אומות העולם

(ראה גם: בן נח, גוי, ישראל-ועמים, כנעני, נכרי, שבע אומות)

שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו, כי אכלו את יעקב ויכלוהו ואת נוהו השמו. (ירמיה י כה)

אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלקיך, אהבת אתנן על כל גרנות דגן. (הושע ט א)

והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים, והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו. (חגי ב כב)

אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. (תהלים כ ח)

למה יאמרו הגוים איה אלקיהם, יודע בגוים לעינינו דם עבדיך השפוך... והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אד-ני. (שם עט י)

פצני והצילני מיד בני נכר, אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. (שם קמד יא)

צדקה תרומם גוי, וחסד לאומים חטאת. (משלי יד לד)

זהר:

אמר רבי אבא נפש חיה הוא על ישראל, מפני שהם בניו של הקב"ה, וממנו נשמותיהם הקדושות באות. הנפשות של שאר העמים עובדי עבודה זרה מאיזה מקום הן, אמר רבי אלעזר יש להם נשמות מאותם כחות השמאל המטמאים אותם, ועל כן כולם טמאים, ומטמאים את כל הקרב אליהם. (בראשית ב קע)

...כי הארץ אינה מתוקנת לעבודה רק לישראל בלבדם, ועל כן שאר האומות היו מתרחקים מהארץ, שלא היו שולטים בה כמו עתה, כי לא היו נזונים אלא מתמצית, (כלומר השפע שהמשיכו ישראל על ידי עבודתם השלים גם את אומות העולם, אבל עיקר השפע הגיע לישראל, והאומות קבלו רק תמצית מהשפע, לפיכך היתה הממשלה לישראל.

ואם תאמר הרי אנו רואים כמה מלכי האומות היו שולטים גם בזמן שהיה בית המקדש קיים בעולם, בא וראה, בבית ראשון, טרם שטמאו ישראל את הארץ לא היו שולטים שאר האומות כל כך, אלא שניזונו מתמצית, ומתמצית הזה היתה שליטתם אז, ועל כן לא היתה שליטתם חזקה כל כך, כיון שחטאו ישראל וטימאו את הארץ, אז, כביכול דחו את השכינה ממקומה ונתקרבת למקום אחר, ואז שלטו שאר האומות, כי ניתן להם רשות לשלוט... (לך לך קפג)

עשה הקב"ה שלטונים למעלה ושלטונים למטה, כשנותן קב"ה מעלה לשרים של מעלה, נוטלים מעלה המלכים של מטה, נתן מעלה לשרו של בבל, נטל מעלה נבוכדנצר הרשע... והיו כל העולם משועבדים תחת ידו ובנו ובן בנו... (וירא שפח)

רבי יהודה פתח ואמר, אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל וגו', תא חזי כל עמי העולם עובדי עכו"ם נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים, כמו שלמדנו, וכולם הולכים אחרי אלהיהם, כמו שכתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה, גוזלים ומכים ומנאפים ומתערבים בכל העושים מעשים להרע, ומתגברים תמיד בכחם להרע. וישראל אין להם גבורה וכח לנצח אותם רק בפיהם (דהיינו בתפלה)... (וישלח רנ)

ויקם מלך חדש, בספרו של ר' המנונא סבא כתוב כך, מהו שכתוב ויקם מלך חדש על מצרים, תא חזי, כל העמים שבעולם וכל המלכים שבעולם לא נתחזקו בממשלתם אלא בשביל ישראל. מצרים לא היו שולטים בכל העולם עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות, אז נתגברו על כל העמים שבעולם, בבל לא נתחזקה על כל העמים שבעולם אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם, אדום לא נתחזקו על כל העמים שבעולם אלא בשביל ישראל שיהיו בגלות אצלם, כי העמים האלו היו בשפלות בין שאר העמים והיו ירודים מכולם, ובשביל ישראל נתחזקו... מהו הטעם, משום שישראל בלבדם הם כנגד כל העמים שבעולם, כשנכנסו ישראל בגלות מצרים מיד היתה קימה למצרים ונתחזקה ממשלתם למעלה מכל העמים... (שמות עה)

אמר רבי יצחק, כשמביא הקב"ה הדין על עם, מתחילה עושה דין בממונה הממונה עליהם למעלה, שכתוב יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. באיזה דין נידון הממונה שלמעלה, מעבירים אותו בנהר דינור הנמשך ויוצא, ואז הוסרה הממשלה שלו, ומיד מכריזים עליו ברקיע, הממשלה של פלוני הממונה הוסרה ממנו... (שם פה)

פתח ואמר ששים המה מלכות, הם גבורים של מעלה שמצד הגבורה, הנאחזים בחקיקות, (דהיינו בחיצוניות) של החיה הקדושה דישראל, (שהיא המלכות, ועל כן נקראים על שמה ששים מלכות, והם מלאכים הממונים על האומות). ושמונים פלגשים הם (המלאכים) הממונים בחקיקות המלכות שמתחתיהן (של הששים מלכות, ועל כן נקראים פלגשים ולא מלכות). ועלמות אין מספר, הוא כמו שאמר היש מספר לגדודיו. ועם כל זה כתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה, זו היא השכינה הקדושה היוצאת משנים עשר אורות, והיא זהר המאיר לכל.

כעין זה עשה הקב"ה בארץ, זרק כל העמים לכל צד, ומינה עליהם ממונים, זה שאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, והוא (דהיינו הקב"ה) לקח לחלקו את כנסת ישראל... (שם רמז)

כי כאן משמע (מדברי ר' שמעון), שיש עליונים ותחתונים, ימין ושמאל, רחמים ודין, ישראל ועכו"ם, ישראל משתמשים בכתרים עליונים הקדושים, עכו"ם בכתרים התחתונים שאינם קדושים, אלו (של ישראל) הם מימין, ואלו (של עכו"ם) הם משמאל, ועל כל פנים נבדלים נביאים העליונים (שמישראל), לנביאים התחתונים (של עכו"ם), נביאים של הקדושה, מנביאים שאינם מן הקדושה. (שם שצד)

ואלו ז' גבולי הארץ למעלה, (שהם נגד חג"ת נהי"מ), כל אחד ואחד מתפשט לעשר, (כי כל אחת מחג"ת נהי"מ כלולה מעשר ספירות), ועל כן הם מתחלקים לע' ממונים שהתמנו על ע' אומות, ואותם הארצות שהן הגבולים של כל עם ועם (שהן ע' ארצות) מסבבות את ארץ הקדושה של ישראל... (וארא קעג, ועיין שם עוד)

ובזמן ההוא ממשלת מצרים היתה מושלת על כל שאר העמים, כיון שנשבר הכח של המצרים (דהיינו הכח של מלכות הממותקת הנ"ל, שממנה ינקו המצרים כל הכח שלהם), נשבר הכח של שאר העמים. מאין לנו, שכתוב, אז נבהלו אלופי אדום וגו' וכתוב שמעו עמים ירגזון, משום שכולם היו נאחזים בעבודת מצרים ונאחזים במצרים שיושיעו להם, ובזמן ההוא בקשו כולם עזרה ממצרים להתחזק, ועל כן כיון ששמעו הגבורות שעשה הקב"ה במצרים רפו ידיהם, ולא יכלו לעמוד וכולם הזדעזעו ונשברו משליטתם... (בשלח קו)

ומשום זה כל אלו הנשמות של שאר העמים הדרים בארץ כשיוצאות מן העולם, (הארץ) אינה מקבלת אותן ודוחה אותן לחוץ, והולכות ומשוטטות ומתגלגלות בכמה גלגולים עד שמגיעות אל הצד שלהן בטומאה שלהן. וכל אלו נשמות ישראל הנפטרות שם עולות... (תרומה רעד)

...אבל כל שאר העמים מתערבים אלו באלו, שיש לעם זה בנים בעם זה, ולאלו בנים בעם אחר, ולאלו באחר. (וישראל אינם מתערבים ולא מתערבים בהם עמים אחרים), ומשום זה, אין עם בכל העולם שיהיה גדול ורב כישראל, עם ברור ויחיד הם, באלו אין ערבוב אחר כלל, שכתוב כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה', ועל כן ברב עם הדרת מלך, הוא הדרת מלך העליון הקב"ה... (שם תרצג)

דאמר רב המנונא סבא, אומות עכו"ם, מטרם שנמולו שורים בכתרים התחתונים שאינם קדושים, ורוח הטומאה שורה עליהם, כיון שנתגיירו ונמולו שורים בכתר הקדוש השורה על שאר כתרים תחתונים, (שהיא המלכות), ורוח קדוש שורה עליהם, אבל ישראל קדושים בני קדושים בגזע ושורש ונתבשמו על הר סיני, ונכנסו באמונה שלמה הקדושה בשעה שהם נמולים, שורים בכל, (דהיינו בז"א ובמלכות הנקראת יומם ולילה), שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. (ויקרא רכט)

ומשום זה החיות ועכו"ם וכל אלו הבאים מצד שמאל, כולם נקראים שליחים אל אלו הרשומים בפניהם, ומתעוררים אליהם, וישראל אף על פי שאין מעשיהם טובים, כולם באים מצד ימין, ומשום שנכנע הימין על ידי מעשיהם (הרעים של הרשומים בפניהם, על כן) שולט עליהם השמאל, וכל אלו הבאים מצד שמאל, ועל כן השליחות היא ביד החיות והעכו"ם וכל הדומה להם, שהם מצד השמאל, ולא בידי ישראל, שאף על פי שהוא רשע, הוא בא מצד ימין (שצד הזה נכנע על ידי מעשיהם). (שמיני כ)

פתח ואמר, מה אקוב לא קבה א-ל וגו', תא חזי, כמו שיש למעלה כן יש למטה, למעלה במלכות יש ימין ויש שמאל, אף למטה, יש ישראל ועמים. ישראל נאחזים בימין, בקדושת המלך הקדוש, עמים עכו"ם נאחזים בשמאל, (והיינו רק) בצד רוח הטומאה, שהוא למטה מכל המדרגות דשמאל. וכל המדרגות אחוזות זו בזו (מלמטה), עד שתלויות בראש, (דהיינו בצד שמאל שלמעלה במלכות), ובאותו אופן שהראש נוסע (למעלה), כמו זה נוסע גם כן הזנב שהוא למטה, (שהוא רוח הטומאה)... ומשום זה עמים עכו"ם באותו אופן שהוא צד הטומאה שלהם, כך הם מונהגים... (במדבר מו)

ואם תאמר שכך שורה (המלכות) גם על אומות העולם, אף על פי שלא נבראו בהם שמים וארץ וכל התולדות שבהם, (כי בהבראם הוא אותיות באברהם, שבו נבראו שמים וארץ ותולדותיהם, וכן זרעו של אברהם ולא אומות העולם, ומשיב), אינה שורה עליהם ודאי, כי משה בקש מהקב"ה שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו, ואם כן החבל הנמצא על אומות העולם מאיזה מקום יוצא, או (הנמצא) על רשעים שהם ערב רב המעורבים בישראל, (מאין הוא, ומשיב) אלא ודאי אין כל פנים שוים, ואפילו בישראל אין כל אחד שוה כל שכן אחרים... (נשא לג)

...וכי החטאים של ישראל ועונותיהם זורקים ומתחלקים להעמים שלהם, (ולמה להם לעשות כזאת, ומשיב) אלא הם מחכים ומצפים למתנות של מעלה ככלבים לפני השולחן, וכשהקב"ה לוקח כל עונות ישראל וזורק עליהם, חושבים כולם שהמתנות והמנחות שחשב לתת לישראל, העבירם מישראל ונתן להם, ומיד כולם יחד זורקים אותם על שאר העמים. (בלק רכט)

ובגוים לא יתחשב, ישראל יש להם כתב ולשון ובכל אות יכולים להסתכל בצורה וציור כראוי, (להבין סודות העליונים שבהם), אבל בגוים לא יתחשב, סוד הזה, משום שאין להם כתב ולשון (מקורית שיהיו מצוירות על פי צורות העליונות), ואין להם להסתכל ולדעת כלום (בצורת הכתב שלהם), כי הבל המה מעשה תעתועים, (כי כתב ולשון שלהם הם רק הסכמיות, שבני אדם הסכימו על צורה ולשון הזו), ולא יתחשב סוד זה במחשבה ובהסתכלות שלהם על צורות אותיותיהם... (שם שמו)

וישראל לוקחים הכל, (היינו כל הברכות היוצאות מהארת הזווג של ז"א ומלכות הנ"ל), ושולחים חלק מהן לשאר העמים, ומאותו החלק נזונים כל שאר העמים, ולמדנו, מבין צדדי חלקם של הממונים על שאר העמים יוצא שביל אחד דק מאד, שמשם נמשך חלקם של אלו התחתונים (היינו החיצונים ואומות העולם), ומשם מתחלק לכמה צדדים, וזה שאנו קוראים לו תמצית היוצאת מצד הארץ הקדושה (שהיא המלכות)... (שם תמ, ועיין שם עוד)

אמר ר' יודא אם כן שאר העמים מאיזה מקום הן נשמותיהם. נזדמן לו ר' אליעזר, אמר, תא חזי, שכתוב, ויפח באפיו נשמת חיים, זו היא נשמה הקדושה שנחצבה מכסא הכבוד של המלך העליון, מה כתוב בו, ויהי האדם לנפש חיה, אמר רבי אלעזר זו היא הכח שניתן לבהמות וחיות ודגים שנבראו מן האדמה, שכתוב תוצא הארץ נפש חיה למינה, (והיא נפש שאר האומות). (זהר חדש בראשית תט)

ועל כן יש שדים, יהודים וישמעאלים ונוצרים, והגדולה לבני עשו ולבני ישמעאל, ומאיזה מקום היא (הגדולה, היינו מצד) הגופות שלהם שהם אחים עמנו מצד הגוף, אבל לא מצד הנשמה, ולא מרוח ולא מנפש, ולא מנשמה לנשמה... ועל כן כל גוי שיעשה תשובה ויפרד מעבודה זרה ומעבירות, יכניס בו הקב"ה רוח קדוש ונפש קדושה, ועל כן יש לו חלק לעולם הבא, ולא עם בני ישראל, אלא חלק בפני עצמו ועולם בפני עצמו. וכל זה למה, הוא בשביל השמרים שיש בגופו, שהם מן הטומאה, והרוח של הקדושה והנפש של הקדושה שישבו על השמרים בחוזק גדול יביאו לגוף הזה כמו האדם הדר באשפה, ומשימות השמרים שלו נאבדים, ועל כן אמרו הגוף מן העכו"ם בחייו טמא ובמותו טהור, למה הוא בשביל שנאבדה הנשמה שלו, והגוף ישוב אל העפר כשהיה... (שם רות קסז)

מכילתא:

דבר אחר ואכבדה בפרעה, מגיד הכתוב שכשהמקום פורע מן האומות שמו מתגדל בעולם, שנאמר ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים תרשיש פול ולוד מושכי קשת, וכתיב כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו ואליך יתפללו... ולכך כתיב וידעו מצרים, לשעבר לא היו יודעין, אבל כאן וידעו מצרים כי אני ה'. (בשלח פרשה א)

...וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף וזהב, שנאמר צלמא ראשיה דידהב טב... וכשהוא מושל את המצרים אינן מושלן אלא בעופרת, שנאמר צללו כעופרת. וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בחיות, שנאמר וד' חיון רברבן, וכשהוא ממשל את המצרים אינו מושלן אלא בשועלים, שנאמר אחזו לנו שועלים. (שם שירה פרשה ו)

דבר אחר שמעו עמים ירגזון, כדי שישמעו האומות שהקב"ה מגביה קרנן של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין, לכך נאמר שמעו עמים ירגזון. אמר הקב"ה שוטים שבעולם כמה מלכים מלכו לפני ולא כעסו ישראל, שנאמר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, וכמה שלטונות שלטו מכם ולא כעסו ישראל, שנאמר אלוף לוטן אלוף שובל, ועכשו אתם כועסים, אף אני אתן לכם כעס שאין בו רצון, שנאמר ה' מלך ירגזו עמים. (שם פרשה ט)

ספרא:

אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, ראו כמה ביניכם ולאומות, באומות אדם מקשט את אשתו ומוסרה לאחר, אדם מקשט את עצמו ונמסר לאחר. (קדושים פרק ט)

ספרי:

יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, בהנחל עליון גוים, כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם, פירש תחומן לאומות העולם, לכל אומה ואומה כדי שלא יהיו מעורבבים, שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג... פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ... (האזינו שיא)

...אבל אומות העולם מי שאמרו להם דברי ניחומים חזרו ואמרו דברי תוכחות, ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו, עד הנה דברי ירמיהו, הוי משאומר להם לאומות דברי ניחומים חוזר ואומר להם דברי תוכחות. (ברכה שמב)

מניין אתה אומר שהיו אומות ומלכים מתכנסות ובאות לפרגמטיא של ארץ ישראל, והם אומרים הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה, ועולים לירושלים ורואים את ישראל שעובדים לא-ל אחד, ואוכלים מאכל אחד, לפי שהגוים לא אלוהו של זה אלוהו של זה, ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה, והם אומרים אין יפה להדבק אלא באומה זו, מניין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים ובאים ומקריבים זבחים ועולות, תלמוד לומר שם יזבחו זבחי צדק... (שם שנד)

תלמוד בבלי:

אמר להו רבא לבניה... ואל תשבו על מטת ארמית... ואיכא דאמרי לא תנסבו גיורתא, ואיכא דאמרי ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא, דרב פפא אזל לגבי ארמית, הוציאה לו מטה, אמרה לו שב, אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה, הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת... תניא אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים, כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי השולחן, כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד, וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה... תניא אמר רבי גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים, הן צנועין באכילתן, וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר. אני צויתי למקודשי, תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. (ברכות ח ב)

...דאמר רב יהודה מאן אבירי לב, גובאי טפשאי, אמר רב יוסף תדע דהא לא איגייר חד גיורא מינייהו, אמר רב אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו, דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זמני בשתא, ולא קמגייר גיורא מינייהו. (שם יז ב)

אמר רב יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות קריאת שמע כנגדו, מאי איריא עכו"ם אפילו ישראל נמי, ישראל פשיטא ליה דאסור, אלא עכו"ם אצטריכא ליה, מהו דתימא הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם, אימא כחמור בעלמא הוא, קא משמע לן, דאינהו נמי איקרו ערוה, דכתיב וערות אביהם לא ראו. (שם כה ב)

...אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל. (שם לב א)

אמר ליה ריש גלותא לרב ששת אף על גב דרבנן קשישי אתון, פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו... (שם מו ב)

ואמר רב המנונא הרואה... אוכלוסי עובדי כוכבים אומר בושה אמכם וגו'... תנו רבנן הרואה... חכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו... מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבריותיו... (שם נח א)

תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים... (שבת י א)

ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת נכרי, תחת נכרי ולא תחת חבר, תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם... (שם יא א)

אמר רב נחמן בר יצחק אף בנות כותים נדות מעריסתן בו ביום גזרו. (שבת טז ב)

דאמר רב אחא בר אדא אמר ר' יצחק גזרו על פתן משום שמנן, ועל שמנן משום יינן... אלא גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר, ועל דבר אחר משום דבר אחר, מאי דבר אחר, אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על תינוק נכרי שמטמא בזיבה, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. (שם יז ב)

רב לא עבר במברא דיתיב ביה עכו"ם, אמר דילמא מיפקיד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה, שמואל לא עכר אלא במברא דאית ביה עכו"ם, אמר שטנא בתרי אומי לא שליט. (שם לב א)

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק, נענה ר' שמעון בן יוחאי ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס... (שם לג ב)

דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו... ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה לעכו"ם עליו. (שבת פט א)

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמים, מפני שאוכלין שקצים ורמשים... שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. (שם קמה ב)

איך שבת נוגש שבתה מדהבה, אמר רב יהודה אמר רב שבתה אומה זו שאמרה מדוד והבא, ואיכא דאמרי שאמרה מאד מאד הביא בלא מדה. (שם קמט ב)

 ...דאמר רבי יוחנן מניין שאין מזל לישראל, שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, הם יחתו ולא ישראל. (שם קנו א)

אמר ר' אושעיא מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות. והיינו אמר ליה ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו, כתיב בכו כי ששת חדשים ישב שם וגו', ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי, אמר לו רצונך יטפל לך תלמיד אחד, נטפל ליה ר' אושעיא, אמר ליה משום דלא ידעיתו היכי תעבדו, תכלינן כולהו, ליתנהו גבייכו, מאי דאיכא גבייכו, קרי לכו מלכותא קטיעתא... (פסחים פז ב)

...והיה מונח (ממון מצרים) עד רחבעם, בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם, שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך. בא זרח מלך כוש ונטלו משישק, בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש ושיגרו להדרימון בן טברימון, באו בני עמון ונטלום מהדרימון בן טברימון, בא יהושפט ונטלו מבני עמון והיה מונח עד אחז, בא סנחריב ונטלו מאחז, בא חזקיה ונטלו מסנחריב, והיה מונח עד צדקיה, באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה, באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים, באו יוונים ונטלוהו מפרסיים, באו רומיים ונטלוהו מיד יוונים, ועדיין מונח ברומי. (שם קיט א)

בני יפת גומר וגו', גומר זה גרממיא, מגוג זה קנדיא, מדי זו מקדוניא, יון כמשמעו, תובל זה בית אונייקי, משך זו מוסיא, תירס פליגי בה ר' סימאי ורבנן, ואמרי לה רבי סימון ורבנן, חד אמר זו בית תרייקי וחד אמר זו פרס, תני רב יוסף תירס זו פרס, סבתא ורעמה וסבתכא, תני רב יוסף סקיסתן גוייתא וסקיסתן ברייתא, בין חדא חדא מאה פרסי, והיקפה אלפא פרסי. ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה, בבל כמשמעה, ארך זה אוריכות, ואכד זה בשכר, כלנה זה נופר נינפי... אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי, אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב בנויי ביד סתורי, אמר להו אין, גזירת מלך היא... דאמר רב יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים... (יומא י א, וראה שם עוד)

...אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמיה בחריקיה ושמש עשרים ואחד יום... יהבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דשמהיג, אמר כתיבו לי לישראל באכרגא, כתבו ליה, רבנן באכרגא כתבו ליה, בעידנא דבעו למיחתם, עמד גבריאל מאחורי הפרגוד, ואמר, שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שנה... אתא אשכחיה לדוביאל דנקט ליה לאיגרתיה בידיה, בעא למרמא מיניה, בלעה, איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא מיחתם לא הוי חתמא, איכא דאמרי אף מיחתם נמי הוה חתמא, כדבלעיה מחיק לה מיניה, היינו דבמלכותא דפרס איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא. (שם עז א)

ואמר רבי יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאין להם תקנה, שנאמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל, תחת רבי עקיבא וחביריו מאי מביאין, ועליהם הוא אומר ונקיתי דמם לא נקיתי. (ראש השנה כג א)

תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה, ועובדי כוכבים לחמה... ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה, שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. (סוכה כט א)

אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הן, גלות, כשדים וישמעאלים ויצר הרע... (שם נב ב)

אמר רבי אליעזר הני שבעים פרים כנגד מי, כנגד שבעים אומות... אמר רבי יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן. (שם נה ב)

הר המוריה... וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים. (תענית טז א)

אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. (מגילה ז א)

ואמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל, אמר קרא יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, דבריו של יפת יהיו באהלי שם... יפיותו של יפת יהא באהלי שם. (שם ט ב)

