אב   ובן

(ראה גם: אב, אלקים-פוקד עוון אבות, בן סורר ומורה, בנים, חינוך, ירושה, כבוד אב ואם, משפחה)

האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתיהו, כי תאמר אלי שאהו בחקיך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. (במדבר יא יב)

ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך. (דברים ו ז)

ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. (שם יא יט)

לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו. (שם כד טז)

ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית... (מלכים א א ו)

ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה, אשר צוה ה' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו יומת. (מלכים ב יד ו)

מה לכם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה... והוליד בן פריץ שופך דם, ועשה אח מאחד מאלה... (יחזקאל יח ב וי)

כי בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו. (מיכה ז ו)

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. (מלאכי ג כג)

שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך. (משלי א ח)

נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך. (שם ו כ)

משלי שלמה, בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו. (שם י א)

בן חכם מוסר אב, ולץ לא שמע גערה. (שם יג א)

בן חכם ישמח אב, וכסיל אדם בוזה אמו. (שם טו כ)

עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם...יולד כסיל לתוגה לו, ולא ישמח אבי נבל. כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. (שם יז ז והלאה)

הוות לאביו בן כסיל ודלף טורד מדיני אשה. בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת. (שם יט יג)

בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני. ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים... שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך. אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו... שמע לאביך זה ילדך, ואל תבוז כי זקנה אמך. אמת קנה ואל תמכר, חכמה ומוסר ובינה. גיל יגיל אבי צדיק, יולד חכם ישמח בו. ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה... (שם כג טו)

גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. (שם כח כד)

איש אוהב חכמה ישמח אביו, ורועה זונות יאבד הון. (שם כט ג)

ראה עוד ערך חנוך.

זהר:

אלא תא חזי, כתוב בן חכם ישמח אב, אם הבן טוב, כל בני העולם מזכירים את אביו לטוב, ואם הבן רע הכל מזכירים את אביו לרע... (נח לג)

ויאמר ה' אל אברם, מה כתוב למעלה מזה, וימת הרן על פני תרח אביו וגו', מה משמיענו כאן, (שאומר על פני תרח אביו, ואם תאמר שעל פני משמע בחיי אביו), הכי עד היום הזה לא היה אדם שמת בחיי אביו חוץ מזה (הרן), ומכל מקום לא כתוב בו על פני, דהיינו הבל שמת בחיי אדם אביו, חנוך שלקח אותו אלקים בחיי ירד אביו... (לך טז)

בא אל אשת אחיך וגו', (לא היה צריך לומר לו את זה), כי יהודה וכל השבטים היו יודעים את זה, אלא עיקר הדבר (שאמר לו, הוא) והקם זרע, משום שזרע ההוא נצרך שהדבר יתתקן, ולהכין גולם שיקבל תקון כראוי, שלא יפרד הגזע משרשו, וזה שאמר ואדם על עפר ישוב. (פירוש, אף על פי שנגזר מיתה על האדם המפרידה אותו משורש הנצחי ית', מכל מקום לא נפרד לגמרי, כי על ידי הבנים שכל אחד מוליד נשאר כל אחד דבוק בשורשו הנצחי ית', כי כל בן הוא חלק מגוף האב, ובזה נמצא כל אדם כמו טבעת אחת בשרשרת החיים... (וישב קעז, ועיין שם עוד)

אמר רבי שמעון לרבי יצחק, הראית צורת אביך ביום הזה או לא, כי למדנו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם, אביו וקרוביו נמצאים שמה עמו, ורואה אותם ומכירם, וכל אלו שיהיה משכנו עמהם בעולם ההוא במדרגה אחת, כולם מתקבצים ונמצאים עמו והולכים עם נשמתו, עד המקום שישכן שמה... (ויחי קנ)

אמר רבי חזקיה, למדנו מפרקי רבי ייסא סבא, במנהגי העולם, אדם שזכה בבן בעולם הזה, הבן צריך לשים עפר על עיניו כשיקבר, וזה הוא כבודו, להורות שהעולם נסתם ממנו מאביו, והוא יורש תחתיו את העולם... (שם שמ)

שאמר רבי אבא, כמה רשעים הם בעולם, שמולידים בנים טובים יותר מן הצדיקים, ואותו בן הטוב שיוצא מן הרשע הוא טוב ביותר, להיותו טהור מטמא, אור מתוך החושך, חכמה מתוך הטפשות, וזה טוב יותר מכל. (שמות רח)

כי האדם חייב ללמד בנו תורה, שכתוב, ושננתם לבניך, ואם אינו לומד אותו תורה ומצוות הוא כאלו עושה לו פסל, ומשום זה כתוב לא תעשה לך פסל, ועתיד להיות בן סורר ומורה, ומבזה אביו ואמו, וגוזל ממנו כמה ברכות, כי משום שהוא עם הארץ הוא חשוד על הכל... (יתרו תקנד)

שלמדנו ג' דברים צריך האדם לעשות לבנו, מילה, ופדיון, ולהשיאו אשה. והכל עשה הקב"ה לישראל... (תרומה תתצד)

אלו נתמנו להכריז בכל הרקיעים על כל אלו שמעבירים בניהם מלעסוק בתורה, ועושים להם שלא יעסקו בה, אז יוצאים כל אלו הממונים ומכריזים ואומרים, אוי לפלוני, שהעביר בנו מלמוד התורה, אוי לו, כי נאבד מעולם הזה ומעולם הבא. (פקודי תרצה)

משום זה אמר רבי שמעון, אדם שמוליד בן הוא נקשר בשכינה, שהוא פתח של כל הפתחים העליונים, פתח הנקשר בשם הקדוש (הוי"ה, שכל ספירה היא פתח לעליונה ממנה). ודם ההוא היוצא מן הילד (בברית מילה), שמור לפני הקב"ה, ובשעה שהדינים מתעוררים בעולם משגיח הקב"ה בדם ההוא ומציל את העולם, ומשום זה כתוב, ובן שמנת ימים ימול לכם... (ויקרא רכא)

פתח רבי אלעזר ואמר, עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, בנים, כבר העמדנו (שהם חג"ת דז"א, שהם בנים לחכמה ובינה), בני בנים, אלו הם שאר ספירות המלך, (דהיינו נה"י) כמו שאמר וכל בניך למודי ה' (שסובב על נה"י), וכתוב בני ציון היקרים, (שהם נה"י דז"א המתחברים עם ציון שהיו יסוד המלכות), כמו שאתה אומר ותפארת בנים אבותם, שפירושו הבנים, הם חג"ת אינם מתעטרים אלא באבות, (שהם חכמה ובינה, שהם אבות לחג"ת)... (שמיני יג)

ולפני עור לא תתן מכשול, הוא כמשמעו, והעמידוהו, במי שגורם לאחר שיחטא, וכן מי שמכה לבנו הגדול... (קדושים צא)

והסוד הוא, תערובת טפות (הזרע) במקום שאינו שלו גורם את זה, מי שמערב טפה שלו בשפחה, במחלת בת ישמעאל (שהיא קליפה רעה), או בבת אל נכר, (דהיינו בתו של עכו"ם), הם רע וחשך, והטפה שלו הוא טוב ואור... הוא מערב טוב עם רע עובר על מאמר אדונו, שאמר, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. הקב"ה במה שערב (אותו האדם), מרכיב אותו ומביאו בגלגול לקבל ענשו... (בהר סה, ועיין שם עוד)

בן מתדבק תמיד באביו בלי פירוד כלל, אין מי שימחה בידיו, עבד עושה עבודתו של אדונו ומתקן תקוני העולמות. מי שיהיה לו שניהם, (בן ועבד) בכלל אחד, בחבור אחד, זה הוא אדם המתקן כל סוד האמונה... (שם פג)

הוציא רבי ייסא נאד אחד מלא מים ונתן לו. אחר ששתה אמר נעלה עמך (להר) למים. עלו להר ומצאו חוט אחד דק של מים ומילא כלי אחד. ישבו, אמר להם אותו האדם, עתה שאלו, כי אני משתדל בתורה על ידי בני אחד שהכנסתי אותו לבית רב, ובשבילו הרוחתי בתורה. אמר רבי חזקיה, אם (זכית בתורה) על ידי בנך יפה הוא, אבל הדבר שאנו עומדים בו אני רואה שלמקום אחר אני צריך להעלותו... (שלח לך כ)

עוד שמעתי, מאור הקדוש, שכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרים שם את אביו של אותו אדם, (שנשמתו מעידה לפני המלך על חידושי תורה שלו), בשעה שהקב"ה אומר (לפמליא שלו), התאספו לשמוע חידושים ודברים חדשים בתורה של פלוני בן פלוני... כמה הם שנושקים על ראשו (של אבי המחדש), כמה צדיקים מעטרים אותו כשיורדים, אשרי חלקם של כל אלו העוסקים בתורה, וביום השבת יותר מבשאר ימים. (שם שו)

אלו הם הצדיקים שנשתכללו בבנים קדושים שזכו לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה בעולם הזה. ואלו נקראים ב' מזבחות, (וצדיקים אלו) מתעטרים לפני המלך הקדוש, כי זכות בניהם שבעולם הזה מגינה עליהם, ומעטרים אותם שם. איזה רוח זוכה לכל זה, זה ששתה אפרוחיה (ללמד) למזבחותיך, (שהם ב' תורות הנ"ל), מכאן אמור דבריך, כי בלא בושא אראה שם, (משום שזכית לבן שכמותך העוסק בב' תורות). (בלק רכ)

פתח אותו הילד ואמר, רבון העולם, כתוב בתורה כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח את האם וגו', היה צועק הילד ובוכה, אמר רבונו של עולם, תקיים דבר זה שבתורה, שני בנים היינו מאבי ואמי, אני ואחותי הקטנה ממני, היה לך לקחת אותנו ולקיים הדבר שבתורה (שכתוב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך). ואם תאמר רבונו של עולם אם כתוב ולא אב, הנה כאן הכל הוא, אבי ואמי, האם מתה ולקחת אותה מעל הבנים, עתה גם אבי שהיה מגין עלינו לקחת מעל הבנים, איפה הוא הדין של התורה. בכו רבי אלעזר והחברים כנגד הבכיות והצעקות של אותו הילד... (שם שסא, וראה שם עוד)

...וכל בן צריך להיות לאביו כסוס וכחמור למשא, ולהיות כפוף תחתיו. וזה הוא סוד אדם ובהמה תושיע ה', שישראל הם בניו של אדם (שהוא הוי"ה דמ"ה), ועושים עצמם כבהמה תחתיו. (פנחס מד)

...ואף על גב שאביו ואמו נפטרו מעולם זה, השמחה של האדם הוא בכל השותפים, כי למדנו, בשעה שאדם משתף את הקב"ה בשמחתו, בא הקב"ה לגן העדן ולוקח משם את אביו ואמו, שהם שותפים עמו, ומביאם עמו לאותה השמחה, וכולם נמצאים שם ובני אדם אינם יודעים, אבל בצרתו של אדם נמצא הקב"ה אצלו בלבדו, ואינו מודיע לאביו ואמו, זה שאמר בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אשוע וגו'.

אמר הקב"ה אני ושכינתי הננו שותפים של הנשמה, ואביו ואמו הם שותפים של הגוף, שאביו מזריע הלובן שהם הלובן שבעינים ושל העצמות והגידים והמוח, והאשה השחור שבעין והשערות והבשר והעור. השמים והארץ וכל צבאם השתתפו גם כן ביצירתן, המלאכים (כי מהם באים) היצר הטוב ויצר הרע, שהאדם יהיה מצויר משניהם, השמש והלבנה להאיר לו ביום ובלילה... מה עושה הקב"ה, הוא עוקר את אביו ואת אמו מגן עדן ומביאם עמו שיהיו עמו בשמחת בניהם, (וכן בזמן הגאולה), שאין שמחה כשמחת הגאולה... (פנחס קכה)

אמר רבי יהודה אשרי מי שאבותיו הרהרו בדבר טוב, מאין לנו, מן בת שבע אם שלמה, שהכתוב מעיד עליה שהיא אם שלמה ממש, (כלומר שהיתה ראויה להולידו), משום שנתיסד ממנה מענינה, ומהרהוריה, ומהשתדלותה, שנאמר מה ברי ומה בר בטני. אמו נכון, אביו מאין לנו (שהרהר בדבר טוב, ומשיב) שכתוב, שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו... (זהר חדש בראשית תמח)

ועל כן מי יציל אותם מעינויים, היינו זכות ההיא (של האב שמת) מגינה על בניו, והוא (דהיינו האדם הנזכר), הוא אחד מאלו (הבנים הניצולים בזכות אביהם), וזכות ההיא (של אביו) מגינה עליו בעת צרתו. (יתרו רסו)

דבר אחר, אשרי משכיל אל דל, מהו דל, זהו אדם שמת בלי בנים, ובשעת פטירתו מן העולם שיצאה נשמתו ממנו, ראה מה אמר עליו הפסוק, יד ליד לא ינקה רע, (כלומר, כיון שלא הניח בן אין לו מי שינקה את הרע שלו), ואם נשאר לו בן בעולם, אם יחזיק בו אדם וילמדנו תורה, יעשה שלום לי, וביום רעה ימלטהו ה'... אותו אדם שמת, שהוא אביו של הילד, שהיו דנים אותו בגיהנם, בא בחלום לחכם הזה, ואמר לו, רבי, כמו שנחמת אותי, ינחם אותך הקב"ה, בשעה שאמר בני ההפטרה בקהל הוציאוני מן הדין, בשעה שעבר לתפלה ואמר קדיש קרעו לי גזר הדין מכל וכל, ובשעה שהחכים נתנו לי חלק בגן עדן... ובשעה שנחכם יותר וקראו לו רבי, העטירו אותי בכתר, שהצדיקים מתעטרים בו, ונתנו לי אכילה ושתיה, מההיא שנהנים מזיו השכינה, וכל אדם הנהנה מזיו השכינה הוא דומה כמו שאכל ושתה, ובשבילך רבי, זכיתי לכל היקר הזה אשרי חלקך... (שם אחרי קג)

מכילתא:

...מנין אם לא פדאו אביו יפדה את עצמו, תלמוד לומר כל בכור בני אפדה, רבי יוסי הגלילי אומר, הואיל ואמרה תורה פדה את בנך ולמד את בנך תורה, אם למדת על תלמוד תורה שאם לא למדו אביו הוא מלמד לעצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא פודה את עצמו... והרי המילה תוכיח, שאינה שקולה כנגד הכל, ואם לא מלו אביו הוא מל את עצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא יפדה את עצמו, לא אמרת במילה שחייבן עליה כרת... הצד השוה שבהן שהן מצות האב על הבן, אם לא עשה אביו יעשה הוא לעצמו, אף כל שהוא מצות האב על הבן, אם לא יעשה לו אביו הוא יעשה לעצמו. מכאן אמרו מן התורה חייב אדם למול את בנו ולפדותו, וללמדו תורה, וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה, רבי עקיבא אומר אף ללמדו שייט, רבי אומר אף ישוב מדינה. (בא פרשה יח)

וכי ימכר איש, האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו, שהיה בדין, מה אם הבת שאינה נמכרת על הגניבה אביה רשאי למכרה, הבן שהוא נמכר על הגניבה אינו דין שיהא אביו רשאי למכרו, תלמוד לומר וכי ימכור איש את בתו, האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו. (משפטים פרשה ג)

אם אחרת יקח לו, מכאן אמרו חייב אדם להשיא את בנו קטן, במקום אחר מהו אומר והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זכאי לראות את בני בניך, בזמן שאתה משיא בניך קטנים. (שם)

ספרי:

ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בניכם ולא בנותיכם, דברי רבי יוסי בן עקביא, מיכן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון קודש ואינו מלמדו תורה, ראוי לו כאילו קוברו, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, אם לימדתם אותם את בניכם ירבו ימיכם וימי בניכם... (עקב מו)

הוא ובניו, שאם הוא מת בנו עומד תחתיו. ואין לי אלא זה בלבד, מניין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו... (שופטים קסב)

תלמוד בבלי:

...אמר לו, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, והא כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב ובנים לא יומתו על אבות, ורמינן קראי אהדדי ומשנינן לא קשיא, הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם... ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, שנאמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, וכתיב בתריה ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי, ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק, ואילו מה רבו צרי לא כתיב... (ברכות ז א וב)

...דאמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. (שם כא ב)

תנו רבנן איזהו עם הארץ... רבי נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. (שם מז ב)

אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו, מאי עביד ליה, אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא... ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. (שבת י ב)

רבי אומר בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך, איזה הן מעשה ידיו של אדם, הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים, דברי רבי אליעזר ברבי שמעון, רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה... פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי, חד אמר בעון מזוזה, וחד אמר בעון ביטול תורה, למאן דאמר בעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, ולמאן דאמר בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, (הפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם). פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית... אמר רב כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים... תניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים. (שם לב ב)

...תינוקות יוכיחו שמבטלין את אביהן... (שם לג ב)

דתניא מפני מה מתים בניו של אדם כשהן קטנים, כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר, כדי שיבכה, ערבונא שקלי מיניה, אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. (שם קה ב)

אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן... והמגדל בניו לתלמוד תורה. (שם קכז א)

תנן נוטל אדם את בנו והאבן בידו, אמרי דבי רבי ינאי בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו. (שם קמב א)

...שחורות כעורב, במי אתה מוצאין (הלכות)... רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב, אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו, אמר לה מי שלימו קורמי באגמא (ירקות לטחון ולעשות לחם). (עירובין כב א)

...אמר ליה תניתוה אב ובנו הרב ותלמידו בזמן שאין עמהן דיורין הרי הן כיחידים ואין צריכין לערב... (שם כג א)

האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו... אמר רבי יוחנן כדי לזרזן במצות קאמר... (פסחים פט א)

תנו רבנן המפריש את פסחו ומת, אם בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח, אין בנו ממונה עמו יביאנו לשם שלמים לששה עשר... (שם צח א)

בן אצל אביו בעי הסבה... (שם קח א)

...אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין, אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר הנותרים, אלא שעמד להם זכות אביהם. אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן, אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להן. (יומא פז א)

...כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה, ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה, אמר אביי אוי לרשע אוי לשכינו... (סוכה נו ב)

....שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. (תענית יט א)

דאמר עולא כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות, בידוע שהוא נביא בן נביא, שמו ולא שם אביו, בידוע שהוא נביא ולא בן נביא... במתניתא תנא, כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין, ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח, כגון דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה, בידוע שהוא צדיק בן צדיק, וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי, כגון ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, בידוע שהוא רשע בן רשע. (מגילה טו א)

דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול, אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול, דתניא ולפני עור לא תתן מכשול, במכה לבנו גדול הכתוב מדבר. (מועד קטן יז א)

דאמר רב גידל אמר רב, כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה. (שם יח ב)

ואלו קרעים שאין מתאחין, הקורע על אביו ועל אמו... דכתיב ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אבי אבי זה אביו ואמו... (שם כו א)

דתנן המחלק לנכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין, ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום... (יבמות לו א, וראה שם עוד)

...מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי, אמר לו רבי יהודה יש לך עדים, אמר ליה לאו, יש לך בנים אמר ליה הן, אמר ליה נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך... והתניא יכיר יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא, וחכמים אומרים אינו נאמן... (שם מז א, וראה שם עוד)

אמר ליה אבוך היכא, אמר ליה במתא... (שם קו א)

ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן, נאמר אדם לומר זה כתב ידו של אבא... דאי אשמעינן אביו משום דשכיח גביה, אבל רבו לא, ואי אשמעינן רבו משום דאית ליה אימתיה דרביה אבל אביו לא... (כתובות כח א)

האב אינו חייב במזונות בתו... הא במזונות בנו חייב, בתו נמי חובה הוא דליכא הא מצוה איכא. מני מתניתין לא רבי מאיר לא רבי יהודה ולא רבי יוחנן בן ברוקא, דתניא מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים, דעסקי בתורה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות, משום זילותא, רבי יוחנן בן ברוקא אומר חובה לזון את הבנות לאחר מיתת אביהן, אבל בחיי אביהן אלו ואלו אינן ניזונין... (שם מט א, וראה שם עוד)

אמר רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה, מכאן ואילך יורד עמו לחייו, (לרדותו ברצועה ובחוסר לחם)... (שם נ א)

בנין דיכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון... אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין, כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו... (שם נב ב)

...אתא רבי אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא, חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה, אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי. על לביתיה, על בריה קם קמיה... אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא, קרי עליה רמי בר חמא החוט המשולש לא במהרה ינתק. (שם סב ב)

דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים, עד כמה, עד בן שש. (שם סה ב)

אמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים... (נדרים לו א)

אמר רבי יעקב המדיר בנו לתלמוד תורה מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר... (שם לח ב)

האיש מדיר את בנו בנזיר ואין אשה מדרת את בנה בנזיר... (נזיר כח ב, וראה שם עוד)

רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו. (סוטה יא א)

...אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך לבין עובדי כוכבים ועבד עבודת כוכבים, ארורין אביו ואמו של זה שכך גרמו לו. (שם לז ב)

...היינו דאמרי אינשי, רחמי דאבא אבני, רחמי דבני אבני דהוו ליה. רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה, כי גדל אמר ליה אשקיין מיא, אמר לו לאו בריך אנא, והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא. (שם מט א)

שלחו מתם... הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה, ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן, אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם... (שם פא א, וראה שם עוד)

...דאמר רב חנניא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו... אילו הרגו את דוסתאי מי נתן לינאי אבא בר כמותי... (גיטין יד א וב)

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי אסי מכר עבדו ומת מהו שיקנסו בנו אחריו... (שם מד א)

המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו, אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן... (שם מו ב, וראה שם עוד)

...מי משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא או לא... אמר רב הילכתא משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא. (שם סו א)

כל מצוות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצוות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין... תנינא להא דתנו רבנן, האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו אומנות, ויש אומר אף להשיטו במים, רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות... תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם לבנו, רבי יהודה אומר בנו קודמו, שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו... כל היכא דליכא אלא חמש סלעים הוא קודם לבנו, מאי טעמא מצוה דגופיה עדיפא... תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו, רבי יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו... (קידושין כט א, וראה שם עוד)

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן, שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות... ואבי אביו מי מיחייב, והתניא ולמדתם אותם את בניכם, ולא בני בניכם, ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך, שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות, הוא דאמר כי האי תנא, דתניא ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך... אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. רבי חייא בר אבא אשכחיה לרבי יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישי (סדין שאינו ראוי), וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא, אמר ליה מאי כולי האי, אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב, מכאן ואילך רבי חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה... (שם ל א, וראה שם עוד)

אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה... תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. תניא רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב... (שם שם ב)

שאל בן אלמנה אחת את רבי אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם, אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך... (שם לא א, וראה שם עוד וערך כבוד אב ואם)

דאמר רב יהודה אמר רבי אבא אמר רבי יהודה בר זבדי אמר רב כל זמן שבשוק אביו ואמו נאמנים עליו, נאסף מן השוק אין נאמנים אליו, מאי טעמא, אמר רבא הואיל ויצא עליו שם אסופי. (שם כג ב)

האומר בני זה ממזר אינו נאמן, ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים, רבי יהודה אומר נאמנים... (שם עח ב, וראה שם עוד)

איתיביה, החובל בבנו גדול יתן לו מיד, בבנו קטן יעשה לו סגולה, החובל בבתו קטנה פטור, ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה... לא קשיא כאן כשסמוכים על שולחנו, כאן כשאין סמוכין על שולחנו... (בבא קמא פז ב, וראה שם עוד)

הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם, ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם... והא מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה לא דבר שיש בו אחריות ממש, אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן... (שם קיא ב)

תנו רבנן מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו, שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כולכם חייבין בכבודי... סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום... קא משמע לן דלא לשמע ליה. (בבא מציעא לב א)

אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד... (שם לו א)

מיתיבי, הניח להם אביהם מעות של רבית, אף על פי שיודעים שהן של רבית אינן חייבין להחזירן, הא אביהן חייב להחזיר... הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם... והני מפני כבוד אביהם מי מיחייבי, קרי כאן ונשיא בעמך לא תאר, בעושה מעשה עמך, כדאמר רבי פנחס משמיה דרבא בשעשה תשובה... (שם סב א)

תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין... איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו... (שם עה ב)

אמר ליה עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו, לא פתחה להו... (שם פה א)

תא שמע קוצץ (ליטול מעות ולא לאכול בשעת עבודה) אדם על ידי עצמו על ידי בנו ובתו הגדולים... מפני שיש בהם דעת, אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים... מפני שאין בהן דעת, קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות... הכא במאי עסקינן בשאין מעלה להן מזונות... (שם צב ב)

ברוך אתה בצאתך, שיהו צאצאי מעיך כמותך. (שם קז א)

...ולא לאב (חזקה) בנכסי הבן, ולא לבן בנכסי האב... (בבא בתרא מב א)

אמר רבי יוחנן אומן אין לו חזקה, בן אומן יש לו חזקה, אריס אין לו חזקה בן אריס יש לו חזקה, גזלן ובן גזלן אין להם חזקה, בן בנו של גזלן יש לו חזקה... (שם מז א)

יש נוחלין ומנחילין... האב את הבנים והבנים את האב... (שם קח א, וראה שם עוד וערך ירושה)

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, כתיב הכא והעברתם את נחלתו, וכתיב התם יום עברה היום ההוא, אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר כל שאינו מניח בן, וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד... (שם קטז, וראה שם עוד)

הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב... תא שמע דיועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה, הוה ליה עיליתא דדינרי קם אקדשה... (שם קלג ב, וראה שם עוד)

... סלקא דעתך אמינא אבא לגבי בריה אחולי אחיל, קא משמע לן... (שם קלו ב)

...דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן המזכה לעובר לא קנה, ואם תאמר משנתינו, הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו... (שם קמב ב)

אמר רבי חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו, ודוקא גדול, ודוקא בתולה, ודוקא אשתו ראשונה, ודוקא שהשיאו ראשון... מיתיבי ייחד לו אביו בית וכלי בית, כלי בית קנה בית לא קנה, אמר רבי ירמיה כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם... (שם קמד א, וראה שם עוד)

...ואיבעית אימא אבא לגביה בריה שעבודי משעבד נפשיה... מתקיף לה רב נחמן וכי אדם עושה קנוניא על בניו... אלמא אדם עשוי שלא להשביע את בניו (שייראו עשירים)... (שם קעד ב)

דתנו רבנן לא יומתו אבות על בנים מה תלמוד לומר, אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות, הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו, אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים... והכתיב פוקד עוון אבות על בנים, התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן... (סנהדרין כז ב)

מיתיבי הטהרות והטומאות האב ובנו הרב ותלמידו מונין להם שנים, דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות קידוש החדש ועיבור שנה אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד... (שם לו א)

...אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא, כמאן כהאי תנא. (שם נב א, וראה שם עוד)

...רבי יהודה אומר חטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן... (שם ע ב)

אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה, אלא אומר לו, אבא כך כתיב בתורה, סוף סוף היינו הך, אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך. (שם פ ב)

אלו הן הנחנקין, המכה אביו ואמו... תנן המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה... (שם פד ב, וראה ערך מכה אביו ואמו)

...אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום... (שם צא א)

...אמר ליה אפיך צלותיך, בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער. (שם צה א)

...ונגע לא יקרב באהליך, שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, עד כאן ברכו אביו, מכאן ואילך ברכתו אמו, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל בכל דרכיך וגו', עד כאן ברכתו אמו... (שם קג א)

ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא, דכתיב ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל... (שם קד א)

...אמרו כלום יש אב ששונא את בנו. (שם קה א)

איתיביה רבינא לרבא, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין, לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה, התם אף על גב דגמיר מצוה, דכתיב יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. (מכות ח א)

תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם, ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם... והאמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו חוץ ממסית... לא קשיא הא בבנו והא בבן בנו. (שם יב א)

...אמרו לו, רבונו של עולם כלום יש אב שמעיד על בנו... (עבודה זרה ג א)

אמר רבי לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם... (שם ה א, וראה שם עוד)

רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא... ואומר עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם. (אבות ו ח)

...תנו רבנן היה הוא ואביו ורבו בשבי, הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם. (הוריות יג א)

יפה כח הבן מכח האב, שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה... (שבועות מח א)

הוא (רבי עקיבא) היה אומר, האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ, שנאמר קורא הדורות מראש... (עדיות ב ט)

אמרו עליו על רב פנחס בן יאיר... ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו. (חולין ז ב)

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך, מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין. (שם פד א)

אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא... (שם קה א)

אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן, ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן... (ערכין כד א)

המחרים בנו ובתו... אין מוחרמין, שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו... (שם כח א)

דתנו רבנן קרבנו, בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו, יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה, אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, תלמוד לומר קרבנו... אבל יוצא במעות שהפריש אביו אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה... תלמוד לומר קרבנו... (כריתות כז ב, וראה שם עוד)

...גזרה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין לחמור. (נדה נה א)

תלמוד ירושלמי:

והיה רבי עקיבא יושב ומצטער, ואמר, לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני, אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה... (ברכות לב ב)

ראה כבוד אב ואם פאה ג א והלאה.

...הלובן מן האיש שממנו מוח ועצמות והגידים, והאודם מן האשה שממנו העור והבשר והדם, והרוח והנפש והנשמה משל הקב"ה ושלשתן שותפין בו. (כלאים לט א)

תני המדיר את בנו לתלמוד תורה (שאם לא ילמד יהא מודר הנאה ממנו, אפילו כן מותר למלאות וכו' מפני חייו), מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר, רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן אף לוקח לו חפציו מן השוק. ופליגין, כאן באיש כאן באשה (שהאשה צריכה אף לחפצים להתקשט בהן), אם היה אדם מסויים (חשוב) עשו אותו כאשה... תני המוכר ספר תורה של אביו אינו רואה סימן ברכה לעולם. (בכורים יג א)

האב אינו חייב במזונות בתו... מצוה לזון את הבנות אין צריך לומר את הבנים, רבי יוחנן בן ברוקה אומר חייב לזון את הבנות, אית תניי תני הבנים עיקר ואית תניי תני הבנות עיקר, מאן דמר הבנים עיקר לתלמוד תורה, מאן דמר הבנות עיקר שלא יצאו לתרבות רעה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהודה בן חנניה נמנו באושה שיהא אדם זן את בניו קטנים... עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן אמר ליה עוקבא זון בניך, אמר ליה מנן מרי, אמר ליה עוקבא רשיעא זון בניך. אמר רבי עולא מתניתא אמרה כן שיהא אדם זן את בניו קטנים, דתנינן תמן אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יודה בר חנניה נמנו באושה בכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן, בניו קטנים מה הן, רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינה ואית דאמרי לה בשם רבי יודה בן חנינה הוא ואשתו ובניו קטנים ניזונין מהן... בני בנים מה הן, רבי מנא אמר בני בנים שכאן הוא בנים של הלן (חייב לזונם כבנים)... אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון בני בנים קפסה עליהן ירושת תורה... (כתובות כח ב, וראה שם עוד)

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר מאיר היה אומר האומר תנו לבניי שקל בשבת, והן ראויין ליטול סלע, נותנין להן שקל והשאר מתפרנס מן הצדקה, וחכמים אומרים גובין והולכין עד שיכלו הנכסים, והשאר יתפרנסו מן הצדקה... (שם מב א)

האיש מדיר את בנו בנזיר... אית דבעי מימר עד שיביא שתי שערות, אית דבעי מימר עד שיבא לעונת נדרים.... מיחה או שמיחוהו קרובים בכל לשונות כמי שמיחה... מעשה בי רבי חנינה בן חנינה שהדירו אביו והיה רבן שמעון בן גמליאל בודקו אם הביא שתי שערות, אמר לו, מפני מה אתה בודקיני, אם נזירות אבא עלי הריני נזיר, ואם לאו הריני נזיר מכבר, עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, ואמר לו בטוח אני שאי את יוצא מן הזקנה עד שתורה הוראות בישראל... (נזיר יט א)

ללמדו אומנות, תני רבי ישמעאל, ובחרת בחיים זו אומנות, להשיאו אשה והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך בשעה שאת משיא את בניך קטנים, רבי עקיבה אומר אף לשוט על פני המים, דכתיב למען תחיה אתה וזרעך. מה למצוה או לעיכוב, נשמעינה מן הדא בר תרימה אתא לגבי רבי אימי, אמר ליה פייס לאבא דיסביני, אתא פייסיה ולא קביל עלוי, הדא אמרה למצוה, אין תימר לעיכוב הוה ליה לכופניה... תמן תנינן, האב זכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים, בנוי מניין יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, בכח גבור בארץ יהיה זרעו וגו', בעושר נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, בחכמה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשנים למען ירבו ימיכם וימי בניכם, וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים, כך הוא חייב לו (הבן לאב) בחמשה דברים ואילו הן, מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג... (קידושין יט א, וראה שם עוד)

תמן תנינן, האומר בני זה נאמן, רבי אבהו בשם רבי יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו, אמר רבי יוסי ולא מתניתא היא, אפילו שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא אינן נאמנין, דילמא על דרבי יהודה איתאמרת, דרבי יודה אומר נאמנין עליה, רבי אבהו בשם רב יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו... (שם מו ב, וראה שם עוד)

מציאת בנו ובתו הקטנים... הרי אילו שלו... מציאת בנו ובתו הגדולים... הרי אילו שלהן... אמר רבי יוחנן בשאינן טפולין לאביהן, אבל אם היו טפולין לאביהן מציאתן שלו... (בבא מציעא ד א)

לווה אדם מבניו ובנותיו בריבית אלא שמחנכן בריבית... (שם כב ב)

אמר רבי בא בר ממל הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו, עליו הוא אומר ותהי עוונותם על עצמותם, כהדא חד בר נש אפקד ניכסיי גבי רבי בא בר ממל, אמר ליה אין הויין בנוי דהנייה הב לון פלגא וסב פלגא, אתון בנוי ונסבין פלגא, בתר יומין אתון בעיין מיעור עימיר (לעורר שיחזיר את החצי האחר), אמר לון לא אמר לי אבוכון אלא אי הוין בני דהנייה הב לון פלגא וסב פלגא, כדון אתון קקו פדיפטי (תרבות אנשי חטאים), הבו לי מה דיהבית לכון. (בבא בתרא כד ב)

תוספתא:

חמשה דברים היה רבי עקיבא דורשן כמין הגדה, בחמשה דברים האב זוכה לבן, וחכמים אומרים עד הפרק זוכה לו מכאן ואילך זוכה לעצמו, אמר להן רבי עקיבא היכן מצינו שהיו חגרין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפשטו... (עדיות פרק ב, וראה שם עוד)

אבות דרבי נתן:

רבי יהודה בן אילעי אומר אדם שמת והניח בן ולא למד תורה מאביו והלך ולמד תורה מאחרים, הרי חנופה מבקש. (פרק כו ו)

מדרש רבה:

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון, נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל, ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל. (בראשית כ טו)

...ומניין שהקב"ה עושה עם הראשונים בזכות האחרונים, שנאמר ונח מצא חן בעיני ה', באיזו זכות, בזכות תולדותיו. (שם כט ה)

ממשמע שנאמר וילכו אחורנית איני יודע שערות אביהם לא ראו, אלא מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהם, ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן... (שם לו ט)

...אמר לפניו (אברהם), רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי. דוד אמר (תהלים קל"ט) חקרני א-ל ודע לבבי, דע הפורשים ממני, וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם, אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם. (שם מד י)

תני רבי שמעון בן יוחי אומר כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאילו לא מת, שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר אליו לא נאמר, אלא את אשר דבר עליו. (שם מט ח)

...אם תשקר לי ולניני ולנכדי עד כאן רחמי האב על הבן... (שם נד ב)

