אהרן   מיתה

(ראה גם: אהרן-כללי-חטא)

ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם את אלעזר בנו, וימת אהרן שם בראש ההר, וירד משה ואלעזר מן ההר. (במדבר כ כח)

זהר:

תא חזי, בשעה שאמר הקב"ה למשה יאסף אהרן אל עמיו נחלש כחו, וידע שנשבר זרוע הימין שלו (שהוא החסד), ונזדעזע כל גופו, כיון שאמר קח את אהרן ואת אלעזר בנו, אמר לו הקב"ה משה, הרי זרוע אחר השאלתי לך, והפשט את אהרן וגו', ואהרן יאסף הרי אלעזר יהיה אצלך ימין הזה תחת אביו, ועם כל זה לא מילא מקום בזמן ההוא כאביו, שהרי ענני יקר נסתלקו ולא חזרו אלא בזכותו של משה, ולא בזכות אלעזר.

...מהו הטעם שמשה פשט את בגדיו, אלא משה הלבישם את אהרן בשעה שעלה לכהונה, זה שאמר וילבש משה את אהרן את בגדיו, וכתוב וילבש אותו את המעיל, עתה הסיר משה ממנו מה שנתן לו, (דהיינו נשמתו), ושניהם הפשיטו את אהרן מכל, ומשה הסיר מה שבחוץ, והקב"ה מה שבפנים, וכל עוד שלא הסיר משה, הקב"ה לא הסיר, אשרי חלקו של משה.

אשרי חלקם של הצדיקים, שהקב"ה רוצה בכבודם, כי התקין הקב"ה לאהרן מטה ומנורה של זהב המאירה, ומשל עצמו לקחה ממנורה ההיא שהיה מדליק שתי פעמים בכל יום, (ואחר זה) הסתים פי המערה וירדו...

רבי יהודה אמר, פי המערה היה פתוח, וכל ישראל היו רואים את אהרן מת, ונר המנורה דולק לפניו, ומטתו יוצאת ונכנסת, (כדי שיראו ישראל שהוא מת), וענן אחד עומד (על המטה), ואז ידעו ישראל כי אהרן מת. וראו שנסתלקו ענני כבוד זה שאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו'... (חקת סב, ועיין שם עוד)

ספרי:

מה עשה הקב"ה, נטל מיטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים, והיה הקב"ה מספיד עליו ומלאכי השרת עונים אחריו ומה היו אומרים, זה הפסוק, תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון. (נצבים שה)

פרקי דרבי אליעזר:

לא למשה לבדו גמל הקב"ה חסד, אלא אף לאהרן, כשעלו להר ההר היו מדיינין כל שבטי ישראל ואומרים, משה ואלעזר הניחו את אהרן בהר ההר וירדו להם, ולא האמינו שגוע ולגמול לו חסד, מה עשה הקב"ה נטל ארונו של אהרן והעביר אותו מעל המחנה, וראו כל ישראל ארונו של אהרן פורח וטס באויר, האמינו כי גוע אהרן וגמלו לו חסד, שנאמר (במדבר כ') ויראו כל העדה כי גוע אהרן... (פרק יז)

מדרש רבה:

ויסעו מקדש וגו', זה שאמר הכתוב (דברי הימים ב' כ') בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו חסרו לאותו צדיק, לכך נסמכה פרשת אסיפת אהרן לאחר פרשת מלך אדום... מהו הר ההר, הר על גבי הר, כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, אף על פי שהענן הולך לפניהם משפיל את הגבוה ומגביה את השפל, הניח הקב"ה את ההר הזה דוגמא שידעו נסים שעשה הקב"ה להם, שלא הניח הר במדבר, שלא יהיו מתיגעין... והניח ג' הרים, הר סיני לשכינה, והר נבו לקבורת משה, והר ההר לקבורת אהרן... ומפני מה לא מת אהרן כמו שמתה מרים, שלא ידע בה בריה, אלא נאמר למשה יאסף אהרן, משל למלך שהיו לו ב' קטליקין, ולא היו עושין דבר בלא דעת המלך, היה לאחד מהם חלק יפה אצל המלך, והיה המלך צריך לו, אמר המלך אף על פי שהוא ברשותי, איני נוטלו עד שאני מודיעו, כך אמר הקב"ה הללו שני צדיקים לא עשו דבר חוץ מדעתי, ועכשיו כשאני מסלקן איני מסלקן עד שאני מודיען, לכך נאמר יאסף אהרן. אמר לו רבוני הנח אותו אצל בני ראובן ובני גד, אמר לו אשר נתתי לבני ישראל, מיתתו מעכבת מתנת הארץ, רצונך שלא ימות ולא יכנסו ישראל לארץ, לכך נאמר אשר נתתי לבני ישראל. (במדבר יט ט)

