און בן פלת

(ראה גם: קרח)

תלמוד בבלי:

ואון שישב באנינות, בן פלת שנעשו לו פלאות, בן ראובן בן שראה והבין, אמר רב, און בן פלת אשתו הצילתו, אמרה ליה מאי נפקא לך מינה, אי מר רבה אנת תלמידא, ואי מר רבה אנת תלמידא, אמר לה מאי אעביד, הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו, אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו, דכתיב כי כל העדה כולם קדושים, אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך. אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי, אותבה על בבא וסתרתה למזיה, כל דאתא חזיה הדר, אדהכי והכי אבלעו להו. (סנהדרין קט ב)

מדרש רבה:

...אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו, אמרה ליה מה לך בהדי פלוגתא, אי אהרן כהנא רבה את תלמידא, אי קרח כהנא רבה את תלמידא, אמרה ליה ידענא כוליה כנישתא קדישא דכתיב בהו כי כל העדה כלם קדושים, מה עבדת, אשקיתיה חמרא וארוויתיה ואגניתיה בערסא, והוה יתבא אבבא היא וברתה וסתרה למזייה, כל מאן דאתא בשביל און בעלה, כיון דחזייה הדר... היינו דכתיב (משלי י"ד) חכמות נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און, ואוולת בידה תהרסנו זו אשתו של קרח. (במדבר יח טו)

מדרש הגדול:

ואון בן פלת ניצל מן הבליעה, שהצילתו אשתו. שכן את מוצא מעיקרא קא חשיב ליה בהדייהו, דכתיב ואון בן פלת בני ראובן, ולבסוף לא קא חשיב ליה, דכתיב ודתן ואבירם יצאו נצבים, ואלו און לא קא חשיב, ליה. אמרו, בשעה שהחביאתו אשתו וישבה לה על הפתח ופתחה הארץ את פיה, היתה מבקשת לבלוע את און שהיה על המטה, עמדה אשתו ואחזה במטה ואמרה, רבון העולמים, כבר נשבע בשמך הגדול שלא יהיה במחלוקת לעולם, מה שמך חי וקיים לעולם, אף אם יכפור בשבועה אתה יכול להפרע ממנו. לאחר כן אמרה לו קום צא, אמר לה מתבייש אני ממשה רבינו, אמרה אני אצא עמך. מיד יצאה ועמדה לפני משה, ברח משה ממנה. כשעמדה היתה צווחת ובוכה, אמר מה טיבה שלאשה זו, אמרו לו, רבינו זו אשתו שלאון, אמרה לו רבינו כך וכך היה המעשה. הלך עמה לביתה ועמד על הפתח, קרא לאון בן פלת צא, אמר לו הקב"ה ימחול לך. (במדבר טז לב)

רמ"ע מפאנו:

אשת און בן פלת היא נתגלגלה במיכל בת שאול היא הצילה את בעלה וכן מיכל הצילה את דוד. (גלגולי נשמות יא)