אמר רבי יודן לימדתך תורה דרך ארץ, שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן תחילה ואחר כך הוא נושא לו אשה, ממי אתה למד מאברהם, בתחילה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ואחר כך ויוסף אברהם ויקח אשה. (שם ס טז)

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון כל העולמים ווי שמלך אחז, אמר להם בן יותם הוא, ואביו צדיק ואיני יכול לפשוט את ידי בו, ויולד חכם ישמח בו. רבי לוי אמר מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים, תלמוד לומר (משלי כ"ג) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. רבי שמעון בן מנסיא אומר אין לי אלא לב אביו של בשר ודם, מנין שאפילו הקב"ה מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה, תלמוד לומר ישמח לבי גם אני, גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק. (שם סג א)

ואלה תולדות יצחק בן אברהם (משלי י"ז) עטרת זקנים בני בנים, האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות, האבות עטרה לבנים, שנאמר (שם) ותפארת בנים אבותם, הבנים עטרה לאבות, דכתיב עטרת זקנים בני בנים. רבי שמואל ברבי יצחק אמר, אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב. משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון, ויצא דינו מלפני השלטון לישרף, וצפה אותו השלטון באסטרולוגיא שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך, אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והויא נשאת למלך... (שם שם ב)

...אמר רבי אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה. (שם שם יד)

ותכהין עיניו מראות, אמר רבי אלעזר בן עזריה מראות ברעתו של רשע, אמר הקב"ה יהי יצחק יוצא לשוק ויהון ברייתא אמרין דין אבוה דההוא רשיעא... מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות... (שם סה ה)

ואי זהו רחמן שבאבות, רבי יהודה אמר זה אברהם, אמר אברהם (בראשית י"ח) חלילה לך מעשות כדבר הזה, רבי לוי אמר יעקב, והוא עבר לפניהם, אמר, טב דיגע בי ולא בהון. (שם עח יא)

את יעקב איש וביתו באו, הדא הוא דכתיב (משלי י"ג) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר, בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חבירו פלוני הכה לבנך יורד עמו עד לחייו, ומה תלמוד לומר חושך שבטו שונא בנו, ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושנאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו, ויצא לתרבות רעה, ושנאהו והוציאו מביתו ריקם... כיוצא בו ויאהב יצחק את עשו (בראשית כ"ט), לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו... וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (משלי י"ט) יסר בנך כי יש תקוה, ומוסיף אהבה עליו, שנאמר ואוהבו שחרו מוסר, לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו. אתה מוצא שאברהם ייסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי... כיוצא בדבר היה יצחק משחר מוסר ליעקב שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר ויעקב איש תם... ואף יעקב אבינו ייסר את בניו ורידה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת... (שמות א א, וראה שם עוד)

רבי יודן אומר כנגד האבות והאמהות הקריב נשיא נפתלי למה כן, לפי שנפתלי כיבד את אביו יותר מדאי, שהיה אביו שולחו לכל מקום שירצה והיה זריז במשלחתו ומצא קורת רוח ממנו, והיו אמריו נעימים עליו, ולכך בירכו אביו באילה שלוחה, שהיה רץ במשלחתו כאיל, ולכך בירכו באמרי שפר על שהיו אמריו שפרים... (במדבר יד כג)

הלכה כמה דברים חייב אדם לעשות לבנו, שנו רבותינו ה' דברים האב חייב לעשות לבן, האב זה הקב"ה והבן אלו ישראל, כשם שהאב חייב למול את בנו כן עשה הקב"ה... ללמדו מצוות, הקב"ה לימד את המצות לישראל... האב זקוק לבנו להאכילו ולהשקותו לרחצו לסוכו ולהלבישו, וכן עשה הקב"ה לישראל (יחזקאל ט"ו) וארחצך במים ואשטף דמיך ואלבישך רקמה ולחמי אשר נתתי לך... מה האב נותן לבנו נכסים, כך הקב"ה עשה לישראל, ואתן לך ארץ חמדה, ומה הבן חייב להיות מעלה לאביו דורון, כך אמר הקב"ה לישראל כי תבואו אל ארץ וגו' ועשיתם עולה לה'. (שם יז א)

דבר אחר ושבת עד ה' אלקיך, אמר רבי שמואל פרגריטא בשם רבי מאיר למה הדבר דומה לבן מלך שיצא לתרבות רעה והיה המלך משלח פדגוגו אחריו ואמר לו חזור בך בני, והיה הבן משלחו ואומר לאביו באלו הפנים אני חוזר בי ואני מתבייש לפניך, והיה אביו משלחו ואומר לו, בני, יש בן מתבייש לחזור אצל אביו, ואם אתה חוזר לא אצל אביך אתה חוזר... (דברים ב טז)

 ושבתי אני ואראה, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעולם הזה, לעתיד לבא הן עומדין בצד חבורה של צדיקים, ואבותיהם בצד חבורה של רשעים, והם אומרין לפניו, רבונו של עולם כלום מתנו אלא בעון אבותינו יבואו אבותינו בזכיותינו... אמר להם יפה למדתם סנגוריא יבואו אצלכם דכתיב (זכריה י') וחיו את בניהם ושבו, ששבו מלירד לגיהנם והם ניצולין בזכות בניהם, לפיכך חייב כל אדם ללמד את בנו תורה שיצילהו מגיהנם. (קהלת ד א)

הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) תחת אבותיך יהיו בניך, את מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק, וכולהון יש להם מקרא ויש להם משל, ויש להם מליצה. צדיק מוליד צדיק יש לו מקרא ויש לו משל, מקרא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך, משל סרכא דאקים תאניתא. רשע מוליד רשע יש לו מקרא ויש משל ויש לו מליצה, מקרא דכתיב (במדבר ל"ב) והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, משל כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, מליצה מנין מה ילדת חיפושיתא קרוצי בישי מינה. צדיק מוליד רשע יש לו מקרא (איוב ל"א) תחת חטה יצא חוח, משל מולידין דלית כוותהון מרביין דלא דמיין להון. רשע מוליד צדיק יש לו מקרא, (ישעיה נ"ה) תחת הנעצוץ יעלה ברוש, משל מן סניא נפק ורדא, אבל שלמה מלך בן מלך חכם בן חכם צדיק בן צדיק אווגיטוס בן אווגיטוס... (שיר השירים א ו)

מדרש תנחומא:

אלה תולדות יצחק אברהם הוליד את יצחק, זה שאמר הכתוב עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי י"ז), הצדיקים מתעטרין בבני בניהם, ובניהם מתעטרין באבותם, כיצד, אברהם נתעטר בזכות יעקב, כשהשליך אותו נמרוד לתוך הכבשן ירד הקב"ה להצילו, אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם לזה אתה מציל, כמה רשעים עתידין לעמוד ממנו, אמר להן הקב"ה בשביל יעקב בן בנו שעתיד לעמוד ממנו אני מצילו... ומנין שנתעטרו בנים בשביל אבות, בשעה שיצא יעקב מאצל לבן רדף לבן אחריו, ונגלה עליו הקב"ה בדרך ואמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע, כיון שבאו להתוכח זה עם זה מה יעקב אומר ללבן, לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי, הוי זכות אברהם הצילהו ליעקב, אבל יצחק נתעטר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק. (תולדות ד)

וישבע בפחד אביו יצחק, חס ושלום לא נשבע אותו צדיק בשמו של מלך, אלא בחיי אביו, כאדם הרוצה לאמת דבריו, ואומר חי אבא אם אעשה זאת, ואף אותה שבועה לא נשבע לולי הפחד, כדכתיב (מלאכי א') בן יכבד אב. (ויצא יג)

מדרש תנחומא הקדום:

...הוי והדרך על בניהם, שזכה אברהם ליצחק בחמשה דברים, כך שנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנוי מנין שהיה יצחק נאה כיוסף, כתיב ביוסף ויהי יוסף יפה תואר, וכשהלך אצל אחיו אמרו הנה בעל החלומות הלזה, ונאמר ביצחק מי האיש הלזה וגו', שהיה יצחק נאה כיוסף... ובשנים שהיה בן ק"פ שנה ואברהם בן קע"ה, בשביל חמשת הדברים הללו שזכה בהן נוספו לו ה' שנים יותר מאביו, לכך נאמר יראה על עבדיך פעלך וגו' (תהלים צ'), כל מי שיש לו זכות זוכה בה' דברים הללו, וכל מי שאין לו זכות אינו זוכה, ונוטל כנגדן ה' פורעניות, ומי היה זה זה יואב... (תולדות ז, וראה שם עוד)

מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי:

והיה כי ישאלך בנך, משאלתו ומדיבורו אתה יודע מדעתו, ואמרת אליו, שלא תתבייש מלומר לו אלא מילתא דא את בהית בה הקדם אמרה. (שמות יג יג)

...מה תלמוד לומר בת, מפני שיש בבן מה שאין בבת ויש בבת מה שאין בבן, בן אביו חייב בו מצוות למולו ולפדותו וללמדו תורה (וללמדו אומנות) ולהשיאו אשה, מה שאין כן בבת, בת אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה מה שאין כן בבן... (שם כ י)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי ישמעאל אומר כל בן זקן חביב לאביו, שנאמר וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו... (פרק לח)

מסכת שמחות:

מעשה בבנו של גורגוס בלוד שברח מבית הספר, והראה לו אביו באזנו, ונתיירא מאביו והלך ואבד עצמו בבגד... מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת, והראה לו אביו באזנו, ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבור... מכאן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו, אלא מלקיהו מיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום. רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. (ב ד)

מסכת כלה:

איבעיא להו, מכפרין עון אבות או לא, תא שמע דרבי עקיבא נפק לההוא אתרא, אשכחיה לההוא גברא דהוי דרי טונא אכתפיה ולא הוה מצי לסגויי ביה, והה צווח ומתאנח, אמר ליה מאי עבידתיך, אמר לי הלא שבקנא איסורא דלא עבידנא בההיא עלמא, ועכשיו איכא נטורין עילוון ולא שבקין לי דאינוח, אמר ליה רבי עקיבא שבקת ברא, אמר ליה בחייך לא תשלין דדחילנא ממלאכי דמחי לי בפולסי דנורא... אמר ליה אימא ליה דקא ניחותך, אמר ליה שבקית אתתא מעברתא. אזל רבי עקיבא עאל לההיא מדינתא אמר להו בריה דפלוני היכא, אמרו ליה יעקר זכרו דההוא שחיק עצמות, אמר להו אמאי, אמרו ליה ההוא לסטים אכל אינשי ומצער ברייתא, ולא עוד אלא שבא על נערה המאורסה ביום הכפורים. אזל לביתיה אשכח התתיה מעוברתא, נטרה עד דילדא, אזל מהליה, לכי גדל אוקמי בבי כנישתא לברוכי בקהלא, לימים אזל רבי עקיבא לההוא אתרא איתחזי ליה, אמר ליה תנוח דעתך שהנחת את דעתי... (פרק ב)

פסיקתא:

...אבל ישראל אתה נותן להם בן זכר לאחד מהם מוהלו לשמונה, ואם בכור הוא פודאו לשלשים יום, הגדיל מוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכין בכל יום ויום ואומרים ברכו את ה' המבורך... (ביום השמיני פרשה ד)

מדרש משלי:

חושך שבטו שונא בנו, וכי יש אדם שונא בנו, אלא מתוך שאינו מוכיחו על דברי חכמים ועל דרך ארץ נקרא שונא, אבל מי שמכה את בנו על החכמה ועל התורה הוא נקרא אוהבו, שנאמר ואוהבו שחרו מוסר. (פרשה יג)

תנא דבי אליהו רבא:

...אבל העני במה יקרא שמו לפניך אלא יקרא שמו על שם בנו, הא כיצד אם עומד בנו בבית הכנסת ובבית המדרש וקורא בתורה, ואומרים הבריות בן מי זה, אומר בן איש פלוני עני הוא, ונמצאו הרבים מברכים שמו הגדול על ידו, וכן אם עומד בנו ושואל הלכות בבית המדרש, הא למדת שאין הקב"ה נותן בנים בני בעלי תורה אלא לעניים, שנאמר (משלי כ"ב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וגו'. (פרק יח)

ילקוט שמעוני:

מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו, וכל העם עונין אחר התיבה הללויה, ובנו עונה דברים של תפלות, אמרו לו ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות, אמר להם ומה אעשה לו תינוק הוא ישחק, שוב למחר עשה כך וכל אותן שמונה ימי החג ולא אמר לו דבר, ולא יצאה אותה שנה ולא שנתים ולא שלש עד שמת אותו האיש, ומתה אשתו, ומת בנו ובן בנו ויצאו לו ט"ו נפשות מתוך ביתו, ולא נשתייר לו אלא זוג אחד, אחד חגר וסומא, ואחד שוטה ורשע. (בראשית פרק יד, עו)

וינחם יצחק אחרי אמו... מכאן אתה למד עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגו'... (שם פרק כד, קט)

יש בנים שנתגנו באביהם, זה יאשיהו שנתגנה באמון, כי הוא אמון הרבה אשמה, חזקיה נתגנה באחז, שנאמר צור תעודה, ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו ובני עלי בני בליעל, שמואל נתגנה בבניו, ולא הלכו בניו בדרכיו, אבל אברהם הוא נתגדל ביצחק ויצחק נתגדל בו, שנאמר וילכו שניהם יחדו, וכתיב אברהם הוליד את יצחק, וכי לא הוליד אלא יצחק, אלא שנתגדל בו. (שם פרק כה, קי)

ויאסר יוסף מרכבתו, שמע יוסף שבאו אחיו אל גבול מצרים ולקח את כל האנשים ההולכים עמו ויצא לקראת אביו, וכל העם יוצאים לקראת המלך ואין המלך יוצא לקראת אדם אחר, אלא ללמדך שאביו של אדם כמלכו. (שם פרק מז, קנד, ופרקי דרבי אליעזר פרק לט)

מבניו יעשה אותה, מלמד שהבן קודם לכל אדם שבעולם, יכול אף על פי שאין ממלא מקום אביו, תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו, בזמן שימלא את מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקום אביו יבא אחר וישמש תחתיו. (ויקרא פרק ו, תפח)

אשר תצוום את בניכם, אמר להם צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכים להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם... (דברים פרק לב, תתקמז, וראה שם עוד)

למנצח על מות לבן, זה שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם נתן בלבם, רבי ברכיה בשם רבי נתן, אל תהי קורא גם את העולם, אלא אהבת עוללים ותינוקות נתן בלבם של אבותיהם, משל למלך שהיו לו שני בנים אחד קטן ואחד גדול, הגדול מכובד והקטן מנוול, אף על פי כן אוהבו יותר מן הגדול. (תהלים ט, תרמג)

עוד ינובון בשיבה, רבי יהושע בן קרחה אומר העלה ניבין, מעשה באדם שעשה דייתיקי, ואמר לא יהו בני יורש אותי עד שיעשה שוטה, הלך רבי יוסי ברבי יהודה לשאול המעשה לרבי יהושע בן קרחה, והציצו מבחוץ וראו אותו מרקע על ידיו ועל רגליו וגמי נתון לתוך פיו והוא נמשך אחר בנו, כיון שראו אותו הטמינו את עצמן, נכנסו אצלו שאלו אותו המעשה, התחיל משחק אמר להם חייכם, שמעשה הזה ששאלתם עכשו הגיעני, אמר לו מכאן שאדם רואה בנים כאלו הוא משתטה. (תהלים צב, תתמו)

וימותו גם שניהם, ללמדך שעין הרע מכה בבנים, אמר רבי חייא בר אבא עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעון האב, מכאן ואילך איש בעונו ימות. (רות פרק א, תר)

ילקוט המכירי:

זה שאמר הכתוב טובים השנים מן האחד, (קהלת ד') טוב צדיק בן צדיק מצדיק בן רשע, אינו דומה זכות צדיק בן צדיק לזכות צדיק בן רשע, ואינו דומה זכות צדיק אחד לזכות שני צדיקים... ואם היו שלשה צדיק בן צדיק בן צדיק אינה פוסקת לעולם, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. אמרו לפני רבי זעירא, והלא פלוני צדיק בן צדיק ודור רביעי רשעים, אמר להם, לא כתיב אלא במהרה לא ינתק, שאפילו פוסקת חוזרת, כמו שעשה לפלוני... מהו אמר ה', אמר הקב"ה אני ערב בדבר זה. (ישעיה פרק נט)

מדרש קהלת, רבי מאיר הוה כתבן טוב מובחר והוה לעי תלת סלעין בכל שבת, והוה אכיל ושתי בחדא, ומתכסא בחדא, ומתפרנס לאוחרניתא לרבנין, אמר לו תלמידיו רבי בניך מה את עביד להון, אמר לון אי הוון צדיקי כההוא דאמר דוד לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואם לאו מה אני מניח את שלי לאויבי... (תהלים לז)

מדרש הגדול:

את יעקב, אמר רבי שמעון בן חלפתא בנוהג שבעולם אדם שיש לו בנים כל זמן שיש בו כח בניו נעשין טפילה לו, הזקין הוא נעשה טפילה לבניו, ברם הכא אפילו בזקנותו ואחר מיתתו בניו נטפלין לו, הדא הוא דכתיב את יעקב. דבר אחר את יעקב, אף על פי שכולם גדולים ומגדלין בניהן אין מתעסקין בצרכי עצמן עד שמתעסקין בצרכי אביהם תחלה, לכך נאמר את יעקב, ואחר כך איש וביתו באו... (שמות א א)

והיה כי ישאלך בנך, משאלתו ומדבורו אתה יודע מה דעתו, ואמרת אליו, שלא תתבייש מלומר לו, אלא מילתא דאת בהית מינה הקדם אומרה... (שם יג יד)

פוקד עוון אבות על בנים, לארבע דייטות זו למעלה מזו, בזו יין ובזו שמן ובזו דבש ובזו מים, נפלה דליקה באחת מהן הן מכבות זו את זו, אבל אם היו כולן שלשמן כולן נשרפות, כך בזמן שהן תופסין מעשה אבותם דור אחר דור דור אחר דור הן נידונין על ידן, אבל אם היו מסורגין דור אחד צדיק ודור אחד רשע, לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. באותה שעה שמח משה ואמר אין בישראל קוצץ בן קוצץ. (שם לד ח)

