אונאה   מסחר

(ראה גם: מכירה, מסחר)

ספרא:

מניין שאין אונאה לקרקעות, תלמוד לומר או קנה מיד אל תונו, המטלטלים יש להם הונייה, ואין הונייה לקרקעות. ומנין שאין הוניה לעבדים, תלמוד לומר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, מה אחוזה אין להם הונייה אף עבדים אין להם הונייה. מנין שאין הוניה להקדשות, תלמוד לומר את אחיו, לא הקדש. מניין שאין הוניה לשטרות, תלמוד לומר ממכר, מה זה מיוחד שגופו מכר וגופו לקח, יצאו שטרות שלא מכר ושלא גופם לקח...

אל תונו איש את אחיו זו הנית ממון, יכול זו הניית דברים, וכשהוא אומר לא תונו איש את עמיתו, הרי אוניית דברים אמורה. את אחיו, הא מה אני מקיים אל תונו איש את אחיו זו אונאת ממון.

וכמה היא אונאה, ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע ושתות למקח... ואל תונו איש את אחיו, אין לי אלא איש, אשה מניין, ואשה את איש מניין, תלמוד לומר את אחיו מכל מקום. ר' יהודה אומר תגר להדיוט יש לו הונייה, הדיוט לתגר אין לו הונייה, אין לי אלא תגר לתגר תגר להדיוט הדיוט לתגר הדיוט להדיוט מניין, תלמוד את אחיו מכל מקום. (בהר פרשה ג)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן על ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון, על כובשי שכר שכיר, ועל עושקי שכר שכיר, ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן... (סוכה כט ב)

והא איתמר, האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה, רב אמר יש לו עליו אונאה, ושמואל אמר אין לו עליו אונאה. (כתובות פד א)

והתנן שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל, רבן שמעון בן גמליאל אומר מכרן קיים, אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן מה כח בית דין יפה. (קידושין מב א)

אמר רבה אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה... דמכור לי באלו קאמר ליה. (בבא מציעא מז א)

האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח, עד מתי מותר להחזיר, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו... איתמר רב אמר שתות מקח שנינו, ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו... איבעיא להו, בטול מקח לרבנן לעולם חוזר או דלמא בכדי שיראה לתגר או לקרובו... אמר רבא הלכתא פחות משתות נקנה מקח, יותר על שתות בטול מקח, שתות קנה ומחזיר אונאה, וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו... אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה, כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר, ורבי יהודה אומר אין אונאה לתגר, מי שהוטל עליו ידו על העליונה, רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאניתני...מנהני מילי, תנו רבנן, וכי תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו, אין לי אלא שנתאנה לוקח, נתאנה מוכר מנין, תלמוד לומר או קנה אל תונו... (שם מט ב, וראה שם עוד)

אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות... (שם נה א)

תניא רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה אין לה אונאה, לפי שאין קץ לדמיה, בהמה ומרגלית אין להם אונאה, מפני שאדם רוצה לזווגן... ועד כמה, אמר אמימר עד כדי דמיהם. תניא ר' יהודה בן בתירא אומר אף המוכר סוס וסייף וחטיטים במלחמה אין להם אונאה, מפני שיש בהן חיי נפש. (שם נח ב)

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משום דרב נחמן אין אונאה לקרקעות. (שם קח א)

...מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו ועשה, משום בל תעשוק את ריעך, ומשום בל תגזול, ומשום בל תעשוק שכיר עני, ומשום בל תלין, ומשום ביומו תתן שכרו, ומשום לא תבא עליו השמש... אמר רב חסדא לך ושוב לך ושוב זה הוא עושק, יש לך בידי ואיני נותן לך זה הוא גזל... (שם קיא א, וראה שם עוד)

ארבע מדות במוכרין, מכר לו חטין יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו, רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו, רעות ונמצאו רעות... אין אחד מהם יכול לחזור בו, שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית... שניהן יכולין לחזור בהן... (בבא בתרא פג ב, וראה שם עוד)

והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר... (שם צ א)

תנו רבנן אוצרי פירות ומלוי ברבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים עליהן הכתוב אומר לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר, והשבת ונפתחה בר, להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה, וכתיב נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם, אוצרי פירות כגון מאן אמר ר' יוחנן כגון שבתי אצר פירות... (שם צ ב, וראה שם עוד)

