אדם בחירה

(ראה גם: אדם-כללי, אדם-מעשה, יצר הטוב, יצר הרע, פרעה-חזוק לבו)

ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים. (שמות ז ג)

ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו, כי הקשה ה' אלקיך את רוחו ואמץ את לבבו, למען תתו בידך כיום הזה. (דברים ב ל)

ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. (שם י יב)

למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך, שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. (ישעיה סג יז)

עקב הלב מכל ואנוש הוא, מי ידענו. (ירמיה יז י)

זהר:

...והשיב רבי שמעון לחברים, אם לא היה כך, שברא הקב"ה יצר טוב ויצר הרע, שהם אור וחושך, לא היה מצות ועבירות להאדם דבריאה, אלא שהאדם נברא משניהם, מאור ומחושך, ועל כן אומר הכתוב, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, (כלומר משום זה נוהג בהאדם מצות ועבירות והוכן לו בחירה לבחור בין טוב לרע). אמרו לו, למה כל זה, הלא מוטב היה שלא יברא החשך ולא היה לא להאדם לא עונש ולא שכר, משיברא ויחטא, ויגרום לכל אלו קלקולים הרבים שגרם בחטאו. אמר להם מן הדין היה לו לבראו כך, משום שהתורה נבראה בשביל האדם, שכתוב בה עונש לרשעים ושכר לצדיקים, ולא יצוייר שיהיה שכר ועונש אלא באדם דבריאה, הכלול מאור וחשך... (והשכר הוא השגת התורה, כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה את ה', כי אורייתא וקב"ה חד הוא, ואם לא היה נברא האדם באור וחשך שיתכן בו ענין הבחירה, וענין שכר ועונש, ולא היה אפשרות שיתגלה שכר הטוב הזה לצדיקים). (בראשית קפ)

פתח ואמר הוריני ה' דרכך אהלך באמתך, יחד לבבי ליראה שמך. מקרא זה קשה, הרי למדנו הכל הוא בידי הקב"ה חוץ מלהיות צדיק או רשע. אלא דוד כך אמר, הוריני ה' דרכך בקש מהקב"ה לגלות עיניו ולהודיעו את דרך הישר והמתוקן, ואחר כך אהלך באמתך, אהלך בדרך האמת ולא אטה לימין ושמאל... תא חזי, כל אדם המתירא מפני הקב"ה שורה עמו האמונה כראוי. כי אדם הזה שלם בעבודת רבונו, ומי שאין יראת רבונו שורה בו, אין האמונה שורה בו, ואינו כדאי שיהיה לו חלק לעולם הבא... (בראשית ב תמג)

תלמוד בבלי:

ראה אדם-כללי, נדה טז ב.

מדרש רבה:

אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם, שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו, העין והאוזן והחוטם שלא ברשותו, חמי מה דלא בעי, שמע מה דלא בעי, מריח מה דלא בעי, הפה והיד והרגל ברשותו, אין בעי הוא לעי באורייתא, אין בעי לישנא בישא... (בראשית סז ג)

ויאמר עשו בלבו, הרשעים ברשות לבן... אבל הצדיקים לבן ברשותן, (שמואל א' א') וחנה היא מדברת על לבה... (שם שם ז)

מדרש תנחומא:

ויאמר אם שמע תשמע, מכאן אמרו רצה אדם לשמע בשעתו משמיעין אותו לאחר זמן, לשכח משכחין אותו לאחר זמן, תלמוד לומר והיה אם שמע והיה אם שכח, הא כיצד, רצה אדם לשמע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו, לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו, והרשות נתונה בידו, (משלי ג') ואם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. (בשלח יט)

...מיד הקב"ה גוזר על הטפה מה יהא בסופה, אם זכר אם נקבה, אם חלש אם גבור, אם עני אם עשיר אם קצר או ארוך... וכן גוזר על כל קורותיו, אבל אם צדיק אם רשע לא, אלא הדבר ההוא נותנו בידו של אדם בלבד, שנאמר (דברים ל') ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'. (פקודי ג)

מדרש הגדול:

ראה נתתי לפניך, מגיד הכתוב שרשותו שלאדם בידו, ויש לו להטות את עצמו לאיזה צד שירצה, אם לדרך החיים אם לדרך המות. ולפיכך ראוי להפרע ממנו על מעשיו הרעים, ולשלם לו שכר טוב על מעשיו הישרים... (דברים ל טו, וראה שם עוד)

אמונות ודעות:

הודיענו ה' על ידי נביאיו ששם יתרון לאדם, באמרו "ורדו בדגת הים וגו'", ונתן לו יכולת למשמעתו (לכוף את יצרו), והניח אותה לפניו כהצעה, ונתן בידו היכולת והבחירה, וציוהו לבחור בטוב. והעידו לנו על דבר זה האותות והמופתים...

ומה ידמה לצדק הבורא, שנתן לאדם את הכח והיכולת לעשות את כל מצוותיו. ונראה לי שראוי כי תהיה היכולת לפני הפעולה, כי אם היתה עם הפעולה יחד, היה כל אחד סבת השני, או שאין האחד סבה לשני. ואילו היתה אחרי הפעולה, הרי לא יוכל להחזיר מה שכבר עשה. וראיתי לבאר כי כשם שמעשה האדם הוא פעולה, כן גם עזיבתו מעשות המעשה היא גם כן פעולה, כי לא עזבו אלא כדי לעשות הפכו... כי פעולת האדם מקרה, ואם לא יאהב-ישנא וכדומה... וראוי שאבאר כי אין האדם עושה מעשה אלא אם רוצה לעשות, כי לא יתכן שיעשה מי שאין בו רצון, או שאינו בעל רצון...

ואומר עוד כי הבורא ית' ברוממותו אינו משפיע על מעשה בני אדם כלל, ואינו מכריחם לא על משמעת ולא על מרי, ויש לי על כך ראיות מדרך המוחש, ומדרך המושכל, וממה שבכתובים ובמסורת. מן המוחש, מצאתי שהאדם מרגיש בעצמו שהוא יכול לדבר ויכול לשתוק, ויכול לתפוש ויכול לעזוב, ואינו מרגיש שום כח אחר המעכבו מלעשות רצונו כלל, והדבר מסור בידו שינהיג את טבעו כפי הכרעת דעתו, אם עשה כן הרי הוא פקח, ואם לאו הרי הוא סכל. אבל מן המושכל, כבר הוכח במה שקדם, כי בטל הוא שתהא פעולה אחת משני פועלים, ומי שחשב שהבורא יתרומם מכריח את האדם על איזה דבר, הרי עשה הפעולה האחת לשניהם יחד. ועוד אלו היה מכריחו לא היה מקום שיצוהו ויזהירו. ועוד אלו הכריחו על פעולה מסויימת לא יתכן שיעניש אותו עליה... ועוד לא יתכן שיהא האדם מוכרח, שאם כן יש לו התנצלות, כי ידוע שאין האדם יכול לנצח כח   א-לוהו...

ומהכתובים מוכח על הבחירה: "ובחרת בחיים". וכן במסורת: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". ועוד הוסיף שבועה בפסוק: "חי אני... אם אחפץ במות הרשע וגו'"...

ואם תאמר, כיוון שהוא יודע במה שיהיה וכבר ידע שהאדם ימרה דברו, הרי מוכרח האדם להמרות, כדי שתתקיים ידיעתו? ובירור טעות זו יותר פשוט מן הראשונה, והוא שהאומר כן אין לו ראיה שידיעת הבורא את הדברים היא סבת הוייתן, ואינו אלא דבר שנדמה לו או שאמרו בזדון, כי אלו ידיעת ה' את הדבר היא סבת היות הדבר, כי אז היו הדברים קדומים, שאין להם ראשית, כיון שאין ראשית לידיעתו אותם. אלא אנו בדעה, שהוא יודע כל הדברים כפי אמיתת היותם, וכל דבר שממציאו כבר ידע שימציאהו, וכל דבר מהן שיבחרהו האדם כבר ידע שהאדם יבחרהו...

ואם תאמר, וכאשר ידע ה' שהאדם ידבר, האם יתכן שהוא ישתוק? אנו מניחים, שה' ידע כבר הפעולה הסופית של האדם, הנעשית אחר כל מחשבה מצדו, והחלטתו, וכמו שנאמר: "ה' יודע מחשבות אדם וגו'"... (מאמר ד פרק ד)

ואוסיף פסוקים שיש בהם מקום לטעות על ההכרח במעשה בני אדם.

א': המניעה ממעשה על ידי אזהרה נתחלפה לבני אדם, וחשבוה למניעה בפועל. כגון הנאמר באבימלך "ואחשוך גם אנכי אותך וגו'". ורוצה לומר, מנעתי אותך על ידי האזהרה וההודעה שהיא אשת איש...

ב': מניעה מלשהשיג טובות העולם הבאה כעונש, נתחלפה להם במניעה מלהטיב בדת (לעשות מצוה או תשובה), כגון "השמן לב העם הזה וגו'". שרצונו לומר כי יביא עליהם סבות שלא יבינו עניני עולמם...

ג': חזוק לב האדם בעת צרה או שמועה, כדי שלא יאבד בהם, נתחלפה להם וחשבו שהוא חזוק הלב שלא יכנע... ומה שכתוב "ואני אקשה את לב פרעה" וכדומה, רוצה לומר שחזקו שלא יאבד באותו פגע...

ד': קביעת דרגה ומעלה. כשראו אדם הנזכר במקרא, חשבו שזו פעולה והשפעה (רוצה לומר שגרם לו להיות צדיק וכו'). והוא כמו שאנו אומרים: השופט הצדיק את ראובן, זאת אומרת לא שהטיל עליו איזו פעולה, אלא שבירר והודיע העובדה... וזה שאמר מי יפתה את אחאב וגו', ורצה לומר מי יקבע לו שהוא פתי.

ה': ענין הכפרה. מה שכתוב בפסוקים "הטני אליך וגו'", אין הכוונה לענין של הכרח, אלא כפרה. כלומר, אם תסלח לי הטיתני אליך שלא אשוב למרד בך, ואם לא תסלח תגרם לנפשי יאוש... (מאמר ד פרק ה והלאה, וראה שם עוד)

חובת הלבבות:

...ומן התימה הגדול, שהוטבע האדם על הבושת מבני אדם בעבור מה שזכרנו מתועלותיו בה ויותר ממה שזכרנו, ולא הוטבע על הבושת מבוראו המשקיף עליו תמיד, כדי שלא יהיה מוכרח על עבודתו אותו, ויחלש חיוב תגמולו עליה, אבל אנחנו חייבין להתבושש מן הבורא מדרך הבחינה ובידיעת מה שאנו חייבין מעבודתו...

וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמתתה ורוחניותה, ותדע כי היא מפלאי החכמה האלקית, ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו, אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו, הקטנה והגדולה שבהם, והגלויה והנסתרת, חוץ ממה ששם ברשותך מבחירת הטוב והרע... (שער ב הבחינה, פרק ה)

אמרה הנפש: מה שמצאתי בספרים מענין ההכרח והגזרה והממשלה והחפץ שהכל לאלקים בכל מה שברא מקופא וצומח וחי ומדבר, (שמואל א' ב') ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם... והרבה ממה שדומה לזה מה שיורה כלו כי האדם ושאר החיים הכינם הבורא לזיון העולם הזה, ואם יניעם ינועו ברשותו וכחו ויכלתו, ואם יניחם ינוחו ממעשיהם... וכל דברי הראשונים בכל ספר מודים מכל הענין הזה מבלי מחלוקת בו, ונמצא בספר התורה מה שחולק עליו, מה שמורה כי המעשים הנראים מן האדם נתונים ברשותו, והוא בוחר בהם בחפצו, והם הווים ברצונו ובחירתו, ועל כן התחייב בגמול ובעונש על העבודה ועל העבירה, והוא מה שאמר הכתוב (דברים ל') ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב... וכל מה שיש בספרנו מתורה ומצות ומוסר מורה על בירור הענין הזה, וכן מה שיש בו מגמול העבודה ועונש הממרה, הכל מודה כי מעשה האדם מונחים אליו, וכי כבוד האלקים נקי מטובתו ורעתו וצדקותיו ומעוותיו. והענין אצלי קשה, והפיק בין שני הענינים קשה מאד...

אמר השכל: אין במה שזכרת מקושי ההפקה בין שני אלו הענינים הנמצאים בספרים גדול ממה שימצא ממנו בפועל בדרך הבחינה. והוא מה שאנחנו רואים ממעשי האדם, שיהיו כפי דעתו וחפצו בקצת העתים, ויהיו שלא כרצונו וכוונתו בקצתם... ויראה לך ממנו גם זה בתנועת לשונו ושמעו וראותו. ואני רואה אח"כ שהגמול והעונש עוברים עליו כפי מעשיו ותנועותיו לעבודת האלקים ולהמרותו. וכבר ארכו מחלוקת החכמים באופני ההפקה בין ההכרח והצדק, מהם מי שאמר כי כל המעשים האנושיים הולכים כחפץ האדם בהם ויכלתו וכחו, מסר אלקים בידו עניניהם והשליטו בהם... ומהם מי שמשיב המעשים האנושיים וזולתם אל הבורא ית', ואמר כי כל תנועה המתחדשת בעולם ממדבר ודומם היא ברשות הבורא ית', וגזרתו ודינו ותחת מאסרו... וענין הגמול והעונש אין אנו יודעים צורתו ולא מהלכי דיניו...

והנכונה שנודה בסכלות בדבר הזה מחכמת הבורא ית' מפני חלישות דעתנו וממעוט הכרתנו ובסכלותנו בו פנים מאופני הטובה, ולזה נעלם ממנו, ואלו היתה לנו בעמדנו על הסוד הזה תקנה, היה הבורא מגלה אותה לנו. והדמיון הקרוב בזה מה שאנו רואים מענין חלש הראות, שאין לו תועלת באור השמש, עד שישים מסך דק בינו ובין עיניו... (שער ג עבודת האלקים פרק ח)

ופירוש החלק הרביעי בעניני חובות הלבבות והאברים שהאדם מתיחד בתועלתם ונזקם, וזה כצום וכתפלה וכסוכה... והמנע מן העבירות וכל חובות הלבבות לא תעבורנה אל זולתו ותועלותם ונזקם מיוחדים בו מבלי שאר בני אדם, ואופני יושר הבטחון בכולם על האלקים ית' מה שאני מבאר אותו. ומאלקים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו, והוא כי מעשי העבודה והעבירה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלשה דברים, האחד הבחירה בלבו ומצפונו, והשני הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו... ומה שאינו נעלם ממנו בהם בבחירת העבודה והעבירה והכוונה וההסכמה על המעשה הבטחון על האלקים בזה טעות וסכלות, כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו, כמו שכתוב (דברים ל') ובחרת בחיים... (שער ד הבטחון פרק ד)

וכאשר יתייאש (היצר) ממך מן הפנים האלה אשר זכרנו, ישליכך בים הספיקות מעניני ההכרח והצדק, וכאשר יראה אותך מתעלם במעשה העבודה ונוטה אל דרך העבירות ישתדל לברר אצלך ענין ההכרח בטענות חזקות מן הכתוב ומן הקבלה כדי להרחיב האמתלאות עליך, ויאמר לך, אלו היה רוצה הבורא שתעבדהו היה מכריחך בזה ומזרז אותך עליו, ולא היה אלא מה שהוא גוזר, וכי תוכל לעמוד כנגד גזרותיו ולנצח דיניו, אין לך לעשות אלא מה שנגזר לך לעשותו, כי ממשלת כל הדברים ביד הבורא יתעלה... ואם יראה אותך מתעסק במעשה מעניני העולם הזה ועסקיו, יאמר לך הזהר מן העצלה והרפיון ואל תסמוך על זולתך, כי הטוב והרע ביכלתך... (שער ה יחוד המעשה פרק ה)

תרגום יונתן:

ומל - ויעדי ה' אלקכון ית טופשות לבכון... ארום יבטל יצרא בישא מן עלמא ויברי יצרא טבא די ימלכינכון לתירחם ית ה'... (דברים ל ו)

אבן עזרא:

ואני אקשה - יש לשאול, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, והתשובה כי השם נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו, וזה אפרש בפרשת כי תשא, ובפסוק מי יתן והיה לבבם זה... (שמות ז ג)

מי יתן - אין הכתוב אומר מי יתן לי, רק מי יתן להם, על כן נכתב להם אחר והיה לבבם זה. ודע כי שורש כל המעשים והתנועות גזרות השם, וכל הנמצאים תחת השמים כחם ותלדותם כפי המערכת העליונה עם השרשים למטה... והחלקים יקבלו מהכללים כפי תולדותם, ובעבור כח הכללים יוכלו לשנות מעט בתולדה, וזה טעם ויחזק ה' את לב פרעה, ובמקום אחר ויכבד לבו הוא ועבדיו, והכל אמת, על כן אומר ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו... ומשה אמר ובחרת בחיים, ואחר שהשם לא ימנע טוב, הנה הוא אוהב להטיב, ואמר הכתוב כלשון בני אדם מי יתן. (דברים ה כו)

רמב"ן:

ועץ החיים - ...והיפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת, כאשר יעשו השמים וכל צבאם... ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה. ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע, ולכן נקרא עץ הדעת טוב ורע, כי הדעת יאמר בלשונינו על הרצון... והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו התשמיש לתאוה אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו, ולכן היו האברים כלם בעיניהם כפנים והידים, ולא יתבוששו בהם. והנה אחרי אכלם מן העץ היתה בידו הבחירה וברצונו להרע או להטיב בין לו בין לאחרים, וזו מדת אלקים מצד אחד, ורעה לאדם בהיות לו בה יצר ותאוה. ואפשר שנתכוון הכתוב לענין הזה כשאמר, כי האלקים עשה את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים... (בראשית ב ט)

...והנכון בעיני, כי טעם "וגם" אע"פ שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אעפ"כ אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם, ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי, והטעם כמו שאמר הכתוב קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה... אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה... וכן היה במצרים, כשהוסיפו להרע... (שם טו יד)

וימצאהו איש - ...ולהודיענו עוד כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם, ולזה נתכוונו רבותינו באמרם כי האישים האלה הם מלאכים... (שם לז טו)

מי יתן - בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, יאמר הכתוב כן, והיא כלשון בני אדם. ועל דרך האמת הוא כמו ויאמר לאדם הן יראת אד-ני היא חכמה... (דברים ה כו, ועיין שם עוד)

ומל ה' אלקיך - זהו שאמרו בא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך, והוא יעזר אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאמר כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו, צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב, ובעונש כרצונם ברע, אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי, ולא יחפוץ בו כלל, והיא המילה הנזכרת כאן, כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב היא שלא יחמוד ולא יתאוה, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות, ולא היה לו ברצונו דבר והפכו... וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי... (דברים ל ו)

ראה נתתי לפניך היום - יחזור להזהירם עוד, להגיד להם כי שני הדרכים בידם וברשותם ללכת כאשר יחפצו בה, אין מונע ומעכב בידם לא מן התחתונים ולא מן העליונים... (שם שם טו)

רד"ק:

כאחד ממנו - דרש רבי פפוס כאחד ממלאכי השרת, אמר לו ר' עקיבא דייך פפוס, אלא מה אני מקיים כאחד ממנו, שנתן לו הקב"ה לפניו ב' דברים, דרך החיים ודרך האחרת, הניח החיים ובחר לו דרך אחרת... (בראשית ג כב)

ואתה תמשל בו - הוא ימשל בך ויכשילך אם לא תסירנו מעליך, ואם תרצה אתה תמשול בו ותכניעו לפניך, ובזה הראה לו היכולת הנתונה בבחירה... (שם ד ז)

ויברך אותם - פרו ורבו וגו' וכבשוה, ואם נתן בהם כח לכבש אחרים, כל שכן היה להם לכבש את עצמם. (שם ה א)

לעיני השמש - ...אך לא שהא-ל גזר על אבשלום לחטא בכך, אבל ידע שאבשלום יהיה החוטא, ואם לא היה דוד חוטא, היה מונע את אבשלום מכך... (שמואל ב יב יא)

ואתה הסיבות את לבם - לר' סעדיה גאון עתה תשיב לבם שהיה אחורנית, אליך, ויש מפרשים שהיה לך להיטיב לבם, ואינו, כי הבחירה ביד האדם, והרמב"ם פירש שמנעת מהם התשובה למען יקבלו עונשם. (מלכים א יח לז)

משנה תורה:

רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע... עושה מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו לעשות הטוב או הרע... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זה דרך שירצה... וכיוון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו, ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה... (תשובה פרק ה א)

ודבר זה עיקר גדול, והוא עמוד התורה והמצוה... אילו הא-ל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מהן המדעות, או לדעת מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי השמים, היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם, והוא מתחלת בריתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה? ובאיזה דין ומשפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק?

ואל תתמה היאך האדם עושה כל מה שיחפוץ, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו? ככה חפץ ה' להיות האדם ברשותו... (שם שם ג וד)

שמונה פרקים לרמב"ם:

אי אפשר שיוולד האדם בטבע בעל מעלה או בעל חסרון, כמו שאי אפשר שיוולד בטבע בעל מלאכה מהמלאכות. אבל אפשר שיוולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון, בהיות פעולות האחד יותר קלות עליו מפעולות האחר, כגון שיהיה עצם מוחו זך, ויקל עליו ללמוד, אבל אם יונח במזגו זה מבלי ללמד, ולא יעורר כוחותיו, ישאר בלי ספק סכל...

ולא תחשב כהשגעונות שישקרו בהם חכמי הכוכבים, ויאמרו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או חסרון, ושהאיש מוכרח על המעשים האלו בהכרח. אמנם אני יודע, שהמוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יון, שפעולות האדם כולן מסורות לו, אין מכריח אותו בהן, ולא מביא אותו שיטהו לצד מעלה או חסרון חוץ מהוא עצמו, אלא שתהיה לו הכנת המזגים לבד, שיקל עליו ענין או יכבד, ואילו היה האדם מוכרח על פעולותיו, בטלות מצוות התורה ואזהרותיה, והיה הכל שקר גמור, אחר שאין בחירה לאדם מה שיעשה, והיה מתחייב בטול הלימוד, ולימוד כל מלאכת מחשבת... והיו גם הגמול והעונש עוול גמור, הן מאדם לאדם, והן מה' לאדם, אחר שזה מוכרח להרוג, וזה מוכרח ליהרג... והיו בטלות גם ההכנות כולן מבנות בתים כנוס הממון, ברח בעת הפחד וכו', וזה כולו שקר גמור ונגד המושכל והמורגש. אלא האמת שאין ספק בה, שפעולות האדם כולן מסורות בידו, ומפני זה היה ראוי לצוותו, ושם לנו הבחירה, וחייב העונש מי שימרה, והגמול למי שיעבד, וחייב הלימוד וההכנות כולן, כמו שכתוב: ועשית מעקה לגגך וכדומה.

ומה שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ועוד) הוא גם כן אמת, כי מצוות התורה ואזהרותיה הן בפעולות אשר לאדם בהן בחירה לעשותן או לא. ומה שאמרו "הכל בידי שמים", רוצה לומר, הענינים הטבעיים שאין לאדם בחירה בהם, כגון שיהיה ארוך או קצר, שירד המטר או יעצר וכיוצא בהם. והמאמר המפורסם אצל בני אדם וגם ימצא בדברי החכמים והנביאים, כי ישיבת האדם וקימתו וכל תנועותיו ברצון ה', הוא מאמר אמיתי על צד אחד, כמו המשליך אבן אל האויר וירדה למטה, שאמרנו בה שברצון ה' ירדה למטה, שהשי"ת רצה שהארץ תהיה במרכז, ואם ישליכו חלק ממנה למעלה, יחזור אל המרכז, אבל לא שה' רצה בעת שהתנועע חלק זה הפרטי, שיתנועע עכשו למטה. וכלל הדבר שנאמין בו הוא: כי כמו שרצה השי"ת שיהיה האדם ניצב הקומה וכו', כן רצה שיתנועע וינוח מעצמו ויעשה פעולות בבחירתו, אין מכריח לו עליהם. כמו שכתוב בתורה: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע (בראשית ג' כ"ב), רוצה לומר שאין כמוהו לענין זה, שמעצמו ומנפשו ידע הטוב והרע ויעשה איזה מהם שירצה, ואין מונע לו מהם, ואם כן יתחייב ללמדו דרכי הטוב והרע, ויצוה ויזהירהו, יענישהו ויגמלהו. וכן ראוי לאדם להרגיל עצמו בפעולות הטובות עד שתהינה לו המעלות השכליות, ויתרחק מהפעולות הרעות עד שתסורנה.

ונשאר לנו לבאר מה שיש בפסוקים יחשבו בהם בני האדם שהשי"ת יגזור במרי (בחטא). ומזה מה שנאמר לאברהם: ועבדום וענו אותם (בראשית ט"ו י"ג). אם כן גזר על המצרים שיחמסו זרע אברהם, ואם כן למה ענשם? התשובה: הדברים האלו לא אמר הקב"ה על איש ידוע, עד שיאמר שנגזר עליו, ונשאר כל איש ואיש בבחירתו, וכל מצרי היה יכול שלא יחמסם אילו היה רוצה, כי לא נגזר עליו בפרט שיחמסם. וכן גם מה שכתוב: וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר וגו' (דברים ל"א ט"ז), שהוא כאילו אומר מי שיעבד עבודת כוכבים דינו כך וכך.

אבל אמרו: וחזקתי את לב פרעה (שמות י"ד ד'), ואח"כ ענשו והמיתו יש מקום לדבר בו, ויעלה בידנו שורש גדול... אך פרעה וסיעתו מרו בבחירתם בלי הכרח, וחמסו הגרים אשר בתוכם, ועשו להם עוול גמור. והיה עונש השי"ת להם על זה למנעם מן התשובה, עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שראוי להם מהדין. ומניעתם מהתשובה הוא שלא ישלח את העם... ואי אפשר היה לעונשם אם היו עושים תשובה, ועל כן נמנעו מהתשובה והחזיקו בהם. וכן אמר לו בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי, וההתראות היו להודיעו כי לא ישלחם עד שימות...

וכן נאמר על ידי ישעיה הנביא: השמן לב העם הזה וכו' (ישעיה ו' י'), שימנע מקצת המורדים התשובה...

ונשאר רק עוד ענין אחד שצריך לדבר בו מעט, והוא ידיעת השי"ת העתידות, כי יטענו שהאדם מוכרח בכל פעולותיו, כי ה' ידע מה שיעשה, ואם כן הוא מוכרח לעשותו. לכן שמע ממני מה שאומר לך והסתכל בו מאד, כי היא האמת בלא ספק. השי"ת אינו יודע במדע, ולא חי בחיים, עד שיהיה הוא והמדע שני דברים, כאדם עם ידיעתו, שהאדם אינו המדע, והמדע הוא בלתי האדם, וכיון שכן הוא הם שני דברים. ואילו היה השי"ת יודע במדע היה מתחייב בו הריבוי, והיו הנמצאים הקדמונים רבים, השי"ת, המדע שבו ידע, החיים שבהם חי וכו'... אלא הוא המדע והיודע והחי והחיים בעצמו, ואלו הדברים קשים, ולא תקוה להבינם הבנה שלמה מאיזה שורות.

כבר התבאר בספר "מה שאחר הטבע", שאין יכולת בדעתנו להבין מציאותו יתברך על השלמות, מפני שלמות מציאותו וחסרון דעתנו... וקצרה דעתנו מהשיגו כקוצר אור הראיה מהשיג אור השמש, כי אור השמש חזק מאור הראות שירצה להשיגו. וראוי מפני זה שלא נדע גם כן את דעתו, אחר שהוא דעתו-ודעתו הוא. (פרק ח)

מורה נבוכים:

...אבל הגלגלים והשכלים משיגים פעולותיהם ובוחרים ומנהיגים, אבל לא כבחירתנו והנהגתנו, אשר היא כלה בענינים מתחדשים. כבר ספרה התורה ענינים העירוני על זה, אמר המלאך אל לוט כי לא אוכל לעשות דבר וגו', ואמר לו להנצלו: הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה... אלו כלם יורוך על השגתם לפעולותיהם, והיות להם רצון ובחירה במה שהושפע להם מן ההנהגה, כמו שיש לנו רצון במה שהושפע לנו ונוכל עליו בעקר הווייתנו, אלא שאנחנו נעשה הפחות, ויקדם להנהגתנו ופעולתנו ההעדר, אבל השכלים והגלגלים אינם כן, אבל יעשו הטוב לעולם... (חלק ב פרק ז)

...והדבר אשר אבארהו לך הוא זה. דע כי הסבות הקרובות כלם אשר מהם יתחדש מה שיתחדש, אין הפרש בין היות הסבות ההם עצמיות טבעיות, או בבחירה או במקרה, ורוצה לומר בבחירה שתהיה סבת המתחדש ההוא בחירת אדם, עד שאפילו היתה הסבה רצון אחד משאר בעלי חיים, שזה כולו ייוחס להשם בספרי הנביאים, ויתירו על הפעל ההוא בלשונות שהשם פעלו או צוה בו או אומרו... וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק, והוא שאחר שהשם לפי מה שהונח והתיישב הוא אשר העיר הרצון ההוא לבעל חי ההוא שאינו מדבר, והוא אשר חייב הבחירה ההיא לחי המדבר, והוא אשר המשיך הענינים הטבעיים על מנהגיהם, והמקרה הוא ממותר הענין הטבעי כמו שהתבאר, ורובו משותף בין הטבע והרצון ובחירה, יתחייב לפי זה כולו שיאמר על מה שהתחייב מהסבות ההם, שהשם צוה שיעשה כך או אמר שיהיה כך. ואני אזכר לך מאלו כלם משלים, ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו. אמר במה שימשך מן הענינים הטבעיים תמיד, כהתוך השלג כשיחם האויר... ישלח דברו וימסם וגו'... אמר בשלוט נבוכדנצר הרשע ומחנהו, אני צויתי למקודשי קראתי גבורי לאפי, ואמר בגוי חנף אשלחנו... ואמר במה שתהיה סבתו רצון בעל חי והתעוררו בצרכי חייו, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה, אחר שה' הוא אשר העיר הרצון ההוא... (שם פרק מח, וראה שם עוד)

דעות בני אדם בהשגחה חמש דעות... הדעת הד' דעת מי שחשב שלאדם יכולת, ולזה ימשך מה שבא בתורה מן המצוה והאזהרה, והגמול והעונש לפי דעת אלו על סדר, ויראו שפעולות השם כולם נמשכים אחר החכמה, ושלא יתכן לו עוול, ושלא יענש מטיב...

