אדם   ומלאך

ראה גם: אברהם-והמלאכים, אדם-כללי-ומציאות-צלם אלקים, יעקב-והמלאך, מלאך)

ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו, וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו, ויאמר לו מה אדוני מדבר אל עבדו... (יהושע ה יג)

ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות, כי אלהים ראינו. (שופטים יג כב)

זהר:

ועם אלו הנשמות הנכנסות באותה החיה (שהיא המלכות) יוצאים כמה עופות, (דהיינו מלאכים) הפורחים ומשוטטים בכל העולם. וכשנשמה יוצאת לעולם הזה, העוף ההוא שפרח ויצא עם הנשמה הזו מאותו האילן יוצא עמו, כמה מלאכים יוצאים עם כל נשמה ונשמה, שנים, אחד מימין ואחד משמאל, אם זוכה הם שומרים אותו, שכתוב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך ואם לא, הם משטינים עליו. אמר רבי פנחס שלשה מלאכים הם, הנמצאים מגינים על האדם, כשהוא זוכה, שכתוב, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, אם יש עליו מלאך הרי אחד, מליץ הרי שנים, אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, הרי שלשה.

אמר רבי שמעון חמשה הם, כי כתוב עוד ויחננו ויאמר, ויחננו אחד, ויאמר שנים. אלו לא אינו כן, אלו ויחננו זה הקב"ה לבדו... (הקדמה רכ, ועיין שם עוד)

ועוף יעופף וגו' הם שלוחים עליונים, (דהיינו מלאכים), המתראים לבני אדם כמראה בן אדם, וזה נשמע ממה שכתוב יעופף על הארץ, שמורה שהם כדמות בני הארץ, משום שיש מלאכים אחרים שאינם נראים אלא ברוח ממש, לפי מושגי השכל של בני אדם, ועל כן כתוב כאן על הארץ, להורות שהם אינם כן, אלא מושגים בבחינת דמות של בני אדם... (בראשית תו, ועיין שם עוד וערך מלאך)

אמר לו רבי חייא, אם כן למה צריכים כאן מלאך שיהיה מליץ על האדם, והרי כתוב, כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. וכתוב ה' ישמרך מכל רע, שהקב"ה רואה כל מה שעושה אדם בעולם הן טוב והן רע. וכן הוא אומר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה', (ואם כן למה לי מלאך להמליץ או להשטין).

אמר ליה רבי יהודה, הכל ודאי הוא כן, שהקב"ה רואה הכל, אבל הרי כתוב וגע אל עצמו ואל בשרו, וכתוב, ותסיתני בו לבלעו חנם, שזה להראות, שנמסר הרשות לצד האחד, להשטין על דברי העולם, ושיהיו נמסרים בידיו. ועל אלו הם דברים נסתרים לפני הקב"ה, ואין אתה ראוי ללכת אחריהם (לחקרם), משום שהם חוקי הקב"ה ובני אדם אינם מותרים לדקדק אחריהם, חוץ מאלו צדיקי אמת, היודעים סודות התורה... (בא ג, ועיין שם עוד)

בקדושה זו צריכים להשמר ולגנוז אותה בינינו, כדי שנתקדש בקדושה בראש ובסוף יותר מאלו הקדושות שאומרים עמנו מלאכים העליונים. הקדושה שאנו מקדשים (בשמונה עשרה, הוא) בשבח שאנו משבחים למלאכים העליונים, שבשביל שבח הזה, עוזבים אותנו לבא בתוך שערים העליונים, ועל כן אנו אומרים קדושה זו בלשון הקודש, (שהוא הלשון שמשתמשים בו מלאכי השרת), ועוזבים אותנו לבא באהבה בשערים שלמעלה משום שאנו משבחים אותם בסדר שלהם, (דהיינו שאנו אומרים וקרא זה אל זה), ומשום זה אנו מקבלים קדושה גדולה ונכנסים בשערים העליונים.

ואם תאמר שהוא רמאות, (מה שאנו משבחים אותם, שאינו בלב שלם אלא כדי לקבל קדושה), אינו כן, אלא מלאכים העליונים הם קדושים יותר ממנו, והם מקבלים יותר קדושה, ואם לא שאנו לוקחים ומושכים עלינו קדושות אלו (על ידי השבח שאנו משבחים אותם), לא יכולנו להיות עמהם חברים, וכבוד הקב"ה לא היה נשלם למעלה ולמטה בזמן אחד, (כי לא יכולנו לקבל קדושה העליונה, ועל כן על ידי השבח שאנו משבחים אותם), אנו משתדלים להיות עמהם חברים, ויתעלה כבוד הקב"ה למעלה ולמטה בזמן אחד. (תרומה נד)

ולמדנו, מיום שנברא העולם, עומדות (נשמות הצדיקים הגדולים) לפני הקב"ה, ומתעכבות לפניו, (והקב"ה מסתכל בהן כנ"ל), עד שמגיע הזמן להורידן בארץ... ומשום זה נעשה אליהו שליח ומלאך למעלה, (וכן חנוך). ואלו הם שנתדבקו ביותר בהמלך (דהיינו יותר ממלאך).

מצאתי בספרו של אדם הראשון, שכל הרוחות הקדושים שלמעלה, (דהיינו המלאכים), עושים שליחות של הקב"ה, וכולם באים ממקום אחד, ונשמות הצדיקים באות משתי מדרגות הכלולות באחד, ועל כן עולות יותר (ממלאכים), ומדרגותיהן יותר, וכך הוא, וכל אלו שהיו חבוים שמה, ירדו ועלו בחייהם, כמו חנוך שלא נמצא בו מיתה... (תרומה רכ, ועיין שם עוד)

שבח עליון שאינו נמסר למלאכים העליונים בלבד, אלא ביחד עם ישראל, מה הוא. הוא קדוש, ברכה נמסר להם בלבדם, כמו שנמסר לישראל, אבל קדוש לא נמסר להם בלבדם, אלא עם ישראל, כי אינם מקדשים קדושה אלא עם ישראל. ואם תאמר הרי כתוב וקרא זה אל זה ואמר וגו', מתי זה, הוא בזמן שישראל מקדשים למטה, ועד שישראל אינם מקדשים למטה, הם אינם אומרים קדושה... (בלק קז)

תלמוד בבלי:

ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו, היכי עביד הכי, והאמר רבי יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא, שאני התם דקאמר ליה אני שר צבא ה' עתה באתי וגו', ודילמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה... (סנהדרין מד א)

היה רבי יהודה בן תימא אומר, אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין... (שם נט ב)

...תנא עולין ומסתכלין בדיוקנו (של יעקב) של מעלה, ויורדין מסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסכוניה, מיד והנה ה' נצב עליו... מיתיבי חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם בשנה, ואמרי להם פעם בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם, וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות, ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בקר, והדר ויריעו כל בני אלקים... וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר כי שרית עם אלהים, הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך, בכה ויתחנן לו, איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר ויאמר שלחני, הוי אומר מלאך בכה ליעקב. (חולין צא ב)

אבות דרבי נתן:

שבעה בריות זו למעלה מזו... למעלה מן הבהמה ברא אדם, שבאדם יש בו דעה ובבהמה אין בה דעה, למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת, שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו, ובני אדם אינן כן. ששה דברים נאמר בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת, שלשה כבהמה, אוכלין ושותים כבהמה, פרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה, שלשה כמלאכי השרת, יש בהן בינה כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרין בלשון הקדש כמלאכי השרת. (לז א וב)

