אדם   צלם אלקים

(ראה גם: אדם-טבע-תפקיד, אלקים-אדם, נשמה)

ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ. ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. (בראשית א כו)

זה ספר תלדות אדם, ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אתו. (שם ה א)

שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלקים עשה את האדם. (שם ט ו)

זהר:

ומוראכם וחתכם יהיה וגו', היינו שמכאן ולהלאה יהיה לכם צורות בני אדם, (שמהן יראים חיות השדה), שהרי מקודם לכן, (מעת החטא דעץ הדעת), לא היו להם צורות בני אדם., בא וראה, מתחילה כתוב, בצלם אלקים עשה את האדם, וכתוב בדמות אלקים עשה אותו, (ועל כן יראו מהם חיות השדה), כיון שחטאו, נשתנו צורותיהם מאותה צורה העליונה, ונהפכו הם לירא מפני חיות השדה. מתחילה כל בריות העולם נשאו עיניהם וראו צורה קדושה עליונה (שבבני אדם), זעו ופחדו מפניה, כיון שחטאו, נהפך צורתם לעיניהם (של החיות) לצורה אחרת, ועל כן נהפך, אשר בני האדם זעים ומפחדים מפני שאר הבריות.

תא חזי, כל אלו בני אדם שלא חטאו לפני רבונם, ולא עברו על מצות התורה, זיו צורתם אינו משתנה מהמראה של צורה העליונה, (דהיינו צלם האלקים), וכל בריות העולם זעים ומפחדים מפניו, ובשעה שבני אדם עוברים על דברי התורה מתחלפת צורתם, וכלם זעים ומפחדים מפני בריות אחרות, משום שנתחלפה צורה העליונה ונעברה מהם, ואז שולטים בהם חיות השדה, כי אינם רואים בהם אותה צורה העליונה כראוי. (נח רנב)

כי כשברא הקב"ה את העולם עשה כל בריות העולם, כל אחד ואחד בצורתו כראוי לו, ואחר כך ברא את האדם בצורה עליונה, והמשילו בכח צורה זו על כל הבריות, וכל זמן שהאדם עומד בעולם, כל הבריות, כשנושאים ראשם ומסתכלים בצורה העליונה של האדם, כולם מפחדים אז ורועדים מפניו... והדברים נאמרים, רק כשמסתכלים ורואים בו צורה הזו והנשמה בו... (וישב רמב)

תא חזי, צלם קדוש הזה כשאדם הולך וגדל ונעשה צורתו בפרצוף הזה, נעשה צלם אחר, ומתחבר ביחד (עם הראשון). וזה מקבל את זה, בשעה שנמצאים לאדם שני צלמים, נשמר האדם והגוף שלו הוא בקיום, והרוח שורה בתוכו. בשעה שקרבו ימיו (למות) נעברים ממנו הצלמים ואחד מעביר את השני, (כי מחוברים יחדיו), ונשאר האדם בלי שמירה, וזהו עד שיפוח היום ונסו הצללים, (ואינו אומר ונס הצלם אלא הצללים, דהיינו שנים)... (ויחי ר, ועיין שם עוד)

לאחר שהדבר נגלה מתוך הסתום העליון הראשון שבכתוב, (דהיינו שנגלה שזה ספר סובבים על אדם העליון, שתולדותיהם הם נשמות ורוחות בני אדם), ברא אדם שלמטה, שכתוב ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו. בדמות (פירושו) שאדם הוא כמראה הזה שהצורות נראות בו, והצורות אינן עומדות במראה ההוא בצורות של קיום, אלא נעברים ממנו, אף כאן כן הוא בדמות אלקים.

דבר אחר בדמות אלקים פירושו צורת האברים דכר ונוקבא בסוד אחור וקדם, אחור הוא בסוד שמור, וקדם הוא בסוד זכור שהוא ז"א, ובאלו תלוים כל מצות התורה... (יתרו סז, ועיין שם עוד)

...רבי יוסי אמר מכאן את אשר כבר עשוהו, עשוהו ודאי, (דהיינו לשון רבים), וזה הוא צלם ודמות (שעשו שניהם את האדם), צלם בדכר, (שהוא ז"א הנקרא צלם), דמות בנוקבא (שהיא המלכות הנקראת דמות)... (שמיני ג, ועיין שם עוד)

...אז יורד הרוח, וצלם אחד עמו, אותו העומד בצורה של מעלה (שנקרא צלם אלקים), בצלם הזה הוא נברא, בצלם הזה הולך בעולם הזה. זה שאמר אך בצלם יתהלך איש. בעוד שהצלם הזה נמצא עמו, האדם מתקיים בעולם הזה, (ואם הצלם מסתלק ממנו הוא מת, ושני צלמים הם שמתחברים, יחד ושלמה המלך הזהיר לבני אדם ואמר עד שיפוח היום ונסו הצללים. (תזריע טו)

כשיוצאת לעולם מזדמן לה אותו הצלם, ומשתתף עמה, וגדל עמה, כמו שנאמר אך בצלם יתהלך איש, ובצלם ההוא משתתפים ימיו של האדם ותלויים בו, (שאם הוא מסתלק נפטר האדם מן העולם) כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ, כי צל ימינו ודאי, (דהיינו שימינו תלוים בצל הזה... (שם כא)

...בספר של שלמה המלך מצאתי, שבשעה שנמצא זווג למטה ושלח הקב"ה צורה אחת כפרצופו של האדם, רשום חקוק בצלם, והוא נמצא על זווג ההוא, ואם היתה ניתנה רשות לעין לראות, היה האדם רואה על ראשו צלם אחד, רשום כפרצוף האדם, ובצלם ההוא נברא האדם, ועד שאינו עומד צלם ההוא, ששלח לו אדונו, על ראשו, ונמצא שם, לא נברא האדם, זה שאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. צלם ההוא נזדמן לו עד שיוצא לעולם, כשיוצא בצלם ההוא גדל, בצלם ההוא הולך, זה שאמר אך בצלם יתהלך איש, וצלם הזה הוא מלמעלה... (אמור רפה, ועיין שם עוד)

...ותא חזי, במעשים של האדם ניכר הפרצוף השורה עליו, ופרצוף הפנים, זה שאמר הכרת פניהם ענתה בם. בצורה (השורה עליו) ניכר פרצוף החיה השורה עליו, אם הוא אריה או שור או נשר או אדם, ואם מן המרכבה של הקב"ה ושכינתו או מהמרכבה של המלאך שר הפנים, או מהמרכבה הרעה של סמאל, או מהמרכבה של ד' יסודות העולם, שאין בהם לא יצר הטוב ולא יצר הרע, אלא כבהמות העולם... (נשא מב, ועיין שם עוד)

וכל אלו למה מפחדים מצורה זו (שעל האדם), שהם נבראו משם, אלא הוא משום ששם הויה שורה עליו, וסוד הדבר, וראו כל עמי הארץ (כי שם הוי"ה נקרא עליך ויראו ממך). וכל מי שפוגם מעשיו נפגמת צורתו, ושם הויה אינו שורה במקום פגום, שבפגם ההוא שורה חשך, משום שבפגם הלבנה (שהיא המלכות) שורה החשך, והאדם הזה כמו שפגם צורתו כך הוא נפגם למטה, או שנעשה אלם או חרש או עור או פסח, כדי שיהיה רשום למעלה ולמטה... (שם נה, ועיין שם עוד)

אלא הקב"ה ברא אותו בדמותו, שזו מלכות הקדושה (הנקראת דמות), שהיא תמונת כן, (שכל דרי בי"ע כלולים בה), ובה נסתכל הקב"ה וברא את העולם ואת כל הבריות שברא בעולם... (פנחס תקב, ועיין שם עוד)

ואמר רבי יוחנן למה נברא אדם בצלם אלקים, שנאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו, משל למלך שהיה מושל על המדינה, והיה בונה בירניות ותיקונין לעיר, וכל בני העיר משתעבדין תחתיו. יום אחד קרא לכל בני העיר, ומינה עליהם שר אחד משלו, אמר, עד כאן הייתי טורח בכל צרכי העיר, ולעשות מגדלים ובירניות, מכאן ואילך הרי זה כמוני.

כענין זה נאמר באדם, ויברא אלקים את האדם בצלמו, ואמר לו ראה, בניתי כל העיר וכל אשר בה, וכאשר הייתי מושל עליה ובונה אותה ככל חפצי, כך אתה תבנה, ותעשה מלאכת העולם. מכאן ואילך יהיה הכל מסור בידך, וכולם יהיו משועבדים תחתיך, ויראים ממך, כאשר היו יראים ממני, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. ועל כן בצלם אלקים עשה אותו, ויברא אלקים את האדם בצלמו, לעשות כל צרכי העולם ותיקוניו, כאשר הוא עשה בתחלה. (זהר חדש בראשית רפז)

בצלמנו כדמותנו, כלומר (כמו) שראוי לנו אשר הגוף שנלקח מכם ידע וידמה לכם, כאותה שנלקחה ממני, שהיא הנשמה, שיפרד מדברי העולם וחשקו ורצונו יהיו לעליונים הקדושים. ועוד בצלמנו כדמותנו, שהגוף שנלקח מכם לא יהיה בקיום (לנצח), בסבתכם, מהו בסבתכם (היינו שהוא) כמו אלו הבריות שהוצאתם, משום שהוא עפר כשאר כל הבריות ונשמה הקדושה ההיא שאני נתתי בו יהיה לה קיום לעולם, שאינה גוף ותדמה אליו בקיום תמידי. (שם שם תרעד)

מדרש רבה:

דבר אחר זה ספר תולדות אדם, אליין תולדות ואין הראשונים תולדות, ומה הן, אלהות, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר לו עד כאן בצלם אלקים וכו'... (בראשית כד ו)

לקח טוב:

דבר אחר בצלמנו כדמותנו, מה בין צלם לדמות, אלא שהצלם הוא על תואר מראית הדבר, והדמות הוא תיקון הפנים, ודומה להם סר צלם (במדבר י"ד), כלומר סר תואר פניהם וסתר דמות פניהם מן היראה והאימה, ותיקון הפנים הוא הדמות, כמו ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א'), ואמרו בלשון רבים כלומר צלם ודמות הנאה לנו לשמשנו, כי ברא הקב"ה את האדם בצלמו נאה לשמש לבוראו כדמות המלאכים להלוך בקומה זקופה ולהיות לו פנים כפני החיה אשר היא תחת כסא הכבוד, שנאמר ודמות פניהם פני אדם, והוא החשובה מכל הפנים. (בראשית א כו)

מדרש הגדול:

מאי בצלמנו כדמותנו, שתהא לו נפש חכמה, יודעת ומשגת כל הברואים והדעות הנפרדות, ועובד את אדון העולמים כאחד ממלאכי השרת, וכן הוא אומר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם, והדעה היתירה המצויה באדם היא צורת האדם האמיתית, ועליה נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. (בראשית א כו)

