אדם הראשון   אכילה

(ראה גם: אדם-בעלי חיים, אכילה, בשר)

ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע, לכם יהיה לאכלה. (בראשית א כט)

תלמוד בבלי:

אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ, ולא חית הארץ לכם, וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל... מיתיבי היה ר' יהודה בן תימא אומר אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין, הציץ בו נחש וראה בכבודו ונתקנא בו, התם בבשר היורד מן השמים. (סנהדרין נט ב)

אבן עזרא:

הנה נתתי לכם - התיר לבני אדם ולכל שיש בו נפש חיה לאכול כל עשב, וכל פרי עץ מותר לאדם, והעשב הירק לחיות ולכל רומש, ועל כה לא התיר הבשר עד אחר המבול. (בראשית א כט)

רמב"ן:

הנה נתתי לכם - לא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחדיו כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה וגו'... אבל נתן לאדם ולאשתו כל עשב זורע זרע וכל פרי עץ, ולחית הארץ ולעוף השמים נתן כל ירק עשב לא פרי העץ ולא הזרעים, ואין מאכלם יחד כלם בשוה, אך הבשר לא הורשו בו עד בני נח כדעת רבותינו. והוא פשוטו של מקרא. והיה זה מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת, ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם, ויברחו מן הצער והמיתה, והכתוב אומר מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. וכאשר חטאו והשחית כל בשר את דרכו על הארץ ונגזר שימחו במבול, ובעבור נח הציל מהם לקיום המין, נתן להם רשות לשחוט ולאכול, כי קיומם בעבורו... (שם, וראה שם עוד)

...והראוי שנפרש בטעם איסורו, כי השם ברא כל הנבראים התחתונים לצורך האדם, כי הוא לבדו בהם מכיר את בוראו, ואף על פי כן לא התיר להם באכילה מתחלה רק הצומח לא בעלי הנפש, כאשר בא בפרשת בראשית, שנאמר "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו'", וכאשר היה במבול שנצולו בזכותו של נח והקריב מהם קרבן והיה לרצון, לא התיר להם השחיטה כמו שאמר כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל, כי היותם בעבור האדם, והנה התיר גופם אשר הוא חי בעבור האדם, שיהיה להנאתו ולצרכו של אדם, ושתהיה הנפש שבהם לכפרה לאדם בקרבים לפניו ית', לא שיאכלוהו... (ויקרא יז יא)

חזקוני:

את כל עשב - כגון תבואה וקטנית ופירות האילן אלו הם למאכל אדם, אבל לכל חית השדה נתתי את כל ירק עשב, כגון כרוב תרדין וכיוצא בהן, וכשחטא אדם נגזר עליו לאכול עשב, שנאמר וקוץ ודרדר וגו', ואכלת את עשב השדה, הוא שנאמר נמשל כבהמות נדמו, שאם הותר לו בשר אם כן מצינו חוטא נשכר. (בראשית א כט)

עקדה:

לכם יהיה לאכלה - על הממשלה הגופנית. ולא התיר הבשר לדורות הקודמים כי היו יותר מושחתים ונפסדים מבהמות הארץ, וכן אמרו חז"ל בפסחים מ"ט עם הארץ אסור לאכל בשר. ועתה שנתקן טבע האדם על ידי המבול, כדפירשנו, ויוכל שוב למשול על הצורות ההוות ונפסדות, הורשה לו לאכל בשר... (שם ט ג)

והנה באדם ג' טבעים, שנפשו המדברת נפסדה ומשתמש רק בכח החיוני, ועליהם אמרו בפסחים מ"ט "עם הארץ אסור לאכל בשר", כי מדרגת האוכל והנאכל יהיו שוים. ב' האנשים שבהם מורגש הכח הדברי, אך אינו בפועל בפני עצמו כי אם מעורב עם הכח החיוני, ועל זה רמז באמרו "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ולהם הותר הבשר בימי נח, כי הם יתרים על בעלי החיים במדרגה אחת. ג' בני עליה מועטים, שנתעצם בהם כח השכל ונפרד מהכח החיוני, ואלו זכו לב' שולחנות... (שמות טז ד)

רמ"ע מפאנו:

וכן מצינו שאכילת הבשר נאסרה לאדם לגמרי חוץ מבשר היורד מן השמים, שהיו מלאכי השרת צולין אותו לפניו. או בשר תמותות מידו לו לצורך דמן ועורן כדלקמן... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יז, וראה עוד שם חלק ג פרק כא)

 

מהר"ל:

מה שאסר לאדם הראשון לאכול בשר עד שבא נח, כי אדם על שם האדמה, והוא בפרט נברא מן האדמה, וכן העשרה דורות מאדם עד נח היו מתיחסים לאדמה, עד שבא נח ונקרא איש האדמה, רוצה לומר שהיה מתגבר על האדמה, והיתה לו מדרגה נבדלת. וידוע שאין לחמרי מציאות כלל אצל המדרגה הנבדלת, ונחשב כאילו אינו. ולכך לא הותר לאדם לאכול בשר, כי האכילה מורה שאין מציאותו נחשבת אצלו, ואף על גב שהיה אדם הראשון מלא חכמה, מצד שהיה גופו נוטה אל האדמה לא היה רשאי לאכול בשר, עד שבא נח, שלא היה נוטה אל האדמה מצד גופו... (באר הגולה באר ז)

...שאין אדם בעולם אשר לו חכמה ותבונה יאמר כי היו פירות גן עדן כמו הפירות שהם אצלנו, שאין הגן עדן נושא לדברים אלו שהם אצלינו שלא היה נקרא גן עדן, וכן לא היו מתחייבים מן פירות גן עדן מה שהיה מחייב שהאוכל מעץ הדעת יודע בין טוב ובין רע, והאוכל מעץ החיים חי לעולם, אם כן אי אפשר כי הפירות גן עדן היו חמריים, רק היו בלתי חמריים, וכן בעצמו הלויתן ובהמות בהררי אלף, והאכילה בהם כמו אכילה שהוא בפרות גן עדן קודם שחטא האדם... (חידושי אגדות בבא בתרא עד)

לא היה מותר לו בשר לאכילה וכו', יש מפרשים הטעם מפני כי עדיין לא נתברכו החיות מפני הנחש שעתיד להתקלל, ולא תהא הנחש בכלל, ומעתה הבהמות אם יהיו צדין ואוכלין אותם יהיו מתמעטים, והרי לא נתברכו ויהיו חסרים, שלכך הוצרכו דגים לברכה, מפני כי צדין מהם, לכך אסר להם, וכאשר יצא נח מן התיבה נתברכו הבהמות, ואז הותר לבני נח הבשר... (שם סנהדרין נב ב, וראה שם עוד)

אור החיים:

אשר בו פרי עץ - בזה שלל עץ הדעת כי אינו בגדר עושה פרי בלבד, אלא שהוא עצמו פרי, או אפילו עץ הדעת בכלל, והגם שנצטוה עליו, כבר אמרו ז"ל שאם היה ממתין עד ערב שבת היה מקדש על היין. (בראשית א כט)

רש"ר הירש:

את כל עשב - ...תחילת מזונו של האדם היה רק ממין הצומח, וגם ממין הצומח הותר לו רק זרע העשב ופירות עצי הפרי, ואילו לבעלי החי ניתן ירק עשב, העלים והעשבים, כך השכין הקב"ה שלום בין אדם לבין בהמה. והנה האדם נצטוה למלא את הארץ, אך ניזון מתחילה רק ממין הצומח, מתבואה ומפירות, מכאן שמזון זה היה מצוי בכל מקום... (שם)

תורה תמימה:

כל עשב - ומצאתי במדרש טעם שנאסר להם בשר, שהכל לחיים עמדו עד שלא חטא. (שם)

ר' צדוק:

ולעתיד כשיבוקש עון ישראל ואיננו שיהיו כולם צדיקים ויבוער הרע ויצר הרע מן העולם יתבטל גם הטומאה מבעלי חיים, כמ"ש חזיר שעתיד לחזור להיתרו שהיה לו קודם מתן תורה או קודם חטא אדם הראשון. אף דלדידיה נאסר בשר היינו להמית, אבל הותר במתה מעצמה אפילו מהטמאים... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד חף)