ר' יונתן פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה', שם זה הכתב, שאר זה לשון, נין זה מלכות. (שם י ב)

ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין בשר כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. (שם יא א)

...אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות, וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מדיות נאות... זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה, וטעמא אמרו ליה, דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר... (שם יב ב)

...אבל אומות העולם אינו כן, מכה אותן ואחר כך בורא להם רפואה, שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא. (שם יג ב)

אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם. (שם טז א)

כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה, אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין, אמר להם אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם, כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם. (חגיגה ה ב)

...אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה, אמר רבינא שמע מינה בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך... (יבמות כג א, וראה שם עוד)

...שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם. אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם. (שם סא א)

...לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר ג' שבועות הללו למה, אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי... (כתובות קיא א, וראה שם עוד)

...שבו לכם עם החמור, עם הדומה לחמור. (שם)

דאמר רבי חיננא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה, שנאמר בסאסאה בשלחה וגו'... (סוטה ט א)

...אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה, אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה, ושיגרו נוטרין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה (את התורה מעל האבנים), ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו. רבי שמעון אומר על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו', הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן. אמר רבא בר שילא מאי טעמא דרבי שמעון, דכתיב והיו עמים משרפות סיד, על עסקי סיד, ורבי יהודה כי סיד, מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה, אף אותם הכתובים אין להם תקנה אלא שריפה... (שם לה ב)

וכולן נקראו על שמו, שנאמר ובני בנימין בלע ובכר וגו', בלע שנבלע בין האומות... וארד שירד לבין אומות העולם. (שם לו ב)

...על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. (שם מב א)

אדהכי אתא ההוא חברא שקלה לשרגא מקמייהו, אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו, למימרא דארומאי מעלו מפרסאי, והתני רבי חייא מאי דכתיב אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים עמד והגלה אותם לבבל... (גיטין טז ב)

דאמר ריש לקיש מנין לעובד כוכבים שקנה את העובד כוכבים למעשה ידיו, שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו, אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, ולא הם קונים זה מזה, יכול לא יקנו זה את זה... הכי קאמר יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו, אמרת קל וחומר, עובד כוכבים ישראל קונה, עובד כוכבים עובד כוכבים לא כל שכן... ישראל מנלן, דכתיב וישב ממנו שבי... והאמר מר חביבה להן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן, הני מילי בצינעא... (שם לז ב)

...תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם... תנא שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל. (שם נז א)

דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה... בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך, חזרו והודו למאמרות הראשונות. (קדושין לא א)

עשרה קבים עשירות ירדו לעולם, תשעה נטלו רומיים קדמונים ואחד כל העולם כולו. י' קבים עניות ירדו לעולם, תשעה נטלה בבל ואחד כל העולם כולו, עשרה קבים גסות ירדו לעולם, תשעה נטלה עילם ואחד כל העולם כולו... עשרה קבים גבורה ירדו לעולם, תשעה נטלו פרסיים וכו', עשר קבים כנים ירדו לעולם, תשעה נטלה מדי וכו', עשרה קבים זנות ירדו לעולם תשעה נטלה ערביא וכו', עשרה קבים עזות ירדו לעולם תשעה נטלה מישן וכו'... עשרה קבים שכרות ירדו לעולם, תשעה נטלו כושים וכו'... (שם מט ב)

...דאמר רב מתנה עמד וימודד ארץ ראה וגו', מה ראה, ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום, עמד והגלה אותם מעל אדמתם... מאי דרב יוסף... ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם. איתגורי אתגר, אם כן מצינו חוטא נשכר, אמר מר בריה דרבנא לומר שאפילו מקיימיו אותן אין מקבלין עליהן שכר. ולא, והתניא רבי מאיר אומר מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם... אמרי אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה... (בבא קמא לח א)

אמר ליה רב, כהנא עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים, והשתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים... (שם קיז א)

תניא אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, בני מהו שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת, נענה רבי אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו... נענה ר' יהושע ואמר... שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן... נענה רבן גמליאל ואמר... שאין עושין אלא להתיהר בו, וכל המתיהר נופל בגיהנם... אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי, רבי אליעזר המודעי אמר... שאין עושין אלא לחרף אותנו בו... דתניא אמר להם רבן יוחנן בן זכאי כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם... (בבא בתרא י ב, וראה שם עוד)

אמר ליה רבי ללוי הראני פרסיים, אמר ליה דומים לחיילות של בית דוד, הראני חברין, דומין למלאכי חבלה, הראני ישמעאלים, דומין לשעירים של בית הכסא... (שם עב א)

מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם, ואלו הן בלעם ואביו ואיוב אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהו בר ברכאל הבוזי... הכי עיקר נביאותייהו לאומות העולם. מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו.... (בבא בתרא טו ב)

ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא דמודי להון (לאומות העולם) נפיל בידיהון, דמתרחיץ עליהון דיליה דילהון. (שם צא ב)

מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים מיד טיהר. (סנהדרין צד ב)

בשעת פטירתו (של ר' יוסי בן קיסמא) אמר להן העמיקו את ארוני, שאין לך כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו, ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן. אמר רב אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים... (שם צח א)

היו צריה לראש, אמר רבא אמר רבי יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש... כל המציק לישראל אינו עיף... כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם, ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם. (שם קו ב)

אמר רבי יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה... (שם קו א)

...אמר רבי יוסף שתי תפיסות תפסה רומי, אחת בימי קלפטרא מלכתא ואחת שתפסה בימי יונים, דכי אתא רב דימי אמר תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי ולא יכלו להו עד דשתפינהו לישראל בהדייהו, והכי אתנו בהדייהו, אי מינן מלכי מנייכו הפרכי, אי מנייכו מלכי מינן הפרכי. ושלחו להו רומאי ליונאי עד האידנא עבידנא בקרבא, השתא נעביד בדינא... שלחו להו אנן ספר תורה גבן וישראל בהדן, כפו להו. עשרין ושית שנין קמו להו בהימנותייהו בהדי ישראל, מכאן ואילך אישתעבדו בהו... (עבודה זרה ח ב)

והתני רב יוסף הנה קטן נתתיך בגוים, שאין מושבין מלך בן מלך, בזוי אתה מאד שאין להן לא כתב ולא לשון. (שם י א)

אמר לו רבי יוסי בן קסמא, חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים, וספר מונח לך בחיקך... (שם יח א)

אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים. איתיביה רב שימי בר חייא לרב, ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, אמר ליה שימי את דקרו ליה א-להא דאלהא. (מנחות קי א)

...אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין מינין באומות עובדי כוכבים... אימא אין רוב עובדי כוכבים מינין, סבר לה כי הא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן... אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהן קרבן, דתניא מכם, ולא כולכם, להוציא את המומר, מכם, בכם חלקתי ולא בעובדי כוכבים... דתניא איש מה תלמוד לומר איש איש, לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל. (חולין יג ב)

...תניא נמי הכי, עוים מתימן באו, ולמה נקרא שמן עוים, שעיותו את מקומן, דבר אחר עוים שאיוו לאלוהות הרבה, דבר אחר עוים שכל הרואה אותם אוחזתו עוית, אמר רבי יוסף ואית להו שיתסרי דרי שיני לכל חד וחד... תנא שניר ושריון מהרי ארץ ישראל, מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל, ללמדך שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם. (שם ס ב)

...אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר, לפרעה אמר מי ה'... (שם פט א)

...רבי יהודה אומר אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם, עולא אמר אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח ואינן מקיימין אלא שלשה, אחת שאין כותבין כתובה לזכרים, ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין, ואחת שמכבדין את התורה. (שם צב א)

...אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם, והכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף, אמר ליה ההוא לאפוקי בהמה, והכתיב ואני לא אחוס על נינוה וגו', ההוא לאפוקי בהמה. (כריתות ו ב)

תוספתא:

וכן היה ר' יוסי אומר אין לך מן הכרכין רע יותר מן הסדומי, שכל זמן שאדם רע קורין אותו סודמי, ואין לך בכל העממין קשה יותר מן האמורי, שכל זמן שאדם קשה קורין אותו אמורי... רבן שמעון בן גמליאל אומר אין לך בכל העממין מתון יותר מן האמורי, שכן מצינו שהאמינו בהקב"ה וגלו לאפריקי, ונתן להם המקום ארץ יפה כארצם, והיתה ארץ ישראל נקראת על שמם. (שבת פרק ח)

ר' אליעזר אומר כל גוים אין להן חלק לעולם הבא, שנאמר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלקים... אמר לו ר' יהושע אילו אמר הכתוב ישובו רשעים לשאולה כל גויים ושותק הייתי אומר כדבריך, עכשיו שאמר הכתוב שכחי אלקים, הא יש צדיקים באומות שיש להם חלק לעולם הבא. (סנהדרין פרק יג)

...אמר לו ר' יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן, כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שוסתי ואוריד כביר יושבים, אמר לו רבן גמליאל הכתוב אומר (ירמיה מ"ט) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון וכבר חזרו, אמר לו רבי יהושע הכתוב אומר (עמוס ט') ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו... (ידים ד ד)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי אליעזר אומר לא על המים בלבד אמר שישרצו, אלא אף על עובדי גלולים שנמשלו כמים, שנאמר (ישעיה י"ז י"ב) ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון, וכשם ששרצו המים ביום הה', כך עתידים העובדי גלולים לשרוץ בעולם, ונלחמים אלו עם אלו להשחית, שנאמר (דברי הימים ב' ט"ו) וכתתו גוי בגוי ועיר בעיר כי אלקים הממם בכל צרה. (פרק ט)

רבי שמעון אומר, קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, ואמר להם באו ונבלבל את לשונם... ומנין שהפיל גורלות ביניהם, שנאמר (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל ביתו... וירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים לשון, כל אחד ואחד כתבו ולשונו, ומנה מלאך על כל לשון ולשון, ומנין שירד הקב"ה, שנאמר (בראשית י"א) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל... (פרק כד)

רבי יוסי אומר כשבא סנחריב לארץ ישראל ראו כל העמים שבסביבות ארץ ישראל את מחנה סנחריב ונתייראו מאד, וברחו איש ממקומו, שנאמר (ישעיה י') ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם ששתי, ונכנסו למדבר ונתערבו עם בני ישמעאל, וכלם עשרה עממים, שנאמר (תהלים פ"ג) אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור, גם אשור נלוה עמהם. (פרק מד)

מדרש רבה:

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו וגו', מה טעם גלה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני, מפני אומות העולם שלא יהו מונין את ישראל ואומרין להם הלא אומה של בוזזים אתם, וישראל משיבין אותן ואומרין להם ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא (דברים ב') כפתורים היוצאים מכפתור השמידום... (בראשית א ג)

אמר רבי יוסי אין הקב"ה נגלה על נביאי עכו"ם אלא בשעה שדרך בני אדם לפרוש זה מזה, הדא הוא דכתיב (איוב ד') בשעפים מחזיונות לילה ואלי דבר יגונב וגו'... ורבנן אמרי למלך שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמוניות, כך אין הקב"ה נגלה על נביאי עכו"ם אלא בלילה... רבי חמא אמר אין הקב"ה נגלה על נביאי עכו"ם אלא בחצי דיבור, הדא מה דאת אמר (במדבר כ"ג) ויקר אלקים אל בלעם... רחוק ה' מרשעים אלו נביאי עכו"ם... (שם נב ז)

רבנן אמרי כל מי שבא (למשתה אברהם) לשם שמים נעשה ירא שמים, ר' אחא אמר אף מי שלא בא לשם שמים ניתן לו ממשלה בעולם הזה, כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטלה מהם אותה הממשלה. (שם נג יג)

...כך עכו"ם הללו אומרים אנו עיקר ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרים בשבילנו נברא העולם, אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, הדא הוא דכתיב, (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור... (שפ פג ד)

ר' חמא בר חנינא אמר, לא היו ראוין אומות העולם שיהיה בהם דווים וסכופין, ולמה יש בהם דוויים וסכופים, אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם אומה של דווים וסכופין אתם, על שם חרפת נבל אל תשימני. ור' שמואל בר נחמן אמר לא היו אומות העולם ראוים שיהיה בהם מעלה חטטין, ולמה יש בהם מעלה חטטין, אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם לא אומה של מצורעים אתם. (שם פח א)

דבר אחר וישלח ויקרא, להודיעך שכל אומה ואומה שהיא עומדת בעולם מעמדת לה ה' חכמים שישמשו אותה, ולא עוד אלא נותן בה הקב"ה ג' דברים, חכמה בינה וגבורה, כן סנחריב הרשע אמר (ישעיה י') בכח ידי עשיתי וגו', וכשהקב"ה דן את העולם הוא נוטלן ממנה, שנאמר והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו וחתו גבוריך תימן... (שם פט ח)

בנות ציון, בנים המצויינין לי על ידי עכו"ם, מה ציון הזה נראה באצבע, כך ישראל נראין באצבע. (שמות נב ד)

אמר רבי יהושע בן לוי אלו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות, את מוצא שעד לא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פניקטיהון, הדא הוא דכתיב כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים וגו'. אמר רבי סימון דו פרצופין היה הדיבור יוצא, חיים לישראל וסם מות לאומות העולם, הדא הוא דאמר כאשר שמעת אתה ויחי, את שמעת וחיית, ואומות העולם שומעים ומתים. (ויקרא א יא)

...כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל... (שם ב ד, וראה שם עוד)

אמר רבן שמעון בן גמליאל, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, מצאני אדם אחד והיה בא עלי כבא על חבירו בזרוע, אמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם, אמרתי לו בני, כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר לא נתנה לנו תורה, ועדיין לא העידו בנו, מפני מה אנו יורדין לגיהנם... (שם שם ח)

אומות העולם נקראו עדה, שנאמר כי עדת חנף גלמוד... אומות העולם נקראו אבירים, עדת אבירים בעגלי עמים... אומות העולם נקראו אדירים, אותה ובנות גוים אדירים... אומות העולם נקראו חכמים, והאבדתי חכמים וגו'... אומות העולם נקראו תמימים, ותמימים כיורדי בור... אומות העולם נקראו צדיקים, המה ישפטו אותהם... אומות העולם נקראו אישים, אישים פועלי און... אומות העולם נקראו גבורים, מה תתהלל ברעה הגבור... (שם ה ז)

אמר רבי לוי אוי להם לרשעים שהם מתעסקין בעצות על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך. עשו אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה, אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי... אף גוג ומגוג לעתיד לבא עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על ישראל, ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן אלא בתחילה אני מזדווג לפטרון שלהם ואחר כך להם... (שם כז יא)

...אבל התבן והקש אינן נמנין ולא נמדדין, כך עכו"ם נמשלו בתבן ובקש, שנאמר (תהלים פ"ג) כקש לפני רוח וכן (עובדיה א') ובית עשו לקש, למה שאין להקב"ה הנייה מהם, שנאמר (ישעיה מ') כל הגוים כאין נגדו, אבל ישראל יש להקב"ה הנייה מהם... (במדבר א ד)

...אמר לו הקב"ה (שיר ו') ששים המה מלכות ושמנים פילגשים, הרי ק"מ, ולא מצינו אלא ע', ל' בני חם, וי"ד בני יפת, כ"ו בני שם, שנאמר (דברים ל"ב) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, וכמה הם, (בראשית מ"ו) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, והאומות ע' ואת אומר ק"מ, אלא ס' משפחות יש בארץ שמכירין את אביהם ואינן מכירין את אמותיהן, ונקראו מלכות, ושמונים משפחות יש בארץ מכירין את אמותיהן ואינן מכירין את אביהן ונקראו פיגלשים, שהפילגשים חשודות, והשאר אינם מכירין לא אביהם ולא אמם אלא מעולמים, ועליהם נאמר (שם) ועלמות אין מספר... (שם ט יב)

אמר רבי שמואל בר נחמן בג' מקומות שמעו אומות העולם שהקב"ה מוכיח את ישראל ושמחו, ובסוף יצאו בבושת פנים, ואלו הן (ישעיה א') לכו נא ונוכחה יאמר ה', אמרו עכשיו הוא מכלה שונאיהם של ישראל מן העולם, אפשר לאלו להתוכח עם בוראן, כיון שאמר להם אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', אמרו זו התוכחות, לא בעי אלא מתפוגנה עמהון... (שם י ב, וראה שם עוד)

...אף על פי שחטאו ישראל ומסרן הקב"ה ביד אומות העולם בעונותיהם, אף הם לא יצאו נקיים, שלסוף הקב"ה דן את עכו"ם שמסרן בידם, כמו שעשה במצרים ובבבל... הבאים לחקור ממסך, שהם חוקרים עלילות אחריהם באי זה ענין יטלו את אשר להם ויהרגו אותם, ויעשו עמהם רעה. אל תרא יין כי יתאדם, הקב"ה מזהיר את הגוים שלא יכבידו עול קשה על ישראל... מהו כי יתן בכוס עיניו, בכיס כתיב, שהם נותנין עיניהם בכיסם של ישראל, יתהלך במישרים, שנוטלין כל אשר להם ונשארים בתיהם כמישור. דבר אחר יתהלך במישרים, שעושים בהם איש הישר בעיניו. דבר אחר יתהלך במישרים, שכל הגזילות שגוזלין לישראל אין חושבין עצמם עון אלא חושבין שכל מה שעושין להם מן היושר. (שם שם ה)

...ולכך הקריב קרבנו קערת כסף כנגד אומות העולם שהם היו תחלה לאברהם, שלשים ומאה משקלה אלו ע' בני נח וששים מלכות, שאמר שלמה ששים המה מלכות, ומי היו, י"ו בני קטורה, וישמעאל וי"ב בניו, ועשו וי"ז בניו ובני בניו, כיצד בני אליפז הרי ח', ואלו הן... ולכולם רצה הקב"ה ליתן תורתו, שנאמר (דברים ל"ג) ויאמר ה' מסיני בא וגו', כף אחת, מכולם לא בחר הקב"ה אלא בישראל... שכל האומות פסלו את התורה ולא רצו לקבלה, ולא בחרו בהקב"ה ובתורתו שהיא ה' ספרים... נתן להם הקב"ה תורה שבכתב שיש בה תרי"ג מצות כדי למלאם מצוות... נתן להם תורה שבעל פה להיות מצויינים בה משאר האומות, שעל כך לא נתנה בכתב כדי שלא יזייפוה אומות העולם כשם שעשו תורה שבכתב, ויאמרו שהם ישראל... (שם יד כב)

...אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם, למה, לעלות אתכם בפני אומות, שיהיו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לעולם. (שם טו ד)

זה שאמר הכתוב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, לא הניח הקב"ה לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו, מה עשה הקב"ה, כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר, זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחרף וגדף. נתן לדוד עושר ולקח הבית לשמו, ונתן להמן עושר ולקח אומה שלימה לטובחם. כל גדולה שנטלה ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה. העמיד משה לישראל, ובלעם לאומות העולם, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, נביאי ישראל מזהירין את ישראל מן העבירות, שנאמר (יחזקאל ג') ואתה בן עדם צופה נתתיך וגו', ונביא שעמד מן הגויים העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם... (שם כ א)

כך אמר לו, הפה נתן ליעקב, שנאמר (בראשית כ"ז) הקול קול יעקב, והידים ידי עשו, וכתיב (שם) ועל חרבך תחיה, והאומות כולם בחרב חייהם... (שם שם יא)

דבר אחר בצר לך, רבי יוחנן דידיה אמר כל צרה שישראל ואומות העולם שותפין בה צרה, וכל צרה של ישראל עצמן אינה צרה. (דברים ב יד)

רבי אבהו פתח ישיחו בי יושבי שער, אלו עכו"ם, שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגים בי, ואומרים בגין דלא נצרוך לחרובא כיהודאי, והן אומרים אלו לאלו כמה שנים את בעית מחי, והן אומרים כחלוקא דיהודאי דשבתא, ומכניסין את הגמל לטרטיאות שלהם והחלוקים שלו עליו, והן אומרין אלו לאלו על מה זה מתאבל, והן אומרים היהודים הללו שומרי שביעית הן, ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם... (איכה פתיחתא יז, וראה שם עוד)

מלכה ושריה בגוים אין תורה, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה. (שם ב יז)

דבר אחר הפכפך דרך איש, אלו אומות העולם, שמהפכין ובאין על ישראל בגזרות, איש, הבאים מנח שנקרא איש, וזר שהם עובדין עבודה זרה, וזך ישר פעלו זה הקב"ה, שנוהג עמם בישרות. (רות פתיחתא ג)

אמר רבי חנינא נאמר בכרכי הים מה שלא נאמר בדור המבול, (צפניה ב') הוי יושבי חבל הים גוי כרתים, גוי שחייב כרת, ובזכות מי ניצל, בזכות ירא שמים אחד שמעמידין בכל שנה ושנה... (שיר א כו)

אמר רבי יצחק עד שלא עמד אהל מועד היתה נבואה מצויה באומות העולם, משעמד אהל מועד פסקה נבואה מהם, משם אחזתיו ולא ארפנו, ואם תאמר והלא בלעם בן בעור נתנבא, אמור לטובתן של ישראל נתנבא... (שם ב יב)

אחזו לנו שועלים, כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא באש, הדא הוא דכתיב ונתתי את פני בהם, מהאש יצאו והאש תאכלם, וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן אלא בדבר שכבה באש, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג) דעכו כפשתה כבו. כשהוא מושל המלכיות אין מושלן אלא בכסף וזהב, הדא הוא דכתיב (דניאל ב') הוא צלמא ראשה די דהב טב, כשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כעופרת, שנאמר (שמות ט"ו) צללו כעופרת, כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בארזים, הלא הדא דכתיב (יחזקאל) הנה אשור ארז בלבנון, וכתיב אילנא די חזית די רבה וגו'... כשהוא מושל המצריים אינו מושלן אלא בקש, שנאמר (שמות ט"ו) יאכלמו כקש, כשהוא מושל המלכיות מושלן בחיות, שנאמר וארבע חיון רברבין סלקן מן ימא שניין דא מן דא, וכתיב קמיתא כאריה, כשהוא מושל את המצרים מושלן בשועלים, שנאמר אחזו לנו שועלים... (שם שם לג)

ר' יודן בשם ר' חמא בר' חנינא ור' ברכיה בשם ר' אבהו, כתיב (ויקרא כ') ואבדיל אתכם מן העמים וגו', אילו נאמר ואבדיל את העמים מכם לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא ואבדיל אתכם מן העמים, כזה שהוא מברר הרעה מהיפה שוב אינו חוזר ומברר, אבל המברר היפה מן הרעה שוב חוזר ומברר... אמר רבי אחא מכאן שאמר הקב"ה לאומות העולם שיעשו תשובה ויקרבם תחת כנפיו. אמר רבי לוי כל מעשיהן של ישראל משונין מן אומות העולם, בחרישתן בזריעתן... בבשרן בתגלחתן במניינן... (שם ו ד)

ונחזה בך, אומות העולם אומרים לישראל, עד מתי אתם מתים על אלקיכם ומשלמין לו, ועד מתי אתם נהרגין עליו... עד מתי אתם גומלין טובות עליו ולו לעצמו, והוא גומל לכם רעות, באו לכם אצלנו, ואנו ממנין אתכם דוכסין אפרכין ואיטרטלין... (שם ז ב)

