(ראה גם: בגדי כהונה-אבני חושן ואפוד, ירדן-אבני, לוחות, סלע, צור)
אר"י אבן זה המושך ומקבל ברזל, כאשר רואה אותו הברזל קופץ עליו... (שמות שעט)
ועל כן העמידו בסוד הכתוב, שכתוב, ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן, זו היא השכינה שנקראת אבן בחן, אבן ישראל, שגוללים אותה ומכניסים אותה בגלות, וכתוב והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, (דהיינו בעת הגאולה), ועל שמה נקראים כולם, (דהיינו כל המדרגות היוצאות ממנה), בשם אבנים.
וכמה בחינות אבנים הם באבנים, יש אבנים ויש אבנים יש אבנים שהן יסודות הבית, (דהיינו המלכות בבחינת החכמה שנקראת בית, בסוד הכתוב בחכמה יבנה בית), שכתוב ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית, (שהחו"ב שבה נקראות אבנים גדולות אבנים יקרות). ויש אבנים עליונות יקרות שהן שתים עשרה, שהם ארבעה סדרים ג' ג' לכל סדר, לד' רוחות העולם, (שהם חו"ג תו"מ שבכל אחת מהן יש ג' קוין, והם י"ב). כעין זה הם ארבעה דגלים שהיו הולכים במדבר...
ותא חזי, בשעה שהכהן הגדול היה שם אלו י"ב אבנים ולבש אותם בחושן ואפוד אז שרתה עליו השכינה, ואלו י"ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים. וכל שבט ושבט נחקק על אבן אחת. והאותיות היו משוקעות באבנים, וכשהאבנים האירו, היו האותיות בולטות לחוץ, והאירו על מה שהיו צריכים.... (פקודי קעז)
תנו רבנן, הרואה... אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק... על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום... מאי אבני אלגביש, תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש, עמדו על גב איש זה משה, דכתיב והאיש משה עניו מאד, וכתיב ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, ירדו על גב איש זה יהושע, דכתיב קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, וכתיב, ויהיה בנוסם מפני בני ישראל, הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות.
אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה, אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי, איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו... ואייתי קב"ה עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה, הוה בעי למשלפה, משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה... ואבן שישב עליה משה, דכתיב וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה. (ברכות נד א)
תנו רבנן יוצאים באבן תקומה בשבת, משום רבי מאיר אמרו אף במשקל אבן תקומה, ולא שהפילה, אלא שמא תפיל, ולא שעיברה, אלא שמא תתעבר ותפיל. (שבת סו ב)
והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, מאי בבקר בבקר, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן... (יומא עה א)
...ושמא יאמר אדם מי מעיד בו, אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס יעץ יעננה. (תענית יא א)
...באו ואמרו לו, כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן, אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן הטועין... (שם יט א)
בהט ושש, אמר רב אסי אבנים שמתחוטטות על בעליהן, וכן הוא אומר אבני נזר מתנוססות על אדמתו. ודר וסוחרת, רב אמר דרי דרי, ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה, הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים. (מגילה יב א)
בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום, שמהן יוצאין מים, שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. (חגיגה יב א)
...אמר רבי יהודה אבא חלפתא ורבי אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה... (סוטה לד א)
נמצאת אתה אומר ג' מיני אבנים היו, אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וגו', ולהלן הוא אומר וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו', ואתיא באר באר, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהקים בגלגל, שנאמר ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו'... (שם לה ב)
מיתיבי, שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם... (שם לו א)
איכא דאמרי אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ. (שם מז א)
תנו רבנן שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש, שנאמר והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה, הדברים ככתבן, דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה וכי אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר כל אלה אבנים יקרות וגו', מגוררות במגרה, אם כן מה תלמוד לומר לא נשמע בבית בהבנותו, שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים, אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש ודברי רבי נחמיה באבני ביתו. ורבי נחמיה שמיר למאי אתא, מיבעי ליה לכדתניא אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם, ואין מסרטין עליהם באיזמל משום שנאמר במלואותם, אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן... (שם מח ב)
אמר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. (חגיגה יד ב)
אימא לידחי אבן אחר הנופל... (קידושין כ ב)
צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינא שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, רב כהנא מתני בשמונים ריבוא... (שם לא א)
תנו רבנן אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבדה נפנה לשם... (בבא מציעא כח ב)
רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה... (בבא בתרא טז ב)
המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה... הכא תרגימו אבני דאכפא (שמניחין על העמרים שלא יפזרם הרוח), עולא אמר אבנים הסדורות לגדר... (שם סח ב)
רבי יוחנן משתעי, זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרישא... יהודה הינדאה משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא... אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה... שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא, הוה הני ציפרי מליחי בהדן, אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדה... (שם עד ב)
ושמתי כדכד שמשותיך, אמר רבי שמואל בר נחמני פליגי תרי מלאכי ברקיעא, גבריאל ומיכאל, ואמרי לה תרי אמוראי במערבא, ומאן אינון יהודה וחזקיה בני רבי חייא, חד אמר שוהם וחד אמר ישפה, אמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין. ושעריך לאבני אקדח, כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים, לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים... (שם עה א)
שלחו להו מרגלית ואבן טובה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו, שלחו להו מרגלית לאבן טובה. (עבודה זרה ח ב)
משקלה ככר זהב, היכי מצי מנח לה (לכתר)... רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה. (שם מד א)
...ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות, ומביא סיד וקוניא וזפת וממחה ושופך, וזה הוא מקום יסוד... דאמר רב כהנא אבנים של קרנות חלולות היו, דכתיב ומלאו כמזרק כזויות מזבח... (זבחים נד א)
איתיביה רב שימי בר חייא לרב אבן היתה לפני מנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות... (מנחות כט א)
כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן, אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו, תנא וכולן נבלעו באחד. (חולין צא ב)
לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו עד שיהא בו שלש מורביות שהן שלש על שלש על רום שלש, שיעורן עשרים ושבע אבנים. גדר שיש בו י' אבנים של משוי שנים שנים הרי אילו ינטלו שיעור גדר עשרה טפחים, פחות מכאן מחצב וגוממו עד פחות מן הארץ טפח... (שביעית ח א)
אבני כתף באות מכל מקום... ואילו הן אבני כתף כל שאינה יכולה לינטל באחת יד, דברי רבי מאיר, רבי יוסי אומר אבני כתף כשמן, כל שהן ניטלות שלוש או שתים על הכתף. (שם ט א)
תני רבי ישמעאל בי רבי אומר אבנים שישבנו עליהן בנערותנו עשו עמנו מלחמה בזקנותינו. (ביצה ז א)
רבי יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים. (מקואות ז א)
תני חבורה ומשפחה כך הם דומים לכיפת אבנים, את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת, את נותן עליה אבן אחת וכולה עומדת... (בראשית ק ז)
המשל אומר, בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן. (במדבר כב ד)
...אמר רבי סימון למה הדבר דומה, לתלמיד שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת, סבור שהיא אבן טובה, נטל אותה ונכווה, לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה, היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתיירא ליגע בה, אמר לו רבו טול אותה אבן טובה היא... (דברים א ו)
ועמודי שש, אמר רבי לוי המחצב הזה לא נגלה לבריה אלא למלכות הרשעה הזאת, אתיבין והכתיב (דברי הימים א' כ"ט) וכל אבן יקרה ואבני שיש לרוב, שלמה היה נותן מרגליות מכאן ומרגליות מכאן ואבני שיש באמצע, ונוח היה לאחשורוש לעשות לו עמודים של כסף וזהב מלהביא עמודים של שיש... (אסתר ב)
קורות בתינו ארזים, רבי מנחמא בשם רבי ברכיה אבנים שישן עליהם יעקב אבינו נעשו תחתיו כמטה וכפלומא... (שיר השירים א סו)
דבר אחר לוחות אבנים, שכל מי שאינו עושה לחייו כאבן הזה אינו זוכה לדברי תורה... (עקב י, וראה עוד: לוחות)
והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה, מהו מסע, אמר רבי ברכיה האבן נוסעת עצמה ועולה ונבנית מעצמה, הוא ששלמה אמר בשירתו בנה בניתי בית זבול לך, אינו אומר כן, אלא בנה בניתי, בניין הייתי בונה והאבנים היו פורחות ועולות מעצמם, ואם תמיה אתה לצדיק אחד עשה הקב"ה כן, והיתית אבן חדא ושמת על פום גבא (דניאל ו' י"ח), ומאיכן היה להם בבבל אבן, ורבותינו אמרו מארץ ישראל נתגלגלה ובאה לשעה קלה... (פרשה ו)
ויסדתיך בספירים, שם סנפירינון. מעשה באחד שעלה לרומי למכור סנפירינון, והתנה עמו הלוקח על מנת לבודקו, נטלו והניחו על הסדן, והיה מכה עליו הפטיש, והיה הסדן נחלק והפטיש נפצץ, והוא לא נחסר.
