(ראה גם: שאול)
מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן דאמר קרא וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער, אבנר, ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי, ולא ידע ליה... אמר ליה דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו, מאי טעמא דקאתי מרות המואביה, אמר ליה אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית... מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם, הכי קא אמר ליה, הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש... (יבמות עו ב)
אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר, מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה, רבי יצחק אמר מיחה ולא נענה, ושניהן מקרא אחד דרשו, ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו, מאן דאמר לא מיחה הכי קאמר, ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו, מאי טעמא לא מחית, כנפול לפני בני עולה נפלת, ומאן דאמר מיחה ולא נענה, איתמהויי מתמה, הכמות נבל ימות ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים, מכדי מחויי מחית, מאי טעמא כנפול לפני בני עולה נפלת. למאן דאמר מיחה מאי טעמא איענש, אמר רבי נחמן ברבי יצחק ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה. (סנהדרין כ א)
ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה, מאי בור הסירה, אמר רבי אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי, אמר רבי יוחנן שדנו דין סנהדרי, אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לעשאל, עשאל רודף היה, היה לך להצילו באחד מאיבריו, לא יכילי ליה, השתא בדופן חמישית כוונת ליה, באחד מאיבריו לא יכלת ליה, לדבר אתו בשלי, אמר רב יהודה על עסקי שלו. ויכהו שם אל החומש, אמר רבי יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויין בו. והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו, טובים שהיו דורשין אכין ורקין והוא לא דרש, צדיקים, שהן בפה ולא עשו, והוא באיגרת עשה. (שם מט א)
ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו את כהני ה' וגו', עד ולא גלו את אזניו, מי היו, אמר רבי שמואל בר רב יצחק אבנר ועמשה היו, אמרו ליה כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרא והדין כלינירין (מיני זיין ותכשיטין שהמלך נותן להשרים), הא טריפין לך... (סנהדרין נב ב)
...רבנן אמרי, אפשר אבנר אדם צדיק והוא חולק על מלכות בית דוד, אלא מדרש דרש והמליך את איש בושת, הדא הוא דכתיב (בראשית ל"ה) ומלכים מחלציך יצאו, זה שאול ואיש בושת. (בראשית פב ה)
...הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים, לבאים זה אבנר ועמשה שהיו לבאים בתורה... (ויקרא כו ב)
...ולמה נקרא (לשון הרע) שלישי, שהוא הורג ג', האומרו, והמקבלו והנאמר עליו. ובימי שאול הרג ד' הרג את דואג שאמרו, ושאול שקבלו, אחימלך שנאמר עליו. ואבנר בן נר למה נהרג, רבי יהושע בן לוי אמר על שהקדים שמו לשמו של דוד, הדא הוא דכתיב (שמואל ב' ג') וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ, כתב מן אבנר לדוד. וריש לקיש אמר על שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר (שם ב') ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, ורבנן אמרי על ידי שלא המתין לשאול להתפייס מן דוד, שנאמר (שם א' כ"ד) ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך, אמר לו אבנר, מה את בעי מן גלימוי דידך בסירא הועדת, כד אתון למעגל אמר ליה (שם כ"ו) הלא תענה אבנר, בכנף אמרת בסירא הועדת, חנית וצפחת בסירא הועדת, ויש אומרים על שהיה בידו למחות על נוב ולא מיחה. (במדבר יט ב)
...ולא לגבורים המלחמה זה אבנר, דכתיב (שמואל א' כ"ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל וגו', דאמר רבי אסי משום רבי יוחנן נוח לו לאדם להזיז כותל בנוי שש אמות בעובי מלהזיז רגלו אחת של אבנר, והיינו (שמואל ב' ג') הכמות נבל ימות אבנר. (קהלת ט יא)
...וילך הוא ושני אנשים עמו... מי היו אבנר ועמשה... (אמור ב)