דבר אחר ובנים לא היו להם, שאלו היו להם בנים צדיקים היו מכפרין עליהן ולא היו ראויין להשרף. מפני שאמרו הבנים מצילין את האבות מדינה של גיהנם, בין גדולים בין קטנים, הא כיצד, הגדולים מצילין אותם במעשיהם הטובים, והקטנים באסיפתן כשהן קטנים. גדולה הצלת הקטנים מהצלת הגדולים שהצלת הגדולים פעמים שהוא משתהה עד ארבעה דורות, אבל הצלת הקטנים מכפרת מיד... (במדבר ג ד, וראה עוד אלקים-פוקד עוון)

...מכאן אמרו גדולה הצלת הבנים לאבות, יתר מהצלת האבות לבנים, שהאבות אינן מצילין את בניהן אלא מן היסורין שבעולם הזה לבד, זוכין להן את העושר ומצילין אותן מן העוני, זוכין להן בחיים ומצילין אותן מן הנגיפה, זוכין להן בכוח ומצילין אותן מן התשות, וזה הוא שאמרו האב זוכה לבן בחמשה דברים... אבל ליום הדין אינן יכולין להצילן מדינה שלגיהנם, שנאמר ואין מידי מציל... אבל הבנים מצילין את האבות מדינה של גיהנם, בין גדולים בין קטנים. (שם לב לט)

מדרשים:

ראה מה הבנים גורמים לאביהם, ועלי זקן מאד, שלשה הזקינו במהרה מפני רעת בניהם, יצחק תחילה מפני צרותיו של עשו בנו שהיה משתחוה לע"א והוה מקטיר לה, והעשן עולה ומתוך כך כהו עיניו של יצחק... אף עלי הזקין מפני צרת בניו, מפני מה, ושמע את אשר יעשון בניו. אף שמואל הזקין מפני צרת בניו, שנאמר (ש"א ח') ויהי כי זקן שמואל, והלא כל ימיו היו נ"ב שנים אלא מפני צרת בניו קפצה עליו זקנה, שנאמר (שם) ולא הלכו בניו בדרכיו... (אגדת בראשית פרק מא)

כרחם אב  על בנים כן תרחם עלינו, ואמרו כד שמע יואב לדוד כאמר כן תמהא, כלום אבא מרחם על בנוי טפי מאמהון, והלא אימא רחמא עליהון סגי, היא מצטייפא עליהון בעבורא ועל מתברא, והיא מרביה להון בביתא והוא אמר כן. אלא אמר יואב איזיל ואחמי ברייתא דבדין ואדע קושטא... (מדרש על והוא עבר לפניהם, וראה שם כל הנסיון)

אמונות ודעות:

...אחרים אמרו שיתאמצו בבקשת הילדים, כי בהם יש עונג לנפש ושעשוע לעין, ושמחה, והם הסגולה לעת זקנה, וזכרונו לטוב אחר מותו, ולהם החנינה והרחמים, ומהם החסד והכבוד... הם צודקים בבנים שחנן ה' את עבדו, אך טעותם היא, שהם דואגים לדבר זה בלבד... ומה טובה בגדול בנים בלי חכמה ולמוד... והיכן צער ההריון והלידה, ופעמים תמות האם בה... ויגיעת האב, והבאתו את עצמו בסכנות כדי להביא לחם למשפחתו, וצער הגידול והמחלות... מפחד מה יעשו הזכרים תדד שנתו, והפחד מה יקרה לבנות יכאיב לעינים... ואם יהיו עקרים תכרת תוחלתו, כל שכן אם יהיו רשעים... אבל חביבין הילדים שיחזיק במה שחננו ה' מהם. (מאמר י, פרק ט)

חובת הלבבות:

...ותחלתם טובת האב על בנו, מן הידוע כי הוא מכוין לתועלת עצמו בו, כי הבן נתח מהאב עם עוצם תקותו בו, והלא תראה כי הוא מרגיש עליו יותר מגופו במאכלו ובמשתהו ובכסותו ולדחות כל נזק מעליו, ונקל בעיניו סבל הטורח והיגיעה בעד מנוחתו עם מה שהטבעו עליו האבות מן הרחמים והחמלה על בניהם, ועם כל זה חייבה התורה והשכל על הבן העבודה והכבוד והיראה, כמו שאמר הכתוב... ואם האב מוכרח בזה בדרך הטבע והטובה לא-ל והוא שליח בה בלבד, אבל טובת האדון על עבדו ידוע כי הוא מכוין לתקן ממונו... (שער ג עבודת האלקים הקדמה)

רש"י:

אמו ואביו תיראו - כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו... שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים. ואת שבתותי תשמורו - אם יאמר לך האב חלל שבת אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצוות... איזהו מורא? לא ישב במקומו, ולא יסתור את דבריו. ואיזהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא. (ויקרא יט ג)

ומכה אדם יומת - ...מה מכה בהמה מחיים, אף מכה אביו ואמו מחיים... לפי שמצינו שהמקללו לאחר מיתה חייב, הוצרך לומר במכה שפטור... אף אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה. (שם כד כא, וראה עוד בערכים מכה אביו ואמו, מקלל אביו ואמו)

הבן - הוא מתנודד, ולבי נהפך לרחם עליו כמי שאין לו אלא בן אחד. (ירמיה לא יט)

והשיב לב אבות - לקב"ה, על בנים - על ידי בנים, יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו דברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום. (מלאכי ג כד)

וכאב את בן ירצה - כמו שהאב מפייס את בנו אחר שהכהו, כן יפייסכם. (משלי ג יב)

ואל המייתו - אל תכה הבן מכת מות. (שם יט יח)

אבן עזרא:

ויהי לה לבן - כמו ואלה בני מיכל זרובבל בן שאלתיאל, והוא בן פדיה אחי שאלתיאל, ובעבור שגדלו נקרא בנו. (שמות ב י)

אמו ואביו תיראו - הקדים אמו לאביו, כי הקטן מכירה קודם שמכיר את אביו. (ויקרא יט ג)

ואל המיתו - שתתפרנס על ידי גזלת הבן, או שאחרים ימיתוהו. או אם לא תכנו תמיתנו, ויצא ממנו גדל חמה. גדל חמה - אבל בן גדל חמה תעזבנו ויקבל ענשו. (משלי יט יח ויט)

רמב"ן:

...או שמא יש לו (לתרח) חלק לעולם הבא שאמרו חז"ל בזכות בנו, והיא הבשורה, שהוא לא היה יודע עד שנתבשר בכך בעת שאמר לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום, וכן מצאתי במדרש כל העצים כשרין חוץ משל זית ושל גפן, שהשמן והיין קרבין לגבי מזבח הצילו הפירות האילנות, וכן מצינו באברהם שהציל את תרח, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. (בראשית יא לב)

...והנראה בעיני, שהוא (האדון) נכנס במקום הבעל, כי חמלה התורה על האשה והבנים שחייהן תלויין להם מנגד מצפים לידי הבעל... וכן הבנים אינו חייב להם במזונותם אלא בקטנן בזמן שהאב מצוה או נוהג לזון אותם... (שמות כא ג, וראה שם עוד)

... וכמו שאמרו אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אפיים לרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה, או עשו מצוות שהקב"ה ישלם שכרן בעולם הזה, או שמא יצאו מהן צדיקים, שכך מצינו שהאריך אפיים לאחז ויצא ממנו חזקיהו, וגם לאמון ויצא ממנו יאשיהו, וגם לשמעי ויצא ממנו מרדכי, וכן אלו אינם בכלל שונאיו... (דברים ז ט)

...כי האב שורש, והבן נצר משרשיו יפרה, והזכיר השורש לומר כי הוא יכול להביא באלה הדורות הבאים שהשרש אשר ממנו יצמחו הוא לפניו היום, והוא בא בברית ובאלה הזאת, ואמר פורה ראש לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בעבודה זרה לא יוליד מודה בה. ואל תקשה עלי בזה מהפסוק והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר וסוד גדול לא אוכל לפרש בו. (שם כט יז)

רד"ק:

חורש נחושת - הוא או אביו, ורז"ל סמכו מכאן שחייב אדם להתעסק באומנות אביו, לפיכך הזכיר אביו, ואחר שמת לקח שלמה את בנו... (מלכים א ז יד)

ילד שעשועים - כאב המשתעשע עם בנו החביב לו. (ירמיה לא יט)

כרחם אב - שאין רחמים גדולים מהם. (תהלים קג יג)

משנה תורה:

...אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם. ואין האשה חייבת ללמד את בנה. (תלמוד תורה פרק א א)

כשם שחייב אדם ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו... מצוה על כל חכם מישראל ללמד את כל התלמידים, שנאמר ושננתם לבניך, מפי השמועה למדו, בניך אלו התלמידים הקרויין בנים... אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו, להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חברו. (שם שם ב)

וחייב לשכר מלמד לבנו ללמדו... היה הוא רוצה ללמוד ויש לו בן ללמוד תורה, הוא קודם לבנו, ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמוד יותר ממנו, בנו קודם... מאימתי אביו חייב ללמדו תורה? משיתחיל לדבר מלמדו תורה ציוה לנו משה, ושמע ישראל, ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים עד שיהיה בן שש או שבע, הכל לפי בוריו, ומוליכו אצל מלמד התינוקות. (שם שם ג והלאה)

כ"ד דברים מעכבים את התשובה... הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו, הואיל ובנו ברשותו, אילו מיחה בו היה פורש, ונמצא כמחטיאו. (תשובה פרק ד א)

מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין כל ישראל שימולו כל ערל ביניהן. (מילה פרק ג א)

האב ובנו... שהן שרויין בחצר אינן צריכין לערב, מפני שהן כבית אחד... (עירובין פרק ד ה)

כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש, מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים... (אישות פרק יב יד)

ולא האשה בלבד, אלא בניו ובנותיו הקטנים בני שש או פחות חייב ליתן להם כסות המספקת להם, וכלי תשמיש ומדור לשכן בו, ואינו נותן להם לפי עשרו, אלא כצרכן. (שם פרק יג ו)

וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד, עד שידע שהן שלמין מכל חטא ועוון, הרי זה חוטא... (סוטה פרק ד יט)

ולא יכנס אדם עם אביו למרחץ... (איסורי ביאה פרק כא טז)

מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור... ואסור להשיא אשה לקטן, שזה כמו זנות. (שם שם כה)

אף על פי שאין בית דין מצווין להפריש את הקטן (מאיסור), מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה, שנאמר חנוך לנער כל פי דרכו וגו'. (מאכלות אסורות פרק יז כח)

הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות... הרי זה בכלל הצדקה... (מתנות עניים פרק י טז)

כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו... והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה, אף על פי שאינו כמותו בחכמה... והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל... (כלי המקדש פרק ד כ)

האומר לבנו הרי את אסור בהנייתי... אם מת יירשנו... אסר עליו הנייתו ופירש בין בחיי בין במותי אם מת לא יירשנו... (נדרים פרק ה ו, וראה שם עוד)

והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר, אף על פי שלא בא לעונת נדרים, ואין האשה מדרת בנה בנזיר. ודבר זה הלכה מפי הקבלה... (נזירות פרק ב יג, וראה שם עוד)

החובל בבניו הגדולים, אם אין סומכין אל שולחנו נותן להם (הנזק) מיד, והקטנים ילקח קרקע בנזקן והן אוכלין פירותיו... ואם היו סמוכין על שולחנו וחבל בהן פטור, בין שהיו גדולים בין קטנים... (חובל ומזיק פרק ד יט)

האב שהרג את בנו, אם היה בן לנהרג הרי זה הורג אבי אביו, מפני שהוא גואל... (רוצח פרק א ג)

אסור לאדם להלוות בניו ובני ביתו ברבית, אף על פי שאינו מקפיד ומתנה הוא שנותן להן, הרי זה אסור שמא ירגילם בדבר. (מלוה ולוה פרק ד ח)

ואלו שאין מעמידין הקרקע בידן, אף על פי שאכלום ג' שנים... ובן בנכסי אביו, והאב בנכסי הבן, שכל אלו אינן מקפידין זה על זה, לפיכך אין אכילתן ראיה... (טוען ונטען פרק יג א)

כל הנותן נכסיו לאחרים והניח את היורשים, אף על פי שאין היורשין נוהגין (בו) כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו... (נחלות פרק ו יא)

צוו חכמים שלא ישנה אדם בין הבנים בחייו אפילו בדבר מועט, שלא יבואו לידי תחרות וקנאה, כאחי יוסף עם יוסף. (שם שם יג)

אף על פי שבכך נצטוינו (בכבוד אב ואם), אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול. (ממרים פרק ו ח)

והמכה בנו גדול מנדין אותו, שהרי הוא עובר על לפני עיוור לא תתן מכשול. (שם שם ט)

ספר חסידים:

רצונו של אדם זה הוא כבודו, ואפילו לכבוד אב ואם, שאם לא כן אפילו צדיק גמור לא יוכל להנצל מן העבירה, כיצד אביו ואמו יושיטו לו הכוס או ימזגו, וכמה דברים שאין אדם יכול להשמט מהם, ולכן טוב הוא לכל יראי ה' שימחלו לבניהם את כבודם אף בלא ידיעתם כדי שלא להענישם, כי הא דרב הונא קרע שיראי באפי רבה בריה להקניטו, לראות אם יכעוס, ומחל לו. (קנב)

ראשית חכמה קנה חכמה, כשיגיע בנם ללמד אל תקנה לו אלא רב חכם וירא שמים, שנאמר (משלי א') "יראת ה' ראשית דעת", וזה כדי להכניסו ביראת ה'... וכל המרחם על האכזר אינו מרחם על רחמנים ועל מי שהדין לרחם עליו, כגון על בניו ועל בנותיו ואחיו וקרוביו, ואין להם יכולת ויכול לכלכלם ואינו נותן להם, הרי כל מה שיש לו יבא לידי אלו שאין לו זכות וצדקה, (פירוש ליד בניו ובנותיו וקרוביו שאין צדקה שייך בפרנסתם אלא דרך רחמנות). ואפילו הוא מפרנס אחרים כיון שהוא יודע שאביו ואמו ואחיו עניים ואינו מפרנסם ומפרנס אחרים, אותן עצמן שהוא מפרנס לבסוף יהיו אכזרים עליו ולא ירחמוהו ולא יחזיקו לו טובה על החסד שעשה עמהם, ויהפכו לו לשונאיו. כי יש לך דבר שאין לאדם זכות אם יעשנה, ואם לא יעשנה יחשב לו לרעה, כגון איש ואשתו שאוהבין ילדיהן ויש להן ומפרנסין אותן ומרחמין עליהם הרי אין זכות וצדקה, כי מאהבתן עושין לו, כמו כלב לגוריו... ואם לא יהיו מרחמין על ילדיהן ולא מפרנסין אותם ואין לילדים מאומה או שמכין אותן שלא לצורך, או שאינם מיסרים כלל גדול עוונם מנשוא, לפיכך אב שעושה טובה למקצת בניו וקצתן מואס ולא עושה אתם טובה, אותו שהוא מואס יירשנו. (קנה)

ואם תראה שלשה דורות ולמעלה זה אחר זה כולם תלמידי חכמים, ואחר כך זרעם עמי הארץ, לא תאמר דברי חכמים בטלים, שאמרו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע וגו' שוב לא יפסוק התורה מהם. שהרי נתחתנו במשפחה שאין דינם להיות עמהם תלמידי חכמים, ואמרו חכמים רוב בנים דומים לאחי האם, לכך בניהם עמי הארץ, כיוצא בו ליראי אלקים וחסידים... (קנו)

...אבל אם קבל עליו צערו בשביל הקב"ה, כגון שמונע משעשוע בניו ובנותיו שישמע שבוכין ואשתו מגדלתן והוא מצטער שבוכין ואינו עומד בשביל שעוסק בתורה, ואינו הולך לטייל עם בניו וילדיו על זה יקבל שכר על זה הצער, וצער של גיהנם ממעטים לו...

