(ראה גם: אברהם-כללי-נסיון-תורה)
אז והאמין בה' היינו שנתדבק למעלה בהקדושה בהשם כה, ולא נתדבק למטה בסט"א, והאמין בה' ולא בכוכבים ומזלות, והאמין בה' שהבטיח לו ששכרו הרבה מאד לעולם הבא. והאמין בה' באותה המדרגה שניתן לו (דהיינו השם כה, האמין) שמשם ימשך לו להוליד בנים בעולם... (לך לך שכד, ועיין שם עוד)
...והיה קשה לפניו לעבור על הדין ולקרע להם הים סוף, ולולא שהביט הקב"ה בזכות אברהם, שהקדים בבקר לעשות מצות רבונו ורצונו, שכתוב, וישכם אברהם בבקר, היו כולם נאבדים בים... (תרומה תתטו)
כתוב והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה וגו', וכי אברהם שהיה הולך בשלמות לפני המלך הקדוש, איך לא האמין במאמר הקב"ה שאמר שיהיו לו בנים, שכתוב לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואחר כך הוא אומר והנה בן ביתי יורש אותי.
הבט לראש הכתוב, מה כתוב, ואנכי הולך ערירי, וכתוב הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי, אלא בתחילה היה אברהם מאמין בהקב"ה, ואחר כך היה מסתכל בככבים ובמזלות היה רואה שלא יהיה לו בן, והוא משום שעד עתה עוד לא היה דבוק בדביקות אדונו. כיון שכתוב, ויוצא אותו החוצה, דהיינו שהוציאו מאותה הדרך וקרבהו אליו לעבודתו לדעת דרכים אחרות של החכמה... (זהר חדש שיר השירים תקמו, ועיין שם עוד)
...שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה', שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. (בשלח פרשה ו)
אמר רבי יהושע בן קרחה בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם, רבי עזריה אמר על הדא דריב"ק (נחמיה ט') אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו', כל האונקים הזה בשביל מה, בשביל אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברהם והוצאת מאור כשדים ושמת שמו אברהם. (בראשית יב ח)
כך הזמין הקב"ה את אדם בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ט) אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק... באיזה זכות יעצת לבראני, בזכות אותו שהוא בא מרחוק, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ו) קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתו. (שם טו ה)
אם מחוט, אמר רבי אבא בר ממל, אמר לו הקב"ה את אמרת אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית... ועד שרוך נעל, חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה... (שם מג יג, וראה עוד אברהם-כללי)
יוקח נא מעט מים, ר"א בשם רבי סימאי אמר, אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא... אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא... (שם מח י, וראה עוד אברהם-כללי)
...ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלים בעולם הזה אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת. (שם נו ד)
וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר, מהו אחר, אמר רבי יודן, אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל, שנאמר (זכריה ט') וה' אלקים בשופר יתקע וגו'... (שם שם יג, וראה שם עוד)
וימטר עליהם כעפר שאר )תהלים ע"ח) ויוליכם בתהומות (שם ק"ו) וה' הולך לפניהם יומם (שמות י"ג) הכל בזכות אברהם, שנאמר (תהלים ק"ה) כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. (שמות טו יא)
...ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה, בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה, שנאמר (בראשית ט"ו) והאמין בה' היא האמונה שישראל נוחלין בה ועליו הכתוב אומר (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה... אלא אמר רבי שמעון בר אבא בשביל האמנה שהאמין אברהם להקב"ה, שנאמר והאמין בה', ממנה זכו ישראל לומר שירה על הים, שנאמר אז ישיר משה, הוי תשורי מראש אמנה. (שם כג ו)
דבר אחר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (קהלת י"א) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, רבי חנין אמר בשעה שקרא הקב"ה לאברהם ענה לו ויאמר הנני, אמר לו הקב"ה חייך, בו בלשון אני משלם שכר לבניך, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם, ועליו הכתוב אומר (משלי כ') מתהלך בתומו צדיק, זה אברהם, דכתיב ביה (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים. אשרי בניו אחריו, אתה מוצא כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו במדבר, הוא אמר יוקח נא מעט מים על ידי שליח, והקב"ה נתן מים על ידי שליח, שנאמר (שמות י"ז) הנני עומד לפניך שם על הצור, הוא אמר ורחצו רגליכם, ופרע להם במדבר שנאמר (יחזקאל י"ו) וארחצך במים, הוא אמר והשענו תחת העץ, והקב"ה (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך, הוא לוה אותם, שנאמר (בראשית י"ח) ואברהם הולך עמם לשלחם, ופרע הקב"ה לבניו, שנאמר (שמות י"ג) וה' הולך לפניהם יומם. הוא אמר ואקחה פת לחם, והקב"ה אמר הנני ממטיר לכם לחם. (שם כה ה)
