אדם   שם

(ראה גם: איש, אנוש, שמות)

זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. (בראשית ה ב)

זהר:

תאנא בכמה דרגין נקרא בן אדם, אדם, גבר, אנוש, איש, הגדול שבכולם הוא אדם, שכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו, וכתוב כי בצלם אלקים עשה את האדם... (תזריע קו)

מדרש הגדול:

את האדם עפר מן האדמה, למה נקרא שמו אדם, רבי יהודה אומר על שם אדמה שלוקח ממנה. רבי אליעזר אומר אדם - א"פר ד"ם מ"רה. רבי יהושע בן קרחה אומר על שם שהוא בשר ודם נקרא שמו אדם, משבנה לו עזר קרא שמו איש, שנאמר כי מאיש לוקחה זאת... אמר רב הונא מצינו שנקראת חוה אדם, דכתיב (ישעיה מ"ד י"ג) כתפארת אדם לשבת בית, ומתרגמינן כתשבחת אתתא דיתבא בביתא. נמצא לשון אדם נחלק, אדם שם אדם הראשון, ואדם שם אשתו, שנאמר ויקרא את שמם אדם. ואדם כל בניו נקראו אדם, שנאמר אדם ילוד אשה (איוב י"ד א') ואדם הן עמי הארץ, שנאמר (תהלים פ"ב ז') אכן כאדם תמותון... (בראשית ב ז)

רש"י:

וישח אדם - הקטנים, איש - הגדולים. (ישעיה ב ט)

רד"ק:

אדם - להבדילו מעליונים בזה שיש בו מהאדמה, ואפילו העליונים בעלי גוף הם מיסוד חמישי. ועוד שאף על פי שרוחו מהשמים, מושבו חיותו ותרבותו באדמה, ורק חלק מאלף שבו יטה כלפי מעלה. (בראשית א כו)

מורה נבוכים:

אדם הוא שם האדם הראשון הנגזר מאדמה, והוא שם המין כולו, או שם להמון הפחותים. (חלק א פרק יד)

רבינו בחיי:

ויקרא את שמם אדם - כי אין האדם נקרא אדם רק בסבת הנפש והשכל, שאלמלא הם נמשל כבהמות נדמה... (בראשית ה ב)

עקדה:

יעזב איש - אדם הוא השם מצד הצורה האלוקית, ואיש מצד אישיותו כחלק היולאני, ובשר מצד חומרו. ואמר שהשלמות שיקבל תקרא אשה, כי מתייחסת לחלק האנושי... (שם ב כד)

אלשיך:

אדם - שהוא למעלה משאר התוארים, כמו אנוש ואיש... (ויקרא יג א)

מהר"ל:

וזהו ענין האדם שהוא בכח ויוצאת שלמותו אל הפועל, ולפיכך שמו ראוי לו שהיה משתתף עם האדמה, שהיא מיוחדת לצאת מן הכח אל הפועל בפירות וצמחים וכל אשר שייך אליה, וכן הוא האדם יוצא כחו אל הפועל, ולכן שלמות האדם נקראת גם כן פרי... (תפארת ישראל פרק ג)

וזהו כי דומה אל האדמה שנזרעת בה החטה, שהוא זרע נקי, והאדמה מוציאה הזרע אל הפועל עד שהיא בפועל, וכך נזרעה בגוף האדם הנשמה שהיא זכה ונקיה בלא פסולת, וצריך האדם להוציא אל הפועל הדבר הנזרע בו, ולכך נקרא אדם, והתורה והמעשים הם פרי... (שם פרק טו)

ויכפר על מי שלא הניחו לעשות וכו', פירוש כי האדם נקרא אדם על שם אדמה, ואף כי יותר הבהמה בעלת אדמה ממה שהוא האדם, ואם כן היה ראוי לפי זה שתקרא הבהמה אדמה, ולא האדם, שאינו כל כך בעל אדמה, אבל הפירוש מה שנקרא האדם על שם אדמה, כי האדם נמשל כמו אדמה, כי האדמה היא מוציאה פירות ועושה תולדות, והיא בכח מוציאה פעולתה לפעל עד שיש לאדמה שתי בחינות, הבחינה האחת מצד הכח כאשר לא הוציא הכח אל הפועל, הבחינה השניה כאשר הוציאה הכח שלה אל הפעל, וכן הוא האדם... (חידושי אגדות סוטה מו א)

אור החיים:

ויש לך לדעת כי האדם פחות מבחינת אדם, כאמור במסכת עבודה זרה, "אשר יעשה אותם האדם וגו', אפילו גוי העוסק בתורה וכו'", והקשו רש"י ותוספות ממאמר ר' שמעון בן יוחאי אתם קרויים אדם וכו', ותירצו התוספות שיש הפרש בין אדם להאדם, כי אדם הוא הגדול והמשובח... וטעם הדבר כי אדם בחשבונו מ"ה ושמו של הקב"ה במילוי אלפי"ן יעלה כן... (בראשית ג כ)

הכתב והקבלה:

לא איש א-ל - ...כי יש הבדל בין שני תוארים אלה, כדאיתא במכילתא דרשב"י (פרשת תזריע) תנא בכמה דרגין אתקרי בר נש, אדם, גבר, אנש, איש, גדול שבכולם אדם דכתיב ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. ואין כוונת מאמר זה שתואר אדם תמיד יורה על הצדיק, ותואר איש על רע מעללים, כי הרבה מקראות יורו ההפך... ונראה לי ההבדל בין שני תוארים אלה, כי עינינו הרואות בפרטי בני אדם נבדלים זה מזה במדותיהם מצד טבעם, וזה אמנם בא להם מצד התחלפות מצבי טבעם היסודיים... מי שנטיית מזגו נוטה לרעה, יתואר לדעתי בשם אדם, ומי שנטיית מזגו נוטה לטוב יתואר בשם איש, לפי שהאדם אשר נטיית מזגו נוטה לרע יותר, היא באה לו מצד הרכבת יסוד גשמיותו, אשר בעפר ואדמה יסודם... ואם מזג טבעו נוטה לטוב יותר, זה יורה שהרכבתו הרוחנית מתגברת בו יותר מיסודי גשמיותו, לכן יתואר על שם הרכבתו זאת המתגברת בו ביתר עוז בשם איש, והוא חלק רוחניותו אשר לה ישיות וקיום נצחי... (במדבר כג יג)

תתחטאו - עיין רש"י מדברי רז"ל, אתם קרויים אדם, ואין ארמים קרויים אדם. אין כוונת המאמר זה לדעתי להרחיק את האנשים שאינם מעדת ישראל מכלל מין האדם... ולמה לא ישימו עין על מאמר רז"ל על פסוק איש איש כי ידור נדר לה', איש לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, הרי שיכללום רז"ל בכלל כת האנשים. אמנם כוונת מאמרם בזה פשוט, דלפי המבואר ההבדל שבין תאר אדם לתאר איש, ואם כן כל האומות שאין עליהם עול מצוות המיוחד לישראל, ואינם עובדים את ה' כי אם בענינים המסכימים עם שכל אנושי, עד שאין בפנימיותם שום התנגדות נגד המחוייבות עליהם, לכן אין לייחס אליהם תואר אדם, דשם זה לא הונח כי אם על מי שנטיית מזג טבעו נטוע בו היפך המכוון בתכלית האנושי באמת, ולזה הוצרך השתדלות גדול להתעצם ולהתקומם עד שישתלם כפי חוקי תורתו... אבל כל שאינו מבני ישראל, שאין תכליתו כי אם להיותו חיי שלמות המסכימים לשכלו ולטבעו, לא יתכן עליו שם אדם אלא שם איש... (שם לא כ)

מלבי"ם:

...ועל פי זה ביארתי שם, שאחר ששם אדם לא נגזר ממנו שם אדמה (לנקבתו), הוא שם העצם שנקרא בו תיכף בהוולדו, וכמו שאמרו אדם בן יומו מטמא בנגעים, דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו, אדם כל שהוא... אבל שם איש שנגזר ממנו שם אשה, הוא שהם התואר על שם שניו, כמו שאמרו תמיד, איש ולא קטן... (שם ב כג)

אדם - הוא שם העצם, ואיש הוא תואר, ורוצה לומר שבא בשנים, לכן אדם כולל זכר ונקבה, ונקרא כך מיום הוולדו, אדם מוגבל לאדם, ואיש יבא בהשאלה על כל דבר אחר. איש בסמיכות יציין יחס הקנין, כגון עבד איש, ואדם בסמיכות בא רק על תכונות, כגון בינת אדם. איש בא גם על נושא סתמי, כגון איש לרעהו, איש בא על הכללות... והנה אדם בא על תכונתו הרוחנית המיוחדת, וממעט עכו"ם וכו'... (ויקרא א ב)

רש"ר הירש:

אדם - כדפירשנו מלשון אדום, הצבע שקרן אורו נשברה פחות משאר קרני הצבעים, זאת אומרת, האדם-אדום הוא גילוי אלקים הישיר ביותר הנמצא בעולם. השם קרוב גם למלת הדום, הוא הדום השכינה בארץ. וכן קרוב לחותם, הוא חותמו של הקב"ה בבריאה. וגם משורש "דמה", תפקידו הוא להדמות לבורא, בסכום נאמר: אדם - ממלא מקום. וראה עוד בישורון שנה ח' עמוד תקכ"ד. (בראשית א כו)

העמק דבר:

בדמות אלקים עשה אותו - ...על כן היה שמו אדם, מלשון דמות. (בראשית ה א)

שם משמואל:

אדם כי יקריב, יש ליתן טעם למה כתיב אדם ולא איש. דהנה במדרש (שמות רבה כ') "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם", אין אדם אלא יוסף, שנאמר אוהל שיכן באדם. ביאור הדברים, כי האדם נברא אחרון למעשה בראשית, באשר הוא כולל הכל, ויש בו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית מעליונים ומתחתונים, וזהו ששמו אדם מלשון אדמה, שכל מה שנמצא בעולם נמצא בו דמיון... וגם יש רמז באותיותיו, אות ד' הוא ארבע יסודות העולם, אות מ' הוא ד' עשיריות, והוא ד' יסודות עליונים שכל אחד כלול מעשר, אות א' הוא רומז לכח המאחד את הכל, והוא צלם אלקים... (ויקרא תרע"ד)

ונראה דהיינו ארבעה השמות שנקרא בהם האדם, אנוש גבר איש אדם. אנוש הוא מפאת הגוף שהוא כח אנוש וחלוש, גבר הוא מפאת הנפש שיש בכחה להתגבר על כחות הגוף, איש הוא מפאת השכל, מלשון איש נעמי, שהוא על גביהם, ואיש הוא מלשון בעל הבית... אדם הוא כנגד צלם אלקים המחבר את כולם, ומספרו מ"ה כמספר שם הוי"ה ב"ה במילוי אלפין... (שם תזריע תרע"א)