(ראה גם: אברהם-ושרה, פרעה, שרה)
ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה, ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. והיה כי יראו אותך המצרים, ואמרו אשתו זאת, והרגו אותי ואותך יחיו. אמרי נא אחותי את, למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך. ויהי כבוא אברם מצרימה, ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד. ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותוקח האשה בית פרעה. ולאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים... למה אמרת אחותי הוא ואקח אותה לי לאשה, ועתה הנה אשתך קח ולך. ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו. (בראשית יב יא והלאה)
ויהי רעב בארץ, כי עד עתה עוד לא היה הכח השולט על הארץ (שהוא המסך דמנעולא) נותן גבורה ומזונות על הארץ, משום שעוד לא נתקנה (הנוקבא לגמרי), ולא היתה בקיומה... כיון שראה אברהם כי אותו הכח הממונה על הארץ אינו נותן גבורה וכח קדוש כראוי, אז וירד אברם מצרימה לגור שם.
מאין ידע אברהם (שהארץ, שהיא הנוקבא, עוד חסרה תקונים, ומשיב) דכתיב לזרעך אתן את הארץ הזאת, (ואינו אומר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת), אז ידע אברהם, שהארץ לא תתקן בתקון הקדושה אלא על ידי המדרגות הקדושות שיולדו ממנו, (שעליהם נאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא לו). ואז ידע אברהם סוד החכמה, מפני מה הארץ לא תתקן בקדושה אלא רק כמו שאמרנו, ועל כן ירד מצרימה לתקן משם את החסרון. (לך לך עד, ועיין שם עוד)
וירד אברם מצרימה וגו', מה הטעם שירד למצרים אלא משום שהיא נדמה לגן ה', (היינו גן עדן), שכתוב כגן ה' כארץ מצרים, כי שם שקול ויורד נהר אחד שהוא לימין, שכתוב שם האחד פישון... (והוא הנופל בארץ מצרים, לכן היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם). ואברהם אחר שידע ונכנס באמונה שלמה, (דהיינו הנוקבא דז"א הנקראת אמונה)... היה רוצה לדעת כל המדרגות הנאחזות בה למטה... ומשום זה ירד למצרים כדי להוציא משם כל ניצוצים הקדושים שמבחינת החכמה ההיא שמצד ימין, ואחר זה חזר לארץ ישראל, ונשלם בזה עם המוחין דחכמה הללו. ותא חזי, הרעב אינו בארץ אלא בעת שמסתלקים הרחמים מן הדין...
ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה וגו', אמר רבי אלעזר, כאשר הקריב, היה צריך לומר כאשר קרב, ולמה אומר כאשר הקריב, אלא כמו שכתוב ופרעה הקריב, שהוא הקריב את ישראל לעשות תשובה, אף כאן הקריב יורה, שהקריב את עצמו להקב"ה כראוי לבא מצרימה, להסתכל באלו המדרגות ולהתרחק מהן ולהתרחק מעובדי מצרים...
אמר רבי יהודה תא חזי, משום שירד למצרים בלי רשות נשתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנים, שהרי כתוב וירד אברם מצרימה, ולא כתוב רד מצרים, ועל כן נצטער כל אותו הלילה בשביל שרה. (שם קו)
ויצו עליו פרעה אנשים, תא חזי הקב"ה הוא מגן לצדיקים, שלא ישלטו בהם אנשים. והקב"ה הגן על אברהם שלא ישלטו בו ובאשתו... אמר רבי יצחק תא חזי, משום זה לא צוהו הקב"ה לירד למצרים אלא הוא ירד מעצמו, כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם (על הקב"ה) כי הקב"ה אמר לו לירד למצרים ואחר כך נצטער על אשתו. (שם קכב)
אמר רבי אבא למה נזדמן לו לאברהם כל כך, ולמה נצרך כל זה, אלא שהוא כדי להגדיל שמו של אברהם ושרה בעולם, שאפילו במצרים, שהמה מכשפי העולם שאיש לא יכול להציל עצמו מהם, גם שם נתגדל אברהם ונתעלה למעלה, וזהו שכתוב ויעל אברם ממצרים, לאיזה מקום, הנגבה, דהיינו למדרגתו שהיה בה בתחלה. אמר רבי שמעון תא חזי, הכל סוד החכמה הוא, והכתוב מרמז כאן בבחינת החכמה ומדרגות שלמטה, (דהיינו מדרגות המצרים שממשיכים החכמה מלמעלה למטה), אשר אברהם ירד לעמוקות שלהם, וידע אותן, ולא נתדבק בהם אלא חזר אל רבונו. ולא נתפתה מהם כמו אדם כאשר הגיע לאותה מדרגה, נתפתה על ידי הנחש, וגרם מות לכל העולם, ולא נתפתה כנח... אבל באברהם מה כתיב בו, ויעל אברם ממצרים שעלה ולא ירד, וחזר למקומו, למדרגה העליונה שנתדבק בה בתחילה. ומעשה זו היתה כדי להורות חכמה שנתקיים בקיום שלם כראוי לו, ולא נתפתה אחר המצרים ועמד בקיומו, וחזר למקומו הנגבה, זהו רוח דרום, מדרגה העליונה שאחז בה בתחילה...