...בא וראה משאול בן קיש שהסיר את האובות ואת הידעונים, וחזר ואהב אשר שנא והלך אל עין דאר אל אשת צפניה אמו של אבנר ושאלה באוב, והעלת לו את שמואל... (פרק לג)
כיון שבא אבנר אצל שמואל, אמר לו הדא מנא לך, לא משל דואג היא, מין הוא ואינו יוצא בשלום מן העולם, להוציאך חלק אי אפשר, אלא כל כבודה בת מלך פנימה, לאיש יש לו ליתן שכר ולא לאשה, שנאמר ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור. (שמואל א פרק יז, קכח)
...לכך נאמר למנצח אל תשחת האמנם אלם צדק תדברון, אמר הלא תענה אבנר, מה יש לך לענות, הרי אמרת לשאול על דבר המערה אילו עשה לך מאומה היינו אוכלים אותו צלי, עכשו הרי חנית והצפחת בידי מה יש לך לענות, הרי אמרת לשאול שלוק אנו אוכלים אותו מה תענה, לא היה לו מה לענות, נעשית אלם, לכך נאמר האמנם אלם צדק תדברון. (שם פרק כו, קלו)
אל יתהלל חכם, וכתיב כי לא לקלים המרוץ, זה עשהאל שהיה צד את הצבי ברגליו ברוב מרוצה, והיה מהלך על ראשי שבלים בשדה, ולא היה משבר את הקנים, כיון שנפלה שעתו הכהו אבנר בחנית, ולא היה בו כח לרוץ, הוי ולא לקלים המירוץ. ולא לגבורים המלחמה זה אבנר, אמרו עליו על אבנר שהיה בטוח בכחו, ואומר אלולי היה לארץ מקום לאחוז בו הייתי מזעזעה, והיה כל מחנה ישראל שרוי בין שני ארכבותיו, וכיון שנפלה שעתו הכהו יואב בן צרויה. באותה שעה תפש באבנר וכפתו בידו כפקעת של שתי, מיד עמדו כל ישראל לפניו ואמרו לו, אדונינו אם אתה הורגו מיד נשארנו כיתומים אשר אין להם אב, ויבואו הפלשתים ויבוזו את נשינו ואת כל אשר לנו, אמר להם ומה אעשה שכבה את נרי, אמרו ליה תדון עמו לפני דיין האמת, השליך אותו מידו ונפל זה חי וזה מת. (ירמיה פרק ט, רפה)
כיון ששמע דוד אמר לו ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי, מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו כאביו, אמר רבי יהודה אבי ראה אמר לשאול, גם ראה אמר לאבנר, ורבנין אמרי אבי ראה אמר לאבנר, דהוא אבוה באורייתא. (תהלים ז)
תניא גדול שנאמר באבנר יתר מאבשלום ושאול, באבשלום מהוא אומר, וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל (שמואל ב' י"ד), יכול בכל, תלמוד לומר מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום. בשאול מהוא אומר ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו (שמואל א' ט'), יכול בכל, תלמוד לומר משכמו ומעלה גבוה מכל העם, אבל באבנר מהוא אומר, הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, ואומר הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום (שמואל ב' ג'), וכד מטת שעתיה הכמות נבל ימות אבנר. (בראשית מז כח), וראה גם תלמוד ירושלמי סוטה ז ב)
...שנאמר ויאמר המלך לרצים סבו והמיתו את כהני ה' (שמואל כ' כ"ב) מי היו, אבנר ועמשה, אמרו ליה כלום אית לך עלן אלא הדין זונרין והדין סנידלין (החגורה והרסן), הא טריפין לך, ואין אנו חפיצין לא בעבודתך ולא במתנותיך. (במדבר לה לד)
אבינר - הקדימו לאביו ולאבי שאול מפני חשיבותו. גבור - חזק ואמיץ, בן חיל - מצליח במלחמה. (שמואל א יד נ)
לרצים - אבנר ועמשא, ולא אבו - דרשו אכין ורקין, אשר ימרה את פיך, יכול אף לעבירה תלמוד לומר רק חזק. (שם כב יז)
מדוע באת - היה לו לתפשו על כך, כי פלגש המלך אסורה להדיוט, שמיוחדת למלך. הראש כלב - אפילו הייתי רק ראש הכלבים של דוד לא היה לך לבזותני כל כך, והלא חסד גדול עשיתי עם בית אביך עד היום. (שמואל ב ג ז)
...בעבור זה היתה סבה מאת השי"ת שלא ישאר המלכות לשאול, ושלא ישאר ממנו זרע הגון למלוכה, וגם אבנר שר צבאו מת, כדי שיתקיים המלכות קיום יפה ביד דוד וזרעו, כדי שיהיה משל ודוגמא למלכים הבאים אחריו, כדי שלא יתגאו על השי"ת... (מאמר ד פרק כו)
לרצים - אבנר ועמשא, שאמרו כי כשם שנשאלים למלך נשאלים למי שרבים צריכים לו. (שמואל א כב יז)
הכמות נבל - כמורד במלכות יומת חלילה, כי ידיך לא אסורות היו - כשדברת דברים נגד שאול בצאתי מהמערה ויכולת להכותני, ורגליך - ואחרי שלקחתי הצפחת והחנית יכולת לרדוף אחרי, ואם כן לבך היה שלם עמי. כנפל - כצדיק המכפר על הדור. (שמואל ב ג לג)