(ראה גם: אברהם-נסיון)
...כי כל הספרים האלו מתעים בני אדם, משום שבני קדם חכמים היו, וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפלגשים, שכתוב ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו', ולאחר כך נמשכו בחכמה זו לכמה צדדים. אבל זרע יצחק, חלקו של יעקב, אינו כן, שכתוב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, זהו חלק הקדוש של האמונה, שנתדבק בו אברהם, ומגורל הזה ומצד הזה יצא יעקב... (וירא פט)
אימתי כבד אותו, בשעה שעקד אותו על המזבח, ורצה להקריבו לקרבן, ויצחק היה אז בן ל"ז שנים, ואברהם היה זקן, שאלו היה בועט בו ברגל אחד לא היה יכול לעמוד מפניו, והוא כבד את אביו, ואביו עקד אותו כמו כבשה אחת, כדי לעשות רצון אביו. (שם קמב)
תא חזי, אף כל פי שכתוב באברהם ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, וכל נסיעותיו היו לצד דרום, (שהוא ימין, דהיינו חסד) ונקשר בו, לא נתעלה למקומו כראוי, עד שנולד יצחק... משום זה אברהם קרא אותו יצחק ולא אחר, כדי לשתף בזה מים באש... (שם תסא)
...ועל ידי מעשה העקדה נכלל ביצחק, נתעטר על ידו בהארת החכמה ונשתלם... (שם תצ)
רק את בני לא תשב שמה... שידע אברהם אשר חוץ ממנו בלבדו לא היה בכולם מי שיכיר את הקב"ה, ולא רצה שתהיה דירתו של יצחק ביניהם, אלא שתהיה דירתו עמו, ויצחק ילמד תמיד ממנו דרכיו של הקב"ה, שלא יטה לא לימין ולא לשמאל, ועל כן לא רצה אברהם שתהיה דירתו של יצחק ביניהם. (חיי שרה ריז)
...וזהו שכתוב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, כי סובב על צורה ההיא של שרה שהיתה באותו האהל, שנתנה ליצחק להסתכל בה. דבר אחר (היינו שנתן לו סוד האמונה העליונה, שהיא בינה), כדי שיצחק יתדבק במדרגות חלקו כראוי, (כי לולא נתן לו סוד הבינה לא היה יכול להתדבק בקו שמאל)...
ושואל מהו מתנות, ואומר אלא הן מיני מדרגות תחתונות (של קדושה בלתי מתוקנות), שהן שמות של מיני רוח טומאה, (ונתנם להם) כדי להשלים המדרגות, (כלומר שיטהרו אותם וישלימו את המדרגות של הקדושה). ויצחק נתעלה על כולם באמונה העליונה כראוי, שהיא בינה.
ולבני הפלגשים, אלו הם בני קטורה, על שם שהיתה פלגש מקודם לכן (מטרם שגרשה), ופלגש עתה (שחזר ולקחה), רבי חייא אמר פלגשים ממש, ואינו סובב על קטורה, וישלחם מעל יצחק בנו, כדי שלא ישלטו אצל יצחק, בעודנו חי, היינו בעוד שהיה אברהם חי וקיים בעולם, בכדי שלא יריבו עמו אחר כך. ובכדי שיצחק יתקן צד דין הקשה העליון, להתגבר על כולם, וכולם נכנעו לפניו. קדמה אל ארץ קדם, כי שם הם מיני כשפים של הטומאה. (שם רס)
מהו את כל אשר לו (שנתן ליצחק, ומשיב) זהו חכמה עלאה שהיה יודע בשמו הקדוש של הקב"ה, וזהו נשמע ממה שכתוב את כל אשר לו, דהיינו שהיא שלו, שזו חכמה עלאה כמו שלמדנו באותה הבת שהיה לאברהם ובכל שמה... ולבני הפלגשים נתן מתנות וגו', שנתן להם דברים ידועים בכתרים התחתונים, ובאיזה מקום השרה אותם, אל ארץ קדם, ומשם ירשו בני קדם חכמה, דהיינו מכתרים תחתונים, והיינו שכתוב מחכמת כל בני קדם. (ויחי רעז)