ר' חוניא אמר על הדא דר' יצחק, כשם שאין בעל הבית משגיח לא על משפלות של זבל ולא על משפלות של תבן ושל קש, ולא על המוץ, למה שאין נחשבין לכלום, כך אין הקב"ה משגיח על אומות העולם למה שאינן כלום, שנאמר (ישעיה מ') כל הגוים כאין נגדו וגו', ועל מי הוא משגיח, על ישראל... רבי נחמיה בשם ר' אבון אומר, אומות העולם אין להם נטיעה אין להם זריעה אין להם שרש, ושלשתן בפסוק אחד, (ישעיה מ') אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שורש בארץ גזעם... (שם ז ז)

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו אומות העולם, שנאמר (ישעיה י"ז) הוי המון עמים רבים, לא יוכלו לכבות את האהבה, אהבה שהקב"ה אוהב לישראל, שנאמר (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה', ונהרות לא ישטפוה, אלו אומות העולם, הדא מה דאת אמר (ישעיה ז') ביום ההוא יגלח אד-ני בתער השכירה בעברי נהר וגו'... דבר אחר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, אם פותחין הן כל אומות העולם כל תסבריות שלהן ונותנין ממונם בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר בידם לעולם... אם פותחין אומות העולם כל תיסבריות שלהן בדבר אחד מן התורה, ונותנין כל ממונם בדמיו של רבי עקיבא וחבריו, אין מתכפר להם לעולם. (שם ח ז)

לעתיד לבא עתידין כל שרי אומות העולם באין ומקטרגין את ישראל לפני הקב"ה ואומרין רבונו של עולם, אלו עבדו עבודה זרה ואלו עבדו עבודה זרה, אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין, אומר להם הקב"ה אחות לנו קטנה, מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין ממחין על ידו, למה שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונותיהן, בא יום הכפורים ומכפר עליהם. (שם שם ח)

כך כשישראל אוכלין ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין להקב"ה מקשיב לקולם ומתרצה, ובשעה שאומות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים, אותה שעה חושב הקב"ה אפילו להחריב את עולמו, והתורה נכנסת ומלמדת סניגוריא... (שם שם טז)

כשבת המלך, אמר ר' יצחק אומות העולם אין להם ישיבה, איתיבון הא כתיב כשבת המלך, אמר להם בשבת המלך אין כתיב כאן, אלא כשבת המלך, ישיבה שאינה ישיבה... (אסתר א)

אמר רבי יצחק אומות העולם אין להם טובה, דכתיב (קהלת ח') וטוב לא יהיה לרשע וגו', איתיבון והכתיב כטוב לב המלך ביין, אמר להם בטוב לב המלך אין כתיב כאן, אלא כטוב לב המלך טובה ואינה טובה... (שם ג)

מדרש תנחומא:

אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי יצר הרע חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעולם הבא משוין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי, שנאמר כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד... (נח יט)

...כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם, באומות העולם שהן מכלין את שדותיהן, אבל ישראל שאין מכלין את שדותיהן, ואותך לא אעשה כלה... (ויצא ב)

ר' יהושע אומר צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת, הנייה לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשעבדים בהם. ר' נחוניה בן הקנה אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת, חסד שאומות העולם עושין חטאת הוא לישראל, ממי את למד מן מישע מלך מואב... (תשא ה)

כששולח הקב"ה שלוחו לאומות העולם הם עושים תשובה ומתכסים בשק וצמים כמו שעשו אנשי נינוה, אמרו ז"ל מי שהיתה בביתו קורה אחת או אבן אחת מגזל הורס הבית ומוציאו... (שמיני ט)

...מה ראה לקדמו (בלק לבלעם) לגבולין, אמר לו הגבולין הללו שנקבעו מימי נח שלא תכנס אומה בגבול חברתה, הללו באין לעקור אותן, אמר לו בא לקללן, והיה מראה היאך פרצו ועברו גבול סיחון ועוג, כאילו קובל עליהם. (בלק י)

זה שאמר הכתוב יספת לגוי נכבדת (ישעיה כ"ו) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, הוספת שלוה לדור המבול, שמא הקריבו לפניך פר אחד, לא דיים שלא הקריבו אלא אמרו לא-ל סור ממנו (איוב כ"א). והוספת שלוה לדור הפלגה שמא כבדך אחד מהם, לא דיים שלא כבדוך אלא אמרו הבה נבנה לנו עיר (בראשית י"א), וכן לסדומיים, וכן לפרעה, וכן לסנחריב... לא דיים שלא הקריבו לפניך אלא הכעיסוך... (פנחס טז)

ומנין אתה למד שישראל ועכו"ם שיש להם עסק זה עם זה שאסור לישראל לומר לעכו"ם לך עמי לערכאות שלכם, ושהוא עובר בלאו, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה, והלא אומות העולם נצטוו על הדינין, שהיא אחת משבע מצות שנצטוו בני נח, ומהו משפטים בל ידעום, אלו דקדוקי הדין... (שופטים א, וראה שם עוד)

והיית רק למעלה, כשאתה מבקש לשאול דבר שלא תהא שואל מה למעלן, ולא תהא שואל מה למטן כשם שאומות העולם שואלין, שנאמר (ישעיה כ"ט) והיה כאוב מארץ קולך... (שם י)

מסכת סופרים:

...דבר אחר (שאין מתענין ביום א') מפני העובדי כוכבים, שלא יאמרו על כי אנו שמחין בראשון הם מתענין בו, אבל אמרו חכמים בזמן המעמדות לא היו חוששין לאיבה העובדי כוכבים... (פרק יז)

שוחר טוב:

רבי אביהו אמר, שני דברים אין אומות העכו"ם כופרין בהן על הקב"ה, שברא את העולם לששת ימים, ושהוא מחיה את המתים... (מזמור יט)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר ימים יוצרו ולא אחד בהם, זה יום גוג לעתיד לבא, לפי שהעולם הזה דומה לפני הקב"ה לבעל הבית ששכר פעולים ומעיין בהם למי שעושה לאמיתו, שנאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד')... לפיכך נתחייבו עכו"ם לישטף וליאבד ולירד לגיהנם על ששלחו יד בישראל ובירושלים ובבית המקדש. תדע לך שהוא כן, כשבא נבוכדנאצר מלך בבל הקיף את ירושלים, והיו עכו"ם משיבין ואומרין במה (בפה) אחד במה חשבנוהו כבשנו את עירו והיכלו, משיבה רוח הקודש ואמרה להם שוטים שבעולם, ועד אותה שעה לא נתחייבתם שתרדו לגיהנם... כשם שהם היו מאספין קהילין ובאים לבזבז ממונם של ישראל, כך הקב"ה מאסף אותן לדון על הרי ישראל לעשות בהם נקמות גדולות על אשר לא שמעו דברי תורה ועל דבר אשר ענו את ישראל... (פרק א)

תנא דבי אליהו זוטא:

משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שמצא אדם ממשפחה מרובה, והוא עושה למלך כל רצונו, מה עושה המלך, שיגר המלך מתנות מרובות לכל בני המשפחה של אותו האיש, אף כך העכו"ם זהו שכרן משום שהפריש הקב"ה את ישראל מתוכן לכן הם אוכלין את העולם הזה... (פרק ב)

פסיקתא:

רבי לוי בשם ר' יוסי ברבי אלעאי, דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, עשו שהוא גדול מונה לחמה, יעקב שהוא קטן מונה ללבנה. אמר רב נחמן והוא סימן טוב, מה הגדול שליט ביום ואינו שליט בלילה, כך עשו הרשע שליט בעולם הזה ואינו שליט לעולם הבא... רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול מבהיק בעולם, אין אורו של קטון מתפרסם, שקע אורו של גדול נתפרסם אורו של קטון. (פרשה טו החודש)

באו והסתכלו במצרים, עשר מכות בלבד הבאתי עליהם ולא יכלו לעמוד בהם אלא נדעכו והלכו להם, שנאמר (ישעיה מ"ג) דעכו כפשתה כבו, ואף מלכות בבל הבאתי עליהם צרות קימעה ולא יכלו לעמוד בהם אלא בטלו והלכו להם מן העולם... אבל ישראל אף על פי שאני מביא עליהם צרות וייסורים בעולם אינן נדחים מלפני אלא הרי הם קיימים לעולם ולעולמים. (פרשה לה רני ושמחי)

מדרש תדשא:

...הרי ע' (נרות) נגד ע' אומות, שכל זמן שהנרות דולקות האומות מתכבשין, ומיום שכבו הנרות מתגברין... (פרק ב)

אותיות דר' עקיבא:

ואמונתך בלילות, זה העולם הזה שנמשל ללילה, שנאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהלים ק"ד), וכי כל חיתו יער לא תרמוש אלא בלילה וביום אינה רומשת, אלא מלמד שעולם הזה משול כלילה, ומלכי אומות העולם משולים כחיות שהם רומשים ביער בתוך הלילה... כיון שבא עליהם עולם הבא ומלכות משיח חוזרים ליערם ולמקומם ויורדין מגדולתן ושבים אל עפרם ואין באין לעולם הבא.

עשיר בעולם הזה דל הוא לעולם הבא, אלו אומות העולם, שאינן עסוקין במצוות, ועשירים בעולם הזה, לפי שהקב"ה נותן להם שכרם בעולם הזה... לפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, כיצד באין אומות העולם ורשעים ועושין מצוה אחת לפניו כדי שישבחו אותם וישמעו בני אדם ויכבדו אותם, וכל מה שעושין רשעים אין עושין אלא לכבודם, על כן הם עשירים בעולם הזה ועניים לעולם הבא, לפי שאין אדם אוכל על שתי שולחנות...

מדרשים:

דבר אחר כטוב (לב המלך ביין), א"ר לוי אומות העולם אין להם טובה, בטוב אין כתיב כאן אלא כטוב, אבל ישראל וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב. (מדרש אבא גוריון)

ילקוט שמעוני:

ויהי ביום השמיני קרא משה, זה שאמר הכתוב יספת לגוי ה' יספת לגוי, אמר הנביא, רבון העולמים נתת לעכו"ם שלוה ולא קלסוך עליה, אתה נותן לו בן אינו מוהלו אלא מגדלו לפי נימוסו, הגדיל מוליכו לבית אלילים שלו ומכעיסך, אתה נותן לו בית, הוא מעמיד בתוכה אלילים, אהת מרבה להם ימים טובים, אוכלין ופוחזין ונכנסין לבתי תרטיאות ולבתי קרקסיאות ומכעיסים אותם בדבריהם ובמעשיהם, הוי יספת לגוי שמא קראך ה' ונכבדת... (ויקרא פרק יב, תקמז)

תנו רבנן דבר אל בני ישראל, בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין הגוים מצווין על שחוטי חוץ, לפיכך כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה. (שם פרק יז, תקעט)

בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן, מה ראו להתקרב יותר מן האומות סתם פיהן הקב"ה, אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר הבו לה' משפחות עמים, כשם שבני מביאין. (במדבר פרק א, תרפד)

...כך ישראל ועובד אלילים עושין מצות, מה שישראל עושין בעולם הזה אין מבקשין אלא לעתיד לבא, אבל עובדי אלילים מיד הוא נותן להם שכר מצותן, שנאמר ומשלם לשונאיו. (דברים פרק ז, תתמז)

...בשעה שישראל חוטאין עובדי אלילים לוקין, שיהא ישראל רואה שהעובד אלילים לוקה ומתיירא ועושה תשובה, אמרו עובדי אלילים, בניך חוטאין ואנו לוקין, אמר להם הקב"ה אלף אלפים כיוצא בכם אינם ספונים לפני כלום, שנאמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, אני אכרית אתכם מן העולם כדי שישבו ישראל בשלוה. (שם פרק יב, תתפה)

ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע, אמר רבי איבו בשם ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי, בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב"ה, אחד בדור הפלגה, ויהי כל הארץ שפה אחת, ומהו דברים אחדים, דברים של חירופין היו משיחין אחר הקב"ה, ואחד בימי גוג ומגוג, יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, ואחד בימי יהושע, שנאמר ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד, מהו פה אחד, שחלקו על הקב"ה שנאמר בו ה' אחד. (יהושע פרק ט, יט)

עד מה כבודי לכלמה, זה בית המקדש, דכתיב ביה כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, אמר הקב"ה עד מתי אתם מכלימים בכבוד של בית המקדש מרקקין בו מטנפין בו מעבדין בו עורותיהם ומעמידים בו אלילים. תאהבון ריק, מרדפין אחר דברים של ריקנו... (ישעיה פרק נד, תעח)

אל תירא עבדי יעקב, מדבר ביעקב, דכתיב ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וגו', אמר רבי שמואל בר נחמני אלו שרי אומות העולם, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים חווקים ויורד, של מדי נ"ב ושל יון ק"פ, ושל אותה אומה עולה ואינו ידוע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו שמא אין לו ירידה, אמר לו הקב"ה אל תחת ישראל, כביכול אפילו אתה רואה אותו יושב אצלי משם אורידו, שנאמר אם תגביה כנשר וגו'. רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן אסינה בשם ר' מאיר, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, של יון עולה ויורד, של אדום עולה ויורד... אמר לו הקב"ה אל תחת ישראל, אם אתה עולה אין לך ירידה לעולם, לא האמין ולא עלה... אמר לו הקב"ה ...ועכשו הרי בניך משתעבדים בד' מלכיות בעולם הזה בפיסים בהוניות בזימיות ובגולגליות... (ירמיה פרק ל, שיב)

אמר האלקים, אם עשיתם רצוני, כשם שביישתי לנחש ואררתי אותו, שנאמר ארור אתה מכל הבהמה, כך אני עתיד לאררן ולביישן, שנאמר יראו גוים ויבושו וגו' וכשאין אתם עושים רצוני, כשם שנתגרה הנחש באדם וחוה לאבדן מן העולם, כך אני מגרה בכם עובדי אלילים שנמשלו כנחשים, שנאמר קולה כנחש ילך... (מיכה פרק ז, תקנט)

כי עד סירים סבוכים, רבי חנינא בר פפא אמר כל מה שהיה אברהם אבינו עוקד את יצחק מלמטה, היה הקב"ה כופת שריהם על עובדי אלילים למעלה, ולא עשו, אלא כיון שהפליגו ישראל את עצמם בימי ירמיה, אמר להם מה אתם סבורים דיהון כפתייא קיימין, שנאמר כי עד סירים סבוכים, ישתריין יתהון כפתא. (נחום פרק א, תקסא)

ילקוט המכירי:

...ואם תאמרו מפני מה אומות העולם חייבין כלייה ואנו עומדין קיימין, לפי שכשבאין עליהם ייסורים מבעטים, ואין מזכירין שמו של הקב"ה, שנאמר שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו (תהלים ע"ט), אבל ישראל כשבאין עליהם ייסורים הם נכנעין... (תהלים עט)

מדרש הגדול:

ואלה תולדות בני נח, זה הוא שאמר הכתוב ששים המה מלכות ושמונים פילגשים וגו' (שיר ו'), ששים המה מלכות אלו ששים אומות מגוג ומדי ותובל... ואם יאמר לך אדם הן שבעים אומות, אמור לו עשרה אבות אינן מן המנין, והן יפת גמר ויון וחם... ושמנים פילגשים אלו שאר אומות שנתחדשו בעולם, כגון בני קטורה ובני ישמעאל ובני נחור ועמון ומואב... כשתחשבו הכל חוץ מן האבות שבהן ימצאו שמונים, ומכולם לא בחר אלא בישראל... (בראשית י א)

אלה משפחות, כל המדינות שחלקו בני נח לבניהם מאה וארבעה, כל אייהם תשעה ותשעים, כל הלשונות שנים ושבעים, כל הכתבים ששה עשר. ליפת מדינות ארבעה וארבעים, איים שלוש ושלשים, לשונות שנים ועשרים, כתבים חמשה, ואלו הן יבוסי ורחומי וקפרקי יוני ומדי. לחם מדינות ארבע ושלשים, איים שלוש ושלשים, לשונות ארבע ועשרים, כתבים חמשה, ואלו הן פרסי אגגי אפרקי וצרדי ופקפילי. לשם מדינות ששה ועשרים, איים שלש ושלשים, לשונות ששה ועשרים, כתבים ששה, ואלו הן מצרי הלבני אשורי עברי כשדי וגוטאזכי... (שם שם לב)

...כך אומות העולם הן אומה ושרים שלהן מאומה אחרת, מהכין אתה למד, מאדום, שהיא אותנטי שלמלכיות, שכיון שהתחילה להעמיד מלכים לא מצאו מהן מי שהוא ראוי למלוך, לכך העמידו עליהם מכל מקום אחד... (שם לו לט)

וכן את מוצא כיון ששמעו אומות העולם בנסים שנעשו להם לישראל במצרים ועל הים ומה שאירע לפרעה ועבודה זרה שלו, מיד שמעו עמים ירגזון... (שמות יח א)

זו היא פרשת פרה אדומה שנמשלו בה מלכיות ונמשלו בה ישראל. נמשלו בה מלכיות, פרה זו מצרים, שנאמר עגלה יפהפיה מצרים, אדומה זו בבל, שנאמר אנת הוא רישא די דהבא (דניאל ב'), תמימה זו מדי, דאמר רבי חייא בר ווא מלכי מדי תמימים היו, אין להקב"ה עליהן אלא עבודה זרה שקבלו מאבותיהן, אשר אין בה מום, זו יון, אלכסנדרוס מקדון כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגלוי, ואמר ברוך אלקיו שלשמעון הצדיק... (במדבר יט כב)

דבר אחר זה הוא שאמר הכתוב כל כלי יוצר עליך לא יצלח (ישעיה נ"ד) אלו אומות העולם שהן מתכלין מן העולם, וכל מחשבה שהן יועצין על ישראל אינה מצלחת. ולמה נמשלו בכלים, לומר לך מה הכלי הזה כיון שנשבר אין לו תקנה, כך אומות העולם אין תקומה למפלתן ואין מלכותן מתקיימת, אלא מולכין לפי שעה וכלין מן העולם... (שם כב ב)

מעשה באנטנינוס שבא לקסרין ושלח אחר רבינו הקדוש, והלך עמו ר' שמעון בנו ור' חייא הגדול. ראה שם ר' שמעון לגיון אחד נאה ומשובח, ראשו מגיע קלפרין שלעמודים. אמר ליה לר' חייא ראה כמה פטומין עגלים שלעשו. נטלו ר' חייא והוליכו לשוק, והראהו סל שלענבים וסל שלתאנים והזבובין עליהן, אמר לו ר' חייא זבובין אלו ואותו לגיון שוין, כשעלה ר' שמעון אצל אביו סיפר לו הדבר, אמר לו עד עכשיו נתן בו ר' חייא ממש, שהשוה אותו לזבובין, לפי שהלגיונים אינן ספונין לכלום, אבל זבובין הקב"ה הוא עושה שליחותו בהם, שנאמר (ישעיה ז') ישרק ה' לזבוב. (דברים ז כ)

לקח טוב:

ויקרא גם פרעה לחכמים, מלמד שאפילו האומות אם יעשו דבר חכמה נקראו חכמים, ועוד לפי דעתם נקראים חכמים, כמו הוי חכמים בעיניהם (ישעיה ה')... וכמו שהעבודה זרה נקרא אלוה בדעת האומה העובדת אותה. (שמות ז יא)

ילקוט ראובני:

המצריים נקראו בהמות ונקראים בשם אדם בשם המין, כענין הבהמות החיות והעופות שכלם נקראו בהמות טהורות וטמאות, וכן העופות, כן הדבר באדם, כלם נקראים אדם בשם המין, אלא שזה אדם טהור וזה אדם טמא, ואם כן ישראל הם ישראלים מובדלים מן העכו"ם... (ויקרא קדושים בסוף)

...ומשה רבינו ע"ה מבשר להם לישראל ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך, כלומר אף על פי שהעכו"ם יעלו למעלה, גבול וקץ יש לעלייתם שאינם יכולים לעלות יותר מן המקומות שהם דבקים בהם, שהם גדולה וגבורה, אבל ישראל עולים עד אין סוף... (דברים ברכה)

חובת הלבבות:

כבר כתבנו שכל מי מישראל שהיכולת בידו, מצוה עליו לחקור בענין הזה... ואי אפשר שיודו לנו האומות במעלות החכמה עד שיעידו הראיות על כך, וכבר הבטיחנו יוצרנו לגלות הסכלות מלבם, ככתוב, והלכו גוים לאורך. (שער א פרק ג)

תרגום יונתן:

וירד העיט - וכד נחת טייסא לא הוה קרב לפסגיא, והדין טייסא הוא עופא מסאבא, והדין עופא מסאבא אלין אינון מלכוותא דארעא עובדי אלילים, ויהי כד יהין עיצין עיצן בישן על בני ישראל זכותיה דאברהם צדיקא מבטלא יתהון. (בראשית טו יא)

ארום עמא האילין עובדיהון מדמיין לעובדא עמא דסדום ומחשבתהון מדמיא למחשבתיה דעמא דעמורה... (דברים לב לב)

הן כולכם - משיבין העמים אין לנו זמן לעסוק בתורה, כי תמיד לנו מלחמה זה עם זה, וכאשר אנו נוצחים שורפים בתיהם ובוזזים נשיהם, וטפם ונכסיהם, וכך נגמרו ימינו... אמר להם הקב"ה אתם מגרים בעצמכם האש ותפלו בה... (ישעיה נ יא)

משמרים הבלי שוא - לא כעממיא פלחי טעותא, מאתר דיאתוטב להון לית אינון ידעין. (יונה ב ט)

רש"י:

ואת הצפור לא בתר - שהאומות עובדי כוכבים נמשלו לפרים ואילים ושעירים... וישראל נמשלו ליונה... לפיכך בתר את הבהמות רמז לעובדי כוכבים, ואת הצפור לא בתר, רמז לישראל הקיימים לעולם. (בראשית טו י)

וגם את הגוי - לרבות ד' מלכיות שכלים על ששעבדו את ישראל. (שם שם יד)

והנה תנור עשן - רמז לו שיפלו המלכויות בגיהנם. (שם שם יז)

ויתן לך האלקים - מדרשו: בדין, אם ראוי אתה יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה וגו', בין צדיק בין רשע יתן לך... שישראל בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין, ולא יקרא תגר, אבל נכרי מחוסר אמנה, ויקרא תגר... (שם כז כח)

ואני אקשה - מאחר שהרשיע, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי כוכבים לתת לב לשוב, וטוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו מופתי. וכן מדתו של הקב"ה, מביא פורענות על האומות עובדי כוכבים כדי שישמעו ישראל וייראו. (שמות ז ג)

וכל רכב מצרים - משל מי היו הסוסים? משל הירא את דבר ה' (שמקנהו ניצל בברד), מכאן אמר ר' שמעון כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו. (שם יד ז)

גם את הדבר הזה - שלא תשרה שכינתי עוד על אומות העולם, אעשה, ואין דברי בלעם על ידי שריית שכינה, אלא נופל וגלוי עינים, על ידי שליח. (שם לג יז)

ארץ בני עמו - ...ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע? כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר, אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב. העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחילה היו גדורים בעריות, וזה נתן להם עצה להפקיר עצמם לזנות. (במדבר כב ה)

מי יחיה - שלא ישים עליו הגוזר את אלה, שיעמוד סנחריב ויבלבל את כל האומות. ועוד יבואו צים מיד כתים בבירניות גדולות על אשור. (שם כד כג)

ומנחתם - פרי החג שבעים, כנגד אומות עובדי כוכבים שמתמעטים והולכים. ובימי המקדש היו מגינים עליהם מן היסורים. (שם כט יח)

בחרב - ...בא בלעם והחליף אומנותו באומנות ישראל לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות שבאין בחרב, שנאמר "ועל חרבך תחיה". (שם לא ח)