ושמתי כדכד שמשותיך... רבי יהושע בן לוי אמר אבני כדכדנא, רבי יהושע בן לוי היה עומד עם אליהו בהר הכרמל, אמר לו אין אתה מראה לי אילו אבני כדכדנא כיצד הם, אמר לו הן, והראה לו על ידי נס. מעשה בספינה אחת שפירשה בים הגדול, אחזו נחשולה והיתה מיטרפת בים, והיה בה נער אחד עברי, נגלה עליו אבא אליהו, אמר לנער אם את עושה שליחותי אני ממלט לאנייה הזו בזכותך, אמר לו הן, אמר לו לך והראה לרבי יהושע בן לוי אילו אבני כדכד, והוא יושב במדינה הגדולה בלוד, ואל תראה לו אותם שם, אלא הוליכהו למערה של לוד ושם הראה לו אותם, הלך הנער ואמר לרבי יהושע בן לוי בא אחריו, כיון שהוליכו למערה והראה אותם לו מיד הבהיקה כל לוד מאורם, אמר רבי יצחק כיון שראה אותם נבהל מפניהם ונגזר. (פרשה לב)
... אחלמה - אל חלמה, והוא אבן שכל מי שהאבן ההיא באצבעו לעולם יראה חלומות, ואין לתמוה על זה כי כח ימצא בתולדת כל אבן ואבן, כי יש אבן המושכת את הברזל, והמעמדת את הדם, והבורחת מהחומץ והנשברת לעולם על משולש. (שמות כח ט)
שלא נשתחוה על אבן משכית, אפילו לשי"ת, שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה. ואבן משכית תקרא אבן מצוירת, וכן אבני גזית מגוררות במגרה, בכלל איסור אבן משכית. ומשרשי המצוה, כתב הרמב"ם ז"ל שהוא לפי שהיו עושין כן לעבודה זרה... ואפשר לומר גם כן שהטעם מפני שנראה כמשתחוה לאבן עצמה אחר שהכינוה וצירוה והיא נאה יש מקום לחשד... אבל האבן שהיא דבר קים ויש לה שר בשמים, וכמו שאמרו ז"ל בחולין (מ' א') הא דאמר להר, הא דאמר לגדא דהר, יפול בהם החשד... (בהר מצוה שמט)
בחשן ואפוד תפתח וגו', כי בודאי י"ב אבנים אלו הם שורש כל אבנים טובות, ולכן אבנים טובות תכשיטין הם בעולם, על ידי שכל תכשיט הבריאה הם השבטים לפני הבורא ית', וזה שאמר תפתח, כי השבטים הם שורש אלה האבנים... (שמות תצוה תר"מ)
וזה שאמר במסכת עירובין נ"ד מאי דכתיב לוחות האבן, אם משים האדם לחייו כאבן שאינה נמחית, תלמודו מתקיים, ופרשנו דבר זה, שהשכל דומה לאבן בשביל חוזק השכל, ומפני כך נכתבה התורה על לחות אבן, ולא נכתבה על זהב וכסף, רק על אבן, מפני שהשכל דומה לאבן, שאין לו שנוי כלל, אבל הוא דבר מקוים. וכך מה שאמרו במסכת חולין, השונה לתלמיד שאינו הגון, כאלו זורק אבן למרקוליס... שהוא זריקה של תוהו, ולא שהוא זריקה של תוהו שאין בו ממש, רק שהאבן שזורק אליו כמאוס של עבודה זרה, כך נחשב זריקת השכל אל תלמיד שאינו הגון שנחשב מאוס ואשירה... וכאשר תתבונן בחטאים שחייבים עליהם סקילה הם חטאים קשים כמו זכר ובהמה ואוב, ואלו ראוי להם הסקילה מפני קושי העבירה... (חידושי אגדות ערכין טו ב)