אבות   תפלה

(ראה גם: אבות-כללי, אברהם-תפלה)

תלמוד בבלי:

ראה אבות כללי, בבא מציעא פה ב.

מדרש רבה:

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים ק"ב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו... ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק, אמר רב הונא צפת שידו שטוחה בתפלה, אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו. (בראשית ס יד)

דבר אחר ויפגע, צלי במקום צלי, בבית המקדש. אמר רבי יהושע בן לוי אבות הראשונים תיקנו שלשה תפלות, אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר (בראשית י"ט) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו', ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים ק"ו) ויעמד פנחס ויפלל. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כ"ד) ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר(תהלים קמ"ב) אשפוך לפניו שיחי, יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיה ז') ואל תשא בעדם וגו' ואל תפגע בי... (שם סח יא)

ילקוט ראובני:

אז ישיר משה ובני ישראל וגו', ביציאת מצרים הקים הקב"ה ג' אבות ביחד להתפלל, וכמו שכתוב נגד אבותם עשה פלא, וזה סוד ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, בפני"ו זה יעקב, בכחו זה יצחק, הגדול זה אברהם, לכן הביא הגאולה בלא זמנה, שכמו שעשו רבי חייא ובניו, וכן על הים, וזה שאמר אשירה לה' כי גאה גא"ה ראשית תיבות ג' א'בות ה'עולם. (שמות בשלח דף לז)

מנורת המאור:

וכל האבות והנביאים סדרו תפלה לפניו בעד העולם ובעד בני ישראל עמו, ושמע תפלתם. אברהם אבינו ע"ה התפלל לפני הקב"ה בעד סדום, שנאמר ויגש אברהם ויאמר האף תספה וגו' (בראשית י"ח), והקב"ה שמע תפלתו, שנאמר (שם) ויאמר אם אמצא בסדום וגו'. יצחק אבינו ע"ה התפלל בעד אשתו לפני הקב"ה דכתיב ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא (שם כ"ה), ושמע תפלתו שנאמר (שם) ויעתר לו ה', ואף רבקה התפללה, דכתיב (שם) ותלך לדרוש את ה', ושמע תפלתה דכתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך. יעקב אבינו ע"ה התפלל, דכתיב הצילני נא מיד אחי וגו' (שם ל"ב), ושמע תפלתו, דכתיב ויבא יעקב שלם (שם ל"ג). משה רבינו ע"ה התפלל בעד ישראל, דכתיב (שמות ל"ב) ויחל משה את פני ה' אלקיו, ושמע תפלתו, דכתיב ויאמר ה' סלחתי כדבריך (במדבר י"ד), אהרן התפלל בעד העם... וכן עשו הצדיקים והחסידים אשר בכל דור ודור התפללו בלב שלם והקב"ה שמע תפלתם... (נר ג כלל ג חלק א פרק יד)

מהר"ל:

יש לדעת כי האבות אי אפשר שלא יגינו על הדור, במה שהם אבות לכל העולם, ומאחר שאנו מתפללין בזכותם, אי אפשר שלא יהיה נמצא באבות צד בחינה שהם מתפללין כאשר צריך אל העולם. ומפני כי אליהו הוא ממונה על העולם הזה, יאמר בזה שהוא מעמיד אותם, אחר שהתפילה הזאת הוא מצד עולם הזה אשר אליהו ממונה עליו. ומה שאמר דמשי ידיה, כי הידים צריכים קדושה מצד עצמם, ואף כי אין מים גשמיים להם, מכל מקום רוצה לומר כי האבות כאשר מקים אותם יש להם קדושה עליונה עוד ביותר, וזהו קדושת הידים, כי הידים מתיחסים אל התפילה, וכדכתיב (שמות י"ז) כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכפיו פרושות השמים, והכלל אשר רצה בזה, כי העולם הזה צריך לתפילת האבות, ואליהו ממונה על העולם הזה, העמיד אותם ממה שהם ישינים, והרחיצת ידים הוא הקדמה אל התפלה.

