', ואמר לו "לא יראני האדם וחי", כי ההרגשות מרגישות רק את המקרים, על כן "ויראו את אלקי ישראל", וכדומה צריך ביאור...
ומשה היה יכול לדעת ולראות בעין לבו איך הבריות דבקות ביוצר, מה שנקרא אחורים. ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זאת, בעבור היות נשמתו עם גופו, (ולא יוכלו ההרגשות להשיג השכל). והנה שב משה כללי, על כן אמר לו ה' "ידעתיך בשם", וידע הפרטים וחלקיהם דרך כלל... והמשרתים לא יוכלו לשנות דרכם וחוקם (המזלות וכו'), והשפלים יקבלו מהם כמתכונתם, על כן לא יועיל להשתחות להם, כי הנגזר יקרנו אם לא ישמרנו כח עליון, למשל, שהיתה המערכת שישטוף נהר איזו עיר, והזהירם נביא, ושבו. וה' נתן בלבם שיצאו מחוץ לעיר להתפלל, ובעת ההיא שטף הנהר העיר. הנה לא סרה גזרת ה', והוא הצילם, ועל זה אמר "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים... ואתכם לקח ה'" וגו', וזה שאמרו חז"ל אין מזל לישראל כששומרים התורה... (שם לג כא)
וגעלה נפשי - שתסור שכינה, ואז תחרבנה עריכם ונשמו מקדשיכם, שבתחלה היו מקדשי. (ויקרא כו ל)
אלהי נכר הארץ - ידענו שהשם אחד והשינוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם בחכמה. ומעבודת ה' לשמור כח הקבול לפי המקום... (עבודת ה' תשמר האדם ותביא השפע לפי המקום המיוחד לעבודת ה' בארץ ישראל)... (דברים לא טו)
בהמצאו - לדורשיו, כי נמצא בכל מקום ובכל עת, ורוצה לומר דרשוהו קודם חתום הגזירות. בהיותו קרוב - שהשכינה במקדש. (ישעיה נה ו)
וירא אליו ה' - ...ואין גלוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדבור כלל, אלא גמול המצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה האלקים את מעשיהם, כענין שנאמר "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך". וכן ביעקב אמר ויפגעו בו מלאכי אלקים, ואין שם דבור ולא שחדשו בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון, וידע כי מעשיו רצויים, וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה, וכן אמרו ביורדי הים, שאמרו זה אלי ואנוהו, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, זכות להם בעת הנס הגדול שהאמינו בה' ובמשה עבדו, ופעמים יבא בשעת הקצף, ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים... ויהיה זה להגין על עבדיו הצדיקים ולכבודם... (בראשית יח א)
ויעל מעליו אלקים - כמו שאמר באברהם ויעל אלקים מעל אברהם, ובשניהם להודיע כי לא היה זה מראה וחלום נבואה בלבד, או כענין "ותבא אותי ירושלימה במראות אלקים", אבל ששרתה עליו שכינה במקום אשר הוא עומד... (שם לה יג)
...ואין טעם כי לא יראני האדם וחי, שיראה אותו וימות, אבל כי טרם שישיג לראיה תפרד נפשו מעליו, כי אפילו במראות המלאכים נאמר במראה נהפכו צירי עלי. (שמות לג כ)
הן בעבדיו לא יאמין - כדרך "בכל ביתי נאמן הוא", יאמר כי הא-ל אינו בוטח בעבדיו להגיד להם דרכיו ומחשבותיו, ואינם נאמני ביתו לדעת סתריו וסודותיו. (איוב ד יח)
מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך - לבחון אותו בעונש חטאיו, כי מה יזיק לך החטא, שאתה נוצר האדם - כלומר שומר אורחותיו, או יאמר בתימה אתה שמחיה האדם ותבחר בו למה תענישהו, ואם חטאתי מה אפעול עוד ואעשה לפניך ותתרצה אלי, התרצה באלפי אילים או במה יכופר לי העוון. (שם ז יז ויח)
הלא-ל יסכן גבר - ...והנה אליפז יחדש במענה הזה כי אין החפץ לא-ל שיעשה האדם הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, רק בעבור טובת הנבראים, כי הא-ל חפץ להצדיק בריותיו וימחול על מעשה ידיו, והוא מצוה ומשגיח עליהם... (שם כב ב)
עתה יענה על דעת איוב שאין החטא מזיק לא-ל ולא הזכות מועילה לו, ואינו חפץ בתשובה, שהרי איוב שב ולא הועיל לו. ואמר לו שבאמת אין החטא והזכות מזיקים ומועילים לא-ל, אך לטובת בני האדם ציוה אותם, ולא יקבל תפלת הצועק החפץ ליראה את ה' מפני הרעה אשר עשה לעשוקים. (שם לה ב)
הבט שמים - ואם כן אין ביד האדם לעשות דבר מועיל או מזיק לו, ולא יבחר בצדק וימאס בחטא אלא לטובת האדם, וכל שכן שלא יעוות דינו ולא יסיר ממנו ההשגחה. (שם שם ה)
כבר האשים את איוב, ועתה יבא לספר גדולת הא-ל השומר ומשגיח, רם ונישא, וכל התחתונים נבראו עבור האדם, ואם כן בודאי ישגיח עליו... (שם לו ב)
הבט שמים וראה - יאמר האמת הנראה לעינים, כי הא-ל נורא ונשגב, שוכן מרום, ואין ביד האדם לעשות עמו דבר מועיל ולא חטא מזיק לו יתברך, ואם יצדיק אין ביד האדם דבר ראוי שינתן לא-ל, ולא יקח מידו כלום, כענין ארעב ולא אומר לך וכו', ולא יבחר בצדק וימאס בחטא כי אם לטובת האדם, וכי הוא חומל על מעשה ידיו, ולטובתם יצוה ויזהיר ויעניש, וכל שכן שלא יעוות משפטו לדעת... (שם לו ה)
אף כי תאמר לא אשורנו - ...הא-ל ישמע צעקת העשוקים, ויעשה משפט ברשעים עם גאונם, ולא ישמע בתפלת שוא שיצעקו לפניו בצרתם... (שם שם יד)
היסופר לו - לא נוכל לדבר לפניו מפני חושך דבורנו, ואם אדבר מי יערב לבו לספרם לפניו. הלא יבולע - ימות, כי איך יערכו ויספרו לפניו דברי יושבי חושך. (שם לז כ)
כי תזכרנו - והאצלת עליו מהוד המשכילים העליונים שאינם גוף, ותפקדנו - תשגיח עליו כל ימי חייו. (תהלים ח ה)
שמעת - תפלתם בתאותם, או שמעת תאותם לפני שיאמרוה. תכין לבם - תסיר טרדתו ותעזרם להכין לבם אליך, ואז תקשיב תפלתם. (שם י יז)
גם מזדים חשוך - שלא יהיה יצרי תוקפי, הקב"ה מסייע למי שלבו נכון. (שם יט יד)
טוב וישר - לכן לא ימאס החוטאים הרוצים לשוב. בדרך - הידוע מבראשית, דרך התשובה לקין החוטא, ויכין לב השבים לדעת משפטי ודרכי הא-ל. ידרך ענוים - הענוים מגיעים לרצון הבורא במדת הבושת, ומשיגים העולם הקיים. (שם כה ח)
הוא יצילך - אם תבטח בו, כמו שהצילני. יסך לך - מפגעי הזמן. אמיתו - שהבטיח לכל הבוטח בו שיגן עליו. (שם צא ג וד)
מבקשי פניו - אמר ר' ישמעאל בר חלפתא אתה מבקש לראות פני השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, ושם תקובל תפלתו מהרה. (שם קה ג)
אנסה - כתב רב סעדיה גאון שאסור לנסות יכולת ה', וגדעון רק נסה אם הוא ראוי לנס גדול כזה. (שופטים ג לט)
קרב, נגש, נגע אלו השלשה שמות... ואיני חושב עליך שיסתפק לך אמרו "קרוב ה' לכל קוראיו", "קרבת אלקים יחפצון", "קרבת אלקים לי טוב", שאלו כולם קריבת מדע, כלומר השגה מדעית לא קרבת מקום... (חלק א פרק יח)
יש מן הנביאים מי שיראה ה' מאחרי מחיצות רבות, ומהם מי שיראה מאחרי מחיצות מועטות, לפי קרבתם אל ה' ולפי מעלתם בנבואה, עד שאמרו שמשה רבינו עליו השלום ראה השם יתברך מאחרי מחיצה אחת בהירה, כלומר מזהירה, הוא אמרם שהסתכל באספקלריא המאירה... שהמעלות השכליות והמדותיות וכן הפחיתויות כגון סכלות ומעוט ההבנה, ופחיתות המדות כרוב המתאוה, הגאוה, הרוגז, הכעס והעזות וכו', כולן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השי"ת... (פרק ז)
אמר הכוזרי, די לי באלה הטענות המספיקות בשער הזה... אבל שוב אל גלגול דבריך, והיאך התחזק בנפשכם הדבר הגדול הזה, שיהיה לבורא הגופות והרוחות והנפשות והשכלים והמלאכים, אשר נעלה והתקדש והתגדל מהשגת השכלים כל שכן מהחושים, חבור עם הבריאה הזאת הנבזה המגונה בחמרה, ואם היא נפלאה בצורתה, כי בקטן שברמשים מפליאת חכמתו, מה שאין הדעת משגת אותו. (מאמר א סח)
אמר החבר, כן הכבוד ניצוץ אור אלקי מועיל אצל עמו ובארצו. (מאמר ב ח)
אמר החבר, כבר אמרתי לך, כי זה מחק כחות השכינה, כי היתה בישראל במעלת הרוח בגוף האדם, מועילה אותם החיות האלקית ונותנת להם זיו והדר בגופותם ובתכונותם ובמשכניהם, ובעת שמתרחקת מהם - מסתכלת עצתם ויתכערו גופיהם וישתנה יופים, וכשהיא מתרחקת מיחידים, נראה על כל איש ואיש סימן התרחק אור השכינה ממנו, כאשר נראה התרחק הרוח פתאום בעבור פחד או דאגה משנות הגוף, ונראה בנשים ובנערים בעבור חלישות רוחם, שיעשו בגופותם מקומות שחורים וירוקים מהיציאה בלילה, והם מיחדים זה אל השדים, ואפשר שיקרה מזה, ומראות המתים וההרוגים חליים קשים בגוף ובנפש. (שם סב)
...וכן יתן אל לבו ב"אהבת עולם" הדבק הענין האלקי בעדה המוכנת לקבולו כהדבק האור במראה הזכה, ושהתורה מאצלו התחלת חפץ ממנו להראות מלכותו בארץ כהראותה בשמים, ולא גזרה החכמה שיברא מלאכים בארץ, אבל אדם מזרע ודם מתגברים בהם הטבעים ומתנצחות בהם המדות כפי התחלפות ההצלחה ורוע המזל, כאשר נתבאר בספר יצירה. וכאשר יזך מהם יחיד או קהל יחול עליו האור האלקי וינהיגנו בנפלאות ובנוראות יוצאות מסדר העולם הטבעי, ויקרא זה ממנו אהבה ושמחה, ולא מצא הענין האלקי מקבל מסכית לדברו, דבק בסדר אשר צוה בו אחרי המאורות והגלגלים אלא חסידי בני אדם, היו יחידים מאדם ועד יעקב, ואחר כן שבו קהל וחל עליהם הענין האלקי לאהבה להיות להם לאלקים, וסדרם במדבר כסדר הגלגלים... וזה כלו מורה על אהבה, ויהיה משבח עליה ויסמוך לזה קבולו התורה בקריאת שמע... (מאמר ג יז)
...ויתפלל סמוך לה להראות השכינה עין בעין כאשר היתה לנביאים ולחסידים וליוצאי מצרים באמרו, "ותחזינה עינינו בשובך לציון", ויחתום "המחזיר שכינתו לציון", ויחשוב בלבו שהשכינה נצבת נגדו וישתחוה לנכחה, כאשר היו ישראל משתחוים בראותם השכינה... (שם יט)
וילבישם - לא כתב ללבש, ללמד חמלתו על יצוריו, שאף על פי שחטאו לא זז מלחבבם, ולא מש חסדו מהם... (בראשית ג כא)
באור פני מלך חיים וגו' (משלי ט"ז), החיים הם דבקים בגילוי שכינה. ומצאנו הגילוי על ג' דברים, לצוות לנביא על המצוות, להגן על עבדיו החסידים, ודרך רצון והסברת פנים, וזה היה כאן שהשתדל על המילה, והגיעה לו רפואה בגילוי שכינה. (שם יח א)
בעבור זה - ...ועל דרך הקבלה, בעבור שמו וכבודו, וכמו זה זה א-לי ואנוהו, שהוא השכינה, והכונה שאין השכינה בישראל צורך הדיוט בלבד, כי אם צורך גבוה... (שמות יג ח)
ה' ימלך - כשם שהציל יראיו עתה והאביד המורדים בו. ונכתב ימלך חסר, שאינו מבקש מהבריות עבודה קשה. (שם טו יח)
להעלות נר תמיד - במדרש זהו שאמר "למעשה ידיך תכסף" (איוב י"ד). אתה זן את כל העולם ומצוה את קרבני לחמי תקריבו וגו'. ואמר הקב"ה לא שאני צריך לאור בשר ודם, שבאורי אני מאיר לכל העולם, אלא כדי להעלות ולזכות אתכם. וחביבין עלי נרות אהרן מן המאורות שקבעתי בשמים. (שם כז כ)
כרובים - ...ועוד טעם שנתעורר בתפלתנו ובעבודתנו ולא נשים אמצעי בינינו לבינו... (שם כה יח)
ויקרא - ...והקול הנפלא המרעיש הקורא היה נגבל לתוך החצר ולא נשמע חוצה לו, שכן ממשפטי הנבואה, כי הקב"ה יראה ענין אחד למי שירצה, ויסתירהו ממי שירצה, והכל במקום אחד ובזמן אחד... (ויקרא א א)
ומה שאמרו ביומא מצוה להביא אש מן ההדיוט, הוא סימן שיש קשר להדיוט עם הגבורה על ידי הקרבן, ורצון ההדיוט עם הגבוה מתיחדים זה עם זה. והעשן העולה מפעולת הקרבנות למטה סבה לפעולה והתעוררות למעלה בהדלקת השפע בניצוצי אורו בצינורות המדות כשתי נרות. (ויקרא א ט)
לא תנסו - אם יצליחו בעבודתו, ומצינו שהותר הנסיון לצדקה במלאכי ג', ובחנוני נא בזאת, וכן במשלי ג' כבד את ה' מהונך... וימלאו אסמיך שבע וגו'. (דברים ו טז)
וברכת - ...מהכתוב וברכת את ה' ביארו שהקדש צריך ברכה, ובברכות, אמר לו ישמעאל בני ברכני. וכאשר אנו מברכים להקב"ה יש בזה תוספת רוח הקודש. וברכתנו סבה שיתברכו בריותיו ממנו, ואמרו שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים, אלא ברכה מלשון תוספת ורבוי ולשון ברך וכריעה. (שם ח י, וראה ערך ברוך)
כי קללת אלקים - ...או בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי וכו'... (שם כא כג)
חיבה יתרה נודעת להם... אחר שנתגלה לנו כי האדם חביב לפניו מכל הבריות, כי בצלם אלקים בראו, וישראל ידוע שהם חביבים מכל שאר האומות כי נקראו בנים למקום, ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו שמסיבתה נברא העולם כלו, על כל פנים יודעים אנחנו כי קרוב אלינו השי"ת, לא שיחשוב האדם אף כי יעשה הישר בעיני ה' ולא יחטא שהוא קרוב אליו, ואתה יודע כי השגת האנוש מועטת ואיננו שלם שיוכל להשיג אל הדבקות, ולא שידמה לו כי הוא רחוק ממנו לגמרי, כי חבה יתירה נודעת לו, כי מזרע היהודים הוא, ואין לו להיות בעיניו לא רשע בפני עצמו ולא צדיק בפני עצמו, וזאת תהיה תורת האדם, לא להתרחק ולא להתקרב, והכל לפי רוב המעשה, כי אל הדבקות הגדול איך ישיגנו, ואיש אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא... (אבות פרק ג יח)
