(ראה גם: כבוד ה', כסא הכבוד)
מי זה מלך הכבוד, ה' עזוז וגבור, ה' גבור מלחמה. שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם, ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה. (תהלים כד ח)
ואתה תמשול בו, הוא סוד, כי כתוב ואתה מחיה את כולם, מכאן אמרו שאין הקב"ה שולט, (כלומר, שאין שליטתו מגולה) אלא בשעה שישמדו רשעי עולם, ועל כן כיון שמלאך המות ישמידם, ישלוט אז הקב"ה עליו, ולא יתן אותו להרע להעולם, כי כתוב ואתה, שהיא המלכות, תמשול בו, דהיינו שהמלכות תמשול על מלאך המות אחר שכבר עשה דין בהרשעים, ולא יתן אותו להרע יותר... (בראשית תסב, ועיין שם עוד)
אמר לו לך לר' אבא, כי אני למדתי ממנו על מנת שלא לגלות. הלך לר' אבא, מצאו שהיה דורש ואומר, מתי נקרא שלמות הכל, בשעה שהקב"ה יושב על הכסא, (שהוא מלכות), ומטרם שיושב על הכסא), דהיינו מטרם שמתחבר עם המלכות) לא נמצא שלמות, שכתוב, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ומשכתוב אדם, (בשעה שיושב על הכסא), משמע, (שהוא בשלמות, כי השם אדם הוא כלל מד' פנים שבמרכבה, שכתוב ודמות פניהם פני אדם), והוא שלמות הכל... (תזריע קי)
הקב"ה כשהוא מחוץ למקומו אינו מלך, וכשחוזר למקומו והיה ה' למלך, וכך ישראל נאמר בהם, כל ישראל בני מלכים, וכמו האב, כן הבנים אינם בני מלכים, עד שיחזרו לארץ ישראל... (תצא ה)
כי גאה גאה, גאני וגאתיו, גאני במצרים, שנאמר בני בכורי ישראל, וגאתיו, במצרים שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבא בהר ה' אל צור ישראל. דבר אחר כי גאה גאה גאני וגאתיו, גאני על הים, שנאמר ויסע מלאך האלקים, אף אני גאתיו על הים ושרתי לפניו שירה, שנאמר אשירה לה' כי גאה גאה. דבר אחר כי גאה גאה ועתיד לתגאות, שנאמר כי יום לה' צב-אות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל... (בשלח-שירה פרשה ב, וראה שם עוד)
משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו נכסיו והרגו פמליא שלו, והחריבו פלטרין של מלך. לאחר זמן ישב מלך עמהם בדין, תפש מהם, הרג מהם, צלב מהן, וישב בפלטרין שלו, ואחר כך נתודעה מלכותו לעולם, לכך נאמר מקדש ה' כוננו ידיך, ה' ימלוך לעלם ועד... (שם פרשה ח)
ר' ברכיה בשם רבי יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מ"ג) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בית המקדש, הדא מה דאמר (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו'. (בראשית ג ד)
דבר אחר מי הוא זה מלך הכבוד, למה קרא להקב"ה מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו, כיצד, מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב לשלמה על כסאו, שנאמר (ד"ה א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך, והרכיב לאליהו על סוסו, ומהו סוסו של הקב"ה סופה וסערה, שנאמר (נחום א') ה' בסופה וסערה דרכו וענן אבק רגליו, וכתיב (מ"ב א') ויעל אליהו בסערה השמים. מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, והקב"ה מסר שרביטו למשה, שנאמר ויקח משה את מטה האלקים בידו. מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקב"ה עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח, ומהו עטרה של הקב"ה כתם פז, שנאמר (שיר ה') ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב... מלך בשר ודם אין נקראין בשמו קיסר אגוסטא, ואם נקראין בשמו ממיתין אותו, והקב"ה קרא למשה בשמו, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה. (שמות ח ב)
