וישא עיניו וירא, והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדיך. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם, ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. וימהר אברהם האהלה אל שרה, ויאמר מהרי שלש סאין קמח סלת לושי ועשי עוגות. ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו... (בראשית יח ב)
מיד (אחר שנעשה זווג זו"ן, נאמר), וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, מי הם שלשה אנשים האלו, שהם אברהם יצחק ויעקב, (דהיינו חסד גבורה תפארת דז"א), הנקראים אברהם יצחק ויעקב, שראה אותם) עומדים עליה, על אותה המדרגה (שהיא הנוקבא), שמהם היא יונקת וניזונית... (וירא יד, ועיין שם עוד)
וצריכים לכל ג' המלאכים, כי אחד היה לרפאהו מן המילה, וזהו רפאל, שהוא בעל הרפואות, ואחד היה לבשר לשרה שתלד בן, וזהו מיכאל, משום שהוא הממונה על צד הימין, וכל טוב והברכות שמצד ימין נמסרו בידיו. ואחד היה להפך את סדום, וזהו גבריאל, שהוא לשמאל, והוא ממונה על הדינים שבעולם, כי מצד שמאל הוא הדין, והפעולה הוא על ידי מלאך המות שהוא שר הטבחים של המלך, שהוא המוציא לפועל את הדינין שנדונו על ידי גבריאל. וכולם עושים את שליחותם, כל אחד ואחד כמו שראוי לו, המלאך גבריאל הולך בשליחות אל הנשמה הקדושה, ומלאך המות הולך בשליחות אל הנפש מיצר הרע, ועם כל זה, הנשמה אינה יוצאת מהגוף עד שרואה את השכינה.
כאשר אברהם ראה אותם, (ג' המלאכים) מתחברים יחד, אז ראה את השכינה בגוונים שלה, והשתחווה, (כי הם ג' גוונים של ז"א, שהשכינה מתלבשת בהם כנ"ל), שכתוב וישתחו ארצה כמו ביעקב, שנאמר וישתחו ישראל על ראש המטה, לשכינה, (הנקראת ראש המטה, אף כאן השתחוה לשכינה).
ואל השכינה אמר בשם אד-ני, (שאמר אד-ני אל נא תעבר מעל עבדך), כמו אל הצדיק (שהוא יסוד דז"א), הנקרא אדון, כי אז השכינה נקראת אדון כל הארץ, מאחר שהיא מאירה מהצדיק (הנקרא אדון) ומאירה בגוונים שלה... (שם נד, ועיין שם עוד)
...בתחלה היו שלשה אנשים, ונתלבשו בציור של אויר, והיו אוכלים, אכלו ודאי, כי אש שלהם אכל והשחית הכל, ונעשה בזה נחת רוח לאברהם, הם עצמם אש בודאי, ואש הזה נתכסה בציור האויר ולא היה נראה, ואותו המאכל שאכלו היה אש לוהט, ואכלו אותו, ואברהם היה מקבל נחת רוח מזה.
כיון שנסתלקה השכינה, מה כתוב, ויעל אלקים מעל אברהם, מיד מסתלק עמה גם מיכאל כנ"ל, שכתוב ויבואו שני המלאכים סדומה וגו', מתחילה כתוב שלשה, ועתה שנים, מכאן שמלאך מיכאל נסתלק יחד עם עלית השכינה ונשארו רק שני מלאכים.
המלאך שנראה למנוח ירד ונתלבש באור ונראה אליו, וזהו אוריאל, מי שלא ירד באלו המלאכים שבאברהם ירד כאן לבדו, לבשר למנוח הבא מדן (שיהיה לו בן)...
ומשום שמנוח אינו חשוב כמו אברהם, לא כתוב שאכל, כי כתוב אם תעצרני לא אוכל בלחמך, וכתוב ויהי בעלות הלהב וגו' ויעל מלאך ה' וגו', וכאן כתוב ויעל אלקים מעל אברהם, (אבל במלאכים לא כתוב שנסתלקו מעל אברהם, והוא) משום שעם אלקים נסתלק גם מיכאל כנ"ל. ונשארו רפאל וגבריאל, ועליהם כתוב שני המלאכים סדומה בערב, בשעה שהדין תלוי על העולם, ולאחר כך נסתלק אחד, ונשאר להפיכת סדום רק גבריאל לבדו, בזכותו של אברהם ניצול לוט, ועל כן גם הוא זכה בהם, בשני המלאכים, ועל כן באו אצלו. (שם ע)
תא חזי, אחר שאברהם נמול, היה יושב וכואב, והקב"ה שלח אליו ג' מלאכים בגלוי להקדים לו שלום, ואם תאמר, איך היו בגלוי, וכי מי יכול לראות מלאכים כי כתוב, עושה מלאכיו רוחות. אלא ודאי שראה אותם כי ירדו לארץ כצורת אנשים, ולא יקשה לך זה, כי ודאי הם רוחות קדושים, ובשעה שיורדים לעולם, הם מתלבשים באויר וביסודות של כיסוי ועטיפה ונראים לבני אדם כעין צורתם ממש.
