(ראה גם: יצחק-ואבימלך)
...ויהי כי ארכו לו שם הימים, וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון, וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה. ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך, והבאת עלינו אשם. ויצו אבימלך את כל העם לאמר, הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת... ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאד... ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים, ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו... ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו... ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך. אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך, וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום, אתה עתה ברוך ה'. ויעש להם משתה ויאכלו וישתו. ויקומו בבקר וישבעו איש לאחיו, וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. (שם כו ט והלאה)
אלא ודאי אבימלך חכם היה, והיה מסתכל בחכמת הכוכבים שלו, שהוא נקרא חלון, כי כתוב כאן בעד החלון, וכתוב שם בעד החלון נשקפה וגו', מה חלון (האמור שם) בחכמת הכוכבים, אף חלון כאן בחכמת הכוכבים. וראה שם כי לא היה כמו שאמר יצחק, אלא בודאי שהוא מצחק עמה והיא אשתו, ואז ויקרא אבימלך ליצחק וגו'.
רבי יוסי אומר ראוי היה אבימלך לעשות ליצחק (ולקחת את אשתו) כמו שעשה לאברהם, אם לא היה הקב"ה מוכיח אותו קודם לכן, במעשה אברהם, שאמר לו הנך מת על האשה וגו'.
תא חזי, כתיב כי אמרתי רק אין יראת אלקים וגו', אמר רבי אבא, על כן אמר, אחותי היא, כדי להתדבק בשכינה, שכתוב אמור לחכמה (דהיינו להשכינה) אחותי את, מהו הטעם, הוא משום שלא היה בהם אמונה, שאם היה בהם אמונה, לא היה צריך לזה, אבל משום שלא היה בהם אמונה, אמר כן, ומשום זה אמר כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה, אין יראת אלקים זהו אמונה... (תולדות צז)
רבי יהודה אמר, אוי להם לרשעים שטובתם אינה שלמה... אף כאן כתוב מתחילה (שאמר לאברהם) הנה ארצי לפניך,(שגם יצחק בכלל זה, כנ"ל), ואחר כך אמר ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. אמר ליה רבי אליעזר זה הוא הטוב שעשה עם יצחק שאבימלך לא לקח ממנו משהו, ושלחו עם כל כספו ורכושו, ואחר כך הלך אחריו לכרות עמו ברית... (שם קב)
ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, לא החניפם בדברים, אלא בדברי תוכחות, אמר לו, כמו שנאמר באברהם והוכח אברהם את אבימלך, שמתוך התוכחות באה האהבה... (בראשית תולדות כו כז)
וכד נפק יצחק מגרר אתיבשן ביריהון ואילנהון לא עבדו פירין, וארגישו דבגין דתריכו יתיה הוה להון כל דא, ואזל אבימלך לוותיה מגרר ואתקיף ברחמוי למיזל עמיה ופיכל רב חיליה... ואמרו מחמא חמינא ארום הוה מימרא דה' בסעדך, דבזכותך הוות לן כל טבתא וכדו נפקתא מן ארען יבישו בירן ואילננא לא עבדי פירין, ואמרנא נהדריניה לותנא ותתקיים כדון מומתא דהות בינך ומבכין (לשון כפל שבועה) תהי בינן ובינך ונגזור קים עמך. (שם שם כו)