...מהו ה' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה, שהוא חולק מכבודו ליראיו, כיצד... הוא מחיה מתים, חלק מכבודו לאליהו והחיה את המתים שכן אומר (מ"א י"ז) ויאמר אליהו ראי חי בנך. ולמלך המשיח מלביש לבושו, שנאמר (תהלים כ"א) הוד והדר תשוה עליו. (בהעלותך ט)
אספה לי ...כביכול אימתי כסאו מבוסס למעלה, בזמן שישראל עשוין אגודה אחת, לכך נאמר הבונה בשמים מעלותיו, אימתי, בזמן שאגודתו על ארץ יסדה, וכן הוא אומר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (דברים ל"ג ה') לכך אמר הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. (שם כא)
אמר רבי חנינא עתיד הקב"ה להראות כבודו לכל באי עולם ולהוריד כסא באמצע הרקיע, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת תמוז, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת. אמר לו רבי חנינא הזקן, אפשר להראות כבודו מי שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג), ואת אומר שמראה כבודו לכל באי עולם, אמר ליה הרי כתיב (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה' אלקים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, מה המגן מגין על בעליו בשעת מלחמה, אף הקב"ה מגין על בניו באותה שעה. (שופטים ט)
ידבר עמים תחתינו, אימתי, כשיבחר לנו את נחלתנו את נחלת גאון יעקב, דבר אחר אימתי הוא יבחר ויתן את נחלתנו כשישב על כסא קדשו, וכן הוא אומר (חגי ב') והפכתי כסא ממלכות, וכן דניאל אומר (דניאל ז') חזה הוית עד די כרסון רמיו, ואימתי הוא יושב, (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ר' יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש אמר, כיון שעלה הקב"ה לדין ויושב על כסא לדון, כיון שתוקעים בשופר הוא עולה והופך מדת הדין למדת רחמים, ועולה בדין משהשופר עולה בתרועה... (מזמור מז)
ה' מלך גאות לבש, זה שאמר הכתוב (ירמיה י') מי לא ייראך מלך הגוים, אמר לו הקב"ה לירמיה ולאו מלכיהון דישראל אנא, אמר לו לפי שאמרת לי (שם א') נביא לגוים נתתיך, אף אני קורא אותך מלך הגוים, לך יאתה לך מלכותא יאה, ה' מלך גאות לבש. (מזמור צג)
...אמר רב משרשיא מכאן כל זמן שהרשעים שולטים בעולם כביכול אין הקב"ה יושב על כסאו, וכן הוא אומר והפכתי כסא ממלכות, וכתיב חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ואימתי יושב, ועלו מושיעים בהר ציון וגו'. (תהלים מז, תשנד)
את כבודו - שכינת יקריה. (דברים ה כא)
והיתה לה' המלוכה - ותתגלי מלכותא דה' על כל יתבי ארעא. (עובדיה א כא)
ה' ימלוך - הראה עתה שהוא מלך שהושיע עבדיו ואיבד מורדיו, וכן יהיה רצון שיעשה בכל הדורות. ובאו בזה פסוקים רבים. ואונקלוס התיירא מזה, כי המלכות לאלקים ולעולמי עד... ולא הבינותי דעתו, שהרי כתוב "יהי כבוד ה' לעולם" ועוד. ויתכן שטעמם (של פסוקים אלו) כטעם הברכות. (שמות טו יח, ועיין שם עוד)
וירא כבוד ה' - בא בעמוד ענן. (במדבר טז יט)
והיתה לה' המלוכה, ללמדך שאין מלכותו שלמה עד שיפרע מעמלק. (עובדיה א כא)
מאחז פני כסא - השמים יקראו כסא, ורוצה לומר מקרה פני השמים כקירות לבית. לתרגום הכסא הוא כסא הכבוד, ודבר בשבח המטר וענני הכבוד. (איוב כו ט)
רם על כל גוים - כולם ירוממוהו, ובכל זאת כבודו הנפלא הוא על השמים, כי השמים והמלאכים ישיגו כבודו יותר, וידעו לרוממו ולהגיד כבודו יותר מהתחתונים. (שם קיג ג)
...וכן מלא כל הארץ כבודו רוצה לומר הארץ תעיד ותורה על שלמותו... (חלק א פרק יט, וראה עוד ערך כבוד ה')
ראה כבוד ה'.
