(ראה גם: אדם הראשון-חטא, איש-אשה, בריאה-אדם, חוה)
ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה, ויביאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. (בראשית ב כג)
וכל הדברים חוזרים ליסוד הראשון (שיצאו משם), ואם לא היה קין מצד ההוא (של הנחש) לא היה נמצא כן כלפי אחיו. ועל כן כיון שראה אדם שהבל נהרג וקין נגרש, אמר למה אני מוליד, מכאן ולהלאה נפרד מאשתו מאה ושלשים שנה... (פקודי רה)
תא חזי, בשעה שחוה נתתקנה אל אדם, הקב"ה בירך אותם, זה שאמר ויברך אותם אלקים, כמו חזן המברך את הכלה בשבע ברכות, מכאן למדנו, חתן וכלה כיון שנתברכו בשבע ברכות מתדבקים יחד כדמיון שלמעלה... (תזריע מה)
...רבי יוסי אמר, משעה שנגזרה המיתה עליו ועל כל העולם, אמר למה אני מוליד לכליון, מיד נפרש מאשתו. (אחרי שנז)
ולמדנו יפיו של אדם היה מהארת קשר העליון מזהר המאיר... יפיה של חוה היה שכל הבריות לא היו יכולים להסתכל בה, ואפילו אדם לא היה מסתכל בה עד הזמן שחטאו והוסר היופי שלהם, אז נסתכל בה אדם והכיר בה לשמש עמה, זה שאמר וידע אדם עוד את אשתו... (קדושים ע, ועיין שם עוד)
...דאמר ריש לקיש משום רבי שמעון בן מנסיא ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם, מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא. (נדה מה ב)
...וחס הקב"ה עליו שלא להכאיבו, והפיל עליו תרדמה וישן לו, ולקח עצם מעצמותיו ובשר מלבו, ועשאה עזר והעמידה כנגדו, הקיץ משנתו וראה אותה שהיא עומדת לנגדו, מיד חבקה ונשקה ואמר ברוכה את לה' עצמך מעצמי ולך ראוי לקראות אשה, שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי, עד שהיה לבדו נקרא שמו אדם... ומשבנה לו עזר נקרא שמו איש והיא אשה... (פרק יב)
...ולמה לא בראה לו תחלה, אלא צפה הקב"ה שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו, כיון שתבעה, מיד ויפל ה' אלקים תרדמה וגו'. (בראשית יז ה)
ויאמר האדם זאת הפעם, רבי יהודה בר רבי אמר, בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירין ודם, והפליגה ממנו וחזר ובראה לו פעם שניה, הדא הוא דכתיב זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם, זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, הדא מה דאמר (שמות כ"ח) פעמון ורמון, זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כולה... (שם יח ה)
ותקח מפריו ותאכל, אמר רבי איבו סחטה ענבים ונתנה לו, רבי שמלאי אמר בישוב הדעת באת עליו, אמרה לו, מה אתה סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך, (קהלת א') אין כל חדש תחת השמש, או שמא אני מתה ואת יושב לך הטלים, (ישעיה מ"ה) "לא תוהו בראה לשבת יצרה", רבנן אמרי התחילה מיללת עליו בקולה. (שם יט ח)
ויביאה - חשב בהקיצו בראותו אותה כי הובאה אליו כאשר הובאו הבהמות, והכתוב דבר על מחשבתו, או נבנתה חוץ לגן ואחר כן הובאה אליו, וכאשר הסתכל ידע שנגזרה ממנו כי צלעו האחת עם בשרה איננה... (בראשית ב כב)
ראה אדם הראשון-כללי, בראשית ב יט.
לזאת יקרא - ב' לזאת במסורת, כאן, והשני לזאת יחרד לבי (איוב ל"ז א'), לומר שחוה נבראה לחרדת אדם. (שם ב כג)
ויישן - שלא תתבזה בעיניו כשיראה הווייתה, ושלא יכאב לו, ושתבא לו בהיסח הדעת כמציאה וישמח בה. ועשה האחת מהאחר כדי שידמו יותר זה לזה ותחזק אהבתם, ולכן קראה אשה - להראות על האחדות באישיות והשתוותם... (שם ב כא)
עזר כנגדו - שלא ישאר לבדו ויהרהר... והיא תהיה כנגדו כפי מה שהוא, אם ישאר בקדושתו יוליד עמה כחות קדושה, ואם יתעכר יוליד עמה רק לקיום המין. או שתהיה כנגד פניו ולא מאחוריו, ויעזר בה, או שתהיה בת זוגו המקבילה אליו מפאת נפשו, או שתצילהו מהרהור ותגדל את בניו. (שם ב יח)
לכך כל הנמצאים מתאחדים על ידי האדם, שהוא אחד בתחתונים, והאדם מתאחד על ידי השי"ת שהוא אחד גמור. ומה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגים אין הכוונה דוקא על זיווג האדם, רק על כל דבר חיבור. רק שאמר שמזווג איש ואשה מפני שדבר זה הוא אחדות העולם לגמרי. אף על גב שגם בששת ימי בראשית היתה נבראת חוה, והיה השי"ת מזווג אותם, ואם כן אין הזווג והחיבור דוקא אחר השלמת הטבע, אין זה קשיא, כי אדם וחוה נבראו גוף אחד ואחר כך נחלקו. לכך אף כשנחלקו הם אחד, ולא היה צריך לאחד אותם כל כך, שהרי נבראו גוף אחד. ומזה הטעם נבראו גוף אחד יותר מכל הנבראים, שמפני שהם מחולקים אין להם חבור וזיווג אלא על ידי השי"ת שהוא מאחד אותם, כי דבר זה על הטבע, ובששת ימי בראשית לא היה נברא רק הטבע, לפיכך נבראו גוף אחד, וזה מכריע דברי רז"ל. (באר הגולה באר ד)
נאכל - באמת דביקות האשה לאדם לא היתה אלא בשעה שעמדה עמו, ובטבע החלק ששואף אל הכלל בשעה שרואה אותו, ובאותה שעה שדבר עמה הנחש הלך האדם ממנה, והרגישה תאוה לאכל... ומפרי העץ - שאדם לא פירש לה שהוא עץ הדעת, שחשש שמא תכסף לאכלו, כי האשה שלא ידעה מאהבת ה' היה לחוש לגלות לה... (שם ג ב וד)