רבי סימון בשם רבי אליעזר אומר בה ד' שיטין, מי הוא שעשה חסד עם מי שלא היו צריכין, אברהם עם מלאכי השרת, כתיב והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו... ומה פרע הקב"ה לבניו המן ירד להם והבאר עולה להן והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותם... (ויקרא לד ח)
ובוקע עצים יסכן בם, אמר רבי מיאשיה בשכר ב' בקיעות שבקע אברהם אבינו על הר המוריה, זכה ליקרע הים לבניו י"ב קרעים. (קהלת י יב)
רבי ברכיה בשם ריש לקיש יושב, ישב כתיב, בא אברהם לעמד, אמר לו הקב"ה שב אברהם את סימן לבניך, מה את יושב ואני עומד, כך יהיו בניך בשעה שיכנסו לבית הכנסת ובית המדרש וקורין קריאת שמע, הם יושבין וכבודי עומד ביניהם.. (שיר השירים ב כא)
אמר לו הקב"ה אתה אמרת את שלך ואומר אני את שלי, עתידין בניו של יצחק לחטא לפני ואני דן אותם בראש השנה, אלא אם מבקשין שאחפש להם זכות, ואזכור להן עקידת יצחק יהיו תוקעין לפני בשופר זה של זה... (וירא כג)
וכן מצינו באברהם שבמידה שמדד בה מדדו לו, רץ לפני המלאכים שלש ריצות, שנאמר וירא וירץ לקראתם וגו',וימהר אברהם האהלה אל שרה, ואל הבקר רץ אברהם, אף המקום רץ לפני בניו שלש ריצות, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן. באברהם הוא אומר וישתחו אפים ארצה, בו בלשון בישר את בניו לעולם הבא, שנאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך. באברהם הוא אומר יקח נא מעט מים, נתן לבניו במדבר באר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל ומשקה על פני הישימון... (סוטה פרק ד, וראה שם עוד)
אמר רבי יודן לא ברא הקב"ה את עולמו אלא בזכות אברהם, שנאמר (בראשית ב') השמים והארץ בהבראם, הן הן האותיות של אברהם, אמר רבי יודן ואם תמה אתה על זה, ראה מה כתיב הרים הגבוהים ליעלים, מה אם הרים הגבוהים לא נבראו אלא בשביל היעלים, על אחת כמה וכמה שנברא העולם בזכות אברהם. (תהלים קד)
כיון שנולד אברהם ונתגלגלו רחמיו של הקב"ה על הכל, שנאמר (תהלים קי"ח) חנון ורחום ה' וכיון שנולד אברהם נהדר הקב"ה בפי כל בריותיו, שנאמר (איכה ג') חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, וכיון שנולד אברהם ועסק במצות מילה נשבע לו הקב"ה שבזכות המילה הוא מציל את ישראל מדינה של גיהנם, שנאמר (זכריה ט') גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו... (פרק כה)
רבי חייא בר חמא בשם רבי לוי פתח אך הבל בני אדם כזב בני איש, אמר רבי נחמיה כל הבלים וכזבים שישראל עושין בעולם הזה כדאי הוא אבינו אברהם לכפר את כולן, ומה טעם האדם הגדול בענקים. (במדבר פרק כט, תשפב)
אתה מוצא כל נסים שנעשו לישראל בזכותו של אברהם היו, יציאת מצרים בזכותו, שנאמר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון, קריעת ים סוף בזכותו, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים, וכתיב אשר עבר בין הגזרים האלה. קריעת ירדן בזכותו, שנאמר מאדם העיר אשר מצד צרתן, שמעת מימיך עיר נקראת אדם אלא על אברהם נאמר האדם הגדול בענקים, מתן תורה בזכותו, שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. (יהושע פרק ג, טו)
ויחשבה לו צדקה - ...דלא אטח לקמיה במילין. (בראשית טו ו)
וירד העיט - אומיא עובדי אלילים הינון מדמיין לעופא מסאבא, למיבזז... והות זכותא דאברהם מגנא. (שם שם יא)
והאמין בה' - לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל אות, ויחשבה לו צדקה - הקב"ה חשבה לאברהם לזכות וצדקה שהאמין בו. דבר אחר לא שאל לו אות, אלא אמר הודיעני באיזו זכות יתקיימו בארץ... (שם שם ו)
ה' יראה - ...ומדרש אגדה, ה' יראה עקדה זו לסלח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות, כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים, בהר ה' יראה, אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה. (שם כב יד)
שכרך הרבה - בשביל נדיבותך להושיע בן אחיך ושנשענת עלי... (שם טו א)
ויחשבה לו צדקה - לרש"י ה' חשבה לו צדקה על האמונה, ואיני מבין, מה הזכות הזאת, למה לא יאמין באלקי אמן, והוא הנביא בעצמו, ולא איש א-ל ויכזב, ומי שהאמין לשחט את בנו היחיד האהוב ושאר נסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה. והנכון בעיני, כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים לא בצדקת אברהם ושכרו, אע"פ שאמר לו שכרך הרבה מאד, ומעתה לא יירא שמא יגרום החטא, ואע"פ שבנבואה הראשונה חשב שתהיה על תנאי, כפי שכר מעשיו, עתה כיון שהבטיחו שלא יירא מן החטא ויתן לו זרע, האמין כי נכון הדבר מעם האלקים אמת, לא ישוב ממנה...
