אבא סוראה

תלמוד בבלי:

רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה, אזיל למיכתב לה כתובתה, שמע יהודה בר מרימר נפק אתא איתחזי ליה, כי מטו לפיתחא הוה קא מפטר מיניה, (יהודה נטל רשות מרב פפא לחזור, רש"י), אמר ליה ניעול מר בהדאי, חזייה דלא הוה ניחא ליה, אמר ליה מאי דעתיך, משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לבר טבא, דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, וכל שכן מברא לברתא, (שזה כותב לבתו, מה שהיה ראוי להוריש לבניו, רש"י), האי נמי תקנתא דרבנן היא, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אמר ליה הני מילי מדעתיה, לעשוייה (להכריחו) נמי, אמר ליה אטו מי קאמינא לך דעול ועשייה, עול ולא תעשייה קאמינא, אמר ליה מעלאי דידי היינו עשייה. אכפייה ועול. אישתיק ויתיב, סבר (אבא סוראה) ההוא מירתח רתח, כתביה לכל מאי דהוה ליה, לסוף אמר ליה השתא נמי לא מישתעי מר, חיי דמר לא שביקי מידי לנפשאי, אמר ליה אי מינאי דידי אפילו האי נמי דכתבת לא ניחא לי, אמר ליה השתא נמי אהדר בי, אמר ליה שוייה נפשך, הדרנא לא קאמינא. (כתובות נב ב)