(ראה גם: אברהם-כללי-ומצרים)
ויקח אברם, מהו ויקח, אלא שהמשיכה בדברים טובים, כי אין לו רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחר בלי רצונה... שהמשיכה בדברים, והודיע אותה כמה רעים הם דרכי בני הדור, ועל כן כתוב ויקח אברם את שרי אשתו. (לך לך נח)
ויאמר אל שרי וגו', ושואל וכי עד אז עוד לא ידע אברהם שהיא אשה יפת מראה, ומשיב, אלא שבארוה, דעד אז לא היה מסתכל בצורתה של שרה מרוב הצניעות שהיתה ביניהם, וכאשר קרב למצרים היא נתגלתה, וראה אותה... פירוש אחר לפרש מאין ידע, עד שאמר הנה נא ידעתי, כי על ידי טורח הדרך האדם מתבזה, ועם זה היא עמדה ביפיה ולא נשתנתה, על כן ידע אז יותר מתמיד שהיא יפת מראה... (שם קי, ועיין שם עוד)
...באברהם נאמר ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא, וזהו כמו בתחילה במצרים, שאמר על השכינה שהיתה עם שרה אחותי היא, ואברהם בחכמה עשה הכל... (וירא שמח, ועיין שם עוד)
תא חזי, אברהם (שהוא סוד קו ימין דז"א), כשראה את שרה, (שהיא סוד הנוקבא דז"א), היה מחבק אותה ולא יותר, (שהוא סוד הכתוב וימינו תחבקני)... (חיי שרה רנג, ועיין שם עוד)
רבי אלעזר היה הולך לראות את אביו, והיה עמו רבי אבא, אמר רבי אבא, נאמר דברי תורה ונלך. פתח רבי אלעזר ואמר, אמרי נא אחותי את, מקרא זה קשה, וכי אברהם שהיה ירא חטא ואוהבו של הקב"ה היה אומר כך על אשתו, כדי שיטיבו עמו, אלא אברהם, אף על פי שהיה ירא חטא, לא סמך על זכות שלו, ולא רצה מן הקב"ה לגרוע מן זכותו, אלא סמך על זכות אשתו, שירויח בשבילה כסף של שאר העמים, כי כסף זוכה האדם בזכות אשתו, זהו שכתוב בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת. מי שזוכה באשה משכלת זוכה בכל, וכתוב בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר.
ואברהם היה הולך בזכותה לאכול שלל שאר העמים, (דהיינו שלל לא יחסר), וסמך על זכות שלה שלא יוכלו להענישו, וצחק בה. ומשום זה לא נתן להם כלום, במה שאמר, אחותי היא, ולא עוד אלא שרה מלאך אחד הולך לפניה, ואמר לאברהם, אל תפחד בשבילה, כי הקב"ה שלח אותי להוציא הכסף של שאר העמים ולשמרה מכל. ואז לא פחד אברהם על אשתו אלא על עצמו, כי לא ראה המלאך עמו, אלא עם אשתו, אמר, הרי היא משומרת ואני איני משומר, ומשום זה אמר אמרי נא אחותי את וגו'.
ייטב לי, ייטיבו לי היה צריך לומר, שהרי כתוב, והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת וגו', ועל כן ייטיבו לי היה צריך לומר. אלא ייטב לי אותו שהולך לפניך, (דהיינו המלאך), ייטיב לי הקב"ה בעולם הזה בממון, וחיתה נפשי בעולם ההוא, בגללך, היינו שלא תסורי מדרך האמת, שאם אזכה בשבילך בכסף בעולם הזה, ואת תסורי מן הדרך, הלא מיתה מוכנה לי בעולם ההוא, אלא תשמרי, שתחיה נפשי בעולם ההוא בגללך.
ומשום שמלאך ההוא הלך לפניה לשמרה, מה כתוב, וינגע ה' את פרעה וגו', על דבר שרי ודאי, (דהיינו על דבריה), שהיתה אומרת למלאך הכה, והוא הכה, ועל כן לא פחד אברהם בשבילה כלום, שהרי היא משומרת, ומה שפחד בשביל עצמו פחד, שלא ראה שמירה על עצמו.
תא חזי עשר פעמים ציותה שרה את המלאך להכות את פרעה, ובעשר מכות הוכה, כי סימן עשתה שרה אל בניה אחריה למצרים... (תזריע קפא)
ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים, ושרה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא, אמר אנא יהיב מכסא, אמרין ליה מאנין את טעין, אמר אנא יהיב דמאנין... אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה, כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה... (בראשית מ ו)
ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, רבי יודן בשם רבי יהודה בר סימון חומסני אתה בדברים, למה שאתה שומע בקלוני ושותק, רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר בעי דיני גבך, משל לשני בני אדם חבושים בבית האסורים, נמצא המלך עובר, אמר ליה חד תבע דיקיון דידי, אמר אפקוהו. אמר ליה חבריה בעי דיני גבך, אילו אמרת תבע דקיון דידן, כמה דאפקך כן אפקני, וכדו דאמרת תבע דקיון דידי, לך אפיק לי לא אפיק, כך אילו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהב לך כן יהב לי, וכדו דאמרת ואנכי הולך ערירי, לך יהיב ולי לא יהיב... (שם מה ו, וראה שם עוד)
והיא בעולת בעל, אמר רבי אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה, רבנן אמרי מרתא דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. (שם נב ח)
...ויש ששמע לאשתו ונשתכר, זה אברהם, מנין, שנאמר (בראשית ט"ז) ותאמר שרי אל אברהם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, וישמע אברם לקול שרי. אמר לו שמואל ב"נ למה הדבר דומה, למי שנולד לו בן, ראה אותו איסטרולוגוס אחד, אמר זה הנער עתיד להיות ארכי לסטים, צריך הוא לאביו להשליכו, שמע אביו ואמר לבני אני משליך, שמע אביו של אותו איסטרולוגוס, אמר כל מה שאמר לכם בני שמעו לו. אך ראתה שרה לישמעאל יוצא לתרבות רעה, והיתה אומרת לו לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה, הורע לו, נגלה עליו הקב"ה, אמר לו אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וגו', שמע בקולה ונשתכר, שנקרא זרעו לשמו של יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע... (דברים ד ה)
...אמר אברהם מה אעשה, אם אגלה לשרה, נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן, כל שכן בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגבנו ממנה, בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה, מה עשה, אמר לשרה תקנו לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח, אמרה לו מה היום מיומים ומה טיבה של שמחה זו, אמר להם זקנים כמותינו נולד להם בן בזקנותם כדי לאכול ולשתות ולשמוח. הלכה ותקנה המאכל. כשהיו בתוך המאכל אמר לה את יודעת כשאני בן ג' שנים הכרתי את בוראי והנער הזה גדול ולא נחנך, ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט, ששם מחנכין את הנערים, אקחנו ואחנכנו שם, אמרה לו לך לשלום, מיד וישכם אברהם בבקר. ולמה בבקר, אמר שמא שרה תחזור בדבורה ולא תניחני, אקום בהשכמה קודם שתקום היא. (וירא כב)
אבל אברהם אשתו מכבדתו וקוראתו אדני, שנאמר ואדני זקן, ועליה נאמר אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב), לפיכך כתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל. (חיי שרה ב)
זה שאמר הכתוב אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב), זה אברהם שהיה מקונן על שרה, מה כתיב למעלה מן הענין ותמת שרה וגו', התחיל אברהם לבכות עליה, ולומר אשת חיל מי ימצא, בטח בה לב בעלה (שם ל"א), אימתי בשעה שאמר לה אמרי נא אחותי את, גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל, שאמרה גרש האמה הזאת ואת בנה. היתה כאניות סוחר, ותוקח האשה בית פרעה, ועוד וישלח אבימלך, ותקם בעוד לילה, אימתי, וישכם אברהם בבקר. זממה שדה ותקחהו, זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה... חגרה בעוז מתניה, אימתי כשבאו המלאכים, שנאמר וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו'... פיה פתחה בחכמה, אימתי בשעה שאמרה לו בא נא אל שפחתי (בראשית ט"ז), צופיה הליכות ביתה, שבכל יום היתה מצפה אימתי יחזרו המלאכים שבשרוה שוב אשוב אליך... וכיון שמתה קפצה זקנה על אברהם, מה כתיב אחריו, ואברהם זקן... (שם ד, וראה שם עוד וערך שרה)
ואברהם זקן בא בימים, זש"ה (משלי ל"א) אשת חיל מי ימצא וגו', כל הפסוק הזה נדרש בשרה, למה שכתיב למעלה ואחרי כן קבר אברהם וגו', כיון שמתה שרה מיד קפצה עליו זקנה, ואברהם זקן. ורוח הקדש צווחת ואומרת אשת חיל וגו'... כך אברהם באו עליו פירטי"ן (שודדים) עמד והרג כולם, שנאמר (בראשית י"ד) ויחלק עליהם וגו', ומל לעצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ביום אחד, ראה גבורה שהיתה בידו, אמרו לו אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב (שם י"ד) ברוך אברם לא-ל עליון, ועכשיו את אומר גר ותושב וגו'. אמר להם ומה אעשה שמתה אשתי, שנאמר (שם כ"ג) ואקברה מתי וגו', מיד ואברהם זקן.
אשת חיל מי ימצא זו שרה, (שם י"ב) כי אשה יפת מראה את. בטח בה לב בעלה (שם) אמרי נא אחותי את. ושלל לא יחסר, ואברהם כבד מאד. גמלתהו טוב ולא רע, ולאברם היטיב בעבורה. דרשה צמר ופשתים, שאף היא הייתה מקיימת את המצות כאברהם... (אגדת בראשית פרק לד וראה שם עוד)
ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה וגו', כל השנים הללו היא עמו, ועכשיו אומר לה הנה נא ידעתי, אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה. דבר אחר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה יפה כמותך, ועכשיו אנו נכנסין למקום כעורים ושחורים. אמרי נא אחותי את, שני בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפלה, אברהם וברק... אברהם היה עיקר ויקח אברם את שרי אשתו, ועשה עצמו טפל, אמרי נא אחותי את, ונעשה טפל לה, ולאברם היטיב בעבורה... (בראשית פרק יב, סז)
ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, רבי מנחמא בשם רבי ראובן שחטטה אותו וחמסה פניו כנמיה. (בראשית טז ה)
ויט אהלה, אמר רבי חנינא אהלה כתיב, משנטה אהל שרה אחר כך נטה אהלו. (שם יב ח)
כאשר הקריב - ומטו לנהרא וגליאו בשריהון למעבר, ואמר אברהם לשרי אנתתי הא עד כדון לא אסתכלית בבשריך... (שם יב יא)
הנה נא ידעתי - מדרש אגדה עד עכשו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשו הכיר בה על ידי מעשה. ופשוטו, ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את... (שם שם יא)
אולי אבנה ממנה - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי, וישמע אברם לקול שרי - לקול רוח הקודש שבה. (שם טז ב)
ותקח שרי את הגר - בדברים, אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה. (שם שם ג)
חמסי עליך - כשהתפללת להקב"ה ואנכי הולך ערירי לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו, ועוד דבריך אתה חומס ממני, שאתה שומע בזיוני ושותק. (שם שם ה)
איה שרה - בבבא מציעא איתא להודיע שצנועה היתה, וכדי לחבבה על בעלה. (שם יח ט)
ואני זקנתי - שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן. (שם שם יג)
שמע בקולה - בקול רוח הקודש שבה, למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. (שם כא יב)
הנה נא ידעתי - לא ידעתי למה פחד ממנה עתה יותר מקודם לכן, ואם נאמר שהיו המצרים שחורים ומכוערים כדברי רש"י, הנה גם לאבימלך אמר כן... אולי היו בדור ההוא הכנענים שטופים בעבודת גלולים וגדורים מן העריות יותר מאנשי מצרים והפלשתים, ואיננו נכון. ויתכן כי לא היה להם פחד, רק בבואם בעיר מושב המלכים, כי היה דרכם להביא למלך האשה היפה מאד ולהרג את בעלה בעלילה שישימו עליו. והנכון בעיני, כי זה דרכם מעת צאתם מחרן, בכל מקום היה אומר אחותי היא, כי כן אמר ויהי כאשר התעו אותי אלקים וגו'... והיא שתקה ולא הגידה כי אשתו היא, ואברהם ספר מעצמו כי אחותו היא, ולכך היטיבו לו בעבורה... (שם יב יא)
וישמע אברם - לא אמר הכתוב ויעש כן... ירמוז כי אע"פ שאברהם מתאוה מאד לבנים לא עשה כן בלא רשות שרה, וגם עתה לא מתכוון שיבנה הוא מהגר, ויהיה זרעו ממנה, אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה... שיהיה לה נחת רוח בבן שפחתה, או זכות שתזכה היא לבנים... ואמר עוד ותקח שרי, להודיע שלא מהר אברהם לדבר, עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו, והזכיר הכתוב שרי אשת אברם, לאברם אישה, לרמוז כי שרי לא נתייאשה מאברהם ולא הרחיקה עצמה מאצלו, כי היא אשתו והוא אישה, אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו, ולכן אמר לו לאשה, שלא תהיה כפלגש, רק לאשה נשואה לו, וכל זה מוסר שרה, והכבוד שהיא נוהגת בבעלה. (שם טז ב)
...וצריך לומר שאברהם לא אמר לה בשורתו, והמתין עד יאמר ה' לה בשורה, כי לא יעשה ה' דבר כי אם גילה סודו, או מרוב טרדתו במצות מילה ואחר כך מחולשתו. (שם יח טו)
וישמע אברם לקול שרי - ולא המתין לדבר הא-ל... וחשב ששרה כלתה מלדת, ולא התפלל עליה, או התפלל ולא נענה, כי רצה הא-ל להראות בה נפלאות לאהבת אברהם. (שם טז ב)
חמסי עליך - כי לטובתך נתכוונתי, שיהיה לך זרע ממנה, ולכבודך איני רוצה לרדותה... כי רחוק שאברהם ישתוק לקלון שרה אם היה יודע. (שם שם ה)
הנה שפחתך בידך - שלא תקבל תוכחה ממני כמו ממך, והנני מוחל על כבודי. ואברהם לא מנע את שרה מפני שלום בית, וספר זאת ללמדנו מדות טובות. (שם שם ו)