או יאמר כי אברהם האמין שיהיה לו זרע יורש על כל פנים, והקב"ה עוד חשב לו ההבטחה הזאת שהבטיחו צדקה, כי בצדקת ה' יעשה כן, כמו אלקים חשבה לטובה... כי לעולם ישמר לו הא-ל בעבור צדקתו וחסדו, כדרך לעולם אשמור לו חסדי.
אשר הוצאתיך - ...והנה עתה לא גזר שיתננה לו, אבל אמר שהוציאו מאור כשדים על דעת שיתננה לו, ולכן חשש אברהם פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים, אע"פ שאמר לו פעמים לזרעך אתן את הארץ הזאת, כי עתה לא יגזר המתנה כאשר גזר לו זרע, ולכן אמר במה אדע כי אירשנה... שידע ידיעה אמיתית שיירשנה, ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למונעה מהם, או שמא יעשו הכנענים תשובה... (שם שם ו וז)
וירד העיט - רמז שבכל דור ודור עומדים עלינו, והקב"ה מצילנו מידם בזכות אברהם. (שם שם יא)
אמר החבר... אך שמא היה זה העיון של אברהם אבינו כשנתבררה לו האלוקות והאחדות קודם שידבר אותו במחזה. ואחר שדבר עמו הניח כל הקשותיו, ושב לבקש רצון האלקים מעמו אחר שלמדו, ואיך הוא הרצון, ובאיזה דבר יושג, ובאיזה מקום. וכבר דרשו רז"ל ב"ויוצא אותו החוצה", שהוציאו מאצטגנינות שלו ומכל חכמה טבעית מסופקת... (מאמר ד כז)
ויאמר ה' - פתח בלשון אמירה, שנברא בו העולם, בי' מאמרות, שכולו לא נברא אלא בזכות אברהם. (שם יב ג)
ונשובה אליכם - ו' ונשובה במסורת... בזכות אברהם שאמר נשתחוה ונשובה זכו ישראל לעשות תשובה, והיינו לכו ונשובה אל ה' (הושע ו' א')... ובזכותו הגלויות מתקבצות, שנאמר לכו ונשובה אל עיר ה'... (שם כב ה)
יברכך - בזכות אברהם, דכתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל, וג' תיבות בפסוק נגד ג' ברכות שנאמרו בו, ואברכך, והיה ברכה, ואברכה מברכך. (במדבר ו כד)
...והתחזקות זו להכרת הבורא נמצאה באברהם יותר מבכל קודמיו שהשחיתו, ולא נשאו עיניהם להכיר מי בראם, ואמונתם בו היתה מצות אנשים מלומדה ומקובלת, כמו שאמר בנח, צדיק תמים, רק בתמימות לב, שתמימות היא האמונה המקובלת מפי הדת או מנביא, ואברהם לא היה כן, כי החקירה האמיתית המגיעה לאימות מציאותו צריכה למופתים שכליים אמיתיים, שהעמידה עליהם קשה מאד, והיא תשיג רק את מציאותו ית' ולא את אמיתותו בידיעתו והשגחתו ויכלתו...
ואברהם החל לבא בחקירה כדי לבטל דעות אבותיו הנפסדות, ואחר שהגיע עד למקום שיד העיון מגעת אליו, בא לכלל האמונה הזאת שהגיעה לראשונים מהקבלה, אבל באופן יותר מושלם. ועל זה נאמר עליו והאמין בה' וכו' ואמרו נח היה צריך סעד מה', אבל אברהם האיר לפני ה', במה שהאיר באי עולם מצד חקירתו...