תא חזי, סוד הדבר, אם לא ירד אברם למצרים, ולא נצרף שם בתחילה, לא היה חלק גורלו בהקב"ה, כעין זה היה לבניו, כאשר רצה הקב"ה לעשותם עם אחד, עם שלם, ולקרבם אליו, אם לא ירדו מתחילה למצרים ולא נצרפו שם, לא היו עם אחד שלו... (שם קמ, ועיין שם עוד)
משום זה נתדבק אברהם באמונה, (דהיינו בסוד השכינה במדרגת אחות כנ"ל), כאשר ירד למצרים וכאשר הלך לארץ פלשתים בדומה לאדם הרוצה לרדת לבור עמוק, והוא יתירא שלא יוכל לחזור ולעלות מתוך הבור. מה עשה, קשר חבל אחד למעלה מן הבור... כן אברהם בשעה שרצה לירד למצרים, מטרם שירד שמה קשר מתחילה קשר של אמונה להתחזק בו, ואחר כך ירד שמה... (וירא שנז)
ואמר רבי יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר ויצו עליו פרעה אנשים, נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה... (סוטה מו ב)
נסיון החמישי שנלקחה אשתו לפרעה לאשה, וכי יש לך אדם שרואה שאשתו נלקחה לאיש אחר ואינו קורע את בגדיו, אלא בעצה לקחה שלא קרב אליה. רבי טרפון אומר באותו הלילה שנלקחה שרה אמנו אותה הלילה ליל פסח היה... השכים פרעה בבקר נבהל ונחפז שלא קרב לשרה, וקרא לאברם ואמר לו הרי אשתך וכל שטרות מתנותיה עמה, לך ואל תעמוד בארץ הזאת... (פרק כו)
ויהי כבא אברם מצרימה, ושרה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא, אמר אנא יהיב מכסא, אמרין ליה מאנין את טעין, אמר אנא יהיב דמאנין, אמרי ליה דהב את טעין, אמר אנא יהיב דדהב... אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה, כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה... (בראשית מ ו)
למען ייטב לי בעבורך הוא מאמר מתמה, יחויב שאין מתנות הללו אלא שם טומאה שנטל ממצרים להנחיל אותן אח"כ לבני הפלגשים וכו'...
ומצרים שהיתה מלאה כשפים וגלולים ובמקום טומאה חיישינן שמא יתגברו הקליפות על הקדושה, לכך לא קרב אליה אברהם ואמר אמרי נא אחותי את, כי לאברהם יש מדת חסד, יש כח לבטל הקליפות כטעם גרש את האמה הזאת, כי בו יש כח לגרש.
