אומות העולם   תורה

(ראה גם: בן נח-מצוות, דור המדבר-מתן תורה, מתן תורה)

זהר:

...משום זה רצה הקב"ה ליתן התורה לאומות העולם, שהוא ברית מילה ממש, (כלומר שעל ידי התיקון של ברית מילה היו ממתיקים את המלכות בבינה, שאז היו מתגלים להם המוחין הנקרא תורה, אבל) האומות לא רצו לקבלה, ונשארה הארץ חרבה ויבשה. וזה הוא שכתוב יקוו המים מתחת השמים וגו' יקוו המים היינו התורה המכונה מים, אל מקום אחד היינו ישראל, משום שנשמותיהן של ישראל נמשכות מאותו מקום שנאמר עליו ברוך כבוד ה' ממקומו... והתורה היא ישוב העולם, כי בה נברא ובה מתקיים כנ"ל, ואומות העולם שלא קבלו אותה נשארו חרבות ויבשות, וזהו שהקב"ה ברא עולמות והחריבם, דהיינו לאלו שלא שמרו מצוות התורה (ולא העלו המלכות להמתיקה במדת הרחמים דבינה, שהיה העולם חרב בשבילם)... (בראשית ריז)

ממעונות אריות אלו הם בני שעיר, שהקב"ה הזמין אותם לקבל התורה ולא רצו לקבלה, מהררי נמרים אלו הם בני ישמעאל, שכתוב ה' מסיני בא וזרח משעיר למו... (שמות טז)

...וכך למדנו, אסור לו לישראל ללמוד תורה לעכו"ם, שכתוב מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו', (כי צריכים להרחיק אותם מקדושה)... (משפטים שכז)

ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אביו, אמר לו, הרי למדנו, אסור ללמוד תורה לעכו"ם, ויפה העירו החברים מבבל, שכתוב לא עשה כן לכל גוי, אבל (יש לשאול) כיון שכתוב מגיד דבריו ליעקב, למה כתוב חוקיו ומשפטיו לישראל, אמר לו, אלעזר, בא וראה, אשרי הם ישראל שחלק העליון הקדוש הזה נטע בהם הקב"ה, שכתוב כי לקח טוב נתתי לכם, לכם ולא לעמים עכו"ם. ומשום שהיא טמונה עליונה היקרה שמו ממש, התורה כולה סתומה וגלויה... ומה רוצה (הכתוב, בזה שאמר חוקיו ומשפטיו לישראל, ומשיב), אלא כל מי שנמול ונרשם בשם הקדוש נותנים אותו בדברים הגלוים שבתורה, כלומר שמודיעים לו בראשי אותיות בראשי פרקים, ונותנים עליו (הזהירות) החמורה של מצות התורה... ומה לישראל כך, (שאין מגלים התורה, אלא למי שהוא במדרגה עליונה), לעמים עכו"ם על אחת כמה וכמה, וכל מי שלא נימול ונותנים לו אפילו אות קטנה שבתורה, הוא כאלו החריב העולם, ומשקר בשמו של הקב"ה. כי הכל תלוי בזה, (במילה), וזה בזה נקשר, שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

תא חזי, כתוב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, לפני ישראל שם, אבל לשאר העמים לא שם, משום זה דבר אל בני ישראל, ואל בני ישראל תאמר, וכן כולם, (רק לישראל). ינוחו אבות העולם שהם הלל ושמאי, שאמרו כך לאונקלוס, ולא הודיעו לו דבר תורה עד שנמול. (אחרי רחצ)

אחריו מה כתיב, לא עשה כן לכל גוי, ולמדנו אף על פי שנמול, ואינו עושה מצות התורה, הרי הוא כעכו"ם לגמרי, ואסור ללמדו דברי תורה, ועל כן תנינן מזבח אבנים תעשה לי, זה (המילה) היא מזבח אבנים ממש, (דהיינו שמרכך את לבו האבן), וזה (שנמול ואינו עושה מצות התורה) קשיות הלב שלו עומדת במקומה, והזוהמא לא נפסקת ממנו, משום זה לא עולה בידו המילה, ואינה מועילה לו, ועל כן כתוב כי חרבך הנפת עליה ותחללה, (כלומר אף על פי שחרבך הנפת עליה, דהיינו דנמול, עם כל זה כיון שאינו מקיים המצוות ותחללה, נתחללה המילה, ואינה מועילה, ואסור ללמדו תורה).

משום כך לא עשה כן לכל גוי, גוי סתם, (שכולל גם אותו שנמול ואינו עושה מצות), ומשפטים בל ידעום לעולם ולעולמי עולמים. דבר אחר (דהיינו פשטי התורה והמצוות) אין אנו נותנים להם, כל שכן סודות התורה וחוקות התורה, וכתוב, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו. (שם שט)

אמר לה הקב"ה, כסא כסא, (היינו המלכות שנקראת כסא), יאבדו אלף אומות כמוהם וברית התורה לא יזדמן לפניהם. זה שאמר, ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה, ודאי, משום שהתורה אינה נתנת אלא למי שיש בו ברית קודש, ומי שמלמד תורה למי שלא נמול, משקר בב' בריתות, משקר בברית התורה, (כי התורה נקראת ברית, שכתוב אם לא בריתי וגו'), ומשקר בברית הצדיק וכנסת ישראל, כי התורה ניתנה למקום זה ולא למקום אחר (ערלה).

רבי אבא אמר, (המלמד תורה למי שאינו נמול), משקר בג' מקומות עליונים, משקר בתורה, משקר בנביאים, משקר בכתובים, משקר בתורה שכתוב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, (ולא לערלים). משקר בנביאים, שכתוב וכל בניך למודי ה', הם למודי ה' ולא אחרים, וכתוב חתום תורה בלמודי, הם ולא אחרים. משקר בכתובים שכתוב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. וכתוב אך צדיקים יודו לשמך, מי הם צדיקים, זה הוא צדיק (שהוא יסוד דז"א), וכנסת ישראל (שהיא המלכות הנקראת צדק), שמי שאינו נמול ולא נכנס בברית שלהם, לא יודו לשמו הקדוש, שהוא למוד התורה, אמר רבי חייא כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני לתת התורה לישראל, שככה הארץ (מרגזנותה הנ"ל) ונחה, זה שאמר ארץ יראה ושקטה. (אמור נו)

תא חזי, כתוב, ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגו'. בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל הלך והזמין את בני עשו, ולא קבלוה, כמו שאומר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, שלא רצו לקבלה. הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבלה, שכתוב הופיע מהר פארן, כיון שלא רצו, חזר אל ישראל, כך למדנו.

