(ראה גם: כתיבה, לשון הקדש, וראה ערכי אותיות האלף בית)
כשרצה לברא את העולם באו כל האותיות לפניו מסופן לראשן, והתחילה אות ת' להכנס בתחילה, אמר רבון העולם, טוב לפניך, לברא בי את העולם, כי אני חותמת הטבעת שלך שהיא אמת... אמר לה הקב"ה יפה את, וישרה את, אבל אין את ראויה לברא בך את העולם, משום שאת עתידה להיות רשומה על מצחותיהם של אנשי האמונה שקיימו את התורה מן א' עד ת' וברשימתך ימותו, שאת חותם המות... נכנסה אות ב' אמרה לו, רבון העולם, טוב לפניך לברא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה (כי ב' היא ברכה), אמר לה הקב"ה ודאי בך אברא את העולם, ואת תהי ההתחלה לברא בך את העולם... (הקדמה כג, ועיין שם עוד)
...אמר רבי יוסי אלו אותיות אחרונות שבתורה ש' ת' נמצאו שלמות, גם אחר שעבר אדם על כל אותיות התורה, (היינו בחטא עץ הדעת הכולל לכל התורה), ובתשובה שעשה לפני רבונו נאחז באלו שתי אותיות ש' ת' (שנמצאו שלמות), ומאז חזרו הראשונות לאחור בסדר תשר"ק. (פירוש כי הכולל של אותיות התורה הם כ"ב אותיות, והם הכלים להתלבשות האורות נפש רוח נשמה, שג' מדרגות בהם, יחידות עד י' הן לאור הבינה שהוא נשמה, עשרות עד ק' הם לאור ז"א שהוא רוח, ומאות שהן קרש"ת הן לאור הנוקבא שהוא נפש. ומקודם החטא היה לאדם נר"ן מאצילות, ובעת שחטא בעץ הדעת פרחו ממנו ט"ר שהם הנשמ"ה והרוח וג"ר דנפש, כי גם נפש דאצילות פרחו ממנו, ונשאר בו ו"ק ממנה, דהיינו נפש מיו"ד פרצופי בי"ע...), ומשום זה קרא לאותו הבן שנולד לו שהוא בדמותו כצלמו בשם שת, שהם סיום האותיות דא"ב (שנשארו לו), ולא נתקנו האותיות מקלקולם עד שעמדו ישראל על הר סיני, ואז חזרו האותיות ובאו על תקונם... והעולם נמתק ועמד על קיומו... (בראשית ב שעא, ועיין שם עוד)
כאן נרמז לקדושים העליונים להשכיל ולדעת בסוד אותיות הקדושות העליונות, אשר היפוך סדרם של כ"ב אותיות הוא למות לאותם הרשעים, ועל כן כתוב וימחו מן הארץ, וכתוב בא אתה וכל ביתך אל התיבה. (פירוש כי בכ"ב אותיות ב' סדרים, סדר ישר א"ב ג"ד שיורה על רחמים, וסדר הפוך תשר"ק שיורה על דין)... (נח קעח, ועיין שם עוד)
רבי אלעזר פתח, שאל לך אות מעם ה' אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה. הסתכלתי בדורות הראשונים ודורות האחרונים. מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות שנתנו למשה בסיני, ואפילו הרשעים שבישראל, (כגון אחז), היו יודעים באותיות חכמה עליונה ויודעים באותיות עליונות ובאותיות תחתונות (הנמשכים מבינה וממלכות), חכמה להנהיג פעולות בעולם הזה.
משום שכל אות ואות שנמסרה למשה, היתה מתעטרת ועולה על ראשיהם של חיות העליונות הקדושות, (שהוא סוד מרכבה העליונה שהם חגת"מ), וכל החיות היו מתעטרות בהן, (בהאותיות דהיינו גם החיות דמרכבה התחתונה שבמלכות), ופורחות באויר... ועולות ויורדות אותיות גדולות ואותיות קטנות, אותיות גדולות יורדות מן היכל העליון המכוסה מכל (שהוא בינה), ואותיות קטנות היו יורדות מהיכל אחר תחתון (שהוא מלכיות), ואלו ואלו נמסרו למשה בסיני. וחיבור אותיות המתחברות בהעלם בכל אות ואות, כגון א' שהיא אות יחידה, מתחברות עמה בהעלם שתי אותיות אחרות ל"ף (דהיינו במבטא), וכן ב' במבטא מתחברות עמה י"ת), וכן כולן נמסרו למשה בסיני, וכולן הן בסוד אצל החברים, אשריהם.