...וכן בחירם נגיד צור, על שהיה מתגאה ואמר אני א-ל, פקד ה' עליו לתיתו ביד הורג, שזהו הגמול האמיתי שלו, כי מדרך א-לוה להחיות מתים ולהציל לקוחים למות, ועתה מראה שאין ביד חירם להציל עצמו ממות. אבל השי"ת בידו נפש כל חי הוא ממית ומחיה, והוא הנותן שלמות לכל נמצא ואין שום שלמות באה לו מזולתו. כי המלכים מלכותם מתעלית רק מהכבוד הנעשה להם מזולתם, ובלעדה לא יוכר שהוא מלך ושיש לו יתרון על זולתו, וכאילו הכבוד מושל עליהם, אבל השי"ת מושל על הכבוד, ולכן נקרא מלך הכבוד ואין מלכותו מתעלה בזולתו, ולא משתנה כהשתנות הנמלכים והתמעטותם. ואמר המשורר "קול ה' יחולל אילות וגו'", כלומר אפילו כשהוא עושה דין ומשחית, אין מלכותו וכבודו מתמעטים על ידי זה, כי בהיכלו, רוצה לומר במדרגתו הכל כבוד... (מאמר ב פרק יד, וראה עוד כבוד ה')
על כס י-ה - לרלב"ג הוא השמים, רוצה לומר היד שהיא על השמים, שהם ההשגחה, תלחם בעמלק על ידי ישראל. ולחז"ל כס י-ה הוא מלכות ישראל. ובפשט, שה' נשבע בכסאו, או עמלק שלח ידו בכסא ה', שמיעט את כבודו, ולכן ינקום ה' ממנו... (שמות יז טז)
אחד - מורה גם על שלמות, ומבחינה זו האחדות והמלכות דבר אחד, כי המלכות יחידה במעלה וכל השררות נכללות בה. ולכן אנו אומרים אחר הפסוק ברוך שם כבוד מלכותו. אך מובן זה נשגב ונסתר, לכן אמרו חז"ל שקילוס זה היה מיוחד למלאכי השרת, והסכימו לאמרו בחשאי, כי הוא מסור למבינים בלבד. (דברים ו ד)
ואראה - ...ולרד"ק ותרגום יונתן ראה את כבוד ה', הכבוד הנברא הנראה חוץ לנפש, שראוהו בני ישראל במתן תורה. ואינו, כי איך יאמר שהיה על הכסא? אלא מתכוון לשכלים הנבדלים מניעי השמים, שהכסא הגלגל העליון... (ישעיה ו א)
הראיני נא את כבודך - איך יושפע כל מציאות ממציאותך, עם רוחק היחס ביניהם. (שמות לג יח)
וראוי לך לדעת כי כל הנבראים נבראו לכבודו יתברך, וכמו שתיקנו חכמים, "שהכל ברא לכבודו", וביאור ענין זה, שהנמצאים כולם הם לכבודו יתברך, ויש מהם כבוד אל השי"ת ביותר, ודבר שהוא כבודו נקרא לבוש של הקב"ה, כי הכבוד הוא אצל (אל) הזולת, ואין שייך כבוד רק אצל אחרים שרואים כבודו, ועל ידי המלבוש הוא נראה אצל אחרים, לכך הכבוד נקרא מלבוש... וזה שכתוב "הוד והדר לבשת", כלומר הכבוד שיש לו יתברך מן הנמצאים הם לו מלבוש של הוד.