ותא חזי, אברהם ראה אותם כמראה בני אדם, ואף על פי שהיה כואב מן המילה, יצא ורץ לקראתם כדי שלא לגרוע ממנהגו שהיה עושה מקודם לכן, שהיה דרכו לקבל אורחים. אמר רבי שמעון ודאי כמראה מלאכים ראה אותם, כמו שנשמע ממה שכתוב ויאמר אד-ני (שהוא השם אלף דלת של השכינה, כי) השכינה היתה באה, ואלו המלאכים היו סמוכות שלה וכסא אליה, משום שהם ג' גוונים (לבן, אדום, ירוק), שמתחת השכינה, (כלומר מחזה ולמטה שלה, הנבחן בכל מדרגה לבחינת מתחת המדרגה, כי המלאכים הללו הם בחינת חיצוניות שמחזה ולמטה של השכינה).
ועתה ראה שהם מלאכים משום שנמול, מה שלא ראה מקודם לכן מטרם שנמול, כי בתחילה לא היה יודע אלא שהם בני אדם, ואחר כך ידע שהם מלאכים, ובאו אליו בשליחות מהקב"ה, דהיינו בשעה שאמרו אליו איה שרה אשתך, ובשרו לו בשורת יצחק... (שם צג, ועיין שם עוד)
וישקיפו על פני סדום, תא חזי ויקומו משם האנשים, היינו מאותה סעודה שהתקין להם אברהם, וזכה על ידם, אף על פי שמלאכים היו (שאינם צריכים לסעודה), מכל מקום זכה על ידיהם, ומכל אותו המאכל לא נשאר כלום, כדי שאברהם יזכה על ידו, שהרי כתוב ויאכלו, כי באש שלהם נאכל ונשרף.
ואם תאמר הרי ג' מלאכים היו זה אש וזה מים וזה רוח, (ואם כן גבריאל לבדו היה יכול לשרוף המאכל באשו), אלא כל אחד כלול בחברו, ומשום זה כתב על כולם ויאכלו, כי היה אש בכל אחד מהם, שהמאכל נשרף בו... וישקיפו, פירושו התעוררות של רחמים, להציל את לוט, כתוב כאן וישקיפו וכתוב שם, השקיפה ממעון קדשך, מה שם לרחמים אף כאן לרחמים.
ואברהם הולך עמם לשלחם, היינו לעשות להם לויה. אמר רבי ייסא, אם תאמר שאברהם ידע שהם מלאכים, למה עשה להם לויה, אלא אמר רבי אלעזר, אף על פי שהיה יודע שהם מלאכים, מה שהיה רגיל לעשות עם בני אדם, עשה גם בהם, וליוה אותם, כי כך צריך האדם לעשות לויה לאורחים, שהרי הכל תלוי בזה. כלומר כל המצוה של הכנסת אורחים תלויה בלויה, שהוא גמר הדבר, ואין המצוה נקראת אלא על שם מי שגמרה. ובעוד שהוא היה הולך עמהם ללותם, נגלה עליו הקב"ה, שכתוב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, והויה היינו הוא ובית דינו, משום שהקב"ה היה הולך עמהם... (שם קע)
אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם, ואכלו סלקא דעתך, אלא אימא נראו כמי שאכלו. אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח, ואל הבקר רץ אברהם, ורוח נסע מאת ה', ויקח חמאה וחלב, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, והוא עומד עליהם תחת העץ, הנני עומד לפניך שם על הצור וגו', ואברהם הולך עמם לשלחם, וה' הולך לפניהם יומם. יוקח נא מעט מים, והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם. ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא, דאמר רבי חמא ברבי חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו, שהם משתחוים לאבק רגליהם, כבר יצא ממנו ישמעאל...
...היינו דכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם, מעיקרא אתו קמו עליה, כי חזיוהו דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא. מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל, מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפא את אברהם, גבריאל אזל למהפכיה לסדום. והא כתיב ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט. דיקא נמי דכתיב ויהפוך את הערים האל, ולא כתיב ויהפכו.
מאי שנא לגבי אברהם דכתיב כן תעשה כאשר דברת, ומאי שנא לגבי לוט דכתיב ויפצר בם מאד, אמר רבי אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.
כתיב ואקחה פת לחם, וכתיב ואל הבקר רץ אברהם, אמר רבי אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה... כתיב קמח וכתיב סלת, אמר רבי יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש. כתיב לושי ועשי עוגות, וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ואילו לחם לא אייתי לקמייהו, אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר, אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה... ויאמרו אליו איה שרה אשתך, ויאמר הנה באהל... אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יצחק, יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי באהל, כדי לחבבה על בעלה, רבי יוסי ברבי חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה... (בבא מציעא פו ב)
ראה עוד אברהם-כללי, בבא בתרא פז א.