ואם תאמר מאחר שכתוב (שמות ל"ד) פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים, והלא לבני עלי כמה דורות דהא רבה ואביי היו אחר כמה דורות, ועוד לא אחזו מעשה אבותיהם בידיהם, אלא אם אדם חוטא פעם אחת נפרעים ממנו ד' דורות, ואם שינה בו או עשה חטא אחר נפרעים ממנו ח' דורות, ואם שילש בו או עשה ג' עונות הרי נפרעים ממנו י"ב דורות... ואם תאמר למה העון על הצדיקים שאין אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם, עוד גדולה מזו הרי אמרו נולד בשבת ימות בשבת, ומה חטא הילד שחללו עליו את השבת, הרי אמרו על כרחך אתה נולד, אלא אמרו עבודה זרה מכה לפניה ולאחריה... וכל שכן מדה טובה שעושה לפניה ולאחריה, אלו זכה הילד אחר כך למה לא עמד לו זכותו מקודם שלא יוולד בשבת... אלא אם יש צדיק שנהנה מאביו או אביו מחפה עליו הרי זה גוזל בשביל בניו, הרי יתכן שבניו ישאו בעונו. אבל אם עבירה אחרת עשה האב להנאת גופו, שאין לומר בשביל הבן עשה, הרי למה הבנים מקבלים עונש... הרי תדע לך שכל אדם זוכה לבניו בה' דברים כמו שאמרו... לכן מה ששמח האב שהוא רשע על כן הבנים נכשלים. מפני מה רבה ואביי שהם מבני עלי מתו מפני שנגזרה גזירה, אם לא יהיו זכיות גדולות לא ינצלו, אף על פי שהוא זכאי... (קסד וראה שם עוד)

...ואם יש לו לאדם בנים ואחד בעל מחלוקת או שירא פן יחטיא אחיו, מוטב שידחה את הרשע בשתי ידים, ואל יאמר והלא אמרו חכמים תהא דוחה בשמאל ומקרב בימין, במקום שחב לאחרים יותר יבא לרעה אם לא ידיחוהו, שהרי דוד לפי שקרב את אבשלום הרי כמה נפשות נהרגו בשבילו. (קפט)

...אם האב חטא מתגלגל על זרעו גם לחטא, שנאמר (ישעיה י"ד) כי משורש נחש יצא צפע... (קצו)

מה שמתענין ביום שמת אביהן, שהרי דוד התענה על שאול כי קראו אבי... כי יש לצום על מיתת אדם חשוב, וכתיב (בראשית ל"ב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כי אמרו הואיל ופשענו שהנחנו הלילה הזקן לבדו לכך אירע לו בשבילנו... דבר אחר דין הוא לפי שהאב והבן גוף אחד ודין שיצטערו הבנים. (רלא)

כי הנה מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם, באחד שהלך למדינת הים עם עבדו והוליך עמו ממון גדול, ואשתו היתה מעוברת, לימים מת האדון והניח כל הממון, והלך העבד והחזיק בנכסיו, ויאמר העבד אני בנו, כשגדל הבן שהולידה שמע שמת אביו, הלך לתבע נכסיו שהחזיק בהם העבד ונתחתן בגדולי הדור, והיה ירא הבן לפתוח פיו פן יהרגוהו, ונתאכסן בבית רב סעדיה והניח לפניו לאכול ולא אכל עד ששם לפניו אלו הדברים, נתן לו עצה לדבר על המלך, וכן עשה. שלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה, וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד, ודם זה בספל אחר, ולקח עצם של אבי הבן והניח בספל העבד ולא נבלע הדם, ולקח העצם ושם אותו בספל הבן ונבלע הדם בעצם, כי הוא גוף אחד... הרי ראוי לבן שיתעצב ביום מיתת אביו, וכן אמר איוב (שם ג') "כי לא סגר דלתי בטני", ולא אמר בטן אמי, שהכל כגוף אחד, וירמיה כן עשה, שלעולם לשנה הבאה באותו יום לא היה שמח, לכך יש להתענות ביום שמת אביו. (רלב)

אדם שיש לו בנים ועושר ואינם מקבלים תוכחתו לעסוק בתורה ובמעשים טובים, מוטב שלא יפרנס אותם ויהיו טרודים ומעונים במלאכתם וישובו לדרך הטובה, אבל אם רואה שעל ידי שמונע עצמו יצאו לתרבות רעה, לאו כל כמיניה. (שכה)

...הבן שבא לידו ריוח ואביו ישן, למדנו מדמה בן נתינה, אבל אם בא ריוח לאביו ונפסד אביו, וכשמקיץ מצטער יותר שלא הקיצו, והבן יודע דעת אביו ששמח כשמקיצו בשביל אותו דבר, מצוה להקיצו, מאחר שאביו שמח על זה. וכן כשמקיצו ללכת לבית הכנסת או לדבר מצוה.

האב שהיה חוטב עצים או עבודה אחרת והבן לומד, עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קי"ט), ויעשה הבן המלאכה אף על פי שהאב עם הארץ, אבל אם הבן יודע שהאב כשהוא יושב פנוי עוסק במעשים רעים, כמו אם ישב בטל ילך אחר זונות או יסכסך בני אדם לעשות רכילות מזה לזה... מצוה על הבן להניחו לטרוח במלאכה, כדי שלא יחטא באותה שעה. ואם הבן עושה מלאכה, ואב אומר לו לך אתה ועסוק בתורה ואני אחטוב העצים או אעשה אותה מלאכה שאתה עוסק, יעסוק הבן בתורה, ואפילו אם יש שם בני אדם, והבן חושב אם אני מניח את אבי במלאכה ואני אשב יאמרו העולם שאני מבזה את אבי, ואפילו לא אמר לו לך ועסוק בתורה, אלא האב חס על בנו שלא יטריח, ישמע לאביו, וכנגד הבושת יהיה שכרו גדול, ואפילו אם האב מתכוין לבייש את בנו לומר הוא שוקט ואני טורח, אבל אם האב רוצה שהבן ילך לשחוק או לדבר עבירה אל ישמע לו... (שלז שלח, וראה עוד כבוד אב ואם)

...אין האב יכול להכניס את כל זרעו במחיצתו, ואין האב יכול לומר תנו מחלקי לבני, ואף על פי שאמר רבי יוחנן אני אכניס את אחר במחיצתי, וכבה האש והניחו, הרי על פי מעשים שידע ר"י שאחר זכה בדברים היה מזכירם למעלה... פעמים שהבן עושה זכיות יותר מן האב והתלמיד יותר מן הרב יושב התלמיד למעלה, ואין רשאי לחלוק כבוד לא לאביו ולא לרבו ולהחליף מקומותיהם. ואף על פי כן כל אחד ואחד שמח בחלקו המגיעו, והבן שהוא למעלה אינו מתבייש על אביו שהוא למטה. (שסה)

אם יש לאדם בנים רעים ויש לו ספרי סודות לא יתן להם, אלא ליראי ה', שנאמר (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו, ואם יהיו בני בניו טובים יחזירו להם. (תבע)

...אמר החכם יש ולד או בן או בת שפודה את אביו ואת אמו מן המות או מן הצרות, שנאמר (ישעיה כ"ט) יעקב אשר פדה את אברהם, יש שנגזר צער על האב או על האם מת הולד, הרי האב או האם עצבים, הרי העצבון פודהו, וזהו שנאמר (משלי י"ד) בכל עצב יהיה מותר. (תקא)

החכם נכנס בבית יהודי צדיק, והיו לאותו צדיק ילדים קטנים, והיו הילדים אומרים בן הזונה תן לנו זה וזה, והיה הצדיק שוחק, אמר לו החכם ילדים שכבר יודעים מהו בן הזונה אם יחרפו או יקללו את אביהם ואמם נחשב להם לעון, ואף על פי שהאב והאם אינם חוששים, אין מניחים להם לחרפם או לקללם או להכותם. (תקמג)

...ולא יתן אדם לבנו ממון הרבה אלא לשם שמים. האב שמצוה לבנו מעשים, מה שחפץ שיעשה תחלה יאמר לו באחרונה, שהרי מלאכת המשכן נאמרה לו למשה תחלה, ושמירת שבת באחרונה, משה הקדים לצוות את השבת תחלה... אדם שיודע שבניו בני מריבה לא יגרום שיבואו לידי מחלוקת בעבור הירושה, יחלוק בחייו וימנה אפוטרופוס על שלו בפני עדים כדי שיהא שלום לאפוטרופוס ולזרעו... אדם שיש לו בנים ומתקוטטים יחדיו כשהן קטנים, אם אהוב לו אחד מהן ביותר והאהוב ביותר פושע לא יעזור לו אלא יגעור בו ויכהו ומיסרהו. ואם הגדולים מכים זה את זה הגדול לגדול או הגדולים לקטנים אחיהם ולאחיותיהם, לא יוכל האב לומר להם הכוני או הכו אמכם, וכשהם כשמקללים זה את זה לא יאמר תקללו אותנו או אותי על מנת כן שלא תכו ולא תקללו אחיכם ואחיותיכם, אף על פי שיותר היה שמח האב שיקללו אותו אינו רשאי לומר להם כן, ואינם רשאים לעשות לאביהם... (תקסז והלאה, וראה שם עוד)

אם יהודי טוב ויש לו אב רע ויש לו בושת כשמזכירים אותו לפניו, אל תזכירהו לפניו שלא תצערהו, ואם אותו הטוב יהודי טוב מזכירים אותו לטוב... איש אחד בא לעיר ראה שהיו מכבדים איש אחד בעבור אביו שהיה טוב, אמר הנכנס לעיר לכבד את אביו היה טוב, וזה בנו רע אין לחשות במקום חילול ה'... ואם הבן היה חפץ לתת לו כל צרכיו, והאב אינו רוצה לעזוב מלאכתו בזויה, ומתבייש בנו, האב חוטא בבנו, אף על פי שזה מוחל לזה, אין זה מחילה, ומה שאמרו האב שמחל על כבודו כבודו מחול מדיני אדם, אבל בדיני שמים חייב. (תקעב והלאה, וראה שם עוד)

כתיב (משלי א') יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו, מה ענין מוסר לראשית דעת וסמוך לו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, מן הדין לא היה לאהוב את הבנים אלא מעת שהבנים נכנסים ביראת ה', שנאמר (שם ח') אני אוהבי אהב, שהרי אם אדם אוהב גופן של זרעו כך אוהב הכלב את גוריו... אבל אדם יש לאהוב דעת בניו לשם שמים, שהרי אם הולך בנו או בתו בחושך במקום שיש לירא מהם שלא יהא תקלת גופם אומר לעבדו או לשפחתו ללכת עמהם או הוא בעצמו ילך עמהם פן ינזק הגוף ופן יבא הגוף לידי צער, ויותר צריך להיות נזהר מדעת בניו ובנותיו פן יחטאו למי שבראם... (תקעז)

...ופעמים שהאב הצדיק מצדיק את זרעו, וכששומע שנגזר רע על זרעו הוא מקבל עינוי בקבר כדי לפדות את זרעו... ופעמים כשלוקים הבנים מעמידים אבותיהם שם כשהיה בידם למחות ולא מיחו, או כשגרם עוון אביהם... (תרז)

אסור לבייש את העבד ואת השפחה ולא את בנו ולא יביישם על חנם, ואם עשה רצונו לא יאמר לו לא עשית בטוב... אפילו כנגד הבהמה אמרה תורה אל תהי כפוי טובה... (תרסה)

אם יש לאדם בנים ואחד ביניהם זולל וסובא, לא יעקור את עצמו ואת בניו בשביל האחד, כי לסוף יצא לתרבות רעה, לכך מוטב לו שקודם יעשה כאלו לא היה בנו מעולם, ואל יעשה לו רעה בשביל האחד. (תרפה)

אחד זקן נכנס בבית אחד, שמע שבנו של בעל הבית אמר לאביו בן הזונה והכהו אביו על זה, והיה בן ארבע שנים הילד, והיה הילד מחלל שבת ולא אמר לו דבר, אמר לו הזקן למה אתה מקפיד על זה שקראך בן הזונה, אם אין בו דעת שאינו יודע מה בן הזונה למה קשה לך, ואם יש בו דעת מה מזיק הוא מחרף את עצמו, אם יש בו דעת היה לך למנעו מלחלל השבת, כי אם יש בו דעת להבחין מה בן הזונה כך יש בו דעת להבחין שלא יחלל השבת. (תתסד)

מי שיש לו בנים ואינו יודע במה לפרנסם והוא מצווה לפרנסם, ואינו רוצה לקבל צדקה, הרי הם עניים ורעבים, ועליו נאמר (קהלת ז') כי אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, הרי זה עון גדול, ממה שהיה לו ליקח צדקה, ועליו נאמר (משלי י"א) ועוכר שארו אכזרי, שנעשה אכזר על מי שהיה לו לרחם עליהם הוא אכזרי. (תתרמ)

מי שיש לו נכסים הרבה, ויש לו בנים ובנות עשירים ועניים, יתן לעני יותר מלעשיר, לבני עני יותר מלבני עשיר, וללומדי תורה ירבה. (תתרמד)

אם יש צדיק ויש לו בן רשע, מצוה לקרא שם אותו פלוני כמו עשו בן יצחק, עשו בן נמרוד, ואם לאותו רשע זקנו רשע יקרא אחר זקנו, כמו מנשה בן אחז, וידלג חזקיהו. ואם יש שום גרמא של אביו, כגון עלי הכהן שלא הוכיח את בניו והיה יכול לצוות לישראל להעבירם, אז יכול לתלות באביו... (תתשג)

בתחילה השיא אברהם לבנו יצחק אשה ואחר כך נשא קטורה, ומה שרב עמרם חסידא לקח לעצמו אשה קודם לבנו, לפי שלא היו חפצים לתת לבנו אלא לו, ואמר כיון שחפצים לתתה לי אקחנה, ושמא לא כנסה עד שהשיא אשה לבנו. אבל אם האב מצא אשה לבנו, והאב חפץ להשיאה לו ואינו רוצה הבן, הרי האב יקח לו אשה... (תתשטז)

...אלא כך אמר הקב"ה, ברא מזכי אבא, כגון שהאב חוטא ונותן את בנו ללמוד תורה ומעשים טובים הואיל ועל ידי האב זכה הבן ברא מזכה אבא, ואם האבות צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותן, הרי כשעשו הבנים כאלו יעשו האבות, ומכאן תקנו שנודרין צדקה שייטב לאותן שכבר מתו. ומצינו שהמתים מתפללין על הבנים, שנאמר (שמות ט"ז) ותעל שכבת הטל, פילול שכיבת שוכבי קבר... (תתשעא)

מאירי:

בן חכם - ...או מתפקיד האב ללמדו החכמה, והכסילות מתגלה רק לאחר מיתת האב בחיי האם. (משלי י א)

אשרי בניו - שידריכם בנתיבותיו, או שבניו מתאשרים ומתהללים בצדקתו, או על דרך ועושה חסד לאלפים. (שם כ ז)

רבינו בחיי:

ביום הגמל - מנהג העולם שיעשה אדם סעודה ביום שנולד לו בן או ביום המילה לכבוד המצוה. ומה שאחר אברהם לעשות משתה יצחק עד יום הגמל אותו,יתכן לפרש שמיום גמלו הניחו לתלמוד תורה, ואין לתמוה, שהרי בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, על כן לא רצה לעשות הסעודה לא ביום הלידה ולא ביום המילה, והניח הדבר עד יום הגמל אותו, כדי שישמח בבנו בשמחת התורה... וידוע עוד כי אין אהבת האב לבן לא ביום הלידה ולא ביום המילה אלא ביום הגמל ואז תתחזק אהבתו יותר ויותר. (בראשית כא ח)

...ענין הצדקה הוא שיתן אדם משלו למי שצריך, והנה היא מדרגות רבות... למעלה ממנה שיתננה לעני קרובו, שנאמר (ישעיה נ"ח) "ומבשרך לא תתעלם", למעלה ממנה שיפרנס את בניו, וכן אמרו רז"ל מאי דכתיב (תהלים ק"ו) "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת"... אלא זה הזן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, למעלה ממנו שהוא מפרנס אביו ואמו... (שם ויחי הקדמה)

...וכל מי שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים, שנאמר "והזרתם את בני ישראל וגו'", וכתיב והדוה בנדתה וסמיך ליה "אחרי מות שני בני אהרן", כלומר אפילו היה לו קודם לכן בנים חשובים כבני אהרן הן מתים בעון אביהם... (ויקרא טו לא)

כפר לעמך - דרשו בפסיקתא אלו החיים שמתכפרין בממונם, אשר פדית אלו המתים שמתכפרין בממון החיים, ולמדנו מזה שההקדשות שנוהגין החיים להקדישם בעד המתים שיש להם תועלת למתים, וכל שכן אם הבן מקדיש בעד אביו שהוא זכות לאביו בהיות אוכל הבן פירותיו, והוא הדין לאמר בשבילו קדיש או שום ברכה בבית הכנסת בצבור, וכמו שאמרו באגדה... (דברים כא ח)

וידוע כי מלת בן נגזר מן בנין, לפי שהבן בנין האב, והאב יסודו ועיקרו. (פרקי אבות הקדמה)

ושיחת הילדים · שיחתם מביאה לקלות כשיערב דעתו בדעתם, לפי שדבריהם מושכים את הלב...(שם פרק ג י)

ספר החינוך:

...דיני המצוה, כגון מכהו לאחר מיתה שפטור, והכהו על אזנו וחרשו שחייב מיתה, שאי אפשר שלא תצא טפת דם בפנים, והעושה בו חבורה לרפואה שפטור, ולכתחלה לא יעשה לו רפואה שמביאה לחבורה אם אפשר על ידי אחר, ודין שתוקי שחייב על אמו ועל אביו, ודין גר שהורתו שלא בקדושה שאין חייב בשניהם, ודין גר שאסור לו להכות אביו גוי מדרבנן, ודין מי שהיו אביו ואמו רשעים גמורים מפורסמים שפטור על הכאתן עד שיעשו תשובה, אבל אסור הוא מכל מקום, אפילו קודם תשובה, ולכל אין נעשה הבן שליח בית דין ליסר אביו חוץ ממסית... (משפטים מצוה מח)

...ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ואפילו בקטנים, ראוי להזהר שלא להכאיבן בדברים יותר מדאי, זולתי במה שצריכין הרבה כדי שיקחו מוסר, ואפילו בבניו ובנותיו של אדם, והמקל בהם שלא לצערן בענינים אלה ימצא חיים ברכה וכבוד... (בהר מצוה שלח)

הרקאנטי:

וטעם פורה ראש ולענה פירש הרב הגדול ז"ל לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר וכו', ואני שמעתי ולא אבין, ואולי כי כוונת הרב ז"ל (הרמב"ן לכאן) היא, כי אין נקראין בניו רק החדשות, והצדיק לא יוליד בן חדש רק אם יהיה צדיק כמוהו, ואם תמצא שהוא פריץ ושופך דם דע כי הוא בן הפריץ, שזה הצדיק הולידו, ולא היה זה הצדיק אביו הראשון, והראיה שלא נקרא זרע רק הצדיקים, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, ואמרו רז"ל ביצחק ולא בישמעאל, ביצחק ולא כל יצחק... (נצבים דף צא)

רלב"ג:

למען דוד - מגיד שמההשגחה על האב תמשך על הבן. (מלכים א יא יג)

בן חכם ישמח אב - המשער בענין שלמות חכמתו יותר מהאם. ורוע המוסר ייחס לאם, שהוא אצלה בקטנותו... (משלי טו כ)

מתהלך בתומו - גם הוא נשמר מהרע, וגם בניו מושגחים כי יישר את בניו לעבודת ה'. (שם כ ז)

עקדה:

בין אדם לאשתו בניו ועבדיו יפול גם כן עוול, כי אף על פי שהם כגופו, חלק ממנו, או כספו, ראוי לו לשמר על היחס כלפם. וכן בתפלת ראש השנה: אם כבנים אם כעבדים וכו'... וגם טורח הבנים ומזונותם על האב, והמשנה חוקם עושה עוול. וכבר נפל משה בחטא זה, ששלח אם על בנים ועזבם ימים רבים, וגם עתה לא שם לבו אליהם. (שמות יח א)