תתחטאו - כדין שאר טמאי מתים, שאף להאומרים שקברי נכרים אינם מטמאים באוהל, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם, מודה הוא שהנכרים מטמאים במגע ובמשא, שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אוהל. ושביכם - לא שהנכרים מקבלים טומאה וצריכין הזאה... (שם שם יט)

לא תחנם - לא תתן להם חן, אסור לאדם לומר כמה נאה נכרי זה. דבר אחר לא תתן להם חניה בארץ. (דברים ז ב)

אובד אבי - לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחרי יעקב, ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם עובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה. (שם כו ה)

בהפרידו בני אדם - כשהפיץ דור ההפלגה היה בידו להעבירם מן העולם, ולא עשה כן אלא קיימם. למספר בני ישראל - בשביל בני ישראל העתידים לצאת מהם. ולמספר בני ישראל שבעים נפש שירדו למצרים הציב גבולות עמים ע' לשון. (שם לב ח)

לולי כעס אויב אגור - ואם יוכל להם וישחיתם יתלה הגדולה בו ובאלוהיו ולא בי. (שם שם כז)

הרנינו גוים עמו - לאותו זמן ישבחו אומות העולם את ישראל, שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם. ונקם ישיב לצריו - על הגזל והחמס, כענין שנאמר, מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה... ואמר אי אלוקימו - של ישראל, כמו שאמר טיטוס הרשע שגדר (קרע) את הפרוכת. (שם לב מג)

עקלתון - לשון כפול, שהוא שני, כי ג' אומות חשובות, מצרים, אשור וכתים שבלב ימים. (ישעיה כז א)

חימה אין לי - על העכו"ם, כי גם ישראל חוטאים, ומדת הדין מקטרגת. מי יתנני - ואוכל לפקוד על בני ישמעאל, שישובו בני ישראל. (שם שם ד)

ויקראו אל האלקים בחזקה - אסרו אמהות לבד וולדות לבד, אמרו אם אין אתה מרחם עלינו, אין אנו מרחמים על אלו. (יונה ג ח)

וחסד לאומים חטאת - שנוטלים מזה ונותנים לזה. (משלי יד לד)

למה רגשו גוים - לרז"ל על משיח, וכמשמעו על דוד כששמעו שנמשח. (תהלים ב א)

מה אדם - מה פרס וישמעאל לפניך שהרבית להם גדולה. (שם קמד ג)

ששים המה - בני קטורה ט"ז, ישמעאל ובניו י"ג, יצחק ובניו ג', בני יעקב י"ב, ובני עשו ט"ז. ושמונים פלגשים - נח ובניו עד אברהם כל תולדותיהם. וזרע אברהם חשובים מהם כנשי המלכות מהפלגשים. ועלמות - כל אלו נחלקו לאין מספר. (שיר ו ח)

אבן עזרא:

אשר חלק - דבר מנוסה הוא, שלכל עם כוכב ומזל, וכן לכל עיר מזל, וה' שם לישראל מעלה גדולה להיות ה' יועצם, ולא כוכב להם, לכן ישראל נחלת ה'. (דברים ד יט)

אפס - אם כולם או רובם ישמעו בקול ה', ימשכנו את הגוים על הכסף שצריכים לסחור בו. (שם טו ד)

לו חכמו - אילו היו חכמים שישכילו כי השם פעל כל זאת לישראל בעבור עונם, אז יבינו לאחריתם, כי כן יעשה השם בעבור עונם הם. (שם לב כט)

וחסד לאומים חטאת - יחשב כקרבן חטאת, או היא חטא, כי היא לעבודה זרה. (משלי יד לד)

על ה' - יצאו מתחת יד שיקול הדעת שנטע ה' בלב כל אדם. ועל משיחו - לא יסורו למשמעתו. (תהלים ב ב)

ולא אמרו - רוצה לומר כי בני אדם לא ישבחום על תורתם ואמונתם, כי אין בגוים אמונה, ומדמה אותם לחציר גגות. (שם קכט ח)

רמב"ן:

לעשות - ...ונראה שבתחלת האלף הששי תתחדש מלכות אומה שלטת תקיפה ואימתנה מאד, ומתקרבת אל האמת יותר מהמלכויות הראשונות. (בראשית ב ג)

ותקיא הארץ - החמיר בעריות עבור טומאת הארץ, ועריות אינה מצוה התלויה בארץ, אבל הדבר בכתוב: "יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו'", כי ה' שם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם בארצו כוכב ומזל, שנאמר "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים". וגבוהים על המזלות מלאכי עליון כשרים, וה' הנכבד אלקי האלקים לכל העולם. (ויקרא יח כה)

בן הישראלית - להורות שגוי הבא על בת ישראל הוולד אינו ישראלי, אף על פי שפסקנו בגמרא שהוולד כשר, אמרו שמזהמין את הוולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן לענין היחס בדגלים ונחלה בארץ... (שם כד י)

שבעים איש - כבר הזכירו רז"ל כי ע' אומות ולשונות הם, ולכל אחת מזל ברקיע ושר למעלה, כבדניאל, ופרי החג ירמזו אליהם. ובפרקי דר' אליעזר אמר הקב"ה לע' מלאכים הסובבים כסא כבודו, בואו ונבלבל לשונם, ולכן ע' יורדי מצרים, וכן ע' שופטי ישראל, כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות... (במדבר יא טז)

וקראת אליה לשלום - ...ונראה שיש הבדל, כי בערים הרחוקות יהיו רק למס, ובערי ז' העמים נדרוש מסים ועבדות ושלא יעבדו עבודה זרה... (דברים כ י)

למס - המסים הם שישים עליהם המלך או הסנהדרין לבנות בית וערי מסכנות למלך ולבית ה', והשעבוד הוא שיוכל כל איש ישראל לקחת לחטוב עציו בשכר הראוי... (שם שם יא)

כי מגפן סדום - לא יבינו ויחשבו רק רע, כי משורש רע היו. ישראל מתוודים ושבים בעת צרתם, מה שאינו כן האויב ההולך אחר העכו"ם שלו וכופר לעולם בשם, כי כן ירש מאבותיו, ואין בהם תועלת לעולם. וישראל ששרשם טוב אם יכרת יחליף ויעשה שוב פרי. (שם לב לב)

סר צלם - ...או ירמוז לשרי מעלה שאין אומה נופלת עד שנופל השר שלה תחלה, כענין שכתוב יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ואחר כך על מלכי האדמה באדמה ומפורש בספר דניאל יאמר כבר סר הכח אשר בצלו יחיו וה' המשפיל אותם אתנו, על כן אל תיראום. וכך אמרו במדרש שיר השירים "ונסו הצללים" אלו שרי אומות והמלאכים שלהם, כי הם הצל על האומות וכבר הזכרתי זה במקומות אחרים. (במדבר יד ט)

עד שיפוח היום - ישלם עוון האמורי ויסלק כוחו. ונסו הצללים - אמרו רז"ל אלו שרי האומות והמלאכים שלהם, וזהו פירוש הפסוק "סר צלם מעליהם". (שיר השירים ב יז)

ששים המה מלכות - ידוע כי האצילות שני העולמות היו כאחת, והם זה דוגמת זה. והעולם הבא ז' קצוות כדפירשנו, ומהם ע' שמות עומדים בתוך י"ב זרועות עולם, וכן העולם הזה ז' קצוות נחלקים לע' אומות העומדות בתוך י"ב גבולים אלכסוניים, ונברר הקו האמצעי שהוא קדש אל הקו האמצעי שהוא ממדת הדין והוא ציון. ועל זה רמזו חז"ל "כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה". וכן כל אומה מקבלת כוח מהקצה שנגדה שנבררה ממנו. על כן יש לנו לדעת בלי ספק שמהאומות הוציא י' שהם בקו האמצעי הרוחני היא ארץ ישראל, שלא יאמר בהם לעתיד ולא הורישו, כי יהיו נמחים מהעולם ומכסא הכבוד, והם קיני, קניזי קדמוני, כנעני, חתי, אמורי, חיוי, גרגשי, יבוסי, ופריזי. נשארו עוד ששים, ועליהם נאמר ששים המה מלכות. ושמונים פלגשים הם אלופי עשו ובניהם האלופים ל"ב, אלופי החורי י"ט, נשיאי ישמעאל י"ב ובני קטורה ט"ז, ועם אליפז ורעואל הם פ"א. (שם ו')

רד"ק:

ויבתר אותם - ורמז לו, שהאומות שהרעו לישראל יהיו מחולקות, וילחמו זו עם זו עד שיכלו. וכן הן מחולקות באמונתן, כי זה גורם השנאה, ולא כן בישראל... (בראשית טו י)

לאור גוים - שיראו בעתיד קיום נבואותיך. ובתשועת ישראל מגוג ומגוג יוושעו גם המה וישובו. (ישעיה מט ו)

כי יבעל בחור בתולה - שהוא דבר נאה ומתקבל יותר משיבעל זקן בתולה וכדומה. וכן לא היתה נאה ישיבת האומות בארץ ישראל. (שם סב ה)

ערי קדשך - אף שחזרו הגוים ובנאום, כשאין ישראל שם הם חרבים, וגם בידם יחרבו מזמן לזמן. בית קדשנו - לא נבנה בידם מעולם. (שם סד ט וי)

ה' הקפיד על החמס המשחית הישוב גם באומות בעולם, כמו שמצינו במבול, אבל בשאר עבירות מקפיד רק בישראל, כמו שכתב בעמוס "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם וגו'". טעם השליחות של נביא לאומות העולם היה, כי ה' רצה את אשור להעניש את ישראל. ועוד שלא יאמרו כי אשור הרשעים איך יבלעו את ישראל, לכן רצה להראות שיש להם גם כן זכויות, ששבו... (יונה א ב)

ה' לא ישגיח על האומות כי אם בעבור ישראל, ודמשק הרעו לישראל ג' פעמים... (עמוס א ה)

לברי לבב - וכן לברי לבב שבאומות, אף על פי שרע להם בעולם הזה ייטיב להם בעולם הבא. (שם עג א)

מאחרי שבת - ...או על אדום וישמעאל המשתדלים לכבוש את ירושלים, ואינה מתקיימת בידם. (שם קכז ב)

רשב"ם:

לעת תמוט רגלם - של עכו"ם, מועד צרתם הקבוע להם. וחש עתידות למו - בעת צרה לעכו"ם וגאולה לישראל. (דברים לב לה)

כוזרי:

...ומה שהיה מבקשת האומות פרס והודו ויון וזולתם להקריב עליהם ולהתפלל בעדם בבית ההוא הנכבד, ומה שהוציאו ממונם על המקום ההוא, ואם היו מחזיקים בחוקים אחרים, מפני שלא קבל אותם הנמוס האמיתי, ומה שהם מרוממים אותו עתה עם העדר הראות השכינה עליו, ושכל האומות חוגגות אליו ומתאוות לו זולתנו מפני גלותנו ולחצנו... (מאמר ב כ)

אמר החבר, כי האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה לא יכלו אל יותר מן הדמיון הנראה, הקימו בתים לאלקים ולא נראה בהם לאלקים אות, הפרשו והנזרו להראות עליהם הנבואה ולא נראתה, החניפו והכעיסו ובעטו ולא ירדה עליהם אש מן השמים, ולא מגפת פתאום כדי לברר אצלם שעונשם מאת האלקים, ועל העון ההוא נפגע לבם, רוצה לומר הבית ההוא שהם מכוונים אליו, ולא נשתנה ענינם, אבל ענינם משתנה כפי רובם ומעוטם וחזקתם וחולשתם ומחלקותם וחבורם על דרך הטבע והמקרה... (שם לב)

אמר הכוזרי כן הוא, כי לא יעלה במחשבה, שאומה מן האומות תקרה בגלות כזאת שלא תשתנה לאומה אחרת, כל שכן עם אורך הזמן הזה, וכמה אומות אבדו שחיו אחריכם, לא נשאר להן זכר, מהן אדום ומואב ובני עמון וארם ופלשת וכשדים ומדי ופרס והברהמיים והצביים וזולתן רבות. (שם לג)

...והלא היו כל אנשי העולם בעורון ובטעות קודם בני ישראל, זולתי היחידים אשר זכרנום, והיה מהם עם, שאומרים שאין בורא ושאין חלק מן העולם יותר ראוי שיהיה נברא משיהיה בורא, אך הכל קדמון, ועם אחר אומרים שהגלגל הוא הקדמון ובורא הכל, ויעבדוהו, ועם אחר טוענים שהאש הוא עצם האור והמעשים החזקים והמופלאים, והיא שראויה לעבוד... וכלם מסכימים שאין נראה בעולם דבר יוצא מן המנהג והטבע, עד אשר הפילוסופים אשר דק עיונם וזכה מחשבתם הודו בסבה ראשונית שאינה דומה לשאר הדברים, נטו בהקשתם שאין לו מעשה בעולם כל שכן בחלקיות... עד שנזדככה הקהלה ההיא שהיתה ראויה לחול עליה האור ולעשות לה המופתים הנוראים ולשנות להם המנהגים... (שם נד)

 אמר הכוזרי, באמת קבלתם התורה הזאת כראוי... וזולתכם טרח להדמות אליכם, ועלה בידו הצער מבלי ההנאה אשר ימצאנה מי שהוא חושב בסבה אשר בעבורה סובל הצער הזה.

אמר החבר, וכן שאר הדמיונים לא יכלה אומה מן האומות להתדמות אלינו בדבר. הלא תראה אשר קבעו יום למנוחה במקום יום השבת, היוכלו להדמות אלא כאשר ידמו צורות הצלמים אל צורות בני החיים? (ג ח וט)

רבינו בחיי:

אלה תולדות - דע שהאריכות בבני חם היא להודיענו במה שזכה אברהם בו, שהוא מבני שם, ושכל הע' אומות היו כדי לבחר מהם את אברהם. וזה שאמרו חז"ל מחשבתן של ישראל קדמה לבריאה. וכבר ידעת שתחלת המחשבה היא בסוף המעשה... (בראשית י א)

...וכל אחד מע' השרים יסוד לאומתו וללשונו, אך חלק יעקב הוא יוצר הכל עליון על כולם, וכן לשוננו עליונה... (שם יא ט)

מאת רעהו - קודם מתן תורה היו כולם רעים, ולאחר מתן תורה כשלא רצו אומות העולם לקבל התורה יצאו מכלל הרעות... (שמות יא ב)

שש מאות רכב - כתב רש"י ממסכת סופרים אמר ר' שמעון בר יוחאי טוב שבמצרים הרוג - בשעת מלחמה, ושלא בשעת מלחמה אסור להרג, שהרי אף בשעת מלחמה נצטוינו לקרא להם לשלום, ואפילו לז' עמים. אבל אם הוא בא נגד הקב"ה ומתכוון למרוד בו, אפילו שלא בשעת מלחמה מותר, שהוא מלחמה לה'. וכן היה במצרים שראו כבר במכת בכורות שה' הוא המכה אותם, ואם כן באו לים סוף להלחם נגדו, ולכן אמר משה ה' ילחם, כי הם באו נגדו. (שם יד ז)

שמעו עמים - הזכיר ד' חלקים מהאומות לד' הרוחות שהם כלל הישוב, פלשת, אדום, מואב וכנען, נגד ישובם, מערב, דרום, מזרח וצפון, וכולם הזדעזעו מהפלא. (שם טו יד)

...ודע כי משם באות הנשמות לישראל דרך הקו האמצעי הוא התפארת, מזרחו של עולם כשישראל עושים רצונו של מקום, ולעובדי כוכבים, באים מהשמאל מהגבורה הנקראת האש הגדולה, ולכן אמרו שחיטת עכו"ם נבלה, ומי שנתגייר נכנס תחת הקו האמצעי ומשם ישוב לשרשו הראשון. (שם כ ז)

מזרק אחד שבעים - כי מהמזלות נזרקים המקרים והגזרות על ע' האומות. (במדבר ז פד)

מי יחיה - בפשט עם אשור, ובמדרש על ישמעאל היושבים באחוזת קין. שמכל ע' אומות שברא הקב"ה שם שמו רק על ישראל וישמעאל, לכן אמר משומו א-ל. (שם כד כג)

יצב גבולות עמים - הגוים שיצאו מנח הם ע' לעומת בני ישראל יורדי מצרים. ומכל אלו בחר רק בישראל. ויש מפרשים שגבולות עמים הם י"ב אלכסוני עולם, וי"ב מזלות ממונים עליהם, אבל ישראל אינם תחתם כי אם חלק ה'. (דברים לב ח)

עין יעקב - להוציא בני עשו וישמעאל מירושת הארץ, כי בד' דברים זכתה האומה הישראלית, נבואה, תורה, ארץ ישראל ותחיית המתים... ועל תחית המתים אמר כאן עין יעקב וגו', שמיו יערפו טל, רוצה לומר רק לזרע יעקב. (שם לג כח)

אם תאמר איך יאבד הקב"ה כמה אומות בשביל ישראל שהם אומה אחת? תלמוד לומר הן גוים כמר מדלי, כל האומות אינן נחשבות לכלום לפני ישראל, כשם שאין הטפה חשובה שנפלה מהדלי... (כד הקמח נחמו)

ספר החנוך:

...אבל אחר שבלבל סנחריב העולם ונתערבו בני עמון ומואב עם שאר אומות העולם, הותרו הכל מיד שנתגיירו, שחזקה היא שכל הפורש ובא להתגייר שהוא פורש משאר האומות שהן רוב כנגד בני עמון ומואב וכנגד מצרים ואדומיים... (תצא מצוה תקסא)

זה הכלל, באומות לבדם הלך אחר הזכר, וכמו שמצאנו שנתיחסו בכתוב אחר הזכרים, שנאמר בלאדן בן בלאדן (מלכים ב' כ'), נתגיירו הלך אחר הפחות. (שם מצוה תקסג)

עקדה:

...ואמרו, עכו"ם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם, רוצה לומר זהום הכפירה שבאה על ידי הפילוסופים, שהשתדלו ברוב כוחם ומפתים להפר האהבה שבינו יתברך והנמצאים, אף שבאמת גם הם מאמינים במציאות ה', כי לכל מתנועע יש מניע, ולכל עלול עילה, וחכמתו ויכלתו ניכרים ממעשיו, אך אינם מודים שיש ביכלתו לשנות דבר מהסדר הטבעי... ועל זה אמרו "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וגו'", שכל טענותיהם לא הועילו לכבות האהבה והשתוף שבין ישראל לאביהם, והממלכות המשעבדות לא שטפוה... (שמות כה ב)

...ובמדרש ויקרא רבה א' אמר ר' יצחק, עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות, ומשהוקם נסתלקה מהם... והרי בלעם התנבא? ההוא לטובתם של ישראל נתנבא... ואם ראויים לנבואה מדוע בטלה מהם מפני המשכן? אך הכוונה היא שלפני הקמת המשכן ומתן תורה נהג העולם על פי דרך הטבע, והחכמים היודעים במשפטי הכוכבים יכלו לעונן ולנחש בהם ולהגיד עתידות, וגם זה נקרא נביא, ואחר כך הוחל לעשות נסים למעלה מהטבע, ונתבלבלו מערכותיהם... (שם לח כא)

אמנם כלל האומה הנבחרת היא דוגמת עולם הגלגלים המתנועעים על פי מניעיהם, וכן הוקבעו הכהנים שהם בדרגות המלאכים ללמד את ישראל תורה ומצוות... והעכו"ם הם במדרגה התחתונה השקועה בהפסד החומר, כשאר הנמצאות החמריים, וישראל נמשלו לשמים וארץ... (ויקרא כא א)

...וזה שאמרו רז"ל בברכות ז', שבקש משה רבינו ע"ה "ונפלינו אני ועמך וגו'", שתבדל האומה הישראלית מהאומות על ידי המצא בה הנבואה, והודה לו הא-ל, כי גלוי לפניו שאין נחת רוח בטוב שבהם להכין עצמו למעלה זו, כמו שאי אפשר שהטוב שבסוסים יהיה פילוסוף, והאומות יעלו רק למדרגת קוסמים וחוזים בכוכבים. (במדבר כב א)

ונדחת - חלילה לך, כי אלו רק כלים ומשרתים להנהגת שאר העמים, שענינם הוא להיות "תחת כל השמים", תחת מערכת השמים. ואתכם לקח ה' - להנהגתו העליונה, אם יסכימו הצורות הללו או לא. (דברים ד יט)

מהר"י יעב"ץ:

...וזה הענין האלקי אשר אמרתי הוא נושא התורה, כמו שהצלם נושא החכמות כלם, וכמו שכל אחד מן האומות אשר לא נשתמש באותו הצלם לדעת המושכלות ולהוציאם מן הכח אל הפועל להיות מכלל חסידי אומות העולם, שאמרו ז"ל עליהם שיש להם חלק לעולם הבא יכרת והוא כבהמה... (אבות ג יח)

...והנראה לי בפירוש הכתוב הוא כך, דע כי השי"ת אינו מדקדק על האומות להענישם מהרה, ולכן כאשר תתמלא סאתם, תתחזק עליהם האף והחמה, יען כי גדלה צעקתם את פני ה'... על כן עתה תרדוף באף ותשמידם. (תהלים נו ז)

אברבנאל:

וכנען ילד - זכר י' בנים שנקראו אחר כך בחלקם בשמות אחרים, ונתנו לאברהם לנחלה. ומצאתי בדברי המספרים הקדומים כי מגומר יצאו יושבי גאליזייא בסוף ספרד, וממגוג שיטי והגוי, מתובל הספרדים, ובאו לשם מפיזא שבאיטליא... (בראשית י ב)

הבה נרדה - על ידי בלבול הלשונות השליכם ה' מלשונו ומאחדות השגחתו, ושרי מעלה החזיקו בהם להנהיגם ולהשפיע עליהם לשונם המיוחדת... (שם יא ז)

...ג' נתן את התורה במדבר במקום הפקר, כי היא לכל הבאים לחסות בצלה, ואף לאומות העולם חלק בה... (שמות יט א)

פנו לכם צפונה - אמר ר' יודן, אם ראית שעתו של עשו (שהוא מצליח), הצפינו עצמכם מפניו. אמר ר' נחמיה, אפילו הרשעים אין הקב"ה מקפח שכרם, עשו אף על פי שהוא רשע לא קפח הקב"ה שכרו על שכבד את אביו. ואין ספק שההשגחה תדבק באומות, ותחייב שכל אומה תשב בארצה בשלוה, בעוד שהיא שומרת ההנהגה הראויה לה, הנקראת אצל חז"ל ז' מצות בני נח, ואם לא ישמרום יאבדו... (דברים ב ג)

ובתנחומא ריש בלק, כל גדולה שנטלו ישראל, אתה מוצא שנטלו גם אומות העולם... שלמה ונבוכדנצר, משה ובלעם... נביאי ישראל מזהירים את ישראל מעבירות... ומתנבאים במדת רחמים על ישראל והאומות... וכל זה אינו בנביאי אומות העולם. הנה לא היו נביאים אמיתיים אלא לישראל, ובאומות היו רואי כוכבים ומעוננים. וכן מלכי ישראל מתנותיהם אלוקיות, ושל אומות העולם שמאליות, להמרות, כי הם מרוחקים מהקב"ה, ובלעם כנגד שאר נביאי אומות העולם כמשה לגבי שאר הנביאים... (שם לד י)

ועבר בה - בדרך האובות ילכו העמים האחרים, כי אין להם נבואה ותורה, וכאשר לא יעזרוהו - יקלל, ופנה למעלה - אם יש עוד למעלה מא-לוה כדי לקללו. (ישעיה ח כא)

הפסל נסך - שאין כח ביד כל שרי האומות לעכב הגאולה, כי אף שיש בהם מדרגות שונות ככסף וכזהב, אין בהם דומה לה', והשפעתם תמוט... (שם מ כה)