בסימניו ובמצריו, פחות משתות הגיעו, עד שתות ינכה. איתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות רב יהודה אמר שתות כיותר משתות... (שם קו א, וראה שם עוד)

איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה, רב אומר יש לו עליו אונאה, ושמואל אומר אין לו עליו אונאה, הא איתמר עלה אמר רב ענן לדידי מפרשא ליה מיניה דשמואל על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה, על מנת שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה... (מכות ג ב)

...לעמיתך למה לי, לעמיתך אתה מחזיר אונאה, ואי אתה מחזיר אונאה לכנעני... (בכורות יג ב)

תרגום יונתן:

לא תעשו עול - לא תעבדון שיקרא בסידרא דינא במישחתא דקייטא וסיתווא, במתקלא ובמכילתא בגדישותא ובמחקא. (ויקרא יט לה)

רש"י:

עול במשפט - היא המדה המשקל והמשורה, מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם ישקר במדה... קרוי עול, שנאוי, משוקץ, חרם ותועבה, וגורם לה' דברים האמורים בדין, מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם. אשר הוצאתי אתכם - ...ואני הנאמן להפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות בהן את הבריות. (שם יט לה ולו)

אל תונו - זו אונאת ממון. במספר שנים אחר היובל - זהו פשוטו של מקרא על אופניו, על האונאה בא להזהיר, כשתמכור או תקנה קרקע דע כמה שנים יש עד היובל, ולפי השנים ימכור המוכר ויקנה הקונה, שהרי סופו להחזיר לו בשנת היובל, ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים הרי נתאנה לוקח, ואם יש שנים מרובות ויאכל ממנה תבואות הרבה צריך לקנותה לפי הזמן, וזהו שנאמר במספר שני תבואת ימכר לך, לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו... (שם כה יד וטו)

גאולה תהיה לו - ...ובעובד כוכבים שתחת ידו הכתוב מדבר, ואף על פי כן לא תבא עליו בעקיפין מפני חילול השם... (שם שם מט)

רמב"ן:

אל תונו - זו אונאת ממון, במספר שנים אחר היובל - רש"י, ולפי מדרשו לדברי הרב בקרקעות הוא, אבל על כרחינו נצטרך להטות המקראות מפשוטן, ונאמר שיהיה כל פסוק עומד בעצמו, יאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, אל תונו איש את אחיו, ויחזור ויאמר במספר שנים אחר היובל תקנה מאתו התבואות, וכמספר שני התבואות ימכרם לך, לפי השנים תרבה ותמעיט, כי על כל פנים תשיבנו לו ביובל, וכל זה אזהרה ביובל. וחזר ואמר עוד ולא תונו איש את עמיתו בדברים.

ואני חושב עוד סברא שודאי המענה את חבירו לדעת עובר בלאו, בין במטלטלים בין בקרקעות, שבהן דבר הכתוב אל תונו איש את אחיו במספר שנים וגו', שהוא מזהיר שיקנו וימכרו לפי השנים ולא יונו איש את אחיו. אבל רבותינו דרשו לאונאת תשלומים בשתות המקח וביטול מקח ביותר משתות, ומזה בלבד מעטו הקרקעות, לפי שהאונאה בהם אפילו ביתר משתות חחילה כמו שהוא מחיל המטלטלים בפחות משתות, אף על פי שהוא אוסר להונות כן, לדעת, אבל אין דרך בני אדם לבטל ממכרם מפני אונאה מועטת כזו. ודרשו חכמים מפני שאמר הכתוב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה דבר הנקנה מיד ליד, אל תונו איש את אחיו, למדנו שיש באונאה דין מיוחד במטלטלים, שאינו נוהג בקרקעות, והוא חזרת הממון, אבל אזהרת הלאו נוהגת בכולן, ולכך אמר וכי תמכרו ממכר, לשון רבים, למוכר הקרקעות ולמוכר המטלטלין... ואולי יהיה כל זה אסמכתא, כי הלאו אזהרה בין בקרקע בין במטלטלין, וחזרת הממון מידם קבלה במטלטלין ולא בקרקעות, כמו שאמרו דבר השוה לכל כסף, כי השיעורים כלם בשתות ויתר על שתות כפי דעות בני אדם, ולמה לא יוציאו הקרקעות מן הדין הזה, והם הוציאו ממנו כלי בעל הבית, ואמרו לא שנו אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מבעל הבית אין לו אונאה, מפני שדרך בעלי בתים שלא ימכרו כלי תשמישן... (ויקרא כה יד)

משנה תורה:

אסור למוכר או לקונה להונות את חברו, שנאמר וכי תמכרו... אל תונו, ואף על פי שהוא עובר בלא תעשה אינו לוקה, מפני שניתן להישבון. ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הוניה, חייב לשלם.

וכמה תהא הונייה ויהיה חייב להשיב, שתות בשוה, כיצד... ונקנה המקח וחייב המאנה לשלם את ההוניה ולהחזירה כולה למתאנה. היתה ההוניה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים דינר בחמשים ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו. היתה ההוניה יתירה על השתות בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים בחמשים פחות פרוטה, בטל מקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ, ולא יקנה כלל, אבל המאנה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקבל, ואף על פי שבטל המקח אין המאנה חייב להחזיר עד שתהיה ההוניה יתר על פרוטה. היתה פרוטה בשוה אינו מחזיר, שאין הוניה לפרוטות.

עד מתי יהיה לו לחזור ולתבע ההונייה או לבטל המקח, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, ואם שהה יותר מזה אפילו לקח שוה מאה במאתים אינו חוזר.

במה דברים אמורים בלוקח, שהרי המקח בידו ומראהו, אבל המוכר חוזר בהונייה לעולם, ואין צריך לומר בבטול מקח, שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר בשוק, לפיכך אם היה המקח דבר שאינו במינו שנוי והוא כולו שוה, כגון פלפלין וכיוצא בהן, הרי זה אינו חוזר אלא עד כדי שישאל על שער שבשוק בלבד. וכן אם נודע שבא לידו בממכרו וידע שטעה ולא תבע, אינו יכול לחזור ולתבע שהרי מחל.

כשם שהונייה להדיוט כך הונייה לתגר, אף על פי שהוא בקי, וכשם שהוניה בפירות ובבהמה, כך יש דין הונייה במטבעות...

המוכר לחבירו שוה ארבע בחמש, שהרי המקח בטל כמו שביארנו, ולא הספיק להראות לתגר או לקרובו עד שהוקר ועמד בשבע, לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר, שהרי הלוקח אומר למוכר אילו לא הוניתני לא היית יכול לחזור, ועתה שהוניתני תחזור, היאך יהיה החוטא נשכר... (שם שם ה והלאה)

המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה אפילו מחט בשיריים, או טלה במים אין לו הונייה, שזה רוצה במחט יותר מן השיריים, אבל המחליף פירות בפירות בין ששמו אותם קודם המכירה בין ששמו אותם אחר מכירה יש להן הונייה...

האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי הונייה, יש לו עליו הונייה, במה דברים אמורים בסתר, שאין יודע כמה הונייה יש בו כדי שימחול, ואין צריך לומר אם אמר לו על מנת שאין בו הונייה, שהרי יש בו, אבל במפרש אין לו הונייה, שכל תנאי שבממון קיים...

הנושא והנותן באמונה אין לו עליו הונייה, כיצד חפץ זה בכך וכך לקחתי כך וכך אני משתכר בו, אין לו עליו הונייה... (שם פרק יג א)

העכו"ם אין לו הונייה, שנאמר איש את אחיו, ועכו"ם שהונה את ישראל מחזיר הונייה בדינין שלנו, לא יהיה זה חמור מישראל. (שם שם ז)

אלו דברים שאין להם הונייה, הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהן הוניה, שנאמר או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו הקרקעות, ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. ויצאו שטרות שאין גופן קנוי אלא לראיה שבהן, עמיתך ולא הקדש.

במה דברים אמורים במוכר נכסי עצמו, אבל השליח שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר, ונראה לי שכן הדין באפוטרופוס שטעה בכל שהוא... בית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו בין בקרקעות בין במטלטלין, אם טעו בפחות משתות הרי זו מחילה כהדיוט, טעו בשתות בטל המקח, ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו ההוניה מחזירין, לא יהיה כח הדיוט חמור מהן... (שם שם ט)

כשם שאין לקרקעות הונייה, כך שכירות קרקע אין לו הונייה, אפילו שכר טרקלין גדול בדינר בשנה או רפת קטנה בדינר בכל יום אין לו הונייה.

השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונייה, מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים אין בהם הונייה... (שם שם יד)

נראה לי שהקבלן יש לו הונאה, כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים הרי זה יש לו הונייה, וכל אחד משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם כמוכר. (שם שם יח)

כבר ביארנו שהנושא ונותן באמונה, ואמר כך וכך אני משתכר אין לו הונייה, ואפילו אמר זה לקחתי בסלע, ובעשר אני מוכר מותר, אבל בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרים לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה, אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם. ולא ישתכר המוכר יתר על שתות.

במה דברים אמורים בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, אבל העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין להם שער, אלא ישתכר כל מה שירצה.

ואין משתכרין פעמים בבצים, אלא התגר הראשון הוא מוכרן בשכר והלוקח ממנו מוכרן בקרן בלבד.

אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, אלא זה מביא מגרנו ומוכר, וזה מביא מגרנו ומוכר כדי שימכרנו בזול, ובמקום שהשמן מרובה מותר להשתכר בשמן... (שם יד א)

ספר החינוך:

שנמנענו שלא להונות הגר בממון, שאם יהיה לנו עמו משא ומתן שלא להונות אותו, שנאמר "ולא תלחצנו", ואמרו במכילתא, ולא תלחצנו בממון, וזה הלאו נוסף על הלאו שיכללהו עם ישראל כלם, שהם בלאו דאונאת ממון, ונזהרנו עליו בדברים ובממון מן הטעם שכתבנו. (משפטים מצוה סד)

שלא להונות אחד מישראל בין זכר בין נקבה במקח ובממכר, שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו". ואמרו ז"ל בספרא אל תונו איש את אחיו זו אונאת ממון... אבל עיקר האזהרה בין בקרקע בין במטלטלין הוא באמת, שהזהרנו שלא להונות את הבריות לדעת, אבל החלוק שביניהן הוא, שאם נמצאת אונאה במטלטלין ביתר משתות שיבטל המכר, שדעת הבריות שלא לסבל אונאה יתרה מכן במטלטלין, אבל בקרקע לפי שהקרקע דבר קיים לעולם, דרך הבריות למחל בו כל אונאה אחר שלקחו אותו...

שורש המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, ואם לא נכתב דין הוא שיכתב, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו אלקים בעולמו באמת וביושר, ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים, גם אחרים לא יונו אותו, ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם, אולי בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני אדם, ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהיא תועלת רבה בישובו של עולם... (בהר מצוה שלז, וראה שם עוד)

...ואנחנו עם הקודש, לא כן נתן לנו השם אלוקינו לעשות שום דבר, כי אם בדרך אמת, ועל כן נכפלה האזהרה על האונאות בתורה שלש פעמים, כדכתיב "ולא תונו איש את עמיתו" בשלשה מקומות, ורז"ל גם כן הודיעונו בכמה מקומות בגמרא לקיים כל דבר אחר אמיתת הענינים, וכדעת המוכרים והלוקחים, ולא נטה הדין כלו אחר הדבורים כי אם אחר כונת האנשים בהיות לנו כונתם ברורה... (כי תצא מצוה תקעט)

מנורת המאור:

חמדת בני אדם ורדיפתם אחר הנאות העולם גורם להם לאונות לחבריהם בכל עסקיהם, ובמשאם ובמתנם ובסחורתם. ולפי שאולי יחשבו שאונאה זאת כיון שאינה גניבה או גזילה שאין בה איסור, הזהירה תורתינו עליה, באומרה "אל תונו איש את אחיו", ללמדנו שחייב אדם לישא וליתן באמונה ולא יתאוה לאונות במקחו או בממכרו, ואף על פי שכל המתעסק בפרקמטיא אין דעתו אלא להרויח בה, עם כל זה צותה תורה, שלא יקח ולא ימכור ביתר או פחות מכדי שיוויו, אלא בפחות משתות, שהוא דבר מועט, שהורו חכמינו ואמרו, שמוחל אדם בסחורתו, ואף על פי ששיערו ז"ל בפחות משתות שהוא מחילה, ושלא יכופו בית דין לבטל המקח או להחזיר האונאה, אבל מי שרוצה ללכת במדת החסידות ימכור בשיוויו, ועם כל זה אם פירש ואמר זה המקח אינו שוה אלא כך, ואין דעתי למוכרו אלא למי שיקחנו בכפלו, אם תרצה קחנו בכפל, על מנת שאין לך עלי אונאה, או אמר הוא שוה כך מוכרהו לי בחצי אם תרצה, שאין דעתי לקנותו אלא בכך, אקחנו על מנת שאין לך עלי אונאה דברו קיים ואין בו אונאה... (נר א כלל ב חלק א נר א פרק ה)

