(ראה גם: בית המקדש-חורבן, חמשה עשר באב, ירושלים-חורבן, תשעה באב)
ותצפנהו שלשה ירחים, אלו הם שלשה ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומי הם, תמוז אב טבת, (שאין בהם גילוי השכינה מחמת הדינים שבעולם)... (שמות קצג)
...עשו לוקח בסוד שלו ב' חדשים תמוז אב, והוא לא נמצא (בקו אמצעי שהוא אלול), ונאבד, משום שאלול אינו שלו. ואפילו חודש אב ט' ימים בלבד המה שלו, ולא יותר, ועל כן נאבד ואינו נמצא... (יתרו רמא)
משנכנס אב ממעטין בשמחה, שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת... (תענית כו ב)
אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה... (שם כט ב, וראה שם עוד)
יאכלם חדש - רע, או אב... (הושע ה ז)
...חדש אב, בו גזרת המרגלים... וחורבן אלכסנדריא הגדולה מביתר, ומה אוסיף והנה השמד האחרון בו נחתם גזר דינם היה ט' באב שנת מזר"ה ישראל יקבצנו... (שם)
...כי הזמן המיוחד לישראל ובו הם מתעלים הוא ניסן ותשרי, כי זהו הזמן השוה שאינו יוצא לשום קצה, ולכן בניסן ובתשרי המועדים והחגים לישראל, והם זמני ששון ושמחה, כי לשמחת ישראל ולשלמות מעלתם לא יהיה קצה והפסק. אבל הזמן שבו גוברים המתנגדים לישראל והיו מחריבים אותו, הוא בתמוז ואב, שהם בקצה כאשר גברה החמימות, והדבר מורה כי לחורבן ישראל ולתגבורת האומות יהיה קצה וסוף, כמו שמשמע לשון קצה. ואין לך נטיה לקצה יותר מתמוז ואב, שאז השמש בתכלית תוקפה וגבורתה, והוא הזמן בהפך לזמן השוה המיוחד לישראל... ולפי שהזמן הזה מיוחד שהוא מתנגד אל הקדושה, לפיכך אירעו בי"ז בתמוז ובט' באב עשרה דברים, כי מספר עשרה מיוחד לדבר שבקדושה... (נצח ישראל פרק ח)
כתיב שער החצר הפנימית וכו'... ומיתת אהרן כתיב בתורה ויעל וגו' בראש חדש אב, כדי שזכותו יעמוד לנו בזה הזמן השפל, כענין דאיתא במשה רבינו ע"ה שנקבר מול בית פעור, להגן בזה המקום השפל מכל המקומות, כן הוכן אהרן להגן בזה החודש ... (במדבר מסעי תרנ"ט)
בענין חדשי תמוז ואב ירחין דעשו, וארעו לנו בהם כל הצרות בכפלים, ולעתיד יהיו ראש למועדים, בודאי אין זה במקרה. ונראה דהנה סדר הבריאה שסדר השי"ת הוא שגם כל עולם הגשם והחומר ניזון מהקדושה העליונה, ובכל דבר מאכל נמצא בו מוצא פי ה', שזה הוא הזן ומפרנס ומחיה... כן היה בכלל בריאת העולם, שהנכבד יהפוך גם את הנקלה לנכבד, להעלותו עמו. ויש לומר שכן הוא סדר החדשים, שלשה החדשים הראשונים הם מלמעלה למטה, בכדי ששלשה החדשים השניים יעלו ממטה למעלה עם כל הבחינות הנמוכין שבהם, וכידוע מצירופי הוי"ה שבחדשים שלשה הראשונים מתחילים ביו"ד, והשניים בה"א ...והרי בכל ג' החדשים האלה היתה הנתינה מלמעלה למטה, אך עדיין אין זה התכלית, אלא הכוונה היא, שעל ידי זה יתעלו התחתונים מעלה מעלה אור חוזר, ושלשה החדשים הראשונים אלו הם כדמיון הזורע... אך מחמת החטא היתה העליה רק לחלקי הקדושה הניתנין מלמעלה למטה, וכדמיון הנשמה שמסתלקת מהאדם, ותחת שהיה לה להעלות גם את הגוף, עתה בעת הסתלקותה שבה היא לבדה למרום, והגוף נשאר למטה בחרפה וברעה גדולה, כן היה בחדשים אלה תמוז ואב, שהקדושה העליונה שבה למרום, ונשאר העולם בחרפה וברעה גדולה... ולפי זה מובן, אשר לעתיד שיגמר התיקון יהיה בחדשים אלו זמן עליה גם לבחינות הנמוכין, ועל כן יהיה אז עיקר המועדים זמן התדבקות ישראל לאביהן שבשמים... (במדבר שלח תרע"ד, ועיין שם עוד)
...ועל כן תמצא שרוב השמות שמגילת איכה הם שם הוי"ה ב"ה, שהוא שם של רחמים, ועל כן היה בחודש אב, על פי מה שאיתא בזוהר הקדש שניסן נקרא חודש האביב, שהאותיות כסדרן אב"ג, והאותיות כסדרן מורין על רחמים, אבל תשרי האותיות תשר הם למפרע מורה על דין. ולפי זה חודש אב שאותיותיו לגמרי כסדרן עוד יותר מאביב, מורה לרחמים היותר גדולים, אלא לרגלי רוממות הרחמים אי אפשר להם להפיע בעולם אלא על ידי לבוש דין, והוא הכלי לריצוי כנ"ל... (דברים תרע"ז)