מדרש רבה:

אמר רבי הושעיא בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למלך ואיפרכוס שהיו בקרונין, והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרונין, וידעו הכל שהוא איפרכוס, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת, ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה, הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם. (בראשית ח ט)

אמר רבי אחא בשעה שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להם חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם זה מה שמו, ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור, זה חמור... (שם יז ה)

רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון, רבי מאיר אומר, מי גדול השומר או הנשמר, מן מה דכתיב (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, הוי הנשמר גדול מן השומר. רבי יהודה אומר מי גדול הנושא או הנישא, מן מה דכתיב (שם) על כפים ישאונך, הוי הנישא גדול מן הנושא, רבי שמעון אומר מן מה דכתיב ויאמר שלחני, הוי המשלח גדול מן המשתלח. (שם עח ב)

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד מפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו. (במדבר כ יג)

דבר אחר אמר רבי אבא עתיד מחיצתן של צדיקים להיות לפנים ממלאכי השרת, והם שואלים להם מה הלכות חידש הקב"ה היום, אמר רבי לוי בר חנינא ואל תתמה, אף בעולם הזה היתה מחיצתן לפני ממלאכי השרת, שנאמר (דניאל ג') ורוה די רביעאה דמי לבר אלהין, שהיו לפנים מן המלאך והוא מכבה לפניהם האש. (דברים א י)

מדרש תנחומא:

ויצא יעקב, זה שאמר הכתוב (תהלים צ"ח) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, אמר רבי מאיר עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצוות מוסרין לו שני מלאכים, עשה מצות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו'... (ויצא ג)

...נטל (המלאך) במלקחים גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות, נתן על פי ישעיה ולא נכוה, הוי אומר כי רב מאד מחנהו, ומי עצום מהן עושי דברו, אלו הצדיקים. וכן אתה מוצא במשה כשירדה אש במתאוננים שנאמר (במדבר י"א) ותבער בם אש ה' ותאכל, אמר רבי יצחק היה עומד משה רבינו ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ, שנאמר ותשקע האש, ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפש, שנאמר ויאבק איש עמו, וכשהוצרך נטל מחנות של מלאכים ושלחן בשליחות אצל עשו, שנאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו. (וישלח ב)

שוחר טוב:

מה אנוש כי תזכרנו, אמר רבי ברכיה כשברא הקב"ה את עולמו בקש להראות למלאכים שבח מעשה הצדיקים, אמרו לו מה אנוש. אמר רבי יהושע בן לוי לפי שהקב"ה אומר להם (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, עליונים ותחתונים אין להם אלא משמוש אצבעות, מה אנוש זה אברהם, שנאמר (בראשית י"ט) ויזכור אלקים את אברהם, ובן אדם זה יצחק, שנאמר (שם י"ט) וה' פקד את שרה... ואומר (הושע י"ב) וישר אל מלאך ויוכל, וכבוד והדר תעטרהו זה משה, שנאמר (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, תמשילהו במעשה ידיך זה יהושע שאמר (יהושע י') שמש בגבעון דום... (מזמור ח)

הפלה חסדיך מושיע חוסים, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, תן לי מאותה היעוד וישמרך, לכך שמרני כאישון בת עין, אמר רבי יודן בשם רבי אין בית רובע בחללו של עולם כולו שאין בו ט' קבין מזיקין, אדם פושט ידו לתוך המזיק והקב"ה משמרו. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהולך הדרך איקוניא של מלאכים מהלכין לפניו ומכריזין ואומרים תנו מקום לאיקוניה של הקב"ה... (שם יז, וראה שם עוד)

...ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, שהם אינן יכולים לשמע קולו אלא עומדים ומזדעזעים ונבהלים, והצדיקים יכולים לשמע קולו, שנאמר (יואל ב') וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מחנהו, אלו המלאכים, שנאמר (בראשית ל"ב) מחנה אלקים זה, וכתיב ואלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז'), ומי יכול לשמע קולו כי עצום עושה דברו, שהוא גדול ממלאכי השרת, ומי הוא זה, משה ששמע קול הדבור, שנאמר ויקרא אל משה, הוי גבורי כח זה משה. (שם קג)

את מוצא כל דבר ודבר מלאך ממונה עליו, אם זכה אדם מלאכי השרת נמסרין לו, אם מתחייב אדם מלאכי חבלה נמסרין לו, הוי יצו ה' אתך את הברכה. (שם קד)

ילקוט שמעוני:

...לכך לפי שהעליונים אין יצר הרע מצוי בהן, אמירה אחת דיה להם, שנאמר בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים שיצר הרע מצוי בהן בשתי אמירות והלואי יעמדו... (ויקרא פרק כא, תרכו)

ראה שחבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת, כיצד, נקראו העליונים מלאכים ונקראו ישראל מלאכים, שנאמר ברכו ה' מלאכיו, קרא לעליונים קדישין, שנאמר ומאמר קדישין שאילתא, וישראל קדושים, ואמרת אליהם קדושים תהיו, ומי חביב יותר, מי שהקב"ה ביניהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל. נקראו העליונים עומדים, שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, וישראל נקראו עומדים שנאמר אתם נצבים היום, ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו, שנאמר כן יעמד זרעכם ושמכם... נקראו העליונים אלהים, אני אמרתי אלהים אתם, נקראו העליונים בנים ידמה לה' בבני אלים, וישראל נקראו בנים, בני בכורי ישראל, ומי חביב יותר מישראל שהן עמוסין מן הקב"ה, שנאמר העמוסים מני בטן... (דברים פרק יג, תתצ)

אנכי שלומי אמוני ישראל וגו', אפילו עיר קטנה, מכאן אמרו יש בו באדם דרך ארץ ומקרא בלבד, מוסרין לו מלאך אחד לשומרו, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו', קרא אדם תורה נביאים וכתובים מוסרים לו שני מלאכים, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך, אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה ומדרש הלכות ואגדות, הקב"ה משמרו בעצמו... (שמואל ב פרק כ, קנב)

למלאכים נתן קדושה אחת, שנאמר בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא, ולישראל שתי קדושות, שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים, רבי אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו שומרים, מהם שכורים מהן נזירים, לעת ערב בא ליתן להם שכרם, והיה נותן לשכורים שני חלקים, ולנזירים חלק אחד... כך העליונים שאין להם יצר הרע דיין להם בקדושה אחת, ולתחתונים שיצר הרע שולט בהם שתי קדושות. רבי אבין אמר חורי, משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך, מה עשה, נתן אחת בראשו ושתים בראש בניו, וכך מלאכי השרת מכתירין שלש קדושות, דכתיב וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, מה הקב"ה עושה, נותן אחת בראשו כי קדוש אני האחד, ושתים בראש בניו ישראל, דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים, תרתי. (ישעיה פרק ו, תה)

מדרש הגדול:

...ואומר והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו (בראשית כ"ח י"ב) ללמדך ששני מלאכים מהלכין עמו ביום ושני מלאכים אחרים מהלכין עמו בלילה, אותן שמהלכין עמו ביום כותבין בלילה מה שהוא עושה ביום, ושמהלכין עמו בלילה כותבין ביום מה שהוא עושה בלילה, ובאין ומעידין לפני הקב"ה... (דברים ל טו)

תרגום יונתן:

ותחסרהו מעט מאלקים - וחיסרת יתיה קליל ממלאכיא... (תהלים ח ו)

רש"י:

ותחסרהו מעט מאלקים - לשון מלאכים, שנתת כח ביהושע להדמים החמה ולייבש הירדן, במשה לקרע מי סוף ולעלות למרום, ובאליהו להחיות המת. (שם)

אבן עזרא:

...ואל תשים לבך אל דברי הגאון שאומר שהאדם נכבד מהמלאכים, וכבר ביארתי בספר היסוד כי כל ראיותיו הפוכות, וידענו כי אין בבני אדם נכבדים כמו הנביאים, ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ה' והשתחוה, ואמר מה אדני מדבר אל עבדו, וכן זכריה ודניאל... (בראשית א א)

להגיד לאדם - בעד האדם, נלמד מהפסוק כי המלאכים המבקשים נפש האדם רבים ומלאך אחד פקיד שומר עליו, והמבין סוד מערכות הצבאות יודה כן. (איוב לג כג)

רמב"ן:

...אמרתי לו, חכמים אומרים זאת תמיד בכל הצדיקים: גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. ובישראל אמרו: חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת וכו'... (ספר הוויכוח נג)

ויגל - מזה נלמד שאילו היה נביא איך יצטרך לגילוי עינים בראית המלאך, כמו שיאמר במי שלא הגיע לנבואה, כנער אלישע והגר... (במדבר כב לא)

רבינו בחיי:

...ודבר ידוע, כי לולא העוון לא היה הפרש בין אדם למלאך, אבל יהיה גדול ממנו, כמאמר רבותינו "גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת". ועל כן יאמר הכתוב כי בקש המלאך למצא לו עוון אשר יתגבר בו עליו ולא מצא. ומזה אמר וירא כי לא יכול לו, כלומר לא היה לו יכולת להתגבר עליו מצד שום עוון, רק מצד עון שתי אחיות שנשא בחייהן, זהו ויגע בכף ירכו, והיה העונש במקום החטא. (בראשית לב כה)

ועל דרך השכל, זאת תורה העולה היא העולה - ירמוז הכתוב על מעלת הנפש השכלית, וכאלו אמר זאת תורת הנפש העולה, היא העולה בזכות התורה שנקראת היא... שהיא עולה על מעלת הגלגלים ועל מעלת המלאכים, כי מלת על מוקדה כוללת הגלגלים, ומלת על המזבח כוללת כל המלאכים... ומלת מזבח שם כולל להם, לפי שכשם שהמזבח מקום מיוחד לקרבנות שהם רצון ה' יתעלה, כן המלאכים קרבין אליו לעשות רצונו וגבורי כח לשמוע בקול דברו. ובאמרו כל הלילה עד הבקר בא לבאר באי זה זכות היא עולה ובמה כחה זה על מעלת הגלגלים והמלאכים, בזכות שהיא עוסקת בתורה כל הלילה עד הבקר, שהיא מתעלה ומשבחת כל ימי היותה בגוף שהוא חושך ואפלה... (ויקרא ו ב)

ותרא האתון - ראיה זו הרגשה היא, אינה ראית העין, כי אין המלאכים מושגים לעיני אדם, כל שכן לעיני הבהמות... (במדבר כב כג)

הרקאנטי:

ויפגעו בו מלאכי אלקים - המלאכים האלו הם שני המלאכים המלוין את האדם, אחד טוב ואחד רע, וקבלתם מזרועות עולם... (ויצא דף ל)

מהר"י יעבץ:

הפילוסופים שמו שלמות האדם מעלת המושכלות בלבד, ונמשך להם לפי זה הפרש עצום ורב בין בני אדם והמלאכים, כי הם שכל בפועל ובני אדם בכח, והשלם בבני אדם לפי דעתם לא יוכל להגיע אחד מני אלף ממעלת המלאך. והא-ל ית' ותורתו לא יחשבו כן, כי שלמות האדם אינה ידיעת המושכלות, אבל עשות רצון בוראו, וידיעת החכמות כלם הכנה ליראה את השם הנכבד... והכלל שכללתי שם, כי שלימות האדם הוא עשות רצון יוצרו לבד, והוא ההתעסקות בתורה ובמצות לבד, ולא סוף דבר האדם, אבל גם המלאכים אין עיקר שלימותם השגתם, כמו שהודיענו המשורר (תהלים ק"ג) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו", ואף כי הגלגלים, ואף כי שוכני בתי חומר... ואחר שנתברר לך כי שלימות נברא אינו אלא מצד עשות רצון בוראו, יתכן לומר שתהיה זאת מעלת האדם העשוי בצלמו ית' גדולה ממעלת המלאכים, ואף על פי שבבחינה הא' תהיה מעלת המלאכים על האדם כמה מעלות טובות, ומזה הצד הוא אומר (ישעיה נ"ב ילקוט) ירום מאברהם, ונשא ממשה, וגבה ממלאכי השרת. ועוד בה שלישיה מצד מעלת התורה, אשר היא שמו של הקב"ה, והעוסקים בה דבקים בשמו הגדול. (תהלים ח א)

ודע כי המלאכים ממונה כל אחד על שליחותו, והוא הענין אשר בו נתעצם כל אחד מזולתו, והאדם כלול מכל השלמויות כלן, וזה טעם קטרוג מלאכי השרת הנזכר בכל מקום. (שם שם ו)

עקדה:

...וגם אריסטו שם את מדרגת האדם שפלה רק בענינים האנושיים, אך לא לענין השכל האלקי שבאדם. אך לא עליו תלונותינו, כי לא נגרע מלהאמין שהשמים נבראו עבור האדם, שנברא בצלם אלקים. וכן נראה בכל מקום שהמלאכים שלוחים מהבורא אל האנשים החשובים לשמירה או לנבואה. ודבש רותח תחת לשון רבי אברהם אבן עזרא ששלח לשונו בכך בפרשת משפטים, ואפילו אם נאמר שמעלת המלאכים גדולה מנשמת צדיקים וחסידים, בכל זאת לא נמנע מלומר שכל העולמות נבראו עבור האדם, והכל כדי להרבות כבודו של מלך... (בראשית ב ד)

אמנם הנבדלים שאינם גוף משיגים הדברים הנודעים לשכל, שהם דברים כוללים, ואין מטבעם להכיר הדברים המיוחדים הנודעים על ידי החושים ההיולאניים במקריהם וברשמיהם. וזו מעלת האדם על המלאכים, כבבמדבר רבה י"ט שאמר הקב"ה למלאכים "חכמתו מרובה", שיש לו מבוא גם בפרטים וגם בכללים, ואדם הראשון השכיל לקרא לבעלי החיים שמות פרטיים, והשכלים העליונים ישיגו רק המינים הכוללים מצד כוללות צורתם, כגון חיה, בהמה וכו'.

אך ההבדל בין אדם ומלאך הוא, שהאדם יש לו בחירה, ולמלאך אין בחירה, ואפשרותו רק ליפול על הטוב, וכן אין בטבעו לחשב על השקר שיהיה אמת, כפי שהדבר באדם... (שם ג כב)

שולח מלאך - אבן עזרא חרה אפו על הגאון שאמר כי המלאך הושם שליח לומר לאומה, כי מצד נשמתו הטהורה הוא נכבד מהמלאך. וגזר בכל תוקף, שהמלאכים וגם גרמי השמים נכבדים לאין ערוך מן האדם. והשתתף בביאור המלאך עם שאר המתפלספים, שמכריחים התורה שתכנס כולה תחת כנפי הפילוסופיה. והוכחתי בשער ה' שאין ממש בטענותיהם, ואי אפשר לברר כלל ואפילו שהגלגלים בעלי נפש ושהנבדלים הם מניעיהם, ואפילו אם יהיה כך, לא רחוק לומר שנבראו עבור האדם.

