(ראה גם: אלקים-דין, עונש)
לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי. (שמות כ ה)
פקד עון אבות על שלשים ועל רבעים, (הוקשה לו, והרי כתוב ובנים לא יומתו על אבות, ואומר) שהוא אילן אחד, (דהיינו נשמה אחת), שנטע פעם אחת ושתי פעמים ושלש פעמים וארבע פעמים, (כלומר שנתגלגלה ובאה בארבעה גופים), נפקד על עונות הראשונים (בגלגול הרביעי), כי אב ובן שלישי ורביעי, (דהיינו ד' גלגולים האלו), אחד הוא, (שהם נשמה אחת), כשלא נתקן ולא דאג להתתקן, (ועל כן נענש על הגלגולים הראשונים). וכן להפך מזה, אילן שנתקן כראוי (במשך זמן הגלגולים), ועומד על קיומו, (אז כתוב עליו), ועושה חסד וגו'. (יתרו תקיח)
אין עשוק כאלו העשוקים שהיה הוא עושק בתחילה, (דהיינו שחטא, או שמחמת עונו נענש מדור (שלישי לאחר), לרביעי, שהוא נעשק קשה להיות מחמת עון, (כי הילדים הנ"ל מתים בלי חטא, ועל כן אינם נעשקים קשה, מה שאינו כן אלו שחטאו או אביהם זקנם חטאו), כמו שכתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. (משפטים שמז)
פוקד עון אבות על בנים, בזמן שהם אינן מסרגין, או בזמן שהן מסרגין, הא כיצד, רשע בן רשע בן רשע, רבי נתן אומר קוצץ בן קוצץ בן קוצץ, כיון ששמע משה את הדבר הזה ויקד ארצה וישתחו, אמר חס ושלום אין בישראל רשע בן רשע בן רשע, כשם שמידת פורענות לארבעה דורות, כך מדת הטוב לארבעה דורות, תלמוד לומר לאלפים... (יתרו-בחוד פרשה ו)
רבי ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי הוא אומר פוקד עון אבות על בנים, יכול אף ע"ז נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים, תלמוד לומר עונה בה, בה עון תלוי ואין נפקדת על בנים ולא על שלשים לא על רבעים. (שלח קיב)
דתנו רבנן לא יומתו אבות על בנים מה תלמוד לומר, אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות, הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו, אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות, ובנים בעון אבות לא, והכתיב פוקד עון אבות על בנים, התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן... (סנהדרין כז ב)
...משה אמר פוקד עון אבות על בנים, בא יחזקאל וביטלה, הנפש החוטאת היא תמות. (מכות כד א)
פוקד עון אבות על בנים וגו', לארבע דייטות זו למעלה מזו, בזו יין ובזו שמן ובזו דבש ובזו מים, נפלה דליקה באחת מהן הן מכבות זו את זו, אבל אם היו כולן שלשמן כולן נשרפות, כך בזמן שהן תופסין מעשה אבותם דור אחר דור דור אחר דור הן נידונין על ידן, אבל אם היו מסורגין דור אחד צדיק ודור אחד רשע לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. באותה שעה שמח משה ואמר, אין בישראל קוצץ בן קוצץ. (שמות לד ז)