והדעת הה' והוא דעתנו רוצה לומר תורתנו, ואני אודיעך ממנו מה שכתוב בספרי נביאינו בו, והוא אשר יאמינוהו המון חכמינו... פנת תורת משה רבינו ע"ה וכל מי שנמשך אחריה היא, שהאדם בעל יכולת גמורה, רוצה לומר שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו יעשה כל מה שיוכל האדם לעשותו, מבלתי שיברא לו דבר מתחדש כלל, וכן כל מיני בעלי חיים שאינם מדברים יתנועעו ברצונם, וכן רצה ה' יתעלה, רוצה לומר שמרצונו הקדום מאין תחלה, שיהיה כל בעל חי מתנועע לרצונו, ושיהיה האדם בעל יכולת על מה שירצהו, או יבחרהו ממה שיוכל עליו. וזאת פנה לא נשמע כלל באומתנו ובאנשי תורתנו חולק עליה... (חלק ג פרק יז, וראה עוד אלקים-דין והשגחה)

...וממה שהתבאר לי גם כן מפסוקי התורה, שידיעתו יתעלה במציאות אפשר אחר שעתיד להיות, לא תוציא האפשר ההוא מטבע האפשר כלל, אבל טבע האפשר עומד עמו, ושאין הידיעה במה שיתחדש מן האפשריים מחייבת היותם בהכרח על אחד משני האפשריים. זאת גם כן פנה מפנות תורת משה רבינו ע"ה, אין ספק בה כלל, ולזה אמר ועשית מעקה לגגך וגו'... (שם פרק כ, וראה עוד אלקים-ידיעה)

...והתשובה על אלו השאלות השלש וכל מה שהוא ממינם תשובה אחת כוללת, והיא שהאותות כלם, אף על פי שהם שנוי טבע ישנה השם איש אחד מאישי הנמצאות, אך טבע בני אדם לא ישנהו השם כלל על צד המופת, ומפני זה השרש הגדול אמר מי יתן והיה לבבם זה להם וגו', ומפני זה באר המצוה והאזהרה והגמול והעונש. ולא אמרתי זה מפני שאני מאמין ששנוי טבע כל אחד מבני אדם קשה על השם יתעלה, אך הוא אפשר ונופל תחת היכולת, אלא שהוא לא רצה כלל לעשות זה, ולא ירצהו לעולם כפי הפנות התוריות... (שם פרק לב)

כוזרי:

...ובני אדם גם כן שונים זה מזה, כי רובם טבעיהם נוטים ויטה שכלם עם הנטיה ההיא אם יוטה עם המרה האדומה עמו המהירות והקלות, ואם יטה עם המרה השחורה עמו המתון והישוב. והמדות הולכות אחרי המזג, עד אם ימצא אדם שוה הטבעים והפכי המדות אצלו ברשותו, כמו שתי כפות המאזנים הישרות ביד השוקל, יטה אותן אל אשר ירצה בתוספת האבנים וחסרונן. והאדם ההוא בלי ספק לבו ריק מן התאוות המופלגות, וכוסף אל מדרגה למעלה ממדרגתו, והיא המדרגה האלקית, והוא עומד ומחשב במה שראוי לו לעשותו להגברת טבעיו ומדותיו, ואיננו נותן לכח הכעס רצונו, ולא לכח התאוה רצונו ולא לזולתם, אבל הוא נטוע ומבקש מאלקיו שיורהו הדרך הישרה, וזה הוא אשר יאצל עליו רוח אלקי נבואי אם יהיה ראוי לנבואה... (מאמר ה י)

...אבל (המעשים) הבחיריים סתם חפץ האדם בעת בחירתו, והבחירה מכלל הסבות האמצעיות, ולבחירה סבות משתלשלות אל הסבה הראשונה השתלשלות מבלי דוחק, בעבור שהאפשר נמצא, והנפש מונח לה בין העצה והפכה, תעשה מה שהיא רוצה מהם, וצריך שתשובח או שתגונה על הבחירה ההיא, מה שלא יחויב זה בשאר הסבות האמצעיות, כי לא תגונה סבה טבעית ולא מקרית, אף על פי שהאפשר נמצא בקצתם, כאשר לא תאשים התינוק והישן כאשר יזיקו, והיה באפשר הפך זה... אם כן אין לבחירה מצד שהיא בחירה סבה הכרחית, כי תשוב הבחירה ההיא הכרח, ויהיה דבור האדם הכרחי כמו תנועת דפקו, ובזה מה שתכחישהו הראיה, כי אתה מוצא עצמך יכול על הדבור ועל השתיקה בעוד שתהיה בממשלת השכל, ולא ימשלו בך מקרים אחרים...

אבל הסבה המשגת מי שאומר בבחירה בעבור הוציאו קצת הדברים מגזירת האלקים ית', יש לטעון עליה במה שקדם זכרו, כי לא הוציא אותם מגזירתו כל עיקר, אבל משיבם אליו בדרך ההשתלשלות, ותשיגנו אחרי כן סבה אחרת, והוא הוציאו הדברים ההם מידיעתו, כי האפשר הגמור מוסכל בטבעו. וכבר האריכו בזה המדברים... ואילו היתה הידיעה סבה להויה, היה בדין שיהיו אלו עתידים בגן עדן לידיעת האלקים שהם צדיקים, מבלי שיעבדו... והיה בדין שישבע אדם מאין אכילה, מידיעת אלקים שהוא ישבע בעת פלוני, ובטלו הסבות האמצעיות...

...אך הסבות אלקיות אינן אצלנו סבות, מפני שאין אנו יודעים אותן, ובהם יאמר, כי לא תועיל בהם ההזדמנות, והם הזימונים החושיים, אבל הזימונים הנפשיים, והם סודות התורה למי שידעם והתחכם בהם, הם מועילים, מביאים הטוב ודוחים הרע. וכאשר ישתדל האדם בסבות האמצעיות, אחר שימסר אל האלקים במה שנעלם ממנו בלב שלם, ימצא טוב ולא יחטא, אבל הכנסו בסכנה הגמורה לבטחונו באלקים, נכנס תחת "לא תנסו את ה' אלקיכם"... (שם כ, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

אין הקב"ה גוזר להיות טוב או רע, אלא יבחר לעצמו הדרך, ועל כן צריך להתאונן על עצמו אם עשה לנפשו רעה. (לג)

וכן מי שיש לו כדי פרנסתו ולוקח אשה שאחיה רעים, עתיד ליפרע ממנו, שגרם שיהיו בניו רשעים. ואם תאמר מה פשע אחר שמ' יום קודם יצירת הוולד גוזרים איזו אשה יקח? אלא הרשות ביד אדם גם על עריות... (קסז)

הרקאנטי:

כי אביאנו וגו', אף כי אמרו רז"ל בסוטה ביצירת האדם ואלו צדיק ורשע לא קאמר, לא גזר על דור ידוע, אף כי על עיקר השאלה נראה לי להשיב כי ידיעת השי"ת באדם אף כי היא קודמת בזמן איננה סבה למעשה האדם, רק רצון האדם במעשיו אף כי היא מאוחרת בזמן ההוא סבה לידיעת הקב"ה יתברך הקודמת, כי לפי רצון האדם כך קודמת בו ידיעתו של הקב"ה, ואם כן רצונו הוא המחייבו לא קדימת ידיעתו של הקב"ה... ואולי תשאל מכל מקום בשעה שהוא חוטא הוא מוכרח, כי כבר קדמה ידיעתו של הקב"ה שעתיד לחטא, אף אנו נשיב כי הרשות נתונה, ולזה הרשע שקדמה ידיעתו של הקב"ה להיותו רשע ידע הוא יתברך כי לעולם יבחר ברע ולא בטוב, ורצונו הוא המחייבו, ואם תאמר למה בראו הואיל והקב"ה ידע שסופו רע, ואולי על דרך סוד העבור יתיישב זה הספק... (וילך דף צב, ועיין שם עוד)

מהר"י יעבץ:

הכל צפוי... מה שאחשוב בכוונת התנא הוא זה, אין ספק שהרכבת האדם ומזגו והעת אשר נולד מבוא גדול לפעולותיו, כמו שאמרו ז"ל (שבת קנ"ו) האי מאן דבמאדים יהא אשיד דמא... אבל עם כל זה מצד נפשו של אדם שהיא למעלה מן הגלגלים יוכל למשול על חמרו ולבחור הדרך הישרה, וכל שכן מי שהאיר עיניו במלחמתה של תורה, אבל רוב האנשים נשארים על טבעם והם פועלים כפי הכנתם, ויש אחרים גם כן הוסיפו בדעתם יותר על הכנתם, ויש מי ששנה הכנתו מטוב לרע, ויש מי שעשה בהפך שמשל יצרו הטוב על יצרו הרע... ואמשול לך משל לצייר הענין הנכבד הזה בשכלך ציור שלם, אדם אחד יש לו שני בנים, האחד צדיק וחכם והשני רשע, ויש לפניו ספר וסייף, ואמר זה יקח הספר וזה יקח הסייף, וידוע כי ידיעת האב לא הכריחה את אחד מהם, כי ידיעתו כפי מה שהוא יודע מטבע כל אחד, וכן השי"ת אע"פ שהוא יודע כל מה שעתיד להיות, לא תכריח ידיעתו לאדם, לפי שהוא ית' נתן הבחירה לאדם ועל זה ברא עולמו... (אבות ג כ)

אור ה':

והכלל העולה מהדברים, שהחומר הזה האפשרי, כל אשר תפול בו הבחירה אם נאמר שטבע הרצון כן חייב שירצה ושלא ירצה בזולת מניע מחוץ, והוא הדרך הנכון לפי התורה יהיו הדברים אפשריים בבחינת סבתם ועצמותם, ומחוייבים בבחינת ידיעת השם, ולהיותם אפשריים בבחינת עצמותם, הנה החריצות ראויה בהם. והמצוות והאזהרות והגמול והעונש עליהם למה שאם היה בוחר ההפך כבר היתה ידיעת השם יתברך בו בהפך, ולא ישאר אלא השאלה איך ידע השי"ת הדברים האפשריים... (מאמר ב כלל ה פרק ג, וראה עוד אלקים-ידיעה, אפשר)

עקדה:

תכלית התורה היא להיישיר האדם למעשיו הבחיריים המיוחדים אליו. אך הבחירה בלתי אפשרית אם לא ימצא ששרשי הנמצאות הם טבע קיים... ואמנם היה ה' יכול לברא את העולם במאמר אחד וברגע אחד, מבלי שתהיה לקצתו קדימה זמנית או טבעית על מקצתו, ולא היה אז קיים טבע של סבה ומסובב טבעיים, אלא היה בורא תמיד את הנחוץ כמו בהנהגה האישית ההשגחיית, וכמו שהיה בדור המדבר, אך אז לא היתה מציאות לבחירה האנושית, שהיא יסוד האדם, והיא רק אם הנהגת העולם ופרנסתו אינה על צד המקרה וההזדמן, כי אם בדרך השתלשלות מהסבה הראשונה בדרך של סבה ומסובב. ואם העולם על דרך ההשגחה האישית, אם יתן לכולם בשוה תבטל הבחירה, כי אין הבדל בין טוב לרע, ואם ישלם לכל איש כפעלו גם כן בטלה, כי אז בהכרח כולם צדיקים, ולא ישאר מקום לעיון עבור השכל האנושי, לקיים את מציאות ה' והשגחתו, שהוא המבוא לסולם בו יוכל האדם להתעלות... (בראשית א ג)

צריך שנקבל בדעתנו כי הנפש האנושית הזאת היא הצורה הראשונה המתחדשת, והיא הנכבדת שבכל הצורות ההיולאניות... והצורה האנושית היא היותר שלמה וזריזה מכל בעלי החיים, כי נמצא בטבע טוב הבחינה להתרחק מן הרע והמזיק ולהתקרב לטוב ולמועיל. ונוסף בה כח הרצון, כי האדם ימאס בטוב וערב, מפני בריחתו מן הרע שימשך מטוב זה בעתיד, וכן להיפך, וזה יקרא בחירה שהיא רצון שכלי, מה שאינו בשום בעל חי... (שם ב ז)

ונראה שבענין דעת טוב ורע ג' מדרגות: שיסכלהו, שידעהו כהוגן, ושידעהו בשבוש, ונגדם השמוש בעץ הזה: מי שלא ירגיש בו כלל, והוא עיר פרא כבהמה, ומי שהרגיש בו ונהנה ומשתמש בו כבעצי בשמים המועיל להיטיב הפקחות ולהשיג הכרת הטוב והרע על שויו. ואחשוב שהטעימה ממנו לא תזיק, וכן אמר הרב המורה כי רק ההשתקעות בו מזיקה, דהיינו שיזון רק ממנו... (שם שם יז)

פרק החבור הטבעי: הבחירה והאפשרות הם ב' דברים שונים, כל בחירה אפשרית, אבל לא להיפך, כי האפשרות נופלת על טוב ורע, והבחירה תאמר רק על הטוב, והלוקח לעצמו רע לא יאמר כי בחר בו, אלא שלא ידע לבחר. וכפי שפירשנו נברא האדם עם קצת הכרעה אל הטוב על ידי טוב מזגו, ונתנה בו נשמת חיים השכל האלקי הנותנת בו דעת לבחר בטוב, ועל ידי זה נעשה חפשי מפחיתות החומר, ואם לא ישמע אליה בטלה בחירתו ויפל אל הכרעת האפשרות, כבהמות. וזה שאמר כי פועלי הטוב הם רצוניים, ופועלי הרע בלתי רצוניים, כי הרצון כולל יותר מן הבחירה, ונופל גם על בחירת הרע. אם כן לא יאונה רע מצד הבחירה, שהיא התחברות השכל עם הרצון הישר, ולכן היא תכונה אלוקית-מלאכיית, כי המלאכים לא יתוארו עם אפשרות על מעשיהם, כי אם בבחירה תמידית לעשות רצון קונם, מבלי אפשרות לצאת מבחירתם. ולכן הם גם בלי שכר ועונש השייכים רק באדם, היכול ליפול אל האפשרות. אמנם האלוקי הגמור בטלה אפשרותו ליפול אל הרע... (שם שם כה)

...ונמשכו אחריהם מבני עמנו כהרלב"ג, שכתב בפרשת "ארדה נא ואראה", כי ה' ידע ממעשה בני אדם רק מה שהוכן להם ביום הבראם מפאת הגרמים השמימיים, שאותם שם ה' כמשגיחים כלליים באישי המין האנושי, והבחירה האנושית מושלת על סדור זה, ולכן יתכן שיעשו בני אדם זולת מה שידע ה', כי בדברים האפשריים לא תתכן ידיעתו... וכבר התחכם הרב אבן חסדאי והכהו על קדקדו, ואמר שהאפשרי נמצא בבחינת עצמו ולא מבחינת סבותיו, (רוצה לומר יש בו רק צד אחד שעליו נקרא אפשרי, אך אינו אפשרי באופן אבסולוטי). ואיני רואה ממש בדבריו, ואלו ואלו לא יצאו מידי הספק הכולל שבדבר, ולא תקנו את הכתובים. כי לרלב"ג אי אפשר לומר שה' ירד כדי לדעת הדברים שעשו אנשי סדום מהצד האפשרי, כי אם כן תתחדש לבורא ידיעה מה שלא ידע קודם. ולאבן חסדאי אם ידע את האפשרי מצד הסבות שלו, מדוע הוצרך עוד לרדת כדי לדעתו? והעבירו חכמים אלו מנגד עיניהם פרשה שלמה בתורה על ידיעתו ית' הדברים האפשריים ובחירת בני אדם: "כי אביאנו אל האדמה וגו'" (דברים ל"א), ואי אפשר שדבר זה נקבע מצד המערכה...

אמנם האמת מה שכתב המורה בהלכות תשובה פרק ה', שהוא יתעלה יודע ידיעה נפלאה המשאירה את הבחירה, והאדם לא יבין זאת. ופירשנו בשער כ"א וק"ג כי יש דברים מעטים בענינים כוללים המיועדים מצד החפץ האלוקי, כמו במכירת יוסף, (ואינם תלויים בבחירה האנושית, כי הם קבועים מראש). (שם יח א)

...כי שלמות האדם ופחיתותו תלויה במזלו בעת לידתו, כמו שכתב החכם... ואמרו חז"ל בסוטה ב': מ' יום קודם יצירת הוולד בת קול מכרזת בת פלוני לפלוני. ועוד אמרו הנולד במזל מאדים יהיה שופך דם. ואמרו מזל מחכים ומעשיר, ועוד (שבת קנ"ו)... ואם כן איך יאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? וגזר החכם כי ודאי אם יש לדמיון האדם נטיה לפעולות מצד הגרם השמימי או מצד המזל לא יחויב שיהיה כן על כל פנים, כי הגרם השמימי ישלים פעולות רק כפי שיכינו בני האדם הסבות לכך. ואמר אריסטו כי המזל לא יכריח האדם במעשיו, אלא יצרו מסור בידו להשלים עם המזל, או להלחם נגדו ולהדבירו. והם דברי אלקים חיים, שיד האדם על העליונה להתנהג על פי שכלו ובחירתו, ולשבר הוראת המזל או להפוך הוראתו לצדדים, כמו שאמר רב אשי בשבת קנ"ו: הנולד במאדים יוכל להיות טבח או מוהל. ואם יש לאדם די זכות תורה ומצוה בודאי ישלוט על מזלו... (שם כג א)

הפעולות האנושיות תהיינה מצד ההשגחה, המערכה השמימית, ההשתדלות האישית, או המקרה. והשכל הדת והנסיון יחייבו שלא יהיו רק על דרך אחת מאלו בלבד, ואם כי השכל האלוקי שליט על הכל-אם לא תהיה בחירת האדם חפשית, אזי השכל שניתן באדם הוא לשוא, וגם אין מקום לשכר ועונש. וראינו גם שהתורה ציותה להנצל מן המקרים, כגון ועשית מעקה לגגך וגו', והעצה הרי תועיל רק בדבר שהוא בידו. אמנם הנסיון יורה כי ההשתדלות לפעמים לא תועיל ואף תזיק, ובכל זאת ברוב מעשי בני אדם תועיל, אך הבחירה תשלוט עליה... (שם לב ד)

האדם אמנם יכול ללכת בכל חלקי העולם, אך אין לו רשות לצאת מכללו. וכן אין בחירתו יכולה להטות את המשפט האלוקי הכולל אשר גזרה חכמתו. כי יש לאדם פעולות הכרחיות עבור חייו, ואחרות אפשריות, שיעשם על הצד היותר טוב, ויש פעולות הנמנעות ממנו, כגון שיוכל למנע את הרצון האלוקי בענינים הכוללים שגזר. ומכאן קצת טענה לבטל הבחירה, כי הענינים הכוללים האלו יגיעו רק על ידי פעולות חלקיות של האדם, ואם כן כולן הכרחיות (כדי להגיע אל הענין הכולל). וכבר ביארנו, שאדרבא, השכל הוא השליט על הכל, וגם המזל בידו, וגם בענינים הכוללים אין רצון ה' מכריח את הרצון האנושי החלקי (בדברים החלקיים). שאם למשל נגזר להעשיר את פלוני יוכל להיות על ידי חריצותו, על ידי מציאה, מתנה וכו', וכל אחת מסבות אלו אינה הכרחית, ואם ימנע עצמו מאחת יבא הדבר על ידי אחרת, ואפילו אם תהיה לאדם תשוקה טבעית והכרחית מצד הטבע לאחת המעלות בכל זאת יקרא בחירי אליה, בעבור המעשים החלקיים הבחיריים המביאים אליה... (שם לז א)

מועדי ה' - הפעולות תתחלפנה לפי סבותיהן: א' הנעשות בכח הבחירה, ב' ע"י אהבה (נטיה טבעית לדבר), או ג' הפעלות הרצון. הבחירה היא רצון שכלי, ובה יבחר לפעמים הרע במיעוטו, כגון שישליך סחורות כדי להקל המשא מעליו. במעשים שבאהבה ישתתף הרצון יותר, יש שאוהב את הדבר מחמת עצמו, כגון אהבת הטוב, ויש אוהב מפני דבר אחר, כאוהב מפני המהנה והמועיל, ואז לא יהיה הרצון בו חזק כל כך. אמנם פעולות החשק והרצון שיעשם בלי כל טענה חזקות ביותר, ורודפי אהבים ושאר התאוות יוכיחו... (ויקרא כג ב)

כמו שלא יתואר שהא-ל יעשה מרובע שצלעו שוה לקוטרו, כך אי אפשר שיעשה אדם שלא יחטא כלל, כי הנקיות מחטא מסוגלת רק לעליונים הפשוטים מחומר... ושלמות האדם פוסקת אפילו באדם כמשה ברגע התעסקו בצרכי החומר ההכרחיים...

ומזה יבא ספק על הבחירה של האדם, התתכן אחר שהוא מוכרח לחטא? התירוץ: בבחינת עצמו יראה כבר חטא אם הפסיק לרגע מההתבודדות והדבקות בה'. אך בבחינת האדם אין זה חסרון, אחר שהוא מוכרח על כך, ומבחינתו החטא הוא בדבר שאפשר שלא יחטא בו, וגבול זה רחב מאד... (במדבר כ ח)

מבואר כי מעשה הוא שלם אם יש עליו ג' תנאים: יכולת, רצון וידיעה. היכולת לטוב ולרע נמצאת בטבע האדם מיצירתו. אמנם הרצון לטוב נמצא רק לאשר נגע אלקים בלבו, ולא בכסילים האומרים לא יראה י-ה. וכל זה עוד לא יועיל למי שאינו יודע איזו היא הדרך הישרה. על כן במקום שמדבר על הבחירה סמך לו הזרוזים והאזהרות הנחוצים...

דרך הברכה היא אחת, ודרכי הקללה מרובים ורחבים, ומודיעם טבע הבחירה לבל יטו מהדרך... כי האדם נברא בעל בחירה, אך כשבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, נמשכה הזוהמא לדורות הבאים אשר לא ראו כבוד ה', ולא ידעו שהוא המנהיג בחפץ וברצון לפי מעשה האנשים, וחשבו שהכל מחוייב, ולא ראו שום תועלת לחיות על פי הטוב והישר. ואין בטול בחירה גדול מזה, ולכן נמסרו בידי המערכה לטוב ולרע... (דברים יא כו)

אתם נצבים - ...ועוד ספק עצום על שבועה זו, אם אין בכח הבחירה לעבר עליה, אם כן בטלה הבחירה שעליה עומד העולם וכל התוכחות והמוסרים שבתורה. אלא צריך לומר שבאפשרותם לעבר עליה, ומזה יצא בטול הכתובים המעידים שלא יתבטלו חומרי שבועות אלו לעולמי עד, ושלא ישבתו ישראל מלהיות גוי לפניו כל הימים? וכבר נתבאר מדברי הנביאים שעברו על השבועה...

אמנם לדעתי אין קיום ונצחיות ברית ה' עם האומה הזאת תלוים בשבועה, והוא קיום ודיבוק שלא ישוער בטולו בשום ענין שבעולם. ולא ישוער שתנזר האומה מאלוקיה וממצותיו בשום פנים, כי הוא טבע מוטבע בהם, וחזק יותר מהשבועה. ולא תוכל כל האומה לסור מאלוקיה, כמו שלא יצויר שכל האנשים יחנקו ביום אחד או יבטלו כולם מפריה ורביה... ורק יתכן שלא ישמרו המצוות אבל יודו בהם... (שם כט ט)

ידוע שג' חלקי הנמצאות לא ישנו מעלתם, העליונים לא ירדו מטבעם... ואין לבקש מכל אלו שישנו את מקומם, אך האדם מוצב עם הממשלה השלישית השפלה והרחוקה מכל שלמות (העולם התחתון, החומר) וראשו מגיע אל הממשלה העליונה. כי הבורא נפח באפיו נשמת א-לוה קדושה, כדי לחבר בו ב' קצוות היצירה, ולחדש בחבורם ענין הבחירה, שהוא סוד האדם ומהותו. כי מתחילת ענינו הוא עיר פרא יוולד, וטבעו כחרש מחרשי האדמה, ותכלית בריאתו להחיות את עצמו בין הנמצאים החיים וקיימים העומדים במעלה ראשונה, ולזה נאמר עליו בצלמנו כדמותנו, ולזה יתחייבו לו מהלכים תמידיים ירוץ בכל כחו לקרב את ריחוקו ולהנצל מהמות אל מקום חיותו. (שם ל א)

ההשתדלות על דבר שלא יתקיים היא פעולת הריק, ופועל כזה אין לייחס להשי"ת. ומה שעשה מיציאת מצרים עד סוף בנין הבית היו דברים שלא התקיימו. ונתחייב מזה ספק מגונה במעשי ה': אם ידע את המעשים האלו ועשאם, הוא חסרון בשלמותו, ואם לא ידעם הוא חסרון בידיעתו, שלא ידע הדברים התלוים בבחירת האדם עד שיצאו אל המציאות, וידע רק אם הבחירה תסכים אל הסדור הכולל המוכרח מצד סבותיו? וכבר נתפרסם הרלב"ג ב"מלחמות" ברעה זו, ואמר שה' לא ידע איזו משתי האפשרויות צודקת, עד שתבא אל המציאות... וכבר כתבנו שהשי"ת יודע הכל, מבלי שייוחס לו שום שינוי וחדוש כלל. וכן הדורות הראשונים שהכעיסו לפניו לא נעלם ענינם מידיעתו, אלא כך יתחייב בטבע האנושות, שצריכה זמן עד שתצא לפועל, ואלו היו חסרים מטבעם, והועילו רק שיתבררו מהם שנים שלשה... וכל המין האנושי היה במדרגת היולי לאומה הנבחרת לפני שנבראה... והוצרכו להרבה מוסרים תוכחות ונביאים וצירוף בכור הברזל במצרים כדי להעביר מהם זוהמת הדעות והאמונות הנפסדות, וישארו בברית אשר לא תופר לעולם... (שם לא טז)

ועתה כתבו - כי הקדמת ההודעה על כך היא התרופה היותר חזקה להם. והנחת הידיעה השלמה של הבורא לא תכחיש את בחירת האדם, כי הנחת הידיעה השלמה מחוייבת על פי השכל, כדי לסלק ממנו ית' כל חסרון. וזה עצמו יחייב גם את הבחירה החפשית, כי אם תכריח אותנו ידיעתו, היה זה חסרון לשלח אלינו את נביאיו ולהורות תורה ומצוות, וליעד שכר ועונש, אחר שהכל מוכרח על ידי הגזרה. (שם שם יט)

את הכל - ואם גם הכל מסודר בזמן, בכל זאת נתן האלקים את העולם ומעשהו בלב האדם ובבחירתו, ויכול לעשות מה שחפץ, כי אם נודה שיש למערכה נטיה גדולה לאיזה דבר, לא נודה שתהא מכריחה. ידעתי - ואם הניח את כח הבחירה באדם אינו לבטלה, כי אם לקבל שכר מה'. והיא על הפועל המסודר מן החלק העיוני, שננעל בפני הפילוסוף, והפועל המסודר ממנו הוא המעשה התוריי והמצוות האלוקיות והוא ענין אלוקי שלמעלה מן השמש. (קהלת ג יא ויב)

ספר העקרים:

התחלות הדת הנימוסית ושרשיה הן הבחירה והתכלית... וכן המלך או המנהיג המדינה היאך היו יכולים להכריח האנשים על עשיית הפעולות הטובות אם אין האנשים ברשות עצמם להרע או להיטיב, ואף המכחישים השכר והעונש הנפשיי יודו על היות הבחירה מוחלטת ביד האדם, ושאין לו מעיק עליה, ובה יוכל לבחור מה שירצה ולכוין פעולותיו אל תכלית מה, ולזה יאמרו שהוא מן ההכרח שיסודר נימוס מחכם או חכמים להגביל הנאה והמגונה והעוול והיושר בין אנשי המדינה... כי אע"פ שהבחירה קודמת לדת בהכרח, איננה התחלה אליה במה שהיא אלוקית, אבל היא התחלה אליה מצד שהיא התחלה לכל הפעולות וההסכמות האנושיות וההנהגות הנימוסיות שיתוקן בהם הישוב המדיני, שאי אפשר לעמוד זולתה, וכמו שלא נאמר שהמושכלות הראשונות הן התחלה לדת האלקית, ואע"פ שהן קודמות אליה בהכרח, להיותן קודמות לכל למוד וכל ידיעה, כן הבחירה אע"פ שהיא בהכרח שורש לדת האלקית, איננה התחלה אליה במה שהיא אלקית, ולזה לא מנאה הרמב"ם מכלל העקרים, עם היותו אומר שהוא עקר הכרחי לתורה אלקית... (מאמר א פרק ט)

...ומזה יתחייב בהכרח, שיהיה הוא ית' יודע כל הפעולות האנושיות שעליהן אנו דנין. ואולם אם ידיעתו מכרעת אחד משני חלקי האפשר או בלתי מכרעת, הנה דבר זה צריך עיון רב. וזה שאם היא מכרעת יהיה האדם מוכרח במעשיו, ואין ראוי לאדם לפי זה שיקבל שכר ולא עונש על מה שהוא פועל, אחר היותו פועל על צד ההכרח, שלא ישובח האדם או יגונה אלא על מה שהתחלות פעולותיו אליו מבלי מעיק, ואם אינה מכרחת, הנה אפשר שיצא אל הפעל זולת מה שידע השי"ת, ותהיה אז ידיעתו בלתי מסכמת המציאות, ולא תהיה אם כן ידיעה אלא סכלות ושוא ודבר כזב, והוא מבוא גם כן שהוא מחוייב שיהיה טבע האפשר נמצא, וזה אם מצד השכל ואם מצד התורה. מצד השכל שאם היה טבע האפשר בלתי נמצא, היה ההשתדלות בכל דבר שוא ובטל, ויהיה משפט מי שישתדל להשיג דבר ומשפט מי שישתדל שלא יגיע הדבר ההוא שוה, ויתבטלו לפי זה המלאכות והאומניות וכל מלאכת מחשבת, ויהיה בטל הלמוד וההתלמדות ובטל שיקרב האדם אל המועיל ויברח מן המזיק, ולא יהיה בכן מבוא לרצון כלל. וזה הפך המוחש והפך מה שנוצרנו עליו. ואם מצד התורה זה יראה אם מהענינים הכוללים ואם מהצווים הפרטיים, מצד הכוללים שאם לא היה טבע האפשר נמצא לשוא ושקר נותן התורה להישיר האנשים ולהדריכם בדרך ישרה, ויהיה מה שבא בתורה מאזהרת האדם על עבודת השי"ת ואהבתו ולעשות צדקה ומשפט שוא ובטל. והכתוב צווה מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים...

והנה הגאון רב סעדיה ז"ל פירש בספר האמונות והדעות, אמר שאין ידיעת השי"ת הדברים האפשריים סבת מציאותם, כמו שאין ידיעתו ממה שיהא סבת הויתו, אבל נשאר על טבעו, כן ידיעתו הדברים האפשריים אינה סבת מציאותם, ועל כן נשארו על טבע אפשרותם... ונמשך אחריו בעל הכוזר מאמר ה' מספרו. ואין זה מספיק, לפי שהדברים הללו קרובים לדברי האומרים שאין השי"ת יודע הדברים האפשריים, שאם היה יודע אותם אחר שאין מציאותם תלויה בידיעתו, כבר היה אפשר שתהיה ידיעתו בחלוף היוצא אל המציאות מב' חלקי האפשר, ולא יהיה אם כן ידיעה אלא סכלות.

