אלקים   וישראל

(ראה גם: אבות-אלקי, אלקים-אדם, דביקות, השגחה, לעתיד לבא, שכינה)

וירא אלקים את בני ישראל, וידע אלקים. (שמות ב כה)

ואמרת אל פרעה, כה אמר ה' בני בכרי ישראל. (שם ד כב)

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוצא אתכם מתחת סבלות מצרים. (שם ו ז)

עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה, זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו. (שם טו ב)

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. (שם יט ד)

ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם. (שם כה ח)

ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלקים. וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, אני ה' אלקיהם. (שם כט מה)

ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, ואתם תהיו לי לעם... (ויקרא כו יא)

ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלקיהם. וזכרתי להם ברית ראשנים, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלקים אני ה'. (שם שם מד)

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו. (במדבר כג כא)

כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אלו, כה' אלקינו בכל קראנו אליו. (דברים ד ח)

ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, להיות לו לעם נחלה כיום הזה. (שם שם כ)

כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה. לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם, ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה, ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. (שם ז ו)

וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך. (שם ח ה)

רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה. (שם י טו)

בנים אתם לה' אלקיכם, לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה. (שם יד א)

את ה' האמרת היום, להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקולו. וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך, ולשמר כל מצותיו. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת, ולהיתך עם קדש לה' אלקיך כאשר דבר. (שם כו יז)

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלהים אחרים. (שם לא יח)

בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, יצב גבלת עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן, יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו. ה' בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר... (שם לב ח)

כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, כי יראה כי אזלת יד, ואפס עצור ועזוב. (שם שם לו)

הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו. (שם לב מג)

אין כא-ל ישרון, רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. מענה אלקי קדם ומתחת זרעת עולם, ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד... אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרך. (שם לג כו)

ויאמר יהושע אל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים... (יהושע כד ב)

ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה', את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבתיכם... (שמואל א יב ז)

כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. (שם שם כב)

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו. ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה ה' היית להם לאלקים. (שמואל ב ז כג)

...וסלחת לעמך אשר חטאו לך ולכל פשעיהם אשר פשעו בך, ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום. כי עמך ונחלתך הם, אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל. להיות עיניך פתחות אל תחינת עבדך ואל תחנת עמך ישראל לשמע אליהם בכל קראם אליך. כי אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי הארץ כאשר דברת ביד משה עבדך בהוציאך את אבתינו ממצרים א-דני אלקים. (מלכים א ח נ)

כי כרם ה' צב-אות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו, ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה. (ישעיה ה ז)

ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אהבי. אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך, ואמר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך. אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלקיך, אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי... אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל, אני עזרתיך נאם ה' וגאלך קדוש ישראל... (שם מא ח)

אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא, לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה... כה אמר ה' גאלכם קדוש ישראל, למענכם שלחתי בבלה והורדתי בריחים כלם וכשדים באניות רנתם. אני ה' קדושכם בורא ישראל מלככם... (שם מג י)

שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל, העמסים מני בטן הנשואים מני רחם. ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל, אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט. (שם מו ג)

למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך, לבלתי הכריתך. הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עני. למעני למעני אעשה, כי איך יחל, וכבודי לאחר לא אתן. (שם מח ט)

כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם... (שם נ א)

כי בעליך עשיך ה' צבאות שמו, וגאלך קדוש ישראל אלקי כל הארץ יקרא. כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלקיך. ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך, אמר גאלך ה'. כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך. כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלמי לא תמוט אמר מרחמך ה'... (שם נד ה)

חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה', ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרב חסדיו. ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע. בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינשאם וינטלם כל ימי עולם. והמה מרו ועצבו את רוח קדשו, ויהפך להם לאויב, הוא נלחם בם. ויזכר ימי עולם משה עמו, איה המעלם מים את רעה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו. מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם... כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גאלנו מעולם שמך. למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך... (שם סג ז)

הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קדש ישראל לה' ראשית תבאתה, כל אכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה'. (ירמיה ב ב)

כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם ה' להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת, ולא שמעו. (שם יג יא)

כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב, הלוך להרגיעו ישראל. מרחוק ה' נראה לי, ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. עוד אבנך ונבנית בתולת בת ישראל, עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים... (שם לא א)

הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאם ה'. (שם שם יט)

הנה ימים באים נאם ה', וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה'. כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה', כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד. (שם שם ל)

כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה, רגע הים ויהמו גליו ה' צב-אות שמו. אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ה', גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים... כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה'. (שם שם לד)

הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול, והשיבותים אל המקום הזה והושבתים לבטח. והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלקים. ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים, לטוב להם ולבניהם אחריהם. וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם, ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי. וששתי עליהם להטיב אותם, ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי. (שם לב לז)

כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלקיו מה' צב-אות, כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל. (שם נא ה)

לכן אמר כה אמר אד-ני אלקים כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות, ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם. לכן אמר כה אמר אד-ני אלקים וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפצותם בהם, ונתתי לכם את אדמת ישראל... ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסרותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר. למען בחקתי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אתם, והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלקים... (יחזקאל יא טז)

ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חייך... ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דודים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך, ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אד-ני אלקים, ותהיי לי... ואלבשך רקמה ואנעלך תחש, ואחבשך בשש ואכסך משי... (שם טז ו)

וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך, והקימותי לך ברית עולם. (שם שם ס)

והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאם אד-ני אלקים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה. והבאתי אתכם אל מדבר העמים, ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים... (שם כ לב)

לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר, ודברתי על לבה. ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה, וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי... וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה, וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח. וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'... (הושע ב טז)

כי נער ישראל ואהבהו, וממצרים קראתי לבני... ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, ולא ידעו כי רפאתים. בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם, ואט אליו אוכיל... (שם יא א)

ארפא משובתם אוהבם נדבה, כי שב אפי ממנו. אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, ויך שרשיו כלבנון... (שם יד ה)

רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם. (עמוס ג ב)

הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאם ה', הלוא את ישראל העלתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר... ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם. (שם ט ז)

שמעו הרים את ריב ה' והאתנים מוסדי ארץ, כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח. עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי... (מיכה ו ב)

אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו, הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב. (מלאכי א ב)

משכיל לאסף למה אלקים זנחת לנצח, יעשן אפך בצאן מרעיתך. זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך, הר ציון זה שכנת בו... (תהלים עד א)

אלקים צב-אות שוב נא הבט משמיך וראה, ופקד גפן זאת. כנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצת לך. שרופה באש כסוחה מגערת פניך יאבדו. תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך... (שם פ טו)

ויחר אף ה' בעמו ויתעב את נחלתו. ויתנם ביד גוים, וימשלו בהם שנאיהם. וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם. פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם, וימכו בעונם. וירא בצר להם בשמעו את רנתם. ויזכר להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם... (שם קו מ)

ירושלים הרים סביב לה, וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם. (שם קכה ב)

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין... (שיר השירים א ב)

אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים, ויעשו נאצות גדולות. ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר, את עמוד הענן לא סר עליהם ביומם ולהנחתם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה. ורוחך הטובה נתתה להם להשכילם, ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם... (נחמיה טו יח)

זהר:

עתה יש להסתכל במקרא, והרי כתוב, כל הגוים כאין נגדו, איזה יתרון יש כאן, אלא מי לא יראך מלך הגוים, וכי מלך הגוים הוא ולא מלך ישראל, אלא בכל מקום רוצה הקב"ה להשתבח בישראל, ואינו נקרא אלא על ישראל לבד, שכתוב, אלקי ישראל, אלקי העברים, וכתוב כה אמר ה' מלך ישראל, מלך ישראל ודאי, אמרו אומות העולם מגין אחר יש לנו בשמים כי מלככם אינו שולט אלא עליכם לבד ועלינו אינו שולט... (הקדמה קסה)

ועל כן אומר הכתוב, בן יכבד אב ועבד אדוניו, ואתם ישראל בני, חרפה הוא בעיניכם לומר שאני אביכם, או שאתם עבדי, ואם אב אני איה כבודי וגו', משום זה אומר הכתוב והנה בן, זה הוא בן ודאי, ולא ישמעאל, זה הוא בן המכבד לאביו כראוי. (וירא קמה)

פתח ואמר בכל צרתם לא צר וגו' תא חזי, בכל צרתם של ישראל, כשנזדמנו להם הצרות, כתוב עליהם לא באל"ף וקרינן לו בו', משום שהקב"ה עמהם בצרה. לא עם א' (שפירושו שאינו מצטער), הוא במקום יותר עליון, ואף על פי שאין שם במקום ההוא כעס וצרה, (ששם נאמר עוז וחדוה במקומו, עם כל זה) מגיע שם למעלה צרות ישראל...

ומלאך פניו הושיעם, והרי הוא נמצא עמהם בצרה, (כי מתחיל לומר בכל צרתם לו צר), ואתה אומר הושיעם, (אם נמצא עמהם בצרה עוד לא הושיעם), ומשיב אלא מושיעם לא כתוב, רק הושיעם, מקודם לכן, ופרושו שהושיעם בזה, שנמצא עמהם באותה הצרה, וסובל עמהם, תא חזי, בכל פעם שישראל הם בגלות גם השכינה עמהם בגלות, ובארוהו, שכתוב, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, שהיה לו לומר והשיב את שבותך ואומר ושב, ללמדך שהשכינה עמהם בגלות,...

אלא כך הוא ודאי, שאלו (הצרות של ישראל), הם משכנותיו של הקב"ה בגלות, (דהיינו שהקב"ה נמצא בכל צרה וצרה שלהם), ומשום שהשכינה עמהם, הקב"ה זוכר אותם להטיב להם ולהוציאם מן הגלות, שכתוב ואזכור את בריתי... (וירא תקט)

...בדומה למלך, שמת בנו, מה עשה, כפה מטתו בשביל האבל על בנו ולא התקין אותה, אלא שלקח קוצים ודרדרים והטילם תחת מטתו, ושכב עליהם, כך הקב"ה כיון שגלו ישראל, ונחרב בית המקדש, לקח קוצים ודרדרים ונתן תחתיו, וזהו שכתוב, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה... (ויצא רעג)

פתח ואמר, כי מי גוי גדול וגו', תא חזי כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שאין לך אומה ולשון בכל אומות העולם עובדי ע"ז שיהיו להם אלהים שיקבלו תפלתם, כמו שעתיד הקב"ה לקבל תפלתם ובקשתם של ישראל בכל שעה שצריכים לקבלת התפלה שהם מתפללים רק בשביל המדרגה שלהם... (וישלח קסד)

 תא חזי, שהקב"ה בשביל האהבה שאהב את ישראל, וקרבם אליו (גרמה), שכל שאר העמים עכו"ם שונאים את ישראל, משום שהם מתרחקים מקב"ה וישראל קרובים. (וישב עט)

ועל כן הקב"ה לא גילה שמו הקדוש רק לישראל בלבד, שהם חלק גורלו ונחלתו, ואת העולם חלק הקב"ה לממונים גבורים, (היינו לע' שרים), וכן למדנו, שכתוב, בהנחל עליון גוים וגו', וכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. (מקץ מז)

פתח ר' יהודה ואמר, אל תזכור לנו עונות וגו', תא חזי, הקב"ה באהבת ישראל שאוהב אותם, שהם גורלו ונחלתו, לא מסתכל אחר בדיניהם, רק הוא בלבדו, וכיון שהוא מסתכל בדיניהם מתמלא עליהם רחמים, משום שהוא כאב המרחם על בנים, כמו שאומר כרחם אב על בנים רחם ה' וגו', ואם נמצא להם עונות מעביר אותם ראשון ראשון עד שמעבירם כולן לפניו, וכיון שהעבירם מלפניו לא נשאר עליהם עונות לתת ממשלה לסטרא אחרא שידונו אותם...

תא חזי אם אצרו ישראל מעשים טובים לפני הקב"ה לא היו עומדים עליהם עמים עכו"ם בעולם, אבל ישראל גורמים לשאר העמים להרים את ראשם בעולם, כי אם ישראל לא היו חוטאים לפני הקב"ה, היו שאר עמים עכו"ם נכנעים לפניהם... (ויחי תי, ועיין שם עוד)

אמר ר' יהודה, אם היו בני אדם יודעים האהבה שאוהב הקב"ה לישראל, היו שואגים כאריות לרדוף אחריו (להתדבק בו). כי למדנו, בשעה שירד יעקב למצרים קרא הקב"ה לחבורת המלאכים שלו, אמר להם, כלכם רדו למצרים ואני ארד עמכם, אמרה השכינה, רבון העולם, וכי יש צבאות בלי המלך, (כי השכינה נבחנת מלך כל המלאכים מפני שכולם נמשכים ממנה), אמר לה אתי מלבנון כלה, גם את תבאי אתי... (שמות סא)

כעין זה עשה הקב"ה בארץ, זרק כל העמים לכל צד, ומינה עליהם ממונים, זה שאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, והוא (דהיינו הקב"ה) לקח לחלקו את כנסת ישראל. זה שאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וקרא לה, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאמה זו היא שכינת כבודו שהשרה ביניהם, אחת היא ומיוחדת לו...

ועוד סוד הדבר הוא, שלמדנו בעשרה מאמרות נברא העולם, וכשתסתכל הם רק שלשה, שהעולם נברא בהם, בחכמה, ובתבונה ודעת, והעולם לא נברא אלא בשביל ישראל, וכשרצה הקב"ה לקיים את העולם, עשה לאברהם בסוד החכמה, ליצחק בסוד התבונה, ליעקב בסוד הדעת, שבזה נקרא ובדעת חדרים ימלאו... ובאותה שעה נשתכלל כל העולם, וכשנולדו ליעקב י"ב שבטים (שהם סוד י"ב גבולי אלכסון), נשכתלל הכל כעין של מעלה (באצילות).

כשראה הקב"ה את השמחה הגדולה של עולם הזה כשנשתכלל כעין של מעלה, אמר פן חס ושלום יתערבו י"ב השבטים בשאר העמים וישאר פגם בכל העולמות, מה עשה הקב"ה, טלטל את כולם מכאן לכאן עד שירדו למצרים לשבת בדירותיהם בתוך עם קשי עורף המבזים מנהגיהם ומבזים אותם מלהתחתן בהם, וחשבו אותם לעבדים... ובינתים נשלם עונם של העמים, שנאמר כי לא שלם עון האמורי עד הנה, וכאשר יצאו יצאו צדיקים קדושים, שכתוב שבטי י-ה עדות לישראל... (שם רמח)

אמר ר' אלעזר, בוא וראה רחמנותו של הקב"ה, כשהוא מרחם על ישראל, כופה למדת הדין ומורידה ומרחם עליהם, והיינו שלמדנו, שהקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול... (שם שמב, ועיין שם עוד)

אלא זה סוד, בשעה שהקב"ה דן את ישראל, אינו דן אותם אלא מצד שמאל, כדי שידחה אותם בשמאל ומקרבם בימין, אבל לשאר עמים דוחה אותם בימין ומקרב אותם בשמאל, וסימנך גר צדק... (וארא צד)

וכאשר לא נמצאו מעשיהם של ישראל כראוי, כביכול, אלו ממונים השליחים כשרוצים לעמוד על אלו המעשים של ישראל, הם עומדים על ה', כי כשישראל עושים מעשים שאינם טובים כביכול מחלישים כח הקב"ה, וכשעושים מעשים טובים, נותנים גבורה וכח אל הקב"ה, ועל זה כתוב, תנו עז לאלקים, במה, במעשים טובים, ועל כן ביום ההוא, כי השרים הממונים התקבצו על ה', ודאי, כי כיון שנתקבצו (להשטין) על ישראל, מתקבצים על ה'... (בא ז)

ועוד (יש לפרש) ויסר את אופן מרכבותיו, תא חזי, אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם להתדבק בהם, ולהיות להם חלק, והם יהיו חלקו, זה שאמר ובו תדבקון, וכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם, בה' ממש, וכתוב כי יעקב בחר לו י-ה, וכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, שהוציאם מזרע קודש, להיות חלקו (מה שאינו כן הס"א ואומות העולם אין להם שום אחיזה בז"א), ועל כן נתן להם תורה הקדושה העליונה, שהיתה גנוזה שני אלפים שנה מטרם שנברא העולם, וכבר נתבאר, ובשביל אהבתו נתן אותה לישראל ללכת אחריה ולהדבק בה. (בשלח קט)

...אמר לו סוד הדבר, היינו שכתוב בני בכורי ישראל, וכתוב, ישראל אשר בך אתפאר, ובסוד עליון (שישראל פירושו תפארת), וזה נקרא בנו. אמר, ינוח דעת אדוני, כי סוד הזה אני יודע... (יתרו רנה)

תא חזי, אשרי הם ישראל לפני הקב"ה, שנאחזים בפנים העליונים של המלך, בפנים ההם, שהוא ושמו אחוזים בהם, והוא ושמו אחד, ושאר העמים אחוזים באלו פנים הרחוקים באלו פנים התחתונים, ומשום זה הם רחוקים מגוף המלך, כי אנו רואים כל אלו המצרים קרוביו של ישמעאל, וכמה אחים וקרובים היו לו, וכולם היו בפנים התחתונים באלו פנים הרחוקים... (שם תכב)

ר' יהודה פתח, שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע וגו', אשרי חלקם של ישראל מעמים עכו"ם, שהשמחה והתענוג שלהם הוא בהקב"ה, שכתוב, שוש אשיש בה', כיון שאמר בה', למה כתוב באלקי, אלא כך אמרו ישראל, אם ברחמים בא עלינו שוש אשיש בהוי"ה, אם בדין תגל נפשי באלקי...

ר' יוסי אמר... שמחה על שמחה, ושמחת ציון עתיד הקב"ה לשמח את ישראל בשמחה יתירה מכל, שכתוב, ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וגו'... כנגד ארבע פעמים שנתפזרו ישראל בין העמים, ואז כתוב, ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו וגו'. (שם תקא, וראה שם עוד)

כי ריב לה' עם עמו, מי הוא שיכול לעמוד בריב של הקב"ה בישראל, ועל זה אמר לאלו, שמעו הרים את ריב ה' זה הוא ריב אחד, קום ריב את ההרים הוא ריב השני, שנצח בהם הקב"ה כל אלו ריבות עם ישראל וכל אלו תוכחות כולם הם, כאב המוכיח את בנו, וכבר העמדנוהו. (משפטים שח)

ואנשי קדש תהיון לי וגו', ר' יהודה פתח, והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה, אשרי הם ישראל, שהקב"ה רצה להוקיר אותם יותר מכל שאר בני העולם, בתחלה אמר להם, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, לא הוסרה מהם אהבה רבה, עד שקרא אותם וגוי קדוש, שהוא יותר חשוב, לא הוסרה מהם האהבה עד שקרא אותם כי עם קדוש אתה, לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא אותם ואנשי קדש תהיון לי, שהוא יותר חשוב מכל.

...בתחלה קרא אותם הקב"ה קדוש, ועתה קורא אותם קדש, מהו ההבדל בין זה לזה. א"ר יוסי זה קדש הוא למעלה למעלה (בחו"ב כנ"ל), וזה קדוש, אינו כן, (כי קודש הוא המלכות), שכתוב, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו... (שם תק)

תאנא כל זמן שהקב"ה הולך בישראל, כביכול, נתדבק רוח ברוח, ועל זה כתוב, ואתם הדבקים בה', בכל אלו אפני הדבקות, ואינם נפרדים זה מזה, בשעה שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ידע משה שזהו פרישה (מישראל), אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה... (שם תקנה)

וידבר וגו' ויקחו לי תרומה וגו', ר' חייא פתח כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו,כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם ורצה להתדבק בהם ולהתקשר עמהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם, שכתוב, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, והם רצו בו ונתקשרו בו, זה שאמר כי יעקב בחר לו י"ה, וכתוב, כי חלק ה' עמו, ונתן לשאר העמים שרים מושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל. (תרומה א)

שלמדנו, ג' דברים צריך האדם לעשות לבנו, מילה, ופדיון ולהשיאו אשה. והכל עשה הקב"ה לישראל, מילה, שכתוב ושוב מול את בני ישראל שנית... פדיון, שכתוב ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. להשיאו אשה, שכתוב, זכר ונקבה ברא אותם... אמר ר' יוסי הכל הוא יפה, אבל התורה שנתן לפני ישראל ולימד אותם, יותר מהכל... (שם תתצד)

על דבר זה הראה הקב"ה למשה, כי אף על פי שישראל חוטאים לפניו בכל דור ודור, אינו רוצה מי שיאמר עליהם מלשינות, מאין לנו, מהושע, שכתוב תחלת דבר ה' בהושע... (תשא מב)

ויקרא אל משה, ר' אלעזר פתח מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות, אשרי הם ישראל שבכל מקום שנמצאים הקב"ה נמצא עמהם, והקב"ה נמצא ביניהם ומתפאר בהם בישראל, זה שאמר ישראל אשר בך אתפאר. ולא עוד, אלא ישראל משלימים האמונה, (שהוא סוד המלכות), בארץ, וישראל הם השלמות של השם הקדוש, וכשישראל נשלמין במעשיהם, כביכול, נשלם השם הקדוש, וכשישראל אינם נשלמים למטה במעשיהם, ונתחייבו גלות, כביכול השם הקדוש למעלה אינו שלם...

ואף על פי שישראל הם בגלות, הקב"ה נמצא ביניהם, ובא ומקדים לבית הכנסת, וקורא ואומר, שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, ואין מי שיתעורר רוחו. אז אמר הקב"ה מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה... (ויקרא מז, ועיין שם עוד)

...עוד פתח ואמר, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אשרי הם ישראל, שלא נתן אותם הקב"ה לשר, או לשליח, אלא ישראל אחוזים בו, והוא אחוז בהם, ומאהבתם קרא אותם הקב"ה עבדים, זה שאמר, כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, לאחר כך קרא אותם בנים, זה שאמר בנים אתם לה' אלקיכם, לאחר כך קרא אותם אחים, זה שאמר למען אחי ורעי, ומשום שקרא אותם אחים, רצה לשים שכינתו בהם, ולא יסור מהם, אז כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. (שם צט)

ותאנה, אשרי חלקם של ישראל, יותר מכל העמים עכו"ם שהקב"ה רצה לטהרם ולרחם עליהם, שהם חלקו ונחלתו, זה שאמר כי חלק ה' עמו וגו' וכתוב ירכיבהו על במתי ארץ, על במתי ארץ הוא בדיוק, שהם מתאחדים למעלה למעלה (בז"א), ועל כן הקב"ה האהבה שלו מתדבקת בהם, זה שאמר אהבתי אתכם אמר ה', וכתוב כי מאהבת ה' אתכם וגו', ומתוך אהבה יתירה שאוהב אותם נתן להם יום אחד בשנה לטהרם ולזכות אותם מכל עונותיהם... (אחרי קטו)

את משפטי תעשו וגו', ר' אבא אמר, אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם מכל העמים עכו"ם, ומתוך אהבתו עליהם נתן להם חוקי אמת, נטע בהם עץ החיים, (שהוא ז"א) והשרה השכינה ביניהם, מהו הטעם, משום שישראל רשומים ברושם קדוש בבשר שלהם, וניכרים שהם שלו, מבני היכלו... (שם רצה)

ר' חזקיה אמר כתוב, כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו וגו', מהו הטעם, הוא בעבור שמו הגדול, משום שהכל נקשר זה בזה, ובמה נקשרו ישראל בהקב"ה, הוא ברושם ההוא הקדוש שנרשם בבשרם, ומשום זה, לא יטוש ה' את עמו, ולמה, בעבור שמו הגדול שנרשם בהם. (שם שו)

קדושים תהיו, ר' אבא פתח, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, בוא וראה, בכל עמי העולם לא רצה בהם הקב"ה, חוץ מבישראל בלבד, ועשה אותם עם יחיד בעולם, וקרא אותם גוי אחד כשמו, והעטיר אותם בכמה עטרות וכמה מצות להתעטר בהן, ועל כן נתן להם תפילין של ראש ותפילין של יד, לעטר בהם האדם כעין של מעלה... (קדושים כ)

בחדש השביעי וגו' ר' יצחק פתח, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו, אשרי הם ישראל שהקב"ה קרב אותם מכל אומות העולם ובחר בהם, וממקום רחוק קרב אותם, זה שאמר, ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, להראות כי ממקום רחוק רצה בהם, וקרבם אליו. וכתוב, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו', מקראות אלו יש להסתכל בהם, וכי כל ישראל לא היו יודעים זה, וכל שכן יהושע...

אלא ודאי סוד של הדבר הוא, כי חסד גדול עשה הקב"ה עם ישראל שבחר בהאבות, ועשה אותם מרכבה עליונה קדושה לכבודו, והוציאם מנהר העליון היקר והקדוש, המאור של כל המאורות, (דהיינו בינה), כדי שיתעטר בהם... (אמור קפז, ועיין שם עוד)

בשני אופנים נקראים ישראל להקב"ה, עבדים, שכתוב עבדי הם, ונקראים בנים, שכתוב, בנים אתם לה' אלקיכם. בזמן שאדם יודע את הקב"ה בדרך כלל, נקרא עבד, שעושה מצות אדונו ואין לו רשות לחפש באוצרות ובסודות ביתו, ובזמן שיודע את הקב"ה בדרך פרט, אז נקרא בן האהוב שלו, כבן המחפש בנסתרות בכל הסודות של ביתו... ואף על פי שנקרא בן, בן בכור להקב"ה, אל יוציא את עצמו מכלל עבד, שיעבוד לאביו בכל העבודות שהם כבוד אביו, וכך צריך כל אדם, שיהיה אצל אביו בן, לחפש בנסתרות שלו ולדעת סודות ביתו, ולהשתדל אחריהם ויהיה אצל אביו עבד. (בהר עז)

א"ר יוסי, אמר להם הקב"ה לישראל, זכר נא, אוי שאנו צועקים בכל יום ואנו גועים ובוכים, זכור ה' מה היה לנו, זכור ה' לבני אדום, ואינו רוצה להשגיח עלינו, (והוא משום) שהוא אמר לנו בבקשה, זכר נא, כי אין נא, אלא לשון בקשה, ואנו אין משגיחים עליו, (על כן) אנו צועקים כעין זה, זכור ה' מה היה לנו, זכור ה' לבני אדום, זכור עדתך קנית קדם, זכרני ה' ברצון עמך, והוא אינו רוצה להשגיח עלינו.

ר' יהודה אמר, ודאי, הקב"ה משגיח עלינו תמיד וזוכר אותנו, ואם הוא לא היה משגיח בישראל, וזוכר אותנו, לא עמדו אפילו יום אחד בגלות, זה שאמר, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', כי הקב"ה אינו עושה עמנו כמעשינו. (בחקותי ג)

ונתתי משכני בתוככם וגו', ונתתי משכני זו היא השכינה, משכני המשכון שלי, כי היא נתמשכנה בעונותיהם של ישראל, (כי הולכת עמהם בגלות), ונתתי משכני, משכוני ודאי, משל לאדם שהיה אוהב את חברו, אמר לו, ודאי באהבה עליונה שיש לי אליך רצוני לדור עמך, אמר איך אדע שתדור אצלי, הלך ולקח כל חמדת ביתו והביא אצלו, אמר הרי משכוני אצלך, שלא אפרד ממך לעולם.

כך הקב"ה רצה לדור בישראל, מה עשה, לקח החמדה שלו, (שהיא השכינה), והורידה לישראל, אמר להם, ישראל, והרי המשכון שלי אצלכם, כדי שלא אפרד מכם לעולם, ואף על פי שהקב"ה התרחק ממנו, המשכון עזב בידינו, (כי השכינה עמנו בגלות), ואנו שומרים את החמדה ההיא שלו, וכשהוא יבקש את המשכון שלו, יבא לדור אצלנו, משום זה ונתתי משכני בתוככם...

ולא תגעל נפשי אתכם, לאדם האוהב את חבירו, ורוצה לדור עמו, מה עשה, נטל מטתו והביאה לביתו, אמר, הרי מטתי בביתך, כדי שלא אתרחק ממך, ממטתך ומכליך, כך אמר הקב"ה ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, הרי מטתי (שהיא השכינה) בביתכם, וכיון שמטתי עמכם, תדעו שלא אפרד מכם, ומשום זה ולא תגעל נפשי אתכם... (שם ל)

אף על גב שישראל חטאו להקב"ה, משכון הזה שלו לא עזבו, והקב"ה אינו לוקח אותו מביניהם, ועל כן בכל מקום שגלו ישראל, שכינה עמהם, ועל כן כתוב ונתתי משכני בתוככם, וכבר העמידוהו.

פתח ר' יצחק ואמר, דומה דודי לצבי או לעופר האילים, הנה זה וגו', אשרי הם ישראל שזכו שהמשכון הזה ממלך העליון יהיה אצלם, ואף על פי שהם בגלות, בא הקב"ה בכל ראש חדש ושבת ויום טוב, להשגיח עליהם ולהסתכל במשכון הזה שיש אצלם, שהוא חמודו... (שם לח, ועיין שם עוד)

אמר ר' חייא, אני שמעתי דבר חדש, שאמר ר' אלעזר, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם היה צריך לומר, אלא, לא מאסתים ולא געלתים, (פירושו), כי מי ששונא לאחר, הוא מאוס לפניו, ומגועל הוא בגיעול לפניו, אבל כאן, לא מאסתים ולא געלתים, מהו הטעם, הוא משום שאהובת נפשי ביניהם, (דהיינו השכינה), שבשבילה כולם אהובים אצלי, זה שאמר לכלתם, לכלתם כתוב, חסר ו', (לרמז על השכינה שנקראת כלה, ולכלותם כמו בשביל הכלה), שבשביל הכלה לא מאסתים ולא געלתים, משום שהיא אהובת נפשי ואהובה שלי אצלם... (שם נז, וראה שם עוד)

איש כי יפליא לנדור וגו', ר' אלעזר פתח, מדוע באתי ואין איש וגו', מדוע באתי, כמה אהובים הם ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שורים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר מהם האהבה שלו. מה כתוב, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ועשו לי מקדש, סתם, כי כל בית הכנסת שבעולם נקרא מקדש, וכבר העמידוהו, (ושכנתי בתוכם), כי השכינה מקדמת לבית הכנסת... (נשא קה)

וירא בלק, ר' חזקיה פתח, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וגו', כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, אף על פי שחטאו לפניו וחוטאים לפניו בכל עת ועת, הוא עושה לישראל את הזדונות כשגגות... (בלק רמה)

ואתם הדבקים וגו', ר' יוסי אמר, אשרי העם שככה לו וגו', אשרי העם שהקב"ה בחר בהם מכל העמים עכו"ם, והעלה אותם לגורלו, וברך אותם בברכתו בברכת שמו, זה שאמר כי הם זרע ברך ה', ברך ה' ממש, (דהיינו ברכת שמו).

תא חזי, כל שאר העמים שבעולם מסר אותם הקב"ה לשרים ממונים השולטים עליהם, וישראל אחז אותם הקב"ה לגורלו ולחלקו להתאחד בהם ממש, ונתן להם התורה הקדושה, כדי להתאחד בשמו, ועל כן ואתם הדבקים בה', ולא בממונה אחר כשאר העמים. (ואתחנן טז)

תא חזי, מצד שפחה זו יצאו כמה רוחות חוקרי דין שמקטרגים כנגד ישראל, לקטרג עליהם, והקב"ה עשה שמירה לישראל כמו אב הרוצה לשמור את בנו מכל מקרה. אמר הקב"ה לישראל, כמה מקטרגים מוכנים כנגדכם, עסקו בעבודתי, ואני אהיה שומר אתכם מבחוץ, אתם תהיו נתונים בבתיכם מבפנים ותהיו ישנים במטתכם, ואני אהיה שומר עליכם מבחוץ ומסביב מטותיכם... (שם קטו)

ואהבת את ה' אלקיך, ר' יוסי פתח, ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו', בוא וראה אהבת הקב"ה לישראל, אף על פי שהעונות גרמו שיסתלק מביניהם ונתפזרו בין האומות, הוא תובע עלבון שלהם. ובוא וראה, בשעה שישראל שורים בארצם הקב"ה משתעשע בגנתו, (שהיא המלכות), וקרב אל ישראל, ושומע קולם ומשתבח בהם.