גדולה הצלת הקטנים מהצלת הגדולים, שהצלת הגדולים פעמים שהוא משתהה עד ארבעה דורות, אבל הצלת הקטנים מכפרת מיד. ומנין שהצלת הגדולים תלויה עד ארבעה דורות, שנאמר פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, אין את יכול לומר שאם היה האב רשע והבנים צדיקים שהוא פוקד את רשעו עליהם, שאין זו מדת הדין, ואין אתה יכול לומר שהוא תופש כל אחד בחובו, שאין כאן מדת רחמים, ואיזו היא מדת רחמים, שהוא תולה לאב עד ארבעה דורות, שאם היה אחד מן הדורות צדיק הרי האב ניצל, לא נמצא אחד מן הדורות צדיק, כל אחד ואחד נתפש על מעשיו... אף הצלת הבנים הגדולים גדולה מהצלת הקטנים, שהצלת הגדולים מצלת עד שלשה ועד ארבעה דורות, אבל הצלת הקטנים אינה מצלת אלא לאביהן הקרוב בלבד מפני שנתייסר בהן... (במדבר ג ד)
פוקד עון אבות - מדכר חובי אבהת רשיען על בנין מרדין... (שמות כ ה)
פוקד - מסער חובי אבהן על בנין מרודין... (שם לד ז)
פוקד עוון - מסער חובי אבהן על בנין מרדין על דר תליתאי... לשנאי - כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון. (שם כ ה)
פוקד עון - הזכיר ירמיהו, כי האכל הבסר תקהינה שניו (ירמיה ל"א כ"ט), ובספר יחזקאל מפורש, כי השם הנכבד נשבע כי בן לא ישא בעון האב (יחזקאל י"ח כ'), אם כן מה טעם פוקד עון אבות על בנים? והתשובה, כי יחזקאל פירש אם היה האב רשע ולא הלך הבן בדרכיו לא ישא עון אביו, כי פקידת העון היא קשורה על שונאי, כמו שזכרתי. וטעם פקידה כמו זכירה, כי השם יאריך לרשע, אולי ישוב מחטאו שחטא, ויוליד בן שהוא טוב ממנו. והנה אם הלך בדרכי אביו, גם הדור השלישי, גם הדור הרביעי, לא יאריך ה' אפו לרביעי, אם היו כך עד ארבעה דורות שונאי השם כולם, כי בו יאבד זכר כולם, כי השם יזכור מה שעשה האב, ומה שעשה הבן, ובן הבן, על כן לא יאריך לרביעי... (שם)
פוקד עון - אמר ר' אברהם... כי ה' יאריך לרשע אולי ישוב ויוליד בן צדיק... וכזה אמרו כל המפרשים. ואם כן לא יפקוד עון אבות על בנים ועל שלשים רק על רבעים. וראוי היה שיאמר פוקד עון אבות ובנים ושלשים על רבעים. ואולי יאמרו שהוא זוכר העון על הבנים, לאמר אתה ואביך חטאתם, וכן יעשה עם השלשים ועם הרבעים, ואז ינקם מהם לא לפקוד להם עוד, כי יכריתם בעון כולם. ואין פירושם נכון, שיאמר הכתוב הזכירה בכלם בשוה, ולא יזכיר הנקמה שתהא ברבעים בסוף, ולשון פקידה עם מלת על, לא תבא על זכירה, אבל היא הנקמה, וכן "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" (שמות ל"ב ל"ד)... והנכון בעיני שיאמר כי הוא פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומכריתם בעון אביהם, כענין שנאמר "הכינה לבניו מטבח בעון אבותם" (ישעיה י"ד כ"א), וכן יפקוד אותו על שלשים כשלא יהיה עונם שלם בשני הדורות, כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה, ופעמים יפקוד עון כלם על הרבעים שנתמלא סאתם ויכריתם, אבל בדור חמישי לא יענש הבן בעון אביו הראשון. והוסיף במשנה התורה ועל שלשים ועל רבעים לשונאי, כטעם או... ואמר הכתוב לשונאי, כשיהיו הבנים שונאי השם, שאם הוליד בן צדיק לא ישא בעון האב, כמו שפירש יחזקאל. ומדברי רבותינו נראה כפירוש הזה שפירשתי, שלמדו מכאן שמדה טובה מרובה על מדת פורענות, שמדת פורענות לארבעה דורות, ואם היה כפירוש הראשון היתה מדה טובה מרובה אם יאריך גם דור עשירי.
ויתכן שתהיה המדה החמורה הזאת בעבודת גלולים בלבד, כי בה יזהיר, אבל בשאר המצות איש בעונו ימות. והסוד הנסתר בפוקד עון אבות על בנים בתחלת ספר קהלת תמצאנו, וכבר כתבתיו. (שמות כ ה)
ופוקד עון אבות היא פירוש לנשיאות החטא, ויקרא מדה, כי ינקה אותו בפקידה ההיא... (שם לד ז)
והזכיר פוקד עון אבות, שאם ירצה שלא למחול עוונם יפקוד עוון אבות על בניהם ולארך אפים יקחם. ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה, כי פקד עוונם על זרעם... (במדבר יד יח)
אכלו בוסר - כי ממדת הבורא פוקד עוון אבות על בנים כשאוחזין במעשה אבותיהם, ואז יתחברו עוונות האבות עם עוונותיהם, וזה רק בעבודה זרה או בחטא גדול... (ירמיה לא כח)
ועוון האבות שמור לבנים להוסיף להם ברעתם עד ד' דורות, כי עד כן יאריך רשע לחיות ולראות בני רבעים. ועוון עלי נזכר לעולם, שהיה חמור וחלול השם. (יחזקאל יח ו)
עוונות ראשונים - של ימי הנעורים, והנכון כאבן עזרא, שה' פוקד עוון אבות על בנים כשאוחזים במעשה אבותיהם. (תהלים עט ח)
ודע כי אמרו פוקד עון אבות על בנים, אמנם זה בחטא של עבודה זרה לבד לא בחטא אחר, והראיה על זה אמרו בעשרת הדברות על שלשים ועל רבעים לשונאי, ולא יקרא שונא אלא עובד ע"ז בלבד, כמו שאמר כל תועבת ה' אשר שנא. ואמנם הספיק לו רבעים, כי תכלית מה שאפשר לו לאדם לראות מזרעו הוא דור רביעי, וכשיאבדו אנשי מדינה עובד עבודה זרה יהרגו הזקן ההוא העובד ובנו ובן בנו ובן בן בנו שהוא הולד הרביעי. ובאלו ספר שמכלל מצותיו יתעלה מכלל פעולותיו בלא ספק שיהרג זרע עובדי עבודה זרה אף על פי שהם קטנים בחטא אבותם ואבות אבותם, וזאת המצוה מצאנוה נמשכת בתורה בכל מקום... (חלק א פרק נד)
פוקד עון אבות - אל תאמר אשכח את הפשע, כי אנכי פוקד עון אבות על בנים, ולא משום שאהיה נפרע מן הבן עונותיו של אב, כי איש בחטאו ימות, אלא כך היא המדה, אדם חוטא הקב"ה ממתין לו כל ימיו אם ישוב, וכן בבנו ובבן בנו, אבל הרביעי אם הוא עומד ברשעת אבותיו הקב"ה טורדו מן העולם, וזהו פוקד עון אבות וגו', בזמן שהם מסורגים... (שמות כ ה)
פוקד עון אבות - שהרי משאו הכבד לאחד נוח לשנים, והכבד לשנים נוח לג', שאם ילקה אדם על כל עונו אין העולם מתקיים, אלא הוא לוקה במקצת וזרעו במקצת, והוא מדת שלש עשרה שגם היא לטובה, והא דכתיב לא יומתו אבות על בנים, התם בבית דין של מטה, והכא בבית דין של מעלה. (שם לד ז)
ודור רביעי - ...ולא בא הכתוב לומר דור רביעי אלא בשביל שכך דרכו של הקב"ה ליפרע מן האדם בדור רביעי לו, כדכתיב על שלשים ועל רבעים, כלומר על שלשים מעט ועל הרבעים מעט, ומבערם מן העולם... (בראשית טו טז)
פוקד עון אבות - אינה לטובה למרק עוונות, כי אם להשמיד... (שמות כ ה)
פוקד עון אבות - בעשרת הדברות פירשוהו נקמה להאביד, וכאן עונש להוסיף יסורים כדי שיהיו כפרת עונם. וביארו חז"ל שהוא כשאוחזין במעשה אבותיהם, ובד' דורות אפשר שיראה בניו, וזהו גבול הקורבה, וחמלת אבות עד פה תבא. ואם הרשע ראה אבותיו ואחז דרכם ראוי לפקוד עליו עונם. ומה שאמר בעגל "וביום פקדי ופקדתי עליהם", הוא רק זכירה, אבל פוקדו רק בחורבן בית המקדש, שאז נמחה העון לגמרי... ומה שהעוון נזכר היה למנוע מהם מדת הרחמים, ולעתיד לבא ישכחנו לגמרי... (שם לד ז)
פוקד עון אבות - מעט מעט על בנים במקום להכריתם, וכן היה שפקד עונם על זרעם. (במדבר יד יח)
פוקד עון אבות - להמורה חלק א' פרק נ"ד כשישמיד עיר ומדינה בעוון עבודה זרה ישמדו אבות ובנים, ובאמת זה יקרה גם כשישמדו בעוון אחר. ואי אפשר שלא ישתף במדה זו רחמים אחר שנזכרת בי"ג מדות. וגם זכרה משה בתפילתו במרגלים. ואמר שאין עוון בו יפקוד על שלשים ועל רבעים זולתי לשונאיו שהכעיסוהו בעבודה זרה, כשתגרום איזו סבה שלא לכלותם ברגע אחד, וחילוק העונש (לדורות) הוא על צד הרחמים. (שמות כ ה)
פוקד עון אבות - ונשיאת העון היא עד דור רביעי, שישאו עונם ולא יכלה כל השורש, ואם כן היא גם כן רחמנות, ולכן הזכירה במרגלים. ולרמב"ן בשמות פרק כ' היא מדת פורענות, והיא בערך אל עושה חסד לאלפים, ואם נאמר שהשם הראשון אינו ממנין י"ג כי אם שם העצם, אם כן היא מדה י"ג. (שם לד ז)
פוקד עון אבות - אקנא בזה כל כך, עד שאפקוד עליו עוון אבותיו להענישו ביותר, ושלא תגן עליו זכות אבותיו. לאבן עזרא פקידה היא זכירה, ולרמב"ן עונש. על בנים - כולם יכרתו בעוון אביהם, כי הקטנים כאברי האב, ויענשו בעוונו. על רבעים - כי עד כאן יוכל העובד ע"ז לראות מבניו בחייו, כבהמורה, ואחרי רבעים אין בנפשו קרבה אליהם. ואם הבנים גדולים רוצה לומר שיענשו בכפלים בעוון אביהם, כי ה' האריך לאבותם אולי יצאו מהם צדיקים... (שם כ ה)
פוקד עון - שמחלק העונש לשיעורין... ולכל המפרשים הוא בעושים מעשה אבותיהם, שהם יצטרכו לקחת מוסר ביותר. ובכל זאת אין זה ישר שיענש שלא בעונותיו. ונראה כדפירשתי ביתרו, שימותו קטנים או בלידה, שאז הם כאברי האדם להעניש הזקנים ויתנו אל לבם. ורק בחטא העגל שקודם קביעת מדות אלו גזר שיתקיים וישולם החטא לדורות... (שם לד ז)
פוקד עון - הטעם שאני מאריך אפים לקצת רשעים בעולם הזה הוא כדי שתמלא סאתם. על בנים - אם יוצאים מרעה אל רעה, כבירבעם. ועל שלשים - אם יוסיפו להרע, כבזמרי. ועל רבעים - כזרע יהוא אם יוסיפו להרע, אבל יגיעו למדרגה בלי תקות תשובה. (שמות כ ה)
פוקד עון - שאם יוסיפו להרע תמלא סאתם בדור ג' ותאבד תקוות תשובתם, ויפרע מהם. ואם רק יחזיקו במעשה אבותיהם ולא ירעו עד דור ד'. (במדבר יד יח)
פוקד עון - מנקה החובות על ידי היסורין שמביא על שלשים ועל רבעים, אבל אינו מנקה מהזכויות. (שמות כ ה)
...והמבין את זאת יתן הודאה על מה שידענו מהמשך הדרוש אמתה וישורה של מדה זו האמורה אצל מדות הרחמים, דכתיב "פוקד עון אבות על בנים", ודוקא הנולדים אחר מעשה העבירה קודם שישוב האב ממנה, והיינו בנוהג שבעולם שאלו אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, וכתיב בתריה "ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי", דהא בהא תליא, אלא שמדה טובה מרובה להטיב גם לילודים כבר, וכן בדין, וגדול כחה של אותה תשובה מעלייתא שזכרנו בחלק א' פרק י"ד שאם זכה בה האב הנה הזדונות אשר לא הזיקו אלא לנולדים אחר כך נעשים עתה כזכיות להשכיל להטיב גם לילודים מעקרא, כי זרעו המה, והוא דרך אמיתי וברור. ועוד דאם לא כן הילודים ביני ביני מה תהא עליהם, שהרי היו עם האב בכח בשעת הקלקלה ולא שבו עמו, אלא ודאי כדאמרן שזכות האב גורמת מיתוק למזל הבנים. ובכל מקום שאתה מוצא זכות אבות הקרן קיימת להם לעולם... (מאמר חקור דין חלק ב פרק כט)
...וטעם ד' דורות יש לפרש כפשוטו, כי ראוי לפקוד עוון אבות על אותם בנים שהם עם החוטא בעולם, ואפשר שיהיו ד' דורות מיוצאי חלציו עמו בעולם... אבל יש בזה דבר מופלג ועמוק, כי הרשע כאשר הוא בעל חטא הוא יוצא מהראוי והיושר להיות חוצה, ובשביל כך דבק הרשע ברע כאשר יוצא מן היושר, כי היושר הוא הטוב וכאשר סר מן היושר הוא הרע, וכאשר דבק האדם החוטא ברע, דבק הוא וזרעו היוצא ממנו ברע, ולפיכך משלם חטא האבות אל חיק הבנים, ודבר זה עד ד' דורות, כי יש לזרעו של אדם כח פנימי... והחוטא כאשר חוטא דבק הוא וכח זרעו בחיצונות, הוא הרע, ולפיכך הרע מגיע לבנים עד ד' דורות, כנגד החיצונות שהם נגד ד' צדדים שדבק בו כח זרעו ברע שיוצא ממדרגה הפנימית... שהנוטה מהאמצעי לחוץ נוטה לד' צדדים... (תפארת ישראל פרק לח)
ועוד יתבאר "ועל שלשים", הוי"ו הוא תוספת ביאור, שלא תאמר כי השי"ת פוקד עוון אבות על בנים כשנתמלאה סאה שלהם, ואם לא נתמלאה סאתם ולא שלם עוונם ולא פקד על הבן יפקוד על בני בנים, ואם עדיין אינו שלם העוון יפקוד על רבעים, וזהו פירוש הרמב"ן ז"ל. אבל אין הפירוש כך, כי לכך הוסיף וי"ו בדברות אחרונות, לומר שפוקד עון על בנים וגו', כי לפעמים הוא רשע גדול, שפוקד העוון על שלשים ועל רבעים, וכל שכן על בנים ועל עצמו, והכל הוא לפי מה שהוא רשע, כאשר אינו רשע כל כך אין העונש חל רק עליו, ואם יותר רשע פוקד על בנים וכו'... (שם פרק מג)
...וכך פירש הרמב"ן ז"ל בפרשת יתרו, כי אין כאן רק בנים, ובני בנים, ובני בני בנים, ושלשים ורבעים דקרא היינו שלשים ורבעים לחטא, והרי הם י"ג מדות. ומה שזכר כאן אלו ג', דהיינו פוקד עוון אבות וכו' בכלל י"ג מדות של רחמים, הוא דעת המפרשים שהביא הרמב"ן, שפרשו כי הוא זוכר עוון על הבנים, דהיינו אם יוולד בן צדיק הקב"ה מכפר על האב שחטא בשביל בניו, וכן עד רבעים מכפר על האב החוטא, ואם כולם רשעים נכרתים יחד. ולפי זה פוקד עוון אבות על בנים הוא מדת רחמים לגמרי.
אבל הרמב"ן הקשה על זה, אם כן למה לא יזכיר הנקמה שתהיה אם לא ישובו מדרכם עד דור רביעי, ולא היה לו להזכיר "לשונאי"? אבל נפרש שבפרשת יתרו הזכיר רק הפקידה שהיא לרעה, לפקוד עוון האב על הבנים, ולפיכך כתיב שם לשונאי, ואילו אצל י"ג מדות של רחמים בא לומר רחמים של השי"ת, שאם יש בבנים או בבני בנים עד רבעים בן צדיק, אז השי"ת מוחל לו. ומלת פוקד משמשת לטובה ולרעה... ועל כל פנים עוון האב על הבן, אם הבן צדיק יפקוד עוון האב על הבן לטוב, ואם אינו צדיק יפקוד עוון האב על הבן לרעה. ומעתה פוקד עוון אבות על הבנים הוא מדת רחמים. ועוד אפילו אם הוא לרעה הוא מדה טובה, שאם יפקוד על האב בלבד אין האב יכול לעמוד, ולפיכך פוקד גם על הבן עד שאפשר לאב לעמוד, ואם הבן צדיק אין עליו עונש כלל, ואם כן היא מדת טובו... (נתיב התשובה פרק ו)
ועל רבעים - ...והטעם שקטנים נתפסים בעוון אביהם הוא, כי הם כענף האילן, ואם אוחזים הגדולים במעשה אביהם הם דבוקים בו מצד המעשים, ואם לא כן אין להם דביקות עמו... (שמות כ ה)
פוקד עון - כי הקנאות תפעל מיד, לזה אמר פוקד - שאינו נפרע מיד, דאם לא כן אין קיום לנבראים. ואם ייטיבו הבנים מועיל גם לאבות בעולם הבא. ודור ד' אין תקוה לו, כי הושרשו בקלפה ובערה בם קנאת ה', עוונם ועוון אבותיהם, כי כולם שלשלת אחת בחינת רע. ובערך השי"ת ג' וד' דורות הם כמו מיד אצל האדם. וההתבוננות בזה שאין ה' נפרע מיד דבר מבהיל, ומה גם שרשע מצליח... ודע כי כח בחינת הרע ישנו רק עד ד' דורות, מה שאינו כן בבחינת הטוב... (שם)
על בנים - לפי מעשי הבנים, כמו "והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל". ורוצה לומר שיאריך לאב, כי אולי ייטיבו מעשי יוצאי חלציו עד דור רבעים. וזה אפילו לשונאי - העושים במרד מפני שנאת הדת וכדומה. או חסדי מוגבל לרבעים רק לשונאי, ולא כן לאוהבי. אם כן "פוקד עוון" היא מדת רחמים, וכן הזכירה משה בתפלתו במרגלים. ובמכילתא דרשב"י: נותן זעיר על דא וזעיר על דא, ושתזיבו (ניצלו) מעונשא דההיא עלמא, דברא מזכי אבוהא... (שם)
פוקד עון - מלשון "ויפקד מקום דוד", רוצה לומר מחסר מעוון האבות בשביל בניהם הצדיקים שיצאו מהם. (במדבר יד יח)
פוקד עון אבות - האם רוצה לומר שזוכר את המעשה הראשון וממתין לתשובה או שינקום בהם למען ישובו? על כל פנים מתבטא בזה, כי אנו מעצבים את חיינו על ידי אמונה או על ידי סוררות, ועלינו לשמור על בריאות נפשנו למען צאצאינו, כפי שעלינו לשמור על בריאות גופנו למענם. (שמות כ ה)
על שלשים - לפני שמעניש את הסב, ה' מסתכל אם אין נינו מתעלה שוב לדרך הנכונה. (במדבר יד יח)
התוכחות שהוכיחן משה רבינו ע"ה על החטאים של דור הקודם, כי כל דור צריך לתקן חטא הדור שקודם להם, כי כמו שהם יורשים זכות דור הקודם שהניחו להם, לכן הם במקומם לתקן חטאם, וזה ענין פוקד עון אבות על בנים. ולכן חזר כל החטאים שניתקנו אחר כך. ולכן איתא כל דור שאין בית המקדש נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו, שאם היו מתקנים חטא הקודם היה נבנה מיד. (דברים תרל"ה)
ובגדר זה אפשר לבאר ענין פוקד עוון אבות על בנים, שאמרו חז"ל כי הוא באוחזים מעשה אבותם בידיהם, לכאורה קשה, הרי זו מדת דין ונקמה, ואיך נמנית בין מדות רחמים? אבל הענין הוא כנ"ל, שבמקום שהאבות רחוקים מתשובה, יחכו מן השמים לבנים שהם יותר קרובים לתשובה, ואותם יעוררו ביסורים לתשובה. (חלק ב עמוד פז)