ואקדימו בצפרא וקיימו גבר לאחוי, ופסג מתגא דחמריה ויהב פסגא חדא להום לסהדו וצלי עליהום יצחק ואתרווחו ואלוינין יצחק ואזלו מלוותיה בשלם. (שם שם לא)
כי גדל מאד - שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. (שם כו יג)
ראה ראינו - באביך ובך, תהי נא אלה - האלה אשר בינותינו מימי אביך, תהי גם עתה בינותינו. (שם שם כח)
לא נגענוך - כאשר אמרנו לך לך מעמנו, עשה עמנו כמו כן. (שם שם כט)
אם תעשה עמנו - יאמר אם תעשה עמנו רעה כמו שאנחנו לא נגענוך אתה עתה ברוך ה', ואין לאל ידינו לעשות עמך רע, אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה, ותצטרך לשוב אל ארצנו ונשיב לך גמול. וטעם לא נגענוך - שלא נפתה לבנו על אשתך ליגע באחד מכם, ועשינו עמך רק טוב לשמור את כל אשר לך בצוותינו את העם להשמר ממך... ושלחנוך עם כל אשר לך בשלום. וענין הרעה הזאת אשר פחדו ממנו, אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יבא עליו יצחק למלחמה, אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו, ועתה אמרו בלבם בעבור שהפרנו אנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו, גם הוא יפר את בריתו עמנו, ויגרש זרעו את זרעינו מן הארץ, ולכן עשו עמו ברית חדשה, והתנצלו לאמר לו שלא הפרו הברית הראשונה, שלא עשו עמו רק טוב... ויתכן שהיה אברהם גדול מאד ורב כח... וחשב כי אפשר שיחיה אברהם עד מלוך נכדו, וכמעשה אבות עשו בנים, כי היה יצחק גדול כאביו ופחד המלך פן ילחם בו בגרשו אותו מארצו. (שם)
בינותינו - כל אנשי ארצנו הסכמנו שנשבע לקיים ברית ואחר כך תהיה השבועה ביננו ובינך, ועם השבועה נכרתה ברית. (שם שם כח)
אם תעשה עמנו רעה - ידעו שהיכולת בידו להרע להם, שאנשי באר שבע עוזרים אותו ומתכבדים בו... ברוך ה' - ותוכל לעשות לנו רעה, אבל אנחנו שלחנוך דרך כבוד ורק בעבור קנאה שלחנוך שלא יגעו בך. (שם שם כט)
ביום ההוא - קודם נסעם מאתו, והטעם שיראו עוד בהצלחתו וייראו ממנו. (שם שם לא)
לך מעמנו אמרו ארצותינו אינן מתברכות מפני גזירת הרעב, וארצו של זה שבאה לו מנחלת אבותיו מתברכת מאה שערים, ונתכוונו שילך לו יצחק וארצו תשאר בידם. (שם שם טז)
ראה ראינו - ראינו כשעמדת בגרר, שנתברכה הארץ מאה שערים, וראינו עכשיו אחרי שהלכת משם שפסקה ממנה ברכתה, ואין הדבר תלוי אלא בך, כי היה ה' עמך... ונכרתה ברית - אף על פי שכבר נשבעו אברהם ואבימלך עד ג' דורות, מכל מקום בקש אבימלך לכרות ברית חדשה ביניהם, לפי שהוא פשע בברית על דבר הבארות ועל ששלחו מאתו. (שם שם כח)
בינותינו - בסתר, שלא ידעו האנשים כי המלך מפחד מאדם פרטי. (שם)
כי עצמת ממנו - אבימלך חשב כי השפע בא על ידי השר שלו, אלא שיצחק מוכשר יותר לקבל את השפע, ואם ילך מאתם יקבלוהו הם, ואחר כך ראו שאינו כן, ואמרו ראינו כי היה ה' עמך. (שם)