ואמר שאין האבות מתפללין ביחד, פירוש כי האבות כאשר הם שלשה אבות והם ביחד היו מביאים המשיח בלא זמנו, כי אלו אבות הם מחולקים במדתם, וביחד הם כוללים הכל, ומאחר שהם הכל ביחד, מביאים הכל, והמשיח שעתיד להגלות במהרה בימינו יש בו הכל ואין חסר דבר, והכל ימצא בו, ולפיכך אברהם בלבד, וכן יצחק בלבד, וכן יעקב בלבד במה שהוא חלק אינו מביא המשיח שהוא הכל, אבל כל האבות ביחד היו מביאים הכל ביחד... (חידושי אגדות בבא מציעא פה ב)

שפת אמת:

בפסוק ויצא יצחק לשוח בשדה, דרשו חז"ל אברהם תיקן תפלת שחרית, דכתיב וישכם אברהם וגו'... ובמדרש תנחומא בפרשה זו, אין לך מי שכיון דעתו אל התפלה כאברהם, דכתיב חלילה לך מעשות וכו', עיין שם. והענין הוא כי אין מכוון התפלה כשחסר להאדם איזה בקשה, רק כמו שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון, פירוש שיהיה בקשת האדם לעורר למעלה עת רצון ושיתפייס ושיתרצה הבורא יתברך אל התחתונים, ולפי שהאבות היה כל מגמתם לזה, פעלו כל אחד עת מיוחד להיות עת רצון לתפלה להיות פתוחים שערי שמים בג' זמנים הללו, וכל אחד כפי מדתו. אברהם אבינו ע"ה כתיב וישכם, דאיתא הסימן לאהבת ה' מי שמקדים אהבתו ית' לכל הדברים, כמו שכתוב ונשכים ונמצא ייחל לבבנו וכו', ובחינת יצחק הוא כמו שכתוב רק ביראת ה' כל היום, ובחינת יעקב הוא להיות דבר של קיימא, דכתיב תתן אמת ליעקב... ולפי שיעקב הוא בחינת אמת תיקן תפלה ערבית, והיינו שההארה שמשיג האדם בכל יום צריך להיות נשאר אצלו בקביעות עד שיחזיר נשמתו בלילה מתוך אותו ההארה, ואז הוא דבר של קיימא. והנה הג' זמנים אלו הם בלכתך בדרך, דכתיב ויצא יצחק, ובשכבך דכתיב ויפגע וישכב וכו', ובקומך וישכם, ובשבתך בביתך אפשר שהוא בחינת דוד המלך עליו השלום. ובודאי כשאמרו חז"ל תפלות אבות תקנום, הם הדרכים שיכולין לבא לתפלה על ידיהם, דיש מחשבה דיבור ומעשה בעבודת ה', והם בחינת כהן לוי וישראל, והם הג' אבות כמו שכתוב אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו. וגילה זו תפלה, והיא בחינת מחשבה בלב, לכן כתיב ביה עמידה, כמו שכתוב בעמדם תרפנה כנפיהן, ירנן בחינת יצחק, דכתיב ביה לשוח, והוא בחינת דיבור, ודיבור הלוים בשיר, וביעקב מצינו כמה דברים בעובדא, והאמת כי זה סוף התיקון כשיכולין להביא הארות עליונות בבחינת עובדא, אז הוא דבר של קיימא, וזכות הג' אבות מסייעין לכל בני ישראל להיות מוכן לתפלה בג' בחינות הנ"ל. (בראשית חיי שרה תרמ"ז)

במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות וכו' הוא בחינת תפלה, אין שיחה אלא תפלה, דאיתא בגמרא תורה חיי עולם ותפלה חיי שעה. וזה הדרך שתקנו אבות, והוא עצה להיות נושע בכל עת ומקום, ובמדרש מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו וכו', שמזה הדרך של אליעזר יכולין ללמוד להיות נושע אף במקום החושך, הלך חשכים, ומעין זה בכל איש ישראל שנשתלחה הנשמה בעולם הזה עלמא דחשוכא, ועל ידי תפלה ותורה שבעל פה יכולין להיות נושע, והוא דרך ימי המעשה שנקרא חשכים, והכל ניתקן בבחינת עבדות והנהגה מלמעלה על ידי מלאך. ובשבת קודש הוא בחינת בנים, ודרך התורה, וההנהגה על ידי הקב"ה בעצמו, לכן שבת יעשה כולו תורה, ובימי המעשה הוא בחינת שומע בקול עבדו, ועל ידי אמונה ובטחון כמו שכתוב יבטח בשם ה' וכו'. (שם שם תרנ"א)