הכלל העולה מדברי אליהוא, הטובות והרעות מסודרות מצד המערכה, אך השי"ת נותן לאדם אפשרות להדבק בשכל הפועל, ותגיע לאדם הודעה שישמר מהרעות האלו, ובמדרגה תחתונה יבואו עליו חליים כדי שלא יפול ברע, או שיכנע לבבו, וכן יעשה פעמים ושלוש. (איוב לג לא)
מרוב עשוקים יזעיקו - ולא ישמעם כי לא השתדלו בידיעת ה' כפי יכלתם. (שם לה ט)
...ואהבת ה' את האדם הוא מבואר שאי אפשר שתהיה מן הסוג הא', שהיא אהבת הדומים, אבל כבר יחשב שתהיה מהסוג השני, שהיא האהבה הטבעית, ולזה נמצא משה רע"ה ירמוז לו שני המינים ממנה, אמר, "הלוא הוא אביך קנך" (דברים ל"ב) לרמוז אל אהבת המין הראשון, שהיא אהבת האב לבן, ואמר "הוא עשך ויכוננך", לרמוז אל המין השני מאהבת האומן למלאכתו... אבל כאשר יעויין היטב נמצא שכל זה נאמר בהעברה, כי אין הצורה ולא החומר חלק מן השם כבן מן האב, וגם אחר שפעולתו במאמר אין לומר שראוי שישתדל לשמור מעשיו כי כל פעול אמנם ישתדל לשמור מעשה ידיו בסבת הטורח אשר טרח בו, אבל מי שלא יפול בו לא טורח ולא עמל לא יפול בו האהבה אשר מזה המין, ועל כן הוא מבואר כי אהבת השם את האדם אי אפשר שתהיה אלא מן הסוג השלישי, שהיא האהבה היחסית, ועל כן נמצא הכתוב יתאר השי"ת במלך ואב ובעל... וזה כי כמו שהמלך והאב משלימין צרכי העם והבן ולא יבוקש מהם אלא שיכבדו אותם כמו שאמרנו, כן השי"ת משלים צרכי האנשים ולא יבוקש מהם רק לתת כבוד לשמו... (מאמר ג פרק לז)
ויתכן לפרש טעם ולפני מי וכו', אף על פי שהזהרתיך שתהיה שפל בעיניך, אל תט אל קצה אחרון, כי תאמר בלבבך איני נערך למאומה ואיך יתכן שיביאני השי"ת במשפט על כל נעלם, אלא ודאי דע כי עם כל זה אתה עתיד וכו', מכאן תבחין כי סוד גדול להשי"ת בך, ואמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך שעבר בדרך אחד וראה נער אחד שאינו זריז ונחמד רק לבוש בלויי סחבות נבזה מאד, ולקחו עמו וחבקו ונשקו, הלא כל רואיו יאמרו כי סוד גדול למלך בו, ואילו היה זריז ומהיר ונחמד לא היה מבוא לחשוב ככה, ויתכן לומר שלעבד לקחו... (אבות ג א)
והנה הושעיני קרוב לתשגבני, כי הנה לג' סבות יתעורר השי"ת לדרוש דמעת העשוקים, הא' כשהאדם מתנהג עם חברו בדרכי ערמות, כי אלקים ישר והבט אל עמל לא יוכל... הב' כשהרודפים חזקים מאד יותר מהנרדף, אמר (קהלת ג') "והאלקים יבקש את נרדף"... והג' כשירדוף הרודף בלא סבה, אמר דוד ע"ה בשביל אלו הג' ראוי שתצילני. (תהלים נט ב)
לא תאכל ממנו - והודיעו שביום שיסתפק מהעץ בענין אכילה גסה, שיחשוב שהכל זולת החיים המפורסמים הבל, יפסק ממנו חוט החסד המושך עליו את החיים התמידיים בדרך השגחה כשכר עמידתו על המצוות, ויחוייב לו המות הטבעי הכרוך בהויתו. (בראשית ב יז)
והנה אדם לא רצה לשמע לציווי לא לאכל מעץ הדעת טוב ורע, רוצה לומר שלא יסיח דעתו אל הענינים הזמניים הממיתים במאכלם, ולכן סילק ה' שכינתו מהארץ שנתאוה שתהיה לו שם דירה, כי כולם פגרים מתים. וכאשר הרג קין את הבל סילק שכינתו מגלגל הלבנה, מהצד שנעשה לפרנס העולם, כי למי יכין תבואות? בא אנוש ודורו ועבדו עבודה זרה והכניסוה כקטטה והתחרות באלקות, לכן סילק עצמו מכוכב, כדי שיכניס ביניהם שנאה ותחרות לבטלם ממחשבתם. בא דור המבול וחטא בזמה וסלק שכינתו מנגה, שמלאכתו היא לזווג זיווגים, ורוצה לומר שנשחתה מלאכתו זו. בא דור ההפלגה בגודל לב, ונסתלק מגלגל חמה, שהוא כוכב המלכים הגדולים, ורוצה לומר אי אפשר בהם. באו הסדומיים צרי העין, ונסתלק מגלגל מאדים לשלח בם אפו, בא אמרפל הוא נמרוד שרדף את אברהם ונסתלק מגלגל צדק, שאסף שלום צדקו מהם, הנה סדרו חז"ל מדרגות ההסתלקות מן העולם ומהגרמים שפרנסתם מהם, כפי חולשת הדורות, עד שכמעט פסקה ההשגחה מהם, עד שבאו האבות ותקנו שוב... (שמות א א)
...ובאמת לא יתכן לאדם הדבוק האלוקי אלא בגדר מיוחד בחייו, בו ישתתף הזיו העליון על השלמים ממין האדם. ולכן נמשל האדם למנורה, והתורה היא השמן הממשי הממשיכה אלינו את האור העליון המושפע ממנו יתברך. והכל מושפע מדבר ה' ורצונו המוחלט, כמו שאמר במנורת זכריה המורה על זאת, "לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה'". והתורה האלקית מתכוונת בכל דבריה והישרותיה שיהיו הנמשכים אחריה כמלאכי השרת לשמע בקול דברו, ולכוון בהם ענינים רוחניים שכליים בסודות האלוקות... ועל ידי זה נפרד האדם מן התחתונים והשתתף בעליונים. ומצד שתוף זה נמצאו נביאים שמדרגתם למעלה מן הגדר האנושי.
ובאמת בשתוף זה נברא העולם, וזה שאמר נעשה אדם בצלמנו וכו', שהאדם היה חי, מדבר דבור אלקי, אלא שקפץ עליו חטאו של אדם הראשון והבדילו מהעליונים. ובאו הדורות וחטאו, והפרידו עוד יותר עד שנסתלקה שכינה לרקיע הז', ונסתלק השתוף (בין ה' והאדם) מחמת הגזרה, עד שבא אברהם והתחיל לבטל אותה, והוחל שוב השתוף. ומשה המשיכו מהיחידים אל כלל העם.
ומה שאמרו שמעולם לא ירדה שכינה למטה מי', ולא עלו השלמים למעלה מי', כידוע הכבוד העליון המכונה אליו יתברך הוא למעלה מי' השכלים, שהם מדרגות והבדלי השגות, שבתוכן תשוטטנה השגות הנביאים איש כמעלתו, ונקראות אורות או אספקלריאות, ויש מהנביאים הרואה א' או ב' מהן, ולמשה נשארה רק מעלה אחת מבדילה מכבוד של מעלה. ורוצה לומר שמעולם לא ירדה שכינה ממעלות קדושתה, ומשם הושפע שפע אלקי על העולם השפל באמצעות י' הממצעים.
עתה צריך לחקור אם אפשרות הדבקות והשתוף העליון של האדם על ידי התורה האלקית היא אפשרות קרובה או רחוקה, או אם היא רק עבור יחידי סגולה וקל לאבדה שוב. לכן הערימה החכמה האלקית קודם, בשעת ואחר מעשה, ואמר כאן החודש השלישי - שהזמן היה נאות, כאשר הנסים עדיין נוססים לפניהם. וגם היו במקום המתאים מדבר סיני, אחר שנסעו ממקום הרע, רפידים, וגם האמצעי משה היה המובחר, כי כבר עלה אל מעלות המדות והשכל...
והפליא לתקן את השתוף הזה בענינים מעשיים, רוצה לומר במצוות ומניעות, כי כך קרובה מציאותו, נוחה לקנות, ותתפשט לכולם, והסרתו תהיה קשה, וכמו שאמר בדברים ל', כי קרוב אליך הדבר מאד, כי המעשה משותף לכלל יותר מהשכל. ועל זה אמרו חז"ל בברכות נ"ז, אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון... ומכאן גם קושי ההסרה של השתוף האלקי, כי מה שנהפך לאדם לטבע שני הוא קשה ההסרה... (שם יט א)
מזבח אדמה - פשוטה, בלי מעשה מצדך, שתחשב לעשות לך אמצעי לה', ולכן גם לא תבנהו גזית, שלא תחשב שמלאכתך גרמה לך להענות. (שם כ כא)
...כי נראה מבואר שה' נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים, והתחיל בזה מיד אחר מתן תורה, וכונתו היתה לקבע אותה לדירת קבע כשתגלה לפניו שעת כושר. והתחיל לדחות השעה בחטא המרגלים שקבעו בכיה לדורות, כי סרו מה' בשעור גדול, עד שגלוי לפניו כי יעברו עליהם מי המבול הזידוניים של הגלויות. ובכל הזמן שבינתים הסיח דעתו מהדירה הקבועה... עד שתגיע השעה הראויה של "וזרקתי עליכם מים טהורים" וגו'. (שם כו א)
וידוע שהבורא ברא העולם בחסד ואמת בתתו מציאות שלמה לכל נמצא ברצון ובנדבה. ואף על פי שלא עשה זאת על מנת לקבל פרס, כי מציאותו יתברך מספיקה בעצמו, מכל מקום טבע הענין יחייב, שיקבל מברואיו שכר ראוי חלף מעשהו, וזו הכרת החסד בהלול והודאה, ומזה לא מנע עצמו מלקבלו, ואדרבא בקשו מהם מהדין... (שם ל יב)
...ואתה תחזה כי כוונות נפלאות אלו בקרבנות הן מזון הנפש השלמה אשר בהן תחיה, והיא הסעודה האלוקית אשר הוא מיסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושבין לרגליו, והוא מקבל נחת רוח ממנה, כמו שכתוב, "לרצונו לפני ה'". ועל ידה יתחזק שפע האצילות על בעלי הסעודה הראשונה, ובה תדבק השכינה אל התחתונים, כמו שהיה בחנוכת המזבח... אם כן כוונת כל הקרבנות חוץ מהבאים לכפרת חטא, שיכוון המקריב להקריב עצמו לפני ה' והראות מעשיו אליו... (ויקרא א א)
במהות הדין: ...ואחר שכל הנמצאים מעשה ידיו יתברך, אין לאנוש לבא במשפט אתו. ועוד שאנו כעבדים וכבנים לפניו, וכן תקנו בתפלה, אם כבנים ואם כעבדים וכו', ובסליחות, ברא כד חטי וכו', ולא מצד הדין כי אם מצד החסד, שהוא בחסדו קבע להם צדק ומשפט ביום הזה. (שם כג ב)
עסקינו עם אלקינו בכל מעשינו כעסקינו עם זולתנו. אם יש לנו עליו שטר חוב וכדומה נבא עליו בחוזק, ואם לא נבא בתחנונים, ואם חברנו אינו נדיב יש לפנינו דרכים מעוקלות כאונאה גנבה ועשק, ולעתים נשיג בדרך זה, אך בסוף לא נצא חפשי. וכן מצינו בכרם נבות שבא עליו במרמה... וכן משפטנו עם אלקינו, בהיותנו ברואים "בצלמנו כדמותנו", נבא לבקשת צרכינו בחוק זכויותינו ובחוב המוטל על כל הנמצאות להפיק רצוננו ולעבוד עבודתנו. וכשנחלשה זכות זו יבואו המבקשים בתחנונים, וכאשר ננעלו שערי תפלה לסבות חסרונותינו נחזור אחר צדדים בלתי הגונים, יש נהנה בלא ברכה והודאה, ויש בגנבת דעת העליונה, ויש חוטאים ביד רמה. ועל זה בא העונש, ובכל זאת הנפש מקוה אל ה' מצד חסדיו, או שאחרי המירוק על ידי יסורין תחזור עטרה ליושנה. (דברים ג כג)
שאהבת ה' קודמת אל האדם הצדיק מצדקת הצדיק לפני ה', הן במציאות והן בסבה, זוהי אמת מצד אחד ושקר מצד שני.
מצד האמת, אדם לא יצדק מבלי שיקדם לו הכח השכלי שבו יכיר, והרצון השכלי לדבר בטוב וביושר, כמו שאמר בירמיה א' "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" וגו'. ואין לומר כי בדרך זו גם תחייב שנאת ה' את רשעת הרשע, כי הוא בראו על טבע רע, כי העקר המכוון בבריאה הוא אל הטוב, ואפשרות הרע באה רק במקרה, כדי להמציא את טוב הבחירה.
מצד שני, ההנחה דלעיל שקר, שאם כן אין האדם רצוני בכל מעשיו לטוב ולרע. שאם קדמה אהבת ה' אל הצדיק לצדקתו ולאהבתו, לא תסור כי לא ינחם, אם כן אי אפשר שיהפך הצדיק לרשע, ולהפך אי אפשר שישוב הרשע בתשובה. וכן הכתובים מכחישים הנחה זו, "מי יתן והיה לבבם זה להם" וגו', או "מה ה' אלקיך שואל מעמך" וגו'. ואם כן ישאל ה' דבר ממי שאין בידו לעשותו? אלא ברור שה' עשה את האדם ישר מתחלת בריאתו, ומכוון להשלים את עצמו. והכנה זו שוה בכל איש. ואחר כך אם יוסיף האדם שלמות, יוסיף הא-ל אהבה אליו, עד שיגיע למדרגת אוהבו. וזה שאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פ"ה), וכן בכל סוגי הטובות הגופניות והנפשיות מטיבים לאדם מלמעלה לפי המעשים שקדמו על ידו מלמטה... (שם יד כב)
אחר זה אמר, שמצד זה בעצמו יתחייב, שאין להסתר מהשי"ת ואין מפלט ממנו בשום ענין, כי אמנם נוכל להסתר מאדם, יען כי כל ידיעתו בנו אינה רק מצד מה שהשיג במקרה, רוצה לומר מה שיראה או ימשש אותנו, והדבר הנראה והמתמשש איננו אמתת העצם, ולכן כל עוד נסתיר מקרינו ממנו לא ישיג אותנו. אבל השי"ת שהוא יודע אמיתתנו ועצמנו, לא מצד מקרינו, וגם אם נסתיר מקרינו אם נוכל - מה יהיה? והוא מה שאמר "אנה אלך מרוחך" וכו'. הנה אין מנוס מה' בשתי טענות, כי אין באדם יכולת ללכת אם לא יוליכהו השי"ת, ואם לא יבא העזר בתנועותיו מה' לא יכול לפעול בהם, וגם מצד ידיעתו יתברך באמיתותו ובעצמותו של האדם לא יכול להסתר. ואני שידיעתי רק במקרים, "מה יקרו רעיך א-ל" וגו', רוצה לומר אין צריך לומר שאיני יודע לפרטיהם, אבל גם ראשיהם וכלליהם, שהוא דבר קל בחכמה, עצמו ממני מאד, ואין חקירתי מספקת בהם. (דרוש א)
אמנם התנה בזה, "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" וגו', ודרשו רז"ל כיון שניתנה רשות למשחית לחבל שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע. כונתם בזה ב' שרשים, האחד שה' לא ישנה תמיד טבע המציאות כי אם לצורך גדול, והשני כי לדברים כולם סבות כוללות ולא חלקיות, ואין הדברים מגיעים אל האישים מהשי"ת בזולת אמצעי, שאם לא כן לא היה נספה צדיק עם רשע בשום צד. אבל סבות המציאות הן בהשתלשלות גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. ובהיות הסבות כוללות היה צריך שישתנה טבע המציאות בשביל כל אחד, ולא רצה השי"ת זאת, ואמר להם "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו"... (דרוש ג)
ומאשר כח השכלי שבאדם הוא יותר חזק מכל כחותיו ומושגיו הם ביותר שלמות, יתחייב שיתענג יותר במושגיו מכל מה שיתענגו הכחות כולם במושגיהם, וכאשר מושגי הכח הזה המה הדברים השכליים המעולים, תתחייב שכפי שיהיה המושג יותר מעולה שיתענג בו יותר, ויחויב אם כן שיאהב ויכסוף להדבק בהשי"ת בתכלית ההדבקות האפשרית בו הוא להתבונן בדרכיו ובנפלאותיו ומה שאפשר להשיג ממנו, וכאשר יתבונן בהם יתענג זה הכח בתכלית התענוגים להיותו זה מושגו היותר שלם.