וזו כוונת המדרש, משל לאחד שהיה מהלך ממקום למקום וראה בירה דולקת וכו', רוצה לומר אברהם היה נעתק בחקירתו מדעת אל דעת, עד שגזר כי סבה אחת היא סבת כל הסבות, ולא אור האצטגנינות שהאיר אז לכל באי עולם. ולכן אמר כאן, ויאמר ה' אל אברם, מבלי שהזכיר קודם איזו מעלה או זכות כמו שכתב בנח, צדיק תמים היה, אמנם עדיין לא נתאמת בלב אברהם שההשגחה תתפשט על עניני האנשים הבודדים וחלקי פעולותיהם, ולכן היה עדיין מתחכם בתחבולות אנושיות, כדי להנצל מהמקרים כאשר התהלך מגוי אל גוי (ואמר על אשתו אחותי היא, וירד מצרימה וכדומה). ואם שקרא בשם ה' לא מצינו עדיין שהתפלל, עד שקרה ענין ארבעת המלכים, ונאמר לו, אנכי מגן לך וגו', ואז הוציאו לגמרי מהאצטגנינות, ונאמר לבסוף והאמין בה', וקבל שכר והבטחת ברית בין הבתרים.
וזהו הטעם שאברהם הצטרך יותר לנסיונות מהאבות האחרים, להודיע שיצא מהאצטגנינות לגמרי, ובא לכלל אהבה ויראה. ועם כל השלמות הזאת לא בא אל תכלית השלמות האנושית, כי מבואר שנתגלו ליעקב אבינו בתחלת ענינו דברים אלוקיים שלא סופר כי נתגלו גם לאברהם. וכן במדרש רבה ס"ג, אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב... (בראשית יב א)
...עד שבא אברהם והראה מציאותו ואמיתותו של הבורא מתוך טבע הנמצאים, וזו המרגלית הטובה התלויה בצוארו, ואחרי מותו נתלתה בגלגל חמה, שהשמש מורה ביותר על מציאות הסבה הראשונה.
הדורות הראשונים ההם היו פילוסופים, וטעו בחקירתם, ואברהם אבינו גבר בחקירתו, וכיון להיות דומה ליוצרו במעשיו ובמדותיו ככל מה שהחכימה אחר כך התורה ללומדיה המאושרים. והוא הענין שהופיע אחר כך על אברהם באמרו: התהלך לפני והיה תמים. ויצוהו אז המילה היוצאת מכלל מההקש השכלי, ויורה שהיא מצוה מדעת עליונה ולא מבחינה אנושית. אם כן הכונה שהאדם לא יגיע לשלמות בכל מה שהתחכם והתפלסף, כי אם במה שיכנע לשמע אל השכל העליון בכל מעשיו. (חזות קשה א ב)
והאמין בה' - אף שהדבר נמנע או רחוק אצל הטבע. צדקה - חשב לו הבטחון הזה לצדקה ולזכות. ומודיע בזה, כי מה שאמר אחר כך במה אדע אינה חזרה מאמונתו. (בראשית טו ו)
ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע וגו'. יש לשאול למה אמר אברהם כך, והקב"ה כבר הבטיח אותו ואעשך לגוי גדול+ ...אע"ג שהבטיח אותו היה ירא שמא נתלכלך בחטא... ובשביל זה לא היה לו זרע, וכאשר בא אליו מאמר ה' "הבט נא השמימה וגו' והאמין בה'", חשבה לו הקב"ה לצדקה. ואל תתמה למה לא יאמין בדבר זה, שהרי חזר הקב"ה להבטיח אותו, ותהיה ההבטחה מקוימת בודאי... כי ההבטחה לתת לו זרע היא הבטחה גדולה מאד, ובחטא קל אפשר שתשתנה... הרי ביארו בזה, כי היה יודע במזלות שלא יהיה לו זרע, ומי שיודע בענין המזלות דבר שהוא ברור מאד, הנה הוא נס גדול שישתנה המזל, והוא יותר קשה משינוי הטבע, כי... הדבר הבא מהשמים יותר קשה להשתנות מפני חוזק הפעולה והגזרה שיש לשמים. ומה שהוצרך לשינוי השם, כי אף שהוציאו החוצה, להיות לו מעלה נבדלת בלתי גשמית, הוא כדי שלא יהיה לו מתנגד מן שמו, שאם היה מתנגד לו מן שמו, שהיה מורה המזל שאין אברם מוליד, קשה לשנות המזל אף כי היה מוציאו החוצה, כי הנה מתנגד לו מן שמו הטבעי, ולפיכך קרא לו שם אחר בשם אברהם. ולפיכך מה שהקשה הרמב"ן, אחר שעשה עמו נסים ונפלאות, והוציאו מכבשן האש ועמד לו במלכים לא יהיה מאמין לו בדבר הזה. כבר השבנו, כי שינוי הטבע שהוא בעל שינוי אינו נס כל כך כשינוי המזל. ורק בעיני האדם נראה להיפך... (גבורות ה' פרק ז)