רבי חנינא אומר נגלה הקב"ה וג' מלאכים על אבינו אברהם, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, אחד התחיל מבשר אותו על הריון של שרה אשתו, שנאמר למועד אשוב אליך, ואחד הגיד לו מעשה סדום, שנאמר ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה... התחיל מבקש ומתחנן לפניו על לוט בן אחיו... (פרק כה)
...אברהם כרת ברית עם עמי הארץ, כשנגלו המלאכים עליו היה סבור שהן אורחי עם הארץ ורץ לקראתם, ורצה לעשות להם סעודה גדולה, ואמר לשרה לעשות להם סעודה, באותו שעה כשהיתה לשה שרה ראתה ארח נשים, לפיכך לא הגיש להם מן העוגות, ורץ להביא בן בקר, וברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אחריו שם, ומצא שם אדם וחוה שוכבים על המטות... (פרק לו)
...אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סרקי, ואחד בדמות נווטי ואחד בדמות ערבי, אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים, ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו אני יודע שהן בני אדם מהוגנין, וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו ואלו ידע שהן בני אדם מהוגנין... אמר אם אני רואה אותן שהפליגו את דרכם להתקרב דרך כאן אני יודע שהן באין אצלי, כיון שראה אותם שהפליגו, מיד וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה, ויאמר אדני אם נא מצאתי חן, תני רבי חייא לגדול שבהם אמר, זה מיכאל. (בראשית מח ט)
יוקח נא מעט מים, רבי אלעזר בשם רבי סימאי אמר אמר הקב"ה לאברהם, אתה אמרת יקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (במדבר כ"א) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, הרי במדבר. בארץ כנען מנין, (דברים ח') ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, לעתיד לבא מנין, תלמוד לומר (זכריה י"ד) ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא... (שם שם י)
כי על כן עברתם על עבדכם, אמר רבי יהושע מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי, כי על כן עברתם, הדא מה דאת אמר יהי כן ה' עמכם, ויאמרו כן תעשה כאשר דברת, אמרו אנו אין לפנינו אכילה ושתיה, אבל אתה שיש לפניך אכילה ושתיה, כן תעשה לעצמך כאשר דברת, יהי רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך.
וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי, רבי אביתר אמר תשע סאין אפתה, שלש לעוגות, שלש לחביץ, ושלש למיני מלטמיה, ורבנן אמרי שלש, אחד לעוגות ואחד לחביץ ואחד למלוטמיה...
ופת היכן היא, אפרים מקשאה תלמידו דרבי מאיר משום רבי מאיר אמר פירסה נדה ונטמאת העיסה, רבנן אמרי אפילו פת הביא לפניהם מה אם דברים שלא אמר הביא לפניהם, דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה. (שם יב ויג)
והוא עומד עליהם, הכא את אמר והוא עומד עליהם, ולהלן אמר נצבים עליו, אלא עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו, כיון שיצא ידיהם והוא עומד עליהם, אימתו מוטלת עליהם, מיכאל מירתת, גבריאל מירתת, רבי תנחומא משום רבי אלעזר ורבי אבון בשם רבי מאיר מתלא אמר עלת לקרתא הלך בנימוסה... אבל למטה שיש אכילה ושתיה, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכי אוכלין היו, אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק... (שם טז)
ראה אברהם-כללי, וירא ד.
האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח פתח להם הקב"ה פיהם ואכלו, שנאמר עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. בשכר קיתון של מים שרחצו ידיהם נתן הקב"ה באר לישראל מ' שנה... (בראשית פרק יח, פב)
וימהר אברהם ויקח חמאה וגו' ויאכלו, מהאוכל יוצא מאכל, רוצה לומר שהמלאכים אכלו כל מה שזימן אברהם לפניהם, ובשביל זה יצא מאכל שהוא איל, שיצא לקראת אברהם לכפרת יצחק, ולכן מהעז שהוא יצחק יצא מתוק שהוא יעקב...