אולם הנראה מדברי התורה בנדון שלפנינו, שהמלאכים שהוזכרו בתורה לצורך הנבואה וההשגחה האישית האלוקית הם שכלים נפרדים עומדים לפניו ית', מתקימים בזיו הדרו ומשרתים אותו, והנם אמצעים בינו ובין השכלים האנושיים שבעפר יסודם. אם כן מצד שהם נבדלים ועצמים אלוקיים פשוטים מחומר הם נבדלים מהאדם בכל המעלות שזכר אבן עזרא. אך מצד שהוא מלאך שליח, האדם בלי ספק חשוב מהם, כי בלי האדם תתבטל שליחותו. אם כן גדולתו מצד עצמו ומצד שהוא שליח מלכות, ולכן הנביאים משתחוים להם. (שמות כג כ)

וביחס לזה יש לומר כי באפשרות האדם להשיג מה שלא ישיגו המלאכים, כי יש לו יחס שכלי בו יוכל להשיג את העליונים, אך למלאך אין יחס חמרי בו ישיג הדברים החמריים... (במדבר יב א)

דרשות הר"ן:

ובזה מסתלק תימה גדול, שמצינו כי יהושע השתחוה למלאך, ואיך היה זה מותר ליהושע, שהרי כתוב אשר בשמים ממלעל לרבות מלאכי השרת, ולמדנו בסנהדרין ס': אחד הזובח, ואחד המקטר ואחד המשתחוה? ורק בלעם השתחוה למלאך, אבל יעקב לא השתחוה. אלא התשובה: מלאך זה שנראה ליהושע הוא המלאך שהובטחו בו כאן, באמרו "הנה אנוכי שולח מלאך", אלא שמשה רבינו בטל כל זה בימי חייו, שלא יהיו מונהגים אלא על ידי השי"ת, וכן הוא בתנחומא. ולפי שידע יהושע שהוא המלאך שנאמר עליו "כי שמי בקרבו", ראה שמהראוי להשתחוות לו כשמשתחוה אל ה'. ולכן כתוב בפרשה ההיא "לא תשתחוה לאלוהיהם", פירוש אחר שהתרתי לך להשתחוות למלאך זה, אל תחשוב שהותר גם לאלו... ומעשיהם (של העובדים עבודה זרה) הפך האמת משני פנים, א' כי אין בדבר ממעשינו עריבות או צער לאחד מהעליונים בכלל, כי אין יחס ולא טבע משותף בין מעשינו וביניהם, וב' שמצד יכלתם והשפעתם הם מוגבלים, אי אפשר להם להוסיף או לגרע מזה מצד עצמם, אלא כפי הכנת המקבלים בלבד, ולא מצד המשפיעים כדעת העובדי עבודה זרה. (דרוש ד)

אברבנאל:

לדעת טוב ורע - למורה הקשו, כי מזה נראה שאדם הראשון השיג על ידי החטא שלמות יתרה. ולהתיר הקושיא עשה הבדל בין ידיעת הטוב והרע, והאמת והשקר, שהם ממושגי השכל העיוני. והיא השגת השכלים הנפרדים שישיגו את טבעי הנמצאות כפי אמיתתן, וזאת השיג אדם הראשון לפני החטא. והטוב והרע הוא הנאה והמגונה בדברים האפשריים, לא ההכרחיים כהנ"ל, שהידיעה בהם תלקח ממנהגי בני האדם, וידיעה זו לא תפול בחוק הנבדלים... (בראשית ג כב)

וירא אליו - קצת המפרשים אומרים, שהשכל הנבדל לא יושג בחוש. וכאן נחלקו המפרשים לב' כיתות, לאבן עזרא ולרלב"ג היו אלה אנשים שאכלו ושתו, ולרמב"ן התלבשו דרך פלא בגופות, וכן במקומות אחרים. הדעת הראשונה שקר... ולדעת השניה צריך להבין מאין הגופות ולאן באו...( שם יח א, וראה עוד ערך מלאך ונבואה)

ספורנו:

ממני - אתה ירא אלקים יותר ממני המלאך, שאתה ירא אלקים בפועל, כמו שהא-ל היה יודע קודם כשהיית ירא בכח. (בראשית כב יב)

שערי קדושה:

...החמישית: לדעת אם נשמת האדם גדולה מן המלאכים אם לא. אם נאמר שהאדם גדול מהמלאך, למה לא ירדו גם המלאכים בעולם הזה להתלבש בגוף ונפש? ואם המלאך גדול מהאדם אי אפשר, כי בכל מדרשי רז"ל נמצא היפך, כמו שאמרו: "מי גדול השומר או הנשמר", וכיוצא בזה, ולא עוד כי הכתובים עצמן מורים להיפך, כמו שכתוב "צור ילדך תשי", "תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו"... ואין המלאכים אומרים קדוש, עד שיתחילו ישראל, ולא נמצא כזה במלאכים כלל...

מעתה נתיישב כל תשובות השאלות שכתבנו בתחלת השער הזה. כי הנה אור מחצב הנשמות פנימי ועליון מן אור מחצב המלאכים, ולכן הן משרתיו, כי על ידו נמשך הארתם וחיותם מאור העשר ספירות אליהן, וזה סוד "הן אראלם צעקו חוצה", כי כשאין נמשך מהעשר ספירות שפע לנשמות ישראל הפנימיים מהן, חסרה השפעתם שהן חיצונים עליהם. ונמצא שצעקו בזמן החורבן, להיותם חוצה מהנשמות, ולכן לא ירדו להתלבש גם הם בעולם הזה בגוף, כי בהכרח היו נאבדים על ידי הקליפות, כי אפילו הנשמות הפנימיים אין בהם כח לעמוד בפני הקליפות, כל שכן הם, והראיה מהנפילים, שבקשו לירד ונאבדו מן העולם, וימחו לעתיד לבא. וגם סיבה גדולה מזו, כי לגרעונם לא היו יכולין להמשיך שפע לכל העולמות, כי אם במינן לחוץ, ואפילו זה אי אפשר, כי הן בעצמם אינם ממשיכין שפע לעצמן, כי אם על ידי הנשמות. אמת היא, כי הנשמה שבעולם היצירה גרועה מהמלאך שב"בריאה", ועל דרך זה בשאר העולמות, אמנם הנשמה שב"בבריאה" גדולה ממלאך הבריאה עצמו, וכן בכל עולם בעצמו... (חלק ג שער ב)

אלשיך:

מה יקרא לו - בבראשית רבה י"ז: אמר הקב"ה למלאכים חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם הבהמה וכו'... אמרו לו ואני מה שמי? אמר לו לך נאה ליקרא ה' וכו'. רוצה לומר, ה' אמר למלאכים המקטרגים שהאדם נקשר בכל העולמות וקושרם, כי יש בו חלק מכולם, והוא משלשל השפע מלמעלה. ולראיה הביא לפניהם הבהמות, אבל הם לא השכילו באיכותם, מפני הגשם שאין להם חלק בו. והראה להם עוד שאין הגשם מונע בעד האדם, כי השכיל לקרא גם בשם ה', מה שאינו כן במלאכים, שאינם משיגים מה שלמעלה מהם, ועל ידי היות כח זה לאדם הוא מקיים כל העולמות. (בראשית ב יט)