עתה יש לשאל, כי למדנו שאין חטא אם אדם מדקדק דיוקים בתורה, ושואל שאלותיו להאיר הדברים, מקרא זה אינו מתישב, ויש לשאול, הקב"ה כשהלך לשעיר, לאיזה נביא שלהם נתגלה, וכשהלך לפארן, לאיזה נביא שלהם נתגלה, ואם תאמר שנתגלה לכל האומה, הרי לא מצאנו זאת לעולם חוץ בישראל בלבד ועל ידי משה. ועוד הרי למדנו שכך היה צריך הכתוב לומר, ה' לסיני בא וזרח לשעיר למו, הופיע להר פארן, מהו משעיר למו, ומהו מהר פארן, הכל יש לדעת ולהסתכל, והרי שאלתי ולא שמעתי ואיני יודע.

כשבא ר' שמעון, בא ושאל הדבר כמתחילה. אמר לו (ר' שמעון), הרי שאלה זו נתישבת, ה' מסיני בא, הוא כמו שאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן, ומסיני בא ונגלה עליהם, וזרח משעיר למו, ממה שאמרו בני שעיר שאינם רוצים לקבל, מזה האיר לישראל, והוסיף להם אור, ואהבה רבה, אף כך הופיע והאיר לישראל מהר פארן, ממה שאמרו בני פארן שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו ישראל אהבה והארה יתרה כראוי.

ומה ששאלת על ידי מי נתגלה להם, הוא סוד עליון, והדבר יתגלה על ידך (היינו על ידי שאלתך), התורה יצאה מסוד עליון, מן הראש המלך הסתום... ראה הקב"ה בזרוע ההוא דם רע שהיה מתרבה משם, (שהוא עשו, דהיינו סמאל, והס"א) אמר יש לי לברר וללבן זרוע הזה, ואם לא אוריד דם רע ההוא יפגום הכל, אמנם צריך לברר מכאן כל פגם.

מה עשה, קרא את סמאל (שרו של עשו), ובא לפניו ואמר לו, אתה רוצה התורה שלי, אמר מה כתוב בה, אמר לו לא תרצח, כי דלג הקב"ה להראות לו המקום שצריך (שדלג על המקום שידע שלא יוכל לעמוד בו), אמר (סמאל) חס ושלום תורה זו שלך היא, ושלך תהיה, איני רוצה תורה זו, חזר והתחנן לפניו, אמר רבון העולם אם אתה נותן (התורה) לי, כל ממשלתי תעבור, כי כל ממשלתי היא בהריגה, ואם אקבל התורה לא תהיינה מלחמות, וממשלתי היא על כוכב מאדים, (המורה על שפיכות דמים, ואם כן הכל יתבטל מן העולם.

רבונו של עולם, קח לך התורה שלך, ולא יהיה לי חלק ונחלה בה, אבל אם טוב לפניך, הרי העם בניו של יעקב, להם ראויה, והוא חשב שאמר עליהם קטרוג, וזה הוא וזרח משעיר למו, משעיר ממש יצא האור לישראל, (דהיינו מסמאל שרו של שעיר), אמר סמאל, (בלבו), ודאי אם בניו של יעקב יקבלו התורה יעברו מן העולם ולא יוכלו לשלוט לעולם, השיב לו הקב"ה כמה פעמים ואמר זה, שאמר לו אתה בכור, (כי עשו היה בכור), ולך (התורה) ראויה, אמר לו הרי לו היא הבכורה שלי, שנמכרה לו ואני הודיתי. אמר לו הקב"ה כיון שאין אתה רוצה שיהיה לך חלק בתורה תסתלק ממנה לגמרי, אמר טוב...

כיון שביער זה, והעביר דם הרע מזרוע שמאל, (שהוא יצחק, והוא גבורה), חזר לזרוע ימין, (שהוא אברהם, והוא חסד), ראה בה גם כן דם רע, (שהוא ישמעאל), אמר, זרוע זה צריכים גם כן לנקותו מדם רע, קרא הקב"ה אל רהב (שרו של ישמעאל), אמר לו אתה רוצה התורה שלי, אמר לו, מה כתוב בה, דלג (על הכל) ואמר לו לא תנאף, אמר אוי לי, אם ירושה זו ינחיל אותי הקב"ה היא ירושה רעה, שתעביר כל ממשלתי ממני, (המיוסדת על ניאוף), כי ברכות המים לקחתי, את הברכה של דגת הים, שכתוב פרו ורבו וגו', וכתוב והפריתי אותו והרביתי אותו וגו'. וכתוב והוא יהיה פרא אדם.

התחיל להתחנן לפני רבונו, אמר לו, רבונו של עולם, שני בנים יצאו מאברהם, הנה בניו של יצחק, תן להם, ולהם היא ראויה, אמר לו (הקב"ה) איני יכול, כי אתה הבכור ולך ראויה, התחיל להתחנן לפניו, אמר רבון העולם הבכורה שלי תהיה לו, ואור ההוא שאני ירשתי בשביל הבכורה קח ותן להם, וכך עשה הקב"ה, זה שאמר הופיע מהר פארן.

מהו השינוי שבסמאל כתוב וזרח, וברהב כתוב הופיע, אלא לקח באותו האור שהפשיט מסמאל, את החרב והריגה להרוג בדין ולהרוג כראוי, זה שאמר ואשר חרב גאותך, אף על פי שאינו שלך. ומברכה ההיא שהפשיט ממנו רהב, לקח רק מעט, כמי שהופיע לו מעט מן הברכה שלהם, דהיינו רק כדי לעשות פריה רביה, משום זה כתוב הופיע מהר פארן, ולא כתוב וזרח (שפירושו ריבוי כמו בסמאל).