ואמר עוטה אור כשלמה, פירוש כי הכבוד מן האור הוא יותר כבוד משאר הנמצאים, כי הוא מציאות של הוד והדר, ולפיכך האור הזה הוא כשלמה של כבוד אליו. והנה התבאר כי הכבוד מן הנבראים נקרא מלבוש, אמנם הלבוש נבדל מן הלובש, וכן הכבוד מן הנמצאים כולם נבדל מאתו יתברך, רק על ידי הנמצאים שהם כבודו נודע הוא יתברך כמו שנראה כל אחד על ידי מלבוש לזולתו... (באר הגולה באר ד)
ואמר ה' ימלוך לעולם ועד, רוצה לומר כי הוא יתברך נקרא מלך אחר שהביאם אל מקדש ה' אשר כוננו ידיו. וראיה לכך כי כל חותמי ברכות במקדש עונין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי כבוד מלכותו בבית המקדש דוקא, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' והיתה לה' המלוכה, לא עתה, ומפני שהמלך אי אפשר לו בלא עם אשר מלכותו עליהם, וכן כאשר יש מתנגד הוא ביטול אל המלכות, ראוי שיושיע המלך העם אשר הוא מושל עליהם ויעשה מלחמה במתנגדים... לכן אמר "כי בא סוס פרעה" וגו', כי מפני מלכותו יתברך אשר הוא מלך, עושה מלחמה באויבים ומאבד אותם... (גבורות ה' פרק מז)
ואם כן כל הנבראים הם לכבודו, כי בלא הנבראים לא שייך לומר מלך. וכמו שכתוב במסכת ראש השנה, בשישי מהו אומר, ה' מלך גאות לבש, על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם. הרי מבואר לך, כי גאות המלכות מצד הנבראים, ומצד הנבראים הוא מלך, והרי הנבראים כבוד מלכותו, שאמר "ה' ימלוך לעולם ועד"... ומה שהקשה הרמב"ם כי הוא יתברך אין מקבל כבוד מזולתו, אמת הוא, ובודאי אם יצדק אדם מה יתן לו, ואם יחטא מה יפעל לו, רק שהאדם נברא שהשי"ת מלך עליו, ואין המלך מקבל הכבוד שיתן לו העם, כי הכבוד הוא מצד הממשלה שהוא מושל עליהם שלא בטובתם ומנהיגם. ואם האדם צדיק הוא מלכו שנותן לו שכרו, ואם אינו צדיק הוא מלכו כאשר נפרע ממנו, שכאשר עושה נקמה בעוברי רצונו גם כן שמו מתגדל ומתקדש. ומכל מקום כבודו שיש לו מן הנבראים אינו תולה כלל באדם, רק שברא השי"ת את הנבראים ומולך עליהם, וזהו כבוד מלכותו... וזה שאמר שהאדם נברא לשמש את בוראו, היינו שמלכותו על האדם... (דרך חיים פרק ו יא)
והנה מה שיש עוד להבחין הוא, כי הבורא ית"ש הוא מלך על כל בריותיו. פירוש ענין זה, כי אמנם אמיתת מציאותו יתברך הוא דבר בלתי נתלה ובלתי מתייחס לזולתו כלל, כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו, ואין לו יחוס עם אחר כלל, פירוש אין לו סבה שיתלה בה כלל, לא כמסובב עם סבתו ולא כמצטרף עם מצטרפו... אמנם בהיות שרצה וברא נבראים וכלם תלויים בו במציאותם ובכל בחינותם, נקראהו בבחינה זו אדון כל, כי הכל ממנו והכל שלו, והוא שליט בכל כרצונו.
ואולם עוד רצה בטובו ובחסדו להשפיל כביכול בענוותו את רום כבודו ולהיות מתייחס אל נבראיו, אף על פי שבאמת אין להם יחס עמו כלל, ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם, שיחשב להם לראש ולמנהיג, ולהתכבד בם כביכול כמלך שמתכבד בעמו, וכענין שנאמר "ברוב עם הדרת מלך" (משלי י"ד כ"ח), ובבחינה זו נקראהו מלכו של עולם. והנה בבחינה זו הוא נחשב לנו לראש ומתכבד בנו, וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו ולשמוע אליו לכל אשר יצוה.
ואולם בבחינה זו גם כן חייבים אנו להכירו בכל יום ולקיים מלכותו עלינו, ולהשתעבד אליו ולגזרותיו כעבדים אל מלכם, וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים, ונכלל ענינה בפסוק שמע ישראל, דהיינו ההודאה בדבר זה שהוא מלך מלכי המלכים מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים וקבול עול מלכותו והשתעבד אליו. (דרך ה' חלק ד פרק ד ב)
כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא - נראה מזה שהם נבדלים, הענן והכבוד, והכבוד התעטף בענן כדי שיוכלו לראותו, כמו אור השמש, שאי אפשר לראותו בלא זאת, וכאן נפרדו זה מזה, ולכן לא יכול משה לבא שמה. (שמות מ יח)
את כבודך - אף על פי שראוהו על הים, וכתוב פנים אל פנים וגו', זה היתה רק מראה אש אוכלת, ומה שאמר "ותמונת ה' יביט" זה אור עליון, ורצה שתהיה לו הכרה בו וידיעה פרטית, שיוכל שכלו להשכיל בחינת אלקותו. (שמות לג יח)
...כי הנה סבת הצמצום וההסתר הזה שהסתיר והעלים הקב"ה את החיות של העולם הוא כדי שיהיה העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו. הנה הוא ידוע לכל, כי תכלית בריאת העולם היא בשביל התגלות מלכותו יתברך, דאין מלך בלא עם, עם מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, כי אפילו אילו היו לו בנים רבים מאד, לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם, רק ברוב עם דווקא הדרת מלך. ושם המורה על מדת מלכותו יתברך הוא שם אדנות, כי הוא אדון כל הארץ. ונמצא כי מדה זו ושם זה הם המהווים ומקיימים את העולם להיות עולם כמות שהוא עכשו, יש גמור ודבר נפרד בפני עצמו, ואינו בטל במציאות ממש...