ויתחייב מזה לשכל כוסף חזק להמשך אחר מצוותיו, כי השכל בוחר תמיד בדברים הרצויים ובורח מהמגונים, והיותר מחוייב ונאות הוא להמשך אחר רצון המצוה השלם הזה יתברך. (דרוש י)
כי רוח מלפני - ה' ידבק השגחתו בבני אדם כדי להגיעם לשלמות... ויש מפרשים שהרוח החיוני מושפע מהגלגל והנשמות מאתו יתברך, ואם כן מחוייב לרחם על ישראל ועל כל המין האנושי שישיגו דעת ה', ולא תהיה תולדתם לבטלה. (ישעיה נז טז)
ידרושון - יוכיחם שאין תוכם כברם, ידרושון הוא על הלימוד, שכולו היה בענין המהות האלוקי, ומדותיו - דעת דרכי, וזה אינו ראוי להם כי אינם גוי אשר צדקה עשה - שלמים במדות ובשכל המעשי הקודם לחקירות אלו. ועוד הם מתלוננים על שמגיע להם כמעשה הרשעים, אף על פי שחושבים שהם צדיקים ומפקפקים בדרכי ה'. (שם נח ב)
נענה לו - שלא יאמר עזב ה' את הארץ, אך לא אתן את שאלתו כי אם בהיפך, את כעסי. (יחזקאל יד ז)
עתה ידעתי - שאתה ירא אלקים יותר ממני המלאך, שאתה ירא אלקים בפועל, כמו שהיה האלקים יודע כשהיית ירא בכח, ותפול ידיעתו הפועל על הנמצא בפועל. (בראשית כב יב)
ונועדתי לך - בזה (בהביטו אל העדות שבארון) שרתה שכינה, ותשרה בכל מקום שבו חכמי הדור. (שמות כה כב)
כל הזהב - רוצה לומר שהיה במשכן עושר מועט, ובמקדש ראשון היה הרבה לאין ערוך, ועוד יותר היה במקדש שני, ובכל זאת לא שכן בהם ה', כמו ששכן במשכן, כי לא העושר והגודל נחפצים על ידו, כי אם יראיו ומעשיהם. (שם לח כד)
זאת החיה אשר תאכלו - אחר שהורקו מעדים הרוחני שקבלו במתן תורה, שהיו ראוים לשכינה בלי כל אמצעי, כפי שיהיה שוב לעתיד לבא, כמו שכתוב ונתתי משכני בתוככם, השיג משה שתשרה שוב שכינה על ידי משכן ומשרתיו, וראה לתקן מזגם בכאן שיהיה מוכן ליאור באור החיים. (ויקרא יא ב)
והייתם קדושים - שהזרע הקדוש מוכן לשרות שכינה בתוכו, שאין שכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל. (שם כ ז)
והתהלכתי בתוככם - ולא ירד הכבוד רק אל מקום אחד כבבית המקדש, ויראה כבודי בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור, שבו תושלם כוונתי. (שם כו יב)
כי יקח איש אשה - אחר שדבר בעניני הישוב מדבר על השראת השכינה, שלא תסתלק מפני העריות הפסולים וטומאת המחנה. (דברים כב יג)
לא תשיך - אחר שהזהיר על מסלקי השכינה מישראל מצוה על חסד המשרה השכינה, אסור רבית, נדר, הפועל, גט, משכון, מזיקי הרבים, צרעת, עניים, דיש ויבום. (שם כג כ)
ויפח באפיו נשמת חיים - אור הרוחניות מתחת כנפי שכינה בהתלבשו, ואדם לא יפרד ממקומו כהפרד דבר גשמי, כי הדבר הרוחני לא יעתק ממקורו... כי הוא מתרבה ואינו נקצץ ממקורו. ורק בעוונתם תפסק הדבקות, כי טומאת העוונות נכנסת בינתים, ולכן הרשע קרוי מת, וברוב זכויות יקרא חי. אמנם בדרך כלל החלק חושק אל הכלל, אך בנשמה הוא להיפך, שיותר ממה שהנשמה חושקת אליו יתברך הוא חושק אלינו, כמו שכתוב "ועלי תשוקתו", כי אצלנו החומר מעכב את החשק, וכן כל אב תאב יותר לראות בטובת בנו מהבן אליו, כי לא נפרד ממנו לגמרי, ועדיין מאיכות נפשו נמצא בו, כבזוהר. ולכן נקראת תשובה, כי על ידה שבה הנשמה אל דבקותה בו יתברך. ולכן אמר כאן ויפח - כי המנופח דבק עם מה שבכלי, אלא שההבדל הוא, כי נפיחתו יתברך המקשרת עומדת לעד, ולשון נפיחה מורה על ההתקשרות התמידית. (בראשית ב ז)
אלה תולדות - ישוב כל הספקות הוא על פי ההנחות שהנחנו, כי ההפרש בין פקידה על ידי ה' לזו הנעשית על ידי מלאך הוא, כי המלאך לא יבחין בין צדיק לרשע, ומה עוד אם הצדיק אינו שלם, אבל ה' יראה לזכותו בדין, כי הוא חס על מעשה ידיו שברא. וכאשר קטרגו המלאכים לפניו על רעת האדם, אמר להם אם הייתם מלובשים בחומר הייתם כמוהם, והפילם לארץ, ועל זה אמר "ויראו בני האלהים את בנות האדם" וגו', והרבו לפשוע... (שם ו ט)
קום עלה - אמר לו שילך למקום קדוש, שקדושת המקום תגן עליו מיראתו, כי בכל מקום שבו שרתה שכינה פעם, נשאר ממציאותה שם גם בהסתלקותה. ואמר שיבן מזבח להחזיק טובה לה', ולקבע מקום לתפילתו כמדת אברהם, כי דרכו ית' שמי שאינו מחזיק לו טובה על מה שעשה לו אינו מטיב לו שוב אותה טובה, ולכן הוצרך לעשות מזבח על שנראה אליו, ואז יראה אליו שוב... (שם לה א)
ויחן שם ישראל - על ידי שזכו שם לאחדות פסקה זוהמתם, כי נעשה כאחד מפאת הקדושה שהיא אחדות ורשות היחיד, ועל ידי שפסקה הזוהמא נתנבאו כולם, כי הטומאה היא מחיצה המבדילה בין ה' והאדם, וזה שאמר אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. (שמות יט ב)
ועשו לי מקדש - שלצדיקים יש כח לעשות למטה מושב רוחני קדוש, עד שיהיה ראוי ל"ושכנתי בתוכם" ממש, ולא רק להתפשטות כבוד מלמעלה. או ועשו לי מקדש - אין השראת השכינה על העצים והאבנים, אלא בתוכם - עליהם, אם מעשה ידיהם ראוים לכך. וזה שברכם משה, "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו" וגו', שהשי"ת עושה עיקר מנפשות הצדיקים לשכן בתוכם, ולא מעצים ואבנים. (שם כה ח)
ואתה דבר - ...ומפני שנשמות בני ישראל חלק א-לוה ממעל, על כן בבא השבת מתעוררות ומתרבות בחינותיה, ומשפיעות לכל מקום קדושה, ובפרט לנפש בני ישראל, והוא יתרון אור גדול מאיכות נפשו, ומעולם שכולו מנוחה ואין בו שום בחינת מלאכה, ולכן אם עושה מלאכה בנשמה יתרה קוצץ שורש נפשו ממקורה ונכרת, שעל ידי הנשמה יתרה מתאחזת נפשו עם קונו על ידי חוט של חסד. וזהו ביני ובין בני ישראל אות היא וגו'. (שם לא יג)
בקרובי אקדש - שעל ידי סילוק צדיקים מתמלאה השכינה שפע קדושה עליונה, כי נעשה יחוד. (ויקרא י ג)
בזאת יבא - שהשכינה נכנסת עמו בהתלבשו ברוח הקודש, אלא שלא כל כהן גדול רואה אותה כשמעון הצדיק... (שם טז ג)
בני ישראל - ...ומלאכי השרת נעשו טפל לישראל, ושכינה שורה על כולם, כי עיקר השראת השכינה הוא בנפשות הצדיקים שהם חלקו יתברך, ומהם תתפשט אל המקדש ואל המלאכים, וזה שאמר לצבאותם, שהם צבא המלחמה וצבא להשראת השכינה. (במדבר א ב)
למען הקים אותך - אל תתמה שכורת ברית עם כל אחד, כי הוא מכנה שמו גם על אדם אחד. (דברים כט יב)
ותפקדנו לבקרים - נתת לי נשמה בכל בוקר, אף שאתה יודע כי דרכו לבעט בגדולה שנותנים לו. (איוב ז יח)
חכם לבב - ועוד לא אתווכח כי הוא יודע מה בלב, וענש את הבנים על הרהור הלב. המעתיק - ומעניש האדם לפני ששם על לב לדעת חטאו, שסדום שהרעיש עליהם ההרים לפני ההפיכה, אך לא חיכה עד שישימו אל לבם. (שם ט ד וה)
הן בקדושיו - אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בעולם הזה, ואף אם העיד עליך תם וישר, אולי נתקלקלת בינתים. (שם טו טו)
ולא יענה מפני גאון - לפעמים לא ישמע צעקת העשוקים כי הם גאים, וה' חפץ דכאם, שוא לא ישמע - ולא ישמע צעקתך כי תמציא סברות לא טובות בתלונתך. (שם לה יג)
ולא ימאס כביר כח - לא ימאס את השב שהתגבר בכח רב על יצר הרע. (שם לו ה)
העמוד השלישי הוא התורה, כי על ידי התורה יש לעולם דבקות בו יתברך, לא הדבקות הראשונה שהיא התחברות העולם בו על ידי העבודה, אבל התורה היא כמו אמצעי המקשר שני דברים יחד, וכך התורה קישור בין השי"ת והאדם. ולפיכך נקראת התורה בכל מקום בכתוב ברית... (גבורות ה' פרק מז)
ויש לשאול, הנה השמים כסאו והארץ הדום רגליו, ותהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים? אמנם אם נמצא שכל דבר המציאות תלוי בשכינתו בתחתונים, ודבר זה הוא הכל, הוסרה שאלה זו. וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים באשר הם עלולים, כי הוא יתברך, שהוא עילת הכל רצונו בעלול, וכאשר יש עילה יש כאן עלול, נמצא כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עילה להם והנמצאים עלולים ממנו, אם כן אין לך לומר שמיוחדים בזה העליונים כי אם התחתונים, שהעליונים הפועלים בתחתונים הם כמו עילה, ואין עיקר עצמם שהם עלולים, אבל התחתונים במה שהם תחתונים הם עלולים בעצמם. ולפיכך החיבור האמיתי שיש לסבה הראשונה שהוא עילה באמת הוא בתחתונים במה שהם עלול באמת. ובמדרש רבות בראשית, "וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן" וגו', מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, עיקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע ראשון.
...וזה כי מעלות השי"ת ורוממותו אינם כמעלות מלך בשר ודם, כי מלך בשר ודם התארים שאתה נותן לו נותנים אליו שלמות יותר מאמיתתו, שאמיתתו הוא אדם בשר ודם, והתארים האלו נותנים לו שלמות. אבל אצל השי"ת אינו כך, אין התארים נותנים לו שלמות יותר מאמיתתו, כי רוממותו מצד עצמו יותר מכל, ואמיתתו יתברך מה שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, והוא תכלית רוממותו וגדולתו... לכן הוא פונה ליתום ולאלמנה וכיוצא בו, שכל אלו השפלים הם נמצאים פשוטים, שהפשוט נקרא מי שאין בו דבר מיוחד, והם יותר ראשונים שהשי"ת משגיח עליהם ופונה אליהם בעבור שהם פשוטים... שאין בהם שום גדולה ורוממות... (שם פרק סו)
ואל החיבור הקדוש הזה, שהוא חיבור השי"ת עם הנמצאים התחתונים, שאמרנו לך שהוא חיבור יותר נבחר מן חיבור העליונים, אי אפשר שלא יהיה לזה מקום קבוע, וכבר הוכחנו למעלה שאין חיבור זה דרך עראי, כי כל דבר עראי הוא מקרה ולא בעצם, והוכחנו שאין החיבור הזה מקרה, אבל הוא סדר אלקים... ואז ראוי למקום קבוע... (שם פרק ע)
...ושהיו נוטעים בכרך ביתר ארז וארזא, כי באמת האדם נקרא עץ השדה, רק שהוא אילן הפוך, שרשו למעלה, כי הנשמה היא שורש שלו, והיא מן השמים... והאדם חיותו מן השמים. וכל ענין ביתר עם הנטיעה הזאת הוא להראות הדביקות עם השי"ת, שזהו חוזק ותוקף האדם, כי אין העיר גורמת רק החיבור והנטיעה עם השי"ת גורמת החוזק... (נצח ישראל פרק ז)
...ואף כי הוא נכתב בשם הוי"ה לא נקרא כך, כי הכתיבה מורה על אמיתת עצמו, אבל הקריאה היא אל האדם, והכתיבה נבדלת מן האדם. ובעולם הזה שהאדם גשמי-חמרי, ויש מסך מבדיל בין השי"ת והאדם, לכן בעולם הזה נקרא בשם אדם, כי העבד נבדל מן האדון ואין לו שיתוף עמו, לכן בעולם הזה נקרא אדם, אבל לעולם הבא שלא יהיה האדם חמרי וגשמי כמו שהוא בעולם הזה, רק יהיה במדרגת המלאכים המסולקים מהגשמיות, יהיה נקרא גם כן בשם בן ה', כי כבר התבאר שיש שתי בחינות לעלול עם העילה. הבחינה האחת היא שהעלול מן העילה, ויש כאן צירוף העילה אל העלול כצירוף בן אל האב, והוא צירוף גמור. הבחינה השניה היא במה שזה עילה וזה עלול, והעלול נבדל מן העילה כהעבד הנבדל מן האדון, ולפיכך בעולם הזה השי"ת נמצא אל עולמו כאדון אל העבד. ולכך אף כי הוא יתברך נכתב בשם המיוחד, נראה אל האדם בשם אדון, כי הוא יתברך נבדל מעולמו, ולעולם הבא שיהיה לו צירוף וחיבור אל העולם נכתב ונקרא בשם המיוחד... (שם פרק מב)
...כי הצדקה והחסד של השי"ת גדול ואינו משוה המדה ביושר כמו שעושה בעל מדת הדין. ומפני שעל ידי מדה זאת יש אל השי"ת חיבור אל התחתונים, קרא אברהם את בית המקדש שבו חיבור השי"ת לתחתונים הר, לפי שעל ידי מדת אברהם, שהיא מדת החסד החיבור הזה... (שם פרק נב)
וזכר ששה דברים ובכל אחד זכר השם, לומר כי התורה מצורפת אל השי"ת, שנקרא תורת ה', עדות ה', וכן כולם, לומר כי על ידי התורה קונה האדם דביקות בו יתברך. ומפני שבא לומר שהדביקות הזאת דביקות גמורה ולא דביקות בצד מה, כמו מי שהוא בעל מדות, שעל ידי המדות קונה דביקות בו יתברך, וקונה הדביקות רק בצד מה, כפי המדה אשר דבק בה. אבל על ידי התורה דבק בו יתברך לגמרי בכל צד. (תפארת ישראל הקדמה)
...שהתורה היא מלמדת ומורה דרך החיים שהאדם יקנה ההצלחה האחרונה, שהיא הדביקות בו יתברך, שנפשו תהיה צרורה בצרור החיים את ה', ודבר זה, שיבא אל הדביקות הוא על ידי עשיית התורה. וזהו ההפרש שיש בין התורה ובין שאר החכמות, כי שאר החכמות אינן מביאות את האדם אל הדביקות הזאת, אף כי בודאי על ידי החכמה גם כן האדם הוא שכלי, מכל מקום מה שקונה מן השכל אינו כדאי שיהיה דבק עם השי"ת, שהוא נבדל לגמרי מן הכל. אבל התורה מביאה האדם אל הדביקות, שהיא מורה את הדרך אל השי"ת, שעל ידי זה יהיה דבק בו יתברך. ואין ספק שהאדם ראוי לזה מצד שנברא בצלם אלקים בדמותו, וזה הקירוב היותר גדול...
וכאשר המקבל אינו מוכן לקבל החיבור, או שאין לו אמצעי שעל ידו החיבור, או שאינו מודה בעילה שבו החיבור, הרי הוא נפרד מן העילה ואין לו קשר עמה. וכאשר הוא מפר בריתו של אברהם אבינו אין האדם מקבל בריתו של הקב"ה, וכאשר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הרי הוא כופר באמצעי שעל ידיו החיבור, וכאשר הוא פורק עול הוא כופר באותו אשר החיבור בו... (שם פרק ט)
...והיושר הוא בתורה, ולפיכך על ידי התורה קונה הקירוב והחיבור בו יתברך, כי אין ליושר יציאה כלל. וכן על ידי עשיית המצוות, מפני שהתורה היא היושר בעצמו, והיושר אין בו הריחוק, ולכך הוא קרוב אל השי"ת. הרי ההפרש בין ישראל לאשר עוסק בשאר החכמות, כי התורה היא היושר בעצמו, אשר היושר הוא קירוב וחיבור אליו יתברך, ואילו שאר החכמות אין בהן היושר, שאף שמים לא זכו בעיניו... (שם פרק יא)
מופת שלישי, והוא מופת ברור לחיוב תורה מן השמים, כי האדם ראש עפרות תבל, ובשבילו נברא הכל, וצריך שיהיה מסודר תחת השי"ת שהוא עילת הכל, שאם לא כן יהיה האדם בפני עצמו מסולק מן השי"ת, ראש בתחתונים כמו השי"ת שהוא א-לוה בעליונים. אלא צריך אתה לומר, במה שמקבל האדם גזירת העילה, היא התורה משמים, שהיא לעול על האדם, בזה הוא מסודר תחת רשות העילה מה שיעשה ומה שלא יעשה.