ויקחו שני בני אהרן - ...ומה שאמרו חז"ל שלא היו להם בנים, רוצה לומר שמעשיהם לא היו ראוים להתקיים, וכמו שאמרו בנדרים פ"א, מפני מה אין מצוי לצאת מתלמידי חכמים בנים תלמידי חכמים, רבינא אמר לפי שאין מברכין בתורה תחלה, רוצה לומר שאין עוסקים בה לשמה... (ויקרא י א)

האנוכי הריתי - כי האדם מחוייב לפרנס זולתו מחיוב המדות והמוסר, כגון פרנסת העניים, ובנים קודמים בזה לכל, כי בהם יש לו גם חיוב טבעי המכריחהו, כבכתובות מ"ט עורבא בעי בניה, האי גברא לא בעי בניה. וגם חיוב הכרחי על פי תנאי, ככל המקבל על עצמו לזון אשתו ובניה... (במדבר יא יב)

ספר העקרים:

יש אהבת השווי או הדמיון... ואהבה טבעית כמו של המוליד לילד ושל האומן למלאכתו, ולכן גדולה אהבת האם מאהבת האב, כי יש בה יותר מאלו. והאהבה היחסית היא בין המונהג והמנהיג, האב והבן, ובאלו צד אחד אוהב יותר מהשני...(מאמר ג לז)

דרשות הר"ן:

ואמר הנני הולך למות, ענינו שהטובים ילכו לעולם בדרך אבותיהם הטובים, כמו שאמרו רז"ל לעולם אל יניח אדם אומנות אבותיו כדי שיקרא שם אבותיו עליו, וההולך שלא בדרכם ענינו שישכיח את שמם... (דרוש ב)

...לפי שדמיון האדם אינו כוסף תאוות העולם והנאותיו לעצמו בלבד, כי אם להורישם לבניו, עד שרוב בני האדם עיקר השתדלותם בזה, וכמעט לא יחושו לנפשם אבל יחטיאוה כדי שיוכלו להנחיל לבניהם הארמונות... (דרוש י)

מנורת המאור:

...ולא עוד, אלא שהבן הלומד תורה מציל לאביו מדינה של גיהנם, כמו שפירשו במדרש "יסר בנך ויניחך וגו'" (משלי כ"ט), למד לבנך תורה ויניחך מדינה של גיהנם, ויתן מעדנים לנפשך, שיכניסך בגן עדן עם הצדיקים... אמרו גדולה הצלת הבנים לאבות מהצלת האבות לבנים, שאבות אינם מצילין את בניהם אלא מן הייסורין שבעולם הזה בלבד, ומזכין אותם העושר... אבל ליום הדין אינם יכולין להצילן מדינה של גיהנם, שנאמר ואין מיד מציל... אבל הבנים מצילים את האבות מדינה של גיהנם, בין גדולים ובין קטנים... רבי חנניה אומר, הרי הוא אומר "כי יקרא קן צפור לפניך וגו'", וכי מי הם גדולים רחמי הבריות או רחמי מי שאמר והיה העולם, ומה אם הבריות שרחמיהן מועטין נצטוו, שאם יקחו את הבנים ישלחו את האם חפשית, הקב"ה שרחמיו מרובין על אחת כמה וכמה, כי בזכותם ישלח את האבות חפשים מדינה של גיהנם. (נר ג כלל ב חלק א פרק ד, וראה שם עוד)

האב חייב בבנו להשיאו אשה, כדי למונעו מן החטא, ולחנכו בישוב הדעת ולהכניסו במצות קיום המין... (נר ג כלל ו חלק א פרק א, וראה שם עוד)

אברבנאל:

ועל רבעים - דור זה יוכל העובד כוכבים לראות בניו בחייו, כבהמורה, וגם אין בנפשו קורבה אליהם אחרי דור רבעים, ואם הבנים גדולים יענשו בכפלים בעוון אביהם, כי ה' האריך לאבותם, אולי יצאו מהם צדיקים... (שמות כ ה)

לא יומתו - אין לקבל עדות קרובים כי לבם חם. ולא יחשוב השופט לשפט כה', שרק הוא פוקד עוון אבות על בנים... (דברים כד טז)

ובזרעך - נראה שקלל אלו שעדיין לא נולדו, שהם כלולים בו, אמנם יעודים אלו על תנאי, ואם ייטיבו תתבטל הגזרה. (מלכים ב ה כה)

הנפשות לי - הבן יירש טבע אביו בדברים גופניים, אבל הנפש אינה כן, שכל אחת בפני עצמה עצם רוחני, יצרו אלקים והשפיעו בגוף... וכן מצינו באדם הראשון שזרעו ירשו הקללות הגופניות שנתקלל בהם, ולא העונש הנפשי, שלא ירשוהו הצדיקים. (יחזקאל יח ד)

ספורנו:

ויברך אתהן - ...אמנם ספר ברכת לבן לבנותיו, להורות שברכת האב אשר היא על בניו בכל נפשו בלי ספק ראוי שתחול יותר בסגלת צלם אלקים המברך, כאמרו בעבור תברכך נפשי. (בראשית לב א)

כי איש איש אשר יקלל - והאות על שאני מקפיד כל כך שתהיה הקדושה בזרע, שהרי ענשתי מיתת בית דין את המקלל הוריו, שזה יקרה על הרוב בהיות פסול בזרע, כי אז הוא בלתי מוכן אל מה שכתוב שמע בני מוסר אביך וגו', ואיש כזה לא ישמור חוקים ומשפטים, כי לא יקבלם מאביו ומאמו כלל. (ויקרא כ ט)

האנכי הריתי - הנה האב יוכל להנהיג את בניו, אף על פי שהם חלוקי הדעות, וזה כי כולם חושבים אותו לאוהב שישתדל בכל כחו להיטיב להם... (במדבר יא יב)

לא יומתו - ...שמנהג המלכים הקדמונים היה להרוג גם את בניהם, שלא יקומו לשונאים למלכות, כענין הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקומו ויירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים, פירוש שונאים, כמו ויהי ערך, מכל מקום אסרה תורה למלכי ישראל להרוג זה בשביל זה בחמלת ה' על עמו... (דברים כד טז)

רמ"ע מפאנו:

תמן תנינן בבחירתא האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים... לאגמורן חמש מעלות טובות כנגד חמשה שמות אשר לנשמת האב מן המאוחר אל הקודם, להנחיל לבניו אחריו מעין דוגמא של מעלה. וזוכה דקאמר ללמדנו שהאב הזכאי מוחזק במה שישיג בנו בזכות, אבל אין אבא מזכה ברא עד שישיג שלמותו בעצמו. וההפך ברא מזכה אבא ואיננו זוכה לו. תדע שאפילו במאי דאמור רבנן מתים יורשים את החיים, שמעתא הכי דייקא שלא זכו בה חיים מעולם אלא אחרי שחזרה נחלתם מהאבות אליהם, ועליהם נאמר, ושבח אני את המתים, שהם גדולים במיתתם יותר מבחיים... (מאמר חקור דין חלק ב פרק כח)

נקטינן שבכל דור ודור אוכלים חקם בקרן דמעיקרא ופירות דהשתא, כי הזכות הקיימת לדור ראשון נעשים מזל לבאים אחריו, וזה יצדק מאבות לבנים לפי פשוטו, ומדרשו והמבין את זאת יתן הודאה על מה שידענו מהמשך הדרוש אמתה ויושרה של מדה זו האמורה אצל מדות הרחמים, דכתיב פוקד עון אבות על בנים, ודוקא הנולדים אחר מעשה העברה קודם שישוב האב ממנה, והיינו בנוהג שבעולם שאלו אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. וכתיב בתריה ועושה חסד לאלפים וגו', דהא בהא תליא, אלא שמדה טובה מרובה להטיב גם לילודים כבר, וכן בדין, וגדול כחה של אותה תשובה מעלייתא שזכרנו בחלק א' פי"ד, שאם זכה בה האב הנה הזדונות אשר לא הזיקו אלא לנולדים אחר כך נעשים עתה כזכיות להשכיל להטיב גם לילודים מעיקרא, כי זרעו המה, והוא דרך אמתי וברור... אלא ודאי שזכות האב גורמת מיתוק למזל הבנים. ובכל מקום שאתה מוצא זכות אבות הקרן קיימת להם לעולם, והוא ברית אבות באמת. אבל המורם מהם להטיב לדורות הבאים, אשר הוא מזלן של בנים כאמור, אפשר שיכלה בעון הבן... (שם פרק כט)

אלשיך:

...וכן כל אב תאב יותר לראות בטובת בנו, מהבן אל אביו, כי לא נפרד ממנו לגמרי, ועדיין מאיכות נפשו בו, כבזוהר... (בראשית ב ז)

ואברהם זקן - מתרץ מדוע לא נשא קודם אברהם עצמו אשה, כי לחד כבר קיים מצוות פרו ורבו, שהיתה לו גם בת, ולחד כי לא היה לו יצר הרע, ורק על אדם כיוצא בו אמרו בבראשית רבה ס' שקודם ישיא אשה לבנו ואחר כך ישא הוא... (שם כד א)

מקשה תעשה אותם - תייסר הילדים לבל יסורו מהדרך, משני קצות - שלא תקלקל האם בגעגועיה את מוסרי האב, על שני קצותיו - עד שיעלו במעלה על האב והאם, וזכותם תרחף עליהם. (שמות כה יח)

לאמו - ובהזדווג איש עם אשתו להוליד גם נפשותיהם מתאחדים, ומקנים צד מאיכות נפשם לנולד, אם כן בן ובת הם חלק מהמולידים... (ויקרא כא ב)

אל אהרן ואל בניו כה תברכו - שאין תפלת האב מקובלת כמו בהתפללו עם בניו. וכן מעשה בהשוכר באליהו שאיחר לבית המדרש על שהקים האבות לתפלה, ולא הקימם יחד שאז היו נענים, ואמר לו בעולם הזה רבי חייא ובניו אם מתפללים יחד נענים... (במדבר ו כג)

כי יסיתך - ואם לא תבער הרע מקרבך יבא גם בנך וכו' לפתותך, במקום שהאב ימשיך את בנו אחריו. (דברים יג ז)

על ביתו - כבגמרא, שרבי אחא בר יעקב ראה שבנו אינו מצליח, אמר לו אתה תשאר על הבית ואני אלך ללמד, וכאן ראה אלקנה ששמואל מצליח, ופנה הוא לעסקי הבית. (שמואל א ב יא)

ובני עלי - הנער שמואל גדל ונתקדש בלי אביו, ואלו שאצל אביהם לא למדו מטוב מעשיו, לומר שבזכותא תליא מילתא. (שם שם יב)

כי יש לעץ תקוה - וכן לאדם, ששרשו למעלה ויוכל לתקן, ואם לא תספיק זכותו יוכל בנו לתקן. (איוב יד ז)

יונקתו תיבש שלהבת - אם יהיה לו בן יוכל ליבש ממנו שלהבת גיהנם, אך לא להסירו לגמרי מחושך גיהנם, ברוח פיו - אם יעסק בתורה, שאז אין אש גיהנם שולטת בו. אל יאמן - וזה בתנאי שאל יאמין העוסק בתורה בהיקש מוטעה מהחכמות הזרות, כי אז ימות בעון אביו. (שם טו ל)

איזה הדרך - ידענו מחכמי אמת כי בעלות נפש מישראל במדרגה בעולם העליון, אביו שהולידו יעלה עמו, על כן צריך שיוכן האב לכך לבל יהיה עכוב מהבן, וזו היתה הבשורה לאברהם שעשה תרח תשובה... (שם לח יט)

מהר"ל:

משה קבל תורה וכו', המוסר ראוי לאב, ולו נאה להוכיח את בנו, כי על ידי שהוא אב כבר סרה ממנו הילדות, וכן האם, והם בעלי מוסר, והאב ראוי יותר מכל אחר, כי בילדותו של הבן מוטל על האב להנהיגו בכל דבר. (דרך חיים א א)

...ולא יהיה צריך לפריה ורביה להשלים עצמו בתולדות, כי התולדות הם השלמה לאדם... (שם ג טז)

...כי לפעמים יבא העונש לבנים ולא לאב, כי זכות האב מגן לעצמו, מה שאין כן לבנים, כאשר אין להם זכות נמצא העונש עליהם, ולא על האב... (גבורות ה' פרק ט)

מה שאמר, שלכך אין מצוי שיצא מתלמידי חכמים בן תלמיד חכם, שלא יאמרו התורה ירושה לנו. ופירוש שהחכמה נבדלת מהאדם הגשמי, לכך לא שייך בה ירושה, כי מוריש אחריו רק דבר גשמי, כי האב מוליד הבן מהצד הגשמי, לא מצד השכלי, שאין האב נותן השכל לבן, רק השי"ת... (נצח ישראל פרק נט, וראה גם הקדמה לתפארת ישראל)

אבל יש בזה דבר מופלג ועמוק, כי הרשע כאשר הוא בעל חטא הוא יוצא מן הראוי והיושר ולהיות חוצה, ובשביל כך דבק הרשע ברע כאשר יוצא מן היושר, וכאשר דבק האדם החוטא ברע, דבק הוא וזרעו היוצא ממנו ברע, ולפיכך משלם חטא האבות אל חיק הבנים. ודבר זה עד ד' דורות, כי יש לזרעו של אדם כח פנימי, כמו שתראה בפרי אשר הזרע בתוכו. והחוטא כאשר הוא חוטא דבק הוא וכח זרעו בחיצונות, הוא הרע, ולפיכך הרע מגיע לבנים עד ד' דורות, כנגד החיצונות, ושהם נגד ד' צדדים שדבק בו כח זרעו ברע, שיוצא מן המדרגה הפנימית, ולפיכך נמשך העונש עד ד' דורות בלבד.

אבל הצדיק, שהוא וכחו דבק בטוב ובחסד, והוא וכח זרעו דבק במדרגה העליונה מאד עד התחלת העולם... ולפיכך נוצר חסד לאלפים...

ביאור זה, כי מה שהשי"ת פוקד עוון אבות על בנים, מפני שהבן ענף ותולדות האב, מתאחד עמו, וכאילו היה דבר אחד, כי התולדה בכח האב, ולפיכך כאשר בא עונש על האב שהוא התחלה, נמשך העונש אל הכל שהוא מתאחד עמו, אבל כאשר הבן נבדל מהאב, שהאב רשע וזה צדיק, הרי הוא נבדל ממנו... (שם פרק לח)

...וזה כי כמו שיש לאב חיבור וקישור אל בנו, מצד כי זה האב וזה הבן, כך יש להם פירוד, כי אב ובן הם מחולקים בעצמם, שזה הוא אב וזה הוא בן, ודבר זה נחשב פירוד... (נר מצוה)

...כי זה הפרש הגדול אשר יש בין ישראל לבני נח, דאילו בני נח הם צריכים לקרב עצמם ואז השי"ת מקרב אותם, אבל ישראל השי"ת מקדים אותם לקרב, אף שלא קרבו ישראל עצמם, כלומר כי אין תולה אהבת השי"ת לישראל מצד צדקתם, רק כי הוא יתב' בחר באומה זאת בעצמם שרוצה בהם והם בניו בעצמם, ואין הבן צריך לקרב עצמו אל האב, רק האב מקרב הבן... (דרשה לשבת הגדול)

...שחשוב כמת, ונראה הטעם כי החיים אין להם הפסק כמו באר מים חיים, מפני כי המקור הזה תמיד נובע, והמיתה היא העדר הדבר והפסקו, ולפיכך מי שאין לו בנים, שיש הפסק לתולדתו, נקרא מת, ולא נקרא חיים אלא מי שהוא כמו באר שנקרא חיים שתמיד הולך ונובע... (גור אריה בראשית ל א)

בעון נדרים בנים מתים... ואם אין האיסור שאסר על נפשו מקוים, אין מקוימים גם כן הבנים שלו, שהבנים גם כן נחשבים שהם אסורים וקשורים בו, כי אין דבר יותר קשור ומחובר אליו כמו בניו, לפיכך אמר בעון נדרים, שאין מקוים הדבר שקשר על נפשו... (חידושי אגדות שבת לב ב)

בעוון בטול תלמוד תורה, פירוש כי תולדת הבנים היא מדרגה עליונה מתדמה ומתיחס אל השכל. וזה כי האדם קודם שהוליד הוא אדם פרטי, וכל פרטי גשמי, וכאשר יוליד האדם ובכחו הכללי היינו הבנים, שוב אין פרטי, רק יש לו כח כללי... ולפיכך כאשר מבטל מן התורה ושוב אין לאדם שייכות וחבור אל הכללי, רק האדם הוא פרטי, וכיון שהוא פרטי אין ראוי שיהיה לו כח כללי, דהיינו הבנים, ולפיכך בעון בטול תלמוד תורה בנים מתים. (שם)

ואתה דע עוד כי אין ראוי שיהיה בן תלמיד חכם ממנו, כי אחר שהוא מטיל אימה יתירה על הצבור, והנה יש לך לדעת כי הכחות השכליות מנהיגים את הכחות הגופניות מבלתי שיטילו אימה עליהם, פירוש שאין מתפעל הכחות הנפעלים מן הכחות הפועלים בהם כלל, אבל הכחות הגופניות הפועלים הם פועלים בכחות הנפעלים ומטילים עליהם אימה יתירה, ולפיכך אמר כי מי שמטיל אימה יתירה על הצבור אין זוכה לבן תלמיד חכם לעולם, מפני כי אין הנהגתו מתיחסת אל השכלי, רק לכח אחר מן הכחות הגשמיות, לכך לא יצא תולדה שכלית ממנו לעולם...