כיון שלקח (הקב"ה) מתנות האלו לישראל מאלו השרים השולטים (על עשו וישמעאל), בא וקרא לכל רבבות קדש הממונים על שאר העמים, והשיבו לו גם כן (כמו סמאל ורהב), ומכולם לקח וקיבל מתנות לתת לישראל... (בלק קלח)

רבי חידקא ורבי שמעון בר יוסי היו הולכים בדרך. אמר רבי שמעון לר' חידקא, הרי למדנו, נכרי ועוסק בתורה, הוא ככהן גדול. מהו הטעם שהשוו אותו לכהן גדול, והרי כתוב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, שהקב"ה נתנה לישראל לקבל עליה שכר לעולם הבא, ואלה שלא קבלוה (דהיינו הנכרים) אינם מקבלים עליה שכר בעולם הבא, שכך אמר רבי עקיבא, ישראל שעמדו על הר סיני מקבלים עליה שכר, נכרים שלא עמדו על הר סיני אינם מקבלים עליה שכר, ואתה אומר נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.

אמר לו ככהן גדול עם הארץ למדנו ודאי. שאמר רבי יוסי בר יודא אמר רבי יוחנן מה שכתוב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, שאפילו ממזר תלמיד חכם חשוב יותר מכהן גדול עם הארץ המשמש לפני ולפנים. כי כיון שאינו קורא בתורה אין עבודתו עבודה, ואינו מקבל עליה שכר, ואילו כתוב גם בלא דעת נפש לא טוב. כהן גדול שאינו יודע עיקרה של עבודה, אין עבודתו עבודה... כך נכרי העוסק בתורה, הואיל והוא נכרי, אין עסקו בתורה עסק, ואינו מקבל עליה שכר. (זהר חדש רות שכה)

מכילתא:

באותה שעה נכנסו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע וכו', וכיון ששמעו מפיו הדבר פנו כלם והלכו איש איש למקומו, ולפיכך נתבעו אומות העולם כדי שלא ליתן פתחון פה להם כלפי שכינה, לומר אלו נתבענו כבר קיבלנו עלינו, הרי שנתבעו ולא קבלו עליהם, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא, ונגלה על בני עשו הרשע, ואומר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו זו היא ירושה שהורישנו אבינו, שנאמר על חרבך תחיה, נגלה על בני עמון ומואב, אמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תנאף, אמרו לו כלנו מניאוף, דכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהם, והיאך נקבלה. נתגלה על בני ישמעאל, אמר להן מקבלין אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תגנוב, אמרו לו בזו הברכה נתברך אבינו, דכתיב והוא יהיה פרא אדם, וכתיב כי גנוב גנבתי, וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו, פתחו כלם פיהם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, וכן הוא אומר עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים. אמר רבי שמעון בן אלעזר, אם בשבע מצות שנצטוו בני נח שקבלו עליהן אינן יכולין לעמוד בהן קל וחומר למצות שבתורה... (יתרו-בחודש פרשה ה)

ספרי:

דבר אחר בהנחל עליון גוים, כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל התורה אלא ישראל, שנאמר יצב גבולות עמים. (האזינו שיא)

דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות, בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו לפניו, רבונו של עולם כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנאמר והידים ידי עשו, ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר על חרבך תחיה, והלך לו אצל בני עמון... לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה מה ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול שמעו וקבלו, תלמוד לומר ואתם לא תעשו, ואומר ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו, אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל...

כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר קול ה' על המים א-ל הכבוד הרעים, כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו, אמר להם והלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול, אמרו לו הקול הזה מהו, אמר להם ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה, שנאמר עמו עוז ותושיה, אמרו לו, אם כן ה' יברך את עמו בשלום. (ברכה שמג)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה, שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד, אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה, אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטירין שלהם וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו... (סוטה לה ב, וראה שם עוד)

...ומי מצי למימר הכי, והכתיב ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, וכתיב א-לוה מתימן יבוא וגו', מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, אמר רבי יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה, אלא הכי אמרי, כלום קיבלנוה ולא קיימנוה, ועל דא תברתהון, אמאי לא קבלתוה, אלא כך אומרים לפניו, רבונו של עולם, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל... מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו, שנאמר וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם, ומנלן דלא קיימום, דתני רב יוסף, עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה, ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן, איתגורי איתגור, אם כן מצינו חוטא נשכר, אמר מר בריה דרבינא לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר. ולא, והתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא האדם, הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה. (עבודה זרה ב ב, וראה שם עוד)

...שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם... אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, ובקש ליתנה לבניו, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, מיד פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום. (זבחים קטז א)

מדרש רבה:

ראה אומות העולם-כללי במדבר יד כב.

...דבר אחר אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה, מלמד שהתורה ארוסה היא לישראל, שנאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם. ומנין שהיא כאשת איש לעכו"ם, שנאמר (משלי ו') היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא אל אשת רעהו. (שמות לג ח)

...ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה ובהשכל מגיעים לגופה של תורתך, היו אוהבים אותך אהבה גמורה, בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם, לכך נאמר עלמות אהבוך. (ויקרא ג ז)

מדרש תנחומא:

אמר רבי יהודה בר שלום כשאמר הקב"ה למשה כתב לך, בקש משה שתהא המשנה בכתב, ולפי שצפה הקב"ה שאומות העולם עתידין לתרגם את התורה ולהיות קורין בה יונית, והם אומרים אנו ישראל, ועד עכשיו המאזנים מעויין, אמר להם הקב"ה לעכו"ם אתם אומרים שאתם בני, איני יודע אלא מי שמסטורין שלי אצלו הם בני, ואיזו הוא זו המשנה שנתנה על פה, והכל ממך לדרש... (תשא לד)

ויאמר ה' מסיני בא, מלמד שהחזיר הקב"ה את התורה על כל האומות ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה, שנאמר וזרח משעיר למו, אלו בני עשו, שהן בני שעיר, הופיע מהר פארן, אלו בני ישמעאל, שנאמר (בראשית כ"א) וישב במדבר פארן, וכתיב (חבקוק ב') עמד וימודד ארץ וגו', כיון שראה הקב"ה שלא רצו לקבל התורה התירן והקפיצן לגיהנם, כמו דאת אמר לנתר בהם על הארץ (ויקרא י"א) וכתיב במקום אחר (תהלים קל"ח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, ועדיין צריכין אנו ללמד שלא רצו לשמוע, בא מיכה המורשתי ופסק את הדבר, שנאמר (מיכה ה') ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים וגו', הא למדת שלא רצו לשמוע לקבל את התורה... (ברכה ד)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי טרפון אומר זרח הקב"ה מהר שעיר, שנאמר (דברים ל"ג) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, ומשם חזר ויגלה על ישמעאל, שנאמר (דברים ל"ג) הופיע מהר פארן, ומשם שלח לשאר האומות ואמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו אין אנו יכולין להניח דת אבותינו, אין אנו חפצים בתורה אלא תן תורתך לעמך, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום, ומשם חזר ונגלה על בני ישראל... (פרק מא)