...ואם יאמר כי אף בלא נתינת התורה משמים הרי האדם תחת רשות העילה, מצד שהאדם מכיר את העילה בשכלו ומקבל את אלוקותו, לא נקרא דבר זה שהוא תחת רשות השי"ת כאשר האדם מקבל מעצמו, אם לא שגזר עליו העילה. וזהו עיקר הפירוש של "כפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם"... (שם פרק טז)
האדם אשר הוא בעל חומר וגשמי, צריך לברר לו הדבר כפי מה שהוא אדם גשמי, כדי שיקנה הידיעה הראויה לאדם. ולכך כדי שידעו הכל מציאות הקב"ה עשה הקב"ה כל הנסים והנפלאות במצרים, כדי שיוודע בעין הגשמי. וכן קדושת המשכן, למען ידעו הכל קדושתו, אמר "ונקדש בכבודי", אלו נדב ואביהוא שיעשו חטא ויתקדש הבית על ידם. וזה נראה, כי אף לצדיקים אינו מתאחד עמהם ואין לו צירוף עמהם, וזהו קדושתו. שאם היה מצורף לנמצאים אין ספק שיהיה צירוף אל אוהביו מכובדיו ולא היה עושה דין בהם, כי הדין שהוא עושה בצדיק מורה כי הוא יתברך נבדל אף מאוהביו... (שם פרק יח)
...וכל הדורות עד אברהם היו תחת הטבע ולא היו נבדלים מן הטבע, עד שבא אברהם ובחר השי"ת בו, כדכתיב "אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם". והוציא אותם מן הטבע, עד שלא היה הטבע מבדיל בין השי"ת והבריות, כי הטבע שהוא חמרי מבדיל בין השי"ת והבריות, עד שבא אברהם ואליו היה חיבור עם השי"ת, שבחר בו והוציא אותם מן הטבע שלא היה כאן הבדל ואטימה עוד בין השי"ת והאדם. ואז ציוה להסיר הערלה היא האטימה, והמילה היא הברית והחיבור שיש להשי"ת... (שם פרק יט)
...ומפני שהאיש יותר ראוי לברית וחיבור עם השי"ת מאשר האשה שהיא חמרית, ואין מדרגת הנקבה כמו הזכר, לפיכך נצטוה אדם תחילה, לפי שמדרגתו קרובה אל השי"ת. ומפני כך קלקלה הנקבה, כי הרי החיבור שלה חסר, ומזה יבא קלקול שיוסר החיבור, ודבר זה היה דוקא אצל האדם, כי לא היה מקבל החיבור בשלמות כמו שהיו ישראל מקבלים החיבור בשלמות, ולפיכך היה אצל האדם החיבור לפי המדרגה, קודם האיש ואחר כך האשה, הכל לפי המדרגה. אבל ישראל קבלו החיבור בשלמות כאשר נתנה להם התורה, ולכך ראוי שיהיה הציווי לאשה תחילה במתן תורה, שדבר זה היה החיבור בשלמות כאשר תקבל האשה שאינה כל כך במדרגה את הגזירה, הרי החיבור בשלמות... (שם פרק כח)
רוצה לומר בזה כי התורה היא מהשי"ת, ומי שיש בו תורה יש בו דביקות עם השי"ת, וכאשר הוא מתדבק עם השי"ת אין ספק כי דבר זה מביא החיים. וכמו שאמר אחר כך, "למיימינים בה סמא דחיי". אבל מי שירצה להתקרב אל השי"ת שלא כראוי, הרי המתדבק לדבר שהוא נבדל ואין ראוי הדיבוק אליו הוא ממית אותו, ולכך התורה היא סמא דמותא למי שאין ראוי לו הקירוב, וזה שאמר כאן כי האומות היו שומעות קול אלקים ומתו, כי הם חמריים והדבוק הזה אינו ראוי להם...
ועוד אמר שם, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאת נשמתן של ישראל וכו'. ביארו בזה כי איך אפשר שיהיו ישראל מתחברים אל הדיבור של הקב"ה, כי במדרגת מציאות השי"ת אין מציאות כלל, ולפיכך אי אפשר לומר שתהיה שום מציאות נמצאת קיימת עמו יתברך. ואיך יהיה נמצא הדיבור פנים אל פנים, וכי יש שיתוף חס ושלום? ...ולכך אמר כי נפשם יצאה עד שלא היו יכולים להתקיים, רק שהיו דבקים בו במדרגה העליונה, שמשם החיות באה למתים, ומזה הצד היו דבקים באותה שעה, במקום שממנו באה החיות לעולם... (שם פרק לא)
...ולא אמר אנכי אהיה לך לאלקים, שמשמע כי מצוה לו זאת כשאר מצוות, כי אנכי ה' אלקיך אף אם לא יקבל אותו האדם לא-לוה הוא אלקים שלו, והוא מלכו מצד עצמו, וכמו שאמר הכתוב על אותם שרצו לפרוק עול של הקב"ה שלא יהיה הוא יתברך מלך עליהם, על זה אמר, "חי ה' אם לא בחימה שפוכה" וגו'. וכדי שלא יטעה אדם לומר כי אפשר שיפרקו עולו מהם כמלך בשר ודם, אמר בלשון הזה, "אנכי ה' אלקיך", על כל פנים אני ה' אלקיך מצד עצמי... (שם פרק לז)
...אבל מי שעושה כל המצוות שהן תרי"ג יש לו הדביקות בו יתברך בכל, שהרי נמצא בו כל השלמויות, ולפיכך אמר בא דוד והעמידן על י"א, ורצה לומר בזה שגם אלו הי"א דברים יש שם שלמות כללית, כמו שיש בתרי"ג מצוות, ועם כי בודאי שאינו במדרגה ובמעלה כמי שעושה תרי"ג מצוות, שהן בודאי הדביקות הגמורה בו יתברך, מכל מקום יש באלו י"א דברים גם כן שלמות כללית דומה לתרי"ג מצוות... (שם פרק נד)
כי הקירוב אל השי"ת על ידי ג' דברים, על ידי האמצעי שהיא התורה, האמצעי בין ה' וישראל, ב' מצד הנמצאים, שמצד גדולתם ורוממותם יש להם דבקות בו יתברך, וזהו כאשר יהיה הקץ ויחזרו ישראל לרוממותם וגדולתם כאשר היו בראשונה. והג' מצד השי"ת היא הנבואה שנתן השי"ת ורוחו ומוריד אותה על האדם. ואלו ג' הדברים כוללים כל הדביקות... (שם פרק נו)
ואמר הוא יתברך (למשה), אין שלום בעירך, כלומר אתה חושב שאין לאדם שייכות אל פועל זה כאשר הפועל מתייחס אל השי"ת, ואין האדם משותף עם השי"ת, והשלום מורה על השיתוף, ואין עבד נותן שלום לרבו כי אין לו שיתוף עמו. על זה אמר "מכל מקום היה לך לעזרני, לומר "ועתה יגדל נא כח ה'". כי אף שאין כאן שיתוף אל השי"ת, שיאמר שלום, שזה מורה על שיתוף, אבל היה לך לעזרני, כי אין הפועל פועל אלא כאשר יש כאן מקבל המוכן לקבל הפועל, ולכך היה לך לעזרני, כי יש עזר מצד המקבל כאשר הוא מוכן לקבל... מכל מקום התחלת התורה היא בשביל האדם המקבל, והוא ייחשב נושא, ולכך האדם עוזר להתחלת התורה... ולכך היה ראוי למשה לומר ועתה יגדל נא כח ה', כי הגדלת הכח בעולם הוא מצד המקבל, כאשר המקבל מוכן אז הפועל יפעל... וכאשר תבין דברים עמוקים, תבין, כי דוקא הכתר מצד המקבלים, כי הכתר צריך לנושא...
והשיב לו השי"ת "לא תוכל לראות את פני" וגו', וביאר זה, כי לראות הכבוד בעצמו אי אפשר, רק שיהיה למשה דביקות במדותיו אז יתדבק בו יתברך מה שאפשר, ובזה וראית את אחורי ופני לא יראו, ומפני שהשי"ת נמצא אל האדם כמו שהאדם נמצא אצל השי"ת, ואם האדם מעיין בתפלתו אינו פונה מן השי"ת, כך השי"ת נמצא אליו לגמרי...
ודוקא לצדיקים יהיה המחול הזה בגן עדן, מפני שאף בעולם הזה לא נמשכה נפש הצדיקים אחר הגוף, ולפיכך בגן עדן שהוסר החומר העכור הזה, אז נמצא המחול הזה לגמרי. ואמר שהקב"ה יושב ביניהם ומרמזים עליו באצבעם, כי החומר בעולם הזה מסך מבדיל בין השי"ת ובין הצדיקים, שהוא המונע שאין השי"ת נמצא אליהם לגמרי, ובמחול הזה המורה על שלמות הנפש, שלא יהיה לו מונע החומר כי הוסר אז, מרמזין על השי"ת באצבען, שנגלה להם בפועל עד שיאמר כי הוא זה...
והנה רבים שוממים על המאמר הזה שיהיה ההדיוט מברך מי שמברכתו יתברך הכל. ואמנם כאשר תבין את הדברים שאמרנו לך פעמים רבות אין קשיא ותימה בזה, כי לא נמצא כבודו אצלנו בשלמות כפי מהות עצם הכבוד שלו יתברך, ואין זה רק לחסרון הנמצאים שהם בחסרון, שאין כבודו יתברך נמצא אל הנמצאים כמו שהוא, ולכך, כאשר אמר "ישמעאל בני ברכני", לא שהוא יתברך מקבל ברכה מברואיו חס ושלום לומר כך, רק שעל ידי ברכה זו יהיה הוא יתברך נמצא אל הנמצאים בניו במדת הברכה ולא יתנהג עמהם במדת הדין, ויכנס להם לפנים משורת הדין, ודבר זה נקרא ברכה, כי כל ברכה היא תוספת... (באר הגולה באר ד)
ועוד יש להבין בחכמה, דע כי הוא יתברך רוצה להיות עם הנבראים, מצד כי אין עילה בלא העלול, לכך חפץ השי"ת להיות עם אלה אשר הוא עילה להם. ומפני שהעילה קודמת אל אשר היא עילה להם, לכך השכינה מקדמת לפני העשרה. כי כאשר הם עשרה הוא כלל שלם שאין תוספת עליו. כי מצד אשר הוא יתברך עילה אל הנבראים הם שלמים, ולכך בעשרה שהם מספר שלם השכינה מקדמת לפניהם... (דרך חיים פרק ג משנה ו)
כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכו'... אחר כך בא להודיע, כי רוח המקום הוא גם כן מקושר ומחובר עם הבריות, וכל מי שרוח הבריות נוחה הימנו גם כן רוח המקום נומה הימנו, והמשפט הוא אחד לגמרי גם כן עם הראשונים, שאם רוח הבריות מריבה אז יש קיום לדבר הזה מה שרוח המקום נוחה הימנו, כי הדברים שהם קשורים יחד אין להם קיום לאחד זולת השני כמו שהוא בענין זה, כי רוחו של מקום ורצונו הוא דבק ברוח הבריות, וזה מפני כי הכללים יש להם דביקות גמורה בו ית' עד שרוח המקום דבק ברוח הבריות, וזה אמרם "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו", ודברים אלו ראוים להבין איך רוח המקום קשורה ברוח הבריות, והעד על זה מה שאמר "ואת רוחי אתן בקרבכם", ומשם תראה כי נאצל מן רוח המקום רוח האדם, כמו שהוא אצל הנביאים... כי יש כאן דביקות וחבור לגמרי, ולפיכך אמר שכל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, אחר שמן רוח המקום נאצל רוח הבריות... (שם שם י)
...ומה שהוסיף התנא בזה שאמר "חבה יתירה נודעת לו", אבל ביאור ענין זה שבא לומר כי דבר זה שנברא האדם בצלם האלקים גרם שהשי"ת יש לו חבור עם האדם, עד שמקבל האדם האהבה מן השי"ת, לכך נודע לו האהבה, כי מי שיש לו חבור עם אחד אי אפשר שלא יהיה נודע לו... (שם שם יד)
ויש לך לדעת כי הרמב"ם האריך מאד בדבר זה, מה שאמרו חכמים שהאדם נברא לכבוד בוראו, וכמו שכתב בסוף קדושין, כי כל הנבראים נבראו לשמש את האדם, והאדם נברא לשמש את בוראו, שנראה מדברי חכמים כי מה שאמרו כאן "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו", שהוא כמשמעו, שיש לקב"ה כבוד מן הנבראים. והשיב הרמב"ם עליהם, שהרי הכתוב אומר "ואם תצדק מה תתן לו", ולפיכך פירש הכתוב "לא ברא אלא לכבודו" - שהכל נברא לרצונו, שהשי"ת רצה שיהיה נברא... ורצונו יתברך הוא עצמותו... כך נדחק במקומות שונים, והכל בשביל קושיא זו, שאין הקב"ה מקבל כבוד מזולתו כלל. וכבר אמרנו שאין כן דעת חז"ל, שאמרו בפירוש שהאדם נברא לשמש את בוראו. ומה שהקשה שאין הוא יתברך מקבל כבוד מזולתו, בודאי אם יצדק האדם מה יתן לו, ואם יחטא מה יפעל לו, רק שהאדם נברא כך שהשי"ת מלך עליו, ואין המלך מקבל הכבוד מה שיתן לו האדם, כי הכבוד הוא מצד הממשלה שהוא מושל עליהם שלא בטובתם ומנהיגם. ואם האדם צדיק הוא מלכו כשנותן לו שכרו, ואם אינו צדיק הוא מלכו כאשר נפרע ממנו ששמו מתגדל ומתקדש. רק שהוא יתברך הטוב רוצה שהאדם יעשה הטוב, ומכל מקום כבודו אינו תולה כלל באדם, רק שברא השי"ת את הנבראים והוא מולך עליהם, וזהו כבוד מלכותו... (שם פרק ו משנה יא)
יש לך עוד לדעת, כי אלו הג' עמודים נגד מה שיש באדם ג' דברים, השכל, הנפש החיונית והגוף. וכולם אין להם עמידה וקיום אלא בו יתברך, וקיום הנפש הוא שמקריב נפשו אל השי"ת בעבודתו אליו, וכמו שכתוב אצל העבודה, "ונפש כי תקריב", וכמו שאמרו חז"ל, מי דרכו להקריב מנחה, עני, ונחשב לו כאילו הקריב את נפשו. ולכן בעבודה יש לו קיום מצד הנפש, ומצד השכל יש לאדם קיום על ידי התורה, שעל ידי התורה יש לאדם דביקות עם השי"ת, כמו שהתבאר למעלה. ומצד גופו יש לאדם קיום מצד גמילות חסדים, כי הגוף של האדם אין לו קירוב ודבוק אל השי"ת רק מצד שהשי"ת גומל חסדים עם הכל, ומצד הזה יש לו קיום, וכאשר האדם גומל חסדים השי"ת גומל חסד עמו גם כן... (נתיב העבודה פרק א)
משלמות העבודה הזאת שיכיר וידע כי הוא יתברך עילתו, והעלול מקבל מן העילה, עד כי נפשו תולה בעילה הוא השי"ת, וממנו יתברך חיותו וכל אשר צריך אליו. ולפיכך אמרו בפרק קמא דברכות, "אמר ר' יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל" וכו'. ואף על גב שהפסוק הזה נאמר על עומק הלב, כלומר שישפיל דעתו ומחשבתו לפני הקב"ה, ולא עומק המקום, מכל מקום אי אפשר דבר זה בשום צד כאשר יש לאדם גובה הדעת... ואף אם אין לו גבהות הדעת, מכל מקום צריך שתהיה לאדם השפלות לפני השי"ת... אבל האדם יכיר שאין לו דבר מעצמו כלל, ולפיכך אמר צריך שיכוון רגליו בתפלה, כי השוואת הרגלים מורה על ענין זה, שהאדם בעצמו כאילו אינו יכול לפעול דבר... ומעתה יכיר האדם שאין לו דבר מעצמו רק הכל מצד עילתו יתברך, ולא מעצמו דבר כלל... (שם פרק ו)
...הרי כי הקב"ה נקרא קרוב לישראל, ואם האדם מקרב קרוביו את אשר ראוי לקרב נחשב גם הקב"ה קרוב אליו. וכאשר תעמיק עוד תדע, כי אלו שזכר שמחבר עמו כל מי שראוי לחבר ולהתאחד עמו, דהיינו קרוביו, שכניו, ובת אחותו, המלוה סלע לעני שהזמן דוחקו, מדת השי"ת שהוא אחד, לכך מאחד הכל, ומפני זה, מי שיש בו מדה זאת גם כן לאחד את אשר שייכים עליו, הוא קרוב אל השי"ת... (נתיב הצדקה פרק ד)
ויש שהיו אומרים, כי אהבת האדם אל השי"ת היא מצד שהשי"ת הוא הטוב הגמור, וכל אחד אוהב הדבר שהוא טוב, ומצד זה האהבה. אמנם אם האהבה בשביל הטוב, היה מצוה לאהוב את רבו שקבל ממנו התורה, ובודאי רבו טוב הוא. אבל הדברים כמו שביארנו, כי ראוי שתהיה האהבה אל השי"ת יותר מכל, מה שהאדם דבק בו יתברך מוסר נפשו אליו מתקשר בו ומשלים אותו. והיא האהבה האמיתית. וענין האהבה הזאת מבואר בתורה, דכתיב "ואהבת את ה' אלקיך" וגו'.
