(ראה גם: אדם-מעשה)
ולנערה לא תעשה דבר, אין לנערה חטא מות. כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. (דברים כב כו)
ולנערה לא תעשה דבר, מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה, מניין אף מן הקרבן, תלמוד לומר חטא, מניין אף מן המכות תלמוד לומר מות, מלמד שמכל עונשים שבתורה פטורים ומצילים אותם בנפשו... (תצא רמג)
והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחין בארון. (ברכות ח ב)
שאני רבא דאנסי ליה רבנן בעידניה בעל כרחיה. (שבת לג א)
ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רבי אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. (שם פח א)
...וכגון זה כופין על מדת סדום. (עירובין מט א)
...ואמר ר' יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הווין לו בנים שאינן מהוגנין, אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה, גם בלא דעת נפש לא טוב. (שם ק ב)
הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון... קנה... (יבמות נג ב)
...ההוא דאמר להו אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא, אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא, אמר להו חזו דאתאי, חזו דאתאי, אמר שמואל לאו שמיה מתיא, ודלמא אונסא דשכיח שאני... (כתובות ב ב, וראה שם עוד)
העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו... הרי אלו נאמנים, ואם יש עדים שהוא כתב ידם... אינם נאמנין. אמר רבי בר חמא לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון, אבל אנוסים היינו מחמת נפשות, הרי אלו נאמנין... (שם יח ב)
המפתה נותן שלשה דברים והאונס ארבעה, המפתה נותן בושת ופגם וקנס, מוסיף עליו אונס שנותן את הצער... האונס נותן מיד והמפתה לכשיוציא, האונס שותה בעציצו (על כרחו ישאנה), והמפתה אם רצה להוציא מוציא... (שם לט א)
אמר אבוה דשמואל, אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה, חיישינן שמא תחלתה באונס וסופה ברצון... ולאבוה דשמואל אונס דשריא רחמנא היכי משכחת לה, כגון דאמרי עדים שצווחה מתחלה ועד סוף. ופליגא דרבא, דאמר רבא כל שתחלתה באונס וסוף ברצון... מותרת, מאי טעמא יצר אלבשה. תניא כוותיה דרבא... ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה אסורה, ואיזו, זו אשת כהן... (שם נא ב, וראה שם עוד)
ארבעה נדרים התירו חכמים... נדרי אונסין... (נדרים כ ב)
נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין... אמר ליה רבא אנוס הוא ואנוס רחמנא פטריה, דכתיב ולנערה לא תעשה דבר, וכי תימא קטלא שאני, והתנן נדרי אונסין... ולרבא מאי שנא מהא דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט, אמאי, והא מינס איתניס, אמרי דלמא שאני התם, דאי הוה ידע דמית מן לאלתר הוה גמר ויהיב גיטא... דלמא אונסא דמיגליא שאני, ומעברא מיגלי אונסיה... נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אף על פי שאינו תרומה שהן של בית המלך אף על פי שאינן של בית המלך, בית שמאי אומרים בכל נודרין חוץ מבשבועה, ובית הלל אומרים אף בשבועה, בית שמאי אומרים לא יפתח לו בנדר, ובית הלל אומרים אף יפתח לו... (שם כז א, וראה שם עוד)
ורמינהי הרי שאנסו בית המלך גורנו, אם בחובו חייב לעשר אם באנפרות (הפסד) פטור מלעשר... (גיטין מד א)
...ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה, קביל עליה כל אונסא דמתיליד, לסוף אפיקו בה נהרא, אתא לקמיה דרבינא, אמר ליה זיל שפי ליה, דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד, אמר ליה רב אחא בר תחליפא אונסא דלא שכיח הוא... (שם עג א)
גט מעושה (בחזקה) בישראל כשר ובעובדי כוכבים פסול... (שם פח ב, וראה שם עוד)
והאמר רב הונא תלוה וזבין (הכריחוהו ומכר), זביניה זביני, לא קשיא, הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני. (בבא קמא סב א)