ויש מן האחרונים מי שהתיר זה הספק בשאמר הדבר כבר יהיה מחוייב בבחינת סבותיו שהם ואפשרי בבחינת עצמו, כמו ירידת המטר מחר, שהוא אפשרי מצד עצמו ומחוייב בבחינת סבותיו, שהם עלית האדים וכו'... וכשיעוין זה הדעת ימצא הפך הדעת הראשון, שהוא נוטה לדעת האומר שכל הדברים הם בגזרה, ושטבע האפשר בלתי נמצא, שאחר שהדברים מחוייבים בבחינת סבותיהם, אם ידע השי"ת הסבות הנה יהיו מחוייבים בהכרח, ואם כן מה זה שנאמר שהם אפשריים בבחינת עצמם, אחר שהם מחוייבים ומוגבלים מן הצד שיצא מהם אל המציאות שהוא מצד הסבות, ואי אפשר שיצא אל המציאות זולת הצד ההוא, ואין זה אפשר אלא בבחינה שכלית מצד שם האפשר שהיה אפשר שימצאו הסבות בהפך, והיה אז יוצא אל המציאות הפך מה שיצא... ויתחייב לומר לפי זה הדעת שאין דבר בעולם שיהיה אפשרי על השוויי בבחינת סבותיו... (מאמר ד פרק א, וראה שם עוד)

...ואפילו בדברים הטבעיים הארציים לא יספיק השכל האנושי לדעת סבותיהם, כמו משיכת הקלמיט"ה הברזל למה, ובעבור זה אין ראוי שנניח המושג בחוש ונכחיש אותו בעבור שלא נדע סבתו, ועל כן אין ראוי שנכחיש טבע האפשר המושג בחוש, וידיעת השי"ת המחוייבת מצד השכל, בעבור שסכלנו סבת זה. ואם תשאל ותאמר והיאך אפשר לקבץ בין שתי הסברות הללו, להניח טבע האפשר קיים עם היות הידיעה האלקית מקפת בו, התשובה בזה היא על דרך שכתב הרמב"ם ז"ל שאמר שאחר שידיעת הא-ל היא עצמית בו, הנה החקירה מידיעתו ית' שבה אל החקירה מעצמותו, וכמו שעצמותו נעלמת תכלית ההעלם, כן איכות ידיעתו... אבל אחר שידיעתו ית' היא בבלתי תכלית, ולידיעת הבלתי בעל תכלית לא יתחייבו אלו הבטולים... (שם פרק ג, וראה שם עוד)

וראוי שנמשיך אל זה הדבור בבחירה ונאמר שהפעולות האנושיות לא ימלט הענין בהם מחלוקה, אם שיהיו כולם מוכרחות הכרח גמור, או כלן בחיריות גמורה, או כולן מעורבות מן ההכרח והבחירה, או קצתן בחיריות וקצתן מוכרחיות וקצתן מעורבות מן הכרח והבחירה.

ושיהיו כולם מוכרחות הכרח גמור כמו שהוא לדעת הוברי השמים החוזים בכוכבים הוא דעת מבואר הבטול, לפי שבזה יבטל טבע האפשר שהתבארה מציאותו מן החוש, ויעקרו כל שרשי התורה בכלל ובפרט... ואולם שיהיו כל הפעולות האנושיות בחיריות בחירה גמורה, ושיהיה ההשתדלות מועיל בכלן, כמו שיגזר האפשר, וכמו שהוא דעת הפילוסוף, הוא דעת מבואר הבטול גם כן, אחר שאנחנו רואים בחוש פעולות הרבה שישתדל האדם להשיג דבר מה ויעשה כל ההכנות שאפשר שתעשינה להשיג התכלית ההוא, ולא די שלא יגיע התכלית ההוא, אלא שההכנות ההן שעשה יהיו סבות אל הגעת ההפך, כמו שנראה באחי יוסף שהשתדלו לבטל מעליהם החלומות שחלם להם...

ושנאמר גם כן שיהיו כל הפעולות האנושיות מעורבות מן ההכרח והבחירה אי אפשר, שאם כן לא יהיה בכאן פעולות ראוי שישובח האדם או יגונה עליהן, והן הפעולות שאין בהן צד ההכרח כלל, ואם היו מעורבות מן ההכרח והבחירה לא היה ראוי שישובח האדם עליהם אם הם טובות ולא שיגונה אם הן רעות, והיה ההתנצלות נופלת בו בכל דבר... ואחר שאי אפשר שיהיו כל הפעולות האנושיות בהכרח ולא כלן בבחירה, ולא כלן מעורבות מן ההכרח והבחירה, לא נשאר אלא שיהיו מקצתן בחיריות ומקצתן מוכרחות ומקצתן מעורבות מן ההכרח והבחירה.

וראוי עתה שנבאר כל מין ומין ממינים אלו בפעולות האנושיות. ונאמר אולם הפעולות הבחיריות בחירה גמורה הנה הן אותן שטבע האפשר שמור בהן, והן הנה שיפול בהן החריצות וההשתדלות ושעליהן ישובח האדם או יגונה, ובפעולות הללו יפול האזהרה והציווי, ועליהן יקובל השכר והעונש אחר שהתחלת הפעולות הללו אליו ואין שם מעיק ולא מונע אחר כלל.

ואולם הפעולות המוכרחות הכרח גמור, הן הנה הנגזרות אם מפאת המערכת ואם מצד השגחת השי"ת כמו שיבא, ואלו הדברים אין לכח האנושי יכולת עליהן כלל, אבל ההשתדלות בהן שוא ובטל, לפי שלא הונחו הדברים הללו לבחירתו, הן שיהיו טובות או רעות, וזה שאף אם יש לבחירה יכולת לבטל הגזרה, הנה למרי קדם לו או אל אבותיו פעמים ימנע ממנו טוב מה שהיה ראוי שיגיע מצד השתדלותו וחריצותו, או לזכות קדם לו או אל אבותיו יגיע אליו טוב מה בזולת השתדלות כלל. ואפשר גם כן שיהיה הטוב ההוא או הרע מגיע מצד המערכת כשלא יהיה שם חטא גורם לסלק טוב ההוא ממנו או שלא יהיה לו זכות מספיק לסלק ממנו הרע ההוא... כמי שהוא רוצה ליכנס בספינה וקפץ עליו חולי ונמנע מליכנס בספינה ההיא, ונפלו לסטים על ההולכים בדרך ההיא והרגום או טבעה הספינה בים... והיינו דאמר רבי אליעזר מאי דכתיב עושה נפלאות לבדו (תהלים ע"ב), אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו וכו', ובזה הדרך בעצמו יגיע לאדם רע לא היה משער בו מזולת שיעשה פעולות ראויות שימשך מהן הרע ההוא. והוא מבואר שהטוב או הרע ההוא וכיוצא בו מגיע מצד הגזרה וזולת בחירה כלל.

והפעולות המעורבות מן ההכרח, רצה לומר מן הגזרה והבחירה, הנה הן כמי שיחפור יסוד וימצא מטמון, שאם לא היה משתדל בחפירת היסוד ההוא לא היה מוצא מטמון, והוא מבואר שאלו מעורבות מן ההכרח והבחירה... ורוב פעולות האדם הבאות מהשגחת השם על האדם בדרך השכר והעונש באות על זה הדרך, כלומר מעורבות מן הגזרה שהיא הכרח ומהבחירה... (שם פרק ה)

...ויש מי שהוא שב מפני פחד השם ועונשיו ואף בשעת הרוחה פחד אלקים לנגד עיניו, והוא ירא וחרד מאימת יסוריו בהיותו מאמין שכל הדברים באים מהשי"ת על צד הגמול והעונש, ולא ייחס הדברים אל הטבע והמקרה כמו שעשה פרעה, שבסור המכה מעליו היה חוזר לקלקולו הראשון, ואף אחר מכת בכורות, כשחשב שישראל נבוכים בארץ תלה כל האותות והמופתים שראה במקרה, ועל כן נתחזק לרדוף אחרי בני ישראל, ונתאמת שתשובתו הראשוני היתה באונס ומחמת המכות ולא בחירי, ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב שהשי"ת מחזק לב הרשעים או מקשה ערפם... (שם פרק כה)

דרשות הר"ן:

ועם היות לבן עובד עבודה זרה, בחר יצחק להתחתן בו יותר מבבנות כנען. והטעם כי עם היות האדם בחירי במעשיו, והרשות נתונה בידו לבחור בדרך שירצה, ומי שיכפור בזה יכפור בכל התורה, וגם יחלוק על טבע המציאות הנראה. כי מבואר שטבע המציאות הוא על שלשה טבעים: מחויב, אפשר ונמנע, ושהדברים האפשריים נעלמים אצל הטבע כמו שהוא נעלם אצלנו. לולא זאת היה אדם יודע מה שיעשה חברו לאחר שעשה דבר, כמו שידע במעשה עצמו, או שיהיה האדם סכל במעשה עצמו, כמו שהוא במעשה חברו. וטבע המציאות חולק על זה, אבל פעולות האדם בידו, אין עליו מכריח או מעכב. ועם כל זה לא יוכל לכפור שיש לאדם הכנות נמשכות אחר מזגו לקצת מדות טובות או רעות, ותכונות נפשיות אלו משתלשלות מאבות לבנים, לפי שהן טבעיות, נמשכות אחר המזג לתת לאדם הכנה, אבל לא יכריחוהו לדבר... (דרוש ה)

ואמנם שיהיה זה אפשר שיצא מכח הנפש, כבר ביארו חז"ל בשבת קנ"ו: האי דנולד במאדים יהא אשיד דמא, אמר רב אשי או גנבא או אומנא, או טבחא, או מוהלא... ביארו כאן שאפשר שתהיה איזו הכנה מיוחדת לנפש.

אבל יש בכאן ספק שצריך לבארו, שיראה מזה כי האדם יהיה כפי מזלו ממרה בעבירות או רודף מצוות, שהרי אמרו שם: האי מאן דבצדק יהא גבר צדקן... ואם כן אין מקום לשכר ולעונש?

ויש בזה שתי תשובות: כי המזל נותן הכנה בלבד ואינו מכריח, כי הנולד בצדק אינו מוכרח להיות צדקן, אלא מוכן לכך, כי המזל פועל בגופות עד שיעשה רושם בהם, אבל לא בנפש שהיא למעלה ממנו. ומעשה המצוות והעבירות שאינו פועל טבעי, ימשך אחר הנהגת הנפש. והנפש מצד הנהגתה את הגוף תוכל לשנות התכונה הרעה שבגוף הנמשכת אחר המזל, כמו שאמרו שהנולד במזל מאדים אף שדמו חם ומוכן לרציחה, הנפש תוכל להשקיט הרתיחה הזאת, ואם לא תשקיט אותה תשתמש בה במה שהוא פועל טוב ורצוי, כי המזל אינו מחייב פועל פרטי, כי אם תכונה כללית... (דרוש ח)

אברבנאל:

...וזכרו הקדמונים, שלכן בעלי החיים פניהם כלפי הארץ, כי לעפר ישובו, הנבדלים פניהם וכנפיהם למעלה, והאדם באמצע, לא למטה ולא למעלה, ששלמותו תלויה בבחירתו, ואם ירצה ישא פניו כהעליונים. (בראשית א כו)

ועץ הדעת - ...ומה שכתב הרמב"ן שתחילה לא היו באדם בחירה ורצון, ועשה את הכל בטבעו בלי אהבה ושנאה, אינו מתקבל, כי האדם מטבעו בעל בחירה, מהיותו מורכב מחלק חמרי ושכלי. וכמו שכתב בב"ר ט': והנה טוב מאד, זה יצר טוב ויצר הרע. ובלא זאת לא היה מצוה עליו לא תאכל ממנו וגו', אלא שהעץ הזה מרבה את התאוה (ולא מולידה לגמרי). (שם ב יז)

וזה אשר תעשה על המזבח - בל תאמר שה' הכריע מטבעו לחטא, ולכן ציוה על המזבח, כי על הקרבנות ציוה רק אחרי מעשה העגל. וזה שאמר כי לא ציויתי... על דברי עולה וזבח. ותכלית המזבח הוא להקריב תמידין לתודה, שהתודה מדה טובה לאדם... (שמות כט לח)

ראה נתתי לפניך - פרשה זו היא על הבחירה, ההבדל בין רצון לבחירה הוא כבספר המצוות חלק ב' פרק ה', הרצון הוא בתכלית הדבר, והבחירה על דברים שבעבור התכלית, כגון הרצון הוא שנרצה בבריאות ובאושר, ובחירה שנבחר בדברים המביאים אליהם. ולכן אומר כאן שנבחר בדרכים המובילים אל הטוב. (דברים ל טו)

ידעתי את יצרו - רוצה לומר הבחירה החפשית הנקראת יצר, כי האדם יצר אותה ברצון, וידיעת ה' מקפת בו. (שם לא כא)

ירד - הידיעה האלקית לא תבטל טבע האפשר, ואם שהגיד לו על ירידת שאול והסגרת בעלי קעילה עדיין נשארה הבחירה בידו, ואין הידיעה האלקית מכריחה בחירתו. (שמואל א כג יא)

ספורנו:

כדמותנו - בענין המעשיות שידמה בם קצת לפמלייא של מעלה, בצד מה שהם פועלים בידיעה ובהכרה, אמנם פעולתם היא בלתי בחירית, ובזה לא ידמה להם האדם, ובקצת ידמה האדם לא-ל ית', הפועל בבחירה, אמנם בחירת הא-ל ית' היא לעולם לטוב ולא כן הבחירה האנושית, ועם זה הנה האלקית על אופן נכבד מאד יותר מן בחירה האנושית, ולכן אמר כדמותנו, כמו דמותנו, לא כדמותנו האמיתי. (בראשית א כו)

הודיעני נא את דרכיך - הודיעני שני דרכיך הנפלאים, הא' הוא איך בידיעתך בלבד אתה נותן מציאות הנמצאים כמבואר במופת, והב' איך בידיעתך הבלתי כוזבת בעתידות ישאר בהם טבע האפשר והבחירה. (שמות לג יג)

תחת השמש - לא בכל דבר הבחירה ביד האדם, כי בדברים שתחת השמש והמערכת לא תשיג הבחירה התכלית המכוונת. (קהלת ט יא)

אלשיך:

ויפח באפיו - אור הרוחניות מתחת כנפי השכינה בהתלבשו, והאדם לא יפרד ממקומו זה כהפרד דבר גשמי, כי הדבר הרוחני לא יעתק ממקורו... אמנם בדרך כלל החלק חושק אל הכלל, אך בנשמה הוא להיפך, שיותר משהנשמה חושקת אליו ית', הוא חושק אלינו, כי אצלנו החומר מעכב את החשק... (בראשית ב ז)

...והנה ג' דברים ממשיכים את האדם לעשות שלא כרצון קונו, א' המשכו אחר חריפות שכלו בחקירות לקנות דעות נפסדות. ב' המשכו אחר רוע טבעו וחומרו בתאוות, ג' המשכו אחרי גאוה ודרך רע. והכל נתקן על ידי הסרת הערלה, שמתיש ראש הגויה, ונכנע החומר מלהתגאות, וממעט התאוה, ועל ידי כן לא יפנה לחקירות, כי ההכנעה מבטלת את המחשיב עצמו להשיג הכל על ידי שכלו... (שם יז א)

מה' יצא הדבר - אם הדבר היה רק במחשבתו ית' לא יכריח בזה את הבחירה האנושית, מה שאינו כן אם יצא מפיו. וכאן כבר נאמר הדבר לאברהם, כדפירשנו בפסוק הנה ילדה מלכה וכו', שרבקה היא בת זוגו של יצחק, ולכן אין להם בחירה בדבר... (שם כד נ)

שלח לך - ...והתיר לשלוח המרגלים לבל תגדל רעתם עוד יותר, שיפקפקו באמיתת דבריו, ואם כן על אף בחירתם הכל גלוי וידוע לפניו... (במדבר יג ב)

ויבא אלקים אל בלעם - הלא מושכל ראשון הוא, כי בחירת האדם בת חורין בידו, אם כן למה יהפך קללתו לברכה? ומצינו בכל מקום שבדרך שאדם רוצה מוליכין אותו? והנה ג' בחינות הן, א' בחירת האדם בפעולה שאין בה טוב ורע, כי הדבר היולי, ויוכל להתפתח לטובה ולרעה, כגון הליכת בלעם, ובאלו פותחין לו כמחשבתו. ב' מעשה האדם לטובה ומצוה, ובזה מסייעין לו, כמו שכתוב מדריכך בדרך וכו'. ג' לעשות רעה לצדיק גם בזה פותחין לו, ולענוים שהוא בא להרע להם יתן חן להצילם. ועדיין אין זה מספיק להפוך בחירתו לגמרי מקללה לברכה. אך לפעמים מתרה באדם ג' פעמים, ואח"כ הופך את בחירתו, כמו שכתבנו בפרעה, שאחר ה' פעמים הפך את טבע בחירתו והכהו. ועוד אמרו חז"ל כי רצה הקב"ה שמלאך רע בעל כרחו יענה אמן על הברכות, אם כן מה' יצא דבר בלעם. (שם כב כ)

אל תרבו - הידיעה העליונה שהיא מחשבה דקה אין לאיש הגשמי דרך להתפעל ממנה כי אם מבחירתו הוא, אך הדבור היוצא מפיו ית' שהוא רוחניות שהשתלשל ונתעבה מהרוחניות מצד מה, יש בו מבא שיתפעל האדם, וזה שאמר ואילו צדיק ורשע לא קאמר, רוצה לומר שנשאר במחשבה, ואם כן לא יצא עתק מפיכם, שאינו משמים, כי א-ל דעות ה' - וכל זמן שהדבר עדיין בדעה ומחשבה, נתכנו עלילות לבני אדם. (שמואל א ב ב)

אפרתים - ...ומפני גדולתם דקדק הקב"ה עמהם על עונם, ולא עזר בבחירתם, כי רות היתה עתידה להדבק בהם שם. (רות א ב)

כי עת לכל חפץ - לא המזל הוא שעושה כך, כי אם הבחירה, והשי"ת יתקן אחר כך, ואם בעינינו פה הם ב' דברים נפרדים, למעלה הכל גזרה אחת. (קהלת ג יא)

ומאריך - מה שאינו מעניש הרשע על מעשיו, יודע אני כי הוא אשר ייראו מפניו - שלא תנטל הבחירה מהאדם בראותו עונש הרשע. (שם ח יב)

מדרש שמואל:

...ולפי פשט דברי הרמב"ם נראה שלא התיר הספק, רק תירץ שהאדם חייב להאמין בשני הדברים, אף אם הם סותרים זה לזה, וחייב להאמין שהוא ית' יודע העתידות, וגם שידיעתו אינה מכרחת את האדם, אמנם האדם אינו משיג ידיעתו איך היא, כי היא למעלה משכל האנושי, ואני אומר שאין כאן קושיא כלל, לפי שאפילו אם יהיה אמת שהשי"ת יודע מיום הולדת האדם אם יהיה צדיק או רשע, אין הכוונה שמפני זה יהיה האדם מוכרח, וזה לפי שהשי"ת הוא מביט לסוף דבר בקדמותו, וכל מה שיעבור על האדם עד עת מותו הכל הוא לפניו ומעת תחלת ידיעתו מני אז ראה זה האדם מת מוטל לפניו, וראה במה בחר כבר, כי הוא יתברך אינו תחת הזמן, ולא שייך ביה קדימה ואיחור, אם כן מה שאירע אינה גזרה מאתו ית' חס ושלום, רק הביט וראה וצפה מה שהאדם יבחר הפשוטה בבחירתו עד סוף ימיו.

ואחר כך מצאתי להרב ר' משה אלמושנינו ז"ל שפירש כי זה התירוץ בעצמו כוון הרמב"ם ז"ל... והמשיל משל בזה, ואמר אם אני רואה את ראובן בהווה שהוא רץ, הנה יחוייב שיהיה כן, ולא יתכן בשום צד שיהיה בלתי רץ, בהיותו רץ בהווה, שאם כן יהיו שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד, ועם כל זה לא יאמר שהוא מוכרח במרוצתו מצד ראייתי וידיעתי שאני רואה אותו רץ, כי אם שראייתי וידיעתי אמיתית, הנה פעולתו היא אפשרית... ונתחייב הטעות בספק הזה, למה שאין אנו יכולים לצייר איך תהיה ידיעתו תמיד בהווה, אף במה שהוא עתיד אצלנו, ובהיותנו מקישים ידיעתו ית' אל ידיעתנו נתחייב אצלנו הספק... (אבות ג כא)

שערי קדושה:

גם נתבאר ענין היצר הטוב והיצר הרע שבאדם מה ענינם, כי הם שתי יצירות נתוספו באדם זולת נשמתו, והם אור מאור המלאכים ונקרא יצר הטוב, ואור מאור הקליפות הנקרא יצר הרע.... אך הנשמה עצמה של האדם פנימית מכולן, ולהיותה פנימית, גם כי נקראת "עצמות האדם", לכן יש בידו בחירה להטות למקום שירצה, כי גדול הוא מהם, האמנם עיקר נטייתו אל היצר הטוב, כי הוא קדוש כמוהו, וגם כי הוא יותר סמוך אליו, אך הגוף עיקר נטייתו אל היצר הרע, כי שניהן מצד הרע, וגם שהן סמוכין יחד. והנה בבחינה זו היא קטטת החומר עם הנשמה, כי כיון שהנשמה אינה פועלת המצוה אלא על ידי הגוף, אשר נוטה יותר אל היצר הרע, בבחינה זו יש קושי גדול להכניעו. הרי נתבאר כי בבחירה הנשמה יכולה להטות אל יצר הטוב, אך להיותו צריך לפעולות הגוף יש לו טורח גדול להכניע היצר הרע... (חלק ג שער ב)

רמ"ע מפאנו:

הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה, כך שנה רבי עקיבא במסכת אבות פרק ג'. וממה שזכרנוה בריש הפרק הקודם מבואר נגלה, שאין המציאות הפשוט בגזרת עירין מחייב המעשה העתיד, וראיה גם כן מאורים ותומים דקעילה, כי אף על פי שנאמר שם "ירד, יסגירו", וכבר יצא מן הכח הפשוט אל מה שבינו ובין הפועל, מכל מקום לא ירד ולא הסגירו, כי אין בזה פועל דמיון שיתעצם בו הנרצה ממנו וכל הנגזר על דברת בני האדם הוא על תנאי בלי ספק, ועל דרך זה יצדק מאד שנאמר כי התורה הכתובה לפניו ית' במרום אלפים שנה קודם העולם איך שיובן היא מימר קדישין על המצות העתידות להתקיים על ידינו, ובמעמד הר סיני יצא לפועל דמיון על כל המעשה שם... (מאמר חקור דין חלק ד פרק ח)

אך האמת לעולם עומדת, אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, שאם אין בחירה ביד האדם פסיק רישיה ולא ימות הוא, ואם כן אין שבח לא-ל ית' בידיעת מעשיו, כי אפילו איש רש ונקלה יודע מה שיעשה חברו בהיותו כפוף ונכנע לרצונו ומשועבד למאמרו. הוא הדבר אשר אמרנו, שבחירת האדם היא מתנאי הידיעה העליונה וממשלימי גדריה, כמו שנבאר במדה חמישית והששית, ומלכות שמים היא בית הבחירה לעשות כרצון איש ואיש בב' שבילין שתחתינה. והיינו דתנינן הכל צפוי, שהידיעה צופיה הליכות הבחירה לא זולת, לפיכך לא קתני הכל ידוע או גלוי אלא צפוי, דאמרן, אלמא הרשות נתונה, ואליה צופין ומצפין מלמעלה, ובטוב העולם נידון, צדיקים נזונים הימנו, ופושעים יכשלו בו כסומא עיף ורעב הנכשל בככר לחם שמתגלגל ברגליו והוא לא ידע ואשם, גם אל פיהו לא ישיבנו. והכל לפי רוב המעשה המקנה תכונה בנפש לטוב או למוטב. וכתיב "ובחרת בחיים" עבר מהופך לעתיד, כי אמנם בנשמותיהם של צדיקים נמלך הקב"ה וברא את העולם, וכל מעשה בראשית בצביונם נבראו, כמו שדרשו מדכתיב "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם", "ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו", הא למדנו שהידיעה נתלית בבחירה שהיא היתה תחלת המחשבה וסוף המעשה, אלמלא כן אין כאן אלא הכרח, והוא הפך הרצון. הא מאי אית לן למימר כי הרצון העליון משביע לכל חי כפי המצוייר בדעתו ית', ואותו הציור בצפייתו יצפה אל הבחירה האנושית להוציא כלי למעשהו, נמצא החוטא הוא המכריח את הטבע הישר ומטריח את קונו, והשוטר מוכרח מהחוטא עצמו לגבות חובו, ואין דבר רע ולא הכרח כל עיקר יורד מלמעלה. וכסיל לא יבין את זאת בשיניח הפכח בפשיטות, ישמח צדיק בה, וחסה בו. (מאמר המדות מדה ד)

מהר"ל:

...ולפיכך אין זה קשיא, שהמסודר יכול להשתנות על ידי תשובה ורחמים, ואין לומר בזה שנשתנה דעתו ורצונו יתברך, שזוהי מדת ה' מעולם, כי כל רחמים מבטלים גזרה. והדבר המסודר מאתו מצד הבריאה והמסודר מצד הרחמים הם שני דברים, ולרחמים יש סדר מיוחד. ואם יאמר אם כן יהיה כאן שינוי רצון ה', כי יבקשו רחמים וישתנה מרוצה אל לא רוצה ולהיפך? כבר השבנו עליו, כי אין זה מביא שינוי בעצמותו, כמו שכל הפעולות הבאות מאתו אין מביאות לו שינוי בעצמותו. (גבורות ה' הקדמה ב)

מופת שלישי (לתורה מן השמים): האדם ראש עפרות תבל, ובשבילו נברא הכל. ואם כן צריך שיהיה האדם מסודר תחת השי"ת, שהוא עילת הכל, שאם לא כן יהיה האדם בפני עצמו מסולק מה', אלא ודאי במה שמקבל האדם גזרות העילה העליונה, שהיא התורה משמים, בזה הוא מסודר תחת רשותו ית' מה שיעשה ומה שלא יעשה. כי האדם מיוחד מכל הנמצאים, שהוא בעל בחירה רצונית לעשות מה שירצה, ואינו כמו העליונים שהם עושים רצון קונם בלא שינוי כלל. לכן אם לא היה מצווה במעשיו, היה הוא חלוק בתחתונים, כי היה רשות לעצמו, ואינו קשור לעילתו, ודבר זה אי אפשר. ואם תאמר, הנה הוא ברשות העילה ית' אשר בידו להמיתו ולהחיותו? דבר זה אינו מצדו השכלי של האדם, כי אם במה שהוא משותף עם כל בעלי החיים, אבל מהצד השכלי ראוי שיהיה תחת רשותו ית' ודבר זה אפשרי רק כאשר יתן לו התורה, שעל ידי התורה האדם השכלי תחת רשותו ית' אשר ציוה עליו הנהגותיו בענין זה... ולכן כאשר הוא בן י"ג שנה, שאז הוא בן שכל ודעת, נעשה בר מצוה והוא תחת רשות העילה ית'. ואולי יאמר עם כל זה הרי הבחירה באדם לעשות כרצונו, אין זו שאלה, כי דבר זה הוא מצד היצר שבגופו, וכבר אמרנו כי גופו, שבו יצרו, הוא תחת העילה להמיתו ולהחיותו, ובזה משותפים כל הנבראים. ובמה שהוא אדם שכלי הוא ברשות העילה מצד גזרותיו ית'. (תפארת ישראל פרק טז)

הכל צפוי והרשות נתונה וכו', דע כי מצד מדרגת האדם, שהוא חביב כל כך, ראוי הוא שיהיו כל מעשיו שהוא עושה לשם שמים נראים ונגלים לפני הקב"ה, שהרי האדם קרוב לקב"ה, ומכל שכן כדפירשנו, שהאדם חביב שנברא בצלם אלקים, כי צלם אלקים הזה נותן לו מציאות גמורה, וכאשר יש לאדם מציאות גמורה, איך לא יהיו מעשיו גלויים אל הקב"ה? ודבר שיש לו מציאות נודע לפני השי"ת, אבל מה שמציאותו תוהו יש לו הסתרת פנים מן השי"ת. ומה שאמר והרשות נתונה, כי מצד שהאדם בצלם אלקים נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה, ואין האדם מוכרח במעשיו... ואם רואה שהאדם רוצה לעשות חטא, אין הקב"ה מונעו ממנו, כי האדם נברא בצלם אלקים, ויש לו דמיון בזה גם כן אל השי"ת. ואין הדבר הזה נמצא במלאכים, שאין הבחירה בהם, והם עושים כפי אשר הקב"ה מינה אותם לעשות. ודבר זה נרמז בתורה: "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע". פירוש זה: קודם שחטא, מצד עצם בריאתו, לא היה ראוי שיהיה כאלקים יודעי טוב ורע, כי האדם יש עליו עילה, וצריך שיהיה דבק בעילתו ית' שהוא הטוב. והנה הוא מסולק בזה מידיעת הרע, ותמיד דבק בעלול בעילה שלו, והוא הטוב בעצמו. והאדם בודאי ראוי להיות יודע טוב ורע, מצד שהוא נברא בצלם אלקים, אבל מצד שהוא דבק בעילתו, שהוא הטוב, יודע הטוב ולא הרע. אבל כאשר לא יפנה אל עילתו, כמו שהיה לאחר החטא, אז הוא יודע טוב ורע. ומה מעלה בידיעת הרע? בודאי דבר זה מעלה כאשר חכמתו כוללת בידיעת הטוב והרע... ומפני שהאדם עצמו, מצד מה שנברא בתחתונים יש לו הסרה ונטיה ממעלתו ית', היה הנחש עם רוכבו סמאל מסית האדם, כי כאשר יהיו נוטים מן העילה, והם ברשות עצמם, כאשר האדם מסוגל לזה שהוא בתחתונים, הנה ידיעתו בטוב וברע ובזה הוא כאלקים לגמרי, שאין עליו כלל... ודבר זה גם כן מה שהרשות נתונה לאדם להיות בבחירתו, הוא מצד שהאדם נברא בצלם אלקים, והוא יחיד בתחתונים. ואם שאין הדבר לטובתו, כי יותר טוב שיהיה ברשות העילה, ולא יהיה בעל בחירה שאפשר לו לעשות הרע, כי לאדם אין זה מעלה... והבן הדברים. ואל תאמר כי גם הבהמה היא אם כן בעלת בחירה, שאין הדבר כן כלל, כי הבהמה שהיא עושה לפי טבעה, ואין זה בחירה, כי הטבע הוא אחד. אבל האדם שהוא בעל שכל שייך בו בחירה במה שירצה... (דרך חיים ג טו)

הבא לטהר מסייעין לו וכו', דע כאשר האדם הוא בא לטהר ולהיות טוב בפועל לגמרי מסייעין לו מן השמים שיהיה טוב בפעל לגמרי, שכבר בא לטהר ולהיות בפעל, אבל אם אינו בא לטהר, והוא בכח, אין מסייעין לו מן השמים להיות נמצא צדיק בפעל, שהרי נברא האדם בכח בלבד, רק אם רוצה ומחשבתו להיות בפועל, אז התחיל לצאת אל הפעל מסייעין לו שיהיה לגמרי בפעל... אבל אם בא לטמא מניחין לו ואין מוחין בידו כלל. ומה שאמר לשון פותחין, כי הוא דומה למי שהוא נוקש על הפתח ומבקש לכנוס, שפותחין אליו. ודבר זה מפני שהוא סבר שהוא השלמתו, אבל אם בא לטהר, הוא השלמה באמת, ובודאי מסייעין לו יותר, כי דבר שהוא השלמה באמת השי"ת שהוא משלים הכל מסייע אליו שיושלם לגמרי... (והפירוש פותחין רק שאין מעכבין אותו מלכנוס למקום טומאה, ולא אמר מניחין אותו לכנס, שבא לומר אע"ג שיש שומרין שהם על הפתח, אם נוקש על הפתח ודוחה הדלת הם מסלקים ידם מן הפתח, וזה נקרא פותחין לו.... (חידושי אגדות שבת קד א)

של"ה:

ותכלית בריאת אדם היה למעלה ולא היה בפרסום בגדר טוב ורע, כי היתה נשמתו למעלה מקצוות, על כן היה כמו מלאך קדוש, ואין כוונתי שלא היתה בו בחירה כלל, דזה אינו, דאם היה מוכרח במעשיו בהכרח מוחלט לא היה בא לידי חטא, רק הבחירה לא היתה בפרסום כל כך, רק בנעלם בענין ד"ו פרצופין שהם שורש של הקצוות, הם בבינה בנעלם, ומ"מ מסיטרא דבינה מתערין דינין שאף שבעצם אין שם דין מתגלה, ואדם הראשון היה מעורר זה להביאו לפועל, והיה נכנס בידיעת טוב ורע הבחירה המפורסמת... (בית ישראל, ועיין שם עוד)

בית הבחירה, רצונו לומר בענין ידיעה ובחירה אשר חקרו הקדמונים והאחרונים והתעורר על זה הרמב"ם... ואני אבא בחיל להתיצבה להתבונן גם כן בחקירה זו...