דתניא וה' ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היה לו בת, רבי יהודה אומר שהיתה לו בת ובכל שמה. (בבא בתרא קמא א)
ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות... מאי מתנות, אמר רבי ירמיה בר אבא מלמד שמסר להם שם טומאה. (סנהדרין צא א)
וישלחם מעל יצחק בנו, אמר להם כל מה שאתם יכולים להזריח תזריחו, שלא תכוו בגחלתו של יצחק. (בראשית סא ז)
שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו, ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם... (שמות א א)
...כך ראתה שרה לישמעאל יוצא לתרבות רעה, והיתה אומרת לו לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה, והרע לו, נגלה עליו הקב"ה אמר לו אל ירע בעיניך וגו' שמע בקולה, ונשתכר שנקרא זרעו לשמו של יצחק. (דברים ד ה)
לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל, אמר לה היכן הוא ישמעאל, אמרה לו הלך הוא ואמו להביא פירות תמרים מן המדבר, אמר לה תני לי מעט לחם ומעט מים כי עיפה נפשי מדרך המדבר, אמרה לו אין לחם ואין מים, אמר לה כשיבא ישמעאל תגידי לו את הדברים האלה, ואמרי לו שבא זקן אחד מארץ כנען לראותך, ואמר שסף הבית אינה טובה. וכשבא ישמעאל הגידה לו אשתו את הדבר הזה, שלחה. ושלחה אמו ולקחו לו אשה מבית אביה ושמה פטומה. עוד לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום ישמעאל... אמר לה תני לי מעט לחם ומעט מים, כי עיפה נפשי מדרך, הוציאה ונתנה לו, עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות, וכשבא ישמעאל הגידה לו אשתו את הדבר הזה, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו... (פרק ל)
ויצחק בא מבא, רבי אושעיה אומר, כיון שראה יצחק שאביו שלח ליקח לו אשה, אמר אפשר אתייחד עמה ויהיה אבי יושב לבדו, אלא אלך ואחזיר לו את הגר ואמציא לו קורת רוח, ולא יבטל מפריה ורביה... (בראשית כד סב)
וישלחם מעל יצחק בנו, אמר רבי שמואל בר נחמני, כין שראה אברהם אבינו את כל האוכלוסין האלו, וידע שאין ליצחק צורך בהן, שהן כקוצין, עמד ושלחן למזרחו שלעולם, אמר להן, יצחק בני יניק הוא וכל אומה ולשון שהיא משתעבדת בו ובבניו נטרדין לגיהנם, אלא לכו ועמדו במזרח, כל זמן שבניו שליצחק משועבדין בין האומות שבו למקומכם, וכשתשמעו שהן יושבין בטח ושאנן בואו ושמשו אותן כדי שתזכו לשלחנו שלמשיח... והיו יושבין במקומן עד שעמד שלמה וישבו ישראל לבטח... דמו שהוא המלך המשיח, ובאו כולן להשתעבד לו, שנאמר ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה... שבאת כל מלכות שבא בימי שלמה לשמש את ישראל... (שם כה ו)
בא וראה שכל מה שאירע לאברהם אירע ליצחק, אברהם ברח מאחיו ויצחק ברח מאחיו, אברהם גלה ויצחק גלה... (שם כו א)
עבודה זרה של אברהם אבינו ת' פרקים הוי לה, בו הוה כתוב כל עניני כישוף ולהשיג אדם תאוותו, ולפי שהתאוה שרצה אדם להשיג לעבודה זרה אחרת וכישוף אחר, וזה סוד שם הטומאה שמסר אברהם לבני הפלגשים... (חיי שרה דף קט)