...לא מיבעיא למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דחייב, אלא אפילו למאן דאמר פטור, הכא חייב... (בבא מציעא לו ב, וראה שם עוד)
איתיביה, אלו הם אונסין ששומר שכר פטור עליהן, כגון ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב... בר אדא סבולאה הוי קא מעבר חיותא בגמלא דנרש, דחפה חדא לחברתה ושדיתה במיא, אתא לקמיה דרב פפא חייביה, אמר ליה מאי הוה לי למעבד, אמר ליה אבעי לך לעבורי חדא חדא... זאב אחד אינו אונס שני זאבים אונס, רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס, שני כלבים אינו אונס, ידוע הבבלי אומר משום רבי מאיר מרוח אחת אינו אונס, משתי רוחות אונס. הארי הדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונס, אימתי בזמן שבאו מאליהן, אבל הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים אינו אונס. מתה כדרכה הרי זה אונס, סגפה ומתה אינו אונס, עלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס, העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס... (שם צג ב, וראה שם עוד)
...האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה וקא אתי עכו"ם ואניס ליה מיניה, דינא הוא דמפצי ליה מיניה... אמימר אמר אפילו ליכא כל הני לא, מאי טעמא מידע ידע דסתם עובד כוכבים אנס הוא, שנאמר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. (בבא בתרא מה א)
אמר רב הונא תליוהו וזבין זביניה זביני, מאי טעמא, כל דמזבין איניש, אי לאו דאניס לא הוה מזבין, ואפילו הכי זביניה זביני, ודילמא שאני אונסה דנפשיה מאונסא דאחריני, אלא כדתניא, יקריב אותו, מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו, תלמוד לומר לרצונו, הא כיצד, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ודלמא שאני התם דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה, אלא מסיפא, וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ודלמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים, אלא סברא הוא, אגב אונסיה גמר ומקנה... (שם מז ב, וראה שם עוד)
מאי ואשר בהם כח לעמוד בהיכל המלך, אמר רבי חמא ברבי חנינא מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם מפני אימת מלכות. (סנהדרין צג ב)
תנו רבנן האדם בשבועה, פרט לאנוס... (שבועות כו א)
אמר ליה אביי אי אומר מותר אנוס הוא, אמר ליה שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד הוא... (מכות ז ב)
...אלא אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם, וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס, והדר כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי, דאפילו באונס... דאמר ריש לקיש אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי. (עבודה זרה נד א וב)
...שעל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. (אבות ד כב)
...אי הכי גבי העלאה נמי הא כתיב ההוא, מיבעי ליה למעוטי שוגג אנוס ומוטעה... (זבחים קח א)
תנו רבנן, יקריב אותו, מלמד שכופין אותו... כופין אותו עד שיאמר רוצה אני... אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא, פשיטא, לא צריכה דעשאוה ואירצי... (ערכין כא א וב)
...פתאום זה אונס, וכן הוא אומר ויאמר ה' פתאום אל משה... (כריתות ט א)
הנפש ההיא - כשהיא בנפשה ובדעתה, פרט לאנוס... (שמות יב טו)
כי כאשר יקום איש - לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא, ובחזקה עומד עליה כאדם העומד על חברו להרגו... (דברים כב כו)
...ולרבותינו נקצב נ' כסף כדמי אונס, אלא ששם נאמר עוד ולו תהיה לאשה, כי דרך בחורי חמד לפתות בנות הגדולים היפות, ואינו הגון שיהא חוטא נשכר, ולכן לא ישאנה בעל כרחה, וגם היא חטאה בדבר. וכן דרך הגדולים לאנוס בנות הפחותים במעלה, שאין להם כח לעמד נגדם, ולכן תהיה לו לאשה בעל כרחו, והיא ואביה יכולים לעכב, שלא יהיו בנות ישראל הפקר. ובאונס אמר "נערה", להוציא את הבוגרת, והקטנה בכלל... (שמות כב טו)