וסוף סוף אם היה האדם סר מהשי"ת על ידי יצר הרע שבו, נחשב כי יש לאדם הסרה מן השי"ת, דסוף סוף מצד בחינה זו שיש באדם היצר הרע יש סילוק לאדם מן השי"ת, לכך אמר הכתוב בכל לבבך, ויסלק יצרו הרע לאהוב את השי"ת. ואחר כך אמר ובכל נפשך, נגד עצמו של אדם, שיהיה תחת רשות השי"ת. ואמר ובכל מאדך, וזהו ממונו של אדם, ויש לך לדעת כי עשרו וקנינו של אדם הם כמו האדם עצמו... אבל עיקר הפירוש על מה שאמר ובכל מאדך, הוא נגד חלק השכלי שבאדם, כי שכל האדם בו האהבה מאד מאד, ולכך אמר ובכל מאדך... (נתיב אהבת ה' פרק א)
"ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא, כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם" וכו'. פירוש דבר זה, כי המספר לשון הרע הוא רע, כמו שנקרא בעל לשון הרע. והשי"ת הוא הטוב הגמור, דכתיב טוב ה' לכל. ואין ספק שאין מתחבר ביחד הטוב והרע כאחד בעולם. ואף על גב שגם העין נקרא עין הרע, מכל מקום יש חילוק, כי בעל לשון הרע הוא הרע הגמור, עד שהוא רע במעשה, כי הדיבור נחשב מעשה, אבל הראיה אינה נחשבת מעשה...
ואיכא דמתני לה על בעל הגאוה, שאין השי"ת דר עמו בעולם אחד, מפני שכבר אמרנו כי השי"ת נבדל לגמרי מן הגשמי, ובעל הגאוה נוטה אל הגשמי לגמרי, לפיכך אין כאן חיבור כלל, ואי אפשר שיהיו ביחד שני דברים שהם הפכים... (נתיב הלשון פרק ה)
ראה עוד אלקים-כללי, נצח ישראל פרק מב.
...ועל כן בהיות חפצו ית"ש להטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים לקבלו. ובהיותו הוא יתברך הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו יתברך, שהוא הטוב השלם והאמיתי.
ומצד אחד אי אפשר שימצא הטוב הזה אלא בו. על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת תהיה במה שיתן לברואים מקום להדבק בו, באותו שיעור שאפשר להם להדבק. והנה מצד הדבקם בו יגיע להם באותו שיעור שאפשר ליתאר בשלמות ההיא מצד היותם מתדבקים בו, וימצאו נהנים בטובה האמיתית בערך שאפשר להם ליהנות בה. (דרך ה' חלק א פרק ב א)
ואולם סבת כל מצבי האדם, חשכתו ובהירותו, הנה היא הארת פניו יתברך אליו, או התעלמו ממנו. כי ככל מה שהאדון ב"ה מאיר פניו, מתרבה הזוך והשלמות במי שהגיעה לו הארתו, וכפי שיעור ההארה כך שיעור השלמות והזוך הנמשך ממנה, והפך זה ההעלם. ואמנם האדון ב"ה מאיר תמיד למי שיתקרב אליו, ואין מניעת טוב מצידו כלל, אלא מי שלא יתקרב עליו תחסר הארתו, והמניעה מצד המקבל ולא מצד השי"ת. (שם פרק ד י)
והנה גזר השופט העליון יתברך, שמתולדות מעשה האדם עצמו, יהיה העזרו ממנו יתברך להקל לו להשגת שלמותו והנצלו מן המכשולים, כענין שנאמר "רגלי חסידיו ישמור" (ש"א ב' ט'). ואולם ודאי שגם בזה מדרגות רבות, ימצא אחד ששורת הדין תתן שיעזרהו הבורא מעט כפי מעשיו שכבר עשה, ואחר שיעזרהו עזר גדול ויקל עליו השגת השלמות מאד, ובהיפך ימצא מי שלא יעזרוהו מן השמים, ולא תקשה עליו השגת השלמות, ואחר שיצא משפטו שירבו לו העכובים ויצטרך כח גדול ועמל רב להשיג השלמות, ואחר רשע גמור שיסתמו בפניו כל דרכי התיקון... (שם חלק ב פרק ג ד)
ואמנם ידענו באמת שאין חפצו של הקב"ה אלא להיטיב, והוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו, אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להיטיבו באחריתו. נמצא שהמשפט והדין עצמו נובע ממקור האהבה, ואין מוסרו של הקב"ה מכת אויב ומתנקם. (שם פרק ח א)
ואולם רצה עוד בטובו וחסדו, להשפיל כביכול בענוותו את רום כבודו ולהיות מתייחס אל נבראיו, אף על פי שבאמת אין להם יחס עמו כלל, ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם, שיחשב להם לראש ולמנהיג, ולהתכבד בם כביכול, כמלך שמתכבד בעמו. ובבחינה זו נקרא מלכו של עולם, ואולם בבחינה זו גם כן חייבים אנו להכירו בכל יום, ולקיים מלכותו עלינו, ולהשתעבד לו ולגזירותיו כעבדים אל מלכם. וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים, ונכלל ענינה בפסוק שמע ישראל וגו', ההודאה שהוא מלך מלכי המלכים, מולך בכל בריותיו. (שם חלק ד פרק ד ב)
הנה אפילו אם לא תהיה זכות בישראל כשיגיע מועד הגאולה, הנה על כל פנים יושיענו, כי הוא אדון כל ויכול לעשות כן כאשר רוצה. וממה שצריך להאמין הוא קרוב למה שהזכרנו עתה, שבהיות והוא יתברך אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק כנגדו, אפילו כשישתמש בחוקים והסדרים שהוא יתברך חקק, כי הוא עשאם ויוכל לבטלם כרצונו, והיינו אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים, שהזכרנו. (דעת תבונות לו)
...אבל מפני שרצה הרצון העליון שיוכלו בני אדם להבין קצת מדרכיו ופעולותיו, ואדרבא, רצה שישתדלו על זה מאד, עם כל זה בחר לפעול אדרבא, בדרך בני האדם, פירוש בסדר מושג ומובן. והכלל הוא: רצה לפעול פעולותיו לפי ערך הנבראים ולא לפי ערכו. על כן נתן לנו חוקים להתבונן בם ולהבין לפחות מעט מזעיר, והראיה לדבר, מעשה בראשית ככתוב בתורתו, ששם מעיד על עצמו שברא עולמו בחילוק זמנים והבדל מאמרות, ובסדר, ולא הכל בבת אחת ובמאמר אחד כפי שהיה יכול לברא... (שם מ)
...ויש עבד שהוא חביב על המלך, ויקבלהו בסבר פנים יפות ויחזיר פניו אליו וידבר עמו על הצורך, הוא הענין האמור במשה וישראל, פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו', וכענין הברכה בברכת כהנים, "יאר ה' פניו אליך" וגו'. וכל זה ענין טבעי הוא, ששני רעים הפונים באהבה זה אל זה מחזירים פניהם זה לזה, וזה מראה הקירוב שביניהם, כי הפנים מראים הפניה, והחזרת העורף יראה ריחוק. וכל הדרכים ייוחסו אל התדבקות התחתונים באדון ב"ה, שבהיותם מתוקנים במעלה הראויה להם יהיו מתדבקים עם האדון ב"ה בהתדבקות גדולה וחיבור של אהבה ממש, כשני רעים המחזירים פניהם זה לזה. אך בלא מעלתם זו יהיו נשואים ונסבלים ממנו, שעל כל פנים הנשמות חלק א-לוה ממעל ומתאחזות בו תמיד מצד היותו שורשן ומקורן, אך לא בלב גס והרמת ראש, אלא כשנים ההופכים פניהם זה לכאן וזה לכאן, שמראה על הריחוק... (שם קנט)
...כי חוק הרצון העליון הוא להיות מקרב לו את האדם לשרות עליו ולהדבק בו. ורצה דוקא באדם כי הוא חביב לו ביותר. והטעם מבואר, כי האדם הוא העובד עבודה תמה בהלחמו עם היצר הרע, ומכבד ה' יותר מכל הנבראים, כי כיון שאין בהם יצר הרע, אין כבודו של מקום עולה כל כך מעבודתם כמו מעבודת האדם, הצריך לעמוד נגד המלחמות הקשות עם יצרו בעבור עבודתו של מקום וכבוד שמו, והכל בבחירתו, מה שאינו כן בכל שאר הנבראים שאין להם בחירה.
ונמצא שהמציא הרצון העליון את הנמצא הזה, וגם נתן לו את העבודה הזאת, וכנגד זה מחבבו ואוהב אותו מאד, ושם דרכים גדולים וחוקים מופלאים לאדם הזה להיותו מתקן עצמו ואת מקומו העולם הזה, והשכינה מנהגת עם האדם הזה ועם התלוים בו בהנהגה גדולה ועמוקה מאד, וכוונתה לקדשו ולקדש התלוי בו, ולהעביר הרע המכביד עליו והגורם לו את כל הטורח הגדול והכבד במלחמות. וכללות כל הדרכים והחוקים האלה היא חכמת האמת הזאת... (הקדמת מאמר הווכוח)
...וארמוז לך בכאן סוד גדול ועצום מאד, שהוא מה שכתוב "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וכן בלשון הזה נאמר כמה פעמים, הלא תראה שלשון יותר חביב הוא לפני ה', כמו "התהלך לפני והיה תמים", אך באמת סוד גדול הוא, כי חלק א' מן מל' מתלבשת בתוך הנשמות של ישראל, והוא סוד קדוש שרוי בתוך מעיו, בסוד אלקי בקרבי, וזה כמו מוחין ופנימיות לנשמה. אמנם כמו שידעת שרק אחורי העליון הם נעשים מוחין בתחתון, כן מאחורי מל' הוא החלק הזה המתלבש בתוך הנשמות, וזה נקרא אחרי ה' והוא המקשר הנשמות עם השכינה, ומי שמטיב מעשיו הנה הוא מחזיק הקשר הזה ובכחו נדבק בשרשו כראוי על ידי המצוות, ומי שמריע מעשיו איבד זה הקשר והוא סוד לסור מאחרי ה', וזה סוד הענין המוזכר בזוהר ובתיקונים פעמים רבות, איך השכינה היא נשמה לנשמות והיא שורה בלב, והבן. (אדיר במרום דף כה)
ענין אחור באחור ופנים בפנים והנסירה. שיעורי הקריבות או הריחוק של התחתונים עם המשפיע העליון נשער בענין האחור ופנים, כי האחוריים הם בחינת ההרחק, כאדם שפונה מחבירו שהופך עורף אליו, והפנים הם בחינת הקירוב והיינו ההארות וההשפעות שאין שם סבר פנים אלא אדרבא סילוק וריחוק, נקראים אחוריים. וההארות וההשפעות שיש שם סבר הפנים והקירוב נקראים פנים, והנה קצה הריחוק הוא אחור באחור, וקצה הקירוב הוא פנים בפנים... (כללים ראשונים כח, ועיין שם עוד)
עולים ויורדים בו - שהתחתונים מוסיפים כביכול כח בגבורה של מעלה... (בראשית כח יב)
ולא תגעל נפשי - אצמצם את שכינתי שנוכל לדור יחד, ויש אומרים לא תגעל נפשי אתכם לשוב ולהדבק בשכינה... (ויקרא כו יא)
אנכי ארד עמך - איך ירדה שכינה למקום הטומאה? ...ודע שדרגות אור השכינה שונות, כמו ששנינו עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, ואחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו, ומאידך לא ירדה שכינה לישראל אלא אחר מעשה המשכן והבאת קרבנות מרובים, כך שיש מדרגות שונות, בבית המקדש, בנביא, בבית הכנסת, במספר העוסקים בתורה יחד וכו', אף שהכל ממנו יתברך, האור המבהיק ממנו הוא בהדרגות שונות, כמו שהנשמות ממנו ובכל זאת מודרגות. (בראשית מו ד)
לבלתי עשות - אפילו בשוגג שאינו חייב עליו, אבל מתטמא בכך ומפעיל פירוד בין ישראל לשכינה, שאינה שורה אלא על משולל מכיעור, וקדוש יאמר לו. (ויקרא יח ל)
ונתתי משכני בתוככם - כי עיקר משכנו בתוך נשמות עם קדושו. ולא תגעל נפשי - אף שרחוק מהשכל, כי הרוחני בלתי בעל תכלית ידור בקביעות באדם העני בחומר ובצורה, אך ה' יכונן את נפשם לכך. (שם כו יא)
וגעלה נפשי אתכם - אפילו בערך הצדיקים שיהיו בזמן ההוא, בסוד וכשל גם נביא עמך, וגם לא ינבאו עוד נביאים כי לא יופיע ה' שכינתו שמתיחס לה בחינת נפש... (שם שם ל)
אלקי הרוחות לכל בשר - החפץ שכל הרוחות יקבלו אלקותו עליהם בעודם בבשר בעולם הזה... (במדבר טז כב)
ושם איש ישראל - האדון ב"ה חס אפילו על רשעים אינו חפץ לזלזל ולהזכיר שמותם כמו במקושש וכו', ורק אחר שהזכיר שכר פנחס זכר שלא קנא באדם פחות אלא בנשיא... (שם כה יד)
וצדקה תהיה לנו - ...ועוד רומז שבאמצעות שמירת המצוות יהיה חלקנו שכינתו הנקראת צדקה. (דברים ו כה)
יעיר קנו - שאין בעל הדין נוגע בנפשות תחלה, אלא מעורר האדם כפי יכלתו, וכן מנסה רק בשיעור שיוכל האדם לסבל... ישאהו - יש כת מלאכים הנושאים כל דבור טוב וברכת ה' הבאה מפי יהודי. (שם לב יא)
מסיני בא - והנה לא ניתנה תורה ליעקב, כי כללות השכינה רק בס' רבוא, ומה שאמרו ששורה על אחד ושנים שעוסקים בתורה הוא רק על הארה בשכינה... (שם לג ב)
והנה ביאור משל זה שהמשיל אור השכינה לאור הנר שאינו מאיר ונאחז בפתילה בלי שמן, וכך אין השכינה שורה על גוף האדם שנמשל לפתילה אלא על ידי מעשים טובים דווקא, ולא די לו בנשמתו שהיא חלק א-לוה ממעל להיות היא כשמן לפתילה... מה שאינו כן המצוות ומעשים טובים שהם רצונו יתברך, ורצונו יתברך הוא מקור החיים לכל העולמות והברואים, שיורד אליהם על ידי צמצומים רבים עד שיוכלו להתהוות ולהבראות יש מאין ודבר נפרד בפני עצמו ולא יבטלו במציאות כנ"ל, מה שאינו כן המצוות, שהן פנימיות רצונו יתברך, ואין שם הסתר פנים כלל, אין החיות שבהם דבר נפרד בפני עצמו כלל אלא הוא מיוחד ונכלל ברצונו יתברך, והיו לאחדים ממש ביחוד גמור.