והנה אף על פי שהוא יתברך למעלה מהמקום והזמן, אף על פי כן הוא נמצא גם למטה במקום וזמן, שהיינו שמתייחד במדת מלכותו שממנה נמשך ונתהווה המקום והזמן, וזהו יחוד תתאה (שלוב הוי"ה באדנות ב"ה), דהיינו שמהותו ועצמותו יתברך הנקרא בשם אין סוף ב"ה מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום, כי הכל מלא מאור אין סוף ב"ה בשוה ממש, כי כך הוא בארץ מתחת כמו בשמים ממעל ממש, כי הכל הוא בחינת מקום הבטל במציאות באור אין סוף ב"ה, המתלבש בו על ידי מדת מלכותו המיוחדת בו יתברך, רק שמדת מלכותו היא מדת הצמצום וההסתר להסתיר אור אין סוף ב"ה שלא יבטלו הזמן והמקום ממציאותם לגמרי... (שער היחוד והאמונה פרק ז)
כי מדת מלכותו יתברך נקראת דבר ה', כמו שכתוב "באשר דבר מלך שלטון", ונכללת ונרמזת באות ה"א אחרונה של שם הוי"ה... (אגרת התשובה פרק ד)
ופירוש מלכות דאצילות הוא דבר ה' המחיה ומהווה נשמות הגדולות, שהן מבחינת אצילות כנשמת אדם הראשון, האבות והנביאים (שהיו מרכבה לה' ממש ובטלים ממש במציאות אליו, כמאמר חז"ל, שכינה מדברת מתוך גרונו, וכן הנביאים קול ודבור העליון מתלבש בקולם ובדבורם ממש). ומלכות דבריאה הוא דבר ה' המחיה והמהווה הנשמות והמלאכים שבעולם הבריאה, שאין מעלתם כמעלת האצילות. ומלכות דעשיה הוא דבר ה' המחיה ומהווה את עולם הזה בכללו עד יסוד העפר והמים אשר מתחת לארץ, אלא שבארצות העובדי גלולים החיות הוא על ידי התלבשות שרים החיצונים הממונים על ע' אומות, דהיינו שיורד ניצוץ מדבר ה' הנקרא בשם מלכות דעשיה, ומאיר על השרים של מעלה בבחינת מקיף מלמעלה, אך אינו מתלבש בהם ממש... (אגרת הקדש כה)
כי יד על כס - נראה לי שהנהגת העולם התחתון על ידי השמים וחייליהם כהטבע מכונה כסא, ויד אמר על ידי משה, שהרים ידו אל השמים כסא ה', להורות כי ה' נלחם בעמלק. (שמות יז טז)
ה' ימלוך - המלכות מורה שמנהיג בהנהגה השגחיית. (שמות טו יח)
ה' אחד - כולל א' שלילת הגשמיות, כגון הרכבה ורבוי על ידי תוארים, ב' שלילת השניות, ג' יחוד האור האין סופי בשמותיו שהוא במדותיו, בם מנהיג העולמות, וביחוד יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שהוא כבוד מלכותו והתפשטות אלקות בעולמו כנפש בגויה. וטבע העולם הגדול והמערכה וכחות הטומאה להתנגד למלכות שמים כגוף לנשמה, ובפרט בעת גלות השכינה, ששרי הטבע מושלים בארץ, וזהו פרי העבודה ליחד ה' בשמותיו ולתקן עולם במלכות ש-די... (דברים ו ד)
כסא ה' - כפי שהנהגתו נראית עתה בשמים, כן תיראה אז בירושלים בהנהגה נסית שלמעלה מהטבע. (ירמיה ג יז)
גאות לבש - להראות הכל שהוא מושל על חוקי הטבע, ומבטל בנס חלק מתנועתו... נכון כסאך - השמים, שעל פי מערכתם ינהיג הטבע. מעולם אתה - להנהיג גם שלא על פי הכסא. (תהלים צג א וב)
כבוד מלכותך - ההנהגה הקבועה, וגבורתך - שדוד הטבע. (שם קמה יא)