כי ימצא - ענינה הוא, שאם יראום עדים מרחוק ויצעקו אליהם יתחייבו בעיר, שהיא בחזקת מזנה, ובשדה היא בחזקת אנוסה. (דברים כב כה)
כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג, ונהרג, הרי זה מתחייב בנפשו. וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג, הרי זה קדש את השם... ואלו הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן... וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר, הרי זה מחלל את השם... ואף על פי כן מפני שעבר באונס אין מלקין אותו, ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו... שנאמר ההוא ולא אנוס, ולא שוגג ולא מוטעה... אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה, הנה הוא ככלב שב על קיאו נקרא עובד כוכבים במזיד... (יסודי התורה פרק ה ד)
נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן, יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל, וכן אם אמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגנו... אם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו את פלוני, אם היה מחויב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם, ואין מורים להם כן לכתחלה. ואם אינו חייב מיתה, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש מישראל. (שם פרק ה ה)
ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו. (שם שם ו, וראה שם עוד)
אכל מצה בלא כוונה, כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטים לאכל, יצא ידי חובתו. (חמץ ומצה פרק ו ג)
מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני... ואם לחצו אותו ישראל ביד העכו"ם עד שיגרש כשר, ואם העכו"ם מעצמן אנסוהו... הרי זה גט פסול... שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו... אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה... ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו. (גירושין פרק ב כ)
אונס שבא עליה בעל כרחה. כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה... עד שיעידו עדים שברצונה נבעלה... (נערה בתולה פרק א ב, וראה שם עוד)
כל הנשבע שבועה מארבע מיני שבועות אלו באונס הרי זה פטור מכלום. ואחד הנשבע מתחלתו באונס או שנשבע, ונאנס ולא הניחוהו לקיים שבועותו, או שהשביעו אנס, לפיכך נשבעים לחרמין ולהורגין ולמוכסין. (שבועות פרק ג א, וראה שם עוד)
הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש, הרי אלו פטורין מקרבן חטאת, מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג. שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק, ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח צריך כפרה. אבל זה מה היה לו לעשות, הרי טהורה היתה, ושלא בשעת וסתה, אין זה אלא אונס... (שגגות פרק ה ו)
ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס, והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא, שאינו מצוי ברוב מאורעות האדם, ודינו שהוא פטור מן הגלות. ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו. (רוצח פרק ו ג)
מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח, אפילו תלוהו עד שמכר, ממכרו ממכר, בין במטלטלין בין בקרקעות, שמפני אונסו גמר ומקנה... לפיכך אם מסר מודעה קודם שימכרו, ואמר לשני עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ או שדה פלוני לפלוני מפני שאני אנוס, הרי הממכר בטל... (מכירה פרק י א)
וצריכין העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס, ושהוא אנוס ודאי, לא שיסמכו על פיו... אבל במתנה או במחילה, אם מסר מודעה קודם המתנה, אף על פי שאינו אנוס, הרי המתנה בטלה, שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי הדעת... והמחילה מתנה היא. (שם ב וג, וראה שם עוד)