שוחר טוב:

...ואמר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קל"ח), שמא שמעו ורצו לקבל תורתך, לאו, עד שבא מיכה המורשתי ופירש, שנאמר (מיכה ה') ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו. הא למדת ששמעו ולא קבלו. בא דוד ונתן עליה הודאה, שנאמר (תהלים ע"ז) אתה הא-ל עושה פלא וגו', אמר דוד מודה אני לך פלאים שעשית בעולם שהודעת תורתך לכל האומות שבעולם ולא רצו לקבל, שאין עוזך הכתוב כאן אלא תורה, שנאמר (שם כ"ט) ה' עוז לעמו יתן, אמר רבי אבהו גלוי היה לפני הקב"ה שאין אומות העולם מקבלין את התורה, ומפני מה יצא ידיהן, כך הם מדותיו של הקב"ה לצאת ידי בריותיו, ואחר כך הוא טורדן מן העולם, לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו... (תהלים קמט)

ילקוט שמעוני:

כתפוח בעצי היער, מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל, כך ברחו כל אומות העולם מפני הקב"ה ביום מתן תורה... (שמות פרק יח, רעג)

מגיד דבריו ליעקב, אמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לכותי, שנאמר מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי, היה ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, וכי מה עשו אלו דווים שלא רצה ליתן להם, אלא משפטים בל ידעום שלא רצו לקבל, שנאמר א-לוה מתימן יבוא ונוגה כאור תהיה וגו' עמד וימודד ארץ מגיד דבריו ליעקב אלו דברי תורה, חקיו אלו המדרשות, ומשפטיו אלו הדינין, לישראל, לא נתן הקב"ה את התורה והדינין אלא לישראל בלבד... (תהלים קמז, תתפח)

ילקוט המכירי:

למה נמשל הקב"ה לתפוח, לומר לך מה תפוח זה נראה לעין בלא כלום והוא יש בו טעם וריח, כך הקב"ה חכו ממתקים וכלו מחמדים, ונראה לאומות העולם בלא כלום, ולא רצו לקבל תורתו, והיתה תורתו בעיניהם כדבר שאין בו ממש, ויש בו טעם וריח... (תהלים לד יב)

כוזרי:

אמר הכוזרי, אם כן אני רואה שתורתכם אינה נתונה כי אם לכם, ואין חייב בה זולתכם?

אמר החבר, כן הוא, וכל הנלוה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטב הבורא אלינו, אך לא יהיה שוה עמנו, ואילו היה חיוב התורה מפני שבראנו היה שוה בה כל אדם, הלבן והשחור, כי הכל בריאותיו. אך אנו חייבים בתורה מפני שהוציאנו ממצרים, והתחברות כבודו אלינו מפני שאנחנו נקראים הסגולה מבני אדם. (מאמר א כו)

אמר החבר, לא קרא משה לתורתו זולתי עמו ואנשי לשונו, ויעד אותם הבורא להזהיר על תורתו כל הימים על ידי הנביאים...

אמר הכוזרי, הלא היה יותר טוב שיישר הכל, והיה זה יותר נכון וראוי בחכמה?

אמר החבר, והלא היה יותר טוב שיהיו החיים כולם מדברים? אם כן כבר שכחת מה שקדם בהמשך זרע אדם והיאך חל הענין האלקי באיש, שהיה לב האחים וסגולת האב מקבל לאור ההוא, וזולתו כקליפה איננו מקבל אותו... (שם קב)

אמר הכוזרי, באמת קבלתם התורה הזאת כראוי, ועשיתם אותה בהשתדלות גדולה במקהלים בהזדמן אליה, לשבח עליה ולזכור שרשיה ועלתה בברכה, וזולתכם טרח להדמות אליכם ועלה בידו הצער מבלי ההנאה אשר ימצאנה מי שהוא חושב בסבה אשר בעבורה סובל הצער הזה.

אמר החבר, וכן שאר הדמיונים לא יכלה אומה מן האומות להתדמות אלינו בדבר. הלא תראה אשר קבעו יום למנוחה במקום יום השבת, היוכלו להדמות אלא כאשר ידמו צורות הצלמים אל צורות בני אדם החיים. (מאמר ג ח וט)

עקדה:

אתה הראית - ולדעתי היתה זו העצומה שבהשגחות שהשגיח הקב"ה עלינו בגלותנו, שהקדים רפואה לגלותנו על ידי שפרסם את התורה ושקבלו חלק ממנה באומות, כך שישראל הגולים ביניהם לא ישכחו עיקר התורה, אחר שגם האומות שהם גולים ביניהם מודים באמיתותה, ומגדלים אותה, והחלוק רק באופני הבנתה. (דברים ד לה)

מנורת המאור:

וברור הוא שאין באומות אומה ראויה לקבלת התורה אלא ישראל, בני אברהם אוהבו, כרותים בברית המילה, מלומדין לעבדות, כי הנותן על צוארו עול תורה, צריך שיהא מרוחק מן העדון ומן הגאוה, לפי שלא ישכח בוראו ויבעט, כדכתיב "ורם לבבך ושכחת וגו'" (דברים ח' י"ד)... וכיון שכן, כיצד תסבול עול תורה כל אומה שהיא מורגלת בעדונין ובשכרות, שאינה יכולה לשבר גאון לבה וחוזק גופה לקיים התורה ומצותיה המתשת כח של אדם. ולכן נקרא שמה "תושיה", ועל כן לא היתה ראויה אלא לישראל, שהם מוכנים לחלש גופם והקב"ה נותן בהם כח לעמוד... (נר ג כלל ד חלק ה פרק ב)

מהר"ל:

...וראיה שכל הדברים העליונים צריכים הכנה, דבפרק קמא דעבודה זרה אמרינן, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו', מאי בעי בשעיר ובפארן, אמר ר' יוחנן מלמד שהחזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה. ולא מצאנו ששלח ה' אליהם נביאים לשאלם, אלא שראה בהכנתם אם יש להם הכנה לתורה ולא מצאה בהם, וזהו המיאון שלהם. כי בודאי בעל חיים ממאן לקבל את השכל, כי אין לו הכנה לכך. ולא נמצאה הכנה לתורה באומות כי אם בישראל. (גבורות ה' פרק ע)

ודבר זה אינו צריך ביאור, כי התורה גורמת החבור שבין ישראל לה', והכל מודים בזה. אמנם אם תאמר, שאפשר שתהיה התורה לאומה אחרת, דבר זה אל יעלה על לב אדם. שהנמצאים בכלל יש להם לכל אחד סדר מיוחד, מיוחד אליו, ואין ראוי אותו סדר לאחר. כך סדר התורה והמצוות אפשרי רק לעם ישראל, עד שהתורה היא סדרם המיוחד להם, ולא אפשר הדבר לעם אחר, כאשר תראה בחוש, עם שהם מודים בתורה, אבל עד גבולה לא באו לקיים אותה, וכל זה מוכיח שאין התורה חלקם כלל... (נצח ישראל פרק יא)

ובפרק קמא דעבודה זרה, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו'... ובמדרש אמר מלמד שהחזיר הקב"ה התורה על בני עשו, ואמר להם רוצים אתם לקבל התורה, אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו לו כל ברכה שלאותו איש היא על חרבך תחיה, איננו רוצים לקבלה... בארו בזה הדברים שאמרנו, כי התורה שהיא אלוקית ראויה לישראל, שלפי מעלת נפשם הם מוכנים לפעולות אלוקיות, אבל עכו"ם מצד חסרונן ופחיתותם אינם ראוים לפעולות אלוקיות שהן המצוות. וזהו שהשי"ת היה מחזיר על כל אומה ולשון ועצם נפשם ממאנת לקבל הפעולות האלוקיות.

ואמנם במדרש ביאר, כי מלבד שאינם מוכנים לתורה האלוקית עוד יש בהם הכנה אל להיפך מזה, כי אין ספק שברכתם היא מצד מה שהם מוכנים לכך בעצמם. וזכר שם עשו וישמעאל לומר כי העכו"ם ההם הכנת נפשם נוטה אל הקצה, וכל שנוטה אל הקצה הוא רע... כי האחד, עשו, ברכתו על חרבך תחיה, לרצוח, וישמעאל ידו בכל, בכח וחזקה על הבריות, ואלו שניהם תכונותיהם הרעות מחולקות, כל אחד נוטה לקצה האחר, כנודע לחכמי אמת, ולכן תכונתם ממאנת לקבל התורה.

ואל יקשה איך הגר אפשר לו לקבל התורה כאשר נפשו אינה טובה, כי מאחר שבא להתגייר יש לו תכונה ישראלית, וכאשר נתגייר נעשה טפל לאומה הישראלית, והרי הוא כמוהם, ועם כל זה אמרו רז"ל קשים גרים לישראל כספחת, כי הספחת מזגו אינו טוב ומקלקל הבשר הטוב. (תפארת ישראל פרק א)

ומפני זה ניתנה התורה במדבר שהוא מקום הפקר שתהיה התורה השלמת המין האנושי בכלל. ועם שהאומות לא רצו לקבלה, זה מצד המקבל בלבד, והמחייב שהתורה משמים, עד שתהא השלמה אחת שכלית אל כל המין בכלל, ואם לא היתה משמים היתה השלמה מיוחדת לכל פרטי ופרטי לפי השכל שלו... (שם פרק טז)

...באורו: כי כמו שהשי"ת מחוייב המציאות, כן התורה דבריה מחוייבים ומוכרחים מן השי"ת אשר סדר וגזר כך. ולפיכך לא היה נכנס לתוכו שום בריאה בעולם, רק השי"ת שהוא מחוייב המציאות, וכל הנבראים הם אפשריים מצד עצמם, כי לא נבראו כי אם לשמש לזולתם. וכן ישראל הם מחוייבים מצד העילה בעצמה, כי כל עלול אף שהוא אפשרי מצד עצמו, הוא מחויב מצד עילתו יתברך. אבל שאר הנבראים ומלאכי השרת אינם מחוייבים מצד העילה, כי נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר מחוייב... כי ישראל נקראו בנים למקום, והבן אינו נברא לשמש את אחר, ולכך ראויה התורה לישראל בפרט ולא לזולתם... ואף שנתן לאומות מקצת מצוות במה שיש בהם מדרגת האדם במקצת, וכפי מדרגתם נתן להם קצת מצוות, אבל ישראל שהיו אדם בכל ולא רק במקצת, נתן להם הכל כראוי.

והוסיף ר' אליעזר לומר, שאין ראוי לומר כי החילוף שיש בין ישראל לאומות הוא, שלהם מקצת מצוות ולישראל הכל, ולפי זה יהיה החילוף רק בכמות המצוות ולא באיכות המצוות, רק החילוף גם כן באיכות המצוות, כי לאומות העולם נתן המצוות רק גלומות ולא הפריש בין טומאה לטהרה, וזה יורה שאין ראוי להם התורה בבירור החכמה והשכל לגמרי. ולכן אף אם נתן להם מצוות, לא היו להם המצוות להבדיל בין דבר לדבר... לא היה ראוי לאומות התורה השכל הברור, רק בענין גס בלבד, אבל לישראל נתן אמיתת דרכי ה' בבירור... (שם פרק יז)

מדבר סיני שירדה שנאה וכו', פירוש כי ראוי היה המדבר לישראל, כי התורה היא המעלה העליונה, והיא הקרובה אל השי"ת, ומי שמרחיק אהובו וקרובו של אחד, הוא מרחיק גם אותו שהוא קרוב לו. ולכך כאשר ריחקו עכו"ם התורה שהיא אוהבו וקרובו של השי"ת, יתרחקו מן השי"ת ריחוק גמור... ולכן הזכיר הכתוב זה השם בכל מקום, כי כבר אמרנו כי המדבר מקום מדת הדין, ומביא מדת הדין וירדה שנאה לעכו"ם שהרחיקו התורה... (שם פרק כו)