קח את אהרן והפשט, אמר לו הקב"ה הרי את מנחמו, שהוא מוריש כתרו לבניו, מה שאין אתה מוריש לבניך, ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם, והלא אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה חוץ מהר הבית סופג את המ', שהם מצמר ופשתים, אלא להודיעך שבלשון שקרבו לכהונה, ואמר לו קח את אהרן, בו בלשון אמר לו לעלות ההר. ויעש משה כאשר צוה ה', ללמדך שאף על פי שאמר לו גזרה רעה על אהרן לא עיכב.

ויראו כל העדה כי גוע אהרן, כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם, ואמרו להם היכן אהרן, אמרו להם מת, אמרו היאך מלאך המות יכול לפגוע בו, אדם שעמד במלאך המות ועצרו, דכתיב (במדבר י"ז) ויעמד בין המתים ובין החיים, אם אתם מביאין אותו מוטב, אם לאו נסקל אתכם. באותה שעה עמד משה בתפלה, ואמר, רבונו של עולם הוציאנו מן החשד, מיד פתח הקב"ה את המערה והראהו להם, שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן, מה כתיב אחריו, וישמע הכנעני מלך ערד, את מוצא כיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, ונראה כאשה פרועה... (שם שם יא)

אמר רבי עזריה מצאנו שנפשו של אהרן לא נטלה אלא בנשיקה, הדא הוא דכתיב (במדבר ל"ג) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם, ונפשו של משה מנין, שנאמר וימת שם משה עבד ה'... (שיר א טז)

מדרש תנחומא:

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו', מלמד שמודיעין צדיקים יום מיתתן כדי שיורישו את כתרן לבניהם, ומפני מה לא מת אהרן כמה שמתה מרים... משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שני קתוליקין ולא היו עושין דבר בלא דעת המלך, היה לאחד מהן חלוק יפה אצל המלך והיה המלך צריך לו... (חקת טו, וכמו במדרש רבה)

מדרש תנחומא הקדום:

...אמר הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אחיך הגיע זמנך ליפטור מן העולם, מיד עמד משה בתפלה לפני הקב"ה, ואמר רבונו של עולם, איך אומר לאחי הגיע זמנך, אמר לו הקב"ה כבר גזרתי עליו גזירה שלא נגזרה על אדם אחר, שלא אמסרנו ביד מלאך המות, באותו יום שעצר המגפה. וכך היה מנהגם בכל יום, הנשיאים משכימים לפתחו של אלעזר, ואלעזר והנשיאים בפתחו של אהרן, ואהרן ואלעזר והנשיאים משכימין לפתחו של משה. ואותו היום שינה משה את המנהג, השכים הוא ואלעזר והנשיאים לפתחו של אהרן, אמר לו אהרן, משה אחי למה שנית את המנהג, אמר לו משה כך צוני הקב"ה, וכך היה סדר הליכתם, משה באמצע אהרן מימינו ואלעזר משמאלו, וכיון שראו ישראל כך, אמרו זה לזה ניטלה רוח הקדש ממשה ונתנה לאהרן, והיו ישראל אוהבין יותר אהרן ממשה, לפי שהיה משה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן היה משים שלום בין איש לחבירו ובין איש לאשתו... ועל כך ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, אנשים ונשים... ואותו יום אמר אהרן למשה, אחי אמור לי מה אתה צריך ממני, אמר לו המתן עד שנעלה בהר, לאחר שעלו אמר לו אחי, שמא פקדון הפקיד הקב"ה עמך ומבקשהו ממך, אמר לו אהרן, משה אחי, אהל מועד וכליו מופקדין בידי, שמא חסרתי מעבודתם, אמר לו משה, מנורה ושבעה נרותיה מסר לך הקב"ה, והוא לא היה נותן בלבו שעל נשמתו הוא אומר, נר אלקים נשמת אדם, ולא הרגיש בדבר, אמר לו משה, אהרן אחי הגיע זמנך ליפטר מן העולם, כשמעו כך הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, והיה קורא מקרא זה, לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם (תהלים ס"ו), וכיון שרצו ליכנס במערה, אמר לו משה, אהרן אחי, שם מתו אברהם יצחק ויעקב, ואתה לובש בגדי כהונה, שמא תטמא אותם, לבוש אתה בגדי אלעזר, ואלעזר ילבש בגדיך, ונכנס אני ואתה במערה, וכן עשה, כיון שנכנסו ראו נר דלוק ומטה מוצעת, אמר לו משה, אהרן אחי עלה בזו המטה ועלה, אמר לו פשוט ידיך, ופשט, קפוץ עיניך, וקפץ, סתום פיך, וכן עשה, ובאותה שעה יצאה נשמתו, כיון שראה משה כך, חמד מיתתו, אמר לו הקב"ה חייך כמות זה כן מות זה, שנאמר כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו (דברים ל"ב). (חקת הוספה)

ילקוט שמעוני:

...אמר ליה הקב"ה למשה עשה טובה ואמור לו לאהרן על המיתה, שאני בוש לומר לו, אמר ר' הונא בשם רבי תנחום בר חייא מה עשה משה, השכים בשחרית והלך לו אצל אהרן, התחיל קורא אהרן אחי ירד אצלו, אמר לו מה ראית להשכים ולבא כאן היום, אמר לו משה דבר מן התורה הייתי מהרהר בלילה ומתקשה לי הרבה, לכך השכמתי ובאתי אצלך, אמר לו ומהו הדבר, אמר לו איני יודע מה היה הדבר, אלא אני יודע שבספר בראשית הוא, הבא אותו ונקרא בו, נטלו ספר בראשית וקראו בו כל פרשה ופרשה, ועל כל אחת ואחת אמר יפה עשה ויפה ברא הקב"ה, וכיון שהגיעו לבריאת אדם, אמר משה, מה אומר לאדם שהביא מות לעולם, אמר לו אהרן, משה אחי, לא תאמר בדבר הזה, אין אנו מקבלין גזרת אלקים וכו', היאך נבראו אדם וחוה והיאך זכו לי"ג חופות... אמר ליה ואני ששלטתי במלאכי השרת, ואתה שעצרת את המות לא סופנו לכך, עוד כמה שנים יש לנו לחיות עוד, כ', אמר לו קטנות הן, היה יורד ויורד עד שהזכיר לו יום המות, מיד הרגישו עצמותיו של אהרן גועו, אמר לו שמא בשבילי הוא הדבר, אמר לו הן, מיד ראו אותו ישראל שגרעה קומתו, שנאמר ויראו כל העדה. אמר לו אהרן לבי חלל בקרבי ואימות מות נפלו עלי, אמר לו מקובל עליך למות, אמר לו הן, אמר לו נעלה להר ההר, מיד עלו שלשתן לעיני כל ישראל, משה ואהרן ואלעזר, אלו היו יודעין שהיה עולה למות לא היו ישראל מניחין אתו, אלא היו מבקשין עליו רחמים, אלא שהיו סבורין שמא הדבור קראו, כיון שעלו נפתחה להם מערה ומצאו שם מטה מעשה שמים, והיה אהרן פושט כלי אחד ואלעזר לובשו, וערפל חתולתו, אמר לו משה אהרן אחי מה אתה רואה, מרים מתה ואני ואתה נטפלנו בה, ואתה מת ואתה רואה לי ואלעזר מטפלין בך, ואני אם אני מת מי מטפל בי, אמר לו הקב"ה חייך אני מטפל בך, שנאמר ויקבר אתו בגי. מיד ירדה שכינה ונשקתו, אמר לו הקב"ה צא מכאן, כיון שיצאו נסתמה המערה, ויורדין משה ואלעזר וכל ישראל מביטין בהן, שעלו שלשה ולא ירדו כי אם שנים, נחלקו לשלש כתות, אחת אומרת הרגו משה שהיה מתקנא בו, ואחת אומרת אלעזר הרגו שהיה מבקש לירש את הכהונה גדולה, ואחת אומרת דרך שמים מת, מה עשה הקב"ה רמז למלאכים ופתחו את המערה והוציאו ארונו של אהרן והיתה פורחת בשמים, והמלאכים מקלסין לפניו, וכל ישראל רואין, שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן, ומה היו מקלסין, יבא שלום ינוחו על משכבותם. (במדבר פרק כ, תשסד)