מי האמין - שהיינו גדולים כל כך, כן יאמרו העמים אחר מפלתם... על מי נגלתה - גבורת ה' נגלתה על עם נבזה כל כך, או יתחרטו על אמונתם הכוזבת, בהיות שזרוע ה' נגלתה רק על משה מקדם, ואם כן מי יסד אמונתן הכוזבת. (שם נג א)

ונינוה נהפכת - בתשובה, או כסדום. והיתה גזירת המערכה העליונה, כי אין שודד מערכת הטבע כי אם בשביל ישראל, שישראל אינם תחת המערכה, וגם בפרטי (אנשי) ישראל תשתנה להם המערכה על ידי תפלה, מה שאינו כן באומות, שהמערכה לא תשתנה על ידי תשובה, אבל ההשגחה תדבק בהם להתמיד ישובם המדיני, ובגבור בהם החמס יתחייבו כליה על פיה... (יונה ג ד)

ואני לא אחוס על נינוה - לדעתך מגיע לך צל הקיקיון, וכן מגיעה לי הגדולה מנינוה, שהם כדמות בעלי החיים שלא נצטוו בתורה, כי אם חילקם לצבא השמים (להנהיגם), ואם כן לא יענשו על עבודה זרה כישראל ששמעו בסיני אנכי ה' אלקיך. (שם ד יא)

ספורנו:

בני בכורי ישראל - אף על פי שלקץ הימין אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, מכל מקום יחשב ישראל אצלי נכבד מכלם באשר הוא בני בכורי, עובד כמו בן מאהבה, לא כעובד מאהבת שכר ויראת עונש, ומצד מה שהוא בכורי ראשון לעבודתי בתעות כל האומות מעלי, כאמרו "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו וגו'". (שמות ד כב)

והייתם לי סגולה מכל העמים - אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם, כאמרם ז"ל חביב אדם שנברא בצלם, מכל מקום אתם תהיו לי סגלה מכלם. כי לי כל הארץ - וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם לי כל הארץ, וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק. (שם יט ה)

כי מגפן סדום גפנם - והטעם שאין בהם תבונה בזה הענין הוא מפני שהם מתגאים ברוב שלותם ונותנים כל מחשבתם להשיג תענוגי גופם בלבד, כמו שהיו עושים אנשי סדום, ולהשיג זה היו מואסים כל מיני גמילות חסדים כמו שהעיד הנביא באמרו "הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעה לחם"... ענבימו ענבי רוש - ומזה הגפן יצמחו אצלם ענבי רוש שהם מעשים רעים ומזיקים לבריות, וזה בהשתדלם לשום עיניהם ולבם על בצעם ועל דם הנקי לשפוך כדי להשתרר ולהתגאות. אשכלות מרורות למו - ובזה יקנו דעות רעות וכוזבות לדבר אל ה' תועה ויאמרו לא יראה י-ה. (דברים לב לב)

אלשיך:

דמשק אליעזר - ישראל אפילו אם הוא בחוץ לארץ מתייחס אחר שורש נפשו שבארץ ישראל, ואומות העולם אפילו אם גרים בארץ ישראל מתייחסים אחר חוץ לארץ, כי שורש נפשם מהחיצונים. (בראשית טו ב)

ודבריו שמעת מתוך האש - שהוא המסך השלישי מד' המסכים, סערה, ענן גדול, אש מתלקחת ונוגה, ובסערה נאחזים שרי האומות, ומשם שמע כל עם בלשונו (את הדברות), ואם כן אינך כשאר האומות, ויבחר בך... (דברים ד לו)

תרחיב צעדי - דוד רצה להשמיד כל האומות, כמו שדרשו רז"ל על "וירד העיט על הפגרים" (בראשית ט"ו), ונאמר לו "וירד מים עד ים וגו'", ובקש שינתן לו זאת עכשיו, ואם לא כן שיהיה על ידו לעתיד לבא. (שמואל ב כב לו)

מהר"ל:

אבל מדרגת אומות העולם אין עצם מעלתם מעלה נבדלת אשר לא תקבל חסרון. לכן, אף כשאינם בשלמותם אין להם ירידה כל כך כמו שיש לישראל, שראוי להם שימסרו ביד אומה שפלה. ויש לך להבין מה שאמר "ולא עוד אלא שנמסרים ביד בהמתם של אומה שפלה", מפני שהבהמה חומרית, ויש לבהמה מציאות פחותה... ודברים אלו עמוקים מאד בענין הצורה בשלמות כאשר תצא ממדרגתה. ומפני שישראל הם האדם באמת, כאשר אמרו רז"ל "אתם קרויים אדם וכו'", וכאשר אין האדם בגדר השלמות הוא ירוד לפני בעלי החיים שאינם מדברים, ודבר זה ראוי לצורה מצד עצמה, לכך מצרים הקרוים בשם החומר, כדכתיב "אשר בשר חמורים בשרם", כאשר ישראל לא היו בשלמותם הם היו משועבדים למצרים, לאומה החמרית, וכאשר היו ישראל שלמים הם גברו על מצרים, כמו שהצורה גוברת על החומר... (גבורות ה' פרק ד)

ובפרק הבא על יבמתו "אמר רבי שמעון בן יוחאי, קברי עכו"ם אינם מטמאין, שנאמר אדם אתם וגו', אתם קרויים אדם וכו'". ביאור זה, שעם כי כל בני האדם משותפים בצורה זאת של האדם, מכל מקום יש חילוק, כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים במה שהוא שכלי, כך יש בין האומות הבדל, שיש אומה הנוטה יותר אל החומר, ויעידו עליהם מעשיהם שנמשכים אחר הזנות ודברים מתועבים, וזה יורה על החמריות שבהם. ואצל ישראל, אף המדה הפחותה שבהם תורה על השכל, שהם קשי עורף, אינם חוזרים מדרכיהם, וזה יורה על העמידה והקושי, וזהו מענין השכל שאין לו השתנות. והמדה הנבחרת שבעכו"ם, כמו שאמרו ז"ל שהם קלים לשוב בתשובה, יורה על חמריות, שכל חומר נקל לקבל שינוי... (שם פרק מד)

...כי אי אפשר לך לומר שכל האומות בשוה, שאם כן היו כולם בעלי חסרון, כי התחתונים במה שהם תחתונים דבק בהם החסרון, ואינם בשלמות לגמרי, ואם היו כולם בשוה היו כולם בעלי חסרון, אבל עכשו שהנבחרים הם חלק ולא הכל, מעתה אף על גב שהם תחתונים, מכל מקום דבק ענין אלקי בחלק מהם, כי על חלק לא יפול שם חסרון ותחתונים כמו שיפול על הכל. וזהו חלק השי"ת הוא יעקב וזרעו, שדבק בהם ענין אלקי. ועתה במה שהנמצאים הם תחתונים וראויה להם מדרגה פחותה, ענין זה הוא הויית העכו"ם... ולכן סכלו אלו האומרים שאפשר שתהיה ההצלחה האלקית שוה בכל... (שם פרק סז)

מה שבארנו לך כי הדברים האלקיים אינם בשלמות הראויה להם, לכך דבק בהם החסרון ביותר, וזה מצד עצם מעלתם, מצד שהעולם הזה הוא עולם הטבע, ואין הדברים האלקיים נמצאים בו בשלמות. ודבר שיש בו חסרון דבק בו הרע, והוא מביא לפועל את הרע, כי מרע יצא רע. ואין לשאול אם כן היה ראוי שימצאו באומות צדיקים גדולים כאשר אין היצר הרע מתגרה בהם. כי העובדי גלולים לפחיתותם אין נחשב להם רע כל הדברים שהם רעים, ולכן ימשכו אחרי הרע מצד עצמם לפחיתותם... (נצח ישראל פרק ב)

...וכאשר אתה עומד על ענין זה תדע כי יש לישראל משפט הצורה הנבדלת ולעכו"ם משפט החומר. וידוע כי הצורה פועלת ומושלת בחומר, וכך כאשר ישראל עושים רצונו של מקום הם באמת מושלים על האומות, ואז מתקיים ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ... (שם פרק יד)

ואין הדבר כך, הדבר שאינו בשלמותו מורה על שאינו בתכליתו ובסופו, שאם היה בתכליתו ובסופו היה גם כן בשלמותו, כי תכלית וסוף הדבר היא שלמותו. וכאשר אין הדבר בשלמותו, בידוע שהוא מקוה ועומד לשלמות. ומזה תבין ותדע, כי כאשר אתה רואה שלמות העכו"ם בעולם הזה, תדע שזהו תכליתם וסופם, ואין עומדים אחר כך לשלמות אחרת יותר גדולה. אבל ישראל אינם כך, אחר שתראה שאינם בשלמותם בעולם הזה, תראה כי לא הגיעו לתכלית ולסוף שלהם. ואין להביא ראיה מן המעט שהיו בשלמות בימי דוד ושלמה, שאין להביא ראיה מן המעט כאשר תראה הצרות שעברו על ישראל... (שם פרק כ)

...ומפני זה העולם אשר הוא בעל גשם יש בו בחינה נבדלת בלתי גשמית, ובחינה זו היא מצד הפועל שהוא נבדל מן הגשמי, ויש בעולם הזה גם בחינה גשמית שהיא מצד הנברא עצמו, שהוא גשמי. וכנגד זה עמדו בעולם שתי בחינות מחולקות, העובדי גלולים שהם נוטים אל הגשמי, והאומה הישראלית הקדושה כנגד בחינת הקדושה הבלתי גשמית... ומפני שהעולם הזה הוא גשמי, והגשם יש לו ד' רחקים, שהם ד' רוחות העולם המחולקים כל אחד לעצמו, כנגדם יש בעולם ד' מלכויות מחולקות, שאין זו כמו זו. ומפני שיש בכל שטח אמצעי, והוא מסולק מכל ד' צדדים, כנגד זה המלכות הקדושה מלכות ישראל... (שם פרק כא, וראה עוד אומות העולם-ד' מלכויות)

...ודבר זה ידוע ממה שהיו מקריבים בשבעת ימי סוכות ע' פרים כנגד העובדי גלולים. כי אין בעובדי גלולים אחדות רק ריבוי, לכך בהם הקרבת ע' פרים בז' ימי סוכות, כי שבעה ושבעים דומים ושוים. ומזה תדע כי העובדי גלולים יש להם העולם הזה שנברא בז' ימי בראשית... (שם פרק לב)

הענין השני מה שאמר כי העפר מכלה המתכת והיא קיימת, כך ישראל מכלים העובדי כוכבים. דבר זה ענין נפלא, כי העובדי כוכבים נמשלו למתכת, כי כל מתכת משמיעה קול וממנה נעשה הפעמון. שהשמעת הקול ודבר הנשמע הם דבר נגלה ואין לו ענין פנימי, שכל דבר פנימי אינו נשמע. ומפני שכח המלכיויות אינו פנימי נסתר רק נגלה, לכך הם דומים למתכת שמשמיעה קול... (שם פרק נז)

וכאשר תחפש בדבריהם תמצא שאינם נוטלים העולם הבא מעמי הארץ, שהרי אף לאלו אשר לא מבני ישראל המה נתנו חלק לעולם הבא, דר' יהושע שהלכה כמותו לגבי ר' אליעזר סובר, שלחסידי אומות העולם יש חלק לעולם הבא, כבפרק חלק. ויותר מזה ידוע כי זרע עשו מתנגדים לישראל, ובפרק קמא דעבודה זרה שאל אנטונינוס את רבי, אתינא לעלמא דאתי, (אני בא לעולם הבא)? אמר ליה הן, אמר לו הא כתיב ולא יהיה שריד לבית עשו? אמר לו בעושה מעשה עשו. הרי שלא חיסרו מדרגתם ממדרגת בני אדם כלל, אלא הכל הולך אחר המעשה. (באר הגולה ה)

האדם מושל בתחתונים, כדכתיב "וירדו בדגת הים וגו'", שדבר זה הוא צלם האדם, ויש לצלם האדם התקרבות אל השי"ת, והצלם הזה כולל כל בני האדם, הן ישראל והן האומות, הכל יש לו צלם אלקים שהולך זקוף, ועדיין אין בזה התקרבות אל השי"ת לגמרי... (שם באר ו)

ועוד אמרו שהעבירו חז"ל חוק ושינו משפט בני אדם אשר לא מבני ישראל המה, כמו שאמרו שור רעהו (צריך לשלם לו אם הזיקו), ולא שור עכו"ם... דבר זה שישמור בהמתו שלא תזיק הוא חידוש בתורה, כי לפי הסברא על הניזק לשמור עצמו מן ההיזק. ואם אי אפשר לו, כי אז לא תצא בהמתו לרעות בשדה, אם כן גם בהמת המזיק איך לא תצא לרעות? והתורה חייבה לשלם למי שיש לו עמו חיבור וריעות, שאז אין ראוי שיבא מממונו היזק לו, כי הוא הפך הריעות והחיבור.

אבל מי שלקח עצמו לצד אחר, שאינו עובד את מי שברא הכל ונקרא נכרי, אין ריעות כלל עמו, ולא הזהירה התורה לשלם לו ההיזק, כי על הניזק להרחיק עצמו. ובפירוש נתנו שם הסבה מפני שאינם מקיימים ז' מצוות לא היה להם דבר זה. ומכל מקום לגזול מהם אסור, ומה שאמרו שאונאת עכו"ם מותרת, כי האונאה במוכר לחברו שצריך להחזירה לו היא הרחקה יתרה וחומרא גדולה, מה שאינו נמצא במשפט האומות, שכיון שקנה אדם, אף על גב שנתאנה אין צריך להחזיר לו... (שם באר ז, וראה עוד ישראל-ועמים)

...וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת. ויש שואלין, שמצאנו מן האומות הרבה שחכמותיהם מרובות ממעשיהם וחכמותיהם מתקיימות? אין זו שאלה, כי אפשר שתהיה לו הבנה כל כך, שאף על גב שאין בהם מצוות ומעשים טובים, ההבנה הגדולה שיש לו מכרעת. ומה שאמרו כאן, בסתם בני אדם מדבר. ועוד כי מה שאמר כאן כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו מדבר מחכמת התורה בפרט, שלא שייכת באומות כלל, כי החכמה של תורה שהיא אלקית צריכה אל יסוד ביותר... (דרך חיים ג ט)

כי כאשר נברא האדם היתה מעלה זו לאדם ולנח, אף כי אינם נקראים בשם ישראל. ואחר שבחר השי"ת בישראל נתמעט הצלם הזה אצל האומות, מכל מקום הצלם האלקי שייך לאדם במה שהוא אדם... (שם שם יד)

הרואה חכמי אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם... כי לשון נתינה משמע שאינו מעצם החכמה שהיא אל השי"ת, כי במה שהם בשר ודם חמריים השפיע השי"ת להם חכמה, ואין זה מאמיתת חכמת השי"ת, שהיא נבדלת אלקית. אבל לישראל השפיע החכמה העליונה האלקית... (נתיב התורה יד)

ודברים אלו בארו חכמים בדבריהם הנאמנים במדרש "מי הוא זה ערב לבו לגשת אלי נאום ה'", אמר רבא בר הונא, מעלה זו יש בין ישראל לעכו"ם, דאילו בישראל כתוב "והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם", ואילו בעכו"ם כתיב "מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה', והייתם לי לעם ואני אהיה לכם לאלקים". כי ההפרש שיש בין ישראל לאומות הוא, כי ה' בחר בישראל בעצם ולא בשביל מעשיהם הטובים, שלא לומר כי דוקא כאשר הם עושים רצונו אז השי"ת בחר בהם, לפיכך אמר להם קודם "והייתי לכם לאלקים", ואחר כך "והמה יהיו לי לעם", כלומר, מה שהשי"ת בחר בישראל הוא קודם, ואף כי ישראל אינם מקבלים אלקותו. אבל באומות כתיב קודם "והייתם לי לעם", שכאשר מעשיהם טובים וצדיקים אז השי"ת מקרב אותם, ואין הקירוב אליהם כי אם מצד הפרטים ולא בחירה כללית. ולכך אצל נח שהשי"ת קרבו היה זה בשביל מעשיו בלבד, ולא היתה הבחירה בזרעו כלל... (נצח ישראל פרק יא)

ולכן אמר במדרש, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, אבל אם יאמר לך יש תורה בגוים אל תאמין, כי אינם ראויים לשכל האלוקי הנבדל שהוא התורה. וכן דברי הרמב"ם, כי מה שאמרו חכמי האומות במה שהוא תחת גלגל הירח יש לשמע להם, כי היו חכמים בעולם הטבעי, אבל מה שאמרו במה שהוא למעלה מגלגל הירח שזהו מה שלאחר הטבע, אין לשמע להם, כי היו חכמים בעולם הטבעי, אבל למעלה מהטבע ובחכמה האלוקית אין לשמע להם. ומה שאמרו נקראת חכמה גמורה, שהרי אינו מחלק בין חכמת ישראל ובין חכמת האומות, רק שלישראל נתן חכמה מפיו, וכמו שאמרו שחלק מחכמתו ליראיו, ואצל חכמת האומות אמרו אשר נתן מחכמתו לבריותיו, הנה שם חכמה עליה, אלא שאינה חכמה אלוקית נבדלת מן הגשמי. (דרוש על התורה)

אשר חלק ה' - השי"ת עזב את האומות ונתן להם אור השמש בלבד, ועזב אותם אל הטבע. אבל בישראל כתיב "והיה לך ה' לאור עולם", וכמו שאמר כאן "ואתכם לקח ה'", שהוא מאיר להם להנהיגם בכל מעשיהם, וכאילו אמר שנתן את אור השמש לאומות לתקן הנהגותיהם על פי אור טבעי, אבל אתכם לקח ה' והוא מתקן הנהגתם. (גור אריה דברים ד יט)

...רוצה לומר ראוי לישראל כל מה שה' נותן להם גדולה להקטין את עצמם, כי גדולתם ומעלתם אינה כמו האומות שגדולתן מצד עולם הזה הגשמי, ולפיכך כאשר השי"ת נותן להם גדולה וחשיבות הם מתגאים יותר מתמיד, כי הגאוה מדה גשמית, עד שגדולתם כל כך שהם מורדים בהקב"ה מפני גאותם, והפך זה בישראל, שיש להם גדולה אלוקית, וכל שיש לו מעלה אלוקית יש לו ענוה. (נתיב ענוה ב)

כי הצלם האלקי לא ניתן רק לישראל ולא לאומות... אבל הפרש יש, כי אצל ישראל הצלם הוא עיקר, והכל טפל אצל הצלם, כי הצלם נבדל מהגוף, ולכן הכל בטל אצלו. ולא ראה נבוכדנצר את הצלם בלא גוף, כי האומות יש להם צלם שהוא מוטבע בגשמי דברים... והצלם בטל אצלם כי אינו צלם נבדל כמו אצל ישראל... (נר מצוה)

כי נבואת האומות סתומה, שלא יצא לפועל הנגלה, וטעם זה, כמו שהאומות עצמם אין להם התורה שהיא השכל הברור... (אור חדש ד"ה פתשגן הכתב)

ומתרץ הא בישראל הא באומות העולם, ופירוש הדבר, שאין האומות מציאותם ומדריגתם נחשבת לפני השי"ת, ואם עושה המצוה לשם טובת עצמו אינו צדיק, כי הוא אינו ממציאות הטוב, אבל ישראל בעבור כי מדריגתם ומציאותם הוא הצדק והטוב, העושה מצוה לשם הנאת עצמו הרי הוא צדיק גמור... אבל באומות העולם לא יתכן כן, מפני מדריגות אומות העולם (שאינם מציאות צדק בעצמו), ולפיכך צריך לעשות כל כוונתו לשם שמים, ואז כאשר יעשה זה הוא צדיק אחר שהוא עושה לשם שמים, ולא די במה שיעשה זה למציאותו... (חידושי אגדות ראש השנה ג ב)

..ומאחר שהתולדות מתחייבים בכח דין מיוחדים בזה האומות ביותר, וכל זה כמו שאמרנו כי אין בהם מדת הוויתור, ומה שנותן ומחייב השכל אינן מוותרין, ולכך האומות שהם דביקים בכח דין נמצא באומות היראה יותר ולכך מכבדין את האב, ונראה כי חכמי האמת רמזו סוד זה, במה שהזכירו שם הגוי דמא בן נתינא, כי דמא מלשון דמים אין לו, שהוא לשון חיוב, בן נתינא כי השכל נותן החיוב הזה... (שם קידושין לא א)

...והוסיף עוד לומר אזנים גילה להם ושמעו שירה מפי חיות, ודבר זה כי לא היה פועל בהם כלל, כי גם כפיו ספק להם, הרי ספק כפיו להם, רק ששמעו שירה מפי חיות, ודבר זה ענין מופלג, כי האומות אינם יכולים לעמוד בשירה של חיות שמספרים כבודו ורוממותו ית', וזה שאמר אזנים גלה להם, ורוצה לומר כי יש מסך מבדיל בין השי"ת ובין האדם, כי אין מציאות לאדם עם השי"ת, ועל זה אמר אזנים גלה, שהסיר ההבדל הזה והתחברו אל שירת החיות כדי שיהיו נדחים... ועם זה אינם מתחברים הגוים שהם פחותים ואין מציאות להם ונחשבים לאין. ולפיכך כאשר גלה להם שירות החיות כהרף עין היה בטל מציאותם ונחשבו לאין... (שם סנהדרין צה ב)

אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם, פירוש כי אומות עולם צריכים לקיום שלהם שלשים צדיקים, כמו שישראל צריך לקיום שלהם ג' פעמים ט"ו, כי ישראל הם עם תליתאי, ולכך צריך ג' פעמים ט"ו, אבל אומות העולם צריך להם ב' פעמים ט"ו, כי האומות הם מתחלקים לשנים, וכמו שביארנו במסכת עבודה זרה ב' אצל מלכות פרס ואדום, שמלכות שלהם משכה עד זמן המשיח, ודבר זה נגלה לפניך, כי האומות גם עתה אינם נחלקים רק לשנים, ואין להאריך כאן. (שם חולין צא ב)

רמח"ל:

והנה ראתה החכמה העליונה שראוי כי ההשתדלות הזאת תתחלק לשרשית וענפית. פירוש שבראשונה יהיה זמן השתדלות לשרשים, שהמין האנושי יקבע ענינו כראוי ויתוקן מהקלקולים שבו שבשרשיו, והוגבל הזמן להשתדלות השרשית הזאת בזמנים שהיה שער זה נפתח, והיה בידם להגיע לענין זה, ולהקבע לשורש טוב ויקר, מוכן למעלה הרמה של האדם שבמצב הטוב. וזמן זה היה מאדם הראשון עד זמן ההפלגה.

ואז השגיח ית"ש על כל בני האדם, וקבע בהם המדרגות, וכפי מה שהונח בהם כן יוציאו תולדות, לפי השורש שהונח בהם. ולפי המשפט העליון היו כולם ראוים להשאר במדרגה האנושית השפלה שהגיעו אליה אדם הראשון ותולדותיו מפני החטא. ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה, ונקבע להיות אילן מעולה ויקר, כפי המציאות האנושית במדרגתה העליונה, וניתן לו להוציא ענפיו לפי חוקו.