והנה השראת השכינה הוא גילוי אלקותו יתברך ואור אין סוף ב"ה באיזה דבר, והיינו לומר שאותו דבר נכלל באור ה' ובטל לו במציאות לגמרי, שאז הוא ששורה ומתגלה בו ה' אחד, אבל כל מה שלא בטל אליו במציאות לגמרי אין אור ה' שורה ומתגלה בו. ואף צדיק גמור שמתדבק בו באהבה רבה, הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל באמת, ואם כן זה האוהב שהוא יש ולא אפס לית מחשבה דיליה תפיסא ביה כלל, ואין אור ה' שורה ומתגלה בו אלא על ידי קיום המצוות, שהן רצונו וחכמתו יתברך ממש בלי שום הסתר פנים. והנה כשהאדם עוסק בתורה אזי נשמתו שהיא נפשו האלקית עם שני לבושיה הפנימיים לבדם, שהם כח הדבור ומחשבה נכללות באור ה' אין סוף ב"ה ומיוחדות בו ביחוד גמור, והיא השראת השכינה על נפשו האלקית אך כדי להמשיך אור והארת השכינה גם על גופו ונשמתו הבהמית שהיא החיונית המלובשת בגופו ממש, צריך לקיים מצוות מעשיות הנעשות על ידי הגוף ממש, שאז כח הגוף ממש שבעשיה זו נכלל באור ה' ורצונו ומיוחד בו ביחוד גמור, ואזי גם כח נפש החיונית שבגופו ממש שמקליפת נוגה נתהפך מרע לטוב ונכלל ממש בקדושה, כנפש האלקית ממש... (ליקוטי אמרים פרק לה)
ויש דרך ישר לפני איש שוה לכל נפש לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה בלבו... והוא כאשר ישים האדם אל לבו מה שאמר הכתוב "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם". פירוש שכדמות הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם, ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, הרי האהבה הזאת מעוררת אהבה בלב חברו אליו גם כן, וזהו טבע הנהוג במדת כל אדם אף אם שניהם שוים במעלה, ועל אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה, ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו ומרימו מאשפתו ומכניסו להיכלו ומתייחד עמו חדר לפנים מחדר ביחוד וקירוב אמיתי ואתדבקות רוחא ברוחא, על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט השפל אל נפש המלך בהתקשרות הנפש ממש. והנה ככל הדברים האלה ויתר מכן בכפלי כפליים לאין קץ עשה לנו אלקינו... (שם פרק מו)
...ככה הוא ממש בעבודה שבלב, והיינו לפי שבחינת נקודת פנימיות הלב היא למעלה מבחינת הדעת המתפשטת ומתלבשת במדות שנולדו מחב"ד כנודע, רק היא בחינת הארת חכמה עליונה שלמעלה מהבינה והדעת, ובה מלובש וגנוז אור ה' ממש, והיא היא בחינת ניצוץ אלקות שבכל נפש מישראל. ומה שאין כל אדם זוכה למדרגה זו, לעבודה שבלב מעומקא דלבא בבחינת פנימיות, היינו לפי שבחינה זו היא אצלו בבחינת גלות השכינה ממש, מפני שהלביש בחינת פנימיות נקודת לבבו בלבושים צואים דמילי דעלמא ותאות העולם הזה... (אגרת הקדש ד)
לרוח היום - שהשכינה נגלית ברוח, כמו באליהו. (בראשית ג ח)
ולא תגעל נפשי אתכם - על פי הרמב"ן רוצה לומר אם לא תגעל נפשי אתכם, אם הנפש השוכנת בתוככם לא תצטרך להגעיל אתכם, להפליט מכם טנוף התאוות הטבעיות, אז אתן משכני בתוככם. ויותר נראה שפירושו אם לא תשקץ אתכם הנפש סתם שהיא הכח המתאוה, אלא תהיו טהורי לב ראויים לשכינה. והתהלכתי בתוככם - כמו מהלך אנה ואנה, שיהיה בכל מקום שיהיו צדיקים משכני עליון. (ויקרא כו יא ויב)
אש אוכלה הוא - רוצה להשפיע על בריותיו, אך עליהם להכין את עצמם לקבל השפעתו, כגון מי שנגזר עליו להתברך תבואתו, שצריך להכין תחילה על ידי חרישה וכו'. (דברים ד כד)
מן השמים דברתי עמכם - לר' עקיבא ירדו השמים אל הר סיני, רוצה לומר שצמצם שפע האלוקות כפי כח האדם, ולרבי עלה הר סיני לשמים, רוצה לומר שה' הגביה את האדם אל האלוקות והרוחניות וישפיע עליו. (שמות כ יט)
המשכן - ...ה' נתאוה לדירה בתחתונים, רוצה לומר שהאדם יתקדש בעולמו הקטן עד שהאלקות תמשול בכל גופו, ואז תעלה ההארה ממעשיו להאיר לכל העולמות, כשני הכנורות שאם ינגן הקטן יתנגן לעומתו הגדול מעצמו. ולכן עיקר שכינה בתחתונים, שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל העולמות, וזהו "מרכבה לשכינה" כמו שהיו האבות. אך בהיות כל נפש רק ניצוץ אלקי אחד אין ביכלתה לשאת הכל, ואין שכינה שורה על פחות מכ"ב אלפים מישראל, שאז יופיע אור גדול... (שם כה א)
כי כאשר ירד - כן התורה והמצוה ניתנו רק לתועלת האדם, והשפע האלוקי יורד בלי הפסק, אך מי שלא הכין עצמו לקבל הטובה לא יועיל לו. (ישעיה נה י)
ה' אורי - מבאר במזמור שההשגחה כפי הדבקות, ומבקש שה' יעזרהו על הדבקות. (תהלים כז א)
יצילך מפח - מרעות בעלי בחירה, מדבר הוות - ומרעות שעל ידי הטבע. (שם צא ג)
תדרך - לא עוד מלאכים על כפים ישאונך אלא ה' ישמרך, ואפילו אם תדרוך על שחל ופתן, ולא תצטרך עוד להתרחק מהמזיק. (שם שם י)
עזרם - להכניע היצר. ומגינם - להצילם מצרה. בית אהרן בטחו - ככל שתגדל מעלת הבטחון תגדל העזרה וההשגחה. (שם קטו ט וי)
כי באחת - ה' יודיע לאדם את הגזרה בחלום כדי שיזהר וישוב, ובשתים - אם לא יבין ישלח חולי ומכאוב שישוב. (איוב לג יד)
ישקני - הדוד עומד אחר הדלת, והנשמה מרגישה בו לריח שמניו, זאת אומרת משיגה אותו מחכמתו המתגלה לה במציאות או על ידי השגה גבוהה מזו שתדמה לנשיקה, בהתקרב החושקים בתשוקה נפלאה, עת ישפוך ה' רוחו על הנפשות שהוכנו לכך, שאז תצא הנפש מאדמתה ותדבק בשכל הנפלא... (שיר השירים א ב)
משכבי - מן המסגר שהוא החומר הסוכך ביני ובין מראות אלקים, וזה על ידי שתחול שפע הנבואה, ואז אוכל להפרד מן הגוף שהוא "חדרי שלמה"... (שם שם ד)
קורות בתינו - ...וכמו שהשי"ת יעזוב עניניו שהוא בלתי בעל גבול לשכון במקום מוגבל בין כנפי הכרובים, כן תעזוב הנפש ענינה, שהיא במקום מוגבל, ותתייחד עם דודה. (שם שם יז)
וישמעו את קול - חז"ל לימדונו כאן, "עיקר שכינה בתחתונים", זהו המצב הטבעי, והחזרת מצב שלום זה בין האדם לטבע, בין אדם לחברו, ובין אדם לה', זוהי מטרת התורה אשר אנו מוצאים בכל סעיפיה. מצב הנבואה אינו יוצא מן הכלל, כי אם חזרה למצבו ולמדרגתו הטבעית של האדם, ודבר זה יושג באמצעות השפעת התורה. (בראשית ג ח)
לקרא בשם ה' - ...מפי מו"ר חכם ברנייס שמעתי, העובדא שהיה צריך לקרא בשם ה' היתה ירידה גדולה של האדם, כי עד עתה היתה ידיעת ה' בכל, ולא הוצרכו לקרא אליו. אך היחס המיוחד שבין האדם לה' החל להשכח. תודעת ה' כמהות הכל נשכחה. אך גם תודעה זו בלבד אינה מספיקה, ואינה עושה את היהודי ליהודי, אלא השעבוד הפנימי של לב האדם לה' מתוך חופש בחירה... (שם ד כו)
ונח מצא חן בעיני ה' - 'מצא חן' אינו ענין מקרי כי אם מצב הבא אחר יגיעה. מבהיל הוא הרעיון כי אחרי 1600 שנות הסטוריה נשאר רק אדם אחד להמשיך את המפעל האלוקי. אך "ה' למבול ישב", נשאר איתן במפעלו ובתכניתו לחינוך האנושות, וכן הוא ביחס אל עמו, "ה' עוז לעמו יתן". (שם ו ח)
וישכן באהלי שם - שכינה הוא מושג אופיני ליהדות. שאר הדתות מורות כיצד יכול אדם להגיע אל אלוקות בעולם הבא, ואילו היהדות מורה מה לעשות כדי ששכינתו תשרה בתוכנו בעולם הזה. עיקר שכינה בתחתונים! האדם החלש ביותר יכול להגיע לאושר בעולם הזה ולקדש את כל סביבתו. שכינה היא חיבור האדם עם ה', לדור יחדיו מבלי שאחד יסיג את תחומו של השני. חופש הבחירה של האדם נשאר גם בקרבת השכינה, הם שכנים ולא זהות אחת, כי היהדות רחוקה מהזיות מיסטיות של דתות אחרות. האדם נשאר אדם ופועל מתוך אנושיותו, ומקדש על ידי זאת את סביבתו. "מעולם לא ירדה שכינה למטה מי' טפחים", אמרו רז"ל. (שם ט כו)
ה' יראה - זו הוראה כללית לזרעו, ה' רואה גם במקום שאין אנו רואים. אחר שה' נתן לנו את הוראות החיים נקרא המקום בהר ה' יראה, כל אחד נראה על ידי ה', ומופיע לפניו בהר זה כדי להבחן. עליו להביא בבואו עולת ראיה, כדי לקבל על עצמו מחדש את תפקיד העקדה. (שם כב יד)
אכן יש ה' במקום הזה - כי משכן ה' הוא במקום בו מניח אדם צדיק את ראשו, ה' רוצה משכן לו בארץ, ולא רק בשמים. (שם כח טז)
איש כברכתו - כל אחד יתברך לפי אפיו המיוחד, ועל ידו, אין ה' יכול לעשות אדם מאושר נגד רצונו ובלי שיתוף פעולה מצד האדם הזה עצמו. (שם מט כח)
ביד תשלח - ...ועוד אנו למדים מכאן, כי הנביא שולט בשעת הנבואה בכל הכרתו וברצונו, ואינו מתעלף או במצב של אכסטזה. דבר זה מובע גם במושג "שכינה", שוכן בקרבת האדם ולא בתוך האדם תוך השתלטות מוחלטת עליו. (שמות ד יג)
מקרא קדש - התאספות, או לפחות השתתפות רוחנית באספה במקדש. בפגישה עם ה' ובחדוש הברית אתו בתקופה של ז' ימים מתעלה האדם למדרגה אחרת, כפי שפירשנו בישורון שנה ה' י"ג. ההשלמה של האדם מתגשמת ביום השביעי, לכן הוא גם כן חג. (שם יב טז)
לא תעשון אתי - זו התורה אשר נלמד מהמעמד הבלתי אמצעי של מתן תורה, את קרבת ה' נחוש על ידי ברכתו ולא על ידי פסל, אמנם גם אצלנו ישנם סמלים רבים וסמליות, אך אלה אינם באים להמחיש לנו את ה' כי אם להיפך, לייצג לפני ה' את האנושות, כפי שהוא דורש אותה מאתנו... מזבח אדמה - עליך לעצב את הארצי ולהרימו אל ה'... (שם כ יט וכא)
וזה אשר תעשה - לא עשיית וחנוכת המשכן, או הכהנים עצמם יביאו את השכינה, כי אם ההתמסרות היומיומית לאידיאל היעוד היהודי במעשה. המשכן רק נותן את האפשרויות לפעולה זו, ולהורות על כך בא קרבן התמיד, "שנים ליום", כנגד היום הוא נשחט, בסימן עליה ובסימן ירידה נשאר ישראל באופן שוה עומד בתפקידיו ובהתמסרותו לה'. אשר איועד לכם שמה - אינו נועד לאישיותו של משה כי אם לאומה בכללה. ונקדש בכבודי - הקדושה אינה על ידי כל הקודם שהוא מעשה אנושי, כי אם בכבודי. וידעו - השכינה אינה מחשבה אידיאלית בלבד, כי אם מוחשת בעצוב חייהם, והכל ירגישו כי אכן ה' שמה. (שם כט לח-מו)
כל פטר רחם לי - כל מה שברשותך בא באופן ישיר ממני, ואין הטבע עומד ביני לבינך. אתה עומד ישר לנגדי, ולפי פעולותיך אעצב לך את הטבע. (שם לד יט)
משכני אשר בתוכם - אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם. ה' השרה את שכינתו ביניהם למרות חמריותם. ה' שכן לאדם ולחמריותו, כדי שתורתו תלבה את הצד האלוקי שבאדם, כך יוכל להתגבר על החושני שבו ולשעבדו לעבודת ה'. בלא זאת יפול בטומאה ובאבדון. (ויקרא טו לא)
יושב בשמים - שבידו כל חוטי ההתפתחות הארצית. ישחק - ויתן להם לעשות זמן מה כחפץ לבם, כי בסוף ילעג למו - ורק תכניותיו הוא יתגשמו. (תהלים ב ד)
מפי עוללים ויונקים - בכל נשמה טהורה חדשה היוצאת לאויר העולם נמצאת הכרת האלקות, גם אם חכמים מחוכמים מחו את זכרו מחכמותיהם, מפי צורריך - המצירים ומגבילים נוכחותך לבית הכנסת וכדומה, נגדם רשמת את נוכחותך בשמים ובכל מקום. להשבית אויב - אנושות שמחתה את ה' מזכרונה ונתונה במלחמת הכל נגד הכל... (שם ח ג)
ותפקדנו - תשגיח עליו, או תמנהו כפקיד ושליט. נוכח השמים וצבאם נשברת גאותו ואנוכיותו של האדם המתנשא. (שם שם ה)
משוד ענים - אם רוצים לבנות אושר על יסוד שוד הענים הגיע הזמן להתערב. יפיח לו - התערבות שכזו, הרומזת כמשב רוח על העתיד. (שם יב ו)
ה' לנגדי - אחפש את ה' בכל דרכי ולא אשוונו רק במרומים הרחוקים ממני. (שם טז ח)
רגע באפו חיים ברצונו - גם אם יקצוף רגע, הוא נותן בכל חיים חדשים ובוקר חדש. (שם ל ו)
אשחרך - נאמר על חפוש חפץ הנמצא בקרבתנו אך איננו מוצאים אותו. כן עלינו לחפש את השי"ת שמציאותו ודאית לנו, אך את קרבתו אנו מחפשים. (שם סג ב)
אשירה לה' - האדם יכול להתקרב במחשבותיו, רוחו ולבו אל ה' הנשגב והנורא, ולמרות קטנותו ואפסותו מותר לו להסתכל ולהתרומם אליו. (שם קד לג)
מלפני א-לוה יעקב - אשר מופיע ברגע זה לפעול בקרב האומות, וכפי שנפתח החלמיש בפניו, כן יפתחו לפניו לבות בני האדם. (שם קיד ז)
משפט לעשוקים - ה' מביא ישועה מתוך הטבע או על ידי אנשים לעשוקים מבחינה חברתית. נותן לחם לרעבים - על ידי עינויי גוף ורוח, או לחולים. (שם קמו ז)
לא ישא פנים - להמוני אם מרחיב בצדקה וחסד אבל אינו מתבונן בתורה ומצוות. ולא יקח שוחד - מהמתנהג בחסידות מתוך אהבת ה', אם אינו מתנהג על פי תורה ומצוות. (דברים י יז)
כל העושה מלאכה ביום השבת - ...והנה בכי תשא הקדים משכן לשבת, וכאן להיפך, כי לפני העגל היה משכן ה' בתוך כל אחד שלא באמצעות המשכן, שהוא רק מקום מיוחד לעבודה ולהשראת השכינה, ואם כן בניינו כעבודתו דוחים את השבת, מה שאינו כן עכשיו, שעדיין אין בו קדושה ושכינה, כי השכינה תשרה בישראל רק באמצעות המשכן, ואין בנינו דוחה שבת... (שמות לה ב)