ממלכת כהנים - כי על ידי שירותם יקנו מלוכה ומנוחה כמלך, להיותם יושבים ונחים ועטרותיהם בראשיהם. וזה אינו במלאכים, כי אין להחזיק להם טובה על שירותם, שאינם עם קדוש - הצריכים להתגבר על החומר. (שמות יט ו)

...וכן בקדושה, העליונים מכתירים להקב"ה בכל יום ג' קדושות. מה עושה? נותן א' בראשו וב' בראש ישראל. כי הנה המלאכים מתעלים על ידי עבודתם רק מעלה אחת, וקונים קדושה מעין שלמעלה ממנו. אבל האדם מתעלה ב' מדרגות, שקודם מקבל רוח מעין עולם המלאכים, ואם מתעלה יותר נותן בו נשמה מעולם העליון. (ויקרא יט ב)

כי אלקים ראינו - שהשכינה נראית לאדם קודם שימות, ואז מתרצה הנשמה לצאת, ואם הוא צדיק אין השכינה נפרדת ממנה עוד, ואם לאו מתגלה וחוזרת ומסתלקת, וכן חשב מנוח כאן, והשיבה אשתו, שאם היו רשעים לא לקח מידם עולה ולא היה משמיעם הבשורה. (שופטים יג כג)

מלאך מליץ - שכל מצוה שעשה נעשית מלאך יחופף נפשו, והוא שעשה ביושר בלי פניה, והכל לפי מה שהוא אדם, שלגדול צריך מצוה גדולה יותר, ולפי בחינת נפשו מצוה המתיחסת אליו. (איוב לג כג)

מהר"ל:

...לפי זה יהיו המלאכים הנבדלים לגמרי, או השמים, יותר חשובים מכל הנמצאים התחתונים, ולמה לא יאמר אנכי ה' אלקי המלאכים העליונים, שבזה היה נראה רוממותו וגדולתו? אמנם אני אומר, כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם במעלה גבוהה מישראל, שהם האדם באמת, אשר נקראו בנים לו יתברך, אין רוח חכמים נוחה הימנו...

ונתבאר לך מדברי חכמים כי הכבוד של השי"ת שיוצא לזולתו, הוא במה שהשפיע לישראל בלבד, ואליהם נמשך הכל. ויורה זה השם כי המלאכים נקראים מלשון שלוחים מפני שהם שלוחים לצורך הנמצאים, ואם כן אינם עיקר שתקרא אלוקותו עליהם. אבל ישראל הפך זה, שנקראו בנים למקום, כי הבן משמש אל האב לכבודו, אבל המקום ברוך הוא אינו משמש לזולתו. לכך נקרא שמו יתברך על ישראל, לומר אנכי ה' אלקיך, ולא אמר אנכי ה' אלקי המלאכים. ולהורות שישראל יותר במעלה מן המלאכים, אמרו במדרש ר' תנחומא: "ברוך ה' אלקי ישראל, אמר הקב"ה לישראל, עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסים לפני ואומרים ברוך אלקי ישראל"... (גבורות ה' פרק מד)

וקצת החוקרים מדעתם ושכלם על המציאות הרחיקו זאת מאד, מפני שיהושע נפל על פניו לפני מלאך אלקים, וכיוצא בזה הרבה דברים, המורים כי המלאך נכבד מן האדם. ולא הבינו החילוק, כי בודאי מה שאנו אומרים כי האדם נכבד מן המלאך, היינו מפני הצורה המינית שלו, שיש בו צורת האדם והוא צלם אלקים, וכמו שאמרו חכמים "חביב אדם שנברא בצלם אלקים". ועיין מה שכתבנו בדרך חיים במשנה זו. ואין לכל בני האדם מעלה זו בשוה, ובעכו"ם שהם חמריים ביותר בטלה הצורה אל החומר, ונעשית הצורה חומרית. אבל בישראל בטל החומר אל הצורה... ובשביל כך נפל יהושע לפני המלאך, כי למעלה הנבדלת אשר יש למלאך אין לו ביטול כלל. אבל לאדם יש ביטול לצורתו מצד החומר. אך מצד עצם הצורה המינית האדם נבדל מן המלאכים. ויהושע נפל על פניו רק מפני שהוא פרט, והפרט יש לו חסרון מצד שהצורה נתלית בחומר. אבל מצד הכלל אין כאן חסרון כלל. ולכן המלאכים ממונים שומרים לאדם, עם כי אין העליון ממונה להיות שומר לשפל, מכל מקום במה שיש לאדם הצורה האלקית, שבה יש לו יותר מעלה מן המלאכים, הם שומרים אותו... ויש חילוק בין יעקב ואדם, כי אדם נקרא על שם אדמה, כי הצלם האלקי דבק בחומר, אבל יעקב היה נבדל מן החומר הפחות, ולכן נקרא ישראל על שם הכבוד והשררה, שהיה נבדל מהפחיתות החמרית, והיה החומר בטל לצורה. וזה ענין היאבקות המלאך עם יעקב, שנעשה יעקב מתנגד אל המלאך לגמרי, מה שלא תמצא כן בשאר הנבראים.

ואמרו חכמים "שהיו מעלים אבק ברגליהם עד כסא הכבוד". ביאור זה, כי מה שהיה כל אחד רוצה להתגבר על השני מגיע עד כסא הכבוד, כי מעלת שניהם מגיעה עד כסא הכבוד, כי המלאכים הם יושבים ראשונה במלכות לפני אלקים, וכן צורת יעקב, לפי שיש לו צלם אלקים ביותר, המעלה הזאת בכסא, הרי כי מעלת המלאכים מצד שהם נבראים עליונים נבדלים, ומעלת יעקב מצד צורתו. וזהו שאמרו שצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, כי יש לו דבוק והתאחדות למעלה לגמרי. וכאילו אמרו שיש ביעקב ענין נבדל אלקי, שאותו ענין עצמו שייך בכסא, ודבר זה גורם התאחדות עם הכסא לגמרי... (שם פרק סז)

והמושכל הראשון, כי האדם בעל חומר ובעל הויה והפסד, ומפני זה חושבים כי ראוי לאדם השפל לקנות מעלה והצלחה על ידי ידיעת החשוב, שהם המלאכים והגלגלים. וכבר התבאר ב"גבורות ה'" כי אין רוח חכמים נוחה בזה, והוא הפך האמונה לגמרי, וגילו זאת חז"ל במקומות רבים. ודרשו זה מן הפסוק "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך", מי גדול, השומר או הנשמר? וקראו המלאכים והגלגלים עבדים משמשים לנבראים, כי תחילת בריאתם היתה כדי לשמש את העולם, ולא נבראו לעצמם כלל, והאדם הוא עיקר הבריאה, שהכל נברא בשבילו, והוא בלבד כל המציאות, לא זולת זה, ועם שהאדם בעל חומר, מצד צלם אלקים שנברא בו יש לו מעלה, מושגח מן העליונים, ובשביל מעלת הצלם הזה שייכת אליו התורה, שהרי מצוות עשה רמ"ח נגד אברי האדם... ואם יושלם האדם על ידי ידיעת המלאכים, ומכל שכן אם בידיעת הגלגלים ואף בידיעת היסודות, היתה זו השלמת הגדול בפחות ממנו... (תפארת ישראל פרק יב)

"אמר משה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם". ורוצה לומר, כי אחר שמצד הנבדל מתחייב שתהיה התורה בעליונים, שאליהם ראויה כל מעלה, ואף כי מצד משה מתחייב הפך זה שתהיה התורה בתחתונים, הלא הנבדל מבטל הדבר הגשמי. וזה שאמר "שמא ישרפוני", שהאדם אינו נחשב לכלום נגד העליונים... אבל כאשר יש לאדם מקום מיוחד, זה מורה על מעלה מיוחדת, כי בכל מקום נזכר "מקום" על המעלה. ולפיכך אמר לו הקב"ה "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה". רוצה לומר, כי יש לאדם בין העליונים מדרגה מיוחדת לעצמו, ובפרט בכסא הכבוד, שכשם שהמלאכים סובבים כסא כבודו לשרת לפני השי"ת אשר הוא יושב על הכסא, כך יש לאדם מקום תחת הכסא בעצמו...