ילקוט ראובני:

ויברא אלקים את האדם בצלמו, על ידי צלם אלקים כשיש על האדם יש לו כח לגזור וכו', כמו משה בים, אליהו עם מטר ויהושע עם השמש. (בראשית)

בצלם אלקים - ולא אמר בצלם ה', כי מלאכים נקראים אלהים, ויש מפרשים בצלמנו על הנשמה המשכלת, וכתב בעל הסוד בצלמנו כדמותנו, כל אדם יש לו בגלגל המזלות מושפע מן מלאך המניעו, והמלאך נאצל מכבוד השכינה, וזהו בצלמנו כמראה אדם, ומטעם זה אמרו רז"ל אדם בפני השכינה כקוף בפני אדם, וכשברא אדם למעלה דמיון וכו' ברא למטה דמותן. (שם, ועיין שם עוד)

כתב בעל הסוד זלזול של מלך, רוצה לומר האדם עליון במרכבה, כי בצלם אלהים עשה את האדם, כי האדם בתחתון הוא דוגמת האדם במרכבה, וזהו ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, כי בצלמים יש, כי הקב"ה ברא למעלה דמיונות שלום ורחמים במדת הצדיקים גמורים, ודמיונו מלאכי חבלה כדמות רשעים, והוא דוגמת תאומים הנולדים ברגע אחד, כשהאחד יוכאב גם השני יוכאב, כאשר נסתלק אור של מעלה, ימות האדם התחתון, כאשר ביארנו בפסוק סר צלם, וכשימות האדם מיתה משונה ואין חרוצים ימיו, יוכאב לצלמו, גלל כן זה צוה לקוברו, שלא יראה התחתון מושחת לעין כל. (דברים תצא)

ההוא נשמתא דאתייהב בבר נש אתמר ויברא אלקים את האדם בצלמו, בדיוקנא דשכינתא, ועל ההוא נשמתא אתמר אך בצלם יתהלך איש, דהא זימנא דאסתלק מבר נש נשמתיה לא יכול לאתנענע, וכל מאן דפגים ההוא דיוקנא כאלו ממעט הדמות, ושכינתא לא שריא תמן, ורזא דכלה על כי אין א-לוה בקרבי מצאוני הרעות האלה... (שם וילך)

אמונות ודעות:

...מהם מה שאמר הכתוב "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו", והנני מבאר כי זה על דרך הכבוד, כשם שלו כל הארצות וכבד אחת מהן באמרו זו ארצי... כך לו כל הצורות, וכבד צורה אחת מהן במה שאמר זו צורתי, על דרך הייחוד לא על דרך הגשמות. (מאמר ב פרק ט)

רש"י:

בצלמנו - בדפוס שלנו, כדמותנו - להבין ולהשכיל. (בראשית א כו)

בצלמו - בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר, והוא בידים, נעשה בחותם, כמטבע העשויה על ידי רושם. בצלם אלקים ברא אותו - פירש לך שאותו צלם המתוקן לו, צלם דיוקן יוצרו הוא. (שם שם כז)

אבן עזרא:

...ואמרו כי בצלמינו כדמותינו דברי משה, ופירושו ויברא אלקים את האדם בצלמו שהוי"ו שב אל האדם, ויפרשו בצלם אלקים, שהאלקים דבק עם עשה, כאילו אמר כי האלקים עשה את האדם בצלם, וזה הפירוש חסר לב... ומה טעם יש כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך בעבור שנברא האדם בצלם, גם לכל נפש חיה צלם? ויאמר הגאון כי פירוש בצלמנו כדמותינו, בממשלה, וטעמו בצלם שראה בחכמה כי טובה היא, ובעבור כבוד האדם סמכו אל אלקים וכן ומארצו יצאו כי לה' הארץ ומלואה...

ועתה אפרש, דע כי כל מעשה בראשית לכבוד האדם נברא במצות השם, והצמחים הוציאה אותם הארץ והמים וכל נפשות החיות, ואחר כן אמר השם למלאכים נעשה אדם, אנחנו נתעסק בו ולא המים והארץ... וחלילה חלילה להיות דמות לשם, וכן אמר ואל מי תדמיוני, ובעבור שנשמת האדם העליונה שאיננה מתה נמשלת בחיותה לשם, ושאיננה גוף והיא מלאה כלו, וגוף האדם כעולם קטן, יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה, וגם אמר הנביא שראה כבוד אלקים כמראה אדם, והשם הוא האחד, והוא יוצר הכל, והוא הכלל ולא אוכל לפרש, ואדם נברא בתחלה בשני פרצופין, והנו אחד וגם הוא שנים. והנה בצלם אלקים מלאך... (שם)

רמב"ן:

...ואמר בצלמנו כדמותינו, כי ידמה לשניהם, במתכונת גופו לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח לעליונים שאינה גוף ולא תמות, ואמר בכתוב השני כי בצלם אלקים ברא אותו לספר הפלא אשר נפלא בו משאר הנבראים, וזה פשט המקרא מצאתיו לרבי יוסף הקמחי, והוא הנראה מכל מה שחשבו בו. ופירוש צלם כמו תאר, וצלם אנפוהי השתני... ודמות הוא דמיון בצורה ובמעשה, כי הקרובים בענין יראו דומים זה לזה. והנה האדם דומה לתחתונים ולעליונים בתאר והדר, כדכתיב וכבוד והדר תעטרהו, והיא מגמת פניו בחכמה ובדעת וכשרון המעשה, ובדמות ממש שידמה גופו לעפר ונפשו לעליונים. (שם)

רד"ק:

בצלמנו - עם או על ידי השכל שהוא צלמנו נתקן אותו, ועל ידי זה יהיה כדמותנו בהשתמשו בו, ויוכל להדמות אלינו קצת. (שם)

בצלם אלקים - מלאך, שכל נפרד, וכן גם ה' אלא שאין כח לאדם להשיגהו, כי הוא עילה והם עלולים. (שם שם כז)

משנה תורה:

נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו הא-ל, והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו. ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כלומר, שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם (גוף), כמו המלאכים. (יסודי התורה פרק ד ח)

מורה נבוכים:

כבר חשבו בני אדם, כי צלם בלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו, והביא זה אל הגשמה גמורה, לאמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וחשבו שהשם על צורת אדם, רוצה לומר תמונתו ותארו... אבל הערתנו בזה הפרק היא לבאר ענין צלם ודמות, ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון אשר היא תמונת הדבר ותארו, שמה המיוחד בה בלשון עברי תאר, אמר יפה תאר ויפה מראה... וזהו שם שלא יפול על השי"ת כלל חלילה וחס, אמנם צלם הוא נופל על הצורה הטבעית, רוצה לומר על הענין ההוא באדם, הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית, ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו בצלם אלקים ברא אותו, ולכן נאמר צלמם תבזה... ויהיה הנרצה באמרו "נעשה אדם בצלמנו" הצורה המינית, אשר היא ההשגה השכלית, לא התמונה והתאר... אמנם דמות הוא שם מן דמה, והוא גם כן דמיון בענין... וכאשר ייוחד האדם בענין שהוא זר בו מאד, מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח, והוא ההשגה השכלית, אשר לא ישתמש בו חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל, דמה אותה בהשגת הבורא אשר אינה בכלי, ואם אינו דמיון באמת, אבל לנראה מן הדעת תחלה, ונראה באדם מפני זה הענין, רצוני לומר מפני השכל האלקי המדובק בו, שהוא בצלם אלקים ובדמותו, לא שהשם יתברך גוף שיהיה בעל תמונה. (חלק א פרק א)

כוזרי:

...וראתה צבא השמים מהרוחניים הקרובים וזולתם בצורת אדם, ולהם רמז באמרו (בראשית א' כ"ו) "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", והטעם כי כבר הדרגתי היצירה והבאתיה על סדר החכמה, מן היסודות אל המחצבים, אל הצמחים... ואין אחר המדרגה ההיא אלא מדרגה שהיא קרובה מן הסוג האלקי המלאכי, וברא האדם בצורות מלאכיו ומשרתיו הקרובים אליו במדרגה לא במקום, כי התעלה מן המקום... (מאמר ד ג)

חזקוני:

בצלמנו - בצלם המלאכים, כדמותנו - כדמות המלאכים, ויועיל לו מה שנברא בדמות לרדות בדגת הים וגו'. דבר אחר כדמותינו כדמות הקב"ה אי אפשר לומר, שהוא כתוב ומה דמות תערכו לו, ואם תאמר בצלמנו כדמותנו כדמותו בצלם שהוא צר בריותיו, אם כן מה תלמוד לומר "שופך דם האדם וגו' כי בצלם אלקים עשה את האדם", מה רבותיה, כמו כן בצלם אלקים עשה את הבהמה, אלא על כרחנו בצלמנו כדמותנו, פירוש בגוונינו כמו שאני שליט עליכם, כן יהיה הוא שליט על כל התחתונים... וראיה לדבר, שהרי בבראשית רבה מונה מבראשית עד ולאדם אמר ע"א אזכרות, ואם תמצי לומר דבצלם אלקים והייתם כאלקים מנויין בסכום האזכרות, הרי לך מבראשית עד ולאדם אמר שבעים ושלש אזכרות, אלא ודאי לשון מלאכים הם, ולכך לא שנה התרגום מן המקרא לתרגמו כבמקומות אחרים. דבר אחר בצלם דיין ושופט ברא אותו. דבר אחר סרסהו אלקים ברא אותו בצלם, אף על פי ששאר בריות נבראו במאמר, האדם נברא בצלם, כמו שפירש רש"י, כדי להחשיבו. (בראשית א כו וכז)

רבינו בחיי:

בצלמו - ענין צלם השגה שכלית, והכונה באמרו בצלמנו, לפי שהנפש השכלית שבאדם אצולה מרוח קדשו, ויהיה הפרש גדול בין הצלם והתאר לא כדעת הקמחי שחשב שהכל אחד, וכן דעת הרמב"ם, כי יש ביניהם הפרש גדול... ויש שפירשו בצלמנו בצלם שלנו הנפרד ממנו הוא צלם העולם בתכונתו שהוא עולם המלאכים ועולם הגלגלים והעולם השפל הזה, ושלשה חלקים אלה כלל המציאות, ועל תכונה זו תכונת בנין האדם על שלשה חלקים בדוגמת בנין המציאות, ומפני זה נקרא האדם עולם קטן, לפי שהוא כנגד העולם הגדול, וזה רמז איוב באמרו (איוב י"ט) "ומבשרי אחזה א-לוה", ואמר כי מתוך חלקי גופו שהם ג', יראה ג' חלקי המציאות... (שם, וראה עוד אדם-כללי לכאן)