כיון שגרמו עונותיהן וישראל גלו מארץ הקדושה, הקב"ה לא נכנס בגנתו, ואינו משתעשע בו, ולא עוד, אלא שהוא צוח ואמר, ועתה מה לי פה נאם ה', וכתוב שם, פה אשב כי אויתיה, (מה פה הנאמר שם הוא השכינה, אף פה הנאמר כאן הוא השכינה), כי לקח עמי חנם הוא כמו שאמר חנם נמכרתם. ומיום ההוא שגלו ישראל מארצם לא נמצאת שמחה לפני הקב"ה... וכל זה בשביל אהבתם שאהב אותם הקב"ה, כמו שאמר אהבתי אתכם אמר ה', על כן ואהבת את ה' אלקיך... (שם קלו)

ר"א פתח, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', אשרי הם ישראל על כל העמים עכו"ם, שאף על פי שהכעיסו לפני אדונם, הקב"ה אינו רוצה לעזוב אותם, שבכל מקום שגלו בין העמים הקב"ה נמצא עמהם בגלות, זה שאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'.

ר' אבא אמר, ואף גם זאת בהיותם, בוא וראה, כמה היא אהבת הקב"ה לישראל, שאף על פי שגרמו להיות בגלות בין העמים, השכינה אינה סרה מהם לעולם, ואל תאמר שהם בלבדם נמצאים בגלות, אלא ואף גם זאת, (שהיא השכינה הנקראת זאת) נמצאת עמהם... (האזינו רטו)

א"ר שמעון רחמנותו של הקב"ה אצל כנסת ישראל, הדא הוא דכתיב פתחי לי פתח של תשובה, למען תזכי לכל טוב שבעולם, שראשי נמלא טל, זהו ראש העולם, קווצותי רסיסי לילה, זהו קצה העולם, כלומר, ראש העולם וקצהו מלאתי כל טוב בשבילך, ולא פתח לי באותו זמן, ולאחר כן כשהציק לה מה כתיב, קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר, נפשי יצאה בדברו. (זהר חדש לך לא)

מכילתא:

משל למלך שהלך בנו למדינת הים, ויצא אחריו ועמד עליו, הלך למדינה אחרת ויצא אחריו ועמד עליו, כך ישראל, כשירדו למצרים שכינה עמהם, שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, עלו עלה שכינה עמהם, שנאמר ואנכי אעלך וגו', ירדו לים שכינה עמהם, שנאמר ויסע מלאך האלקים ההולך לפני וגו', יצאו למדבר שכינה עמהם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, עד שהביאוהו עמם לבית מקדשו... (בשלח-שירה פרשה ג)

דבר אחר ימינך ה' נאדרי בכח, כשישראל עושין רצונו של מקום הן עושין שמאל ימין, שנאמר ימינך ה' ימינך ה' שני פעמים, וכשאין ישראל עושין רצונו, כביכול הן עושין ימין שמאל, שנאמר השיב אחור ימינו. כשישראל עושין רצונו אין שינה לפניו, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן, וכשאין עושין רצונו כביכול שינה לפניו, שנאמר ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין... (שם פרשה ה' וראה שם עוד)

וברוב גאונך תהרוס קמיך, הרבית להתגאות נגד מי שקם נגדך, ומי הם שקמו נגדך, הם שקמו נגד בניך, תהרוס קמיך, תהרוס קמינו אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך, מגיד שכל מי שקם כנגד ישראל כאלו קם כנגד הקב"ה... (שם פרשה ו)

רד העד בעם, שמא ידחקו לראות, ונפל ממנו רב, מלמד שנתנה רשות לשלוחים לחבל, יחידי שיפול מהם הרי הוא עלי ככולם, מלמד שאף אחד ממעט על ידי כלן, יחידי שיוטל מהם הרי הוא עלי כנגד כל מעשה בראשית. (יתרו-בחדש פרשה ד)

...ומה תלמוד לומר אלקי ישראל, אלא על ישראל ייחד שמו ביותר, כיוצא בו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והלא כבר נאמר ה' אלקינו, ומה תלמוד לומר ה' אחד, אלא עלינו יחד שמו ביותר... כיוצא בו שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך, אלקים אלקיך אנכי, לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד, אלקים אני לכל באי העולם, אף על פי כן לא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל. (משפטים פרשה כ)

ספרא:

אם בחקותי תלכו, מלמד שהמקום מתאוה שיהו ישראל עמלים בתורה, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו... (בחקותי)

והתהלכתי בתוככם, משלו משל למה הדבר דומה, למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדס, והיה אותו אריס מיטמר מלפניו, אמר לו המלך לאותו אריס, מה לך מיטמר מלפני, הריני כיוצא בך, כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא, וצדיקים אתו ומזדעזעים מלפניו, והקב"ה אומר להם לצדיקים מה לכם מזדעזעים מלפני, הריני כיוצא בכם. יכול לא יהיה מוראי עליכם, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם... (שם פרק ג)

והבאתי אתכם בארץ אויביכם, זו מידה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים, הואיל וגלינו לבין אומות העולם נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם, אלא אני אעמיד נביאיי עליהם ומחזירים אותם למוטב תחת כנפיי, מניין, והעולה על רוחכם היה לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן, אלא חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם, על כרחכם שלא בטובתכם ממליך אני מלכותי עליכם. (שם פרק ח)

ספרי:

...וכל העוזר לישראל כאילו עוזר למקום, שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' בגבורים. ר' שמעון בן אלעזר אומר, אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל, ומה שאדם לוקה על ראשו אינו אומץ אלא עיניו, הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל... (בהעלותך פד)

ומה תלמוד לומר אני ה' אלקיכם עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, ומה תלמוד לומר אני ה' אלקיכם עוד, כדי שלא יהו ישראל אומרים מפני מה צונו המקום לא שנעשה וניטול שכר, לא עושים ולא נוטלים שכר, כענין שאמרו ישראל ליחזקאל, שנאמר, יצאו אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני, אמרו לו, עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו, אמר להן הין, אמרו לו הואיל שמכרנו המקום יצאנו מרשותו לאומות העולם, אמר להם הרי עבד שמכרו רבו על מנת לחזור שמא יצא חוץ לרשותו, והעולה על רוחכם היה לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים אשר סביבותינו וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן, חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם... אחר שאני מביא עליכם שלשה פורעניות הללו זה אחר זו, ואחר כך אמלוך עליכם על כורחכם. (שלח לך קטו)

אשר אני שוכן בתוכה, חביבים ישראל שאף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם, שנאמר כי אני שוכן בתוכה, ואומר ולא יטמאו עוד את מחניהם, ולא תטמא הארץ. רבי נתן אומר חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה, גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר למענכם שולחתי בבלה... וכשהם חוזרים שכינה עמהם, שנאמר ושב ה' את שבותך ורחמך, והשיב לא נאמר אלא ושב... (מסעי קסא)

כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, קדושה שהיא עליך היא גרמה לך. דבר אחר לא תגרום לעם אחר להיות קדוש, כיוצא בו כי בו בחר ה', כי יעקב בחר לו י-ה, להיות לו לעם סגולה, ישראל לסגולתו. דבר אחר כי עם קדוש אתה, קדושת עצמך, ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים, מלמד שכל אחד ואחד מישראל לפני הקב"ה ככל אומות העולם, יכול אף מאבות הראשונים, תלמוד לומר מכל העמים אשר על פני האדמה, אמור מעתה משלפניו ומלאחריו ולא מאבות הראשונים. (ראה צז)

...כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם, וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה... (האזינו שו, וראה שם עוד)

שחת לו לא בניו מומם, אף על פי שהם מליאים מומים קרוים בנים, שנאמר שחת לו לא בניו מומם, דברי רבי מאיר, וכן היה רבי יהודה אומר אין בהם מומים, שנאמר לא בניו מומם, ואומר זרע מרעים בנים משחיתים, אם כשמשחיתים קרוים בנים, אילו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה... (שם שח, וראה שם עוד)

הלה' תגמלו זאת, משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בליוסטוס בשוק, אמרו השומעים שוטה שבעולם, כנגד בליוסטוס אתה עומד וצוהב, מה אם רצה להכותך ולקרע את כסותך ולחבשך בבית האסורים אתה יכול לו. אם היה קטרון שגדול הימינו על אחת כמה וכמה, אם היה הפתקס גדול משניהם על אחת כמה וכמה. דבר אחר הלה' תגמלו זאת, משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו, אמר לו שוטה שבעולם כנגד מי אתה יושב וצוהב, כנגד אביך, שמע כמה עמל עמל בך וכמה יגיעה יגע בך, אם לא כיבדתו לשעבר צריך אתה לכבדו עכשיו, שלא יהיה כותב כל נכסיו לאחרים... (שם שט)

דבר אחר צור ילדך תשי, כל זמן שאני מבקש להיטיב אתכם אתם מתישים כח של מעלה, עמדתם על הים ואמרתם זה אלי ואנוהו, חזרתם ואמרתם נתנה ראש ונשובה מצרימה, ובקשתי להיטיב אתכם, חזרתם עמדתם על הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ובקשתי להיטיב לכם, חזרתם בכם ואמרתם לעגל אלה אלהיך ישראל, הוי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כחו של מעלה... ותשכח א-ל מחוללך, רבי מאיר אומר א-ל שהחיל בך, א-ל שנצטער בך, כעניין שנאמר חיל כיולדה... א-ל שהיחיל שמו עליך, מה שלא הוחיל שמו על כל אומה ומלכות, וכן הוא אומר אנכי ה' אלקיך. רבי נחמיה אמר א-ל שעשאך חולים על כל באי העולם בשעה שאי אתה עושה בתורה... דבר אחר ותשכח א-ל מחוללך, א-ל שמוחל לך על כל עונותיך. (שם שיט)

וירא ה' וינאץ, רבי יהודה אומר ממה שהם נאים לו מנאצים לפניו. רבי מאיר אומר מכעס בניו ובנותיו, והרי דברים קל וחומר, ומה בזמן שמכעיסים קרוים בנים, אילו לא היו מכעיסים על אחת כמה וכמה... (שם שכ)

כי ידין ה' עמו, כשהמקום דן את האומות שמחה היא לפניו, שנאמר כי ידין ה' עמו, וכשהמקום דן ישראל כביכול יש תהות לפניו, שנאמר ועל עבדיו יתנחם, ואין נחמה אלא תהות, שנאמר כי נחמתי כי עשיתים... (שם שכו)

...ואתא מרבבות קדש, אות הוא בתוך רבבות קודש, וכשנגלה על הים מיד הכירוהו, שנאמר זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו. וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל ואומרים להם, מה דודך מדוד שכך אתם מומתים עליו, שכך אתם נהרגים עליו, כעניין שנאמר על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום, כולכם נאים, כולכם גבורים, בואו והתערבו עמנו. וישראל אומרים להם נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו, דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז, עיניו כיונים... כיון ששמעו אומות העולם נאותו ושבחו של הקב"ה אומרים להם לישראל נבוא עמכם... וישראל אומרים להם אין לכם חלק בו, אני לדודי ודודי לי. (ברכה שמג)

אין כא-ל ישורון, ישראל אומרים אין כא-ל, ורוח הקודש אומרת א-ל ישורון, ישראל אומרים מי כמוך באלים ה', ורוח הקודש אומרת אשריך ישראל מי כמוך, ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ורוח הקדש אומרת מי כעמך ישראל, ישראל אומר כתפוח בעצי היער, ורוח הקודש משיבו כשושנה בין החוחים, ישראל אומר זה א-לי ואנוהו, ורוח הקודש אומרת עם זו יצרתי לי. ישראל אומר כי תפארת עוזמו, ורוח הקודש אומרת ישראל אשר בך אתפאר. רוכב שמים בעזרך, כשישראל ישרים ועושים רצונו של מקום רוכב שמים בעזרך, וכשאין עושים רצונו, כביכול ובגאותו שחקים... (שם שנה, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

...ואמר לי, בני מה קול שמעת בחורבה זו, ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת, אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי, חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. (ברכות ג א)

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו, אמר ליה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, אין, דכתיב את ה' האמרת היום, וה' האמירך היום. אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי, אמר ליה כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול, אשריך ישראל, או הנסה אלקים, ולתתך עליון... (שם ו א)

אהי-ה אשר אהי-ה, אמר ליה הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות... (שם ט ב)

...בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא.. (שם נט א)

אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב מושיבי עקרת הבית, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, שמוני בניך כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים. דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה', אמרה כנסת ישראל, רבונו של עולם, אימת אני אהובה לפניך, בזמן שתשמע קול תחנוני. דלותי ולי יהושיע אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם אף על פי שדלה אני במצות לך אני ולי נאה להושיע. (פסחים קיח ב)

...אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה. (יומא נד א) דאמר רבי יהושע בן לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. (סוטה לח ב)

לכדתניא, בנים אתם לה' אלקיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים, דברי ר' יהודה, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר בנים סכלים המה, ואומר בנים לא אמון בם, ואומר זרע מרעים בנים משחיתים, ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי. מאי ואומר, וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני, תא שמע ואומר בנים לא אמון בם, וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים, כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים, תא שמע ואומר זרע מרעים בנים משחיתים, וכי תימא בנים משחיתים הוא דמיקרו, בני מעלייא לא מיקרו, תא שמע ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי. (קידושין לו א)

ואמר רבי לוי, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה, ברכן בעשרים ושתים מאם בחקותי עד קוממיות, וקללן בשמונה מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי געלה נפשם... (בבא בתרא פח ב)

...ולמאן דאמר פניהם איש אל אחיו, הא כתיב ופניהם לבית, לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. (בבא בתרא צט א)

...והיינו דאמר רבא, מאי דכתיב אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע, אמר להן הקב"ה לישראל, כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כעובדי כוכבים, דכתיב עוה עוה עוה אשימנה וגו', אלא אני נפרע מהן כפיד של תרנגולת. דבר אחר אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, אני מצרפן לחשבון גדול, שנאמר אם בפידו להן שוע, דבר אחר בשכר שמשוועין לפני אני מושיע אותם. והיינו דאמר ר' אבא מאי דכתיב ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה כדי שיזכו לעולם הבא, והמה דברו עלי כזבים. והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא, מאי דכתיב ואני ירדתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, אמר הקב"ה אני אמרתי איסרם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעולם הבא, ואלי יחשבו רע. (עבודה זרה ד א)

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (אבות ג יד)

אמר רבי חנינא בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקב"ה אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. (מנחות לג ב)

תנו רבנן, חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן, וציצית בבגדיהן, ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך... (שם מג ב)

...פתח ואמר, אמרת לה' אד-ני אתה טובתי בל עליך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך, איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם, שנאמר לקדושים אשר בארץ ואדירי כל חפצי בם. (שם נג א)

מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד, עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל... מאי עדותה, אמר רבא זה נר מערבי, שנותנין בה שמן כנגד חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. (שם פו ב)

...לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו', אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני ואנכי עפר ואפר... אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר... (חולין פט א)

...וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות, ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בקר, והדר ויריעו כל בני אלהים... (שם צא ב)

תלמוד ירושלמי:

א"ר לוי והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים, הקב"ה דן את ישראל ביום בשעה שהן עסוקין במצות, ואת האומות בלילה בשעה שהן בטלין מן המצות. (ראש השנה ז א)

ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה... וחרנא אמר אי זו אומה כאומה הזאת, בנוהג שבעולם השלטון אומר הדין היום, והליסטים אומר למחר הדין, למי שומעין לא לשלטון. אבל הקב"ה אינו כן, אמרו בית דין היום ראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה, יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין, שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו בית דין לעברה למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה, יעברו סניגורין יעברו קטיגורין, שנמלכו בני לעברה למחר, מאי טעמא, כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, אם אינו חוק לישראל, כביכול אינו משפט לאלקי יעקב. ר' קריספא בשם ר' יוחנן, לשעבר אלה מועדי ה', מיכן ואילך אשר תקראו אותם, א"ר אילא אם קריתם אותם הם מועדי, ואם לאו אינן מועדי. אמר ר' סימון כתיב רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, לשעבר רבות עשית, מיכן ואילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. א"ר לוי למלך שהיה לו אירלוגין, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי יוסה בר חנינה, למלך שהיה לו שומרה, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי אחא למלך שהיה לו טבעת, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי חייה ברבא לנגר שהיו לו כלי נגרות, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר ר' יצחק למלך שהיו לו אוצרות, כיון שעמד בנו מסרם לו. ורבנן אמרי, לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות, כיון שעמד בנו מסרה לו. (שם ז ב)

דריש לוי בר סיסי בנהרדעא, ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, זו עד שלא נגאלו, אבל משנגאלו איכן דרכה של לבנה להינתן שם היא נתונה. אמר ר' ברכיה מעשה אין כתיב כאן אלא כמעשה, הוא וכל ארגלייה שלה היא וכל פרקמטיה שלה (היא וכל הצריך לעובד היה מצויר לפניו)... (סוכה יט א)

תני ר' שמעון בן יוחי בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן, גלו למצרים וגלת השכינה עמהן, מה טעמא הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה, גלו לבבל וגלת שכינה עמהן, מה טעמא למענכם שלחתי בבלה, גלו למדי וגלת השכינה עמהן, מה טעמא ושמתי כסאי בעילם, ואין עילם אלא מדי, כמו דאת אמר ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, גלו ליון וגלת השכינה עמהם, מה טעמא ועוררתי בניך ציון על בניך יון. גלו לרומי וגלת השכינה עמהן, מה טעמא אלי קורא משעיר שומר מה מלילה... (תענית ג א)

ר' שמעון בן לקיש בשם רבי ינאי שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל, למלך שהיה לו מפתח של פלמנטריא קטנה, אמר המלך אם אני מניחה כמות שהיא אבידה היא, אלא הריני עושה לה שלשלת, שאם אבדה השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקב"ה, אם מניח אני את ישראל כמות שהם, נבלעין הן בין העכו"ם, אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם, והן חיים... (שם י ב)

...וכי יש שינה לפני המקום, והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, מה תלמוד לומר ויקץ כישן ה', אלא כביכול כאלו יש לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה. (סוטה מד ב)

אמר הקב"ה ביותר הן חביבין עלי זקני הגולה, חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ. (נדרים כג ב)

פסיקתא:

משל לזקן שהיה לו טלית אחת והיה מנערה בכל שעה ומקפלה, אמר לו בזו אני זהיר שבשביל שהלביש בי לכשנתמניתי זקן. כך אמר הקב"ה למשה הוי זהיר באומה זו, מכל האומות שבראתי בעולמי היא ממליכה אותי תחלה, שנאמר זה א-לי ואנוהו. למלך שהיה לו פורפראות הרבה, והיה לו עוד פורפירא אחת והיה מפקיד בכל שעה את הסתייר שלו על אותו הפורפירא, אמר לו אדוני המלך כמה פורפראות יש לך ועל זו אתה מצווני יותר מכולם, אמר לו בזו אני זהיר שבשביל זו נשאתי בת מלך היא לבשתי באותה שעה. כך אמר הקב"ה למשה הוי זהיר באומה זו שהמליכה אותי תחלה על הים לכל האומות, ואמרה לי זה א-לי ואנוהו. (פרשה י כי תשא)

מדרש רבה:

...ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל, שנאמר ועלי תשוקתו, דבר אחר, תשוקתו, תשים אנו, ואפילו שאנו תשים אנו מקוים לישועתו של הקב"ה ומיחדים שמו בכל יום. (בראשית כ טז)

...ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים, אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם, שהוא יוכל לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם. (שם מד ו)

ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, רבי יודן אמר חמש, אם מקבלים בניך אלקותי אני אהיה להם לא-לוה ולפטרון, ואם לאו לא אהיה להם לא-לוה ולפטרון. אם נכנסים בניך לארץ הן מקבלין אלהותי, ואם לאו אינם מקבלין. אם מקיימין בניך המילה הן נכנסים לארץ, ואם לאו אין נכנסין. אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסים לארץ, ואם לאו אין נכנסים... (שם מו ז)

א"ר שמואל בר נחמן מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר (תהלים קט"ו) ה' זכרנו יברך... מנין שכל א' וא' מישראל שהקב"ה מזכיר שמו ומברכו, שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום... (שם מט א)

השולמית, אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל. (שם סו ב)

ריש לקיש אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל, בדביקה בחשיקה ובחפיצה, בדביקה (דברים ד') ואתם הדבקים, בחשיקה (שם ז') לא מרובכם מכל העמים חשק ה', ובחפיצה (מלאכי ג') ואשרו אתכם כל הגוים וגו'. (שם פ ו)

דבר אחר ויתן את קולו בבכי, כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה ל"א) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם. (שם צג יג)

א"ר ינאי מה התומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש, כן אמר הקב"ה (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה. דבר אחר מהו עמו אנכי בצרה, כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקב"ה, במצרים ותעל שועתם אל האלקים, בים ויצעקו בני ישראל אל ה', וכאלה רבים, ואומר (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לו צר. א"ל הקב"ה למשה אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרויין בצער, הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך, מתוך הקוצים, כביכול אני שותף בצערן. (שמות ב ז)

דבר אחר כובד אבן, אמר הקב"ה כיבדתי את ישראל בעולם שנקראו אבן, כמה דתימא (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל, ונטל החול אלו ישראל שנמשלו לחול, שנאמר (הושע ב') והיה מספר בני ישראל כחול הים, שנטלתי אותם בעולם ואמרתי כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו... (שם יג ב)

...א"ל הקב"ה חייך אני יורד ומצילן, אשה אחת ירדה למצרים ובשבילה ירדתי והצלתי אותה, אימתי בשעה שנטל פרעה לשרה, שנאמר (שם י"ב) וינגע ה' את פרעה, ומה בשביל אשה אחת ירדתי, בשביל ס' רבוא אנשים וס' רבוא נשים וס' רבוא בנים איני יורד ומצילן... (שם טו טו)

א"ר יצחק נפחא משל למטרונה שהיתה מקטרגת למלך, נתנה בפילקי והלך לו, היה עמה המלך בפילקי, אמרו לו מה איכפת לך, א"ל כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע. כך נשתעבדו ישראל במצרים, וגלה הקב"ה עמהם, שנאמר (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה... אמרו לו להקב"ה כל כך למה, א"ל כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע, במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר (שיר ד') גן נעול אחותי כלה, בבבל הייתי עמהם, ונמצאת שלימה, שנאמר (דניאל ג') הן איתי א-להנא די אנחנא פלחין. במדי הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר (אסתר ג') ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ביון לא כתבו על קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל, באדום אם הקב"ה יאמר הן מי יאמר לא, שנאמר (ישעיה ס"ג) מי זה בא מאדום... (שם שם יז)

דבר אחר החודש הזה לכם, משל למלך שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות, והיה לו בן אחד... הגדיל הבן ועמד על פרקו, א"ל אביו, כל זמן שהיית קטן אני הייתי משמר את הכל, עכשיו שעמדת על פרקך הרי הכל מסור לך. כך היה הקב"ה משמר את הכל, שנאמר (בראשית א') והיו לאותות ולמועדים, כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל, שנאמר החדש הזה לכם. דבר אחר החדש הזה לכם, משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא ללקחה כותב לה מתנות רבות כבעל, כך העולם הזה אירוסין היו, שנאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, שנאמר החדש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר (ישעיה נ"ד) כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להן את הכל, שנאמר (דניאל י"ב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. (שם שם ל)

...אמרו ישראל, אנו יודעין כחה של תורה, לפיכך אין אנו זזין מן הקב"ה ותורתו, שנאמר, בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי... (שם יז ב)

...אמרה כנסת ישראל, נזכרת אני את השברים שהיית שובר את המלכיות בעבורי בלילה, ואין נגינתי אלא לשון שבר, כמה דאמר (איכה ג') אני מנגינתם... בא עלינו סנחריב שברת אותו בלילה, שנאמר (מ"ב י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. א"ר נחמיה, בא וראה אהבתו של הקב"ה על ישראל, שהרי מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו, עשאן הקב"ה שומרים לישראל, ומי הם, מיכאל וגבריאל, שנאמר (ישעיה ס"ב) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים... (שם שם ה)

ולא נחם אלקים דרך ארץ, שלא נהג עמם כדרך כל הארץ, היאך דרך כל הארץ, מי שהוא קונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין אותו, וסכין אותו, ומלבישין אותו, וטוענין אותו, ומאירין לפניו. אבל הקב"ה לא עשה כן לישראל, אלא לא נחם כדרך כל הארץ אלא שהיה מרחיצן, שנאמר (יחזקאל ט"ז) וארחצך במים, וסך אותן, שנאמר ואסוכך בשמן, והלבישן שנאמר (שם) ואלבישך רקמה... (שם כ ט)

דבר אחר ולא נחם אלקים, אף על פי ששלחם פרעה לא נתנחם הקב"ה, משל למה הדבר דומה, למלך שנשבה בנו, והלך אביו והצילו מן הלסטים והרגן, והיה הבן אומר לאביו כך וכך עשו לי, כך וכך הכו אותי ושיעבדו אותי, אף על פי שהרגן לא היה מתנחם, אלא היה אומר כך וכך עשו לבני... כך עשו המצרים, שיעבדו את ישראל, שנאמר וימררו את חייהם, הביא עליהם הקב"ה י' מכות וגאל את בניו, אף על פי כן היה אומר איני מתנחם עד שאהרוג לכולן, שנאמר (שמות י"ד) וינער ה' את מצרים בתוך הים... וכתיב (יואל ד') מצרים לשממה תהיה, לכך נאמר ולא נחם. (שם שם יא)

דבר אחר ולא נחם אלקים, משל למלך שהיו לו בנים ונשבו, והיו בשיעבוד ומתו מהן, ירד המלך והציל מה שנשתייר מהם, והיתה שמחה לפניו על שהציל את בניו, אבל לא היה מתנחם על אותן שמתו... (שם שם יג)

הדא הוא דכתיב, (שיר ב') יונתי בחגוי הסלע, היה לו לומר יונה בחגוי הסלע, ומהו שאמר יונתי, אלא א"ר יוחנן, אמר הקב"ה לישראל יונתי, ראה מה כתיב (הושע ז') ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, אמר הקב"ה אצלי הם כיונה פותה, כל מה שאני גוזר עליהם עושים ושומעים לי, אבל אצל עכו"ם הם קשים כחיות... שנאמר (שמות ד') ויאמן העם, וכן הוא אומר (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לכך נאמר יונתי בחגוי הסלע... (שם כא ה)

דבר אחר אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (שיר ד') אתי מלבנון כלה, א"ר לוי בנוהג שבעולם כלה מקשטין ומבשמין אותה ואחר כך מכניסין אותה לחופה, והקב"ה לא עשה כן, אלא אמר לכנסת ישראל, אתי מלבנון כלה, מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה... (שם כג ו)

...לכך נאמר את השירה הזאת, נאים אנו לומר שירה לפניך, שאין בנו טומאה, והרי המילה מעידה עלינו שאנחנו טהורים, לכך נאמר את השירה הזאת, ואין זאת אלא מילה, שנאמר זאת בריתי אשר תשמרו... (שם שם יב)

דבר אחר מה הצאן אפילו מחבלת את האילנות אין בעליה מעלין עליה, כך ישראל אף על פי שהן חוטאין, הקב"ה נוהג בהן כצאן, אי מה הצאן אינה מקבלת מתן שכר, יכול אף ישראל כן שקראן צאן אין להן מתן שכר, תלמוד לומר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, צאן לעונשין, ואדם למתן שכר, אי מה הצאן מתוקן לטביחה אף ישראל כך, תלמוד לומר כצאן קדשים, מה קדשים כל מי שנוגע בהן מתחייב, כך ישראל... (שם כד ג)

דבר אחר אנכי ה' אלקיך, ר' אחא ב"ר חנינא פתח בו, (תהלים נ') שמעה עמי ואדברה, א"ר שמעון בן יוחאי, אמר להם הקב"ה לישראל, א-לוה אני על כל באי עולם, אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם, איני נקרא אלקי עכו"ם אלא אלקי ישראל. א"ר לוי ב' דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה, שיראו כבודו וישמעו קולו, והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו, שנאמר (דברים ה') ותאמרו הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו... שכיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם, שנאמר (שיר ה') נפשי יצאה בדברו, אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקב"ה, יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו... מיד חזרה נשמתן, שנאמר (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש... (שם כט ג)

...כן ישראל היו אומרים שאין להם תקומה, שמאסן הקב"ה, שנאמר כסף נמאס קראו להם, כיון ששמע ירמיה זה בא לו אצל הקב"ה, אמר לו, רבון העולם אמת שמאסת את בניך, הדא הוא דכתיב, (ירמיה י"ד) הנמאס מאסת את יהודה, ואם בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא... אמר לו הקב"ה אפילו אני מחריב עולמי איני מגרש ישראל, שנאמר (שם ל"א) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה וגו', אלא אמר הקב"ה אף על פי כן תנאי התניתי עמהם אם יחטאו יהא בית המקדש מתמשכן עליהם... (שם לא ט)

...וכל כך למה, א"ל הקב"ה לישראל, כדי שיהא שמי מיוחד עליכם, ואומר (ירמיה ג') אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי, אתם לא עשיתם כן, אלא (שם) אכן בגדה אשה מרעה וגו', רבנן אמרי מאישה אין כתיב כאן, אלא מרעה, מה אשה זו אינה יכולה למרוד בבעלה אלא ברעה היא יכולה לכפור בו, למה שאין ביניהן גמיסקין, כך אמר הקב"ה לישראל, לא עשיתוני כבעל אלא כרע, כשם שהאשה בוגדת ברעה כך בגדתם בי בית ישראל. א"ר יהודה ב"ר סימון הלואי כאשה ברעה, שכל זמן שהוא נותן לה שכר היא נשמעת לו, פסק הימנה שכר אומרת לו, כלום הייתי משועבדת לך אלא בשביל השכר, כך אמר הקב"ה לישראל, כלום חסרתי אתכם עד שכפרתם בי, הוי אכן בגדה אשה מרעה וגו'. (שם לב ב)

ר' יצחק פתח, (ירמיה ג') ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים אכן בגדה אשה מרעה וגו', ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, כל הנסים והגבורות שעשיתי לכם לא שתתנו שכרי אלא שתהיו מכבדים אותי כבנים וקוראים אותי אביכם, ואומר (שם) אבי תקראי לי. ומה נסים עשיתי לבריה בעולם יותר מכם שעשיתי לכם, שהייתם מהלכים אחרי ואני מהלך לפניכם ומאיר לכם... ואתם מה עשיתם, אכן בגדה אשה מרעה, מאישה אין כתיב כאן אלא מרעה, למה, אלא אדם שהוא נוטל אשה ועושה עמה ימים הרבה, אפילו העני אשתו אינה כופרת בו, אלא אומרת בשעה שהיה עשיר האכילני והלבישני, ועכשיו שהעני איני כופרת בו, ובשעה שהיא זונה, אם נתן לה הרי היא מודה לו, ואם לא נתן לה אינה מכרת אותו, לכך נאמר אכן בגדה אשה מרעה. דבר אחר... ואתם בית ישראל לא עשיתם כן, אלא עשיתי לכם נסים וגבורות, שהיו ענני כבוד מקיפין אתכם, והמן יורד, והבאר עולה, והשלו מצוי, ולא קלסתם אותי ולא הייתם כזונה לקלס אתנן, שנאמר (ירמיה ב') ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים, אף אני כי לא אעלה בקרבך... (שם שם ה)

דבר אחר הנה אנכי שולח מלאך, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, כשעמדו ישראל בסיני וקבלו את התורה, אמר הקב"ה למלאך המות, על כל העכו"ם, יש לך רשות, ועל אומה זו אין לך רשות בה שהם חלקי, כשם שאני חי וקיים כך בני קיימין... (שם שם ז)

דבר אחר ועשו ארון, מה כתיב למעלה ועשו לי מקדש, אמר הקב"ה לישראל אתם צאני ואני רועה, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאן מרעיתי אדם אתם, ואני רועה, שנאמר (תהלים פ') רועה ישראל האזינה, עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם, לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... אתם בנים ואני אביכם, שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם, ואני אביכם שנאמר (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל כאב, כבוד לבנים כשהן אצל אביהם, וכבוד לאב כשהוא אצל בניו... עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו, לכך נאמר ועשו לי מקדש. (שם לד ד)

דבר אחר פסל לך, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ד) ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו, אמר הקב"ה לישראל, עכשיו אני אביכם, כשראיתם עצמכם בצרה קראתם אותי אבינו, אמר להם הן, שנאמר (תהלים ע"ז) ביום צרתי ה' דרשתי, משל לבן ארכיאטוס שפגע בסמדרקוס והתחיל לשאול בשלומו, א"ל קירי מרי אבי. שמע אביו וכעס עליו, אמר לא יראה פני הואיל וקראו לסמדרקוס אבי. אחר ימים חלה הבן, אמר בבקשה קרא לאבי שיראני, באו ואמרו לאביו, מיד נכמרו רחמיו עליו ועלה אצלו, א"ל עתה בבקשה ממך אבי הסתכל בי, א"ל עכשיו אני אביך, אתמול היית קורא לסמדרקוס אבי, עכשיו שנכנסת לצרה אתה קוראני אבי. כך אמר הקב"ה לישראל, עתה אתם קוראים אותי אבי, אתמול הייתם עובדי ע"ז וקוראים אותה אבי, שנאמר (ירמיה כ') אומרים לעץ אבי אתה וגו', ובעת רעתם יאמרו וגו', לכך נאמר ועתה ה' אבינו אתה...