וכמו שאין למלאכים הצלם האלוקי שיש לאדם, כי הצלם הזה לפי מעלתו העליונה צריך אליו נושא, והוא גוף האדם, שהוא נושא לצלם הזה, והמלאכים אין להם נושא מקבל, לכך רק האדם מקבל הצלם הזה. וכן התורה, לפי מעלת השכל הזה, צריך לזה נושא גשמי, הוא האדם, כי מפני שהמצוות הם כל כך שכליים אינם עומדים בעצמם, רק צריך שיהיה להם מקבל גשמי, כמו שהוא בצלם אלקים שבו נברא האדם... (שם פרק כד)

ומזה הצד האור והזיו של אדם שהוא אור המציאות יותר מן המלאכים, כי המלאכים אין להם אור המציאות בעולם, אשר הם נכנסים תחת רשות העלה יתברך, וזהו שאמר הכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים וגו'", ומה ענין זה לזה, שאמר כי נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו וגו'? אבל פירוש זה, כי הכל הוא אחד, כי מצד שהאדם נברא בצלם אלקים, שהוא מורה על שיש לו בעולמו המציאות שאין עליו כמוהו לבד השי"ת, ואם לא היו אחרים תחת רשותו מה כחו יותר מכל שאר הנבראים אשר בארץ, אבל אמר שיהיה רודה בכל והכל יהיה תחת רשותו, והנה אין לאחר אור המציאות הזה כמו שהוא אל האדם. ותחלה אמר הכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותינו", דמשמע אף המלאכים הם בדמותו, ואחר כך אמר "בצלם אלקים ברא אותו", כי בודאי המלאכים מצד שהם עליונים בעצמם וכל התחתונים אשר בארץ תחתיהם שייך לומר נעשה אדם בצלמנו... אמנם האדם נאמר בפרט עליו בצלם אלקים ברא אותו, דהיינו מצד שהאדם בתחתונים מלך ואין עליו כי אם השי"ת, לכך יש לו אור וזיו המציאות ביותר מכל, אף מן המלאכים...

ואיך אפשר לומר כי יהיה אור המציאות לאדם והוא בעל חומר נברא מן האדמה יותר ממה שהוא למלאכים שאינם מוטבעים בחומר, בודאי אין זה קושיא, כי הדבר כמו שהארכנו למעלה, כי האדם מקבל נצוץ עליון הזה, והוא הנושא הוא האדם, והנצוץ הזה שהוא מקבל יותר פשוט מן המלאכים, כי המלאכים אינם גוף וגשם בעצמם, ומכל מקום אין להם הזוהר והזיו הזה שהוא ניצוץ עליון דבק בו, אבל האדם הוא גוף ובשר מקבל האור והניצוץ העליון ועומדים בנושא כמו שהתבאר, וזהו ההתאבקות שהיה ליעקב עם המלאך, כי היה ליעקב מעלת הצלם הזה כמו שהתבאר, והמלאך הוא נבדל בעצמו, אבל אינו מקבל אור וזיו הזה שהוא נבדל...

ועוד שבארנו, שאין לאדם שהוא בתחתונים שום חסרון במה שהוא בתחתונים, וזה נקרא אור וזיו המציאות שיש אל השי"ת, אבל המלאך אף על פי שהוא יותר במדרגה מצד שהוא נבדל מן החומר, מכל מקום המלאכים במדריגתם שהם עליונים יש חסרון בהם, ולא נקרא שיש להם אור וזיו המציאות כמו שיש לאדם, שהוא מלך בתחתונים, והאדם שמציאותו בתחתונים יש לו המציאות הגמור, שאין עליו זולת השי"ת. ועוד כי יש למלאכים שהם נבדלים מן החומר מציאות יותר מצד עולם הזה, הנה יש לאדם המציאות לעולם הבא... (דרך חיים ג יד)

של"ה:

...ומעלת ישראל למעלה אף ממעלות מלאכי עליון, כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, מהטעם שאבאר לקמן. ויען כי בחקירה זו יש מחלוקת גדולה בין חכמי ישראל, על כן מן הראוי להאריך ולברר וללבן הדבר על בוריו.

דעת הפילוסופים כי דעת האדם למטה מאד מדעת הגלגלים, והרב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות יסודי התורה הסכים לדעתם, שכתב בזה הלשון "ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם". ולא חלק הרב בין מקבלי התורה לזולתם, כי לא הניחתו החכמה יוונית, והוא הולך לשטתו... ובפרק ד' מהלכות יסודי התורה כתב "וירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיעריך עצמו לאחד מהגופים הקדושים הגדולים, וכל שכן לאחד מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים". הנה הציב לו הרב ז"ל יד, והרבה מקומות לבזות ולהשפיל הדמות והצלם העליון...

והרב אברהם בן עזרא ז"ל שלח יד לשונו בגאון וחרה בו אפו על אשר שלח ידו במלאכים... והוא האריך להביא ראיות מדברי הנבואה על שפל מדרגת האדם וגריעותו בערך הכוכבים כל שכן בערך המלאכים, לא ראיתי להביאם ולהאריך בהם, זולת מה שכתב בסוף בזה הלשון "ואני אומר כי ילוד אשה שיחשבו כי השיגה ידו בחכמתו אל מדריגה גבוהה, וכדבריו כן הוא רק נגד החיות והבהמות והעופות, כאשר הוא "מלפנו מבהמות הארץ וגו'", ואם יגבה לבו באמונתו וכו', ואם בעבור דעתו משפטי נזיקין כי הם לא נתנו כי אם לישר המעוותים, כי אלו היינו יושבים במקום שאין שור אין צריך למשפט שור נגח... ובספר עבודת הקדש פרק ד' מחלק התכלית דחה את כל ראיותיו...

אמנם מבואר מדברי רבותינו האמיתיים הם אמת ודבריהם אמת, שבני אדם נכבדים ממלאכי השרת, ולא מאותם המתחדשים בכל רגע כדברי הרב אברהם בן עזרא ז"ל, אבל מהשרים היושבים ראשונה במלכות קיימים תמיד במדרגתן. דבר זה עיקרו מדברי נבואה ומקובל ביד חכמי ישראל הקדושים אשר מפיהם אנו חיים. אמרו בפ"ח "אמר רבי אלעזר גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שנאמר באדין נבוכדנצר מלכא תוה וגו'"... והענין, האדם שהוא סוף המעשה והוא ראשית המחשבה, ונעשה בדמות ובצלם אלקים לתקן הכבוד העליון, המלך בכבודו, על ידי פעולת מעשים של תורה וטוהר מחשבתו וכוונתו בהם, ולזה נכללו בו כל המעלות הנכללות בשם הגדול, כדי שיהיה כח וסיפוק בידו לזה, כי כן היה הרצון מתחילה שיהיה זה הכח מסור ביד האדם, ונברא בצלם ובדמות, ושהתעוררותו למטה במעשיו הטובים ועבודה על הכוונה הראויה יעורר הדברים העליונים למעלה...