ואז נתחלק העולם לע' ענפים-אומות, כל אחת מהן במדרגה ידועה, אבל כולן בבחינת האנושות בשפלותה, וישראל בבחינת האנושות בעלויה... ואחר זאת נסתם שער השרשים, והתחיל הגלגול וההנהגה בענפים. (דרך ה' חלק ב פרק ד ג)

ומרוב חסדו וטובו ית"ש גזר ונתן מקום אפילו לענפי שאר האומות, שבבחירתם ובמעשיהם יעקרו עצמם משרשם, ויוכללו בענפיו של אברהם אבינו ע"ה אם ירצו. ואולם חסד גדול עשה הקב"ה עם האומות שתלה דינם עד זמן מתן תורה, והחזיר התורה על כולם שיקבלוה, ואם היו מקבלים אותה, עדיין היה אפשר להם להתעלות ממדרגתם השפלה, וכיון שלא רצו, נגמר דינם לגמרי, ונסתם השער בפניהם, ואך נשאר פתוח לכל איש ואיש מהענפים בפרטיהם, שיתגייר בעצמו ויכנס בבחירתו תחת אילנו של אברהם אבינו.

ואולם לא הית הגזרה לאבד את האומות האלה, אלא שישארו במדרגתם השפלה. כי כיון שיש בהם בחינה אנושית, אף על פי שהיא שפלה, רצה הקב"ה שיהיה להם מעין מה שראוי להיות לאנושיות האמיתית, והיינו שתהיה להם נשמה מעין נשמות בני ישראל, אף על פי שנשמתם שפלה הרבה ממדרגת נשמות בני ישראל. ויהיו להם מצוות ויקנו בהם הצלחה גופנית ונפשית כפי הראוי לבחינתם, ואלו מצוות בני נח.

ואולם לעולם הבא לא תמצאנה אומות זולת ישראל, ולנפש חסידי אומות העולם תנתן מציאות בבחינה נוספת ונספחת על ישראל עצמם, כלבוש הנטפל לאדם.

והנה בשעה שנחלק העולם כך, שם הקב"ה ע' פקידים מהסוג המלאכיי, שיהיו הממונים על האומות האלה, משקיפים עליהם ומשגיחים על עניניהם, והוא ית"ש לא ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית, והשר ישגיח עליהם בהשגחה פרטית בכח שנתן לו האדון ב"ה על זה. ואמנם מפני זה לא תיעדר חס ושלום ידיעתו בפרטיהם, כי הכל צפוי וגלוי לפניו ית"ש מעולם.

ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ב"ה תקון כל הבריאה ועילויה, ושעבד כביכול את הנהגתו לפעלם, להאיר ולהשפיע, או להסתר ולהתעלם חס ושלום על פי מעשיהם. אך מעשי האומות לא יוסיפו או יגרעו במציאות הבריאה ובגילויו או בהסתרו, אבל ימשיכו במעשיהם לעצמם תועלת או הפסד בגוף ובנפש, ויוסיפו כח בשר שלהם או יחלישוהו. ואף על פי שאין הקב"ה משגיח על אומות העולם בפרטיהן, אפשר שישגיח עליהם לצורך יחיד או רבים מישראל. (שם ד-ט)

ענין מה שבברכת קדושת השם מוסיפים (בראש השנה) ובכן יתקדש שמך וכו'. דע שבכלל העולם ישנם הטוב והרע, ובמין האנושי ישראל ואומות העולם. והנה תקון העולם הוא, שיהיה הטוב שולט, והרע כפוי תחתיו, וכן במין האנושי. ובהיות הדבר כן טוב לכל, כי הקדושה מאירה בישראל ומתחזקת בם, ובהיות אומות העולם משועבדים תחתם, נמשך להם מן הקדושה ההיא, אך אם אומות העולם מתפרצים מתחת יד ישראל ושולטים, ישראל מפסידים שהם בשפלות, והקדושה אינה מתחזקת בעולם, לפי שמקומה המיוחד, ישראל, אינו בתיקונו ובחזקו, וגם מפסידים האומות, שאין נמשכת להם מהקדושה הארה כלל, אלא אדרבא מטמאים והולכים...

וצריך שתדע, שהאדון ב"ה הוא אחד, ואין הארתו מתחזקת אלא בענין הוא מתאחד. והנה ישראל אף על פי שבאישיהם הם רבים, נקראים גוי אחד, וראוים שתתחזק בהם הארתו יתברך, אך האומות רבים ונפרדים לגמרי, ואין להם תיקון אלא שישתעבדו לישראל, ואז מצד ישראל ישובו להתקשר, ויחזרו גם הם לבחינת אחדות, ויהיו ראוים לקבל קצת הארה מאור היחוד, וזהו "ויעשו כולם אגודה אחת", כמו הענפים הרבים החוזרים ומתקשרים באגודה. (מאמר החכמה)

דע כי לא כעבודה אשר לנו עתה, היא העבודה שהיתה לאדם בראשונה. כי עד אברהם לא בחר הקב"ה אומה באומות, והיה חפץ שיתוקן כל העולם בשוה. ותראה עוד שמאברהם ומיצחק הוצרכו עוד לצאת ישמעאל ועשו, וזה היה תיקון, מה שאין כן בתחלה, שהיה ראוי שכל היוצא יהיה טוב... כי האדם כשנברא לא היתה בו זוהמה כלל, ולא היה לו אלא להעלות את העולמות למדרגה העליונה, והיינו להשלים התקון שהתחיל המאציל ית"ש... רק בסוד קבלת הקדושה. וכשחטא הנה נפגם האדם בזוהמא, ועם כל זאת היה הקב"ה רוצה לתקנו סוף סוף על ידי כמה גלגולים, כי אותן הנשמות שהיו כלולות בו היו מתגלגלות בי' דורות, ולא ציוום התורה, אלא היה רוצה שבכח הגלגול עצמו יהיה תקון הנשמות, בכח המיתה שסובלות... והכל בכח רוב אור הקדושה, ולכן לא נצטוו התורה.. וסוף הכל היה בימי נח, שהיה ממש כמו סוד משיח, שבו היו נחים מן הגלגול, ובפרט בשנת ת"ר לחיי נח, שהוא סוד מה שאמר הזוהר שבת"ר יתפתחון תרעין דחכמתא, כי באותו זמן נגלה אור גדול מאד, שהיה יכול לתקן כל העולם... וכיון שלא רצו, כי החזיקו בטומאה, אז אדרבא האור הגדול הזה עשה להם שבירת הכלים ממש, שלא יכלו לסבל האור ונפלו, והוא סוד המבול.

ואז נתקן העולם בדרך אחרת, והוא דרך אברהם, שאי אפשר עוד לתקן ברוב ההארה, אלא צריך טורח, וירדו הדברים למדרגה התחתונה... ועתה צריך להפריד הזוהמא לצד אחר, כי כבר נכללה בגוף באמת, וצריך לפנותה, והקדושה תשכון בין כך ובין כך במקומה, עד שאחר כך תשכון גם הסטרא אחרא כפותה תחת הקדושה, בסוד גרים גרורים. (אדיר במרום דף לא)

והנה מה שאמר "להביא אליך חיל גוים", תבין באמת כי הכל נמשך מזה, כי עד זמן שהקלפה עומדת במרדה לא ימצא תיקון גדול לכל העולמות, כי היא הגורמת פירוד וקלקול, וכאשר יבלע הרע, והטוב ממנה ישוב אל תחת הקדושה, לא יהיה לטובה עוד מונע, וזהו שאמר "להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים", ואמר נהוגים, הוא סוד שאין מקבלים גרים לימות המשיח, אלא גרים גרורים הם, נמשכים אחר עלית המדרגות, כי הלא כל הרע יבלע, ובאבוד השורש למעלה לא ישארו ענפים למטה.

וצריך שתדע, כי אף על פי שגם מן האומות יתקנו, הנה יבחנו תמיד בני ישראל מהם, ועל זה הסוד כתוב "הגדיל ה' לעשות עם אלה" (תהלים קכ"ו), כי אף בחזור פלחי כוכביא אל תחת הקדושה, עוד תגדל מעלת ישראל עליהם הרבה, ועל זה הסוד אמר בלעם הרשע "הן עם לבדד ישכון" (במדבר כ"ג), כי כל האומות לא יהיו אלא במדרגת עבדים, אבל ישראל בנים המה לה', ועל כן הירוד שבישראל הוא יותר ממלך שבאומות, ובהכיר כל הגוים האמת הזאת, מעצמם יבואו ומאהבתם לשרת את ישראל, כי אז טוב להם...

ונשלים לבאר הענין של כריתת הטומאה, כי תחלה אמר "הנה האדון ה' צב-אות מסעף פארה במערצה" (ישעיה י'), על כריתת הענפים מדבר ראשונה, ומאז לא נמשך עוד כח לאילנות לעמוד, ואז נאמר ורמי הקומה גדועים, שהם האילנות האלה, והם שרי האומות, והגבוהים ישפלו - אלו האומות עצמן שהיו גבוהות ושולטות... ואמר עוד ונגולו כספר השמים, וזה גם כן סוד גדול, כי בהיות הקליפות שולטות נתפשטה הקדושה לחוץ, וממנה היו יונקים, אבל עתה תאסוף רגליה אל המקום למעלה שלא יינקו ממנה עוד. והסדר הוא, בתחילה יוסר הסיבוך והעירוב שהיה מונע התיקון, ונמצא שלא ישאר עוד כח לקליפה ותשוב הקדושה הביתה למקומה, ואז יתחזקו ישראל בפנים, ולא יעצרו הקלפות כח כלל, כי לא יוכלו להיות נכללות באסיפת המעלה ההיא, וישארו נובלות מעצמן...

ועתה הבן כי אין מקבלים גרים לימות המשיח, ולכן אמר "ונגולו כספר", כי כבר נגלל הספר ונסתם, על כן לא יהיה עוד מקום לבא אל הקודש פנימה, כי בתחילה כנפי השכינה היו פרושות לקבל כל הבא לחסות תחתיהן, אך עתה ונגולו כספר השמים, ורק הטובים שישארו יהיו גרים גרורים... (מאמר הגאולה)

ואז לא די שלא היו האומות שולטות בישראל, אלא שישראל היו לוקחים הממשלה אם לא היו חוטאים בעגל. והנה בעגל חזר הרע שכבר יצא ונדבק בהם, ואז נאמר "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב" (שמות ל"ג), והבן מהו עדי זה, כי מה שלקחו מעשו ומישמעאל נעשה להם עדי יקר סביבם, ואז התנצלו אותו. ולכן ניתנה עוד ממשלה לאומות, מאז שלטו בהם, והיו להם שני כתרים כנגד נעשה ונשמע, והכל סוד אחד, כי הם בסוד החסד והגבורה, והם סוד תפארת ומלכות, והם נגד עשו וישמעאל, וזה מה שהתנצלו שם... (שם)

נמצא כי כשישראל היה על אדמתו היה חבל ההשגחה בו מלמעלה למטה בלי אמצעי, ושאר אומות העולם היו ניזונות מתמציתה של ארץ ישראל, לפי ערך הפרט מהמצוות שלהם, היה פרט ההשגחה בא להם על ידי השר שלהם, שקבל מתמציתה של ארץ ישראל. ובעוונות הרבים כאשר חטאו ישראל נתחייבו גלות בין שרי אומות העולם, ומצד גלותם הוצרכה השכינה ללכת עמם בגלותם, כדי להשגיח עליהם, לזונם ולפרנסם על ידי האפוטרופסים שרי האומות, והוצרכה להשפיע מיטב שפע לשרי האומות, הרי שעל ידם יתפרנסו ישראל. וההשגחה הולכת בדרך עקומה להשפיע לשרי האומות, הכוחות החיצוניים, מיטב שפע, במקום שהיו לוקחים קודם רק תמצית השפע שהוא המותרות... וישראל נוטלים עתה תמצית דתמצית, היפך הכלל המונח, שכללות המצוה (הנשמרת על ידי ישראל) גורמת לכללות ההשגחה. וזהו צער גדול לשכינה... ואין ישראל מקבלים מעצמות ההשגחה הבאה מאצילות אלא על ידי השרים, והשרים המה כמחיצת ברזל המפסקת בינינו לבין אבינו המשגיח בנו, והם בעונותינו הרבים מנתקים את החבל ומפרידים בין רעים אהובים... (ילקוט ידיעת האמת ב, גלות השכינה)

כלי יקר:

השינויים בין דברות ראשונות ושניות הם, כי הראשונות נאמרו בקולי קולות גם לכל האומות שילמדו מהם מה שנאות להם, ולכן אמר שם "זכור את יום השבת", כי לזכר השבת וחדוש העולם גם הם חייבים. אבל לא לנוח בשבת... ולא אמר כאן "כאשר צוך ה' אלקיך", במרה, כדי שלא יערערו האומות שלא ציוה גם אותם. ולא אמר כאן "למען ייטב לך", כי לאומות העולם יעד רק שכר העולם הזה הנראה לעינים. ולא אמר כאן "ושורך וחמורך", שהוא ללמוד גזרה שוה לפריקה ולחסימה וכו' השייכים רק לישראל, ואמר "עד שוא", גם בדבר שאינו מזיק לחברו, שהיא הרחקה יתרה, ומוסיף וא"ו ולא תנאף לאסור ניאוף ביד ועם הפנויה, וחומרות אלו רק לישראל היכולים לעמד בהם, ולא לעכו"ם. (שמות כ ט)

אור החיים:

ואתה תחזה - ...והטעם שנכתבה פרשה זו על ידי יתרו, הוא להודיע שיש משכילים באומות העולם, וה' לא בחר לתת התורה לישראל מפני חכמתם, כי אם מחסדו ומאהבתו את האבות. (שמות יח כא)

...ועל פי רמז, אם אחרת יקח לו, שצנורות השפע מריקים עתה באומות אחרות כראותנו, לפחות לא יגרע מזון כסות ועניית תפלת ישראל, ואם לאו יגאלם בלי זכויות חנם. (שם כא יא)

אדם - ואין אומות העולם מטמאין בנגעין, שאין הנגעים אלא בעור האדם, והאומות בחינת נפשם היא בחינת הצרעת ומינם... (ויקרא יג ב)

ושמרתם אתם - ...או אם ישראל והגרים ישמרו אין כח ביד מעשה הגוים לגרום שתקיא הארץ יושביה. וכתב רמב"ם וסמ"ק כי גוי שלא קבל על עצמו ז' מצוות אסור לו לדור בארץ ישראל, מטעם "פן יחטיאו אותך", ולא מחשש פן תקיא הארץ יושביה. (שם יח כו)

מי יחיה משומו א-ל - על ידי גלות עם קדושו יוציאו מהאומות כל ניצוצי הקדושה המעמידים אותם. (במדבר כד כג)

לולי כעס אויב - פירוש שכמה הכעסות הכעיסוני אויביהם, והוא אומרו אגור, מלשון אגרה בקציר, שאגור כעסו של אויב, ועומדים הם לכליון, וכשיראו שהשבתי את ישראל חס ושלום ינכרו בחשבם שישראל אמונתם נכריה חס ושלום, ועוד פן יאמרו ידינו רמה, יחשבו שאמונתם אמונה ראויה, ותשועתם לא מה' אלא מעבודה זרה, וזה שאמר ולא ה' פעל כל זאת, והראיה שלא עשו ישראל רע מה שהם אינם עושים ויותר מהמה, ובכל זאת משלו בם ויאבדום. או יאמרו שההשחתה הגדולה שעשו בישראל לא עשה כל זה ה', אלא בצירוף כח ורצון עבודה זרה... אובד עצות המה - פירוש אין חשש שהגוי יראה ויקח מוסר, ראו מה עלתה בידם, ויטיב מעשיו, ואין בטבעו להבין דבר מתוך דבר. (דברים לב כז וכח)

הגר"א:

...ואיתא בזוהר הקדוש, דעיקר השבעים אומות הם ישמעאל ועשו, ושאר האומות יונקים מהם, ועוד איתא בזוהר הקדוש ושאר ספרי מקובלים דשעיר עזים נקרא ישמעאל, ועשו נקרא שעיר סתם... דהנה היה צריכים להקריב חמשה ושלשים פרים בשביל ישמעאל, וחמשה ושלשים פרים בשביל עשו... (קול אליהו פנחס)

תניא:

...מה שאינו כן נפשות אומות עובדי גלולים הן משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל, כמו שכתב בעץ חיים שער מ"ט פ"ג, וכל טיבו דעבדין האומות עובדי גלולים חטאת, שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גלולים עושין אינן אלא להתייהר וכו'. (ליקוטי אמרים פרק א)

אלא שהקלפות נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו. המדרגה התחתונה היא ג' קליפות הטמאות ורעות לגמרי, ואין בהן טוב כלל, ונקראו במרכבת יחזקאל רוח, סערה, וענן גדול וכו', ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל עובדי גלולים וקיום גופם, ונפשות כל בעלי החיים הטמאים ואסורים באכילה, וקיום גופם... (שם פרק ו)

...אלא שבארצות העובדי גלולים החיות הוא על ידי התלבשות שרים החיצונים הממונים על ע' אומות, דהיינו שיורד ניצוץ מדבר ה' הנקרא בשם מלכות דעשיה, ומאיר על השרים של מעלה בבחינת מקיף מלמעלה, אך אינו מתלבש בהם ממש, אלא נמשך להם חיות מהארה זו שמאיר עליהם מלמעלה בבחינת מקיף, ומהשרים נשפע חיות לעובדי גלולים ולבהמות חיות ועופות שבארצותיהם... (אגרת הקדש כה, ועיין שם עוד)

הכתב והקבלה:

תתחטאו - מה שכתב רש"י על פי רז"ל, אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם, אין כוונת המאמר להרחיק אומות העולם מכלל מין האדם, ובפירוש אמרו רז"ל איש כי ידור - לרבות הנכרים. אך פירשנו ההבדל בין איש לאדם בבלק, ואם כן האומות שאין עליהם מצות מיוחדות ועושים רק מה שמסכים עם השכל האנושי, אין להן תואר אדם המתנהג על פי חוקי ה' המתנגדים לטבע ולשכל האנושי, כי אדם הוא מלשון התדמות, רוצה לומר שנעשה בדמות אלקים, ולכן אמרו שגם עם הארץ אינו נקרא אדם... (במדבר לא כ)

מלבי"ם:

קנים תעשה - לרמוז על עמים שאחר המבול שיהיו מפורדים, ולא יושחת האחד על ידי השני כל כך מהר. (בראשית ו יד)

אות היא לעולם - הבטיח להם שימסרו נפשם עליה, ושהעכו"ם יבחרו להם יום אחר לשבת. (שמות לא יז)

קדש בבני ישראל - ...ובספרי: אי אתה מוזהר עליו באומתו, רוצה לומר שהוזהרנו בכותים להקפיד רק על עבודה זרה שלהם. (דברים כג יח)

אשר איננו פה - שיש עוד הרבה ניצוצות שבוים בקרב העמים ואלו נותנים בהם כח, וגם במצרים הוציאו ישראל יקר מזולל, ועל ידי זה נתבטלו כל אלילי מצרים. ואלמלא לא חטאו היו מוציאים כל הניצוצות האחרות בזמן לכתם במדבר, ומשחטאו יוציאום רק כאשר יעברו בקרב הגוים בגלות. (שם כט יד)

לי נקם - אחרי שחטאם לא היה מפורסם כחטא סדום ועמורה ימתין להם עד שיתחיל מזלם להתמוטט. וחש עתידות - וענשם לא יבא בהדרגה. (שם לב לה)

יספת לגוי - במה שיספת לגוים כבוד, כלום כבדוך? אדרבא, נתרחקו ממך עד קצווי ארץ. (ישעיה כו טו)

התנין - החזק, כן יש אומות שתקיפותן מצד צורת ארצם, מגדלה או מחוזק יושביה. (שם כז א)

החרישו - מדבר בביאת הגואל, ואומר האיים - האומות הקטנות יחרישו, ויתווכחו רק הגדולות. יגשו - מבלי פחד מהשני... (שם מא א)

יבושו - השונאים המדברים אליכם עתק יבושו מעצמם. אנשי ריבך - המקללים אותך יאבדו. מצותיך - המתקוטטים באגרוף תבקשם לשלם גמולם, והנלחמים יהיו לאין אחר המלחמה. (שם שם יא)

הקבצו - השארית של אחרית הימים, התנגשו - להוועץ, לא ידעו - בעצמם מדוע עובדים לאלו ולא לתורה. (שם מה כ)

החושך יכסה ארץ - על האומות שהן בלי אמונה, וערפל לאומים - על החשובים יותר, שיש להם אמונה מה, אבל מעורפלת ביסודות כוזבים. (שם ס ב)

ונשליכה ממנו עבותימו - הם חזקים יותר מהמוסרות ואי אפשר לנתקם, על כן ישליכום מעליהם. ורוצה לומר המצוות שאין להן טעם יבטלו, ואת השכליות החזקות ישליכו, וכן העבדות שנשבעו עליה יפרקו מעל צוארם במרד. (תהלים ב ג)

פיהם דבר שוא - מכחישים השגחתך ותולים הכל בכח ימינם. (שם קמד ח)

לרשעה - משפטי הגוים השכליים אינם מתנגדים תמיד אל היושר, אף שאינם אלקיים, והם המירו משפטים אלקיים לקצה ההפוך מהטוב. (יחזקאל ה ו)

אשר בירושלים - ושאר העולם מסר לדעתו להנהגת המערכה. (עזרא א ה)

רש"ר הירש:

בני יפת - מביא מהם את הסתעפויות המשפחות של גומר ויון, המיישבים כיום כנראה את עיקר יבשת אירופה ומערב אסיא... בארצותיהם בגוים - בבני יפת רואים סימני פילוג רבים מבשאר המשפחות, כפי שידוע מהפיצול ביון ובאשכנז. (בראשית י ב)

לבנות העיר - הזאת, אבל את הרעיון לקחו אתם לתפוצותיהם, ובכל מקום קמו נמרודים קטנים כתבניתו.

