(ראה גם: אדם הראשון-כללי)
ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. (בראשית ב יט)
אמר רבי יעקב בר אידי, חכם היה אדם הראשון, שהיה מכיר ויודע לכל מי שהיה בו נפש חיה, ומי שהיה בו נשמה, כשבאו אצלו, הכיר את כלם, הדא הוא דכתיב, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה, למי שאינו יודע ומכיר בעבודת בוראו, ונשמה למי שהיה יודע ומכיר בעבודת בוראו, וכך הוא עד היום, מי שאינו יודע ומכיר בעבודת בוראו, ואינו עוסק בתורה, הוא יש לו נפש חיה ולא נשמה. (זהר חדש בראשית תסה)
ומה שיצא מהם, הניחו לאדם לקרא להם שמות, אמר רבי ברכיה כל מה שהוציאו השמים והארץ אדם הראשון קרא להם שמות, שנאמר ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה. (שם תקל)
ויחכם מכל האדם, מאדם הראשון, מה היתה חכמתו את מוצא כשבקש הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם נעשה אדם בצלמנו, אמרו לפניו (תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו, אמר להם, אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרובה משלכם, מה עשה כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהן, אמר להם מה שמותן של אלו, לא ידעו, כיון שברא אדם העבירן לפניו, אמר לו מה שמותן של אלו, אמר לו לזה נאה לקראות שור, ולזה ארי, ולזה סוס, ולזה חמור, ולזה גמל, ולזה נשר, שנאמר (בראשית ב') ויקרא שמות, אמר לו ואתה מה שמך, אמר לו אדם, למה שנבראתי מן האדמה. אמר לו הקב"ה אני מה שמי, אמר לו ה', למה שאתה אדון על כל הבריות, היינו דכתיב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון... (במדבר טז ג)
הוא שמו - שיעמוד לו לדורות, כי ברוח הקדש קרא להן שמות ולו ולאשתו. (בראשית ב כ)
מלמד שבא וכו', ואין הפירוש חלילה שבא עליהם למשכב, שהרי הקב"ה כבר ציוה אותו על העריות... אלא פירושו מפני שהאדם הוא צורת כל המינים והוא נותן להם שלימות, וכל צורה הוא מתחבר לאשר הוא צורה לו, והאדם צורה הוא לכל התחתונים הבעלי חיים הבלתי מדברים, וזה שאמר שבא על כל בהמה וחיה ועוף, שהרי ידוע כי הצורה נמשלת כאיש, ואשר הוא צורה לו נמשל כנקבה, והתחברות הצורה לאשר הוא צורה לו נקרא ביאה... אבל אין בזה הנחה והשקט, כי אין האדם צורה מיוחדת בשלימות רק לאשתו, כי אל האשה הוא צורה מיוחדת בשלימות, וכאשר לא היה נמצא זוג של אדם אשר הוא הצורה לה בפרט ובשלימות, נקרא החיבור ההוא ביאה... (חידושי אגדות יבמות סב ב)
שעה ששית קרא שמות, דבר זה מדריגה יותר עליונה, והוא השכל שקנה, כי קריאת השמות מורה זה על חכמה ודעת שנתן השי"ת בו לקרא שמות, ואין ספק כי השכל הזה מדריגה נוספת. (שם סנהדרין לח ב)
והנה גם מבעלי חיים ימצא האדם עזר, הסוס לרכיבה והחמור והגמל לטעינה, וכן רבים, שה' רצה לעשות עזר כנגדו, שיעזור לו בכל צרכיו לאפות ולבשל ולהיות לו לצוותא, שעל זה אמר מלת כנגדו, ועל כן אמר שיצר ה' כל חית השדה ויבא אל האדם, שהאדם מושל על כולם, וכולם מוכנים לשרתו, ועל פי זה קרא להם שמות כפי התשמיש והצורך שישיג מהם, כמלך שקורא שמות לעבדיו על שם פקודתם, ועל פי זה יאמר שהגם שכבר מצא מהם עזר להאדם בכמה ענינים, לא מצא מהם עזר שיהיה כנגדו, כמו העזר שימצא מהאשה שהיא עומדת נגדו, הן לבנים, הן לבנות הבית ולכלכלהו. ותראה שתחלה אמר ויצר ה' כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ובקריאת שמות הוסיף לכל הבהמה, כי נודע שכל בהמות הבייתיות היו תחלה מדבריות ונמצא עוד מכל אחד מינו הפראי, רק שהאדם כבשם תחת רשותו, ועל ידי שנוי המזונות וגדולם אצל האדם נשתנה טבעם ממדברי לבייתי. ועל כן במה שכתב ויצר ה' לא הזכיר בהמה, כי בתחלה היו כולם חית השדה, היינו מדבריים, רק אחר שהביאם אל האדם ברר אדם מהם אלה שראה שיוכל לעשותם בייתים, ולקחם לעצמו וקרא להם שמות, כפי תשמישן בביתו ובשדהו, ואז קרא שמות לכל הבהמה... הביא לפניו כל חית השדה ועוף השמים שמהם יבין לתקן מדותיו, כמו שאמרו חז"ל, אלמלי לא נתנה תורה למדנו צניעות מחתול וגזל מנמלה, שאחר שכל מדה ומדה ימצא דוגמתו באחת מנפשות הבעלי חיים ששם המדה שתולה ביושר ובכח טבעי, ובפרט בבעלי חיים הראשונים שהיו מעשה ידי יוצר, והיו כל הכחות שתולות באורח מישור, לא כמו אחר החטא שנשחתו גם הבעלי חיים והתחילו לטרוף טרף, אם כן היו הבעלי חיים עזר לשכל המדותי, ומה שנוגע לשכל המלאכותי שכבר הוזהר מלאכול מעץ הדעת טוב ורע, שהוא להרבות הון ועושר ובתים וארמונות, שמזה יתרבו המלאכות והאומניות... (בראשית ב יט)
...אך הכתוב בא להוציא גם מלב הספקנים, באמרו: "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", הכרת האדם על פי הרושם שקיבל, גם אם אין בה תמצית כל האמת, הרי יש בה אמת לאמתה. ה' ברא את האדם והוא ברא גם את שאר היצורים הוא שהביא את היצורים אל האדם למען יקרא להם שם על פי הרושם שקבל, וה' הוא גם ערב לאדם, שמדת ההכרה שניתנה לו ביצורים איננה אשליה של שוא... (שם)
במדרש ואל מי תדמיוני ואשוה וכו'... כי כל בריה מגדול ועד קטן יש לה איזה התקשרות בשורש, וזה השם שיש לכל בריה, ולכן מסיים הפסוק לתבונתו אין מספר, פירוש כל בריה מכירה את הבורא במין דעה ובינה מיוחדת שאין בריה אחרת מכירה באותו אופן, דאיתא בזוהר הקדש נודע בשערים, לכל חד לפום שיעורין דלבא, ויש מעין זה בכל בריה ממש, זה לתבונתו אין מספר, ולכן יש שם מיוחד לכל בריה, אכן הברואים נבראו לשמש את האדם, ולכן אדם הראשון קרא שמות לכל, כי הדיעה והדביקות שלהם בשורש נגמר על ידי האדם, והאדם יש לו דביקות בשם שמא דכולל כל שמהן... (שמות ויקהל תרנ"ו)