ועתה שמעו אלי ותחי נפשכם, הידיעה היא הרצון, והרצון הוא הידיעה, כי ענין הרצון הוא מה שחפץ לעשות, והרצון הוא שורש כל ההשתלשלות מגדול ועד קטן, אין זולתו, וזהו בעצמו הידיעה בידיעת עצם רצונו, והוא הרצון והוא הידיעה, וכבר הארכתי למעלה כי הרצון כלול מדברים הפכיים, וכל הדרכים בו, והבחירה נתונה לאדם להתעורר איזה כח שירצה, והאלקים עשה את האדם ישר, ויצווהו שלא יעורר כח הרע, ומכח חטאו היה לדעת טוב ורע, ומזה נמשך השכר והעונש שאינם הסכמיים, רק שכר מצוה הוא שורש מצוה למעלה בשרש, ושכר עבירה עבירה, וזה הכל מושרש בענין הרצון, מאחר שהרצון כולל כל הדברים ותמורתן. וכן ענין התורה הנמשכת מזה הרצון כוללת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, אסור ומותר, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כי כלם בכח קול גדול ולא יסף, רק כפי התעוררות התחתונים כן היא ההטיה ליצא לפועל, ויהיה איך שיהיה אין דבר נפרד חס ושלום, רק הוצאה איזה מהדרגים מכח אל הפועל.

והנה קודם עשיית אדם איזה ענין הן טוב הן רע כבר היו מוכנים אלו הדרכים, והא ראיה שהפסוק אומר בפרשת ראה, ראה אנכי וגו', שאומר הרי דרכים לפניך, שמע מינה הדרכין קודמין לעשייתן... ושורש כלם הרצון העליון, והיא הידיעה ידיעת עצמות רצונו בשרשי כל ההשתלשלות, וכל מה שאדם עושה עושה בכח עליון, אלא הצדיק בוחר והולך בדרך הישר הקודש והרשע בתמורה, וכפי פעולתם כן אחיזתם ודביקותם ותלוי הכל בהתעוררות התחתון, ואם היה האדם נשאר ישר ולא היה מתעורר כח הרע, אז היו ראויים כל יוצאי חלציו דורי דורות להיותם בענין אחר ממה שהם עכשיו, כי היה נפתח מקור הטוב, והיה מתפשט והולך מהתפשטות להתפשטות, ולאחר שחטא ופתח המקור מענין אחר מטוב ומרע, אזי הראהו הקב"ה דור דור ודורשיו וחכמיו ומנהיגיו, לפי ענין המקורות שנפתחו עתה, איך ראוי להיות ההתפשטות והענפים וענפי ענפים, אמת שבעבור זה אינם מוכרחים כי מי שירצה להגביר ולילך מזה ההתפשטות וירצה לפתוח מקור אחר מהמקורות וימשיך כפי רצונו, אזי כח הבחירה בידו להגביר. רק הקב"ה הראה לאדם לפי פתיחת המקור של עתה איך ראוי להיות ההתפשטות. ובודאי אלפים ורבואות ענינים שהיו ראויין להיות לפי פתיחת המקור של עתה כך ונשתנו מכח הבחירה... אבל הכל הוא בהרצון, כי מקור ושורש כל הדרכים משם... והבחירה ביד האדם לעשות רושם למעלה ולפתוח מקור הרצון כפי חפצו ורצונו, כי הרצון כלול מכל דבר ותמורתו, ומה שיש לאדם כח לעורר העליון כפי בחירתו ורצונו, זהו משום שנעשה בדמות וצלם הקדושה וגם כלול מסטרא אחרינה, ובבחינה זו כולל עליונים והתחתונים, על כן מפתח המקורות בידו... (בית הבחירה, ועיין שם עוד)

...שני תשובות בדבר, הא' כדי שיהיה בחירי, כי אז מורכב מטוב ומרע, הטוב מצד הנשמה והחומר רע רע יאמר, וכשגובר מצד הנשמה אז בדין שיהא מעלתו נוסף על מעלת המלאך... וכהא דתנן לפום צערא אגרא... (בעשרה מאמרות מאמר ב)

רמח"ל:

כבר זכרנו שהאדם הוא אותה בריה הנבראת כדי לידבק בו ית"ש, והיא המוטלת בין השלמות והחסרונות. והיכולת בידו לקנות השלמות. אולם צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו, כי אילו היה מוכרח במעשיו, להיות בוחר על כל פנים בשלמות, לא היה נקרא באמת בעל שלמות, ולא היתה הכוונה העליונה מתקיימת. על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו, שתהיה נטיתו שקולה לשני הצדדים ולא מוכרחת לאחד מהם, ויהיה בו כוח הבחירה. על כן נברא האדם ביצר טוב וביצר רע, והבחירה בידו להטות עצמו לצד שהוא רוצה. (דרך ה' חלק א פרק ג א)

והנה לפי שורש זה, תחלת כל ההויות למעלה בכחות העליונים, וסופם למטה. אמנם פרט אחד יש שיוצא מהכלל הזה, והוא מה שנוגע לבחירת האדם. כי כיוון שרצה האדון ית"ש שתהיה היכולת לאדם לבחור מה שירצה, הנה עשהו בלתי תלוי בזה בזולתו. ואדרבא נתן לו כח להיות מניע לעולם עצמו ולבריותיו, כפי מה שיבחר בחפצו. ונמצאו בעולם שתי תנועות כלליות הפכיות, אחת מלמעלה למטה, והשניה מלמטה למעלה... הבחירית היא מה שהאדם מניע בבחירתו, והנה מה שהוא מניע אי אפשר שיהיה אלא גשם מהגשמים, כי האדם גשמי ומעשיו גשמיים, אבל מפני הקשר וההצטרפות הנמצא בין הכחות העליונים והגשמיים, הנה בהתנועע הגשמי יגיע בהמשך ההתפעלות אל הכוח העליון שעליו, ונמצאת התנועה הזאת מלמטה למעלה, הפך התנועה הטבעית המוכרחת שזכרנו.

ואולם צריך שתדע, כי גם האדם עצמו, אין כל מעשיו בחיריים, אבל יש מהם שיהיו מצד בחירתו, ויש אחרים שיסובב להם מצד גזרה עליונה לשכרו או לענשו. ואולם במה שהוא נמשך אחר הגזרה שעליו, יהיה משפטו כשאר עניני העולם, שתנועתם מלמעלה למטה, כפי מה שיניעום הכחות העליונים ובמה שמצד בחירתו, תהיה תנועתו מלמטה למעלה.

והנה סדר האדון ב"ה שכל הענינים אשר תיפול בהם הבחירה של האדם יגיעו להניע בתנועה הבחירית את הכחות ההם באותו השיעור והמדרגה שחקק להם, והיינו כי לא מעשיו לבדם יניעום, אלא אפילו דבורו ומחשבתו. אך שיעור התנועה ומדרגתה לא יהיה אלא באותו גבול שגזרה והגבילה החכמה העליונה.

ואמנם אחר התנועה הבחירית תמשך בכח תנועה מוכרחת, כי כיוון שהתנועעו הכחות העליונים מצד האדם, הנה יחזרו וינועעו בתנועה הטבעית את השפלים המשתלשלים מהם. (שם חלק א, פרק ה ד ה ו)

הנה כל הנבראים תלויים בבוראם, ואין להם ענין זולת מה שהושפע בהם ממנו, על כן אינם אדונים בפעולותיהם, אלא כל מעשיהם בהכרח, מצד מה שהם מושפעים ממנו ית'. רק האדם יש לו לבדו סגולה פרטית, שיש בידו הבחירה ויש לו כח לפעול ברצונו בלא הכרח. והוא שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ונמצא שגם האדם בודאי תלוי בבורא ית' ככל שאר הנבראים, אלא שמצד העבודה ניתן לו מציאות ענין שבו לא יהיה תלוי בבורא ית' כלל, אלא ברצון עצמו. והנה הנשמות עצמן טרם רדתן לגוף אינן אלא ככל שאר הנבראים, תלויות בבורא ית', לפי שאין להן שם עבודה בבחירה. רק אחרי רדתן בגוף אז ניתנה להן הבחירה, ואז בדבר זה הן תלויות בעצמן, אך בכל דבר אחר ודאי שגם האדם תלוי בו לגמרי. (דעת תבונות קנט)

והנה תראה שיש בפעולות האדם מוכרחות ובחיריות, כי יש מה שטבעו מכריחו, או קיבוצו המדיני, ויש התלויות לגמרי בבחירתו. ואמנם המוכרחות אין בהן עצה, כי ההכרח לא ישובח ויגונה. אמנם אפשר שתמצא בפעולה אחת הרכבה מההכרח והבחירה, כי עיקר הפעולה יהיה הכרחי, ואופן היעשותה בחירי בכולו או במקצתו. ואולם כל מה שמצד ההכרח לא תפול בו עצה, כי אם במה שמצד הבחירה. והנה המשפט הכולל אשר לכל פעולות שמצד הבחירה הוא, שכל פעולה בחירית ראוי שתהיה או קיום מצוה, או הכנה לקיום מצוה, או הסרת מניעה לכך. ונוסף על זה תנאי, שלא יהיה בה בטול והפרה לשום חוק מחוקי התורה והעבודה בשום צד, לא במהות הפעולה, ולא בשום מקרה מהמקרים המתחברים לה. ואם לא תהיה הפעולה מאחד המינים האלה, או אפילו תהיה מהם, אך תהיה בה או במקרה ממקריה הפרת חוק התורה, ראוי לחדול ממנה. למשל, הטיול יוכל להיות הכנה לעבודה, אם נחוץ להרחיב דעתו של אדם כדי שיהיה מוכן להשכיל. אך אם הטיול במהותו לא יהיה מן המותרים, בכמותו שהוא יותר מדי, או יהיה בחברת בלתי מהוגנים, הרי הוא מכלל הפעולות אשר לא תעשינה. (דרך חכמה יב)

והנה כל אלה הם שורש למצבי הגוף והנשמה, שמשניהם בנוי האדם. כי הנה היות הגוף שולט הוא חסרון לנשמה, כי כפי השליטה שיש לו חסר איזה תיקון יותר בנשמה, וכפי אבדו השליטה כך התעלית הנשמה. ועתה ניתנה לו השליטה, והושפלה בו הנשמה כדי שיהיה האדם עלול ליצר הרע. ואחר תשלום זמן הבחירה יש לה להתעלות מן השפלות הזה, ולהתגבר היא על הגוף, ולזככו מדריגה אחר מדריגה, עד שישוב להיות מתדבק בה בנשמה התדבקות כל כך גדול, שלא יעלו חסרונותיו בשם כלל ולא יפקדו, והיה כרוך בה לגמרי להאיר באורה, ולידבק בשורש העליון. ויש לדבר הזה הדרגה גדולה, כי עתה הגוף שולט בעולם הזה כאיש שורר בביתו והנשמה כגר בארץ. ולא עוד, אלא שגופניות האדם שהיה יכול להיות על כל פנים מתוקן ולא מקולקל, וכמו שביארנו לעיל, עכשיו הוא מקולקל וכבהמות נדמה. וזה מושרש בעולמות שלאחר השבירה, שירידת המלכין קדמאין ושבירתם וקילקולם נתנה שורש לשחיתות וקלקול זה באדם ומעשיו.

אך גופניות האדם בתיקונו, אע"פ שיהיה דרך גופני, שהגוף הוא השולט, אך שיהיה בטהרה וקדושה כאכילת קדשים ושאר תשמישי קודש, זה מושרש בנקודים קודם השבירה, והוא התיקון שיהיה בזמן התחיה, שיחזור ב"ן להיות ס"ג כקודם השבירה. והוא זיכוך גדול לגופניות. אבל עם כל זה אינו אלא גופניות, כי עדיין עומדים בעולם הזה, ואין כאן חידוש העולם כי אם אחר אלף השביעי. (ספר הכללים כללים ראשונים סימן ט)

בבריאות הנפרדות רצה הקב"ה שתמצא בריאה אחת שעל ידה יהיה מציאות לבחירה, כי כל המאורות, וכן הענפים, כשאין להם מונע, בטבעם הוא להיות מתקשרים העלול בעילה. והמלאכים שאין להם מניעה נקשרים תמיד, אך זה הענין לא יניח שכר ועונש, כי בהיות ההתעוררות התחתון שוה, גם ההנהגה תהיה שוה. על כן רצה המאציל שתמצא בריאה זאת אשר בחוקה היא המניעה והפירוד, שבכל מקום שתמצא תגרום להפריד מי שהיה מתחבר זולתה, ובהפרידה תחסר ההשפעה מפני חסרון ההתעוררות, ובהסתלקה שלא תפריד תרבה ההשפעה מפני כשרון ההתעוררות... (כללי פתחי חכמה ודעת כלל שמיני)

כלי יקר:

אם יהיה אלקים עמדי - בקש שמירה מהחטא, כי נוסף לבחירה צריך גם עזר אלוקי, ולכן אמר "ושמרני בדרך הזה", רוצה לומר בדרך ה'. (בראשית כח כ)

אור החיים:

ראה אדם-בריאה בראשית ו ה.

ויצילהו מידם - מיד בעלי בחירה, שיכולים להרג גם מי שלא נתחייב מיתה, מה שאינו כן בחיות רעות... (שם לז כא)

תניא:

ובזה יובן כפל לשון השבועה תהי צדיק ואל תהי רשע, דלכאורה תמוה, כי מאחר שמשביעים אותו תהי צדיק למה צריכים להשביעו עוד שלא יהיה רשע, אלא משום שאין כל אדם זוכה להיות צדיק, ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך להתענג על ה' באמת, ושיהיה הרע מאוס ממש באמת, ולכן משביעים שנית אל תהי רשע על כל פנים, שבזה משפט הבחירה והרשות נתונה לכל אדם למשול ברוח תאותו שבלבו ולכבוש יצרו שלא יהיה רשע אפילו שעה אחת כל ימיו, בין בבחינת סור מרע, בין בבחינת ועשה טוב, ואין טוב אלא תורה, דהיינו תלמוד תורה שכנגד כולן, אך אף על פי כן צריך לקבע לו עתים גם כן לשית עצות בנפשו להיות מואס ברע, כגון בעצת חז"ל, אשה חמת מלאה צואה וגו'... (ליקוטי אמרים פרק יד)

נפש החיים:

והענין כי קודם החטא, אם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור להטות עצמו לכל אשר יחפוץ, להטיב או להיפך חס ושלום, כי זה תכלית כוונת כלל הבריאה, וגם כי הרי אח"כ חטא, אמנם לא שהיה ענין בחירתו מחמת שכחות הרע היו כלולים בתוכו, כי הוא היה אדם ישר לגמרי כלול רק מסדרי כחות הקדושה לבד, וכל עניניו היו כולם ישרים קדושים ומזוככים טוב גמור, בלי שום עירוב ונטיה לצד ההיפך כלל, וכחות הרע היו עומדים לצד וענין בפני עצמו חוץ ממנו, והיה בעל בחירה ליכנס אל כחות הרע חס ושלום, כמו שהאדם הוא בעל בחירה ליכנס אל תוך האש. לכן כשרצה הסט"א להחטיאו הוצרך הנחש לבא מבחוץ לפתות, לא כמו הוא עתה שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו, ונתדמה להאדם שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות העון ולא שאחר חוץ ממנו מפתהו. ובחטאו שנמשך אחר פתוי הסט"א אז נתערבו הכחות הרע בתוכו ממש, וכן בהעולמות, וזהו עץ הדעת טוב ורע שנתחברו ונתערבו בתוכו ובעולמות הטוב והרע יחד זה בתוך זה ממש, כי דעת פירושו התחברות, כידוע.

...וזה שאמרו רז"ל (שבת קמ"ו א') כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, רוצה לומר בתוכה ממש, ומאז גרם על ידי זה ערבוביא גדולה במעשיו, שכל מעשי האדם המה בערבוביא והשתנות רבים מאד, פעם טוב ופעם רע, ומתהפך תמיד מטוב לרע ומרע לטוב, וגם המעשה הטוב עצמו כמעט בלתי אפשר לרוב העולם שתהיה כולה קדש זכה ונקיה לגמרי, בלי שום נטיה לאיזה פניה ומחשבה קלה לגרמיה, וכן להיפך בהמעשה אשר לא טובה גם כן מעורב בה לפעמים איזה מחשבה לטוב לפי דמיונו... (שער א פרק ו הגה"ה)

...והנה הבחירה חפשית באדם ברצותו מהפך חומרו המגושם להיות רוחני, וכן להיפוך חס ושלום פוגם הרוח ושבה כבשרו, ובדור המבול הרעו לעשות, ופגמו הרוח ושב כבשר, ולזה אמר הכתוב (בראשית ו') לא ידון רוחי וגו'... (רוח חיים ג א)

...כי ענין עץ הדעת הקשה המורה נבוכים היעלה על הדעת כי במרדו הוסיף לו שלימות, אך נאמר כי מקודם חטאו גם כן נברא בחירי, אך היה יכול להיות או כולו טוב או כולו רע, ועזא ועזאל יוכיחו, שנעשו מכולו טוב רק רע, אך מהעץ נעשה טוב ורע מעורב ובאכילתו נתאררה הארץ גם כן להיות כל אשר עליה נהפך לטוב מעורב יחד, ולבד שהקליפה קדמה לפרי, הנה גם הפנימי מעורב טוב ורע, ומהטוב ניזון הנפש והגשמיות נהפך לדם והרע יוצא בצואה והוא חלק הרע וכחה, ולכן אסור להרהר בדברי תורה במקום הטינופת, כי אין זה מקום לזה... (שם ג ג)

הכתב והקבלה:

בצלמו - ...ונראה לי כי היתה כוונתו ית' ששלמות האדם תהיה תלויה בו בעצמותו, הוא ישלים עצמו להחליף נטיית גשמיותו וחמריותו אל טבע השכל רוחנית אלקית, וקודם ענין עץ הדעת שהיה האדם מצד טבעו כאחד ממלאכי מרום העושים רצון קונם מצד תכונתם, ועבודתו ומעשיו אינם מצד הבחירה החפשית הגמורה, הנה בזה האופן במה יתדמה האדם לעליון להשתלם מצד עצמו, לכן לא אמר כאן רק לשון בריאה, אשר לא יורה כי אם על הוית עצם הדבר, כי לא נשתלמה עדיין כוונתו ית' בבריאת האדם, ולכן לא הוזכר גם כן ענין הדמות כאן. אמנם אחר עץ הדעת שנתמזגה נטיית טבעו ומתחדש בו כח הבחירה הגמורה ונשתלם אז על ידי ידיעת טוב ורע בכח חדש להתדמות בהשגתו ומעשיו לעליונים, לכן אמר שם בדמות אלקים עשה אותו, הזכיר הדמות וגם לשון עשיה, אשר יורה על הבאת דבר אל תקון שלמותו, כי נשתלמה כונתו ית' במה שאמר נעשה כדמותינו, וסוף מעשה במחשבה תחלה... (בראשית א כז)

...וטעם המקרא הוא תכלית ביאת האדם לכלל הויה הוא לחיות חיי הבחירה הרצונית והחפשית, וכן אמר במדרש רבה, לנפש חיה - עשאו עבד משוחרר בפני עצמו, דאי לא לעי לא נגיס אי לא לעי באורייתא בלילא ביממא לא מטי, כי מצד שהוא בן חורין לבחור בטוב ובהפוכו הברירה בידו אם לעמול בתורה ובמצוותיה בזה ולאכול פירותיה בבא ובהפוך בהתרשלו מהם... (שם ב ז)

וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים - כלומר כאשר גורש האדם אל מקדם לגן עדן השכין הוא יתברך בו שני ענינים אלה, הכרובים והחרב המתהפכת מצד נפש המשכלת, שבו מעותד להתדמות לכרובים הפורשים בכנפים למעלה, והיכולת ביד האדם לעבוד את קונו כאחד מצבאי מרום במרום להתהלך לפני ה' בדרך עץ חיי התורה והעבודה. אמנם מצד נפש המתאוה שבו הוא מעותד אל המלחמה הפנימית, וחרב המתהפכת תמיד בידו, כי הנפש המתאוה ללכת תתמיד כפי שרירות יצר הרע, חרב משחית ביה לפרוץ פרצות בחקי הצדק והיושר ולהתמרמר על עול התורה והעבודה... והנה החרב הניתן בידי אדם להלחם בה מלחמת ה' מלחמת מצוה, חרב מתהפכת היא מטוב לרע ומרע לטוב לפי הבחירה הנתונה לו, אם ישכיל על דרכיו לעשות כל פעולותיו על פי התורה והמצוה הנה חרב לה' צב-אות בידו לעשות לבו חלל בקרבו ולהכניע בה תחתיו את הנפש המתאוה בכל כחותיה, ואם תועה ילך בדרכי יצר לב הרע הנה חרב משחית בידו להשחית נפשו המשכלת עד לכלה... (שם ג כד, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

נעשה אדם בצלמנו - ...ועדיין לא באר איך הוא בצלם אלקים, דאמר בצלמנו בלשון מדבר בעדו, (כי מה שכתב הרמב"ם שהוא בצלם אלקים מצד שכלו אינו מדויק, כי השכל כבר נמצא בעולם השכלים הנפרדים שהם מכלל הבריאה שברא), וכאשר נבקש דבר שנמצא באדם שלא נמצא דוגמתו בכל העולמות כולו, וזה הוא החלק שיתיחס אל ה' לבדו, ראינו שהוא כח הבחירה שניתן אל האדם מה שהוא חפשי במעשיו ומושל על עולמו הקטן, כי כל שברא ה' כולם מוכרחים ומוטבעים במעשיהם ואין להם ממשלה לשנות דבר ממה שהוטבע בם בטבעם, שהמלאכים אינם חפשים ואין להם יכולת לעשות דבר כפי בחירתם רק כפי רצון ה', וכל שכן כל הנבראים אשר בעולם הגשמי, שכולם הם מוכרחים במעשיהם, לבד האדם לו ניתן ממשלה על עצמו לעשות או לחדול כפי בחירתו אף נגד טבעו. וכאשר נבקש דוגמתו באדם הגדול, הוא העולם נמצא שהאלקות השוכן בכל העולמות ומחיה אותם, היא לבדה יש לה ממשלה לשנות טבע המוטבע בכל העולם, ולהנהיג את האדם הגדול כפי בחירתו נגד הטבע... (בראשית א כו)

והאלקים נסה - ...שעל זה אמר ה' חקרתני ותדע, רוצה לומר אתה ידעת את האדם בשני מיני ידיעות, אשר לפי השגת האדם יש סתירה ביניהם, ובכל זאת נמצאו שתיהן אצלך, א' מצד הידיעה הקדומה שיודע את העתיד בידיעה חלוטה, ועל זה אמר ותדע מכבר, ב' שעם כל זה האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשיות חקרתני עתה לדעת את אשר בחרתי בבחירתי, הגם שתדע זה מכבר נמצא בידיעתך הידיעה הקדומה עם שתשאיר אחריו טבע האפשר, שזה ענין מופלא ונעלם מהשגת האדם. ומצאנו שהכתובים ישמשו בלשון כאלו יש חדוש ידיעה... והמקובלים יאמרו כי הידיעה הקדומה הוא רק באין סוף, ושם לא נמצא דין ורחמים ושום מדה, אולם מהנאצלים שהם המדות ששם יתחיל הדין והשכר והעונש, שם אין שום ידיעה קדומה, ונכון אמרו כי עתה ידעתי, והידיעה אשר באין סוף נעלם מכל שכל, ולא נמצא ממנו דבר בתנ"ך, והמדות וההנהגה האלקית באצילות שמהם ידברו הכתובים מתנהגת לפי הידיעה הנודעה אצלנו, ועל זה אמר במדרש כי עתה ידעתי - הודעתי, רוצה לומר לפי הידיעה שהודעתי לבאי עולם, לא לפי הידיעה שנמצאה באין סוף... (שם כב א, וראה שם עוד)

מה' יצא הדבר - אמרו לו אחר שדבר זה היה ענין השגחיי ובדרך נס, שנזדמן שתצא רבקה וכו', ואם כן הוא כולו השגחיי ולא כדבר התלוי במזל שלפעמים ישונה על ידי הבחירה כי אין הבחירה שלטת נגד פעולת ה' בהשגחה מיוחדת אם כן הגם שלא היינו מסכימים על זה, לא נוכל לדבר רע, כי מוכרחים אנו לזה... (שם כד נ)

...שכבר נתבאר בחכמת המדות, שאחר שבכל מדה נטע ה' בנפש האדם שני קצוות מתנגדים כמו הגאוה והענוה, הפזרנות והכילות, הרחמים והאכזריות, והאדם נוטה לרוב לאחד משני הקצוות, רק כי יש בידו להטות את עצמו על ידי כח הבחירה שבו אל הקצה השני, הנה ימצא בזה שלשה אופנים, א' המתנהג תמיד במדה אחת שטבעו נוטה עליה זה לא יחשב למעלה, כמו מי שהוא עניו תמיד או נדיב או רחמן, שאחר שאינו עושה זה מצד שכלו רק מצד טבעו יהיה עניו ונדיב ורחמן גם נגד רשעים, והמעלה תהיה אם נראהו נוהג לפי עצת השכל, עניו ונדיב וכו' נגד צדיקים, ואכזרי וכילי נגד עוברי עברה... (שם לז ב)

וישלחהו מעמק חברון - ... איך לא התיירא משלוח את יוסף ההולך לבדו במקום אויבים ואורבים, רק שהיה סבה מאת ה', ופשטות מאמר זה ומה שאמרו חז"ל בכיוצא בזה מורה, שלא כמו שכתב העקדה להחליט שאף שאין לאדם יכולת על גזירות האלקים הכוללים,שאי אפשר לאדם לבטלם, מכל מקום הענינים החלקיים כלם נשארים לבחירת האדם, כי הענין הכולל יוכל להתקיים על ידי אמצעים רבים. ומזה הוציא שאף שהמסובב שעל ידו ירדו אבותינו מצרימה היה ענין כולל אלקי השגחיי מוכרח, מכל מקום האמצעיים שהובילו לזה, שהוא מכירת יוסף וענינו היה כלו בחירי. ואני אומר שאף שההקדמה בעצמה אמיתית, והא ענין תוריי יסודתו בהררי קדש, מכל מקום פה גם האמצעיים לא היו בחירים, והיה כלו מאת ה', כי אף שידוע שיש הבדל בין הפעולות הטובות שילוה אל עושיהם עזר אלקי לעזרו לבצע מעשהו אשר התחיל בבחירתו, ובין הפעולות הרעות שנעזבים כלם לבחירת האדם מבלי ילוהו שום עזר על עשיתם, ואם כן לא יצויר שהתחבר בפעולה הרעה הזאת של מכירת יוסף שום עזר אלקי וכל שכן הכרח אלקי על עשיתה, שאם כן תבטל הבחירה האנושית, מכל מקום אחר ששבטי י-ה טעו בדמיונם וחשבו שהוא מעשה טוב ומצוה, הלא בכאלה הענינים שיחשבו על עבירה שהיא זכות וכשרון היה ראוי שיורה ה' חטאים בדרך ויצילם מחטא זה...