שנברא בצלם - היא הדעת, שהיא צורת הנפש, ועם הדעת היא השלמות שעליה נקרא האדם אדם, ומי שאין בו דעת אינו נקרא אדם אלא בעל חי... ולכן אמר חביב אדם שנברא בצלם - שהוא הדעת הקבועה בנפשו, וזולתה אין לו שלמות, ועם הדעת הבדילו הקב"ה משאר בעלי החיים. (אבות ג יד)

מהר"י יעבץ:

...כי השי"ת ברא האדם והשליטו על הבעלי חיים בכח השכל אשר בו, כאומרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו", ולזה האדם נצב הקומה, להורות כי שרשו ועיקרו למעלה, ואין כן שאר בעלי החיים... (שם שם יח)

עקדה:

בצלמנו כדמותנו - שהוא העצם השכלי שבו, וזה מוכרח, ממאמר ר' יעקב כל המבטל פריה ורביה ממעט את הדמות, שנאמר פרו ורבו, וסמיך ליה בצלם אלקים, וזה יורה כי דמות וצלם אחד הם. (בראשית א כו)

...ושלמות המעלות השכליות בערך אל שלמות המעשית היא כערך השלמות האלוקית אל האנושית, ומה גם בהשכלות העליונות המראות האלוקיים, שצריך להפרד בהם לגמרי מהאנושיות, ולהדבק ביחס אלוקי עליון. ועל ענין זה אמר הבורא "נעשה אדם בצלמנו", כי החי חיים משובחים אלו יצא ממדרגת האדם הכללי למדרגת צלם אלקים. (במדבר יב א)

אברבנאל:

בצלמנו - האדמה המציאה מצד הכח שנתן בה את גופו וכוחותיו הגשמיים, והבורא נפח בו את נפשו המשכלת, וזה שאמר בצלמנו - בצלם שניהם, ובבחינות שונות, מטבע התחתונים והצורות הנבדלות. ובל תחשב שהוא בצלם אלקים באמת, הוסיף כ"ף הדמיון "כדמותנו", כי זה רק בדרך העברה, ואין השכלתו כסיבה הראשונה. ויש מפרשים שצלם אלקים הוא הכח השכלי, וסמכו על המורה בחלק ה', שביאר המלה צלם על הצורה המינית בה יתעצם דבר והיה מה שהוא. ובסוף שכל ידיו ואמר... מצד שהשכלת האדם וידיעתו היא בלא חוש וכלי תדמה לנבדל, ואינו דמיון באמת אלא בשלילה. ומבואר שאין זו המעלה שהגידה התורה.

ענין צלם אלקים הוא, באשר הקב"ה ברא העולם, צריך שימצאו בו כל השלמויות שבעולם, והם בו באחדות מופשטת, מבלי הבדל וסדר מדרגה, ונמצאו בציורו ובדעתו מאשר הוא פועל אותם, ונמצאו גם באדם בהיותו מקבל אותם קבול גשמי. ורק באדם נמצאו כולם. ואולי הוא מלשון צל, הנרשם ונחקק מהדבר העומד נגדו, או שראוי לאדם ללכת אחרי ה' כצל.

או: האדם בצלם אלקים, לפי שיש בו דוגמת העולם בכללו. הראש נגד העולם השכלי, החזה נגד עולם הגלגלים המניעים הכל, והחלק התחתון נגד עולם התחתון, בו ההויה וההפסד. וכמו שחלקי העולם מתאחדים בצורה העליונה יתברך, כן חלקי האדם על ידי הנפש השכלית. ומצד זה היו הנביאים השלמים בצלם ההוא עושים נפלאות בחומר העולם, כאילו נעשו שותפים במעשה בראשית, לכן הכרובים בדמות אדם.

או: צלם נאמר על ההשכלה בפועל, ואדם הראשון נברא חכם במדרגה עליונה, ונשמתו מטבע הנבדלים, ולא רק הכנה, כדעת המורה, כי אם צורה בפועל ונבדלת. ובהיותו יודע דעת עליון הוא בצלם אלקים באמת. ואונקלוס תרגם בצלמא ה' בלא סמיכות, וכן רמז האבן עזרא. לדעתו הצלם נבדל מהא-ל ולא גשמי. ויפרש: בציורנו ובדעתנו. ואבן עזרא כתב בצלם אלקים הוא מלאך, שלא נייחסו לסבה הראשונה.

בדמותנו - הרב (במורה נבוכים) עשה הבדל בין צלם ודמות, ולדעתי הם שמות נרדפים. והאדם תכלית כל ההויות השפלות ומושל בהן בשמו ובמקומו, ולכן השלימו בדמותו, שידמה שליח לשולחו. ובאמצעות הצלם שבאדם יכירו שהא-ל מנהיג העולם, כי ההשגחה באמצעות השכל, כפי שכתב המורה. (בראשית א כו)

ספורנו:

בצלמנו - שהוא עצם שכלי נצחי, ובזה פתח הא-ל ית' פתח בתורתו לקנות ידיעה בעצמים הנבדלים בידיעת נפשנו. כדמותנו - בענין המעשיות שידמה בם קצת לפמלייא של מעלה, בצד מה שהם פועלים בידיעה ובהכרה, אמנם פעולתם היא בלתי בחירית, ובזה לא ידמה להם האדם, ובקצת ידמה האדם לא-ל ית' הפועל בבחירה, אמנם בחירות הא-ל ית' היא לעולם לטוב, ולא כן הבחירה האנושית, ועם זה הנה האלקים על אופן נכבד מאד יותר מן הבחירה האנושית, ולכן אמר כדמותנו, כמו דמותנו לא כדמותנו האמיתי.

בצלם אלקים - הנה מלת אלקים על צד ההדמות תאמר על כל עצם שכלי בפעל שלם נבדל מחומר, ובזה הוא נצחי בהכרח, ולכן תאמר על הא-ל ית' ועל מלאכיו... ותתפשט על בלתי מוחש ועל קצת עתידות... ומכל אלה התבאר שהוא נבדל מחומר בלי ספק, אמנם הפך כל אלה יקרה לכחות הגוף החמריות, מכל מקום קודם שיתבונן בהיותו אז משולל מכל שלמות אשר הוכן לו, לא יקרא צלם אלקים בלבד, עד שיקנה שלמות בפרט בחכמה אשר בה יקנה אהבת הא-ל ויראתו, כי אז יהיה עצם שכלי בפעל שלם נבדל מחומר, ומזה יתחייב שיהיה נצחי וקיים גם אחרי מיתת הגוף... ואת כל אלה הורה הא-ל יתברך בשתי מלות, באמרו בצלם אלקים. (בראשית א כו וכז)

ואתה תמשל בו - בידך להתקומם עליו בצלם אלקים, כאמרם שם: ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו. (שם ד ז)

בדמות אלקים עשה אותו - בעל בחירה, לפיכך כשהכעיסו דורותיו לפני הא-ל ית' נענשו. (שם ה א)

כי בצלם אלקים - וטעם היות דם האדם נדרש, ולא אדרש דם שאר בעלי החיים, כי בצלם אלקים עשה, בצלם העצמים הנבדלים הנקראים אלהים עשה איזה מהם את האדם, כי אמנם מאז שאמר הא-ל ית' נעשה אדם, נתן כח בעצמים הנבדלים או באחד מהם להשפיע כח שכלי על כל נושא מוכן, והוא כל אחד מהמין האנושי, ובהיות האדם בצלם אלקים אשר היא נפשו האנושית אשר בה הוא חי משכיל, ראוי שיהיה דמו ונפשו החיונית המשרתים לזה הצלם נחשבים ונדרשים מיד מאבדיהם, יותר מחיי כל שאר בעלי החיים. (שם ט ו)

...ועל אותו הגוף שהוא הארון נתן כפרת כלו זהב, מורה על צלם אלקים בלתי מחובר עמו כלל, וכן כרובים פניהם איש אל אחיו מורים על פעולת המצאות המושכל וקבלתו, וזה בהביטו אל התורה, כאמרו אל הכפרת יהיו פני הכרובים, ובזה הם פורשים כנפים למעלה... (שמות כה ט)

וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים, כי הוא לבדו מוכן מכלם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות, כאשר העיד הוא ית' באמרו בצלמנו כדמותנו, ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישי הנקרא צלם אלקים ובכחו הבחירי הנקרא דמות אלקים, כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה, וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט, ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו, הנה זה בלי ספק דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים, והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא, כאמרו וצדיק יסוד עולם... (ויקרא יג מז)

אלשיך:

נעשה אדם - לאדם עצמו קרא צלם אלקים, כבבבא בתרא נ"ח, ולבאים ממנו קרא דמות, רוצה לומר דמות הצלם הזה, וזה שאמרו בלשון רבים נעשה אדם בשותפות עם צלמנו האדם, ודמותנו האשה, והבאים מהם ירדו בדגת הים וגו'. ומדבר מכל מין האדם, ולא רק מאדם הראשון... וגם על זה אמר נעשה אדם - כולל הכל, מאדמה, ומצלמנו שלי ושלכם, שגם המלאכים נבראו בצלם, ובדמותנו על הדומה לנו מצד מה, והיא הנפש שמעולם הגלגלים. והנה ידוע שאין הכל בא אל האדם בבת אחת, אלא בתחלה הנפש, ועל ידי זכויות בא הרוח, ואחר שהפליא בשלמות נותנים בו נשמה. וכאן אמר שבראו בצלמו, רוצה לומר נתן בו מיד נשמה, וכן בחוה. (בראשית א כו)

ומוראכם וחתכם יהיה - שהחיות יחתו מצלם אלקים שעל האדם, כמו שקרה ליוסף בבור ולדניאל בגוב האריות... (שם ט ב)

באיש חטא - שנפשו ואיכותו נכתמו על ידי החטא, ואחר שמשפטו נגמר ונמחל בסקילה, שב צלם אלקים על פניו. (דברים כא כב)

וירא פניו - כי שב להם צלם אלקים על ידי תרועת הכנעתו. (איוב לג כה)

מדרש שמואל:

...ולכך אמרו והעמידו תלמידים הרבה, כדי שיתרבו צלם ה' ודיוקנו, והנה הצלם האמיתי היא הידיעה בתורה, כי בה נתהוה העולם... (אבות א ב)

...ולכאורה היה נראה, דמדנקט בשני מאמריו האחרים חביבין ישראל, ובזאת החלוקה שינה ואמר מלת אדם, היה נראה כי בכאן רצה לכלול אף אותם אשר לא מבני ישראל המה, דהא ראיה שמביא היא אזהרה לבני נח, ונתן טעם לאזהרת שפיכות דם בן נח, והוא "כי בצלם אלקים עשה את האדם", נראה כי אף בן נח הוא בכלל חבה זו שנברא בצלם אלקים. ואפשר לי לומר כי אין הצלם הנאמר כאן על הצלם ותמונת תואר האדם אשר הוא משונה בו מבעל חי, והשווה בו כל מין האנושי ואפילו בן נח, רק הצלם האמור כאן הוא צלם של קדושה המיוחד לעם בני ישראל לבדם, כי צלם נגזר מצל, והוא כמו צל על ראשו להציל לו, ועל צלם זה אמר הכתוב אך בצלם יתהלך איש, כי אין חיות לאדם רק עם זה הצלם, ובו יתהלך ויחיה, ושלשים יום קודם פטירת האדם אמרו רז"ל שמסתלק זה הצלם, שאלו היה צלם אלקים עליו לא היתה המיתה יכולה לשלוט בו... אמנם ברשעים הם חקוקים בצלם שמאל צלם של טומאה, ומאי דנקט חביב אדם ולא נאמר חביבין ישראל, אפשר לומר שהוא כינוי לאדם הראשון...