אחר שדברנו מענין הזכות של אברהם באמונה שהאמין בה' על הזרע, קשה למה לא האמין כאשר אמר לו ה' על נתינת הארץ+ ובמדרש רבות: "אמר לו באיזו זכות+ אמר לו בזכות כפרות שאני נותן לבניך... אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, שמא יהיו בני חוטאים ואתה עושה להם כדור המבול ודור ההפלגה+ אמר לו לאו... כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, שבזמן שקוראים בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבו..." ותבין התשובה, כי ישראל יש להם מעלה מיוחדת, שהם נבדלים מן הפחיתות לגמרי, ומקבלים החטא רק במקרה, ולכן אפשר לסלקו... ואין דבר שבמקרה מבטל דבר שבעצם... אם כן אינו כקורא תגר, אלא שאל באיזו זכות. כי הארץ אשר נתן אלקים לאברהם היא ארץ קדושה נבדלת מכל האדמה, ורצה לדעת באיזו זכות ירשו הארץ הזאת... (שם פרק ח)
"אמר רבי אבהו מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנים+ מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו. שמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שאמר במה אדע כי אירשנה. ורבי יוחנן אמר, שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר תן לי הנפש".
הרי ג' דעות בדבר, וכולם תלו בחטא של אברהם, מפני שאמרנו לך כבר, כי מן השורש והעיקר נמשך הכל, שאם נמצא חסרון בשורש, ימשך החסרון גם אל הנמשכים ממנו... אם כן דעת רז"ל, כי השי"ת הביא את זרע אברהם בגלות, מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה, לכך הביא השי"ת את זרעו בגלות כדי שיקנו האמונה, וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו, וגבורותיו שהוא עושה לאויביו... וכאשר אמר אברהם "במה אדע" פגם דבר מה באמונה, והיה פירוד והבדל בינו ובין השי"ת, וזה מורה על חולשתו, כי האמונה אשר הוא מאמין הוא הדיבוק בו וחזקו. (שם פרק ט)
קמח סולת - קמח משמעו גם על היפה, ודעתו של אברהם רק על היפה, אבל היא לקחה קמח שאינו מהמובחר, ולכן לא נזכר שמה על העשיה. ואמר אשוב אליך, שבזכות הכנסת אורחים זכה לבן. (בראשית יח ו)
איה שרה - ...שבזכות צניעותה זכתה לבן, ומה ששאלו את שרה ואיו, רוצה לומר באיזה מדרגה הוא עומד, כי בעבור מעשיהם הטובים בצניעות ובצדקה יזכו לבן. (שם שם ט)
ויאמר אברם - הנה זה אי אפשר לומר כלל שהיה לאברהם קצת ספק בהבטחת ה' אשר הבטיח לו ג' פעמים שיהיה לו זרע... אמנם באשר ראה באצטגנינות כי לא יהיה לו בן, והוא היה אז דעתו שהמחויב מהוראת המזל והמערכת מוכרח שיבא... שהוצרך שנוי השם שיהיה כאיש אחר אשר עליו לא חלה הוראת המערכת... (שם טו ב)
והאמין בה' - ואז האמין בה' ובהשגחתו הפרטית, ועזב דעותיו הקודמים שנמשך אחר דעת האצטגנינים, והאמין שאינו נתון תחת המזל, רק תחת ההשגחה הפרטית. ויחשבה לו צדקה - רוצה לומר, אבל כאשר עיין וחקר באיזה זכות ישנה ה' את המזל וישדד את המערכה בעבורו, אם הוא על פי מעשיו וזכותו או הוא מצד החסד לבד, היה קטן בעיניו שיחשוב שזה הוא על פי מעשיו מצד המשפט, כי נדמה לו כי אין לו זכות ומעשים טובים שיזכה בהם, וחשב שה' עושה לו זה מצד הצדקה העליונה, וחסד ה' שלא מצד זכות... (שם שם ו)
ויאמר אליו - הודיע לו ה' שהוא טעות, כי מה שיעשה עמו אינו מצד הצדקה רק מצד המשפט, כי ראוי הוא לזה על פי מעשיו... באור כשדים ששם הודעת שם ה' ומסרת את עצמך למות על קדוש ה'... (שם שם ז)
ויאמר - אחר ששמע שהבטחה זאת אינה מצד החסד והצדקה רק מצד הזכות, אם כן אין לו לבטח שתתקיים בידו מתנת הארץ רק בעוד יהיה לו זכות לפני ה'... ואם כן במה אדע כי אירשנה, מה הם המעשים שאצטרך לזה להבא שיאריך הזכות הזה גם לעתיד. (שם שם ח)
והאמין בה' - אמונה היא עיקר היהדות, אולם המפרש "אמונה" במשמעותה המקובלת היום, מרוקן אותה מעצם תכנה, שהיא פעולה שכלית, ויש שהיא רק סברא בעלמא, וכל "מאמין" סבור שאמונתו אמת, על יסוד תבונתו והבטחתו של אחר... "אמונה ב" איננה רק אמונה עיונית, ביטול דעתנו מפני דעתו של אחר, אלא זו משמעותה, לתמוך את יתדותינו בה', לסמוך עליו בעיון ובמעשה, להתחזק בו וללכת אחריו...