ברש"י, נח היה צריך סעד וכו', בודאי כל אדם צריך עזר הבורא, רק אברהם בא לו העזר מצד מעשיו הטובים, וזה שאמר "התהלכתי לפניו", שזכה לסיוע זו על ידי התעוררות שלו, ובנח היה התעוררות משמים קודם להתעוררות שלו, וכמו שידוע שאם התעוררות האדם מקדים אז הוא מתקיים לעד, אם הכל הוא על פי בחירת האדם, כי מי שרוצה לקבל העול עבודה בכל כח השי"ת עוזר לו אשר יוכל מעצמו לקיים הכל, אף כי גם הוא בעזר הבורא, אבל העזר באופן שיעשה מעצמו, כי השי"ת כל יכול, ומי שכחו חלוש כמו שמצינו "אין בי כח לרדוף" וכו', אז השי"ת עוזר לו באופן אחר, והכל מהשי"ת כנ"ל. (בראשית נח תרל"ז)
בפסוק ברוך אברם וגו' קונה שמים וארץ, דאיתא חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, אברהם קנין אחד, פירוש כי הקב"ה אין להשיגו ולדבוק בו מרוב עוצם קדושתו, שהוא קדוש ונבדל, ולכן הכין הקב"ה חמשה קנינים שעל ידיהם יכולין לדבוק בו ית', על ידי התורה ובית המקדש וכו' וגם על ידי בריאת שמים וארץ שהוא גם כן דרך אחד על ידי התבוננות בבריאת מעשה בראשית, כדכתיב, ה' בחכמה יסד ארץ, וגם על ידי אברהם שהכין דרך, והוא בריתו של אברהם אבינו ע"ה, ולכן נקרא קנין, כמו שאמרו רז"ל שהקנה להקב"ה שמים וארץ, זה שאמר במדרש אחות לנו, שאיחה כל באי עולם שהכין דרך לדבוק בו יתברך כנ"ל. (לך לך תרנ"ז)
במדרש כי יש איברים שהם ברשות האדם, ואם האדם זוכה גם הם אינם ברשותו רק ברשות השי"ת, כמו שהיה יצחק, אף שטעה לברך עשו, לא עלתה בידו. והוא על ידי מסירות נפש אליו ית', כמו יצחק בעקידה, אם כן רוצה באמת שלא להיות ברשות עצמו, ורצון יראיו יעשה, וכן בכל אדם כפי קבלת מלכות שמים בכל יום בבקר בלב שלם להיות בטל באמת כל הרצונות לרצונו, יוכל לפעול שלא יצא מרשות השי"ת כלל... (תולדות תרל"ב)
הפרש ברכת יעקב לברכת עשו, ויתן לך האלקים, ובעשו כתיב יהיה מושבך, כי הצדיק אינו רוצה להיות נמסר ביד עצמו שום דבר, רק להיות ניתן לו מהשי"ת בכל עת שיצטרך וכשיהיה ראוי, כדי שלא יאכל חלקו בעולם הזה... וגם כי מה שניתן ביד האדם אינו מתקיים לעד ויש לו הפסק, אבל חלק הצדיק מסור ביד הקב"ה הוא קיים לעד, וזה שמברכין "על חיינו המסורים בידך"... (שם תרל"ו)
בפסוק ויתן לך האלקים... רק שבאמת אין ערך שיוכל אדם בכח יגיעתו להשיג דבר ה', רק שבשכר היגיעה נותנין לו במתנה ובדרך מציאה. כי הנה יש מעלה במתנה בחסד עליון שהוא בלי שיעור כיד המלך, אכן יש חסרון דמאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכולי, לכן סידר השי"ת שיהיו שניהם כאחד, שיזכה האדם במעשיו להיות מוכן לקבל המתנה, וזה ויתן לך האלקים שיהיה בדין מכל מקום... (שם תרמ"ט)
במדרש ואלה תולדות יצחק... כי חסד ה' מלאה הארץ, וזהו מדת טובו של הקב"ה שמטיב בחסדו עם כל בריה, אבל בחינת רחמים הוא דביקות והתקשרות, שכן גם במדות האדם שחסד הוא נדבה, אבל לרחם על אחד הוא שמוצא בלבו רחמנות מצד הדעת שמתבונן בצערו, וזה הרחמים למעלה הוא רק לבני ישראל שיש בהם דעת ודביקות על ידי התורה, כי אפילו מי שאין בו דעת, מכל מקום חסד ה' על כל הברואים, אבל בחינת הרחמים הוא למי שיגע בתורה... ובאמת רחמי ה' על בחינת הנשמה, כמו שכתוב ורחמיו על כל מעשיו, ומעשי ידיו של הקב"ה הנשמות... ומי שמייגע עצמו להדבק בבחינת הנשמה ולצאת ממאסר הגוף הקב"ה מרחם עליו, ומאיר בו הארת הנשמה... (שם תרס"א)
בפסוק ויאסר יוסף מרכבתו וגו', כי האדם נברא להיות שליט על כל הבריאה כמו שכתוב וירדו בדגת הים וגו' כל שתה תחת רגליו, נמצא הוא רוכב עליהם והם מרכבה אליו, ובהיותו כן על ידי קבלת מלכות שמים שהוא מקבל ומכניע עצמו להבורא ית' כמו כן מתבטלין כל הנבראים להבורא ית' באמצעיות האדם, וזה לא יוכל להיות רק על ידי נסיונות שגובר האדם נגד היצר הרע... (ויגש תרל"ח)
וא"ע ורמב"ן מקשים על צעקת משה רבינו ע"ה... אך נראה מדרך הצדיק לצעוק אף על מה שנבטח, שמאמר השי"ת הוא אחר השלימות פעולותיו של האדם, ותפלה וצעקה בכלל פעולת אדם השלם לאלקיו... ונראה שאין מבטיחין באמת רק למי שיודע זה שצריך צעקה גם אחר ההבטחה... (שמות בשלח תרל"א)
במדרש ואל מי תדמיוני ואשוה וגו', הענין הוא כי באמת צריך האדם לידע כי אין לו שום שייכות והשגה בו ית', אכן מצד הבריאה שהשי"ת ברא אותנו מצד זה יש לנו שייכות אליו, ובהצטרפות ב' הידיעות נוכל לעבוד אותו שיתקבל לפניו לרצון עבודתינו... וכן ענין ברכת המצות שאמרו חז"ל שצריך לברך עובר לעשייתן, פירוש הברכה לידע כי לא מצד עצמותינו יש לנו כח לגשת לקדושת המצוות, וזהו הביטול הוא קודם וחשוב יותר מגוף המעשה, וזה עובר לעשייתן. (שם ויקהל תרמ"ה)
בפסוק מנגד לאהל מועד יחנו... הענין הוא דכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב, דיש זוכין אל השלימות על ידי קרבות, ויש על ידי רחקות, ולא עוד אלא שמקודם כתיב לרחוק, ואיזהו חכם המכיר את מקומו, ולכן כתיב ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה, שכל אחד הכיר את מקומו... (במדבר תרנ"א)
במדרש ישא ה' פניו, וכתיב אשר לא ישא פנים, כאן כשעושין רצונו של מקום וכו'... אך ודאי אין להקב"ה לישא פני איש, כי אין צריך לכבד שום בריה כי הוא מלך הכבוד, רק מי שיש בו נקודה פנימיות הוא מכיר ונושא פניו ממש... ולכן מעט הנקודה זו נותנת כח להאדם שיוכל לגמרו, כי בלי סיוע עליון אי אפשר לתקן מעשיו... (שם נשא תרל"ד)
אל מול פני המנורה... כי באמת כל מה שנסתר בעולם הזה כבודו ית' וקדושתו הוא לצורך עבודת האדם, כי אם היה נתגלה היו מתבטלין כל העבודות מבשר ודם, אך הצדיק בעבודת השי"ת יכול לעשות את שלו אף שרואה כבודו ית', ולכן מי שמוכן לזה מראין לו כל מה שבעולמות העליונים... (שם בהעלותך תרל"ו)
אל מול פני וגו', משל למלך... שצריך הכהן העובד לידע כי כל אלה המצות הם רמזים לאורות עליונים, ועל ידי זה מתבטל כל מעשיו בבושה והכנעה להבורא ית' ועל ידי זה עצמו יש עליה ונחת רוח על ידי המעשים שלמטה, וכביכול פוסל הקב"ה העליונים לחיבת התחתונים... אכן הקב"ה בטובו מסר לנו כל התורה וסודותיה הגנוזים בה, שעל ידי קיום המצוה לשם שמים כל אחד כפי כחו, כך מתעוררין כל האורות למעלה, שכך עשה השי"ת להיות תלוין אורות עליונים במצות אלו... (שם תרל"ז)
בוקר ויודע ה' וגו', הגם כי כבר בחר השי"ת באהרן, רק בכל יום יש בחירה מחדש, כמו שבני ישראל מקבלין בכל יום מלכותו ית', כמו כן כביכול הקב"ה בכל יום בוחר בבני ישראל ובמנהגיהם, והוא בכל יום ויום, ובכל יום שורה חוט של חסד על בני ישראל... (שם קרח תרמ"ב)
בשם מו"ז ז"ל על פסוק את קרבני לחמי וגו' כי יש ב' מיני שפע מצד הבריאה שהקב"ה זן את בריותיו, ומצד זכות מעשים טובים של ישראל, וזה לחמי לאשי, מה שאני משפיע לבריותי יהיה על ידי ניחוח, שבני ישראל ישמרו שיהיה בזכות מעשיהם... שקודם קבלת התורה שזן אותם הקב"ה בחסדו, ובני ישראל על ידי הקדמת נעשה לנשמע קיבלו זה להיות הכל בזכות מעשיהם... (שם פינחס תרל"ה)
במדרש, סימן לתפילה אם כיון לבו... כי השי"ת קרוב אל האדם כפי הקריאה והתקרב האדם אליו כן מתקרב כמים הפנים וכו', וזה סמיכות גאולה לתפלה, על ידי שיודע וזוכר שהכל מהשי"ת ומתבטל אל השורש ומקור החיות שמהשי"ת... (דברים ואתחנן תרל"ב)
שובה ישראל וגו' ...פירוש אנכי דעשרת הדיברות שנטע הקב"ה כח אלקות בנפשות בני ישראל, וזהו גנוז ומוטבע בכל איש ישראל, רק עונותיכם מבדילים, וכפי האמונה שמאמין האדם כי יש בו כח אלקות כך מתגלה אליו... (שבת תשובה תרס"ב)
ונראה לפרש דהנה הארה אלקית אי אפשר לאדם להשיגה אלא כמסת שהוא נקי מפסולת, דאם לא כן היתה גם הפסולת שבו מתחזקת מכח זה... (בראשית תרע"ח)
במדרש רבה א"ר סימון... ובדוגמא זו יש לומר נמי דדבר דכמו שהוא עדיין אינם ראויים לו החיבור והדביקות בהשי"ת אלא מחמת שהשי"ת צופה מה שעתיד להיות ובשביל העתיד מקדים השי"ת ומקבלהו אליו זה נקרא מציאה אצל השי"ת... (שם נח תרע"ו)
וארא אל אברהם... והנה בטבע אנושי איש נרדף לבו בל עמו, ומצמצם את כל חושיו ומחשבותיו, אך במה שהקב"ה מקרב את האיש ההוא בזה עצמו מכניס השי"ת בו כח התקרבות שיהיה הוא עצמו כל הכחות שלו מקורבים, שכל מחשבותיו יהיו מצומצמים בדבר שהוא רוצה, בתורה או בתפילה, ולא יטרדוהו ויבלבלוהו מחשבות שונות, וכן כל התשוקות שלו יהיו מצומצמות, ויפרוק ממנו עול חשבונות הרבים אשר חשבו בני האדם... אבל הם ע"ה לא היו נעזרים בזה מהשי"ת, אלא היו מתחזקים מאליהם, ועל זה שייך לומר "בחרו ולא קרבו", שלא היה נעזר מהשי"ת בענינים אלה, רק הוא בעצמו היה מתחזק עד ששם כל הבחינות שבו לאחדים בידיו... (שמות וארא תרע"ב)
ומכל מקום יש לומר שמדה זו להיות השמאל דוחה בראשונה אינה נוהגת אלא באיש שיש בו חלקי הרע הצריכים כניעה וביטול, לזה צריכה התנהגות מדה זו שעל ידי השמאל דוחה נכנע הרע, ועל ידי כן יכול לבא לידי קירוב, אבל איש שעבודתו במדת אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, היינו שבמדה הרעה בעצמה עובד בה עבודתו לשמים, למשל גיאות היא מדה מגונה עד מאד, וצריך להכניעה ולבטלה, אבל איש שנוטל את הגיאות לעבודת ה' היינו שיצייר בנפשו שכל העולם כולו לא נברא אלא בשבילו... ומראה את עצמו שכל העולם תלוי בו... לאיש כזה אין שייך להתנהג עמו במדת שמאל דוחה, דבזה יחליש המדה שהיא נצרכת לטוב, מה גם לאיש שכבר זכה ונהפכו מדותיו לטוב, לאיש כזה בודאי יותר נכון קירוב לגמרי בלתי ריחוק כלל, שבזה יותר יהיה ביכולתו להגביה לבו בדרכי ה', אבל איש שעבודתו במדת אתכפיא, אצלו שייכת מדת שמאול דוחה למען שתהא הימין מקרבת. (שם יתרו תרע"ה)
ויש לומר דכן צריך להיות גם להיפוך, היינו שכל איש ישראלי צריך להרגיש מה שהוא בשמים, אם הוא כענין שכתוב (תהלים ק"ד ל"א) ישמח ה' במעשיו, או חס ושלום להיפוך, כענין שכתוב (בראשית ו' ו') ויתעצב אל לבו, ורק כעת שטבע החומר והגשם מפסיק עד שאינו מרגיש, אבל לעתיד אחר הזיכוך ירגיש כל איש שהשמחה במעונו... (שמיני עצרת תרע"ו)
ויש להוסיף בזה דברים על פי דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דכל הנבראים שבעולם התחתון יש להם חיבור להשי"ת באמצעות השפע שהקב"ה זן ומפרנס את העולם, וכחיבור הנותן והמקבל שהמתנה הניתנת מזה לזה מצרפתן, וישראל הקדושים המבקשים השפעה עיקר הכוונה על החיבור ואינם להוטים כל כך על גשמיות ההשפעה... וזהו שבמדרש, יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ, שבאותו מעשה שאתה מוסיף השפעה לישראל נכבדת, באשר נתוסף להם חיבור ומקריבין לפניך קרבנות להתקרב עוד יותר, על כן בכל חגים ומועדים וראשי חדשים ושבתות שבהם נתוספה ברכה לישראל מוסיפין נמי קרבנות ומוסיפין להתקרב... (שם)
ונראה על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי במה שהשי"ת משפיע לעולם נעשה חיבור בין השי"ת לעולם, כמו נותן ומקבל, שבאמצעות המתנה יש חיבור בין הנותן והמקבל, וישראל להוטין יותר לחיבור הנכבד הלז מאשר לגוף ההשפעה... ובודאי שהיה יכול לברוא את העולם שיתן להם השפעה בפעם אחת שתספיק לעולם, אך יש לומר שזאת מחסדי השי"ת שברא העולם בזה האופן כדי שיהיה בכל פעם חיבור חדש שיגרום דביקות והכנעה כנ"ל. אך הרשעים אינן שמים לב אל החיבור, אלא להוטים אחר גוף ההשפעה לבד, ואינם מתפעלים ומתרגשים להיות נעשים דבוקים ונכנעים, ולכן שוב במקום שהיה ראוי החיבור שורים כחות רעים ומפרידים עוד יותר... (שם)
ומעתה אם יתברר לאדם בחוש כי הכל - חיי האדם וצרכו בכל הפרטים, הכל מאתו יתברך בכל רגע ורגע, כמה היה משעבד את עצמו ואת כל אשר לו אליו יתברך בגופו, בנפשו ובמאודו, לעשות רצונו ולשמור מצותו ותורתו, למצא חן בעיניו יתברך. (חלק א עמוד מא)
דע בני כי קצרתי מאד. כי המתבונן בבריאה למה ברא ולמה נבראה, ישתומם מאד על רוב טובתו המוכנה לנבראים בעת שישמח ה' במעשיו, שמח לא נאמר, אלא ישמח, בעת שתגמר העת להטבה, כראוי לבורא אשר הוא כל יכול, וכל דרכיו יתברך להיטיב בלי תכלית, כשיחשוב האדם זאת ישתומם מאד, ותוולד תשוקה באדם להיות מן המוצאים חן בעיניו יתברך, כי עצמו מספר רוב העונג המוכן להם. והוא הוא האדם האוהב את עצמו, ולא כדמיון השוטים, כי האוהבים את העולם הזה אוהבים את עצמם. (שם עמוד נב)