מגרר - לרמב"ן באו שחששו שהפרו הברית, ולא ראיתי שהתנה עם אברהם לשבת בארצו הוא ובניו, אמנם הנשבע לחברו יכול לעשות התרה גם שלא בפניו... ולכתחלה לא אמרו אלא באדם העושה לו טובה, ואברהם לא קבל טובה מאבימלך, שהמתנות היו לצד כלימת שרה... אבל יצחק הושיבו בארצו וכו', וזה שאמר הלך אליו מגרר - מדין גרר, ולזה תתקיים השבועה בשביל הטובה, ולא יוכל להתירה שלא ברצון אבימלך. ואחוזת - יתבאר על פי מה שנסתפק רבינו תם בהנשבע על דעת חברו בשביל הטבה, אם דיעבד התירוהו, שלא הוכרע, ולסברא זו חש אבימלך, ונתחכם על פי מה שאמרו בגיטין מ"ו לר"י נדר שהודר ברבים אין לו התרה, ולרבנן יש לו התרה, אבל שהודר על דעת רבים אין לו התרה... (שם שם כו, וראה שם עוד)
ראה ראינו - רצו להשיב על מה שאמר יצחק מדוע באתם וגו', אמרו ראינו ששבועת אברהם אין לסמוך עליה מטעמים כנ"ל, ושם לא דקדקנו בתנאים ודינים המפסידים הברית... ואם תקבול על ששלחנוך, אם ה' עמך בכל מקום אתה שמור ומוצלח, ואין כאן שנאה. ונאמר - ושלחוהו כי אם יכרתו בגרר ששליטת אבימלך עליו יוכל לבטל בלבו, כמהרי"ק רל"ב, וזה שאמר תהי נא, רוצה לומר עתה... (שם שם כח, וראה שם עוד)
אם תעשה עמנו - דקדקו שנוסח הברית בשביל הטובה שקבלת ממנו, ושלל שהיו לאבימלך טובות ממנו, אלא שעשה עמו רק טוב... אתה עתה - ולא נתבטלה עדיין טובתם... או אתה עתה - יותר ברוך, שאינו מאמצעות העיר שהיא תחת ממשלת שרי מעלה, וכאן הוא ברוך ה', ולכן אין מחזירים אותו... (שם שם כט, וראה שם עוד)
כי עצמת ממנו - משלנו, שמכרת לנו ברעב, כן דעת ההמוניים הממאנים להאמין בהשגחה, ורק כאשר ראו כי מצליח גם בבאר שבע הכירו בטעותם, ואמרו אתה ברוך ה'. (שם שם טז)
לך מעמנו - כי אבימלך חשב שיצחק מגרע מאתם את השפע שהיה ראוי אליהם, ועל זה אמר כי עצמת ממנו, רוצה לומר על ידינו עצמת, שאתה לוקח השפע הראוי אלינו, ולא ידע כי הצדיק דומה כלב בגוף האדם, שהוא מקבל חיות מכל האברים על ידי מרוצת הדם וחוזר ומשפיע החיות לכולם, ובלעדיו לא תחיה הגויה אף רגע אחד. (שם)
אם תעשה עמנו רעה - רוצה לומר בל תאמר כי כריתת הברית שהיתה בין אברהם ובין אבימלך נבטל מצדנו על ששלחנו אותך, כי אין אנו מבקשים שתהיה כריתת הברית שאחד ייטיב ויעזור לחברו, רק שנכרות ברית שלא ירע אחד לחברו, ובאופן זה היתה גם כריתת הברית של אברהם... (שם שם כט, וראה עוד יצחק-ואבימלך)
ואבימלך הלך - ביקור זה של אבימלך אפייני ביותר. אם כי הוא עצמו הפר את הברית עם אברהם, היה מעונין לקבל הבטחה בשבועה מאת הבן. עוד בזמנים המאוחרים ביותר של תולדות חיי עם ישראל היתה זאת האומה היהודית, אשר בכל התנאים שמרה אמונים לבריתותיה עם העמים... כן אפיינית הטענה: ונשלחך בשלום, הם מחזיקים טובה לעצמם על שגירשו אותו בלי לשלח ידם ברכושו... (שם שם כו)
ראה ראינו - אחר חקירה בישוב הדעת עמדנו על כך שהצלחת בהשגחה פרטית, ועברנו על רצון ה' כשחשבנו עליך רעה. תהי נא אלה - שלא נבא לעבר עוד על הברית, תהי גם אלה ולא רק שבועה, שהיא רק לירא ה', בינינו - גם בין השרים ולא רק בין המלך ליצחק, שעיקר הפרת הברית החלה בשרים שקנאו בו.. (שם שם כח)
ונשלחך בשלום - שלחוהו בהשגחת המלוכה שלא יבזזוהו. אתה עתה - על עיקר השילוח הגיעה אלינו יותר רעה מאשר אליך, וכל זה רמז לישראל שכאשר ישלחום מאיזה מקום יבינו בסוף שהרעו לעצמם יותר מאשר להם. (שם שם כט)