בזה מסתיימת ההסטוריה הכללית, ומתחילה ההסטוריה של עם יחיד, רק בזמן הנביאים נפתח שוב המבט על העתיד בו יחרבו כל השתדלויות העמים הנפרדים, ויבואו שוב לידי הכרה בא-ל היחיד, והיסודות הזרים יעלמו מתוך השקפותיהם, כמו שנאמר "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'" (צפניה ג'), ולא יקראו עוד בשם עצמם, כפי שהדבר מאז ימות ההפלגה. (שם יא ח)

שבו לכם פה - לרגלי הר המוריה נפרדו הדרכים של זרע אברהם ושל בני נח. רק מי שהתורה פועמת בקרבו ומעוררת בו את ה"הנני" המוחלט הוא יכול להתעלות לדרגת מלאך שבשתים יכסה פניו ורגליו, ולעשות את המצוה לו מבלי לראות לראות לאן הוא הולך ומה הוא עושה, מדרגה זו קבלו רק ישראל מאז העקדה. (שם כב ה)

והתברכו בזרעך - על ידי ישראל ימצאו העמים את הברכה שחפשו לשוא בדרכים אחרות. (שם שם יח)

מטל השמים - העמים משתחוים רק לגדולה חמרית ולא לרוחנית. (שם כז כח)

על חרבך - עכשו הכיר יצחק את כל האמת, עשו הוא אמנם החזק ויכבוש את העולם - למען יעקב, רומי תכבוש, ותניח לבסוף את כבושיה לרגלי רוח יעקב, ורק כאשר תריד - כאשר תכנע לרוחו של יעקב, אז תהיה שוה עמו. (שם שם מ)

ויבכו - הבכי מורה על רגש אנושי בלתי מעושה. כאן נתעוררה בעשו ירושת אברהם. בנפשו של עשו לא היה רק הציד הפראי בלבד, בלא התכונות החיוביות לא היה נעשה למושל בהתפתחות האנושית. הכח לבדו אינו מכשיר לתפקיד נעלה כזה, וגם עשו יניח לאטו את החרב מידו, ויתעלה לקראת אנושיות אמיתית, יעקב אחיו נותן לו את האפשרות להראות ולהמחיש זאת בעליל. (שם לג ד)

חמש ידות - במצרים אנו מוצאים את המספר חמש, וביהדות את המספר שבע. לדעת אומות העולם עובדי עבודה זרה נברא העולם מושלם, שעל כך מורה המספר חמש. לפי ההשקפה היהודית לא נברא העולם מושלם, כי אם הוא הולך ומשתלם, ה' בוראו בתמידות לא במובן פיסי, כי אם במובן סוציאלי, רק כנורו של משיח לעתיד לבא יהיה בן י' נימין, לשיר את שיר שלמות העולם. (שם מג לג)

וידעו מצרים - גילוי זה יהיה התראה לכל המצרים החושבים להשתמש בכח, מבלי להתחשב בגורם המוסרי, כדי להגדיל את עצמם ועצמתם. (שמות יד יח)

...אחדות שמור וזכור היא מחאה חריפה נגד כל אלו המנסים לעשות מהשבת זכירה רוחנית בלבד, אמנם בפסיקתא אמר ר' יודן זכור נתן לאומות העולם ושמור לישראל, לאומות נתן זכירה רוחנית בלבד, שגם היא אבדה מהם מהר, ורק שבת ישראל, שהיא יחד עם השמירה המעשית, נשארה לצמיתות. (שם כ ח)

מכם - ולא מהמומר, מפושעי ישראל מקבלים קרבנות כדי שיחזרו למוטב, אבל לא ממומר. אין המזבח שנבנה כדי להביא את כל העמים לידי הכרת ה' יכול להתחלל על ידי עכו"ם, כי אם על ידי מומר. (ויקרא א ב)

האדם וחי בהם - אין התורה מכלול חוקים יוצאים מהכלל שניתנו רק לישראל, היא ניתנה לכל האנושות לחיות בה, וכל אחד יכול להתעלות על ידי התורה לרום המעלה... (שם יח ד)

חרב נוקמת - אלו העמים השולטים בכיפה, שהן מטה זעם ה' לנקות את העולם מעמים מושחתים, ולקדם את האנושות בצעד נוסף לקראת המטרה. (שם כט כה)

כי לחמנו הם - מבטא את אי החשיבות של העמים הירודים מבחינה רוחנית ומוסרית, ועושים רושם בעולם אך ורק מצד הופעתם הפיסית. (במדבר יד ט)

פרים אילים וכבשים - ב' קבוצות המופיעות בקרבנות המוסף האלו, אחת בת ד' פרים ואחת בת ו' פרים מיצגים כנראה את ישראל ואת העמים, את הפעילות בעבודת ה', ואת הפעילות שאינה לעבודתו. בעקבות פעולת ישראל בהסטוריה יצטמצם פער זה וילך, ששת הפרים המסמלים את השש החמרי מצטמצמים והולכים עד לאחד, ובסוף יהיו ישראל והאומות חטיבה אחת בעבודת ה' ובהערצתו. כן גם בחז"ל ע' הפרים נגד ע' האומות (סוכה נ"ה). ביחזקאל נקרא ראש העמים גוג, לרמז על שגעון העמים שאינם מסתפקים בהסתייגות של דפנות הסוכה מול סביבתם, אלא מנסים להסתייג גם כלפי מעלה על ידי גג מכסה, ולקחת את גורלם בידי עצמם. זו מלחמה הגג והסכה, וההסטוריה התחילה בה במגדל בבל. היא גם תסתיים בכך - בסוכה של לויתן... (שם כט יג)

לעיני העמים - היכולים אמנם לפתח את אמנות גירוי ופינוק החושים, ואילו אתם תבנו משכנות בם תהיה השכינה שורה. חייכם יהיו תעמולה לממשלת ה' בארץ על פי חוקי ה'. חוקי העמים משתנים תמיד, כי הם מחפשים תמיד להתאימם מחדש לחיים, אולם התורה היא נורמה שאינה משתנה. (דברים ד ו)

לולי כעס אויב - העלם הישראלים המעונים מתוך חבר העמים היה משמש לעמים כסימן לנצחון גבורת אנוש. אובד עצות המה - הגוים המתנגדים לישראל יאבדו מתוך תכניותיהם הם, ומתוך גאותם על חכמתם המדינית... כי מגפן סדום - אלמלי התבוננו העמים בכך, היו מתבוננים גם על אחריתם הם, הצריכה להיות כאחרית סדום ועמורה, בעלי האנוכיות והרודפים אחר החושניות, כעמים אלו. חמת תנינים - תאותם מסתכמת בשמחה לאיד שפלה ובאכזריות. (שם לב כז-לב)

ידין ה' עמו - ...יחסם של האומות לישראל התבסס אך ורק על היחסים בין החזק והחלש במובן פיסי, ובזה היה מבחן לאומות העולם, וכאשר יגיע ישראל למצב של אזלת יד ידין ה' עמו... (שם שם לו)

אם שנותי ברק - במקרה והעמים לא יבחרו סוף סוף בדרך אחרת ביחסם לישראל, מדם חלל ושביה - גם שבויים חסרי מגן רצחו... הרנינו גוים עמו - היחס לעם ישראל הוא המודד לעבודת ה' בעולם. ממשלת ה' בעולם תוגשם יד ביד עם הפסק עינוי ישראל, כבסוף ישעיה. מכאן נלמד כי התורה צריכה לבא גם לידי העמים, והשפעתה תסלול את הדרך לגאולה הכללית... (שם שם מא-מג)

אף חובב עמים - נתינת התורה לישראל היתה לטובת כל האומות, כי על ידי זה תכו לרגליך - יבואו גם העמים להכרת ה' כאשר יכירו מתוך רגלי ההסטוריה את אפסות כוחם, ולבסוף ישא מדברותיך - מתוך דבר ה' הנשא על ידי ישראל ילמדו העמים להכיר את ה', שאת גבורתו הרגישו מתוך ההסטוריה, ועתה יכירו לפני מי עליהם להשתחוות ואיך יהללוהו, ובזה יגיעו העמים להשגת מטרתם. (שם לג ג)

ננתקה את מוסרותימו - חוק המוסר מעמיס הגבלות וחובות, הגוים רואים בהם ניגוד לאינטרסים הלאומיים שלהם. (תהלים ב ג)

עשית משפטי - כל פעם כאשר נעלם גוי מבמת ההסטוריה, התקרבתי יותר אל עמדתי שנקבעה לי על ידך, וזו היתה גם אזהרה לגוים להכנע לחוק האלקי. כל הגוים הללו שאבדו שלחו יד בישראל, ובאבדנם יש לראות גמול אלוקי למעשיהם. (שם ט ה)

כמוהם יהיו עושיהם - עובדי האלילים שוקעים בהכרח פיסי-יצרי, ועוזבים את החופש המוסרי-שכלי של האדם. (שם קטו ח)

ומשפטים בל ידעום - שאי אפשר לחברה להתקיים בלעדם, אך הם עשו משפטים לפי הנתונים וההשקפות הזמניות, ולכן ישתנו תמיד, וכמוהם נדים מצבי החברה לפי נתוני והשקפות הזמן, ואין לה שלום קיים. (שם קמז כ)

העמק דבר:

פישון - שכר גמילות חסדים שוה בישראל ובאומות העולם. בגמילות חסד הנעשית על פי השכל האנושי, עושר בעולם הזה והקרן קיימת בגן עדן התחתון, ואלו העושים גמילות חסד על פי התורה או לשם שמים נכללים בנהר הד'... (בראשית ב יא)

בני בכורי ישראל - ואף על גב שכל האומות הן בתכלית הבריאה, ונמצאים ביניהם חסידי אומות העולם, ישראל הם כבן בכור יורש הכתר והמסייע בהנהגת המלוכה, וכן מסייעים ישראל בהשגחה, כמו שכתבנו בדברים ל"ג ג'. (שמות ד כב)

ואת אותותי - כל הפרטים בהשגחתו כדלעיל, ונודעתי להם על ידי זה. אמנם לאומות העולם מספיקה יראה כללית מפני ה'... (שם י ב)

אם בחוקותי תלכו - בענין ראה ויתר גוים, שהתיר להם ז' מצות שלהם, שכר ועונש תלויים במצוה עצמה, כמו הרפואה בתרופה. אלא שהקב"ה מוסיף שכר על שמקיימים במעשה המצוה את כל העולם, משל לרופא הנותן לבנו תרופה, ומבטיח לו צעצועים אם יקחנה. וראה הקב"ה שאין לסמוך על הגוים שיקיימו את המצוות שלהם, ואם כן תהיה סכנה לקיום העולם, והתירם להם, שלא יהיה העולם תלוי בהם, ועל כן יש להם רק שכר המצוה עצמה. (ויקרא כו ג)

שפת אמת:

בענין הברכה... רק ברכת העולם הזה רצה לברך לעשו, ובא יעקב ולקחו במרמה, כי הוא עלמא דשיקרא, לכן לקחו במרמה, ופירוש הענין, אף כי ודאי עולם הזה לעשו, רק שצריך לבא על ידי יעקב... לכן הברכה ליעקב הנתינה, ויתן לך וגו', ועשו גוף הגשמיות משמני הארץ וגו', ואילו היה עשו משכיל היה יודע כי יעקב לא חסרו מאומה, ואדרבא כשיהיה השפע על ידי יעקב ייטב לו יותר... (בראשית תולדות תרל"ז)

הלל מיוחד רק לבני ישראל, כמו שכתוב עם זו יצרתי וגו' תהלתי יספרו, ולפי שאמרו חז"ל במלכות יון מעלה גרה היא שמקלסת להקב"ה, ורצו לדמות עצמם לבני ישראל, אך לרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי, לכן במפלתם תיקנו בהלל והודאה, כי הלל מיוחד לעבדי ה' בלבד, והגם דכתיב הללו את ה' כל גוים... וזה יהיה לעתיד כשיבינו העובדי כוכבים להכניע עצמם להבטל אל בני ישראל, אז יהיה גם להם חלק בהלל, אבל כאשר דימו להם שהם עיקר היה להם מפלה. (חנוכה תרס"ב)

במדרש רעך ורע אביך אל תעזב... ורצון הבורא ית' היה להיות כל האומות בטלים לבני ישראל, והיה תיקון גמור בקבלת התורה, לכן ביציאת מצרים וקריעת ים סוף כתוב שמעו עמים ירגזון, והיה גם עמלק בכלל, אך ברשעתו בא להלחם, אף כי ידע כי עוקר עצמו מן השורש מסר נפשו לרעה... ומה שקילקל עמלק בא יתרו לתקן... (שמות יתרו תרל"ט)

בפסוק אנכי... ויש גם כן חסידי אומות העולם ונקראים עבדים, והענין הוא שנמסרו תחת ממשלת השרים, לכן נקראים עבדים... (שם תר"מ)

כי תשא... כי הצדקה מיוחדת לבני ישראל, כי על ידי הצדקה מעוררין גם בשמים חסד ורחמים, וזה הכח הוא רק לבני ישראל, שיש להם דביקות בהקב"ה, ויכולין לשנות הגזרה שהיא בטבע, ולכן חסד לאומים חטאת, כי חסד הוא לעשות לפנים משורת הדין, כי באמת כל העונשין ויסורין שבעולם הן בדין צדק, אבל בני ישראל מצווין לעשות חסד וצדקה לעורר מדת הרחמים לשנות הגזירה, ולזה הכח אין שייכות לשום אומה עכו"ם, ולכן חטאת הוא להם שאין להם להתקרב בזה... ובגמרא איתא חסד לאומים חטאת, שהוא לכם כחטאת שמכפר על העוון, והיינו שמציל אותם מן העונשין... (שקלים תרנ"ט)

כמעשה ארץ מצרים... אבל נראה כי המכוון בכל המעשים לא נעשה אותם כמו שעושין אותם בארץ מצרים וכנען, כי בכל המעשים יש בהם פנימיות וחיצוניות, ובודאי שורש כל המעשים הוא בקדושה... לכן נקרא מעשה הגוים חוקות, כי אין להם שייכות לפנימיות הטעמים של כל המעשים ודבקים רק בחיצוניות... (ויקרא אחרי תרל"ה)

במדרש הצור תמים פעלו... הענין הוא כי מקודם היתה מלכותו ית' על כל הברואים, רק אחר כך נבדלו בני ישראל ונתרוממו אליו ית', וממילא נתרחקו הם, והגם שלא ריחק אותם, רק שבני ישראל נתקרבו ביותר בטוב מעשיהם ומעשי אבותיהם, עם כל זה כיון שעל ידי הבדלת בני ישראל נעשה שינוי מדרגות ולא כמקודם, היה להם פתחון פה... לכן הם אשר באו בטענות שוא, עם יצא ממצרים וכו', זה הוא על ידי שאינם רוצין באמת לעבודת ה' ית', ואם היו חפצים באמת היו רואין כי זה עוד טובה גדולה להם, ובני ישראל מוכנים לקרב כל האומות אליו ית' אם היו חפצים לכוף עצמם לבני ישראל... (במדבר בלק תר"מ)

איתא במדרש... לכן באמת חסר לבני ישראל זו הברכה של עולם הזה, אך מוכן היה להיות האומות מכינים מזון לבני ישראל, וכמו חול מכין לשבת, ואז היה גם להם חלק בברכה הגנוזה, אבל מאחר שאין האומות מבינים זאת, ואין מבטלין עצמם לבני ישראל, צריכין ליקח מהם ברכת עולם הזה שלא בטובתן... (שם שם תרס"א)

ומה שאמר... ושמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל על מה שאמרו בע' לשון פירשה להם, רק שיש לע' אומות ע' מדרגות להתנגד להקדושה, ומשה רבינו ע"ה המשיך אור התורה שיוכלו להתדבק בה אף שיהיו בגלות תחת כל אומה... (דברים תרל"א)

במדרש תנחומא תמים תהיה וגו' כי הגוים וגו'... כי שלימות כל הגוים הוא להשיג חכמת הטבע, אבל בני ישראל שלימותן היא להשיג כח אלקות... והם האומות חכמתן לשאול אוב מארץ, נמצא הם שפלים ודורשים במה שלמטה מהם... (שם שופטים תרמ"ז)

במדרש תנחומא... ונסמך פרשת בכורים למחית עמלק, כי זה עיקר מלחמת עמלק להשכיח זאת הנקודה, ועל זה כתיב ראשית גוים וגו', כי גם לכל האומות יש איזה נקודה ראשית המחיה אותם, אבל היא נטבעת בחומר, ועמלק נוטל זה הראשית ומאבדו, ועל זה אמרו הרשעים מאבדים העולם שנברא בי' מאמרות, שמתבטל בהם אותו ההארה בחשכות הטבע... (שם תבא תר"ס)

שם משמואל:

הנה לפי סדר... ובכח מדה זו ישראל נוצחין לאומות העולם, דיש להן אחיזה רק מצד החכמה, כמאמר ז"ל יש חכמה בגוים תאמין, ובכן נמצא בהם חכמות חיצוניות שיונקות מחכמה דקדושה, אבל מדת התשוקה להשי"ת אין נמצאת בהם כלל, אפילו בטובים שבהם, כמו שנאמר (שיר ו') אני לדודי ודודי לי. ויש לומר דמטעם זה אין מקבלים מהם נדבה לבדק הבית, כמו שאמר (נחמיה ב') "ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים", כי ישראל וירושלים ובית המקדש הוא מקום אהבה ותשוקה שבין ישראל לאביהן שבשמים, ובאשר ענין זה אינו בנמצא באומות, על כן אין להם חלק בו, ועל כן כשמופיע מדה זאת נדחין אומות העולם לגמרי, ונוצחין ישראל את אויביהם. (בראשית חיי תרע"ב)

ונראה דהנה במדרש... ואם כן יש מציאות לאומות העולם עד שיתבררו מהם כל חלקי הטוב ולא ילך מכל חלקי הטוב לאבדון כלום. (שם וישב תרפ"ג)

ונראה דהנה יש לדקדק בדברי המדרש הנ"ל דחשיב ג' דברים שהקב"ה נותן לכל אומה שעומדת בעולם, חכמה בינה וגבורה, ולמה לא הזכיר דעת, דבכל מקום שהוזכרו בקרא חכמה ובינה על פי הרוב נזכרה דעת עמהם, ונראה מכאן שדעת אינה באומות העולם כלל, והטעם יש לומר דענין דעת איתא בספרים הקדושים שהיא התכללות השכל שבמוח במדות שבלב, שיהיו מאוחדים כאחד, שבשביל השכלת השכל יהיו המדות שבלב מתרגשות ומתפעלות ונמשכות אחר השכל, ומדה זו אין באומות העולם, דאף שיש חכמה באומות, מכל מקום אין המדות שבלבבם מתאחדות עם השכל... ויש לומר שבחינת הדעת תלויה בשמירת הברית, שהיא כוללת המוח והלב, וכל שאין רמ"ח אבריו מרגישין וכו', על כן השומר בריתו אפשר לו לזכות לבחינת הדעת, ואומות העולם שהם ערלי לב וערלי בשר, על כן אי אפשר שתהיה בהם בחינת הדעת, על כן אין מוזהרין ולא נמצא בהם ענין טומאה וטהרה... התלוי בדעת, כאמרם ז"ל (שבת ל"א) ודעת זה סדר טהרות, כי דעת היא המבדילה בין דבר לדבר...

ולפי האמור יש לפרש דבריהם ז"ל (איכה רבה ב') יש חכמה בגוים תאמין וכו', היינו שענין הבירור אין בהם, ואולי הכוונה נמי על סתם תורה, שהוא הלכות טומאה וטהרה, כמו שכתב הרמב"ם, ואף שתאמר שהכוונה על התורה בכללה נמי לא תברא, מאחר שכל התורה ענינה בירור כנ"ל, וזוהי בחינת הדעת שאינה נמצאת כלל באומות העולם כנ"ל. (שם מקץ תר"פ)

ונראה על פי מה שהגדנו... לפי סברתו היה יכול להיות הנביא ככל אדם כוזב ואינו מזיק לו לנבואה. ובאמת באומות העולם יש מקום לדבריו, כמו שפירש אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור מאמרם ז"ל עולות שהקריבו בני נח היו בלי הפשט וניתוח, הפשט מורה על סילוק הפסולת, ולדידהו היה יכול להיות הקרבן בלי סילוק הפסולת. וגדולה מזה הגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, שאליפז התימני שהוא היה אליפז בן עשו, והיה נביא אומות העולם, היתכן שנאמר עליו שבא על אשתו של שעיר החורי, והלא אשת איש היא מהעבירות שנצטוו עליהן בני נח, ואמר כדברים הנ"ל, שבאומות העולם אין זה מזיק להם לנבואתם. ויש לפרש כי נביאי אומות העולם אינם מתקרבים אל הדיבור אלא הדיבור בא אצלם. משל למצורע הדופק על הפתח ומושיטין לו לחוץ כדי שלא יכנס ויטנף הפלטין... (שמות בא תרע"ה)

בזוהר הקדוש... אך יש להבין דמשמע משום דהם אי אפשר שיהיו קדושים, וכמו דמסיים קדושים תהיו דייקא, והרי ברש"י כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, והרי בחסידי אומות העולם מסתמא נמי נמצא בהם גדורים מערוה, ולמה לא יקראו קדושים... והנה כל זה ניחא בישראל שמוצא נפשם ממקור הקדושה, אבל אומות העולם שמוצא נפשם ממקור אחר, ואין הנפש בעצמה רוצה להתקדש, אין לו אלא מה שהוא כופה את טבעו ולא יותר, ושוב אין לו דרך להגיע להיות קדוש, וזה שאמר הזוהר הקדוש קדושים תהיו דייקא, היינו דייקא ישראל ולא אומות העולם, ועל כן לא אתרעי בהו קב"ה לאדבקא אליו שבעוד שרצונו של איש עודנו קשור באהבות חיצוניות בלתי אפשר להתדבק בקב"ה... (ויקרא קדושים תרע"ה)

ונראה דהנה כתיב (דברים ל"ב) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, שבעים אומות לעומת מספר שבעים נפש שבישראל... והנה ידוע שזה לעומת זה עשה האלקים, על כן נמי בטומאה תמצית שבעים האומות הם שבע אומות הכנענים, שהם תמצית הרע של כל העולם, ועל כן נצטוינו להחרימם, ויתר האומות באשר יש בהן תערובת טוב ורע עדיין צריכין לברר מהן את חלקי הטוב, ועל כן איתא במדרש (שיר ו' ה') אילו נאמר ואבדיל את העמים מכם לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא ואבדיל אתכם מן העמים, כזה שהוא מברר הרעה מהיפה שוב אינו חוזר ומברר. ועוד אמרו במדרש אם רואה הקב"ה צדיק באומות העולם הוא עוקרו מהם ושותלו בישראל. (דברים תרע"ו)

ר' צדוק:

כמו ששורש כנסת ישראל הוא החשק שלהם להשי"ת, כמפורש בשיר השירים, כך שורש כל האומות עכו"ם הוא החשק שלהם לחמדת עולם הזה... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קלח)

...כי ידוע ב' ראשי הרעות הם לא תרצח ולא תנאף, נגד מצורע וזב, זב אין משתלח ממחנה ישראל, שדבר זה נמשך ממקור ישראל שהמקור לעבודה הוא התשוקה, וגם התאות כאשר הם על פי הראוי הם עיקר החיים ההשארה והולדה חיים בדומים וכן האכילה חיי הגוף, ולכך בירושלים היה זנות ראש תועבותיהם, וכמ"ש בסנהדרין לא עברו וכו' להתיר עריות וכו'. אבל האומות עיקר רציחה, וזה משתלח חוץ למחנה ישראל, וכמשז"ל על "והגבעונים לא מבני ישראל", ודבר זה נמשך בישראל מצד לבן שהוא שורש האמהות... (חלק ג קומץ המנחה עמוד ע)

אבל לעשות מעצמו נגד משפט התורה או רצון השי"ת זה נחלת הגוים, וזה כל שורש ראשית גוים

דעמלק שהוא בשורש אחד עם בלעם שהוא הדעת דרע נגד משה רע"ה וכידוע. ובלעם נתנבא במעלת ישראל, ועם כל זה אמר "הנני הולך" ויעץ להכשילם, וכן רצה לקללם אף דידע שאינו רצון השי"ת חש לעשות ולפעול נגד רצונו... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קעג)

...כי מה שהחזיר השי"ת התורה על כל האומות אם אין להם שייכות לא היה לו להחזיר עליהם כלל, אבל הרי בידם להתגייר ומקבלים גרים מכל האומות, הרי יש בידם גם כן לשנות עצמם, רק כשמתגיירים להיות בשם ישראל יכנו, אבל מצד עצמם אינו כן. ומכל מקום כיון שבידם להתגייר הרי בידם לכוף כחם גם כן. אבל יש בכל אומה השורש דעמלק הנקרא ראשית גוים שממנו יניקת שורש כחם, ועמלק הוא תכלית פשיטת הטלפיים שאינו כפוף גם כן תחת שום כח כלל, אבל מכל מקום אינו כופף כחותיו להשי"ת, כי הוא הדעת דרע... (שם עמוד קעז)

...ולכך שם הבירור דאומות, כדאיתא בעבודה זרה ג' כל אחד מבעט בסוכתו, שאף על פי שקיומם הוא גם כן על כרחך מן השי"ת, ויש איזה ניצוץ אור פנימי המחיים, אבל אין להם אור מקיף כלל, כי האור פנימי הוא מצומצם בכלי ומלבושים והרע גם כן מלבישו עד שאין ניכר. וזהו הניצוץ המחיה בסוד גלות השכינה כנודע, מה שאינו כן האור מקיף שאינו נכנס בכלי ולבוש כלל, אינו נכבש אצלם בסוד גלות כלל, ואין להם שייכות לו, ולכך מבעטי במצוה זו. ומכל מקום מקריבים בחג הסוכות דייקא ע' פרים נגד ע' אומות, שהרי מכל מקום האור מקיף הוא מקיף הכל גם הרע שבינתים, וכן לעתיד והחזיקו וגו' בכנף איש יהודי שיהיה עכו"ם כל כך רק יהיו עבדים... והיינו כשנעלם אור המקיף וכן לפניהם יהיה נעלם האור מקיף ולכך יהיה להם קיום בתורת עבד... (שם עמוד ר, ועיין שם עוד)