ספורנו:

לא תונו - שום אונאה, כגון שגונב את העין (מיפה הדבר כלפי חוץ). (ויקרא כה יד)

מהר"ל:

וכן מה שאמרו במסכת בבא מציעא שאונאת עכו"ם מותרת, דכתיב "ולא תונו איש את עמיתו", כי דבר זה שכאשר אדם מוכר לחברו דבר ונמצא שנתאנה בשתות שצריך להחזיר לו, אף על גב שלא ידע המוכר בעצמו בשעה שמכר, דבר זה הוא הרחקה יתרה וחומרא גדולה, מה שאינו נמצא במשפט האומות, והתורה החמירה, ודוקא כשהוא עמיתו בתורה ובמצוות והוא רעהו... (באר הגולה באר ז)

כלי יקר:

הטעם שבקרקעות אין אונאה הוא, כי יתכן שפעם ישיג את הערך הזה, אבל במטלטלים יש לחוש שעד שיעלו לערך כזה כבר לא יהיו בעולם... (ויקרא כה יד)

אור החיים:

ויתן לי - בלשון מתנה, כדי שיקנה באופן בטוח, ולא יטעון אחר כך שלא ידע ערך המערה. ולירושלמי יש אונאה בקרקעות בחצי שוים, או שיערערו מטעם דין מיצר או שטר שעבוד, על כן אמר בלשון מתנה ומכר, והוא קנין חליפין שאין בו כל אונאה... (בראשית כג ט)

אל תונו - לרז"ל במטלטלים, והלא עיקר הכתוב במכר קרקעות, והגם שרז"ל דרשו כן על פי ההלכות שהיו בידם מסיני סומכים בכתובים, וגם בפשוטו, שציוה ה' שהארץ לא תמכר לצמיתות, שלא יתאנה הלוקח שאינו בקי במשפטי התורה, לחשב שקונה הארץ לצמיתות, באונאה זו יוצדק גם בקרקעות, אבל מה שאמר אל תונו הכולל כל מיני אונאות זה רק במטלטלין. (ויקרא כה יד)

ולא תונו - על אונאת קרקע המסורה לבית דין של מעלה, כפי שמצאנו בדינים רבים. כי לפעמים אין הבית דין יכול לעמוד על הדבר מה היה ברצון ומה באונאה. (שם שם יז)

הכתב והקבלה:

אל תונו - אף בפחות משתות אסור להונות, ועיין שם, ועובר בלאו זה בין במטלטלים ובין בקרקעות, אלא שבקרקעות אין המכר חוזר. (שם)

רש"ר הירש:

ולא תונו - אונאה היא ניצול חולשת השני לרעתו, יש שני סוגים של אונאה, אונאה בחוץ כגון במדה ובמשקל, ואונאה בשוי כגון שתות לשויו. בקרקעות אין אונאה, ולדעת תוס' ב"מ נ"ט א' באונאה של חצי ערכו הווי בטול מקח, התורה מבדילה בין נכסים שיש להם אחריות, שעומדים "אחרי" האדם, אחראים עבורו, ומטלטלין...

יסוד למשפט הרכוש נמצא בצווי של "וכבשוה", לרכוש את החפצים כדי לפעול בהם בכחו. המושג "רכוש" מורכב משני יחסים, אישיים וחפציים, דהיינו רצון הבעלים והקונה, וחזקה לבעלות בדבר... (שם, וראה עוד ערך מסחר ורכוש)

העמק דבר:

מספר שנים - מפרש דאונאה בקרקע הוא במדה ולא בשויה. (ויקרא כה טו)