וירא כבוד ה' - במקרים אלו של תפלות משה כבר ראינו כי ה' מעורר את רוחו להסתכל במחשבות הנהגה האלקית. (במדבר יט כב)
יהי כבוד ה' לעולם - דבר זה קבוע ותמידי, השמחה אינה תמידית מאחר שניתנה לאדם הבחירה, ובכל זאת הכבוד בבריאה הוא לעולם. (תהלים קד לא)
להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקב"ה לשרשו, היינו ליראה, כמ"ש (דברים כ"ח) "ליראה את השם הנכבד".
ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד, ותורת חסד אמחז"ל (סוכה מ"ט ב') זהו הלומד תורה על מנת ללמדה, כי זה עיקר כבודו, כמובא בזוהר (יתרו דף ס"ט א')... נמצא זהו כבודו, כשבני אדם שהם מחוץ לקדושה, מקרבין את עצמן לפנים מהקדושה, הן גרים שמגיירין, הן בעלי תשובה...
ועכשיו הכבוד בגלות, כי עיקר הכבוד אצל העכו"ם, ואנחנו בני ישראל שפלים ונבזים, ולעתיד לבא שיתגלה כבודו מבין החשך, כמ"ש (ישעיה מ') "ונגלה כבוד ה'" וגו', כי אז יטו כולם לעבדו שכם אחד, אז יאמרו בגוים לכו ונלכה באור ה' (שם ב'), וכבוד נקרא אור, כמ"ש (יחזקאל מ"ג) "והארץ האירה מכבודו"... (יד)
...כי דע, כי שורש כל הבריאה הוא הכבוד, כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו, כ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' (יומא ל"ח). ומאחר שהכל נברא בשביל כבודו ית', נמצא שכבודו יתברך הוא שורש כל הבריאה, ואף על פי שכולו אחד, עם כל זה בהבריאה יש חלקים, ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיוחד שהוא שרשו כנ"ל... ואפילו בעבירות ודברים רעים חס ושלום ששם אין כבודו ית', בבחינת (ישעיה מ"ב) "וכבודי לאחר לא אתן", שיש גבול להכבוד שלא יתפשט לשם, ואף על פי שמלא כל הארץ כבודו, עם כל זה יש גבול כשמגיע למקומות הנ"ל שלא יצא לשם... אבל דע, כי אף על פי כן בודאי גם הם מקבלים חיות ממנו ית' ואפילו מקומות המטונפים או בתי ע"ז... אך דע כי הם מקבלים מבחינת מאמר סתום... (תנינא יב, וראה עוד ערך מציאות)
ועיקר הכבוד של השי"ת נתגלה רק על ידי האדם, כי האדם הוא תכלית כל הנבראים, כי עיקר הבריאה היתה בשביל האדם, כי עיקר התגלות כבודו ית' הוא על ידי האדם, ועל כן על ידי ההולדה, כשנולדין ונתרבין בני אדם ביותר, על ידי זה נתגלה כבודו ביותר, כי עיקר התגלות הכבוד על ידי בני אדם. (שם עא)
במדרש, מי זה מלך הכבוד וכו', פירוש כי מי שיש לו כבוד מאנשים אינו מלך הכבוד, כי אין הכבוד רק מאנשים המכבדין אותו, ונמצא נצרך להאנשים ובלעדם אין לו כבוד, אבל הקב"ה שנותן כבוד לכל מי שרוצה נקרא מלך הכבוד, שהכבוד שלו לתת למי שחפץ. (שמות וארא תרל"ד)