אחר כך שאלתי את החכם המפואר האלקי הרב ר' חיים די ויטאל יצ"ו, לבאר לי את דעתו בזה אם בכלל חביב אדם שנברא בצלם נכנסים בני נח אם לאו, והשיב לי כי בודאי שאין הרשעים בכלל, ומאי דנקט אדם הוא לפי שהוא שם חשוב משם ישראל... (שם ג יח)

מהר"ל:

מכל מקום מה שאפשר לפרש בדבריהם לא נעלים. וזה כי האדם מורכב ומחובר בד' דברים, האחד הוא הגוף, והשני הנפש, והשלישי יותר מכל שיש בו הצלם האלוקי, כאשר הוא מחובר מגוף ונפש שהם חלקיו, אז משניהם יחד יש לו צלם אלקים, וכדכתיב "ויברא אלקים את האדם בצלמו"... (באר הגולה באר ו)

...רק פירוש דבר זה, כי אם בא האדם לעשות דבר סימן המורה על השי"ת, שהוא מלך מושל על הכל, היה עושה דבר זקוף לסימן, כלומר מי מושל עליו, והוא אלקי הכל, ויכול על הכל, ולא יעשה דבר שחוח לסימן, כי הוא יתברך מלך העולם וראוי להיות זקוף. ודבר זה נקרא צלם אלקים, כי הצלם אינו רק סימן מה להורות תואר אשר נעשה עליו הצלם והדמות... (שם)

...והמושל השני הוא נבדל, כי האדם אינו גשמי גמור, הן בנשמתו האלקית שיש לו נשמה קדושה, והן מצד שנאמר בו "כי בצלם אלקים עשה את האדם", כי יש בצורתו ענין אלקי למי שיודע ברזי החכמה... (תפארת ישראל פרק ד)

וכן האדם יש בו גם כן מדרגות אלו, האחד הוא הגוף הנגלה, השני הנשמה הנעלמת, השלישי המדרגה שיש באדם שהוא מוכן לעולם הבא. וזהו שאמרו חכמים "וייצר ה' אלקים את האדם - שתי יצירות, אחת בעולם הזה ואחת בעולם הבא". וזוהי מדרגה אחרונה, והכל בכח בריאה זו, והוא צלם אלקים שנברא בו האדם, ועל ידי זה יש בו המעלה האחרונה היא עולם הבא... (שם פרק יג)

ואל יקשה לך, וכי ראוי שסדר האדם יהיה מסודר קודם שנברא העולם? כי כבר אמרנו, כי זה מצד שהאדם נברא בצלם אלקים, ומצד זה יש לאדם מעלה עליונה, והרי במצוות שבתורה הן רמ"ח נגד אבריו, שהוא צלמו של אדם. ולפיכך אמר משה למלאכים: מה כתוב בתורה וכו', כלומר, כי הסדר של התורה עם מדרגתה שהיא קודם העולם, אי אפשר שתהיה רק על ידי האדם, שהתורה סודרה לפי האנושיות שלו. וזה כי כמו שהאדם יש לו המעלה שהוא נברא בצלם אלקים, והצלם הזה מקבל אותו הגוף הגשמי, כך התורה עם מעלתה העליונה על כל, הרי היא נתלית ועומדת בדברים הגשמיים, שהם המצוות המעשיות. וכמו שאין למלאכים הצלם האלקי שיש לאדם, כי הצלם הזה לפי מעלתו העליונה צריך לו נושא, והוא גוף האדם, שהוא נושא לצלם הזה, וכן התורה לפי מעלת השכל הזה צריך אליה נושא גשמי הוא האדם... והוא דבר עמוק מאד. (שם פרק כד)

ולפיכך כאשר יוצא לדרך ובני אדם מלוים אותו, נותנין כבוד אל צלמו, שאין מניחין אותו שיצא לבדו, ואם אין מלוים אותו כאילו שופכי דמים פירוש שנוטלין ממנו צלמו אשר האדם נברא בצלם אלקים, ובביטול צלם הזה עצמו שפיכות דמים לגמרי, שהרי יש ביטול אל הצלם הזה, וכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלקים עשה את האדם. הרי לך כי עיקר שפיכות דם הוא בשביל שמבטל צלם האלקים שיש לאדם. ומי שאינו מלוה את האדם ומניח אותו לצאת יחידי, הרי הוא מבטל את כבוד הצלם הזה... (נתיב גמילות חסדים פרק ה)

ודבר זה תכלית התורה, שיקנה האדם מעלה זו העליונה, הוא צלם אלקים. ולכך הווי שפיר מה שאמר לו ואידך פירושא, כי כל התורה כולה פירוש איך יגיע למדרגה הזאת שיהיה בצלם אלקים לגמרי, ולכך מצוות העשה שבתורה הן רמ"ח כמנין אברי האדם, ואברי האדם הם צלמו, ולכך אמר ר' עקיבא, כי "זה ספר תולדות אדם וגו' בדמות אלקים עשה אותו", הוא כלל יותר, כי מה שיש לאדם תולדות, בשביל זה הוא לגמרי בדמות אלקים, שאם אין לו בנים כאילו הוא ממעט את הדמות, שכך אמרו "כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו הוא ממעט את הדמות, שנאמר בדמות אלקים עשה אתו, ובסמוך לו ואתם פרו ורבו". כי הדמות צריך שתשאר קיימת, וכאשר עוסק בפריה ורביה הרי הוא מוליד כדמותו ובצלמו, וזה נקרא דמות גמור... (נתיב אהבת ריע פרק א)

ולמאן דאמר אבריו של אדם מעידין בו, רוצה לומר האברים שהם הכרת האדם והם צורתו וצלמו של אדם, בהם יכיר, כי כאשר האדם צדיק אז הוא בצלם אלקים, ואם האדם רשע, אז הוא נמשל כבהמות נדמה. ולפי מה שהוא צדיק במעשיו או רשע במעשיו, יש הכרה באבריו שהם צלמו לרע או לטוב. (נתיב כח היצר פרק ד)

וכמו שיש הבדל בין ישראל לעכו"ם במעלת הצורה, כך יש הבדל בישראל בעצמם, כי אין הכל שוים. כי יש אצל אחד יותר ממעלה זו מהשני, כי הכל תלוי כפי שהוא נבדל מהחומר, כמו שהיה אצל יעקב. ולפיכך אמרו בהשוכר את הפועלים: שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון, כי עיקר הצלם האלוקי הזה חל על הפנים של אדם, כי זה צורתו בודאי. ולפיכך מפני שהיה יעקב נבדל במעלתו מענין החומר עד שקדוש יאמר לו, היה מקבל הצלם האלוקי בשלמות, והיה שופריה מעין שופריה של אדם הראשון שנברא בצלם אלקים. ומפני מעלה זו שהיתה ליעקב והוא מיוחד בה, מטעם אשר לא נתבטל אצלו הצלם האלוקי שלו בחומרו, לכך היה המלאך מתאבק עמו, שהוא היה מתנגד אל המלאך, ולא היה מתאבק עם שאר הנבראים הנחשבים חמריים. ואם יקשה לך שהיה ראוי שתהיה התאבקות זו עם אדם הראשון... מכל מקום שופריה דאדם הראשון יותר, ויש חילוק בין יעקב לאדם, כי בודאי נקרא אדם על שם האדמה, כי צלם האלוקי דבק בחומר כמו שאר הדברים הדבקים בחומר, אבל יעקב היה נקרא קדוש נבדל מן החומר הפחות, ולכן נקרא ישראל על שם הכבוד והשררה שהיה נבדל מן הפחיתות החמרי, והיה החומר בטל אצל הצורה, וזהו ענין התאבקות המלאך עם יעקב, שנעשה יעקב מתנגד אל המלאך לגמרי, מה שלא תמצא בכל שאר הנבראים... כי המלאך במה שנבדל מן החומר יש לו מעלה, ויעקב אף על גב שהוא אינו נבדל מן החומר כל כך, מכל מקום במה שיש לו צלם אלקים והחומר יש לו בטול אצל יעקב אצל הצורה, ולכך לא היה מלאך יכול לו חוץ ממקום אחד שהוא הפך הפנים, כמו שהפנים שם הצורה שהיא עיקר צלם אלקים והחומר בטל אצלה... והדברים האלו סתרי החכמה מאד. ומכל מקום מבואר לך שהאדם נבחר. (גבורות ה' פרק סו)

הרי כי ר' אליעזר שאמר כאן יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, רצה לומר כי דבר זה מביא האדם לחיי העולם הבא. ואל יקשה בעיניך כי למה דבר זה מביא לחיי העולם הבא, כי יש להבין דבר זה ממה שאמרו חכמים המלבין בפני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. ומזה תבין ההיפך, כי הזהיר בכבוד חברו הוא הדרך לחיי העולם הבא. כי כאשר הוא נוהג כבוד באדם שנברא בצלם אלקים מפני זה הוא ראוי לעולם הבא, כי אין העולם הבא ראוי לאדם רק בשביל צלם אלקים אשר הוא לאדם מן העליונים. וכדכתיב בכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"... (דרך חיים ב י)

ולכך אמר, המהלך בדרך יחידי וכו', כי בשביל כך יוצא האדם מן השמירה כאשר הוא בדרך, והוא יחידי. ודבר זה ענין מופלג מאד מאד. כי כאשר ישנם שנים ביחד אינם מוכנים להיזק, כמו שאמרו במסכת ברכות, לשנים נראה ואינו מזיק, לשלשה אינו נראה כל עיקר. וביאור זה, כי האדם אשר נברא בצלם אלקים ראוי מצד מעלתו זו להיות על כל התחתונים, וכמו שאמרו אין חיה שולטת באדם אלא אם כן נמשל האדם לבהמה, שנאמר נמשל כבהמות נדמו. ורוצה לומר כי מפני צלם אלקים שיש לאדם אין החיה שולטת באדם, אלא אם כן מסולק ממנו הצלם האלוקי. ובשנים יש צלם אלקים ביותר, כי הוא נמצא בשנים, ובשלשה הצלם עוד יותר. (שם ג ד)

חביב אדם שנברא בצלם וכו', עיקר הפירוש של בצלם אלקים נברא האדם, לא ידענו מהו צלם אלקים זה. שאם פירוש הצלם תואר הגוף, דבר זה אין לומר כלל, שיהיה מיוחד להשי"ת תואר וצורת הגוף. ואם פירושו שנברא האדם בצלם אלקים, היינו השכל שבאדם, כמו שפירש הרמב"ם הצלם הנזכר בכתוב, דבר זה אינו מוכח כך, כי מה שנאמר כאן "חביב אדם", על כרחך פירושו שהוא חביב אף מן המלאכים, כי מה שהאדם חביב מן הבהמה, וכי צריך לומר דבר זה? ובודאי יש גם במלאכים דעת וחכמה.