תרגום יונתן:

ויראו - וחמו כל עמא דכנישתא משה נחית מן ריש טורא מאנוי בזיעין וקיטמא ברישיה, והוה בכי ואמר ווי לי עלך אהרן אחי עמוד צלותהון דבני ישראל, דהויתא מכפר עליהון חד זמן בכל שנא, בה בשעתא הימינון בני ישראל ארום מית אהרן... (במדבר כ כט)

רש"י:

קח את אהרן - בדברי ניחומים, אשריך שתראה כתרך נתון לבנך, מה שאין אני זכאי לכך. (במדבר כ כה)

רמב"ן:

והפשט את אהרן את בגדיו - הם בגדי כהונה גדולה שנתרבה בהם אלעזר בנו עתה, והקרוב כי כאשר ירד אהרן מעשות התמיד והקטיר הקטורת והעלה הנרות העלה אותו אל הר ההר כשהיה לבוש בגדי כהונה גדולה, והפשיט אותם. ועל דרך הפשט הלבישו תכריכי המת אשר הכין לו, והפשיט את אלעזר בבגדי החול והלבישו בגדי הקדש כאשר עשה עמו ביום המלואים. ומדרש רבותינו שנעשו בהם נסים, אמרו היאך משה יכול להפשיטו את אהרן כסדרן והלא העליונים הם העליונים לעולם, והתחתונים הם התחתונים לעולם, אלא מעשה נסים עשה לו המקום במיתתו יותר מחייו, העמידו משה אל הסלע והפשיטו בגדי כהונה, ובגדי שכינה נלבשים תחתיהם... (שם שם כו)

וילבש אותם את אלעזר בנו - וכי היאך יכול להלביש את הבגדים כסדר לאלעזר, אבל כבוד גדול חלק לו המקום לאהרן במיתתו יותר מחייו, שנלבשו בגדי שכינה תחלה למטה, וחזר משה והפשיט את אהרן הבגדים כסדרן והלביש אלעזר כסדרן, כך שנוי בתורת כהנים. (שם שם כח)

רבינו בחיי:

ראה אהרן-כללי, במדבר כ כח.

עקדה:

קח את אהרן - להרמב"ן העלהו בבגדי כהונה גדולה אחר שגמר עבודת היום, ובמדרש רבה במדבר י"ט והלא כהן גדול היוצא בבגדיו חוץ להר הבית סופג ל"ט מלקות משום שעטנז, אלא שבכלל לשון קח את אהרן נכלל שילבישו קודם בגדי כהן גדול. (שם שם כח)

וימת שם - ולא קברוהו שם פן יתעללו בו האדומיים, אלא החזירוהו ז' מסעות למוסרה ושם קברוהו. (שם)

אברבנאל:

כאשר מת אהרן אחיך - שמת עם אלו שמתו בעבורו בעון העגל. לא קדשתם אותי - הטעם הנסתר הוא, באהרן על שלא נהרג כי אם עשה להם את העגל, ובמשה שלא האמין בה' באמרו למרגלים וראיתם את הארץ מה וגו' הטובה היא וגו'. ומה שאהרן לא זכה לראות את הארץ יש לומר כי חטאו היה עצום משל משה, וגם ראייתו הנבואית של משה עצומה מאד, ולאהרן לא מתייחסת כל כך הראייה כלמשה... (דברים לב נ)