והנה יוכל האדם להיות לו בצד מה השתוות לו יתברך, היינו בהליכה בדרכיו בהטבה ובסבלנות ובנאמנות, פירוש בלי שינוי כלל. וכפי שהאדם מרגיל עצמו שלא יהיה שינוי בדרכיו ובמעשיו, ויהיה נאמן כפי יכולת האדם, יש לו השתוות מה אליו יתברך. ואז יהיה לו הרגש בין מדותיו יתברך למדת בשר ודם-שהטבתו ונאמנותו יתברך בלי תכלית. ויען כי יש בו מעט השתוות לפי כח האדם, תוולד בו אהבה אליו יתברך, שמדותיו ונאמנותו הם בלי תכלית, וממילא יאהב הוא יתברך אותו בשביל מעט ההשתוות שנמצאת בו... (שם עמוד פו)
...ולפי דברי הרב אבן עזרא והספורנו, היה המסוה שלא יזונו ישראל עיניהם מקירון אור פניו לחנם, ועם כל זאת כשדבר עמהם ציווי השם הסיר המסוה מפניו, כדי שיבינו יותר ציווי השם. הרי שכיסוי מדבר גשמי היה מחיצה מלהבין דברי השם, ונוכל להבין מזה כמה חוצץ גשם החטא אף כלשהו של חטא, ומכל שכן חטא גמור כמו גאוה ותאוה, וכל המדות הרעות ועבירות מעשיות, כמה וכמה חוצצים מפני הקדושה. כי המסוה של משה לא היה בו חטא, ועם כל זה חצץ... (שם עמוד קלד)
ומקרא מלא דבר הכתוב (שופטים י'), "ותקצר נפשו בעמל ישראל", ופירש רש"י, כביכול לא היה רחבת מקום לסבול ולהכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל. התבוננו הדברים המבהילים האלה אשר גילה לנו המקרא הזה. וזה אחר התשובה, והיה להם רק צער הגוף, ומזה נבין כביכול גודל הצער בזמן שאדם חוטא ואינו שב בתשובה, ומכל שכן רבים מישראל. ומזה נבין גודל האהבה שיש להקב"ה לכל ישראל, בציור היותר פחות שלנו - ממש כאב הדואג על בנו יקירו. ומכל שכן שאין זה דמיון כלל, כי גם מדותיו יתברך באין תכלית... (שם עמוד קפט)
ואמרנו טעם על זה, כי הנה לעומת מה שהאדם אוהב את עצמו, כשיעור הזה הוא מרוחק מהשי"ת. כי אי אפשר להתקרב אל השי"ת רק על ידי הנפש, כענין שאמרו "תבא נפש שיש בה מדות אלו ותשבח למי שיש בו מדות הללו". (עפ"י ברכות, ויק"ר ספ"ד). וההכרח לשנא עניני הגוף, לבד מה שצריך מהם לעבודה, ויכנע הגוף לנפש, ואז תהיה נעימות נפלאה לשניהם, והתאוה מרבה אהבת הגוף בטבע, ואם כן הוא רחוק מידיעת אלקים. והרחוק מידיעה, רחוק הוא מהשי"ת, כי הקרוב אליו יתברך אינו רק ידיעה... (שם עמוד רמא)
מצאנו במשוח מלחמה כתוב "אל ירך לבבכם וגו' כי ה' אלקיכם ההולך עמכם" וגו'. מה בכך שירך לבבו אם ה' הולך עמהם? אלא ודאי אין השי"ת עם האדם אלא אחר הכנת לבו. ואמרו חז"ל בירושלמי ברכות א' ה' "אי יהבית לי לבך ועיניך אנא ידענא דאת לי"... (שם רז)
והנה באמת עיקר החזקת הטובה הוא בעומק הלב, כי בלא זאת הוא כדבור התוכי, אינו כלום, והרי זה ככופר בעיקר, בהשגחה. והנה אנו רואים כי קשה אצלנו מאד לצייר אצלנו הודאה לו יתברך, כאילו מודה לחברו בפניו על טובתו. ולכן תיקנו חז"ל ברכות על כל דבר, להתרגל להכיר בטובתו של הקב"ה, להודות כאילו עומד בפניו, ומודה בכל לבבו על טובתו. (חלק ב עמוד יא)
ולכן האב עם בנו יש להם השתוות ויש אהבה ביניהם, ומעתה אם האב שלא עשה את הבן בכוונה רק ממילא נברא ממנו ואחר כל גדל מעצמו, ולא האב נותן בו חיות, ועם כל זה יש אהבה ביניהם, מי שנותן חיות במכוון, כל דבר ודבר, החושים הריחות ההרגשים, הדעת, וכהנה רבות במכוון נפלא, ולא רגע אחד רק כל רגע ורגע מחדש בקרבו מעשה בראשית... על אחת כמה וכמה שיש להם השתוות רבה מאד... ואנו רואים אחד אוהב השני, והשני אינו אוהב אותו, אין האהבה ביניהם גדולה כל כך. מה שאינו כן אם גם השני מראה לו אהבה, תגדל יותר האהבה ביניהם... אנחנו חלק מאתך, ואתה מקומו של עולם, ויש לנו השתוות רבה עמך, בברייתך אותנו כל רגע, ואם כן ברוך אתה כי אבינו אתה, מעולם ועד עולם, תמיד בזמן באיכות ובמקום, וממילא אהבתך גדולה אלינו, ולכן אהבתנו אליך גדול כפלים.
וזה שנאמר (איכה ה' ג') "יתומים היינו ואין אב", לכאורה ואין אב מיותר. אבל הענין כך הוא: בזמן שעושים רצונו של מקום נקראים בנים, כי אז הם בריה, כענין ונשמות אני עשיתי, והקב"ה הוא אב והם בנים, אך אם אין עושין רצונו של מקום אין האדם בגדר בריה, ואין הקב"ה אב, והם אינם בנים רחמנא ליצלן, וזה "ואין אב", אינו אב לנו, שהוא עצמו חי וקיים לעד... (שם עמוד לח)
כתיב "אוהב צדקה ומשפט, חסד ה' מלאה הארץ", פירוש, באמת חובה על האדם לעשות צדקה, וזה יפה לנותן, אך על המקבל חובה לא לצאת לקבל נדבות, כי בזה יהיה ל"שלעפער" (קבצן), ולכן לטובת המקבל היה נאה שלא ליתן לו, למען ירגיל עצמו להיות שונא מתנות, אלא שאדם צריך להתרגל בצדק, גם אם יעבור המדה, אבל השי"ת יודע הגבול, ולכן אינו נותן לאדם צדקות תמיד, כדי שלא יהיה "שלעפער", ולכן מייסרו גם כן במשפט, למען ישוב מדרכו... (שם עמוד קטו)
באמת כשהקב"ה עשה את האדם עשהו ישר, הטוב נגד הרע, למען יוכל לבחור בטוב. אך כשחטא אדם הגביר את הרע ואינו יכול עוד להיות בוחר בטוב. ומכל שכן אחר שעבירה מטמטמת את לבו. ולכן כשהשי"ת רואה שהאדם רוצה לשוב מקדים לו את העזר שהובטח להשיגו אחר הבחירה, כידוע, שמתחילה צריך לעשות את שלו ואחר כך השי"ת עוזרו, מה שאינו כן כשהזכות גדולה, כגון ביום הכפורים, או רבים, אז נותן להם העזר מקודם כדי שיוכלו לבחור... (שם עמוד קיז)
ומעתה הלא ימס כל לב מבין דרכו, לדעת כמה הוא פורק עול מלכות שמים ממנו, והמעט אשר יתנהג על פי דרכי התורה. וכדאי בזיון שהוא נקרא איש ה', וה' יקרא עליו ה' אלקיו. כי חס ושלום כל יחיד יזחל ויירא פן השי"ת אינו נקרא עליו. כדאיתא במדרש, "אלקי אברהם - ולא אלקי אחרים חס ושלום? אלא ההולך בדרכי אני נקרא בשמי עליו, ולא על מי שאינו הולך בדרכי". ומהי ההליכה בדרכיו? לדעת אותו יתברך, וללכת בדרכי השי"ת ולעמוד בנסיון... ותרופה לזה להכניס עצמו ברבים, להיות מסור לרבים, ויכנס בכלל ישראל... (שם עמוד קלח)
נמצא לפי זה,כי מי שמבקש והשי"ת יענה, אות הוא כי השי"ת קרוב אליו, כי יודע הוא אותו, ולעומת זה הצועק ואינו נענה, על כרחך אינו יודע אותו ורחוק הוא ממנו. והנה המבקש ממנו יתברך שידע אותו, הרי הוא מתקרב אליו, ובקשתו באמת-פירוש בעיניו הרי זו בקשה של אמת, ואם הקב"ה לא יענהו חס ושלום זו צרה גדולה ודאי, כי מורה הדבר שהבקשה אינה באמת והקב"ה רחוק ממנו. אבל עם כל זה יחזק ויאמץ והשי"ת יענה. (שם עמוד רפב)
זהו עיקר אושר הצדיק, אשר ירגיש כי אהוב הוא אצל הקב"ה. האפשר למצא אושר גדול מזה? אך יותר מזה יש כאן כי הלא אין שייכת אצל הקב"ה אהבה בטבע, כי הוא בורא הטבע, ואיננו תחת הטבע. ואם כן אהבת השי"ת לצדיק היא מפני איזו סבה, ולכן אהבה זו נקראת ידיעה. אך מה היא הסבה לאהבה זו? הצדיק בעצמו. וזהו שנאמר כאן שהשי"ת אוהב את דרך הצדיקים, כי הדרך שהלכו בה הצדיקים היא הסבה לאהבתו. (חלק א עמוד פז)
לפעמים נרצה להתחזק ולכוון בתפלה, ולהפנות עצמנו אליו יתברך. בשעה כזו לפעמים מרגישים אנו כמו רצון לצייר לפנינו אותו יתברך. והיינו כי כל הבחנותינו סביב לנו הם מצד ראיית הגשם בלבד, ואפילו את חברינו לא נבחין מצד תוכם, אלא מהנראה לנו בחוש. וגם את עצמנו הרוחני לא נבחין, ואם כן איך נבחין הויה רוחנית - הויתו יתעלה? מצד זה הרצון לצייר לעצמנו תמונה כביכול, ועל זה נאמר כי לא ראיתם כל תמונה וכו', שאסור לציירו כלל בציור גשמי, והרצון לציירו יש בו מבחינת הרצון לכעין עבודה זרה.
ולמה לא ירדפנו יצר הרע במחשבה זו תמיד? כי רוחקנו כל כך, עד אשר אין התענינות בפניה אליו יתברך כלל, ועל כן לא יחסר לנו הציור כלל. הרי מופת עד כמה רוחקנו!
אבל אל יאוש! אדרבא! כל הרחוק יותר יגדל עמו חסדו יתברך, וכל תשוקת הקב"ה אליו, כי הקב"ה מגלה עליו ביותר את חסדו וענותנותו, וכבר פירשנו מאמר חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". והוא שהצדיק בגבורתו ינצח יצרו ויקדש שמו יתברך, ומשלו הוא נוטל בזכות עצמו, מה שאינו כן בבעל תשובה, שנאמר "רוח חדשה אתן", שהשי"ת נותן לו כוחות אשר בהם ישוב מאחר שכוחות עצמו נתחסלו בתהום חטאיו.
נאמר בתפלה "אלקינו", שמיייחד גילויו עלינו, על מי? על המורדים, על הרהורי תשובה שלנו, על למודנו במוסר, על מחשבותינו בהתחזקנו בתפלה, ובאותו לשון ממש נאמר אלקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב! (שם עמוד רנה)
ובענין זה יש סוד גדול. אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה) יש לה קיום, וכאמרם ז"ל באבות פרק ג', "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת", שזוכה על ידה בדין בכל המובטח לו - לפתחו של אולם בעד פתחו של מחט שפתח. ולכן נחשב לאדם כשלו גם כל העושר הרוחני הבא לו מלעילא בגלל הנקודה הקטנה של יראת שמים שלו, שהיוותה את "פתח המחט" שלו. וכיון שכל זה הוא שלו, אין נוטלין אותו ממנו אם לא יפקירנו בעצמו. אבל מה שבא מלעילא בלי הקדמת דלתתא אינו ניתן אלא בבחינת רצוא ושוב, נותנים לו לאדם הארה למען יבחין את האמת, ואחר כך נוטלים אותה ממנו כדי לנסותו אם השיב אל לבו מה שהבחין כבר. (חלק ב עמוד לד)
והנה כתבנו במקום אחר על פי מה שכתב הגר"א בהגהותיו לאורח חיים לפרש את תפלת "יעלה ויבא", שאומר שם כי שבע העליות הללו, יעלה, ויבא, ויגיע וכו' הן כנגד ז' רקיעים, שהם שבע בחינות של מחיצות מבדילות בין לבבות ישראל לאביהם שבשמים, והן מדרגות בטיהור טמטום הלב. והנה נורא ונפלא מה שאמרו חז"ל (חגיגה י"ג) שהמרחק בין כל רקיע ורקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן עובי כל רקיע. הרי בין הכל מהלך ז' אלפים שנה. והפירוש כי כדי לבקוע את כל הטמטומים תידרש עבודת ז' אלפים שנה, כה חזקות המחיצות, כה קשה הוא הטמטום! ואף על פי כן גדל חסדו במתן תורה מדה כזאת, עד שעל ידה אפשר לבקוע את כל המחיצות במהירות נפלאה, ולהשיב את האמיתויות אל לבו, וכן לעלות עד למעלה מכל הרקיעים... (שם עמוד מב, וראה עוד ערך תפלה, לחלק ב עמוד קפג)
ובעמדו בנסיון התפלל אברהם אבינו שישאר הכח הזה של התבטלות בישראל לכל הדורות, ושימנע מהם הקטרוגים... ונקודה פנימית זו, שבה זוכים לקבלת התפלות ולמחילת העוונות היא נקודת הכרת האמת - נקודת ההתבטלות מול רצונו יתברך, אף שהאדם אינו מבין טעם הנהגתו, ודרכי טובו וחסדיו יתברך נסתרים ונעלמים ממנו, אף על פי כן שמח הוא לקיים את רצונו יתברך. נקודה זו יש והיא טמונה עמוק בלבו של האיש הישראלי ומכוסה, ולכאורה נשארת עמומה וחשוכה ואינה יוצאת לפועל, אך כשיסורין באים עליו היא חוזרת וננערת... (שם עמוד רצא)
יש מי שאינו רוצה לקבל משום שסובר שלא תהיה היכולת בידו להכיר טובה כדבעי, וירגיש עצמו כבעל חוב וגזלן, המסרב לקבל משום זה, הוא בעל מדרגה גבוהה. זהו שורש אמירת די להקב"ה. שהנברא מרגיש עצמו כל כך שפל ובטל כלפי השי"ת עד שמוצא בלבו, שכל מה שיעשה ויאמר כדי להכיר טובה ולהודות להשי"ת על רוב חסדיו, הריהו ממש כלא כלום לעומת חובו לפי הטובות. זוהי הבחינה שאנו מוצאים בתפלת "נשמת כל חי", "אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים להודות לך" וכו'.
אבל שיא המדרגה הוא כשיגיע אל ההתבטלות השלמה האפשרית בתוך הבריאה. אימתי היא הדביקות הגמורה? כשמגיעים בהתבטלות אל נקודת הכרת "מי אני אשר לא ארצה להתחייב במה שאיני יכול, הן אני בטל ומבוטל כל כך שאיני שייך אפילו לרצות. ואם רצונו יתברך שאקבל - איך אפשר שאסרב?"... (שם עמוד רכג)
וצריך לבאר לפי זה את ענין הענות התפלה, שהקב"ה מתקרב מלמעלה... טמטום הלב הוא מחיצת הברזל המפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים, והיא היא עכירת החלונות, והמחיצה עבה מאד... כשכורים מנהרה מתחילים אותה משני צדדים כאחד, עד שנפגשים באמצע הדרך, כך נבקעת מחיצת טמטום הלב על ידי מעשה המצוות ועבודת ה'. האדם כורה מצדו והלאה, ומרגיש בכל הדרך את עליתו ממדרגה למדרגה. ובתפלה זוכה שכורים ומנקים כנגדו מלמעלה... (חלק ג עמוד סו)
הרי לפנינו שני מיני גילוי, הא' המתגלה ביותר על ידי מדת הדין - חלקו של האדם בגילוי, כי כאשר יעלה האדם במדרגות העליה בלי שום סיוע, וכנ"ל, אז נוצר גילוי כבודו יתברך על ידי האדם עצמו. והב', הגילוי על ידי הנהגת הרחמים, שבה מתגלה ביותר גילוי חסדו יתברך וכנ"ל, אבל גילוי זה הוא רק במדה מועטה קנינו של האדם, חלקו בו רק אותו פתח של מחט בלבד, שעליו חל שפע רב של עזרתו מקודש... (שם עמוד רכו)