וזאת שנית, שהגם שהמעשה של המכירה היה בחירי, מכל מקום השנאה ששנאו אותו ומה שעשה לו אביו כתונת פסים וספורי החלומות שהיא אמצעיים אל המכירה היה מאת ה', כמו שאמרו במדרש, למה וישנאו אותו, כדי שיקרע הים לפניהם,וכן השליחות ששלחו יעקב היה נגד הטבע, רק מעמק חברון. והגם שהמכירה היתה בחירית, היו כמוכרחים מצד השנאה שהקבעה בלבם... וה' סגר לפניהם הדרך, ולא האיר עיניהם לדעת האמת כי יוסף צדיק הוא בדרכיו ותמים במעשיו, ושיכיר יעקב שנאת האחים ולא ישלחהו למקום סכנה... (שם שם יד)

...ולפי זה נוכל לצוות על הרצון ולא על החפץ, רצוני שאי אפשר לצוות לאדם שיחפץ בדבר פלוני, כי החפץ היא תכונה נפשיית שאין אדם יכול עליה, אבל נוכל לצוות לו שירצה בדבר פלוני, והוא שיצייר בלבו טיב הדבר ותועלתו, שאז תמשך מחשבתו אחריו, כי פעולת המחשבה היא בבחירת האדם... (ויקרא א ג)

וישמע ה' את קול דבריכם - ...רוצה לומר כי ה' ברא את האדם שיהיה לו יצר הרע המסיתו לחטא ושיהיה לו בחירה לבחור בטוב וברע, כדי שיוכל לתת לו גמול ושכר טוב אם יבחר בטוב, מה שאינו כן כל הנבראים חוץ מן האדם אין להם בחירה, ואם כן אין מגיע להם שכר ועונש כיון שהם מוכרחים במעשיהם, וזה תכלית הבריאה שימצא אדם שהוא חפשי במעשיו לטוב ולרע. ובעת שעמדו ישראל במעמד הנבחר נעשו כמלאכי השרת, והתפשטו מן חומרם וגבר הרוחני על הגשמי, וכמו שאמרו חז"ל שאז פקע יצר הרע מלבם, ואם היו נשארים במעמד הזה היו מוכרחים במעשיהם על הטוב, ולא היה נשלם חפץ ה' שיצא אדם שיש לו יצר הרע, ועל כן כשבקשו שיחזרו להיות כבראשונה בני אדם מעוטפים בחומר ובעלי יצר הרע ובחירה, הוטב זה בעיני ה'. (דברים ה כה)

... והנה אנו רואים שאין המונע הזה לא בפינו ולא במעשינו, לכן המונע הזה הוא ברור בלבבנו, והנה אנחנו מרגישים זאת שיש כח בלבבנו להטותנו להשתוקק לדברים שהם הפך תכליתנו, והכח הזה יכונה בשם ערלת הלב, ואחרי שידענו את המונע, ובאחרית הימים שיפסיק ה' את המונע שהוא ומל ה' אלקיך את לבבך, הלא אז ישאר כח הטבעי לבדו להשתוקק אל התכלית שהוא החיים כטבע כל בעלי חיים... (שם ל יא)

ועצת ה' היא תקום - הבחירה ביד האדם, אך גמר המעשה ביד ההשגחה, ובענינים הכוללים שעליהם תופיע עצת ה' תבטל ההשגחה את הבחירה. (משלי יט כא)

רש"ר הירש:

בראשית ברא - בראשית היא תחילת תנועה בזמן, רוצה לומר, בתחלה לא היה כלום, בנגוד לדעת האלילית, שהחומר היה נתון מראש, והבורא רק יצר בו. כי אם היה כך, היה הבורא משועבד לנתוני החומר, ויכול היה ליצור רק עולם טוב באופן יחסי, ולא באופן מוחלט. ברעיון זה טמונה שלילת חופש הבחירה בבורא ובאדם. הפגמים המוסריים והפיסיים היו טמונים לפי דעה זו בחסרונות שבחומר הנתון ליצירה, וגם האדם לא היה יכול לגאול את עצמו מכבלי חמרו. בנגוד לדעה זו אומרת התורה שה' אינו קשור בשום דבר, וברא את העולם הטוב ביותר, והאדם מסוגל להתעלות על אף כל חסרונותיו, למעלות העליונות ביותר. האפשרות של חסרונותיו היא תנאי מוקדם לחופשתו ולהתעלותו. (בראשית א א)

ויצו - בזה מתחיל חינוך האדם, המראה לכל תולדותיו את דרך החיים. נמסרה לו בזה מצות לא תעשה, שאינה על פי שקול השכל, והשכל אפילו מתנגד לה... גדולת האדם טמונה בחופש הבחירה אשר לו, והוא מגיע למדרגת גדולתו על ידי הכנעת היצרי-חושני שבו תחת רצון ה'. עוד כיום עומד כל אחד מאתנו לפני עץ הדעת, ועליו להכריע אם ישמע ליצרו ולדמיונות שכלו הוא, לאינסטינקט הבהמי שבו, או, בהתאם לתפקידו, ישמע לקול ה'... (שם ב טז)

והנחש היה ערום - הבהמה פיתתה את האדם הראשון והיא עדיין מפתה את האדם לחטא. על ידי האינסטינקט המנהל אותה פועלת הבהמה כאלקים יודעי טוב ורע, ומה שהיא פועלת הוא הטוב, שהיא מוכרחה לפעול אותו. לעמת זאת האדם מוכרח להחליט בעצמו על מעשיו מתוך בחירה חפשית והכרת חובתו בעולם, ולא רק מתוך גירוי יצריו בלבד. הקול האלוקי שנופח באדם בעת יצירתו, המצפון, מזהיר את האדם באופן כללי - היה טוב! כך מה טוב לאדם ומה רע, זאת עליו לשמע מפי ה'. הבהמה נבראה לחיות בהתאם לטבע, האדם לעומתה, לא הושב בשעתו בגן עדן כדי לחיות וליהנות מהחיים, כי אם למלא את תפקידו - לעבדה ולשמרה. חייו עמדו בסימן תפקידו כלפי ה' וכלפי העולם, עליו להקריב את חייו האינדיבידואליים למען יעוד עליון זה, ומתוך מדרגה זאת עליו לדעת מה טוב לו ומה רע... (שם ג א)

תולדות אדם - כפי שלמדנו לעיל, שכל ההתפתחויות השונות שבטבע הן תוצאות של הבריאה, כן מלמדנו כאן, התופעות השונות שבאנושות טבעיות של אדם הראשון. כל זה הוא התפתחות הרעיון "אדם", שבחופש בחירתו טמונות כל האפשרויות, ואפילו להרשיע יותר מהשטן, לכן אומר בן עזאי זהו כלל בתורה. (שם ה א)

הביטויים המגשימים שבתורה: התורה בודאי יכלה להמנע מהם, אך רצתה להדגים לנו על ידם את המושגים של חופש הבחירה של ה' והאדם... והכרה זו חשובה לנו יותר מהספקנות הנגרמת על ידי הביטויים המגשימים שבתורה. (שם ו ו)

אהיה אשר אהיה - זה שאני רוצה להיות. שאר ההויה היא ש"עליה" להיות, בעל כרחה. רק ה' הוא ישות אישית אבסולוטית וחפשית, העתיד תלוי לגמרי ברצונו החפשי. לפי המחשבה הלא יהודית, שם ה' הוא בלשון עבר, ורוצה לומר סבת ההויה, וזו מתפתחת מאז הלאה על פי החוקים שנקבעו לה. אם כן ה' והעולם קשורים לחוקים קבועים, ורק האדם הוא בעל רצון חפשי. מכאן הם באים למסקנה, שחופש האדם היא הטעיה עצמית. לפי תורת היהדות ה' הוא חפשי וכן האדם יצירו. הבריאה נוצרה על מנת "לעשות", להתפתח בהתפתחות התלויה באדם. תפקיד האדם הוא העמדת רצונו החפשי לרשות הרצון האלקי, ועיצוב העולם ברוח זו. (שמות ג יד)

התירו של העבד העברי בשפחה בא לומר לו, כי הוא ירד מהדרגה המוסרית של קיום ברוח יהודית לדרגת קיום פיסי גרידה. הוא מותר בשפחה שיש לו אתה רק יחסים פיסיים, ולא יחס של קדושין מקודשים. (שם כא ו)

על שני השעירים - כאן מראים לנו את שתי אפשרויות החיים, כל אחד הוא שעיר בעל כוחות התנגדות, היכול להתגבר על תפקידי החיים. אנו נוכל להשתמש בהם לצרכי ה' על ידי התנגדות לכל היצרים הרוצים לנתק אותנו מעליו, ולהיפך נוכל חס ושלום להתנגד לו, ולהתמסר לחושניות ולחיים פראייים. הבחירה בין שתי הדרכים האלו אפשרית על ידי החופש שניתן לאדם. בלי האפשרות להתמסר לחושניות, לא היתה קיימת באדם גם המוסריות. למעלה מזאת, החושניות מצוידת בכח משיכה חזק שצריך להתנגד לו, אילו היה הטוב נעים והרע מר, לא היו האפשרויות לבחור בין השעיר לה' ולעזאזל שקולים... (ויקרא טז ח)

לא תנחשו - ניחוש הוא לדון מדבר על חברו, מבלי היות ביניהם סבה מקשרת, כגון פתו נפלה מפיו וכו'. דברים כאלו מעכבים את בחירתו החפשית של האדם, שנוסדה אך ורק על התורה ועל שכל האדם. (שם יט כו)

בכל לבבך - ביצר טוב וביצר הרע, כי גם היצר הרע, הגירוי של הרע החושני לגבנו, גם הוא מאהבת ה' אותנו. גדולתנו טמונה באפשרות של הגירוי הזה, והוא מותר האדם מן הבהמה. על ידו מתעלים מעשינו מכפיה בלתי רצונית לבחירה חפשית. ובאמת אין גם אחת מכל תכונותינו רעה כשלעצמה, כי אם על ידי מה שאנו עושים בה. חז"ל רצו לומר, שכל נטיותינו ותכונותינו צריכות להיות מכוונות למילוי רצונו ית', ולהשגת קרבתו. ואם מאוויינו מתנגדים לרצונו, עלינו לוותר עליהן מיד. (דברים ו ה)

משך חכמה:

בצלמנו - הצלם האלוקי הוא הבחירה החפשית בלי טבע מכריח. וה' אמר נעשה - נניח מקום לבחירת האדם, שלא יהיה מוכרח, ויוכל לפעול גם נגד טבעו ונגד הישר בעיני ה'. (בראשית א כו)

בתחתית ההר - שכפה עליהם הר כגיגית. רוצה לומר שבטלה שם בחירתם הטבעית על ידי שנראה להם כבוד ה' בהקיץ ובהתגלות נפלאה, וראו שכל הנבראים תלויים בקבלתם את התורה. (שמות יט יז)

...פירוש, הבחירה החפשית היא לפי ידיעת האדם, שבה ג' זמנים חלוקים, עבר הווה ועתיד. אבל אצל השי"ת בידיעתו הבלתי תכליתית ג' זמנים אלו שוים כהווה, שעל זה מורה שם הויה ב"ה, ואין בכח נברא להשיג זאת... (דברים יז יא)

מוהר"ן:

ודע שזה עיקר כח הבחירה כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה, אזי כח הבחירה על מקומו, כי יש בידו כח לבחור החיים או הפוכו, אבל כשיכנוס המקיף הזה לפנים, ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה לאנושי הידיעה והבחירה, אז יתבטל הבחירה, כי אז על ידי גידולו של השכל, יצא מגדר האנושי, ויעלה לגדר מלאך, ואז יתבטל הבחירה, וזה זה עיקר כח הבחירה זה שאין יודע השכל של הידיעה והבחירה. וזה שאמרו חז"ל (ברכות י"ז) שלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, על ראשיהם הוצרך לומר, כי לעתיד יתבטל הבחירה, וזה צדיקים יושבים, שהישיבה הוא מורה על העדר הבחירה... (כא)

...כי הטהרה הוא בחינה הממוצע בין הקודש והטומאה, שעל ידו נתתקן הטומאה, כמ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם, והוא בחינת הבחירה, שהוא ממוצע בין שני דברים, וזה אין שייך קודם הבריאה, שאז היה כולו אחד, כי באחד אין שייך בחירה שהוא בחינת הטהרה, וכשהוציא הקב"ה את הבריאה מן הכח אל הפועל, אזי נתהוה תיכף בחינת הטהרה, כי כשהוציא מן הכח אל הפועל היו שני דברים, בחינת האחד והבריאה, ואז שייך בחירה, שהוא בחינת הטהרה, שהוא ממוצע בין האחד, כי הוא סמוך לו, ועדיין לא הגיע לחשבונות רבים שהיא הרע והטומאה, אך הוא רושם וסימן על ההשתלשלות, שיוכל להשתלשל ויגיע עד שיהיה רע וטומאה... כי הטהרה מרמזת שיש טומאה, והוא סימן שישתלשל עד שיהיה טומאה, ועל כן אפשר לזכך ולהעלות הטומאה לטהרה, כי היא בעצמה נשתלשלה מטהרה, כמ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם, נמצא שעיקר אחיזת הטומאה מבחינת הטהרה, שהוא בחינת הבחירה כנ"ל... (נא)

שפת אמת:

בזוהר הקדש בראשית, ירא שבת ירא בשת, דאיתא שלכך נתן השי"ת הבחירה, דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה, לכן מדת טובו ית' שהאדם ירויח במעשיו, ויש להבין, שהרי קודם החטא היה עומד שלא להיות טוב ורע בעולם. אך נראה דבאמת יצירה אמתית שהיה קודם החטא היה בדביקות האחדות ממש, ולא היה שייך אכיל דלאו דיליה בהית, כי היה אחדות ממש דבוק ובטל אליו ית', רק לאחר הפירוד היה הבושת, כמו שכתוב ויתחבא וכו' לכן היה העצה על ידי הבחירה... (בראשית תר"נ)

במדרש, שיש אברים שהם ברשות האדם, ידים ורגלים וכו', ויש עין וחוטם ואוזן שאינם ברשותו, ואם האדם זוכה, הכל אינו ברשותו וכו', היפוך רצון הרשעים להיות הכל ברשותם והצדיק שחפץ בכל לבו להיות בטל להקב"ה, שלא יהיה ברשות עצמו, זוכה לזה. ובאמת הכל ברשות הקב"ה, רק שאברים אלו מסרם להאדם, שכפי רצונו יצאו מרשותו ויחזרו לרשות הקב"ה, וזה נקרא שהם ברשות האדם להכניסם ולקרבם להקב"ה... ועל זה היה עיקר בריאת האדם כי ודאי עיקר הקדושה שבאדם נתן בו הקב"ה, כמו שכתוב נשמה שנתת בי טהורה וכו', ורק האדם לבוש גשמיי אל הפנימיות, וצריך לתקן לבוש הזה להיות בטל להפנימיות... (תולדות תרל"ג)

מה שלא גילה הקב"ה ליעקב... ויש ב' מיני נסיונות אחד שיכול האדם לגבור בכחו, ויש נסיון עצום מזה שאין באפשרי לגבור כלל, רק על ידי רצון ולב אמת וצדק שיש להצדיק זוכה שיקחו ממנו הבחירה, שיצא מהנסיון, ופירוש שיסייענו משמים, וזה שכתוב וימאן ויאמר הן אדני וגו', וכתבנו במקום אחר, פירוש זה, שנתן הקב"ה הבחירה לאדם בכל מעשה אשר ירצה לעשות, רק אחת מבקש השי"ת מאדם אשר יזכור בעול מלכותו ית', ושידע שהכל מאתו... ועל ידי זה זכה יוסף הצדיק לצאת מהבחירה, על ידי שזכר שגם הבחירה נתן הקב"ה, ושאין זה יושר לעבור על רצונו ית', לכן אף כי לא היה יכול לגבור בכחו על ידי המרירות שהיה לו על זה הוציאו הקב"ה מהנסיון, וזה היה הכנה לכל הגליות... (וישב תרל"ו)

במדרש: חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר. כי הרשעים להם כל הבחירה, והניחם הקב"ה ברשות לבם, אבל הצדיקים מבקשים להיות תחת רשותו ית' שינוטל מהם הבחירה לגמרי. לכן הקב"ה רוצה ורודה אותם ביסורים ובמוסר. וזה שאמרו חז"ל, האבות ביררו להם הגלות, דהיינו להיות תחילתם יסורים וסופם שלוה... (שמות תרמ"ה)

במדרש כובד אבן וכו'... הענין הוא, כי באמת בריאת יש מאין הוא פלא גדול להבורא ית' שנבדל מן הגשם... אמנם יותר פלא מזה הוא בחירה זו שנתן לנבראים, אשר יוכלו עוד לעשות נגד רצונו ית', אף כי הוא מחיה את כולם בכל עת וכל מקום, אך כי הוא כל יכול, וב' אלו הענינים הם עיקר האמונה, והוא אמונת החידוש ויציאת מצרים, שביציאת מצרים הראה הבורא ית' כי הבחירה ברשותו כמו שכתוב כי אני הכבדתי וגו'... (בא תרל"ח)

במדרש אם ללצים וכו'... כן הענין בכללות הצדיקים והרשעים, וכמו שנתחזק לב פרעה ועבדיו שמרוב רשעות שלהם ניטלה מהם הבחירה, כמו שכתוב שהם ברשות לבם, כן הצדיקים מרוב צדקתם נמסר היצר הרע להם, ולבם ברשותם, כמו שאמרו בא לטמא פותחין, לטהר מסייעין, כי בודאי הגמר צריך להיות בסייעתא דשמיא... וזה עצמו הראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה, כי מה שרואה שאני הכבדתי את לבו וכו', מזה עצמו ניטל הכבדות מלבות בני ישראל ונפתח לבם, וזה שאמר ולמען תספר וכו' וידעתם... (שם תרמ"ג)

בפסוק כי אני הכבדתי... והאמת כי כל זה עבודת איש ישראל, והוא יכול לברר ידיעת הבורא ית', ולבטל הבחירה הן בנפשו הן בכלל העולם, כמו שראינו שעשה הקב"ה נסים ונפלאות בעבורינו, וידעו מצרים וכו' וידעו כי אני ה', וניטל מהם הבחירה, הן במה שחיזק את לבו, ובמה ששלח אותנו בעל כרחו... (שם תרס"א)

במדרש ה' עוזי ומעוזי... ופירוש הענין, דעוז היא התורה שהיא הנהגות כל המעשים על פי גזרות המקום ב"ה, ושלא יצא שום דבר קטן וגדול ממשפט וחוקי התורה, לכן נקראה התורה עוז, אבל ראינו כי הקב"ה נתן הבחירה בידי אדם לעשות ככל אשר יחפוץ, והענין על פי דברי חז"ל על פסוק אנכי, קבלו מלכותי אחר כך גזרותי וכו', פירוש שאין זוכין לתורה רק על ידי הקדמת עול מלכותו ית', ואמת כי זה הכח ניתן לבני ישראל שיוכלו לצאת מן הבחירה להכניס עצמם תחת עול מלכותו ית"ש... (יתרו תרל"ו)

נתקשה משה... ואיתא כי הנשמה של האדם ממוצעת בין יצר הרע ויצר טוב, שהם ימין ושמאל, ויש בכח האדם להכריע, ועל כל פנים לא יטה כח הפנימיות של הנשמה לצד, רק להיות באמצע, ועל ידי זה מכריע הכל לטוב, והוא בחינת אמת כשאין האדם נוטה אף כחוט השערה... (שקלים תרל"ד)

יקריב אותו לרצונו - מלמד שכופין אותו וכו', פירוש מי שרוצה על כל פנים להיות תחת עול מלכותו ית' יכול לפעול גם כן שיכופו אותו מן השמים גם כן אם רוצה בזה, כי הכל לפי רצון האדם. (ויקרא תרל"ב)

בפסוק וראיתי את הדם... אבל נראה לבאר הענין הזה שנצרך להבין בכמה מקומות כי הידיעה והראיה אינו ענין אחד, כאשר כתבו הקדמונים התירוץ על הבחירה האנושית, הלא הקב"ה יודע מה שעתיד להיות, ותירצו כי ידיעתו למעלה מהשגתינו. פירוש שהקב"ה ברא עולם הזה בהשגחתו בבחינת ראיה ושמיעה ולא ידיעה, כמובן שהידיעה הוא בעצם היודע, והראיה והשמיעה הוא מבחוץ להרואה והשומע, והוא רואה מה שאחר עושה ושומע מה שאחר מדבר. וכן הדבר בתורה ומצוות שנתן הקב"ה לבני ישראל, כי אף שאמיתת לבבם ורצונם אליו ית' נגלה וידוע הוא אליו, אך כי רוצין שהאדם יכניס יראתו ורצונו הטוב אל המעשה גשמיות בפועל, וזה ענין המצות נגד רמ"ח אברי האדם שהם גם כן לבוש אל הנשמה הפנימית... (פרשת החודש תרל"ה)

במדרש משגיא לגוים וכו', אמר יש שעה שאינו יודע וכו', וצריך ביאור איך נביא אומות העולם יחשב כזאת, ויובן הדבר על פי ענין הבחירה שניתן לבני אדם, אם כי הקב"ה וב"ש אין כל דבר נעלם ממנו אך זה יותר פלא מהכל, שהוא כל יכול, והידיעה וההשגחה בידו וברשותו כשחפץ לסלק השגחתו וידיעתו כן הוא מה שאין בשכל אדם להשיג איך שלא לראות את הנראה, ויש שעה הוא לשון רצון, שיש לפניו ית' זה הרצון ליתן הבחירה להאדם והרשעים שמחין בזה, והצדיקים להם לעבודה קשה, ומבקשים לצאת מהבחירה, ומקבלין בכל יום מלכותו ית', ומבקשים וכוף את יצרנו וכו', והקב"ה ממלא לכל אחד כרצונו. (בלק תרמ"ב)

אא"ז מו"ר ז"ל פירש, ראה אנכי נותן לפניכם, שנקבע בכל איש ישראל שיוכל להבחין ולבחור רק בהברכה, ועל זה מברכין בכל יום נותן לשכוי בינה וכו', וכן במדרש שהקב"ה מלמד לנו ובחרת בחיים, וכל מאמר ה' נעשה כן, וניתן הבחירה לישראל במאמר ובחרת וכו'. (ראה תרל"א)

ראה אנכי... ונראה פירוש 'היום', שיש בכל יום בחירה חדשה, כי אחר שחוטא האדם מסתלקת הבחירה מהאדם, כמו שאמרו ז"ל הרשעים ברשות לבם, ומכל מקום הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית ונותן בחירה חדשה לאדם בכל יום שיוכל להיות טוב מחדש. (שם תרל"ג)

מוצא שפתיך תשמר, אז ועשית כאשר נדרת וכו' כמו שאמרנו בכל מקום, כי קבלת האדם עושה רושם, וכפי שמירת הפה כך דבריו עושים רושם. וחז"ל דרשו ועשית, אזהרה לבית דין שיעשוך. וכן המשפט, על ידי שמקבל האדם עליו באמת דרך הטוב אף כי אינו יכול לגבור במעשה נגד היצר הרע, אז משמים כופין אותו. ואמת גם זה בכלל הבחירה, מי שבוחר לצאת מן הבחירה ושיכפוהו משמים כופין אותו לטוב. (תצא תרל"ח)

העידותי בכם, פירש רש"י כלום שינו שמים וארץ מדתם וכו'. ולכאורה מאי ראיה מהם, שאין להם בחירה. אך על כל פנים מובן כי מדרך הטבע להיות נמשך כל דבר אחר השי"ת וציוויו, אם כן וודאי לא נגרע האדם מזה, רק שניתן לו בחירה יצר טוב ויצר הרע, ואם לא יגבור הרע על הטוב ממילא מצד עצמו ימשך אחר הטוב ככל הנבראים, ומזה מובן ולך ה' החסד וכו' תשלם לאיש כמעשהו, וקשה מה החסד, אך גם מי שעושה טוב הוא מהשי"ת ורק שהוא נקי ולא נמשך אחר היצר הרע ממילא נתעורר הפנימיות שנתן השי"ת באדם לטוב כנ"ל, ואם כן הכל רק חסד השי"ת. (נצבים תרל"א)

ראש השנה הוא בכסה... וענין אמרו לפני מלכיות שתמליכוני הוא, כי באמת קודם חטא האדם לא היה הבחירה, והיה מבורר מלכות שמים בעולם, ורק על ידי עץ הדעת טוב ורע ניתן הבחירה לאדם, וכשבני ישראל מקבלין בשלימות מלכותו ית' יכולין לצאת מזה, ולהנטל מהם הבחירה, כמו שהיה באנשי כנסת הגדולה שניטל מהם יצרא דעבודה זרה, ועל זה מבקשין תן פחדך וכו', וידע כל פעול וכו' היינו לבטל הבחירה. (ראש השנה תרמ"ז)

בספרי האזינו השמים... ואמת כי אין יכולין לתקן עצמו כראוי רק על ידי ביטול הבחירה, ולא בחכמת אדם בלבד, וזה שאמר וישמן ישורון ויבעט, אין הכוונה בבשר ויין, רק אף השמן במצות ומעשים טובים, רק ששוכח שהוא בכח עליון על ידי זה נופל חס ושלום ממדריגתו, רק לבטל עצמו לעזרת השי"ת. (האזינו תרל"ז)

שם משמואל:

ונראה שדברים הללו שייכים רק לטבע הבריאה, שמכח ההסתר הטבע פועל פעולתו אף נגד רצון ה', והאש שורפת כצדיק כרשע, זולת נס מאתו ית'. אבל בבעל בחירה לא שייך לומר כן, וכמו שבמעמד הר סיני שראו בעיני בשר כבוד ה', והיו בעצמם נביאים וכל רז לא אניס להון, ומכל מקום באו אחר כך לכלל חטא העגל. וכן אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה והשי"ת דבר עמו, ומכל מקום בא לידי חטא. כי הבחירה הנמסרת ליד האדם היא מפלאות תמים דעים, ואינה באה מחמת ההסתר, אדרבה שהיא מעלת האדם הנברא בצלם ובדמות, על כן אינה מסתלקת בסילוק ההסתר... (שמות בא תרע"ז, וראה עוד פרעה-חיזוק לבו)

ויש לומר שכן הוא במאמר השי"ת ובחרת בחיים, מאחר שיצא מפיו ית"ש בהכרח שכן יהיה שישראל יבחרו בחיים, ואם לא עכשיו יהיה לאחר זמן, וסוף כל סוף מוכרח מאמר זה להתקיים, ומכל מקום מקבלין שכר על הבחירה בחיים שאינם מוכרחים על אותה העת דוקא, אבל מכל מקום באשר היא הבטחה על העתיד ואיננה אלא מחוסרת זמן לבד, לאו כמחוסרת מעשה דמי, וקלה להם הבחירה בחיים יותר מאם לא היתה הבטחה כלל, שאחר ההבטחה שוב אין לצד הרע דביקות בהם... (דברים ראה תרע"ד)

...כי ככה היה בעת הבריאה, שהיתה הבחירה חפשית לגמרי בלי שום נטיה לשום צד, כי באם היה אז היכר בדבר, לא היתה נקראת בחירה חפשית, מאחר שיצר הרע עוד לא ניתן בהם, אך לדורות הוא להיפוך, שמאחר שיצר הרע ניתן, אם לא היה היכר בדבר לא היה נקרא שהבחירה חפשית, כי היה הצד ההוא מכריע ביותר, על כן הדביק השי"ת בצד הטוב הברכה, והיא המאירה לעבר פניה, ולצד הרע הדביק הקללה למען יחשך משחור תארה, עד שלולא יצר הרע לא היה מקום לטעות כנ"ל, על כן בזה עצמו הודיעם איזה דרך טובה... (שם תרע"ו)

ונראה, דהנה בתחילת בריאתו של אדם, אם היה בעל בחירה, נראה לכאורה סתירה בדברי הראשונים ז"ל, כי ברמב"ן נצבים שלימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע ולא יתאוה הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל וכו', וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות... ובאמת שלפי זה אינו מובן למה הוצרך הציווי לאדם הראשון על עץ הדעת טוב ורע וכל ז' המצוות, אחרי שגם בלי הציווי היה עושה בטבעו רק מה שראוי לעשות... שאם כן לא נצרך לציווי אלא להודעה, ולמה כתיב לשון צוואה. ועוד אחרי הצוואה איך בא לכלל חטא.

ובספורנו בפסוק בצלמנו כדמותנו פירש שיהיה בעל בחירה, הרי שגם קודם החטא היה בעל בחירה.