המוכר קרקע לחברו והתנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם, אפילו בא עכו"ם וגזלה מחמת מוכר חייב לשלם. אבל אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה... או שבאה זועה והשחיתה אותה, הרי זה פטור, שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי, ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה... (מכירה פרק יט ה, וראה שם עוד)
כל שליח שטען שארעו אונס פלוני והפסיד כך וכך, הרי זה נשבע שבועת השומרים על טענתו ויפטר. ואם היה האונס במקום שאפשר להביא עליו עדים, או דבר שהוא גלוי וידוע, שהרי ימצא עדים, הרי זה צריך להביא ראיה על טענתו... (שלוחין פרק ב ט, וראה עוד הלכות שכירות פרק ג)
כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין באונס, אין בית דין ממיתין אותו. ואף על פי שהיה מצוה שיהרג ואל יעבור, אף על פי שחילל את השם והוא אנוס, אינו נהרג, שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, זו אזהרה לבית דין שלא יענשו את האנוס. (סנהדרין פרק כ ב)
איש שאנסוהו עד שבא על הערוה, חייב מיתת בית דין, שאין קישוי אלא לדעת. אבל האשה הנבעלת באונס, אפילו אמרה אחר שנאנסה הניחו לו, הרי היא פטורה, מפני שיצרה נתגבר עליה. (שם שם ג)
במה דברים אמורים, באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו... אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה, שהרי הוא כאנוס, ואף על פי ששמע אחר כך, (שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס, שהרי גדולוהו על טעותם)... לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום. (ממרים פרק ג ג)
ואם חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, שנאמר (מלאכי ג' ט"ז) ולחושבי שמו. מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. (נט)
מי שהחטיא את הרבים כגון שהביא בניו בין הנכרים או אחיו להמיר הדת, והוא אומר שרוצה לשוב, אם שלא באונס עשה אין מקבלים אותו עד שיוציא את אלו שהחטיא מבין הנכרים... (רב)
שנמנענו שלא לדון מי שהוא אנוס בחטא שיעשה, כלומר שאין לנו לענש שום אדם בדבר שיעשה אותו על כרחו, ועל זה נאמר ולנערה לא תעשה דבר וגו', וזהו לאו כולל, כל מי שהוא אנוס בפעולה רעה שיעשה, שאין לנו לענש אותו בה, ובפרוש אמרו ז"ל במסכת נדרים אנוס רחמנא פטריה, שנאמר ולנערה לא תעשה דבר... (כי תצא מצוה תקנו)
אלא שצריך להתעורר שהחיוב הזה הוא ראוי כשיהיה באופן שלא ירגיש בו הפועל אונס והכרח, והוא יסוד הבחירה והרצון, אבל בפעולות ההכרח והאונס רוצה לומר שיפעל האדם והוא מוכרח ואנוס שלא יפעלם ברצונו, הנה למה שאיננו פועל בהסכמת כחו המתעורר עם המדמה איננו פועל נפשו, ואם ראוי שימשך לו העונש, וזה שאין לפעולות האנסיות מבוא בשתהינה האזהרות והמצות מנועות לעשותם או להתרחק מהם, כי מה שאין לאדם מבוא עליו לא יתכן בו מצוה ואזהרה, והעונש בעבירות לא יהיה מהיושר האלקי למה שלא נמשך ממנו הטוב... (מאמר ב כלל ה פרק ג)
ויקח אותה - הזכיר ג' פעולות על ג' מיני הגנאי שבדבר, א' הקלון לאביה ולאחיה בהלקח הנערה בלא רשותם, ב' הפגם לנערה עצמה שאין עליה עוד חן הבתולות, ג' צערה ממה שהוכרחה. ונגד אלו הג' חייבה התורה המאנס בבושת פגם וצער... (בראשית לד ב)
וכי יפתה - המפותה תשיג בסופה יותר נזק וגנאי מהאנוסה, האונס אנס רק הגוף, והמפתה אנס גם הרצון והדעת, ולכן החמירה התורה עליו... אבל באמת אמרו שגם באונס תלוי ברצון האב אם יקחנה לאשה, כדי שלא יהא חוטא נשכר. (שמות כב טו)
וביוסף כתוב לבני יוסף לבני אפרים, וכתב בעל הטורים, לפי שיוסף לא נשא במטת אביו מפני כבוד המלכות לא רצה למנותו בפני עצמו בדגלים. הערנו בזה מוסר נורא, שהרי היה אנוס בזה, ויש שאדם מיקל על עצמו לא להימנות לדבר מצוה, כי הוא אנוס! (חלק א סימן רלג)