והנה נאמרו פסוקים, אשר מפשוטן יש להוכיח היפך מהנזכר, "הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, אף שוכני בתי חומר וגו'... ובעבודת הקדש פרק ח' מחלק התכלית האריך בישובן. אמנם נראה לי יתיישב הענין בבירור על פי מה שכתב הפרדס, שהמלאכים זכים וברים בסוד קבוץ חלקיהם וקרבתם אל יסודות העליונים, ובבחינה זו האדם רחוק מהם, אבל בפנימיות, דהיינו מצד הנשמה, האדם למעלה מהם... אבל המלאך אין בפנימיותו אלא אור סתם כדרך שאר מעברי האור השופע, והאדם לא כן, שיש בתוכו נשמה נקיה וברה, עד שכאשר יגביר הנשמה על חלקי חומרו יאיר בו אור המאיר נשמתו אור עליון ומשובח מאור השופע על המלאך, מפני כי נשמתו אצילות בריאה יצירה עשיה, ואינו מצטרך לקבל על ידי שום אחת מהמדרגות אלא על ידי המצוה, כי תאיר ותתקבל השפע ממקום מקור נשמתו.

הרי נתבאר לי מתוך דברי הפרדס, שמצד חלקי היסודות מעלת המלאך עדיף על האדם, ואפשר שעל זה סובבים הפסוקים הן במלאכיו וגו' המורים על שפלותו ממלאך, אמנם מצד הנשמה הוא יותר ממלאך, ואדרבה, המלאך שואף ממנו...(בעשרה מאמרות מאמר ב, ועיין שם עוד)

...על זה אקדים ג' הקדמות, אף נשמות ישראל הם למעלה ממדריגת המלאכים, כי נשמות ישראל חצובות מכסא כבוד, ויש להם שורש מכסא הכבוד ולמעלה, בסוד האצילות, והם חלק ה' עמו, אבל מדריגות מלאכים היא יצירה, ואין להם יניקה רק מהכסא ולמטה. ב' נשמות ישראל הוא רוחניות התורה, ורמזו זה רז"ל כשם שיצירתו של אדם, כך תורתו...

עוד צריך שתדע כי יש מעלות גדולות בין המלאכים ואין מעלותם שוה, ובודאי המלאכים שהם סוד המרכבה העליונה וזהו ענין יוצר משרתים הם חדשים לבקרים, ואשר משרתיו שהם מימי עולם, ובמאמר הזה מדבר מבחינות יוצר משרתים שאינם מגיעין למקום השגת ישראל מצד נשמתם, וכשרצו לעכב בריאת האדם כי הם סברו שמעלתם היא גדולה מאד ודי בהם, הראה להם הקב"ה שאינם מגיעים למעלת השגת נשמת אדם, וזהו "הושיט אצבע קטנה ביניהם ושרפם"... (מסכת שבועות, ועיין שם עוד)

אור החיים:

והתקדשתם - יצו ה' שיהיו נוטים אל בחינת הקדושה, ובזה הוא מבטיחם שיהיו במדרגת מלאכים הנקראים קדושים, דכתיב ואמר חד קדוש, ותמצא שאמרו ז"ל בפסוק "כעת יאמר ליעקב וגו'", כי המלאכים יהיו עומדים בשורה החיצונה וישראל בפנים, ושואלים מלאכי אלקים לעם קדושו מה פעל א-ל, נמצאת אומר כי קדושיו במקום המלאכים הם ישראל... (ויקרא כ ז)

יקימך - ...שכשאדם נשמר בעבירות נקרא קדוש, ועל זה אמר יקימך ה' לו, שיהיו במקום המלאכים, והמלאכים שיריים להם. (דברים כח י)

תניא:

ומפני זה גם כן נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות, כדכתיב ופני אריה אל הימין וגו', ופני שור מהשמאל וגו', לפי שאינם בעלי בחירה, ויראתם ואהבתם היא טבעית להם, כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פנחס, ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם, כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה ומדור המלאכים בעולם היצירה, וההבדל שביניהם הוא, כי בעולם היצירה מאירות שם מדותיו של אין סוף ב"ה לבדן, שהן אהבתו ופחדו ויראתו וכו', וכמו שכתוב דשית ספירין מקננין ביצירה, ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקוטו לעמוד ביראה ופחד וכו'... אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ב"ה, שהן מקור המדות, והם שורש להן, וכדאיתא בתקונים... (לקוטי אמרים פרק לט, ועיין שם עוד)

נפש החיים:

ועל פי זה יבואר פשר דבר בענין שינוי דעת שבין גדולי הראשונים ז"ל, אם האדם מישראל גדול מהמלאך או מלאך גדול ממנו, וכל אחד משני הדעות מביא ראיות מפורשות ממקראות מפורשים. ועל פי דברינו הנ"ל יתבאר, אשר באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק בבחינות חלוקים. כי ודאי מלאך גדול מהאדם, הן בעצם מהותו הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו, אין ערך ודמיון ביניהם כלל. וכמו שכתוב בזהר חדש בראשית ויקרא אלקים לאור יום, השגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כן למטה מהם, השגה שניה וכו' השגה שלישית היא השגת המדרגה התחתונה אשר בעפר יסודה, והיא השגת בני אדם, ושם ט"ז ב' המלאכים הקרובים מקבלים כח שפע אספקלריא של מעלה תחלה, ומהם יורד לשמים וכל צבאם, ... אמנם בדבר אחד יתרון גדול לאדם מהמלאכים, והוא העלאת והתקשרות העולמות והכחות והאורות אחד בחבירו, אשר זה אין בכח כלל לשום מלאך, והוא מטעם הנ"ל, כי המלאך הוא בעצם כח אחד פרטי לבד, שאין בו כלילות כל העולמות יחד... אבל נשמת האדם בכל ג' החלקי נפש רוח נשמה שלו היא כלולה מכל העולמות, לכן אין בכח ויכולת המלאך כלל להעלות ולקשר ולייחד כל עולם בהעולם נטוי על ראשיהם, כיון שאינו כלול ומשותף מהם, וגם עליית עצמותו של המלאך עד מדרגתו להתקשר בעולם שעליו, אין תלוי בו בעצמו, ולכן נקראים המלאכים עומדים... ורק האדם לבד הוא המעלה והמקשר ומייחד את העולמות והאורות בכח מעשיו, מחמת שהוא כלול מכולם. ואז גם המלאך משיג עליה ותוספת קדושה על קדושתו אשר באה בכח מעשה האדם, מפני שגם הוא כלול בהאדם... (שער א פרק י)

וזהו הטעם שהמלאכים המקדישים בשמי מרום ממתינים מלשלש קדושתם עד אחר שאנו משלשים קדושה למטה, אף שקדושתם למעלה מקדושתנו, לא שהם חולקים כבוד לישראל, אלא שאין בכחם ויכולתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם, עד עליית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה, כי ענין אמירת הקדושה הוא העלאת העולמות והתקשרותם על כולם בעולם שמעליו, להוסיף קדושתם וצחצוח אורם... וזה אין בכח שום מלאך ושרף לעשותו בעצמו תחלה כנ"ל, לכן לא יפתח פיו עד עליית הבל פיהם של קדושת ישראל קבוצי מטה... (שם פרק יא)