ויש לפרש ממה שאמר הכתוב "ויברא אלקים את האדם בצלמו", בא לרמוז בתמונה הגשמית מה שנמצא בקב"ה בעיון נבדל מן הגשמי, כי בודאי יכול האדם לצייר בענין הגשמי דבר נבדל בלתי גשמי. דמיון זה, כאשר בא לצייר השי"ת שהוא מלך על הכל ואין עליו במציאות, הנה יצייר בתמונה זקופה, אף שבודאי אין לתת שום תמונה חס וחלילה אל השי"ת, היינו שדבר זה אסור בודאי לאדם מצד השכל שבאדם, שמשיג הדבר כפי מה שהוא, אבל מכל מקום מה שנמצא בקב"ה מצויר באדם הגשמי, שבריאתו של האדם בזקיפה ולא כשאר בעלי החיים הולכי שחוח, כי מי שהולך שחוח מורה שיש עליו אדון. לכך האדם שהוא בזקיפה נאמר עליו שהוא בצלם אלקים. כלומר כאשר אחד בא ליתן צלם ותמונה גשמית למה שנמצא בו יתברך בלתי גשמי, הנה האדם הוא בצלם אלקים, כי האדם הוא בעולם התחתון, והכתוב מדבר מן העולם התחתון, ומצד העולם התחתון האדם הוא בצלם אלקים, כי כאשר יתואר השי"ת בעולם הזה מצד שכל האדם ראוי שיתואר כפי שהוא ראוי מצד השכל שהוא נבדל, ומצד זה אסרה התורה כל צלם ודמות, כי כאשר הגיעו ישראל למדרגה הנבדלת הבלתי גשמית, בדרגה זו אין צלם ודמות...

וכן אם אתה בא להורות על היושר שיש בו ית', אתה מורה עליו בזקיפה, שהוא כקו ישר... והנה פירוש ויברא את האדם בצלמו - כי האדם הוא בצלמו של הקב"ה, רוצה לומר מתייחס לו יתברך מצד עולם הזה הגשמי, כי בריאת האדם בעולם הגשמי שיהיה האדם מלך בתחתונים כמו שהשי"ת מלך על הכל, ונברא האדם מפני כך בציור הגשמי, כמו שהוא ית' נבדל, ושייך לומר על זה כי בצלם אלקים עשה את האדם, ופירוש הגון הוא.

ואם אתה רוצה לפרש מלת בצלמו, הצלם שיש לו להשי"ת לפי האמת, אף כי בודאי הצלם והדמות באים על התואר והתמונה, כאן לא בא רק על עיקר הצלם והתמונה. כי כל דבר שיש לו צלם ודמות יש לו זיו, והוא עיקר הצלם והדמות, דהיינו האור והזיו של הצלם, וכמו שאמר הכתוב וצלם אנפוהי אשתנו, ואין ספק שלא התמונה הגשמית השתנתה, רק כי כאשר יקרה לאדם דבר מה, משתנה לו זיו הפנים והאור שלו, וזה פירוש הכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כי דבק בפנים שלו זיו וניצוץ עליון, ודבר זה הוא צלם אלקים, ובזה מיוחד האדם מכל הנבראים. ואין האור הזה אור גשמי כלל, אבל הוא זיו נבדל אלקי שדבק באדם, ועליו נאמר "כי בצלם אלקים עשה את האדם". כי השי"ת נקרא אור, שהוא מורה על דבר נבדל בלתי גשמי, וזהו ענין הצלם, שהכתוב רוצה לומר, כי האדם הגשמי הזה דבק בו ענין נבדל לגמרי, וזה זיו צלמו. וכמו שמקבל האדם הנשמה העליונה עם הגשם, כך מקבל האדם הגשמי הזיו והניצוץ העליון הזה. ומצד האור הנבדל הדבק באדם כאשר הוא מסולק ומופשט מן הגשמי, הוא צלם אלקים לגמרי, כי זהו ההפרש בין האדם והמלאך, כי המלאך נבדל בעצמו, ומצד זה הוא במדרגה יותר עליונה, אבל האדם הגשמי מקבל כוח נבדל והוא הצלם הזה, שהוא אור זיו בלתי גשמי הדבק באדם.

ועיין לקמן אצל "כל הנקרא בשמי וכו'", בפרק ו' כי כל הנבראים יש להם דבר זה שדבק בבריאתם הפאר וההדר הבלתי גשמי, רק אצל האדם הוא נקרא צלם אלקים, שהוא יותר אלקי, והדבר ברור, כי המלאכים אף שהם נבדלים מן הגשם אינם נבדלים לגמרי, אבל מה שמקבל האדם הוא רוח נבדל לגמרי... הוא זיו העליון אשר זורח עליו ומקבל אותו הניצוץ האדם.

כמה פעמים ביארנו, כי האור והזיו יש להם המציאות ביותר, כי האור הוא המציאות הגמורה, כי הדבר שיש בו אור הוא נמצא ונראה, עד שכל דבר נמצא על ידי האור. והאדם יש לו מצד מה המציאות ביותר מכל הנמצאים זולת השי"ת, כי כל דבר שהוא תחת רשות אחרת, הרי אין לו מציאות גמורה בעצמו, שהרי אינו נמצא מצד עצמו, והוא נכנס תחת רשות אחרת, והאדם מפני שהוא מלך בתחתונים הנה יש לו המציאות הגמורה, אף כי הוא בודאי תחת העילה השי"ת, מכל מקום השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. ולכן עיקר הצלם בא על הפנים דוקא, כי מציאות האדם בפנים שלו, שבו הוא ניכר האדם, ונמצא מה שהוא, וזו מציאותו. ומצד זה הזיו והאור של האדם שהוא אור המציאות יותר מן המלאכים, כי המלאכים אין להם אור המציאות בעולם, אשר הם נכנסים תחת העילה ית', ולכן סמך לנעשה אדם בצלמנו כדמותנו - וירדו בדגת הים וגו', שהכל תחת רשותו, ואין לאחר אור המציאות כמו לאדם... (שם ג יד)

הכל צפוי - דע כי מצד מדריגת מעלת האדם שהוא חביב כל כך, ראוי שיהיו כל מעשיו שהוא עושה לשם שמים נראים ונגלים לפני הקב"ה, שהרי האדם קרוב אל השי"ת, ואיך לא יהיו מעשיו צפוים לפני הקב"ה. ומכל שכן לפי הפירוש שאמרנו במה שאמר חביב האדם שנברא בצלם אלקים כי צלם אלקים הזה נותן מציאות גמור אל האדם, וכאשר יש לאדם מציאות גמור, איך לא יהיו מעשיו צפוים וגלוים אל הקב"ה, והכל מצד מעלת הצלם הזה שהוא מורה על המציאות הגמור, ודבר שיש לו מציאות הוא נודע לפני השי"ת, אבל אשר מציאותו תוהו, יש לו הסתרת פנים מן השי"ת... כי מצד שהאדם בצלם הקב"ה נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה, ואין האדם מוכרח במעשיו, שכך פירוש זה הכל צפוי לפני הקב"ה ועם כל זה הרשות נתונה לאדם לעשות כמו שירצה... ואין הדבר הזה נמצא אל המלאכים, שאין הבחירה בהם, והם עושים כפי אשר הקב"ה מנה אותם לעשות, ולא ישנו את שליחותם. אבל האדם שנברא בצלם אלקים, יש לו סגולה זאת שהוא ברשות עצמו כמו השי"ת, שהוא עושה מה שירצה... (שם שם טו)

כל זמן שהאדם חי אימתו מוטלת עליו. פירוש מפני כבוד הצלם אשר הוא נבדל, ולפיכך מוראו של אדם שנברא בצלם אלקים על כל חיות השדה, והצלם הזה דוקא כאשר הוא חי ולא כאשר הוא מת. וענין הצלם הזה מדריגתו ומעלתו מבואר במסכת אבות שהצלם הזה הוא ענין אלקי באדם, ורב פפא אמר אריה אבי תרי לא נפל, ודוקא על שנים אבל על יחיד נפל, כי כאשר הוא פרטי לגמרי כאשר האדם יחידי, לא נמצא הצלם האלקי אצל האדם הפרטי שהוא חמרי, אבל כאשר הם שנים נמצא הצלם, ודבר זה מבואר במסכת אבות, אצל שנים שיושבים ועוסקים בתורה וכו', כי האחד הוא כנגד מדריגת החמרית, והשנים הוא כנגד הצורה... (חידושי אגדות שבת קנא ב)

...נמצא שקודם שחטא האדם היה האדם מתפשט בכל, שהוא הכל, וכשחטא ונטה בעצמו אחרי החומר איך יהיה צורת הנמצאים, ומיעטו... והנה האדם נברא בצלם אלקים, ולכן כמו שהשי"ת הוא הכל ואין חוץ ממנו, כך ראוי שהאדם שנברא בצלמו כולל כל עולמו עד הרקיע, שכתוב והארץ נתן לבני אדם, ועוד שהוא אלקי, ואין דבר אלקי חלק בלבד, כי החלק הוא לגשם המתחלק, ולכן צורתו כוללת בתחתונים מצד צלם אלקים הדבק בצורתו, ואין אנו משגיחים בשיעור גוף האדם, כי עיקרו במה שיש בו ענין אלקי, וכאשר חטא בגופו כי אין חטא בדבר אלקי, מיעטו על ק' אמה, רוצה לומר מיעט ממנו הצלם האלקי, אבל לא ביטלו ממנו לגמרי, והעמידו על ק' אמה, שהוא מספר שלם... (גור אריה דברים ה לב)

של"ה:

בית ישראל, הן מצד נשמתו הן מצד דמות גופו, ועל זה נאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", הצלם בסוד הנשמה והדמות בסוד הגוף, הדמות נגלה ועליו נאמר ומבשרי אחזה א-לוה, והצלם סוד הנשמה נסתר, וכן נאמר על סוד האדם הגדול על הכסא דמות אדם... (בית אחרון, ועיין שם עוד)

...עד זמן משיח בן דוד, אז יתקיים באיש ויהיה בצלם ודמות, מה שאין כן לאחר שחטא אדם נסתלק הצלם האמיתי ולא נשאר רק דמיון מהצלם בסוד הדמות, כענין צל האדם, לפעמים בבואה ולפעמים בבואה דבבואה, והכל לפי מה שהוא... (תורה שבכתב נח)

רמח"ל:

ובהיות גזרת החכמה העליונה להראות הבריאה עצמה שברא, הדרך והסדר איך שברא אותה, על כן רצה לעשות בריאתו זו בעלת חלקים רבים ואברים שונים שיהיו מקבילים ממש לכל חוקות חלקיו יתברך, שעל זה אומר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". כי בכל המדות המעולות אשר נבחנים בכבודו ית' בהיותו פועל לפי ערך נבראיו, כך נמצא חלקים באדם, למשל עין - תחת עין השגחתו לדון מעשי בני אדם. אזנים - נגד מה שהקב"ה יושב ומקשיב תפילותיהם של בני אדם וכל תהלותיהם... (דעת תבונות פ)

אור החיים:

בצלמנו - אפשר שיכוון שיהיה בו צד הרחמים וצד הדין, להפעיל בהם דרכי הדין והרחמים, והוא אומרו וייצר ה' אלקים את האדם... (בראשית א כו)

...עוד ירמוז הכתוב אומרם ז"ל כל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו, ובחינה זו תתייחס לצלם אלקים שעל פני האדם והוא אומרו ויחר לקין, ובזה נפלו פניו, שנסתלקה ממנו הנשמה וצלם הפנים... (שם ד ה)

לא תעשה לך פסל - לא תפסול את עצמך על ידי חטא עבודה זרה, שעל ידי זה יוסר הצלם האלוקי, ולא יראו פניו למעלה, ונכנס בגדר איסור לבני א-ל חי בל יסתכלו בפניו. (שמות כ ה)

נפש החיים:

כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, וכן כתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם. הנה עומק פנימיות הצלם הוא מדברים העומדים ברומו של עולם, והוא כולל רוב סתרי פנימיות הזוהר. האמנם כאן נדבר במלת צלם בדרך הפשטנים הראשונים ז"ל על פסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

והוא כי מלת צלם ודמות כאן אינו כמשמעו, כי כתוב מפורש (ישעיה מ') "ומה דמות תערכו לו", אלא פירושו דמיון מה באיזה דבר... (שער א פרק א, ועיין עוד שם בהגה"ה)

אמנם להבין ענין אומרו בצלם אלקים דיקא, ולא שם אחר, כי שם אלקים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא ית"ש בעל הכחות כולם... כן בדמיון זה כביכול, ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר, ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו, וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך חס ושלום, כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים ומוסיף בהם קדושה ואור...

זהו "ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו'", שכמו שהוא ית' שמו הוא האלקים בעל הכחות הנמצאים בכל העולמות כולם, ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו, כן השליט רצונו ית' את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות כחות ועולמות על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל עניניו בכל עת ורגע ממש, כפי שרשו העליון של מעשיו ודבוריו ומחשבותיו... (שם פרק ב וג, וראה עוד אדם-מעשה)

ולפי מה שקדם, הד' שרשין עלאין הן המה הצלם והדפוס רוחני שעל ידן ימצאו דפוס פרטי אברי האדם על תמונת שלשה הכלים מוח לב וכבד, שהמה נר"ן, ושיתראה על ידן פעולות המחשבה דבור מעשה כפי רצון העליון, והם נמשכים מארבע אותיות הוי"ה ב"ה, והיות כי אור השרשין עלאין בשרשו רב מאד, המה רק עומדין ומקיפין על האדם, שכל מה שיזדכך פנימיות כלי גופו יוכל אורן להשתלשל ולכנס יותר בפנימיות, והוא מ"ם דצלם הוא הד' שרשין עלאין, וכל שורש נחלק לעשר בחינות כנודע, והלמ"ד דצלם הוא מקיף דשלש אמות דעבדי עבידתיהון לפי התמזגותן במוחא, והצדי"ק הוא מוחין פנימיים לפי השלש אמות שנכנסין בגוף בשלשה כלים מוח ולב וכבד, וזהו מה שמבואר בעץ חיים, שצדי"ק מתפשט בכל גוף ז"א בט' פרקין, ולמ"ד בחצי ז"א... (שם פרק ה, ועיין שם עוד)

ולפי המבואר לעיל, כמו שצלם הוא מעלמין סתימין ודמות הוא מעלמין דאתגליין, ככה הוא חכמתו ושכלו של האדם, הצלם הסתום בתוכו להוציא דמות כלי המעשה בפועל ממש במעשי המצות, וכמו שבתחילת בריאה העולם דמות כלי המעשה במצות שעלה במחשבה תחלה עוררה להמציא כלי הצלם, כן גם עתה מעשי המצוות שהאדם מקיים בפועל ממש מעורר להמשיך עליו הצלם משרשין קדמאין, ולזאת בבריאת האדם כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, והאדם בהולידו את שם כתיב ויולד בדמותו כצלמו, שבעת בריאת האדם ברא הקב"ה כחות השרשין שהן הצלם שיוכל האדם לפעול מעשי המצות, כדכתיב לעבדה ולשמרה, ודרשו רז"ל זו מצות עשה ומצות לא תעשה, אבל הבחירה היתה בידו, והיה עדן הדמות בכח ולא בפועל, לזאת כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו בכ"ף הדמיון, ולכך כתיב אחר כך ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, ולא נזכר דמות, וגבי אדם בהולידו את שת ויולד בדמותו כצלמו, הזכיר הצלם בכף הדמיון, שאחר שהוסר הצלם ממנו ונתמעט רק על מאה אמה כנ"ל בהגה"ה, לא נשאר רק הדמות, ובדמות פעולתו עורר להמשיך צלם, וגם שת היה יכול על ידי דמות פרטי מעשיו לטובה להשלים צלמו על פי בחירתו וקבלתו מלכות שמים, וקבלת מלכות שמים במעשה הוא עיקר נקודה הפנימית שגרמה לו כביכול לצמצם בריאת כל העולמים שיוכל להבראות האדם בעולם העשיה... (שם פרק ו הגה"ה, ועיין שם עוד)

...לזה אמר בצלם אלקים, רוצה לומר גם הוא כדמות אלקים בעל הכחות כולם, וכי גם הוא בונה עולמות ומחריבן, כי באדם כלולים גם כן כל הכחות, כי נשמתו בגנזי מרומים, היא למעלה מכל העולמות, וכולם מקבלים חיות ממנו, והוא אמצעי כביכול לשיושג בסבתו קצת מפעולות תמים דעים. ויותר נוכל לומר כי השי"ת אינו מושג כלל, ולא נוכל לומר עליו שם כלל רק כל שמותיו הם פעולותיו, כשפועל במדת הרחמים נקרא בשם הוי"ה ברוך הוא... ואותו הכח ניתן באדם, חב"ד, כתבו גם כן הפילוסופים כי יש ג' חדרים במוח האדם ומהם יוצאים ג' כחות חב"ד, אם כן כל הכחות נתן ה' לאדם, כח הראיה יש למעלה ונקרא עין, וישנו באדם מהכח של מעלה שמסר לו השי"ת... רק לכל דבר טוב מתעורר כח רוחני מהנפש הקדושה ועושה מצוה, ולהיפך העבירה חס ושלום, ולאחר עשיית המצוה או העבירה מסתלק הכח ההוא, זה הולך לשרשו ומקבל נועם עליון אף בחיי האדם, מכל מקום חלקי הנפש המתדבקים בעת עשיית המצוה המה בעדן מתענגים והרעים בגיהנם בחייו... (רוח חיים ב א)

הכתב והקבלה:

בצלמנו - שם צלם הוא לדעת גדולי המפרשים תואר לאותן כחות רוחניות אשר בהם יתעצם דבר מן הדברים הנקראים צורות נפשיות... ופירוש בצלמנו, בצורתנו הנעלמת... כדמותנו - להדמות אלינו, וטעמו כערך שיטהר האדם את עצמו בעיונו ובמעשיו לעלות מעלה מעלה, להתדמות ולהשתוות במדותיו אל מדות הרוחניות, ככה נשפיע אליו פעם ופעם צלם ונפש מטוהרה ומצחצחה יותר עליונה במדרגה... והמכוון "בצלמנו כדמותינו" נתקן את האדם בצורתנו הנעלמת לפי ערך התדמותו אלינו במחשבתו ובמעשיו... (בראשית א כו)

מלבי"ם:

המפרשים פירשו ענין הצלם על הכח השכלי שבו ישכילו... אולם במקרא מצאנו שם צלם על התמונה והתואר, "ואת כל צלמי מסכותם" (במדבר ל"ג), ושם צלם נגזר לדעתי משם צל, כי הצל הוא אבי הציירים, והצורה הנעשית בכיון נקרא צלם, שהוא צל הדבר שהוא לו ציור, וכבר בארו המפרשים שמה שכתב נעשה אדם בלשון רבים, לפי שהארץ הוציאה את גופו כמו שהוציאה גופי שאר הבעלי חיים, וה' נפח בו נשמתו השכלית, והוא בצלם הארץ ותולדותיו מצד גופו שהוא מטבע התחתונים, ובצלם האלוקות מצד שהוא בעל נפש משכלת, שהיא מטבע השכליים הנפרדים. אולם באמת כל העולמות אשר ברא ה' הם צלם האלקות, שכבר נודע שכל העולמות הם מתאחדים כאיש אחד, וכל המציאות נקרא בשם האדם הגדול, כמו שהאדם נקרא בפי החכמים בשם עולם קטן...