...ואז"ל דיש חכמה באומות העולם (איכה רבתי ב'), כמ"ש והאבדתי חכמים מאדום, היינו גוון של חכמה שהוא גם כן השגת אמת בצד מה, כמ"ש במגילה ט"ז א' האומר דבר חכמה באומות העולם נקרא חכם, מחכמיו של המן שהשיגו האמת שיפול לפני זרע היהודים, דזה כל חכמת אומות העולם שישיגו מעלת בני ישראל שלא יוכלו להם. דלהשיג חכמת האמת שהיא חכמת התורה דהיינו להשיג אמיתותו ית' אי אפשר להם זה, דלא עשה כן לכל גוי, והאומר יש תורה באומות העולם אל תאמין (איכה רבתי שם)... אבל השגת מעלת ישראל זה השיג גם בלעם הרשע שהיה מחכמי אומות האולם, דזה נקרא חכמה, וכל ממשלה שהוא כבוד שחלק לבשר ודם הוא מצד החכמה, כי כבוד חכמים ינחלו, ועל כן יש ממשלה באומות העולם בעולם הזה שיש לשעה גם בהם חכמים, עד לעתיד דוהאבדתי וגו' ואבד ממשלתם... (שם מחשבות חרוץ עמוד לד)

וזהו חג הסוכות דניתן לאזרח בישראל... ונסיון הגוים לעתיד יהיה במצות סוכה, כמ"ש בריש עבודה זרה וכמש"נ "זאת יהיה חטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות", כי אין להם שייכות לשמחה זו ולחיי עולם כלל, דאפילו חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא היינו שיהיו עבדים לישראל, וזהו כל חסידותם והשגתם דמכירים מעלת ישראל. וכמו שהם בעולם הזה עובדי ע"ז שיש להם אדון אחר וקרו ליה אלקא דאלקא, ונאמר "אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים", שזה חלקם שאינם תחת רשות השי"ת עצמו רק מתנהגים על ידי אמצעי, אלא שהם חטאו לעשות האמצעי אלו"ק וע"ז, אבל גוף הדבר אמת, דהשי"ת לא לקחם לחלקו, אלא שהם היה להם לקרב את עצמם ולהיות גרים גרורים ועבדים לישראל, וכמו שיהיו לעתיד כשישפוך רוחו על כל בשר ויכירו כח מלכותו יאמרו ה' אלקי ישראל מלך, ויכירו דהוא רק אלקי ישראל והם אדוניהם ואמצעים להם, ועבד פטור מן הסוכה, דהוא החסיון בצל ה' וצלא דמהימנותא זהו רק למי שאין לו אדון אחר זולת השי"ת... (שם עמוד קכד)

...וכמו שבישראל מה שנראה כולו רע הוא באמת כולו טוב, כי הם מהפכין חשוכא לנהורא, כך באומות הוא להיפך, מי שנראה כולו טוב הוא באמת כולו רע, ואין בו השארה לטוב כ"ש. ושורש עמלק שבלב היינו העדר הכרת הנוכח, כמ"ש (מד"ת סוף תצא) אין השם שלם ואין הכסא שלם עד וכו'... דמתחלה יש דברים אחרים תאות וכעס וכדומה המסתירים זה, אבל כאשר לבבו נקי ועדיין אין הכרת הנוכח מאירה לו להיות ממש תדיר כעומד לפני מלך גדול ומורגש לעין בכל דבר איך השי"ת מנהיג ובורא ואין בלתו, זהו משורש עמלק שצריך למחות בעבודה שבלב... (חלק ה רסיסי לילה עמוד כ)

...וב' מיני השתדלות הם בתורה ובמצות, ומצות יש בעכו"ם למראית עין וכמשז"ל (ב"ב י') על פסוק ביבוש קצירה, וקראום מקצת מצות קלות, כי הם קלות מאד לדחותם לפי שעיקר כובד ויקר המצוה הוא מצד הכונה ורצון הלב, רק מכל מקום קרויים מצות, אבל תורה אין שייכות לעכו"ם, ועכו"ם שלמד תורה חייב... (שם עמוד כד)

...וזהו ענין השראת שכינה, היינו שלא ישיגו מחכמת תורה שבעל פה, ובלעם השיג דברים שנאמר בתורה שבכתב, כי תורה שבעל פה הוא רזא דכנסת ישראל הנובע רק מלבבות בני ישראל, דתורה עיקרו לשון הוראת דרך להשיג יחוד השי"ת ולידבק בו, והם אדרבא כל חכמתם הוא מאבידם, והגם דמשיגים האמת כענין בלעם וכן חכמיו דהמן, עם כל זה הוא אי אפשר לו ליפרד משרשו. אבל מלכות בית דוד שהם דרגא דתפלה שם אין שייכות לבן נכר כלל, דעיקר תפלה בלב, וזה אינו אצלם, כי בזה הם נפרדים באמת... רק מכל מקום ביקש שיכירו על כל פנים קדושת בית המקדש וישראל וזהו שפה ברורה מן השפה ולחוץ, הגם דאין בפנימיות הלב, מכל מקום על ידי זה יכירו מעלת ישראל שהם באמת כן, ואי אפשר להם לומר על ידי זה אנו ישראל כלל... (שם עמוד לו)

כל אומה יש לה כח מיוחד דרע שבו תלוי עיקר חיותם, דלכן לא ניתנה להם תורה כמשז"ל שהחזירה וכו' ולא קבלוה... וזהו כל הגלות באומות לברר שישראל אין שקועים באותו כח הרע של אותה אומה, כי הם מתגברים בטענה שגם ישראל שקבלוה לא קיימוה... ונגד השתקעות באיזה כח מתגברת איזה אומה שחיותן אותו כח הנגדם להשתעבד בם עד שמתברר שישראל אין כן ואז נגאלים מהם... (שם עמוד סב)

וזה כל חכמת חכמי ישראל בתורה שבעל פה לידבק בחכמתו ומחשבתו ית', דעל ידי זה עשה גם חכמתם תורה. וזה אינו בחכמי אומות העולם, דכל חכמתם שמכירים שזה רע וזה טוב, אבל חושבים דלרע אין תקנה דכן הוא מצד החכמה לבד, כמז"ל בירושלמי פ"ב דמכות, ובמדרש שאלו לחכמה וכו' אמרה חטאים תרדף רעה. ועל כן מונין למבול מניסן, שזהו השגת חכמתם דגם מצד מדת הרחמים לא היה אפשר בלא מבול חס ושלום, כי החטא מושך בהכרח אחריו העונש, וסוברים דאי אפשר להשתנות כלל מה שהוא... וזה חכמת אומות העולם להפריד הידיעה מבחירה שהוא חמה מלבנה, שהוא יחוד קוב"ה ושכינתיה דנעשה רק על ידי ישראל, ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כי עיקר המשפט דהשי"ת הוא להמציא עצות לתקן כל דבר, כי הוא חפץ לצדק בריותיו... (שם רסיסי לילה עמוד קטז)

...ואצל אומות העולם העכו"ם הוא להיפך, כי הם שרשם ברע ועומק לבם כולו רע, רק כאשר המעשה בהתגלות כשנפרדת מההעלם טוב נחשב טוב, אבל מה שבהעלם טוב כל זמן שלא יצא לפועל הרי עדיין מחובר בשרשו הרע ולא נתברר ונפרד עדיין שיחול עליו שם טוב, ומה שבהעלם רע ודאי רע גמור שדבוק גם בשרשו הרע, ולכן כל השתדלות העמים אינו אלא במעשה הנגלית לבד, ועל כן אוכלים שכרם בעולם הזה לבד, שהוא עולם הנגלה ונקרא מצות קלות בב"ב דף י' ב', כי חיש קל יעופו ואינם מאחר שאין להם שורש טוב... כי עכו"ם כל מעשיהם אינו אלא מצד ההתגלות, וכמ"ש בב"ב שם שאין עושים אלא להתייהר ובפשיטות טלפיים דעשו ראו שאני טהור, ומכל מקום אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ולפי שרוצה להראות עצמו בעולם הזה כפי ההתגלות טוב על כן שכרו כן רק בעולם הזה כפי ההתגלות לבד. שבאמת גם בעולם הזה עושר שמור לבעליו לרעתו, ומרבה נכסים מרבה דאגה ולבו מלא יגון ואנחה, אלא שמצד ההתגלות הוא קבול שכר טוב... (שם עמוד קמד)

 ...אך עיקר קליפת עשו שרוצה להתחפש שהוא דומה לישראל, וכמו שנאמר כי ציד בפיו, ואיתא (תנחומא תולדות ח') היכן היתה, והוא אמר לו בבית המדרש... וכן לעתיד איתא (שם צו ב') ולעולם הבא מה עשו עושה, מתעטף בטליתו כזקן ובא ויושב לו אצל יעקב... וכן מצינו בבלעם שהיה גם כן כעמלק, כידוע, ואמר את שבעת המזבחות ערכתי כנגד ז' מזבחות שבנו ז' צדיקים מאדם עד משה... (פרי צדיק שקלים טו)

אך כבר אמרנו, שלולי הקלקול גם כן היה בחירה, אך אז לא היה ערבוב טוב ורע יחד, רק היה אומה ישראלית והם היו רק טוב, והיו מקבלי התורה אדם הראשון וזרעו זרע ישראל היו מלמדים כל התורה כולה לכל העולם, והאומות העולם היו על ידי שהנחש היה מסית אחד מזרעו של אדם הראשון לחטא, ומזה היה הקליפה והערלה, והם היו משועבדים ועבדים לישראל כמו שיהיה לעתיד, דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם, והם האומות העולם היו סובלים גלות הד' מלכיות עד שהיו מתתקנים... אך כיון שקלקל אדם הראשון תיכף ביום שנברא, וכך נולדים כל זרעו ונעשה ערבוב טוב ורע... (ר"ח תמוז ה)

...כן לעומת זה בטומאה יש ג' קליפות עשו וישמעאל וראשית גוים עמלק, והם ג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד, עשו וישמעאל הם פסולת מאברהם ויצחק, בחינת חסד וגבורה, שהם ענפים מחכמה ובינה, והראשית גוים הוא כמו שבקדושה כ"ע איהו כתר מלכות, כן בקליפה הראשית גוים מזרע עשו נקרא מלכות הרשעה, ומהם נסתעף הז' אומות שעליהן נאמר לא תחיה כל נשמה, וכל אחד כלול מעשר הם ע' קליפות האומות שהם למספר בני ישראל, וכל אומה יש בה ניצוץ קדושה המחיה אותם, ועל זה נאמר ואתה מחיה את כולם... וישראל לוקחין החיות שלהם לטוב בקדושה שהוא כח תורה ותורה שבעל פה... (מסעי ד)

והנה פירוש מצרי מה שהאומות מצירים ומעיקים לנקודת ישראל, כמו שאמרו (ויקרא רבה י"ג) כל האומות נקראו על שם מצרים, על שם שמצירין לישראל, שבמצרים העיקו והצירו ביותר, שהקליפה הקיפה את ישראל והיו שם העובר במעי אמו, רק גלות מצרים היה הכנה למתן תורה, שעל זה היו היסורים שיזכו לתורה על ידם, ואז כשבא זמן התגלות התורה בעולם, היה קודם חכמת מצרים, שהיה החכמה שם בגלות והוציאו משם הקדושה והחיים שזה המכוון במה שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וזהו למתן תורה... (דברים יד, וראה שם עוד)

חכמה ומוסר:

והנה ההתקרבות אל השכל תספיק לעם מקבלי התורה, אבל לעמים יותר נחוץ לקרב אל החוש... (חלק א עמוד מט)

כי יש הבדל בין ישראל לאומות העולם, כי אומות העולם גם בלא תאוה יחטאו, וישראל גם אם חוטאים זה רק במקום תאוה מוצאת... (חלק ב עמוד רעז)

רבינו ירוחם:

ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ, רואים אנו דבר נפלא, הנה כמה יגיעות מתיגעים היום כדי לעשות שפה אחת כוללת לכל העולם כולו, ולא עלתה להם כלום. גם "ארצות הברית" לעולם כולו אי אפשר לעשות בשום אופן, ואמנם כן הוא ולשוא כל עמלם, כשאין הקב"ה רוצה לא יועיל להם כלום... צריכים לידע כי מה שאי אפשר לכל העולם להתאחד בשפה אחת, כל זה מהקללה והעונש של דור הפלגה, וקללה זו רובצת עד היום הזה, וכל מה שיתיגעו בזה לריק הוא... (דעת תורה בראשית עמוד סט)

...משפטי האומות יסודותם הסכמת בני אדם לפי הזמן והמקום בתנאי החיים של הצבור שלהם, אינם מחויבים ומוכרחים בעצם, היום הם מקובלים ומחר יהיו דחוים, כמחוקקי משפטיהם כן משפטיהם, המיסדים עצמם מלאי הפכפכיות, דעותיהם משתנות הן לפי רצונותיהם ומצב רוחם שבכל רגע ורגע, ואיך תקוה איפא שיצא מפיהם דינים אמיתיים וקיימים, סתירות בכל חלקיהם, לא תמצא בהם ענין של שקלא וטריא בקושיות ותירוצים... כי אין להם סדר כלל וכלל. לא כן היא התורה... (שם שמות עמוד רכא, וראה שם עוד)

...הרי מן ההכרח כבר לומר כי האקלים אשר סביב האדם, הוא ממש כעצם מעצמיו, כי דבר אשר חוץ מהאדם לא אפשר לעשות עליו פעולה כזאת, אלא ודאי כי האדם חדור כל כולו מהראש עד סוף הצפרנים, עם זה הסביב לו, עם זה האקלים והוא קיומו, והוא חייו. ככה הוא סוד ענין "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", בבחינת "אקלים", הטבע הוא ה"אקלים" של האומות, ממנו קיומם ממנו כל חייהם, הטבע הוא המסבבם, הוא המקיפם כל כולם מן הצפרנים עד כל דעותיהם של האומות, החכמות הכי רמות, ואף ה"רוחניות" שלהם במיטב המובן הכל נמצאות תחת ה"אקלים" של טבע... (דעת תורה ויקרא עמוד נב)

מכתב מאליהו:

מצד בחינה זו אפשרית זכות קיום למי שעוסק רק בקיומו של עולם. ובדרך זו יש תכלית כללית לאומות העולם, (חוץ מן האפשרות הנתונה לכל יחיד שבהם, לעלות ממדרגה זו ולהכלל בתוך עובדי ה'). היינו שתכליתם הוא בנין עולם כזה, שיוכלו להמצא בו אותם שמגלים כבוד ה' במעשיהם. אם ממלאים תפקידם זה בשלמות ובכוונה ראויה, כבר נקראים חסידי אומות העולם, ויש להם חלק לעולם הבא, שהרי בחרו לסייע לגילוי כבודו יתברך... ולא עוד, אלא שיתכן שמדינה שלמה של בני אדם מושחתים כל כך, עד שהם יותר מקלקלים מאשר מתקנים בעולם מצד מעשי עצמם, אף על פי כן מתקיימים, מפני שהעולם זקוק לבהמות שהם מגדלים. (חלק א עמוד קמח)

מה שאין אנו רואים כל זאת הוא, כי בעיני המגושם הקרוב אל הגשמיות ולהוט אחריה, העולם הגשמי לבדו הוא המציאות האמיתית, וחוקי הטבע ידמו לו כמוחלטים, עומדים בכח עצמם, ואין ניצל מגזרתם. על כן נבין מדוע חכמי האומות הנלכדים בשחיתות הגשמיות, ישתדלו בכל כוחם להסביר את עניני העולם במושגי הגשמיות ויתלבטו להוכיח איך נתהוה הכל רק על פיהם. כי הרוחניות מחוץ להשגתם לגמרי, וממילא אי אפשר להם לראותה בשום אופן. (שם עמוד קפד)

מצינו גם בעכו"ם בחינת תשובה, כדאיתא ביונה, בענין תשובת נינוה. אמנם אין תשובתם כתשובת ישראל שהיא פנימית, כי אין האומות שייכות בלשמה, ולכן אין תשובתם מועילה אלא בבחינה חיצונית בעולם הזה ולא לעולם הבא... (שם עמוד רסט)

והנה דבר זה כולל יסוד עמוק. לכל אומה אופי מיוחד היוצא ממיזוג מדותיהם וכחות נפשם המיוחדים. והיה הקב"ה משתמש באומות ככלים להשגת תכלית הבריאה התלויה בישראל, ובכלל תכלית זו משמשת כל אומה למטרה מיוחדת בהתאם לאופיה העצמאי. נמצא שהאופי המיוחד של כל אומה הוא תוכנה הרוחני, וזהו הענין שרמזו לנו חז"ל בקשר עם שרי האומות. (חלק ב עמוד נ)

ואמרו חז"ל "אין הקב"ה מפיל אומה עד שהוא מפיל שר שלה תחילה". הפירוש שמפלת האומה באה כשמדתה הרעה פג טעמה מרוב חטא, והיתה לזרא והתבזתה בעולם כולו. כי שליטת המדה היא גדר שליטת השר, והתקטנות ערך המדה בעיני בני אדם היא נפילת השר. ממילא נופלת גם האומה, כי אין שוב צורך בכלי הזה שגמר את תפקידו, שהוכר גנות החושך שלה, ונתגלה על גביו האור שהוא היפוכו. (שם עמוד נב)

המהר"ל גילה לנו טפח... ביארנו שלכל אחד מישראל נקודה פנימית הדבוקה בה'. וכן אמרו רז"ל שמעולם לא עבדו ישראל עבודה זרה מרצון פנימי אליה, אלא כדי להתיר להם עריות וכו'. מה שאינו כן בעכו"ם, שתוכם עבודה זרה. ולכן גם כשישראל עושה מצוה שלא לשמה נקרא צדיק גמור, וכשעכו"ם עושה שלא לשמה "חטא הוא להם, שאין עושים אלא להתגדל בו" (בבא בתרא י'). כי בלב כל ישראל יש נקודה לשמה שאליה מתדבק מעשה המצוה, מה שאין כן בעכו"ם. ולפיכך כשעכו"ם חוטא נכנס פגם החטא לפנים מלבו לגמרי ונטמא כולו, אבל בישראל אינו כן. וזה ענין הברית של "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", שאי אפשר שתכלה נקודה הקדושה מישראל לעולם... (שם עמוד ק)

זהו תפקידו של מלך המשיח, "והיה ה' למלך על כל הארץ", לשעבד את כל הגוים לתכליתם, שגם הגוים יכירו וידעו כי זכות קיומם היא להיות עבדים לישראל, כלים לתכלית הבריאה. עליהם לדאוג שלישראל יהיה עולם הזה מתוקן, כדי שיוכלו לעסוק בתורה ועבודת ה' באין מפריע... (חלק ג עמוד כב)

חלק העמים הוא תיקון העולם להיותו מקום מוכן לישראל לעבודת ה', לכן נצטוו בשבע המצוות, ובראשן איסור עבודה זרה, למען הכנת עולם מתוקן, כי עבודה זרה מקלקלת גם את העולם הזה. וזה ענין הכתוב "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", פירוש חלקם הוא לבטל עבודה זרה, ולכן היא מתבטלת רק על ידי גוי, כי זו תכליתו... (שם עמוד עא)

ביאור הדבר: השי"ת ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי בצלם אלקים עשה את האדם... אף שאנו רואים פעמים רבות שאין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא מפני שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו. אבל אילו היו כל בני אדם מאוחדים בשאיפה אחת, לא היה דבר עומד בפני רצונם. נמצא שאילו היו מאוחדים במטרה להשיג כל טוב העולם בלי זיקה לרוחניות היו משיגים זאת, ואז היה מתבטל כל תוכן הבריאה, שתכליתה גילוי כבודו יתברך. לכן גזר ה' שלעולם לא יוכלו כל בני האדם להתאגד שלא לשם שמים... רק בביאת משיח צדקנו, כשיתגלה כבודו יתברך, ויכירו כל הגוים את מטרת הבריאה ותכליתה... רק אז יהיה שלום בעולם... (שם עמוד צז)

בין שבעים האומות חילק הקב"ה את כלל המדות שהן במספר שבעים. אולם כאשר כל אומה משבעים האומות דבקה בצד הטומאה של מדתה המיוחדת, אז כולן מהוות את כלל כחות הטומאה אשר בבריאה, צד הטומאה הנוגע לצד הקדושה. (שם עמוד ריב)

..."ראשית גוים עמלק", הוא שורש הטומאה של כל הגוים, כוחו הוא כח החוצפה והעזות כנגד הקדושה והרוחניות. כח זה אין לו תיקון כלל, כל האומות אם יכוונו את מדתם המיוחדת לטוב, בכחם לשמש את ישראל, וליהפך על ידי כך לכלים לקדושה, לשרת לתכלית הבריאה. סיועם אמנם חיצוני בלבד, אך על כל פנים יש להם שייכות מה אל התכלית, וזו זכות קיומם. זו אחיזת שרי האומות בקדושה, ובזה מעלים ניצוצות הקדושה שבתוכם. אך כח הגאוה והחוצפה כולו רע ממש, ואין לו אחיזה בקדושה כלל. הוא ניתן רק לנסיון, כדי להתגבר עליו ולבטלו, וביטולו הגמור הוא תכליתו ותיקונו. (שם עמוד ריז)

עולמות הגילוי של אדם הם לפי נקודת בחירתו. חלקן של אומות העולם למשל, לפני שביטלו אנשי כנסת הגדולה את יצר הרע של עבודה זרה, היה לגלות אפסיות העבודה זרה. זה פירוש הפסוק אשר הרבה נתקשו בפירושו, "ופן תשא עיניך השמימה וראית וגו' אשר חלק ה' אלקיך אתם לכל העמים תחת כל השמים" (דברים ד' י"ט). כי "אשר חלק לכל העמים" פירושו שזהו חלקם בגילוי, שיבחרו לגלות שאין בה ממש... (חלק ה עמוד הער)

כמוהם יהיו עושיהם וגו', פירוש כמו שהעבודה זרה יש לה עינים ואינה יכולה לראות, כך העובד עבודה זרה יש לו עינים ואינו רואה את המציאות האמיתית - הרוחניות. העובד עבודה זרה יש לו הכלים להכיר האמת. אכן כיון ששיעבד את עצמו לעבודה זרה - המבט הטבעי - נעשו כליו כמו כלי העבודה זרה שאינו יכול להבחין בהם המציאות האמיתית. הוא שיעבד את עצמו לגשמיות ועל כן לא יבחינו חושיו אלא בהבחנה גשמית. (שם עמוד שצז)

...אלו נימוסות שלהן, דברים החזוקים להם, כגון טיטראות ואצטדיאות (רש"י ויקרא י"ח ג'). ופירש הר' ירוחם הלוי ז"ל דהיינו דברים של חשק ו"טעם" שהם כחוקים אצלם, שאינם תלויים בשכל כלל, רק שבהם מתוודע האופי האמיתי של האדם, כי כחשקו כן הוא.

וזהי ההבחנה, כי ישראל חשקם בתורה וברוחניות, ואומות העולם חשקן בדברי בידור וספורט, שכולם "משחקים", דהיינו "כאילו" מציאות. ועל דרך זו מתפרשת לא תעשה זו בתורה, שלא יאבד ממנו טעם הרוחניות, שלא ימלא "טעם" אומות העולם את מקומו... (שם עמוד תלב)