ונראה לפרש, דהנה אף שהאדם הוא בעל בחירה לעשות דבר והפוכו, מכל מקום לא יתכן לומר שהוא בעל בחירה להושיט ידו לתוך להבת אש בוערה, אף שהברירה בידו לעשות ככה, אבל באשר נפשו סולדת מזה, איננו נחשב שיש בידו הבחירה לעשותו. ובאמת עוד יותר מזה היתה צריכה להיות העבירה בעיני האדם, שזה שורף רק בעולם הזה, והעבירה בעולם הזה ובעולם הבא... אלא מכל מקום באשר האדם יושב חושך וטח עיניו מראות וחדל להשכיל מה לפניו, אם כן שוב הוא בעל בחירה, שהרי בידו לשים הדברים אל לבו ולהתבונן בדבר... ואז ידע וישכיל עד שיהיה דבר עבירה נמנע ממנו כמו להושיט ידו לתוך אש בוערה, או לחדול מלהתבונן ולהעמיק בדבר, ואז לא תהיה העבירה נמנעת ממנו. ועל כן לעתיד שתהיה הדעת רבה בעולם, כמו שכתוב (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, והיינו שתהיה הדעת שופעת ממילא בלי שום התבוננות, שוב תהיה העבירה נמנעת ולא יהיה נקרא בעל בחירה כלל. וכן היה אדם הראשון קודם החטא, שהיתה הדעת שופעת עליו בלי שום התבוננות, ומכל מקום אם היה מסיר ממנו שפע הדעת ברצונו, שוב היה חוזר להיות בעל בחירה. ועל כן צדקו דברי הרמב"ן והספורנו יחד, דצורת האדם היתה להיות הדעת שופעת עליו, ואז היה בלתי בעל בחירה, ומכן מקום זה עצמו היה בידו, להסיר ממנו מחשבת דעת ולהיות נעשה בעל בחירה. והנה באשר היה מסור בידו לחדול מהדעת, על כן נצרך להיות מצווה על עץ הדעת ועל שבע המצוות... אך הוא הדבר, דמאחר שהניח דעתו של הקב"ה נפסק ממנו שפע הדעת ורוח הקדש, ושב להיות כמו אנו היום בעלי בחירה, וטח מראות עינינו מהשכיל לבותינו... לעומת שמעיקרא קודם החטא אדם הראשון היה שפע הדעת שופע ממילא ולא היה צריך להעמיק בדבר, כי היה הכל נגלה לפניו, וכל עוד שלא הסיר את הדעת ממנו בכוונה כמו אז שהניח דעתו של הקב"ה לא היה נצרך להסתכלות, ועתה נהפוך הוא, שבסתם הכל סתום, אלא שעל ידי הסתכלות להתבונן בדבר נפקחו עיניו לראות, ומובן שפתיחת העינים היא לפי מסת ההשתדלות וההתבוננות בדבר... (שם האזינו תרע"ח)

ר' צדוק:

אף על פי שהבחירה נתונה לאדם, מכל מקום אין אדם יכול להשתנות משרשו ועיקרו, וכאותה ששנינו בסנהדרין מ"ד, אף על פי שחטא ישראל הוא, משום דהוא משרשא וגזעא קדישא, וכ"א בברכות כ"ט טבא לא הוה בישא, אם לא ברע מעיקרו, וכ"א בחגיגה ט"ו טינא היתה בלבם, וכן להיפך בישא לא הוה טבא, אף על פי שלא רצו רז"ל לגלות זה הגמירא בפירוש, מכל מקום גילוהו בסוד בכל מקום למבינים, ועל זה איתא (ברכות מ"ח) בוצינא מקטפיה (מקטנותו) ידוע, רק השורש הזה נעלם מכל הברואים, (דזהו בסוד הידיעה והבחירה שנתקשו הקדמונים), כי לבא לפומא לא גליא. ולכך מצינו גם כן חטאים שאז"ל שאין להם חלק לעולם הבא, ואין לו חלק לעולם הבא היינו שהעיקר חסר מן הספר, ושורשו רע... וכן להיפך על ידי תשובה ומעשים טובים יכול להתקרב, ואפילו עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול (ע"ז ג'), וכל התורה מלא מזה. ונאמר "לב טהור ברא" וגו', ובריאה הוא יש מאין, והיינו שמאחר שזה בידו של הקב"ה מועיל רחמי שמים. (ולכשיזכה ברחמים או להיפך ח"ו אז יהיה באמת למפרע שורשו כך, ואין שינוי בידיעה כי ידיעת השי"ת אין נופל תחת הזמן דעבר ועתיד, רק אנו תחת הזמן)... (צדקת הצדיק קל עמוד מ)

ואמרו דזעירין אינן דידעין לרמזא וכו', פירוש כי הנה האדם נברא בצלם אלקים, בצלמינו כדמותינו ממש, ויש בו גם כן נטוע בתחילת הבריאה שורש רצון הזה שיש אפשרות לטעות גם כן כנ"ל, וזהו שורש הנעלם דחסרון שיש בכל אדם שמצידו הוא בחירה באדם, ומצד אותו שורש רצון הנעלם נתפשט היצר הרע אחר כך במחשבה דבור ומעשה לחשוב ולרצות דברים שזולת רצון השי"ת ולעשות עבירות, הכל נמשך מצד שורש הנעלם ברשות ובחירה ברע גם כן, ועבודת כל אדם מישראל הוא להגיע לדבר זה בידיעת מעשה בראשית, שזהו התחלת התורה, רוצה לומר לדעת שכל מה שאתה רואה היא בריאה מהשי"ת וכחו שופע להם והוא מלכם, ואי אפשר לו להטות כמלא נימא לעבור מצות המלך במחשבה דבור ומעשה, מה שבידו לעצור תאותיו ופעולת ידיו ומחשבתו ורצונו שלא יהיה חס ושלום להמרות רצון השי"ת... וזהו על ידי ידיעת אמיתות מעשה בראשית. ובזה חבריא לעין וידיעין, פירוש יגיעין, שגם זה אין בא בלתי יגיעה וידעין דיגעת ולא מצאת בזה אל תאמין, כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, וכל אדם מישראל יוכל להגיע למדרגה זו לאכפיא יצרו בכל כחו ולהגיע להכרה ברורה הזו שהשי"ת הוא מלכו ואדונו, שמצד זה יוכל לכפות התפשטות יצרו. ונמצא ממילא על ידי זה שב היצר רע טוב מאד, שהרי לזה היתה כונת שורש הנעלם כדי שלא ישמעו לו בהתפשטות דמחשבה דבור ומעשה ויכירו שאין כן. ואם במחשבה דבור ומעשה חס ושלום עושה נגד רצון השי"ת נעשה גם שורשו הנעלם שהוא מכלל הבריאה נפרד מהשי"ת, והוא רע גמור ושורש הרע. ונמצא שורש הנעלם הזה תלוי בג' כחות דמחשבה דבור ומעשה שבמוח ולב וכלי הפעולה שלו שבידם להטות השורש לכפי מה שהם, והן הם ארבעה קליפות שראה יחזקאל כנזכר בזוהר תרומה... (חלק ג דובר צדק עמוד קיח)

...וכשמגיע לאותו רצון העליון ושורש הנעלם מרצון השי"ת בבריאה שהוא סוד האור מקיף כמ"ש במקום אחר שם יראה דבאמת הקב"ה מקיף הכל והוא עוזרו גם כן, הגם שהוא הולך בגיא צלמות וגו', אתה עמדי, אבל זו אי אפשר להשיג מהשגת השכל, כי האור מקיף הוא אור שאינו יכול ליכנס במוחין, לכן נשאר למקיף כידוע. ולכך אחר טען ב' רשויות, דיש רשות בפני עצמו לידע טוב ורע, ואם כן יוכל לבחור ברע. כי הנה הקושיא היא קושיא הידועה מידיעה ובחירה וכנודע, והיינו דמאחר שרואין שניתן בחירה ברע אם כן אין רשות לידיעת השי"ת מקפת על זה, ולכך חשב שאין עזר השי"ת מגיע לזה, כי הוא מוכרח כשיצרו מתגבר להרע, ונמצא הוא רשות בפני עצמו, ולכן בחר ברע כדי ליהנות גופו... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רו)

...והיינו דאמיתת עומק ראשית דמחשבת איש הישראלי הוא רק לעשות כרצון השי"ת. וכמ"ש הרמב"ם (בפ"ב מגירושין) בטעם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, והמחשבה רעה נולדה מן היצר היושב על ב' מפתחי הלב (ברכות ס"א), וכמש"נ יצר לב האדם רע, וכמ"ש (שם י"ז) גלוי וידוע שרצונינו וכו' שאור שבעיסה מעכב וכו', ובעולם הזה שניתנה הבחירה במעשה לכך העונש כשבאה המחשבה לידי מעשה, שבמחשבה יש בו ב' מיני מחשבות דטוב ורע, ובכחו להגביר הטוב ולעכב המעשה, ולכך אין נענש על אונס שלא היה יודע במחשבתו הטובה לעכב. ולכך הר' (אות ר') אחר הק', דאחר המילוי במעשה, אז ר' רשע נקרא רשע על המחשבה והרהורי עבירה ולא מקודם המעשה, וגם לא על המעשה רק על הרצון. ואמנם זהו בעולם הזה דנקרא עולם דשקרא, דפי' ש' ק' ר' היינו שמחבר יסודא דקשוט, היינו מחשבה וחשק טוב עם חשק ומילויו דרע, שדבר זה אינו אמת כלל, שאין אפשר זה להיות שאיש הישראלי שיסודו בטוב רק ענפיו נוטים למקום טומאה, כמשל רז"ל, שיתערב ויתהפך לטמא ורע. וזהו סוד הידיעה ובחירה שתירץ בו האריז"ל בסוף ספר ד' מאות שקל כסף, דהידיעה במקום אחר והבחירה במקום אחר. ובארנוהו במקום אחר דרוצה לומר ממש תירוץ הרמב"ם שאין ידיעתנו כידיעתו, ולידיעת השי"ת אין הבחירה מכחשת כלל, אף על פי שהיא היפך הידיעה, ואי אפשר לב' הפכים בנושא אחד זהו לגבינו, אבל לגבי השי"ת אפשר... ובאמת לגבי השי"ת אין מקום לבחירה, ולכשנזכה להתגלות אלקות כל כך עד שיהיה השגתינו כהשגתו ית', וכמ"ש (ב"ב ע"ה) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, אז נראה דאין מקום לבחירה כלל, וזהו עלמא דקשוט שחותמו של השי"ת אמת (שבת נ"ה), שכפי מה שהוא ידיעתו הוא האמת, אך אצלינו הוא הבחירה, כי אנו בעולם הזה ואין ידיעתנו כידיעתו ית', שאין אפשר לידיעה כזו בעולם הזה שהוא עולם המעשה, שכך יסד השי"ת זה העולם העשיה שיהיה בו מקום הבחירה והעלם הידיעה דהשי"ת, ולכך נקרא עלמא דשיקרא, כי בהתגלות האמת אז יהיה כליון השמים וארץ... (שם שם עמוד ריח)

...וזה רצון השי"ת שיהיה הכל בהשתדלות אדם, ושיהיה בכחם לזכות לאחישנה נגד העת שקבע השי"ת, כי זהו כח הבחירה שיסד בעולם הזה אבל באמת כל כח הבחירה הוא רק מצד העולם הזה, אבל כשמגיע לברר האמת הרי מגיע לבירור זה דלא בכח יגבר איש וברוב חילו לא ימלט... ורק עין ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו היא המאירה לו ולא עיני עצמו... (שם עמוד רכז)

...ובמחשבת השכל אין רע כלל, אלמלא המשכתו אחר יצר הלב שהוא המגרש הנשמה שבמוח ממשכנה, וכמ"ש בפ"ק דסוטה אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, כי מצד רוח חכמה שבמוח אין מניח לחטא כלל, רק שהשי"ת יצר את האדם בעל בחירה וקרא ליצר רע מלך בספר קהלת, והיינו כי הלב בגוף כמלך בעולם, כמ"ש בספר יצירה שהוא מושל בכל אברי הגוף, גם המוח מקבל חיות מהלב, ועל כן יכול להמשיך גם רוח חכמה שבמוח להיות נגרר אחר רצון הלב לרע, ואז ממילא יוצא הרוח חכמה ונכנס רוח שטות, ואז חוטא. ועל ידי התשובה שמתחרט בלב ורוצה מעתה להיות טוב וכרצון השי"ת הוא מגרש גם הרוח שטות שבמוחו, וחוזר ליכנס רוח חכמה תחתיו... (חלק ה תקנת השבין עמוד ה)

ועל כן אמרו בברכות י' א' בחזקיה דחזי ברוח הקדש דיהיו לו בנין דלא מעלו, בהדי כבשי דרחמנא וכו', דמאחר שרואה ברוח הקדש מקודם שיהיה כן, אם כן הדבר מסודר כן מהשי"ת ואינו בבחירה, ואף על פי שגם זה אמת דבעולם הזה הבחירה ביד אדם, ועל כן הרשעים נידונים על חטאם, מכל מקום מה שהוא משיג מצד הידיעה אם הידיעה אמת, איך נחשב לחטא, אף שפשט הדבר נעלם בעולם הזה בהדי כבשי וכו'. ומשיח שיצא מחלציו הוא יגלה ויאיר אור השגה זו וכבשי דרחמנא הללו איך הכל מסודר מששת ימי בראשית. כי השי"ת ברא יצר הרע וברא רשעים, ומכל מקום כל ימי עולם הזה הבחירה בידי אדם, ודבר זה סתום ונעלם בעולם הזה, ועל כן נאמר "מצאתי דוד עבדי", כי הקמת עולה של תשובה דדוד שזכה להיות חי וקיים על ידי תיקון כל החשכות דעולם הזה, אור זה בעולם הזה הוא אובד מכל אדם ואינו מתגלה אלא דרך מציאה... (שם עמוד קמו)

 וכן יש לומר ענין מה שנאמר וקם העם הזה וזנה וגו', ובגמרא (סנהדרין צ') דייקו מקרא זה שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות, ועל זה שאלו, אם כן למה יגיע להם העונש וחרון אף, אמנם באמת השי"ת ברא היצר הרע שיפתה את האדם, כמו שאמרו (קדושין ל') בראתי יצר הרע וכו', אבל האדם צריך להתגבר עליו, ויש לפעמים שהאדם אנוס ולא יוכל להתגבר על היצר, כמו באדם הראשון, בהק"ל שנה דחזי לאונסיה, והלא חסיד גדול היה ושב בתשובה, וודאי היה נזהר מהרהור עבירה גם כן... ואם היה כרבי מאיר וכר' עקיבא בודאי גם מזה היה ניצול, וה' לא יעזבנו בידו, והיו מכריזין עליו ברקיע "הזהרו בפלוני ובתורתו" כמו שהכריזו על ר' מאיר ור' עקיבא (קדושין פ"א), אך מפני הקלקול מהנחש לא נעזר מהשי"ת להשמר מכח היצר הרע והוליד וכו'. וכן הענין במה שנאמר "וקם העם הזה וזנה", שהשי"ת יודע שיהיה מי שלא יוכל להתגבר על היצר הרע, שהרי ברא אותו בכח זה, ומכל מקום נכתב אחר כך עונש על זה וחרה אפי וגו', שצפוי לפניו שיהיה מי שיעשה בחשק והנאה ולא יהיה כזבוב וצפרדע שעושה רק לקים גזירת השי"ת ועושה בשליחותו. ואם היה אדם עושה בלא שום הנאה וחשק רק כמו בעל חי שעושה בשליחות הבורא ית', וכן היה עושה רק מהאונס שכן גזרה ידיעתו ית', לא היה נענש כלל, ואף שגם חשק זהו והרצון נודע להשי"ת כבר שב לשאלת ידיעה ובחירה. וכבר אמרנו, שמה שכתב הרמב"ם שהוא מה שאמר הנביא כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו', נתכוין גם כן למה שאמרו בזוהר החדש שבמקום שיש ידיעה אין בחירה כלל, ויש מקום שברא השי"ת שנמסר הבחירה לאדם... וכמו שכתב האריז"ל, שבמקום שיש ידיעה אין בחירה כלל, והוא שבז' מדות תחתוניות שהם ז' ימי בראשית שם הבחירה נתונה, ובג' ראשונות בעתיקא אין בחירה באמת, וכמו שיבוא אחר שיזכו על ידי תשובה מאהבה, שזדונות נעשות כזכיות... וצדיקים ילכו בם, היינו שהצדיקים מבררין את עצמם בכל כחם במדת הפחד והיראה להתגבר על היצר הרע שהרשות נתונה בעולם העשיה, ואחר כך אם חס ושלום יפלו ביד היצר הרע מבררין את עצמם על ידי תשובה עילאה מאהבה, ואז השי"ת מברר אותם ואומר ממני פריך נמצא, וחטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כאמור. ופושעים יכשלו בם, שעל ידי כן יוכלו הפושעים להתפקר ולומר דלית דין חס ושלום, כיון שהכל בא מהשי"ת. אבל באמת ישרים דרכי ה', שהכל צפוי והרשות נתונה, וכאמור. (פרי צדיק וישב יא)

...כי תכלית בריאת האדם היא להיות בעל בחירה לבחור בטוב או ברע, ואם בוחר בטוב מרצונו זאת היא מעלתו, ואיך הבטיח לו שיהיו ככוכבים, דהיינו צדיקים? אבל באמת הוא אף שהאדם הוא בעל בחירה, מכל מקום "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" (סוכה נ"ב), שהוא כמו אדם שמראה לבנו איזה חידה ומקדים לו כל הקדמות עד שכמעט אומר לו החידה, כדי שיבין הבן ויהיה נקרא על שמו, כן מתנהג השי"ת עם האדם, וזה היה זכותו של אברהם אבינו ע"ה שהאמין בה'... (פסח מה)

...אבל ישראל אמרו שרוצים לעשות רצון השי"ת על מנת שלא לקבל פרס, כבן הרוצה לעשות רצון אביו, וטוב להם שיעשו בלא בחירה אפילו שלא יקבלו שכר, אבל על ידי זה לא יפחדו שמא יקלקלו, וכמו שבקשו אנשי כנסת הגדולה, "לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן" (יומא ס"ט), ועשה השי"ת רצונם, וכששמעו דברו אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם, וכששמעו לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם. ומכל מקום זה גם כן היה על בחירתם, שבחרו לעשות רצונו ית' בלא בחירה כיון שכבר היה להם בחירה... (ר"ח אלול ב)

חכמה ומוסר:

והנה הנהגת שכר ועונש אינה יכולה להיות אם לא שיותן הבחירה לאדם, והבחירה אינה יכולה להיות, אם לא שיראה האדם שיש יכולת בידו לעשות כחפצו. ואם כן כיון שהכל באמת בידו של הקב"ה, איך יש יכולת ביד האדם?

ולכן בתחילה כשבא הקב"ה להשתמש ביכלתו, כביכול, בכל מידה ומידה הסתיר יכלתו, וניתנה היכולת בידי הנבראים, כל אחד לפי מדרגתו, כאילו, חס ושלום, אין היכולת ביד הקב"ה, כי אם ביד הנבראים, וזה נקרא שבירת הכלים שנפלו ממדרגת אצילות, לבי"ע, כמו שכתב האריז"ל, והיינו הכלים - כבר אמרנו שהוא היכולת, והיינו היכולת שנפלה בתוך הנבראים, כאילו להם היכולת. אבל זהו רק כל זמן שרצה את הבחירה כנ"ל, אבל רצה הקב"ה שגם תהיה הבחירה ביד האדם, ובכל זאת לא יצא האדם מכוונת המרכז. והיינו כמו קלקול על מנת לתקן, ואז תיקן את האדם שיהיה שלם, דכר ונוקבא, ועל ידי זה שכינה ביניהם, ולא יעשו דבר נגד רצונו.

והענין יבואר בהקדם, מה שנאמר "אעשה לו עזר כנגדו", ואמרו רז"ל זכה-עוזרתו, לא זכה-כנגדו (יבמות ס"ג). והענין כי עשה, כביכול, שאחת ממדותיו, שהיא מדת המלכות, היא תשתתף עם העולמות גם בעת הבחירה, וכל מעשה האדם יתבטלו ויומשכו מעצמם אל הכח הזה. כי הכח הזה, מכוחות המלכות שהיא השכינה, תעמוד תמיד אצל האדם, ולפי בחירתו כך היא מתנהגת עמו. אם זכה לעשות רצון ה', אז היה מסבבת שיבא הכל על מקומו בשלום, כי היא מבררת מכל מעשיו את הסובין והפסולת, ומניחה הכל על מקומו, והטוב המובחר תלקט אצלה. וכן חס ושלום להיפך, אם לא זכה, היא מסבבת סיבובים שמנגדתו בעונשים, עד שיתחרט וישוב הכל לטוב... (חלק א סימן קעז)

וזוהי אמונה גלויה כדברי הגר"א, כי הבחירה נראה כאילו ניתנה לאדם יכולת לעשות כבחירתו, ובאמת מניחים רק לעשות מה שצריך כדי למרק עונות... (שם קצה)

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"... הענין, כי כבר כתבנו שהאדם בבחירתו, כביכול עושה נגד רצון ה', אבל באמת השי"ת מגלגל שמזה גופיה יבא תכלית רצונו. כמו במכירת יוסף. ורק האדם בדמיונו דומה שהוא מהרס רצון השי"ת, ומפריד תכלית אחדות העולם, ולפי מעשיו בדמיונו יענש כגמולו. הא למה זה דומה, למורדים במלכות, יש ב' בחינות, הא' כשהמורדים פרקו מעליהם עול מלכות, הנה בעת שהם מורדים לא יקרא עליה מלכות, ואחר כך כשמתחזק המלך בעצות וכובשם תחת ידו, אז יקרא עוד עליה מלכות, מה שאינו כן הבחינה הב', כשהמלכות מניחם לפרוק מעליהם עול מלכות בכוונה למען יקח מהם רכושם כמשפט מורד במלכות, אם כן לא ניתק ממנו שם מלכות עליהם גם בזמן מרדם, כי זה גופיה השתמשות מלכותו, להניחם לגנוב למען ישלמו שבעתים... (חלק ב לד)

ואם כן יצא מזה, כי כן יהיה תמיד באחרית הימים, השי"ת יניח האדם להפר עצתו כביכול, פירוש לעשות מעשים נגד רצונו, כאילו ממעשה האדם הרע תופר עצתו של הקב"ה, אך לבסוף עצת ה' היא תקום. כי מהפך המעשים שנעשו נגד רצונו בדרך הטבע, ותופר אחדות העולם לפי שעה כביכול, ולבסוף מחזיר הקב"ה הגלגל ומכל מעשיהם נהפך לתכלית רצונו יתברך. וזהו ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי הכל יהפך לתכלית אחת. (שם סימן מז, וראה עוד אדם-מעשה)

ענין נפלא מאד מצינו ביום הכפורים, "כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'" לכאורה הלא מקודם צריך האדם לטהר את עצמו, ואחר כך מכפר הקב"ה... הענין כי באמת כשהקב"ה עשה את האדם עשהו ישר, הטוב נגד הרע, למען יוכל להיות בוחר בטוב. אך כשחטא הגביר הרע ואין יכול עוד להיות בוחר בטוב, ומכל שכן כי עבירה מטמטמת לבו וקשה לו שוב לבחור בטוב. ולכן כשהשי"ת רואה שהאדם רוצה לשוב מקדים לו העזר שהובטח להשיגו אחרי הבחירה, כידוע שמתחילה צריך לעשות את שלו ואח"כ השי"ת עוזרו. מה שאינו כן כשהזכות גדול, כגון ביום הכפורים, או רבים שיש להם משקל יום הכפורים, אז נותן להם העזר מקודם כדי שיוכלו לבחור, וזהו "מחיתי" כבר הטמטום כשאתה רוצה לשוב, וזהו המכוון "מקדים רחמים לרוגז", שלכאורה אין לו פירוש... (שם קמא)

שעורי דעת:

...פלא הוא, איך היתה באפשרותו של יעקב אבינו לראות ולהגיד מראש שמאפרים ומנשה יצאו אנשים גדולים, יהושע וגדעון, מכיון שהיות האדם טוב או רע, צדיק או רשע תלוי בבחירתו הוא, והלא אפשר שלא יבחר בטוב? ...ואם כן אם ראה במהות אישיותו של אפרים כחות כאלו, שבהנחילו אותם ליוצאי חלציו עתידים הם לגדול ולהיות לאנשי המעלה, הלא ביחד עם הכחות המתפתחים לטוב מתגדלים גם הכחות ההפכיים המתנגדים להם... אי הערובה שהטוב יתגבר על כל המפריעים וינצח במלחמתו?

ובאמת נמצאים כמה מאמרי חז"ל המראים בעליל, כי הולדת הצדיקים גדולי עולם כבר הוכנה מראשית ימי קדם, ובנבואה אפשר לדעת ולראות זאת מראש. וכדמצינו "אמר ר' יהודה בר' סימון עד שהאדם בראו מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור ודור ודורשיו, דור דור וחכמיו...", ואיך היה אפשר להראות זאת לאדם הראשון, מכיון שלכל אחד מהם נתנה הבחירה?

אמנם אחרי שהתבוננתי בזה, ראיתי ששאלה זו מקושרת עם השאלה הידועה של ידיעה ובחירה, ושנתחבטו בה כבר גדולי עולם... והראב"ד ז"ל אחרי שהוא קובל על הרמב"ם ז"ל על שהביא עצם שאלה זו, מכיון שאין לו עליה תשובה ברורה, כתב, "ואף על פי שאין תשובה נצחת על זה, טוב לסמוך על קצת תשובה, ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלויים בגזירת הבורא ית', היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו, והיתה לנו השאלה קשה מאד. ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו, אין ידיעתו גזירה, אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה"...

והנה השאלה הפילוסופית של ידיעה ובחירה... באמת היא שאלה בענינים כאלו שהם למעלה מהשגתנו, שאין לנו קושיות בהם, אלא שקשה לנו להתאים שני יסודות האמונה הללו ברעיוננו ולאחדם במחשבתנו, אבל בכל אופן יש לנו להאמין דקמי רחמנא גליא, והוא ית' צופה עתידו ומעשיו של האדם, אבל זהו רק במה שנוגע לידיעת הקב"ה בעצמו, אבל במה שנוגע לנו בדרך חיינו, יש לנו להתחשב רק עם היסוד השני שהבחירה נמסרה לידינו, וצריכים אנו לתפוס דבר זה במחשבתנו, כי ידיעת הבורא הנעלמת מאתנו אינה גורמת ומשפעת על הלך מעשינו, אבל ממאמרי חז"ל שעל פיהם מבואר לנו שגם להנביא אפשר לראות כבר מראש באיזו דרך יבחר האדם, הרי שידיעת העתיד נמצאת גם במושגי בני האדם, בראית הנביא, זה יקשה לנו ודאי...

מתוך דברי הראב"ד יש לשמע, כי אף שהקב"ה יודע מראש איך תהיה בחירת האדם ורואה הוא את דרכו, בכל זאת דרכו של האדם חפשית לפניו. וראיתי ציור לזה, מאדם העומד ורואה בעד החלון איך שפלוני הולך אל מטרה ידועה, וזה ההולך אינו יודע מזה שעומד ורואהו, שראיתו של זה אינה מכרחת וגוזרת כלום, וזה הולך כפי חפצו ורצונו. כמו כן הקב"ה, הצופה ומביט עד סוף כל הדורות רואה הוא גם עתידו של האדם ויודע ומכיר בו איך שיבחר סוף כל סוף, אבל ידיעה זו אינה מכרחת את האדם לאחוז בדרך זו או אחרת, וכחו וזכותו לשנות רצונו אינם נגרעים בזה שהקב"ה יודע איך שיבחר סוף כל סוף.

אמנם דברי הראב"ד מלבד מה שיקשה לנו לתפוס ענין זה במחשבתנו, הנה יקשה לנו לפי זה להבין מה שמצינו (תנחומא וברש"י בראשית כ"ח), "ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך" וגו', אע"פ שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם, משום שנאמר הן בקדושיו לא יאמין, כאן ייחד שמו על יצחק, לפי שכהו עיניו וכלוא בבית, והרי הוא כמת, ויצר הרע פסק ממנו. והנה קשה, כיון שהקב"ה צופה מראש ויודע סוף מעשיו של האדם, למה לא יאמין בקדושיו אלה, שכבר גלוי לו שישארו בקדושתם? והשנית יפלא בעינינו, מה שאנו מוצאים שהקב"ה שולח נביאים לעורר בני האדם לתשובה ולזרזם לעשות אך טוב במקום שדבריהם לא יועילו, הלא קמי שמיא גליא, ולמה שלח ה' דברו לאלה שלא ישמעוהו...?

ואחרי כל זה, לא השאלה הפילוסופית תעסיק אותנו כל כך, אלא שנרגיש קושי בדבר זה בנוגע להשתדלותנו לבחור בטוב ולתקן מעשינו, כי מכיון שמראש נקבע ונסמן ענין צדיק ורשע, הרי על ידי זה יחסר לאדם הטעם במהות עבודתו לה' והמרץ, ההשתדלות והיגיעה שהוא צריך להמציא בכדי להטיב את דרכו. כי אותה ההשתדלות תגרע, בידעו שעד כמה שישתדל לא יעלה יותר ממה שנסמן כבר. ובאמת הרי סוד עליתה של נפש האדם הוא בזה, שאינו רואה לפניה כל גבול ומעצור בדרכה אל השלמות...

יותר נכון בעדנו לתפוס במחשבתנו דברי הרמב"ם, כי ידיעת הקב"ה אחרת משלנו, וכמו שאין אנו יכולים להכיר ולדעת מציאותו, כמו כן אי אפשר לנו לדעת ידיעתו. ואם אמנם אין לנו האפשרות לדעת ולהבין את זה, עם כל זה אחרי שמחויבים אנו להאמין ומאומתים אצלנו אלו שני הענינים, היינו שידיעת הקב"ה אינה מוגבלת, וגם כי בחירת האדם חפשית היא, דרוש שיהיה לנו איזה מושג באפשרות המצאות שני הענינים יחד, ולתפס את זאת במחשבתנו, למען דעת את האינו ידוע, שזוהי תכלית הידיעה. ולהשיג את זאת יקל לנו על פי הציור שהבאנו זה כבר, בענין יסוד עקרי באמונתנו, יסוד האחדות, שיהל אור על כמה ענינים נשגבים ביסודות האמונה ובדברי חז"ל. כי הנה על פי יסוד האחדות יש לנו להאמין, כי באמת ישנה רק מציאות אחת, מציאות הבורא ב"ה, שהוא אחד, אין עוד מלבדו, ולית אתר פנוי מיניה. ועם כל זה צריכים אנו להבחין גם במציאות עולמות עליונים ותחתונים, ולמען יאפשר לנו לתפוס שני הענינים האלה, הנראים לכאורה כסותרים, הבאנו ציור זה: כשמעמידים שני נרות מול ראי יראו לפנינו ארבעה נרות. והנה לו היה לנו רק חוש הראות, בלי חוש המשוש, הרי היה מוסכם אצלנו כי ארבעה נרות ישנם במציאות, ולפי מושגנו זה הרי היתה זו מציאות אמתית. ורק הודות לשאר החושים הננו מכירים במציאות שלפיה יש רק שני נרות. ועל פי זה ביארנו כי כמו כן ישנם בחינות רבות במציאות הבריאה, שלפי בחינה אחת היא מציאות, ולפי בחינת מציאות יותר נעלה אינה מציאות כל עיקר. ומכל מקום כל מציאות הנבחנת בבחינה אחת של הבריאה, הרי היא מציאות ו"יש" לפי בחינתה זו. כי כל ענין חדוש הבריאה הוא ענין המצא מושגים אלו של בריאה ונבראים, וכמו כן נדע, כי ישנה בחינה יותר עליונה במציאות, שלפיה מציאות כל העולמות אפס היא, וזהו שלפי מציאותו ית' אין מציאות אחרת כלל, כי אין מציאות כמציאותו.

והנה לפי מה שבארנו, שישנם בחינות שונות במציאות, יש לנו להבין גם אפשרות המצא דברים שלפי בחינת מושג אחד הם סותרים זה לזה, ולפי בחינה אחרת אינם סותרים כלל, וגם בזה תוקל לנו ההבנה על ידי ציור נאות לזה. אם היו מניחים מדורת אש על שפת הים ומעמידים ראי כנגד המדורה, יש שבהביטנו בראי נראה אש ומים נמצאים בכפיפה אחת, באשר המרחק שביניהם אינו משתקף בראי, והנה לו היה לנו רק חוש הראות בלבד, הרי לא היתה לפנינו שום סתירה בזה, כי לפי בחינה ומושג זה, אפשר לאש ומים להמצא ביחד, רק בהיות לנו עוד חושים, שעל פיהם אנו מבחינים במציאות, ולפי חושים אלו אי אפשר לאש ומים להמצא בעירבוביא, לפי ידיעת בחינה זו, דבר הסותר הוא...

ולפי זה אף שלפי מושגינו המוגבלים מכירים אנו שידיעה ובחירה סותרות זו לזו, הרי צריכים אנו לדעת, כי אפשר שלפי מציאות יותר גבוהה ונעלה אינן סותרות זו לזו, ואפשר להמצא שניהן ביחד.

ובאמת יש לנו דרך ואופן היאך לתפוס במחשבתנו אפשרות ידיעה ובחירה, שלא תהיינה סותרות זו לזו לפי מושג יותר עליון, על פי מה שנתבאר בדברי חכמי האמת, ובעת האחרונה הוסכם זה גם אצל חכמי העולם, כי מציאות מקום וזמן היא רק הבחנה, שבזה אנו מבחינים במציאות הענינים לפי מושגינו אנו, אבל באמת אין להם מציאות לעצמם. ובספרים הקדושים מבואר שזמן הוא ענין נברא לפי גבולי הבריאה, ובזה ביאר הגרש"ז ז"ל בשו"ע שלו, בענין מה שהשבת והמועדים מתחילים במקומות שונים בארץ, אף דקדושת הימים שרשה למעלה, והיינו כי למעלה לא נמצא ענין זמן, ולכן ענין שבת ויום טוב בשרשו הוא למעלה מהזמן, ומשפיע בעולמנו אנו בכל מקום לפי זמנו ומקומו. והנה ידענו, כי כל ענין זמן הוא נברא ונמצא לפי מושגנו אנו, אבל לפי המציאות היותר עליונה, אין ענין זמן במושג עבר, הוה ועתיד, כי אם "הוה" תמידי הוא. ולפי זה נמצא, כי באמת אין הידיעה מוקדמת לבחירה, אלא שתיהן נמצאות כאחת. ועל פי מושגינו אנו יש לנו לצייר זאת, כאלו מבראשית נבראו כל בני האדם וכבר נעשו כל המעשים ובאותו רגע ממש כבר בחרו כל אחד בדרכו, ולא הקדימה הידיעה לבחירה כלום, אלא כל שהוא צדיק בעתיד כבר בחר לו דרך הצדק בתחלה, ולפי זה אין סתירה בין ידיעה לבחירה, רק לפי מושגינו אנו שנמצא אצלנו ענין זמן ומרגישים אנו כי ידיעה קודמת לבחירה... (חלק ב עמוד צג, ידיעה ובחירה)

...ועיקר ההפרש שבו יתיחד האדם להיות מובדל מכל הברואים נראה שהוא בזה, שכל הנבראים אין להם ידיעה מהשכל וההרגש והתשוקה שיש להם, ואינם מבחינים בהם אלא כל המתרחש בקרבם מתבצע על ידיהם כמו על ידי מכונה, לא רצונם הוא המכריע את פעולתם, אלא כח טבעי אשר הוטבע בהם מכריחם לעשות כן. לא כן האדם, כל תשוקה ורגש, כל שכל ותחבולה המתעוררים בו, מיד באותו רגע מתהוה ונולד אצלו כעין שכל נפרד, ומתעוררת בקרבו ידיעה עליונה בפני עצמה, היודעת מה שנתהוה ונתעורר אצלו, מבחנת את תשוקותיו ומחשבותיו, מבקרת את תחבולותיו ודנה עליהם, ואם רק לא יהיה האדם כסוס שוטף במרוצתו, אשר לא ישים לב על דרכיו ומחשבותיו, אז ידיעתו הנפרדת מאירה את כל מהותו, מושלת על כל מעשיו, ומראה לו את הדרך אשר ילך בה... (שם עמוד קיח)

רבינו ירוחם:

אמיתיות כל דבר הוא פנימיותו, בהפנימיות, היינו בלב של כל דבר ודבר אינו סובל ואינו נופל שום זיוף... כן הוא ענין ההכרח והבחירה, ההכרח הוא בהפנימיות, כל מה שאדם יושב ונכנס בפנימיות הוא מקבל טבע ההכרח, היינו טבע אמיתית של דבר, והאדם בפנימיותו הוא מוכרח, היינו שהמחשבה איננה נקרא בשם מחשבה, כי אם בשם נמשך, היינו כאבן שואבת כן הם הולכים המחשבות, או כעבד אל אדוניו, כן הוא סימני המחשבה אל מקורה, הולך כפוף ונכנע ומוכרח לאדוניו, הוא מקורו.

וכל מה שאדם יוצא מפנימיותו והוא מתקרב אל החיצוניות, בזה הוא יוצא מטבע של דבר, עד שאובד טבעיו ומתקרב אל גוונים אחרים, וזאת היא בחירה, היינו שאבד טבעיו ותכונתו של אדם האמיתי, וממילא מחשבותיו הם חפשיות, שיוכל לחשוב כל מה שרוצה, וזהו: "האדם חפשי בדמיונו ואסור הוא במושכלו", מושכלותיו הם פנימיות, ודמיוניו הם מחשבות חיצוניות, "דמיונו מוליכו שובב בדרך לבו ובל יחת וכו'". (אגרת המוסר להגרי"ס זצ"ל). (דעת חכמה ומוסר חלק ג סימן קסה)

אחרי הצעת הדברים האלה נשאלת אמנם שאלה גדולה, היכן הוא אמנם האדם לבדו? היכן עצמותו? הנה צריכים אמנם לדעת כי העצמיות נמצאת באמת רק בבחירה, בדרגא שהאדם בוחר, שם הוא "הוא עצמו", ואחרי שכבר בחר כבר אינו לבדו, כבר נושאים אותו! וכשנושאים אותו, שם ישנן רוחות מדרך הטבע, ורוחות משלא כדרך הטבע, אבל על כל פנים הוא כבר איננו עוד לעצמו, כי כבר הרבה המובילים אותו. לו היה מכיר האדם זאת, היה מבין היטב את ה"צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו ה' לא יעזבנו בידו" בלי סייעתא דשמיא, ובלי זכות אבות מרובה לא היה האדם מצליח בשום אופן...

וכן רוצה לומר כי הקב"ה לא נתן ביד האדם הרע והטוב אך הבחירה לבד, כמו שנאמר ובחרת בחיים, ואחרי שבחר לו הדרך האחת, אם בטובה הולך וה' עמו זהו סיוע רוחני שלא כדרך הטבע, כי לא לאדם דרכו בשכבר בחר לו הדרך, אחר שבחר כבר נושאים אותו, רק ברגע שהוא בוחר הריהו "הוא בעצמו"... (דעת תורה שמות עמוד קיח)

...ומטעם זה הוא אשר מטענו הפילוסופים נגד ענין של שכר ועונש, בטענותיהם שאין כל בחירה, כי כל אחד מוכרח הוא מצד כוחותיו, ומי הוא שיכול לבחור אחרי אשר כבר עשוהו. ואמנם כי אנחנו מקבלי התורה מבינים כל הענין של הכרח ובחירה אחרת לגמרי, ואדרבה, כי גם ההכרח בבחירה בא, וכדוגמא אשר מצינו בהקב"ה אשר הוא הבוחר האמיתי, והוא ית' כביכול מוכרח הוא, ואין זה כל סתירה כאשר נבאר. וכמו כן הוא אצל האדם, כי אין זה סתירה כלל ענין הכרח ובחירה ביחד, ועבודת האדם היא אמנם לא בדברים חדשים, רק להתעסק בכחותיו הנטועים בקרבו, להכיר כחותיו שלו ולידע דרכיהם נתיבותיהם ואורחותיהם, ועל רשמי אלה הכחות להעביר את הקולמוס, ולמלא בהם בסממנים הראוים להם ביחוד, וכל מעשה על המקום הנכון לו, ובזה תשלם כל המלאכה מצד האדם...

הנה אנו מוצאים בבריאה ענין של מהירות בחוזק נורא עד להפליא... הנה הרמב"ן כתב: (בראשית ב' ט') והיפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת, כאשר יעשו השמים וכל צבאם פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם, ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה... נמצא שלפי דעת הרמב"ן כל הבריאה מוכרחים הם, והנה אנחנו מבינים בפשטות דענין הכרח היינו בגדר בעל כרחו ושלילת כל רצון, אבל באמת הלא אי אפשר לומר כן, שהרי אמרו חז"ל שכל הבריאה בדעתם בקומתם ובצביונם נבראו, נמצא שרצונם היה בבריאתם, והסכימו כל פרט ופרט שבהם, הרי שהיה הכל בבחירתם ועל כרחך עלינו לומר ששני הענינים אמת, אין הכי נמי שבדעתם ובבחירתם נבראו, אבל ההתעשות בבריאתם היא כל כך בנפלאות עד אין שעור, וכל עניניהם הנם כל כך במהירות, כענין והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, עד שהם כבטבע כל מעשיהם, וכאילו המה מוכרחים, וזה מטעם שדעתם אשר עם בריאתם כל כך חזקה ומוסכמת, עד שאין ניכר שמתחברת עמה הבחירה, כי מתוך המהירות הגדולה בבחירת לעשות רצון קונם, לא נתפסת אפילו בהשגה שכלית, ונראה ממילא כאילו עושים בטבע ובהכרח.

והחילוקים באדם מקודם החטא לאחר החטא... שקודם החטא אף שגם אז היה במצבו בגדר "עצמו", היינו שהכל אשר עשה יצא מתוך עצמיותו, בבחירה ודעת, אלא שמצבו היה באופן של מהירות חזקה כזאת, עד שהיה כאילו נעשה הכל בהכרח, ובתוך מהירות כזאת אין אמנם אף כל מקום ליצר להאחז בו... מכל מקום אפשר היה לקרא על מצבו של קודם החטא שבאיזו מדה כל שהיא היה חסר שם "עצמיות" והיה אפשר לקרא אותו בשם "מוכרח". וביתר ביאור, הנה אמרו ז"ל (ראש השנה כ"א) חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד... אלא הפירוש הוא, שכל החמשים שערים אמנם ניתנו לאדם, ויש לו שייכות באמת בכל החמשים, כי בשבילו נבראו, אלא שיש בחינה של "ותחסרהו מעט מאלקים" היינו שבשער החמשים היה בו איזה חסרון... לא היה כבר "עצמי", ובזה הוא שנחסר לו מעט מאלקים, ובכל מעשה שעשה קודם החטא הנה במ"ט שערים עשה הכל בדעת ובבחירה, ובשער החמשים שם כבר עשה רק מטעם הכרח, וזהו החסרון בו, שנחסר לו מדרגה אחת של "עצמו"... (שם עמוד שנו והלאה)

שלמה המע"ה אחרי בנין הבית התפלל (מ"א ח' נ"ז) "יהי ה"א עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו"... ובמה יתקיים זה? "להטות לבבנו אליו". הנה לא דיבר כאן אודות מעשה מצות, כי על זאת כבר הזכיר להלן "ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו", ומה אני מקיים להטות לבבנו אליו, אלא נראה מכאן שיש ענין מיוחד של "להטות לבבנו", נטית הלב בתחילת ראשיתו, וכל ענין הקירוב והריחוק הוא רק לפי נטיית הלב, אם יש בו נטיה לטוב - כבר הכל בכלל.

בין המעלות העליונות שנמסרו במצות עשה מונה הר"י ז"ל (שערי תשובה ג' י"ז) את מעלת הבחירה, שנאמר (דברים ל' י"ט) "ובחרת בחיים". ואין הכוונה על עשיית מצות או עבירות, אלא על מעלת הבחירה כשהיא לעצמה, על דרך שאנו אומרים תמיד שיש ענין מיוחד להיות "בוחר". וזה היה ענינו של אדם הראשון, כי רצה להיות בוחר. והיינו שענינו הוא בדרך חפץ ורצון. כי תחילה היו עניניו בדרך הטבע, היינו שלא בדרך חפץ ורצון, כפועלי אמת שפעולתם אמת ואין במעשיהם אהבה וכו'. אבל אדם הראשון ידע שיש ענין של בחירה, וכי הכל הוא אפס ותהו לגבי מדרגה זו של בחירה, ושהיא "מדת אלקים מצד אחד", ולכן היה כל חפצו להיות בוחר... (דעת תורה ויקרא עמוד רב)

השאלה הזאת אינה דוקא בענין זה, גם בכלל כל ענין של הכרח ובחירה בבריאה, כבר עמדו בזה הרבה מקמאי להבין ענין הדברים. דהנה בבריאה נראית מהלך של הכרח ובחירה יחד, ההכרח רואים אנו להדיא, כמבואר בחז"ל (אבות ד' כ"ב) על כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, כל חיי האדם הרי הוא חיים של בעל כרחו. ומצד שני הרי מעיקרי הדת אצלנו שהכל בבחירה, כמו"ש (דברים ל' י"ט) ובחרת בחיים... אם הכרח הרי אין זה בוחר, ואם בוחר הרי אין מכריח. אלא ודאי שאמנם שכן הוא מציאות הדברים. ולמשל ניקח ציור מענין האכילה, דהרי מוכרח הוא האדם לאכול, והכי נקרא לזה מוכרח, הרי למעשה ביד האדם הבחירה אם לאכול אם לאו. הנה לנו מציאות שאמנם בידו הבחירה ובכל זה הרי מוכרח הוא.

הרמב"ן (בראשית ב' ט') כותב בענין עץ הדעת טוב ורע וזה לשונו, והיפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדות, כאשר יעשו השמים וכל צבאם... ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע. עד כאן. הנה שהקב"ה אמנם ברא את האדם שיהיו מעשיו במדת מוכרח, כפועלי אמת שפעולתם אמת. ומזה עלינו לדעת כי ענין מוכרח באדם אין זה בגדר אונס וכפיה, אלא דרגה רמה ונשאה, שיא הדרגה בעבודת ה', כי הלא כן נברא מתחילה... כי רצון ה' הוא המכריח ודאי. ואדם הראשון כי חפץ להיות בוחר בדבר או בהפכו לטוב או לרע צריכים להבין, ודאי כי חפצו על זה היה להיות בוחר בהטוב ולא בהרע חס ושלום. אלא שזה גופא היה רצונו - להגיע להיות אמנם מוכרח בעבודת ה', על ידי בחירתו בזה. ולמעשה הנה בזה יצא מדרגת מוכרח לדרגת בוחר. ואמנם אף כי בחירה הרי זה גם כן מעלה גדולה, וכמו"ש שם הרמב"ן שזו מדת אלקים מצד אחד, אבל לדרגת מוכרח היא לא מגעת, כי מוכרח הנה היא מדרגה היותר רמה ונשאה. כי מוכרח היינו שמונח תחת יד מכריח, ובו הוא דבוק, וגם פעולתו באמת ואמונה... (שם דברים עמוד קה, וראה שם עוד)

מכתב מאליהו:

וכשנעמוד על סיבת הדבר, לדעת למה מפריעה השאיפה לעולם הזה את הדרך לרכישת החכמה והעושר והגבורה, ואי אפשר להצליח בניצול המתנות הנ"ל כי אם בדרך הקדושה, ניוכח שזה תלוי במגמה ששם לו הקב"ה בבריאת עולמו. אין הבריאה נבראת לשם ההוי שלה בלבד, כי אם לתכלית ידועה, והיא הקדושה והתפשטות האלוקות. לכן צריך שישתלב הכל במלחמת הרע עם הטוב, וכן המתנות האלו צריכות לקחת חלקן במלחמה זו, עד שיתגלה הטוב במלואו, והיה כל העולם כל מליוני בריאותיו חלק מגילוי שמו יתברך... (חלק א עמוד סז)

נעביר לפנינו, בתור משל, אחת מבחירותינו, ונחקור היטב בפרטיה. מי שמעשן הרבה סיגריות, עד שבלילה ירגיש כאב חזק בחזה, בשעה שכואב לו בלילה, מחליט שלא יעשן מחר עוד בשום אופן. כשקם למחרת, אחר עובר שעה קלה מתעורר בו הרצון לעשן, כי בסבת ההרגל יש לו חפץ רב בזה. כשעומד רצון זה נגד יראת הכאב הלילי, אנו מבחינים שאומר לנפשו "אעשן נא אך אחת, כי בעבור זה המעט בודאי לא יכאב לי". בתירוץ זה הולך ומעשן כל היום. בלילה יחזור אליו הכאב, ולמחרתו? חוזר ומטעה את עצמו כבתחילה. אלמלא הטעאה זו, אם היה דן בישוב הדעת בין הרצון שלא יכאב לו, והרצון לעשן, בודאי פחד הכאב היה חזק מרצון העישון. הרצון היותר חלש גובר רק על ידי הטעאה. מכאן אנו למדים, שהאדם יכול להסיח דעתו מהאמת הברורה לו, ולאחוז בדמיון אשר יכסה לו על השקר. לא הרצונות גורמים זאת, אלא האדם הוא הגורם לעצמו, כי יוכל לומר לעצמו מה תועלת לי בשקר? הלא המציאות לא תתאים עם דמיוני, ואם אשמע אל הדמיון יגבר הכאב בלילה הבא. ואז בודאי לא יעשן. האדם מסיח דעתו מן האמת ומקבל הדמיון במקומה, ויתרחק מן הרצון אשר האמת אתו. יכולת זו לכאן ולכאן - היינו בחירה.

בחירה זו תלויה בו לגמרי, ואין סבה שתסובב אותה, אלא הוא בעצמו הסבה הראשונה לה. וזה בדוק ומנוסה לאדם אשר גבר על יצרו אפילו רק פעם אחת, שמרגיש ברור בלבבו שהוא עצמו מתרחק מן הדמיון, ומכריע לאחוז באמת בכל תוקף. אבל מי שלא התגבר על יצרו מעולם, לא יוכל להבחין ענין זה כלל, כי נסיונו יורה, שכל פעם שהיה לו רצון לדבר רע, שעבדו רצון זה בלי מוצא, ועל כן לא יוכל להבין את ענין הבחירה, כי אינו רואה בשרשי מעשיו אלא סבות ומסובבים מבחוץ.

נמצאנו למדים, כי תוכן הבחירה הטובה הוא להבחין באחדות האמת, ושאין מציאות זולת האמת, וזהו הכח של הכרת הבורא יתברך. והבחירה הרעה היא שמבחין גם את השקר כמציאות, וזהו הכח אשר על ידו כופרים בעיקר, לומר ב' רשויות הן. ואמרו רז"ל (שבת ק"ה) "איזהו אל זר שבגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע".

ידענו כי כל אדם בכל מצב הוא בעל בחירה. בחירתו תמיד בנקודה אחת אשר בה הוא כמסתפק ועל נקודת המשקל. למעלה ולמטה מנקודה זו, הוא בשעה זו למעלה או למטה מנקודת בחירתו, אם תשתנה מדרגתו לטוב, אז תעלה נקודת בחירתו ואם להיפך אז חס ושלום ירד. למשל: למעלה מנקודת בחירתנו לפי מדרגתנו עתה הוא לצום ולהתחנן להשי"ת למחול לנו על עוון רגעים של ביטול תורה. ולמטה מבחירתנו הוא, שיבא יצר הרע לפתותנו עתה לעשן סיגריה בשבת.

והנה האבות לא יוכלו לבחר בעד בניהם, כי כל אדם בוחר לעצמו, אבל מדרגת נקודת הבחירה תבא לאדם מאבותיו ומחנכיו. מצאנו הרבה בני צדיקים שנעשו רשעים, מפני שבחרו ויוסיפו לבחור ברע, והורידו מדרגת בחירתם מזאת אשר הנחילם אביהם הצדיק. אך תחילת בחירתם היתה בנקודה אשר הכינו להם אבותיהם... (חלק א עמוד י)

נקודת הבחירה: כששני עמים נלחמים, המלחמה בחזית, העם שמאחורי החזית כולו תחת רשות הצבא, ואין לו שם התנגדות כלל. אם ינצח צבא אחד וידחה את השני מרחק מה, אזי בהתחדש הקרב יהיה במקום בו יעמדו הצבאות עתה, אבל במקום שכבש הצבא האחד שם אין עוד מלחמה, כי הוא ברשותו. הרי בפועל יש רק חזית אחת, ובכח - כל שטח המדינות יכול להיות מקום הקרב.

כן הוא בענין הבחירה, לכל אדם יש בחירה, היינו בנקודת פגישת האמת שלו עם האמת המדומה, תולדת השקר, אבל רוב מעשיו במקום שאין האמת והשקר נפגשים כלל, כי יש הרבה מן האמת שהאדם מחונך לעשותו, ולא יעלה על דעתו כלל לעשות ההפך. וכן יעשה הרבה מן השקר, שלא יבחין כלל כי אין ראוי לעשותו. הרבה אנשים לא יעלה על דעתם כלל כי לשון הרע שהורגלו בו רע הוא, אולם יצרם הרע לא יבא להציע להם מחשבת חילול שבת, ביטול תפלה וכדומה, כי באלה חונכו והורגלו כל כך עד שאין שם כניסה ליצר הרע.

אמנם נקודה זו של הבחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד, כי בבחירות הטובות עולה האדם למעלה, היינו שהמקומות שהיו מקודם מקום מערכת המלחמה נכנסים לרשות היצר הטוב, ואז המעשים הטובים שיוסיף לעשות בהם יהיו בלי מלחמה ובחירה כלל, וזהו מצוה גוררת מצוה, וכן להפך על ידי בחירות רעות, וזהו אמרם ז"ל (אבות ד' ד') עברה גוררת עברה, וכן "כיון שעבר אדם עברה ושנה בה הותרה לו" (יומא פ"ו).

וכן בענין החינוך, יש שיתחנך האדם להרבה מן הטוב עד שהוא בטוח בו מיצר הרע ונמצא שנקודת בחירתו היא בענינים יותר גבוהים, ולהיפך יתכן שתהיה נקודת בחירתו רק כשיזדמן לו לרצוח נפש בעת שיתפס בגנבתו, ושם תהיה מלחמת יצריו, כי זוהי האמת אשר יבחין בה על פי יצר הטוב במדרגתו, ובעצת יצרו הרע יתעלם ממנה. נמצא שאין החינוך משנה כלל בעצם הבחירה, אלא רק את מקום נקודתה. וכל אדם ניתן בו משעת יצירתו הכח אשר יוכל להכיר האמת, ולא להתעלם ממנה אפילו בפני הדמיונות של חשבונות שקר.

מעתה כל אדם יש לו בחירה במקום נקודת בחירתו, אבל מקום הנקודה מוכן מקודם אם על ידי בחירותיו הקודמות אשר על ידן השיב את נקודת בחירתו למעלה או למטה, או על ידי הסבות שניתנו לו משמים, ששמוהו בסביבה שנתחנך בה מילדותו. אבל אין סבות שתוכלנה לפעול על עצם בחירת האדם. (שם עמוד קיא)

אחריות הבחירה: עבור מקום נקודת הבחירה שקבע האדם בעצמו הוא אחראי, כי על ידי שעבר עברה בפעמים הראשונות אבד ממנו הרגש האיסור, ויענש על שעשה לעצמו את העברה כהיתר, ועובר עליה אחר כך בלי בחירה. אמנם הרע שנתחנך בו האדם ולא ידע הפכו, הרי הוא בזה כתינוק שנשבה לבין העכו"ם, ולא יענש אלא על מה, וכפי מה שהיה צריך ללמוד ולשוב, היינו על מה שהיה ראוי שתהיה נקודת בחירתו. כל בחירה שבוחר האדם, עושה רושם בכל מצבו לכל ימי חייו, ולא רק בו, אלא באשר יעשה לחינוך בניו, וכל אשר יתפתח מזה עד סוף כל דורותיו. וכל אדם פועל על סביביו, וגם על כל סביבות דורותיו וסביבות סביבותיהם עד סוף כל הדורות. בקצרה: כל בחירה עושה רושם בכל העולם כולו, וכל אשר יסובב מן הרושם הזה הבוחר אחראי עליו.

החוקרים מכנים לבחירה בשם "בחירה חפשית". אבל כשנתעמק בדבר, השם הזה מתאים רק על שטח מוגבל. בנקודת הבחירה האדם חפשי לבחור בעצמו, מבלי שיכריחוהו לאיזה צד. אמנם למעלה מנקודת בחירתו הוא משועבד ליצרו הרע, ומוכרח. וכן למטה מנקודת בחירתו, במקום שהתעלה והכניסו לרשות יצרו הטוב ואין ליצר הרע אחיזה, גם שם הוא מוכרח לעשות הטוב, כי כבר קיבל על עצמו עול מלכות שמים, וזה אשר יזכה האדם אליו באחזו ביראת שמים. וכשהוא במדרגה זו יתברר לו שלא היה חפשי מעולם, אלא שבטעות חשב את עצמו חפשי. כי איזו חפשיות זו לבחור בין האמת והשקר? הלא האמת מציאות, והשקר אינו כלום, ורק בטעות חשב אותו כממש.

וזוהי עיקר עבודת האדם: לצאת מן החפשיות, מן הבחירה, מן המצב אשר אמת ושקר שוים לפניו, אל ההכרח, שיכיר בלבבו השתעבדותו אליו יתברך, וחיובו לישא העול הזה.

אמנם יש עוד מדרגה גבוהה מזו, שיכיר כל כך שהרע שקר ואינו מציאות כלל, עד שלא יהיה לו רצון אליו כלל, ויאהב את הטוב לבדו בכל לבבו. במדרגה זו אינו מרגיש עוד הכרח, כי הכרח אינו אלא בדבר שיש לו ניגוד, אבל מה שיאהב האדם לא שייך לומר שהוא מוכרח אליו. וזו מדרגת העושים מאהבה. במדרגה זו האדם הנהו החפשי באמת, כי לא יפגוש בשום התנגדות אל האמת.

והנה מצאתי בשם הגר"א ז"ל דבר נפלא מאד. בכל פעולה יש רצון קודם לה, ויש יכולת למלאות הרצון ההוא, והיינו שהיכולת כלי הוא לרצון להוציאו לפועל. אמנם רצון השי"ת הוא שנקיים מצותיו, אך את היכולת שלו (שביכלתו להכריחנו לקיימם), מסר לנו, והיא הבחירה אשר ביכלתנו לעשות כאשר נבחר אנו. מעתה מחויבים אנו להחזיר לו יתברך את יכלתו, היינו שנעשה את עצמנו מוכרחים לעשות כרצון בוראנו יתברך. (שם עמוד קיא והלאה)

עיין לעיל במאמר זה בשם הר"ח מוולוזין, כי תשובה שלמטה מעוררת צדק שלמעלה בחינת ואשובה אליכם, כי יכניס השי"ת השפעת אור התשובה אל לב השב. וצריך עיון, הלא זה סותר לבחינת הבחירה, וכבר אמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וגם בתפלה מצאנו דברים כאלה, כגון ותן בלבנו וכו', ויחד לבבנו לאהבה וליראה וכו'?

אמנם ב' בחינות יש, בחינת סייעתא דשמיא בבחינת הכלים שהשי"ת מזמין לאדם לעבדו על ידם, ויש בחינת "פתחו לי כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", והיינו שינקב בטמטום לבו כחודו של מחט מעבר לעבר. ואין זו הגבלה לבחירה, אלא תוצאת ופרי הבחירה. כך קבע השי"ת בבריאה, שהאדם בורח ונוקב כחודו של מחט, (וזוהי בחינת יראת שמים שאינה בידי שמים כלל), ומזה יפתח שער גדול כפתחו של אולם.

וכאשר מנקה אדם את לבו ומתכונן ומבקש מהשי"ת שיתן בלבו להבין וכו' ולעשות ולקיים, או שיתחנן לפניו יתברך שישפיע ללבו שיהיה מיוחד לאהבה וליראה אותו, הרי תפלה זו עצמה היא הפתח כחודו של מחט שעושה האדם בבחירתו. (שם עמוד רמה, ועיין עוד לקמן חלק ג עמוד סט)

והנה כמו ששואלים על הרגשת הבחירה, שאינה מובנת על פי חוקי הפיזיקה (של סבה ומסובב), כן גם הרגשת הוה הזמנית מופרכת על פי הפיזיקה... כי אם תחלק את הזמן בין העבר והעתיד, לא תשאר עבור ההוה אלא נקודה מדידתית, כלומר בלי המשך זמני, כפי שלנקודה המקומית אין אורך ורוחב. בתוך הרגע הנחוץ לאדם כדי להרגיש את ההוה, ההוה נעשה כבר עבר. אם כן איך תתואר מציאות היותנו בזמן, שהרי הזמן מוכרח להיות הצטרפות של רגעי הוה רבים? ...אלא אנו אומרים שהרגשת ההוה אינה על פי חוקי הפיזיקה בהם אנו דנים על העולם החיצון, אלא הרגשה זו יחסית אלינו, אשר באופן כזה נבחין את הויתנו. והיא אמת לפנימיותנו, גם אם לא תתאים לחוקים של המבט החיצוני. ממש כן גם הבחירה אשר נרגיש אותה בפנימיותנו, ביחס אל עצמותנו, גם אם לא תתאים למושגי הפיזיקה.

יש אשר התעקשו יותר בטענותיהם נגד הבחירה, עד שבאו להכחיש גם את מציאות אנוכיותנו. אך לא כדאי להשיב על דברי שטות והבלים אלו. כי פשוט הוא שאם הרגשת אנוכיותנו ועצמותנו טעות, אם כן גם הרגשות אני הווה, אני רואה, אני עושה, טעות, ובטל הכל.

איחוד שני המבטים: הרואה לבנים הרבה, הרי פרטים רבים לפניו, אבל הרואה בית מלבנים, הוא רואה ענין שנתחדש מהתאחדות פרטים הרבה. הרי אלו שני מבטים. במבט כללי הוא רואה בית, ולא מספר של לבנים.

יש אשר במבט פרטי נראים הפרטים כסותרים זה את זה, ורק במבט כללי נבחין לדעת שאין בהם סתירה. בשעון, למשל, יש קפיץ הדוחק על הגלגלים שיסתובבו מהרה, ויש חלק שני, מוצא, המוצא המעכב בפני הדוחק הזה. מי שלא ידע תכלית השעון וענינו יתמה: אם חפצם לדחוק, למה שמו לפניו מעכב? אך המבין ויודע התכלית של השעון ידע, כי יש צורך בסיבוב אטי מסוים, ולכן השעון צריך לדוחק ולמעכב גם יחד.

הרואה את שני המבטים הפנימי והחיצוני בהתאחדם יחד, יתמה על הסתירה שביניהם, וגוזר שאחד המבטים שקר. אבל אין זה אלא קוצר ראות, ראיה במבט פרטי. שניהם צריכים לתכלית שתאחדם ותראה במבט כללי.

תכלית המבטים הוא הענין הנצרך לאדם כדי להגיע אל תכליתו. לשם כך נחוצים לאדם הרגשת האנוכיות והבחירה, כי בלא זה איננו שייך להרגשת התחייבות ואחריות, ושכר ועונש. כן נחוץ לנו מבט של סבה ומסובב, (לא כמבט אבסולוטי, אלא בשטחו המוגבל שביארנו), כדי שנכיר את יד ה' בתוך הסבות. ועוד: כי רק על ידי המושג של סבה אנו יכולים להשיג את ההכרה, כי בהכרח יש סבה ראשונה שברא והמציא ומנהיג את הכל. ונדע להודות להשי"ת ונראה את ביטול עצמנו לעומת מעשיו.

במשקל שני המבטים האלו באדם, תלויה עבודת האדם לדעת את אחריות אנוכיותו, ואף על פי כן יבטל את ישות עצמו, תוך הרגשת ההתחייבות והאחריות. וזה אשר נבחין כשנסתכל על האדם במבט כללי, והיינו שהרגשת האנוכיות והרגשת סבה ומסובב, שני כוחות אשר ניתנו באדם, אשר בהשתמשו בשניהם במשקל נכון יגיע אל תכליתו. (שם עמוד רפא)

ומה היא נקודת הבחירה? אותה נקודה בה נרגיש את מלחמת היצר... ומה נואלו המקשים על הבחירה, אשר כל ימיהם רדפו תאוות מגונות ונשחתות, ולא ידעו כל נקודת הגבלה, בודאי לא טעמו מעולם טעם הבחירה, ובודאי התאוות הסוערות בלבותם הן הסבות המושלות בהם עד בלי בחירה כלל. אבל זה אשר ילחם קשה ביצרו הלא ירגיש בעצמו תוך לבבו בחירה ממש.

האנוכי, ניצוץ מעולם היצירה, בודאי מרגיש בחירה. אפילו כשיאנסוהו, הוא מרגיש שבעצמו מחליט, אם הפעם יתעקש וימסור את עצמו למיתה, או שטוב לו לוותר הפעם. כל ענין האנוכיות פירושה: אני המחליט, הבוחר והאחראי. ואם אני עושה דבר אשר יצער אותי, אחר כך אני תובע מעצמי, וכן אני תובע מאחרים מה שהם עושים. הרי שבעצם ההשגה הפנימית של האנוכי נבחנת השגת הבחירה כודאי. אך השגת סבה ומסובב באה מההבחנה החושית-גשמית, שהיא חיצונית. הבחנת האנוכי הבוחר היא הניצוץ מעולם היצירה, והבחנת סבה ומסובב שורשה אך בעולם העשיה. אם כן המקשה מעשיה ליצירה הוא כמקשה בעולם העשיה, ממה שיראה כשהוא ניעור - שהוא סותר למה שראה בחלומו! (שם עמוד שז)

אין בכח השכל כשלעצמו להורות לאדם את דרך האמת, כי השכל הולך תמיד אחר בחירת הלב. מי שלבו בוחר באמת, גם דעת שכלו היא ישרה, ומעשיו הולכים בדרכים המוסכמות מלבו ומשכלו. אך אם לבו דבק בתאוות למיניהן, גם שכלו הולך אחריהן. או ששכלו יורה לו בגלוי דרך של פריקת עול בשרירות לבו, או שימציא לו אמתלאות לומר, שמאיזו סבה אינו מחוייב, או אין ביכלתו להתאים את מעשיו עם האמת אשר השיג. מסקנת שכלו תהיה כפי נטיית לבו... (חלק ב עמוד לו)

אנו רגילים להבין, שאם אדם מרבה לבחור בטוב או ברע הוא עולה או יורד מנקודת הבחירה שהוא עומד בה, כמי שיורד או עולה בסולם מדרגה אחר מדרגה. יש גם בחירה באופן אחר לגמרי, שהאדם משנה את נקודת הבחירה מן הקצה אל הקצה, למדרגה רחוקה מאד מהמדרגה שעמד בה. למשל: בחור אומד בשקול הדעת אם ללכת לישיבה ללמוד, או להכנס למסחר. אם יכנס לישיבה ירים את עצמו למעלה הרבה יותר גבוהה ממצבו הראשון, ואם יצא למסחר ישפיל את עצמו כל כך, עד שעלול לאבד את רוחניותו לגמרי חס ושלום.

הבחירה הכללית: ענין הבחירה הכללית נמצא מפורש בחז"ל ובראשונים... בשעת מיתה, כשאדם רואה שכבר אין לו תקוה לעולם הזה, הוא יכול לקבל רעיון זה בשני אופנים, או שידבק עצמו לגמרי אל האמת שהוא רואה באותה שעה, ויהיה בעל תשובה גמור הרואה פני השכינה, או שיתאמץ ויתרעם על שלוקחים אותה ממנו עד שיחרף ויגדף. נוראות ענין המיתה מרעישתו להתפס לקיצוניות, עליה או ירידה קיצונית. וכן כל נסיון וסכנה הבאים על האדם מרעישים להיתפס לקיצוניות - עליה או ירידה קיצונית. וכן כל נסיון וסכנה הבאים אל האדם אותו למהפכה כזאת במהלך נפשו...

כל ענין ראש השנה הוא בבחינת הבחירה הכללית, שהיא משנה את האדם מן הקצה אל הקצה, למדרגה אחרת לגמרי. ואף אם יעשה האדם תשובה אחר כך או יקלקל בשאר ימות השנה, השינוי הזה הוא שינוי פרטי מנקודה לנקודה סמוכה, מה שאינו כן בראש השנה, שהאדם משתנה שינוי כללי, אשר רושמו עליו כל השנה, כי בדרך כלל לא תזדמן לו שוב בשנה ההיא התעוררות כבראש השנה... (שם עמוד סז)

הנדיבות שייכת רק במקום שיש בחירה, הרי שרק הבוחר יגיע לאהבה, כי רק הוא יכול להתנדב ולתת. ועל כן מצאנו במלאכים רק בחינת יראה, כמו שכתוב ביחזקאל (א' י"ח) ויראה להם, כי אינם משיגים בחירה. ומה שכתוב בתפלה בנוסח ספרד "ונותנים באהבה רשות" היינו אהבה במובן האחדות שביניהם. וזהו ביאור יפה למה שכתב האר"י ז"ל שאדם הראשון חטא לשמה ברצותו להרחיב שטח בחירתו, כי רצה שתתווסף התנדבותו בבחירתו הטובה, ויזכה לאהבה. (שם עמוד קכג)

בנגוד לדעה המקובלת, שהבחירה היא עטרת האדם ותפארתו, מגלה לנו התורה הקדושה בפרשת חטא אדם הראשון שמצב הבחירה פירושו - מניעת האור, ובו האדם בבחינת סומא ממש, שכל הדרכים שוות לפניו. ביחס למדרגה הבהירה והנשגבה של קודם החטא מהווה הכניסה למדרגת הבחירה ירידה גדולה ביותר. (שם עמוד קמד)

אבל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". בחירה אחת תהיה עדיין קיימת בעולם הבא - הבחירה לעלות למדרגה יותר גבוהה מבחינת גן עדן... (שם עמוד קמח)

הזמן מורגש לאדם ביחס להתחדשות הרשמים שהוא מקבל, ככל שמתרבים הרשמים החדשים הוא מרגיש את הזמן כארוך יותר. שנה משנות הילדות נחרת בזכרון כזמן ארוך יותר מבשנות העמידה, כי אצל הילד הכל חדש, והוא קולט הרבה רשמים.

השאיפות ומילויין, שהן תוכן החיים כפי שראינו, כל אחת מהן מהווה נקודת בחירה. על האדם לבחור כל פעם אם, ואיך למלאות את השאיפה המתעוררת בו. בכל רגע ורגע של החיים מתחדשת בחירה לכל אלפי רבבות הנשמות היורדות לעולם. כך הוא המצב היום לאחר חטא אדם הראשון, שנתערבו הטוב והרע בפנימיותנו, ועלינו להבחין ביניהם בכל אחד מענינינו וממחשבותינו. בהתחדשות הבחירות התמידיות האלו נתפסת הבחנת הזמן שלנו. (שם עמוד קנ)

ויש עוד להתעמק בענין "ויחזק ה' את לב פרעה". אמרו חז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", הטעם הפשוט, כי אם לא יגדל יצרו, הרי תתבטל אצלו הבחירה. לכן שם הקב"ה חוק בבריאה, שמשקל הבחירה לא יתבטל אצל האדם לעולם, ובכל פעם שיזכה ליתרון אור, מיד יעלה גם צד ההסתר כנגדו. הצדיק בוחר בטוב גם בהיות בחירתו במשקל השוה, והרשע לא יבחר ולא יחפוץ בו, אף בהיות המשקל שוה לפניו. כיוון שראה פרעה את המופתים ונסי המכות - הוקשה לבו נגד זה, כדי לאזן את משקל הבחירה... (שם עמוד רלח)

ולמה שם השי"ת את ההגבלות של הזמנים השונים? למה אנו מוצאים זמני רחמים עת התקרבות ושפע רוחני, וכנגדם זמני דין, עת ריחוק, שהם זמני צמצום ההשפעה? כתוב בספרים הקדושים שגדרים אלו הם בחינת המדות ששם השי"ת בבריאה למען יהיה הכל בעולם התחתון בגבול ובמדה, כדי שלא בנקל יוכל האדם לצאת מן הבחירה לגמרי. הזמנים השונים הם הכלים אשר יסייעו לכך. למשל, האדם העולה מעלה ומתלהב ומתדבק בקב"ה, עשה לו השי"ת גבולים שיכבידו עליו, וידחפו אותו מזמן לזמן בחזקה, כדי להאריך את ימי בחירתו, שהם ימי עבודתו בעולם הזה. וכן לצד השני, למען לא יפול האדם כל כך בנקל קבע השי"ת זמני רצון שההשפעה רבה בהן יותר, כלומר, שהוא יתברך קרוב ומצוי יותר, ואם יתחזק הנופל בזמן ההוא הוא עלול יותר להצליח... (שם עמוד רמט)

...כי החלק הפנימי של הנשמה מכוסה על ידי טמטום הלב. אילו היה אורה הפנימי של הנשמה העליונה מאיר באדם בכל גילויו בלי מחיצת הטמטום, היתה בטלה כל אפשרות בחירה, והאדם היה עומד כבר במדרגת עולם הבא. כי הבחירה תתכן רק במקום ההסתר, כשיש אפשרות של התנגדות לאמת, של התעלמות ממנו על ידי חושך עולם הזה. וזהו הצמצום שצמצם הקב"ה את כבודו והסתירו מן העולם, כדי ליצור את אפשרות הבחירה. כל עבודת יצר הרע היא להשכיח מהאדם דברים ברורים, ולכסות בשקריו את האמת הפשוטה... (חלק ג עמוד כח)

בתפלה יכול הצדיק לעלות להשגה עליונה מאד, ואפילו לבחינה שלמעלה מהבחירה. כתב הרמ"ק בספר תומר דבורה, שהחוטא עושה את העבירה על ידי כח שנתן לו הקב"ה באותו רגע ממש, ואם נתעמק נבחין שכאילו הוא יתברך עושה את המעשה על פי בחירת האדם, וכאילו צמצם את יכלתו למען בחירת האדם, והאדם, כביכול מכריח את הקב"ה להוציא את רצונו לפועל. נמצא שהוא יתברך סובל, כביכול, עלבון גדול על ידי האדם. ואם יתעמק האדם בתפלה, יבחין שהכל ממנו יתברך, ויבא לידי בחינת השגה, שאף הבחירה עצמה השי"ת הוא המהוה אותה ממש ברגע הבחירה, וממש הוא כעושה את בחירתנו על ידי שפעו התמידי על האדם, ויכיר שחלקו של האדם הוא כה זעיר עד שכמעט אינו נבחן. ככל שיתעמק הצדיק בתפלה יתמעט הפירוד שבינו לבין בוראו יתברך, ויראה כי עצם בחירתו נקודה דקה מאד, ובטלה במעשה ה', שהם הם המזכים לו את הכל, עד שהוא מתפלל להשי"ת גם על עצם הבחירה.

תפלה באופן זה היא עצם הבחירה עצמה, הנקודה הדקה של חלק האדם במעשה הבחירה. כל השאר הרי הוא רק מעשה ה'. אנו למדים איפוא, שהתפלה היא מהותו ובחירתו של האדם, ועלינו להעריכה כראוי. (שם עמוד סט)

הנאה ובחירה: ישנם טוענים, שכל אחד בוחר בדרך שלו מחמת ההנאה שהוא מפיק ממנה. אם כן נשאלת השאלה, מה יתרונו של הבוחר בטוב, הלא גם הוא, כחברו שבחר ברע, בוחר רק להנאתו?

הנאה היא השלמת חסרון. ככל שירבו העכובים להשלמת החסרון, כן החסרון מורגש יותר, ותרבה ההנאה כשיתמלא החסרון. המגמה הישירה של הבחירה אינה ההנאה. בחירתו של האדם עמוקה הרבה יותר, שכן האדם בוחר בחסרון - שהוא ישאף למלאותו. האדם יכול לבחור להתענין רק בחסרון הגשמי שלו, שהוא היותר בולט לעין, ולהשתיק את הרגשת החסרונות הרוחניים. או בידו לבחור להטות את אזנו אל צרכי נשמתו, ולהשתדל להשלים אותם כפי יכלתו.

ההנאה אינה הסבה לשאיפה כי אם תוצאתה. מילוי השאיפה - השלמת החסרון - הוא המוליד את ההנאה. האדם בוחר באופן חפשי לשאוף בכיוון שהוא רוצה, וההנאה באה לבסוף ממילא.

הבחירה העקרית העומדת לפני האדם היא לבחור איזה חסרון יהיה אצלו העיקר, ולמילוי איזה חסרון יתמסר בכל כחותיו כל ימי חייו. לכן אין לשאול, הרי בעל החסד להנאת עצמו הוא עושה, כי בעל החסד הוא זה הבוחר בחסד לשם חסד, כי מרגיש את חסרונו בשטח עשיית החסד. ואצל בעל חסד אמיתי אין ההנאה הבאה ממילוי החסרון באה בחשבון במחשבתו כלל. הוא בחר בכך להרגיש את העדר מעשה החסד כחסרונו הוא, ושואף למלאותו.

ההבדל בין הבוחר בגשמיות והבוחר ברוחניות ברור. שניהם אינם מתכוונים בבחירת מעשיהם לשם הנאה, אלא כל אחד מבטא בבחירתו את מהותו אשר בחר בה, היינו את מה שמרגיש כחסרון ושואף למלאותו. הנאת שניהם היא תוצאה, ולא סבה לבחירתם.

בזה בטלה גם הקושיה הידועה, שלכאורה בחירת האדם היא תחת חוקי "סבה ומסובב", ולכן אינה חפשית. למדנו שלא ההנאה היא סבת הבחירה, כדעת המקשים, אלא הבוחר חפשי לבחור במהות שהוא רוצה בה. (שם עמוד קפ)

מצאנו בספרים הקדושים, שלאבות ולצדיקים הגדולים היו נשמות גבוהות. ויש מקשים, אם כן איה הבחירה? אך טעות בידם. הנשמה היא הארה מלמעלה, והיא הקובעת חלקו של האדם שעליו לגלות בבחירתו ובמעשיו מכללי גילויי הבריאה. אבל הבחירה עצמה נשארת בידו, ורק הנקודה בה תחול בחירתו משתנה לפי שורש נשמתו. עצם מלחמת הבחירה נשארת בתקפה בכל מצב ובכל מדרגה שתהיה. (שם עמוד קפד)

בבעית ידיעה בחירה הורגלנו לפרש כי אין מקום לקושיא, כי השי"ת למעלה מהזמן, וממילא מה שנבחן אצלנו כעבר ועתיד אצלו הכל בבחינת הווה, ובאחדות... אולם יש בזה עוד דבר ברור ועמוק יותר. שכשאנו מדברים על ידיעתו יתברך, אנו צריכים לפרש אם הכונה לידיעתו כלפינו או כלפי עצמו. ידיעתו כלפינו פירושה, ידיעתו כפי שהוא מראה אותה לנו בהנהגת העולם. בזה ודאי אינו מראה לנו את ידיעתו העצמית, שהיא למעלה מהזמן. מדת הנהגתו היא לדון את האדם "באשר הוא שם", פירוש שלעולם אינו מתחשב עם הבחירה העתיד לבא, בין לזכות בין לחובה. העתיד בא בחשבון בדין שמים רק בגדר מצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה, היינו שהבחירה העכשוית גורמת לעלית או לירידת נקודת בחירתו. בבחירה עכשוית זו טמון שורש ההתפתחות בעתיד בדרך של סבה ומסובב, ועל פי מבט זה נידון האדם לגבי צרכיו וכליו בעולם הזה - זולתי אם האדם משנה את ההתפתחות על ידי תשובה, שהיא התחדשות למעלה מן הטבע.

אבל אם כונתנו לידיעתו העצמית, שהיא זו הסותרת לכאורה את בחירתנו, הן ידיעתו יתברך היא בחינה בעצמותו, כמו שכתב הרמב"ם, ואין לה שייכות אל כל מה שבתוך הבריאה. כלפי המציאות האמיתית, מציאותו יתברך, אין אנו וכל עולמנו נמצאים כלל. מצד השי"ת עצמו - היינו לגבי עצמותו יתברך, אין שום מציאות שייכת אלינו ואל מעשינו, ואין שום אפשרות לדבר בבחינה זו בגדר ידיעתו יתברך, כי איך שייכת ידיעה בדבר שאינו? גדר הידיעה בענינינו שייך רק בתוך עולמנו, ומכיון שהעולם בהסתר לבחינת עצמותו ואחדותו הגמורה יתברך, לא שייכת בו בחינת ידיעתו העצמית, העומדת בסתירה לבחינת ההסתר ההוא. לא יתכן לשאול ממה שבתוך הבריאה על מה שמחוץ לבריאה.

ואם נשאל: אם כן ידיעתו אינה בבריאה? נשיב: אדרבא, הוא ברא את ההסתר ויודע את כולו, אבל ידיעה זו אינה קובעת גזרה בהסתר, כי לגביו אין ההסתר אלא דמיון, ואינו נמצא אלא כמציאות יחסית כלפי עצמנו, שאנו בתוך הבריאה. נמצא שמצד המציאות האמיתית המוחלטת אין בריאה ואין נברא, לא בוחר ולא אפשרות בחירה, ולא מעשה כלל, רק לפי הבחנת המציאות שבתוך הבריאה, אשר בה אנו מבחינים מציאותנו ומעשינו, ישנה גם בחינת בחירתנו... (שם עמוד רסב)

...והנה אם האדם בחר לעשות דבר הנוגע לזולתו, להרע או להיטיב, הרי לכאורה כבר נגזר על חברו שיקבל הטוב או הרע ההוא, ויש לעיין מה חלקו של הבוחר במעשה ההוא. והנה הרמב"ן כתב בפירוש התורה (בראשית ט"ו י"ד) "ודע והבן כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה, לא ינקה הליסטים ההורג אותו בעבור שעשה מה שנגזר עליו" ...לפי זה הבוחר לרצוח יש לו אחריות רק על בחירתו וכוונתו, כי בעצם המעשה לא שינה כלום, כי כבר נגזר מן השמים שימות הנרצח, רק כשרצתה ההשגחה שתצא בחירתו הרעה לפועל הזמינו לו מי שמחוייב בדין שמים ליהרג...

אך עדיין צריך עיון, כי מכמה מקומות משמע, שהאדם יש לו אחריות גם על עצם המעשה. במשנה סנהדרין (ל"ז) אמרו: "דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויים בו עד סוף העולם"... והנה אם כבר נגזר על הנרצח שימות על כל פנים, הרי לא יהיו לו צאצאים, ואיך יתכן לחייב הרוצח על דמי זרע שאינו עומד לצאת ממנו...?

אך לשם בירור הענין בעומק יותר, עיין עוד בדברי הרמב"ן (בראשית שם), שהביא דרך שניה להבנת הענין, והוא שלפעמים יוכל הבוחר להוסיף על הנגזר, כמאמר הכתוב "אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה", ולכן נענש מלך בבל... אך גם דבר זה לכאורה צריך עיון גדול, כי איך יכול אדם להוסיף על גזירת השי"ת?

והנה לפי מה שביארנו בענין נקודת הבחירה, יש אדם שהרציחה היא למעלה מנקודת בחירתו, היינו שלעולם לא יבא יצרו להסיתו לרצח, ויש שהרציחה למטה מנקודת בחירתו, שהורגל בה כל כך עד שכבר לא יתעורר יצרו הטוב למנע אותו מזאת. ויש שנקודת בחירתו דוקא ברציחה, ששם עומדת מלחמת היצר שלו. ועתה מי שנתחייב בדין שמים שייהרג, כי אין לו תיקון אלא מיתה ממש, תמסור אותו ההשגחה בידי מי שהרציחה למטה מנקודת בחירתו והוא יהרגנו, ועל זה אמרו "מגלגלין חובה על ידי חייב". אבל יש לך אדם שנתחייב מיתה לשמים, אך יש בו גם צדדים לזכות, אדם כזה יתכן שימסר לידי איש שנקודת בחירתו היא הרציחה עצמה. והיה אם יבחר האיש הזה בטוב ואינו רוצחו, הרי הוא הציל את נפש הנידון ממש בבחירתו החופשית, והנידון בא על תיקונו בהיותו כלי לבחירה הטובה ההיא ולגילויים היוצאים ממנה. ואם יבחר האיש ברע ויהרוג את הנידון, הריהו גרם למיתתו בבחירתו החופשית, ולנהרג יש גם תיקון במה שנעשה כלי לגילוי משפטו ית' שיתגלה לבסוף כשיענש הרוצח על רוע בחירתו.

ובזה אפשר להבין את דברי הרמב"ן בדרכו השניה, והקשינו איך יתכן שהאדם יוסיף על גזירתו של השי"ת. אמנם הביאור הוא כנ"ל, שיש מצבים שישראל יורדים למדרגה כזו שנידונים להמסר ביד מושל עריץ מן האומות, שנקודת בחירתו היא או להתאכזר על אותם שבאים תחת ממשלתו, או לרחם עליהם. היינו שהאכזריות ההיא לא נגזרה עליהם מאת ה', והיא פרי בחירתו הרעה של המושל לבד...

מענין זה נוכל ללמד את גודל האחריות של הבוחר, היינו מי שבחירתו נוגעת לפנימיותה של עבודת ה'. הרי כולנו חושבים את עצמנו "בוחרים" במובן זה, ואם כן מי יודע כמה "כלים", בני אדם פשוטים תלויים בבחירתנו לטוב או למוטב חס ושלום. והנה לפי זה אחריות גדולה רובצת על ה"בוחר", כי בידו להתנהג במדת בוראו שהוא מחיה את הכל, או חס ושלום להיפך, שבבחירתו הרעה יכול להחריב את ה"כלים" שלו, ויקבל שכר ועונש על חיים ומות ממש... (חלק ד עמוד צג)

כל זמן שהנשמה בגוף אורה מכוסה על ידי הגוף, והיא נסתרה מעצמה, רק חלקים קטנים מאורה מתגלים בזה אחר זה, כי בכל רגע מתגלה חלק אחר, ומיד נכסה שוב. זהו הנקרא אצלנו רגע ההוה. דבר זה הוא מעיקרי ההסתר של העולם הזה, והוא המאפשר את הבחירה, כי אם היו העבר ועתיד מגולים לאדם בכל שעה בשלימות, היה החטא בלתי אפשרי. רק בהיות העבר רק בזכרון, והעתיד לגמרי מכוסה, לב האדם מלאו לעשות רע.... (שם עמוד קי)

...הענין הוא (שהאדמה לא הוציאה פרי שטעמו כטעם העץ), שהעץ הוא הכלי להוצאת הפרי. "טעם העץ כטעם הפרי" פירושו שלא יהיה בכלי שום שינוי, אלא כל כולו מסור לתכלית, עד שאפילו טעם משלו אין לו. כתוב בספרים הקדושים ששינוי הארץ מהציווי הוא שורש אפשרות חטא, שנכלל במעשה בראשית כדי שיהיה בסיס בבריאה לבחירת האדם. אם אין טעם העץ כטעם הפרי אין זה אלא שמצורפות בכלי עוד תועליות ומטרות לרשות אחרת, וזהו שורש עבודה זרה, דהיינו הטעות של שתי רשויות, והיינו גם ענין עץ הדעת טוב ורע, שגם הטוב מעורב ברע... (שם עמוד קטו)

"כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן"... בשלמא חלקו הוא נוטל, אבל למה נוטל חלק חברו?

"כל אחד ואחד יש לו שני חלקים", היינו דכורא ונוקבא כנ"ל, (דכורא משפיע, כשאדם בוחר בטוב, נוקבא בחינת מושפע, כשהאדם בוחר ח"ו ברע), "זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו", כי בחירת האחד משפיעה על ערך בחירת חברו, בין לטוב בין למוטב. למשל, אם ראובן בוחר ברע, הריהו מגביר בזה את הטומאה בעולם ומכביד על שמעון לבחור בטוב, והרי לפום צערא אגרא, ואם שמעון אף על פי כן בוחר בטוב, והוא נצטער יותר בבחירה זו מחמת הבחירה הרעה של ראובן, הרי שכרו כפול מחמת בחירה זו של ראובן. נמצא, שמה שראובן היה יכול להדבק לדכורא ולא עשה כן, הכפיל בזה את ערך בחירת שמעון בבחרו להדבק לדכורא שלו, והיינו נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן... (שם עמוד קיח)

ויש שמצב נקודת הבחירה משתנה גם מפאת השפעות מלמעלה, בזמן שהוא מקבל מלמעלה את השפע הנקרא מוחין דגדלות נקודת בחירתו עולה, ובהעדר הגדלות והוא מקבל במקומה מוחין דקטנות נקודת בחירתו יורדת. בזמן מוחין דגדלות הוא מרגיש קירבה אל הקב"ה וגם היכולת להתפלל יותר בכוונה, ללמוד יותר בחשק וכו', ובזמן מוחין דקטנות הכל להיפך...

יש לדעת שהמצב של מוחין דגדלות אינו משלנו אלא סייעתא דשמיא היא. מדרגתנו האמתית היא קרוב יותר לצד מוחין דקטנות. עבודתנו היא איפוא להאיר בשעת הגדלות לתוך הקטנות שבעומק הלב ולעשות בה רושם, עד שבהסתלק אור הגדלות נמצא שנתעלה הקטנות על ידי הרושם ההוא. בזה כל ה"שטח" של הבחירה עולה. מתוך ההסתר התעלה אל למעלה מן ההסתר... (חלק ה עמוד יח)

עיקר תוכן העולם הזה הוא הבחירה, על כן לא שייך בעולם הזה גילוי מוחלט להסיר היצר הרע לגמרי, אלא כל גילוי יחלוף לאחר זמן ויבוא במקומו הסתר והיצר ישוב, כך יהיה עד לעתיד לבא כשיגיע הזמן לביטול הגמור של היצר. לכן אנו מוצאים שגם הצדיקים הגדולים ביותר חששו תמיד לחלופי ההנהגות. (שם עמוד שיג)

בכל הנסים יש כיסוי שלא יתראה הנס באופן ברור, הכרת הנס בתוך ההסתר תלויה בישרות השכל, כי על פי חשבון פשוט של הסתברות ניתן להסיק שיש כאן משהו שלא על פי הטבע. אדם ישר רואה שלגמרי לא מסתבר שדבר כזה יתרחש במקרה. אבל אם להסתכל בישרות או לא - זה תלוי בבחירת האדם, ועל פי רוב הרצון יעקם השכל ויעכב את הכרת הנס. (שם עמוד שכג)

כבר כתבנו שעצם הבחירה הוא היכולת לאחוז באמת שהוא יודע, לפי נקודת בחירתו, או להסיח דעתו מאמת זו.

אם אדם מסיח דעתו מן האמת בשעת בחירה, אפשר לחקור אם דבר זה פועל על כח הבחירה עצמו בעתיד, זאת אומרת שאחרי כן יכבד לו לבחור בטוב אפילו בנקודת בחירתו. וכן כשמתרגל לבחור בצד האמת, האם מרגיל את עצמו לטעם האמת ויקל לו אחר כך לבחור באמת בנקודת בחירתו...

ונראה אפשר לומר שכח זה של האחיזה באמת וההתעלמות ממנה אינו חלק ממערכת כחות הנפש המהווה אופיו של אדם, אלא שכח הבחירה פועל חוץ מן המערכת והוא נשאר תמיד בלי שינוי כמו האנוכיות עצמה.

אולם אפילו אם נאמר שהוא כח מכחות הנפש, אין להקשות שאם כן בחירות טובות תבטלנה את כובד החטאים הבאים, אין זו קושיא, כי לעומת עליית האדם או ירידתו במדרגות הכח הזה, לעומת זאת יש מדרגות גם בחוזק הרצון. ולא תשתנה אלא נקודת הבחירה לבד ולא עצם הבחירה. במקום נקודת הבחירה שוב יהיה המשקל שוה אצל האדם לגמרי. נגיד לדוגמא שצדיק הורגל בכבישת היצר, ואצלו כח האחיזה באמת רב, כמו תשעים חוז, (כלומר בהשואה לאדם בינוני שהיא לדוגמא חמשים אחוז), וכח ההתעלמות מן האמת קטן כמו עשרה אחוז, במצב כזה, אם יבא עליו רצון שאין בו חוזק של תשעים אחוז עדיין אין זה נקודת בחירתו. אך כשהרצון חזק, תשעים אחוז (לעומת נגיד חמשים אחוז ממוצע) - אז המשקל שוה אצלו וזוהי נקודת בחירתו. וזהו מה שאז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב). פירוש, איזה יצר הרע שייך אצל הגדול שיהיה בגדר משקל שוה של הבחירה - רק יצר גדול יתר, כי יצר המהווה משקל הבחירה בקטן איננו היצר שמהווה משקל הבחירה בגדול.

וממילא תסור גם שאלה אחרת, כי ידוע שיש כחות הנפש שהאבות מנחילים לבנים, ואם גם הכח והנטייה לבחירה טובה ביניהם, אם כן איך שייך בחירה עצמאית? אבל אינו כן, שהרי השפעת ירושת האבות אינה אלא במדרגות שבין האחיזה באמת וההתעלמות ממנה, שמי שיש לו ירושה זו תקל לו האחיזה באמת בכמה אחוזים לעומת מי שאין לו ירושה זו, (אם נניח שגם כח הבחירה עלול להשפעות כנ"ל). אבל לעומת זה ישתוה המשקל תמיד לבוחר עצמו על ידי מדרגות חוזק הרצון, כי רק במקרה שחוזק הרצון משתוה לנטיה שיש לו לאחוז באמת, ויש לרצון זה כח לבטל הנטיה לבחירה באמת - רק שם תהיה נקודת בחירתו, ושם הבחירה העצמאית במקומה עומדת.

נמצינו למדים שרק המשקל השוה ממש בין שני הצדדים הוא נקודת הבחירה. ויש אשר נראה כמשקל שוה אבל איננו שוה ממש, וצריך להבחין שגם בזה אינה בחירה ממש, מכיון שהכובד של צד אחד מכריע. ולכן יש אשר יחשוב כי הוא נלחם עם יצרו ממש במלחמת בחירה אמיתית, ואינו כן, אלא מקצת ה"פרומקייט" שנתחנך בה והורגל בה היא המכרעת, ולא האחיזה באמת לשם אמת שהיא עצם הבחירה. ונמצא שלא היתה כאן מלחמת היצר כלל.

בכל מצב יש בחירה. במצב של "וישמן ישורון" וגו' צדדי הבחירה הם, או להכנע לתאוה, או לחזק ההכרה בגדולת חסדיו ית'.

במצב של יסורין (לאחר שגברה התאוה) צדדי הבחירה הם, או ביטול היש על ידי היסורין, או קושיות נגד הנהגתו ית'. (שם עמוד שנד)

(רבינו חידש סברה זו כדי להפריך טענת הכופרים שלכאורה כל פעולות האדם הן תולדות דחפיו החיצוניים והפנימיים וממילא אין מקום לבחירה. טעות זו באה לחוקרים ההם, אומר רבינו זצ"ל, כי מעולם לא עשו בחייהם בחירה אמיתית וממילא לא מכירים בחירה מהי. בחירה אמיתית מתרחשת רק כשהאמת שהוא מכיר וכח יצרו מתנגשים בקרבו שוה בשוה, והוא לבדו, בלי שום סיבה אחרת, אוחז באמת שהוא מכיר ודוחה את היצר ושקרו...

ואף על פי כן יש שטעו בענין נקודת הבחירה וחשבו שאפשר להשתמש במושג זה כדי לפטור עצמם מן הדין, באמרם מוכרח אני בזה, הוא למעלה מנקודת בחירתי. אך המעיין בקונטרס הבחירה חלק א' יראה שהמושג "למעלה מנקודת הבחירה" הוא מוגבל לאותם עניינים שאין עולה בדעתו כלל שיש בהם צד דאיסור. אם הוא כבר מחפש "תירוצים" בודאי הוא מכיר שיש בזה צד עבירה, ואם כן הרי זה בתחום בחירתו בלי שום ספק...

עצת היצר היתה מעולם לומר לאדם על כל דבר שמתחשק לו לעשותו "מוכרח אתה לזה", מי שיראת שמים נגעה ללבו ורואה נסיון ממשמש ובא, יבחר לגייס לצדו כל כחות הטוב, תלמוד תורה בהתלהבות, מצוות מעשיות, כל העצות של בעלי המוסר, ועל הכל תפילה לסייעתא דשמיא מעומק הלב, כדי שיוכל להתגבר על יצרו ולנצחו, ואז יראה בעליל שלא היה מוכרח... (שם עמוד תק, וראה שם עוד)

באדם יש נשמה, רוח נפש. נשמה היא חלק א-לוה ממעל... פירוש הקדושה הנשפעת על האדם מלעילא. הרוח - המשכיל ומדבר... היא גם האנכי השוקל והבוחר. נפש היא החיונית, הדבקה בגוף ובחומריות. הנשמה היא משכן היצר הטוב, והנפש משכן היצר הרע. אנוכיות האדם ובחירתו הן ברוח, ובחירתו היא אם להדבק אל הנשמה ומשימותיה הנעלות, או להידבק אל הנפש ולהיגרר לתאוותיה ופיתוייה. ותכלית הנפש - להיות כלי לגילוי, כי היא הנותנת אפשרות לאדם להפעיל בחירתו. (שם עמוד שפה)