והנה כאן אומר על אברהם "והאמין בה'", הוא מסר את עצמו בידי הנהגתו הישירה של ה', ללא סייג וללא שיור, כי ה' "הוציא אותו החוצה", הוא העלה אותו מעל למציאות הארצית של עולם טבעי המשועבד לסיבתיות, שם הראה לו מציאות מוחשית, שנשתלשלה במישרין מרצון ה'... (שם שם ו)
ואעשך לגוי גדול - ...הנה אברהם אבינו הראשון הכיר את בוראו מצד החקירה, להיות שידיעת אמתות אלה שמצד הידיעה וההשכלה תועלתה לכל באי עולם, כי זה כל האדם, אף שאינו מזרע אברהם, וכלם ישתעשעו בהשגת האמתות הנכבדות האלה, לכן אמרו ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם, כי כל גויי הארץ וכל איש מאנשי העולם אשר יעלה בדעתו השגת האמתות האלה יאמר, א-לוה זה שהשגתיהו בשכלי ודעתי הוא האלקים שאמתתו ואחדותו נתברר לאברהם, ואשר השתדל מאד לפרסם אמתתו לכל באי עולם... ולהיות שהידיעה לבדה איננה מספקת בכל עת, כמבואר, הוסיף הוא ית' לאברהם להבטיחו בברכה כי גם זרעו אחריו ימלאו מקומו ויחזיקו בידיעת אמתותם, ויחזקו לו גם כן באמונה, על זה אמר ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק... (שם יב ב)
ויחשבה לו צדקה - והאמין בה' אינו מוסב על הבטחת הזרע... אבל הוא מוסב על מה שהבטיחו ה' בשכר עולם הבא... והוא כמצות הרופא לחולה, שתועלת הצווי היא למצווה שהוא החולה, ולא יעלה על הדעת שכאשר נתרפא החולה יתבע מן הרופא מתן שכר על ששמע מצותיו... (שם טו ו)
בפסוק בי נשבעתי וגו' ...אכן זה השכר שיהיה לו כל אלה הברכות בזכות מעשיו, ומקודם כתיב ויחשבה לו צדקה, ואברהם אבינו ע"ה בקש שיהיה הכל על פי מעשיו, ואמת שמה שבא בזכות מעשה האדם הוא קיים לעד, וזה עצמו מה שבקש על הבנים, אף שהאמין בהבטחתו ית', רק שזה היה מבוקשו לזכות בעצמו לכל זה, וזה שאמר יען וגו', פירוש בזכות מעשיך יהיה לך כל זה. (וירא תרל"ו)
איתא במשנה מי שיש בו ג' דברים הללו... כי הנה בני ישראל זכו לכנוס לארץ ישראל בזכותו של אברהם אבינו ע"ה, דכתיב וכרות עמו הברית, ומסתמא זכה לזה על ידי ג' דברים הנ"ל, ומצאת את לבבו נאמן לפניך כולל אלו הג', והשכר היה לזכות לנחלת ארץ ישראל, שהיא הנאמר עליה להנחיל אוהבי יש וגו'... וג' מדות הללו כוללים כל האדם, והוא היפוך קנאה תאוה כבוד, והוא תיקון הנפש רוח נשמה, והג' רגלים שעלו בני ישראל שעליו דרשו רז"ל בת נדיב, בתו של אברהם אבינו ע"ה שנקרא נדיב, הוא זכות ג' מדות הנ"ל... (במדבר בלק תרנ"א)
במדרש רבה ויאמר ה' אל אברם... ויש להבין כי מפשטות המאמר נראה שמה שלא ידע אברהם מי הוא בעל העולם והיה מסופק ואומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג... וזה תימא שהרי בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, ואפילו להמאחרים עד מ' שנה או מ"ח שנה, מכל מקום על כרחך היה הרבה קודם מאמר לך לך, ועוד שהרי נשלך לכבשן האש ומסר עצמו על קידוש השם קודם המאמר הזה... והיינו שכל ההתעוררות של אברהם היתה מהשלילה, כי בראותו את עצמו ואת כל העולם כולו בשפל המדריגה, זה עומד למים וזה לאש, והיו רודפין אחר ההבל וריק בלי שום תכלית... והעמיק בחקירתו עד שהתבונן שיש גבוה וגבוה מעל גבוה שומר, עד שהבין שיש שם ה' נמצא אשר ממנו מתהוים כל הנמצאים... עם זה הבין כי תכלית כל האדם שהוא מבחר היצירה בהכרח היא לדבוק בהסיבה הראשונה, ובהכרח שהשי"ת משגיח ומעניש ומשכיר היפוך דעת אנשי דורו... והנה כל מה שהביאו לידי חקירה זו הם רק עוונותיו הקודמין, כשהיה בשפל המדרגה... הם כדמיון הטל המעורר את הלחות העצמית. ומעתה יצדק הלשון מה הטל פורח אף עונותיך פורחים... מעתה זה איננו מספיק לו, כי מפאת השלילה בלתי אפשר להשיג רק שיש סיבה ראשונה כנ"ל, אך מהי הסבה הראשונה, זה אי אפשר להשיג רק במראה הנבואה...
ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש... ראה בירה דולקת, שראה את כל העולם רודפים אחר הבל וריק. ותמה ואמר בודאי אי אפשר שהיה העולם בלא מנהיג שכוון בבריאת העולם והאדם מובחר היצורים לתכלית נכבדה ולא לרדוף אחר הבל, ולקח מזה התעוררות לדרוש ולחקור, עד שהשיג מה שאפשר להשיג בשכל אנושי, אך בלתי אפשר היה לו להשיג בשכל אנושי מהות האלקות, עד שהציץ עליו השי"ת ואמר לו אני הוא בעל העולם, היינו שהראה לו במראה הנבואה. (בראשית לך לך תרע"ג)
ולפי האמור יש לפרש הא דהיה אברהם אבינו ע"ה אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג וכו', אין הפירוש שהיה אברהם מסופק חלילה בהשגחה ושכר ועונש, אלא כלפי שראה שהעולם הולך ומתמוטט ונסתלקה השכינה בכל עת יותר מרקיע לרקיע, היה חושב אולי מחמת רשעות הדורות הסתיר ה' פניו מהם ועזבם למקרה בלי השגחה... אבל השי"ת השיב לו אני הוא בעל העולם, היינו שכל הנעשה בעולם הכל הוא בהשגחה מאתי, כי כך הוא רצוני שיהיו הדורות כל כך מקולקלים, למען שיהיה לך ממה לברוח כדי לזכות למה שתזכה... (שם שם תרע"ח)
אך הענין הוא, דמה שהאמין אברהם אבינו ע"ה בהשי"ת שיתן לו בן, זה לא היה נחשב לזכות, רק השי"ת הבטיח לו ואמר לו הבט השמימה וספור הכוכבים וגו', וידוע מה שאמרו במדרש נמשלו לכוכבים בזמן שהם צדיקים. וזה נגד השכל, כי תכלית בריאת האדם היא להיות בעל בחירה לבחור בטוב או ברע, ואיך הבטיח לו שיהיו ככוכבים דהיינו צדיקים. אבל באמת אף שהאדם הוא בעל בחירה, מכל מקום, אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו... וזה היה זכותו של אברהם אבינו ע"ה שהאמין בה', בההוא דרגא דאתייהיב ליה דמתמן יתי ליה זרעא... (ויקרא פסח מה)
בגמרא נדרים ל"ב אנו מוצאים טעמים על גלות מצרים: "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים+" האמוראים נותנים שם ג' טעמים, א' מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שהוליכם למלחמה, ב' מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, במה שאמר "במה אדע", ג' שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך.
מהר"ל ביאר בספר גבורות ה', שגדר ענינים אלו הוא חסרון דק באמונה, נשתדל לבאר סבות אלו לגלות מצרים ותקונו.
ידוע שהאבות הקדושים ע"ה עבדו את השי"ת בכל רגע מחייהם, כמו שאמרו חז"ל האבות רצו לפני כסוסים, וזכו להיות מרכבה לשכינה הקדושה. אף על פי כן מצאה התורה הקדושה מקום לבחון במשפטה המעמיק את מעשי האבות, וגילתה בהם חסרונות דקים. ברור שחסרונות אלו היו רק בבחינת צלו של גוף, שגם אחרי שבירת היצר ושלמות המדות שהגיעו אליהם צדיקי הדורות, עדיין נשארה להם עבודה בבחינת צל של המדות.