אמרי נא אחותי את וגו', אברהם סמך על זכותא דילה דירווח בגינה ממונא וכו', דא ממונא בדאתתא זכין, הדא הוא דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, על דא אמר ייטב לי בהאי עלמא וחיתה נפשי בגללך לעלמא דאתי. (לך לך)
ולאברם היטיב - פרעה בעבור שרה. קח ולך - ולא כאבימלך שאמר לו הנה ארצי לפניך, שהמצרים שטופי זמה הם. (שם יב טז)
ויצו עליו - לשלחו ולשמרו. (שם שם כ)
ויהי - הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות את נפשו, והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו, והקב"ה נקם נקמתו... ורמז אליו כי בניו ירדו למצרים מפני הרעב... ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון... והיה לו לבטח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו... גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה בתחלה מפני הרעב עוון אשר חטא, כי אלקים ברעב יפדנו... (שם יב י, וראה עוד אברהם-כללי)
...ואמר למען ייטב לי - כל ימי היותנו גרים בארץ הזאת עד עבר הרעב, כי אברהם בעבור הרעב בא לגור בארץ, ובעבור הרעב ישוב לארץ אשר נצטוה עליה... ויראה מפשט הכתובים ששרה לא קבלה עליה לומר כן, אבל המצרים היו רעים וחטאים מאד, וכאשר ראו אותה ויהללו אותה אל פרעה לוקחה אל ביתו, ולא שאלו להם כלל, והיא שתקה ולא הגידה לו כי אשתו היא. ואברהם ספר מעצמו כי אחותו היא, ולכך היטיבו לו בעבורה, וזהו שאמר הכתוב למה לא הגדת לי וגו' האשים אותו... (שם שם יא)
על דבר שרי - כי בעבור החמס שעשה לשרה גם לאברהם, ובזכות שניהם באו עליו הנגעים הגדולים. (שם שם יז)
מצרימה - כי ברוב במצרים שובע, ואפילו רעב בשאר הארצות, לפי שאינה שותה ממי מטר אלא ממי הנהר... ואברהם לא היה יכול לסבל הרעב כי היה מקנהו רב, ולא היו מוצאים מרעה... (שם שם י)
כי יראו אותך המצרים - הם כעורים כי הם דרומיים... כי אם היה יודע זה מתחלה לא הלך למצרים, אלא היה סובל הרעב... ולא ירא שיאנסו אותה ממנו וישכבו עמה, כי אם יעשו זה פעם אחת לא יעשו פעמים רבות, כי זה יהיה חמס רב ותמידי לא יסבלוהו אנשי העולם, אבל להרוג אותו אינו אלא פעם אחת, ואחר כך תהיה מופקרת להם... ולא סמך על הבטחת הא-ל שהבטיחו, כי אמר שמא יגרום החטא... כי לא נתכוון אברהם שיעשו עמו טובה... חלילה לו שיתכבד בקלונה... והטובה ההיא שהטיב פרעה לא ישרה בעיניו, ולא היה מקבלה לולי שהיה רוצה ברצונו, והיה מפחד ממנו אם יעשה דבר שלא כרצונו, שהרי ממלך סדום לא רצה לקבל ממון, אע"פ שהציל את שלו... (שם שם יב ויג)
קח ולך - ...ואברם לא חשש להשיב תשובה כמו שהשיב לאבימלך, כי לא האריך פרעה עמו בדברים כמו אבימלך, אלא דחקו לצאת מארצו. (שם שם יט)
אמרי נא אחותי - אם ישאלו עליה אם היא נשואה ישיב להם בעלה הלך למרחוק, ולא ימצאו להם תקנה להרוג בעלה ויניחוה.. (שם שם יג)
קח ולך - והראה לו בזה שאינו רוצה בתשובתו, ואברהם פחד להתעכב אצלו בספור תשובתו, מה שאינו כן באבימלך, שאם לא היה משיבו על שאלתו היה מבזה כבוד המלך. (שם שם יט)
הר"ן השיג על הרמב"ן שאמר כי אברהם חטא, ואמר הלא יציאתו למצרים היתה נסיון, ואם היה חטא בדבר שרה לא היה שונה בו אצל אבימלך... והלך רק לגור שם, ומפני סכנת רעב, וכסימן לבניו אחריו... ונתעורר לומר אחותי את בראותו את המצרים מכוערים מהכנענים... ולר"ן חשב שיוכל לשאת וליתן עם המצרים בדבר שרה, עד שישמט מהם, אבל פרעה לקח את שרה לאחד מארמונותיו עד שיקחנה אליו בכבוד גדול. (שם שם י)
למה אמרת - התרעם על שלא אמר לו בסתר שהיא אשתו, ועוד אמר לו שלקחה מצד הקול שיצא שהיא אחותו, ועל כן לא שאלו עוד... והיות והיתה למלך אי אפשר שישתמש בה אברהם ולכן אמר לו קח ולך. (שם שם יט)
למען ייטב לי - במהר ומתן כמו שהיה המנהג, שהיו מפתים את אבי האשה במהר וקרוביה במגדנות, כדי שיסכימו לתת אותה לתובע... ובין כך וכך חשב לצאת משם. (שם שם יג)
למה לא הגדת לי - שגם אם היית חושד את ההמון לא היה לך לחשוד את המלך אשר במשפט יעמיד ארץ. למה - אפילו אחר שהובאת אל ביתי ואקח אותה לי לאשה ולא לפלגש, וזה בלתי רשותך, כי חשבתי שבהיותה אחותך ייטיב בעיניך להתחתן במלך. (שם שם יח)
ויראו המצרים - נגד ההמון הועילה עצת אברהם ולא נגעו בהם, אך משראו אותה שרי פרעה לקחוה מיד, ועל כך לא חשב אברהם. (שם שם יד)
למה אמרת - לא היה לך לומר אחותי היא בפני העם, כי בין כה וכה אינה ראויה אלא למלך. הנה אשתך - איני מחזירה מפני הנגעים, אלא מפני שהיא אשתך, ואם כן לא היה לך מה לפחד מפני. (שם שם יט)
למען ייטב לי, יתנו לי מתנות וכו'... שאברהם היה מתיירא כי פריצי הדור יהרגו אותו על דבר אשתו, לכך אמר אמרי לי אחותי את, ובודאי חשובי המדינה לא יקחו אותך בחזקה שאין אדם חשוב עושה זה, והחשובים אדרבא יכבדו אותי, שכל אחד ואחד יחשוב שאתן אותך לו לאשה, ובשביל זה אהיה חשוב גם כן נגד הפריצים... ולא חשב אברהם כי המלך פורץ לו גדר לעשות מה שירצה... (גור אריה שם שם יג)
למה לא הגדת לי - ביחוד כי היא אשתך, ובזה הגם שתאמר להמון אחותי היא, תהיה לך שמירה מהעולם ולא היית גורם לי רעה להכשל בה, כי פרעה היה מחזיק עצמו ודאי שלא יעשה דבר מגונה... ואברהם לא השיב דבר כמו שהשיב לאבימלך, כי אברהם טעמו היה שהיה חושד לפרעה עצמו, ואין ראוי להשיב על זה, ואולי כי לזה חש פרעה ומיהר לשלחו מארצו, וזולת זה יצו עליו בתמידות אנשים. (שם שם יח)
אמרי נא - שתאמר לכל האנשים שאת מבקשת להנשא לאיש, רק באשר את אחותי ואי אפשר שתנשא לאיש בלעדי רשות אחיה והסכמתו, ותודיע שכל מי שירצה לישא אותך צריך להיטיב לי בעבורך, שכן היה הנמוס... ובזה התחכם אברהם להמלט, כי מי שירצה אותה לאשה יבקש בעדה מחיר גדול שאין בכח איש לתת לו, כי לא עלה בדעתו שיבקש אותה המלך, ובזה ימלט נפשו ונפשה. (שם שם יג)
ולאברם היטיב בעבורה - שנתן לו מחירה כל מה שבקש, עד שהיה לו צאן ובקר וכו', ואברהם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל. (שם שם יד)
למה אמרת אחותי היא - שעל ידי כן לקחתי אותה לאשה, שאם היא אמה או נכריה אצלך לא הייתי לוקחה לאשה לשום כתר מלכות על אשה בת בלי שם... ועתה הנה אשתך - וכדי בזיון וקצף, שיאמרו שלקחתי אשת איש מיד בעלה, לכן קח ולך וצא מן המקום וישבת חרפה וקלון. ואברהם לא ענהו דבר כמו שענה לאבימלך, כי פרעה הודה שטוב עשה מה שאמר אחותי היא נגד העם, ולא הוכיחו רק על מה שלא אמר לו, ולא היה יכול לומר לו כי גם הוא נבל כבני עמו. (שם שם יח)
ולאברם היטיב - בנגוד לחשבונו של אברהם לקחה המלך תכף אל ארמונו, ואחר כך רצה למצא דרך אל לבה על ידי אחיה, ושלח לו מתנות בודדות, לכן הן מנויות כאן מעורבות... (שם שם טז)
ולאברם היטיב בעבורה - היינו לטובתה, שאין כבוד לאשת המלך שיהיה לה אח הדיוט, על כן נעשה לראש ושר גדול, ויהי לו - לא כתוב שנתן לו, אלא ויהי לו, אחר שנתמנה לשר, ממילא השיג עושר רב, שהיה לו מקום להתגדר בחכמתו. (שם שם טז)
צאן ובקר - ולא קנה סוסים, שאין מניחים להוציאם ממצרים, והוא לא רצה להשתקע שם. (שם שם טז)
בפסוק כאשר הקריב, בזוהר הקדש כמו שכתוב ופרעה הקריב לבן של ישראל בתשובה וכו', כי אברהם אבינו ע"ה הכניס עצמו למצרים בעבור בני ישראל, שידע שיצטרכו להיות במצרים... היינו שהיה צדיק גמור, ו"תקרב" קאי על בעלי תשובה, אף על פי כן הכניס אברהם עצמו גם במדרגת בעלי תשובה, להיות כבוש הדרך לבניו. (לך לך תרמ"ב)
תחילת בחינת אברהם כתיב לך לך... והאדם שנשתלח בעולם הזה לילך ולתקן כל המקומות ולהוציא מהם הניצוצות קדושות, וזה היה כל תהלוכות אברהם אבינו ע"ה ממקום למקום, ואחר כך למצרים כמו שאמרו ז"ל שהיה הכנה לבני ישראל, וכתיב כבד מאד במקנה בכסף ובזהב, שהעלה הרבה ניצוצות קדושה משם... (שם תרנ"ג)
במדרש רבה וכן ברמב"ן... כי ענין נסיון וצירוף אברהם במצרים היה בענין עריות, אשר בשר חמורים בשרם, כנודע שזו היתה עיקר קליפת מצרים, ועל זה נאמר ויעל אברם ממצרים, שלא נדבק בו מאומה חס ושלום, ומזה באה לו התשועה מד' מלכויות, וכן נראה לדורות לזרעו אחריו... (לך לך תרע"ב)
הנה הרמב"ן נתן טעם לגלות מצרים שאברהם חטא שהביא אשתו הצדקת במכשול עון וכו'... ובודאי אידי ואידי דברי אלקים חיים, דיש לומר שתחילת הליכתו למצרים מפני הרעב הוא חטא, אבל אחר שהסכימה דעתו לרדת למצרים, ובשביל זה נגזר שהגלות תהיה במצרים דווקא, שוב אמר לו צא וכבוש הדרך לפני בניך במצרים... ובפשיטות יש לומר מה שהיה ירא לנפשו שלא יהרגוהו הוא משום ענתנותו היתרה שהיה בעניני עצמו כעפר ואפר, ולא הרהיב עוז בנפשו לחשוב שהשי"ת יעשה עמו נסים אפילו נגד בעל בחירה, אף שראה שנעשה עמו נס בכבשן האש, חשב שיותר נקל להנצל מדבר שאינו בעל בחירה... (שם תרע"ד)
למען ייטב לי בעבורך... ובפשיטות יש לומר מאחר שנאמר לו צא וכבוש הדרך לפני בניך, היה צריך לעשות לפועל דמיוני שיוציא את ישראל ממצרים ברכוש גדול, וכמו שכתוב (תהלים ק"ה) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. ויש להוסיף דהנה אמרו ז"ל (ברכות ט') בפסוק וינצלו את מצרים, שעשאוה כמצולה שאין בה דגים, ופירש האריז"ל שהכוונה על ניצוצי קדושה שהיו בגלות מצרים, והיינו שהיו מלובשים בכסף וזהב הגשמי, ובודאי כן היה בהמתנות שנתנו לאברהם, שהיו דוגמא להרכוש גדול כבמדרש... ועל כן במה שנתנו לאברהם מתנות שהיו מלובשים בהן חלקי הקדושה כנ"ל נתמעטו חלקי הקדושה ממצרים, ובזה עצמו נחלש תקפה, וזה היה לתועלת עצומה לישראל שיהיה אפשר להם להחזיק מעמד שלא יטמעו בהם. (שם תר"פ)
בזוהר הקדש מאי שנא... והנה ידוע שהאבות תקנו חטא אדם הראשון, אברהם תיקן את חלק גילוי עריות שהיה פתוך ביה, כמו שאמר המהר"ל, ועל כן היה צריך אברהם מירוק במצרים אשר בשר חמורים בשרם, ובמה שלא נמשך אחריהם תיקן את החטא ההוא. אך באשר גם חטא אדם הראשון היה באמצעות חוה, ובלעדיה לא היה לנחש שום מקום להתקרב אליו, על כן גם במצרים שפרעה הוא נחש שבא לנסיון ולמירוק לאברהם היה צריך להיות בכי האי גוונא, שתחילה לקח את שרה, וחשב שתחילה יטיל בה זוהמא, ובאמצעותה ילכוד גם את אברהם. ויש לומר שמהאי טעמא הכניס אברהם את שרה לנסיון זה ולא הלך לארץ אחרת, שלא יסתכן עבור שרה, לתקן חטא אדם הראשון, ובטח בשרה שלא תתפתה ולא יטיל בה זוהמא כלל, וממילא לא יהיה להנחש שום מקום להתקרב אליו, ויהיה לגמרי היפוך ענין אדם הראשון וחוה, ובזה יתוקן החטא... (חיי שרה תרע"ז)