אומן

(ראה גם: פועל, פרנסה, שכיר)

תלמוד בבלי:

האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך (קריאת שמע) מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה... (ברכות טז א, וראה שם עוד)

אמר לו מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה... אמר לו אוי לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים, ובמה הם נזונים. (שם כח א)

ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב את הכל עשה יפה בעתו, מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנותו בפניו. (שם מג ב)

והתניא לא יצא החייט במחטו התחובה בבגדו בערב שבת עם חשיכה, הא מני רבי יהודה היא, דאמר אומן דרך אומנותו חייב, דתניא לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו, ולא נגר בקיסם שבאזנו, ולא סורק במשיחה שבאזנו, ולא גרדי באירא שבאזנו, ולא צבע בדוגמא שבצוארו, ולא שולחני בדינר שבאזנו... (שבת יא ב)

...וחכמים אומרים ג' אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות, ואלו הן, החיטין והספרים והכובסין... (פסחים נה א)

כדתניא רבי אומר אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנותו בסם, אוי לו מי שאומנתו בורסי. (שם סה א)

תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן, שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ, והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים, הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת, כששמעו חכמים בדבר אמרו, כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו... וחזרו בית גרמו למקומן... תנו רבנן בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן, של הללו מתמר ועולה כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן, וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר כל פעל ה' למענהו, וחזרו בית אבטינס למקומן... (יומא לח א)

והיינו דאמר רבא, דאומן לה סמא דחייא, דלא אומן לה סמא דמותא. (שם עב ב)

רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל, אמרו כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים... ולא היו יושבין מעורבין אלא זהבין בפני עצמן, וכספין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים בפני עצמן, וגרדיים בפני עצמן, וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ויפנה לשם, ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. (סוכה נא ב)

ההדיוט תופר כדרכו (בחול המועד) והאומן מכליב, היכי דמי הדיוט, אמרי דבי ר' ינאי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת, רבי יוסי בר חנינא אמר כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו. (מועד קטן י א)

ואמר רבי אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו. ואמר ר' אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר וירדו... (יבמות סג א, וראה שם עוד)

והתנן כל בעלי אומניות עומדים מפניהם ושואלים בשלומם, ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום, אמר רבי יוחנן מפניהם עומדים, מפני תלמידי חכמים אין עומדים... (קדושין לג א, וראה שם עוד)

מר סבר אומן קונה בשבח כלי (ואין בזו לומר ישנה לשכירות וכו', אלא בכלי הוא זוכה, וכשמחזירו לו בשכר הקצוב, ההיא שעתה הרי הוא כמוכרו לו, רש"י), ומר סבר אין אומן קונה בשבח כלי. (שם מח ב)

...כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה. (שם ע א)

אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא, לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר ספן רועה וחנוני שאומניותן אומנות ליסטין, רבי יהודה אומר משמו, החמרין רובן רשעים, והגמלין רובן כשרין, הספנין רובן חסידים, טוב שברופאים לגיהנם, והכשר שבטבחים שותפו של עמלק... תנו רבנן כל שעסקיו עם הנשים סורו רע, כגון הצורפים והסריקים והנדורות והרוכלין והגרדיים והספרים והכובסין והגרע והבלן והבורסקי, אין מעמידים מהם מלך ולא כהן גדול, מאי טעמא, לא משום דפסולי, אלא משום דזיל אומנותיהו. תנו רבנן עשרה דברים נאמרו בגרע (מקיז דם), הולך על צידו, ורוחו גסה, ונתלה ויושב, ועינו צרה, ועינו רעה, אוכל הרבה ומוציא קימעא, וחשוד על העריות ועל הגזל ועל שפיכות דמים... (שם פב א)

הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור... והתניא הנכנס לחנותו של נפח ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו ומת פטור, ואפילו נכנס ברשות, הכא במאי עסקינן בשוליא דנפחי... כשרבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא. (בבא קמא לב ב)

נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם, נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב לשלם, והבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל ושיבר האבנים או שהזיקן חייב לשלם, היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור, ואם מחמת המכה חייב... (שם צח ב, וראה שם עוד)

מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו, ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית. כובס נוטל ג' חוטין והן שלו, יתר מכן הרי אלו של בעל הבית, אם היה שחור על גבי הלבן נוטל את הכל והן שלו, החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא ג' על ג' הרי אלו של בעל הבית. מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו, ובכשיל של בעל הבית, ואם היה עושה אצל בעל הבית, אף הנסרים של בעל הבית. (שם קיט א, וראה שם עוד)