מהו אנחנו החומר ואתה יוצרנו, אמרו ישראל רבון העולם, אתה הכתבת לנו (ירמיה י"ח) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, לכך אף על פי שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך אל תסתלק מעלינו, למה שאנחנו החומר ואתה יוצרנו, בא וראה, היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח בה צרור, כיון שיוצאת מן הכבשן, אם יתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה, מי גרם לחבית לנטף, היוצר שהניח בו את הצרור, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולם, בראת בנו יצר הרע מנעורינו, והוא גורם לנו לחטוא לפניך, ואין אתה מסלק ממנו את החטייא, אלא בבקשה ממך העבירהו ממנו, כדי שנהא עושים רצונך. אמר להם כך אני עושה לעתיד לבא... (שם מו ג)

דבר אחר (ישעיה ס"ד) ועתה ה' אבינו אתה, הדא הוא דכתיב, (שם כ"ו) ה' בצר פקדוך, אלא כיון שהם נכנסים לצרה הן מבקשים אותך, שנאמר בצר פקדוך. משל לסנקליטוס שהיו לו בנים, נדבקו לבני אדם רעים ויצאו לתרבות רעה, הפשיטן והשליכן, כיון שראו עצמם בצרה בקשו מבני אדם גדולים שיבקשו עליהם רחמים, אמר להם אביהם, על מה אתם מבקשים, אמרו לו על בניך שתתרצה להם, אמר להם אינם בני ואיני מכירם, זנתה אמם והולידה אותם, אמרו לו אין אתה יכול לכחש אותם, למה שהכל יודעים שהם בניך, שהם דומים לך, כך סנקליטוס זה הקב"ה, בניו אלו ישראל... אמרו הנביאים להקב"ה הרי אתה אומר שאינן בניך, ובפניהם הם ניכרים, שנאמר (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', מה דרכו של אב שמרחם על בניו אף על פי שסרחו, כך אתה צריך לרחם עליהם, הוי ועתה ה' אבינו אתה... (שם שם ד)

דבר אחר ועתה ה' אבינו אתה, אמר להם הקב"ה הנחתם אבותיכם אברהם יצחק ויעקב ולי אתם קוראים אב, אמרו לו, לך אני מכירים כאב, משל ליתומה שהיא מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן, גדלה ושמרה כראוי, בקש להשיאה, עלה הלבלר לכתוב כתובה, אמר לה מה שמך, אמרה פלנית, אמר לה ומה שם אביך, התחילה שותקת, אמר לה אפוטרופוס שלה למה את שותקת, אמרה לו מפני שאיני יודעת לי אב אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד... (שם שם ו)

הדא הוא דכתיב (שיר ח') מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו העכו"ם, שנאמר (ישעיה י"ז) כהמות ימים יהמיון, ואם מתכנסין כל העכו"ם לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל אינם יכולין, הוי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, שנאמר (מלאכי א') ואוהב את יעקב, ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות, שנאמר (ישעיה ח') את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. (שם מט א)

ר' שמעון בן יוחי שאל את ר"א בר' יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו הן, משל למלך שהיה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי, והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, ועד שקראה אמי, כך הקב"ה בתחלה קרא לישראל בת, שנאמר (תהלים מ"ה) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, לא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר (שיר ה') פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, לא זז מחבבן עד שקראן אמי, שנאמר (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאמי אלי האזינו, כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע. עמד ר' שמעון בן יוחי ונשקו על ראשו. ביום חתונתו בסיני, וביום שמחת לבו בירושלים... (שם נב ד)

...כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, שבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך, אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל, צו את בני ישראל, אמור אל בני ישראל, אמר לו הן שהמליכוני תחלה על הים, ואמרו לי ה' ימלוך לעולם ועד... שקבלו עליהם מלכותי בסיני, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר רבי יודן בא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל, שמזכירן ה' פעמים בפסוק אחד, שנאמר ואתנה את הלוים נתונים וגו'. א"ר שמעון בן יוחאי משל למלך שהיה לו בן יחידי, בכל יום יום היה מצוה את בן ביתו, אכל בני, או שתה בני, אזל לבית הספר, אתא מבית הספר, כך בכל יום ויום היה הקב"ה מצוה את משה ואומר לו, אמור אל בני ישראל, צו את בני ישראל. א"ר יהודה בר סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, ועבר אחד עליו, אמר לו מה אתה עושה, אמר לו אני עושה עטרה למלך, אמר לו כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע, זמרגדין קבע, מרגליות קבע, למה שעתיד לינתן בראשו של מלך, כך אמר לו הקב"ה למשה, כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח, לגדלן ולפארן פאר, למה שאני עתיד להתפאר בהם, שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (ויקרא ב ד)

...לפי שבעולם הזה הכהן רואה את הנגעים, אבל לעולם הבא אמר הקב"ה אני מטהר אתכם, הדא הוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. (שם טו ט)

ר' אבין אמר אוחרי, משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך, נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו, כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה ג' קדושות, מה הקב"ה עושה, נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל, הדא הוא דכתיב דבר כל עדת בני ישראל קדושים תהיו, והתקדשתם והייתם קדושים. (שם כד ח)

אר"ש בר נחמן, בג' מקומות בא הקב"ה להתווכח עם ישראל, ושמחו אומות העולם, ואמרו, כלום אינון יכולין להווכח עם בוראם, עכשיו הוא מכלן מן העולם. בשעה שאמר להם לכו נא ונוכחה יאמר ה', כיון שראה הקב"ה ששמחו אומות העולם, הפכה להם לטובה, שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א'), באותה שעה תמהו האומות ואמרו, זו תשובה וזו תוכחה, לא אתא אלא לאתפנגא עם בנוי... (שם כז ו)

...הדא הוא דכתיב ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן (שיר ז'), אמר הקב"ה לישראל הרשים שבכם חביבין עלי כאליהו שעלה לכרמל, הדא הוא דכתיב ואליהו עלה על ראש הכרמל, ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו, אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם אין לנו זכות הבט לברית מילה. ודלת ראשך כארגמן, אמר הקב"ה הדלים שבכם חביבין עלי כדוד, שנאמר והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד... (שם לא ד)

הדא הוא דכתיב נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגל וגו', אמרו ישראל להקב"ה, הרי אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו בשמך נרננה בישועתך. (שמות י"ד) ויושע ה' ביום ההוא את ישראל, וישע כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאילו הוא נגאל. ובשם אלקינו נדגול, שקבע הקב"ה שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים, שנאמר (במדבר ב') איש על דגלו. חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרין, ומנין שהוא אהבה לישראל, שכן שלמה אומר, (שיר ב') הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. אמר ר' אבהו מה תלמוד לומר הביאני אל בית היין וגו', למה הדבר דומה, לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין ונכנס לבודקו ומצאו כולו חומץ, בא לצאת מתוך האוצר ומצא חבית אחת יין טוב, אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר. כך ברא הקב"ה ע' אומות הקדמונים, ומכולם לא מצא הנייה אלא בישראל, שנאמר הביאני אל בית היין... (במדבר ב ב)

דבר אחר איש על דגלו, הדא הוא דכתיב יפה את רעיתי כתרצה, שאני מתרצה לכם, דבר אחר כתרצה, שאתם מתרצים לי, דבר אחר כתרצה שאתם מתרצים בקרבנות, שנאמר (ויקרא א') ונרצה לו לכפר עליו. נאוה כירושלים, כאותן כתות של מלאכי השרת, שהם יריאים ומושלמים לי. איומה כנדגלות, ובמה אתם כנדגלות, בדגלים שנתתי לכם... (שם שם ד)

ימצאהו בארץ מדבר, מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, שנאמר (הושע ט') כענבים במדבר מצאתי ישראל, כך ימצאהו בארץ מדבר, מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים... מהו אומר יסובבנהו יבוננהו וגו', יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד, יבוננהו שהבינם בדברי תורה... ראה היאך שמרן עד היכן שמרן, היאך נצרן, שאמר האלקים למשה משה אמור להם שיעשו משכן ביניהם, כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם, ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו... ולפי שהם צבאותי אעשה אותם דגלים לשמי, הדא הוא דכתיב איש על דגלו. (שם שם ה)

דבר אחר והיה במקום, א"ר יוחנן מה כתיב למעלה מן הענין, (הושע א') לך קח לך אשת זנונים וגו', וכל הענין קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי וגו', ואחר כך והיה במקום אשר יאמר להם וגו'. ומה אם בשעה שהיה כועס עליהם כך היה מחבבן, בשעה שהוא אוהבן על אחת כמה וכמה. למה הדבר דומה, למלך שכעס על אשתו, אמר מגרשה אני ואיני חס על בניה, לא היא אשתי ולא אני אישה. ירד לשוק הלך לו אצל הזהבי, אמר לו עשה לאשתי תכשיטין של זהב, הלך אוהבו ומצא לו אצל הזהבי שעושה לאשתו תכשיטים, הלך ואמר לשכנותיה לא שמעתן שהמלך עושה מריבה עם אשתו והוא אומר לה מגרשה אני, עכשיו ראיתי אותו אצל הזהבי אומר לו עשה תכשיטין לאשתי, כך כשכעס הקב"ה על ישראל אמר להושע לך קח לך אשת זנונים וגו', איני מרחם עליה, לא היא שלי ולא בני שלה, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. אמר להם הושע, עכו"ם מה אתם סבורים בשביל שאמר להם הדברים הללו כי אתם לא עמי שהוא כועס עליהם, ראו היאך הוא אומר להם, מה כתיב אחריו, והיה במקום אשר יאמר וגו'... למה הדבר, דומה לבן מלכים שאמר לו אביו לך לבית הספר, הלך לו לשוק והיה מתחיל משחק עם הנערים, וידע אביו שלא הלך לבית הספר, מקללו ומשמיעו דברים רעים, אחר כך אמר לך רחוץ ידך ובא סעוד עמי. כך ישעיה אמר (ישעיה א') בנים גדלתי וגו', ומי שהוא גומר כל ענין מהו אומר, לכו נא ונוכחה וגו'...

וכן ירמיה, הקב"ה אמר לו (ירמיה א') מה אתה רואה ירמיהו, ואומר מקל שקד וגו' סיר נפוח וגו' וכל הענין, מה כתיב אחריו, הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' קדש ישראל וגו'. משל למלך שנטל אשה, היה אומר אין נאה הימנה אין משובחת הימנה אין מיושבת הימנה. נכנס שושבינה לביתה ראה אותה מנוולת, הבית אינה מכוונת, המטות אינן מוצעות, אמר לה שושבינה הלואי את שומעת שהיה בעליך משבחיך לתוך השוק, אין אותו השבח מעשים הללו. אמר השושבין, אם כשהיא מנוולת כך הוא משבחה, אילו היתה מתוקנת על אחת וכמה. כך דורו של ירמיה חוטאין, והוא אומר להם זכרתי לך חסד נעוריך וגו'... (שם שם טו)

...אמר ר' ברכיה מה כתיב אחריו, (שיר ח') אחות לנו קטנה וגו', אמר להם הקב"ה, כשם שהתינוקת הזו כשהיא קטנה והיא חוטאת על אבותיה אין אבותיה מתרעמין עליה, למה שהיא קטנה, כך הם ישראל כשהם חוטאים אין הקב"ה מעלה עליהם... (שם שם טז)

דבר אחר מאשר יקרת בעיני וגו', אמר הקב"ה יקר את בעיני, שלכל העכו"ם לא נתתי מנין, ולך נתתי מנין. משל למלך שהיו לו גרנות הרבה, והיו כולם טינופות ומלאות זונים ולא דקדק במנינן, והיה לו גורן אחת ראה אותה נאה, אמר לבן ביתו אותן הגרנות טינופות ומלאות זונים לפיכך לא דקדקתי במנינם, אבל זה דע כמה כורים יש בו, כמה שקים כמה מודיאות יש בו... לכך דקדק במנינם של ישראל. (שם ד א)

הדא הוא דכתיב ששים המה מלכות וגו' (שיר ו'), אחת היא יונתי וגו'. משל לאדם שהיה לו פרגמטוטין של אבנים של זכוכית, והיה מוציאו לשוק, ולא היה מבחין במנין שלא היה מוציאן במנין, ונכנס להניחן ולא היה מניחן במנין, שלא היה משגיח עליהם שהיו של זכוכית. והיה לו פרגמטיא אחת של מרגליות נאות, והיה נוטלה ומוציאה במנין ומניחה במנין. כך כביכול, אמר הקב"ה לעכו"ם לא נתתי מנין, למה שאין חשובין לפני כלום, אבל אתם בני, שנאמר (ישעיה מ"ו) העמוסים מני בטן וגו'... (שם שם ב)

הדא הוא דכתיב, (ישעיה מ"ח) למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך, מדבר בישראל, למען שמי אאריך אפי, אלו ישראל, שייחד הקב"ה שמו עליהם, אנכי ה' אלקיך, ושיתף שמו בשמם של ישראל, ולכך האריך הקב"ה אפו עם ישראל שלא טרדם, וגבה מהם קמעא קמעא בגלות כדי לנקותם, ולא בקש למחותם שלא יתחלל שמו בהם. שכן מצינו כשהיו ישראל במצרים מרדו בהקב"ה, ורצה הקב"ה לכלותם שם והאריך אפו עמהם למען שמו ולא עשו, כמה דתימא (יחזקאל כ') ואומר לשפוך חמתי עליהם וגו'... ותהלתי אחטם לך, כדי שלא יתחלל שמו של הקב"ה בהם, יביא להם קץ הגאולה החתום, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים וגו' ולקחתי אתכם מן הגוים וגו'.

דבר אחר ותהלתי אחטם לך, לפי שישראל נבראו לומר תהלתו של הקב"ה, כמה דתימא (ישעיה מ"ג) עם זו יצרתי וגו', לכך כדי שיתהלל שמו בהם הקב"ה חותמם לטובה, כמה דתימא (שיר ח') שימני כחותם על זרועך, והיא גרמה להם שלא נכרתו בגלות... (שם שם ו)

אשר אני שוכן בתוכם, חביבין ישראל שאף על פי שהן טמאין שכינה ביניהם, שנאמר (ויקרא ט"ז) השוכן אתם בתוך טומאותם... (שם ז ט)

...לכך נאמר הנה זה עומד אחר כתלנו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות, בשעה שאמר הקב"ה לאהרן ולבניו כה תברכו וגו', אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים, לכהנים את אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכין אלא לברכותיך ולהיותנו מתברכים מפיך, הדא הוא דכתיב (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. אמר להן הקב"ה אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר שהקב"ה עומד אחרינו... (שם יא ג)

כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר (דברים י') אשר לא ישא פנים, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושים רצון המקום ישא ה' פניו אליך, וכשאין עושים רצון המקום, אשר לא ישא פנים... (שם שם יד)

...אמר ר' סימון למה כתיב שני פעמים ה' ה', אלא שפייסו הקב"ה ואמר לו למשה מה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים עד שלא עשו אותו המעשה, כך עכשיו במדת רחמים אנהוג עמהם. (שם יב א)

דבר אחר אפריון זה המשכן, א"ר עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו בת, והיה אוהבה יותר מדאי, כל זמן שבתו קטנה היה מדבר עמה בפרהסיא, ראה אותה בחצר היה מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים, אמר המלך אין זו כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפליון, לכשאני מבקש לדבר עם בתי אהיה מדבר עמה מן הפאפליון ולפנים. כך כשראה הקב"ה את ישראל במצרים, היו נערים, שנאמר (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו, וממצרים קראתי לבני, ראה אותם על הים, היה מדבר עמם... וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה, ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקב"ה אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא, אלא עשו לי משכן, וכשאני צריך לדבר עמהם אהיה מדבר עמהם מן המשכן... (שם שם י)

משל למטרוניתא שהיתה לה שפחה כושית, והלך בעלה למדינת הים, כל הלילה אומרת אותה שפחה לאותה מטרונה אני נאה ממך, והמלך אוהב אותי יותר ממך, אמרה לה אותה מטרונה יבא הבקר ונדע מי נאה ומי שאוהב אותה המלך. כך אומות העולם אומרים לישראל, אנחנו מעשינו יפים ובנו חפץ הקב"ה, לכך אמר ישעיה יבא הבקר ואנו יודעין במי חפץ, שנאמר (ישעיה כ"א) אמר שומר אתא בקר וגם לילה, יבא העולם הבא שנקרא בקר, ואנו יודעין במי חפץ... כתיב (תהלים ס"ב) אך הבל בני אדם כזב בני איש, א"ר חייא בשם ר' לוי, כל הבלים שישראל עושין כל ימות השנה, במאזנים לעלות, מוחל להם הקב"ה במזל מאזנים בחדש תשרי, (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם עליכם לטהר אתכם. (שם טז יד)

דבר אחר עד מתי, זה שאמר הכתוב (מלאכי א'), כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי, אמר הקב"ה אומות העולם מכבדין אותי, כמה עשיתי לכם ומכעיסין אתם אותי... (שם שם יז)

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה... ומלאכי השרת רואין אותן ושואלין אותן מה הורה לכם הקב"ה, לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן, שנאמר כעת יאמר ליעקב וגו'. הן עם כלביא יקום אין אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הן ישנים מן התורה ומן המצוות, ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ולמתן, אם נתקל אחד מהם בכולם או אם מחבלין באין ליגע באחד ממליך להקב"ה... (שם כ יט)

ביום השמיני עצרת, זה שאמר הכתוב (ישעיה כ"ו) יספת לגוי ה', אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבון העולם, הוספת שלוה לדור המבול, שמא הקריבו פר אחד ואיל אחד, לא דיין שלא כבדוך, אלא אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר, וכן לסדומים וכן לפרעה... ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד, לישראל, שנאמר יספת לגוי ה' ואין גוי אלא ישראל, שנאמר (ש"ב ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עליך ליתן לנו את המועדים, ועלינו להיות מקריבים לפניך קרבנות כראוי... אמר להם הקב"ה חייכם איני מחזיר ימים טובים מכם אלא אני מוסיף לכם מועדות שתשמחו בהם, שנאמר ביום השמיני עצרת. (שם כא כא)

דבר אחר אשר לו אלקים קרובים אליו, א"ר יוחנן, כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכפורים, הקב"ה אומר להם לי מה אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל דין של מטה, מנין, דכתיב אשר לו אלקים קרובים אליו, אשר לו אומה קרובה אין כתיב כאן, אלא אשר לו אלקים קרובים אליו, הוא וכל פמליא שלו. א"ר יוחנן אמר הקב"ה עד שלא נעשית אומה שלי מועדי ה', מכאן ואילך אשר תקראו אתם. דבר אחר אשר לו אלקים קרובים אליו, אדם אם יהא לו קרוב עשיר הוא מודה בו, ואם עני הוא כופר בו ואומר שאינו קרובו, אבל הקב"ה כביכול ישראל היו נתונים במצרים בשעבוד, הקב"ה אומר קרוביהם אני, מנין, שנאמר (תהלים קמ"ז) לבני ישראל עם קרובו... (דברים ב ט)

דבר אחר ושבת עד ה' אלקיך, א"ר שמואל פרגריטא בשם ר' מאיר, למה הדבר דומה, לבן מלך שיצא לתרבות רעה, והיה המלך משלח פדגוגו אחריו ואמר לו חזור בך בני, והיה הבן משלחו ואומר לאביו, באלו הפנים אני חוזר בי ואני מתבייש לפניך, והיה אביו משלחו ואומר לו בני, יש בן מתבייש לחזור אצל אביו, ואם אתה חוזר לא אצל אביך אתה חוזר. כך הקב"ה משלח ירמיה לישראל בשעה שחטאו, ואמר לו לך אמור לבני חזרו בכם, מנין, שנאמר (ירמיה ג') הלוך וקראת את הדברים האלה וגו'. והיו ישראל אומרים לירמיה באלו הפנים אנו חוזרים להקב"ה, מנין, שנאמר (שם) נשכבה בבשתנו וגו' והיה הקב"ה משלח ואומר להם בני אם חוזרים אתם לא אצל אביכם אתם חוזרין, מנין, (שם ל"א) כי הייתי לישראל לאב וגו'... (שם שם טז)

...אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מי לי בשמים חוץ מכבודך, כשם שאין לי בשמים אלא אתה, כך לא חפצתי אחר בארץ. כשם שלא שתפתי עמך א-לוה אחר בשמים, כך לא שתפתי עמך א-לוה אחר בארץ. אלא נכנסת אני בכל יום לבתי כנסיות ומעידה עליך שאין א-לוה אחר אלא אתה... (שם שם כג)

...יש מאומות העולם שבררו להם מיכאל, ויש מהן שבררו להן גבריאל, אבל ישראל בררו להן הקב"ה, אמרו חלקי ה' אמרה נפשי, הרי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (שם שם כד)

א"ר ברכיה בעשר מקומות קרא הקב"ה לישראל כלה, ואלו הן, (שיר ד') אתי מלבנון כלה, (שם ה') באתי לגני אחותי כלה, (שם ד') לבבתני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נופת תטופנה שפתותיך כלה, (ישעיה ס"ב) ומשוש חתן על כלה, (ירמיה ל"ג) וקול חתן וקול כלה, (ישעיה מ"ט) כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה, (שם ס"א) וככלה תעדה כליה. וכנגדן מעטרים ישראל את הקב"ה בעשרה לבושין, ואלו הן, (איוב כ"ט) צדק לבשתי וילבישני, הרי שנים. (ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשריון, (שם) וילבש בגדי נקם תלבושת, הרי חמשה. (דניאל ד') לבושיה כתלג חיור, (ישעיה ס"ג) מדוע אדום ללבושך, (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר, (שם ק"ד) הוד והדר לבשת, הרי עשרה. (שם שם כו)

אמר הקב"ה לישראל, בני לא תהיו סבורים שאני עושה אתכם כעבד שאדונו מבקש למכור אותו קוריסין בכל מה שמוצא, אלא כך אני מביא עליכם יסורין עד שתכינו את לבבכם אצלי. א"ר אחא בשבועה נשבע הקב"ה שלא יניח את ישראל לעולם, מנין, שנאמר (עמוס ד') לכן כה אעשה לך ישראל, ואין לכן אלא שבועה... ועד היכן אני מייסר אתכם, עד העקב, (עמוס ד') עקב כי זאת אעשה לך, עד שתשמרו מצותי עד העקב. (שם ג ב)

 דבר אחר מה כתיב למעלה, (דברים ז') וידעת כי ה' אלקיך הוא האלקים הא-ל הנאמן, א"ר חייא בר אבא למה הדבר דומה, לאוהבו של מלך שהפקיד אצלו פקדון, ומת אוהבו של מלך, בא בנו ומבקש את הפקדון מידו... אמר לו המלך מצאת אחר טוב ממני, הפקדון שאצלי לא שמרתי אותו ולא קיפלתי אותו. כך כשחטאו ישראל בימי ירמיה, אמר לו הקב"ה לירמיה לך אמור להם לישראל (ירמיה ג') מה מצאו אבותיכם בי עוול, על כל מה שנשבעתי לאבותיכם לא קיימתי, נשבעתי להם שאני מברך את בניהם, (בראשית כ"ב) כי ברך אברכך וגו', לא ברכתי אתכם על ידי משה, שנאמר (דברים א') ה' אלקיכם הרבה אתכם. אמרתי לו שאני מוציא אתכם ברכוש גדול, (בראשית ט"ו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, לא עשיתי כך... (שם ג ג)

דבר אחר כי ה' אלקיך הוא האלקים, א"ר לוי למה הדבר דומה, לאוהבו של מלך וכו', בא בנו מבקש את הפקדון, אמר לו המלך לך והביא שני איסטרטים ושנים עשר בלביטין, ועל ידיהן אני נותן לך את הפקדון, כך אמר הקב"ה, כשיצאו ישראל ממצרים אבותיכם הפקידו אצלי פקדון, מנין, שנאמר (שמות ג') פקוד פקדתי אתכם, אמר להן יבואו שני איסטרטים ושנים עשר בלביטין, זה משה ואהרן ושנים עשר ראשי שבטים, מנין שנאמר (במדבר א') תפקדו אותם לצבאותם וגו'... (שם שם ד)

...ומנין שאמר לו הקב"ה כך, דכתיב (שמות ג') ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וגו', מהו כי ידעתי את מכאוביו, אמר הקב"ה למשה, יודע אני מה כאב הן עתידין לעשות, אלה אלהיך ישראל, ואף על פי כן וארד להצילו מיד מצרים... (שם שם יא)

דבר אחר ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, א"ר יהודה, בוא וראה ענותנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם אדם יש לו בן והוא טוענו, אם מצער אותו מיד הוא משליכו, כביכול הקב"ה אינו כן, אלא היו ישראל במדבר מ' שנה והיו מכעיסין אותו והוא טוענן... דבר אחר א"ר לקיש מהו אשר נשאך, נשאן וגידלן שעשה אותן כאלהות, שנאמר (תהלים פ"ג) אני אמרתי אלהים אתם. דבר אחר, אמר ר' שמעון בן יוחי בנוהג שבעולם אדם אם יש לו בן נותנו לשפחה שתניקהו, ואם אין לו שפחה נותנו למניקה, וכמה היא מניקה אותו, ב' וג' שנים, כביכול הקב"ה אינו כן, אלא עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו', אמר להם הקב"ה, בני, חייכם, כשם שגידלתי אתכם בעולם הזה, כך אני מגדיל ומייקר אתכם לעתיד לבא, מנין שנאמר (ירמיה ל"א) הבן יקיר לי אפרים וגו'. (שם ז יב)

אמר הקב"ה כבוד היה לי אילו לא נזדווגתי לאומה זו. את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין העכו"ם היה הקב"ה מחזר על פתחיהן של עכו"ם לשמע מה הם אומרים, ומה היו אומרים, אלקיהם של אומה זו נפרע הוא מפרעה ומסיסרא ומסנחריב וכיוצא בהן, וחוזרין ואומרין, ולעולם נער הוא, כביכול הזקינו הדברים, הדא הוא דכתיב, (יחזקאל ל"ו) ויבא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי, לא הוה צריך קריא לומר אלא ויבאו, ואת אמר ויבא, אלא כביכול הוא עצמו... (איכה פתיחתא טו)

זבדי בן לוי פתח, (תהלים ס"ח) אלקים מושיב יחידים ביתה, אתה מוצא עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היו יושבין בפני עצמן והשכינה בפני עצמה, וכיון שנגאלו נעשו כולן הומוניא אחת, וכיון שגלו חזרה שכינה בפני עצמה וישראל בפני עצמן, הדא הוא דכתיב אך סוררים שכנו צחיחה, איכה ישבה בדד. (שם שם כט)

ורבנן אמרין, למלך שכעס על מטרונה וכתב לה גיטה, עמד וחטפו ממנה, וכל זמן שהיתה מבקשת לינשא לאחר היה אומר לה היכן גיטיך, וכל זמן שהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה ולא כבר גירשתיך. כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד כו"ם היה אומר להם הקב"ה (ישעיה נ') אי זה ספר כריתות אמכם, וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחילה, אומר להם הקב"ה כבר גירשתי אתכם, הדא הוא דכתיב (ירמיה ג') שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה. (שם א ג)

ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה, כמא דאת אמר (תהלים ס') באלקים נעשה חיל, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מתישין כח גדול של מעלה, דכתיב (דברים ל"ב) צור ילדך תשי... (שם שם לה)

א"ר לוי משל לרופא שחשש עינו אחת, אמר עיני תבכה על עיני, כך ישראל נקראו עינו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב (זכריה ט') כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל, כביכול אמר הקב"ה עיני תבכה על עיני. (שם שם נו)

אמר הקב"ה (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה כתבתי בתורה, ועכשיו בני שרויין בצער ואני בריוח, כביכול השיב אחור ימינו... (שם ב ח)

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, אני הגבר, אנא הוא דיליפנא ייסורין, אהני עלי מה דאהני לך, משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה חוץ לפלטין, הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד, נמצא המלך עובר ורואה אותה, אמר לה אקשית אפיך, אמרה לו אדוני המלך כך יפה לי וכך נאה וכך ראוי לי, שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני. אמר לה אני הוא שפסלתי כל הנשים בעבורך, אמרה לו אם כן למה נכנסת למבוי פלוני ולחצר פלוני ולמקום פלוני, לא בשביל אשה פלונית ולא קבלה אותך, כך אמר הקב"ה לישראל אקשיתון אפיכון, אמרו לפניו, רבונו של עולם, כך יפה לנו וכך נאה לנו, וכך הגון לנו, שלא קבלה אומה אחרת תורתך אלא אני... (שם ג ג)

...כך המלך זה הקב"ה, בניו אלו ישראל, בשעה שהיו ישראל יוצאין למלחמה היה הקב"ה יוצא עמהם, כיון שהכעיסוהו לא יצא עמהם, וכיון שלא היו ישראל בארץ אמר, הלואי היו ישראל עמי, ואפילו היו מכעיסים אותי. ואית לן ג' פסוקים, (ירמיה ט') מי יתנני במדבר מלון אורחים, מי יתן עמו כמראש כשהיה במדבר עמי, וכתיב (יחזקאל ל"ו) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו' והדין, זכור תזכור ותשוח עלי נפשי. (שם שם יח)

זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן אמר, משל למה הדבר דומה, למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה, ואמר לה כך וכך חופות אני עושה ליך, כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך. הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואיחר לשם. נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה, ואומרות לה, הניחך המלך והלך לו למדינת הים ושוב אינו חוזר עליך, והיתה בוכה ומתאנחת. וכיון שנכנסה לתוך ביתה פותחת ומוציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה, כך וכך חופות אני עושה... מיד היתה מתנחמת. לימים בא המלך, אמר לה, בתי, אני תמה איך המתנת לי כל אותן השנים, אמרה לו, אדני המלך אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי כבר אבדוני שכנותי. כך האומות מונין את ישראל ואומרין להם אלקיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם, עוד אינו חוזר עליכם... וכיון שנכנסין לבתי בנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה, ומוצאין שכתוב (ויקרא כ"ו) ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם... והן מתנחמין... לכך נאמר זאת אשיב אל לבי, ואין זאת אלא תורה, וכן דוד אומר, (תהלים קי"ט) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי... (שם שם יט)

...לא היה צריך לומר אלא בכי לאסף, נהי לאסף... ומה אומר מזמור לאסף, אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיירה וציירה, ויצא בנו לתרבות רעה, מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים, ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר... אמר להם מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו. כך אמרו לאסף הקב"ה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל... (שם ד טו)

השיבנו ה' אליך ונשובה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם שלך היא, השיבנו, אמר להם שלכם היא, שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה' (מלאכי ג'), אמרה לפניו רבונו של עולם שלך היא, שנאמר (תהלים פ"ה) שובנו אלקי ישענו, לכך נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה. (שם ה כב)

...אמר לו הקב"ה (למיכאל) נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני, באי זו צדקה, ר"א ור' יוחנן, חד אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי, שאילו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר אותו לתהו ובוהו... וחד אמר בצדקה שעשיתם את עצמכם, על שקבלתם את תורתי, שאילולי כן הייתי מכלה אתכם מן העמים. אלקיך אנכי, ר' יוחנן אמר דייך אני פטרונך, ור"ל אמר אף על פי שאני פטרונך מה פטרוני מהני בדינא. תאני ר' שמעון בן יוחי אלקים אנכי לכל באי עולם, ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל, אין אני נקרא אלקי כל האומות, אלא אלקי ישראל. (רות פתיחתא א)

ר' יוחנן אמר, ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה אחריך נרוצה, לארעא טבתא דאתקריאת משכנותא. ור' יהושע בן לוי אמר, ממה שנתת לנו ארעא טבתא רבתא דאתקריאת משכונתא אחריך נרוצה, ורבנין אמרין ממה שהשרית שכינתך בתוכנו, כדכתיב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש, אחריך נרוצה, ורבנין אמרין חורי, על שסלקת שכינתך מתוכנו אחריך נרוצה, תדע לך שהוא כן, שכל צרות שבאו עליהן במעשה העגל לא נתאבלו, כיון שאמר להם משה (שם ל"ג) כי לא אעלה בקרבך, מיד וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו. (שיר א כה)