במדרש ראה נתתיך אלהים לפרעה, מי זה מלך הכבוד וכו'... ושלמה המלך ע"ה שנתן לו הקב"ה הרבה כבוד, הודיע זה לבני אדם, כי זה כבודו של הקב"ה מה שנותן הכבוד לאחרים, ואיתא הממליך מלכים ולו המלוכה, כי בזה שנותן מלכות לבשר ודם, ניכר שהוא המלך, וזהו שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה, כי היה תמה על הד' מלכיות למה יתן הקב"ה מלוכה להם, ועל זה התירוץ, כי אדרבא מזה ניכר מלכותו ית', כי בשר ודם ירא למסור המלכות לאחר כי יטלנו מידו, אבל מלך האמת נותן מלוכה לאחרים, ועם כל זה אין המלוכה יוצאת מתחת רשותו, כי הוא המלך באמת. (שם שם תרל"ה)
אשירה לה' כי גאה גאה, גיאות הוא התרוממות, ובוודאי הקב"ה רם ונשא ומתגאה על כל, אבל כמו גודל התנשאות הקב"ה על כל, כמו כן מתרומם ומתנשא על כל בחינות הגיאות, שכל התרוממות על הנבראים אין בזה שייכות כלל לעצם כבודו, אם כן הוא גאה ורם וגבוה על בחינת הגיאות, שכל הגיאות דבר שפל וכלא לגבי רוממותו ית"ש, ולכן כתיב גאות לבש, שצימצם הקב"ה עצמו בהתלבשות שיוכל לקבל הגיאות על העולם, ובאמת הוא בעבור בני ישראל, כמו שכתוב על ישראל גאותו... (שם בשלח תרס"ד)
במדרש נכון כסאך, אף על פי שמעולם אתה, לא נתישבה כסאך אלא מאז ישיר וכו'. כי הכסא הוא הוראה על המלכות ואשר הממשלה שלו, לכן נאמר השמים כסאי, כי בעולם הזה אין נגלה כח מלכותו יתברך על ידי עמלק הרשע, כמו שאמרו רז"ל אין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, ובמדרש הרוח מתגאה על התהום וכו', והכלל כי בני ישראל הם קרובים להשי"ת, ולכן כאשר הם מושלים על האומות על ידי זה מושכין מלכותו ית' על כל הבריאה, ובני ישראל רוצים למשול על כל הדברים כדי לקבל עליהם ועל כל הנלוה להם את מלכותו ית'. וכן היה כוונת הבריאה מה שניתן ממשלה לקצת הבריאה על קצתה, בעבור כי אין מלכות שמים יכולה לחול על השפלים רק באמצעות ממשלת השפלים, וזה שאמר אשירה לה' כי גאה גאה, פירוש שיש לנו לשיר לפניו שעל ידי גיאות שלנו יכול להתברר גיאותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה... וזה כל ענין השירה, שיתישרו כל הנבראים באמצעות גאולת ישראל והיה מוכן להיות כמו לעתיד, כמאמר ה' ימלוך לעולם ועד, לולי שקלקל עמלק הרשע אחר כך... (פסח תרל"ה)
"ויקבלו כולם את עול מלכותך" וגו', הענין הוא, כי הקב"ה קרוב ורחוק, הכל מצדנו איך שאנו מתקרבים אליו, אבל מצדו יתברך אין הפרש, כי אין שינוי נופל אצלו יתברך, ואם כן מבחינת הנהגתו בעולם גם כן אין שינוי, כמו שהוא מלך על העולם בעת שבית המקדש קיים, כן ממש אחר חורבנו, ומה שנראה כאילו נהרסה בחינת מלכותו יתברך חס ושלום, זה רק מצדנו, כי אצלו יתברך הכל בפועל ולא בכח. וזהו "ויקבלו כולם את עול מלכותך", ואז נראה כי "ותמלוך עליהם מהרה", תראה תכף ומיד בחינת מלכותו, אשר לפני שאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים נראה לו כאילו חס ושלום בטלה מלכותו יתברך בעולם הזה, אבל על ידי קיבול עול מלכות שמים נראה תכף כי אתה מלך מכבר. (חלק ב עמוד נח)