ולמה אכלו המלאכים שבאו לבשר את שרה בהריון, והמלאך אצל מנוח לא רצה, לפי שאצל אברהם נתראו תחלה כדמות עוברי דרכים והוא הכניסם לביתו כמנהגו והזמינם לאכול, והם לא רצו לבטל מנהג אכסניא ואכלו עמו, ואחר שאכלו עמו אמרו שליחותם, ולא נראה הדבר כאלו קבלו שכר על שליחותן, אבל זה המלאך בתחלה אמר שליחותו ואלו היה אוכל עמו היה הדבר נראה כאלו קבל שכר על שליחותו... (וירא)
ואסב סעיד דחין וסעידו לבכון ואודו לשום מימרא דה' ובתר כדין תעבירון, ארום כדין באישון שירותא אזדמנתון ועברתון על עבדכון בדיל למסעוד. (שם שם ה)
ונסיב לוואי שמין וחלב ובר תורי דעבד עולימא תבשילין וסדר קדמיהון כאורח הילכת בריית עלמא, והוא משמש קדמיהון ואינון יתבין תחות אילנא ודמי ליה כאילו אכלין. (שם שם ח)
וירא - נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו, ואע"פ שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו להראותו שלא רצו להטריחו וקדם הוא ורץ לקראתם, כתיב נצבים עליו וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוהו דהוה שרי ואסיר פירשו הימנו, מיד וירץ לקראתם. (שם שם ב)
ויאמר אד-ני - לגדול שבהם אמר, וקראם כלם אדונים, ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיוון שלא יעבר יעמדו חביריו עמו, בלשון זה הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים... (שם שם ג)
...ומפרשים אחרים אמרו, כי אלו ג' אנשים נביאים היו, ואם טען טוען והלא אברהם נביא היה, ואיך בא נביא אל נביא רק אם היה גדול ממנו, ותשובתם שלא באו לאברהם רק לשרה... (שם שם יג, וראה שם עוד)
ויאכלו - נראה כמי שאכלו. ובספר מורה הנבוכים נאמר כי הפרשה כלל ופרט, אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים נצבים עליו... והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות ולא עשה אברהם בן בקר וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר... והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בענין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו... אבל הכל היה מראה. ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם. ובאמת כי כל שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך הוא במראה או בחלום, כי ההרגשים לא ישיגו המלאכים אבל לא מראות הנבואה, כי המשיג לראות מלאך או דבורו איננו נביא, שאין הדבר כמו שהרב גוזר, כי כל נביא זולת משה רבינו נבואתו על ידי מלאך...
והנה פירוש הפרשה הזאת אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נמול אברהם, אמר שנראה אליו השם בהיותו חולה במילתו, יושב ומתקרר בפתח אהלו מפני חום היום, והזכיר זה להודיע שלא היה מתכוין לנבואה... ואע"פ כן באה אליו המראה הזאת באלוני ממרא, וזהו גלוי השכינה אליו למעלה וכבוד לו... רק שזכה לראיית מלאכי עליון, וידע כי מעשיו רצויים, וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה... ושמא כיוון עוד בזה לומר שהיה לו במראה השכינה רפוי למחלת המילה, כי כן ראוי להיות, כדכתיב באור פני מלך חיים. וטעם נצבים עליו - שהיו עומדים לנגדו מסתכלים... (שם שם ב)
...והנה הכיר בהם שהם עוברי דרך ואין חפצם ללון שם, ולכן לא בקש מהם רק שיוקח מעט מים לרחוץ רגליהם מעט מפני החום, לתת מים קרים על נפש עיפה, וישענו תחת העץ לרוח היום, לא יבואו באהל ובמשכן. (שם שם ג)
כי על כן עברתם - כי אחרי שדרככם עלי איננו נכון שלא תנוחו מעט אצלי... (שם שם ה)
קמח סלת - ...ולא ידענו למה הרבה בלחם כל כך לשלשה אנשים, אולי ידע הסתלקות המאכל הראשון ראשון, והוא כמרבה עולות למזבח, או שסעדו גדולי ביתו עמהם לכבודם... (שם שם ו)
ואל הבקר רץ - להגיד רוב חשקו בנדיבות, כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב, והוא זקן מאד וחלוש במילתו הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם, ואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו, ולא עשה כל זה על ידי אחד ממשרתיו העומדים לפניו. (שם שם ז)
...וקודם שדבר אתו בענין סדום הראהו בנבואה ג' מלאכים, הגדול שבהם בשר שתלד שרה, ואע"פ שכבר אמר לו הא-ל, שב לבשרו על ידי שליח לחזק הדבר בלבו, ועוד כדי שתהא שרה שומעת מפי המלאך... (שם שם א)
ואל הבקר רץ - לפי שאמר להם פת לחם דבר מועט, לפי שדרכם נחוץ ללכת, הוצרך לרוץ ולמהר לפי שאמר להם מעט ועשה הרבה, ולהגיד חשיבותו של אברהם נכתב כל זה... (שם שם ז)
כי על כן עברתם - כי בשביל כך שתסעדו מעט עברתם עלי, שאינו דרך עוברי דרכים להתענות, ועכשיו חצי היום הוא, אבל אני מכיר בכם שאתם צנועים וביישנים. כן תעשה כאשר דברת - שתכין דבר מועט, ומכל מקום לא נמנע מלהכין סעודה גדולה... דבר אחר כן תעשה - יהי רצון שתספיק לעשות כך לעולם. (שם שם ה)
בן בקר רך - להתבשל מהרה, כאן פרש רש"י להאכילם ג' לשונות, להודיעם ששחט בשבילם שלש בהמות... ולמה לשונות, לפי שהיו נחפזים לדרכם, ואין יכולין להמתין עד שתתפשט הבהמה. (שם שם ז)
ויקח חמאה וחלב וגו' נתן להם חמאה וחלב הרומזים למדת החסד, כמה דאת אמר ובלא מחיר יין וחלב, וענין האכילה הוא שהיה ראשון ראשון מסתלק. וענין ההסתלקות תבין מדבר מנוח כי ברדת האש העליון עליו היה הקרבן כלה מאליו, כרמוז במנוח שעלה המלאך בלהב המזבח העליון...
יש להתבונן אחרי שאברהם אבינו ע"ה הכיר שהם מלאכים למה נתן להם לאכול, ונביא מוכיח לישראל על שהקריבו למלאכים. ותשובתך כי הזובח ומקטר להם חייב מיתה כי הוא עובד לאלקים אחרים, אמנם בלבשם במלבוש הנזכר מותר להאכיל להם ולהשתחות להם... וסוד הענין כי בהיותם בפרצוף האדם בחומר הותר בהם כל מה שהותר באדם. וזה ענין נגלה אלי בחלום הלילה... (וירא דף כד)
נצבים עליו - כממתינים לדבר עמו בהיותו פנוי מן המראה הנכבדת, כי הממתינים אצל אדם לדבר אתו יקראו נצבים עליו. וירץ לקראתם - בטרם יקרבו לדבר עמו. מפתח האהל - התחיל מן הפתח לרוץ, כי הזריזות יורה על חשיבותו בעיני המזדרז אליו. וישתחו ארצה - כי היה תארם נורא כאמרו ומראהו כמראה מלאך האלקים נורא מאד, וחשב אותם לשלוחי איזה מלך. (שם שם ב)
איה שרה - כי כונת השליחות היתה לבשר את שרה שתשמח ותודה כדי שיהיה העבור יותר שלם. (שם שם ט)
ראה אברהם-כללי, בראשית יד ז.
הביא עליו המלאכים... אלו לא היה מצטער לא היה מביא המלאכים בדמות אנשים, אבל היו באים לבשר את שרה ולרפאות את אברהם כדמות מלאכים. ולוט אף על גב שלא היה מצטער כלל על האורחים באו אליו המלאכים כדמות אנשים, לפי שלוט אין כל כך חשוב שיהיה נודע לו המלאך בצורת מלאך... ולפיכך המלאך שריפא את אברהם הלך להציל את לוט, מפני שהצלה גם כן היא עמידת האדם בחייו, ואינו חסד, וגמרא דידן סובר שמיכאל היה הולך להציל את לוט, וכן ראוי לומר, מפני שלוט היה ניצול בשביל זכות של אברהם, וגבי אברהם היה חסד ומתנה להציל את לוט, שהרי לא נחשב לו הצלת לוט קיום... ומיכאל שבישר את שרה, שהוא מלאך של חסד הלך להציל את לוט, מפני שלוט היה רשע, רק בזכות אברהם ניצול, ולפיכך חסד גמור הוא, אבל רפאל שרפא אין זה מקרי חסד, כיון שראוי להיות נרפא... (גור אריה שם שם ב)
ועתה אבאר בעזה"י ג' דרכים הנ"ל, אברהם אבינו כשראה שלשה אלה היה מסופק בהם אם הם מלאכים או ערביים, כי ראה כי חום היום ואין עובר ושב, כי אין נסתר מחמתו ית', על כן הוכיח דאלו הם מלאכים די מדוריהון עם בשרא לא הוי, ואם הם בני אדם אינם אלא ערביים המשתחוים לאבק רגליהם, שהיו עובדי החמה, על כן הם מכבדין מה שהוא זכר לחמה... ומאז בא אליהם אז כל מה שדבר היה משתמע לתרי אפי, באם הם מלאכים יבינו הדבור כך, ובאם הם אנשים יבינו כך...
דרך השני הוא הדרך שחשב אברהם אבינו אולי הם מלאכים, אז היה מכוין בסעודה זו ענין אחר בסוד הקרבן, וזהו ענין אל הבקר רץ אברהם, וכדאיתא במדרש רבה שור זה אברהם, דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וגו' וימהר אברהם האוהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח וגו', זה היה כנגד המנחה, ויין לא הוזכר, שהיה ראוי להזכירו בסוד יין לנסך, והזכיר במקומו חלב וחמאה, כנודע כי החלב מצד החסד והיין מצד הדין, ובכאן היה התעוררות הכל מצד חסד אברהם...
דרך שלישי בסעודה זו ודוגמתה סוד מטעמי יצחק אשר אהב, כולם רומזים לסוד הסעודה הגנוזה שרמזו רז"ל שיעשה הקב"ה לעתיד לצדיקים, וזה יהיה כשיחזיר העולם לקדמותו, כמו שהיה ראוי להיות אלו לא חטא אדם, ויזדכך החומר בסוד כתנות אור באל"ף... (תורה שבכתב וירא, ועיין שם עוד)
יוקח נא מעט מים - ...ויותר קרוב לשמע שלא רצה ליתן מפתו לבלתי הגונים כי שמא ערביים הם, על כן רצה להחזירם בתשובה על ידי שיסירו אלהי הנכר מקרבם, כי העבודה זרה בבטול כל דהו סגי, לכך נאמר מעט מים... על כן אמר יוקח נא מים טהורים וטהר הלבבות, כי דבר זה מסור להם ולא לו... (בראשית יח ד)
נצבים עליו - כי אברהם להכרתו במשרתי עליון הכיר בהם שהיו ממונים על דבר, פירוש שהיו שלוחים אל אברהם לצורכו... עוד ירמוז אנשים נצבים, פירוש עומדים בדמות אנשים עליו, פירוש לסבתו, לצורך הכנסת אורחים, והכיר בהם כי מלאכי אלקים הם, כי צורת המלאך לא תתעלם. וירא - ...אלא שמודיע הכתוב שבראיה שראה אותם נתרפא ממכאובו, ועמד ורץ לקראתם... ולצד הרגשה זו וישתחו ארצה למשרתי עליון. (שם שם ב)
אל נא תעבר - לא ריצה לשלשתם... שהרגיש שהב' מכוונים פניהם להכנס אצלו... לא כן הג' גבריאל, שבא להפוך את סדום לא היתה לו שייכות אצל אברהם, לזה חילה פניו שלא יעבר. (שם שם ג)
איה שרה - פירוש להיות שבשורה בא לבשר את שרה, ורצה לגלות לאברהם שלבשר לשרה באו ולא לו, לזה אמר לו איה שרה... (שם שם ט)
וירא - ...תחלה ראה את המלאכים בעין הנבואי, בעודם ברוחניותם, וראה אותם מעופפים למעלה והתחקה המראה בנבואתו, כי שלשה אנשים נצבים עליו - רוצה לומר שנצבים ברום עולם, שעל זה אמר נצבים עליו למעלה, ואח"כ נתגלמו בגולם ולבוש גשמי, ועבר המראה מן עין הנבואיי אל עין החושיי, שעל זה אמר שנית וירא... (שם שם ב)
וירא - ...גדולה מצות הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, הכוונה שהיא גדולה לדחות, שכך רצונו ית'... וכן זה רק במצוה שאי אפשר להעשות ביד אחרים... ונתיישב בדבר אם בני אדם גדולים הם, ואין כבודם לצוות למשרתים, הרי מחוייב אני להפסיק קבלת פני שכינה. (שם שם ב)
בשם מו"ז ז"ל... והענין הוא כי האוכל צריך בירור, ולכן הוא מזון לגוף ולנפש כל אחד מקבל חלק שלו, ולחמו של אברהם אבינו לא היה צריך בירור, ולא היה בו פסולת, כמו בשבת... ולכן גם הנשמה יתירה ניזונת מסעודות שבת, וכמו כן המלאכים סעדו מלחמו של אברהם אבינו ע"ה. (וירא תרנ"ג)
יקח נא מעט מים, והדקדוק עצום, מדוע בענין המים נעשה כל כך קמצן... והנה אברהם אבינו ע"ה היה האור שנברא ביום הראשון, וכך היתה מדתו מדת החסד, והיה מושך את כל העולם באהבה וחסד והכניסם תחת כנפי השכינה, שעל ידי שהכניס ללבם אהבת השי"ת השליכו כספם ואלילי זהבם, וזהו כנוי לרחיצת רגלים המטונפות באהבות חיצוניות, וזהו שאמר בראשית דבריו יוקח נא מעט מים, ומים הם מימי החסד כידוע למבינים, אך באשר חשב שעדיין היו נכרים מעם קשי קדל, היה צריך לדקדק בהשפעת אהבה וחסד ללבם שתהיה במדה ובמשקל ובצמצום גדול, שלא יוסיף כמלא נימא, שלא ישתרבבו מזה אהבות חיצוניות, שהרי טבעם נוטה לחיצוניות... (וירא תרע"ד)
ויקח חמאה וחלב... ויש להתבונן בזה, שבודאי לא המקרה היה שדוקא באותו רגע מצומצם שהיתה בידה העיסה חזר לה האורח ...ומעתה מובן הצורך שפרסה נדה בעוד העיסה בידה, למען שתטמא העסה ויצטרך להביא חמאה וחלב במקום הלחם, ויאכלו בשר בחלב, ובזה יסתלק קטרוגם במתן תורה, ועל כן עם הבשורה בלידת יצחק, נעשתה הכנה למתן תורה. (שם תרע"ט)
ויש לומר עוד בלשון אחר, שאותה רוחניות שבמאכל זה יש להם בלי הלבוש הגשמי... אך בסעודה זו שהראה אברהם אבינו ע"ה טובת עין שאין כמוה עד להפליא, שלשלשה אנשים בלתי מכירם, ועוד שנדמו לו לערביים, יערוך לפניהם סעודה גדולה שלש בהמות להאכילם שלש לשונות ושלש סאים קמח... והענין של טובת עין אין במלאכים, שהרי אינם צריכים זה לזה, ואם כן אין בהם מעלה זו, ואם כן מסעודה זו היו מקבלים רוחניות מעלת טובת עין שלא היתה להם זה מעולם, אבל עדיין גשמיות המאכל היתה מסתירה את טובת העין שבו, על כן אמר רבי יוחנן נראין כאוכלין ראשון ראשון מסתלק, והיינו שהגשמיות נשרפת בהבל פיהם, ושוב היתה רוחניות המאכל, היינו טובת העין שבו למזון להם, באשר אין להם מדה זו... (שם)
ומעתה יש לפרש הא שהמלאך שהוא להפוך את סדום ארח לחברה את שני המלאכים האחרים. דהנה ברמב"ן שהיו כמה מקומות שהרעו לעשות יותר מסדום, ואף על פי כן לא הגיעם עונש חמור כל כך, אלא הטעם מפני קדושת ארץ ישראל, שאינה מקיימת עוברי עבירה. והנה מובן שארץ ישראל בעוד היתה נכנעת תחת יד הכנענים לא היתה מעלתה כל כך גבוהה כמו בזמן היותה ביד ישראל, שאינה מקיימת עוברי עבירה. אך מחמת מצות מילה שהמשיכה כל כך התגלות אלקות בעולם אפילו מטה מטה מצא מין את מינו, וניעורה קדושת ארץ ישראל הטמונה לשעתה. אם כן כל ענין הפיכת סדום נסתעף ממצות מילה והמראה הגדול והסעודה, ומזה נמשכה אלקות בהתגלות אפילו במקומות הנמוכים כסדום, ובשביל זה בא עונשם... (שם תרפ"א)
במדרש רבה והיכן ירד המן... בזכות שאמר אברהם לושי ועשי עוגות. יש להתבונן דהנה בש"ס ב"ק פ"ב אמרו ז"ל שעזרא תיקן שתהא אשה משכמת ואופה כדי שיהא פת מצויה לעניים, וכאן נראה שלא היה פת מוכן, אלא אחר ביאת האורחים צוה ללוש את הפת... וכענין זה יש לומר באברהם אבינו ע"ה, כי מצות הכנסת אורחים המשיך לתוכו של המאכל, ונמצא שהיה במאכל רב חלקי הרוחניות, ועל כן תמצא שבאמצעות המאכל המשיך את כל באי עולם לתחת כנפי השי"ת... ועל כן המתין בתיקון המאכל עד שקיים מצות הכנסת אורחים שהכניסם בביתו. ובזה יובן איך היה המאכל הגשמי הזה למאכל מלאכים, שבאשר היה בו רב רוחניות היה נמי מאכל למלאכים... לעומתו נתן הקב"ה מן לישראל שהוא כולו רוחני, אלא שנתגשם שיהיה ראוי למאכל בשר ודם הגשמי... (שמות בשלח תרע"ב)
ונראה דהנה כבר דקדקנו במה שאמר יוקח נא מעט מים... וזהו שפירש שהרחיצה תהיה במים, היינו שהרחיצה מטנופת עבודה זרה לא תהיה מפאת יראת העונש, אלא מחמת האהבה לאלקות יהיו כל עניני עבודה זרה נבזים בעיניהם נמאסים ואינם תופסים מקום כלל, וזהו מחמת גודל כחו של אברהם אבינו ע"ה ומדתו מדת החסד... (שם כי תשא תרע"ח)
ונראה לפרש על פי המדרש צרור המור דודי לי, רבי עזריה בר' יהודה פתר קרייה באברהם אבינו וכו', ביאור הדברים דהנה אברהם אבינו ע"ה מעולם עוד לא זכה לגילוי שכינה באופן נעלה כמו אז... ומכל מקום כדי לקיים מצות הכנסת אורחים לא השגיח אברהם אבינו ע"ה על כל אלה, ומחל על תענוגו העצום, וזוהי תכלית מדת החסד, שלא יזכור את עצמיותו ואת צרכיו כלל, רק תכלית הכוונה תהיה הטבת זולתו, על כן זכה להמשיך מדת החסד בעולם עד התכלית. וזהו הענין שבמדרש הנ"ל שהיה מותאם בין שכינה למלאך, היינו שהיה אמצעי להמשיך תוספת אור מהשכינה למלאך, מדה במדה, כמו שהוא עזב את תענוגו העצום בשביל המצוה, זכה שהוא יהיה הראש וראשון בקבלת האורות להגדיל תענוג הדבקות שלו ביתר שאת, וממנו למלאכים... ולפועל דמיוני היתה הסעודה שהאכילם... ולא לעצמו בלבד זכה, אלא גם לזרעו אחריו, שתהיה מדרגתם למעלה מהמלאכים, והם יהיו אמצעים בין שכינה למלאכים, להמשיך גם עליהם שפע חסדים... (במדבר שבועות תרע"ח)