ר' יודן אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, על שנהגת עם שכנותי במדת הדין ועמי במדת רחמים, אחריך נרוצה. (ש שם כו)

ר' אבין פתח, (תהלים קי"ח) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, א"ר אבין אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש, נגילה ונשמחה בך, בהקב"ה, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך, א"ר יצחק בך, בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה... (שם שם לב)

א"ר יצחק מעשה בקרתנית אחת שהיה לה שפחה כושית שירדה למלאות מן העין היא וחברתה, אמרה לחברתה, חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה, אמרה לה למה, בשביל שראה ידיה מפוחמות. אמרה לה, אי שוטה שבעולם ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רצה לגרשה, את שכלך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימיך על אחת כמה וכמה, כך לפי שאומות העולם מונין לישראל ואומרים אומה זו המירה כבודם, שנאמר (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם, אומרים להם ישראל ומה אם אנו לשעה כך נתחייבנו, אתם על אחת כמה וכמה. ועוד ישראל אומרים לאומות העולם, נאמר לכם למה אנו דומין, לבן מלכים שיצא למדברה של עיר וקפחתו החמה על ראשו ונתכרכמו פניו, נכנס למדינה במעט מים ומעט מרחץ מן המרחציות נתלבן גופו וחזר ליופיו, כך אני אם שמשה של עבודה זרה שזפתנו, אבל אתם שזופים ממעי אמכם... (שם שם מא)

ר' אבא בר כהנא אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, אני היא וחביבה אני שנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני הקב"ה מהצרות אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו, הלא היא דכתיב (ישעיה כ"ו) ה' בצר פקדוך. א"ר אחא אמרה כנסת ישראל, בשעה שאת מעמיק עיניך בי אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ל) שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'... (שם ב ד)

...כך ישראל אף על פי שהן נגבין ארנוניות בורסגניות מכל מקום לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים, שנאמר, עיני תמיד אל ה'.. (שם שם ח)

כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך. דבר אחר כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כל חלאים שאומות העולם מביאין עליו בשביל שאני אוהבת אותך. דבר אחר כי חולת אהבה אני, אף על פי שאני חולה, אהובה אני לו. (שם שם יד)

דומה דודי לצבי, מה צבי מדלג מהר להר מבקעה לבקעה מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מקפץ מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה, מבית מדרש זה לבית מדרש זה, כל כך למה, כדי לברך את ישראל, ובאי זו זכות בזכותו של אברהם... (שם שם כא)

לפי שהאומות נלחמים לישראל, ואומרים לישראל מה אתם רוצים מן השבת, ומן המילה, והקב"ה מגבירין לישראל ונעשין בפני האומות כחיות להכניען לפני הקב"ה ולפני ישראל, אבל אצל הקב"ה נעשים כיונה תמה ושומעין לו... (שם שם ל)

דודי לי ואני לו, הוא לי לאלקים ואני לו לאומה, שנאמר (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לאב, כי אתה אבינו, כי היית לישראל לאב, ואני לו לבן (שמות ד') בני בכורי ישראל, בנים אתם לה'. הוא לי לרועה ואני לו לצאן, ואתנה צאני צאן מרעיתי, הוא לי לשומר (שם קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן וגו', ואני לו לכרם, שנאמר (הושע ה') כי כרם ה' צב-אות בית ישראל. הוא לי במקניאין ואני לו במכעיסין, הוא לי במקניאין, שהכה בכורי מצרים, שנאמר (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים וגו', ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור, ואני לו במכעיסין שזבחתי לאלהי מצרים... הוא אמר לי אל יחסר המזג, שנאמר שררך אגן הסהר אל יחסר המזג, ואני אמרתי לו את הוא רחמי טבא לא לחסר טיבותך לעולם, הדא מה דכתיב (תהלים כ"ג) ה' רועי לא אחסר. אמר ר' יהודה בר' אלעאי, הוא זמרני ואני זמרתיו, הוא קלסני ואני קלסתיו, הוא קראני אחותי רעיתי יונתי תמתי, ואני אמרתי לו הנך יפה דודי אף נעים, הוא אמר לי (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך, ואני אמרתי לו, (שמות ט"ו) מי כמוך באלים ה'. הוא אמר לי (ש"ב ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ואני מייחדת שמו בכל יום פעמים, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. לכשיהיה לי דבר לא תבעתי אלא מידו, שנאמר (שמות ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו', וישמע אלקים את נאקתם, וכשיהיה לו דבר לא תבע אותו אלא ממני ומידי, שנאמר (שם י"ב) דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר... (שם שם לד)

...מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר. (שם ד ב)

רבה בשם ר' שמעון, בשר ודם אינו מקדים רטיה עד שרואה המכה, אבל מי שאמר והיה העולם, אינו כן, אלא מקדים הרטייה ואחר כך הוא מכה, הדא הוא דכתיב, (ירמיה ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ורפאתים וגו', אמר הקב"ה בראתי לרפאות עונותיהן של ישראל, ונגלה עוון אפרים ורעות שומרון... (שם שם יב)

דבר אחר לבבתני אחותי כלה, אמר הקב"ה לב אחד היה לכם בים, ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחד מעיניך, שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע... (שם שם כ)

פתחי לי, ר' יסא אמר, אמר הקב"ה לישראל, בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו... ר' יהושע ור' לוי אמרי, אמר הקב"ה לישראל, הרפו ממעשיכם הרעים ועשו תשובה כהרף עין ודעו כי אנכי אלקים. אחותי, שנתאחו לי במצרים בשתי מצות, בדם פסח ובדם המילה... רעיתי, שריעו אותי בים ואמרו (שמות ט"ו) זה א-לי ואנוהו, ה' ימלוך לעולם ועד. (שם ה ג)

...כך בשעה שבית דין יושבין וגוזרין תעניות והיחידים מתענין, הקב"ה אומר איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם גרמו לפשוט ידי בעולמו. ובשעה שבית דין גוזרין תענית ותינוקות מתענים, אומר הקב"ה איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם המליכוני עליהם ואמרו (שמות ט"ו) ה' ימלוך לעולם ועד, ובשעה שגוזרין תעניות וזקנים מתענים, אומר הקב"ה איני יכול לסבול שהם הרהיבוני, הם קבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע... (שם ו יא)

ונחזה בך, אומות העולם אומרים לישראל, עד מתי אתם מתים על אלקיכם ומשלמין לו, הדא הוא דכתיב, (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום, עד מתי אתם גומלין טובות עליו ולו לעצמו, והוא גומל לכם רעות, באו לכם אצלנו ואנו ממנין אתכם דוכסין אפרכין ואיטרטלין, ונחזה בך, ואתון אינון מחזיתיה דעלמא (מראית עינו של עולם)... וישראל משיבין להם, מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, שמעתם מימיכם אברהם יצחק ויעקב עבדו ע"ז שיעבדו בניהם אחריהם... אלא מה אתם יכולים לעשות לנו כחולה שנעשה ליעקב אבינו כשיצא מבית לבן, ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר ס' רבוא מלאכים היו חלין ומרקדים לפני אבינו יעקב בצאתו מבית לבן.... או שמא יכולין אתם לעשות לנו כחולה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא... (שם ז ב)

מלך אסור ברהטים, מלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, דכתיב ביה (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש, אסור ברהטים, שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל ברהטים של אבינו יעקב, בזכות מי, ר' אבא בר כהנא ור' לוי, חד אמר בזכותו של אבינו אברהם... וחד אמר בזכות יעקב אבינו... (שם שם יא)

כי עזה כמות אהבה, עזה אהבה כמות שהקב"ה אוהב אתכם, הדא הוא דכתיב, (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' וגו', קשה כשאול קנאה, בשעה שמקנאים אותו בע"ז שלהם, שנאמר (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים. (שם ח ו)

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו אומות העולם, שנאמר (ישעיה י"ז) הוי המון עמים רבים, לא יוכלו לכבות את האהבה, אהבה שהקב"ה אוהב לישראל, שנאמר (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'... (שם שם ז)

...ולא עוד אלא שכל האומות נקראו נכרים לפני הקב"ה, וישראל נקראו קרובים, הדא הוא דכתיב, (מ"א ח') וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא. וישראל נקראו קרובים הדא הוא דכתיב (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו, ולא עוד אלא שנקראו בנים... והקב"ה נקרא קרוב לישראל, הדא הוא דכתיב, (תהלים קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אומה קרובה להקב"ה אלא ישראל, שנאמר (דברים ד') כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואדם שרוצה לשלוח יד בקרוביו ובבניו של הקב"ה איך ימלט... (אסתר ז)

מדרש תנחומא:

זה שאמר הכתוב כל כלי יוצר עליך לא יוצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי (ישעיה נ"ד), אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה רבון העולמים ראה האיך העכו"ם משתעבדין בנו אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו, שנאמר שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם (איכה ג'), אמר להן הקב"ה מה הן מועילין, גוזרין עליכם גזירות ואני מבטלן ושוברן, שנאמר אני מנגינתן, כמו דאת אמר, (בראשית י"ד) וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך וגו'... (תולדות ה)

אמר הקב"ה בעולם הזה אתם חוטאים על ידי יצר הרע ואתם משועבדים תחת האומות ואף פי כן אין שכינתי זזה מכם, שנאמר (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לו צר, ובשמחתם שמחה לפניו, שנאמר (ש"ב) כי שמחתי בישועתך, וכן הוא אומר וגלתי בירושלם וששתי בעמי (ישעיה ס"ה)... (וישלח י)

ויאמר ה' ראה ראיתי, זה שאמר הכתוב כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן (איוב י"א), אמר לו הקב"ה למשה אני רואה שתי ראיות ראה ראיתי, ראיתי וידעתי את מכאוביו, ואני גואלן עכשיו, וראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא שעתידים להכעיסני במעשה העגל, לכך ראה ראיתי. (שמות כ)

וה' הולך לפניהם יומם, והלא כבר נאמר (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא... ומה תלמוד לומר וה' הולך, להודיע חבת ישראל לפני האומות כדי שינהגו בהם כבוד, ולא דיין שאין נוהגין בהן כבוד, אלא ממיתין אותן מיתות חמורות... (בשלח ה)

וברוב גאונך, הרבית להתגאות כנגד כל הקמים לנגד, ומי הן, אלו הקמים כנגד בניך, מגיד שכל הקם כנגד ישראל כאלו קם כנגד השכינה, וכן הוא אומר אל תשכח קול צורריך (תהלים ע"ד)... וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו (זכריה ב'), עיני היה לו לומר אלא שכנהו הכתוב, כלומר כביכול כלפי מעלן, וכנהו הכתוב... (שם טז)

...באותה שעה בקש הקב"ה לכרות עמהן ברית על הסתרים ועל הגלוים, אמרו לו על הגלוים אנו כורתים ולא על הסתרים שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן עליו... לפיכך וידבר אלקים את כל הדברים. (יתרו יג)

אם כסף תלוה, אמר ירמיה הנביא כסף נמאס קראו להם (ירמיה ו'), אתה מוצא כשגלו ישראל מירושלים הוציאו אותן בקולרין, אמרו האומות כבר מאסן אלקיהם, שאמר להם כסף נמאס, מה הכסף נצרף ונעשה כלי ושוב נצטרף ונעשה כלי, וכן פעמים הרבה, ובאחרונה אדם פורכו ושוב אינו נעשה למלאכה, כך ישראל אין להם תקומה שכבר מאסן הקב"ה, כששמע ירמיה כך, אמר לפניו, רבונו של עולם, המאוס מאסת את יהודה (שם יד)... השיבו הקב"ה אם אני מחריב את עולמי איני מגרש את ישראל, שנאמר (ירמיה ל"א) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה'... (משפטים יא)

...כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים, ראה מה הקב"ה מקלס לישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במעשים הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בבית והנך יפה בשדה, בבית במזוזה, וכתבתם על מזוזות ביתך (דברים ה'), בשדה בתרומות ובמעשרות, בלקט בשכחה ופאה, הנך יפה בבית, הנך יפה בגג, שנאמר (שם כ"ב) כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא, הנך יפה רעיתי. א"ר שמעון בן פזי הקב"ה מקלסה בלשון כפול, והיא מקלסתו בלשון פשוט, למה מקלסו הקב"ה בלשון כפול, שאם איננה עושה רצונו יכול הוא להמירה באחרת, והיא מקלסתו בלשון פשוט, לפי שאינה יכולה להמירו באחר, הוי הנך יפה דודי אף נעים... דבר אחר עיניך יונים, מה היונה הזו משהיא מכרת את בן זוגה אינה זזה ממנה, כך ישראל משהכירו להקב"ה שוב אינם זזים ממנו ואין מניחין אותו. דבר אחר מה יונה זו כל העופות כשהן נשחטין הן מפרכסין, אבל היונה הזו פושטת צוארה, כך אין אומה בעולם נהרגת על קדושת שמו ומוסרת עצמה להריגה אלא ישראל, שנאמר כי עליך הורגנו כל היום וגו'. (תצוה ה)

אמר רבי אבא בן יהודה כנסת ישראל מקלסת להקב"ה מלמעלן למטן, והקב"ה מקלסם מלמטן למעלן. היא מקלסתו מלמעלן למטן, שהורידה אותו מן העליונים לתחתונים, שנאמר ועשו לי מקדש, והוא מקלסן מלמטן למעלן, שהעלה אותן, שנאמר (דברים כ"ה) ונתנך ה' אלקיך עליון, מי זאת עולה מן המדבר היא מקלסתו מלמעלן למטן, מתחלת מן הראש עד הרגל, ראשו כתם פז, קווצתיו, עיניו, לחייו, שפתותיו, ידיו מעיו שוקיו חכו ממתקים וגו', זה דודי (שיר ה'). והוא מקלסן מלמטן למעלן, מה יפו פעמיך בנעלים, חמוקי ירכיך, שררך אגן, בטנך ערימת, שני שדיך, צוארך כמגדל, עיניך, אפך, ראשך עליך, נפת תטופנה (שיר ז')... (תשא יח)

למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה והיה מחבבה, כעס עליה והלך לו, היו שכנותיה אומרות שוב בעליך אינו חוזר לך, לימים בא ונכנס עמד בפלטרין ואכל ושתה עמה, ועדיין שכנותיה לא היו מאמינות שנתרצה לה, ומתוך כך ראו ריח בשמים עולה מן הבית, ידעו הכל שנתרצה לה, כך הקב"ה חבב את ישראל ונתן להם את התורה, וקרא אותם ממלכת כהנים וגוי קדוש. לאחר ארבעים יום סרחו, אמרו הגוים שוב אינו חוזר עליהם. עמד משה ובקש רחמים, ואמר לו סלחתי כדבריך (במדבר י"ד), אמר משה מי מודיע לאומות, אמר ליה ועשו לי מקדש, כיון שראו אומות העולם הריח של קטרת מתמר ועולה מתוך המשכן, ידעו שנתרצה להם הקב"ה. אלה פקודי המשכן, וכתיב אלה שמות בני ישראל, בא וראה כמה חבב הקב"ה את המשכן, שהניח את העליונים ושכן בתוך המשכן. אמר רבי שמעון עיקר שכינה בתחתונים היתה, שנאמר וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן (בראשית ג')... משה ביום שהוקם המשכן וכבוד ה' מלא את המשכן, זה שאמר הכתוב כי ישרים ישכנו ארץ, (משלי ב') ישכינו השכינה בארץ. (פקודי ו)

ויקרא אל משה, מהיכן קרא לו, מאהל מועד, יהא שמיה מברך לעלם שמניח העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל, וכן אמר שלמה (מ"א ט') כי האמנם ישב ה' אלקים על הארץ... אלא בשביל האהבה נכספה וכם כלתה נפשי לחצרות... (ויקרא ד)

קדושים תהיו כי קדוש אני, אמר להם הקב"ה לישראל, עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם (דה"א ט"ז)... כיון שבא יעקב אמרו לפני זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר (בראשית ל"ה) ולא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ונקרא כל ישראל על שמו, באותה שעה קדש הקב"ה את ישראל לשמו, שנאמר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, אמר הקב"ה לישראל, הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר כי קדוש אני, לכך נאמר קדושים תהיו, משל למה הדבר דומה, למלך שקדש אשה, אמר לה הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, למה שאת אשתי, כך אמר הקב"ה למשה לך וקדש את העם, שנאמר (שמות י"ט) וקדשתם היום ומחר, קדשם הקב"ה ואמר להם לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, למה כי קדוש אני ה', אף אתם תהיו קדושים, כשם שקדשתי אתכם לשמי, שנאמר, דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו, אמר להם הקב"ה זכיתם אתם נקראים עדת קדושים, לא זכיתם אתם נקראים עדה רעה, שנאמר (במדבר י"ד) עד מתי לעדה הרעה. (קדושים ב)

קדושים תהיו, למה לפי שהדבקתי אתכם למתני, שנאמר (ירמיה י"ג) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו', לפיכך קדושים תהיו כי קדוש אני ה', אמר להם הקב"ה לישראל, אני אינני כבשר ודם, מלך בשר ודם אין רשות להדיוט להקרות בשמו, תדע לך בשעה שאדם מבקש לקטרג את חבירו קורא לו אגוסטה פלוני ואין לו חיים, אבל ישראל נקראו בשמו של הקב"ה, כל שם חביב שהיה להקב"ה בהם קרא את ישראל, קרא שמו אלקים, וקרא לישראל אלהים, שנאמר (תהלים פ"ב), אני אמרתי אלהים אתם. נקרא חכם, שנאמר (איוב ט') חכם לב ואמיץ כח, וקרא לישראל חכם, שנאמר (דברים ד') רק עם חכם ונבון... נקרא קדוש, שנאמר (ישעיה ו') קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות, וכן כי קדוש ה' צב-אות, וקרא לישראל קדושים, שנאמר קדושים תהיו, אמר הקב"ה, בעולם הזה קדושים נקראתם, לעתיד והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (שם ד'). (שם ה)

דבר אחר כי תבואו אל הארץ, זה שאמר הכתוב, ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה (תהלים ק"ה), ויתן להם ארצות גוים, כל מה שנטל הקב"ה מהעכו"ם נתן לישראל, ארצות כסף וזהב שדות וכרמים וערים, ולא נתן להם כל אלו אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה. והם לא עשו כן אלא ויטמאו אותם בדרכם ובעלילותם... ומה עשה להם הקב"ה הגלה אותן מתוכה, שנאמר (דברים כ"ט) ויתשם ה' מעל אדמתם, מהו ויתשם, תש חילם, היו זורעין ויגעין, ואומות העולם באין ונוטלין... (שם יא)

דבר אחר, כי תבואו אל הארץ, זה שאמר הכתוב (ירמיה ג') ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו פלגשים, והיו לו בנים הרבה, והיה לו בן מן מטרונה אחת והוא מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים, ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד בלבד, שלח הבן ואמר לאביו, לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים, ולי נתת פרדס אחד בלבד, אמר ליה אביו, חייך כל קלארין (אוצרות) שלי מן הפרדס הזה הוא עולה, ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך, לפיכך נתתי אותו לך... (שם יב)

ופעלכם מאפע, א"ר לוי, כל פעולות טובות ונעימות ונחמות שעתיד הקב"ה לעשות עם ישראל אינן אלא בשכר פעייה אחת שפעו ישראל בסיני, ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע... (אמור יא)

אם בחקתי תלכו, זה שאמר הכתוב ימאסם אלקי כי לא שמעו לו וגו' (הושע ט'), אמר הקב"ה, אני אמרתי שתהיו נטועים בשלוה, שנאמר (עמוס ט'), ונטעתים על אדמתם וגו', אימתי, אם בחקתי תלכו, ואכלתם לחמכם לשובע, אתם לא עשיתם כן, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' (מ"ב י"ז), אתם נתתי עלי אשר לא כן, ואף אני נתתי עליכם אשר לא כתוב בתורתי, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב (דברים כ"ח), ומה הם דברים שלא כן נתתם עלי, שכן ישעיה אמר עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל (ישעיה א'), אל תאמר עזבו, אלא עוזבו אתי, כביכול, למה אלא אני נקראתי ה' ה' א-ל רחום וחנון (שמות ל"ד), ומפני עונותיכם עשיתם אותי לאכזרי והפכתם מדת רחמנותי לאכזריות, שנאמר (איכה א') היה ה' כאויב בלע ישראל... (בחקתי ב)

שאו את ראש, זה שאמר הכתוב (תהלים קמ"ז) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה, משל למלך שנשא אשה ראשונה לא כתב לה כתובה, גרשה לא כתב לה גט, וכן לשניה וכן לשלישית. לזמן ראה עניה אחת יתומה בת טובים צנועה במעשיה וכשרה, בקש לישא אותה, אמר לשושבינו זו אני רוצה לישא ואיני נוהג בה כראשונות, זו בת מלכים צנועה במעשיה וכשרה היא, אכתוב לה כתובה, באיזה יום, באיזה שנה, באיזה חדש, בכמה לחדש, באיזו אפטיא... ברא הקב"ה לדור המבול ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצרים ולא כתב אימתי בראם ואימתי העבירם... כין שעמדו ישראל אמר ליה הקב"ה למשה, איני נוהג בהם כראשונים, שאלו בני אברהם יצחק ויעקב, לכך כתוב באיזה חדש בכמה לחדש, באיזה יום באיזה שבוע, באיזה אפטיה באיזה מדינה רוממתי קרנם וכתבתי להם תלוי ראש, לכך נאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני, הרי הפרכיא, באהל מועד הרי המדינה... ומה עשה, הרים ראשם, שנאמר (תהלים קמ"ז) וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו, לבני ישראל עם קרובו הללויה. (במדבר ה)

...הביאני אל בית היין, א"ר חנניא בראשונה כל מי שהיה מראה אקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתנוקות הולכין לבית הספר ומראין את ההזכרה באצבעותיהן, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה... (שם י)

איש על דגלו, זה שאמר הכתוב ימצאהו בארץ מדבר (דברים ל"ב), מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל, כאדם שהוא מהלך במדבר והיה מוצא שם ענבים, כך מצא הקב"ה את ישראל, שנאמר (הושע ט') כענבים במדבר מצאתי ישראל, לכך נאמר ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון (דברים ל"ב), תהו היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים, יליל ישימון לילה היה העולם עד שלא קבלו ישראל את התורה, וכיון שבאו להר סיני וקבלו את התורה האיר העולם... יצרנהו, אשרי האזנים ששמעו עד היכן חבבן, עד היכן שמרן, עד היכן נצרן, הוי אומר עד כאישון עינו. בא וראה היאך חבבן, היאך נצרן, שאמר הקב"ה למשה אמור להם לישראל שיעשו לי משכן ומשרה שכינתי ביניהם, כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם, ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו... (שם יג)

ויהי ביום כלות משה, א"ר ברכיה הכהן ברבי עד שהיו ישראל בסיני רמזן הקב"ה שכשישרה שכינתו עמהם אז יברכם, אמר להן הקב"ה כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות. (נשא כו)

...אלא בני יעקב, יש מלך שבורר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים, ואלו נחלתו וחבלו וסגולתו של הקב"ה, שנאמר (דברים ל"ג) כי חלק ה' עמו וגו', וכתיב (שמות י"ג) והייתם לי סגולה, ולכה זועמה ישראל, מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו, ואמר אדם עליה שאינה כלום, יש לו חיים, ואלו כתיב בהם (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, מה אקוב לא קבה א-ל, בשעה שהיו ראויין לקלל לא נתקללו, שכשנכנס יעקב ליטול את הברכות נכנס במרמה, דכתיב (בראשית כ"ו) ואת עורות גדיי העזים, אמר לו אביו מי אתה, אמר לו עשו בכורך, המוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך, שנאמר (שם) גם ברוך יהיה, והיאך אני מקללן, לא קבה א-ל. דבר אחר, מה אקוב לא קבה א-ל, בנוהג שבעולם לגיון שמורד במלך חייב מיתה, ואלו כפרו בו ומרדו בו ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל, לא היה צריך לכלותם באותה שעה, אף על פי כן לא זז מחיבתן, אלא ליוה עליהם ענני כבוד ולא פסקו מהם המן והבאר... (בלק יב)

צו את בני ישראל, זה שאמר הכתוב, ש-די לא מצאנוהו שגיא כח וגו' (איוב ל"ז), וכתיב (שם ל"ו) הן א-ל ישגיב בכחו, כיצד יתקיימו שני כתובים אלו, אלא כשהוא נותן לישראל נותן להם לפי כחו, וכשהוא מבקש מהן אין מבקש אלא כפי כחן, ראה מה כתיב (שמות כ"ו) את המשכן תעשה עשר יריעות, לכך כתיב ש-די לא מצאנוהו שגיא כח. וכשהוא נותן להם לפי כחו, עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה מענני כבוד, שנאמר (ישעיה י"ד) וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו'... (פנחס יד)

...אמר משה, רבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי ע"ג או כופרים במצות לא היו שונאים אותנו ולא רודפים אחרינו, אלא בשביל תורה שנתת לנו, לכך הנקמה שלך, הוי לתת נקמת ה' במדין. (מטות ג)

והיה עקב תשמעון, מה כתיב למעלה מן הענין, לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו', לא ממה שאתם מרובים מכל האומות ולא ממה שאתם עושין מצוה יותר מהם, שהאומות עושין מצוה שלא נצטוו יותר מכם, והם מגדילים שמי יותר מכם, שנאמר (מלאכי א') כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וגו', וכתיב ואתם מחללים אתו באמרכם שלחן ה' מגואל הוא וניבו נבזה אכלו, כי אתם המעט, אלא בזכות שאתם ממעטין את עצמכם לפני, לפיכך אני אוהב אתכם, שנאמר (שם) אהבתי אתכם אמר ה' וגו' ואת עשו שנאתי וגו'... (עקב ג)

כי יכרית ה', אמר להם הקב"ה לישראל, חייכם אני עושה מלחמותיכם, ומכתיב עליכם שאתם הרגתם אותם, בוא וראה אין מעשים של הקב"ה כמעשה מלך בשר ודם, מלך בשר ודם יוצא למלחמה, לגיונותיו יוצאים לפניו, אם נוצחים הם באים ועושים עטרה ומכללין אותו, אבל הקב"ה אינו עושה כן, אלא עושה המלחמה ונותן עטרה לישראל, שנאמר (תהלים קל"ו) למכה מלכים גדולים, לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, ונתן עטרה לישראל, שנאמר (יהושע י"ב) משה עבד ה' ובני ישראל הכום... (ראה ז)

עשר תעשר, זה שאמר הכתוב לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, כיום הזה לאיש יהודה וגו' (דניאל ט'). א"ר יהודה בר' אליעזר ע"ג עברה עם ישראל בים, שנאמר (זכריה י') ועבר בים צרה והכה בים גלים, ואין צרה אלא ע"ג, שנאמר (ישעיה כ"ח) כי קצר המצע מהשתרע וגו', והים נקרע לפניהם, הוי לך ה' הצדקה... (שם טז, וראה שם עוד)

...אמר ר' יהושע בן לוי משל למה הדבר דומה, לבת מלך שהיתה עוברת בדרך והיו הלסטים משתעבדין בה, התחילה צועקת אל המלך, אמר המלך לכך הייתי מתאוה. כך ישראל היו משועבדים במצרים, תלו עיניהם לשמים, שנאמר (שמות ב') ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, הוציאם הקב"ה והיה מתאוה לשמוע תפלתם ולא היו מתפללים, מה עשה, גירה להם פרעה וחילו ורדף אחריהם, שנאמר ופרעה הקריב, שהקריב את בני ישראל לתפלה, מיד ויצעקו בני ישראל אל ה', לכך כתיב, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, אותו הקול ששמעתי במצרים... (שופטים יד)

אמר ר' חנינא בר פפא, אמר הקב"ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם, שנאמר (דברים ל"ג) חצי אכלה בם, חצי כלין והן אינן כלים... אף ישראל כל זמן שהיסורים באין עליהן, היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינן כלין, לכך נאמר הפוך רשעים ואינם (משלי י"ב)... (נצבים א)

ולמה כרת הקב"ה עמהן כאן, מפני שאותו הברית שכרת עמהן בסיני בטלוה, ואמרו אלה אלהיך ישראל, לפיכך חזר וכרת עמהן בחורב, וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו... ושמא תאמר כל הטורח הזה למה, לא מפני שאני צריך לכם, אלא מה אעשה לכם שכבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובניכם עד עולם, לכך נאמר למען הקים אותך היום לו לעם, והוא יהיה לך לאלקים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך, ואמר (שיר ז') מלך אסור ברהטים, ואין אסור אלא שבועה, שנאמר (במדבר ל') ואסרה אסר על נפשה, לפיכך אינו יכול לעבור על שבועתו... (שם ג)

הלא הוא אביך קנך, הוא שקנה אותך, כמו שמצינו בפרקי ר' אליעזר, כשבא הקב"ה לבלבל דור הפלגה אמר הקב"ה למלאכים שרי כל האומות בואו ונטיל גורלות למי יעלו האומות אומה לכל אחד ממנו, ואיזה יעלו לחלקו, הטילו גורלות ונפל ישראל לחלקו של הקב"ה, שנאמר בהנחל עליון גוים... לכך קראם הקב"ה לישראל חלף שאר אומות, והוא שאמרו חכמים ישראל קנין אחד, וזהו הלא הוא אביך קנך. (האזינו ו)

מדרש תנחומא הקדום:

אמר ר' אבא בר אחא, התלמיד יושב לפני רבו, כשגומר התלמיד אומר לרב כמה יגעתיך, אבל ישראל היו למדין מן הקב"ה, כשהן נפטרין אומר להם כמה יגעתי אתכם, שנאמר ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר וגו' (דברים א'), הוי וענותך תרבני. (בראשית טז)

אמר ר' אבהו למדנו דברים מליחה סרוחה, פרעה אמר ליוסף אני פרעה (בראשית מ"א מ"ד), אני אמרתי שתהא מלך, אמר הקב"ה לישראל על כל מצוה ומצוה שעושין אני ה', אני שעתיד לשלם לכל אחד ואחד מתן שכרו, ומה בשר ודם שאמר אני פרעה העלה אותו לכל הגדולה, אני שאמרתי על כל מצוה ומצוה אני ה' על אחת כמה וכמה. וכיוצא בדבר אתה אומר רק הכסא אגדל ממך (שם שם מ'), אמר הקב"ה לישראל והיית רק למעלה (דברים כ"ח י"ג), ומה רק של בשר ודם כך גידל את יוסף, רק של הקב"ה על אחת כמה וכמה. כתיב בישראל חשק ה' בכם ויבחר בכם (שם ז' ז'), וכתיב ויאהב את הנערה (בראשית ל"ד ג') ואין אתה יודע מה היתה האהבה, אלא ממה שנתן נפשו עליה את יודע מה היתה אהבתו, הקב"ה שאמר לישראל אהבתי אתכם (מלאכי א' ב') על אחת כמה וכמה. חשק ה' בכם, אין אתה יודע מה, אלא אנו למדין משכם, שנאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם (בראשית ל"ד ח'), אמר ר' אבהו נלמד מליחה סרוחה, כתיב בשכם ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, וכתיב בישראל ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום. (וישלח כ)

...אמר ר' ברכיה ראה מה חביבין ישראל לפני הקב"ה שקראן שה, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה נ' י"ז), ומי שיש לו שה אחד מאכילו ומשקו בעונתו שהוא אחד... ראה חיבה שחיבב הקב"ה את ישראל שקראן צאן, ואמר ארבה אותם כצאן (יחזקאל ל"ו ל"ז). דבר אחר למה כצאן, אלא כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום מפני החמה ובלילה מפני הזאבים, כך היה הקב"ה זהיר בישראל, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם (ישעיה ד' ו')... ואומר נחית כצאן עמך וגו', (תהלים ע"ז נ"א), מהו נחית, לשון נוטריקון הוא, נוראות הראית במצרים, חרונך שפכת עליהם, ימינך בלעה אותם, תהום כסית עליהם. ר' יהושע אומר נפלאות עשית לנו, חירות נתת לנו, ים בקעת לנו, תורה נתת לנו. ר' אלעזר המודעי אומר, נסים עשית לנו, חיים נתת לנו, ידך הראית לנו, תלוי ראש נתת לנו. וחכמים אומרים, נביאים העמדת ממנו, חסידים העמדת ממנו, ישרים תמימים העמדת ממנו, וכל אילו בזכות משה, לכך נאמר ויסע משה. (בשלח טו)

הנה אנכי שולח מלאך וגו' (שמות כ"ג כ'), זה שאמר הכתוב ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים וגו' (ירמיה ג' י"ט), ר' אלעזר בן פדת אומר, מה זה אשיתך, עלתה על דעתי שנהא בעולם אני ואתם, היאך עשיתם לי להכניס ביניכם אומות העולם, ואין הלשון הזה אלא לשון הבדלה, וישת לו עדרים וגו' (בראשית ל' מ'). ר' חמא בר חנינא אמר, מהו אשיתך, אהבה גדולה היתה ביני וביניכם, היאך עשיתם שאהא שונא אתכם, איך אשיתך בבנים, אין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר ואיבה אשית (בראשית ג' ט"ו). דבר אחר איך אשיתך בבנים, ר' יהושע בן לוי אמר אני הייתי מלמד סניגוריא, עשיתם לי שאהא מקטרג אתכם ומחייב אתכם, ואין הלשון הזה אלא לשון חיבה, שנאמר אם כופר יושת עליו (שמות כ"א ל'). דבר אחר איך אשיתך בבנים, ר' ברכיה הכהן אמר, חביבין הייתם עלי כאדם שיש לו שדה אחת והוא מזבלה ומעדרה ומנכשה, כך הייתם חביבין עלי, עשיתם לי לעשות אתכם הפקר, ואין הלשון הזה אלא לשון הפקר, שנאמר ואשיתהו בתה וגו' (ישעיה ה' ו'). (משפטים י)

פסיקתא:

דבר אחר כי תשא את ראש בני ישראל, אמר ר' לוי למה מנה אותם בכל שעה, למלך שהיו לו תסבריות (אוצרות) ולא היה משגיח עליהם למנות, היה לו פלומטרין (ארגז) אחד של זהב קטן, והיה בכל שעה נוטלו ומונה אותן כמה יש בו ומניחו. אחר כמה ימים מוציאו ומונה אותן. אמרו לו, מרי, מכל תסבריות שיש לך אין אתה משגיח עליהם למנותם אלא לזה הקטן, אמר להם כל אילו אינן שלי, יורדין לטמיון, של טמיון הם, אבל זה עמד לי בכמה צער עד שלא סיגלתי אותו, לפיכך איני נזקק לכל אילו אלא לזה שסיגלתי, כך הקב"ה כמה אומות יש בעולם, כמה אוכלוסים של אומות ואינו משגיח עליהם, אמר לו מרי רבונו של עולם כמה אומות יש לך בעולם ואין אתה משגיח עליהם למנותם, אלא בכל שעה שאו את ראש בני ישראל. אמר להם הקב"ה, כל אילו אוכלוסים שאתם רואים אינם שלי, של טמיון הם, ושל גיהנם הם, והיו עמים משרפות סיד (ישעיה ל"ג י"ב), אבל אלו ישראל שאני מונה אתם בכל שעה סגולתי הם, שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה'), וכמו סגולותיו של אדם חביבין עליו, כך הם חביבין עלי בצער שעמדו לי, בכמה יציאה עמדו לא-ל, או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד' ל"ד), אמר הקב"ה הבן יקיר לי אפרים (ירמיה ל"א כ'), הבן שעמד לי ביוקר, לפיכך איני נזקק לכל האומות למנות אלא לישראל... (פרשה י כי תשא)

דבר אחר יהודה וישראל רבים וגו' אמר ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי, נקראו ישראל סגולתו של הקב"ה, כמה שכתב והייתם לי סגולה (שמות י"ט ה'), מה הסגולה הזאת בשעה שהיא חסירה בעלה רואה היאך למלאותה, כך ישראל קשה לפני הקב"ה ליגע בהם. תדע מה שחסרו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה, שנאמר יהודה וישראל רבים כחול, מה הסגולה הזו חביבה על אדם יותר מכל מה שיש לו, כך ישראל חביבין לפני הקב"ה מכל האומות, שנאמר ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ... א"ר יהושע בן קרחה שמא תפקע האזן של שומע, יכול שהעבד מסגל מאחר רבו והבן מאחר אביו והאשה מאחר בעלה כן אתם מסוגלים לי, תלמוד לומר כי לי כל הארץ (שמות שם).