וכאשר תשכיל בדברים הנפלאים האלו תדע כל הדברים האלו, כי מי שמנהיג בנחת וברחמים שם אור העולם הבא בכח הרחמים, לפיכך אמר כי מנהיג אותם לעולם הבא, כי הנהגה ברחמים הוא הנהגה מן עולם הבא אם תבין. וזה שאמרו כאן ז"ל כי מי שמטיל אימה יתירה אין זוכה לבן תלמיד חכם לעולם, כי בן תלמיד חכם אינו יוצא ממנו לפי שאינו נכנס בהנהגתו הרחמים, אשר מן הרחמים נמשך בן תלמיד חכם... (שם ראש השנה יז א)

ועוד נראה, לכך אמר כפו ליה אסיתיה, כי נהפך על אדם זה סדרי בראשית, כי בדרך הטבע אף בהמה וחיה ועוף זנין ומפרנסין את תולדותיהן, כמו שאמר עורבא בעי בני, וההוא גברא לא בעי בני... ויש לומר גם כן, כי האסיתא הוא דבר שיש לו בית קבול כמו בוכנא באסיתא, וכל בריה נחשב אסיתא לבניו לפי שמקבל בניו, ואדם זה אין רוצה לקבל בניו, לכך נחשב אסיתא כפויה... (שם כתובות מט ב)

מורידין אותו מגדולתו, וביאור דבר זה, כי כאשר מתחיל במצוה ראוי לגמור המצוה... ולמאן דאמר אשתו ובניו מתים, פירוש כי אשתו ובניו הם לאדם השלמתו כאשר ידוע, כי מי שאין לו אשה אינו אדם שלם, וכן כאשר אין לו בנים אינו אדם שלם, וכאשר יחטא ופוגם בהשלמה, שאינו משלים הדבר אשר ראוי להשלים ונמצא שהוא חסר השלמה, וכאשר חסר השלמה אשתו ובניו שהם השלמה אל האדם מתים גם כן... (שם סוטה יג ב)

...ותדע עוד דבר עמוק, כי התולדות מתחייבים מן האבות, וכל דבר המתחייב מאחר מתחייב בכח דין, ולכך אמרה תורה (ויקרא י"ט) איש אמו ואביו תיראו... ולכך שייך בזה מדת היראה שהוא דין... ומאחר שהתולדות מתחייבים בכח דין, מיוחדים בזה האומות ביותר, וכל זה כמו שאמרנו כי אין בהם מדת הוויתור, ומה שנותן ומחייב השכל אינן מוותרין, ולכך האומות שהם דביקים בכח דין נמצא באומות היראה יותר, ולכך מכבדין את האב... (קידושין לא א, וראה שם עוד)

הזהרו בבני עם הארץ וכו', פירוש כי ראוי שיהיה יוצא מן עם הארץ תלמיד חכם, כי השכל אי אפשר לו שלא יהיה לו נושא, כי אין השכל עומד בעצמו, וצריך שיהיה לו נושא, וכל נושא הוא חמרי, והבן שהוא תלמיד חכם צריך שיהיה לו גם כן נושא חמרי הוא האב, ואם האב עצמו תלמיד חכם, אין ראוי שיהיה נחשב נושא לתלמיד חכם, כי השכל יש לו נושא חמרי... ועוד תדע כי האדם החמרי נחשב גם כן שהוא מוליד השכל, ומן האדם החמרי נולד השכל... (שם סנהדרין צו א)

של"ה:

בענין הוצאת בניו כבר הזהירו רז"ל בפרק קמא דשבת שאל ישנה אדם בן בין הבנים, וראוי לאדם ליתן לבניו כפי יכלתו ממון רב כדי לעשות שידוך חשוב והגון ולהזדווג לתלמידי חכמים ומשפחה גדולה ומיוחסת, והעיקר הקרן בעצמו שיהיה הקרן קיים בכל מעלות המדות ובכל חמודות. אבל ראיתי מקצת אבות כשיש להם עושר בבואם בימים נותנים לבניהם לכל אחד סך גדול אחר שהם נשואים, ומחזיקים לעצמם כפי שיעורא שמשערים שיהיה להם די כל ימי חייהם, וזהו שטות גדול, והוא שטות אשר יכול לבא לידי עבירה גדולה, כי מי יודע מה יולד יום, אולי יתהפך הגלגל על האב, ואוי לאב שיבא על שולחן בניו, כי הוא דבר שנגד הטבע, והבנים מחזיקים את אביהם והוא עליהם כעול הכבד, אף שהוא העשירם כבר נשכח מהם כל השובע, ומכח זה באים הבנים לידי עון גדול... שמעתי דרך הלצה כשבא יעקב למצרים הוא וביתו לסמוך על שלחן בנו הצדיק שהיה מכלכל את כולם, אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, כלומר הוא בעיני קשה כמות שהוכרחתי לבא לראותך. אמרו במשל הדיוט, אב אחד מפרנס עשרה בניו באהבה וברצון, ועשרה בנים לא מפרנסים באהבה וברצון אב אחד שלהם... (שער האותיות סוף אות ד')

כלי יקר:

מה שהבן מקבל בירושה מהוריו הוא בעצם ואינו משתנה, ומה שהוא מקבל על ידי למוד הוא במקרה ומשתנה, לכן אמר בישמעאל אשר ילדה הגר, כי ירש את טבעה, והיה שטוף זמה... ועשו בא מצד בתואל, שצד נשים מתחת בעליהן, ואת הרמאות ירש מלבן, לכן מזכיר שני אלו בפסוק... (בראשית כה יט)

לא תחמוד - קביל למצות כבוד אב ואם שבלוח א'. ובמכילתא, החומד סופו שיוליד בן המקללו, פירוש, שמהרהר בשעת ביאה באשה אחרת שחמד, והבן הנולד לו אינו מכבד הוריו, כי לא התכוון להוליד הבן, אלא למלא תאוותו, וכן לא יכבד החומד את הוריו, כי עינו צרה בהם. (שמות כ יג)

עלה אל הר העברים - פירש רש"י ללמדך שכל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, ליורשו למה לי, שרוצה לומר, אף על פי שמניח בן, אבל אינו ראוי ליורשו, דהיינו לירש מעלת אביו בתורה וחכמה ושררה, שלא הדריך בנו שיהיה ראוי למלא את מקומו, ומנא ליה לרש"י זה, כי מצלפחד ליכא למילף שהרי לא היו לו בנים כלל, אלא שסמך פרשת עלה אל הר העברים, שלכך קרא הקב"ה שמו הר העברים, כי עליו נתמלא הקב"ה עברה על משה, על שלא הדריך בניו שיהיו ראוים ליורשו, ומלשון זה הבין משה שלא ירד אחריו כבודו לבניו... (במדבר כז יב)

אור החיים:

כי עודך חי - ...ודבר ידוע, כי הצדיקים יותר יחפצו בהעדר הבן בהיותו בן מביש, ומה גם יעקב הצדיק, על כן לא היתה שמחתו שלמה עד וירא עליו, והכיר בו בפניו כי הכרת הפנים תענה באיש, ועודך חי, צדיק כמקודם, כי הצדיקים קרויים חיים. (בראשית מו ל)

לבנו ליוסף - הגם שהסקנו על פי גמרא קדושין, והארכתי ביו"ד ר"מ סי"ז שגדול כבוד הבן הנשיא על האב, ידע שיוסף מצד אהבתו את אביו ימחול על כבוד המלך. (שם מז כט)

לא תבשל גדי - ...רומז בזה סוד גדול, כי המשחיתים זרעם גורמים למיתת קטנים משדי אמם, כי נולד ממנו משחית רע השולט בבן. ((שמות כג יט)

...ושמעתי מאנשי אמת, כי דיוקן האב יגביר כח הקדושה בבן וימנעהו מבא בתיעוב, וגם ירמוז כי בעשות המזימתה יבזה כבוד אביו, שיאמרו ארור שזו ילד וכו', ולכן הקדים האם הנוטלת החרפה יותר... (ויקרא יט ג)

...וקנית מדרגות בחינת הקדושה או מצד המזריע, כי האב יפעיל כח עליון בבן, כדפירשנו בראובן בכורי וגו' לצד התעצמות מצד עסק התורה... (שם כב יב)

האנכי הריתי - ...ואולי גם רמז לב' זמנים שחייב האב לישא עול הבן, הא' דבר תורה עד בן ו' ז', והשני מדברי סופרים עד בן י"ג, והגם שעדיין לא תקנו חז"ל תוספת זמן זה, הוא מושכל מדעת אנוש ומכל שכן שהיה נביא... ואמר האנכי הריתי כנגד חיוב התורה, אם אנכי ילדתיהו כנגד דבריהם... (במדבר יא יב)

הגר"א:

...והאב אינו מתייאש אף כשאינו שומע, ולכן מפייסו אחר שממלא רצונו. (משלי ג יב)

ישמח אב - החכם אביו שומעו בבית המדרש, והכסיל העצל יושב בבית, או כשכח האב גובר הוא חכם, ואם כח האם הוא כסיל. (שם י א)

בן חכם - הוא מפני מוסר אב שהוכיחו, שהנער לא יקבל טוב עד שמיסרו. ולץ · הוא הפך הלומד ולא קבל גערה, לכן עזבו אביו. (שם יג א)

שחרו מוסר - דורש עליו פן עשה דבר קל ומייסרו עליו, כי כך ישתפר... (שם שם כד)

גם בשחקו - שאין לאדם שום שמחה בעולם הזה, מה לאדם שמחה יותר מבנים, וצער גדול בנים קשה מכולם... (שם יד יג)

גדל חמה - ואם תראה שחמתך גדולה ולא תוכל להכותו מעט, מחול לו פן תמיתהו במכותיך. אם תציל - שמכותיך להצילו על העתיד ולא להענישו על העבר. (שם יט יח ויט)

אם חכם לבך - כי האב ובנו משורש אחד, ובעת יחכם לב הבן ישמח האב. (שם כג טו)

ישמח אביך - אחר כך כשתחזור מבית רבך לבית הוריך וישמעו חדושיך יום יום. או לעולם הבא, כי יעטרו להם עטרות כל יום מחדושיו. (שם כג כה)

ויתן מעדנים לנפשך - בגן עדן, כרבי עקיבא שלמד עם בן הרשע והצילו מגיהנם והביאו לגן עדן, ואפילו צדיק אם יש לו בן רשע נותנים אותו בגיהנם שיראה יסורי בנו. (שם כט יז)

תניא:

...כך על דרך משל נשמות ישראל עלו במחשבה, כדכתיב בני בכורי ישראל, בנים אתם לה' אלקיכם, פירוש כמו שהבן נמשך ממוח האב, כך כביכול, נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו ית'... (לקוטי אמרים פרק א)

מצודת דוד:

בן חכם - אם תראה, בודאי שמע מוסר אב, ולכן התחכם. (משלי יג א)

משדד אב - מביש מחפיר, גורם שאביו יגרש את אמו על שהדריכתו בדרך זו. (שם יט כו)

הכתב והקבלה:

מה תתן לי - מתמיה על עצמו, איך מובטח לו שכר בעולם הבא, והרי מי שלא הוליד בן אינו נכנס לפרגוד בעולם הבא, כדאיתא במכילתא דר' שמעון בן יוחאי ובמדרש הנעלם תצא. (בראשית טו ב)

מלבי"ם:

כבד - ...ואם לא היה שובת ממלאכתו והיה ממציא האישים תמיד בדרך זה, לא היה מציאות לאבות ומולידים, כי היו נבראים תמיד מאת ה', רק על ידי ששבת ממלאכה זו בשבת, הניח קיום העולם על ידי התמדת האישים על ידי אבות המולידים, ובזה יש לאבות שותפות עם ה' שהם יוציאו הגוויות, וה' יתן נשמה ויפיח רוח חיים, ולכן סמך כבוד אב ואם אצל שבת... (שמות כ יב)

...והוסיף לומר אני ה', רוצה לומר שהגם שהאב והאם הם הסבה האחרונה להוצאת הנולד, אני המוליד הראשון, אני המהוה הכל ברצון והם בהכרח לפי טבעם, ואני ה' אלקיכם המשגיח עליכם בהשגחה מתמדת, שזה מעיד השבת על ההשגחה וקשורו עם יצוריו, ואם כן מוראי גדול ממורא האבות, ואם יאמר האב חלל שבת אל ישמע לו, שאם לא יאמין האב בשבת ובמוליד כל נולד, איך יחויב לכבדו, בשהוא מוליד טבעי הכרחי... (ויקרא יט ג)

ולא אתכם לבדכם - ...אבל הלא אבות הגופים שהיו אז קבלו והתחייבו עליהם, וידוע שאף גם בעץ השדה ובזרע האדמה יש בכחו כל מה שיצמח ויתגדל מהם עד סוף כל העולם, ומכל שכן שיש בכח האדם כל תולדותיו העתידים לצאת ממנו, והאבות יכלו לקבל חיוב על הכח הזה העצור בהם... (דברים כט יד, וראה שם עוד)

הבן יקיר - גדול, שיקר מצד מעלותיו, וכן היו בזמן המדבר, ועתה ילד שעשועים - קטן, והגם שיחטא משתעשע בו. (ירמיה לא יט)

רש"ר הירש:

וירא חם - ...העולם מושתת על יחס הבנים להוריהם, הדאגה לשלום הבנים היא תכלית חיי ההורים. האם היא תנאי בבחינת "אם", והאב בבחינת "אב" (משורש אבה) עליו להיות מסור לשלום הבנים. אולם התנאי לשני אלה הוא כיבוד ומורא של אב ואם, ואכן מצוה זו מסיימת את הלוח הראשון של שני לוחות הברית. כל זמן שהבנים רואים בהורים את שומרי הפקדון האלוקי, ומחשיבים בהם את הרוחני ולא את הגופני:גשמי יכולה האנושות לשגשג. באם מודגש רק הצד הגשמי שבהולדה, נעדרת יראת הכבוד והגזע נכרת, הדור הצעיר רואה את עצמו כיורש הדור הזקן ההולך ותש, הוא מסיגו הצדה ו"יורשו", מלשון גרש. היחס היהודי בין הורים לבניהם הוא של "נחלה", זרימה, הדור הזקן מעביר את כוחותיו לדור הצעיר ומצייד אותו באמצעים הנחוצים לו. במקום "ירושה" אין הדור הצעיר מקבל מהדור הזקן, ואם כן עליו להתחיל הכל מחדש... תחילת התדרדרות כנען נעוצה איפא במעשה חם אביו...

יחד עם זה הרי זה מזעזע, שנח מקלל את חם בבנו, והרי מכאן אזהרה חמורה: כבד את אביך ואת אמך, פן תשא את עוונך בבניך! אל יחטא חם לנח, פן ישא את עוונו בכנען. חטא הבנים בהוריהם מתנקם בבניהם אחריהם... רק אם הדור הצעיר עומד ביראת כבוד על קבר דורות העבר... מקבל מידיהם את מורשתם הרוחנית לצורך בנין עתידו, אז יתפתחו הדורות כעץ רענן, אולם אם הדור הצעיר עושה כמעשה חם, אם הוא זן את עיניו בערוות אבותיו, רואה רק את חולשתם האנושית ולועג למסורתם הרוחנית, אם הבנים מנתקים בלעג את הקשר עם דור האבות, כי אז גם עתידם שלהם הוא חלום, כי כן ילעגו גם בניהם לזכרם... (בראשית ט כב, וראה שם עוד)

בשנות ה"זקונים" עולות בדעתו של אדם מחשבות על פקידתו הקרובה מחיי העולם הזה, בשנים אלה נתונים הגיונותיו וגעגועיו לאותו נטע אדם צעיר, אשר לו יוכל להוריש את השגי הרוח של חייו, אשר ימלא את מקומו ואשר בו תקום ותחיה רוחו לאחר מותו. "בן לזקניו" הוא אותו בן המסוגל להיות ממלא:מקום רוחני לאביו שקרבו ימיו למות, ואשר אביו מיעדו על:מנת שיחנך עצמו לתכלית זו... (שם כא ב)

...מאידך שוב אנו ראוים פה, באיזה מידה גדולה של אימון היתיחסו בני הדור אל חינוך בית אברהם, ובטחו בבנים ובבני:בנים שיכבדו את דבר הזקן, אופייני הדבר, שאבימלך דורש שבועה כזאת מאברהם, אך הוא עצמו אינו מעז לערוב בעד צאצאיו... (שם שם כב)

לנחמו - ומדוע לא אמרו לו שיוסף חי+ כי זו היתה אכזריות יותר גדולה, מוטב ילד טרוף שאינו אבוד מלב ההורים, מבן סורר האבוד מהם, ועל ידי ידיעה זו, מה שעשו ליוסף, היה מאבד את עשרת בניו שמכרוהו... (שם לז לה)

כי מת אביהם - בחיי ההורים הם המאחדים את בניהם, ובעבור ההורים סרה השנאה מבין האחים... (שם נ טו)

...ועוד, שלומם ויגונם של בנים בידי ההורים, הכל לפי מדת צדקותם או רשעותם. הן הבנים, פירות הם הגדלים בעץ החיים והגורל של ההורים, למען בנינו עלינו לשמור על בריאותנו, למען בנינו נלך בדרכי המוסר והצדקה, למען בנינו נהיה אמיצים ברוחנו ובליבנו. כשם שוודאי הוא, שהקב"ה נותן לכל ילד נשמה טהורה בצאתו לאויר העולם, כן וודאי הוא, שההורים מורישים לתכונות הגוף של ילדיהם את נטיותיהם הפגומות, את חולשותיהם ואת מומיהם. הללו מעמידים את הילד בפני משימה כבדה, וכדי להתגבר עליהם צריכה הנשמה הטהורה של הילד להעמיד במיבחן את כוחה האלוקי... (שמות כ ה)

...גדול ההישגים של ההורים הם בנים ונכדים הנוהגים כשורה, כי הבנים מעידים על זכות האבות ומכפרים על חולשותיהם, כדרך שיעקב קרא את בניו, על פי פירושנו (בראשית מ"ח כ"א) כיבושים שכבש מיד האמורי, שלל הניצחון של חייו, כן אנו מוצאים כאן, מספר הבנים והנכדים בני החיל נזקף לזכות האבות והסבים... אחרי כל החטאים וכל התלאות של נדודי המדבר, ומשה היה יוכל לומר אליהם "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", וכל זה לא היה אלא בזכות הרוח שהאבות טיפחו בלב בניהם בעיצומו של לחץ עבדות מצרים, וכל פיסת אדמה, שהנכדים זכו בה מאדמת ה', הם הניחו לרגלי אבות אבותיהם, והם חזרו וזכו בה רק מתוך עזבון הסבים-בתיווך האבות, שאף הם כבר הלכו לעולמם... (במדבר כו נה, וראה שם עוד)

האנכי הריתי - ...כלפי הורים קיימים יחסי אהבה וכבוד טבעיים, המקילים על החינוך של הילדים, מה שאינו כן במנהיג ממונה, ומה עוד אם חסרים לו כח הדבור וההופעה האומרת כבוד. (במדבר יא יב)

הקטנים עם הגדולים - נאמר במקום בית יראי ה', הקטנים החיים בחיים בקשר חפשי עם ההורים יחברם אתם לעולם. (תהלים קטו יג)