ברש"י כדי להאכילם ג' לשונות בחרדל. נראה כי במילה סילוק הערלה היה תיקון לברית המעור, ובסעודה זו של שלישי למילה תיקן ברית הלשון, ולרמז זה האכילם ג' לשונות... (דברים תבא תרע"ח)
...ולהוציא נפש יקרה כזו לעולם היו עיכובים וקטרוגים הרבה, והיה צריך תחלה שיתגלה גוף קדושת המילה בעולם באאע"ה... היינו שצריך להתגלות שורש היהדות, ועל כן מיד אחר שנימול באו המלאכים לבשרו בלידת יצחק שכבר מוכן ויכול להולידו. ושמעתי דג' המלאכים שבאו מלאו כל העולם, כי המלאך שליש עולם, כמשז"ל (חולין צ"א ב') ב' אלפי פרסי הוה, ועלמא הוה ו' אלפי פרסי כבפסחים (צ"ד א'), ונתמלא כל העולם קדושה על ידי המלאכים ונפלט כל אויר העולם מטומאה וחיצוניות, ועל ידי זה היה כח לעולם לקבל נפש יצחק אע"ה, והיה אפשר לו להתגלות ולבא לעולם הזה. והיינו כי שורש עולם הזה שהוא עלמא דשקרא היינו שמלא מתאוות וחמדות גופניות הפוסקות, ויצחק אבינו הוא היושב בארץ הנגב, מנוגב מכל תאוה וחמדה דהאי עלמא... (חלק א פוקד עקרים עמוד יז)
...וכך אברהם אע"ה בסעודתו זו מכח מצות הכנסת אורחים הגדול מהקבלת פני שכינה (שבת קכ"ז א') הוסיף כח בפמליא של מעלה וסעד לבם על ידי זה, וקיבלו הארה ממדת החסד לאברהם, ובכח הארה זו האירו הם אחר כך בלוט שנתעורר לקיים גם כן הכנסת אורחים כבהיותו עם אברהם אבינו, אף על פי שכבר נתרחק ממנו וגר בסדום... מכל מקום בביאת המלאכים שקלטו אור דאברהם אע"ה חזר ונתקרב, ועל ידי זה זכה לעשות משתה למלאכים שהיה לו קצת התחברות עמהם... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קיז)
...והשלשה מלאכים מרמזים על הג' אבות, שהם המלאכים שלהם, דהאבות הם אבות העולם, וכלליות המכוון בבריאת העולם, וכן המלאכים שלהם, וזה שבא לבשר את שרה הוא מלאך של אברהם, וזה שבא להפוך את סדום הוא המלאך של יצחק, שהיה מדת אש דקדושה, וכשבא הזמן שיולד יצחק בעולם התחילה המשכת אש הקדושה בעולם, וזה האש עצמו הפכה את סדום... והמלאך שבא לרפא את אברהם והלך גם כן להציל את לוט, היה מלאך של יעקב אבינו, כי הצלת לוט היה בשביל להוציא ממנו נפש דוד המלך ע"ה, והוא מרומז מצד יעקב שמדתו אמת, שהיא החיות של הקדושה שקיים לעד בזרעו שהוא בלא הפסק... (פרי צדיק וירא ד)
ראה אברהם-כללי חלק א קסח.
...וידוע שכל מעשי המלאכים אינם אלא לימודים לבני אדם. ומעתה קשה, בשלמא מלאך הבשורה ומלאך הרפואה וההצלה, שהם מלאכי רחמים מובן למה באו להתארח אצל אברהם, שיראה בהם את גודל חסדו, אבל מלאך הדין של הפיכת סדום, מה לו ולחסדי אברהם... חידוש זה בא ללמדנו, מלאך הדין בא לביתו של אברהם להורות לנו, שמדת הדין אינה זרה למושג של חסד חנם, אדרבה, לפעמים מדת הדין גם מסכימה לחסד חנם, הרי בגמרא (שבת פ"ט) דוקא יצחק שמדתו מדת הגבורה, הוא זה שמציל את ישראל בכל מיני טענות של לימוד זכות... הנה מדת הדין היא כח הביקורת המבקרת כל מעשה וכל הנהגה לברר אם הם מתאימית לאמת הגמורה. אבל גם את הכח הזה יש להביא תחת הביקורת, אם הוא לשם שמים לגמרי, או שמא יש חשש שבא מפאת שהמבקר רוצה להעמיד את מדתו שלו, וממילא אינו לגמרי לשם שמים. ובזה נמצא שמדת הדין מצמצמת את עצמה, ונעשה מקום לחסד חנם, והחוטא ניצל. דבר זה למדנו ממה שמלאך הדין נתארח בביתו של אברהם ונהנה מחסד חנם שלו... (חלק ד עמוד נד)