א"ר אבין בשם ר' יהושע, והייתם לי, למ"ד גדולה מכל האותיות, יו"ד קטנה מכל האותיות, נאה לגדול מדבק בקטן. גדול אדונינו ורב כח (תהלים קמ"ז ה'), כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז' ז'), נאה לגדול מדבק בקטן. בעולם הזה היו ישראל דבקים להקב"ה, שנאמר ואתם הדבקים בה' (שם ד' ד'), אבל לעתיד לבא הם הווים ודומים, מה הקב"ה אש אכלה אש, כמה שכתב כי ה' אש אכלה הוא, אף הם הווים אש אכלה, כמה שכתב, והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה (ישעיה י' י"ז). (פרשה יא יהודה וישראל)

ר' אבין בשם ריש לקיש, למלך שכעס על מטרונת וטרדה מתוך פלטין שלו, לימים בקש להחזירה, אמרה יכפול לי כתובתי ואני חוזרת אצלו. כך אמר הקב"ה, בני, בסיני אמרתי לכם אנכי פעם אחת, אבל בירושלים עתיד אני לומר לכם שתי פעמים, אנכי אנכי הוא מנחמכם... (פרשה כא י' הדברות קמייתא)

...אבל ישראל אף על פי שאני מביא עליהם צרות ויסורים בעולם אינן נדחים מלפני, אלא הרי הם קיימים לעולם ולעולמים. (פרשה לה רני ושמחי)

שוחר טוב:

...אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשהוא בכעס הוא ברצון, שנאמר כי יבער כמעט אפו על אומות העולם, אבל ישראל אשרי כל חוסי בו, אלו ישראל שהן חוסין בו בכל עת שלא יבער בהן. (מזמור ב)

א"ר הושעיה אי זה אומה שמעכבת על אלהיה כאומה זו, כיצד בשעה שזקנים יושבים לעבר שנה הקב"ה מסכים על ידיהם, ועליהם אמר דוד (תהלים נ"ג) אקרא לאלקים עליון לא-ל גומר עלי, יתברך שמו של הקב"ה שהוא משלים וגומר עם ישראל מה שהם עושים, מלך בשר ודם גוזר גזירה, ואם מבקשין סנקליטין שלו לבטלה אינן יכולין, בין ברצונם בין שלא ברצונם הן מקיימין גזרתו, אבל המלך עצמו אם מבקש מבטלה, אבל הקב"ה אינו כן אלא מה שסנהדרין גוזרין הוא מקיים, אימתי, בראש השנה שהסנהדרין יושבים ואומרים נעשה ראש השנה בשני בשבת או בשלישי בשבת, מיד הקב"ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וראו אם גזרו התחתונים וגמרו, ומשיבין לו רבונו של עולם כך גמרו שיהא ראש השנה ביום פלוני, מיד הקב"ה יושב באותו היום עולמו... (מזמור ד)

דבר אחר על מות לבן אמר שלמה (שיר ח') השבעתי אתכם בנות ירושלים חולת אהבה, חולי שאינה של מעים ולא של ראש, ממה אני חולה מאהבתו, הוי (שם ב') כי חולת אהבה אני, ולא אהבה בלבד, אלא שנאמר לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, אי זו אומה בעולם שאמר לה הקב"ה רדי לים וירדה אלא זאת, אמר דוד עד מתי הבן אוהב את אביו... (מזמור ט)

א"ר יוחנן לבן מלכים שנתן לו לטעון בעובי הקורה וראה אביו אותו אמר להם הבו עלי כל מה דאתון בעיין ואנא טעין, כך אמר הקב"ה גלו עונותיכם ואנא טעין. יצילהו כי חפץ בו, אמר ריש לקיש בשלש לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל, בדביקה בחפיצה בחשיקה, בדביקה (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיהם, בחפיצה (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ, בחשיקה (דברים ז') חשק ה' בכם, ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית ל"ד) ותדבק נפשו, שכם בני חשקה נפשו... רבי אבא בר אלישע מוסיף עוד תרין, באהבה, (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה', בדבור (ישעיה מ') דברו על לב ירושלים, ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע, (בראשית ל"ד) ויאהב את הנערה על לב הנערה. (מזמור כב)

...כל מקום שקראו ישראל להקב"ה ענה אותם, קראוהו במצרים ענה אותם, שנאמר (שמות ג') ואת צעקתם שמעתי, על הים ענה אותם, שנאמר (שם י"ד) מה תצעק אלי, במדבר ענה אותם, שנאמר (במדבר כ"א) וישמע ה' בקול ישראל, נכנסו לארץ וקראוהו ענה אותם, שנאמר (שמואל א' ט') ויזעק שמואל אל ה'. ואף בימי שלמה, שנאמר (מ"א ח') ויהיה ככלות שלמה להתפלל, ואף עכשיו שגילינו ענה אותנו, שנאמר (איכה ג') קראתי שמך ה' מבור תחתיות קולי שמעת, ואף עכשיו שאנו בקצה הארץ אליך אקרא, וא"ל הקב"ה מקצה הארץ קראתם אותי, כשהייתם בארץ לא קראתם אותי... (מזמור סא)

לבני קרח מזמור יסודתו בהררי קדש אוהב ה' שערי ציון, אמר הקב"ה אוהב אני שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות. ד"א זה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ד) עניה סוערה לא נוחמה, אמר ר' יצחק עניה ממעשים, סוערה מטולטלת שטלטלתי אותם בעולם הזה, כענין שנאמר (יונה א') ויהי סער גדול בים, לא נוחמה אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה אני מייסר אותך, (ישעיה נ"ד) ויסדתיך בספירים מרביץ בפוך אבני כחלא... (מזמור פז)

...ומהו מבקש מכם, השתחויות, שנאמר בואו נשתחוה ונכרעה, כי הוא ה' אלקינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, אימתי אנו עמו, כשאנו צאן מרעיתו שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אבל כשאנו אריות הוא שונא אותנו, שנאמר (ירמיה י"ב) היתה לי נחלתי כאריה ביער. (מזמור צח)

וישראל אוהבין להקב"ה שהוא ישמע תפלתן, לכך אהבתי כי ישמע ה', אמרה כנסת ישראל אוהבת אני אותך, אני חולה, שנאמר (שיר ב') כי חולת אהבה אני, ואיני חולה לא מכאב לב ולא במיחוש ראש אלא חולת אהבה, שנאמר כי חולת אהבה, אוהבת אני אותו ואוהבת את ביתו, שנאמר (תהלים כ"ו) ה' אהבתי מעון ביתך, ואין אדם יודע את האהבה שאהבתו מה היא, שנאמר (שיר ח') כי עזה כמות אהבה, וכתיב (שם) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שאהב, אבל (תהלים ס"א) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', אומר להם אתם אוהבים אותי ואני אוהב אתכם, שנאמר (דברים ז') כי מאהבת ה' אתכם, וכתיב (שם) ואהבך וברכך והרבך. כי ישמע, אמר להם הקב"ה (שיר ב') השמיעני את קולך, למה כי קולך ערב, וכתיב (שם ח') היושבת בגנים שאשמע תפלתכם, ואף אני מבקש שתשמעו לי, (דברים כ"ח) והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך אם שמעת תהיה נשמעת, שנאמר (ישעיה נ"ח) אז תקרא וה' יענה.

את קולי תחנוני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, אפילו כל אומות העולם קוראין אותך הנח אותם ושמע תפלתי, לכך את קולי תחנוני וכן עשה הקב"ה, כי הטה אזנו לי, אין האזנים של מעלה כרויות אלא לשמע תפלתי בלבד, שנאמר (תהלים מ' אזנים כרית לי, וכתיב (שם י"ז) הטה אזנך לי ובימי אקרא... (מזמור קטז)

מן המצר קראתי י-ה, מהו מן המצר, בכל לשון שישראל קוראין להקב"ה הוא עונה אותם, קראוהו בשד-י, שנאמר (בראשית כ"ח) וא-ל ש-די יברך אותך, וענה אותם בש-די, שנאמר (שם ל"ה) אני אל ש-די פרה ורבה, קראוהו באלקים, (שם ט"ז) ה' אלקים מה תתן לי, וענה אותם באלקים, (שמות ב') ותעל שועתם אל האלקים, קראוהו בה', ונצעק אל ה', וענה אותם בה', וישמע ה' את קולנו, קראוהו בי-ה, מן המצר קראתי י-ה, וענני במרחב י-ה, וכן הוא אומר כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו. (מזמור קיח)

אמר משה כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, בכם בחר ה' אלקינו אין כתיב כאן, אלא בך בחר ה' אלקיך, אפילו אחד מכם חביב לפני הקב"ה מכל העכו"ם. וכן ישעיה אמר (ישעיה מ') כל הגוים כאין נגדו, לכך נאמר בך בחר ה' אלקיך, הוא בחר בכם ואתם בחרתם בו, וכן הוא אומר (תהלים קל"ה) כי יעקב בחר לו י-ה וגו', ה' בחר ביעקב ויעקב בחר בה', וכן הוא אומר (שיר ו') אני לדודי וגו', הוא אומר לכם חלקי אתם, ואתם אומרים לו (איכה ג') חלקי ה' אמרה נפשי, וכן הוא אומר חלקי ה' אמרתי, והקב"ה אומר להם חלקי אתם ושלי אתם, ומה אני מבקש מכם, דברים, שנאמר (דברים ו') והיו הדברים האלה וגו', וכן הוא אומר ושמתם את דברי אלה וגו'. (מזמור קיט)

תנא דבי אליהו רבא:

משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו וגו' (שיר א') זו היא כנסת ישראל שנמשכה אחר הקב"ה שנאמר (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, אהבה רבה אהבתיך לא נאמר, אלא אהבת עולם אהבתיך, שמא תאמר אהבת הקב"ה שלש שנים או אהבת עשר שנים או אהבת מאה שנים, לכך נאמר אהבת עולם אהבתיך, לכן נאמר משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו משל למלך שהיה יושב על כסאו והיו עבדיו עומדין לפניו, ונתן עיניו במי שהיה אוהבו, תפסו בידו והכניסו בחדרי חדרים שלו, כך הקב"ה הביא את ישראל לחדרי חדרים, מה שלא הביא לכל אומה ולשון, לכך נאמר הביאני המלך חדריו. (פרק ו)

ולמה בית ישראל דומין בעולם הזה אצל אביהם שבשמים, למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה, עמד ובנה בתים הרבה ופלטרין הרבה ומישרים הרבה שאין להם סוף, העלה המלך דבר על דעתו, ואמר אצרוף את עבדי ואת בני מי הוא שאוהבני וירא ממני, ומי שירא ממני ואינו אוהב אותי. מה עושה המלך, עומד ובונה מבוי שהוא ד' אמות על ד' אמות, ועושה בתוכו חצר שהוא ד' טפחים על ד' טפחים, ועושה בתוכו פשפש קטן שהוא יוצא למישרים גדולים להקביל מתוך הפשפש קטן פניו של המלך, ובני המלך ועבדיו באים ועומדים בחצר ובמבוי, והמלך יודע בדעתו מי אוהבו וירא ממנו ומי שירא ממנו ואינו אוהבו, האוהב והירא מן המלך מצער גופו ונכנס בפשפש קטן שהוא יוצא למישרים גדולים להקביל פני המלך, והירא מן המלך ואינו אוהבו עומד בחצר ובמבוי ואינו מצער גופו לכנוס בפשפש קטן. וכך אמר להם הקב"ה לישראל, בני, מה עשיתם, באתי אני להקביל פניכם, ואתם לא באתם להקביל פני, שנאמר (שיר ה) היושבת בגנים וגו'... (פרק טז)

אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, ותהיה לך קורת רוח מישראל, עברתי בכל מקומות מושבותם של ישראל, וראיתי כל הדברים המכוערים ודברים שאינם ראויין שעשו ישראל, אף על פי כן לא שמרת אתה להם שום קנאה ונקמה ולא התגאית אתה עליהם ודברי תורתך לא מנעת מפיהם, אלא זכרת להם הטובות שעשו לפניך ולא הרעות שעשו לפניך, ואמרת להם על ידי ישעיהו, (ישעיה ס"ה) לא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב כי אם שישו וגילו עדי עד וגו', וכשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם עול מלכות שמים בנדבה, אף הוא ירד משמי השמים העליונים, ממקום כבוד גדלו ותפארתו וקדושתו, וישכן שמו הגדול עמהם בנדבה, שנאמר (שם ל"ב) ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום. (פרק יז)

ברוך המקום ב"ה שרחמיו הם מרובין על ישראל לעולם, אף על פי שסרחו במעשיהם לפני הקב"ה והקב"ה כועס עליהן, אף על פי כן רחמים שלו עליהם בכל יום תמיד, שנאמר (תהלים פ"ט) חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי, וכן הוא מפורש בקבלה על ידי ישעיהו הנביא, (ישעיה מ"ג) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו וגו'... בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו וגו', אין לי אלא צרת ציבור, צרת יחיד מנין, תלמוד לומר (תהלים צ"א) יקראני ואענהו וגו', אם כן למה נאמר בכל צרתם לו צר, אל תיקרי לו צר, אלא לי צר, שנאמר (ישעיה מ"ט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר...

דבר אחר שפכי כמים לבך וגו', ומה תלמוד לומר, אלא לפי שרחמיו של הקב"ה מרובין על ישראל לעולם, בין על הרשעים שבהן בין על הצדיקים שבהן, ומנין, תדע לך שכן הוא, צא ולמד מדוד מלך ישראל, שמאהבה שאהב אותו ומשמחה ששמח בו שיגר לו דברים ביד נתן הנביא... (פרק יח)

אבי שבשמים, את בריתך שכרת עם הראשונים עם הג' צדיקים אברהם יצחק ויעקב זכור, כמה עניים ואביונים שיש בהן בישראל, ועוסקין בתורה בכל יום תמיד, אבי שבשמים זכור מה שכתבת לנו בתורתך, (ויקרא י"ט) לא תעשוק את רעך ולא תגזול, גם כתבת לנו בתורתך (שם כ"ה) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, אבי שבשמים זכור כמה פיסחים וכמה סומים יש בהן בישראל שאין להם מזונות, ואפילו הכי נותנין שכר למלמדים שילמדו עם בניהם תורה, אבי שבשמים זכור לישראל שהם קנינך אשר מעולם, שנאמר (דברים ל"ב) הלא הוא אביך קנך וגו', אבי שבשמים זכור כמה אלמנות ויתומים שיש בהם בישראל שעוסקין בתורה ובמצות בכל יום תמיד, אבי שבשמים זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה... (פרק יט, וראה שם עוד)

...אף הקב"ה אמרו לפניו מלאכי השרת והנביאים, רבונו של עולם, אל תתן עמך ונחלתך בידי עכו"ם, ואל תמסור את בניך ביד נבוכדנצר הרשע שונאך. עבר הקב"ה על דברי מלאכי השרת והנביאים ומסר את בניו ביד נ"נ הרשע, מה עשה נ"נ הרשע, עמד והחריב את ירושלים ושרף את בית המקדש, והגלה את ישראל לבבל, והרג את הטובים בחרב, אמר הקב"ה אני לא צויתי לאותו הרשע לעשות כל כך הרבה רעה אלא מעט רעה יעשה לישראל משום שעברו על דברי התורה, והוא עשה עמהם לפנים משורת הדין, שנאמר (שופטים ג') ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וגו', ואומר (ישעיה נ"ב) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם, משליו יהילילו נאם ה', ותמיד כל היום שמי מנואץ. (פרק ל)

בא וראה כמה רחמיו של הקב"ה מרובין על ישראל לעולם, אפילו אם כל ימיהם היו עובדים ע"ז, וכיון שהם עושין תשובה קלה הוא בוכה עליהם מיד, לפי דרכך אתה למד שבכל דור ודור שהקב"ה מוצא בני אדם צדיקים וחסידים הוא טופח שתי ידיו זו על זו ונותנן כנגד לבו ובוכה עליהן בין בסתר בין בגלוי, ומפני מה הוא בוכה עליהן בסתר, לפי שהוא גנאי לארי שיהא בוכה לפני שועל, וגנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו... (שם)

אבי שבשמים גלוי וידוע הוא שאתה יושב ומצפה להן לישראל מתי יגיעו ימות בן דוד ותמצא בישראל מהן בעלי מקרא, ומהן בעלי משנה, מהן בעלי משא ומתן באמונה, מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה, כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם, ויחזור ויתקיימו לפניו שתי שורות של מלאכי השרת העומדים לפניו ויאמרו שירה לפניו... (פרק לא)

תנא דבי אליהו זוטא:

היאך אתה אומר אני נושא להם פנים לישראל, ועוד והלא כבר נשאו לפני פנים גם כן הם ואבותיהם, במה שבטלו כל ע"א שבעולם וקדשו את שמי בעולם. דבר אחר, היאך אתה אומר למה אני נושא להם פנים לישראל, והלא כבר נשאו לי פנים גם כן הם בהר סיני במה שקבלו את תורתי בלבב שלם, ולא באו עלי במרמה כמו העכו"ם כי אם באמת ובלב תמים. דבר אחר היאך אתה אומר למה אני נושא להם פנים לישראל והלא כבר נשאו לי פנים הם גם כן, כי בשעה שיצאו ישראל ממצרים טענו את המצוות, ועוד שהם מלמדין את התורה ועומדין אגודות אגודות ועוסקין בתורה ונותנין שכר למלמדים שילמדו בניהם את התורה, אם כן היאך אתה אומר שיש לפני חלול השם בדבר הזה... (פרק כג)

דבר אחר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו', ר' יוסי הגלילי אומר יתברך שמו הגדול של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא מחבב את ישראל יותר ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת אומרים שירה לפניו עד שאומרים ישראל שירה תחלה למטה, שנאמר (איוב ל"ה) ברן יחד כוכבי בקר, ואחר כך ויריעו כל בני אלהים. וכיון שמגיע ראש השנה אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה אתה עושה חסד עם אומה זו ואתה נושא להם פנים כמו אדם שעושה חסד עם חבירו ונושא לו פנים, ואומר להם הקב"ה בזכות חסד אברהם אביהם אני נושא להם פנים, ואני עושה עמהם חסד. ואומרים המלאכים לפניו, למה אתה נושא להם פנים בשביל אברהם אביהם, ואמר להם הקב"ה בשעה שנתן לו לאברהם תרח אביו הרבה אלהות ואמר לו לאברהם לך ומכור אותם בשוק, והלך אברהם ושבר אותם והיה מבטל לכל ע"א שבשוק מן העולם, וקידש את שמי בעולם... (פרק כח)

מדרשים:

תביאמו ותטעמו, ישתבח שמו של הקב"ה שמרוב אהבה שאהב את ישראל קרא להם בני בכורי, בא וראה כמה חסדיו של הקב"ה, עבד לובש את רבו אבל הקב"ה לובש את ישראל, שנאמר ואלבישך רקמה. עבד רוחץ את רבו אבל הקב"ה רוחץ את ישראל, שנאמר וארחיצך במים... ועל כל זאת הטובה כשגלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה. גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר ושמתי כסאי בעילם, גלו לבבל שכינה עמכם שנאמר למענכם שולחתי בבלה. ועתיד הקב"ה להחזיר את ישראל להר קדשו, שנאמר והביאותים אל הר קדשי וגו'. (מדרש ויושע)

...אמרה להן אותן שמכה אותן בחמתו ובכל כוחו הוא מכה אותן, אבל לי כשמכה אותי לפי כוחי הוא מכה אותי לפיכך אני יכולה לעמוד, כך אמר הקב"ה (מלאכי ג') כי אני ה' לא שניתי וגו', לא הכיתי לאומה ושניתי לה, כמו דורו של אנוש, דכתיב (עמוס ה') הקורא למי הים וגו'... אבל אתם ואתם בני יעקב לא כליתם, שנאמר (איכה ג') אך בי ישוב וגו' הופך ומתהפך בהן בכל שעה ושעה, שנאמר (עמוס ג') רק אתכם ידעתי וגו'. אמר הקב"ה קשה כח של ישראל שחיצי כלין ואתם לא כליתם, דכתיב (דברים ל"ב) אספה עלימו וגו' חיצי כלו ואתם לא כליתם... אמרו ישראל לאומות העולם אומר אני לכם במה אנו מתנחמין ולמה אנו יכולין לעמוד בזעפו מפני שמכה אותנו וחוזר מיד ובורא אותנו בריה חדשה... (אגדת בראשית פרק ח)

...אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשיבקש לדון את ישראל על מה שחטאו הוא מושיב את אבותם אצלן כדי שבשבילם יתמלא עליהם רחמים, שנאמר (מלכים ב' י"ג) ויחן ה' אותם וגו', בזכות מי, למען בריתו וגו', וכן משה אומר (דברים ד') לא ירפך ולא ישחיתך, לא ירד לבור שחת, בזכות מי, ולא ישכח את ברית אבותיך, לכך נאמר שב לימיני... (שם פרק ל)

...זש"ה (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לא צר, לו קרי, כשישראל עושין רצונו של הקב"ה בכל צרתם לו צר, וכשאינן עושין רצונו של מקום בכל צרתם לא צר. וכן את מוצא במצרים שעשו תבן וקש ונגלה למשה בסנה, הן עושין לבנים ונראה למשה כביכול ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, למה שכתוב (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה... (שם פרק עא וראה שם עוד)

משל למלך שקרא למטרונה שלו ולא ענתה אותו, כעס ויצא לו למדינת הים, התחילה פורשת בספינות בימים ובנהרות ובמדברות חוזרת לראות דמותו ולא מוצאה. והמלך שומע ומשחק עליה ואומר, כשהייתי אצלה בקיטון וקראתי אותה לא השגיחה עלי ועכשיו היא מחזרת בכל העולם, אף אני איני משגיח בה. כך אמר הקב"ה כשהייתי בבית עמהם אמרתי להן שמעו דבר ה' ולא הטיתם את אזנכם... הריני יוצא מכם, שנאמר (ירמיה ח') הה' אין בציון וגו', והן משוטטין בימים ובנהרות ובמדברות ומבקשין דבר, שנאמר (עמוס ח') ונעו מים ועד ים וגו'... אבל אם תשמעו תשבו בשלום ותחיו, שנאמר (ישעיה נ"ה) שמעו ותחי נפשכם. (שם פרק עג)

...אמר להם משה עד שלא בחר אתכם נתודע שמו על ידכם, אתה הראית לדעת. וכן הקב"ה לא היה אדם יודע שהוא א-לוה בכל העולם, שנאמר (ירמיה י') שפוך חמתך וגו', משעה שבחר אתכם נתודע שמו על ידכם, אתה הראית לדעת. וכן את מוצא בפרעה... ויאמר פרעה מי ה'... כיון שבאו בים היו השבטים מתיראין לירד, מיד נתן נפשו שבטו של יהודה וירד לים, שנאמר (תהלים קי"ד) היתה יהודה לקדשו, מאותה שעה נתודע שמו של הקב"ה בכל העולם... הוי (תהלים ע"ו) נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו. (שם פרק עד)

רם על כל גוים ה' וכי על ישראל אינו רם, הוי אומר רם על הרמים. משל למה הדבר דומה לרועה שהיה לו בן והיו קורין אותו בנו של רועה. נעשה איפרכוס והיו קורין אותו בנו של איפרכוס, נעשה מלך והיו קורין אותו בנו של מלך, וכל זמן שמתגדל בנו מתגדל עמו. כך ישראל מתגדלים תמיד באביהם שבשמים, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם. ואף הקב"ה מתגדל בהם, שנאמר ואומר לך עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (מדרש הלל)

ילקוט המכירי:

כתוב אחר אומר כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב (תהלים צ"ד י"ד), וכתוב אחר אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול (ש"א י"ב כ"ב), אמר שמואל בר נחמני, פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו, ופעמים שהוא עושה בעבור שמו הגדול, א"ר איבו כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל זכאין בעבור שמו הגדול, ר' ראובן אמר לעולם הוא עושה בעבור שמו הגדול, שנאמר למעני למעני אעשה כי איך יחל וגו'. (ישעיה פרק מח)

ילקוט שמעוני:

...אמרו לפניו, רבונו של עולם, מה עשה לך העם הזה שאתה כל כך מחבבו, אמר להם ביום ראשון בראתי שמים ומתחתים, שנאמר הנוטה כדוק שמים, אף הם אני משרה שכינתי ביניהן, שנאמר ועשו לי מקדש. בשני הבדלתי בין מים למים, אף הם, והבדילה הפרוכת לכם. ביום השלישי בראתי דשאים וזרעים, אף הם אוכלין ירקות בליל פסח ומביאין לחם הפנים. ברביעי בראתי מאורות, אף הן ועשית מנורת זהב. בחמישי בראתי עופות, אף הן והיו הכרובים פורשים כנפים. בששי בראתי אדם, אף הן בזאת יבא אהרן לשמש לפני. (בראשית פרק ב, יז)

ונתתי לך ולזרעך אחריך, ר' יודן אמר חמש, אם מקבלין בניך אלקותי אהיה להון לאלקים ולפטרון, ואם לאו לא אהיה להון לאלקים ולפטרון, אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלקותי, ואם לאו אין מקבלין אלקותי, אם מקיימין בניך את המילה הן נכנסין לארץ, ואם לאו אין נכנסין לארץ, אם מקיימין בניך את המילה אהיה להן לא-לוה ולפטרון, ואם לאו לא אהיה לפטרון, שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלקותי, ואם לאו אין מקבלין אלקותי. (שם פרק יז, פב)

כתיב ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד, א"ר שמעון בן חלפתא למה הדבר דומה, למלך שנשא מטרונא והכניסה לו שני אריסין, אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין, אבדה מטרונה את שלה, אף המלך נטל את שלו, לאחר ימים עמדה מטרונה וקשטה עצמה והביאה שני אריסין, אף המלך מביא את שלו. אמר המלך אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשה של מטרונא. כך את מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין, חסד ורחמים, שנאמר אשר יצוה וגו', אף הקב"ה זקף להם כנגדן שני אריסין, חסד ורחמים, שנאמר ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד, ואומר ונתן לך רחמים וגו'. אבדו ישראל את שלהן, שנאמר ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הגיעו, אף הקב"ה נטל את שלו, שנאמר כי אם אספתי את שלומי מאת העם הזה, את החסד ואת הרחמים. עמדו וכשרו עצמן והביאו אותן ב' אריסין, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, אף הקב"ה מביא את שלו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה, וחסדי מאתך לא ימוש וגו', אמר אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשן, שנאמר וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. (שם פרק יח, פג)

ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משתעבדים בישראל, שנאמר הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגו', כביכול אני עמהם. ירידה חמישית ירדה לסנה, שנאמר וארד להצילו מיד מצרים, הניח כל ההר ושכן בתוך הסנה והסנה כולו צרה וצוקה וכולו קוצים ודרדרים, ולמה שכן עליו, שראה לישראל בצרה גדולה, שנאמר בכל צרתם לו צר. (שמות פרק ד, קעא)

החדש הזה לכם, א"ר יהושע בן לוי משל למלך שנשבה בנו ולבש נקמה והלך ופדה את בנו, והיו מונין איפטיא לפדיון בנו, כך אמר הקב"ה היו מונין איפטיא ליציאת מצרים. החדש הזה לכם, למלך שנשא נשים הרבה ולא כתב להם לא גמיקון ולא איפטיא, וכיון שנשא אשה בת טובים כתב לה גמיקון וכתב לה איפטיא... כך אמר הקב"ה כיון שבראתי את עולמי היו אומות העולם אומרים לא נתתי להם לא חדש ולא שבת, וכיון שעמדו ישראל נתתי להם ראשי חדשים ועבור שנים, לכך נאמר החודש הזה לכם. א"ר ברכיה החדש הזה לכם, אם זכיתם אתם מונין למלאותו, ואם לאו אתם מונין לפגמו, למלאותו אברהם יצחק יעקב ויהודה... שלמה, וישב שלמה על כסא ה' למלך, הא סיהרא על מליא. לא זכיתם אתם מונין לפגמו, רחבעם אביה אסא יהושפט... צדקיהו, ואת עיני צדקיהו עור, הא סיהרא על פגמא. (שם פרק יב קצ)

...רבי אומר, ה' ילחם לכם, המקום יעשה לכם נסים וגבורות ואתם תהיו עומדין ושותקין אמרו ישראל למשה, משה רבינו מה עלינו לעשות, אמר להם אתם תהיו מפארין מרוממין ומשבחין וכו'... (שמות פרק יד, רלג)

ה' איש מלחמה, ר' יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה, מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זין, נגלה עליהן כגבור חגור חרב, שנאמר חגור חרבך על ירך גבור, נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב... (שם פרק טו, רמו)