העמק דבר:

בנים או בנות - כתב שניהם, כי הבנות נגררות יותר אחרי האב, והבנים זקוקים יותר להדרכתו... (שמות כא ד)

בעל האשה - ולא כתב האב כי אב נקרא רק אחרי הלידה, כרש"י מגילה י"ג א'. (שם שם כב)

אם אנכי ילידתיהו - אב המגדל היונק יש לו על כל פנים הכשר אחד לפייס התינוק, מצד שנגרר בטבע אחרי האב, וגם נח לו לסבל הטפול מטעם זה... (במדבר יא יב)

כפר לעמך - בהוריות ו' א', ראויה כפרה זו לכפר... על יוצאי מצרים... זכות היושר והאהבה במדינה זו נחשב גם לכלל הדורות הקודמים. ומכאן בא הכלל: אין צבור מת, זכות הנכדים נעוצה ביחוס האבות... (דברים כא ח)

לא יומתו אבות על בנים - בחידושי הר"ן סנהדרין כ"ז, שלא יענישו הבנים על האבות, כי רק ה' יודע אם הם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. המצוה שייכת לתחום החוקים הסוציאליים כי אין לך אומללים מילדי פושעים... (שם כד טז)

משך חכמה:

לא תקח אשה לבני - ולא ציוה את יצחק בעצמו על כך, כבמוהרי"ק שהביאו הרמ"א, כי אין הבן מחויב לשמוע לאביו אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ בה. ומה שאמר יצחק ליעקב לא תקח אשה מבנות כנען, רוצה לומר, אם אתה חפץ שהברכה תחול עליך אל תישא מהן. (בראשית כד ג)

עונה בה - לרבי ישמעאל בה ולא בבנים, כי ה' ממצה הדין באבות עצמם. לכן במקדש ראשון שהיה עוון עבודה זרה לא שלט הדין בבנים, כי נכרת בעבורה מעולם הבא ונפסק החבל, ואין כלל התיחסות החטא לבניו, מה שאינו כן במקדש שני, היו עבירות אחרות. (במדבר טו לא)

שפת אמת:

במדרש גיל יגיל... כי ואלה מוסיף על הראשונים, כי מקודם היה תולדות הגשמיי בלבד, אבל מאבות התחיל להיות תולדות בבחינת הרוחניות, להנחיל כח הקדושה לזרעו אחריו, וזהו גילה אחר גילה... (בראשית תולדות תרל"ז)

בפסוק ומלאו בתיך וגו'... פירשנו כבר כי אבותיו של הרשע רואין אחר מיתתם בגיהנם בעונש הבנים. ונראה לבאר הענין, דהמדה בבני ישראל הוא, שכשיש להם שמחה הקב"ה מביא לאב ואם להיות להם חלק בשמחת בניהם, כדאיתא בזוהר הקדש בלק על פסוק ישמח ישראל בעושיו, שבני ישראל מחזירין השמחה לשמים, ולכן הקב"ה משמח לאבותיהם, אבל כשיש חס ושלום יסורים וצער לבני ישראל אין הקב"ה מראה לאבותיהם, רק עמו אנכי בצרה, ונראה דברשעים המדה להיפוך, והטעם על פי מאמרם ז"ל בבני ישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, וברשעים מצרפין מחשבה רעה למעשה, וכל עובדא טובה או רעה נראה שנמצא מזה שורש באבות, רק שיצא עתה בזרעם לפועל, אבל בכח נמצא הכל בהאבות, ולכן כשזוכה הצדיק לשמחה יש בזכות זה חלק במחשבה באבותיו, ומצרפו הקב"ה למעשה, וניתן להאבות חלק בהשמחה, מה שאינו כן בעונש, אין המחשבה נחשבת, וברשעים להיפוך. (שמות בא תרמ"ד)

בפסוק איש אביו ואמו תיראו וגו'... ואלה הג' בחינות נמצאין בכל דבר, היינו כח הכנת האדם לפעול איזה דבר טוב או מכין עצמו למצוות, וזה נקרא כח האב, הזרע כדי להוליד, אבל אינו נעשה מזה כלל, והוא טפה סרוחה, אך ורק אחר כך צריך בחינת הביטול להיות כעפר, ורק מוכן יהיה לבטל עצמו להבורא ית' והוא בחינת האם, שבה נסרח הזרע, ואחר כך שולח השי"ת חלק אלקי ממעל ובא לגמר הולדה, וכלם ממתינים על כח הבורא... (ויקרא קדושים תרל"ז)

שם משמואל:

...ועדיין מרקד בינינו עד שנזכה לאליהו ז"ל, כמו שכתוב והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג'), ומכלל שמקמי הכי היה פירוד לבבות ביניהם, אף שמטבע הבנים להיות נגררים אחר האבות ואהבה ביניהם, מכל מקום כח מדין עדיין שורר בינינו, והוא המביא לכל זה כאשר אנו רואים בעונותינו הרבים זה בעינינו, ופינחס זה אליהו שנצחום בראשונה, הוא יעשה לכח רע זה כליה באחרונה, והשיב לב אבות וגו'... (במדבר מטות תרע"ז)

...וממוצא הדברים, שבבחינת השכל אין לתולדות קישור והתאחדות עם אבותיהם, שהרי בחינת השכל לא היתה כלולה כלל באבותיהם. ומכאן אזהרה יתירה שביום טוב של ראש השנה, שהוא הראש והשכל של השנה, ובו דנין את האדם כמה מוח ושכל והארה אלקית ינתן בו, אין לסמוך אפילו על האבות, אלא כל חד וחד יפייס לנפשיה... (דברים נצבים תרע"ו)

פרי צדיק:

...וכן מצינו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים, כמו שאמרו (נדה ל"א), והוא על פי מה שאמרו בגמרא (ברכות ל"ה) ואין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל, והיינו דהאב זוכה לבן בחכמה ומלמדו תורה, קוב"ה תורה איקרי, והאם מכנסת בלב הבן היראה, אשה יראת ה', ועל כן מצינו (קידושין ל"א) כי שמע קל כרעיה דאימיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא, ולכן כתיב ביצחק ולשרה בן, שמדת היראה והפחד קנה על ידי שרה, שהיתה מדת היראה... (בראשית חיי שרה ב)

חכמה ומוסר:

והנה רצוני היה לכתוב רעיון נפלא מאד באבינו מלכנו... כי היה מרגלא בפומיה דאדוני אבי מו"ר ז"ל, כרחם אב על בנים וכו', פירוש, האם מרחמת על בנה לגופו ולא לנפשו, מה שאינו כן האב מרחם בשכל ולא בטבע, ורחמנותו הרבה גדולה מאד, על כן יחוס על הדבר הרבה יותר, והיינו על נפשו כי נצחית היא, על כן יכנו מכות אכזריות למען ייטב לו הטבה נצחית באין תכלית, ועם כל זה "מלכנו" אינו מוותר, שמלך אינו רשאי למחול על כבודו... (חלק א פז)

דבר חדש למדנו מפרשה מפורשת בתורה, דרך במדות ובחינוך. הנה כלל בידינו להעביר על מדותינו, ועם כל זה יש ענינים שלא ניתנו למחול אף לאב רחמן נגד בניו הנכבדים וגדולים אשר ראויים למחילה, וטבע האב בלאו הכי שלא לדקדק עם בניו, וכל שכן לחשובים... ולא למחול אף עם עשה תשובה. הנה ידועה מעלת השבטים שבטי י:ה... והנה ראובן חטא במעשה בלהה, ואמרו חז"ל בשבת נ"ה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, עם כל זה לא מחל לו אביהם הנביא... וקנסו כל כך, ולקח ממנו כתר כהונה ומלוכה, אף כי בודאי עשה תשובה... והקניטו ברבים... וכל זה למד מדרכיו יתברך-אבינו, ורחמי האב מרובין על הבן, ועם כל זה-מלכנו, מדקדק כחוט השערה. הרי שדקדוק זה גם כן רחמי האב בלי תכלית... (שם קא)

וכתב הרב אברהם אבן עזרא ז"ל, "אחר שתדעו שאתם בנים לה', והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן"... פירוש, כי באמת אין טעם לאהבת הבנים, אטו רוק היוצא מפה האדם אוהב אותו+ והפה חשוב יותר מן האבר, וגם דם שהוא חיי האדם היוצא ממנו, האם אוהב אותו+ על כן מאהבת ה' לברואיו נטע אהבה באבות לבנים, וידמה לו כי הוא גופו באמת למען קיום המין... (שם קכב)

ולכן האב עם בנו יש להם השתוות ויש אהבה ביניהם. ומעתה אם האב שלא עשה הבן במתכוון רק ממילא נברא ממנו, ורק פעם אחת נברא ממנו ואחר כך גדל מעצמו, ולא האב נותן בו חיות, ועם כל זאת יש אהבה ביניהם, מי שנותן חיות במתכוון... כל רגע ורגע מחדש בקרבו מעשה בראשית... על אחת כמה וכמה שיש להם השתוות רבה מאד... (חלק ב מג)

ועל כן אנו רואים כי אהבת הבן לאביו אם כי הוא בטבע, ומה גם כי יכיר באביו כי תמיד הוא דורש טובתו מאד, עם כל זה אין אהבתו גדולה כל כך, באשר על פי רוב דרישת האבות לבניהם רק על הצלחת הגוף, והצלחות אלו מתחלפות לפי דעות בני אדם. כגון שהאב רוצה כי הבן ישיג עושר על ידי מסחר וקנין, והבן חושב להשיג עשרו על ידי חכמת הרפואה וכדומה, לכן אין אהבתו לאביו גדולה כל כך, כי בדעתו שאין אביו יודע מה טובתו... ואם הבן יכיר היטב, כי בסורו למשמעת אביו יחיה חיי נחת, תהיה אהבתו לאביו עזה בטבע מאד. אנו רואים כמה מתאימה ההלכה עם הטבע, אבדת אביו ואבדת רבו, של רבו קודמת (בבא מציעא ל"ג), כי רבו הוא אביו באמת, דורש ויודע מה טובתו. (שם רכה)

שעורי דעת:

והנה ענין זה של מסירות זכות האבות לבנים, יסוד ושרש יש לו בכללי ירושה. ישנם הרבה דברים שאי אפשר למסרם על ידי מתנה ואף לא במכירה, אלא על ידי מורשת אבות. במתנה ובמכירה נמסר החפץ מרשות זה לרשות אחר, מה שאין כן בירושה, "ברא כרעא דאבוה", הרשות והבעלות של האב נמשכת ונמצאת בבנו, כמו שמצינו בספרים הקדושים, שנפש האב מתלבשת בנפש הבן, והיא חיה בו, רק שורש נשמתו, העיקר שבו, נמצא למעלה, אבל חלקיו התחתונים נמצאים כאן, והוא יודע ומרגיש כל מה שמתהוה ומתרחש עמו פה, אף שהבן לא יחוש ולא ירגיש, כמו שראש האדם יודע ומרגיש מכל אברי הגוף, ורגלו או ידו לא תרגישנה משאר האברים, שהם מקושרים בהם. זהו ענין "ברא כרעא דאבוה", כי נשמת האב הנמצאת בעליונים ישנה גם פה בעולמנו.

כעין זה יבואר לנו מה שמצינו "ברא מזכה אבא", כי איך זה יוכל הבן לזכות את אביו, בשעה שאביו הנהו במצב שלא יוכל לעשות שום מצוה ולא יוכל לזכות, ומה תועיל לו צדקת הבן+ אולם כפי שאמרנו, הלא האב עדיין חי ונמצא בנפש הבן, ובהתלבשו בו הרי הוא מקושר בפעולת ומעשה הבן, ואם יחטא הבן, מושך הוא את אביו עמו, ואם צדיק הוא, מעשיו נאים ומתוקנים, מזכה הוא את אביו ומביא אותו לחיי נצח.

כן יבוארו דברי חז"ל על הכתוב "ונתתי לך ולזרעך אחריך" וגו', כל המניח בן צדיק כאילו לא מת, היינו אם הוא מניח בן צדיק, שנפשו תתלבש בו, הרי כל מה שבנו רוכש וזוכה, יזכה בזה את אביו, וארץ זו שנתנה לזרעו של אברהם, לא רק הבנים ירשו ונחלו אותה, אלא אברהם בעצמו הוא שירש ונחל את הארץ, כי הוא קיים וצדקתו עומדת לעד. (חלק א עמוד רה, זכות אבות)

מכתב מאליהו:

..."מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו" (משלי כ'), הלא זה אשר שאלנו עליו, נשימה נא לב ונראה איך הגאון ר' חיים מבארו, כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כמו טבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה...

...כבר ידענו כי כל אדם, בכל מצב שיהיה, הוא בעל בחירה, ובחירתו תמיד בנקודה אחת, אשר בה הוא כמסתפק ועל נקודת המשקל, מה שאינו כן אשר למעלה ולמטה מנקודה זו, הוא למעלה מנקודת בחירתו בשעה זו או למטה ממנה, אם תשתנה מדרגתו לטוב, אז נקודת בחירתו תתעלה, ואם להיפך חס ושלום להיפך... והנה האבות, המה לא יוכלו לבחור בעד בניהם, כי כל אדם בוחר לעצמו, אבל מדרגת נקודת הבחירה תבא לאדם מאבותיו ומחנכיו. מצאנו הרבה בני צדיקים שנעשו רשעים, והוא מפני שבחרו ויוסיפו לבחור ברע ויורידו את מדריגת בחירתם מזאת אשר הנחילם אביהם הצדיק, אך תחילת בחירתם היתה בנקודה אשר הכינו להם אבותיהם. ויותר מזה, כי האבות מורישים ממדותיהם ורוחם לבניהם.

ונראה עד כמה הדברים מגיעים, כי מוסיף הגאון ר' חיים זצ"ל וכותב: כמו שנראה בחוש שרבים מעמי הארץ שביהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם, והוא מוטבע בנו מאברהם אבינו שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו... (חלק א עמוד י, ביאור ענין מדת הרחמים, וראה שם עוד)

כל אדם יתאוה לבנים, ויש בזה שתי בחינות: א' כי ירגיש את בניו כהמשך לעצמותו, לאחר שיפרד מעולמו, ב' כי ירגיש צורך במי שיאהבנו וייטיב לו. האם הנתינה תולדת האהבה או להיפך, האהבה באה מהנתינה+ הרגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם ייטיב לו, אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא, אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם...

ראיתי מעשה, והנה הורים צעירים ראו את כל חמדת חייהם בבנם הקטן. בשעת חרום, ומלחמה פרצה במקום ההוא, ויברחו כולם משדה המלחמה. ויקרא המקרה, אשר האויבים הפרידו בין הדבקים, והאב עם בנו נשארו לצד האחד, והאם לצד השני... עד אשר שקטה המלחמה, ויתוועדו יחדיו בני המשפחה כולה... והנה פלא, לא יכלו לתקן את אשר חסר להם בזמנו, אהבת האב ובנו היתה יותר עמוקה ודבוקה מאהבת האם והבן. היא הניחה אותו קטן, ותמצאהו גדול, ויהי בעיניה כאילו הוא אחר, עדיין היתה מתגעגעת אחר בנה הקטן שהניחה... האהבה הבאה מן הנתינה ההיא עברה כולה אל האב... (שם עמוד לו, קונטרס החסד)

...אך ישנה אפשרות רחוקה שיולד בן שכל תכלית יצירתו וכל חלקו בגילוי הוא להיות כלי לבחירת אביו... ואם הבן הוא גדול, הרי גם לו יהיה גילוי בחירי בבחרו לקבל גזירה זו בשמחה, ואפשר שלשם גילוי מאוחד זה זימנו אותם יחד מהשמים... (חלק ב עמוד רלו, גדר ציווי העקדה)

כבר ביארנו בגדר התורשה הרוחנית והגופנית וכן גדר ירושת הנכסים. כל אחד כשבא לעולם מזמנים לו חלק מיוחד בתכלית הבריאה, בגילוי כבוד השי"ת בעולם, ולצורך מילוי החלק הזה נותנים לו כל הכלים הדרושים לזה... בניו של אדם ממשיכים את עבודת ה' של האב, לכן מוצאים על פי רוב שהם מתדמים להוריהם בכשרונות ובמדות, וכן במראיהם החיצוני, כי מכל אלה מתרקמים נסיונות חלקם. וכן ירושת נכסי האב איננה מקרה בעלמא, אלא שכך גזרה חכמתו ית' שמה שהותירו ההורים מהכלים שניתנו להם לצרכי עבודתם הרוחנית, ישתמשו בהם הבנים כנדרש להם לעבודתם, ואם היה הרכוש נדרש רק לעבודת האב ולנסיונותיו ולא לבן, כמה סבות ביד ה' לסבב שלא יגיע לבן. (שם עמוד ריז וישב)

מובא עוד בגמרא שם, מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים, מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר... ביאור הגמרא הנ"ל הוא, אמנם נקבע בשמים מלכתחילה שהבנים יבואו לעולם רק לזמן קצר, אולם מצד דין האב עצמו מגיע לו עונש שכול בניו, כיון שחסרה לו פנימיות. כיון שלא התאבל על אדם כשר מעומק הלב, עד כדי בכי, הרי זה לאות שאינו מבחין בקרב לבו בערך הפנימיות, אב כזה לא יוכל לחנך את בניו להשקפות והערכות אמיתיות, לכן לוקחים את בניו ממנו. (חלק ג עמוד רנב)

...בבחינה זו כל באי עולם מצטרפים לגילוי אחד בשותפות, ובפרט אבות ובנים, כי הבנים המשך חלק אביהם, ועל כן אפילו אם האב שייך לגילויו של הבן אך בנקודה קטנה, מצטרפת זו למעשי הבנים וזוכה האב לעולם הבא בצירוף זה. הרי אם האב בבחירתו הטובה גרם להעלות נקודת בחירתו של הבן, ודאי שגילויי הבן משותפים הם לאב ולבן, אלא אפילו אם האב לא גרם באופן ישיר לרוחניותו של הבן, אך מכל מקום הרי הביא אותו לעולם, ובודאי עזר אם מעט אם הרבה התפתחותו של הבן... (חלק ד עמוד קנח, איך מביא הבן את אביו לעולם הבא)