ספורנו:

והפשט את אהרן - את בגדיו היתרים על של כהן הדיוט, ונשאר בד' בגדים ככהן גדול ביום הכפורים וכהיראות מלאכי אלקים. (במדבר כ כו)

אלשיך:

אל משה - רצה למנע מאהרן צער שיחשב כי גם מיתתו בעוון מי מריבה, ואם כן מה הוא נגרע ממשה שעוד לא מת, לכן אמר לו על ידי משה ולא אמר לו בעצמו, שאז היה נראה כעונש. ואמר לו יאסף אהרן - שהגיע זמנו למות, ושלא יהיה לו במיתתו ואחר כך שום צער מהחטא, ומיד יאסף אל הבאים לקראתו לקבלו. כי לא יבא אל הארץ - זהו כל ענשו, ולא המיתה עצמה. מריתם פי - ועונש שניכם שוה. (שם שם כג וכד)

של"ה:

...ומרתמה עד הר ההר תמצא כ' מסעות, נגד עשר מסעות שנסעה שכינה, וכנגדן גלו סנהדרין י' גליות, ובהר ההר שם מת אהרן בחדש החמשה באחד לחודש, על כן משנכנס אב ממעטין בשמחה, וכשמת חזרו לאחוריהם ח' מסעות, ומסתמא לכל יום היה מסע, נמצא הגיעו לשם בט' באב ועשו הספד, ועם כל זה הכהן גדול ראשון שהוא אהרן נגד בית מקדש ראשון... (מסכת תענית)

מלבי"ם:

כי לא יבא אל הארץ - ואין לו עוד מה להשלים. והפשט את אהרן - במדרש שאלו איך עלה בבגדי כהונה שיש בהם שעטנז, שלא בזמן עבודה. ומכאן ראיה לפירושי שכהן גדול מותר כל היום בחושן ובאפוד מפני הציץ שמרצה. ואלעזר הותר ללבשם מפני החינוך, כברמב"ם כלי מקדש ד' י"ג...

יאסף אהרן - שמת בנשיקה, ולכן מקדים יאסף אל עמיו למיתת הגוף. ויראו כל העדה - עלו להתעסק בקבורתו, כי משה ואלעזר היו כהנים גדולים. ונראה שלקחו מטתו עמהם למוסרה מפני מלחמת הכנעני, וקברוהו במוסרה. (שם שם כד-כט)

שם מת - כאן פירש הטעם האמיתי למיתתו, שנענש עבור העגל, וה' לא רצה לפרסם על הצדיקים חטאם, ותלה במי מריבה. ומשה רוצה לומר בזה שה' לא שמע אל תפילתו בענין אהרן. (דברים י ו)

העמק דבר:

ויעלו אל הור ההר - עלה מרצונו בלי להתרעם, אף שלא היה אשם כלל על שמשה לא מצא כח לתורה ולתפלה במי מריבה, וזה שאמר "תריבהו על מי מריבה". (במדבר כ כז)

שפת אמת:

בפסוק יאסף אהרן אל עמיו וגו', ויש להקשות ממה נפשך אי לא הגיע זמנו להסתלק, וכי בעבור שלא יבא חיסר השי"ת משנותיו, והלא אמרו חז"ל שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום וכו', ואי הגיע זמנו אין צריך לטעם כי לא יבא, אבל באמת זמנו של אדם הוא כשכבר פעל בעולם העבודה שנצרך לו לתקן ולקיים המצוות השייכים אליו, ולכן ביקשו משה ואהרן לכנוס לארץ ישראל לקיים מצות התלוין שם, ולכן אם היה מוכן לכנוס לא היה זמנו להסתלק עדיין, רק כי לא יבא וממילא כבר שילם עבודתו כנ"ל. (חקת תרל"ט)