למה לא נכתבו עשרת הדברות מתחלת התורה, משלו משל למה הדבר דומה, למלך שנכנס למדינה, אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו כלום עשית לנו טובה שתמלוך עלינו, מה עשה בנה להם את החומה והכניס להם את המים, עשה להם מלחמות, אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, הגיז להם את השלו, העלה להם את הבאר, עשה להם מלחמת עמלק, אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו הן הן. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה, הושוו כולן לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה, ולא עוד אלא שהיו משתעשעין זה על זה, וכשנגלה הקב"ה עליהם לכרות ברית עמהן על הסתרים, שנאמר הנסתרות לה' אלקינו, אמרו לו על הגלוין אנו כורתין ברית עמך ואין אנו כורתין ברית עמך על הנסתרות, שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מסתכן בו. (שם פרק כ, רפו)

את פני האדון ה' אלקי ישראל, למה נאמר, והלא כבר נאמר אל פני האדון ה', ומה תלמוד לומר אלקי ישראל, אלא על ישראל ייחד שמו ביותר, כיוצא בו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והלא כבר נאמר ה' אלקינו, ומה תלמוד לומר ה' אחד, אלא עלינו ליחד שמו ביותר... כיוצא בו שמעה עמי ואדברה וגו', אלקים אני לכל באי עולם, אף על פי כן לא יחדתי שמי אלא על עמי ישראל. (שם פרק כא, שנז)

ויקחו לי תרומה... אלא שחומד לישראל לשרות שכינתו בהם כאב שמחמד לבניו, לכך נאמר ויקחו לי, והרי דברים קל וחומר, ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר הקב"ה דבר אל בני ישראל בלשון פיוס, כמה דאת אמר דברו על לב ירושלים, האומות שהן דוחקין לישראל ונוטלים ממונם על כרחן מה תהא עליהן, כל מי שנוטל ממון כשופך דמים... (שם פרק כה, שסג)

ויקחו לי, אמר הקב"ה לישראל התורה היתה שלי, למען תהיה תורת ה' בפיך, והמשפט שלי, שנאמר כי המשפט לאלקים הוא, נטלתם אותם קחו אותי עמהם, הדא הוא דכתיב ויקחו לי. (שם שם שסד)

אם לוא יגיד ונשא עונו, אמר להם הקב"ה, אם לא תגידו בגוים אלקותי אני פורע מכם, אימתי, כשיאמרו דרשו אל האובות וגו', אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר, רבי יוחנן וריש לקיש אמר הקב"ה אם לא יאמרו ישראל לעובדי אלילים כדבר הזה אין לו שחר על עצמו אינו מזריח אורה.... (ויקרא פרק ה, תעא)

...כך אלו נמשלו ישראל לטומאת המת אין השכינה חוזרת עליהם לעולם, אבל לנדה נמשלו שהכהן עמה בבית ואינו חושש, כך השכינה שורה עם ישראל אף על פי שהן טמאים, שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם. (שפ פרק טו, תקעא)

זהו שאמר הכתוב ויגבה ה' צב-אות במשפט, והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, הוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל, שנאמר אני ה' מדבר בצדקה, אמר הקב"ה לישראל אני מתקדש בכם, שנאמר כי בראותו ילדיו וגו', וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר, אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם, שנאמר קדשים תהיו כי קדוש אני, אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסין ומקדישין אותי בכם והיו אומרים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם... (שם פרק יט, תרד)

אם בחקותי וגו', מלמד שהמקום מתאוה שיהו ישראל עמלים בתורה... (שם פרק כו, תרעא)

...כך כשפדה הקב"ה את זרע אברהם לא פדאן לשם בני חורין אלא לשם עבדים, כשיגזור ולא יהו מקבלין עליהן אומר להם עבדי אתם. כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, כגון שבת ועריות וציצית ותפילין, התחילו ישראל להיות מנתקין, אמר להם עבדי אתם על מנת כן פדיתי אתכם שאהיה גוזר ואתם מקיימים... (במדבר פרק טו תשנ)

לא הביט און ביעקב, אמר בלעם אינו מסתכל בעבירות שבידם אלא במצוות שלהם, אמר ליה לכה נא ארה לי, פרדס שאין לו שומר הגנב יכול להזיקו, או אם ישן לו השומר הגנב נכנס, ואלו ישראל, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והיאך אני יכול להזיקן... כתועפות ראם לו, כך הוא מדתו, חטאו קימעא מורידן כעוף, שנאמר אפרים כעוף יתעופף, זכו למעלה מעלן ומרוממן כעוף, שנאמר מי אלה כעב תעופינה. (שם פרק כג, תשסח)

שוכן בתוך בני ישראל, יכול בתוך מאה בתוך אלף, תלמוד לומר בתוך בני ישראל, ויש אומרים בתוך כל שבט ושבט, ויש אומרים בכל השבטים... תלמוד לומר בתוך בני ישראל, בשעה שבני ישראל בארץ ולא בשעה שהן בחוצה לארץ. (שם פרק לה, תשפח)

בעבר הירדן בגיא, מה תלמוד לומר בית פעור, ללמדך שאפילו ישראל בגומא התחתונה נתונים הקב"ה עושה מלחמתן... למכה מלכים גדולים ללמדך שהיינו בגומא התחתונה והוא עומד לנו, שנאמר שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו. (דברים פרק ד, תתכט)

דבר אחר משל לחכם שהיה לו בן והיה מעלה לו שתי סעודות בכל יום, אחת בבקר ואחת בערב, אחר ימים ראה החכם את בנו שהעני ולא היה יכול לעשות כשם שהיה למוד, קרא לו אביו ואמר לו, בני יודע אני שאין בך כח לאותן שתי סעודות שהיית מביא לי, איני מבקש ממך אלא שתהא שומע אותי דורש בבית הכנסת ב' פעמים ביום, והוא ערב לי כאותן שתי סעודות שהיית מעלה לי. כך אמר הקב"ה לישראל, לשעבר הייתם מקריבין לי שתי פעמים ביום את הכבש אחד תעשה בבקר וגו', וגלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד ליחרב, ומכאן ואילך אי אתם יכולין להקריב קרבנות, אלא מבקש אני תמורתן של קרבנות שמע ישראל בבקר שמע ישראל בערב, ועולה לפני יותר מכל הקרבנות... (שם פרק ו, תתלה)

...לפי שאומר להם הקב"ה לישראל, בני, נשבע אני בכסא הכבוד שלי שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויתנו כספם וזהבם מחמדיהם הטובים ויאמרו תן לנו כתר בית אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם אפילו דבר קל מבזתה של תורה. שוב נשבע הקב"ה לישראל בכסא הכבוד שלו, שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויבנו לי בית המקדש יותר מכם, ויאמרו תן לנו כתר אהרן וכתר בית דוד, איני נותן להם דבר קל מבזתה של תורה, לכך נאמר מים רבים וגו'. (שם תתלז)

ראה שחבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת, כיצד, נקראו העליונים מלאכים, ונקראו ישראל מלאכים, שנאמר ברכו ה' מלאכיו, קרא עליונים קדישין, שנאמר ומאמר קדישין שאילתא, וישראל קדושים, ואמרת אליהם קדושים תהיו, ומי חביב יותר, מי שהקב"ה ביניהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל. נקראו העליונים עומדים, שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, וישראל נקראו עומדים, שנאמר אתם נצבים היום, ומי חביב יותר, מי שהקב"ה משבח עמידתו, שנאמר כן יעמד זרעכם ושמכם. נקראו העליונים אלהים, ויראו בני האלהים את בנות האדם, וישראל נקראו אלהים, אני אמרתי אלהים אתם. נקראו העליונים בנים, ידמה לה' בבני אלים, וישראל נקראו בנים, בני בכורי ישראל, ומי חביב יותר מישראל שהם עמוסין מן הקב"ה, שנאמר העמוסים מני בטן... (שם פרק יג, תתצ)

...וכתיב כי אני ה' אוהב משפט, נתן את המשפט לישראל, ואמר הקב"ה כשאתם משמרים את הדין אני גבוה, שנאמר ויגבה ה' צב-אות במשפט, ומשרה שכינתי ביניכם, שנאמר והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, ואני גואל אתכם, שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות... משל למסילה שלא היה בה מילין והיו בני אדם הולכין וטועין בה, אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין שיהיו בני אדם רואין את המילין, כך אמר הקב"ה למשה, פנה את הדרך לפני ישראל ועשה להם שופטים שיהיו מורין להם ולא טועים מן התורה... (שם פרק טז, תתקז)

כתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזב, אמר רבי שמואל בר נחמני פעמים שהוא עושה בעבור שמו הגדול, ופעמים שהוא עושה בעבור שמו ונחלתו, בחוצה לארץ בעבור שמו ונחלתו, בארץ בעבור שמו הגדול, אמר רבי ראובן לעולם הוא עושה בעבור שמו הגדול, הדא הוא דכתיב למעני למעני אעשה לכם בית ישראל. (שמואל א פרק יב, קיז)

ר' אבהו ור' שמעון בן לוי הוו עלין להדין קסרין, אמר ליה ר' אבהו לר"ש בן לוי מה אנן עלין למדינתהון דמחרפיא ומגדפיא, נחת ר"ש בן לוי מן חמריה וספא ליה חלא ויהב ליה בפומיה, אמר ליה מהו כן, אמר ליה אין הקב"ה רוצה במי שאמר דלטוריא על ישראל, דכתיב אל תראוני שאני שחרחורת, וכתיב אל תלשן עבד אל אדוניו. (מ"א פרק יט, ריח)

למה הדבר דומה, לבעל הבית שהיה לו בן והכעיסו הבן, עבר אביו וראה את הלבלר יושב, ואמר לו לך כתוב שאני כופר בבני, והלך וכתב ולא היו שם עדים ולא חכם, אחר זמן הלך הבן ונפל לרגלי אביו ובקש הימנו וקבלו, ואחר כך עבר אביו אצל אותו הלבלר ואמר לו מה לך הנחת אגרת שכתבת לכפור בבנך, ואמרת לי הבא עדים וכתוב שאני כופר בבני, אמר לו שמא אמרתי לך בכעסי אכפור כי חס לי, וכי יש לי אחר בעולם אלא הוא. אין אני כופר בבני, שמא מרמה אתה אותי. כך הכעיסו ישראל להקב"ה, וקרא לישעיה ואמר לו כתוב שאני כופר בבני, התחיל כותב שמעו שמים וגו', למה כופר אני בהן שהן הכעיסו אותי, בנים גדלתי ורוממתי וגו' ידע שור קונהו וגו'. אחר זמן בקשו ישראל מן הקב"ה וקבלן, אותו הפה שאמר והם פשעו בי חזר ואמר מחיתי כעב פשעיך וגו' וקבלן, שנאמר שובה אלי כי גאלתיך. אמר לו ישעיה רבון כל העולמים אין אתה חותם על מה שכתבת לכפור בבניך, אמר לו הקב"ה איני כופר בבני, שמא דמית אותי, שנאמר וביד הנביאים אדמה. (ישעיה פרק א שפה)

ישושום מדבר וציה, בשעה שהקב"ה מגלה שכינתו על ישראל אינו נגלה עליהם בפעם אחת מפני שלא יוכלו לעמוד באותה טובה, ובפתע פתאום ימותו, צא ולמד מיוסף... אלא מה הקב"ה עושה, נגלה עליבם קימעא קימעא, בתחלה משיש את אחרים, שנאמר ישושום מדבר וציה... ואחר כך המה יראו כבוד ה'. (שם פרק לה, תמא)

מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה, והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל... עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ועכשיו אתם באים לנחמני... מיד הולכים כלם לפני הקב"ה ואומרים, רבונו של עולם אינה מקבלת ממנו תנחומין, שנאמר עניה סוערה לא נוחמה. אמר להם הקב"ה אני ואתם נלך וננחמנה, הוי נחמו נחמו עמי, אין ראוי לילך אלא אני בעצמי מפני שעברתי על מה שכתוב בתורתי לא תעבוד בבכור שורך, ולישראל קראתי בני בכורי ישראל, ואמרתי להם הביאו צואריכם בעול מלך בבל... מיד ילך הקב"ה אצלה ויאמר בתי כל כעס זה למה, אומרת לפניו רבונו של עולם ולא בדין אכעוס שהגליתני בין האומות וקללתני קללות רעות ולקיתי עד שנעשו פני כשולי הקדירה, ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול. אומר לה הקב"ה כנגד זכיות שעשית חובות עליך, שעברת על מה שכתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך, ואת כתיב בך אב ואם הקלו בך... אמרה לפניו רבונו של עולם כיון שהגליתני בין האומות בדין הוא שלא אשמור שבת ואקיים המצות שלך, אמר לה בתי הגיע זמנך להגאל, מיד אומרת לפניו, רבונו של עולם איני מתנחמת עד שתראנו באותן הרשעים שצערוני וחרפו את שמך, מיד אמר לה בתי חייך אני מביא אותם ונפרע מהם בפניך עד שאוכלים את בשרם... מיד אומרת מי יתנך כאח לי, כאיזה אח, כקין להבל והלא הרגו... אלא כיוסף לאחיו. (שם פרק מ, תמג)

כי הוא טרף וירפאנו, למי שעלתה לו מכה וקרעה הרופא, כיון שראה שלא נתרפאה מכתו הוא מחזר אחר רופאים אחרים ולא היה מוצא לו רפואה, אמרו לו לך אצל הרופא שקרע לך המכה והוא מרפא אותך. כך אמר הנביא כל מה שאתם מפליגים מן הקב"ה הנחמות רחוקים מכם, אלא עשו תשובה והקב"ה גואל אתכם, הוא שהכה הוא שמרפא. (הושע פרק ו, תקכב)

וקבצתי את כל הגוים... כך וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן להודיע חבתן של ישראל לפני עובדי אלילים שיהיו נוהגים עמהם בכבוד, ולא די שלא נוהגים עמם כבוד אלא ממיתים אותם מיתות חמורות מיתות משונות זו מזו, לענין כן הוא אומר וקבצתי את כל הגוים, יכול על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, תלמוד לומר על עמי ונחלתי ישראל... (יואל פרק ד, תקלז)

...משל לגבור עובר בנהר ובנו עמו, וגבור תופס ביד בנו ומעבירו, באת השבולת לשטוף את הבן, התחיל הבן צועק מלמטה, אבא אילולא שאתה מחזיקני כבר הייתי שטוף בשבולת, אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע במים, אם מבקש אתה שאחיה הגבה ידיך. כך אמר דוד כשראה המלכיות שנמשלו למים, שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים, התחיל צווח טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו' ושבלת שטפתני, אלמלא שאתה מחזיק בנו ומפר עצתם כבר לא היה לנו עמידה שעה אחת, ואם אתה מבקש שנחיה הגבה ידך, אמר הקב"ה אני מגביהה, כי אשא אל שמים ידי. (תהלים י, תרנ)

אמר הקב"ה לישראל, פרעו לי מה שקדמתי לכם בעולם הזה, ואני אגמול לעתיד לבא, נסכו לפני מים בעולם הזה, כי כבר קדמתי לכם, עלי באר ענו לה, נסכו לפני יין בעולם הזה, ואני אגמול לכם לעולם הבא, יטפו ההרים עסיס, תטלו לפני לולב בחג ותהללו, וכבר קדמתי לכם, ההרים רקדו כאילים, ואני פורע לכם לעתיד לבא, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, אמרתי שתעשו סוכה וקדמתי לכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ואני פורע לכם לעתיד, וסוכה תהיה לצל יומם, הוי אשירה לה' כי גמל עלי. (שם יג, תרסא)

יענך ה' ביום צרה, זה שאמר הכתוב, יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל והם מבקשים אותי ויהיו משתפין כבודי עמהם, באותה שעה אני עונה אותם, שנאמר יקראני ואענהו, למה, עמו אנכי בצרה... (שם כ, תרעט)

חלקי ה' אמרה נפשי, ישראל אומרים אין חלקנו אלא הקב"ה, שנאמר חלקי ה' אמרה נפשי, והקב"ה אומר אין חלקי אלא ישראל שנאמר כי חלק ה' עמו, לפיכך כשמתפללים הוא עונה להם מיד, שנאמר אליך ה' אקרא. דבר אחר אליך ה' אקרא, זה שאמר הכתוב בעלונו אדונים זולתך, לבד בך נזכיר שמך, עד שלא יחדת שמך עלינו כבר קדשנו שמך, נבוכדנצר הרשע גזר עלינו שנעבוד עבודת אלילים, שנשתחוה לצלם, והשכלנו נפשנו למות על קדושת שמך. (שם כח, תשח)

למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני, אמר הקב"ה קץ נתתי לימיני, כל זמן שבני משועבדים תהא ימיני משועבדת, גאלתי בני גאלתי ימיני. (שם ס, תשעח)

שמעה אלקים רנתי, זה שאמר הכתוב ותפלת צדיקים ישמע, בכל מקום שקראו ישראל להקב"ה ענה אותם, קראו לו במצרים, שנאמר וישמע אלקים את נאקתם, על הים, ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, במדבר, וישמע ה' את קול דבריכם, משנכנסו לארץ, ויזעק שמואל אל ה', וכן בימי שלמה, ויהי ככלות שלמה להתפלל, אף אנו עכשו שגלינו ענה אותנו, שנאמר קראתי שמך ה' מבור תחתיות, ועכשו שאנו מקצה הארץ אליך אקרא. אמר להם הקב"ה מקצה הארץ קראתם אותי, כשהייתם בארץ לא קראתם אותי... (שם סא, תשפ)

...אמר ר' ברכיה אין הקב"ה מושיע את ישראל במעשיהם אלא להודיע גבורתו ולהודיע שמו, כן אסף אומר, נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו... מהו להודיע גבורתו, א"ר אלעזר יכול שעובדי אלילים אומרים נושא להם פנים לא ולא עוד אלא שמודים לו, שנאמר יודוך עמים כלם, למה שהקב"ה מגלה צדקתן של ישראל, שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח וגו'... (שם סז, תשצב)

שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים עוררה עליהם דיני דינים, דא"ר שמואל בר נחמני, קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לאביהם שבשמים, משיצאו ישראל ממצרים עד שעמד יחזקאל, דכתיב ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו... (משלי פרק י, תתקמו)

ברב עם הדרת מלך, א"ר חמא בר חנינא, להגיד שבחו וגדלו של הקב"ה אף על פי שיש לו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה אלא בשבחן של ישראל, שנאמר ברב עם הדרת מלך... א"ר סימון אימתי מתעלה שמו של הקב"ה בעולמו, בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקב"ה, וא"ר ישמעאל באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבא מברך, באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למלאכי השרת, בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחין אותי, באותה שעה מלבישים הוד והדר, לכך נאמר ברב עם הדרת מלך... (שם פרק יד, תתקנא)

מי יתנך כאח לי, לעתיד לבא יבא הקב"ה לפייסה לכנסת ישראל, והיא אומרת לפניו, רבונו של עולם במה אתנחם, שלא עשית לי אפילו כבשר ודם, יוסף שהוא בשר ודם, אף על פי שגמלוהו אחיו רעות לא נקם מהם, אלא כיון שבאו אצלו כבש רחמיו אליהם, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק, אבל אתה לא כבשת רחמיך ממני, והנחת אומנותך שכתוב בך א-ל רחום וחנון. דבר אחר, אמרה לפניו, רבונו של עולם, זכורה אני אחוה ורעות שהיה לי עמך, ויודעת אני כמה נסים וגבורות שעשית לי, אף אני עשיתי לך טובות, קדשתי את שמך על אותם הנסים וגבורות, ואמרתי שירה על כל נס ונס, וקבלתי תורתך מה שלא קבלו עובדי אלילים, וצפיתי שאכנס אני ואתה לגן עדן ותשמחני שם, שנאמר אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני. כיון שנכנסתי לביתך הבאת עלי צרים והשחקתם עלי, שנאמר ראוה צרים שחקו על משבתיה, במה אתנחם... (איכה ב, תתרלא, וראה שם עוד)

משכני אחריך נרוצה, אמר ר' יוחנן ממה שנתתה לנו ארץ טובה ורחבה אחריך נרוצה לארעא טבתא דמתקריא משכנתא... רבנן אמרין על שהשרית שכינתך בינינו אחריך נרוצה, רבי מאיר אמר, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקב"ה הביאו לכם ערבים שאתם שומרים את התורה ואני נותנה לכם, אמר לו אבותינו ערבים אותנו... אמרו לו בנינו ערבים אותנו, אמר להם הם ערבים טובים, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואין עוז אלא תורה... (שיר השירים פרק א תתקפא)

עיניך יונים, מה היונה הזו אין אחת מהם נכנסת לשובכה של חברתה, כך שלשה שורות של תלמידי חכמים כל אחד ואחד מכיר את מקומו. דבר אחר מה יונה תמה אף ישראל תמימים להקב"ה בסיני, שלא אמרו דיינו עשר מצות או עשרים או שלשים, אלא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר מה היונה מטהרת את בעליה, כך ישראל טהורים להקב"ה, ומה יונה כל מה שמסגלת לבעלה, אף ישראל כל מה שמסגלין להקב"ה, ומה היונה אפילו אדם נוטל את גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה, אף ישראל אף על פי שחרב הבית עולים לשם... (שם תתקפה)

מדרש הגדול:

שלח לך, מצינו כל דבר שהוא שלשבח כתב בו הקב"ה לי, אספה לי (במדבר י"א ט"ז), והייתם לי (שמות י"ט ה'), וכהנו לי (שם כ"ח מ"א), וכל דבר שלגנאי ריחקו מלפניו, בריגול הארץ מהוא אומר, שלח לך... (במדבר יג ב)

ואומר אבי תקראי לי, ומאחרי לא תשובי (ירמיה ג' י"ט), מה האב זקוק לתפנוקיה של בתו, כך הייתי זקוק לכם, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם... (דברים ב ז)

לקח טוב:

ובך בחר ה', מלמד שכל אחד ואחד מישראל היה חביב לפני הקב"ה יותר מכל הכנענים. (דברים ראה)

ילקוט ראובני:

באו וראו מדת הקב"ה וחיבתו כמה היא גדולה על ישראל, שבשבילם נברא העולם, ובשבילם הסיר העולם ממקומו, גאלם ממצרים החליף את מרכבתו, שנאמר ויסר את אופן מרכבותיו, הוליכם במדבר החליף את סדר מרכבותיו, שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, ולמה החליף מרכבתו, מפני שמיעט הדבורה והוסיף רחמים על רחמים, והוציא העולם מטבעו בכל אותם נפלאות שעשה להם במדבר. הביאם לארץ ישראל כמו כן החומות היו נופלים מאליהם, וכן כתוב לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת, כאשר ברא הקב"ה עולמו שם על כל לשון ולשון שר אחד ומושל אחד, והוא רצה ובחר בישראל, ולכל אחד ואחד מאלו נתן חכמה ובינה וגבורה, ואמר כן כאשר יחטאו ישראל לפני אתם תקבלו גבורה להשחית אותם, ועל כתיב פן יאמרו ידינו רמה, שלא יאמרו המלאכים שהם ממונים על ע' אומות, כי אין להקב"ה יכולת להציל חס ושלום ובהם יש יכולת. (שמות בשלח)

תרגום יונתן:

פקדוך - בצרה היו זוכרים יראתך, צקון לחש - בצרתם למדו תורתך בחשאי. (ישעיה כו טז)

ואלבשך - מחמדת שונאיכם. בשש - וקדשתי מכם כהנים המשמשים במצנפת ושש. ואעדך - דברי התורה כתובים על שני לוחות. ורביד - ובקדושת שמי הגדול קדשתי אתכם. נזם - ארון בריתי ביניכם. ועגילים - וענן יקרי מיצל עליכם. ועטרת - ומלאך שליח ממני הולך לפניכם. ותעדי זהב - ושמתי משכני... והעשרתם וחזקתם מאד. (יחזקאל טז י)

הנני מפתיה - משעבד לבה לאורייתא. והלכתיה - ואעשה לה נסים וגבורות כמו שעשיתי לה במדבר. (הושע ב טז)

כי יתנו בגוים - אם ישוון בית ישראל דחלתי על לבהון מביני עממיא אקריב גלותהון, ויחלו מעט - ואפילו יחכמון כזעיר, אעדי מנהון מרות מלכין. (שם ח י)

באחת מעיניך - קבועה על לבי חבת הקטן שבך שהוא צדיק, כאחד מהסנהדרין, וכאחד ממלכי בית יהודה שכליל מלכות על צוארו. (שיר השירים ד ט)

עיניו - מסתכלות תמיד על ירושלים לברכה, כיונים המסתכלות על מוצא מים. (שם ה יב)

רש"י:

אני ה' רופאך - פשוטו אני ה' רופאך מלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא האומר לאדם... (שמות טו כו)

סגולה - אוצר חביב, כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי, ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חיבתכם ניכרת, כי לי כל הארץ, והם בעיני כלא כלום. (שם יט ה)

כמעשה לבנת הספיר - היא היתה לפניו בשעת השיעבוד, לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים. וכעצם השמים - כשנגאלו היה אור וחדוה לפניו. (שם כד י)

ואנשי קדש תהיון לי - אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות אתם שלי. (שם כב ל)

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי - אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו... שתהא הבדלתכם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים. (ויקרא כ כו)

עצרת היא - עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטור, אמר, בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם. (שם כג לו)

אשר הוצאתי אתכם - דבר אחר על מנת שתקבלו עליכם מצותי אפילו הן כבדות עליכם. להיות לכם לאלקים - שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלקים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודת כוכבים. (שם כה לח)

ופניתי אליכם - מכל עסקי לשלם שכרכם. והקימותי את בריתי - ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם, אלא חדשה שלא תופר. (שם כו ט)

והבאתי אותם - אני בעצמי אביאם, זו מדה טובה לישראל, שלא יהו אומרים הואיל וגלינו בין האומות עובדי כוכבים נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם, אלא מעמיד אני את נביאי ומחזירן לתחת כנפי. (שם כו מא)

לא הביט - הקב"ה און ביעקב. שכשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם. ה' אלקיו עמו - אפילו מכעיסין וממרין לפניו אינו זז מתוכן. ותרועת מלך בו - לשון חיבה ורעות. (במדבר כג כא)

והוא יהיה לך לאלקים - לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם... (דברים כט יב)

ושב ה' אלקיך את שבותך - היה לו לכתוב והשיב, רבותינו למדו מכאן שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם... (שם ל ג)

הלא הוא אביך קנך - שקנאך, שקננך בקן הסלעים ובארץ חזקה, שתקנך בכל מיני תקנה. הוא עשך - אומה באומות. ויכוננך - בכל מיני בסיס. (שם לב ו)

ימצאהו בארץ מדבר - מצאם נאמנים לו במדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו. ובתוהו - נמשכו אחר האמונה, ולא אמרו למשה היאך נצא למדברות מקום ציה. יסובבנהו - בעננים ובדגלים. וסבבם בתחתית ההר שכפאו עליהם כגיגית, יבוננהו - שם בתורה ובינה. יצרנהו - מנחש שרף ועקרב ומאומות. (שם שם י)

כנשר יעיר קנו - נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הרחמני... על גוזליו ירחף - אינו מכביד עצמו עליהם. אף הקב"ה לא מצאנוהו שגיא כח, כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות, יפרש כנפיו - ...אף הקב"ה כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים, היו זורקים חצים ואבני בליסטראות, מיד ויסע מלאך האלקים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'. (שם שם יא)

תשי - תשכח, ורבותינו דרשו, כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו, ומתישים כחו מלהיטיב לכם. (שם שם יח)

עדים - ראה שבימי יחזקאל יערערו להיות עובדי עבודה זרה, לכך הכביד עליהם, ולא יוכלו לומר שרק בימי משה קבלו עליהם כדי ליכנס לארץ, כי כאן קבלו מרצונם. (יהושע כד כב)

לנביא תחתיך - אי אפשי בנביאותך, מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני. (מלכים א יט טז)

כי כרם ה' - עזקתים בענני כבוד, סקלתים מפושעי הדור, נטעתים שורק תרי"ג מצות, בניתי מגדל המקדש בתוכם, ובכל זאת קלקלו מעשיהם. (ישעיה ה ז)

הנני מפתיה - משדלה להמשך אחרי, על ידי שהולכתיה המדבר - בגלות, ושם תשיב אל לבה כי טוב לה לעבדני. (הושע ב טז)

את כרמיה - דבר אחר אברר המורדים ואקיים הכשרים. ואת עמק עכור - עומק הצרות יהיה לפתח תקוה - שמתוכן ישובו אלי... וכיום עלותה - שצעקו אלי מהשעבוד וגאלתים. תקראי אישי - תעבדוני מאהבה ולא מיראה, ולחז"ל, ככלה בבית חמיה ולא בבית אביה. (שם שם יז ויח)

וארשתיך לי - בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות נביאי. (שם שם כב)

כרפאי - כשאני חפץ להושיעם ולרפא, עוונתם שעשו תמיד נגלו לפני. ואל יאמרו - אין נותנים לב שכל רעתם כתובה לפני לזכרון. (שם ז א)

שבת אחים גם יחד - כשישב ה' בבית המקדש עם ישראל הקרוים אחים ורעים, ויהיה יחד עמהם. (תהלים קלג א)

ישקני - אומרת כנסת ישראל בגלות, מי יתן וישקני כמאז, כמנהג הראשון של חתן אל כלה פה אל פה. מיין - ...משל על שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים, ואותם דודים ערבים עליהם מכל שעשוע, ומובטחים שיופיע עוד לבאר להם סוד טעמיה וצפונותיה. (שיר השירים א ב)

משכני - שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני, ואמרתי אחריך נרוצה - להיות לך לאשה. נזכירה דודיך - גם היום באלמנות אזכיר דודיך הראשונים. מישרים אהבוך - אהבה עזה... מזכירים לפניו אהבת נעורים, לכתם אחריו במדבר, ואף עתה בעניים שמחים בו ומשתעשעים בדברי תורה ומזכירים שם דודיו. (שם שם ד)

הסבי עיניך - כבחור שארוסתו חביבה עליו, ואומר הסבי עיניך שלבי משתחץ ואיני יכול להתאפק. שהם הרהיבוני - הגיסו את לבי, והדוגמא, אמר הקב"ה אי אפשר להשיב ארון ושכינה וכו' לבית שני שהם הרהיבוני להראות חבה יתרה במקדש ראשון ומעלתם בי. שערך - בקטנים ורכים שבך יש שבח הרבה. (שם ו ה)

אבן עזרא:

כי שמי בקרבו - משל לעיגול שהנקודה קרובה אל כל מרחק, כן כבוד ה' בקרב המחנה, וכן כתוב, "ויוצר רוח אדם בקרבו". (שמות כג כא)

לא מאסתים לכלותם - רק ליסרם עד שיכנע לבם, געלתים - סרתי מהם או בחלה נפשי מהם. להפר בריתי - שנשבעתי להם, ואף אם הם הפרו את בריתי, כי כן כתוב, אני לא אפר את בריתי אתם כי אלקים אני. (ויקרא כו מד)

כתועפות ראם לו - וה' תוקף לישראל בעבור שהוא דבוק בה', ולא יבקש כי אם מאתו, כי אין להם צורך במנחש. (במדבר כג כב)

ויעש באושים - ...ורצה לומר שבנאם בארץ ישראל בבתים נחמדים, וגרש הכנענים, ובנה מגדל הוא בית המקדש, והיקב משל למזבח, והענבים הם הצדיקים... (ישעיה ה ב)

אי זה ספר כריתות - וירמיה אמר "ואתן את ספר כריתותיה" על מלכות ישראל, שלעולם לא תקום. (שם נ א)

עמי - הזכיר החסד שעשה עמהם כאשר אמר בלעם להשמיד את הכל, ולא הנחתיו לקללכם, ונתתי רוחי עליו לכבודכם. מן השטים - שחטאתם, ומשם לגלגל רק דרך מעט, והייתם קרובים לארץ ובני מות, וחמלתי עליכם, וכל זה עשיתי אולי תכירו הטוב שעשיתי לכם. (מיכה ו ה)

רמב"ן:

ושמרתם את בריתי - הברית שכרתי את אבותיכם להיות להם לאלקים ולזרעם אחריהם... ועל דרך האמת שתשמרו את בריתי לדבקה בי, כי אם שמוע תשמע בקולי ועשית כל אשר אדבר, והייתם לי סגולה מכל העמים, שתהיו בידי סגולה כי דבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר, כמו וסגולת מלכים והמדינות... או יהיה סגולה דבקות, כי לי הארץ הנקראת כל, כמו שפירשתי בפסוק "וה' ברך את אברהם בכל", והמשכיל יבין, וכן ואתם תהיו לי, שתהיו אתם לי ביחוד ולא כשאר העמים... (שמות יט ה)