פרי צדיק:

...אלקיך מורה על מדת יצחק, שהוא תפלה, שבאברהם אבינו ע"ה לא מצינו שהתפלל על עצמו, ואף על בנים לא התפלל, כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשה זו, ורק על סדום התפלל, ונקרא תפלתו עמידה, והוא מפני שעמד בכח כיון שאינו נוגע בדבר, וכמו ויעמוד פינחס ויפלל, שעשה פלילות עם קונו, מה שאינו כן יצחק שהתפלל על עצמו, ונקראה תפלתו שיחה, ולפני ה' ישפוך שיחו, להגיד צערו ומר לבבו... (תולדות ה, וראה שם עוד)

...והוא כי תפלות אבות תקנום, כמו שאמרו בגמרא ומדרש רבה, אברהם תיקן תפלת שחרית, שנאמר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה וכו', ותפלתו הוא בבוקר באור היום, שמרמז שלא היה לפניו שום חשכות מאור קדושתו ית', והיה כעומד לפני המלך ממש. וכמו כן יצחק תיקן תפלת מנחה גם כן עדיין יום הוא, ולמדו מדכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה, שהיה גם כן בהיר לפניו אור קדושתו ית"ש, ושפך לפניו שיחתו כמספר למלך ענין מצבו ומשיח לפניו כל לבו. אמנם יעקב אבינו אע"ה כיון שראה שהוא תכלית הבריאה בעולם והוא שורש המרכבה כולה, והיינו כששמע שקראוהו המלאכים שמש, אתא שמשא, ששמו כשמו של הקב"ה שנקרא שמש... וכן אמרו שקראו הקב"ה ליעקב א:ל... ולכן הלך שם ותיקן תפלת ערבית, כמו שדרשו ממה שנאמר ויפגע במקום, והיינו שאף שיהיה לאדם החשכות שלא יראה אור קדושתו מחמת החשך הגדול שמחשיך לו, גם כן תועיל לו תשובה ותפלה שיזכה לראות אור מתוך החושך, וזה שנאמר ויפגע במקום, כי פגיעה הוא לשון התדבקות ממש, שכן מורה לשון פגיעה, ומצד שהתדבק עצמו בהקב"ה הוא ממש כביכול אורו של הקב"ה, וזה שנאמר וילן שם, שתיקן תפלת ערבית לאנהרא לסיהרא... (ויצא ה)

רבינו ירוחם:

באמרם "תפסו אומנות אבותם" באו ללמוד ונמצאו מלמדים על כל סוד התפלה, מגלים לנו חז"ל סוד גדול בענין תפלה, כי הנה הכלל ישראל הרי התפללו כאן בעת צרה גדולה מן המצר המוחלט... ואין כל דרך להמלט, והאבות הקדושים כאשר הם התפללו, הלא חושבים אנו כי תפלתם הם היתה מתוך הרחבה והרוחה, לשם תפלה בעלמא, והאמנם כי התפלות של האבות באמת לא נמצא כלל, כי התפללו מתוך צרות מיוחדות, כי בהפסוקים "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", וכן יצחק "לשוח בשדה לפנות ערב" לא נזכרו שם צרות מיוחדות, כי אם תפלותיהם הסדורות להם של שחרית ומנחה, וגם ביעקב שנאמר "ויפגע במקום", לא מתוך צרה מיוחדת התפלל, אלא כאמרם ז"ל "אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למיהדר". אולם מגלים לנו חז"ל גודל טעותנו בזה, ידיעה גדולה לנו לידע, כי האבות הקדושים אף במצבם הנוח התפללו תמיד מתוך תכלית הלחץ, לא פחות כלל מתפלתם של הכלל ישראל מתוך גודל לחצם שלהם על הים. כי סוד הדבר הוא, כי אצל הכלל ישראל תמיד הנם בבחינת "מן המצר", מעולם אין להם על מי לסמוך ולמישהו אחר לפנות, כי אם לצעוק אל ה'... (דעת תורה שמות בשלח עמוד קלד)