וכאשר נבקש דבר שנמצא באדם שלא נמצא דוגמתו בכל העולמות כולמו, וזה הוא החלק שיתיחס אל ה' לבדו, ראינו שהוא כח הבחירה שניתן אל האדם מה שהוא חפשי במעשיו ומושל על עולמו הקטן, כי כל מה שברא ה' כולם מוכרחים ומוטבעים במעשיהם, ואין להם ממשלה לשנות דבר ממה שהוטבע בם בטבעם, שהמלאכים אינם חפשים ואין להם יכולת לעשות דבר כפי בחירתם, רק כפי רצון ה', וכל שכן כל הנבראים אשר בעולם הגשמים, שכולם הם מוכרחים במעשיהם, לבד האדם, לו ניתן ממשלה על עצמו לעשות או לחדול כפי בחירתו אף נגד טבעו. וכאשר נבקש דוגמתו באדם הגדול, שהוא העולם, נמצא שהאלקות השוכן בכל העולמות ומחיה אותם, היא לבדה יש לה ממשלה לשנות טבע המוטבע בכל העולם ולהנהיג את האדם הגדול כפי בחירתו נגד הטבע... (בראשית א כו)

רש"ר הירש:

בצלמו - המעטה החיצוני, אם יופיעו מדות החסד והרחמים, האמת והקדושה במעטה חיצוני, יופיעו בדמות שניתנה לאדם. כדמותנו - דומה לנו, וגם מלשון דומם - אינו מתנגד. התפקיד הוא אם כן להתדמות לבורא. (בראשית א כו)

בצלם אלקים - ביטוי זה נשנה כאן פעמים מספר, והרי כאן הדגשה מיוחדת: לבושו הגופני של האדם הוא ראוי לאלקים, והולם ייעוד אלקי... ואכן, לא באה תורה רק לקדש את הרוח, אלא בראש ובראשונה לקדש את הגוף. הנה זה היסוד לכל מוסר אנושי - גוף האדם על כל יצריו וכחותיו נברא בצלם האלקים, ושומה על האדם לקדש את גופו כראוי לייעודו האלקי... קדושת הגוף ושמירת צלמו האלקי הן יסוד מוסד לכל זיכוך מוסרי ותנאי לכל מעלה רוחנית. וככל שהרוח מבקשת להתעלות, כן גוברת הדרישה לקדושת הגוף... (שם שם כז)

בדמות אלקים עשה אותו - בטבעו וביצירתו נוצר בדרגה זו, ולא במדרגה הפרימיטיבית, שהיא ירידה ממדרגת הבריאה. ובאה על ידי שכחת ה'. כצלמו - הצלם-הגוף כבר נחלש, וזוהי הסבה להחלשת הדמיון הרוחני, הדמות, כי הגוף הוא המכשיר שלו. ולכן על הגוף להטהר על ידי החוקים, לפני שיוכל להתעלות ולקיים את המשפטים. (שם ה ב)

העמק דבר:

בצלמנו - בתוך או עם דמותנו, כי יש לו מזל, שלפי רש"י שבת ס"א ב' הוא מלאך, צלם אלקים הסובבו ושומרו. כדמותנו - הצלם הוא כדמותנו, וממילא האדם שמלובש בו הוא במדות אלקים, ובזה הכח וירדו - שאין שאר בריות מזיקתו מהרה. (בראשית א כו)

בצלם אלקים - הטבע כולו נכלל בו, ומשעה שעלה במחשבה ובדבור שיהיה הטבע אז נקרא המקום ב"ה אלקים, ואחר שכל הטבע נכלל באדם הרי הוא בצלם אלקים, אבל זה אינו אלא באדם המעלה וכמו שהיה לפני החטא... (שם שם כז)

משך חכמה:

בצלמנו - הצלם האלקי היא הבחירה החפשית בלי טבע מכריח. ואמר נעשה אדם - נניח מקום לבחירת האדם, שלא יהיה מוכרח, ויוכל לעשות נגד טבעו ונגד הישר בעיני ה'. (שם שם כו)

שפת אמת:

כתיב ונח מצא חן בעיני ה', זה בחינת נח איש צדיק, וכשהנפש מזוכך ונקי חל עליו הצלם אלקים, ולכן מוצא חן, מאחר שהקב"ה בחר לו זה הצלם מוצא חן בעיניו, לכן צריך האדם לשמור שלא להסיר מאתו הצלם. ובמשנה, חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו וכו', כי באמת זה הצלם אלקים נשאר בבני ישראל, כמו שכתוב אדם אתם, ולכן דור המבול הוסר מהם זה הצלם ולכן שלטו עליהם החיות והבהמות... ונראה דזה פירוש המשנה קנאה ותאוה וכבוד מוציאין האדם מן העולם, פירוש שמאבדין על ידי דברים אלו הצלם אדם, וידוע שזה הצלם הוא בנפש רוח ונשמה, וג' דברים הנ"ל פוגמים הדמות אדם... (בראשית נח תרנ"ו)

במדרש פתח האהל... ובמשנה חביב אדם שנברא בצלם... דכתיב כי בצלם אלקים עשה וכו', וקשה דמביא זה הפסוק, והלא מתחילה כתיב בצלמנו, ויברא אלקים את האדם בצלמו. אכן פירוש המשנה כמו שכתבנו, כי ודאי עיקר הבריאה בצלם אלקים הוא הנפש והנשמה, כמו שאמרו חז"ל, וייצר ב' יצירות וכו', אכן גם בצלם הגוף נמצא לבני ישראל התקשרות ודביקות בציור הפנימי, והוא באמת על ידי המילה שנתן הקב"ה לבני ישראל, וזה שהוכיח מדכתיב שופך דם האדם וגו' כי בצלם אלקים עשה, מוכח כי בגוף נמצא גם כן זה הצלם, אך הוא נסתר, כמו שכתוב אשר צפנת ליראיך, כי הערלה מכסה, ולבני ישראל ניתן כח להסיר זו הערלה ולהתגלות להם צלם אלקים, ולכן נקרא אות ברית קודש... (שם וירא תרמ"ח)

במדרש מבשרי אחזה אלקי, אלולי שעשיתי כן, מהיכן היה נגלה אלי... פירוש דכתיב אחר המילה וירא אליו, וזה בחינת המצות שהם תיקון הרמ"ח איברים להיות חל עליהם נועם ה', והיא חיבה יתירה שיתגלה צלם אלקים בנפש האדם בכח המצות, ומילה היא מצוה ראשונה מתרי"ג מצות המיוחדים לבני ישראל... (שם תר"ס)

במצות תפילין... שעל ידי התפילין חל שם שמים על האדם ומתגלה בו צלם הפנימי, ובאמת בקבלת התורה נגלה זה הציור, ועל ידי החטא נסתר מהם, אכן על ידי התפילין נשלם זה הצלם ונעשה עד אמת על הבורא ית'... (שמות בא תרנ"א)

במדרש לקחת מתנות באדם וכו'. פירוש שבקבלת התורה נשתנו בני ישראל וזכו לציור הפנימי שעליהם נאמר אדם אתם, אתם קרוין אדם, כמו שהיה לאדם הראשון קודם החטא, ועל ידי החטא הוסר ממנו הנשמה העליונה, ובקבלת התורה זכו לאותה הנשמה, ולא לשעה רק לדורות, שכפי היגיעה בתורה זוכין להארות אותו צלם ונשמה עליונה, שעל זה כתיב אני ה' אלקיך... (שם יתרו תרנ"א)

שם משמואל:

ונראה דהנה ידוע... ותפלה זוהי השלמה ומירוק של צלם אלקים, כי ענין צלם אלקים הוא המחבר כל שלושת החלקים גוף ונפש ושכל, וצלם טמא הוא המחבר את כל אלה לצד הטומאה. ותפילה היא לשון חיבור, כמו שכתוב (בראשית ל') נפתולי אלקים נפתלתי... ועל כן על ידי התפלה שאדם מתדבק ומתחבר לצד הקדושה, נעשה מירוק טהרת צלם אלקים... (בראשית נח תרע"ד)

ויש לומר לפי דרכנו... וכעין דאיתא במדרש (פרשה י"א) דבשבת ברכו במאור פנים, שאינו דומה מאור פניו של אדם בשבת כבחול. והטעם יש לומר דהנה אמרו ז"ל (בבא בתרא נ"ח) שני עקביו של אדם הראשון דומים לשני גלגלי חמה, כי הנשמה היתה מאירה ומתראה האור שלה על פניו, כמו שהאור בוקע דרך זכוכית צחה, אך מחמת החטא שמשתאבים בו חלקי הרע, מחשיכין את מאור פניו... אבל בשבת שחלקי הרע מסולקים, שוב מתראה האור על פניו... (שם חיי תרע"ו)

והנה יש באדם צלם אלקים, שהוא המאחד ומחבר את כל חלקי האדם, וכתיב (תהלים ל"ט) אך בצלם יתהלך איש, וקודם הסתלקות האדם מזה העולם אתעבר צולמא דיליה, כבזהר הקדוש, ובאשר הוא מאחד כל חלקי האדם מוכרח לומר שהוא גבוה מהכל... (ויקרא צו תרע"ד)

ונראה דהנה יש להתבונן... כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בדבר שנבוכו המחקרים, איך אפשר שהנפש הרוחנית יהיה לה צירוף ויתלה בגשם, והגיד שהוא מחמת צלם האלקים, שהוא כולל הכל, כרוחני כגשמי, על כן הוא מאחד ומקשר הרוחני והגשמי יחד, ועל כן איתא בזוהר הקדש, דכשנסתלק הצלם האדם הולך אל בית עולמו, ולפי זה יובן שלעומת שהוא היה בעצמו מחובר מוח ולב משך עליו את צלם האלקים בשלימות גמורה, המאחד ומקשר את הנפש והגוף קשר של קיימא שלא יתפרדו לעולם... ומכל מקום כל עוד שהצלם אלקים איננו מסתלק אי אפשר שתבא לו המיתה, כי הצלם משמרו, הן מצד הנפש שלא יבואו בו כחות הטומאה, והן מצד הגוף שלא יהיה ניתוך הליחות בטבע לגמרי, אך בהסתלק הצלם באה המיתה, הן מצד הגוף והן מצד הנפש. (ויקרא אמור תרע"ה)

אך לפי הדברים הנ"ל יש לומר, דהנה האדם מורכב מנפש רוח ונשמה וגוף, והמחבר את כולם הוא צלם האלקים כנודע, וכמו שהוא בפרטות בכל גויה וגויה, כן הוא בכללות האומה שצלם האלקים הוא מחבר את כל ישראל לעשותם כאיש אחד חברים. וכל כמה שהאדם שליט הוא לכבוש את כוחותיו להכנע אל נשמת חיים שבקרבו, להיות הם והוא דבר אחד, במדה זו הוא מתאחד בכלל ישראל, ואין בכלל אלא מה שיש בפרט. ולעומת זה, כשאדם הולך אחר שרירות לבו וכחות תאוותיו מתגברין למרוד בנשמתו, ופוגם בצלם האלקים המחברם, במדה זו הוא מתרחק מכלל ישראל, כי אין צלם האלקים מחברהו לכלל ישראל, ואם אין התאחדות בכלל ישראל הוא פגם בצלם אלקים הכללי המחבר את כל ישראל, וזה שאמר רבי עקיבא בתורת כהנים ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, ובן עזאי אמר זה ספר תולדות אדם כלל גדול יותר מזה, והיינו משום צלם אלקים המחבר הפרט וגם הכלל... (דברים תצא תרע"א)