וירע הדבר - שהיה אוהבו כבכורו... ולא גער באשתו מפני שלום בית, והיה מצטער וסובל מריבת אשתו עד שבא הדבור. (שם כא יא)
וישכם אברהם בבקר - ולא הודיע הדבר לשרה, אולי תעשה רעה לעצמה באהבתה את יצחק. (שם כב ג)
ויוסף אברהם ויקח אשה - ולא הקפיד מאיזה עם היתה, אחר שזרעו המיוחד היה ממשפחתו, אבל בודאי בקש לו אשה כשרה שלא תהיה מורת רוח בזקנותו, ולא כנענית. (שם כה א)
חמסי עליך - שעושה לי שפחתי הגר, שאינה רוצה לשמשני, עליך - על ידיך הוא שאינך מוחה על כבודי, ואין אני רוצה לענותה הואיל ונזדווגה לך. ישפוט ה' - שאני חוששת לכבודך, ואינך חושש לכבודי. (שם טז ה)
אחותי היא - אחר שנלקחה במצרים והוצרך לנס גדול, גרשה בגרר, כי היה ירא שיהרגוהו אם יאמר שהיא אשתו. ואף על פי כן לא הניחו הקב"ה שיפרד ממנה, ולא היו גירושין גמורים אלא מפני הפחד. (שם כ ב)
והנה אברהם אבינו ע"ה קודם המולו לא היה ראוי לצאת ממנו יצחק דרך הערלה, ומצאתי עוד לרז"ל שאמרו שלא שימש אברהם בשרה בעוד ערלתו בו, כי לא קבלה אותה הצדקת טיפה מצד הערלה, כי הערלה מאוסה וטמאה מכל טומאות שבעולם, והנה בהיות אברהם אבינו ע"ה יודע עיקר התורה ויודע באצטגנינות שלא היה יכול להוליד לא הוציא זרעו לבטלה, והקב"ה הזמין אותה צדקת שלא תתקרב בערלה, כי כשנמול והעביר ממנו הערלה, הרומזת לכחות הטומאה, אז יצא זרע קודש מחלציו... (לך לך דף כב)
ויוסף אברהם ויקח אשה - מדוע לקח לעת זקנותו עוד אשה+ נראה שה' העיר רוחו לכך, כדי לקיים את הבטחתו שיהיה אב המון גוים, ולהודיע שחזר אחר המילה לנעוריו, ולהמעיט חשיבות ישמעאל בין הבנים הרבים, ולהודיע ההבדל בין זווג ראשון לשני, כי כאן לא הקפיד כלל על האשה ומשפחתה, ולסלק חמת ישמעאל על יצחק ושרה, בראותו שגם בנים אלו גורשו. (שם כה א)
עצרני - אע"פ שאמר לתת לך זרע, כאמרו לזרעך אתן את הארץ, לא אמר שיהיה לך אותו הזרע ממני, אולי אבנה - אולי הקנאה תעורר הכח לפעולותיו. לקול שרי - נטה לבבו שיהיה דעתה אמת, לפיכך קבל דבריה, לא להענג... (שם טז ב)
לא צחקתי כי יראה - פן יתקוטט אברהם עמה על שאמרה ואדוני זקן, ואברהם הבין כי אולי שינה דבריה, ואמר לה כי צחקת, הצחוק היה באמת. (שם יח טו)
כאשר הקריב - ...לזה אמר אליה הנה נא ידעתי, התנצלות על הדבר, כי עתה נודע לו ולא מקודם, שאם היה יודע מה שיודע עתה לא היה מביאה אל מצרים. וטעם נתינת לב לצד קרבתו לבא למצרים ראה פנים כעורות, או ידע בקרבות העיר שהמלך יקח האשה היפה, ונתן דעתו והכיר בה... למען ייטב לי - פירוש שטעם שאני מצוך לומר אחותי ולא להרחיק יותר, שתאמר עליו נכרי הוא אצלה, למען ייטב וגו', ואולי כי לזה הקפיד שתאמר היא ולא הספיק שיאמר הוא, כי לא יצדיקו דבריו להטיבו... עוד וחיתה נפשי... חשב אברהם על ידי סתירת האשה עם האיש והיא נקיה ה' יפקדנה בבנים... ולא הושג בפעם הזאת עם פרעה, לטעם כי לא היה חשד, כי גרשו מארצו גילה כי לא עשה דבר, או אפשר כי על ידי ב' פעמים נתפרסם הקול על שרה שנסתרה, ועל ידי זה נפקדה... (שם יב יא ויג)
חמסי עליך - ראה אברהם-כללי, שם טז ה.
אחותי את - שתסכימי בדעתך הסכמה אמיתית לבלתי היותך עוד אשתי, ואז מדין בן נח אינה אשתו, כרמב"ם מלכים פרק ט' ח'. וכל זה להצלת נפשו, כי אפילו אם היה מוסר נפשו עליה לא היה מצילה מזמה, ולפי שלא היתה מגורשת מדין תורה נאמר לאבימלך "והיא בעולת בעל". (שם יב יג)
ויקח אברם ונחור - לקחו בנות הרן כדי לגמול חסד עם המת, וקראו להן שמות מלשון שררה ומלכות. (שם יא כט)
ויקח לחם - ולא נתן להגר כסף כי גרשה כדברי שרה, ולא שלחה בטוב, ונתן לה כל זה בעצמו ולא נכמרו רחמיו עוד. שם על שכמה ואת הילד - להראות שמגרשה בעיקר מפני שהסיתה את ישמעאל. (שם כא יד)
לאברם אישה - היחסים שבין אברהם ושרה לא נפגעו על ידי כך במאומה, שרה חשה, כי בקרבן זה נתקרבה לאברהם והיתה אשתו ביתר שאת... לו לאשה - לאברהם היא היתה לאשה, ואילו ביחס לשרה היא עודנה שפחה, למען תוכל שרה לקיים בידה את השליטה הבלעדית על חינוך הבן. היה זה תנאי יסודי להגשמת התכלית ששרה נתכונה לה. (שם טז ג)
ויוסף אברהם - אין להתפלא על נשואיו השניים, שהרי חי עוד ל"ה שנה אחרי מות שרה. ולחז"ל אין אדם שלם בלא אשה. יש לציין במיוחד את העדינות והאנושיות בתאור חז"ל, יצחק בא מבאר לחי רואי, כי הלך להביא את אמו חורגתו לאביו-ואף על פי שעוד לא התנחם אחרי אמו! נשוה נא עובדה זו למצב של היום, בו נמתחים בדרך כלל היחסים בין אב ובניו בבא אם חורגת הביתה. (שם כה א)
ויקח אברהם - אברהם השתדל שנחור ישא את מלכה, בת הרן - כפל לומר שלא נשאו כסדרן, הגדולה לגדול, אלא אברהם נשא את יסכה, כי ראה שראויה לו ברוח הקדש, ולא מפני שהיא בת הרן המת. (שם יא כט)
אחותי היא - כבר אמרנו שבכל מקום שהלך שלא על פי ה' ורוח הקדש היה ירא שלא תהיה ההבטחה ומקללך אאר, מה שאינו כן בקרבת ענר וכו' שומרי ראשו. (שם כ ב)
ויוסף אברהם ויקח אשה - משום לא טוב היות האדם לבדו, או משום מצות לשבת יצרה שאין לה שיעור, ואפילו כשאין הבנים נקראים על שמו. (שם כה א)
כל אשר תאמר אליך - כי שרה בררה מאברהם הטוב, ואת הרע והטעויות שטעה מתחלה באמונה בררה ממנו הגר. (שם כא יב)
במדרש, יודע ה' ימי תמימים זו שרה שתמימה במעשיה... ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. וברש"י, מכאן שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. ולפי פשט הדברים נראה לכאורה ששרה היתה גדולה מאברהם. אך בזוהר הקדש שאברהם הוא הנשמה ושרה היא הגוף, וכן הוא בלשון הראשונים, שאברהם ושרה הם חומר וצורה, ואם כן הרי לא יתכן שהגוף יהיה גדול מן הנשמה והחומר מן הצורה. ונראה... והיינו שהשכל האלקי וההארה האלקית שנמצאים בישראל הכל נמשך מאברהם אבינו ע"ה, וכל תשוקת ישראל לאביהן שבשמים והדביקות שיש בישראל הכל נמשך משרה, באופן שאברהם אבינו ע"ה הוא הנשמה והשכל שבישראל, ושרה היא הלב שבישראל, כי האבות כל מה שפעלו לא לעצמם לבדם פעלו, אלא גם לזרעם אחריהם וכלל ישראל כולו... (חיי שרה תרע"ב)
ונראה דהנה אברהם קיים כל התורה, והנה שפחה אסורה מן התורה מלאו "לא יהיה קדש", והנה שרה שאמרה לאברהם בא נא אל שפחתי, ולא אמרה מפורש שתשחררה מקודם, היה לכאורה לאברהם למאן בזה, ועיין באור החיים במקומו. ובאמת נראה שלא שחררה, כמו כתוב אחר כך הנה שפחתך בידך, אך אברהם בידעו צדקת שרה בטח בה לב בעלה, שבודאי נבואה או רוח הקדש דובר בה, ועל כן כתיב וישמע אברם לקול שרי, שפירש רש"י לרוח הקודש שבה... (דברים ראה תרע"ג)