...וכן חודש אב היה מוכן בעצם להתגלות אור הזה, וכמו שאמרנו כבר על זמן מיעוט השמחה באב, דאיכא מאן דאמר כל החדש, ואיכא למאן דאמר מראש חודש עד התענית, ואיכא למאן דאמר כל השבת. ושלשתן מקרא אחד דרשו, והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה (תענית כ"ט ב'), ועל כל פנים היכן נרמז שהחג והחדש והשבת קאי על אב דייקא, ואמרנו שהעיקר ממה שנאמר כל משושה, שהוא מרמז דייקא על חדש אב, שהיה מוכן בעצם לבחינת המשוש והתגלות האור כי טוב בראשית הבריאה, אמנם לאחר הקלקול נעשה טוביה גניז בגויה, וזהו הענין שממעטין בשמחה, מפני שהוא בהסתר ובהתכסות עד עת קץ... (שמות ראש חודש אדר ב)
...והחודש הזה נברא באות ט' שמורה על האור כי טוב, אף שבחודש הזה היה על הגוון ההפך, שנחרב בו ב' המקדשים שנקראו אורו של עולם... אך הוא על פי מה שכתוב בזוהר הקדש על אות ט' טובך סתים בגווך וצפון בגווך, הדא הוא דכתיב מה רב טובך אשר צפנת וגו', וזהו רק בעולם הזה הדומה ללילה, אבל כשיתוקן על ידי דוד המלך ע"ה, שהוא מרכבה למדת מלכות, וכתיב ביה חיים שאל ממך, ואות ט' מורה על חיים... ואז לא יהיה לילה, שיהיה אור הלבנה כאור החמה, ויהיה כמו יום בעולם הזה, ואור זה יתחדש בכל חודש, ואז יתגלה קדושת החודש דאיקרי גם כן מועד...
ולכן אמרו (תענית כ"ט) משנכנס אב ממעטין בשמחה, אף שבחודש זה אסור כל שמחה, ומה זה לשון ממעטין בשמחה, הלא אף מיעוטו קשה. אך באמת טוביה גנוז בגויה כנ"ל, ולעתיד יתברר שהכל היה בחינת אור כי טוב, רק השמחה צריך להיות צפון וגנוז בלב, רק צריך להאמין שלעתיד יתהפך יום ט' באב למועדים וימים טובים ויהיה בו שמחה, ולכן בבבל הרגישו אז בראש חודש זה דאיקרי מועד... וצירוף של חודש אב הוא הוי"ה, וכבר עמד על זה בספר בני יששכר, מפני מה כשאנו רוצים להזכיר השם אנו קוראין אותו בשם הוי"ה ולא בצירוף אחר מהי"ב צירופין... וזה הוא השייכות הצירוף הזה דייקא להחודש הזה, כי באמת השם הזה הוא בהעלם, והוא נהגה מפני שיש לו פירוש אחר, אבל פירושו מורה על הויה ואישות, שבאמת בחודש זה אם שעל הגוון הוא בהעלם והסתר מאד, אבל על ידי זה דייקא נברא אורו של משיח בזכות התשובה מאהבה שנמשלה כמים כנ"ל, ואז יתברר שיש לישראל הויה ואישות ושוב אלי נאום ה'... וכן העסק בחודש זה העיקר שיוכל האדם להתעורר בתשובה מאהבה כמים המורים על אהבה, מאחר שבו נברא ונולד נפש משיח, דכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים כנ"ל... (ראש חודש מנחם אב א, וראה שם עוד)
בספר יצירה המליך אות ט' בשמיעה וכו' ואב בשנה... וחודש זה הוא הזמן לתקן הקלקול שקלקלו בשמיעה שלא שמעו לדברי הנביאים, ועל ידי התיקון יוכלו לזכות לחיי עולם לאור פני מלך חיים, והתיקון על ידי מדת בחינת צדיק, כמו שנאמר אור זרוע לצדיק... וגירסת הגאונים בספר יצירה המליך אות ט' בלעיטה, והיינו דאות ט' מורה על חיים כנ"ל, ולכן בלוז ששלט אות ט' לא שלטא ביה מותא, כמו שכתוב בזוהר הקדש (תרומה), וחודש זה המליך אות ט', היינו לתקן הכל בשלימות, שלא יהיה עוד שלטון למלאך המות, וזה יוכל להיות רק כשמתקנים כל הפגם של הנחש שהיה תחילתו בהנאת אכילה, וזה שאמר בלעיטה, שהלעיטה יהיה בקדושה... (שם ד, וראה שם עוד)
וחודש אב נברא באות ט' שמורה על אור כי טוב, ובזוהר הקדש טית נהירו דחיין בכל אתר, והוא כנגד קדושת יוסף הצדיק, וכמו שחשב בזהר הקדש ט"ו באב כנגד מדת צדיק יסוד עולם, ומה שחשב האר"י הקדוש חודש אב כנגד שבט שמעון, כסדר הדגלים, הוא על דרך מה שאמרנו במה שתפסו בש"ס בכל מקום למשל שני יוסף בן שמעון, והיינו שבחודש זה הזמן לתקן פגם הנחש, כי בט' בו נולד רוחו של משיח, שאז זמן התשובה לתקן הפגם, ואז יוריד השי"ת לעתיד הבית המקדש בנוי ומשוכלל, כמו שכתב רש"י (ראש השנה ל' סוף עמוד א'), ולכן קורין תמיד אחר ט' באב הדברות שניות, שזוכין אז לרב טוב היינו האור כי טוב... (דברים עקב ב)