...ומלבד אלו היו לו עוד בנים, ולא זכר אלא בני הנשים שהיו בחופה ובמשתה, ופלגשים ביחוד בלבד, שהיו מיוחדות לו למשכבו... (בראשית כה א)
ולבני הפלגשים - לא היו פלגשיו שהיו לו בנים מהם, אלא פלגשי עבדיו היו, ואותם הבנים היו ילידי ביתו ונמולו עמו ואוחזים דרכו, ונתן להם מתנות מכסף ומזהב ומקנה כראוי, וכל שכן שנתן לישמעאל ולבני קטורה. מעל יצחק - שלא יהיו עליו לטורח, ולא יריבו אותו על דבר הירושה. (שם שם ה)
ותלד לו - גדלה אותם בביתו על דרך חמשת בני מיכל שגדלה אותם שלא היו בניו, אמנם אברהם לא הוליד כי אם יצחק וישמעאל, כמבואר בדברי הימים. (שם שם ב)
את כל אשר לו ליצחק - העביר נחלה מכל בניו, כי כך רצתה שרה, באמרה כי לא יירש בן האמה וגו', והסכים הקב"ה על ידה... ונתן להם מתנות שקבל מהמצרים על דעת שרה, שממקום שבאו שם הם שבים... (שם שם ו)
על אודות בנו - לבל יצא לתרבות רעה וישתקע באמונות רעות בצאתו מבית אביו, וסוף כל סוף בנו הוא, ועוד על אודות בנו, שייחסה אותו שרה להגר, ובא הקב"ה והצדיק דברי שרה, ואמר לו שמע בקולה, ואל תחשוב אותו בנך, והוא אומרו על הנער וגו', עקר לו שם בנו... (שם כא יא)
ותלד לו - מבארם בשמותם שנעשו גוים גדולים למלא פני האדמה, להיות צוותא אל הלב והסגולה, אם בישוב הארץ אם לעשות מלאכה, ושעל זה אמר ובני דדן היו אשורים וגו', שהוא על שם מלאכתם.
ויתן אברהם - באשר עקר תולדתו היה יצחק, לכן הבדילו מיתר בניו, א' במה שנתן לו כל אשר לו בין נכסיו בין הברכה והבכורה וכו', ולבני הפלגשים נתן מתנות - שם של טומאה מסר להם, רוצה לומר שנתן דבר שאין ראוי להחזיקו רק לתתו לאחרים, כי ידע שהם יהיו תחת המערכת, ומסר להם השמות המושלים על המערכה ומוציאים כח מן המזל והכוכב. ב', ששלחם מעל יצחק בנו שלא יהיה להם חלק בירושת הארץ, ושלא יעמדו אחרי מותו קטטות ביניהם ובין יצחק. (שם כה ב וה)
ואת יצחק - הוא הגיד הדבר ליצחק בשעה מאוחרת כמה שאפשר... לחסוך ממנו את המאבק זמן רב, וכן למנוע שיהיה לבדו עם יצחק. יצחק לא היה נער, גדולת נפשו בכל מעשה העקדה היא ממין גבורת אברהם אבינו. יצחק לא נצטוה מפי הגבורה, הוא שמע על כך רק מפי אביו כ"תורה שבעל פה", והוא מקריב את עצמו למען המסורת ששמע עליה מפי אביו... (שם כב ג)
הנה רק מעטים, רק בחירי זרע אברהם ויצחק הוכשרו לא רק ליטול מתנות, אלא לנחול נחלה לרשת מידי האב את כל אשר לו, את כל ירושתו הרוחנית. ובניגוד לדורות האחרונים, בהם נדרש אדם מישראל להכניס כל בניו לברית הרוחנית, הרי לא עלה בידו של אברהם לחנך את כל בניו לרוחו. אין להתפלא על כך, שכן אברהם ויצחק נלחמו כבודדים עם כל בני תקופתם... (שם כה ו)
בפרשת העקדה... ולאשר כי מדת אברהם היה החסד, ומדת יצחק הגבורה, היה אפשר לחשוב כי היו מתנגדים זה לזה, לכן יצונו לשוחטו, על כן נאמר אשר אהבת, יישר כוחך שאהבת, כי שרש האבות הם אחדות אחת, הגם כי מדותיהם שונות... (בראשית וירא תרנ"ב)
בפסוק את כל אשר לו ליצחק - על פי הידוע שאברהם אבינו ע"ה לקח לו מדת האהבה ויצחק מדת היראה, עם כל זה על ידי היראה יכול אדם לבא לאהבה, וזה שאמר ויתן אשר לו ליצחק. (שם חיי שרה תרל"ח)
והנה בזוהר הקדש... ויש לומר שמטעם זה נתבשרה שרה ביצחק ממצות הכנסת אורחים, שהיא גמילות חסד, כדי שיבא יצחק לעולם ממצות גמילות חסד, ובפסח שהוא זמן החסד נולד יצחק, כדי שלא יהיו גבורותיו כל כך קשות, ועל כן יש לומר כשנתבשר אברהם אבינו ע"ה בפרשת מילה, שהיא ענין שמאל דוחה, בלידת יצחק, חשב שזוהי קבלת שכר על המילה, ואם כן יהיו גבורותיו קשות כנ"ל ויתנהגו בזרעו במדת הדין הקשה, ואם חס ושלום לא יהיו כל כך זכאין יהיו מעותדים לברות מדת הדין הקשה, ועל כן אמר לו ישמעאל יחיה לפניך, היינו שקבלת שכר המילה תהיה שישמעאל יחיה לפניך, ועליו לא איכפת ליה אם תהיה ההנהגה עמו במדת הדין, מה גם שהוא בעצמו אינו במדת הדין, ולא תהיה מדת הדין קשה כל כך, אך על יצחק היה רצונו שיבא במדת הרחמים וחסד ולא בתורת קבלת שכר מצות מילה... ועל זה השיב לו אבל שרה אשתך וגו', אף שאין לשרה שכר מצות מילה, ואם כן מצד שרה יהיה נוטה לחסד... (שם לך לך תרע"ו)
ונראה דהנה ידוע, דישמעאל וכל בני קטורה הם הפסולת שיצאה מאברהם, ויש להבין למה לא יצאו גם בני קטורה קודם לידת יצחק, כדי שיוליד את יצחק כשהוא נקי בלי פסולת... ונראה מזה שזוהי נמי מעלה לאברהם, דלא מה שנקרא לזה פסולת יקרא פסולת גם לזה, כי לפי גודל מעלת האיש נחשבת לו פסולת, מה שלזולתו איננה פסולת כלל. ועל כן לפי הדרגין שהיו לאברהם קודם לידת יצחק עדיין לא היו אלו נחשבין פסולת כלל. ויובן יותר לפי פסק הרמב"ם דבני קטורה חייבין במילה וישמעאלים אינם חייבין במילה, הרי דישמעאלים נחשבים פסולת לגבי בני קטורה... (שם חיי שרה תרע"ד)
והעיקר כגרסת פענח רזא, שמסר להם שם בטומאה, והיינו שידע אברהם אבינו שלא יהיו טהורים, ומסר להם שם שיוכלו להזכירו אף בטומאה, והיינו שיהיה בהם איזה שורש קדושה שיושאר מהם אף לעתיד שיהיו גרים גרורים... (שם חיי שרה ו)
מצינו בפרשת עקדה ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו, הוא הולך להשחט, והעצים שם עליו דוקא, ולא על הנער שהלך עמו. דברנו כי למד זאת מפי הגבורה, ועד יום מותו הלעיטהו בעבודת השם... (חלק ב רטז)
זהו ביאור מה שכתב רש"י על הפסוק "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות", שפירש "שם טומאה מסר להם". ולכאורה מדוע מסר להם דבר רע+ אלא שענין "שם טומאה" הוא העסק בגשמיות כשהיא לעצמה. בני נח אשר אינם שייכים לעבודת ה', חלקם להיות כלים לישראל, לבנות עולם מתוקן שיתעסקו בו ישראל בעבודת ה' בהרחבה, אבל עסק זה של הגשמיות מכיון שאינו עבודת ה' בעצמה, הריהו טמא... בני קטורה שלא השיגו מעלת אביהם נשארו בבחינת בני נח, אשר תוכנם רק שם טומאה, סוד זה מסר להם אברהם אבינו בחסדו, שאם ירצו להצליח בעולם הזה, עליהם למלא את חלקם בעשיית עולם הזה מתוקן בסדרי משפט וישוב שיוכל לשמש כלי נאות לעלייתם הרוחנית של ישראל. אך כדי לשמור על טהרת התכלית העליונה שנמסרה ליצחק, שלחם בחייו מעל יצחק בנו, כדי שלא תתערב הטומאה עם הקדושה. (חלק ב עמוד קצ)