וגם לדורות נתגלה ההפרש הזה. ידוע שתכלית המלכות בישראל היא לשמש כסיוע להמלכת הקב"ה על לבבות ישראל. אך ישראל יכולים לעלות למדרגה רמה, להמליך את הקב"ה בלי סיוע של הנהגה מלכותית... אבל מכיוון שירדו למדרגה זו שביקשו להם מלך, כבר נתגלה שלא היו עוד ראויים להמליך את הקב"ה כולם יחד מבלי סיוע של מלך אשר ינהיג אותם לזאת... אך כשהופיעה מלכות בית דוד, מבני לאה, זכו שתשמש המלכות בכחה להנהיג את העם להשתעבד למלכות שמים. וכיוון שירדו ממדרגתם ראתה ההשגחה צורך להקים את מלכות אפרים מבני רחל, כסיוע למלכות בית דוד. ואילמלא חטאו היו זוכים שאפרים יסייע ליהודה ממש כפי שורשם, בני יוסף לעבודה בבחינת יעקב, ובני יהודה להוספת ההבחנה העליונה שבמלכות, עד תכלית המלכתו יתברך בשלמות, בחינת ישראל. וכן יהיה לעתיד לבא, בתחלה יהיה משיח בן יוסף בבחינת הכנה לגילוי השלם שיתגלה על ידי משיח בן דוד במהרה בימינו. (חלק ב עמוד ריח)
ותלבש אסתר מלכות - לבשה רוח הקודש. חז"ל מבארים בזה, שמדת המלכות ורוח הקודש זהות הן, יש מלכות חמסנית, שהמושל משעבד את העם נגד רצונם למטרותיו. אמנם מדת המלכות האמיתית היא, כביאור המהר"ל, להמליך את הקב"ה על העם, להביא את כולם לידי הכרה, שהקב"ה הוא מלך על כל הארץ, וכל הצלחתנו ואשרנו הוא להיות עבדיו. זהו תפקידו של מלך המשיח, "והיה ה' למלך על כל הארץ", לשעבד את כל הגוים לתכליתם, שגם הם יכירו וידעו כי זכות קיומם היא להיות עבדים לישראל, כלים לתכלית הבריאה, עליהם לדאוג שלישראל יהיה עולם הזה מתוקן, כדי שיוכלו לעסוק בתורה ובעבודת ה' באין מפריע... זוהי המלכות האמיתית.
איתא במדרש, דוד ראש למלכות יהודה. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל, שדוד שהיה רבן של בעלי רוח הקודש, הוא שהיה מרכבה למלכות, הוא שזכה למדת המלכות בשרשה - לתקן עולם במלכות ש-די. ולמה מדרגת רוח הקודש היא מדת המלכות? משום שהרואה במבט רוח הקודש צופה את פנימיות כל דבר, מהדומם ועד האדם, ורואה את תוכנם הרוחני, המהווה את תפקידם וחלקם בתכלית הבריאה, לשמש ככלים לכבוד שמים... בעל רוח הקודש הרואה במבט זה, הוא זוכה למלכות האמיתית, הוא משעבד את הכל למלכות שמים, והכל נשמע לו... (חלק ג עמוד כב)
מן המצר קראתי י-ה - מתוך המיצר של הצרות באים לידי האפשרות לקרא בשם י-ה, כלומר לידי השגת גילוי בחינת י-ה. הגילוי של שם י-ה (שמותיו יתברך הם גילוי דרכיו), הוא גילוי של למעלה מהבחירה, דהיינו גילויים עליונים שאין הרע יכול להגיע לשם להסתירם. אמרו רז"ל על הפסוק כי יד על כס י-ה, אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, כלומר טומאת עמלק יכולה להסתיר רק את הגילוי התחתון שם השם, (חלק ו"ה), וכן רק חלק מהכסא, (נשאר כס), הכסא הוא צירוף כל גילויי קדוש השם שמגלים הבריות, שעליהם ועל ידם מתגלה כבוד ה' שעל הכסא, ואין עמלק יכול להסתיר אלא חלק מגילויים אלו ולא כולם, כי גם למטה מוגבל כח הסיטרא אחרא, וההסתר שיכול לבא על ידו היינו במדה ובגבול. (שם עמוד רלח)