...אבל מי שירצה להתקרב אל השי"ת שלא כראוי, הרי המתדבק לדבר שהוא נבדל ואין הדיבוק אליו, הוא ממית אותו. ולפיכך מי שיש בו תורה, והתורה היא הקירוב אל השי"ת, ואם הקירוב הוא זר, ואין ראוי להיות, הוא ממית אותו, ולכך התורה היא סמא דמותא, למי שאין ראוי לו הקירוב. וזה שאמר כאן כי האומות היו שומעים קול אלקים ומתו, כי איך יתחבר קול אלקים לעכו"ם שהם חמריים, אבל ישראל אינם חמריים כהעכו"ם הנוטים אל החומר, והיתה להם המעלה הנבדלת מן החומר, וראוי להם הדיבוק עם השי"ת... (שם פרק לא)

ויותר מכך הרי ביארנו למעלה, כי אם היה נכתב בפירוש הכל בתורה, לא היתה התורה מאורסה לישראל כמו שראוי, והרי נראה לעינים שהאומות לקחו התורה שבכתב ומשתמשים בה כרצונם, והתורה הרי היא מאורסת לישראל ולא לשום אומה אחרת, ועל ידי התורה שבעל פה נשארה התורה מאורסת לישראל. (שם פרק סט)

ולכך מקשה האיך למדו את התורה, ומתרץ בינה יתירה נתן הקב"ה באומות, ודבר זה ענין נפלא, כי יש לאומות בינה יתירה עד שהם מקלפים הסיד, ואז אפשר להם ללמוד תורה, והבן מה שאמר בינה יתירה נתן השם יתברך להם, לומר כי מדריגות האומות להבין דבר מתוך דבר, ולכך אף על גב שהוא מכוסה בסיד והקליפה עליו, מתוך בינה יתירה שנתן השם ית' להם הם יכולים לקפל הסיד, ולדעת רבי יהודה יש לאומות צירוף אל התורה מכח בינה יתרה, ואין זה דבר בגלוי רק תחת הסיד, ומאחר שאינם לומדים ויש להם בינה יתירה, הם יורדים לבאר שחת, שהרי הם מתנגדים אל התורה כאשר אינם רוצים התורה.

ולדעת ר' שמעון אין הדבר כך, אבל יש לאומות קירוב אל התורה בנגלה ומצד עצמם, ולא מצד הבינה, ולכך היו כותבין התורה על הסיד, ולכך כתבו להם למטה למען אשר לא ילמדו אתכם ככל תועבותם... ואם חוזרים מקבלים אותם... (חידושי אגדות סוטה לה ב)

...וכן מה שאמר אחר כך גוי שעוסק בתורה חייב מיתה, כי כמו שאין לגוים השביתה שהוא המציאות בפועל, כך אין ראוי להם השכל העליון, ואין להם מציאות כלל עם המדריגה הזאת, ולכך חייב מיתה שנכנס במדריגה שאין ראוי לו, לכך כאשר הגוי נכנס למדריגת התורה שמדריגה הזאת היא חסירה ממנו ונעדרת המדריגה הזאת ממנו ולכך מקבל העדר, ולכך חייב מיתה והעדר. (שם סנהדרין נח ב)

גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכו'. פירוש שאל יאמר האדם כי התורה היא שכל נקי, אין ראוי להתחבר התורה השכלית אלא למי שיש לו גוף זך ואין בו זוהמא, והיינו ישראל שעמדו על הר סיני שפסקה זוהמתם, אבל גוי לא, ועל זה אמר שהרי הוא ככהן גדול, שאין לך גוף קדוש כמו תורת כהן גדול, מפני שהשכל אינו מתחבר לגוף והוא נבדל מן הגוף, ולכך אין תורתו נמאסת. ומתרץ דוקא בז' מצות השייכים לו, ואז נחשב ככהן גדול, אבל התורה אין ראוים לגוי למדריגות התורה העליונים ונכנסים במדריגה שאין ראויה להם... (שם שם נט א)

 ...פירוש כי אין האומות סובלין דבר זה לצאת מביתם הטבעי, להיות יושבים בסוכה תחת אויר השמים ובשביל כך אין ביתם טבעי לגמרי, אבל האומות כל הנהגתם טבעית ותחת זה הם יושבים, וכאשר בא להם דבר שהוא כנגדם שהוא בלתי טבעי, הם מבעטים מצד שיצאו ממחיצתם הטבעית. אבל ישראל מיוחדים בזה שיצאו מן הטבע, כי יש לישראל מדריגה נבדלת מן הטבע הגשמית... (שם עבודה זרה ב)

של"ה:

כבוד התורה נתנה לישראל, ואיסור גדול עושים במקצת ארצות במקצת בני אדם שלומדים תורה עם גוים, וזה לשון רש"ל בים של שלמה בבא קמא, תנו רבנן וכבר שלחה מלכות הרשעה שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, ראו ושנו ושלשו... וחכמים לא גילו להם טעמו של דבר שממון של גוי הפקר מפני הסכנה, ומה שמסיק ודבר זה אין אנו מודיעין למלכות הוא מדברי סרדיוטות, פירוש הם אמרו לחכמי ישראל נעשה עמכם טובה שלא נודיע דבר זה למלכות, ולכן מסיק עלה בירושלמי, אפילו הכי לא מטו לסולמות דצור עד דשכחו כולן... והקשו התוספות והא אמרינן בחגיגה המלמד תורה לגוי עובר בעשה, דמגיד דבריו ליעקב וגו', ויש לומר דעל פי המלכות עשו בעל כרחם, ולא נתחייבו למסור עצמם, אי נמי שהשרים עשו עצמן כגרים בעיני חכמים, כדאיתא בספרי אף חובב עמים. משמע מכאן דלא שרי ללמוד תורה לגוי אף משום שלום מלכות, וקל וחומר משום שכר הנאה, אם לא בגזירה ואוי להם לאותם שנמצאו במדינת ספרד ולועז וארץ ישמעאלים הלומדים תורת ה' עם האומות בעבור הנאתן ותשלומי שכרן, הם המילדים בנים לעבודה זרה, כי אחר כך הם מהפכים למינות כאשר שמענו וראינו בעונותינו הרבים... (מסכת שבועות וראה שם עוד)

רמח"ל:

ראה אומות העולם-כללי, ספר הגאולה.