תא שמע שנים שיושבין בחצר וביקש אחד מהן לעשות רופא אומן וגרדי ומלמד תינוקות, חבירו מעכב עליו... (בבא בתרא כא א)

האומנין והשותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה... (שם מב א)

מתיב רבא לסיועי לרבה, הנותן טליתו לאומן, אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת, כל זמן שהטלית ביד אומן על בעל הבית להביא ראיה, נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו המוציא מחברו עליו הראיה... (שם מה ב, וראה שם עוד)

דאמר שמואל הנוטל כלי מן האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו, חייב... (שם פז ב, וראה שם עוד)

אמר ליה רבא יכלי למימר שב שני הוה כפנא, ואבבא אומנא לא חליף. (סנהדרין כט א)

צלצול היה במקדש של נחושת היה והיה קולו ערב, ונפגם, ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו, ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה... (ערכין י ב, וראה שם עוד)

אף על פי שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן... אם היה אומן נותן לו שני כלי אומנות מכל מין ומין, חרש נותנין לו שני מעצדין ושני מגירות, רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו, חמר נותן לו חמורו... ורבנן הנהו לאו כלי אומנות נינהו, אלא נכסים נינהו. (שם כג ב)

מדרש רבה:

רבי תנחומא בשם ר' יהודה בר סימון ור' מנחמא בשם רבי אליעזר בר יוסי אמרו אין לך אדם אוהב בן אומנותו, אבל החכם אוהב בן אומנותו.... והקב"ה אוהב בן אומנותו, שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב... (בראשית לב ב)

משנה תורה:

מי שהיה עוסק במלאכה מפסיק עד שיקרא פרשה ראשונה (של שמע) כולה. וכן האומנין בטלין ממלאכתן בפרשה ראשונה, כדי שלא תהיה קריאתן עראי, והשאר קורא כדרכו ועוסק במלאכתו... (קריאת שמע ב ד)

האומנין שהיו עושין מלאכה בראש האילן... והגיע זמן תפלה יורדין למטה ומתפללין וחוזרים למלאכתן, ואם היו בראש הזית... מתפללין במקומן, מפני שטרחן מרובה... ומה הן מתפללין, אם היו עושין בסעודתן לבד, מתפללין ג' תפלות של י"ט ברכות, היו עושין בשכרן מתפללין הביננו... (תפלה ה ח)

המקמץ, והוא שמלאכתו לקבץ צואת כלבים וכיוצא בהן לעבד עורות או לרפואה, וכן המצרף נחושת והעבדנים, אף על פי שהן מאוסין מפני מלאכתן, הרי אלו מטהרין גופן ומלבושן ועולין בכלל ישראל ליראות. (חגיגה ב ב)

רשאין בעלי אומניות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חברו, וכיוצא בזה, וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך. (מכירה פרק יד י)

במה דברים אמורים, במדינה שאין שם חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה, אבל אם יש בה אדם חכם חשוב, אין התנאי שלהם מועיל כלום... אלא אם כן התנה עמהם, ועשו מדעת החכם. (שם שם יג)

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות. היה שם אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחיים ועשה מרחץ אחרת נגדו, אינו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי, ואפילו היה מבני מבוי אחר, שהרי יש ביניהם אותה אומנות. אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה... יש להם למנעו. ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינו יכול למנעו. (שכנים ו ח)

אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות רופא אומן או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם, בני מבוי מעכבין עליו, מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין... (שם שם יא, וראה שם עוד)

האומנין שנשתתפו באומנות, אף על פי שקנו מידם אינן שותפין... שאין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם... (שלוחין ד ב)

כל האומנין שומרי שכר הן, וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות, או שאומר לו האומן גמרתיו, ולא לקחו הבעלים את הכלי, האומן שומר חנם. אבל אם אמר האומן הבא מעות וטול את שלך, עדיין הוא נושא שכר. (שכירות י ג)

נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם... (שם ד וראה שם עוד)

נתן טליתו לאומן וגמרה, והודיעו, אפילו איחרו י' ימים, כל זמן שהכלי ביד האומן אינו עובר, נתנה בחצי היום, כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין (שכר) שהקבלנות כשכירות היא, וחייב ליתן לו בזמנו. (שם יא ג)

האומן אין לו חזקה בכלים שתחת ידו, אחד כלים העשויים להשאיל ולהשכיר, ואחד שאר כלים. כיצד, ראה כליו ביד האומן, והביא עדים שהם יודעין שהכלי זה שלו, והוא טוען לתקן נתתיו לך... (טוען ט א, וראה שם עוד)