ר' צדוק:

...ומכל מחשבות ופעולות אדם נוכל לעמוד ולהתבונן על מחשבות ופעולות השי"ת, איך איך הם, כענין "מבשרי אחזה א-לוה" שיש בזה ב' אופנים והם הרמוזים בלשון הכתוב  "בצלמנו כדמותנו", דידוע דצלם דכורא ודמות נוקבא, פירוש דהוראת דמות היינו כמו אדם המצוייר על הכותל שאין בו מגוף האדם, אבל צלם הוא ממש מגוף האדם, ובדרך שאיתא בב"ב נ"ח נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה וכו'... ואדם נקרא צלם שהוא דכורא דהיינו כח הפועל עצמו, ודמות נוקבא ניכר רק כח הפועל שבנפעל, וזהו באספקלריא שאינה מאירה, מי שמתבונן במשלות על ידי מבשרי אחזה א-לוה, שבדרך משל כמו שרואה בגוף האדם כך מתבונן למעלה, כביכול, כידוע משלות כאלו בספרים אבל אספקלריא המאירה הוא שזוכה ורואה בבשרו אלוק ממש, שכל פעולות וענינים שבגוף הכל חלק אלוק ממש הוא הפועל... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רטז)

...ובאמת בהסרת מורא שמים בא עליו מוראי עולם הזה מכל מיני מזיקין, דאדרבא על ידי זה הוסר צלם האלקים מעליו ואז מלא פחדים, כד"ש קין דכל מוצאו יהרגנו, ועיקר שמירת הצלם הוא בזהירות מאכילת איסור, דעל כן דניאל שנבדל מפת בגם ויין משתיהם ניצול מגוב אריות... (שם מחשבות חרוץ עמוד קנו)

חכמה ומוסר:

והנה אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה היה חכם גדול, והבין מתוארו של כל מין את תכליתו, וקרא להם שמות המורים על תכליתם. והאדם יש לו תואר מיוחד מכל אשר בארץ, כי נברא בצלם אלקים, ופירש רש"י: להבין ולהשכיל. ונמצא שצורתו מורה על בינתו והשכלתו, שזהו צלם אלקים. ואם חסר הבינה והשכל, הרי זה בהמה בצורת אדם, וגדול עוונו מנשוא, כי מבזה הצלם הקדוש, לבד מה שעובר ציווי מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי הרי גם משתמש בצלמו לגנאי חס ושלום. (חלק א עמוד יד)

...כי מצינו שהאדם נקרא צלם אלקים, והיינו כי נתן לו שכל שהוא חלק ה', ובזה מובדל הוא מכל המין... וקשה כי אחרי שנברא בצלם אלקים אם כן היה לו לברא יש מאין, או לשנות יש לאין, כי ה' בחכמה יסד ארץ, ואנחנו רואים שאין ביכולת האדם כן? אבל מצינו בחז"ל שבראו להם עיגלא תילתא מספר יצירה, וכן הקב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה, אם כן יש לו בזה צלם אלקים... (חלק ב עמוד כט)

והנה זה כח אלקי היכול להפוך הכל לרצונו, ויש בבחינה זו כח אלקי באדם, כי "בצלם אלקים עשה את האדם". והוא כי בכל עניני תבל לא יוכל האדם לעשות מחסרון מעלה, אם יאבד למשל ממון, אף שאחר כך ירויח שוב יותר, אילו לא היה מפסיד כלל, היה לו עוד יותר, ונמצא שההפסד נשאר הפסד. אבל ברוחניות על פי התורה יכול אדם לעשות מחסרון מעלה, למשל כשאדם נרפה מן התורה הרי חסרון גדול, אבל כשמתחזק שוב נעשה מהחסרון מעלה, כי כובש את יצרו, והרי מעלה מחסרון כדמות מעשיו של הקב"ה, שמן המעשים הנעשים נגד רצונו עצמם יתגלגל לבסוף מילוי רצונו. וכן האדם יש לו על פי התורה כח האלקי הלזה, להפוך מנגד רצון המקום, דהיינו חסרון, להפוך מזה גופא לרצון המקום... (שם עמוד מא)

והנה רצה הקב"ה לזכות את האדם להתדבק בו, ונתן בו צלם אלקים להכין את עצמו שיוכל להדבק בו. פירוש: נתן בידו רשות להנהיג את העולם ברצותו בצדק ויושר, לחונן דלים ולהציל עשוק, ולדון מישרים בצדק ומשפט בין אדם לחברו, ובזה לנו אות, כי אם היה בידו להיות כל יכול כמוהו יתברך, גם כן היה מנהיג בצדק ומשפט, ולא היה עושה עוול, ונמצא כי יכול לדבק בו... (שם עמוד סא)

אמר החכם: "מי שידע נפשו ידע אלוקיו". הענין הוא כי בצלם אלקים עשה את האדם. ולכן המביט בצלם יבין האלקות, המביט בנפשו יבין מצלמה אלקים. אף כי נאמר "ומה דמות תערכו לו", עם כל זה מכוחות נפשו הבלתי מוגבלים הנעלה מדרכי החומר, יבין ממנה כמה בערך זה נשגב כח אלקים. וזוהי כוונת הפסוק "ומבשרי אחזה א-לוה" (איוב י"ט כ"ו), פירוש מצלמו שהוא צלם אלקים יחזה מראות אלקים, כמו המביט במפת הארץ יבין את הארץ, ואם כי אין דמיון וערך ביניהם כלל וכלל, אבל יבין מזה מה שיש לו להבין... (שם עמוד קעא)

שעורי דעת:

כתוב "ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". והנה כל המפרשים נלאו למצא פשר ענין צלם ודמות, ונאמרו בזה כמה פרושים. וכמדומה לי שאפשר לבאר, כי צלם הוא בענין האברים ותבניתם, ודמות היא מתכונת הרגשות וכחות נפשו של האדם. מרשה אני לעצמי לאמר פירוש זה, אף שלא נתפרש כן בדברי הראשונים ז"ל, כי מאחר שרבו המחלוקות ונאמרו פירושים שונים על החילוק שבין צלם ודמות, נראה לי כי גם על פי דרכם של כמה מפרשים יש מקום לומר שכן הוא באור הדבר... (חלק ב עמוד יג)

ונראה ששני הענינים מכוונים כלפי ההנהגה העליונה. צלם האדם תבנית אבריו, שזהו צורתו התמידית של האדם, מכוון נגד ההנהגה האלקית הטבעית שנסדרה במערכה התמידית של העולמות, והדמות, כחות נפשו של האדם, מורים לנו על ההנהגה ההשגחית שהיא בתנועה תמידית, כדוגמא של דמותו הרוחנית של האדם שאינו עומד במצב אחד אלא מתנועע תמיד כפי התעוררות הכחות השונים בו. וכדוגמא לזה התעוררות המדות אצל הקב"ה כביכול, וכמו שמצינו ענין התעוררות רחמים והתעוררות דין וכדומה לזה. אולם יש לדעת, שאין דמיון באמת לכחות נפש האדם לדוגמתן למעלה, כביכול, כי רחוקים הם זה מזה לאין שעור, כמו שרחוק הצלם הגופני מהענינים העליונים שהוא מרמז עליהם... (שם עמוד ר)

רבינו ירוחם:

...והם אמנם דברי התומר דבורה בפרק א' וזה לשונו, "האדם ראוי שיתדמה לקונו, ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות, שאלו ידומה בגופו ולא בפעולות הרי הוא מכזיב הצורה, ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים, שהרי עיקר הצלם והדמות העליון פעולותיו, ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה דמות תבנית אבריו, ובפעולותיו לא יתדמה לקונו, לפיכך ראוי שיתדמה אל פעולות הכתר שהן י"ג מדות של רחמים עליונות, ורמוזות בסוד הפסוקים "מי א-ל כמוך"". עד כאן לשונו... ואל זאת הכוונה מיוסד כל הספר תומר דבורה, איך ובמה יהיה האדם דומה לקונו בסוד הצורה העליונה צלם ודמות. ולפי כל דברינו יוצא לנו חדוש נפלא, כי המצוה ללכת בדרכיו ית', מה הוא רחום אף אתה רחום, וכן כל המדות הקדושות, הנה זה בעיקר מצד הסוד של צלם ודמות, וכי זה אמנם מעיקר יסוד הבריאה וחוקותיה, היינו להתדמות לצורתו ולהיות מרמז לכסא כבודו בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים ובכל הנהגה ופועל ידים, וזהו "חביב אדם שנברא בצלם אלקים", כי הוא המרמז היותר קרוב... (דעת תורה שמות עמוד רנז)

ואחרי כל הדברים האלה נבין מהו עבודת האדם, ואמרנו על זה ציור נפלא, ידוע שהפדגוגים המובהקים כאשר ירצו ללמד תלמידיהם מלאכת הציור והכתיבה, ירשמו מקודם הכתיבה או הציור בעופרת, והתלמיד מעביר עליו הקולמוס והדיו, ובזה יקל עליו להתלמד... ואמרנו אף כי באמת מוטל על האדם להשלים את עצמו ולבנות ולתקן את כל האדם... אכן מדברינו הלא מבואר, כי בצלם אלקים כבר נברא, וזהו "ריסונעק" של כל האדם השלם, אף להדמות לקונו, אך הוא בדרך ריסונעק רק בעופרת, רשימה דקה מן הדקה, וזאת היא הנקראת שכל בכח, רוצה לומר כל שלמות האדם הוא בכח, ומה חסר לו, רק העברת דיו, דהיינו שיהיו הרשימות בולטים ונכרים, שיוכל להקרא אדם בפועל, וזהו שכל בפועל. כי באמת אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, רק לפי כחו של כל אחד ואחד, ומה שאין בכחו לא ידרוש ממנו... (דעת חכמה ומוסר ג עמוד קלב)

מכתב מאליהו:

כאשר ברא אלקים את האדם עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי לקבל דבר בתמורה. וככה עשה את האדם, ככתוב בצלם אלקים עשה את האדם, כי יוכל לרחם וליתן. (חלק א עמוד לב)

...כי עלינו לחקר ולהתבונן ולצייר לעצמנו את הנהגתו יתברך על פי המדות והכחות אשר שם ה' בנו, הרי לשם כך ניתנו לנו כדי לחשוב ולהתבונן על ידם, ועל זה נאמר "בצלם אלקים עשה את האדם", שהוא נברא בכחות גשמיים ורוחניים המקבילים למדות העליונות המתגלות בהשגחתו והנהגתו יתברך את הנבראים, כדי שהאדם יוכל להשיגן... (חלק ג עמוד רנז)