מלבי"ם:

מלאך ה' - אז היה בהכרח ה' שוכן בו ומקבל בו, ולכן אמר כאן מלאך ה' ולא מלאך האלקים, ולכן פחד גדעון שימות כי ראהו בעצמותו ולא כתבנית איש. (שופטים ו כא)

שפת אמת:

מלאכים לפניו ...ואנו רואים כי המלאכים מעלתן גבוהה מבני אדם, והכל אמת, כי בני ישראל במעשיהם מעוררין כח המלאכים, כדאיתא שאין המלאכים מתחילין בקדושה עד שבני ישראל פותחין וכו', ואחר כך על ידי כח המלאכים נתוסף כח לבני ישראל, זה שאמר עושי דברו, היא הנהגתו ית' את הנבראים כי עיקר המלאכים הם ממונים על הנבראים, כמו שאמרו רז"ל אין דבר שאין לו מזל למעלה, ולכן מתחדשין המלאכים בכל יום כמו שכתוב חדשים לבקרים וכו'... וכן ענין המצות שאמרו חז"ל שמכל מצוה נברא מלאך הוא גם כן כנ"ל, כי בכל דבר יש מצוה, והוא לעורר כח החיות של אותו דבר, והוא עצמו המלאך כנ"ל... (בראשית וישלח תרל"ה)

לא יעקב... וענין מלחמת יעקב עם המלאך, כי נשמת אדם גדלה מעלתה מהמלאך כידוע, רק שזה בבחינת הנשמה בלבד, אבל גוף המלאך גדלה מעלתו על גוף האדם, כי גוף האדם בעולם העשיה. אך יעקב אבינו ע"ה תיקן גופו עד שזכה להיות מרכבה להשי"ת, נמצא גם גופו כמו נשמה, ולכן גם בחומר גופו היה יכול להלחם עם המלאך... (שם שם תרל"ו)

בפסוק וישלח יעקב מלאכים... כי כבר כתבנו במקום אחר ענין המלאכים, שבבחינת הלבוש הם גדולים מאדם, שגוף האדם הוא גשמיי, אבל פנימיות נשמת האדם הוא גבוה מהמלאכים, כאומרם מי גדול השומר וכו', ובאמת כן עשה אלקים כדי להתודע כי אין שלמות בלתי אליו שהשלום שלו, לכן המלאכים צריכים סיוע מבני אדם, כמאמר תנו עוז לאלקים, ובני אדם צריכין שמירה וסיוע מהמלאכים, וענין הסיוע על פי אמרם מכל מצוה נברא מלאך, כי רצונו של המקום ב"ה אשר הוא שולח עזרו מקודש נקרא מלאך, אכן האבות הן הן המרכבה, והמה נתעלו כל כך עד שגם המלבוש שלהם היה אלקות כמו המלאכים, וכמו כן זוכין בני ישראל אחר מיתתם... (שם שם תרמ"א)

אנכי ה'... וזה ענין שנחלקו החוקרים אי נשמות למעלה מהמלאכים, או מלאכים שכלים נבדלים למעלה מהנשמות. ובאמת שניהם כוונו אל האמת, כי מצד הבריאה מדרגת השכלים למעלה מן הנשמות, אבל הקב"ה הוציא אותנו והרים אותנו למעלה ממדרגת המלאכים מצד התורה... (שמות יתרו תר"ס)

גם פירוש לקח מלשון מלקחיים... ואיתא בישעיה שלקח המלאך הגחלים במלקחיים, וכתבו חז"ל שכחו של הנביא גדול מהמלאך, שהוצרך מלקחים, ולפה הנביא לא הזיק, עיין שם, והוא כנ"ל שאין המלאך יכול ליגע באש עליון כמו האדם בכח התורה, שהוא לקח טוב כדכתיבנא. (שם תרומה תרל"ה)

במדרש, עליונים שיכולין לעמד בתפקידיו של הקב"ה וכו'... הרי שעליונים יכולין לעמוד ולא תחתונים, ובודאי נשמת בני ישראל למעלה המה גבוהים ממלאכים, אבל כשנשתלחו למטה אינם יכולין לעמוד רק על ידי קריאה וסייעתא דשמיא, והטעם שאין הקדושה יכולה להתגלות בעולם הזה רק על ידי הסתר... (ויקרא תרמ"ו)

שם משמואל:

במדרש רבה... הוי המשלח גדול מן המשתלח, ודעת הרבה ראשונים שמעלת המלאך גדולה ממעלת האדם, ונראה דאלו ואלו דברי אלקים חיים, דאיתא בספר שערי אורה, שגם המלאך מורכב מגוף ונפש, ועל כן כשנערוך מהות הגוף של האדם קרוץ מחומר למהות הגוף של המלאך, שגם גופו רוחני, בודאי מעלת המלאך גדולה, אך כשנערוך מעלת נשמתו של האדם למעלת נשמתו של המלאך, מעלת נשמתו של האדם גדולה, שהוא פנימי ביותר, וכתיב בנים אתם לה' אלקיכם, ואיתא בשער הקדושה להרב חיים ויטל (חלק ג' שער ב') כי אור מחצב הנשמות פנימי ועליון מן אור מחצב המלאכים, ועל כן אם האדם הולך אחר נשמתו ומבטל את הגוף להנשמה, להיות כעבד נשמע בכל בחינותיו, האיש הזה נחשבת מהותו הנשמה, ושוב מעלתו גדולה ממלאך, אבל אם עושה את הגוף עיקר, הרי מהותו הוא הגוף, אלא שיש בו נשמה, וגוף המלאך מעלתו גדולה כנ"ל.

והנה לפי זה, האיש העושה ועובד כפי כחו וטבעו עדיין לא נגע בכח נשמתו, ובמהות גופו הרי המלאך גדול, ועל כן עדיין יש בכח המלאכים המקטרגים ולהיצר הרע להמציא לו מניעות שונות להפריעו מעבודתו, אך אם עובד בכח גדול למעלה מכפי טבעו והרגלו, בזה מעורר כח הנשמה. וכמו שכתוב בזוהר הקדש, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, בכוחך דא נשמתא דבר נש, הרי דאם עובד בכח גדול נחשבים ומתיחסים מעשיו אל הנשמה, וכבר השרשנו שבמהות הנשמה מעלת האדם גדולה, על כן אין ביכולת המלאכים המקטרגים והיצר הרע בכללם להפריעהו ולמנעו... (בראשית וישלח תרע"ג)

פרי צדיק:

...ובאמת אף שמתחלה אכלו המלאכים רק לכבוד אברהם, כמו שכתוב במדרש, מכל מקום באמת היה אכילה ודאית, דאיתא בזוהר הקדוש ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים וכו', ועל דרך מה שכתוב תנו עוז לאלקים, ובזוהר הקדש "וכד עבדן עובדן דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקב"ה", קל וחומר שהמלאכים ניזונים ממעשה ישראל, וממעשה המצוות יש להם הקיום, וכן כאן ראו המלאכים אחר כך שעל ידי החשק שהיה לאברהם במצות הכנסת אורחים, מזה היה להם הכח, והיה להם אכילה ממש, וכמו שמצינו (יומא ע"ה) "לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו"... (בראשית וירא י)