על הלשון "וירק את חניכיו" מביאה הגמרא שם מחלוקת רב ושמואל, חד אמר שהוריקן בתורה, וחד אמר שהוריקן בזהב... אף שצאתו למלחמה היתה בכונה גמורה לשם שמים, לשם מצות הצלת נפשות, אפשר שנתלותה אליה נקודה קטנה מאד של קרבת אחים, כעין צל של מחשבה שחניכיו מוכרחים לעזור לו משום שלוט בן אחיו נתון בסכנה, ונקודה דקה זו כינו חכמים בעומק משפטם "שעשה אנגריא", או "שהוריקן בזהב", כיון שנכללה בה בחינה דקה של שלא לשמה. וסובר הר"ן, שיש בזה גם בחינת "הריקן מן התורה", כי בחינה נוספת זו של תורת הרוחניות חסרה להם.
וכן היתה אמירת "במה אדע" עצה עמוקה של אברהם אבינו, בכוונה צרופה וטהורה, כדי לסבב הבטחה מוחלטת של השי"ת על ירושת הארץ ונצחיות ישראל. הוא רצה לקבוע סיבות כאלה שעל כל פנים יביאו את הגאולה. אבל על כל פנים יש בשאלת במה אדע חטא של "מיחזי" (נראה כאלו), כלפי חוץ כחסרון אמונה. אך אברהם אבינו ע"ה החליט כעין הוראת שעה של עבירה לשמה לשאול שאלה זו כדי להבטיח את האמצעים לגאולה. שהשי"ת נתן לו את הברירה בין גיהנום וגלות לזככם אם יחטאו, ואברהם בחר בגלות.
והנה היתה זו מסירות נפש נוראה מצד אברהם אבינו ע"ה, לעשות כעין חטא כלפי חוץ עם כוונה פנימית העומדת ברומו של עולם, ואשר בה תלויה תכלית כל הבריאה. ואם כן איך נענש על חטא כזה שלא היה אלא "מיחזי" כחטא+
אלא שגם במיחזי יש קצת אחיזה לצל של מדה, כי הפגם של מיחזי אינו עושה רושם רע רק על הרואים, אלא פוגם גם בעושה עצמו, כמו כן כיוון שעשה אברהם אבינו ע"ה מעשה של מיחזי כחסרון אמונה על ידי שאלתו "במה אדע", נפגם במשהו. וצל של מדה זה בא ונתלוה לאמת הגמורה שבלבו.
ואף בתשובתו למלך סדום, אף שהפסק שלא יכבוש אותם לעבדים היה אמיתי, יתכן שהצטרפה אליו נקודת הרגש של ריחוק אנשי סדום שהתנגדו בהחלט למדת החסד שלו. (חלק ב עמוד קעג)
וברמב"ן הביא סבה אחרת לגלות מצרים, ואמר: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון, והיה לו לבטח בה'"... אך לפני זה מביא הרמב"ן המדרש "אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לבניך וכו'", וצריך עיון לישב הסתירה מרישא לסיפא.
וכעין זה בזוהר: ויהי כאשר הקריב, הקריב עצמו לקב"ה כיאות... אמר רבי יהודה, ראה, כיון שירד אברהם למצרים בלא רשות, השתעבדו בניו ארבע מאות שנה, דכתיב וירד אברם מצרימה, ולא כתיב רד למצרים וכו'.
הבחינו חז"ל באברהם אבינו ע"ה שבדקי דקות לפי עוצם מדרגתו, חסרה אצלו קצת מבחינת ה"אנוס" לירד מצרימה, כביעקב, ואם גם בודאי כיוון בירידתו כל הכוונות הנעלות שבכוחן לכבוש הדרך ברוחניות לפני בניו, וגם פעל שם נצורות לרכך בעוצם קדושתו את הקליפה הקשה של טומאת מצרים, מכל מקום לא היה בבחינת אנוס לגמרי, כי הרי הרגיש בבחינת ה"צל",גם בצורך לרדת שם מפני הרעב. ולפי שחסרה נקודה זאת, נשאר חסרון זה גם בכבישת הדרך לבניו, וגרר את ההכרח לגלות. (שם עמוד קעו)
ובעמדו בנסיון התפלל אברהם אבינו שישאר הכח הזה של התבטלות להשי"ת בישראל בכל הדורות, ושימנע מהם הקטרוגים, ולזה קרא את המקום "ה' יראה" על שם העתיד, ובזכותו זכו ישראל בפנימיותם לנקודה זו של התבטלות, וכן זכו שיענה ה' לתפלותיהם וימחל לעונותיהם... (שם עמוד קצא)