(ראה גם: אברהם-וישמעאל, הגר, שרה-והגר)
ויאמר אברם אל שרי וגו' עשי לה הטוב בעיניך, אמר לה לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה, כתיב (דברים כ"א) לא תתעמר בה תחת אשר עניתה, וזו מאחר שציערנו אותה אנו משתעבדין בה, לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה, כתיב (שמות כ"א) לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה, וזו מאחר שעשינו אותה גבירה אנו עושין אותה שפחה, לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. ותענה שרי, רבי אבא בר כהנא אמר מנעתה מתשמיש המטה, רבי ברכיה אמר טפחתה בקורדקייסון על פניה, רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ. (בראשית מה ט)
...אמרה שרה לאברהם כתוב גט גרושין ושלח את האמה הזאת ובנה מעלי ומעל בני. ומכל הרעות שבאו על אברהם היה קשה ורע בעיניו הדבר הזה מאד, שנאמר וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו. רבי יהודה אומר באותה הלילה נגלה הקב"ה על אברהם אבינו, אמר לו אברהם, אי אתה יודע שהיתה שרה ראויה לך לאשה היא חברתך ואשת נעורים, לא נקראת הגר אשתך ולא נקראת שרה שפחתך... אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך... השכים אברהם בבקר וכתב גט גירושין וכתב לה ונתן לה ושלחה מעליו... ולקח את הדרדור וקשר במתניה כדי שיהא סוחף אחריה, לידע שהיא שפחה... וכיון שהגיעה במדבר התחילה תועה אחר גלולים של בית אביה, ומיד חסרו המים מן החמת... (פרק ל)
וקשר לה במותנהא לאודועי דאמתא היא וית ריבא, ופטרה בגיטא, ואזלא וטעת מן ארחא. (בראשית כא יד)
...ובאגדה שאמרו הנושאים נכריות לנביא, ולא אברהם עשה כך, שנשא הגר על אשתו, אמר להם ושאר רוח לו - לא נתן עיניו בה, אלא רצה שיהיה לו זרע. (מלאכי ב טו)
ורבים יתמהו מאברהם, איך גרש בנו גם שלח בן עם אמו ריקם, ואיה נדבת לבו. והתימה מאלה שיתמהו, כי אברהם עשה ככל אשר צוהו ה', ואלו היה נותן ממון להגר שלא ברצון שרה, לא שמר מצות ה'... ויתכן שנתן לה כסף וזהב ולא פירש הכתוב, ונתן לה לחם ומים מה שיספיק לה עד באר שבע... (שם)
...והיה כל הענין הזה לאברהם, מפני שצווה לעשות ככל אשר תאמר שרה, והיא ציותה להוציאו מיד במצותה, לא נתן להם כסף וזהב, ועבדים וגמלים נושאים אותם. (בראשית כא טו)
שם על שכמה - את החמת לאות עבדות, אבל לא חדל הצדיק לתת די מחסורם... וישלחה - ליוה אותה ברוב חסדו. (שם כא יד)
...נתתי שפחתי - ואין לך בה אלא מליגת פירות, ולו יהא שתבא עליה בפירוש לשם אישות, אין לה בזה דין שחרור, כי אינה שפחתך לשחררה... ואני לא הנחתי הדבר סתם, אלא פירשתי הדברים שלא שחררתיה... ואברהם הודה לדבריה, ויש בזה ב' דרכים, א' שדעתו היתה כן מתחלה, ואפילו הכי בא עליה כדלקמן, או לא חשב שנתכוונה שרה למה שגלתה דעתה, ואלו חשב כן אפשר לא היה בא עליה, מדין לא יהיה קדש. וכן תמצא משנולד ישמעאל לא יסף עוד לדעתה. וטעם שרה שלא הקפידה לתת שפחה לבן חורין... נוכל לומר שעדיין לא נצטוו על זה, ולצד הנבואה היו עוברים על המצוות לפי שעה... וצורך היה בדבר, להיות כי באמצעות היותה שפחה נתברר בה חלק המאוס שהיה דבק באברהם מימי קדם... ואילו היתה משוחררת לא היה יוצא כל הזיהום לבד, מבלי שיצא עמו חלק הטוב... (שם טז ה)
ויוסף אברהם ויקח אשה... וכן היה בחינת בן הגר קודם לידת יצחק ובני קטורה אחר לידת יצחק, ובאמת היה זה הכנה שיוכלו בני ישראל להתקיים בין האומות, כמו שאמרו רז"ל אברהם בירר לו המלכיות, והכין למצא הארת ונצוצי קדושה בהאומות, והם בחינת הגרים שנתוספו אחר כך לבני ישראל ונקראו ספיחים שאינם עיקר הזרע... (חיי שרה תר"מ)
ונראה דהנה אברהם קיים כל התורה, והנה שפחה אסורה מן התורה, מלאו דלא יהיה קדש, והנה שרה שאמרה לאברהם בא נא אל שפחתי, ולא אמרה מפורש שתשחררה מקודם, היה לכאורה לאברהם למאן בזה. ועיין באור החיים שם, ובאמת נראה שלא שחררה, כמו שכתוב אחר כך הנה שפחתך בידך, אך אברהם בידעו צדקת שרה, בטח בה לב בעלה שבודאי נבואה או רוח הקודש דובר בה, ועל כן כתיב וישמע אברם לקול שרי, שפירש רש"י לרוח הקדש שבה. (דברים ראה תרע"ג)