אור החיים:

האדם וחי בהם - במסכת שבת אמר ר' יהודה שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכו'. כי קשה מדוע שינה כאן לכתוב האדם, ושינה מלשון תעשו ליעשה. והקשו שם התוספות מברייתא, אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. ותירצו שיש לחלק בין "אדם" ל"האדם", וכן בזוהר. כי החשבון המעולה הוא אדם, והמוסיף גורע, וכשיעסק הנכרי בתורה גם עליו כתר אדם. (ויקרא יח ה)

רש"ר הירש:

..ועם כל זאת עדיין העיקר חסר, הם לקחו פסוק אחד מתוך תורתו של שם וסילפוהו לפי הבנתו ודמיונו של יפת, ולכן אור רוחם פגום ולוקה בחסר. בתורה הם רואים רק תרבות נעלה, אבל לא חוק חיים, כך נעדר הגורם היחיד לגאולת האנושות ולחיים הרמוניים במשך כל שנות האדם עלי אדמות. (במעגלי שנה א' עמוד קצב)

לכן מרובים הם אויבי ומתנגדי התורה בקרב העמים, מצד אחד אלה הדוגלים בהפקרות גמורה ורואים בה את ישועת העולם, ומצד שני אלה המתיימרים להציל את האנושות על ידי זה שהם ממנים את עצמם אפוטרופסים על בני האדם ומשעבדים אותם תחת רצונם. אלו ואלו מזלזלים בתורה ומלעיגים עליה, היות והם מכירים ביופי גשמי בלבד, ואינם מבינם כלל שיש גם יופי רוחני והרמוניה רוחנית. אין הם מבינים, שבתורה מתחברים החוק והחרות להרמוניה אחידה, "אל תיקרי חרות אלא חרות" (אבות ו' ב'), החרות העליונה תתגשם רק תחת שלטון התורה. (שם עמוד קצו)

הרנינו גוים - מכאן נלמד כי ספר התורה הזה צריך לבא גם לידי העמים, והשפעתו עליהם תסלול את הדרך לגאולה הכלל-עולמית... (דברים לב מג)

העמק דבר:

אשר ישמעון - העמים ישמעו המדות בם נחקקו החוקים, וזאת אי אפשר להם להשיג, כמו שנאמר ומשפטים בל ידעום, שבאים על ידי כח התלמוד. (דברים ד ו)

וכתבת על האבנים - המחלוקת בין ר"י ור"ש בסוטה אם כתבו לאומות העולם תחת הסיד והיו צריכים לקלפו, או מעל הסיד ויכלו לקראתה כך, רומזת על ההבדל בין אומות העולם וישראל בקיום מצותיהם. משל לרופא המרפא בנו או אחר. הוא נותן לשניהם אותו הסם, אולם לבנו ממתיקו עד כמה שאפשר, ומבטיח לו עוד מתנה. כן לישראל היה נוח לקרא את התורה, אבל לאומות אי אפשר ללמד עד שיקפלו הסיד. כן מבטיח לישראל שכר, אבל לאומות כתב מלמטה "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם", שזהו הטעם שיקיימו המצות, ולא כדי לקיים את העולם כישראל. (שם כז ח)

משך חכמה:

מורשה קהלת יעקב - ישראל כולם ראו ושמעו שה' מדבר עם משה ונותן לו כל התורה, ועל כן אמונתם צלולה ואמיתית, מה שאינו כן במאמין מסבת אותות ומופתים, ובני נח נצטוו רק על ידי נביאיהם, ואין להם אימות על ידי החושים, ואם כן שמירתם היא מעין הדת הנימוסית. אמנם כופים רק על דבר המושג לאדם בשכל, על כן כפה עליהם הר כגיגית, אחר שראו אימות התורה, וכן כופין האומות על ז' מצוות בני נח, כי שמירת הסדר הכללי והכרת היוצר מעידים עליהם... (דברים לג ד)

שפת אמת:

ענין הלל והודאה, שיש לתת שבח על איבוד הרשעים מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל וכל מגמתם היתה לבטל תורה ומצות שבישראל, כמו שכתוב "להשכיחם תורתך", והיה להם כח להרע בזה יותר משאר אומות על ידי שנתפרש להם התורה יונית, כמו שכתוב יפת אלקים ליפת וגו', אכן כתיב וישכון באהלי שם, שהיתה כוונת נח שיתבטלו לבני ישראל, ובתנאי זה נאמר יפת, אבל הם עשו להיפך ופרצו י"ג פרצות. ולכך נקם השי"ת נקמתינו, ונעשה עדות ובירור כי אין שום אומה יכולה לקבל הארת התורה, רק בני ישראל, חלק ה' עמו. ולכך עשה השי"ת הנס דמנורה, להודיע כי אין עיקר התורה כמו שנראית לפנינו שנתפרשה יונית והיו הרשעים מדמים בנפשם כי גם הם יודעים התורה, אבל באמת התורה אש דת והיא למעלה מכל הטבע... (חנוכה תרמ"ב)

במדרש כל מקום שנאמר ואלה... וכתיב לפניהם, כי בני ישראל מוכנים הם לזה האחדות שיכולין להבין המשפטים ולידע כי הם דבקים בשורש הנסתר, ולכן מוכנה התורה לבני ישראל כמו שכתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי... שרק נפשות בני ישראל מוכנים לזה האחדות... מה שלא עשה כן לכל גוי עובדי עבודה זרה, שאין נפשותיהם מוכנים לקבל בחינת האחדות, משפטים בל ידעום שאין להם זה הדעת. ובאמת דרשו חז"ל מפסוק זה שמי שאינו נימול אינו יכול לעסוק בתורה, כי על ידי המילה נעשו בני ישראל תמימים, כמו שכתוב והיה תמים אצל המילה, כי הערלה מסתירה בחינת האחדות... (שמות משפטים תרנ"ד)

ה' מסיני בא וגו', אמרו חז"ל שהחזיר התורה לאומות וכו', ובזוהר הקדוש פירש שמזה עצמו האיר לנו ממה שלא רצו הם לקבל, ויש לומר עוד, דאיתא שמשה רבינו ע"ה השיב למלאכים שלא שייך התורה להם, אם כן איך רצו לקבלה, אך כי התורה יש לה כמה פירושים ודרכים... אם כן ודאי כשהחזיר להאומות לקבלה, היה גם כן הפירוש בגשמיות יותר מלבני ישראל, כי לבני ישראל ניתן התורה בדרך שלמעלה מהטבע, ועל ידי שלא רצו לקבלה ניתן גם דרך הנ"ל לישראל... (סוכות תרל"ב)