וידבר - כאשר דבר ה' עם משה, וציום על ידו קצת מצוות שהן כאבות לכל המצוות, כפי שהנהיגו לפנים להודיע מצוות לגרים, וישראל קבלו עליהם לעשות כל אשר יצום, וכרת ברית על זה, הנה הם לו לעם והוא להם לאלקים, והם קדושים ראוים שישרה שכינתו ביניהם. (שם כה א)

לשכני בתוכם - ...ור' אברהם פירש על מנת לשכני בתוכם, ויפה פירש, ואם כן בדבר סוד גדול, כי בפשט השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה, אבל הוא כענין "אשר בך אתפאר", "ומה תעשה לשמך הגדול", ופסוקים רבים באו כן, "איוה למושב לו", "פה אשב כי אויתיה", וכתוב "והארץ אזכור". (שם כט מו)

ולא תגעל נפשי אתכם - ...אבל הענין סוד מסתרי התורה, אמר שיתן משכנו בתוכנו, והנפש אשר ממנה יבא המשכן לא תגעל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין, אבל בכל עת יהיה בגדינו לבנים וחדשים... (ויקרא כו יא)

...ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות... ועוד שהם תועלת גדולה שאין כמותה, שהשם יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה וידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלקים, וייראו מהם... (דברים ד ה)

חשק ה' - שנקשר עמכם בקשר אמיץ, שלא יפרד מכם לעולם... ויבחר בכם מכל העמים, שתהיו אתם סגולה ונחלה לו, כי הבחירה בכל מקום ברירה מן האחרים, ואמר הטעם כי מאהבת ה' אתכם בחר בכם, שראה אתכם ראויים להתאהב לפניו ונבחרים לאהבה יותר מכל העמים, ולא הזכיר בזה טעם רק הבחירה, כי הנבחר לאוהב היודע לסבול את אוהבו בכל הבא עליו ממנו, וישראל ראויים לכך מכל עם, כמו שאמרו, שלשה עזים הם, ישראל באומות, כי יעמדו לו בנסיונות, או יהודי או צלוב. וטעם בכם - בעבור אבותיכם, שהגיע ענינם עד שנשבע להם כדי שלא יגרום החטא ותבטל הבטחתם... (שם ז ז)

הוא תהלתך והוא אלקיך - הוא יהיה תהלתך, שתתן כל תהלתך אליו, אותו תהלל תמיד וכבודו לאחר לא תתן ותהלתו לפסילים... או יאמר הוא תהלתך שבו אתה מהולל על כל העמים, כלשון כי תפארת עזמו אתה, והוא אלקיך, שיחד שמו עליך, שתהיה לו לעם והוא יהיה לך לאלקים, ולא כשאר האומות אשר הוא להם אלקי האלהים אשר חלק להם, כי עשה עמך הגדולות והנוראות שמהם תכיר כי אתה חבלו ונחלתו, ועיניו תמיד עליך לטוב. (שם י כא)

ה' בדד ינחנו - השם ישכון בישראל בטח בדד, ואין עמו כנוי לשם או לישראל, והענין כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים שינחנו או יעזור בהנחותו בלתי השם לבדו, כי הוא חלקו ונחלתו כאשר הזכיר. וכבר כתבתי זה. ובספרי: ה' בדד ינחנו, אמר להם הקב"ה כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן האומות, כך אני עתיד להושיבכם יחידים לעתיד לבא, ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום. ואין עמו אל נכר - שלא תהא רשות לאחד משרי אומות העולם לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר, ואני יוצא והנה שר יון בא... (שם לב יב)

אסתירה פני - כדרך לשון בני האדם, וכן אעלים עיני מכם (ישעיה א' ט"ו), והטעם כי כאשר יבקשוני לא ימצאוני... (שם שם כ)

...יאמר גם אתה בידיך מחביא ומסתיר עמים, כל קדושי ישראל, הנזכר ירמוז כי כל העדה כלם קדושים, והשם יסתירם בידו, טעם "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" (ישעיה נ"א ט"ז)... וזה רמז למה שאמר "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם" (במדבר ט"ז ג')... (שם לג ג)

שחורה אני - התרעמות השכינה על שהיתה עם יעקב בגלות מצרים, מתהלכת וקודרת עם הכחות הממונים על האומות. שמוני נוטרה - ואני טרודה לעשות צרכי האומות, ואין לי פנאי לשמור אומתי. (שיר השירים א ה)

דומה דודי - אין דעתי נוחה מהסנה, סיני, ואהל מועד עד שישכון בבית המקדש בכותל מערבי. משגיח - ומשם משקיף על בני אדם. (שם ב ט)

נצא השדה - אמרה שכינה לכבוד אחר שנגזרה גזרת הגלות לא תסלק שכינתך ממני בגלות, ששם רבוצי התורה, ובתי כנסיות ובתי מדרשות. (שם ז יב)

כאח לי - משיב הכבוד, אם אתה משתוקק עלי גם כל תאותי אליך. יונק - שתקבל יניקה ממקום יניקתו רוח אלקים חיים. אמצאך בחוץ - בגלות שאתה עמם בצרתם. אשקך - שתהיה דבק עמי. (שם ח א)

עולה מן המדבר - מסע עשירי שנסעה שכינה. מתרפקת - מתאוננת על פרידת דודה ממנה. עוררתיך - רמז על התעוררות האהבה בזמן שישראל שרויין על אדמתם ועושים רצונו של מקום, שאז פני הכרובים איש אל אחיו... (שם שם ח)

רד"ק:

אבינו אתה - אף על פי שחטאנו, האב לא יזנח הבן שחטא. יוצרנו - ותוכל לעשות מהחומר כלי חדש, כי השגחתך עלינו, ואם נשחת הכלי הראשון תעשה אחר. וגם עמך כולנו - ולא פנינו לאלהים אחרים. (שם סד ז)

נדרשתי - ה' משיב שבעוונותם ובעוונות אבותיהם ארכה הגלות כל כך. נדרשתי - לאבותיכם אם ידרשוני והם לא שאלו. ושלח להם כמה פעמים נביאים על כך. (שם סה א)

מקוה ישראל ה' - אף על פי שסרו מדרכיך מיחלים לך. מושיעו - אף על פי שהצרה בעונם אתה תרחם עליהם... שמך עלינו נקרא - עם ה', או שמך משותף בשמנו. (ירמיה יד ח)

והעולה על רוחכם - על לבבכם, שהרוח בלב. נהיה ככל הגוים - המצליחים בע"ז, כי אין משגיח עליהם לפחיתותם, ורק יגבירם כדי להעניש את ישראל, שמשגיח עליהם כעם סגולה, ויצרף מהם הפושעים, ובכלל יהיו גוי לפניו כל הימים, והעמים ישגיח עליהם רק בחמס גדול, כבדור המבול ואנשי סדום. (יחזקאל כ לב)

רשב"ם:

היום לעשותם - במדרש ילמדנו, אמר ר' אושעיא מי כאומה זו שידעת אופיה של אלקות, יודעים מה מבקש מהם והם עושים וכו'. בשוחר טוב, אמר ר' זעירי אדם יש לו בן בית, פעם א' נכנס אליו מושיבו על המטה... פעם רביעית אומר כמה פלוני דוחק עלי. אבל הקב"ה ישראל דוחקין אותו בתפלה והוא שומע ושמח... ואדם נכנס לבית הכנסת ולוחש, והקב"ה שומע תפלתו... בילמדנו, משל למלך ששלח פרוזדגמא נטלוה ועמדו על רגליהם, ופרעו את ראשיהם וקראו אותה באימה... כך אמר הקב"ה לישראל, קריאת שמע פרוזדגמא שלי... (דברים ז יא)

כוזרי:

...והיה הענין האלקי דבק בהם מאבות אבותם אל בני הבנים... וסגולת יצחק יעקב, ובני יעקב כולם סגולה, כולם ראוים לענין האלוקי, והיה להם המקום ההוא המיוחד בענין האלוקי, וזה היה תחילת חול הענין האלוקי על קהל, אחרי אשר נמצא רק ביחידים... והיה מן הפרי משה אהרן ומרים, בצלאל ואהליאב וע' הזקנים שהיו ראויים לנבואה מתמדת, ויהושע וכלב וחור וזולתם רבים, ראויים להראות עליהם אור ההשגחה ההיא האלוקית... (מאמר א צה)

...וראה איך שב הענין האלקי הדבק באברהם ואחר כך בהמון סגולתו ובארץ הקדושה, מביא האומה מדרגה אחר מדרגה, ונזהר בזרע עד שלא נמלט אחד מהם, והניחם בטוב שבמקומות, והרבם ריבוי מופלא באדמה הראויה לסגולה, ונקרא אלקי אברהם ואלקי יצחק כאשר נקרא יושב הכרבים ויושב ציון וכו', מפני שאורו נראה באלה כהראותו בשמים, וראוים לקבל האור ההוא והוא מאציל אותו עליהם. דבר זה נקרא ממנו אהבה, והיא אשר נקבעה לנו ונתחייבנו להאמינה ולהודות עליה ב"אהבת עולם", כדי שנשים אל לבנו שההתחלה היא ממנו ולא ממנו אנחנו. וכן הוא יתברך המתחיל להוציאנו ממצרים להיות לו לעם סגולה, כאשר אמר "אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים" וגו', "ישראל אשר בך אתפאר" וכו'.

אמר הכוזרי, כמה יצא המאמר במקום הזה יציאה גדולה ומחלה המליצה מחילה רבה, שיהיה הבורא מתפאר בבשר.

אמר החבר, ההיה זה קל בעיניך בבריאת השמש? ...והלא אור הלבבות יותר דק ומעולה מאור הראות, והלא היו כל אנשי העולם בעורון ובתעות קודם בני ישראל, זולתי היחידים שזכרנום... (מאמר ב נ-נד)

אמר הכוזרי, כבר חשבתי בענינכם, וראיתי שיש לאלקים סוד בהשאירכם, ושהוא שם השבתות והמועדים מהגדולה שבסבות בהשאיר תארכם והדרכם, כי האומות היו מחלקות אתכם ולוקחות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם... לולא אלה העתים שאתם שומרים אותן השמירה הזאת המעולה, מפני שהן מאת האלקים ולעילות חזקות, כמו זכר למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים... (מאמר ג י)

...ויש שיקראו היחס שיש בין בני ישראל ובינו וההצטרף "ה'", ובזה נאמר (תהלים קל"ט כ"א) "הלא משנאיך ה' אשנא", ו"אויבי ה'", רוצים "עם ה'", או "ברית ה'", או תורת ה", כי אין צרוף בינו ובין אומה מהאומות, כי איננו אוצל אורו כי אם על הסגולה ועל בעלי דת האמיתית, והם מקובלים ממנו, והוא מקובל מהם, וכן נקרא "אלקי ישראל", ונקראים הם "עם ה'", ו"עם אלקי אברהם", ואמרושקצת האומות הלכו אחריו ועבדו אותו משמע וקבלה, איה קבלו אותן והדבקו בהן ורצותו בעבודתן וקצפו בהמרותן, אך אנחנו רואים אותן נעזבות אל הטבע והמקרה... וכן יחד אותנו באמרו (דברים ל"ב י"ב) "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", והיה השם הזה מיוחד בנו, שאין אחר יודע אותו אמתת ידיעתו זולתנו... (מאמר ד ג)

רבינו בחיי:

וירא אלקים - כבר ביארתי שהוא כענין "יאר ה' פניו אליך". וידע אלקים - מענין עץ "הדעת", שנמשך שפע מהרחמים לדעת לרחם על ישראל... מכאן ראיה שכל זמן שישראל בגלות השפע והאצילות נפסק מהמרכבה, ומאור הפנים רחוק מהדעת. וכשחוזרים ממשיך רחמיו אל הדעת, ואוהב הבנים ונגאלים. (שמות ב כה)

בעבור זה - בפשט בעבור העבודה, ועל דרך הקבלה, בעבור שמו וכבודו, וכמו זה א-לי, שהוא השכינה. והכוונה שאין השכינה בישראל צורך הדיוט בלבד, כי אם צורך גבוה... (שם יג ח)

ואנוהו - ...ובמדרש אנוה שמו בפני האומות, שכן מומתים על קדוש שמו... דבר אחר אני והוא, רוצה לומר אדמה לו, כמו שכתוב מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'. רומז על היותו משותף עמנו בגלותנו ובגאולתנו, כמו שכתוב "אנכי ארד עמך וגו'", וכן "ויסע מלאך האלקים" ועוד. ולכן אנו אומרים ביום החתימה הגדולה "אני והו הושיעה נא", ואין אומרים אני ואותך, כי אלו מלים מיוחדות על הגאולה... ועל דרך הקבלה, זה א-לי, היא השכינה הנקרא זה וזאת, כי השכינה עמהם בכל הגלויות... (שם טו ב)

שנים כרובים - ולא אמר שני, כי אינם שוים אלא זכר ונקבה, להודיע חבת ישראל, והפלגת דבקות ה' בישראל. ואולי הכרובים אדם גדול וילד, כענין שראה יחזקאל אפי רברבי ואפי זוטרי, שאהבתו כאהבת אב לבנו החזקה... (שם כה יח)

יגדל נא כח - ...ועל דרך הקבלה, יושפע וימשך כח הפנימי במדות ולא יסתלק למרומים, כי כשישראל מקיימים התורה והמצוות השי"ת רוכב שמים, משפיע כח במדותיו, ובזה מוסיפין כח בגבורה של מעלה, וכשאין מקיימין הוא מתרחק ממדותיו, ובזה מתישין כח של מעלה, שנאמר "צור ילדך תשי"... (במדבר יד יז)

ה' בדד ינחנו - בלי מלאך כוכב ומזל, וכשם שהנשר מתחדש מזמן לזמן כן הכבוד בבא אליו השפע מלמעלה, ואחר שנפסק בחטא ישראל. (דברים לב יב)

יתחייב אדם להתבונן ולהשית אל לבו גודל חיובו לאהב את השי"ת, ועל שהוא יתברך קדמנו בזה לאהב את ישראל אהבה גדולה, וימשילו הכתובים אהבתו לישראל לאהבת איש ואשתו. ומרוב אהבתו אלינו לא מצינו בכל ספרי הנביאים פורענות ותוכחה שאין נחמתה בצדה, ואף במקום התוכחה עצמה מצינו שהלשון יכלול נחמה... ומרוב אהבתו לישראל צמצם שכינתו בין שני הכרובים... ולא רצה להחליפם בשום זמן מהזמנים באומה אחרת... אמר להושע אתה אומר לי להחליף בני החביבים, בני אברהם יצחק ויעקב שהלכו לפני באמת... לא אקבל ממך עד שתברך את ישראל ותתנבא עליהם טובות...

לכן יתחייב האדם שיתבונן בזה ויאהב את השי"ת האוהב אותנו יותר מכל האומות, הוא שכתוב "אהבתי אתכם אמר ה'", ודרשו רז"ל, אין אומות יכולות לבטל אותה אהבה... (כד הקמח אהבה)

גדול כח בית הכנסת, שהוא דוגמת בית המקדש... אמר ר' חנינא, בא וראה שבחו של הקב"ה, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו, אינו חפץ אלא בשבחן של ישראל... שנאמר "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו"... אמר ר' סימון, אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו, בשעה שישראל נאספין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ושומעין הגדה מפי חכם אני מתעלה... (שם בית הכנסת)

...וכיון שהכל היה חסד מאתו יתברך, מכאן שאין אומה ולשון חביבין להקב"ה כישראל, שהם עמו מיוחדים לחלקו... וכל שבעים לשון שבעולם חייבים להללו ולשבחו לפי שהוא בראם והמציאם מאין, ונותן להם טרפם ובידו נפשם, מכל מקום אין חייבים כל כך כישראל שהם עמו מיוחדים לחלקו... (שם גאולה ג)

...שתחזור השכינה לבית קדשי הקדשים, ואז תרבה ההשגה והידיעה בהם יותר מהשגת דור המדבר שקבלו את התורה. ואותו זמן יהיה שלמות העולם, ויהיו ישראל עם הקב"ה דרך נישואין, כי בזמן הזה אינם עמו אלא בדרך אירוסין... שנאמר "כי בועליך עושיך" וכו', ובאותה שעה הקב"ה מוסר להם את הכל. (שם חתן בבית הכנסת)

וכן דעת רז"ל שהשכינה דבקה בישראל צריכה לפעולה, והיא מצות תפילין, שהיא אות שהשכינה דבקה עמנו, ושהיא מקפת כל הקצוות... וזה להורות שאנו מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו, והשכינה גם כן מתפארת בנו. וכדי להודיע על גודל הפלגת הדבקות הוצרכו חכמי האמת לומר שהקב"ה מניח תפילין... כן הוא יתברך מתפאר בנו ומספר יחודנו שאנחנו גוי אחד מיוחד לחלקו... ואם כן פעולת התפילין היא לאמת הדעת ההיא, ששכינה דבקה בישראל. ולכן תמצא שיש במצות תפילין רמז לשכינה, והוא השי"ן שאמרו עליה חכמי האמת, שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני... (שם תפילין)

בעל הטורים:

ואביא אתכם אלי - מה אשה נקנית בכסף, בשטר ובביאה, אף ישראל כן, בכסף, זו ביזת מצרים, בשטר, זו התורה, שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה", אל תיקרי מורשה אלא מאורסה. בביאה, זהו שנאמר ביחזקאל, "ואפרוש כנפי עליך" וגו', לכן אמר הושע ג' פעמים וארשתיך לי. ואביא בגימטריא בביאה. (שמות יט ד)

השוכן אתם בתוך - בגימטריא, אף על פי שהם טמאים השכינה ביניהם. (ויקרא טז טז)

כי גרים ותושבים אתם עמדי - וסמוך לו "ובכל ארץ אחוזתכם", לומר שבכל מקום שגלו שכינה עמהם. (שם כה כד)

כי תהיין לאיש - זה הקב"ה. האחת אהובה - אלו האומות שמראה להם פנים. והאחת שנואה - אלו ישראל שמסתיר מהם פנים. ביום הנחילו - לעתיד לבא. לא יוכל לבכר - כי אם בני בכורי ישראל. (דברים כא טו)

הרקאנטי:

ואם בשדה ימצא... והענין הוא כי כבר רמזתי לך כי נפשותיהן של ישראל נאצלות ממקור הקדושה, זהו שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, וכתיב אני כברוש רענן ממני פריך נמצא, שהרמז בו על אצילות נפשותיהן של ישראל ממקור הקדושה, שנאמר קדש ישראל לה', ואמר בו רענן, כי מוציא תמיד פירותיו, כענין ממזרח אביא זרעך, ועל כן קראם הקב"ה בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", ואמר שעושין סלע שלי פומבי, כלומר שהברית נתן לנו השם יתעלה הנקראת חותמו, כענין וצאצאיו חתם באות ברית קדש, והסיר משם כחות הטומאה בסוד הפריעה והערלה. והנה הברית הזה היא מטבע וסלע של הקב"ה... (תצא)

מהר"י יעבץ:

רצה הקב"ה לבצע מעשהו אשר התחיל, שבחרנו לחלקו ומאס בכל האומות, ובזמן אשר בחרנו לא היה אומה מכרת את בוראה כי אם ישראל, והאומות כלם טועים, וצפה הקב"ה שבמשוך הזמן אנו עתידים לרדת ממעלת הדרתנו, והאומות משחיתותם, עד שכמעט היינו שוים, ואם כן איפא היו עונותינו מעידים עלינו וזכיות האומות בידם, היה עצת ה' אשר יעץ, לתתנו עליון על כל גויי הארץ, קרובה להפר חס ושלום, על כן הפליא עצה הגדיל תושיה להביא עלינו צרות רבות ורעות על ידי האומות, ובזה ימקו עונותינו ויגדלו פשעי האומות אשר נגעו בבניו של הקב"ה ובנחלה אשר הנחילם... (תהלים סח א)

...הג' היו שמות בני ישראל מפותחים על שתי האבנים להורות כי הי"ב שבטים חקוקים למעלה לפניו ית' תמיד, והם כנגד י"ב מזלות ברקיע, ולזה היו י"ב אבנים כנגדם, ומי יודע אם היו מכוונים כנגד י"ב מזלות, רוצה לומר שאלו האבנים היו מכח המזלות, וכל זה לאות כי גדל זכותם של ישראל את פני ה', וכאלו הם מקיימים העולם בקבלתם התורה, ולזה תהיה ברית כרותה לישראל, כי לא יכרת זרעם עוד כל ימי הארץ, וכבר ביאר כל זה ירמיהו בארוכה כשניבא חורבן הבית, אמר "כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם וכו', אם ימושו החוקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים". והטעם, כי אפילו יחטאו לאין שיעור, יותר ויותר, יעלה זכותם בקבלת התורה, כי אלמלא הם לא נתקיימו שמים וארץ, ולזה אף על פי שיביאם בגלות על כל טומאתיהם, ימאס בקצת הפרטים לרוב עונותיהם, לא ימאס בכללותם, הוא אומרו בסמוך, "כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה, גם אני אמאס וגו'. הנה ביאר כי לא יוכלו עצמת עונותיהם לנצח הפלגת זכיותם בקבלת התורה, כשם שאי אפשר למוד שמים מלמעלה ולחקור מוסדי ארץ למטה, כך לא ימד ולא ימנה צדקתם הכוללת, ולזה לא ימאס בכללותם, ואם ימאס בפרטים. ולזה הענין הנפלא היו שמות בני ישראל מפותחים על האבנים להזכיר צדקתם הכוללת, לרמוז, כי אף על פי שלשעתם לא יזכו, יעלה ויבא זכרונם הכולל לפניו... (שם ע א)

ספר העקרים:

...ועל כן נמצא השי"ת מאשים את ישראל על שלא היו נוהגים בו כבוד כדרך הבן עם האב, ומורא כדרך העבד עם אדוניו, אמר "בן יכבד אב ועבד אדוניו, אם אב אני איה כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי" (מלאכי א'). ואף על פי שהוא יתברך אינו צריך שיכבדוהו זולתו, כי הוא מולך על כל הכבוד, מכל מקום היה מאשים את ישראל על שלא היו נוהגים בו כבוד כראוי, כדי שיהיו מוכנים אל שיחול או ידבק בהם השפע האלקי והשגחתו לשמרם ממקרי המערכה אשר לא יחול אלא על המכין עצמו לכך, וזה כשיכבד השי"ת כבן לאב ויירא מלפניו כעבד מלפני אדוניו... וכן ידמה הכתוב אהבת השי"ת לישראל אל האהבה היחסיית אשר בין הבעל לאשה, אמר "כי בועליך עושיך" (ישעיה נ"ד), "וארשתיך לי באמונה", "תקראי אישי" (הושע ב')... וזה להורות כי כמו שהבעל יחוייב להשלים כל צרכי האשה אשר לקח ויחד אותה לו מזולתה מן הנשים, כן ראוי להשלים השי"ת כל צרכי ישראל, שהם העם אשר בחר לנחלה לו מכל העמים אשר על פני האדמה, ועל כן ראוי לישראל לאהוב ולכבד אותו ולירא מפניו ולשמור מצותיו וחקיו ושלא לאהוב זולתו.

ולהורות שאהבת השי"ת אל ישראל יותר מכל אומה ולשון אינה כאהבה ההדמות ולא כאהבה הטבעית, אבל אהבה בחיריית נמשכת אל רצון האוהב בלבד בלי שום טעם, כנה הכתוב אהבת השי"ת אל ישראל בשם חשק, אמר "חשק ה' בכם ויבחר בכם" (דברים ז'). ושם חשק יאמר על הפלגת האהבה בלי טעם, כמו שאהבת האיש לאשה מיוחדת מזולתה אף על פי שהיא נאה הימנה יקרא חשק להיותה בלי טעם... וכל ספר שיר השירים מיוסד על חקוי זה החשק אשר בין השי"ת וכנסת ישראל, כדוד החושק עם הרעיה החשוקה בלי שום טעם. ולזה הוא שקרא הכתוב את האהבה הזאת סגולה, אמר "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים" (דברים ו'), ובאור זה, כי כמו שהסגולה תמצא דבקה במין לא תפרד ממנו, ואינה נמצאת בו לא מצד הכמות ולא מצד האיכות, כן האהבה הזאת ענין סגולה דבק באומה לא מצד הכמות, כי "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם", וגם לבאר שלא היתה מצד האיכות אמר במקום אחר "לא בצדקתך וביושר לבבך וגו', כי עם קשה ערף אתה", (שם ט'), אבל האהבה הזאת היא כחשק בלי טעם אלא ענין נמשך לרצון החושק בלבד...

כי כמו שמסגולת החושק כי המועט המושג אליו מחשוקו יותר נכבד וערב אצלו מהרבה מזולתו, כן השי"ת מעט העבודה המגיע אליו מאומת ישראל יותר נחשב אצלו מהרבה מאומה אחרת או מכל האומות, וזהו אמרו מכל העמים וגו', או יהיה אמרו "כי לי כל הארץ" דבק עם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" וגו', כלומר אחר שכל הארץ שלי וכל הממשלות הם ממני, אני יכול להבטיח אתכם להגדילכם על כל העמים אשר תחת כל השמים, כי ממשלתי כוללת הכל ואין א-לוה מבלעדי שיכול לתת ממשלה לאומה אחרת זולתכם, אף על פי שתהיה יותר גדולה מכם כי זהו ענין הסגולה... (מאמר ג פרק לז)

עקדה:

אם יהיה אלקים עמדי - ורמז אל ג' הענינים המוטלים עליו יתברך לאומה זו כבעל לאשתו, עונה היא ההתיחדות האלקית עמה, והדבוק התמידי בבית אחד, ועל זה אמר "ושבתי בשלום וגו' והיה ה' לי לאלקים", כי עתה אין השעה הגונה לדבוק והתיחדות אלו... (בראשית כח כ)

ויחי יעקב - ...והנפש מתקיימת אצל הגוף על ידי אכילה ושתיה במקרה, כמו שמצינו שהשכינה מתקיימת אצל ישראל בהתמדת הקרבנות, וכמו שנאמר "ריח ניחוחי", נחת רוח שנעשה רצוני... (שם מז כח)

תביאמו ותטעמו - הסבה התכליתית לכל השאר היא דבקות העם וקרבתו אל ה', וכאילו דרים עמו בבית אחד. (שמות טו יז)

ה' אלקיך - יחד להם הכינוי, כי דבר זה הוא המכוון בכל המעמד הזה, והייתם לי סגולה וגו', שהוא סוד מרכבת המשנה אשר לו, להנהיג את העולם כפי ההשגחה האישית. (שם כ ב)

וכל תמונה - ...ושחררם בזה מעמל מעשה הצורות והטלסמאות, כי הוא המניע והמסבב הכל, נתן להם במקום זאת התורה להתעסק בה, וכל הטובות נמשכות ממנה. כי אנכי - עמכם, כבעל האוהב אשתו ומרחם עליה. (שם כ ד וה)

...והיה מחסדו עם עמו שינהג עמהם כרופא המשקיף על בריאות החולה, ויעלים ממנו לפעמים טבע התרופות, ולכן ביטל ענינים אלו (ההגשמה), והכתיב לעצמו ענינים כמלך רחמן היושב בתוך עמו באוהל ובמשכן, ושמח עמהם וכו'... ונתן לישראל כל הון ביתו באהבתו, וויתר להם על ג' הנמנעות של מעלה, באמרו "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד", וויתר על ענין הרחקת הגשמיות ממנו, וכאילו היה שם במשכן דבר ממשי, ב"כי שכן עליו הענן" וויתר על ההעתק ממקום למקום, ובאומרו "וכבוד ה' מלא את המשכן" וויתר על התקוממות במקום... (שם כה ב)

...ועוד שימצאו שם יתדות נאמנים לחזק האהבה השלמה, כפי שנתפרסם בדברי הנביאים, שבינינו ובינו אהבה וחברה זוגית, כמו שאמר הושע, "וארשתיך לי לעולם". וצריך שימצא בינינו ובינו ז' דברים שבהם יושלם הקשר הזוגי, שתהיה האשה טובת חן ומשכלת, כמו שכתוב, "והיה אם שמע תשמע" וגו',ועוד שהיא ההשכלה בלב, שתחזיק האשה עצמה למיוחדת לו, שהיא עיקר ביתו, ובזה תיחד לו עבודתה ואהבתה מזולתה שיש לו עוד, וזה שאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים", ושתקבל אישותו לבדו, וכן אמר "אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך אלהים אחרים". ושתדע כי בעבודתו ושרותו יהיה לה שלום וכבוד והצלחה, וכן נתבאר מכל היעודים שבתורה. והיחוד נאמר בשמע ישראל ובפרשת ציצית, ותתן אל לבה בטחון גמור שייטיב לבניה אחריה וישאירם ברכה, כפי שהקפידו על כך בכתובת בנין דכרין, וכן נאמר בכמה מקומות, "למען ייטב לך ולבניך אחריך"... (ויקרא ו ב)

מועדי ה' - ...והנה אהבת האבות נמשלה לאהבת החשק, כמו שכתוב בדברים, "רק באבותיך חשק ה'", ואהבת הבנים היא לצד מה שבחר בהם ביחס לעמים, ועשה להם גדולות עצומות במה שלקחם לעם ונתן להם תורה ומצוות, ומה שנראה ביותר חוזק אהבתו להם הוא שנתן להם סדר המועדים הקדושים, שיהיו עצורים לפניו כבנים הנקראים אל אביהם לפרקים, ויגיעו על ידי כך לתועלת גדולה בהיות המועדים סימנים וציורים חזקים לכל שרשי התורה והאמונה... (שם כג ב)

ולא תגעל נפשי אתכם - כי יש שמלך ישא כושית מפני איזו סבה, אך נפשו תגעל בה. אמנם אם תהיה איזו סבה נוספת, כגון טוב שכלה ומעשיה לא יגעל בה. וכן אי אפשר שלא יהיה צד ריחוק וגועל בין ה' והאדם מפני הריחוק שביניהם. אך כשתתעלה כנסת ישראל יכסה יופי מעשיה את שחרותה, וכמו שאמרה ברוח הקודש, "שחורה אני ונאוה"... (שם כו יא)

ועתה ישראל - אמר להם שאינם צריכים לפחד שלא ישמע תפלתם, שהרי חיים כולם היום אחרי חטא פעור, כי מי גוי גדול - הטעם לכך הוא, שיש ביניהם ובין ה' יחס של אהבה וקורבה. (דברים ד א)

אתה הראית לדעת - כי הדבוק האלקי באומה הוא מעין קדושי איש ואשה, שבזה אסר עלינו כל אלוה אחר. וכן תיקנו בברכת אירוסין, "וציונו על העריות"... ולדעתי היתה זו העצומה בהשגחות שהשגיח עלינו הקב"ה, שהקדים רפואה למכת גלותנו, שפרסם את התורה באומות וקבלו חלק ממנה, כך שישראל הגולים ביניהם לא ישכחו עיקר התורה, אחר שגם האומות ההן מודות באמיתותה ומגדלים אותה... (שם ד לה)

כי יביאך ה' - אחר שהזכיר האהבה הזוגית בין ה' וישראל, יזכיר שהזמין לפניהם מה שראוי בשאר כסות ועונה, שנתן לפניהם הארץ הטובה בה תאכל ותשבע, והזהיר על היראה והעבודה, כמו שאמרו אלו מלאכות שאשה עושה לבעלה, כי הבטלה מביאה לידי שעמום. ואמר לא תנסו את ה' - כפי שאשה עושה לפעמים לבעלה, לנסות אהבתו אליה. (שם ו י וטז)

מלבד הברית - ...והתוכחות מורות על גודל אהבתו כאב לבן... (שם כח סט)

...אמנם לדעתי אין קיום ונצחיות ברית ה' עם האומה הזאת תלוים בשבועה, והוא קיום ודבוק שלא ישוער ביטולו בשום ענין שבעולם, ולא תשוער הנזרות האומה מאלקיה וממצותיו בשום פנים, כי הוא חוק מוטבע בהם, וחזק יותר מהשבועה. ולא ישוער שכל האומה תבחר לסור מאלקיה, כמו שאי אפשר שכל האנשים יבחרו להחנק ביום אחד... (שם כט ט)

...וכן ישראל שרצו לברח מתחת כנפי השכינה אך לא תעלה בידם, והיסורין שמביא עליהם הוא ללמדם דרך חיים, ולסוף הכל הוא סומך ידו להנהיגם ולנהלם. והודיע להם כל זאת בשירה. (שם לא טז)

שיר השירים נכתב על ידי חזקיה וסיעתו, כבבבא בתרא י"ד, ותכליתו להבטיחנו שה' ישמור הבטחת הגאולה, כפי ששמר הבטחת הגאולה ממצרים לאברהם. והנמשל: ישקני - שתהיה השפעתו לכנסת ישראל בלי אמצעי. (שיר השירים א א)

דרשות הר"ן:

אשר ישמעון את החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון וגו'... ונעמן אמר, "הנה ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל, כלומר שמצד קירבתם אליו הם משיגים דברים אשר לא ישערם ההיקש בשום פנים. והתכלית נראית עין בעין על פניהם. כן פירוש הפסוק, שבשמירתנו החוקים חכמתנו לעיני העמים, כי אחר שרואים שהענין האלוקי ידבק בנו, והתורות כולן משותפות עם תורתנו בנגלה מעניניהם במצוות השכליות, רוצה לומר להשמר מהגזל והרציחה וכדומה, ולכן יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וכו'. (דרוש א)

אברבנאל:

כי בא סוס - קשור עם "ה' ימלוך", ורוצה לומר שה' ימלוך עלינו לעולם ועד, כי הציל אותנו מיד עושקינו. (שמות טו יט)

שולח מלאך - ...המאמתים מחכמינו קבלו, שלכל אומה ועיר מזל מיוחד. לדעתי הם השכלים הנבדלים המניעים הגרמים, הנקראים בתורה אלהים. וישראל אינם תחתם כי אם תחת ה', ועל כן בערך האומות ה' נקרא אלקי האלהים, ובערך ישראל נקרא אלקים או אלקי ישראל, כי באומות משפיע על ידי אמצעים בסדר מוגבל וטבעי. ומה שאמר מיכאל שרכם, רוצה לומר המבקש רחמים עליהם. ועל כן הוצרך לתת לישראל הארץ המושגחת, שנתיחדה מכל הארץ להראות בה מפעלי האלקות, וממנה נתיחד הר ציון. ואחר שלא היו מוכנים ללכת תמיד עם הדבקות האלקית כמו שראו בסיני, שלח המלאך להנהיגם ולשמרם במדבר, עד שיבואו לארץ בה תדבק השגחתו הוא בהם... (שם כג כ)

בנים אתם לה' - שהאב פועל את הבן, וה' הוציאם ממצרים, והאב נותן לבן את הצורה, וה' נתן להם הצורה במתן תורה. והאב מזכה הבן בנכסיו, וכן ישראל בירושת הארץ ועולם הבא... (דברים יד א)

אתם נצבים - ...ונוכל לומר עוד שאמנם חטא כלל האומה בעבירות, אבל מעולם לא כפר בו כלל האומה, כי תמיד עבדו גם לו, כי הדבוק האלקי באומה הוא טבעי ועצמי, והוא חוק מוטבע באומה יותר משבועה, אם כן היחיד או קבוצה יוכלו לסור ולא הכלל... (שם כט ט)

אף חובב עמים - ...ולפי הרלב"ג זכר משה את הקשר שבין ישראל והקב"ה, שבעבורו ראוי שיתברכו, ובכל מקום זרח אור ה' עליהם. (שם לג א)

עזבני ה' - כאיש העוזב את אשתו. וה' שכחני - כמת מלב. וזו מליצה על אורך הגלות, וה' משיב שאמנם עזבה וסילק שכינתו, אבל לא שכחה. (ישעיה מט יד)

אין מתעורר - בתפלתו, כי הסתרת פניך וראינוך שרוי בכעס. וכאשר יכעס המלך, כל מה שיעשו עבדיו לא יישר בעיניו. (שם סה ו)

עמך כולנו - ג' סבות הן לשוב ולשוש עלינו, שלא נתערבנו באומות אחרות, ולזכות ערי ארץ ישראל וקדושת המקדש החרב. (שם שם ח)

ואשא ידי - המתנה הראשונה שנתתי להם היתה הנבואה, ואיוודע להם וגו', השניה היתה שנדרתי להיות להם לאלקים מנהיג ומשגיח בלי אמצעי, נשאתי ידי - והמתנה הג' היא ארץ ישראל. (יחזקאל כ ה)

ביד חזקה - על אלה שעמדו באמונתם בארץ אדום וישמעאל. ובחמה - על אלה שיצאו מכלל הדת, שגויי הארצות יכנום יהודים בעל כרחם וישרפום באש. והוצאתי אתכם - כי יתערבו ויתחתנו בגוים, וגם אותם יוציא בקבוץ גלויות, כי לא יצאנו מרשותו ולא ימירנו, וכמו שראינו בדורינו שרדפו האנוסים עד ששבו לדת ישראל... (שם שם לד)

והולכתיה המדבר - אטלטלם בגלות שישובו ויצורפו, כמו שאנו רואים היום לאלפים ולמאות מטלטלים וסובלים מהרעות מה שלא ישוער, וילכו לבקש דבר ה' וקיום דתו. (הושע ב טז)

אענה את השמים - תדבק בהם ההשגחה וישדד השמים לטובתם תמיד, או יבטל את הוראתם המתנגדת... (שם שם כג)

ספורנו:

האדון - המסדר עניניך הטבעיים. אלקי ישראל - מסדר עניני ישראל הרוחניים שלמעלה מהטבע, מה שלא יאות לזולתו מהנבדלים... (שמות לד כג)

ושכנתי בתוך בני ישראל - לקבל עבודתם ברצון ולשמוע את תפלתם. והייתי להם לאלהים - מנהיג ענינם בלתי אמצעי, ומאותות השמים לא יחתו להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים, שהנהגתם על ידי מניעיהם, ומזה יתחייב נצחיותם. (שם כט מט)

זאת החיה - הנה אחר שהתנצלו ישראל את עדים הרוחני שקנו במתן תורה, אשר בו היו ראוים לשרות שכינה עליהם בלתי אמצעי, כאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, כמו שיהיה הענין לעתיד לבא, כאמרו "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם", מאס הא-ל ית' אחר כך מהשרות עוד שכינתו ביניהם כלל, כאמרו "כי לא אעלה בקרבך", והשיג משה רבינו בתפלתו איזה תקון שתשרה השכינה בתוכם באמצעות משכן וכליו ומשרתיו וזבחיו, עד שהשיגו וזכו אל "וירא כבוד ה' אל כל העם" ואל ירידת אש מן השמים, ובכן ראה לתקן מזבח שיהיה מוכן לאור באור החיים הנצחיים, וזה בתקון המזונות והתולדה. ואסר את המאכלים המטמאים את הנפש במדות ובמושכלות, כאמרו ונטמתם בם... (ויקרא יא ב)

...וכאשר בחר באומה הישראלית, כאומרו "בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה" , וזה מפני שתקות המכוון מאתו ית' היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה, כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתם ומקובל בכולם מהאבות, כאמרו "נודע ביהודה אלקים", כתב להורותם התורה, והוא החלק העיוני והמצוה והוא החלק המעשי, כאשר העיד באמרו, "והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם", והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם ביסורין, כאמרו "אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". ובחמלתו עליהם כשיהיה הרוב מהם לרצון לפניו, אמר לעורר היחידים מהם ראשונה בנגעי בגדים... (שם יג מז)

ולא תחללו - אחר שפעולותי שלמות, אם כן אתם המקודשים ללכת בדרכי אל תחללו בפעולות חסרות. ונקדשתי - לעשות עמהם נפלאות. להיות לכם - מנהיג בלי אמצעי כמשפט הנבדלים מחומר, כאשר תלכו בדרכי קדושתי. (שם כב לב)

אני ה' אלקיכם - אני ה' שמצד שאני אלקיכם שאתם מכירים שאני הוא הקדמון הראוי שתעבדוהו ואלי תתפללו. הוצאתי אתכם מארץ מצרים - כדי שתזכו שאהיה לכם לאלקים, שתהיה התמדת מציאותכם ממני בלתי אמצעי, שמציאות כזה לא ישתנה ולא יפסד בשום אופן, כמו שהוא הענין במציאות שאר הנצחיים. אני ה' - אני עתה לזה התכלית בעצמו צויתי לכם זאת המצוה, כדי שתזכו לזה המכוון, כמו שאמר והייתם קדושים לאלקיכם. (במדבר טו מא)

מאהבת ה' אתכם - בהיותכם זרע אוהביו וחושבי שמו יותר משאר עכו"ם. (דברים ז ח)

ושמר ה' אלקיך לך את הברית - שנשבע באמרו, "ונתתי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם, להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך", כי אמנם בהיותו לנו לאלקים בלתי אמצעי ישפיע מציאות נצחי ההוה ממנו בלתי אמצעי, כאמרו כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם. אמנם מציאות הנפסדים הוא ממנו באמצעי בלי ספק. (שם שם יב)

ואהבך - בהיותכם בנים בדמותו בצלמו, כאמרם ז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, ובזה יהיה נצחיות של ברית מאושר. וברכך - בממון לחיי שעה, ובזה ייטיב את החסד אשר נשבע שתהיו בארץ באופן מאושר. (שם שם יג)

את ה' האמרת - כשקבלת הברית באלה שבה אבדן כל טוב גשמי אם תעבור עליו, בזה רוממת את ה', כי על ידי זה נכבד אצלך קיום רצונו מכל טוב גשמי. (שם כו יז)

וה' האמירך - במעלה, על ידי שנכנס עמך בברית... סגולה - שישיג בכם מה שחפץ מהמין האנושי, ולשמור כל מצותיו - נתן לך מעלה במה שבחר בך לשמור המצוות, שעל ידם תמצא חן בעיניו. (שם שם יח)

הוא אביך - אב רצוני למען תהיה קנינו, כי הוא שעשאך לגוי. ויכוננך - נתן לך הכנות, שתהיה מוכן בהן לעם סגולה. (שם לב ו)

ירכיבהו על במתי ארץ - וזה יעשה מאחר שלא השיג חפצו במתן תורה הנזכר, ויבקש זה שנית בתת להם הארץ בעבור ישמרו חוקיו ולהשלימם בהרכיבם על חלק מהארץ נשא במקום ובמעלה על שאר ארצות, כאמרו צבי היא לכל הארצות... (שם שם יג)

אשריך ישראל - ואז תגיע אל האושר שהוא המדרגה העליונה האפשרית לעם, נושע בה' - שהוא ילחם לכם. מגן עזרך - בזמן החורבן, שלא כלית. חרב גאותך - הוא יהיה גאותך שתתרומם. (שם לג כט)

ישקני - על דרך יאר ה' פניו אליך, בהיפך והסתרתי פני. ומדברת על המלך בלשון נסתר. דודיך - תורה ומצוות חביבין עלי מהיין שהוא ראש תענוגות בני אדם. ובהכירי דרכי טובך אלי תגדל אהבתי מאהבת כל זולתי אליך. (שיר השירים א ב)

שחורה אני - שלא תאמרו משא פנים יש במה שהיא מבקשת השגחה פרטית עליה, כי הגם שהיא שחורה כמותם במעשים, היא נאוה בידיעת הא-ל ויראתו ואהבתו, והשחרות בה מקרית ולא עצמית... (שם שם ה)

ערשנו - יסוד המטה, ואף על פי שסרו יצועי בקלקול ערשי, כי הסתרת פניך, מכל מקום יסוד המטה, ידיעת הא-ל, רעננה כמאז, ומוכנה לקבל היציע. (שם שם טז)

כלך יפה - כדכתיב "בנינו כנטיעים בנותינו כזויות". ומכל זה יתבאר שה' עמך בהיותך עמו גם בלעדי משכן וכליו, כמאמר רז"ל העוסק בתורה אינו צריך עולה וזבח. (שם ד ז)

מלבנון כלה - אף על פי שאינך יושבת בביתי ככלה, פנו אלי ואל תשימו לב למקדש שאיננו. מלבנון תבואי - בכל מקום אשר אזכיר את שמי. מראש אמנה - גבול הארץ, ממעונות אריות - משם ולחוץ. (שם שם ח)

מדרש שמואל:

ואפשר לפרש שנקראו בנים למקום, כלומר חושבים שקראם בנים בדרך השאלה לבד, לפי שהם חביבין לפניו, וזאת היא חבה אחת, אבל חבה יתירה נודעת להם לישראל שיודעים הדבר בשורשו ושהם בנים ממש, ולא בדרך השאלה מסבת הנשמה היותה מאתו ית', וזהו פירוש הפסוק שאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ולכן לא תתגודדו וגו', לפי שאף אם מת הגוף, הנפש שהיא העיקר לא מתה, לפי שבנים אתם לה' אלקיכם, וכמו שהוא חי וקים לנצח נצחים, כן נשמתכם קיימת לעד... ואפשר שכוונת התנא להשמיענו שתים, אחת מציאות הקב"ה שחבב אותנו וקרא אותנו בנים, ועוד חבה יתירה נודעת ונכרת יש להם שכל העולם מכירים ויודעים שהם בני המקום, וזה באחד משני פנים, אם מפני הנסים ונפלאות שעושה עמנו בכל שעה ובכל רגע כרחם אב על בנים, ובזה מודיע לכל העולם שהם בניו, או שבצורת הישראל ניכר שהוא יהודי, כי כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', וזה הענין הוא חבה יתירה בודאי... (אבות ג יט)

תומר דבורה:

הרי מדה שיש להקב"ה עם ישראל, כשתמה זכות אבות וכיוצא, מה יעשה, והרי מצד עצמם אינם הגונים, כתיב (ירמיה ב' א') "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך", ממש זוכר הקב"ה ימים קדמונים, אהבה שהיה מקודם, ומרחם על ישראל, ובזה יזכיר להם כל המצוות שעשו מיום שנולדו וכל מדות טובות שהקב"ה מנהיג בהם עולמו, ומכולם עושה סגולה לרחם בשבילם, והרי זה מדה כוללת כל המדות כולם... (פרק א)

אלשיך:

בחודש השלישי - כמלך שחשק שפחה משוחררת המתין הקב"ה ג' חדשים להבחין בין זרע טומאה לקדושה. ומרוב חשקו אלינו מהר לטהרנו מהעכו"ם על ידי דם פסח ומילה, ומשפסקה טומאה החלו בספירת נקיים, ועזר להם בכך על ידי נתינת מצות שבת ודינים במרה, כי יערה עליהם רוח קדושה על ידי הנפש היתרה, שבזה נעשה קשר אמיץ בין ישראל וקונם. וכאשר שלום בין הנפשות למטה, וזהו על ידי הדינים, יתיחדו גם בשורשם למעלה, ויעשו יחוד במקורם. ואחר כך הקדים לבא לסיני מראש חדש, כדי להתעלס באהבים עם עמו, ועל ידי נוכחות הקדושה הותכו כל שיירי הטומאה של זוהמת נחש, ובכל רגע קנו קדושה וקשר עמו יתברך. אך הגם שנגמר הליבון ופסקה הטומאה לא היו נישואין גמורים עד אחר צ' יום, והוא ברדת משה עם הלוחות, ונדונו עוד כפנויה (בעגל), כי הזיכוך הספיק רק לנשמה ולנשיקה שהוא חיבור נפש לנפש, אבל הגוף עוד לא היה מזוכך עד אחר ג' חדשים, ולכן יצאה נפשם בדברו אתם בסיני. (שמות יט א)

להעלות נר - ולא אמר להדליק נר, כי על ידי ההדלקה למטה, שהיא מעשה מצוה, עושה רושם למעלה, ומאירה נר רוחני תמיד. כפי שאמרנו למעלה שהמועדים מתקדשים על ידי בית דין של מטה, ואם נכנסו בית דין של מעלה לדין, ויעברו בית דין של מטה החודש, מפסיקין... (ויקרא כד ב)

אלה מסעי - מזכיר זכותם וצערם... ומזכיר שה' מיצר כביכול בצרת ישראל, ותכף כשאירע להם דבר במקום אחד מעבירם אל מקום אחר שלא נטמא. (שם לג א)

לא ירפך - להניחך ביד יצרך, ויטה בחירתך אל הטוב. ולא ישחיתך - אם תאמר ליהרג ולא לעבור מצוותיו, יצילך. כי שאל נא - פן תחשוב כי אחרי שתעבד עבודה זרה בגלות לא יחפוץ בנו עוד, שאל ליציאת מצרים, שגם אחרי עבדנו אלהי מצרים חרד אלינו החרדה על הר סיני. (דברים ד לא ולב)

שמע ישראל - או בדרך העולם שאהבה עזה היא רק בין שנים, ולא מאחד לרבים, אך אף שהוא אלקים לרבים, הוא אחד לענין ואהבת, אוהב כל אחד מישראל כאילו הוא יחיד לו. בכל לבבך - אהבה תתכן רק בין השוים, אך בך חושק יותר מבמלאכי השרת, כי אהבתך גדולה מאהבתם, שבך ב' לבבות, ובכל זאת אתה אוהבו, ויש לו להחזיק לך טובה שאף על פי שאתה מלובש בחומר אתה אוהבו... (שם ו ד)

עם קדוש אתה - חלק א-לוה ממעל, ולא יחליפכם. לעם סגולה - והביאכם אל האדמה כי רצה לצרף אתכם כסגולת כסף, שאחרי הגלגולים תצטרף הנשמה... (שם ז ו)

אשר פדית - שהוציא ממצרים רק אחד מחמשה או מת"ק, והניח את השאר פדיון במצרים. וגם את אלו הוציא ביד חזקה - שלא היו ראויים בעצמם. וכל זאת כי הם נחלתך - שאין להחליפם באומה אחרת, וחשב איך לתקנם פעם אחר פעם, וכן בגלגולי הדורות, עד שלא תאבד מהם נשמה. או פדית - נתן לחיצונים ע' אומות כדי שלא ידבקו בישראל. (שם ט כו)

אם לא תשמור - בל יחשבו שאחרי שגלו אינו חפץ בהם, אלא יפליא מכותם אף בגלות, וידעו על ידי ודבקו בך - ולא בגוים, שאין המכות מצד השר והמזל, כי אם מה'. (שם כח נח)

כי חלק ה' עמו - מה שאינו מואס בעוברי רצונו הוא, כי ישראל חלקו, ולא יעזב חלק מאיכותו עדי אובד. ואם הם חלקו מדוע הוצרך להטיל גורל? זה על יעקב, בזמן שאינם כשרים, ועונותיהם מבדילים אותם ממנו, והיה מקום שיתפסו בהם השרים... יסובבנו - באופן שנפסקה זוהמתן, שקול ה' מסבב כל מחנה ישראל. כנשר - העירם במצרים מתרדמתם, שהיו שקועים בע"ז, והעיר עליהם רוח ממרום. (שם לב ט-יא)

מסיני בא - לומר שאין חשיבותם מעטה לפני הקב"ה, ולכן מתברכים רק מפי משה, ומה גם בהיותם כולם שבטי ישראל יחד, וחשיבותם עד שה' מסיני בא לקראתם להקביל פניהם, ועל שאר האומות רק זרח והופיע. מרבבות קדש - בסיני עזב מרכבת מלאכיו, ועשה מרכבה מישראל עמו... (שם לג ב)

פשטתי את כותנתי - ...והנמשל על ישראל המתעצלים בתשובה ומעשים טובים, ובכל זאת משתוקקים לשוב עד ה', כי שרשם קדוש מתחת כסא הכבוד. איככה אטנפם - אחר שהתרגלתי בתענוגים קשה לי לפתוח בסגופים, אלא פתח אתה ואמשך אחריך. (שיר השירים ה ג)

רמ"ע מפאנו:

אחרי ששמעו אבותינו את הדבר הרע שנאמר למשה בעון העגל כי לא אעלה בקרבך, וכתיב ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו, אבל בוטחים היו שיעבור זעם וישובו להתקשט בו. כי אמנם מתרגומו של יהונתן בן עוזיאל למדנו שני דברים יכלול אותם מאמר אחד, הראשון אומרו לית אפשר דאסלק שכינת יקרי מביניכון, והכוונה על השוכן אתם בתוך טומאתם, שהוא הסתר פנים בהתלבשות שכינה בנפרדים קדושים... (מאמר חקור דין חלק ב פרק ט)

מהר"ל:

...ואמר ויזכור אלקים את בריתו וגו' וידע אלקים. הרי ד' דברים ובכל אחד זכר ה' ולא כללם יחד. והוא דבר גדול, כי היו ד' דברים עד שהיו ישראל מושגחים אחר שהיו נעזבים. השמיעה שהיא הסרת הפרגוד והמחיצה המבדילה בין השי"ת ובין ישראל. ויזכור - שאין הדבר נשכח, אבל אינו ידוע לגמרי. וירא - הראיה היא על דבר שמחוץ לרואה. וידע אלקים - הידיעה השכלית על דבר פנימי, וזהו חיבור גמור. (גבורות ה' פרק כא)

ובמדרש חזית ושיר השירים... מהו בעטרה שעיטרה לו אמו... בארו שהשי"ת מחבב את ישראל באלו הג' כינויים, קראם בת, רוצה לומר שהם עלולים אל השי"ת, לא זז מלחבבה עד שקראה אחותי, בבחינה שהעילה והעלול מתחברים יחד, וכאשר הבחינה מצד זה אי אפשר להיות בלא ישראל, שהעילה כביכול צריכה אל העלול, שאין עילה בלא עלול, ודבר שאי אפשר להיות בלי אחר, הרי אותו דבר כאילו סבה לו בבחינה זאת. ולפיכך קרא את ישראל אם, ולפיכך כאשר היו ישראל בצרה שייך לומר עמו אנכי בצרה... (שם פרק כג)

ראה ראיתי - ב' ראיות, שבאים לסיני ומקבלים התורה, וראיתי מעשה העגל, ורצו לומר בזה שלא יאמרו כי קבלם רק בשביל שיהיו צדיקים, ואם יחטאו אינו נזקק להם... וכן כאשר גאל אותם אמר הקב"ה אף על גב שבסוף יחטאו על כל פנים הוא גואלם. (שם פרק כד)

בני בכורי ישראל - קרא ישראל בנו בכורו, כי כמו שהבכור נקרא ראשית אונו, שהוא התחלת הראות כוחו של אדם, כי הבן כוחו של האב, כך ישראל הם התחלת גלוי כוחו של הקב"ה בעולם הזה, כי העלול מורה על העילה יתברך, והם עלולים בראשונה ממנו... (שם פרק כט)

...ופרשה שניה אף על גב שהוא בחר בישראל והוציאם ממצרים אין זה מצד החסד והטוב שהיטיב לישראל, ואינו מוכרח בדין, שאם מצד הרחמים והחסד לישראל, לא היה ראוי שיהרגו בשביל זה בכורי מצרים. אלא שגם בדין היתה בחירת ישראל, ואם כן הוא דבר יותר נצחי, כי דבר שהדין נותן אין לו השתנות. אחר כך פרשה שלישית בתפילין שהוא יתברך נקרא אלקי ישראל ומייחד שמו עליהם. ופרשה רביעית כי השכינה היא בישראל תמיד ומנהיג אותם כפי מעשיהם, ואינם נמסרים למערכת השמים... (שם פרק לט)

...ולפיכך אין ראוי לומר שירה רק ישראל, שנקראים בנים אל השי"ת, והם עלולים בעצם ממנו, לא כמו העכו"ם, שהם נבראים בשביל ישראל, אבל ישראל נקראו בנים ועלולים, ועלול כזה משתוקק אל העילה, וזהו השירה, שהיא השתוקקות העלול אל העילה... (שם פרק מז)

ויוציאנו ה' ממצרים - כבר אמרתי הטעם למה היתה ההוצאה רק על ידי השי"ת... כיוון שהשי"ת בעצמו רצה שישראל יהיו לו לעם, ודבר שהוא מיוחד לו יתברך ראוי שהוא יהיה הפועל המיוחד לזה... ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה המלאך פועל דבר שמדרגת אותו דבר במדרגת המלאך עצמו. ומדרגת היציאה ממצרים היא כמדרגת המלאכים, כי היתה להיות ישראל לעם לה', ואין מדרגה גבוהה מזה, שהגיעו במדרגה אל ה' בלי אמצעי, שהרי ישראל דבקים בה' בלי אמצעי, ואי אפשר לשום מלאך וכח אמצעי לפעול זה. (שם פרק נה)

והראשונה מן החמשה, נתינת שבת מצוה אלקית, והיא הברית בין ה' וישראל, בה יתדבקו בהקב"ה, וזה ידוע. ואחר כך כשקרבם לפני הר סיני גרם להם דבוק בו יתברך, ועל ידי זה פסקה זוהמת נחש שבא על חוה. ויותר מזה דבוק מה שנתן להם התורה, ויותר מזה מה שהכניסם לארץ ישראל שהיא לחלקו של הקב"ה, ועוד יותר שבנה להם בית הבחירה, והוא שוכן לגמרי אתם. (שם פרק נט)

ואם אתה שואל למה נבחרו ישראל בפרט להיות שכינתו עם ישראל, יש לך לדעת כי אחר שאמרנו שסדר המציאות מחייב שתהיה שכינתו עם העלול, וישראל הם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, וראיה כי הם נקראו בנים. כי אי אפשר לך לומר שכל האומות בשוה, כי אז היו כולן בעלי חסרון, כי התחתונים במה שהם תחתונים דבק בהם החסרון, אבל עכשו שהנבחרים הם חלק ויחידות ולא הכל, מעתה אף על גב שהם תחתונים, מכל מקום דבק ענין אלוקי בחלק מהם, כי על חלק לא יפול שם "חסרון" ו"תחתונים", כמו שיפול על הכל.

וזהו חלק השי"ת הוא יעקב וזרעו שדבק בהם הענין האלוקי... ואם אתה אומר הלא כל האומות נבראות בשוה בטבעיהן, אין זה קשיא, כי אין אנחנו מדברים מן הטבע, רק ממה שהאדם מוכן לקבל ענין אלוקי, כי זה לא נמצא, ואי אפשר להיות נמצא בכל האומות בשוה... (שם פרק טז)

אבל ישראל במה שהם עלולים ממנו בעצם וראשונה, ולכך נקראים בניו, מזכירין את השם אחר ב' תיבות, שהרי העילה מצטרפת אל העלול. ודוקא אחר ב' תיבות, כי ישראל שהם עלולים והם בתחתונים, יש להם הצטרפות אליו אחר ב' מעלות, כי הם בתחתונים, ואחר כך המדרגה הנבדלת העליונה, והשי"ת נבדל וקדוש מן העליונים הנבדלים. הרי לך שהוא יתברך מצטרף אליהם אחר ב' מעלות, שהרי ישראל אינם מופשטים מן החומר ואינם שכלים, וזהו מעלה אחת, ואחר כך מעלה המופשטת מן החומר, ואחר כך מצטרף השי"ת אליהם. (שם פרק סח)

אמר אברהם לפני הקב"ה, שמא בני חוטאים חס ושלום לפניך, ואתה עושה להם כאנשי דור המבול וההפלגה? ...אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבו לפני קרבן, ואני מוחל להם... פירוש בשביל הקרבנות שהם השבת העלול אל עילתו, אי אפשר שיעשה להם כמו שנעשה לדור המבול וההפלגה, שהם נתרחקו מן העילה... וישראל שהם עלולים בעצמם, וכל עלול כמו שבא ממנו יש לו השבה אל עילתו, ואף אם מתרחקים ממנו הוא בשביל חטא במקרה. וכן אם אין בית המקדש קיים והם מתעסקים בהלכות קרבנות וסדר קרבנות, שהקרבן הוא השבת העלול אל עילתו במעשה, וסדר קרבנות הכנה וסדר השבת העלול אל העילה, וזו כפרת החטא... (שם פרק סט)

הוא אביך קנך - ישראל הם לה', אם מצד שהוציאם לפועל כמו שהאב סבה שיצא הבן לפועל, וזה היה כשהוציאם ממצרים, ומכל מקום אין הבן קנוי לאב בעצמו, והם קנויים להשי"ת, כי הוציאם מן העבדות באותות ובמופתים. (נצח ישראל פרק ב)

כי ישראל כאשר היה להם ברית עם השי"ת, והוא הקישור והחיבור, אז לא גלו. וכאשר בטלו הברית על ידי שכפרו במי שהיה להם ברית עמו, וגם כפרו שאין כאן מקבל ברית, כי המילה מורה שישראל מקבלים ברית מן השי"ת, שהמילה ברית דבקה בגוף האדם והיא החיבור... והתורה ועשרת הדברות שנתן השי"ת לישראל הם הברית וחיבור כאשר ישראל עושין מצותיו, כי כל ברית וקישור הוא על ידי שלושה, האחד שמאתו הברית, והמקבל הברית, האדם, והדבר שהוא הברית, התורה, שהיא חיבור בין השי"ת וישראל. (שם פרק ט)

ובירושלמי תענית, ריש לקיש בשם ר' ינאי אמר, שתף הקב"ה שמו בישראל... כך אמר הקב"ה אם אני מניח את בני ישראל הרי הם אבודים בין האומות, אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם... ביאור ענין זה, כי העולם הזה הוא פלטרין של מלך, וישראל הם מפתח של פלטרין, שאם אין ישראל הרי דומה לפלטרין שהוא סגור ואינו משמש כלום, ואינו נקרא בית. כך אם אין ישראל אין הפלטרין שהוא העולם משמש כלום, ואין עליו שם פלטרין כלל... ואין ספק שהאומה הישראלית כל האומות מתנגדות לה, והיו גוברות עליה ומבטלין אותה כאשר היא תחתיהן בגלות, ולכך שיתף שמו בהם, כלומר שהם דבקים אל השי"ת, ובזה אין האומות יכולות להם, ודבר זה נקרא שקשרם בשלשלת שלא יאבדו ממנו...

וכן לטעם השני שאמרנו כי עיקר שכינתו בתחתונים, כי כן מדתו של הקב"ה להיות שכינתו את דכא, וישראל בגלות מדוכאים. אבל כשיצאו מן הגלות אז יעלה על הדעת שאין השי"ת אתם, לכך אמר, שאף כשישובו הוא אתם... (שם פרק י)

ולכך נקראו ישראל בני בכורי, כי אי אפשר שיהיו לאחד שני בכורים, ומזה תבין, כי אי אפשר שתהיה עוד אומה שנקראו בנים לה', כי הבן הוא בא מן אמיתת עצמו אשר הוא אחד, ולכך בנו גם כן אחד. וזה שאמרו במדרש שהשי"ת מעיד על ישראל שהם אחד. אבל שאר האומות אף שגם הן מושפעות מן השי"ת, מכל מקום אינן מושפעות מאמיתת עצמו... והבכור הוא אחד, מורה שיש כאן חיבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמיתת עצמו, ולחיבור הזה אי אפשר שיהיה פירוד כלל, וכי יש שינוי לאמיתת עצמו?

ובפרק קמא דקידושין... ובאור בזה לר' יהודה כיון שבשם בנים הצירוף יותר (קרוב) בין ישראל אל אביהם שבשמים, אם אין עושים מעשה בנים אינם ראוים לשם הנכבד הזה. ולדעת ר' מאיר אינו כך, כי בן נאמר על שהוא יתברך אב ועילה לישראל, ואם ישראל סרו ופרשו מן אביהם, זהו מצד העלול עצמו, אבל מה שהוא יתברך עילה להם, לדבר זה אין הסרה כלל, לכך בכל ענין נקראו בנים... ואף אם דביקים לגמרי בעבודת גלולים ויוצאים במעשיהם מן הקב"ה, גם בענין זה נקראו בנים אל השי"ת, כי הוא מצד שהשי"ת עילה להם, והוא מצד עצמו של האב...

כי ההפרש שבין ישראל לאומות הוא, כי השי"ת בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשיהם הטובים... ואף כי ישראל אינם מקבלים מלכותו, לכך לא כתב גם כן קודם בחירת אברהם מעשיו הטובים, שלא תאמר כי השי"ת בחר בו ובזרעו בשביל מעשיהם... כי יש סבות המחייבות הבחירה שבחר השי"ת בישראל, והסבות האלו אין להן תמורה כלל. הסבה הראשונה היא התורה אשר אי אפשר מבלעדה. כי מאחר שהשי"ת ברא העולם הזה ברצונו, מוכרח גם נתינת התורה לישראל, שכך גזר השי"ת. כי אם אין כאן תורה בטל חוק וסדר העולם, וסדר שבטל מקצתו בטל כולו. ומאחר שנתינת התורה הכרחית, ימשך אחר זה שבחר השי"ת בישראל, מאחר שיש בהם תורתו... ואי אפשר שתהיה תורה זולת לישראל...

ובפרק ר' עקיבא, ויתייצבו בתחתית ההר - אמר רב אבדימי בר חמא, מלמד שכפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב וכו'... שיהיו אנוסים לקבל את התורה, וכתיב אצל אונס "ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה", מפני שהחיבור ההכרחי, כמו זה שאנסה, ודבר שהוא מוכרח להיות אין לו פירוד והסרה. וכן נהג השי"ת עם ישראל, החיבור שעשה הכרחי, שהרי כפה עליהם הר כגיגית לקבל התורה, וקבלת התורה היא עצם החיבור כדכתבנו, לכך אין הסרה לחיבור זה, לפי שהוא מוכרח...

ועל ג' דברים שבחר בשבילם בישראל אמר התנא האלוקי, חביב אדם שנברא בצלם אלקים וכו', חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו'. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמ