אשה

(ראה גם: איש-אשה, אם, בריאה-אדם, חוה, נדר, נקבה, נשואין, צניעות)

ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן, ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה. ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה, ויבאה אל האדם. (בראשית ב כא)

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך. (שם ג טז)

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחולות. (שמות טו כ)

וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש. וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה, טוו את העזים. (שם לה כה)

ואשה כי תדר נדר לה', ואסרה אסר בבית אביה בנעריה... ואם הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום, וה' יסלח לה כי הניא אביה אתה... (במדבר ל ד)

ויקרא מהרה אל הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני פן יאמרו לי אשה הרגתהו, וידקרהו נערו וימת. (שופטים ט נד)

נשים שאננות קומנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי... (ישעיה לב ט)

ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העמדות קהל גדול, וכל העם היושבים בארץ מצרים בפתרוס לאמר... וכי אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים, המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים. (ירמיה מד טו)

שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים, האמרות לאדניהם הביאה ונשתה... ופרצים תצאנה אשה נגדה, והשלכתנה ההרמונה נאם ה'... (עמוס ד א)

אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך. (תהלים קכח ג)

חכמות נשים בנתה ביתה, ואיולת בידה תהרסנו. (משלי יד א)

מצא אשה מצא טוב, ויפק רצון מה'. (שם יח כב)

אשת חיל מי ימצא, ורחק מפנינים מכרה. בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה. דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה. היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה. ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה. זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם. חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועתיה. טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון. לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבש שנים. מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה. נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ. סדין עשתה ותמכר, וחגור נתנה לכנעני. עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל. קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה. רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כלנה. שקר החן והבל היפי, אשה יראת ה' היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה. (שם לא י)

אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי, אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי. (קהלת ז כח)

זהר:

פתח ר' יוסי ואמר, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, אשתך כגפן  פוריה, פירושו שכל זמן שהאשה היא בירכתי הבית ואינה יוצאת לחוץ היא צנועה, וראויה להוליד בנים כשרים, כגפן, מה גפן אינה נטעת רק במינה ולא במין אחר, כך אשה כשרה לא תעשה נטיעות, (דהיינו בנים) מאדם אחר...

ראה מה שכרה, בניך כשתילי זיתים, מה זיתים אין עלותיהם נופלים כל ימות השנה, וכולם קשורים תמיד באילן, כך בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך, (קשורים תמיד בך). (וירא תלא)

דבר אחר מלך זה היא אשה יראת ה', כמו שאתה אומר, אשה יראת ה' היא תתהלל, דהיינו השכינה. לשדה נעבד, זו היא אשה זרה, (דהיינו הס"א), כמו שאתה אומר לשמרך מאשה זרה... (חיי שרה יז)

אמר רבי יוסי, למה כל מיני כשפים וקסמים אינם נמצאים אלא בנשים, אמר לו, כך למדנו, כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא.. אמר כן הוא ודאי... (שם פ)

ועוד, שאחר העגל חזרו כולם לזוהמתם ואפילו הזכרים, ונשים קשה להן להפריד את עצמן מן הזוהמא יותר מאנשים, ומשום זה נמצאים נשים בכשפים ובזוהמא הזו יותר מאנשים, (והטעם שקשה להם להפרד מן הזוהמא הוא), משום שנשים באים מצד שמאל, ונתדבקו בדין קשה, וצד זה נתדבק בהם יותר מבאנשים, כמו שאמרנו, משום שבאים מצד דין הקשה, והכל מתדבק והולך אחר מינו. (שם פה)

אמר רבי חייא, תא חזי, כי אברהם לא רצה להתערב בנשי העולם, ולהתדבק בעמים האחרים עובדי ע"ז, משום שנשיהם של עמים האחרים עובדי ע"ז הם מטמאים לבעליהם, ולאלו המתדבקים בהן... (שם קלט)

ועל כן אשה שאינה משכלת, קורא עליו שלמה, ומוצא אני מר ממות את האשה, משום שהוא משך אותה עליו, על ידי עוונותיו על ידי המעשים שעשה, (ולא על ידי הקב"ה), ועל כן כשהקב"ה חפץ באדם משום מעשיו הטובים, הוא מזמין לו אשה שהיא משכלת, וגואל אותו מתוך הס"א. (ויחי תג)

תא חזי, שהנשים אינן מתברכות אלא מזכרים, כשהם מתברכים תחילה ומברכה זו מתברכות, (ואינן צריכות לברכה מיוחדת להן, ושואל), אלא במה נעמיד הכתוב יברך את בית ישראל, (מאחר שהנשים אינן צריכות לברכה מיוחדת להן, ומשיב), אלא הקב"ה נותן תוספת ברכה לזכר שהוא נשוי אשה, כדי שתתברך ממנו אשתו... וכיון שאדם נושא אשה נותן לו ב' חלקים, אחד לו ואחד לאשתו... (שם תצה)

קול הזה של אשה, שקול הנחש יכול להתאחז בה, ככלב בכלבה, מי הוא, אלא תא חזי, שאין בכל הקולות של הנשים שבעולם, שקול הנחש יוכל להתדבק בה ולהתאחז בה, ולהשתתף בה, אלא ב' נשים הן, שקול הנחש יכול להתאחז בהן, אחת, מי שאינה שומרת טומאת נדתה וימי ליבונה כראוי, או שמקדמת יום אחד לטבול, ואחת, אשה הזו המאחרת העונה שלה, כדי לעשות צער לבעלה, חוץ אם הבעל אינו מקפיד ואינו משגיח על זה... (משפטים שיז, ועיין שם עוד)

ווי לעלמא כשהנשים שולטות בעולם, וכשנביא ישראל ראה, שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעונות לפני אדונם, אז אמר, נשים שאננות, איך אתן שוקטות, אין אתן יושבות שלא להתעורר בעולם, קומנה, (ותשלטנה על הגברים), ובמקום אחר העמדנו את המקרא הזה... (ויקרא שכז)

ולמדנו, אסור לו לאדם להסתכל ביופי האשה כדי שלא יבא להרהור רע, ויהיה נעקר לדבר אחר, (דהיינו שיעקר ממנו טפה לבטלה), וכך היה ר' שמעון עושה, כשהיה הולך בעיר והחברים היו הולכים אחריו, וראה נשים יפות, היה משפיל עיניו, והיה אומר לחברים אל תפנו... (קדושים עא)

א"ר חזקיה, חלחלה תבוא על אותו אדם העוזב את אשתו שתראה משערות ראשה לחוץ, וזה הוא אחד מאלו צניעות שבבית, ואשה המוציאה משערות ראשה לחוץ להתיפות בו, גורמת עניות לבית, וגורמת שבניה לא יהיו חשובים בדור, וגורמת דבר אחר שישרה בבית (דהיינו צרעת)... ומה בבית כך, כל שכן בשוק, וכל שכן חציפות אחר (אם תראה ממנה), ומשום זה כתוב, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך... (נשא עז, ועיין שם עוד)

...בהיכל אחד יש בתיה בת פרעה, וכמה רבבות ואלפים נשים צדקניות עמה, וכל אחת ואחת מהן יש לה מקומות אור ועדונים בלי דוחק כלל, ג' פעמים בכל יום כרוזים מכריזים הנה הצורה של משה הנביא הנאמן באה, ובתיה יוצאת למקום מחיצה אחת שיש לה, ורואית צורת משה, ומשתחוה לפניו ואומרת אשרי חלקי, שגדלתי אור הזה, וזה הוא התענוג המיוחד שלה יותר מכולן. בתיה חוזרת אל הנשים ועוסקות במצות התורה, כולן הן בצורות שהיו בעולם הזה בלבוש אור, כמו לבושי הזכרים, חוץ מה שאינם מאירים כל כך, מצות התורה שלא זכו לקיים אותן בעולם הזה, הן עוסקות בהן ובטעמיהן בעולם ההוא, וכל אלו הנשים היושבות עם בתיה בת פרעה נקראות נשים שאננות, שלא נצטערו כלל בצער הגיהנם.

בהיכל אחר יש סרח בת אשר, וכמה נשים רבבות ואלפים עמה, ג' פעמים ביום מכריזים לפניה, הנה צורת יוסף הצדיק באה, והיא שמחה ויוצאת למחיצה אחת שיש לה, ורואית אור צורת יוסף...

בהיכל אחר יש יוכבד אמו של משה הנביא הנאמן, וכמה אלפים ורבבות עמה, בהיכל זה אין מכריזים, אלא ג' פעמים בכל יום ויום היא מודית ומשבחת לרבון העולם היא וכל אלו הנשים שעמה, ומזמרות שירת הים בכל יום...

בהיכל אחר יש דבורה הנביאה, וגם כן, כל הנשים שעמה מודות ומזמרות בשירה ההיא שהיא אמרה בעולם הזה... (שלח לך קצו, ועיין שם עוד)

תא חזי, דאמר ר' אלעזר כל אשה נקראת דין, (כי שורשם מקו שמאל הוא), עד שהיא טועמת טעם הרחמים, (דהיינו שנשאת לאיש, וזכר שורשו מקו ימין, שהוא חסד ורחמים)... ותא חזי למה אסורות נשים של שאר העמים היודעים משכב זכר, הוא משום שלמדנו, יש ימין, (שהוא חסד), ויש שמאל, (שהוא דין), שהם ישראל ושאר העמים... ולמדנו אשה שטעמה טעם הרחמים, (דהיינו כשנשאת לישראל), הרחמים נוצחים (את הדין ונעשית רחמים), אשה שטעמה טעם הדין, (דהיינו שנשאת לנכרי, שהוא דין כנ"ל), דין בדין נתדבק, ועליהם נאמר, והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה... (מטות ג)

...ומה שחכמי המשנה שמו לפניהם, שאשה אנוסה מותרת לבעלה, ודאי שאיסור והיתר שבמשנה אינו מדבר אלא בדברי האדם, ואשה, שהיא מאילן עץ הדעת טוב ורע, אבל אשה שהיא מעץ החיים אין דין שלה כמו אלו (שמעץ הדעת), כי אותו שהוא מעץ החיים, הוא צדיק וטוב לו, ועליו נאמר, לא יאונה לצדיק כל און, ולא לבת זוגו הצדקת, ולמדנו זה משרה בבית פרעה, שלא היתה לו רשות לקרב אליה... (כי תצא יב)

...מכאן שלא תראה אשה בקישוטיה ותקוניה חוץ כשהיא עם בעלה, אז תראה ותתקן כראוי. (זהר חדש שיר השירים תעג)

ומאי אסורים ידיה, רבי ינאי ור' יהושעיא, אחד אמר, כל הנוגע באשה או מקבל ממנה מידו לידה, לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר יד ליד לא ינקה רע. וחד אמר, מן הנקבות באים כל מיני נחש וכישוף וכל ההרהורים הרעים, ולולא שאסורים ידיה, דהיינו אם לא היו מונעים אותה מן השמים היו הורגות וממיתות כל העולם בכל עת ובכל זמן.

והנקבה אינה מתגברת אלא בכח הזכר, שהיא שורה (בדברים) העמוקים של הזכר, ויודעת (ממנו) להשביע את האדם שימלא את רצונה, ובמה (היא משביעה), היינו בשם, ובדברים עמוקים של שם הטומאה, ועל כן המעשים תלויים בנקבה, והדבורים בזכר, ושניהם מתעוררים מן הנקבה, ומשום זה מיני הכשופים נמצאים בנקבה, ולא בזכר.

למדנו העובר בין שתי נשים, אם הן בנדותיהן, (נעשה חולה) נכפה, ולא תזוז מגופו אם לא יעשו לו איזה רפואה.... (שם רות רצז, ועיין שם עוד)

חזר ואמר בג' דברים האשה זוכה, בחלה ובנדה ובהדלקת הנר, וכלם למדנו, בתוך כך החזיר ראשו לאחוריו, וראה אותה אשה שהיתה בוכה, קם אביה וישב ביניהם... (שם תקלו)

קרב הנחש אל האשה, משום שדעתה קלה משל האיש, (והיא נוחה להתפתות), מכאן שאין האשה מתפתה אלא על ידי אשה אחרת... (שם איכה כו)

מכילתא:

למען תהיה תורת ה' בפיך, למה נאמר, לפי שנאמר והיה לך לאות, שומע אני אף הנשים במשמע, והדין נותן, הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה, אם למדת על מזוזה שהיא נוהגת בנשים כבאנשים, יכול אף תפילין נהגו בנשים כבאנשים, תלמוד לומר למען תהיה תורת ה' בפיך, לא אמרתי אלא במי שהוא חייב בתלמוד תורה. מכאן אמרו הכל חייבין בתלמוד תורה חוץ מנשים ועבדים. מיכל בת כושי היתה מנחת תפלין, אשתו של יונה היתה עולה לרגלים. (בא פרשה יז)

כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים... דבר אחר כה תאמר לבית יעקב בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים, ותגד לבני ישראל ותדקדק עמהם. (יתרו-בחודש פרשה ב)

רבי יונתן אומר, שארה כסותה, כסות שהוא נופל לשארה, אם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה, זקנה לא יתן לה של ילדה, ועונתה, שלא יתן של ימות החמה בימות הגשמים ולא של ימות הגשמים בימות החמה... (משפטים פרשה ג)

ספרי:

ופרע את ראש האשה... דבר אחר לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהם, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ותקח תמר אפר על ראשה. (נשא יא)

אמרו, לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקיבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקיבות רחמיו על הכל, שנאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. (פנחס קלג)

תלמוד בבלי:

...דהא אשה בדברא (בשדה) לא שכיחא. (ברכות ג ב)

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, אמר ר' חנינא לעת מצא זו אשה, שנאמר מצא אשה מצא טוב, במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי, מצא או מוצא, מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'. (שם ח א)

א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש. (שם י ב)

גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי. אמר ליה רב לר' חייא נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. (שם יז א)

נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון. קריאת שמע פשיטא, מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים, קא משמע לן. (שם כ א)

...רבא אמר כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה (קדוש). א"ל רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, למאי נפקא מינה, לאפוקי רבים ידי חובתן... ואשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. (שם שם ב)

...שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים... (שם כב א)

אשתו כגופו... א"ר יצחק טפח באשה ערוה... כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף... אמר רב חסדא שוק באשה ערוה... אמר שמואל קול באשה ערוה... אמר רב ששת שער באשה ערוה... (שם כד א)

...אמרה חנה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, שלשה בדקי מיתה בראת באשה, ואמרי לה שלשה דבקי מיתה, ואלו הן נדה וחלה והדלקת הנר, כלום עברתי על אחת מהן... אמרה לפניו, רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה... דדים הללו שנתת על לבי למה, לא להניק בהן, תן לי בן ואניק בהן. (שם לא ב)

תנו רבנן ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם... ואל יספר עם אשה בשוק... אמר רב חסדא ואפילו היא אשתו, תניא נמי הכי, אפילו היא אשתו, ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו, לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו. (שם מג ב)

לפי שהנשים דברניות הן. (שם מח ב)

...ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי, ויש לי רשות לחבל... ומשגרו (לכוס של ברכה) לאנשי ביתו במתנה, כי היכי דתתברך דביתהו... הכי א"ר יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש... (שם נא א וב)

שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים. (שם נז ב)

דדרש ר"ש בן מנסיא, מאי דכתיב ויבן ה' את הצלע, מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון... במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר, מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות, אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד... דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו אשתו... וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר יד ליד לא ינקה... דכתיב ויקם וילך אחריה, הכי נמי אחריה, ממש, אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה... א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי עכו"ם. (שם סא א, וראה עוד בריאה-אדם)

...כל רעה ולא אשה רעה. (שבת יא א)

אשה ודאי מדליקה, דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. (שם כג א)

...ר' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים... תנו רבנן איזה עשיר... ר' עקיבא אומר כל שיש לו אשה נאה במעשים. (שם כה ב)

על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר. (שם לא ב)

תנו רבנן על שלש עבירות נשים מתות יולדות, רבי אלעזר אומר נשים מתות ילדות, ר' אחא אומר בעון שמכבסות צואת בניהם בשבת, ויש אומרים על שקורין לארון הקודש ארנא... תניא ר' נתן אומר בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. (שם לב א)

אמר רבא כגון הני נשי דמחוזא דאכלן ולא עבדן. (שם שם ב)

...א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן... (שם לג ב)

...קסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן... (שם סב ב)

לא שביק להו גניאן גבי הדדי... דאמר ר"ה נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה... (שם סה א)

תנא דבי רבי ישמעאל למה משכן דומה, לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה. (שם צח ב)

אמר רבי יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. (שם קיח ב)

...אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה בעלה מחממה, כי הא דברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין יומין שלא בפני בעלה ואצטניאת, ואמטוי לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא... (שם קכא א)

אמר להו רב חסדא לבנתיה תיהוי צניען באפי גברייכו, לא תיכלון נהמא באפי גברייכו, לא תיכלון ירק בליליא, לא תיכלין תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא, ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו... נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה, מרגניתא אחוי להו וכורא לא אחוי להו עד דמצטערן והדר אחוי להו. (שם קמ ב)

תנא אשה חמת מלאה צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה. (שם קנב א)

ועל פתחינו כל מגדים, אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן, לשון אחר שאוגדות פתחיהן לבעליהן. (עירובין כא ב)

תנו רבנן ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו... ויש אומרים אף מי שיש לו אשה רעה, ואידך אשה רעה מצוה לגרשה, ואידך זימנין דכתובתה מרובה, אי נמי אית ליה בנים מינה ולא מצי מגרש לה, למעי נפקא מינה, לקבולי מאהבה. (שם מא ב)

...ומטמא (כהן בחוץ לארץ) לישא אשה וללמוד תורה... (שם מז א)

אמר ר' יהושע בן חנניא, מימיי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת. אשה מאי היא, פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, עשתה לי פולין, ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום, שנייה ולא שיירתי מהן כלום, ביום שלישי הקדיחתן במלח, כיון שטעמתי משכתי ידי מהן, אמרה לי, רבי מפני מה אינך סועד, אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום, אמרה לי היה לך למשוך ידיך מן הפת, אמר לי, רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים... (שם נג ב)

אמר רבי יהודה אמר רב יושבי צריפין והולכי מדברות חייהן אינן חיים ונשיהן ובניהן אינן שלהן. תניא נמי הכי, אליעזר איש ביריא אומר יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה, מאי טעמא, עולא אמר שאין להם מרחצאות, ורבי יוחנן אמר מפני שמרגישין זה לזה בטבילה. (שם נה ב)

אמר מר ואין מעבירין על האוכלין, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא שנו אלא בדורות הראשונים שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים... (שם סד ב)

דתניא מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים, ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים... (שם צו א)

ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה, שנאמר ואץ ברגלים חוטא. וא"ר יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הווין לו בנים שאינן מהוגנים, אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה, גם בלא דעת נפש לא טוב... א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן... ואילו גבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך, וכתיב ומבני יששכר יודע בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. איני, והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר קללות נתקללה חוה, דכתיב אל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טפי דמים, אחת דם נדה ואחת דם בתולים, עצבונך, זה צער גידול בנים, והרונך, זה צער העיבור, בעצב תלדי בנים, כמשמעו, ואל אישך תשוקתך, מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה, זו היא מדה טובה בנשים, כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה. הני שבע הווין, כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל, ומנודה מכל אדם, וחבושה בבית האסורין. מאי מנודה מכל אדם... דאסירא לבי תרי, במתניתא תנא מגדלת שער כלילית, ויושבת ומשתנת מים כבהמה, ונעשית כר לבעלה, ואידך, הני שבח הוא לה. (שם ק ב)

דאמר רב יהודה אמר רב בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים בנות עניים טופלות אותן בסיד, בנות עשירים טופלות אותן בסולת, בנות מלכים בשמן המור... דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל, אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב איש לאשה לכל עונשין שבתורה... (פסחים מב ב)

תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים... משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל, ולא ישא בת עם הארץ, משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור ואינו מתקבל. תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם יש ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות, ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה... תניא היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי, מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים, אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים... גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין עובדי כוכבים את ישראל, ונשותיהן יותר מהן. (שם מט א)

אמר רבא הני נשי דמחוזא אף על גב דלא עבדן עבידתא במעלי שבתא משום מפנקותא הוא, דהא כל יומא נמי לא קא עבדן, אפילו הכי שפל ונשכר קרינן להו... תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר אשתו מתקולתא (נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין, דשכר מועט הוא ומתבזה אשתו על שכר מועט, רש"י). (שם נ ב)

ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר ברתיה דר"ח בן תרדיון דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבוותא, ואפילו הכי לא יצתא ידי חובתה בתלת שנין (ללמד ספר יוחסין)... (שם סב ב)

ורמינהו, אשה רגל הראשון אוכלת משל אביה, מכאן ואילך רוצה אוכלת משל אביה, רוצה משל בעלה, לא קשיא, כאן ברדופה לילך כאן בשאינה רדופה, דכתיב אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, ואמר רבי יוחנן ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה, ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה... (שם פז א)

...ורמינהו, אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה, ובשני עושין אותה טפילה לאחרים... והתנן אין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים... אמר ליה לא נשים ועבדים וקטנים, נשים ועבדים משום תפלות... (שם צא א)

אשה אצל בעלה לא בעיא הסיבה, ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה. (שם קח א)

תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם... ונשים במאי, תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין. (שם קט א)

אשה אין בה משום זוגות, ואי אשה חשובה חיישינן. (שם קי ב)

תנו רבנן שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין, ואלו הן הכלב והדקל והאשה, ואי ממצעין מאי תקנתיה, אמר רב פפא נפתח באל ונפסיק באל, אי נמי נפתח בלא ונפסיק בלא. הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה... הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא דשבילא ומכוונן אפייהו להדדי, ודאי בכשפים עסיקן... אי איכא איניש אחרינא בהדיה נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו... האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה, אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים, אי איהי קדמה ומשמשא אחדא לה לדידה רוח זנונים... (שם קיא א)

לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, מאי ניהו, גרושה בחיי בעלה, דאמר מר גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה, ואי בעית אימא אפילו באלמנה, לפי שאין כל אצבעות שוות, מצוה וגוף גדול אוכל פירות ולא שכר, (הלוה חברך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכייתא בזול), מצוה וגוף טהור נושא אשה ולו בנים. (שם קיב א)

...והוי זהיר באשתך מחתנה הראשון, מאי טעמא, רב חסדא אמר משום ערוה, רב כהנא אמר משום ממון, הא והא איתנהו... ארבעה אין הדעת סובלתן... ויש אומרים אף המגרש את אשתו פעם ראשונה ושניה ומחזירה... שבעה מנודין לשמים, אלו הן יהודי שאין לו אשה, ושיש לו אשה ואין לו בנים... (שם קיג א וב)

...ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו (לכהן גדול), שמא תמות אשתו, שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו... (יומא ב א)

והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו זה אצל זה ונמצא אח נושא אחותו... (שם יח ב)

...וכשנושאין (בית אבטינס) אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל... (שם לח א)

שאלה אשה חכמה את ר' אליעזר מאחר שמעשה העגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה, אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפלך, וכן הוא אומר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. (שם סו ב)

ואמר רבי ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם, שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע. (שם עא א)

אמר ריש לקיש טוב מראה עינים באשה מגופו של מעשה, שנאמר טוב מראה עינים מהלך נפש. (שם עד ב)

ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי, צווחה ולא אשגח בה רב נחמן, אמרה ליה איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה, אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא, ואין לה אלא דמי עצים בלבד. (סוכה לא א)

מאי תיקון גדול, אמר רבי אלעזר כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה... והלא דברים קל וחומר, ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה. (שם נא ב)

...כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא, אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא, אזל בהדייהו תלתא פרסי באגמא, כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא, (היה נעים צוות שלנו), אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקמיה נפשיה, אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער, אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו... (שם נב א)

תנו רבנן ג' חייהן אינם חיים, ואלו הן... ומי שאשתו מושלת עליו. (ביצה לב ב)

וא"ר יוחנן ואיתימא ר' אלעזר אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ואין לו, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתך, אימא בהאי עון דבל תאחר נמי אשתו מתה, קא משמע לן... בעי ר' זירא, אשה מה היא בבל תאחר... והאמר אביי אשה בעלה משמחה... (ראש השנה ו א וב)

ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה, משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתא, ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה... (תענית כג ב)

בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים... תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי, מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים, מכוערות שבהם מה היו אומרות, קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים. (שם לא א)

...אמר רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו, היינו דאמרי אינשי, איהו בקרי (דלועין גדולות), ואתתיה בבוציני (כלומר זה נואף וזו נואפת). (מגילה יב ב)

אין אשה מתקנאה אלא בירך חברתה. (שם יג א)

שבע נביאות מאן נינהו, שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר. שרה דכתיב אבי מלכה ואבי יסכה, ואמר ר יצחק יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שסכתה ברוח הקודש... מרים דכתיב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, ולא אחות משה, אמר ר"נ אמר רב שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל... דבורה דכתיב ודבורה אשה נביאה אשת לפידות, מאי אשת לפידות, שהיתה עושה פתילות למקדש... חנה דכתיב ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה', רמה קרני ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן... אביגיל דכתיב והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר... אמרה ליה לא תהיה זאת לך לפוקה, זאת מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו מעשה דבת שבע. כי הוות מיפטרא מיניה אמרה ליה והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך, אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא, (עם שמדברת היא טווה, עם שהיא מדברת עמו על בעלה הזכירה לו את עצמה), איכא דאמרי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי (צופין מרחוק). חולדה דכתיב וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור וגו'... ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה, אמרי דבי רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן... אסתר דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות... אלא שלבשתה רוח הקדש... אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי, תרתי נשי יהירן הוויין וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא, זיבורתא כתיב בה ותשלח ותקרא לברק ואילו איהי לא אזלה לגביה, כרכושתא כתיב בה אמרו לאיש, ולא אמרה אמרו למלך. (שם יד א וב)

תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם, שרה ואביגיל רחב ואסתר, ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה, מפיק אסתר ומעייל ושתי. תנו רבנן רחב בשמה זינתה, יעל בקולה, אביגיל בזכירתה, מיכל בת שאול בראייתה... (שם טו א)

תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור. (שם כג א)

...אמר רב מניין שאין נושאין נשים במועד, שנאמר ושמחת בחגך, בחגך ולא באשתך, עולא אמר מפני הטורח, רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה... (מועד קטן ח ב)

ועושה אשה תכשיטיה, תנו רבנן, אלו הן תכשיטי נשים, כוחלת ופוקסת ומעבירה סרק על פניה... יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה, אבל זקנה לא, אמר ליה האלקים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על פתח קברה, דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא... (שם ט ב)

שלשה דברים נאמרו בצפרנים... זורקן רשע, טעמא מאי, שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל, אשה בי מדרשא לא שכיחא. (שם יח א)

הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש, מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, מן הנביאים , דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. (שם שם ב)

...הקהל את העם האנשים והנשים והטף, אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע... (חגיגה ג א)

אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר, פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים, לא מפני שסמיכה בנשים, אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים... (שם טז ב)

דאמר מר אשה דייקא ומינסבא. (יבמות כה א)

נשי לגבי נשי שכיחן דאזלן, גברי לגבי גברי לא שכיחן, אי נמי נשי דלא אסרן שכיבתן אהדדי לא קפדי אהדדי, גברי דאסרן שכיבתן אהדדי קפדי אהדדי. (שם כו א)

אשה הקנו לו מן השמים (היבמה). (שם לט א)

...אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין, והורגת את בנה. (שם מב ב)

שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום, פירש מן האשה... דתניא ר' יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו... אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה, דכתיב ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה, דכתיב להניח ברכה אל ביתך, בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו, במערבא אמרי בלא תורה, בלא חומה, בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר. רבה בר עולא אמר בלא שלום, דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. ואמר ר' יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו'. הא מהכא נפקא, מהתם נפקא, ואל אישך תשוקתך, מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך, א"ר יוסף לא נצרכה אלא סמוך לווסתה, והני מילי לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מיטרידי.

תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך... (שם סב א והלאה)

א"ר אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם... ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, זכה עוזרתו לא זכה כנגדו... אשכחיה רבי יוסי לאליהו, אמר ליה כתיב אעשה לו עזר, במה אשה עוזרתו לאדם, אמר לו אדם מביא חיטין חיטין כוסס, פשתן פשתן לובש, לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו... קפיץ זבין ארעא, מתון נסיב איתתא, נחית דרגא נסיב איתתא. (שם סג א)

רב הוה מיפטר מרבי חייא אמר ליה רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא נפק דק ואשכח, ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'. רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלפוחי, עבדא ליה חימצי, חימצי, עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה אפיך לה, (הבן אמר לה ההפך ממה שאמר האב), אמר ליה איעליא לך אמך, אמר ליה אנא הוא דקא אפיכנא לה, אמר ליה היינו דא אמרי אינשי, דנפיק מינך טעמא מלפך, (פעמים שהבן מחכים את אביו), את לא תעביד הכי, שנאמר למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'. רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה, אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר, אמר ליה דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא. מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה ומוצא אני מר ממות את האשה, אמר ליה כגון מאן, אמר ליה כגון אמך, והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך, ואמר ליה כגון מאן, כגון אמך, מתקיף תקיפא ועבורי מיעברא במלה, (רש"י: נוחה לרצות ומעברת על מדותיה). היכי דמי אשה רעה, אמר אביי מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא (לקלל ולגדף עד זמן סעודה כדי לצערו). רבא אמר מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא (שלא לאכול עמו).

אמר רבי חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין, שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי, מצא או מוצא... אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה, דכתיב גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון. ואמר רבא אשה רעה וכתובתה מרובה צרתה בצדה, (רש"י: ישא אחרת בצדה), דאמרי אינשי בחברתה ולא בסילתא (רש"י: מקבלת תוכחה מחברתה ולא מקוץ). ואמר רבא קשה אשה רעה כיום סגריר, שנאמר טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה. ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה, כמה טובה אשה טובה, דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגוה משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה. כמה רעה אשה רעה, דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה, אי בגוה משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה, אי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה.

הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זו אשה רעה וכתובתה מרובה. נתנני ה' בידי לא אוכל קום, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא זו אשה רעה וכתובתה מרובה... בגוי נבל אכעיסם, אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשה רעה וכתובתה מרובה...

כתוב בספר בן סירא אשה טובה מתנה טובה לבעלה, וכתיב טובה בחיק ירא אלקים תנתן, אשה רעה צרעת לבעלה, מאי תקנתיה, יגרשנה ויתרפא מצרעתו, אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה, אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה... (שם סג א וב)

האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה... אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה, איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש... כי ההיא דאתאי לקמיה דר' אמי אמרה ליה הב לי כתובה, אמר לה זיל לא מיפקדת, אמרה ליה מסיבו דילה מאי תיהוי עלה דהך אתתא, (בזקנתה מה יהא עליה, רש"י)... ההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה לא מיפקדת, אמרה ליה, לא בעיא הך אתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה, אמר כי הא ודאי כפינן. (שם סה ב)

דתניא ר' נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד, ואיבעית אימא כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כעד אחד דמיין... (שם פח ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן העבד והאשה אין חולקים להם תרומה בבית הגרנות, ובמקום שחולקין נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד, מאי קאמר, הכי קאמר במקום שחולקין מעשר עני נותנין לאשה תחלה, מאי טעמא משום זילותא, אמר רבא, מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא, אמינא דמיחייב במצות, כיון דשמענא להא שרינא תיגרא דאתתא ברישא, מאי טעמא, משום זילותא. (שם ק א)

יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא. (שם קיג א)

דא"ר אידי אשה כלי זיינה עליה. (שם קטו א)

דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו (גופים שנים, כל דהו בעל), מלמיתב ארמלו, אביי אמר דשומשנא גברא (גוץ כנמלה), כורסיה בי חרתא רמו לה (מחזקת עצמה כנשואה), רב פפא אמר דנפצא גברא (אומנתו מאוסה), תיקרי בסיפי בבא ותיתיב, רב אשי אומר דקולסא גברא לא בעיא טלפחי (עדשים שהוא מאכל קל) לקידרא. תנא וכולן מזנות ותולות בבעליהן. (שם קיח ב)

שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים, אחד בשבת, ושני בשבת, ושלישי בשבת, וברביעי כונסה... (כתובות ב א)

דתניא מפני מה אמרו אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי, שאם אתה אומר תיבעל בחמישי למחר משכים לאומנתו והולך לו, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים, חמישי בשבת, וערב שבת ושבת... (שם ה א)

...ולא אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל... דתניא רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה, ותנא משום רבי מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובים. (שם י ב)

ומעשה נמי באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה, ואמרה להם מקודשת אני, לימים עמדה וקדשה את עצמה, אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן, אמרה להם בתחלה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני, עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי... (שם כב א)

מי נדחה מפני מי, תא שמע, דתניא היא נדחית מפניו ואין הוא נדחה מפניה, ואם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה... ואמר רב טלטולי דגברא קשין מדאיתתא. (שם כח א)

כיצד קצצה, אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו, באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה ואומרים, אחינו בית ישראל שמעו, אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו, בואו וקחו לכם דוגמא לדורות שלא יתערב זרעו בזרעינו... (שם שם ב)

אמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. (שם נ א)

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה, טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה, מצעת לו המטה ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת, שתים אין מבשלת ואין מניקה את בנה, שלש אין מצעת לו המטה ואין עושה בצמר, ארבע יושבת בקתדרא, רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה... דתני ר' חייא אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים, ותני ר' חייא אין אשה אלא לתכשיטי אשה, ותני ר' חייא הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן, הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה... (שם נט ב)

עולה עמו ואינה יורדת עמו... ר' אלעזר אמר מהכא, כי היא היתה אם כל חי, לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה. (שם סא א)

...אמר ליה אביי מאן דכתיב בהו שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינא, ואמר רב יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדרות שינה מעיניהם בעולם הזה ובאות לחיי העולם הבא... (כתובות סב א)

רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין ופרישות. (שם שם ב)

רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה אי מקדישנא לך אזלת לבי רב, אמר לה אין, איקדשא ליה בצינעא ושדרתיה. שמע אבוה אפטרה מביתיה אדרה הנאה מנכסי. אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב, כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי, שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים, אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני. אמר ברשות קא עבידנא, הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב... אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי, אמרה להו יודע צדיק נפש בהמתו. כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה, הוו קא מדחפי לה שמעיה, אמר להו, שבקוה, שלי ושלכם שלה הוא... ברתיה דר' עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי, והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא... (שם סב א, וראה שם עוד)

...אין פוסקין יינות לאשה, ואם תאמר אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי, דברים שהאשה משתוקקת עליהן, ומאי נינהו תכשיטין... תנא כוס אחד יפה לאשה, שנים ניוול הוא, שלשה תובעת בפה, ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת, אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה לית לן בה... (שם סה א)

...משיאין את היתומה ואחר כך משיאין את היתום, מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש. (שם סז ב)

ואלו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית, יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם, אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו, רבי טרפון אומר אף הקולנית, ואיזוהי קולנית לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין קולה... (שם עב א)

ר' מאיר סבר אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ר' אלעזר סבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין... (שם עה א)

כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלים בנשים, תנא הוסיפו עליהן זיעה ושומא וריח הפה... א"ר חסדא קול עבה באשה הרי זה מום, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. תני ר' נתן ביראה בין דדי אשה טפח... א"ל רב אשי גבי מומין תניא... (שם)

תנו רבנן נשים המגדלות בניהן לפרה היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, אבא שאול אומר נשים יקרות שבירושלים היו זנות אותן ומפרנסות אותן. (שם קו א)

...ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף, רבי אחא ברבי יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין, אמר רב יוסף ובאשתו נדה... (נדרים כ א, וראה שם עוד)

...שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים, מאי טעמא, אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו ריישייהו אבל נשים לעולם מיכסו. (שם ל ב)

בחוסר כל... רב חסדא אמר בלא אשה. (שם מא א)

ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש, ר' יהודה טעים, אמר קל וחומר, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני על אחת כמה וכמה, ר"ש לא טעים, אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו, ועוד כי היכי דלא לתרגלי למינדר... ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל נסיב איתתא, אמר לה בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי (רגלי בהמה-עדשים), רתח עלה. למחר אמר לה בשילי לי גריוא, בשילה ליה גריוא (מידה גדולה), אמר לה זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואיתתי ליה תרי שרגי, אמר לה זילי תברי יתהון על רישא דבבא (דלת), הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה, אמר לה מה הדין דעבדת, אמרה ליה כך ציוני בעלי, אמר את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא. (שם סה ב)

...חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה, אמר ליה רבא אדרבה, אפילו למשנה ראשונה דקתני מהימנא, התם משום דלא עבידא לבזויי נפשה, אבל הכא דזמנין דתקיף לה מן גברא מעיזה ומעיזה... (שם צא א)

רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה, שלא יתקן איש בתיקוני אשה. (נזיר נט א)

א"ר שמואל בר יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, איני, והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני. (סוטה ב א)

...וחכמים אומרים האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה... (שם ח א)

וא"ר יוחנן כל המזנה אשתו מזננת עליו, שנאמר אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי וכתיב תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין... ((שם י א)

דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים, שנאמר אם תשכבון בין שפתים וגו', בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים... (שם יא ב)

א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה... א"ר יהודה בן זבינא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה. (שם יב א)

דריש רבי עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן, אמר רבא ודאשה עדיפא מדאיש, האי מצרף והאי לא מצרף (אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק, רש"י)... אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה עפר ואפר, לא זכתה תחזור לעפרה. (שם יז א)

מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. ר' אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות. ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. הוא היה אומר, חסיד שוטה... ואשה פרושה... הרי אלו מבלי עולם. (שם כ א)

מלמדה תיפלות, תיפלות סלקא דעתך, אלא אימא כאילו למדה תיפלות, א"ר אבהו מאי טעמא דר' אליעזר, דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית... היכי דמי חסיד שוטה, כגון דטבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה. (שם כא ב)

תנו רבנן בתולה צליינית ואלמנה שובבית וקטן שלא כלו לו חדשיו הרי אלו מבלי עולם (שאינן אלא נואפות ומכשפות). איני, והאמר רבי יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה, יראת חטא מבתולה, דר' שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה וקאמרה, רבונו של עולם בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם. קיבול שכר מאלמנה, דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה, כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר ליה, בתי לא בית הכנסת בשיבבותך, אמרה ליה רבי, ולא שכר פסיעות יש לי... (שם כב א)

אמר רבי יוחנן שלשה חינות הן... חן אשה על בעלה... רבי שמעון בן אלעזר אומר, יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. (שם מז א)

רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דהוה גדיל כלילא לברתיה... אמר ליה דומיא דכהן גדול בגברי, אבל בנשי לא (גזרו). (גטין ז א)

מי אמרינן אקנויי אקניתא ליה, או דלמא אשה לא ידעה לאקנויי... (שם כ ב)

...קשיא ליה לרב עיליש כתיב אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי, הא איכא בנתיה דרב נחמן. גרמא להו מילתא ואשתביין ואישתבאי איהו נמי בהדייהו, יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי... אתא יונה וקא קריא, אמר ליה מאי אמרה, א"ל עיליש ברח עיליש ברח, אמר כנסת ישראל כיונה מתילא שמע מינה מתרחיש לי ניסא. אמר איזיל אחזי בנתיה דרב נחמן אי קיימן בהימנותייהו אהדרינהו, אמר נשי כל מילי דאית להו סדרן להדדי בבית הכסא, שמעינהו דקאמרן עדי (אלה) גוברין ונהרדעי גוברין, לימא להו לשבוייהו דלירחקינהו מהכא דלא ליתו אינשין ולישמעי וליפרקינן... (שם מה א)

אמר ר"ש מפני מה אמרו כתובת אשה בזבורית, שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא. (שם מט ב)

...מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין העובדי כוכבים והשיאום זה לזה, אמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך, ולא נגע בה עד יום מותו, וכשמת אמרה להן סיפדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף... (שם נז א, וראה שם עוד)

בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר כי מצא בה ערות דבר, ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר כי מצא בה ערות דבר, ר' עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו... תניא היה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים, יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא, ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה, ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה, ורוחצת עם בני אדם, עם בני אדם סלקא דעתך, אלא במקום שבני אדם רוחצין, זו מצוה מן התורה לגרשה... הא בזוג ראשון הא בזוג שני, דאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה, ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה, על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. (שם צ א וב)

...מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי, בעל אבידה מחזר על אבידתו. (קדושין ב ב)

...האי איתתא נמי אף על גב דלא מטי הנאה לידה קא משעבדא ומקניא נפשה... הכא באדם חשוב עסקינן, דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא ליה נפשה... (שם ז א, וראה שם עוד)

בית שמאי אומרים בדינר, מאי טעמייהו דבית שמאי, אמר רבי זירא שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות משוה דינר. אמר ליה אביי אלא מעתה כגון בנתיה דר' ינאי דקפדן אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא דדינרי... (שם יא א)

רבא אמר היינו טעמא דבית שמאי שלא יהו בנות ישראל כהפקר. (שם יב א)

פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי... (שם יג א, וראה שם עוד)

איהי (האם) מנלן דלא מיחייבא (ללמד בנה), דכתיב ולימדתם ולמדתם, כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד... ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה, דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם, ולא בנותיכם... תנו רבנן ללמוד תורה ולישא אשה, ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה, ר' יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה, ולא פליגי הא לן והא להו (בני א"י הלומדים במקומם אם נושא אשה יהו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו)... (שם כט ב)

משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא, א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי, כי אתא חזייה דלא פריס סודרא, א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא, א"ל דלא נסיבנא, אהדרינהו לאפיה מיניה, א"ל חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת, רב הונא לטעמיה, דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה, בעבירה סלקא דעתך, אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה. אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל, עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו. אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. א"ל רבא לר' נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי, ואמרי לה מתמני סרי ועד עשרים וארבעה. (שם)

...הרי מצה שמחה הקהל דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות, ותו והרי תלמוד תורה פריה ורביה ופדיון הבן דלאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות... ונקיש מזוזה לתלמוד תורה, לא סלקא דעתך, דכתיב למען ירבו ימיכם, גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי... (שם לד א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה... (שם לה א, וראה שם עוד)

עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים וכו'. (שם מט ב)

ושמע מינה אשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה. (שם נב א)

אמר רבה בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח... אמר רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה לשום ממון הוויין לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, ושמא תאמר ממון פלט, תלמוד לומר עתה יאכלם חדש את חלקיהם... ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא, כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו, ותנא על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם, אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו...

אמר ליה תיתי דונג (בתי) תשקינן, אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשים באשה, קטנה היא, בפירוש אמר שמואל אין משתמשין באשה כלל בין גדולה בין קטנה, (שלא ילמדנה להיות רגילה בין אנשים, רש"י). נשדר ליה מר שלמא לילתא, אמר ליה הכי אמר שמואל קול באשה ערוה, אפשר על ידי שליח, אמר ליה הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה, על ידי בעלה, אמר ליה הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל. (שם ע א)

דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים... (שם עג א)

הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמנה... מאי שנא בנשי בדקינן ומאי שנא בגברי לא בדקו, נשי דכי מינצו בהדי הדדי בעריות הוא דמינצו, ואם איתא דאיכא מילתא לא אית ליה קלא... (שם עו א)

...ולא תלמד אשה סופרים, רבי אלעזר אומר אף מי שאין לו אשה לא ילמד סופרים... כל שעסקיו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים, ולא ילמד אדם את בנו אומנות הנשים... תנו רבנן כל שעסקיו עם הנשים סורו רע, כגון הצורפים והסריקים והנקורות והרוכלין... אין מעמידים מהם לא מלך ולא כהן גדול... משום דזיל אומנותיהו. (שם פב א)

...והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד... (בבא קמא מט א)

אמשול לכם משל, למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו לבנות, זקינה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן. (שם ס ב)

עשרה תקנות תיקן עזרא... ושתהא אשה משכמת ואופה, ושתהא אשה חוגרת בסינר, ושתהא אשה חופפת וטובלת... (שם פב א)

העבד והאשה פגיעתן רעה, החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין, אבל משלמין לאחר זמן, נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם... (שם פז א)

...רבי מאיר היא דאמר אסור לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, וטעמא מאי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. (שם פט ב)

...אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו, אשתך היא אחותך היא... (שם צב א)

אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר כדי לעשות כפה לראשה, וכולן שאמרו להטמין אסור... רבן שמעון בן גמליאל אומר לוקחין מנשים זיתים במועד בגליל העליון, שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו ומוכרת. רבינא איקלע לבי מחוזא, אתו נשי דבי מחוזא רמו קמיה כבלי ושירי קביל מינייהו... (שם קיט א)

אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה... א"ל רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה, לא קשיא הא במילי דעלמא והא במילי דביתא, לישנא אחרינא הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא... אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא, נקיש ואתי תיגרא בביתא... וא"ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם היטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. (בבא מציעא נט א)

ואין אשה וגר קונין עבד עברי, אשה לאו אורח ארעא... דתני רב יוסף ארמלתא לא תרבי כלבא ולא תשרי בר בי רב באושפיזא. (שם עא א)

...שלח רבי לדבר באשתו, שלחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול... שלח לה נהי דבתורה גדול ממני, אבל במעשים טובים מי גדול ממני, שלחה ליה בתורה מיהא גדול ממך לא ידענא, במעשים ידענא, דהא קביל עליה יסורי. (שם פד ב)

קמח וכתיב סלת, א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש. (שם פז א)

מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים... ר' יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה. (בבא בתרא י ב)

תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות, קבל מן האשה יחזיר לאשה, ואם מתה יחזיר לבעלה... (שם נא ב)

שארו זו אשתו, מלמד שהבעל יורש את אשתו... אמר ר' אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס... אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון... תנא רוב בנים דומין לאחי האם. (שם קט ב)

תנא בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן... (שם קיט ב)

רבי חנינא אמר כל ימי עני רעים זה שיש לו אשה רעה, וטוב לב משתה תמיד זה שיש לו אשה טובה. (שם קמה ב)

אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נידבר עם הארץ בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה. (שם קסח א)

ואמר רמי בר אבא התקין רבי יוסי בציפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה משום מעשה שהיה. ואמר רמי בר אבא התקין ר' יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא משום יחוד. (סנהדרין יט א)

לא ירבה לו (המלך) נשים אלא שמנה עשרה, רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו, ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה, אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים, דאפילו כאביגיל... (שם כא א)

...וא"ר יוחנן כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו, שנאמר בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה לא תספד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך, וכתיב ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב, וכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם. אמר רבי אלכסנדרי כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו, שנאמר אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך. ר' יוסי בר חנינא אמר פסיעותיו מתקצרות, שנאמר יצרו צעדי אונו, רבי אבהו אמר עצתו נופלת, שנאמר ותשליכהו עצתו... א"ר שמואל בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים, שנאמר ואשת נעורים כי תמאס. מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך... אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו. תנא אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה... שנאמר וימת אלימלך איש נעמי, ואין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל. (שם כב א)

קא משמע לן דבעל כאשתו. (שם כח א)

...ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה, שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא, שנאמר וימנע מרשעים אורם. (שם לח א)

תניא אמר רבי שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה, שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזירת הכתוב היא, בן ולא בת. (שם סט ב)

אמר רב יהודה אמר רב המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו. מיתיבי האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, סמוך לפירקן שאני. (שם עו ב)

מאי טעמא איענש (יהושע כה"ג), אמר רב פפא שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן. (שם צג א)

...היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת, ואולת בידה תהרסנה זו אשתו של קרח... אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו (למשה) מאשת איש, שנאמר ויקנאו למשה במחנה, א"ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה. (שם קי א)

...אשת חבר הרי היא כחבר. (שבועות ל ב)

תנו רבנן אשת עם הארץ שנשאת לחבר וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר... כולן צריכין לקבל דברי חברות, אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ וכן בתו של חבר שנשאת לעם הארץ... אינן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה, דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומר אף הן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה. וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קושרת לו תפילין על ידו, נשאת למוכס והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו. (ע"ז לט א)

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר... ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם. (אבות א ה)

האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה, והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי, בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה. (הוריות יג א)

...אבל אשתו דכגופיה דמי אימא תיסמך, צריכא. (מנחות צג ב)

דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי, מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. (חולין פד ב)

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן, (דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה סימן הוא שהולך ומצליח, רש"י), אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני. (שם צה ב)

אמר אביי הא איתתא לא תקום להדיא באנפי ינוקא (כשמטלת מים), אגיסא לית לן בה. (בכורות מד ב)

א"ר יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים (אברים), אמר להם שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות... רבי יהושע אומר כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה, שנאמר כי לא סגר דלתי בטני, רבי עקיבא אומר כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה... (שם מה א)

אמר ריש לקיש גבוה לא ישא גבוהית שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהם אצבעי, לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק, שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפוח. (שם שם ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה, כדי שלא תבא לידי ניוול, למימרא דהיא קדמה ומתה ברישא, והא קיימא לן דוולד מיית ברישא... הני מילי לגבי מיתה... אבל נהרגה, היא מתה ברישא... א"ר נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד... (ערכין ז א)

ולמה נקרא שמה עכסה, שכל הרואה אותה כועס על אשתו... אמר רבא א"ר יצחק אמרה לו, מה חמור זה כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק, כך אשה כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת. (תמורה טז א)

...מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי, בעי למיעבד קרבא בהדייהו, אמרו ליה אי קטלת לן יאמרו נשי קטל, אי קטילנא לך יאמרו מלכא דקטלוהו נשי, אמר להן אייתי לי נהמא, אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא, אמר להו מי אכלי אינשי נהמא דדהבא, אמרו ליה אלא אי נהמא בעית לא הוה לך באתרך נהמא למיכל דשקלית ואתית להכא. כי נפיק ואתי כתב אבבא דמחוזא, אנא אלכסנדרוס מוקדון הייתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא ויליפת עצה מן נשיא. (תמיד לב א)

משל משלו חכמים באשה, החדר והפרוזדור והעליה, דם החדר טמא, דם העליה טהור, נמצא בפרוזדור ספקו טמא לפי שחזקתו מן המקור... (נדה יז ב, וראה שם עוד)

אמר רבי יצחק אמר רבי אמי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה... אמר רבי אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר הן בעון חוללתי, ורבי יוחנן אמר סמוך לטבילה, שנאמר ובחטא יחמתני אמי... נקבה, נקייה באה, עד שאמרה מזוני לא יהבי לה, דכתיב נקבה שכרך עלי ואתנה... ומפני מה איש פניו למטה ואשה פניה למעלה כלפי האיש, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת, ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין האשה מקבלת פיוס, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת, ומפני מה אשה קולה ערב ואין איש קולו ערב, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. (שם לא א וב)

תנו רבנן מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטינוס שבאת לפני רבי, אמרה לו רבי אשה בכמה ניסת אמר לה בת ג' שנים ויום אחד, ובכמה מתעברת, אמר לה בת י"ב שנה ויום אחד, אמר לו אני נשאתי בשש וילדתי בשבע, אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבא... (שם מה א, וראה שם עוד)

א"ר חסדא מאי טעמא דרבי, דכתיב ויבן ה' אלקים את הצלע, מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש... מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא... (שם שם ב)

משל משלו חכמים באשה, פגה בוחל וצמל, פגה עודה תנוקת, בוחל אלו ימי נעוריה, בזו ובזו אמרו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, צמל כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה, איזהו סימנין, ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד, רבי עקיבא אומר משיטו הדדים, בן עזאי אומר משישחיר הפיטומת, רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור... (שם מז א)

...מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, אמר להם ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש עצמו בשעת תשמיש, אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו... (שם ע ב)

תלמוד ירושלמי:

...הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמים, ר' חזקיה בשם ר' אבהו, אשתו של יונה הושבה, מיכל בת כושי מיחו בידיה חכמים. (ברכות יד ב)

...וחייבין בתפילה, כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו, ובמזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, וברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך... (שם כה א)

אחד האיש ואחד האשה (חייבים), אלא שהאיש ספיקה בידו, והאשה אין ספיקה בידה מפני שרשות אחרים עליה, נתארמלה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידו. (פאה ג ב)

האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש. (חלה י א)

..הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה, הדא דאת אמר לברכה, אבל להביט אפילו כל שהוא אסור, כהדא דתני המסתכל בעקיבה של אשה כמסתכל בבית הרחם, והמסתכל בבית הרחם כאילו בא עליה. שמואל אמר קול באשה ערוה, מה טעם, והיה מקול זנותה ותחנף הארץ וגו'. (שם יב ב)

...תכשיטין למה הן אסורין, א"ר בא על ידי שהנשים שחצניות והיא מתרתן לחבירתה, והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות. (שבת לג ב)

...ובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה, והתנינן הבנות יוצאות בחוטין, ר' בא בשם רב יהודה אפילו כורך על צוארה, ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפילו שאינה יכולה להביא חוטמה לשערה יוצאה היא, (שהשערות קצרות ואינן מגיעות לחוטמה)... (שם לז א, וראה שם עוד)

כחול כדי לכחול עין אחת, א"ר בון בר חייה שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ויוצאת לשוק, א"ר אבון אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן, אלא שכן אשה חוששת אחת מעיניה וכוחלת חברתה ויוצאה לשוק... (שם נה ב)

הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים. ר' ירמיה בשם ר' זעירה לית כאן אפילו נשים, נשים עצמן הן נאמנות מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא (ואינן בודקין יפה)... (פסחים ב ב)

...היתה בתו של מלך שואלת מבתו של כהן גדול, בתו של כהן גדול שואלת מבתו של מלך. הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי, והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה... (תענית כו ב)

שבעה בנים היו לקמחית וכולהם שישמו בכהונה גדולה, שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להן יבוא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי. אמרון, כל קמחיא קמח וקימחא דקימחית סולת, וקרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. (מגילה יד א)

הדירה שלא להשאיל נפה וכברה יוציא ויתן כתובה מפני שהוא משיאה שם רע בשכינותיה... הדירה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה, שלמחר מתה מוטל לפניה ואין ברייה משגחת עליה... (כתובות מד ב)

מטרונה אחת שאלה את רבי לעזר מפני מה חט אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות, אמר לה אין חכמתה של אשה אלא בפילכה, דכתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, אמר לו הורקנוס בנו, בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה, אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים. (סוטה טז א)

א"ר יוסי שניי היא, אשה שדרכה לצווח, הגע עצמך שהיתה חרשת, דרכה לרמז... (ע"ז ח ב)

...מפני שהנשים גרגרניות הן, שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת. (טהרות ז ט)

מדרש רבה:

לא טוב, תני ר' יעקב כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה... לא טוב היות האדם לבדו, בלא עזר, אעשה לו עזר כנגדו, בלא שמחה, שנאמר ושמחת אתה וביתך (דברים י'), בלא כפרה, (ויקרא ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו, בלא ברכה, (יחזקאל מ"ד) להניח ברכה אל ביתך, ר' סימון בשם ריב"ל אמר אף בלא שלום, שנאמר (ש"א כ"ה) ואתה שלום וביתך שלום, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר אף בלא חיים, שנאמר (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת, רבי חייא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם, ויש אומרים אף ממעט את הדמות, שנאמר (בראשית ט') כי בצלם אלקים עשה את האדם, מה כתיב אחריו, ואתם פרו ורבו. (בראשית יז ב)

אעשה לו עזר כנגדו, אם זכה עזר, ואם לאו כנגדו, א"ר יהושע בר נחמיה אם זכה כאשתו של ר' חנינא בר חכינאי, ואם לאו כאשתו של ר' יוסי הגלילי. ר' יוסי הוה ליה אנתתא בישא, והוה ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו שבקא להדא אנתתא בישא דליתא מיקרך, אמר להון פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה, חד זמן הוה יתבין פשטין, הוא ור' אלעזר בן עזריה... מן דחסלין א"ל רבי שבוקא ההיא אנתתא מינך דלית היא עבדא ליקרתך, א"ל פורנא רב עלי ולית בי מה אשבוק לה, א"ל אנן יהבינן לה פורנא ושבקית מינך, עבדון ליה כן... גמרין חובין דההיא איתתא ואזלת ואתנסבת לסנטרין דקרתא, לבתר יומין אתון יסורין עליה ואיתעוור, והות ציירת בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא, כיון דהות מטיא בשקקיה דר' יוסי הגלילי הות קיימא ליה וחזרה לאחורה... כיון דשמע ר"י כן נסבהון ויהב יתהון בחדא ביתא מן דידיה והוה מפרנס יתהון... (שם שם ג)

אמר ר' חנינא בריה דר' אידי, מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך, כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה, ואם יאמר לך אדם "הוא הסובב", תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר. (שם שם ט)

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי, אמרה לו למה בגניבה (לקח הצלע)... אמר לה בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירין ודם, והפליגה ממנו, חזר ובראה לו פעם ב'. אמרה לו מוספת אני על דבריך, אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת ואינה נאה כמותי. (שם שם יא)

מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת, ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקב"ה כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מהאשה. (שם שם יב)

שאלו את ר' יהושע מפני מה האיש יוצא פניו למטה, והאשה יוצאת פניה למעלה, אמר להם האיש מביט למקום ברייתו, והאשה מבטת למקום ברייתה. ומפני מה האשה צריכה להתבסם ואין האיש צריך להתבסם, אמר להם אדם נברא מאדמה ואדמה אינה מסרחת לעולם, וחוה נבראת מעצם, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח. ומפני מה האשה קולה הולך ולא האיש, אמר להם משל אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה הולך. מפני מה האיש נוח להתפתות, ואין האשה נוחה להתפתות. אמר להם אדם נברא מאדמה, וכיון שאתה נותן עליה טפה של מים מיד היא נשרית, וחוה נבראת מעצם ואפילו אתה שורה אותו כמה ימים במים אינו נשרה. ומפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש, אמר להם משל למה הדבר דומה, לאחד שאבד אבידה, הוא מבקש אבידתו ואבידתו אינה מבקשתו. ומפני מה האיש מפקיד (זרע) באשה, ואין האשה מפקדת באיש, אמר להם לאחד שהיה בידו פקדון ומבקש אדם נאמן שיפקדנו אצלו, ומפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה, אמר להם לאחד שעבר עבירה, והוא מתבייש מבני אדם, לפיכך יוצאה וראשה מכוסה. ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה, אמר להם על ידי שגרמו מיתה לעולם... ומפני מה ניתן לה מצות נדה, על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נדה, ומפני מה ניתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה, ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת, אמר להם על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נר שבת. (שם שם יג)

ויבן ה' אלקים את הצלע, ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר, ניתן בה בינה יותר מן האיש, דתנינן בת י"א שנה ויום א' נדריה נבדקין, בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימין ובודקין כל י"ב, אבל לזכר בן י"ב שנה יום אחד נדריו נבדקין... ר' ירמיה בשם ר' שמואל אמר אית דמחלפין, דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה, ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולומד בינה מבני אדם. (שם יח א)

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה, אמר, לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב שלא תהא קנתנית, ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותן המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה תהא אשה צנועה אשה צנועה, אף על פי כן ותפרעו כל עצתי, לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה ג') ותלכנה נטויות גרון... רב חסדא אמר בנה בה מגורות יותר מן האיש, רחבה מלמטה וצרה מלמעלה כדי שתהא מקבלת עוברים. (שם שם ג)

ר' יהודה בר סימון ור' יוחנן בשם ר' אלעזר בר' סימון, מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה, ר' אבא בר כהנא בשם ר' יצחק אמר, כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת. והכתיב ותקרא שם ה' הדבר אליה (בראשית ט"ז), ר' נחמיה בשם ר' אידי אמר על ידי מלאך... (שם כ יב)

ואל אישך תשוקתך, ארבע תשוקות הן, אין תשוקתה של אשה אלא לאישה... (שם שם טז)

והוא ימשל בך, אמר ר' יוסי הגלילי יכול ממשלה מכל צד, תלמוד לומר (דברים כ"ד) לא יחבול רחים ורכב, מעשה באשה אחת משל בית טברינוס שהיתה נשואה ללסטים אחד והיה בעלה מצערה, שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו, כיון שבאת לפני חכמים הוציאה לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה, לקיים מה שנאמר ואל אישך תשוקתך. (שם שם יח)

...משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה, לא יהי ליך מחזוריך להכא. רבן גמליאל אסבי ברתיה, אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא יהי ליך מחזוריך להכא. ילדה בן זכר, אמר ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא ישלה ווי מפומך, אמרה ליה, אבא שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני, אמר לה תרתיהון צלוון, מן גו דאת הוייא שלם בביתך לא יהי ליך מחזוריך להכא, ומן גו דהוה בריך קיים לא ישלה ווי מפומיך, ווי דלא שתי ברי, ווי דלא אכיל ברי... (שם כו ז)

ורבנן אמרי ד' מדות נאמרו בנשים, גרגרניות, צייתניות, עצלניות, קנאניות. גרגרניות מחוה, (בראשית ג') ותקח מפריו ותאכל, צייתניות, (שם י"ח) ושרה שומעת, עצלניות, (שם) מהרי שלש סאים קמח סולת, קנאניות, (שם ל') ותקנא רחל באחותה. ר"י בר נחמיה אמר אף איסטטניות ודברניות, איסטטניות, (שם ט"ז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, ודברניות, (במדבר י"ב) ותדבר מרים ואהרן במשה. רבי לוי אמר אף גנביות ויוצאניות, גנביות שנאמר (בראשית ל"א) ותגנב רחל את התרפים, יוצאניות, (שם ל"ד) ותצא דינה. (שם מה ו)

ויאמר הנה באהל, הדא הוא דכתיב, (שופטים ה') תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך, ר"א ור' שמואל בר נחמן, ר' אלעזר אמר מנשי דור המדבר שהן יושבות באהלים... ולמה תבורך מהם, הן ילדו וקיימו את העולם, ומה היה מועיל להם, שאילמלא היא כבר היו אבודין. ר' שמואל בר נחמן אמר מן האמהות, הן ילדו וכו', שאילולא היא כבר היו אבודין. (שם מח יח)

ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ר' יוחנן אמר זו אשתו, שנאמר (מיכה ז') אויבי איש אנשי ביתו, מעשה באשה שקבלה על בעלה לשלטון והתיז את ראשו, ויש אומרים אף התיז את ראשה. (שם נד א)

ותרץ הנערה ותגד לבית אמה, א"ר יוחנן אין האשה רגילה אלא לבית אמה, אתיבון ליה הכתיב ותגד לאביה, אמר להם שמתה אמה... (שם ס ז)

ויאמר השלום לו, השלום בינכם לבינו, ויאמרו שלום, ואין פוטטין את בעי, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא אמרה שהדבור מצוי בנשים. (שם עא י)

ותעמוד מלדת, א"ר אמי מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה, בניה. (שם עא ח)

ותאמר אסף אלקים את חרפתי, א"ר לוי בן זכריה עד שלא תלד האשה הסרחון נתלה בה, לאחר שתלד תלוי בבנה, מאן אכל הדא מקמתא, ברך, מאן תבר הדא מקמתא, אלא ברך. (שם עג ד)

ותהר האשה ותלד בן, א"ר יהודה מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מיכן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקא של חוה. (שמות א כג)

...וכן האשה נקראת גפן, שנאמר (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה, אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה ואין לי עוון, או שאני מגפפה ואין לי עון, אני נושקה ואין לי עון... אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר (משלי ו'), היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה וגו' כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, לכך סמך הקב"ה פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זו לזו, וכל הנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו... (שם טז ב)

כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, אמר לו אמור להן ראשי דברים שהן יכולות לשמוע... דבר אחר למה לנשים תחלה, שהן מזדרזות במצות, דבר אחר כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה. אמר ר' תחליפא דקיסרין, אמר הקב"ה, כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה, לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב. (שם כח ב)

דבר אחר אדם אחד מאלף מצאתי זה אברהם, ואשה בכל אלה לא מצאתי זו שרה. דבר אחר אדם אחד מאלף מצאתי, זה עמרם, ואשה בכל אלה לא מצאתי זו יוכבד. דבר אחר אדם אחד מאלף מצאתי זה משה, ואשה בכל אלה לא מצאתי אלו נשי דור המדבר, רבי אומר נשי דור המדבר כשירות היו, כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן מיד נעלו דלתותיהן. (ויקרא ב א)

ר' אבהו פתר קריא באשה, על ידי שהאשה הזו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי, ימך המקרה, הדא הוא דכתיב וגלה את ערותה את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה, ובשפלות ידים על ידי שהאשה הזו משתפלת מלבדוק עצמה בעונתה ידלף הבית, הרי היא מתרבה בדמיה... (שם יט ד)

א"ר שמלאי צער גדול נתן הקב"ה לאשה זו, שמאחר שמשמרת ימי זיבה יושבת ומשמרת ימי נדה, והתורה קוראה אותה נדה... (שם שם ה)

...מאפע, מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על המשבר תשעים ותשעה למיתה ואחת לחיים. (שם כז ז)

דבר אחר איש איש, הרבה פורשין לים ורובן חוזרין, ויחידים הם שהולכים ולא חוזרין, כך הרבה נוטלים נשים, רובן מצליחין ויחידים נכשלים, (קהלת ז') וחוטא ילכד בה. (במדבר ט ב)

...וחוטא ילכד בה, זה שהוא רואה את אשתו שהיא קולנית ורגלה רמה ופרוצה בשחוק ואינו מקנא בה, לפי שדרכן של בנות ישראל לא קולניות, ולא רגל רמה, ולא פרוצות בשחוק, לכך נאמר ועבר עליו רוח קנאה. (שם שם ח)

ופרע למה, שדרך בנות ישראל ראשיהן מכוסות, ולכך היה פורע ראשה, ואמר לה, את פרשת מדרך בנות ישראל שדרכן להיות מכוסות ראשיהן, והלכת בדרכי הגוים שהן מהלכות ראשיהן פרועות, הרי לך מה שרצית. (שם שם יג)

...אמר לו מנוח עד כאן שמעתי מן האשה, והנשים אינם בנות הוראה, ואין לסמוך על דבריהן, אבל עתה יבא דבריך, מפיך אני רוצה לשמוע, שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדברים או פיחתה או הותירה. (שם י יז)

אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות ל"ב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי וגו', והנשים לא נשתתפו במעשה העגל, וכן במרגלים שהוציאו דבה, (במדבר י"ד) וישובו וילינו עליו את כל העדה, ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה, (שם כ"ו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש, איש ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים. (שם כא יא)

רבנין אמרין, את מוצא יש שומע לאשתו מפסיד, ויש שומע לאשתו ומשתכר, כיצד אדם הראשון שמע לאשתו והפסיד... ויש ששמע לאשתו ונשתכר, זה אברהם, מנין שנאמר (בראשית ט"ז) ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, וישמע אברם לקול שרי. (דברים ד ה)

ר' לוי אמר ד' מדות בנשים, ואלו הן גרגרניות וצוותניות וקנאיות ועצלניות... (שם ו ה, וראה שם עוד)

ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, האשה הזאת על ידי שפירשה מביתה ב' או ג' ימים קורא אותה התורה דוה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט"ו) והדוה בנדתה, אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית מקדשינו כמה ימים וכמה שנים על אחת כמה וכמה שנקרא דווין... (איכה ה יח)

ר' יוחנן אמר, טובים השנים איש ואשתו, מן האחד, זה לעצמו וזו לעצמה, והחוט המשולש, זה הקב"ה שהוא פוקדן בבנים. (קהלת ד יד)

ג' אין מחזיקין טובה לבעליהן... אשה שנאמר אכלה ומחתה פיה וגו'. (שם ו ז)

ומוצא אני מר ממות את האשה וגו', רבנן אמרי על ידי שהיא תובעת בידו דברים שאינו יכול לעמוד בהן סוף שהיא ממיתה אותו מיתה מרה... (שם ז מה, וראה שם עוד מעשה)

א"ר יהודה ארבעה עשר דברים קשין זה מזה וכולן מתגאין זה מזה, תהום קשה והארץ מתגאה עליו שהוא כבוש עליו... חולי קשה ומלאך המות מתגאה ונוטל את נפשו, ואשה רעה קשה מכולן. (שם שם מו)

אשר היא מצודים וחרמים, שהיא צדה בים וביבשה, אסורים ידיה, אמר ר' אלעזר אילולי שכתב בה אסורים ידיה היתה אוחזת באדם בשוק ואומרת בא והזקק לי, לכלבה נושכת שאחזה בעליה בשלשלת, אף על פי שהיא קשורה אוחזה באדם בשוק בבגדיו.... ראה מה כתיב (בראשית ל"ט) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. טוב לפני האלקים ימלט ממנה זה יוסף, וחוטא ילכד בה זה פוטיפר, דבר אחר טוב זה פנחס, וחוטא זה זמרי... (שם שם מז)

ר' כהן פתר באשה, על ידי שהאשה מתעצלת לבדוק עצמה בעונתה נעשית דוה, שנאמר (ויקרא ט"ו) והדוה בנדתה, ובשפלות ידים, על ידי שמשתפלת מלבדוק עצמה נעשית זבה, שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו'. (שם י כ)

אשה בית אישה, מכאן שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה. (רות ב טז)

היטבת חסדך האחרון מן הראשון וגו', א"ר שמואל בר רב יצחק האשה אוהבת בחור מסכן מזקן עשיר. (שם ו ד)

מבעד לצמתך, א"ר לוי כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה, ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה. והאשה הזאת כשמצמת שערה לאחוריה והוא תכשיט לה. (שיר השירים ד ג)

אית דאמרי נשי דור המדבר כשרות היו, כיון שהגיעו לאותו מעשה עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל, וכיון ששמעו שהן אסורות להן מיד נעלו דלתותיהן. (שם שם כ)

דבר אחר ונשים משלו בו, ד' נשים נטלו ממשלה בעולם, ואלו הן איזבל ועתליה מישראל, שמירמית וושתי מאומות העולם. (אסתר ג)

בית המלכות, נתנה אותן בבתי מרזחין, מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל. דבר אחר בית המלכות נתנה אותן בבתים מצויירין, דא"ר אבין רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמים. (שם)

מדרש תנחומא:

...ומה ראו נשים להצטוות על שלש מצות האלו, אמר הקב"ה אדם הראשון תחלת בריותי היה ונצטווה על עץ הדעת, כתיב בחוה (בראשית ג') ותרא האשה וגו' ותתן גם לאישה עמה ויאכל, וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו... תשפוך דמה ותשמור נדתה כדי שיתכפר לה על דם האדם ששפכה. מצות חלה מנין, היא טמאה חלתו של עולם, דא"ר יוסי בן דומסקא כשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואחר כך היא מגבהת חלתה, כך עשה הקב"ה לאדם הראשון, דכתיב (שם ג') ואד יעלה מן הארץ והשקה, ואחר כך וייצר ה' אלקים את האדם עפר וגו', הדלקת הנר מנין, היא כבתה נרו של אדם, דכתיב (משלי ה') נר אלקים נשמת אדם, לפיכך תשמור הדלקת הנר. (נח א)

ואברהם זקן, א"ר יהושע בר נחמני מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על אדם... ומפני אשה רעה... דכתיב (מ"א י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, אבל אברהם אשתו מכבדתו וקוראתו אדני, שנאמר ואדני זקן, ועליה נאמר אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב), לפיכך כתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל. (חיי שרה ב)

ויוסף אברהם, מה כתיב למעלה מן הענין, ויביאה יצחק האהלה, מכאן אתה למד שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים, שלא ישא אשה עד שישיא את בניו ואחר כך ישא אשה לעצמו... אמר יצחק אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה, מה עשה הלך והביא לו אשה... (שם ח)

...רבנן אמרי אף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים, מפני שהעם מסתכלין בה, ופגם הוא לאשה שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה, שאין נותנין פרצה לפני הכשר, ביותר לפני הגנב... לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב, שלא תכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם, ונמצאו מסתכלין באשת איש. א"ר יהודה בר שלום תדע לך שכך כתיב, (בראשית א') ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, וכבשה כתיב, האיש כובש האשה ואין האשה כובשת האיש, האיש כובש את הארץ, ואין האשה כובשת את הארץ, שלא תצא ותגרום תקלה לעצמה... (וישלח ה)

ותצא דינה בת לאה, זה שאמר הכתוב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ"ה), א"ר יוסי כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית ראויה להנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר כל כבודה וגו', אם תכבד עצמה בתוך הבית ממשבצות זהב לבושה, תנשא למי שכתוב בהן ושבצת הכתונת שש. א"ר פנחס הכהן בר חמא, בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ואין ירכתי אלא מזבח, שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח. דבר אחר אשתך כגפן פוריה, אימתי היא כגפן פוריה, בזמן שהיא בירכתי ביתך, ואם עשתה כן בניך כשתילי זיתים, תעמיד בנים נמשחין בשמן המשחה סביב. (שם ו)

ויהי אחר הדברים האלה, זה שאמר הכתוב ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וגו' (קהלת ז'), א"ר יהודה בר שלום אין לך קשה מן האשה, תדע לך שכשעשו את העגל כתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש, ועל ידי אשה בשיטים נפלו כ"ד אלף, הוי אומר ומוצא אני מר ממות את האשה... (וישב ו)

...כל כך למה, ללמדך שהנשים הרעות מפילות את בעליהן ברעה... (קדושים ח)

אמרו רז"ל בזמן שהאשה מתיחדת עם בעלה והוא משמש עמה ולבה לאיש אחר שראתה בדרך אין לך ניאוף גדול מזה, שנאמר (יחזקאל ט"ז) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים וכי יש אשה מנאפת תחת אישה... אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונתנה עיניה בו, והיה משמשת עם בעלה ולבה עליו. (נשא ז)

מסכת סופרים:

...הכשרה שבנשים בעלת כשפים. (טו י)

...ומתרגם לפי שיבינו בו שאר העם והנשים והתנוקות, שהנשים חייבות לשמע קריאת ספר כאנשים וכל שכן זכרים, וכן המה חייבות בקריאת שמע בתפלה ובברכת המזון ובמזוזה, ואם אינן יודעות בלשון הקדש מלמדין אותן בכל לשון שהן יכולות לשמוע וללמד, מכאן אמרו המברך צריך שיגביה קולו משום בניו הקטנים ואשתו ובנותיו, ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ותינוקות כל סדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה... (יח ד)

מכילתא דרשב"י:

וכי יפתה איש, האשה מתפתה ואין האיש מתפתה. (שמות כב טו)

פרקי דרבי אליעזר:

אשר בתוך הגן, אין בתוך הגן אלא לשון נקייה, מה שבתוך הגוף, אשר בתוך הגן, אשר בתוך האשה, ואין גן אלא האשה שנמשלה לגן, שנאמר (שיר ד') גן נעול אחותי כלה... (פרק כא)

...אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל התורה, שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים... (פרק מא)

...ויאמר אהרן פרקו, שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהן ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם, לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא נשמע לכם, ונתן להן הקב"ה שכרן בעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ונתן להם שכר לעולם הבא שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים, שנאמר המשביע בטוב עדיך... (פרק מה)

שוחר טוב:

למנצח על מחלת, זה שאמר הכתוב (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב, אין סוף לאשה טובה, וכשם שאין סוף לאשה טובה, כך אין סוף לאשה רעה, שנאמר (קהלת ז') ומוצא אני מר ממות וגו'. טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, שאילו עשה אותו מעשה שחשב, אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה לו כפרה, והיא באת אליו ומלטתו, הוי שטובה היתה לו מכל הקרבנות... (מזמור נג)

ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. אמר ר' אבא בר כהנא, אם יטול אדם פונדא אחת ופיה למטה המעות נופלות, והאשה הזאת פיה למטה ומהלכת על שתי רגליה והולד שמור במעיה ואינו נופל, כאדם שנתון בספינה בתוך הים. הבהמה הזאת שהיא מהלכת על ד' ולדה נתון במעיה שמור בתוכה, ואשה הולכת על שתים ואף על פי כן הולד שמור, הוי ואל תשכחי כל גמוליו. אמר רבי סימון, האשה הזאת עשויה פוקין פוקין שאם היה נותר בה שעה אחת היתה מתה, לכך אל תשכחי כל גמוליו. (מזמור קג)

תנא דבי אליהו רבא:

כך אמרו חכמים יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה, מכאן אמרו חכמים אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה...

וכימיך דבאך, אמרו חכמים על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה, והבתולה אין לה דמים, שנאמר ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך. (פרק ט)

אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, אשתך תהא כגפן שהוא עושה פירות, ולא כגפן שאינו עושה פירות, ואימתי תהא אשתך כגפן שהוא עושה פירות, כל זמן שאשתך תהא בירכתי ביתך, מה כתיב בתריה בניך כשתילי זיתים, מה זית זה יש בו זית לאכילה, וזית ליבש, וזית לשמן ושמנו דולק בכל הנרות, כך כל זמן שאשתך בירכתי ביתך היא אינה דומה אלא לגפן שאינה זזה ממקומה לעולם, ובניה דומין לזית, מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד, מהם בעלי משא ומתן, מהן חכמים, ומהן נבונים, יודעי בינה כל דבר בעתו... שניה לה אשה שמהלכת בשוק ומדברת עם כל אדם, היא גורמת רעה לעצמה ושיהיו בניה רעים ומתחייבת בעצמה ובבניה, מכאן אמרו אשה רעה גורמת רעה לעצמה ולבניה שיהיו בניה בעלי מומים, כיצד אם היא מתגברת פעם בחוץ פעם ברחובות היא גורמת רעה לעצמה ולבניה, שיהיו כל בניה רעים בעלי מומין, ואם לא קוצה לה חלה בטהרה או פשעה לה מן הנדה האמורה בתורה גם היא גורמת רעה לעצמה ולבניה שיהיו כל בניה בעלי מומין ואינה מוציאה קורת רוח לעולם, ובשביל מעשיהן המקולקלין הויין להם בנים חגרין אלמין וסומין, אחד מהן שוטה ואחד מהן רשע... (פרק יח)

פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש בירושלים לפני החכמים והיינו עוסקים בעסקי נשים, אמרתי להם דבר זה שלא היה נוהג בה באמה העבריה כמו שהוא נוהג בשפחה כנענית, שלא יאמר לה היליכי דמים והביא לי ירק מן השוק, ואמרו לי מפני מה, ואמרתי להן רבותי מפני שהאשה משלמת את עצמה ועוברת עבירה בשביל סעודה לפי שעה בזמן שהרעב בעולם, ואומרת אין בכך כלום, שנאמר (איכה ה') עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב, וכתיב בתריה נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה, וכי מה ענין זה אצל זה, אלא לומר לך שכל זמן שהרעב בעולם אשה משלמת את עצמה ועוברת עבירה בשביל סעודה לפי שעה ואומרת אין בכך כלום... מאותה שעה תקנו חכמים ואמרו הלכה, מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובים והבנים יירשו את הכל והבנות יזונו, ובזמן שהנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. (פרק כג)

מדרש תדשא:

כ"ב נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן, שרה רבקה רחל ולאה, יוכבד מרים דבורה אשת מנוח חנה אביגיל אשת התקועית, היא אשה חכמה (ש"ב י"ד), האלמנה של אליהו (מ"א י"ז ט'), השונמית (מ"ב ד ח'), חולדה (מ"ב כ"ב י"ד), נעמי ויהושבע (מ"ב י"א), ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מ"ב ד'), ואסתר המלכה, וה' בנות צלפחד. ויש מהן נביאות, ואלו הן, שרה רבקה רחל ולאה, ומרים דבורה חנה אביגיל חולדה. ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגוים נשים כשרות, אלו הן, הגר אסנת צפורה שפרה פועה בת פרעה רחב רות ויעל, והראיה שלהן, בשרה נאמר ויאמר אלקים אל אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה... (פרק כא)

מדרשים:

אמר ר' אבון רוצה אשה שתהא מביטה צורות נאות מלאכול עגלות פטומות. (מדרש אבא גוריון)

באו וראו כמה קשה אשה רעה, שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים, אי בגיהנם משתעי קרא כמה קשה אשה רעה שנמשלת לגיהנם, אי ביצר הרע משתעי קרא כמה רעה אשה רעה יותר מגיהנם, כשם שאין קץ לאשה רעה כך אין קץ לאשה טובה, שנאמר מצא אשה מצא טוב, היכי דמי אשה טובה שאוהבת את בעלה ומחלה פני הקב"ה שלא יכעיס עליה בעלה ועל חייו שיאריכו, וכגון אשתו של רבי מתניה ואשתו של רבי שאול. (מדרש עשרת הדברות)

...באותה שעה הלך מלאך המות ובא לעמוד לפני החתן לפני מטתו... ענתה כלה ואמרה רבונו של עולם תעשה תורתך פלסתר, שכתבת בתורתך כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח, ועכשיו לא חודש ולא שבוע ולא יום אחד, רבונו של עולם תן לי הריון ממנו שלא אצא כזונה. באותה שעה שמע הקב"ה תפלתה וגער למלאך המות והוציאה את בעלה מן המיתה. ומה היה מעשיה, אמה היתה שואבת מים בכל יום ומספקת לתינוקת של בית ספר, ואשה זקנה היתה והיתה הבת תופסה במטה ונותנת ביד אמה ומשענת אותה, והבת היתה סובלת המים ואומרת לאמה אמי אל תניחי מצוה כל ימיך, אם אפילו כזאת אינך יכולה אני עושה ויקרא על שמך, בעבור המצוה הצילה את בעלה מן המיתה... (שם, וראה שם עוד מעשה של ר' מתניה)

אם ידור גדי עם נמר כן תדור כלה עם חמותה, אם תראה עורב כלו לבן כן תמצא כשרה בנשים. (מדרש מעשה תורה)

כ"ב נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן, שרה רבקה רחל ולאה, יוכבד מרים, דבורה, אשת מנוח, חנה אביגיל, אשה התקועית היא אשה חכמה, האלמנה של אליהו, השונמית, חולדה, נעמי, ויהושבע, ואשה אחת מבני הנביאים (מ"ב ד') ואסתר המלכה וה' בנות צלפחד, ויש מהן נביאות, ואלו הן שרה רבקה רחל ולאה ומרים דבורה חנה אביגיל חולדה. ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגוים נשים כשירות, אלו הן, הגר אסנת ציפורה שפרה פועה בת פרעה רחב רות ויעל. והראיה שלהם (לנבואה) בשרה נאמר, ויאמר אלקים אל אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ברבקה כתוב ויאמר ה' לה... (מדרש תדשא כא, וראה שם עוד)

ותכחש שרה (בראשית י"ח) מכאן פסלו רבותינו את הנשים מן העדות... (ילמדנו)

אשת חיל מי ימצא וגו' (משלי ל"א) זו אשתו של נח, שלא שמשה בתיבה. בטח בה לב בעלה זו שרה, שנאמר (בראשית י"ב) ויהללו אותה אל פרעה. גמלתהו טוב ולא רע זו רבקה שעל ידה באו הברכות ליעקב. דבר אחר זו צפורה, ולמה נקרא שמה צפורה מלמד שצפתה וראתה והולידה בנים למשה. היתה כאניות סוחר זו רחל... אמרה יוסף ה' לי בן אחר וניתן לה. ותקם בעוד לילה זו בתיה בת פרעה. זממה שדה ותקחהו זו יוכבד בת לוי שנולדה בין החומות. חגרה בעוז מתניה זו מרים. טעמה כי טוב סחרה זו חנה, דבר אחר זו תמר. ידיה שלחה בכישור, זו יעל אשר חבר... כפה פרשה לעני זו אשה אלמנה הצרפית שכלכלה את אליהו... וידיה שלחה לאביון זו השונמית... לא תירא לביתה משלג זו רחב שהטמינה פנחס וכלב... מרבדים עשתה לה זו הצללפונית אמו של שמשון שהיתה טווה ומוכרת בשוק ומגדלת את בנה. ולא עוד אלא היתה יושבת ודורשת עד שהצלילה התורה. נודע בשערים בעלה זו מיכל בת שאול. סדין עשתה זו אמו של שמשון. עוז והדר לבושה זו אלישבע שראתה ארבע שמחות באותו היום... צופיה הליכות ביתה זו אשת עובדיהו שהטמין מאה נביאים בשתי מערות. קמו בניה ויאשרוה זו השונמית... רבות בנות עשו חיל זו רות המואביה. שקר החן זו ושתי. דבר אחר זה נח, והבל היופי זה יפיו של אדם הראשון. תנו לה מפרי ידיה זו אסתר... (מדרש אשת חיל)

ילקוט שמעוני:

מעשה בצידן באחד שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אתון לקמיה דרבי שמעון בן יוחאי בעי למשבקה (לעזבה), אמר לה כל חפץ שיש לי בתוך ביתי טלי אותו ולכי לבית אביך, אמר ליה רבי שמעון בן יוחאי כשם שנזדווגתם מתוך מאכל ומשתה, כך אי אתם פורשים זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה, מה עשתה, עשתה סעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי, ורמזה לשפחותיה ואמרה להן טלו אותו לבית אבא. בחצי הלילה ננער משנתו, אמר לה היכן אני נתון, אמרה לו לא כך אמרת לי, כל חפץ שיש לי בתוך ביתי טלי אותו ולכי לבית אביך, וכדו אין לי חפץ טוב ממך. וכיון ששמע ר' שמעון בן יוחאי נתפלל עליהם ונפקדו... (בראשית פרק א, טז)

לזאת יקרא אשה כי מאיש, רבי יהושע בן קרחה אומר על שם בשר ודם נקרא אדם, ומשבנה לו עזר נקרא שמו איש והיא אשה, מה עשה הקב"ה נתן שמו ביניהם, אם הולכין הן בדרכיו הרי שמי נתון ביניהן, ומציל אותן מכל צרה, ואם לאו הריני נוטל את שמי והן נעשין אש ואש והאש אוכלת אש, כי אש היא עד אבדון תאכל. (שם פרק ב, כד)

האיש אינו מזקין והאשה מזקנת, איזו היא זקנה כל שקורא אותה אימא פלונית ואינה מקפדת. (שם פרק יז, פב)

תנא בשם ר' יוסי, למה נקוד על איו שבאליו, למדתך תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו, והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה, על ידי בעלה שאני. (שם פרק יח, פב)

מעשה בר' מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחד עבר שטן ונתקנא בו, אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא, אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מתיא בן חרש מה הוא לפניך, אמר לו צדיק גמור הוא, אמר לפני תן לי רשות ואסיתנו, אמר לו אין אתה יכול לו, אף על פי כן, אמר לו לך. נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם. עמד לפניו, כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו, שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, והפך פניו לצד ימין, היה מתהפך לו מכל צד, אמר מתירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני, מה עשה אותו צדיק, קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו לך והבא לי אש ומסמר, הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו, כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל לרפא את ר' מתיא בן חרש, בא ועמד לפניו, אמר לו מי אתה, אמר לו אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך, אמר לו הניחני, מה שהיה היה... אמר לו לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע, מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים, על אחת כמה וכמה באשת חברו, אין יצר הרע שולט בו. (שם פרק מט, קסא)

ובכל עבודה בשדה... אלא שגזרו עליהן אנשים ילינו בשדה והנשים בעיר כדי למעטן בפריה ורביה. ונשיהן היו מחממין להן חמין ומביאות לבעליהם כל מאכל ומשתה ומנחמות אותן ואומרות לעולם לא משתעבדין בנו, סוף הקב"ה גואל אותנו. מתוך כך באין עליהן ופרים ורבים, ומה שכרן, זכו לבזת מצרים ובזת הים... (שמות פרק ב, קסג)

לשעבר היו האנשים רואים דמים, עד שעמדה רחל שנאמר כי דרך נשים לי, וניתן לה. (ויקרא פרק טו, תקעא)

ויקח קרח, לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו. (במדבר פרק טז תשנ)

ארבע מדות בדרך ארץ, יש נושא אשה לשם זנות, ויש נושא אשה לשם ממון, ויש נושא אשה לשם גדולה, ויש נושא אשה לשם שמים. נשא אשה לשם זנות יוצא ממנו בן סורר ומורה, שנאמר וראית בשביה, וסמיך ליה בן סורר ומורה, נשא אשה לשם ממון, לסוף מצריכין אותו לאחרים, שכן מצינו בבני עלי שנשאו נשים שלא כראוי להם, וכתיב והיה כל הנותר בביתך וגו', נשא אשה לשם גדולה לסוף מעמידין עליו מבית משפחתה שממעיט זרעו אחריו, שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה, שראה אחאב מלך ישראל שהיו לו שבעים בנים ונתחתן בו, וכתיב ועתליה אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה... והנושא אשה לשם שמים לסוף יוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל, צא ולמד מן עמרם שנשא אשה לשם שמים ויצאו ממנו משה ואהרן שהרבו תורה ומצות לישראל, וכן בעובד בן שלמון יצאו ממנו דוד ושלמה... (דברים פרק כא, תתקכה)

ודבורה אשה נביאה, מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם, והלא פינחס בן אלעזר עומד, מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו. תנא דבי אליהו אמרו, בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו בא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבא לחיי העולם הבא... והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה, והקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לה, דבורה את נתכוונת להרבות אורי, אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים... מי זכה ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העולם הבא, הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה, ועל איזבל בת אתבעל נאמר, ואולת בידה תהרסנו. (שופטים פרק ד, מב)

רבי ברכיה אומר ד' מיללין תלתא בעלמא וחדא באתתא... חשיך דרא דאיתתא דברייתא (מנהיגה), ודבורה אשה נביאה. (שם)

זהו שאמר הכתוב ידיה שלחה בכישור, זו יעל שלא הרגתו בכלי זיין אלא ביתד, דכתיב ידה ליתד תשלחנה, ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין, לקיים מה שנאמר לא יהיה כלי גבר על אשה. (שם פרק ה, נו)

וחנה מדברת על לבה, למה נשתתפו הנשים עם הקטנים והעבדים לענין המצות, לפי שאין להם אלא לב אחד, שנאמר וחנה היא מדברת על לבה. ומוצא אני מר ממות את האשה, אשר היא מצודים וחרמים לבה, וכן הקטן אולת קשורה בלב נער, וכן העבד לבו אל אדונו בלבד... אבל הצדיקים לבם ברשותם, שנאמר וחנה היא מדברת על לבה... דומים לבוראם, ויאמר ה' אל לבו. (שמואל א פרק א, עח)

ותתפלל חנה, מכאן אנו למדין שנשים חייבות בתפלה, שכן חנה היתה מתפלל י"ח ברכות. רמה קרני בה' מגן אברהם, ה' ממית ומחיה - מחיה המתים... (שם פרק ב, פ)

ר' מאיר אומר השרים אלו הלוים שהיו עומדין על הדוכן בשיר, והשרות אלו נשיהם, ר' שמעון אומר לא על הלוים ולא על נשיהם בלבד אומר, אלא על כל הנשים החכמות, שנאמר כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות. (מ"א פרק יג, רא)

נשים הם חמדה, שנאמר הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה, בנים הם חמדה... (שם פרק כ, ריט)

אמר רבי מנא אלולא זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישראל אבודין חס ושלום באותה שעה, שנאמר ואשה אחת מנשי בני הנביאים. (מ"ב פרק ד, רכח)

אמר ליה רב לר' חייא, נשים במאי זכיין לעלמא דאתי, אמר ליה בדיל דאמטיין בנייהו לבי כנישתא ומתנו בי רבנן ומייתי בנייהו מבי רב, ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רב. (ישעיה פרק לב, תלז)

דבר אחר יהי מקורך ברוך, מכאן אמרו אשרי אדם שאשתו מעירו, ותורתו מעירו, ופרנסתו מעירו, עליו הכתוב אומר יהי מקורך ברוך. (משלי פרק ה, תתקלז)

א"ר יוחנן בן נורי אתה מוצא עד שלא נבראה האשה כתיב, לא טוב היות האדם לבדו, אבל משנבראה כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. דבר אחר כשהאשה טובה מצא טוב, כשהאשה רעה מוצא טוב, שהוא מוציא את כל הטובות מביתו, מה היא עושה, גונבת את כל אשר לו ומוכרת ועושה אותו עני, אבל אם היתה טובה כתיב, אשת חיל מי ימצא וגו' בטח בה לב בעלה. (שם פרק יח, תתקנז)

מעשה בבנו של ר' עקיבא שנשא אשה, מה עשה, כיון שהכניסה עמד לו כל הלילה והיה קורא בתורה, אמר לה סיבי בוצינא ואנהירי לי, סבת לה כל ליליא בוצינא והות קיימא קמיה מנהרא עד דאתא צפרא, בצפרא קרב רבי עקיבא לגביה ואמר ליה, ברי, מצא או מוצא, אמר ליה מצא וגו'. (שם פרק יח, תתקנח)

א"ר יצחק בר נחמיה כשם שנתן הקב"ה תורה לישראל בעשרים ושתים אותיות, כך הוא משבח הנשים הכשרות בעשרים ושתים אותיות. (שם פרק לא, תתקסד)

בית המלכות, למה עשתה בבית המלכות, כאן אתה מוצא שהנשים מבקשים להיות יודעות הכל, הכניסה אותן למקום שהמלך ישן, והיתה אומרת להן זו מסבה של מלך, כאן הוא ישן, כאן הוא אוכל, כאן הוא שותה... (אסתר פרק א, תתרמט)

ילקוט המכירי:

אשת חיל מי ימצא, זה שאמר הכתוב עוד ינובון בשיבה (תהלים צ"ב) כנגד אברהם ושרה שהיו שקולין כאחד בצדקה ובגמילות חסדים, והיו סימן טוב לעולם, כך אין מונעין מן הצדיקים נשים כשרות, כמו שמצינו באשתו של נח שהיו שקולין מעשיה כנח, לפיכך זכתה עמו ונצלה עמו במבול.

דבר אחר אשת חיל מי ימצא, א"ר מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה ומתו שני בניו, מה עשתה אמן, הניחה אותן שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם, במוצאי שבת בא ר' מאיר לביתו, אמר לה היכן שני בני, אמרה לו לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותן, נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר לה היכן בני, אמרה לו הלכו למקום פלוני ועכשו הם באים, הקריבה לפניו המאכל, אכל וברך, אחר שברך אמרה לו רבי, שאלה אחת יש לי לשאול ממך, אמר לה אמרי שאלתך, אמרה לו, רבי קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון ועכשו בא ליטול אותו פקדון, אחזירנו לו או לאו. אמר לה בתי, מי שיש לו פקדון אצלי אני צריך להחזירו לרבו, אמרה לו חוץ מדעתך לא הייתי נותנת לו. מה עשתה, תפשתו בידו והעלתה אותו לאותו החדר והקריבה אותו למטה ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים על המטה, התחיל בוכה ואמר בני בני, רבי רבי, בני בדרך ארץ ורבי שהיו מאירין פני בתורתם, באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר לא כך אמרת לי שאנו צריכין להחזיר את הפקדון לרבו, אמר ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך (איוב א' כ"א), א"ר חנינא בדבר זה נחמתו ונתישבה דעתו, לכך נאמר אשת חיל מי ימצא. (משלי לא)

ר' פנחס אומר שרתה רוח הקודש על יוסף מנעוריו ועד יום מותו, והיתה מנהגת אותו בכל דבר חכמה כרועה שהוא מנהיג את צאנו, שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף וגו', ובכל חכמתו הטתו אשתו, וכשבקש להרגיל לדבר עבירה ראה דמות דיוקנו של אביו וחזר לאחוריו וכבש את יצרו. (תהלים פ)

סומך ה' לכל הנופלים, אלו העקרות שנופלות בתוך בתיהן, וזוקף לכל הכפופים, שכיון שהוא פוקדן בבנות הן נזקפות, תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה בבנים נזקפה, שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה. (שם קמה)

 

מדרש הגדול:

אמר ר' אבהו עשרים ושתים נשים צדיקות היו בעולם, ומכולן לא ייחס הכתוב שנותן אלא שרה בלבד, למה שבזכותה יצאת אסתר ושלטה על מאה ועשרים ושבע מדינות כנגד חיי שרה, כל מדינה כנגד זכות שנה... (בראשית כג א)

אמר ליה רב לרבי חייא האני נשי במאי זכאן לעלמא דאתי, אמר ליה באקרויי בנוהי בבי כנשתא, ובאתנויי בדרבנן, ומנטרין לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא, ומשריאן בני בי רב בבתיהי. תנו רבנן כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה כולה מאלף עד תיו, שכך שלמה משבחה בפרשת אשת חיל מאלף עד תיו, תחלתה אשת חיל וסופה אשה יראת ה' היא תתהלל... (שם)

ותקח הצעיף ותתכס, שנים נתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר. (שם כד סה)

ויהי כי זקן יצחק, היה צריך לומר ויהי כי זקנו יצחק ורבקה, אלא אמר ר' אבהוא משל לעצם שהקיש על עצם ולא נשבר, הקיש העצם על כלי חרש ונשבר. כך הנשים עצם מעצמי (בראשית ב' כ"ג), הקישו מעשי נשי עשו ברבקה שהיתה אשה ולא הרגישה, הקישו ביצחק שהיה כלי חרש עפר מן האדמה, והרגיש, לכך נאמר ויהי כי זקן יצחק. (שם כז א)

תנו רבנן שתים עשרה נשים היו בעולם, שלש גרמו לבעליהן מיתה, והן חוה ודלילה ואיזבל, ושלש הצילו בעליהן מן המיתה, והן אשת און ומיכל בת שאול ושרח בת אשר, ושלש זינו ונתקיים העולם מהן, והן תמר ושתי בנות לוט, ושלש נתכוונו לזנות ולא נתקיים העולם מהן, והן רחב ויעל ואשתו שלפוטיפר. (במדבר טז לג)

...אלו (בנות צלפחד) עמדו בדור המדבר וזכו ליטול שכר כולו, וללמדך באיזו שעה עמדו לפני משה, בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י"ד ד'), אמר להן משה והרי כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתן מבקשות נחלה בארץ, אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ, שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קי"ט קכ"ו), ואל תהי קורא כן, אלא הפרו תורתך עת לעשות לה'.

וכן הוא אומר, וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וגו', ותאמר אל גברתה אחלי אדני (מ"ב ה' ב'), מגיד שאמרה כך וכך מטהרין את העני, וכך וכך מטהרין את העשיר, שנאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל (שם שם ד'), מגיד שהיתה דורשת פרשת נגעים, אבל אין את יודע אימתי היו שלבית אביה עושין את התורה, בשעה שאמר להן אליהו עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים (מ"א י"ח כ"א), לקיים מה שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך... (שם כז א)

מדרש אגדה:

ויקרא את שמם אדם, מיכן שהאשה נקראת אדם, וכן הוא אומר (ישעיה מ"ד י"ג) כתפארת אדם לשבת בית. (בראשית ה א)

ותכחש שרה לאמר, מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד, ולכך פסלן הקב"ה מלהגיד עדות. (שם וירא יד)

לקח טוב:

א"ר אלעזר מה דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, וכי אחריו היה עושה אותה, אלא אם זכה עזרתו, זה מבחוץ עובד אדמתו וזאת בבית מבשלת ואופה כל צורכי הבית, לא זכה לאשה טובה, כנגדו, כלומר עומדת ומחצפת פניו כנגדו. (בראשית ב יח)

הרבה ארבה - מנין הרבה, רי"ב יום, עצבונך - זה צער העיבור, הרונך - זה צער העידוי, בעצב - זה צער הנפלים, תלדי - זה צער הלידה, בנים - זה צער גידול בנים, ואל אישך תשוקתך - בשעה שהיא יושבת על המשבר, היא אומרת איני נזקקת לבעלה מעתה, והקב"ה אמר לה שובי לתשוקת אישך, לשון תשוקה תאוה וחימוד, כמו ועלי תשוקתו, והוא ימשל בך - ברצונו משמש ולא ברצון האשה. (שם ג טז)

...וצריך אדם שישא אשה ההוגנת לו, לפי שהבנים הזכרים הולכים אחר האשה והנקבות אחר האיש, וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר... (ויקרא תזריע)

לא תוכל לתת עליך איש נכרי - זה לא תעשה, איש ולא אשה מיכן שאין ממנין אשה פרנסה על הצבור. (דברים שופטים)

ילקוט ראובני:

והענין כי אין גלגול אלא לזכרים ולא לנקבות, רק הם מקבלים עונשם בעולם הבא. ואמנם לפעמים מתגלגל האשה אך אינה בסבתה רק בסיבת בעלה, כמו שנאמר ויצאה אשתו עמו... (שמות משפטים)

תרגום יונתן:

אשר צבאו - נשיא צניעותא דאתון לצלאה בתרע משכן זימנא, הואן קיימין על קרבן אדמותהון ומשבחן ומודן, ותיבין לגובריהון וילדן בנין צדיקין... (שמות לח ח)

מנשים באהל - דמשמשין בבתי מדרשיא... ליתד תשלחנה - דקיימת מה דכתיב... לא יהוי תיקון זיין דגבר על איתתא. (שופטים ה כד)

כנשים - חלשין כנשין. (ישעיה ט טז)

גן נעול - נשיך הנישאות צנועות כגן עדן שיש רשות רק לצדיקים להכנס על ידי מלאכים, ובתולותיך גנוזות וחתומות כהמעין היוצא מתחת העץ ונפרד לארבעה... (שיר השירים ד יב)

רש"י:

וכבשוה - חסר וא"ו, ללמדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית. ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מצוה על פריה ורביה, ולא האשה. (בראשית א כח)

ואיבה אשית - ...ולא באת לדבר אל חוה תחילה אלא לפי שהנשים דעתן קלות להתפתות, ויודעות לפתות בעליהן... (שם ג טו)

לבית אמה - דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה. (שם כד כח)

ונשאלה את פיה - מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה. (שם שם נז)

את בניו ואת נשיו - הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'. (שם לא יז)

לבית יעקב - אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה... (שמות יט ג)

מכשפה לא תחיה - ...ואחד זכרים ואחד נקבות, אלא שדבר הכתוב בהווה, שהנשים מצויות מכשפות. (שם כב יז)

במראות הצובאות - בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשמתקשטות, ואף אותן לא עיכבו מלהביא למלאכת המשכן. והיה משה מואס בהן, מפני שעשויין ליצר הרע. אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהן יגיעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה, ומאכילות אותם, ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה, ומשדלתו בדברים לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה... שנאמר תחת התפוח עוררתיך. ונעשה כיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו... (שם לח ח)

ובאלה לא היה איש - אבל על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", והנשים אומרות "תנה לנו אחוזה"... (במדבר כו סד)

בנעוריה - ולא קטנה, ולא בוגרת, שהקטנה אין נדרה נדר, והבוגרת אינה ברשותו של אביה להפר נדריה. ואיזו? אמרו רבותינו בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין, אם ידעה לשם מי נדרה והקדישה נדרה נדר. בת י"ב שנה ויום אחד אינה צריכה להבדק. (שם ל ד)

ואם היה תהיה לאיש - זו ארוסה... ובא לחלוק בה, שאביה ובעלה מפירין נדריה, הפר האב ולא הבעל או הפר הבעל ולא האב אינו מופר. (שם שם ז)

לענות נפש - אינו מפר אלא נדרי עינוי נפש בלבד. (שם שם יד)

לא יהיה כלי גבר על אשה - שתהא דומה לאיש, כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף. (דברים כב ה)

ומתו גם שניהם - להוציא מעשה חידודים שאין האשה נהנית מהם. דבר אחר: לרבות את הולד, שאם היתה מעוברת אין ממתינים לה עד שתלד. ומצאה איש בעיר - לפיכך שכב עמה, פרצה קוראת לגנב, הא אילו ישבה בביתה לא אירע לה. (שם כב וכג)

האנשים - ללמוד, והנשים - לשמע, והטף - ליתן שכר למביאיהם. (שם לא יב)

וטפוף - צף על חבירו, ארוכה מהלכת בין שתי קצרות. ולתרגום יונתן קושרות פיאות נכריות שתראנה טפופות. תעכסנה - דורכות ברגלי בחורי ישראל להבעיר בהם יצר הרע. (ישעיה ג טז)

אסוף חרפתנו - שהאשה הנשואה אין נוהגים בה מנהג הפקר. ובמדרש: נבוכדנצר גזר שלא יבעלו אשת איש שלא יענשו, לכך מבקשות להנשא. (שם ד א)

כמגדל דוד - קומה זקופה נוי באשה. (שם ד ד)

גן נעול - על שם צניעותן של בנות ישראל. (שם שם יב)

אבן עזרא:

מצלעותיו - ורצה לצור הנקבה שתהיה כמעט דומה אליו. (בראשית ב כא)

עצבונך - בעת העינוי, בצאת דם בתולים. והרונך - ההריון והלידה כבדים על האשה. ואל אישך תשוקתך - משמעתך, שאת ברשותו לעשות חפצו. (שם ג טז)

לקראת חותנו - בעבור כבודו וחכמתו, ואין מנהג אדם נכבד לצאת לקראת אשתו ובניו. (שמות יח ז)

וכי יגח - ...והזכיר האשה עתה בעבור שיש מקומות שאין מנהג האשה לצאת חוץ מהעיר לשדה אל מקום ששם השורים, שלא יחשוב אדם ויערער ויאמר למה שנתה המנהג... (שם כא כח)

הצובאות - משפט הנשים המתייפות לראות כל בוקר במראה לתקן הפארות שעל ראשיהן, והיו נשים עובדות ה' שסרו מהתייפות, ונתנו מראותיהן נדבה, וצבאו כל יום על אהל מועד להתפלל ולשמע המצוות. (שם לח ח)

איש או אשה - משום שמזכיר זקן וקרחת שאינם אלא באיש, שבאשה לחות, על כן לא תבא בה קרחת. (ויקרא יג כט)

אל תחלל - שלא תתגלה להראות השרט, כי קול באשה ערוה, ואף כי שרט. (שם יט כט)

לאמו ולאביו - מקדים האם, שהזכר חי לרוב יותר מהנקבה. (שם כא ב)

וניקה - ...ולדעתי כי הנזירה היא היפך הסוטה, שסבת רוב העבירות היין, ואשה שאינה מתקנת שערה אינה רוצה להבעל. (במדבר ה לא)

כלי גבר - האשה נבראת רק להקים הזרע, ואם תצא למלחמה תבא לידי זנות... וזה יורה שבישראל וכן ברוב המלכיות הפרש בין מלבוש האנשים והנשים. (דברים כב ה)

תורת אמך - האשה החכמה מלמדת בנה, כבת שבע. (משלי א ח)

אשת חיל - שתקנה ממון, בעבורה יכבדוהו, כפי שהמלך נכבד בעטרתו. כרקב בעצמותיו - שלא תועיל רפואה, כן אשה מבישה נותנת בושה לבעלה ומפסדת הממון. (שם יב ד)

רמב"ן:

ואל אישך תשוקתך - לתשמיש, ואין לך מצח לתבוע, רש"י. ואינו נכון, כי זו מדה יפה בנשים. לר' אברהם רוצה לומר משמעתך, אבל לא מצאתי לשון תשוקה כי אם בחשק ותאוה, והנכון שהענישה שתהיה נכספת מאד לבעלה, ולא תחוש לצער הריון ולידה, ויחזיק בה כשפחה, והיא מדה כנגד מדה על שנתנה לו לאכול, שלא תהיה עוד מצוה עליו. (בראשית ג טז)

הביא לנו - ...ולא הזכירה שם בעלה לכבודו, או בדרך מוסר לנשים... (שם לט יד)

ויצאה אשתו עמו - לרש"י שהאדון חייב במזונות אשתו ובניו (של העבד), והוא מדרש תורת כהנים, ולא נתברר לי דין מעשה ידיהם. והנראה שהאדון נכנס במקום הבעל, כי התורה חמלה עליהם שלא יאבדו בהמכרו... אלא שהרשות ביד האשה ללכת לנפשה... ובמכילתא: יכול מזונות ארוסה ושומרת יבם, תלמוד לומר אשתו עמו, כי אין מנהג ארוסה ושומרת יבם לסמוך על האיש... יכול אפילו אינה ראויה להתקיים עמו, כגון אלמנה לכהן גדול, תלמוד לומר עמו. יכול אפילו נשא שלא מדעת רבו, תלמוד לומר הוא, מה הוא מדעת רבו, אף אשתו... ועוד דרשו מעמו - שאינו יכול לומר לו עם השפחה תישן ולא עם אשתך. (שמות כא ג)

האנשים על הנשים - הנשים באו מיד עם תכשיטיהם, ואחר כך הביאו האנשים לשם. (שם לה כב)

אשר צבאו - בפשט שבאו בהמון להביא מראותיהן, ונכון שיכוונו לכך מפני ענין הסוטה, וקיבלו עליהן בשמחה. ובתרגום אונקלוס, די אתיין לצלאה. (שם לח ח)

כל האזרח - להוציא הנשים, שלא תלמד מחג המצות לחייבם בסוכה, רש"י. וכן בתורת כהנים, ופשוטו: כל אשר מישראל... (ויקרא כג מב)

או אשה - שבעבור קלות דעתה תתפתה לע"ז על ידי אות. וכן הזכיר באוב וידעוני "או אשה" מפני רגילותן. ובספרי: בעבור שאמר במדיח לשון "אנשים", הוצרך לפרש בע"ז "אשה". (דברים יז ד)

גם שניהם - ...ובפשט מרבה את האשה, אף שבדרך כלל האיש הפושע והמפתה. (שם כב כב)

למען ישמעו - האנשים והנשים, כי גם הם שומעות ולומדות ליראה את ה'. (שם לא יב)

ובנותיו - מזכיר כאן הנשים ביחוד, שלא כדרכו, כי בדור החורבן היו רשעות ביותר, ומפתות האנשים לע"ז, והעיזו פניהן בנביא, ומפורש בירמיה וביחזקאל. (שם לב יט)

בפרק כהן גדול, תנו רבנן מקום שנהגו נשים לצאת אחר המטה יוצאות, לפני המטה יוצאות... ובירושלמי, מאן דאמר נשים מהלכין תחילה, שהן גרמו מיתה לעולם, מאן דאמר האנשים מהלכים תחלה מפני כבודן של בנות ישראל, שלא יהו מביטין בהם אנשים... (תורת האדם ענין ההוצאה)

רד"ק:

שתי נשים - וראה שהראשונים לא היו לוקחים ב' נשים והוא החל, לפיכך היו מתקוטטות והיו צרות זו לזו, והוצרך להוכיחן ולהפחידן להרג אותן אם לא תשקטנה. (שם ד יט)

וידבר אל חתניו - שהנשים נמשכות אחר דעת בעליהן. (בראשית יט יד)

ושבתי בשלום - באשה ובנים, כי זולתם אין שלום לו ולהוריו, כי לא ישא מהכנעניות. (שם כח כא)

ברחל בתך - ...ואם תאמר למה בחר באשה יפה והתרעם על שנתן לו לאה הפחות יפה אם אין כוונתו אלא לזרע? אלא שיופי מעורר תאותם וירבו בנים. ועוד שיהיו הבנים יפים. ועוד שהצורה הנאה משמחת האדם וישמח תמיד, שהאדם צריך לשמוח תמיד בעולמו ובחלקו, ועל כן מזמין ה' לצדיקים אשה נאה. (שם כט יח)

אם תענה - יחסרו דבר ויצעקו, או לא תכבדן שהוא עינוי לנשים נכבדות. (שם לא נ)

משקרות - רומזות בעיניהן שיבאו לבית, תעכסנה - מקשקשות בעכסים שהם כפעמונים. (ישעיה ג טז)

משנה תורה:

אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית... ואף על פי שיש לה שכר ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תיפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, ואם לימדה אינו כמלמדה תיפלות. (תלמוד תורה פרק א יג)

כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן, ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. (ע"ז פרק יא טז)

האשה שגלחה פאת ראש האיש או שנתגלחה פטורה... כל שישנו בבל תשחית ישנו בבל תקיף, ואשה שאינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן, אינה בבל תקיף. (שם פרק יב ב)

כל מצות לא תעשה שבתורה אחד אנשים ואחד נשים חייבים, חוץ מבל תשחית ובל תקיף, ובל יטמא כהן למתים. וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות, חוץ מקידוש היום, ואכילת מצה בלילי הפסח, ואכילת הפסח ושחיטתו, והקהל ושמחה שהנשים חייבות. (שם שם ג)

אף על פי שהאשה מותרת לגלח פאת ראשה, הרי היא אסורה לגלח פאת ראש האיש, ואפילו קטן אסור לה לגלח לו פאה. (שם שם ה)

אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור... (תפלה פרק יב יז)

נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הציצית מן התורה... נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה, וכן שאר מצוות עשה שהנשים פטורות מהן, אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן... (ציצית פרק ג ט)

נשים ועבדים חייבין בברכת המזון, וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה לפי שאין קבוע לה זמן, או אינם חייבין מן התורה... (ברכות פרק ה א)

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן, אבל מזמנין לעצמן. ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מפני הפריצות. אבל נשים מזמנות לעצמן... ובלבד שלא יזמנו בשם... (שם שם ז)

הדלקת נר שבת אינה רשות... ולא מצוה... אלא זה חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת... ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית, ואף על פי כן צריך האיש להזהירן ולבדוק אותן על כך, ולומר להן ולאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך... (שבת פרק ה א וג)

נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה, והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקודש, אין ממחין בידן שלא יבואו לעשות בזדון, שהרי אי אפשר שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו, והנח להן שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, וכן כל הדומה לזה. (שביתת עשור פרק א ז)

ואם הוחזק זה המשכיר שלא בדק, ואמרו אשה או קטן אנו בדקנוהו, הרי אלו נאמנין, שהכל נאמנים על ביעור חמץ. והכל כשרים לבדיקה, ואפילו נשים... (חמץ ומצה פרק ב יז)

ומה הן המומין הפוסלים בנשים? כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים, ויתבארו בהלכות ביאת מקדש, ויותר עליהן בנשים: ריח רע, וזיעה, וריח הפה, וקול עבה, ודדין גסין מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, ונשיכת כלב ונעשה המקום צלקת, ושומא שעל הפדחת, אפילו היתה קטנה ביותר, ואפילו קרובה לשער ראשה, ואף על פי שאין בה שיער, וזו היא השומא שיתרה אשה על הכהנים, אבל אם היתה שומא שיש בה שיער בשאר הפנים, או גדולה כאיסר אף על פי שאין בה שיער, הרי זה מום בכהנים ובנשים. (אישות פרק ז ז)

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה שחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה, ולא תמנע מבעלה כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו בכל עת שירצה. ותזהר מקרוביו ובני ביתו שלא יעבור עליו רוח קנאה, ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור. (שם פרק טו יח)

וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון הרבה מרבה בטובתה כפי ממונו, ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רגזן. (שם שם יט)

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת בעלה יותר מדאי, ויהיה עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח. (שם שם כ)

ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת משה: יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי, או שנודרת או נשבעת ואינה מקיימת, וששמשה מטתה והיא נדה, או אינה קוצה לה חלה, או שהאכילה את בעלה דברים אסורים, אין צריך לומר שקצים ורמשים וטרפות, אלא דברים שאינם מעושרין...

ואי זו היא דת יהודית? הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע, ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת, או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו נגד פניה על פדחתה או על לחייה כדרך שעושות העכו"ם הפרוצות, או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שהיתה משחקת עם הבחורים, או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה, עד ששכנותיה שומעות אותה, או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה. (שם פרק כד יא ויב)

עזרא תיקן שתהיה אשה חוגרת בסינר תמיד בתוך ביתה משום צניעות, ואם לא חגרה אינה עוברת על דת משה, ולא הפסידה כתובה. וכן אם יצאה בראשה פרוע מחצר לחצר תוך המבוי, הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על דת. (שם שם יג, וראה שם עוד)

האשה שזינתה תחת בעלה בשגגה או באונס הרי זו מותרת לבעלה, בין שאנסה עכו"ם בין שאנסה ישראל. וכל שתחלת ביאתה באונס אף על פי שסופה ברצון הרי זה מותר, שהיצר לבשה, ומתחלה היתה באונס. נשים שגנבו אותן לסטים הרי הן כשבויות שהן אנוסות ומותרות לבעליהן. ואם הניחום והלכו ללסטים מעצמן הרי אלו ברצון ואסורות לבעליהן. ודין השוגגת והנאנסת אחד, שהשגגה צד אונס יש בה... (שם שם יט וכ)

האשה שבאה ואמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. הוחזקה אשת איש ובאה ואמרה גירשני בעלי אינה נאמנת להתיר עצמה לשוק, אבל פסלה עצמה מן הכהונה לעולם. ואם מת בעלה חוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת... (גירושין פרק יב א, וראה עוד כל הפרק)

...ומקבצין עליה (על הסוטה) קיבוץ גדול של נשים, שכל הנשים הנמצאות שם חייבות לראותה, שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשנה כזמתכנה... והיא עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת, אלא בבגדיה ובכפה שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה. (סוטה פרק ג ה)

נשים המסוללות זו בזו אסור, וממעשה מצרים הוא שהזהרנו עליו, שנאמר "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו", אמרו חכמים מה היו עושים, איש נושא איש, ואשה נושאת אשה... אף על פי שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד, והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות, ולא תיאסר אשה על בעלה בזה, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור. ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה, ומונע הנשים הידועות לכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן... (אסורי ביאה פרק כא ח)

לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, ולא תלך אשה בשוק ובנה אחריה, גזירה שמא יתפשו בנה ותלך אחריו להחזירו, ויתעללו בה הרשעים שתפסוהו דרך שחוק. (שם שם יז)

וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, אפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור, שלא יבא לידי הרהור.

מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו, וכל המהלך אחר אשה בשוק הרי זה מקלי עמי הארץ. ואסור לעבור על פתח אשה זונה עד שירחיק ד' אמות. (שם כא וכב, וראה שם עוד)

באו איש ואשה לבית לקחת מעשר עני, נותנין תחילה לאשה ופוטרין אותה... (מתנות עניים פרק ו יג)

גבאי צדקה לוקחין מן הנשים ומן העבדים דבר מועט אבל לא דבר מרובה, שחזקת המרובה גנבה או גזל משל אחרים. וכמה הוא מועט שלהן? הכל לפי עושר הבעלים. (שם פרק ז יב)

האשה קודמת לאיש להאכיל ולכסות ולהוציא מבית השבי, מפני שהאיש דרכו לחזר (על הפתחים) לא האשה, ובושתה מרובה. ואם היו שניהם בשביה ונתבעו לדבר עבירה, האיש קודם לפדות לפי שאין דרכו בכך. יתום ויתומה שבאו להשיא אותן משיאין האשה קודם לאיש, מפני שבושתה של אשה מרובה, ולא יפחתו לה ממשקל ששה דינרים ורביע דינר של כסף טהור. (שם פרק ח טו וטז)

עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות... והאשה שמא תתגרש, ומפני היחוד. (תרומות פרק יב כב)

אין לוקחין מן הנשים ומן העבדים ומן הקטנים אלא דברים שחזקתן שהן שלהן מדעת הבעלים, כגון נשים שמכרו כלי פשתן בגליל או עגלים בשרון, וכולן שאמרו הטמן אסור ליקח מהן, מפני שהן בחזקת גנבה... (גנבה פרק ו ד)

העבד והאשה פגיעתן רעה, החובל בהן חייב, והן שחבלו באחרים פטורין, אבל משלמין לאחר זמן אם נתגרשה האשה או מת בעלה, או נשתחרר העבד, שהרי בני דעה הן, והרי הן כבעל חוב שאין לו מה יגבה, שאם העשיר חייב לשלם. (חובל ומזיק פרק ד כא)

הנותן מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון, אלא שהאדון קונה לגוף ובעל לפירות, נתן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה... קנה האדון והבעל, אבל הנותן מתנה לאשה ואמר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה על מנת שתלבשי בהן, או על מנת שתעשי בהן מה שתרצי בלא רשות הבעל, לא קנה הבעל. (זכיה ומתנה פרק ג יב)

וכן המוכר לאשה אין בו דין בעל המיצר, מפני שאין דרכה לטרוח תמיד ולקנות, הואיל ולקחה חסד הוא שתעמוד הקרקע בידה. (שכנים פרק יב יד)

עושה אדם שליח איש או אשה, ואפילו אשת איש, ואפילו עבד ושפחה, הואיל והן בני דעת וישנן במקצת מצות, נעשין שלוחין למשא ומתן... (שלוחין פרק ב ב)

האשה קונה שפחות ואינה קונה עבדים אפילו קטנים מפני החשד, ואם קנתה אותם הרי זו קנתם גופם כאיש. ויראה לי שאינה אסורה לקנות אלא בן ט' שנים ומעלה... (עבדים פרק ט ו)

עבד או אשת איש שלוו או שערבו את אחרים ונתחייבו לשלם, כשישתחרר העבד ותתגרש האשה או תתאלמן ישלמו. (מלוה ולוה פרק כו ט)

האשה שלותה בשטר או ערבה בשטר ונשאת, חייבת לשלם אחר שנשאת. ואם היתה מלוה על פה אינה משלמת עד שתתגרש או תתאלמן, שרשות בעל כרשות לוקח. ואם היו אותן מעות ההלואה עצמן קיימין, יחזירו אותן למלוה. (שם שם יב)

נשים פסולות לעדות מן התורה, שנאמר על פי שנים עדים, לשון זכר ולא לשון נקבה. (עדות פרק ט ב)

ואם לא השלימו, או שהשלימו ולא קבלו ז' מצוות, עושין עמהם מלחמה, והורגין כל הזכרים הגדולים ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין לא אשה ולא קטן, שנאמר "והנשים והטף", זה טף של זכרים. במה דברים אמורים במלחמת הרשות, שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו, אין מניחין מהן נשמה. (מלכים פרק ו ד)

מורה נבוכים:

מלת איש ואשה הושאלו מבני אדם לכל זכר ונקבה מבעלי חיים, ואחר כך לכל ענין המוכן להתחבר אל אחר... (חלק א פרק ו)

...אמנם האחרים הנבדלים מה', והם המון הסכלים הם בהפך זה, בטלו כח מחשבה והשתכלות במושכל וישימו תכליתם החוש ההוא אשר הוא חרפתנו הגדולה, רצוני לומר חוש המשוש... ואמר "כי כל שולוחנות מלאו קיא צואה בלי מקום", ואמר "ונשים משלו בו", הפך מה שבוקש מהם בתחלת היצירה, "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך"... ואמנם אמרו "אשת חיל מי ימצא", המשל ההוא כלו הוא מבואר, כי כשיזדמן לאיש אחד חומר טוב נאות בלתי גובר עליו ולא מפסיד סדורו היא מתנה אלקית... (חלק ג פרק ח)

וידוע מהירות האמין הנשים לכל דבר וחלישות שכלם בכלל... (שם פרק לז)

הנדרים הם להרגיל מדת ההסתפקות ולחסום התאוה. ומפני שהנשים ממהרות לנדור ותהיה מחלוקת בבית שזה מותר לאיש ואסור לאשה וכדומה, לכך סמך את הענין לבעל הבית... (שם פרק מח)

וממעשה יהודה ותמר למדנו שלא לדבר בעניני המשגל, ושלא ישנה אדם בדבורו ויחליף תנאו, ואין הפרש בין כובש שכר, לכובש חוקי אשתו. (שם פרק מט)

ספר חסידים:

...ואינו רואה פני נשים, בפרט בין אנשים אחרים שכולם מסתכלים בהן, כגון בבית החופה שלבושים עדיים, ויזכה לרב טוב הצפון לראות מזיו השכינה. וטוב כשפוגע הן פנויה הן נשואה, הן ארמית הן ישראלית, גדולה וקטנה להעביר פניו. כן באיוב: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה". ואינו מסתכל בשעת הכביסה שמגלות שוקיהן, ושוק באשה ערוה. ואמר החכם, אין חוצץ בפני התאוה כעצימת העינים. (ט)

ולא יסתכל באשה אפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע האשה... (טז)

והשמר מהסתכל בנשים המוציאים האדם מן העולם... (לא)

לא תחמד אשת כתיב חסר, שלא ייפה את עצמו להכניס תאותו בלבה, ולא ישבחה בפני חברו, ולא תהנה מזיו פנויה כדי שתהנה מזיו השכינה. (צח)

ב' הרהורים לאדם יומם ולילה, אשה וממון, ובשבילם נותן את נפשו, והשאר גם כן גורמים ביטול תורה... (קכג)

יתפלל שיזמין לו ה' אשה טובה, כי נוהג שבעולם שהאיש כרוך אחר האשה, כאחאב, ומעשה בחסיד שגרש אשתו החסידה ונשא מרשעת, והיא נשאה רשע, החסיד נהפך בעצת אשתו לרשע, והרשע שב מרשעתו ונעשה צדיק גמור על ידי אשתו. לכן ירא שמים אל יקח עצה מאשתו בעניני מצוה שעיניה צרות, ואפילו היא יראת שמים. מי לנו גדול ביראת שמים משרה אמנו והוצרך אברהם לומר לה "קמח סולת" וגו'. אבל במילי דעלמא, "אתתך גוצא גחון ולחיש לה" (אשתך קטנה גחון ולחוש לה). (קלה)

צער שאדם מקבל מכפר על עונותיו, ובלבד שלא יהיה צער לעבירה, כגון מצטער על אשה, שעיניו גרמו לו... וצער אשה רעה... (קסד)

עת לעשות לה', אם צרים על העיר תלכנה הנשים במלבושי אנשים, ואפילו בחרב, כדי שיהיו סבורים שהם אנשים ולא יזיקום. מעשה באשה יפת תאר שהלכה עם בעלה בדרך, ועשתה משער חברתה זקן והניחה על פנים שלה... (ר)

חייב אדם ללמד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות. ומה שאמרו המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי מצוות וסודי תורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת? וכן כל המצות, שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים, גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים... אבל לא יתכן לבחור ללמד לבנות, ואפילו האב עומד שם ושומר פן יתיחד, פן יתגבר יצרו עליו או יצרה עליה. וקול באשה ערוה. אלא האב ילמד בתו ואשתו. והשונמית הולכת ושומעת הדרשה מפי אלישע, שהרי אמר לה מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת, מכלל דבחודש ושבת הולכות. (שיג)

אם הבעל צר עין ונותן לה שתעשה מה שתרצה, היא תקח מאשר כתב לה ותתן לצדקה, וכן עשתה אביגיל שנתנה לדוד... (שטו)

מעשה בבתולה אחת שלא היתה מתקשטת, אמרו לה מי שרואה אותך שאינך מתקשטת אין תובעין אותך. אמרה כיוון שהקב"ה ממציא זיווגים איני דואגת. ונתגלגל הדבר שלקחה תלמיד חכם וצדיק. (שפה)

אם בחלום אמרו בשורה טובה לאדם, או אמר אליהו או מלאך, לא יגלה לאשתו שמא תגיד לאחרים, ואין רגילים לעשות נס בגלוי... (תמז)

כתיב (דברים י"ג ז') כי יסיתך אחיך בן אמך... רוב בנים דומים לאחי האם. ולכך אמרו הנושא בת אחותו והוא חסיד, שכשמוליד בנים מבת אחותו יהיו חסידים כמותו, מפני שדומים לאחי האם. אבל אם הוא רשע ומתכווין להנאתו, שהיתה בת אחותו יפה ולא לקחה לשם מצוה, זה אינו טוב... (תפח)

אחד אהב אשה ושאל אם מותר לו לראותה, לפי שהגידו לו למה אתה אוהב אותה, הלא אינה יפה כל כך, אם היית מביט בה לא היה לבך רודף אחריה, ואסרו לו, כי מביא לידי קושי ערוה וקרי אם יראנה. ועוד זכות גדולה ושכר יש לו, שנפשו וכל מחשבותיו עליה, ואף על פי כן עוצם עיניו מראות ברע. (תצה)

איש אחד היה אוהב אשה ולא הכירה, והיה מתמיה למה ועל מה נעשה, וחשב באיזה עוון ולא מצא. וחשב שמא כשיבא זרעו לידי כך שיאהבו, הקב"ה יתן להם מה שאוהבים, וכך היה... (תצו)

פעמים מן השמים שאדם אוהב אשה ואשה איש אף על פי שלא יקחנה, כדי שיקוץ בנשים אחרות שלא נגזרו לו. מי שמכושף, אין לו תקנה אלא שיצא מהעיר וידור באחרת, ויקח בעיר אחרת אשה. ויש שאוהב אשה מפני שזרעו יתחתן בזרעה. ויש שאוהב אשה אם יקחנה מצטער. ופעמים לטוב, כדכתיב: "­יהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כ"ט כ'), ונעשית עקרה, ולבסוף היה לטובה. (תצז-ח)

מפני שיבה תקום (ויקרא י"ט ל"ב), ואפילו זקנה, ואף נשים תקומנה. אבל כבודם של נשים ונערים להחבא, שנאמר (איוב כ"ט ח') "ראוני נערים ונחבאו", וכן (תהלים מ"ה י"ד) "כל כבודה בת מלך פנימה". (תקעח)

כתיב (משלי כ"ה י"ז) "הוקר רגלך מבית רעיך", הרי שני חברים ולאחד אשה יפה,מוטב שיבא לביתך, ואתה הוקר רגלך מביתו. מכל מה שכתבו בשיר השירים צריך להזהר, שלא ישמע קול אשה, והוא הדין לאשה שלא תשמע קול איש, שמכל שהאיש מוזהר אשה מוזהרת. ודע שכל אשה שהולכת לפני בית איש, ומתחילה לא הרימה קולה ושם משמעת קול, הרי כוונתה לרעה. וכן האיש. הרגילים בזה עליהם נאמר (ישעיה ס"ה י"ד): "ואתם תצעקו מכאב לב" וגו'. ושיער באשה ערוה, שנאמר (שיר השירים ד' א'): "שערך כעדר העזים". גם לא יזכה לראות שער רישיה כעמר נקי. ואם נזהר לראות באשה יראה את הכבוד... ומי שנזהר מלהסתכל באשה, ואינו נזהר מבגדי חמודות של אשה, הרי ילקה בבגדיו ולא יראה במעטה לבושו של כבוד... (תריד)

שמשון גבור שבגבורים, ודוד חסיד שבחסידים, ושלמה חכם שבחכמים, ונכשל שמשון על ידי אשה, ונכשל דוד על ידי יפת תאר, ואשת אוריה, לכך נכתב ענין שמשון, ודוד ושלמה שנכשלו, להודיע תוקף אהבת נשים שיותר מדי הוא, והגדיל יצר הרע על הטובים. ומגיד לנו שלא על חנם כתב לנו (דברים ז' ג'): "ולא תתחתן בם", שהרי מלך חכם על כל החכמים נכשל בהם והטו את לבבו, וכל שכן שאר העם. וכן גבור שבגבורים נכשל באשה מפני שהיה רגיל בין הנכריות ולצאת לחוץ לארץ, והוא שופט, להודיע שאין מגלין סוד לנשים, כי אם לא הגיד לדלילה לא היה נכשל.

והודיע מעשה דוד, להודיע כי ראש החסידים שכל עסקו לשם שמים, ואף על פי כן כשראה אשה נכשל, ואף על פי שקרוב לזקנה, וכל שכן בחור צריך להזהר מהביט באשה, ולהתרחק מאשה... (תריט)

וכן בנשים שאמרו גוים תנו לנו אחת מכם ונטמאה, ואם לאו הרי אנו מטמאין כלכם, יטמאו כולם ואל ימסרו להם נפש מישראל. ואפילו פנויה אל ימסרו להציל שאר הנשים. ובימי החשמונאים עשו ברע, שהיו נותנים להגמון תחלה, אלא שחשבו שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אף על פי כן לא היה להם לתת... (תרצט)

האשה שהלכה בדרך, ושמעה שפוגעים בה גוים ויראה פן ישכבו עמה, יכולה ללבוש בגדי כומרת, ואם שמעה שפריצי ישראל יפגעו בה מותרת ללבוש מלבוש נכרית ולומר שהיא גויה, ויכולה לומר להם שתצעק ותלשין עליהם. וגם יכולה לצעוק קודם, כדי שיבואו גוים לעזור לה, אף על פי שיהרגו הפריצים. (תשב)

אשה בחורה לא תתכן שתלך בחושך לבית הכנסת, ושתאחר לצאת בחושך, יותר טוב שלא תלך עד שיאיר היום, אלא אם כן תלך עם בעלה או עם אחיה... (תשפא)

מעשה באיש שהיה בדרך, והודיע לאשתו באותו יום אשוב לביתי, והלכה לטבילה, ואמר לה בעלה כיוון שטבלת קודם שבאתי אתן לך זקוק שתקנה בו מעיל, אמרה תן לי רשות לקנות בו ספר או אשכיר סופר שיכתוב ספר ואשאילנו ללומדים, והרתה וילדה בן, וכל אחיו היו עמי הארץ, ורק אותו הבן היה למדן. (תתעד)

אם אדם מתאוה לקחת אשה ויודע שהיא רגזנית ואינה צנועה, הרי לא יקחנה, כי כשם שנשמעת לו כך לאחר, ואפילו צנועה היא, הואיל והיא רגזנית לא יקחנה, אלא יקח צנועה שאינה רגזנית... (תתקנא)

כתיב: "הוקר רגלך מבית רעך" (משלי כ"ה י"ז), והלא אמרו חכמים, יהא ביתך בית ועד לחכמים? אלא מבית רעך הוא מאשתו, שהרב יעשה בית המדרש מצד אחר שלא יסתכלו הנכנסים והיוצאים באשתו או בבתו או בכלתו, הרי מצות תורתו באה בעבירה, וכתיב (בראשית י"ח י') "ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו". (תתקצא)

אברהם אבינו כמה גרים גייר, ולא רצה להתחתן בהם ונתחתן במשפחתו אף על פי שהיו עובדי ע"ז, כי היו צנועות במשפחתו וגם גומלי חסדים, לכך יצאו חסידים מהם, לכך לא חשש אברהם לעושר... (תתרטו)

אדם שהוא קפדן, ואמר לאשתו דעי שאם תתני לצדקה אכה אותך או יקניטנה, לא יקבל הגבאי ממנה ואפילו מתנה מועטת. אבל אם גזרו חרם ליתן כך וכך והבעל עובר על החרם, תתן ותבא עליה ברכה. ואם גנב הבעל, אשתו או בניו ישיבו. (תתרמז)

מבעלי התוספות:

האנשים על הנשים - לשלול מהן תכשיטיהן, אף על פי שהנשים שמחות וזהירות במלאכת שמים, דכתיב אשר נשא לבן אותנה, ולפיכך זכו שלא לעשות מלאכה בראש חדש, לפי שבעגל נתנו בעל כרחן ובמשכן בשמחה. ונראה לומר שזה כי בראש חודש ניסן הוקם המשכן. (שמות לה כב)

חזקוני:

ולנקבה עשרת שקלים - קצב ערך דמי נקבה קרוב לחציו של זכר, על ידי כי מאיש לוקחה ואין בה רק חצי יצירה. (ויקרא כז ד)

רלב"ג:

כעכס - הנשים ממהרות לעכס בחשבם שיתקשטו, ובאמת הוא מוכן למאסרם שלא יוכלו להרחיב צעדיהם ולפשק רגליהם למנאפים. (משלי ז כא)

אשת חיל - זריזה, ורומז בה למשרתי השכל שתכין לו מהמוחשות מה שיצטרך לו בחקירותיו, ואם לאו תמנע ממנו השלמות. (שם יב ד)

חכמות נשים - כל אחת מהחכמות השומרת על קניני הבית. ואיולת - אשה איולת הורסת ביתה, שאינה משגחת עליו. (שם יד א)

אשת מדנים - תטרידו בבואו אל ביתו לנוח. צופניה - ולא יוכל לכסות קלונה, כמו שלא יצפון הרוח והשמן שתמושנו ידו. (משלי כז טו)

רבינו בחיי:

עצבונך - צער האורח. והוא ימשל בך - ה' קללות: האורח, ההריון, לידה, תשוקה ושיצוה עליה. ואמרו ה' דמים טמאים באשה נגד ה' חלקי תאוות: ראיה, תאוות עין, חמדת שכל, האכילה והנתינה לבעלה. (בראשית ג טז)

חוה - בפשט הוא מלשון דבור, כבאיוב ט"ו: "אחוך שמע לי", שבטבעה היא דברנית. וילבישם - ...עץ החיים והדעת הוא רמז למצות עשה ולא תעשה, האדם רמז לשכל, האשה רמז לגוף שהוא כלי השכל, הנחש רמז ליצר הרע המנחש ומנסה האדם... (שם כ וכא)

מבנות הכנעני - שהאשה תטה לב האדם לצדה, ולכן נהגו לקרא פרשה זו לחתן ביום חופתו, שלא ישא לשם ממון ויופי אשר כנשר יעופו, ולא לשם שררה להעזר בקרוביה, כי אם לשם שמים ולהדבק במשפחה הגונה, שהבנים נמשכים אחר טבע משפחת האם, כהיין שטעמו כטעם הכלי... (שם כד ג)

ותצא דינה - שיצאה מקושטת, כלאה לקראת יעקב. ובמדרש: בזמן שהאשה עומדת בתוך ביתה מכפרת על ביתה, כמזבח על הארץ, שנאמר "בירכתי ביתך", ונאמר "על ירך המזבח צפונה" וגו'. וכן המנהג לינטע הגפן בירכתי הבית, שרשו בפנים וענפיו לחוץ. והמשיל הבנים לזית שאינו מקבל הרכבה ונושא פריו לט' חדשים, וכן האשה לא תפיל... (שם לד א)

אחות אהרן - ...ותמצא עיקרים גדולים בתורה מפורשים על ידי נשים, כענין עולם הבא על ידי אביגיל, ותחיית המתים ותפלה על ידי חנה, והגלגול על ידי התקועית, וזה יורה שאין האשה טפל לגמרי ויש לה עקר. (שמות טו ב)

כה תאמר - בנחת, בלשון הקדש, ולנשים תחילה ללמדן מוסר ודרך ארץ ולהמשיך לבן לתורה ולמצוות. והאשה הטובה סיבה לתורה להמשיך בנה מנעוריו לתורה על ידי געגועין, ולכן ראוי לאשה להתפלל להשי"ת בשעת הדלקת הנר, שהיא מצוה המוטלת עליה, שיתן ה' לה בנים המאירים בתורה, כי התפלה נשמעת יותר בשעת עשיית המצוה, ותורה נמשלת לאור. (שם יט ג)

לא תאכל - ומנחת כהנת נאכלת, וכן כהנת מתחללת וכו', כי הנשים גרמו מיתה לעולם. (ויקרא ו טז)

ואשה - ...וצריך לנהג חומרא יתרה במגע הנדה, כי מפני שהאשה כלי היצירה צריך שיתנהג עמה בטהרה, כדי שתהיה היצירה בטהרה וראויה לקבל הנפש הטהורה, כי מדות הנפש נמשכות אחר עיקר היצירה. ולא חייבה התורה קרבן בנדה כבזבה, כי הוא חולי בטבעה של האשה, ולא נתרפאה ממנו לעולם, ולא תראה יותר מז' ימים זולת בהיות בה שפע יתר בחולי. והזיבה אינה חולי בטבעה. וחולי זה נמצא רק באדם ולא בשאר בעלי חיים, על דרך עונש מפתקא של חוה. ויתכן שמאז פרחה עליה רוח הטומאה, ובכל זאת היא תועלת לה, שתנקה מן המותרות, ויהיה הוולד נוצר מהדם הזך והמובחר, כדי שיהיה מוכן לקבל שפע אלוקי אור השכל... וכן באו דדים במקום בינה ולא במקום ערוה כשאר בעלי החיים. (שם טו יט)

כל עדת - שגם הנשים נכללות בכל, ולכן סמך לעריות ולכבוד אב ואם. והקדים אמו לאביו, כי הקדושה מעלה יתרה באשה יותר מבאיש. וסמך לכאן אל תפנו - שאסור להסתכל בנשים, ודרשו רז"ל שעובר משום אל תפנו אל האלילים. ולפי שאסור לחשוב בשעת תשמיש באשה אחרת סמך לו "ואלהי מסכה לא תעשו", שכך יקראו בני אלו. (שם יט ב וד)

ואשה - בדיניה ד' חלקים: הנערה ו' חדשים ברשות האב, מכאן ואילך בוגרת, ואין לאביה רשות בה. מאורסת הפרתה רק על ידי האב עם הבעל, וצריך שישמעו שניהם ביום אחד ויפרו בו ביום. מת הארוס מפר האב, מת האב אין הארוס מפר עד שתכנס לחופה... וה' יסלח לה - שאשה על דעת בעלה נודרת, ואפילו בנדר דאורייתא ונשואין דרבנן מפר. (במדבר ל ד וט)

לא ירבה לו נשים - שהאשה תפתה האיש לסור מיראת ה', כי כן עשתה אם כל חי. (דברים יז יז)

אשר עשה האלקים את האדם ישר - שבראו כולו שכלי שיהיה נוטה בכל מדותיו אחר השכל בלבד, וכאשר יצאה ממנו האשה ונלקחה מצלעותיו, אז חטא ונטה מדרך השכל בסבתה, כי החטיאה אותו לחשוב על ה' רעה בסבת יועץ בליעל... שלא חטא מעולם בהיותו יחידי, עד שבאת האשה, וכיוון שבאה בא החטא... (פרקי אבות ב א)

מאירי:

אשת חן - תשמח בנדיבות בעלה, כרבקה ששאל אותה אליעזר ללין לינה אחת, והשיבה מקום ללון - כמה שתרצה. וצריכה לסדר בהוצאה שלא יפזר האיש יותר מדי, ותהיה שמחה בבא אורחים, ותעבדם בשמחה, ובזה תתפרסם נדיבותם... (משלי יא טז)

חכמות נשים - הערה לחקור בנשואין ולבחור אשת חיל. ואמרו חכמי המוסר: אל תקח אשה לעושר וליופי, כי הכל ילך וישאר הדופי. בחר בת מעשים על ילידת מתיחסים, אל תקח אשה לרוב חילה, פן תחשבך כעבד לה. משכלת במסכנות, טובה מאיולת במלכות... (שם יד א)

מצא אשה - רוצה לומר חשובה ובעלת שכל. והיא הערה בנשואין, כי רוב עניני הנהגת האדם ביד האשה. (שם יח כא)

מי ימצא - מעטים מוצאיה. או אשרי מי שימצאה. מפנינים מכרה - מחירה, רוצה לומר אין לה ערך עם שום דבר, כי שלמות המדות באשה נדיר הוא. (שם לא י)

רבינו יונה:

אל תשבח אשה ביפיה בפני חברך, פן על ידך יחמדנה, וכתיב (שמות כ') לא תחמד, קרי ביה לא תחמיד, וכן קרי ביה לא תחמד. אל תקשט עצמך ותלך בין הנשים כדי שיתאוו לך, ואל תרבה שיחה עמהן אפילו עם אשתך, וזה רבוי שיחה, כאותו ששאל לברוריה (עירובין נ"ג ב') באיזו דרך ללוד, אמרה לו, גלילי שוטה, היה לך לומר באיזו ללוד. ולא יעיין בבגדי צבע שלהן, ואפילו שטוחים על הכותל. כללו של דבר, כל מה שיוכל להתרחק מהן וממשאן וממתנן ומדבורן יתרחק, כי תמיד יצר הרע בוער כאש להחטיא את האדם, ולכן צריך האדם להיות כל שעה יועץ תחבולות לעשות מלחמה עמו. (ספר היראה)

ואסור לאדם להסתכל באשת איש מן התורה, שנאמר (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואמרו רז"ל (במד"ר י') לבא ועינא תרי סרסורי לחטאת. ואסור להסתכל אפילו בפני אשה פנויה מדברי קבלה, שנאמר (איוב ל"א א') ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. כל המסתכל באשת איש מכשיל כח יצרו הטוב, והודו נהפך למשחית, שכך אמרו רז"ל (סנהדרין צ"ב א') המסתכל בעריות קשתו ננערת. ואשר לא ישא עיניו אל אשת איש זוכה ותחזינה עיניו בנועם ה', מדה כנגד מדה... שכך אמרו רז"ל (ילקוט ישעיה תל"ט) כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני שכינה...

ואסור ליגע באשת איש בידיה ופניה או בכל אבר מאבריה מן התורה, שנאמר (ויקרא י"ח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו, וכן היא הלכה ברורה שהקריבה הזאת היא הנגיעה בידיה או בפניה או בכל אבר מאבריה, כדי ליהנות מן המגע. וזאת מן העבירות החמורות שבתורה, ומתבאר במסכת סנהדרין (ע"ה א'), כי ראוי לאדם שיהרג ואל יעבור על זה...

ואסור להרהר באשה מן התורה ואפילו היא פנויה, וחמור בפנויה ההרהור ממגע, שעל ההרהור עובר בלאו מן התורה, שנאמר (דברים כ"ג י') ונשמרת מכל דבר רע, ופירשו רז"ל שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה. (אגרת התשובה יח-כ)

...ולמה נצטוה לדבר עם הנשים תחילה, מפני שהן שולחות בניהן לבית הספר, ומשימות עיניהן עליהם שיתעסקו בתורה ומרחמות עליהם בבואם מבית הספר, ומושכות לבם בדברים טובים כדי שיהיו חפצים בתורה, ושומרות אותם שלא יבטלו מהתורה, ומלמדין אותם יראת חטא בילדותם, שנאמר (משלי כ"ב ו') "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", ונמצא לפי זה הנשים הצנועות מסבבות התורה והיראה. (שם עב)

תהא אשה זהירה שיהא שלום בינה ובין בעלה, ותהא אהובה ורצויה לבעלה, מפני שאמרו חז"ל (נדרים כ' ב') בני המריבה ובני שנואת הלב הם עזי פנים ומורדים ופושעים.

וצריכה האשה שתהיה צנועה בטבילתה, ותבוא דרך צניעות מן הטבילה, וכן תהא צנועה בכל מעשיה ודרכיה, כי בשכר הצניעות בניה כשרים וצדיקים.

וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה, שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנום, והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה.

תהא האשה זהירה להתפלל ערב ובוקר וצהרים, ובסוף תפלתה יהא עיקר תחנוניה על בניה ובנותיה שיהיו יראי שמים ושיהיו בניה מצליחים בתורה, כי עיקר זכותה של אשה לעולם הבא שבניה עובדים להשי"ת ועושים רצונו ויראים אותו. וכשהיא בבית עולמה ובניה יש בלבם יראת שמים ועוסקים בתורה ובמצוות נחשב לה הדבר הזה כאילו היא בחיים ועושה כל המצוות, והיא במעלות עליונות לעולם הבא.

כשהיא נותנת צדקה תתפלל באותה שעה בידים נקיות שיהיו בניה יראי שמים ומצליחים בתורה ובמצוות... כשהאשה מדלקת את הנר בערב שבת תזהר בנפשה להדליק מבעוד יום שהשמש נראית... ותדליק היא בעצמה לא על ידי עבדה ושפחתה, ואפילו הם יהודים, ולא על ידי חברתה כדי שתטול היא שכר המצוה... ותתפלל באותה שעה על בניה שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצוות... (שם עז-פא)

כל הימים שהאשה הרה, תתפלל תמיד שיהא הולד ירא שמים וחכם לב ומצליח בתורה ובמצוות, ותפתח ידה תמיד לעניים ותתפלל התפלה הזאת... (שם פב, וראה שם עוד)

ראוי לנשים הנכבדות והצנועות להעמיד עליהם מצוות, ולזכות בנות העיר, לכן יצא דבר צדק מלפניהן ויבחרו להם אשה טובה ונאמנה לגבות פרוטות למלבושי העניים, או להחיות עם רב להשביע נפש שוקקה, ותתן פרוטה בכל שבוע ושבוע כל אשה העושה מלאכה ואשר כח בה לעמוד בתקנה הזאת... ותטרח בימים ובלילות יותר על אשר היתה טורחת יום יום כדי להרויח אותה פרוטה שנותנת לצדקה, ששכר יגיעת כפים עצום ורב מאוד. ותשמח האשה במלאכתה, ותנשה את כל עמלה בעבודה ההיא אשר תרים ממנו תרומת הצדקה, וידמה בעיניה בעת המלאכה כאילו ידיה נוטפות מור...

יכולות הנשים הצנועות למלט נפשם ונפש בעליהן ונפש בניהן, כאשר יבואו בעליהן איש איש ממלאכתו אשר המה עושים והם עייפים ויגיעים, ואינם זוכרים לתת חלק מיגיעתם וממחשבות לבם לתורה, על הנשים להזכירם לפתוח ספר אחד מכתבי הקודש ולעסוק בדברי תורה, ולא ישעו בדברי בטלה, כדי שלא יהא על נפשם עוון גדול ואשמה שבטל יום או לילה מן התורה... וגם יזכירו לבעליהן להביט באגרת התשובה הזאת אשר חיברנו ויודיעו להם ולבניהם דברי האגרת הזאת כי בהם יזכו לחיי עולם. (שם צה)

ספר החינוך:

...שאין הנשים בתורת עדות, שהעדות צריך כוון וישוב הדעת הרבה... (יתרו מצוה לז)

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים אבל לא בנקבות, שנאמר "בניכם", ודרשו ז"ל (קדושין כ"ט ב') ולא בנותיכם, וכן אשה אינה חייבת ללמד את בנה, דכל שאינו בחיוב ללמוד אינו בחיוב ללמד. אבל מכל מקום ראוי לכל אשה להשתדל שלא יהו בניה עמי הארץ, אף על פי שאינה מצוה מדין התורה, ושכר טוב יש לה בעמלה, וגם האשה שלמדה תורה שכר יש לה, ואף על פי כן צוו חכמים שלא ילמד אדם לבתו תורה, לפי שדעת הנשים קלה ומוציאין דברי תורה לדברי הבאי בעניות דעתן... (ואתחנן תיט)

...וגם הנקבות מצוה עליהן גם כן לשמע דברי חכמים כדי שילמדו לדעת את השם... (עקב תלד)

שלא ירבה לו המלך נשים הרבה... כי הנשים מסירות לב בעליהן, כלומר שמפתות אותם לעשות מה שאינו ראוי בהתמדתן עליהם, כגון תחרות, ורבוי דברים, וחלקלקות. (שפטים מצוה תקא)

הריקאנטי:

...ובעבור כי האשה כגנד המלכות על כן אמרו רז"ל אוקירו נשייכו ואתעתרו, כענין שנאמר מצפון זהב יאתה, וכענין שאמרו רז"ל חדשים לקטורת באו והפיסו, כי היתה מעשרת. (בראשית, וראה שם עוד)

ובסדר נשים יש שבעה מסכתות, רמז כי האשה כלולה משש קצוות ועמה שבע כנגד שבע ברכות שתקנו לה. ויש בסדר נשים אחת ושבעים פרקים כנגד הסנהדרין הממונים על הדין, ואמרו רז"ל בקדושין כשם שבית דין מנוקין בצדק כן מנוקין מכל מום... (יתרו)

רבי עזריא שאיל לרבי יוסי איש כפר אונן מאי טעמא חרשין אינון בנשייא לא בגברייא, דכתיב מכשפה לא תחיה, ולא כתיב מכשף, אמר ליה כתיב לא תאנה אליך רעה, דא סיטרא דנוקבא ודאי ונגע לא יקרב באהלך, דא הוא דכורא, ומן נוקבא כל זיינין חרשין וכל עומקין בישין אתיין לעלמא, הדא הוא דכתיב ומוצא אני מר ממות האשה וגו'... וחד אמר מן הנקבות באות כל מיני נחש וכשוף וכל הרהורים רעים, ואלמלא שאסורים ידיה ולא שבקין היו הורגין וממיתין בני העולם בכל עת ובכל זמן ולא אתקפא נוקבא אלא בחילא דדכורא דכיון דהיא שראת בעומקא דיליה ידעת לאומאה לבר נש דיליה לאשלומי גאותא, ובמה בשם במילין עמיקין בשמא מסאבו ועל דא עובדא בה תלייא ומילין בדכורא ותרוייהו מן נוקבא מתערי, ובגין כך כל זיינין חרשין משתכחין בנוקבי ולא בדכורי... (משפטים ועיין שם עוד)

בעל הטורים:

חוה - על שם שמחוה, וזהו שאמרו בקדושין מ"ט: י' קבין שיחה ירדו לעולם, ט' נטלו נשים. (בראשית ג כ)

לענות - ב' לענות במסורה, כאן ועל מחלת לענות (תהלים פ"ח א'), והוא ענין כלי שיר, לומר שאם נדרה שלא לשמע כלי שיר שבעלה מפר לה, שחשוב נדרי עינוי נפש, כדאיתא במועד קטן (ט' ב') שאף הזקנות נהנות מכלי שיר, בת ס' כבת ו' לקל טבלא ריהטא. (במדבר ל יד)

ואת תדבר - בקול נמוך כאשה, בענין שנוכל לסבל. (דברים ה כד)

ירח ימים - ולא אמר חודש, לומר לך מה הירח פגום כנגד אור השמש, אף גויה מאוסה היא כנגד בת ישראל. (שם כא יג)

שתי נשים - מרבה נשים מרבה כשפים, לומר לך כיוון שיש לו ב' נשים האחת עושה בכישופה שישנא את השניה. (שם שם יד)

כלי גבר על אשה - בגימטריא כלי תורה, רמז שלא ילמד אדם לבתו תורה. (שם כב ה)

ונשמרת - ...ובגמטריא אין להסתכל באשה כלל. (שם כג י)

ולא תחטיא - וסמיך ליה כי יקח איש אשה, שהיא מצלת את האדם מן החטא. (שם כד ד)

מהר"י יעבץ:

...ועל זה אמר שלמה ע"ה (קהלת ז') אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי, ואין ראוי שתבין מאמרו כפשוטו לכאורה, שהרי בדורו ע"ה כמה צדיקים וצדקניות היו, ואמרו ז"ל שנתבשרו כלם לחיי העולם הבא, שנאמר (מ"ב א' ח') "שמחים וטובי לב", ואיך יוציא המלך ע"ה לעז עליהן חס ושלום. אבל ענין דברו כי מצא אדם אחד מאלף שיפעול הפך הכנתו וימשול על יצרו לגמרי, ואשה בכל אלה לא מצאתי, לפי שהן קלות הדעת ואין להן תגבורת השכל לנצח הכנתם, אבל נשארות על טבעם להוסיף או לגרוע... (אבות ג כ)

עקדה:

...ואמר שמעי בת וכו' ושכחי עמך. שהמחויב לאשה המעולה שלא יהיה בלבה דבר מבית אביה שתעורר בו קנאה בבית בעלה, ושלא תיפול העצלות והרישול במלאכתה. וכל זה משל על השכל העיוני שלא ימשך בו אחר ההנאה והעצב, שבעבורם נשחתו הפעולות, ואחר כך מדבר על הצניעות היפה לתבונה...

ויישן - שלא תתבזה כשיראה הווייתה, ושלא יכאב לו, ושתבא לו בהיסח הדעת כמציאה, וישמח בה. ועשה האחת מהשני כדי שידמו יותר ותחזק אהבתם, ולכן קראה אשה - להראות על האחדות באישיות והשוואתם. והוא שם נגזר מאחר הקודמו, להורות שממנה לקוחה, ולכן חוייב שתהיה בטבעה נופלת על הסכמתו תמיד, ואינו אותו לשון ממש בתוספת ה"א לנקבה כמו בפר-פרה וכו', אלא שם נגזר מקודמו. וזה שאמר מצא אשה מצא טוב, רוצה לומר שמצא בה המכוון ממנו יתברך בבריאה, וכדכתבנו בשער י"ב שתשתוקק לעשות רצון בעלה, והוא ימשול להנהיגה ביושר וחסידות, שימצאו ביניהם הטוב והמהנה והמועיל יחד... (בראשית ב כב)

עצבונך - כשיעברו קצת ימים ולא תתעבר, מצטערת שתהיה עקרה. ואל אישך - הוא התובע, כי עליו חובת השארות המין, ומזה נמצאת תאוה זו אצל הנקבות בחולשה, ואין מטבע הזכר להתבייש במשגל כבושת הנקבה, עם שהיא תאוה בשרית, כי בא אליה האיש כלצורך הכרחי. (שם ג טז)

...ועם היות הכוונה האלקית בבריאת האדם שיפנה אל הטוב המוחלט, מכל מקום לא מנע מלהמציא אליו עסקי הערב והמועיל להעזר מהם להוצאת הטוב המיוחד, וחסרון אלו יכנס בכלל לא טוב היות האדם לבדו. והאשה כוללת את שלשתם, וכמו שאמר החכם שבזאת האהבה המהנה והמועיל, ותהיה גם כן בעבור מעלה אם שניהם חסידים... (שם ו ט)

לאדם שתי נשים, הטבעית הנולדת עמו (הגוף), שעליו נאמר זכר ונקבה בראם, והשניה שישא אשה מהחוץ. וידוע שהזכר שטוף אחר חמדת הנאת שניהם, כשמשון הגבור, שלמה החכם ואחאב, והסכנה בה עצומה, ומכאן מודעה רבה לשלמות האדם, כי שלמות האדם ופחיתותו תלויה במזלו בעת היוולדו, כמו שאמר החכם, ואמרו חז"ל בסוטה ב' ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול מכרזת בת פלוני לפלוני... וזה שאמר, כאן בזיווג ראשון, רוצה לומר האשה שנולדה עמו (הגוף), שהיא על פי הכרוז הנזכר של המלאך לילה, והזיווג השני לעת מצא, הוא לפי מעשיו. ושני הזיווגים משפיעים ומתקנים זה את זה. ורק אחר כך סרו משמירת הזיווג השני... ולהשתלשלות זו רמז אברהם בתפלתו: הוא ישלח מלאכו לפניך וגו'... ישלח מלאכיו הממונים על הזיווג כדי שתמשך שלשלת טהרה וקדושה. ומשם עצה לאדם לבדוק עד כמה שידו מגעת למצא זיווג כשר וטהור, שהיא תחלת שלמות האדם, ותסייע הרבה לאשה הראשונה בשלמות העולם הזה והבא. וכן אמר החכם על שתיהן בפרק אשת חיל מי ימצא - הכלולה בכל המעלות נקראת אשת חיל, וזו לא תמצא מצד הקרי וההזדמן, ועניני האדם ימצאו רק בהשתדלות, בטוב ההזדמנות, ובחפץ אלוקי, וזו תמצא רק על ידי מתת אלקים, כי הטובות העליונות ראויות שינתנו על ידי ה' ולא על ידי מקרה. ואמר שם בטח בה - שתשמור כל קניניו ותוסיף עליהם. גמלתהו טוב - מעשיה על הצד היותר טוב, ולא תזכור לו רעותיו. (שם כג א)

וישמע יתרו - עיקר סידור הנהגת הבית להשגיח במה שיאות לאשה לשבת בית ולהכין צרכיה, וגם טורח הבנים וצרכיהם מוטלים על האב, והמשנה חוקם עושה עוול גדול. וכבר נפל משה בחטא זה ששלח אם על בנים ועזבם ימים רבים, וגם עתה אחרי כל הכבוד לא שם לבו אליהם. וסיפרה התורה מעלת יתרו ומוסר אשתו של משה, כי אף על פי שאין דרכה של אבדה לחזור אחר בעליה, וצריך שתתנהג האשה בכבדות בעניני קירוב לבעלה, כאשר שמעו שמע משה וגבורתו אשר הוא חונה הר האלקים, מחלו על כבודם ובאו אליו... (שמות יח א)

מנורת המאור:

ולא האנשים בלבד שיש להם ליראה מן החטא תמיד, אלא אפילו הנשים, שיש להם בושת יותר בדבר, תפחדנה מלהיות מפותות לדבר עבירה, שכבר מצינו בגדולה שבנשים שהיתה מתלוצצת במה שאמרו ז"ל דעתן של נשים קלה, ונכשלה בדבר, כדגרסינן בפרקא קמא דע"ז (י"ח ב'), אזל רבי מאיר וערק לבבל. איכא דאמרי משום מעשה דבירוריא, פירש הקונטרס: שפעם אחת לגלגלה על מה שאמרו חכמים נשים דעתן קלה (קידושין פ' ב'), ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם. וצוה לאחד מתלמידיו לפתותה לדבר עבירה, והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית. וכשנודע לה הדבר, חנקה עצמה, וערק ר' מאיר מחמת כיסופא... (נר א כלל ב חלק ג פרק ו)

והאשה משובחת במדות טובות וביראת השי"ת בזו יבחר האדם, שהיא נאה במעשיה, ואל ישתדל אדם על היופי שבעורה, כדכתיב "שקר החן והבל היופי" וגו'... והיופי המשובח שבאשה שתהא צנועה ובעלת מדות טובות, כדגרסינן בבראשית רבא (י"ח ב')... (נר ג כלל ו חלק ב פרק ג)

אף על פי שהאשה היא בת זוגו של אדם, אל תחשוב בעיניה לבעלה כחבר, אלא כאדון, ועל זה אמר המשורר, "כי הוא אדוניך והשתחוי לו" (תהלים מ"ה י"ב). והאשה תאהב לבעלה והוא ימשול בה, שנאמר "ואל אישך תשוקתך" וגו' (בראשית ג' ט"ז), ואם יהא בעיניה כאדון יאהבנה ותהא בעיניו כאחות, כי מצינו לשרה שקראה לאברהם אדון... ואם תמעט הדבור אלא לצורך, תהא חביבה יותר על בעלה. ואם תדבר לפניו בחן ובענוה ויהיו עיניה תלויות לו כעיני שפחה אל יד גברתה, אז תיקר ותכבד מאד בעיניו. אמרו במדרש שצותה חכמה אחת לבתה כשהיתה מוליכה לבית בעלה, אמר לה, בתי עמדי לפניו כלפני המלך ותשרתהו, ואם תהיי לו אמה, הוא יהיה לך עבד ויכבדך כגבירה, ואם תתגדלי עליו, יהיה לך לאדון בעל כרחך, ואז תהיי בעיניו נקלה כאחת השפחות.

ותקשטהו ותיפהו בין חבריו, ואם תבוא לו אכסניא מקרוביו או מאוהביו, תקבלם בסבר פנים יפות ותוציא להם יותר מדאי כדי שיתכבד בעלה בעיניהם. ותשמור את ביתו וכל אשר לו, ובזה תשא חן בעיניו ותהיה עטרת בעלך, הדא הוא דכתיב: "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי י"ב ד').

ולעולם תשתדל האשה לעשות מלאכה בתוך ביתה, לפי שלא תשב בטלה, שהבטלה מביאה לידי שעמום. ובזה משובחת אשת חיל, כדכתיב "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה" (שם ל"א י"ג)...

וגם תזהר שלא תקללנו, כדי שלא תביאו לידי עניות, כדגרסינן במסכת שבת פרק במה אשה (ס"ב ב')... גם תיזהר להיות צנועה מאד אפילו מבעלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, כדגרסינן במסכת שבת (ק"מ ב')... (נר ג כלל ו חלק ד פרק ב)

אברבנאל:

בצלם אלקים - כפל זאת לומר שאין הזכר והנקבה שוים בצלם אלקים, כי אם האדם לבדו, שהוא הכוונה והתכלית העצמית בבריאה, ובריאת זכר ונקבה הוא רק לצד הולדת הדומה. ובשאר המינים השוה את שניהם, באמרו "למינהו", ולכן נעשתה הנקבה אחר כך ככלי תשמישו... (בראשית א כז)

לא טוב - עם היות שתכלית האדם להשלים את נפשו המשכלת, והאשה והבנים מונעים מזה, ראה שצריך לתיקון מזונותיו וצרכי ביתו מהיותו גשמי את האשה, והעזר הזה צריך להיות אדם כמוהו. והאשה היא כנגדו - תתענג ותחשוב למעלה את התעסקותה במאכלות. ועוד: לא בראם כשאר בעלי החיים שהזכר והנקבה יש להם חבור רק לעניני המשגל, כי תהיה עזר לו גם במעשיו. וזה שאמר ר' אבהו: בתחילה עלה במחשבה לברא שנים, ולבסוף ברא רק אחד. כנגדו - לדעת האפודי שתהיה להועיל בכל צרכיו, כאילו היא תמיד נגדו, מה שאינו כן בבעלי חיים, העוזרים לאדם רק לצורך מיוחד. ומה שאמרו לא זכה - כנגדו, רוצה לומר שטבע האשה להיות נגד האדם ומזקת לו, כחומר לצורה, ובזכות האדם יבטל הקב"ה טבע האשה להיות בעזרו. (שם ב יח)

ויבן - נתן בה בינה יותר מבאיש, כדתנן, בת י"ב ויום אחד נדריה קיימין. ולא אמר בלשון בריאה כי לא היתה התהוות יש מאין, ולא אמר יצירה כי היתה בדמות אדם, אלא אמר לשון בנין כמעשה מלאכותי... (שם שם כב)

יעזב איש - כאדם הראשון שלא נשארה לו אהבה עם האדמה אמו והגשם שנתערב בה במדרגת האב המוליד, כי אם דבק באשתו, כן גם יוצאי חלציו, וידבק באשתו כאילו הם בשר אחד כאדם וחוה... (שם שם כד)

אף כי - להמפרשים הנ"ל היה ראוי לומר אף כי אמר וגו', לא מות תמותון, אלא שהאשה נכנסה לתוך דבריו כדרך הנשים והבנות... (שם ג א)

חוה - קודם חשב שניתנה לחברה ולעזר, ומששמע שנאמר לה בעצב תלדי בנים ידע שלענין הזיווג וההולדה ניתנה. או מלשון דיבור קראה דברנית... (שם שם כ)

הנה באוהל - שאלהו מדוע אינה יוצאת אליהם, ואמר לו לפי שאין לה בן לצאת עמה כדרך הגבירות. (שם יח ט)

...וספר הכתוב זאת להודיע צרת הבת, ושראוי לנשים להיות בבית, כבמדרש ילמדנו... לא ניתנו תכשיטין... אלא שתהא מתקשטת בתוך ביתה. (שם לד לא)

ואם בת היא - תחיה ותבעל למצרי, שרק הזכרים נולדים בתכונותיהם וטבעם, וגם הם יכולים להלחם... (שמות א טו)

אשה משכנתה - מנהג הנשים לשאול יותר מהאנשים. (שמות ג כב)

לאשר באהלו תקחו - שהאשה לא תצא מצניעותה ללקוט. (שם טז טז)

אשה זונה - כדי שזרעו לא ישטה יקח אשה חשובה ובעלת מדות טובות. והזהיר בכהן גדול שיקח בתולה כדי שינהיגנה כרצונו. (ויקרא כא ז)

ותקח יעל - כי השלום היה עם יבין לבדו ולא עם בית יבין, ועוד שסיסרא נכנס באוהל יעל ולא באוהל חבר, ואין הנשים מחויבות בעניני מדיניות למה שיעשה הבעל. (שופטים ד כא)

אין מלך בישראל - ...ונכתב הספור, שנלמד ממנו שעבירה גוררת עבירה שרוב הרעות נמשכות מנשים, ושנדרי נשים אין להם קיום. (שם יז ו)

ספורנו:

עזר כנגדו - שוה לו בצלם ודמות, אבל לא שוה לגמרי, דאם כן אין ראוי שיעבוד וישרת אחד לשני. (בראשית ב יח)

את היי - נוחה לבעלך בטובך, שלא ישא אחרת, ותהיה אלפי רבבה כשבועת הא-ל. (שם כד ס)

האנשים על הנשים - באו עמם, שאין מקבלים מהנשים אלא דבר מועט כבהגוזל בתרא. (שמות לה כב)

או את האשה - בל נאמר שהיה פתיות, ושאין צריך לדונה בשער שעבדה כדי להוכיח היפך דעותיה. (דברים יז ה)

אגרת שמואל ומדרש שמואל:

אשה בית אישה - כרז"ל שאין לאשה קורת רוח אלא בבית בעלה, אפילו יש לה עושר וכו', או: בבית אישה ממש, שיהיה שלו ולא בשכירות. (רות א ט)

וישת עליה - אמרו רז"ל על עבודת פרך של מצרים, שהחליפו עבודת אנשים לנשים. פירוש שהזכר נושא על כתיפו, כי הזרעתו יורדת מהמוח, והאשה נושאת על ראשה, שהזרעתה במתניה, והחליפום המצרים שיזיקו להם ולא יולידו, והיא שמה המשא על כתפה כאיש... (שם ג טו)

אומנת - דהנה המצוות משלימות אברי האדם וימי חייו, מצוות עשה ולא תעשה, וכדי לאור באור החיים ולהתעטף בחלוקא דרבנן צריך לעשות כל המצוות, ומה שאין בידו לעשות ממש, כגון המצוות התלויות בארץ או יבום, יקיים על ידי למוד המצוה, שלכן נקרא חלוקא דרבנן שהם זוכים לכך... ואמרו חז"ל גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים... דאקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן, אך איך יזכו למעלה הגבוהה בלי תלמוד תורה? ותירץ כהנ"ל, וכן תיקנה גם נעמי. (שם ד טז)

...ועוד פירש הרב הנזכר, לפי שהנשים בטבעם הם נוטות אל הכילות ותרע עיניהן במתנות העניים והכנסת האורחים אשר זכר, ולכן הזהירו שבענין הצדקה והגמילות חסדים לא ירבה שיחה עם האשה.... (אבות א ה, וראה שם עוד)

ורבי יהושע בן חנניא עליו נאמר אשרי יולדתו, כי להיות אמו צדקת ואשה יראת ה' היא גרמה להיות הבן היוצא ממנה כמותה, כי האשה היא דומה לקרקע כענין אסתר קרקע עולם היתה, ולפי הקרקע כן יצא הזרע הנזרע בה... (שם ב י)

אלשיך:

ותקח הצעיף - רצה לנסות אם בת כומרים תמלא את מקום אמו, וראויה לו שהיה עולה תמימה, והנה האמהות תיקנו חטא חוה שפגמה ברוח, נפש וגוף האדם, ונגדם ניתנו לאשה מצוות נדה, נר וחלה, כי בנשמה לא יכלה לפגע, שהיא מסתלקת לפני שתתלכלך בחטא... (שם בראשית כד סז)

בת לאה - נראה שנתן בזה טעם ליציאתה, שלאה התפללה ונהפכה מזכר לנקבה, ונשאר בה מטבע הזכר שדרכו לצאת. ולמדה אותנו התורה מה רעה יציאת האשה, אף שהיא קדושה כבת יעקב... שיצאה רק לראות בנות הארץ וקרה לה מקרה... (שם לד א)

האנשים על הנשים - רמז בזה שהנשים פרשו מהאנשים אחר העגל כי נשתמדו, וכשראו כאן שניתקנו נזקקו להם. (שמות לה כב)

ומצאן מנוחה - קורת רוח בבית בעל שני, אף על פי שאין האשה מוצאת קורת רוח אלא באלוף נעורים. (רות א ח)

ויטב לבו - שהיה מבקש אשה, שנאמר מצא אשה מצא טוב, רוצה לומר שהכהן צריך אשה, וכן השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה. (שם ג ז)

לא תעזבנו - לא תושיבנו בחברתך עם אשתך, ואם תרצה לשמח תהיה אתה וביתך. (דברים יד כז)

מר ממות - שהאשה גורמת עונות רבים על ידי תאוותיה, ומדבר מנסיונו הוא, שהרי היו אמהות ונביאות וצדקניות רבות, ואין תיקון לכך בחכמת התורה, כי בני אדם ביקשו חשבונות רבים - שהתורה אמרה "לא ירבה לו ולא יסור", והוא אמר ארבה ולא אסור, בהיפך משה רבינו ע"ה, שהתורה ציותה מצות עונה, והוא פירש מהאשה והשי"ת הודה לו. (קהלת ו כו)

רמ"ע מפאנו:

וה' פקד את שרה וגו', יתרון הכשר חכמה רמז לה הא-ל יתברך לאשת חיל הלזו שתזכה לבנות את בית ישראל במה שנתמעטה עצמה לרצונה כמו שבארנו, והיא ראשונה לשבע נביאות שכלן מתאימות בהמשך זמנן לשבע מדות ההנהגה העליונה אחת אל אחת על הסדר. שרה בחסד לאברהם, אשת חבר כחבר. מרים בגבורה שבלידתה התחיל מרירות השעבוד... (מאמר אם כל חי חלק ב סימן א, וראה שם עוד)

מהר"ל:

ותהר האשה - אמר רב יהודה בר ביזנא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקא של חוה. יש לך לדעת, כי האדם אשר ברא השי"ת הוא משלמות הצורה שבנמצאות התחתונים, לא ימשוך אחריו פחיתות וחסרון, ולא היה בתחילת בריאת האדם להיות לו שום צער בעולם ולא בפרנסה שלו, כי אם אחר החטא, כדכתיב בקרא: ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה וגו'. ולפיכך הנשים הצדקניות לא היו בפתקא של חוה, מפני שהם תחת סדר המציאות אשר אין שם רע, ובשביל זה יולדות שלא בצער בכלל, ובפרט כאשר הולידה את משה שהוא עיקר מציאות העולם, לא היה ראוי שיהיה צער בשביל לידה זאת.

ועוד יש לך לדעת שהעליונים שלא בצער, כי בהם אין הצורה מוטבעת בחומר, והצדיקים בעבור שאינם נוטים אחר החומר אשר בו החטא ויצר הרע, רק נוטים אל הצורה, לכך אין מקבלים צער, ותמשך הנהגתם אחר הצורה שאין בה צער. ולפיכך כאשר הולידה את משה שבו שלימות הצורה יותר מכל האדם, לא היה לאמו צער לידה. (גבורות ה' פרק טז)

וישב על הבאר - מיצחק ויעקב למד. דע כי האשה נקראת באר, דכתיב "שתה מים מבארך", והבאר ניתנה לישראל בזכות מרים, מזה תלמד שהבאר דבר השייך לאשה. וזה כי הבאר נובעת מלמטה למעלה, וכל שאר דברים באים מלמעלה למטה. והוא דמיון האשה שהיא משתוקקת לבעל השתוקקות של עילוי, כי האיש יותר במעלה בערך האשה, והיא משתוקקת להתעלות בבעלה. ולכך נזדווגו לאלו זיווגם על הבאר, כי המקום גורם לדברים הרבה, והבן.

וצריך לתת טעם למה לא נתחתן משה בזרע הקדש, ודבר זה היה סבה שלא היו בני משה במדרגת בני אהרן, ומזה למדו רז"ל שצריך להדבק במשפחה מיוחסת. הנה משה היה שקול נגד כל ישראל, בעבור שהוא הצורה המשלימה כל ישראל. ומפני שכל אשה עזר לאיש ובת גילו, לא יתכן שתהיה זו אחת מס' רבוא, שהוא לבד שקול נגד ס' רבוא. אבל הגרים שהם חוץ לישראל, אם נפש הגיורת זכה אז ראויה למשה, שגם הוא נבדל מישראל כמוה... (שם פרק יט)

ומה שאמרו בשביל נשים צדקניות שבדור נגאלו, הוא רמז נפלא מאד מאד. כי כאשר היו הנשים משתוקקות מאד אל בעליהן, היו יולדות בנים ראוים לחירות, דאמרינן בפרק ואלו מותרין, אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יוחנן, כל אדם שאשתו תובעת אותו הוויין ליה בנים, שאפילו בדורו של משה לא היו, שנאמר "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים" וגו'. ביאור דבר זה: כאשר האשה תובעת אותו, אז האשה מתדבקת בבעלה שיש לו צורה, ולאשה מדת חומרי, והנה מתדבק החומר בצורה, ומשלמת האשה עצמה בצורה, ולפיכך הוויין ליה בנים נבונים שנמשכים אחר הצורה וראויים לבני חורין, כי השעבוד הוא לחומר, והצורה בת חורין, וכן מה שאמר שהיו מכירים את בוראם שאמרו זה א-לי ואנוהו, הכל נמשך מפני שלא היתה להם פתיות וסכלות החומר.

ומה שאמרו ונזקקין בין המשפתים, הכל הוא שהיו מחבבות בעליהן עד שהיו מזדווגין להם כשאפשר, והיה להם התאחדות הגמור שיש לזיווג, וזה נקרא בין המשפתים, ששם מתחברים ומתאחדים הגבולים. ועל ידי ההתאחדות הגמור שיש לזיווג התדבקות האשה בבעלה, הבן הנולד אינו חמרי רק צורה, כי מתחבר החומר בצורה... והאחדות הוא ענין אלקי, כי אחדות שייך לענין נבדל מגשם, ולפיכך כאשר יתאחדו באחדות גמורה חבורם ענין אלקי.

וכאשר תבין דברי חכמה תבין כמה גדולים דברי חכמים. והוא סוד נסתר שיש בשם איש יו"ד, ובאשה ה"א, ובהתחברות יש כאן שם י-ה, ומזה תראה כי התחברם באחדות גמורה יש בהם מעלה קדושה אלקית... (שם פרק מג)

ואמר ר' יהושע בן לוי, נשים חייבות בד' כוסות, שאף הן היו באותו הנס. פירוש שהיתה להן יציאת מצרים כמו לאנשים. ואם תאמר בישיבת סוכה גם כן לחייבו משום שהיו בנס של סוכה? אין זה קשיא, שהמלך יכול לפטור מי שירצה, אבל מצוות דרבנן, דקבלנו אנחנו ד' כוסות בשביל נס הגאולה, אין חילוק בין אנשים ונשים, שכולם היו באותו הנס...

ועוד דכל מצוה דרבנן תלויה בלאו דלא תסור, וכאשר מקיים מצות ד' כוסות מקיים מצות לא תסור, שזהו עיקר המצוה, ולא שייך באיסור דלא תסור מצות עשה שהזמן גרמא, כי זה מצות לא תעשה... (שם פרק מח)

ולפיכך כל מצוות לא תעשה מחויבות בהן הנשים כמו האנשים, אף כי מדרגתן חמרית, כי מצות לא תעשה מצד החומר גם כן, ואילו המצות עשה שהזמן גרמא פטורין מהם הנשים, כי מצות עשה המצוה מצד הצורה, כי הצורה היא שלימות האדם והשלמתו הוא מצד מצות עשה... (תפארת ישראל פרק ד)

כה תאמר לבית יעקב - במדרש: אלו הנשים, ולמה לנשים תחילה, שהן מזורזות במצוות. דבר אחר שהם מנהיגים את בניהם לתלמוד תורה... באור מדרש זה, שהשי"ת נוהג עם כל אחד כראוי, ולפיכך הנשים שנקראו בית בכל מקום, כתיב תאמר בלשון רכה, שלא יאמר להם דקדוקי דברים, ולנשים תחילה, מפני שהן ראויות לקבלה יותר מן האנשים, כי הקרוב אל החומר הוא מקבל, כי החומר מוכן לקבלה, והנשים הם חמריות ביותר, ולכך מוכנות אל הקבלה. ובשביל זה סדר הענין נותן, כי אשר ממהר אל הקבלה הוא קודם למי שמאחר, ולכך הקדים הנשים, וזה שאמר שהן מזרזות במצוות, דהיינו שמקבלות המצוות עליהן.

דבר אחר בשביל שהנשים התחלה לתורה, ועם שאינן בני תורה, הן התחלה לתורה, שמוליכות את בניהן לתורה. והרמז בזה, כי האשה הכנה לתורה, כי היא נותנת לבן את החומר, וכאשר תתן לו חומר טוב הוא בעל תורה ושכל זך, וכל הכנה קודמת, ולפיכך הקדים הנשים.

ואמר ר' תחליפא שראוי להקדים הנשים, כי הגזירה והציווי שבא מהשי"ת לאדם המקבל דבר, זהו הברית והחיבור שיש להשי"ת עם האדם אשר מקבל הגזירה, ומפני שהאיש יותר ראוי לברית וחיבור עם השי"ת מאשר האשה, שהיא חמרית, ואין המדרגה של הנקבה כמו הזכר, לפיכך נצטוה אדם תחלה, לפי שמדרגתו קרובה אל השי"ת, ומפני כך קלקלה האשה, כי החיבור שלה חסר, וכאשר החיבור חסר יבא מזה קלקול, שיוסר החיבור. ודבר זה היה דוקא אל האדם, כי לא היה מקבל החיבור בשלמות כמו ישראל, ולפיכך אצל האדם היה החיבור לפי המדרגה, קודם האיש ואחר כך האשה, הכל לפי המדרגה של כל אחד. אבל ישראל שהיתה להם תורה שלמה היה החיבור שלהם שלם, ולכך ראוי שיהיה הציווי לאשה תחלה במתן תורה, שדבר זה היה החיבור בשלמות, כי האשה שאינה כל כך המדרגה תקבל הגזירה הרי החיבור בשלמות, ואחר כך נצטוה האיש בחיבור ומדרגה יותר מן האשה... (שם פרק כח)

ובדבור לא תחמוד בואתחנן התחיל לא תחמוד אשת רעך וגו', כי משנה תורה שהוא ביאור התורה הוא יותר קרוב אל המקבל שהוא האדם, ויותר קרוב לאדם היא האשה, שהאדם מתחבר אל האשה, ומפני כך דברות אחרונות מקדימות מה שקרוב לאדם מצד האנושיות שבו. אבל בדברות הראשונות מקדים ביתו, כי כך הוא מצד מעלת האדם, שהוא השכל, שצריך קודם לבית ואחר כך ישא אשה... ומפני כך מבדיל בין האשה ושאר הקנינים, שכתב לא תחמד ולא תתאוה, כי הבדל גדול יש ביניהם, כי האשה מתחברת לגמרי עם האדם והיא השלמתו, ושאר דברים הם קנינים בלבד. (שם פרק מה)

וכנגד התיקון השלישי היא האשה, אמר, שאל ירבה שיחה עם האשה, אם ירצה שיהיה ביתו קדוש כראוי, ובודאי על אשתו אמרו, שהרי באו לתקן ביתו של אדם, ומפני שהאשה עקרת הבית, שעליה כל ענין הבית עומד, הוצרכו לתקן ולומר אל תרבה שיחה עם האשה, אף על עסקי הבית שלא לצורך, קל וחומר עם אשת חברו. אם כן בזה אמרו לך חכמים, כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו, כי הוא נוטה ונמשך אחר מציאות שהיא חסרה, שדבק בה ההעדר שהוא רע, וכמו שאמרנו למעלה בהקדמה, כיון שנבראה אשה נברא עמה שטן, שהרי מבראשית עד שנבראה האשה לא כתיב סמ"ך. ופירוש ענין זה, כי האשה יותר חמרית מן האיש, כי האיש נחשב במדרגת צורה, וכיוון שהאשה יותר חמרית נברא השטן עמה, שהשטן הוא מלאך המות, הוא הכח אשר ממנו העדר של הנבראים, כי ההעדר נמשך אחרי החומר... ואין זה פחיתות באשה עצמה כלל, רק כי דבר זה שהאדם יורד ממדרגתו להיות נמשך אחר האשה בריבוי שיחה, הנה הוא נוטה ממציאות אל ההעדר, ודבר זה חסרון ורעה אצלו.

ובשביל זה לא בא התנא למעט אהבת האיש לאשה, דודאי יש לאהב אשתו כגופו, רק ממה שיש לו ריבוי שיחה עם האשה הוא יורד ממדרגתו של זכר ונמשך אחר החומר. ואמרו ובוטל מדברי תורה - כי האשה חמרית ואין לה חכמה רק בפלך, לפיכך המרבה שיחה עם האשה מבטל מדברי תורה, כאשר הוא פונה לשיחת האשה החמרית, שהוא היפך דברי תורה, ואין זה דומה לפונה לשיחת חולין, שאין דבר זה מבטל אותו מדברי תורה, ותיכף כשפוסק מדבר זה חוזר אל התורה, אבל השיחה עם האשה, בזה הוא פונה אל האשה החמרית ומתדבק בה, כי האדם מתדבק באשה, ודבר זה נחשב הסרה לגמרי מן התורה, וסופו יורש גיהנם, שאין גיהנם רק העדר המציאות, אף שהאשה חלקה בגן עדן, המרבה שיחה או ההולך אחר עצת אשתו ונמשך אחר האשה בעלת החומר שהוא בעל העדר, ראוי שיפול בגיהנם שהוא העדר גמור. אבל במה שהאשה עקרת הבית בזה הצד אין דבק בה ההעדר, ואדרבא, האשה יסוד הבית, ויש ללכת אחר עצתה, אבל בשאר מילי, שאין האשה עיקר בהם, אם האיש עולה אחר עצתה, הנה נמשך אחר ההעדר, אבל בעסקי העולם הזה יש לו ללכת אחר עצת אשתו, שהם עסקים גשמיים והאשה עיקר בזה, רק במילי דשמיא, שבהם האיש צורה והאשה בעלת חומר דבק בה ההעדר, אם הולך אחר עצתה נופל בהעדר וגיהנם... (דרך חיים פרק א משנה ה)

ומפני שהנקבה נוטה לכח החמרי כידוע, והדברים הנבדלים אינם אצלה בשלמות, לכך נחסרה הנקבה מערך הזכר שני שקלים, ונשארה ג' שקלים לקטנה, או ל' לגדולה, כי יש לה ב' כחות הגוף, והכח החמישי שיש בו שתי בחינות כמו שהתבאר... (שם פרק ב משנה ט)

כי אלו ג' מצוות נתן השי"ת לאשה להשלים החסרון שלה, מה שאינה בשלמות כמו הזכר, כי האדם יש בו ג' דברים, השכל, והנפש והגוף, ואצל האשה כל אלו הג' אינם בשלמות כמו בזכר, והדלקת הנר היא תיקון השכל שבאדם, כי ידוע שהשכל דומה לנר המאיר, וטהרת האשה מדם נידותה גם כן טהרת הנפש, כי הדם הוא הנפש, וכאשר מיטהרת במצוה אלקית נפשה טהורה, וחלה דומה לגוף האדם, כי גוף האדם כמו עיסה מעורבת, וכאשר האדם מפריש חלה שהיא מצוה אלקית קדושה, אז החלה תיקון האשה בגופה עד שיש קדושה עליה גם כן... (אור חדש הקדמה)

משתה נשים - שראוי לנשים, שאין ראוי לנשים ריבוי יין... גם לר' חנינא לשון זה מורה על המיתה שהוא ההעדר, כי ההעדר מתחיל לשלוט בקצת, ונמשך אל אחר, אחר שכבר התחיל, ולפיכך בחוה אשת אדם שלט ההעדר הוא המיתה כאשר אכלה מעץ הדעת, וממנה נמשכה המיתה לאישה, לכך כתיב ותתן גם לאישה, וכאן רמז שכפי שנגזרה על אביה נבוכדנצר המיתה, כן על בתו ושתי, שאחרי המיתה נמשך ההעדר הגמור...

עוד אמר גם - שגם היא הראתה להם כל יום אוצר אחר, כאחשורוש, ואין דבר זה ראוי לאשה, כי ראוי שתהיה נגררת אחר בעלה, ולא היה ראוי למלכה להראות חשיבות מיוחדת בפני עצמה, רק תהיה טפלה למלך, וזה גרם שתמרוד בבעלה. ותהרג. ומפני שנחלקה מבעלה נחשבה לאומת כשדיים ולא ממדי, ולפיכך שלח אחשורוש באגרות להיות כל איש שורר בביתו וכו', שלא יהיה כמו בושתי שנחלקה מבעלה, ולכן מרדה.

בית המלכות - במדרש: אמר ר' אבא רוצה אשה בסדינים המצוירים מלאכול עגלים מפוטמים, לכך לא שיבח סעודת ושתי בריבוי אכילה ושתיה, רק שישבו במקום נאה ומצויר, ודבר זה הנאה להן ביותר, כי האשה גובר בה כח המדמה, והדברים המצוירים הם לכח המדמה, והנאה לאשה מהם ביותר.

ומי שאמר שלא הזמינה את אשתו של ממוכן סבר, כי הבושה שנעשתה לאשתו יותר נחשבת צער לאדם, כי על צערו ובושתו האדם מוחל, אבל על הבושה שנעשתה לאשתו אינו מוחל, ואינו יכול לוותר על זה.

כי יצא דבר המלכה - שאמרה לו דברי טעם, שאיש מחזר אחרי אשתו, ואין האשה מחזירה על בעלה, וכך אמרו חכמים, וזה מפני שהאשה נלקחה מצלעותיו, ובזה נעשה האיש חסר כאשר הוא בלא אשה, וכל מי שחסר דבר הוא מחזיר אחר דבר שהוא השלמתו. אבל האשה אינה חסרה, אף כי יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא (כתובות פ"ו), דבר זה הוא מפני שהאיש יותר חשוב, ורוצה האשה להדבק באיש שהוא חשוב, אבל לענין חזרה, האיש נקרא חסר כאשר אין לו אשה. ואמרו רז"ל (קדושין ב'), בעל אבדה מחזיר אחר אבדתו, ואף שכבר נשאה, מכל מקום כאשר אין האשה אצלו, הבעל הוא גם כן חסר, וצריך לחזור אחריה. ואם סתם אדם שאינם חשובים אין האשה מקפדת על זה ונגררת אחר הבעל, נשי השרים חשובות הן ומקפידות, ויאמרו שאין זה מהראוי שתהיה האשה נגררת אחר האיש.

לו לבת - ולמה לא כתב לאשה? ויש לך לדעת כאשר ישא אשה לשם שמים, אז האשה נחשבת לו כאילו ילדה, ומפני שהיתה אסתר זוג אל מרדכי מאת השי"ת, לפיכך כתב בה לשון בת. וכן דרשו חז"ל בסוטה י"ב: כל הנושא אשה לשם שמים כאילו ילדה. ופירוש זה, כי השי"ת לקח האשה מן האיש, ואין לך תולדה למעלה מזה. ועוד שאמרו במסכת סנהדרין (כ"ב), האשה גולם כלי עץ, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. כלומר, שהאשה רק במדרגת החומר, והאיש נחשב כמו צורה לה, ואין לך חיבור כמו חיבור צורה לחומר שהם דבר אחד לגמרי, כי החומר אין מציאותו בפועל, ואם כן על ידי האיש נמצאת האשה בפועל, ולכך נחשבת כאילו ילדה האיש והוציאה לפועל, ודווקא אם הוא לשם שמים, אבל אם לתאוותו הרי האיש חמרי בעצמו, ואיך יחשב צורה לאשה?

...וכנגד זה האשה נקנית בג' דברים, בכסף, בשטר ובביאה (קדושין ב'), כי האיש מתדבק באשה, והדביקות הוא בג' פנים, בכסף בשביל שהאשה מקבלת הנאת כסף ומתחברת אליו, והשטר שהוא לשון כח, מלשון שופטים ושוטרים, שהוא לשון כח באיש כאשר הוא מתחבר ומושל באשה, ובביאה שהוא חיבור האיש עם האשה, והאשה מתחברת לבעלה, כי הביאה היא לשניהם... (אור חדש)

ובפרק קמא דברכות... אמר ר' יוסי בר חנינא, מכאן שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש... פירוש, לפי שעליה מוטלים צרכי הבית ומדקדקת אחר האורחים הבאים אל הבית, והאשה תקרא בית, ולכך נותנת דעתה על האורחים הבאים אל הבית... (נתיב התורה פרק יא)

כי השלום הוא שלמות, וכאשר הדבר שלם בעצמו, אז השטן אשר כוחו על ההעדר והחסרון אינו יכול לו, כי הכח הזה הוא מצד ההעדר הדבק בנבראים, ואליו נמשך כח זה, הוא השטן. ומטעם זה השטן נברא עם האשה, כי האשה אינה בריאה שלמה רק בריאה חסרה... (נתיב השלום פרק א)

...ועוד ראוי למי שמקדש עצמו בשעת תשמיש שיהיו בניו זכרים, כי הזכר מעלת מדרגתו נסתר וצנוע ביותר, ואז הוא מגיע עד המדרגה הנסתרת אשר בא משם הזכר, כי הזכר בא ממדרגה נסתרת עליונה, אבל האשה לפי שפלותה אינה באה ממקום נסתר עליון, ולכן זכר בגימטריא ברכה, אבל הנקבה הפך זה, שלשון נקבה כמו ויקב את השם, שהוא קללה, והוא לשון נקבה שכרך עלי, שהוא לשון מפורש, שהמפורש אינו סמוי, ולכך הוא לשון קללה גם כן. ומפני כך אמרו, י' קבין שיחה ירדו לעולם, ט' נטלו נשים, וכל זה מפני שהדבור מוציא הכל אל הגלוי, וזה שייך באשה שאין לה מעלה העליונה הנסתרת. ועוד אמרו על האשה שהיא יצאנית והזכר כובש אותה, וכל זה מפני שהאשה יש לה מדרגה פחותה קרובה אל הגלוי, והזכר הוא כמו צורה כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית... (נתיב הצניעות פרק א)

ולפיכך נשים פסולות מן העדות, אפילו היא מרים הנביאה, אף על גב שהיא נאמנת בכל דבריה, אין מדרגת העדות לנשים, שהאשה אינה עיקר המציאות, רק האיש עיקר המציאות, והאשה היא מציאות חסרה ומפני כך היא פסולה לעדות, שהעד מעיד על אמיתת המציאות, ועוד כי האשה מדרגתה חמרית, ואין לחומר מציאות בפועל לגמרי, וכן עבדים וכן עם הארץ אשר מן הדין הוא פסול לעדות, רק שלא יהיה כל אחד ואחד בונה במה לעצמו... (נתיב דרך ארץ פרק א)

אמר ליה רב לר' חייא נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנשתא ובאתנויי גברייהו לבי רבנן ונטרן לגברייהו עד דאתי מבי רבנן. הנה מבואר נגלה, כי יש לשאול למה ועל מה גדולה ההבטחה שהבטיח לנשים, ואם שכר הנשים גדול בשביל שמסייעים לבניהם ולבעליהם לתורתם, כל שכן היה ראוי להיות יותר גדול שכר אנשים הלומדים אותה. אמנם יש לך להבין זה ממה שאמר הכתוב שהביא נשים שאננות, כי האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלו, בכן אינם מוכנים גם כן כל כך אל השאנן והמנוחה, הוא העולם הבא, שהוא המנוחה בעצמו, אבל הנשים ראויים ומוכנים לה מצד עצמם שאינם בני פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה יותר מן האנשים מצד השאנן ושלוה אשר המה מוכנים לו, כי זהו חלק הנשים וראויות לזה ביותר, ובמעט הסיוע שמסייעים לתורה שכרם גדול מאד...

ועוד היה ראוי להקדימם בשהם ההתחלה לתורה. כי מן זריעת האשה נוצר גוף ובשר של הילד, כדאיתא בנדה ל"א, בענין חלוקת הג' שותפין, וידוע שהגוף הוא הוא התחלה וההכנה לקבל השכל בשהוא חומר זך ודק, ואי אפשר זולת התחלה זאת מצד בני אדם, בכן הנשים כשהם צדקניות הם הם ההתחלה להוליד בן זכות החומר שיהיה מוכן לקבלת שכל התורה. וזהו באקרויי בנייהו לבי כנשתא, שהן המוליכות ומכינות הבנים לכך, וכן באתנויי גברייהו וגו', רוצה לומר כי בהיותה חומר מוכן לכך אזי מתאחדת ומתקשרת בתורה לגמרי בהשתוקקות היותר נפלא, עד שמתוך כך מתנויי גברייהו וגם מנטרי להן וכו', שבהשתוקקות רב מצפין ומשתוקקין לבעליהן בעלי התורה עד דאתי מבי רבנן, ומצד החבור ודביקות היותר גדול שיש להם בתורה מצד הכנתם מתאחדין עמם לגמרי. והוא מה שאמר התם דפלגינן בהדייהו כי הם מתאחדים עמנו לגמרי... (דרשה על התורה)

זו אשה רעה, פירוש כי המות אינו רק העדר בלבד, אבל האשה שהיא אדם שכלי והיא רע, וזהו יותר ממה ששולט עליו המות, שלא יבא המות רק בטבע ובהנהגות העולם שדבק באדם ההעדר, וזהו מצד החומרי, אבל האשה שהיא אדם שכלי ובא ממנה הרע בדבר שהוא מצד השכלי הוא יותר רע, ולפיכך אמר בסמוך גם כן שהאשה רעה קשה מן הגיהנם, כי רעת האשה שהיא מצד השכל דבר זה קשה מן המות, שאין זה בא מצד השכל. ויש לך לדעת כי האשה יש לה יחוס אל המות וגם אל הגיהנם, ודבר זה בארנו במסכת אבות אצל כל המרבה שיחה עם האשה... כי דבק באשה ההעדר שהוא המיתה וכן הגיהנם, ומפני כי האשה מתיחסת בעצמה אל הגיהנם ואל המיתה, ויש בה השכל, ולכך הרע אשר דבק בה הוא קשה מן המות ומן הגיהנם...

מקשטא ליה וכו', לפי שאם לא מקשטא ליה תכא, רק היתה באה עמו במריבה תמיד, כיון שהזכר מושל על הנקבה היה גם כן מושל עליה ומצער אותה, עד שהיה מכניע אותה, אבל בשביל שמקשטא לי התכא והיא מתקרבת אליו זמן מה, נחה דעתו ממנה, ואחר שנחה דעתו בה היא מצערת לו, דבר זה בודאי צער מאד... ומי שסבר מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גביה, ורוצה לומר שאינה רוצה להתחבר עמו כמו שראוי לאשה להתחבר בבעלה, ודבר זה רע מאלו היתה מקשטא ליה פומא, היינו לזלזל אותו, ודבר זה מבטל מה שמקשטא ליה תכא, שהרי היא מזלזלת אותו, והיה גם כן האיש מרחק אותה, אבל האשה הרעה אין מזלזלת אותו, רק שאינה רוצה להתחבר עמו כראוי, וכיון שמקשטא ליה תכא דעתו קרוב אליה והיא תכף ומיד סרה מעמו, וזו אשה רעה, כי הפירוד הזה מפני שהוא מתוך קירוב הוא יותר רע... (חידושי אגדות יבמות ס"ב ב, וראה עוד ערך איש-אשה)

ואמר אשה פרושה ומכות פרושין, כי סתם אשה במה שהיא חמרית אין במנהג שלה להיות פרושה מן המותר לה, כי הפורש מדבר שהוא מותר לו מדה זאת הוא פרישה מן הגשמיות לגמרי, ואין זה במדת האשה, כי היא חמרית, ולכך אין רגיל שיהיה פרישות לה, ואם ימצא בה פרישות היא עושה בשביל שיחזיקו אותה צדקת, וזהו לטובתה ולהנאתה... (שם סוטה כא ב)

בתולה ציילנית ואלמנה שובבת וכו', נראה דפירוש אלמנה שובבת, שהיא שבה אל ה' ותמיד היא מדברת מן התשובה, מפני שכל מעשיה אינם באמת כמו שנבאר לקמן, כי הנשים לפי חולשת דעתם אין מעשיהם כל כך באמיתיות כמו שהוא לאיש שהוא בעל מעשים. ועוד כי בתולה שאין לה בעל ואין לה חשיבות, עושה דבר זה שתהיה נחשבת בין הבריות... כל אלו מבלי עולם, כל דבר שאין מציאות לו באמת הוא כליון לעולם. וזה כאשר רואים את הבתולה שהיא ציילנית, סבורים שמעשיה טובים ונמשכים אחריה לעשות גם כן, ואין זה דבר עיקר שיש לו יסוד קיים, וכל דבר כמו זה גורם שהעולם נחשב גם כן שאין לו יסוד ועיקר, וזה כליון לעולם, וכן האלמנה שובבת סבורים שמעשיה ישרים ונמשכים לעשות כמו מעשיה, והם דברי שקרים מזויפים...

יראת חטא מבתולה וכו', פירוש שהבתולה מוכנה ליראת חטא, לפי שאין לה הרהור כמו האיש, לכך מוכנת אל יראת חטא, ולאפוקי האיש אינו מוכן אל יראת חטא כל כך, וכן קבול שכר מאלמנה, שהאלמנה אוהבת לעשות המצוה, כמו שהאשה בטבע נבראת מוכנת לעבוד את אישה ולשמוע אל קול אישה, כך היא אוהבת לשמוע אל השי"ת ולעבוד ביראה, ולכך אמר כי למדנו קבול שכר מאלמנה. ודוקא אמר מבתולה והאלמנה, כי כאשר יש לה בעל דרך האשה להיות נמשכת אחר בעלה בכל דבר... (שם שם כב א)

עשרה קבין שיחה וכו', ידוע כי הנשים מדברות הרבה, ודבר זה להם, שכל אשר יש לו מדריגה עליונה יותר הוא פנימי ולא חיצוני, ולכך אינו מרבה דברים כמו הכסיל שהוא מרבה דברים, כי החכמה שמדריגתה עליונה פנימית, ולכך החכם אינו מרבה דברים... (שם קידושין מט ב)

...וסמך אחר מאמר זה שיהיה נזהר בכבוד אשתו, שכשם שנקרא דל כאשר אין הפרנסה בבית, וכן להפך, כאשר הבית הוא בכבוד, והיינו אשתו שהיא נקראת ביתו, מקבל ביתו הכבוד לגמרי עד שנאמר עליו "הון ועושר בביתו". והטעם שהעושר תלוי באשה, כי העושר הוא ברכה, וכל ברכה צריך שיהיה כאן מקבל, והאשה היא מקבל. ולכך אמרו (יבמות ס"ב) השורה בלא אשה שורה בלא ברכה, שנאמר להניח ברכה אל ביתך וגו', וכאשר האשה היא עטרת בעלה על ידי שמכבדה, וכאשר נחשבת עטרת בעלה שהיא הכבוד, מביאה הכבוד לגמרי, הוא העושר שנקרא כבוד, שנאמר (בראשית ל"א) ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה... אבל האשה בעצמה שהיא נוהגת עצמה בכבוד אין שייך בה דבר זה, כי אין האשה בעלת ברכה, רק הזכר ולא הנקיבה, כי זכר במספר ברכה. ואומרו אין פרי האשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש (ברכות נ"א ב'), רק שהאשה מוכנת לקבלה על ידי האיש, באשר האשה כלי מוכן לקבל... (שם בבא מציעא נח ב, וראה עוד איש-אשה)

...שהגסות מתייחס אל החמרי, ולכך אמרו סתם נשם שחצניות, מפני שכל אשה היא בעלת חומר, וכך החנופה גם כן מדה גשמית... (שם סנהדרין כד א)

נשים מצויות בכשפים, מפני כי הכשפים מצליח בידם, כי הכשפים הוא שנוי הסדר, ואל זה הנשים מוכנות ביותר, כי האיש הוא עיקר העולם, והאשה היא יוצא בדבר מה מן עיקר העולם, כי האיש הוא העיקר, ולפיכך הנשים מצויות בכשפים, היא היציאה מסדר העולם, והבן זה... (שם סז א)

...אבל הנקבה אדרבה פרנסה שלה מצד שהיא חסרה ומשתוקקת אל השלמה ומשלים אותה השי"ת בפרנסה, ולפיכך נקראת נקיבה שהיא חפיצה ומשתוקקת אל ההשלמה, וזהו לשון נקיבה מלשון "נקבה שכרך עלי", כלומר שהנקבה מבקשה השלמה מפני חסרונה...

מי מחזיר על מי וכו', פירוש אף על פי שאמרנו כי הנקבה מקבלת השלמה מן האיש, הרבה דברים הם חסרים ואינם מקבלים השלמה, ולפיכך אין הנקבה מחזרת אחר האיש, אבל הזכר מחזיר אחר הנקבה, כי הזכר חסר מן הנקבה, ונחשב הנקבה אבידה אל הזכר, ולפיכך מחזיר הזכר על הנקבה. אבל הנקבה אם אין לה הזכר לא נחשב רק שאין לה השלמה, וכמה דברים שאין לה השלמה, כי ההשלמה היא מעלה נוספת על מה שהיה קודם, לכך לא נקרא זה אבידה, רק אל הזכר נקרא אבידה שחסר משלו...

וכן מה שאמר בכאן כי האיש נוח לרצות והאשה אין נוחה לרצות, מפני כי מין האדם נברא מן האדמה, ואין דבר זה קשה כלל, אבל האשה בריאתה מן העצם, דהיינו המין גם כן, ואמרו בשביל זה כי האשה נבראת מן העצם הוא דבר מופלג, לפי ענין השכל מתייחס מין האדם אל האדמה, וכך נבראת האשה שהיא המין מן העצם, ובזה נדע כי השכל מחייב האשה מן העצם, כי האשה נחשבת נושא אל האיש, ונקראת האשה בית לאיש, והבית הוא בנין חזק, לכך אמר הכתוב זה עצם מעצמי, ומפני זה האיש נוח לרצות והאשה קשה לרצות... (שם נדה לא א)

מלמד שנתן בינה יתרה באשה וכו'. פירוש דבר זה, כי השכל היולאני נתן השי"ת לאשה מצד שהאשה היא מוכנת לזה ביותר, כי האיש יש לו שכל וחכמה ביותר, הוא השכל הנבדל, אבל שכל היולאני מוכנת האשה לקבל ביותר, וכך אמרו בפרק הזהב (ב"מ נ"ט א') אתתך גוצא גחון ותלחש לה, ומוקי ליה לחד לישנא במילי דביתא, ולחד לישנא במילי דעלמא, והיינו כי האשה חכמה שלה מצד שכל היולאני שייך לה יותר מן האיש, ולכך אמרו שם במילי דשמיא אל ילך אחר עצת אשתו, כי אין האשה שייך לה חכמה, כי חכמה זאת אינה רק מכח שכל הנבדל. אמנם כי יש לך להבין מאד את שרמזו חכמים בזה שאמרו שנתן באשה בינה יתרה, ודבר זה נרמז בלשון ויבן, כי היא משלמת הבנין אל האיש, ומצד הזה שייך לה חכמה, כי ההשלמה ראוי לזה, ומכל מקום מדריגת האיש שיש לו שכל הנבדל, והבן זה. (שם מה ב)

של"ה:

...ובמסכת ברכות פרק היה קורא, גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי וגו' א"ל רב לר' חייא נשים במה זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בבי רבנן, ונטרי לגברייהו מבי רבנן. ויען כי טבע הנשים רכות, על כן החיוב מוטל על נשים ללבוש כלי גבר רוצה לומר להיות לה אביר לב ולהוכיח בשבט מוסר ולהכות אותו הכאות בטוב גם כי ישוע ויזעק לבלתי שמוע אליו עד שיסור מדרך הרע וילך בדרך הטוב והישר... (שער האותיות אות ד, וראה עוד ערך חנוך)

הצדקה שעושות הנשים רצויות להקב"ה יותר מהצדקה שהאנשים עושים, משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבת ריפתא לעניים ומקרבא הנייתה... אבל מכל מקום אם ידעה שלא ניחא ליה לבעלה אין לה ליתן בלא רשותו, והמקבל ממנה הרי זה גזל, אבל בסתמא מקבלין מהן דבר מועט, דאמרינן מסתמא אין הבעל מקפיד על דבר מועט כזה... (מסכת מגילה עמוד הצדקה)

כלי יקר:

שלש מאות אמה - יש כאן הרבה פעמים מספר ט"ו, לומר שנחתם גזר דינם על הזנות שפוגם בשם י-ה, שהוא בין איש לאשה, ויוצא מהם אש, כמו שאמרו, ברותחין נדונו... ולכן אמר אשתך כגפן בסגול, שצריכין להיות ג' שותפין באדם עם הקב"ה, ולכן היו ט"ו מעלות מעזרת נשים לעזרת ישראל. (בראשית ו טו)

חיי שרה - ובאברהם הוסיף "אשר חי", שבאשה יש ימי צער, ורשות בעלה עליה... (שם כג א)

אותה הוכחת - כי האדם נבדק ביחסו לכסף וזהב, וזה שאמרו חז"ל כלה שעיניה יפות אין גופה צריך בדיקה, פירוש המצוינת בעין טובה כל מידותיה טובות. (שם כד יד)

שלשה עדרי צאן - רמז לשלשה שנזדמנה להם אשה על פי הבאר, כי האשה נמשלה למעין חתום, ושישתמשו בבאר רק לצורך קיום המין. (שם כט ב)

הנביאה - עכשיו נתנבאה, כי גם הנשים זכו לראות פני השכינה. בתפים - שיש לנשים צער לידה, ושכינה שורה רק מתוך שמחה. (שמות טו כ)

וישמע יתרו - שמע מלחמת עמלק, והביא את אשתו להזדווג לו, כדי שלא יאבד גם כן במלחמת עמלק. ולר' אליעזר המודעי הביאם מפני מתן תורה, שאינו נכון שידור בלא אשה ובנים. ולר' אליעזר קריעת ים סוף שמע, ואמרו חז"ל שקשה לזווגם כקריעת ים סוף הוא על זיווג שני, ואחר קריעת ים סוף אמר שאפשר להחזיר את צפורה למשה... (שם יח א)

האנשים על הנשים - שלא רצו הנשים להביא, כדי שלא יחשדום שחטאו גם כן בעגל, והביאו על כרחן. (שם לה כב)

במראות הצובאות - לומר שכשרות הן ויכולות להבדק על ידי המים, כי לא שלטו בהן המצרים. אהל מועד - ששם נתוודעו עם בעליהן הבאים מן השדות. (שם לח ח)

וטמאה - טומאת נדות נמשכת מחטא חוה, שעל ידה הושפל האדם וניתן תחת כוכבי לכת וממשלת המערכה. והיות ובזכר זרע האשה עיקר צריך למולו בשמיני להסיר ממנו הטומאה, אבל נקבה שנוצרה מהאיש אין בה טומאה זו, כי אם הנמשכת מהחטא הקדום. (ויקרא יב א)

והענוג מאד - באיש אין העונג טבע כל כך כמו באשה. (דברים כח נד)

אור החיים:

הרבה ארבה עצבונך - אפילו בזמן שמחה. ועוד שתתאוה תמיד ואין בידה להשלים תשוקתה, ואיש ישבע בתשוקתו, והבן. ועוד חשבה להסיר מעליה עול המושל שתהיה כאלקים, נגד זה והוא ימשל בך. (בראשית ג טז)

ויאהב יעקב - לא מצד היופי, כי אם שהיתה בת זוגו. או כדעת חז"ל שתלמיד חכם צריך שתהיה לו אשה נאה מפני יצר הרע. (שם כט יח)

הסירו - אולי אין הנשים מבטלות ע"ז כדין קטן, שאינן יודעות בטיבם, כבע"ז מ"ג, או שלא דקדקו לבטל הכל... (שם לה ב)

...וכן בהלכות אישות כ"א, אשה ששברה כלים בשעת מלאכתה פטרוה מתקנת חכמים, ובלא זאת חייבת... (שמות כב ח)

כי תזריע - או: האשה שיצרה הבהמי גדול, תכוון בשעת תזריע לא לספק תאוה כי אם לוילדה למצוה, אז היא בבחינת זכר... (ויקרא יב ב)

הגר"א:

לראשך, לגרגרותיך - היו נוהגים לעשות לאשה תכשיטים לפי מעשיה, לחכמה היו עושים אחד בראש, לבעלת מעשים בצואר מהרבה חלקים, נגד הרבה מצות ומעשים. (משלי א ט)

אשת חיל - ג' נשים הן, אשת חן שהיא יפת מראה, אשה יפה שהיא יפת תואר, ואשה משכלת יראת ה', שהוא העקר... (שם יב ד)

עצים - עמי הארץ השונאים תלמידי חכמים ומקרבים עצמם לגיהנם. איש מדנים - נשותיהם השונאים אותם עוד יותר. (שם כו כא)

הכתב והקבלה:

ויקרא האדם - תחלה קודם החטא קראה בשם אשה, כי מאיש לוקחה, להיות לו לעזר במושכלות, והיו שניהם שוים בזה, לכן נקראו שניהם בשם אחד, איש ואשה, ואחר החטא אין תשוקתה למושכלות כי אם לתאות, כאמרם רוצה אשה בקב ותפלות, ונשארה לו לעזר רק לבנים לקיום המין, לכן קרא אותה בשם אחר, חוה (הגר"א)... (בראשית ג כ)

נשי למך - ...והתודה בפניהם כבחידושי הרמב"ן לפרק כל היד, שאף שנשים אינן מצוות בפריה ורביה מצוות באיסור השחתת זרע, ומפני עוון זה לקו דור המבול. (דם ד כג)

הנשים והטף - ...ונשים מחויבות ללמוד המצוות השייכות להן, כסמ"ג ברמ"א יו"ד ס"ו, ותוספות סוטה כ"א ב', ולכן חייבות בברכת התורה כבאו"ח מ"ז. (דברים ל"א י"ב)

מלבי"ם:

לא טוב - עיקר בריאת האדם היתה להיות לו קיום באיש על ידי פעולות נפשו, ומצד זה אין צורך באשה, כי על ידי מעשיו הטובים יוליד את עצמו להתעלות במעלה רוחנית, ואז נשמתו מולכת על כחות הגויה, והם הנשמה והגוף, כאיש ואשה... או בבעלי החיים אין הבדל בין אישיהם, מה שאינו כן באדם, ולכן צריך שגם בת זוגו תדמה לו לעזרו בשלמותו, או תהיה הפכו למען תכריעהו אל הטוב. ועוד: לבעלי חיים יש גבול טבעי מתי להזדווג, כי מאין בהם בחירה היו מכלים את כחותיהם בתאוותם, ורק האדם תפארתו שיתנהג על פי השכל, ותורת ה' תנחהו עם מי ומתי להזדווג, ועל כן נתייחדה לו אשתו המיוחדת. ועוד: האדם מדיני וצריך עזר בהנהגת הבית וגידול הילדים, ולא רק למשגל כבבעלי החיים, ועל כן ברא את חוה מצלעותיו שתדמה לו בטבעה, ותהיה מיוחדת לו... (בראשית ב יח)

לא מצא עזר כנגדו - מצא מבעלי החיים עזר לדבר אחד, אבל לא עזר כולל כנגדו, כבאשה. (שם שם כ)

ויבן - נתן בה בינה, כי רצה שהאדם ישתמש רק בשכל העיוני, וחוה בשכל המעשי. יקרא אשה - כי איש אינו שם העצם כמו אדם, גמל, שפן וכו', שאינו משתנה מזכר לנקבה, אלא הוא תואר על הגדלות, על שם ישותו, כמו פר, כבש, לביא, שהם על שם הגודל או הצמר וכדומה, ובאלו יש שם מיוחד לנקבה. (שם שם כב וכג)

אלו השלשה, אדם, אשה ונחש, מתמידים באדם עד היום. הגוף הוא האשה, שעליה מכריזים קודם יצירת הוולד, רוצה לומר בהריון מועט, בת פלוני לפלוני, רוצה לומר שהנשמה והצורה תרד לפי הכנת החומר מהטפה הזרעית. ב', כח הדמיון והמתעורר והמתאוה הם הנחשים, ונגד אלו נטע את עץ החיים, העסק בתורה ובעיון... (שם ג יט)

חוה - אחר שראה שלא השיג ממנה עזר וכל תפקידה הוא להוליד, כי אחר שהחל אדם להשתמש בשכל המעשי היה יכול לתקן את עניני הבית בעצמו. (שם שם כ)

האנשים על הנשים - כאן בניגוד לעגל הביאו הנשים כל תכשיטיהן, והאנשים באו גם כן, שאין לקחת מן הנשים בלי רשות בעליהן. (שמות לה כב)

לא יהיה כלי גבר - לתרגום וכן ללבוש עוברת אשה בלא תעשה אם לובשת ציצית ותפילין. (דברים כב ה)

טפכם נשיכם - מודיע שבשעת התקבץ כל העם ראוי שתהיה הפרדה בין כל מעמד, כמו כאן. (שם כט י)

כי גבהו - מפני רוב תכשיטיהן היו בעליהן צריכים לגזל. (ישעיה ג טז)

עטרת - חוץ ממה שמחזקת עצמותיו גם יתהלל בה ועל ידה ברבים, והמבישה - עצלה במעשיה לא רק שלא לכבוד, אלא היא כרקב ותשחית גם חלקו. (משלי יב ד)

אשה משכלת - המנהיגה הבית וההון בשכל. (שם יט יד)

רש"ר הירש:

זכר ונקבה - שניהם בקרבה שוה אל השי"ת. זכר - הזוכר ונושא את המסורת האלקית והאנושית ושומר עליה. ונקבה - קובעת ומיעדת. הנקבה מקבלת את יעודה על ידי התחברותה לזכר הבוחר ביעודו. (בראשית א כז)

פרו - ...האיש והאשה מאחדים את האציל שבהם לשם יצירת אדם... (שם שם כח)

לא טוב היות האדם - לא נאמר לא טוב לאדם היות, כי אם לא טוב היות האדם לבדו. הבריאה אינה מושלמת בלי האשה. התפקיד הגדול ביותר צריך להתחלק, אנו "האוריינטאלים" (המזרחיים) והרבניים הבננו לראשונה, כי רק על ידי האשה נהיה האדם לאדם, ורק יחדיו הם אדם. עזר כנגדו - אין כאן שום רמז לתפקיד המיני, היא עומדת כנגדו בשוויון מוחלט, מקבילה. עזר - רכוז כל הכוחות על מעשה, מלשון אצר, אסור. האשה עוזרת לאדם כנגדו - לא באותה נקודה ממש כהאיש, כי אם באותו קו, אך בנקודה אחרת. היא נוטלת חלק מתפקידי האיש, ועל ידי כך הוא יכול להתמסר לתפקידים אחרים. ויבן - שיכלל את הצלע, ולא ברא בריאה חדשה. מכאן הסבירו חז"ל שקול האשה וכן אופיה קרובים לאלה של האיש, וכן שכלה מקדים לשכל האיש, כי נבראה מהאיש ולא מאדמה. והיו לבשר אחד - בתנאי שיהיו שוב, כלפני הפרדתם, לב אחד ורוח אחת, ויעמידו את מחשבתם, רצונם וכוחותיהם לעבודת השי"ת. חיי האדם דורשים איפוא איחוד זכר ונקבה, מה שאינו כן בבעלי החיים שנבראו יחדיו ואינם זקוקים זה לזה כי אם לקיום המין, ואין להם נשואין. מכאן מובנים איסורי העריות של בן נח, עליהם להשלים זה את זה, ולשם כך נחוץ שיהיה לבני הזוג אופי שונה, ומתוך קורבה רק יחזקו את האופי המשותף שבהם לטובה או לרעה, ולא ישלימו זה את זה, בישראל אמנם טעם האיסורים עמוק יותר. (שם שם כב וכד)

האדם ואשתו - שניהם במדה שוה, ואין לחשוב כי לצעיר מותר מה שאינו נאה לבתולה. ולכן נושא האיש בגופו את האות המזהירה: התהלך לפני והיה תמים! (שם שם כה)

ואל אישך תשוקתך - בטבע האשה הוא למצא את מטרת חייה רק עם אישה, וזה יעמיס עליה שוב וויתורים. על ידי הצורך בעבודה קשה כדי להתפרנס התערער שיווי המשקל הקודם שבין האיש והאשה, ורק התורה מביאה שוב לידי שלום בין האיש והאשה, בשרתם יחד ככהנים בקודש. (שם ג טז)

כי טובות הנה - באופן חיצוני, ולא חשבו על חינוך הצאצאים. הדבר היה יכול להיות לברכה אם האלוקי שמצד האב יגבר בצאצאים, אך הסיכון גם כן גדול. (שם ו ב)

אשר לא ישמעו - ...אם כן הם אינם מדברים דברים אחדים כמקודם, כי הרוח ואופן החשיבה משתנים בין השפות. כל זמן שהאיש קרא לאשתו אשה, כפי שנברא העולם בלשון הקדש, היו המינים שוים בערכם, ולא שאדם אחד רתם את אשתו למשוך את המחרשה, והשני כורע ברך לפניה... (שם יא ז)

וערל זכר - נושא המסורת הרוחנית, הזוכר, ולא כהתרגום הגרמני, הרוצה לומר בעל הכח. לכן נפל תלמוד התורה בתפקיד האיש, ומתפקיד האשה הוא לעצב לשם כך את המקום הארצי המתאים, ועל ידי כך יתמזג האלקי בארצי ויפרח... (שם יז י)

שרה שמה - ...בתחילה היתה שרי, המורמת מעם, ועתה היא שרה, המציבה אמת-מדה. היא אינה זקוקה לאות חיצוני (כהזכר) כדי להזכיר את הברית עם ש-די המציב גבולות, כי הכרה זו מפעמת בלבה מאליה, במדת הצניעות העדינה, הממלאת אשה טהורה בישראל. יש בלבה נטיה להיכנע לכל ערך טהור ואלקי, במקום האשה והאם לא תעיז ההמוניות הזולה להראות את פניה... האב מוריש את ערכי הרוח, ואילו האשה הטהורה מורישה לבניה את ההרגשה העדינה של הנפש, ממנה אמת מידה להגינות מוסרית הולמת, אין זה מספיק להיות בן אברהם מבלי אמת המדה הקובעת ומרגישה את הראוי, שהיא ירושה מאשת החיל, כבחז"ל: הוא (אברהם) התעטר בה, השפעתה הרוחנית והמוסרית נודעת על ידי בעלה בשערים. (שם שם טו)

מלכי עמים - ...במחצית הראשונה של הפרק ראינו את הזכרים כ"זוכרים" ו"מזכירים" - כמקבלים ומוסרים את המורשת הרוחנית, ואילו כאן מראים לנו את תפקיד הנקבה, לא הוטל עליה להכריע בענינים גדולים, ואף על פי כן ייעוד גדול לאשה, היא מטביעה חותמת אנושית על כל היחסים "הקטנים" של האומות, שהשפעה כה רבה נודעת מהם. (שם שם טז)

חתן - לשון הקודש מדייקת מאד ביחסים המשפחתיים. מצד החתן נקראים הזקנים חותן וחותנת, לשון של התקשרות בתים קרובים. לגבי הכלה הם נקראים חמיה וחמותה, כי הם מקיפים אותה כחומה, והיא להם משלימה וכתר כלולות. מענין שאין בלשון הקדש מלה ליחסי המאורסים זה לזה, וגם אחר כך מציין את היחס בביטוי "כמשוש חתן על כלה". טעם הנטיה והאהדה ההדדית העמוקה שביניהם נעוץ ביחסיהם כלפי הוריהם. החתן אוהב את הכלה שהיא כתר לבית הוריו, והכלה אוהבת את חתנה, כי בו חי רוח בית הוריה ונחת רוחם. (שם יט יב)

שמע בקולה - לכל דבר שתאמר. לאשה יש בדרך כלל מבט יותר מעמיק בענינים שבאופי. (שם כא יב)

חיי שרה - זו הפעם היחידה ששנות אשה מוזכרים. הטעם הוא כנראה, כי הנשים רחוקות מהשתתפות בחיים הצבוריים, ועל כן אין שנותיהן משמשות לקביעת המאורעות... המושגים של חז"ל מנוגדים למושגים של היום... את היופי הם מייחסים לתינוק: כבת ז' ליופי, ולא לנערה... שרה לקחה את יופיה של בת השבע לגיל העשרים, ואת נקיותה של בת העשרים מחטא לקחה אתה אלי קבר... (שם כג א)

ואיש לא ידעה - כדרך נשים יהודיות היתה צניעותה באופן כזה, שאיש לא העיז להתקרב אליה, ולו אף במבט בלתי הוגן. (שם כד טז)

ותפול מעל הגמל - אינה רוצה להראות לפניו כגבירה הרוכבת בראש בני לויתה, והוא ירד לקראתה כמעריץ. היא לא עשתה זאת מתוך חשבון שכלי, כי אם מתוך הרגשה פנימית - ותפול. (שם שם סד, וראה עוד ערך איש-אשה ונשואין)

כי אחי אביה הוא - לומר שכל מה שעשה היה רק מתוך חוש משפחתי ולא משום כבוד נשים, וכן הדגיש במשה רבינו ע"ה "ויקם משה ויושיען וישק את צאנם", רק מתוך הקפדה על ניצול חולשתן לרעה, ולא יותר מזה. (שם כט יב)

כי שנואה לאה - לא כתב כי לאה השנואה, כי רוצה לומר שביחס לשניהם היתה לאה היותר שנואה. מעניין שעיקר בית ישראל יצא דווקא מאשה זו, שברגשי נחיתותה התמסרה ביתר להט לאהבת בעלה ולאמהות, תוך התמסרות מלאה לעבודת ה', ודווקא היא היא שנהנתה מהצדדים היפים שבאישות. (שם שם לא)

אשר עבדתיך - בשביל שתי נשים חסרות נדוניה. מעשה זה מכחיש את ההזיות שטופלים על "השפלה אורינטלית", כביכול, של האשה ביהדות, העובדה הזאת מראה להיפך, מה יקרה האשה לבעלה היהודי. (שם ל כה)

בגיד הנשה - נשה הוא השורש למלה נשים, ונשה ב... הרוצה לומר: להיות נתון תחת מרות אחר. השורש הזה הוא רק ל"נשים" בלשון רבים כי ברבים, בפומבי, זכויות האשה נתונות לגבר, בלשון יחיד היא נקראת אשה - עומדת לאיש ביחס של משלים ושוה לו. (שם לב לג)

ותגשנה השפחות - כל אלו קוים עדינים אופיינים לנשים השומרות על הכרת ערך עצמן גם במקום בו מאבדים האנשים את עשתונותיהם. הן שמעו בודאי רבות על הדוד הרע העומד לפגש אותן, עכשיו משתחוות השפחות "הנה", לאה אינה משתחוה כלל, כי אם רק ילדיה משתחוים... (שם לג ז)

צעדה עלי שור - רואה מה שאינו נראה לאחרים. הוא מדבר כאן על רחל, שזיכרה מלא את ימי חייו האחרונים... פעילות האשה נעלם בדרך כלל מעיני האחרים, אך אשה היוצאת מהכלל מושכת מבטים אליה, או שרוחה פועל אל מעבר לגבולותיה. (שם מט כב)

ויקראו בית ישראל - אלו הנשים, שעליהן מושתתת המשפחה ומסכת חיי הבית... מדת ההסתפקות עם טוב לבב ובטחון בה' ובהשגחתו, ומידה זו תלויה בראש וראשונה בנשים ובהליכותיהן בבית. לפיכך יש חשיבות לעובדה שדווקא הנשים הכירו ראשונה במן את מתנת ה'... (שמות טז לא)

כה תאמר לבית יעקב - לנשים הנושאות על עצמן את חיי המשפחה יחדיר את הרעיון לתחושתן... (שם יט ג)

אשר לא יעדה - משמע שהיא אמה רק עד שתגיע לכושר נשואין, ואז על האדון ליעדה או לשלחה. בעצם אסור לאדם לקדש את בתו קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה, בכל זאת נתן החוק התורתי פתח למקרים מיוחדים לשם הצלת הבת מסכנות, כגון כשהאב העני לגמרי וכדומה, ראה קדושין מ"א א'. (שם כא ח)

כמשפט הבנות - דין זה נכתב דווקא אצל הבן המייעד, כי אצלו הסכנה לזילזול בה גדולה יותר. הוא מקבל אותה כשפחה, ואחרי שאביו לא חפץ בה. מענין לציין, ש"משפט הבנות", חיובי הבעל כלפי אשתו, מוזכרים בתורה אך ורק במקרה הזה. והנה התורה מייחדת את הדיבור על אשה בשפל המדרגה החברתית, בתו של קבצן, ולאחר שמכר אותה לאמה, ואדונה זנח אותה, ואולי גם נהג בה באכזריות, היא נעשית לאשתו של בן הבית. ואת האשה הזאת מעמידה התורה ליד אשה בת חורין ובת טובים, ומכריזה ואומרת: לא יהא דין האשה הזאת קל בעיניך מדין חברתה! העיקרון הוא, היא עולה עמו ואינה יורדת עמו... (שם שם ט)

קול ענות חלושה - אולי גם מלשון "נשים בציון עינו", שהרי הנשים התנגדו לעגל והכריחום בכח לחגיגות אלו. (שם לב יח)

טוו את העזים - לא טוו את היריעות הנהדרות, כי אם את מכסה העזים המעמיד את הכל, כפי תפקיד האשה הכללי. (שם לה כו)

ובעד ביתו - כהן גדול בלי אשה ואלמן אינו מכפר, ודווקא בעל אשה אחת, כביומא י"ג. הנשואין הם הבסיס להתפתחות מוסרית של האדם. (ויקרא טז ו)

אל תחלל את בתך - כפי שראינו לעיל מקור חילול הצניעות הוא באיש, וכפי שנאמר בבת כהן, "את אביה היא מחללת", כי סטיית הבנות היא אשמת האבות. (שם יט כט)

לא יקחו, לא יקחו - האזהרה נכתבה פעמים, ללמדנו שהדאגה לכשרות נישואי הכהנים אינה מוטלת על הכהנים בלבד, אלא זו חובה המוטלת על הכלל, אך בראש וראשונה זו חובה המוטלת על הנשים, השותפות למעשה האיסור, "מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש" (יבמות פ"ד ב'), עונשה שווה לעונשו... כנגד זה אם מותר לפסול, כגון לחלל לשאת כשרה, הרי נישואין אלה מותרים גם לאשה, "לא הוזהרו כשרות להינשא לפסולין" (יבמות פ"ה א'). (שם כא ז)

מעניין תפקיד האשה כפי שהוא מופיע כאן, ביתו זו אשתו - עליה לקבל על עצמה את מקצע בעלה, ואף אחרי מותו היא עומדת בתפקידה אם היא מחנכת את צאצאיו. (שם כב טז)

נשים פטורות מסוכה, הן אמנם חייבות במצוות עשה החשובות ביותר שהזמן גרמא, כגון קידוש, איסור מלאכה, פסח, מצה ואיסור חמץ, שמחה, אם כן אין הפטור בא מפני שאינן ראויות לכך, כי אם מפני שאין צורך להזכירן בתמידות על חובתן, בהיות מסירותן יותר פנימית ונתונה. התורה מניחה, שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה, והנסיונות המזומנים לה בתחום יעודה סכנה מועטת נשקפת לה מהם, משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות המוטלות על האיש. גם הברית הראשונה, המילה, נבחרה עבור הזכר היותר מסוכן, ולא עבור הנקבה. מחגיגה הן פטורות, כי ייצוג התורה במקדש הוא מקצוע האנשים ולא הנשים. (שם כג מג)

אשה כשרה לקידוש מי חטאת ופסולה להזיה, שהיא כמצות עשה שהזמן גרמא, זאת אומרת מצוה הנושאת בקרבה יסודות רעיוניים שעל האנשים להוריש לבניהם, ולכן הקטן כשר. נראה שזו מצוה יחידה בה כשר קטן ופסולה אשה. (במדבר יט כב)

ותמת שם מרים - כאן נגמר תפקידה בחינוך דור הנשים. הן היו מוכשרות לתפקידן כאמהות בארץ, כפי שהוכיחו בעמידתן האיתנה במדבר. (שם כ א)

איש כי ידור - האיש בתפקידו כמעצב עמדתו בחיים יכול לכוון את כיוון חייו לאפיקים אחרים בהתנדבות. מוסריות האשה דורשת ממנה התמסרות מקיפה לעמדת חיים שהוצבה על ידי אחרים, היא נכנסת לבית בעלה כמטפחת את הנתון לפניה ברוח הקדושה... (שם ל ג)

אלה החוקים - אחר הכל נראה שאין עיקר פרק זה להורות על קדושת הנדר, ראה לשם כך דברים כ"ג כ"ב, כי אם, בהמשך לפרשת ירושת הבת, בא להורות את עמדת הבת והאשה בבית. (שם שם יז)

ולמדתם אותם - זו חובה מקיפה יותר מאשר "ושננתם". מיעוט הבנות מלמוד תורה הוא מפסוק זה, כי אמנם אין להביאן לידי הבנה מדעית של התורה, אך גם עליהן לדעת את כתבי הקדש ואת המצוות, כדי שייראו את השי"ת וישמרו לעשות את המצוות, כפי שמלמד אותנו במצות הקהל. וכן במשנה נדרים ל"ה "אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא", ולימוד זה הוא מצוה, ולכן הוא מותר גם למודר ממנו הנאה. ועיין ב"י לטור או"ח סימן מ"ז, וט"ז ליו"ד רמ"ו ו'. ולכן אנו מוצאים ספרות חינוכית ענפה הפונה אל הנערים והנערות. (דברים יא יט)

כי תצא - כפי שבראש המשפטים עומדת הדאגה לפושע ולנערה העניה, כן מדגיש כאן את קדושת מין הנקבה מול השרירות היצרית של האיש. ריסון עצמי נדרש ממנו גם בשאון המלחמה. (שם כא יא)

בפסוקים הקודמים כלל את היסודות להמחשת תפקיד החיים של איש ואשה. כאן מוסיף הוראות על הבנין המעשי של המשפחה, אשר בו לאשה תפקיד חשוב ביותר. כפי שמצאנו במשפטים שבין אדם לחברו, שהכתוב מקפיד על דרגת הנערה המתכוננת לקראת בגרותה, כן מקפיד הכתוב כאן על דרגת האירוסין, בם מוקם קשר אישי בין החתן והכלה, מצב של קשר מקודש אך ורק על ידי פעולה רצונית-רוחנית, שעליו מושתת כל ענין הנשואין. רק אחרי מצב זה באים הנשואין עם הקשר המיני. לכן עומדת הנערה המאורסה בראש חוקי האישות, והיא ממצותיה החמורים ביותר, כדי להדגים לפנינו את היסוד: אין לאומה ולמשפחה אוצר גדול ויקר יותר מטהרת בתולי נערותיו. מפני חומרת ענין זה מצאנו כאן מקום יחיד בתורה, בו העונש הוא כפול, ממון וגם מלקות. (שם כב יג)

לא יוכל שלחה - התורה הקדימה לדיני אישות שהבעל יראה באשתו את כל אשרו ונזרו, ולכן נתנה בידו את הרשות לשלחה אם אינה מוצאת חן בעיניו, כי לא מצא בה את אלו... לעומת זאת מידי בעל המוציא שם רע נטלה את רשות הגירושין. (שם שם יט)

כי יקח איש - כפי שפירשנו קובעים האירוסין את יחס השייכות האישית, והנשואין את כניסת האשה לבית האיש... לא תמצא חן בעיניו - חן הוא האופי המיוחד של האשה המביא לה את אהבת הבעל... בישורון שנה י' כתבנו על ההשפעה הטובה של אפשרות הגירושין על חיי האישות היהודיים, ואיזו עמדה חשובה היתה לאשה בחברה היהודית, לכן יכלה התורה למסור אפשרות זו של גירושין להחלטתו הבלעדית של הבעל. ראיה לכך הוא הדין הסמוך של "ושמח את אשתו אשר לקח"... (שם כד א)

בידוע שהפרקים מן התנ"ך שנקבעו על ידי רבותינו לקריאה בימי ראש השנה עוסקים בעיקר בדמויות נשים. אלו נשים אשר זכרן מעורר בנו התרוממות הנפש וחרדת קודש לקראת השנה החדשה. גורלן של נשים אלו משקף לפנינו את מעשי ה' וגבורותיו הנצחיים, לגבי היחיד כמו לגבי הכלל. מהן אנו למדים לקוות ולצפות לה', להבין את דרכיו ולהתפלל אליו. שרה, הגר, חנה ורחל - אלו דמויות הנשים המאירות את דרכנו, המופיעות לפנינו בכל הוד יעודן הקדוש והדר כבודה של האשה, כל אחת מהן מופיעה לפנינו כאם יחד עם פרי בטנה, שרה עם יצחק, הגר עם ישמעאל, חנה עם שמואל. וביום השני של ראש השנה, לפני היפרדנו מן החג, מופיעה רחל המבכה על בניה, כדברי הנביא, כי מבקשת היא את הא-ל בתוכם ואיננו.

עיון מעמיק בדמויות הנשים הללו, הפותחות את מחזור השנה היהודית, עשוי להפריך לחלוטין את דעותיהם של הכופרים בתורה. מי שמתבונן אגב תפילות ראש השנה בגורלן וחייהן של נשים אלו, שמהם מזדקרת לעין ההשגחה האלוקית, אינו צריך ללמוד ולהכיר את כבוד האשה אצל כוכבות הבמה, המהוללות בפי אוהדי התרבות, או מכל מיני פולחנים אחרים העשויים רק להשפיל את מוסרה של האשה. (במעגלי שנה א עמ' נו)

העמק דבר:

זכר ונקבה - לומר שהיו שתי בריאות, ושהזכר מזה המין אינו דומה כלל בתכונתו לנקבה, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה "אדם אחד מאלף מצאתי ואשה" וגו', היינו שיהיה אדם המעלה שידמה לבוראו בצלם אלקים. (בראשית א כז)

ותפקחנה עיני שניהם - ...ומעתה היו שניהם במעלה אחת, הוא ירד ממעלת רוח הקדש ועמד על חכמת הטבע בדעת אנושי, והיא עלתה לדעת אנושי, והיינו כטבע האשה לדורות, שממהרת לעמוד על שלמות דעתה יותר מהאיש, אמנם האיש שאכל תמצית פרי עץ הדעת, היין, נתחכם בדעת אנושי יותר מן האשה שאכלה הענבים. (שם ג ז)

את חרפתי - לפי הפשט כל בריאה שלא הגיעה לתכליתה הרי חסר יבואנו וחרפה היא, וביחוד באשה חסרון הולדה הוא לחרפה, ואם כן כל התשמיש עמה אינו לתכלית, רק להנאה ממנה, והיא חרפה. (שם ל כג)

...ושינה לכתוב "מבני ישראל", משום דבית ישראל (הכתוב לעיל) משמע גם כן נשים, ונשים לאו בנות צידה, שאין דרכן בכלי זיין... (ויקרא יז יג)

אשה - משמע גדולה בדעת, משכלת ביראת ה', אף על גב שעדיין בבתוליה - צעירה. (שם כא יג)

איש טהור - ביומא מ"ג: טהור לרבות האשה, שאין לה קדושת תורה ועבודה אלא טהרה המביאה אחרים לידי קדושה, באתנויי גברי וכו', (הבאת בעלה לידי למוד). (במדבר יט ט)

כנחלים נטיו - על אהלי נשים בצדקה וחסד, שנמשלה צדקה לנחל שוטף, והמובחר שבחסדי נשי ישראל שמביאים אחרים לתורה ועבודה, כבברכות פ"א. (במדבר כד ו)

משך חכמה:

ואשה כי תדור - בספרי: אף אשה עוברת בבל יחל ובבל תאחר. ופלוגתת האמוראים בראש השנה ו' לענין צדקה... ומה שצריך לרבות אשה נראה שסלקא דעתך שאינה עוברת עד שישמע האב או הבעל, קא משמע לן שעוברת מיד, אף אם יפר לה אחר כך... וכן חייבת בבל תאחר אף על פי שתלויה ברגלים, ואינה חייבת בראיה... (שם ל ד)

תורה תמימה:

ויקח את בת לוי - בזוהר הקדוש נאמר שאשה עד שלא נשאת נקראת בת פלוני, ומשנשאת אשת פלוני. (שמות ב א)

את בניכם - ולא בנותיכם, הנה אמרו חז"ל בינה יתרה באשה להמציא דבר מתוך דבר, אחר ישוב עמוק ומרובה, אבל דעתן בתפיסת דבר במושכל ראשון קלה בלא יסוד נאמן, ובעיון עמוק בלי יסוד נאמן במושכלות צריך להזהר ביותר שלא לבנות על יסוד רעוע, ויתרון בינתן שממהרת לבא, וככל הממהר להתבשל מתקלקל יותר מהר. (דברים יא יט)

מוהר"ן:

כל מי ששכלו קטן ביותר צריך לחלוק לו כבוד ביותר, כי כל מה ששכלו יותר קטן הוא יותר חפץ בכבוד. וכמו שאנו רואים בחוש, שהנשים מקפידין מאד על כבודם ורוצים מאד את הכבוד, וזה מחמת שהנשים דעתן קלה וקטנה מאד. (רב)

מסיפורי דברים של הנשים יכולים לידע מעמד השכינה איך היא אוחזת כעת, וזה שכתוב אצל מרדכי (אסתר ב') שהיה מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר, ואסתר היא השכינה, כי מרדכי היה משיג זאת לידע שלום השכינה מחצר בית הנשים על ידי סיפורי דבריהם. (רג)

שם משמואל:

ונראה שלעומתם חושב התנחומא שלשה דברים: טמאה חלתו של עולם, הוא קלקול הגוף שהגוף הוא חלתו של עולם... שפכה את דמו הוא קלקול הנפש, כי הדם הוא הנפש, כבתה נרו הוא השכל, כענין שכתוב (איוב כ"ט) "בהלו נרו עלי ראשי", ועל כן נצטוו הנשים על שלש מצוות הללו, לכפר על חטא חוה שגרמה קילקול שלשה דברים הללו, וככה חטא זה מתכפר והולך עד עת קץ שיתכפר לגמרי... (בראשית נח תרע"ח)

ר' צדוק:

...ונשים הגם דנאמר "אשה בכל אלה לא מצאתי", פירוש כמו האדם א' מאלף, דהיינו שר האלף שהוא שונאי בצע להיות נקי ממחשבות זרות לגמרי, כי זה אי אפשר רק על ידי דברי תורה שאינו בנשים, מכל מקום אמרו (ברכות י"ז) הני נשי במאי זכיין באקרויי וכו', והיינו שבכחה להתבטל לגבי הבעל והבן, ומבטלת רצונה מפניהם, וכמ"ש (תדבא"ר ט') איזה אשה כשירה שעושית וכו', לכן אמרו בזוהר (ח"ב ל"ט ב') דבכל מקום שיש זכר ונקיבה הכל נקרא על שם הדכורא, כי היא בטילה לגביה ועל ידי כח הביטול הרי בכחה לסלק עצמה מכל וכל, וזהו ביטול היצר מכל הד' מדריגות, הגם שאינו עד המעלה הה' שזהו הכנה לחמידו דאורייתא שזהו רק בטף דיש בו הכנה לזה... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קז)

כי עיקר כח התאוה באשה שהביאה על ידי זה מיתה לעולם, ותחלת הסתת הנחש היה בה והטיל בה זוהמא והרע מבחין את הטוב, ומצד תערובת ידיעת טוב ורע שעל ידי אכילת עץ הדעת כפי גודל הידיעה ברע כן גודל הידיעה בטוב זה לעומת זה... (שם ישראל קדושים עמוד ד)

...ואף על פי שדבורה היתה מלמדת תורה ברבים, כדאיתא התם אחר כך, ומשום דאין הנבואה שורה אלא על חכם ועל כרחך דהיה בה חכמה, ומכל מקום זכתה לכך לא מצד התורה, דאשה אף שלומדת כיון דאינה מצוה ועושה אין בזה זכות כל כך, שאלו היה התורה גם אצלם תבלין ליצר היה השי"ת מצוה גם כן, וגם לחד מאן דאמר בסוטה שם דכמלמדה תפלות ודאיסורא נמי איכא, ועל כן אין כח להכניס קדושה בלבות הנשים גם כן, ומתוך שדעתן קלה החכמה והערמומיות שנכנס בה מוציאה לתפלות על הסתם ברוב נשים, ועל כל פנים אינה יכולה לזכות על ידי זה לרוח הקדש ונבואה רק על ידי זכות המעשים... (שם ישראל קדושים עמוד סב)

ולכן נראה כשנבין טעמא דחכמים, והנה מצינו נשים חייבות בכל מצות לא תעשה ובמצות עשה יש חילוק בין שהזמן גרמא (קידושין כ"ט). וביאור זה כמו ששמעתי, דמדרגת אשה בכל מקום ר"ל דבר החסר ומבקש השלמה, והשתוקקות לדבר המשלימה היא נקראת חכמות נשים בנתה וגו', והיא האשת חיל ששבח שלמה המע"ה. ושמעתי בזה מה שאמרו בנדה ל"א כשאשה מזרעת תחלה שהתשוקה ממנה להשלמת חסרונה, אז וילדה זכר שהוא ההשלמה, כי ההשתוקקות להשלמת החסרון מוליד שלימות המעלה... וזהו השאלה ברכות י"ז א' הני נשי במאי זכיין, (וע"ד הפשט עיין סוטה כ"א א' ותבין), כי הזכות רוצה לומר שלימות המעלה, וזה אין להם, וא"ל באקרויה וכו', שמקבלת שלימות על ידי בעלה ובנה שמשלימים חסרונה, הבעל חייב בשאר כסות ועונה, והבן חייב בכבודה ומוראה, וכמ"ש בכתובות ס"ד א' בעינא חוטרא לידה וכו', רוצה לומר שמשלים חסרונה בזה ולפיכך מושכת גם כן מעלה מהם עי"כ, והיינו כי המעלה הוא הממשלה, ולכן אמר "והוא ימשל בך", שלו יש הממשלה, אבל האשה איתא בפרק קמא דקדושין ל' דלעולם רשות אחרים עליה, ואין לה שום ממשלה ושום כח וכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, ורק כח זה יש לה שהבעל משועבד לה למלאות חסרונה וכן הבן כנ"ל, נמצא יש בה כח השליטה והממשלה על השלמת החסרון בבן ובבעל. ולכך בענין השלמת החסרון היא גדולה מהם, וזה שאמר יבמות ס"ג א' דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא, הרי היא מצלת הבעל מן החסרון, וכן גידול הבן הוא השלמת החסרון, כי הקטן חסר ונחשב בהדי חרש ושוטה, ולפיכך שיש לה ממשלה עליהם בהשלמת חסרונה נמצא יש לה כח ומעלה זו של השלמת החסרון עליהם, לכך היא משלמת חסרונם, ולפיכך היא מקבלת גם כן שלימות המעלה מהם על ידי ממשלה זו שהיא ממלאה חסרונם... (חלק ג דובר צדק עמוד לד)

...והבינה באם כמשז"ל (נדה מ"ה) ויבן שנתן בה בינה יתירה, והיא היראה שמיוחס לאשה, כמ"ש "אשה יראת ה'", ונאמר יראת ה' היא אוצרו, ואז"ל (ברכות ס"א) שהאשה כאוצר רחבה וכו', וכמש"ל שהאשה מדרגת השלמת החסרון, וכן יראה יסוד למצות לא תעשה כמ"ש הקדמונים, ואיתא בש"ר היכן החכמה מצויה בראש, ר"א אומר בלב, שנאמר "וכל אשה חכמת לב", א"ל אין חכמה לאשה אלא בפלך. פירוש חכמת האשה רק השלמת חסרונה, כשמנת"ל, והוא בפלך שהיא המלאכה שהאשה עושה לבעלה שהוא להשלים, כדתנן התם (כתובות נ"ט) שהבטלה מביאה לידי שעמום ולידי זימה, והיא היראה...

ולכן אמר בפרק הבא על יבמתו (ס"ב) כל מי שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, טובה, ואחר כך הוסיפו עוד תורה, חומה, שלום, והם ג' נגד ג' אשר בחסרון האשה יראת ה' שלשתם חסרים, וא' בראשונה חסרון דמעלה בלא שמחה הוא חסרון מעלת התורה, כמ"ש פקודי ה' ישרים משמחי לב... היינו שאין מעלת התורה אצלו בשלימות. ואחר כך הוסיף עוד דאין תורה כלל... ובלא ברכה הוא מקביל נגד בלא חומה דרוצה לומר חסרון יראת שמים שהיא החומה שהוא מעצור למדות רעות ותאוות... ונגדו בלא ברכה היא על חסרון שלמות מעלת היראה... וז"ש בהזהב (נ"ט) אין הברכה מצויה אלא בשביל אשתו, כידוע ברכה מלשון בריכה, ומעין מים שהוא שלימות הברכה ששלימותה הוא כאשר יהיה נהרא מכיפיה מיברך... ובלא טובה נגד בלא שלום על שלימות המעשים בלא טובה על העדר תיקונם בתוספות ורבוי... (שם שם עמוד מג, וראה שם עוד)

והנה האלקים עשה את האדם ישר שלא היה עולה בעצמו כלל מיחוש זה שמא מתכוין בחשק זה לגרמיה, כי היה תמים במעשיו הכל בהכרה ברורה שהוא מעצמות השי"ת, ולכן עץ הדעת טוב ורע היה חוץ מהאדם... והנה האשה נבראת מהשי"ת ובצירוף חשק האדם, ולכן אז"ל בב"ר (י"ז) ובזוהר דלא נמצא (אות) ס' עד בריאת האשה שמשנבראת נברא שטן עמה, פירוש ההסטנה בה היה בתולדה ובשורש לידתה, שהוא מצד חשק האדם, ושם מקום ההסטנה כנ"ל לטעון עליה ששורשה רע, ומכל מקום הם מצידם לא היו מכירים הרע כלל, ולכך נאמר "ולא יתבוששו"... (שם עמוד קכ)

...רק האשה שורש בניינה הוא רק מצד חשקות כח זה שבאדם כנז"ל, ולכך רצון וחשק זה מתפשט בה בשורשה, (ולכך מברכין שלא עשני אשה, כי שורש נשמת האשה למטה הרבה, כי אין שורשה רק משורש רצון וחשק זה של השי"ת להיות נבראים, שהוא מדה אחרונה ורצון אחרון מרצונותיו ית' בענין הבריאה, ולכך נקרא בזוהר בכל מקום נוקבא מסטרא דדינא כנ"ל, דעל חשקות שבאדם הוא מקום הדין והקטרוג, ועיקר בנין הנוקבא מזה. וכן נקרא אילנא דמותא שמצד רצון זה מגיע להתפשטות דידיעת טוב ורע שממנו בא לרע גמור ולמיתה ממש). ולכן היה התחברות הנחש שהוא הנוגה הנמשכת משורש רצון זה כנ"ל וחופפת על החשמל פתי לה לאתתא, כי יש לו התחברות ושייכות לה. ולפי שאצלה היה חשק זה דטעימת הידועה דטוב ורע בכל קומת עשרה כחותיה, לכן הוסיפה וגרעה מן הציווי... (שם שם עמוד קכא, וראה שם עוד)

ועיקר כח החסרון שבעולם נקרא אשה ונוקבא כנודע, שעיקר החסרון שמבקש השלמה וירד לעולם רק כח השוה"נ דהשלמה והוא מבקש שיושלם בשלימות זה נקרא תאוה, ויצר לב האדם שחושק לאותו קב, שעל זה נאמר שלשה לא תשבענה, כי אותו קב דשוה"נ הוא בהתפשטות, והחסר רוצה שישולם להיות כמו הקב גם כן בהתפשטות, ובאמת זה אי אפשר כי התשעה קבין שהם היש מאין הרי הם בהגדרה וצמצום דמזה הוא הישות, כי בהתפשטות לאין סוף הוא אין ולא יש, כי היש הוא המוגדר, ומכל מקום אין לו שביעה שרוצה להתדמות לעילתו ומשפיעו... (שם שם עמוד קעא)

...ולכן היה כאן גם כאן האתערותא מהנשים, לפי שהקלקול גם כן בא מהאשה, כי הקלקול הוא בתאות ותאוה דאכילה, ולכך בא מהאשה שהיא מקור התאוות, מה שאינו כן האיש גבור וכובש, כמשאז"ל (יבמות) דרכו של איש לכבוש ואין וכו', וכמ"ש ואל אישך תשוקתך והוא ימשל, ולכך כל בנין בית דוד על ידי התעוררות מהאשה כבנות לוט ותמר ורות ואשת ישי, כמשאז"ל כי הם התעוררו לתקן עצמם, שדוד המע"ה הוא תיקון אדם כידוע, והוא גם כן תיקון הלשון שנת"ל, שנחש הוא לשון הרע... ודוד נגד לשון הרע כמ"ש במקום אחר... ולפי שברית הלשון וברית המעור מכוונים, כמ"ש בס"י, לכך היה רדיפתם להגיע לתיקון על ידי תאוה זו כשהיא נקיה ומתכונים למצוה, ועל ידי הנשים שהם פטטניות ודברניות כמשאז"ל, וביין, כמ"ש בויק"ר למי שיח למי פטטין למאחרים על היין. (שם קומץ המנחה מה עמוד מג)

...ועל כן אמרו ביומא ס"ו אין חכמה לאשה אלא בפלך, שנאמר "וכל אשה חכמת לב" וגו', רוצה לומר שחכמת הנשים עיקרה בלב, וכמ"ש בנידה מ"ה על פסוק ויבן שנתן בינה יתירה באשה, שהבינה שבלב היא באשה יותר, והידים הם ענפי הלב, כי כל כחות הפעולה נמשכים מהלב, ועל כן חכמת אשה הוא רק בפלך, רוצה לומר בכחו&