שם משמואל:

והנה חכמי יון היו להיפוך מזה, כי אף שאמרו ליישר את המדות הרעות שבאדם, מכל מקום היה זה רק מפאת שהשכל מחייב כן שלא יהיה האדם כבהמה, אבל לא מפאת ציווי השי"ת כלל. וברמב"ם שהגויים המחזיקים בשבע מצוות לא מפאת ציווי השי"ת הם מחכמיהם ולא מחסידיהם, וחכמי יון היו מתנגדים למדת ישראל לעשות מצד ציווי השי"ת, והיו מתאמצים להכניס כפירה זו בלב ישראל, וזה נקרא שטמאו כל השמנים שבהיכל... (חנוכה תרע"ד ז)

...כי דבר זה, היינו ענין מסירת הנפש, איננו נמצא כלל זולת ישראל, כי אפילו הטובים שבהם הם רק על ידי מה שהשכל מחייב, כמו שכתב מהר"ל, שלכן יש להם אחיזה במצות כיבוד אב... ומעתה נסתם פי המקטרג מה נשתנו אלו מאלו, כי זה עצמו הוא השינוי, שמהות ישראל למסור עצמם כנ"ל... (שמות בשלח תרע"ג)

ומעתה יובן הכתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כי דבריו הם הנהגותיו וחפציו, כמו שפירש"י... חקיו ומשפטיו היינו שכל חפציו שישקול במשפט צדק, מה שבינו לבין עצמו, וזה ניתן רק לישראל כנ"ל, ואומות העולם אין להם זה הכח, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כי דעת היא לשון התקשרות, היינו שיהיה בעצמו נקשר במשפטים זה איננו נמצא באומות העולם, ובאמת מזה נצמח שוב שגם להיישיר את זולתו אי אפשר בשלימות כנ"ל, ואף שמצוה עליהם לדון כפי בחינתם אף שלא יהיה בשלימות, כי אי אפשר להם בנין אחר, מכל מקום לעומת משפטים שבישראל אין זה נקרא משפט כלל, כמו נוגע וקרוב לדידן שאיננו נכנס בגדר המשפט כלל. (שם משפטים תרכ"ג)

ובזה יובנו דברי חז"ל שחזר הקב"ה על אומות העולם, שיקבלו את התורה, ושאלו מה כתיב בה, והשיב לעשו לא תרצח וכו', ולא רצו לקבל, אבל ישראל לא שאלו וקבלו בתמימות, והיינו שזה הענין לעשות לא לתועלת עצמו רק צורך גבוה זה אינו נמצא כלל אצל אומות העולם, וכל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין, על כן רצו לידע מקודם אם תהיה התורה להשלמת נפשם, וכאשר שמעו שכתוב בה היפוך טבעם, מיאנו לקבל. אבל ישראל שלא נתנו לב לטובת עצמם כלל אלא לצורך גבוה, לא היה להם לשאול כלל... (שבועות תרע"ב)

...והנה ענין קדש עצמך במותר לך מדה זו אינה אלא בישראל, כי אפילו מובחר שבאומות אי אפשר לעשות אלא מה שנצטוה בפירוש, וכמו שאמר בלעם (במדבר כ"ב) לא אוכל לעבר את פי ה', אלא ישראל יש בהם דקות וזכות החומר מן האבות, והיא שלימות הגוף עד שיוצא מטבעו. (דברים ראה תרע"ו)

ויש לומר עוד שזה היה צורך לכיבוש ארץ ישראל, דהנה אמרו ז"ל במדרש איכה (ב') יש חכמה באומות תאמין, יש תורה באומות אל תאמין, שנאמר בגוים אין תורה. והטעם כנ"ל שישראל שהנקודה הפנימית שלהם טהורה מיצירתה וראוי שיתפסו בה דברי תורה, ממילא שוב באמצעותה תזדכך גם בחינה החיצונית שבלב עד שנעשתה גם כן ראויה שיתפסו בה דברי תורה, אבל הגוים שמקור מוצאם משורש הנחש הקדמוני, אף אם ילמדו תורה אין יכולין לתפוס דברי תורה, ואף אם יבין הרי יבין רק בחיצוניות התורה, שהיא רק בגדר חכמה לבד, ולא בגדר התורה, כי מאין יתחיל בו הזיכוך, ועל כן הגויים אף אם יקיימו המצוות הן רק המצוות השכליות... (תבא תרע"א)

ר' צדוק:

ובע"ז (ב' ב') דעתידים אומות העולם לטעון, כלום כפית עלינו הר כגיגית. והקב"ה משיבם הראשונות ישמיעונו וכו', היינו דגם אם כפאם לקבל לא היו מקיימים, דאם הלב באמת אין רוצה מה תועלת בכפיה שיאמר רוצה אני, ואנו יודעים דבלבו אין רוצה ואין זו קבלה, ולכשתסור הכפייה לא ירצה ולא יקיים... (חלק ב ישראל קדושים עמוד חפ)

...ושלמות דאומות העולם הוא כאשר עוסקים בדרך ארץ וישוב העולם לצורך ישראל כמו שיהיה לעתיד, ועל כן כשהחזיר הקב"ה התורה על כל האומות לא רצו לקבלה, כי ראו שהיא המפריעה אותם ממדת דרך ארץ שזה כל שלימותם. אבל ישראל דסגו בתמימותא הקדימו פה לאוזן, כמ"ש בשבת פ"ח, דזהו מדת יעקב איש תם למסור עצמו לגמרי להשי"ת ולא לחקור כלל אחריו ולשמוע מה שיאמר אם יכול לקבל... (חלק ה רסיסי לילה עמוד קנב)

חכמה ומוסר:

כל הדברים הולכים אחר התכלית, ואם תכליתו במעשיו על מנת לקבל פרס, הרי הוא עובד את עצמו, ובמה ישובח. אדרבא, מי שאינו דואג להיטיב לעצמו הרי הוא כמי שהולך ערום בשוק, וכשאינו הולך ערום לא לשבח יחשב. לפי זה מי שאינו מקיים את הטוב מחמת עצם מתיקות הטוב (אלא להנאתו), אינו כלום. ולכן עכו"ם שלא קבלו התורה לא יתכן אצלם קבלת שכר בעולם הבא, (כמי שמצווה ועושה), אלא אם עושים בשביל עצם הטוב. (חלק ב עמוד קלב)