שאל לך אות, אות ממש, כי כולם היו נושאים ונותנים בסוד האותיות. וכן ברחב, מה כתוב, ונתתם לי אות אמת. זו היא אות ו' שזו נקראת אות אמת. ואם תאמר, שאר האותיות אינן אמת, לא כן, אלא אות זו נקראת כך אות אחת, (ושאר האותיות אינן נקראות כך, כי ו' רומזת על ז"א הנקרא אמת, בסוד הכתוב תתן אמת ליעקב)... (ויקרא א, וראה שם עוד)
אחר כך חזרו האותיות והיו מתגלגלות בחקיקותיהן, בצירוף האותיות שנמסרו לאדם הראשון בגן עדן, להכניס אות א' (שהיא מלכות) בתוך ההעלם, אל המקום שנקרא קדש, (דהיינו אמא) ואז יצאה הו' ונתנה מקום (בתחילת המלה) לאות א', ונתחברה הא' עם אות ו' שלאחריה, (הן האותיות ק"ר, וי' שהיא חסד נכנסה בין אותיות ק"ר, ונעשה קי"ר), ונחקקו והתנוצצו כבתחילה, והקול (שהוא סוד קו אמצעי), יצא מביניהם, והתחברו התנוצציות האותיות, ויצאו לחוץ ונתגלו לכל המחנות שהיו נוסעים עם אלו האותיות, (שהם המחנות של ד' המרכבות של מיכאל כנ"ל), וכשמתחברות התנוצציות האותיות (בבחינת הצירוף) מכה קול ביניהן, וחקיקותיהם נראות לכל המרכבות (בצירוף אוקי"ר), והקול חוזר מהן וקורא בין המרכבות אוקיר אנוש מפז, ואדם מכתם אופיר... (שם יז, ועיין שם עוד)
ותא חזי, דבר ראשון שבתורה שנותנים לתנוקות, הוא אלף בית, זהו דבר שאין בני העולם יכולים להשיג בבינתם ולהעלות על רצונם, וכל שכן לדבר בפיהם, ואפילו מלאכים עליונים ועליוני העליונים אינם יכולים להשיג משום שהם נסתרות של השם הקדוש, ואלף וארבע מאות וחמשה רבבות עולמות כולם תלוים בקוץ של האלף... (אחרי שג)
ובגוים לא יתחשב, ישראל יש להם כתב ולשון, ובכל אות יכולים להסתכל בצורה וציור כראוי, (להבין סודות העליונים שבהם), אבל בגוים לא יתחשב, סוד הזה, משום שאין להם כתב ולשון (מקורים שיהיו מצוירות על פי צורות העליונות), (ואין להם להסתכל ולדעת כלום (בצורת הכתב שלהם), כי הבל המה מעשה תעתועים, (כי כתב ולשון שלהם הם רק הסכמיות), שבני אדם הסכימו על צורה ולשון הזו), ולא יתחשב סוד זה במחשבה ובהסתכלות שלהם (על צורות אותיותיהם), מפני שאין להם כתב. אשרי הם ישראל. (בלק שמו)
...משום שב' אלפין ביתין רשומים, שיש אלף בית של אותיות גדולות, ויש אלף בית של אותיות קטנות, אותיות גדולות הן בעולם הבא, (שהן בחינת בינה שנקראת עולם הבא), ואותיות קטנות הן בעולם הזה, (שהן בחינת המלכות הנקראת עולם הזה, ועל כן) י' קטנה היא אות ברית קדש, (דהיינו מלכות), כיון שקנא פנחס על הברית הזה, נתוספה בו י' קטנה, שהוא סוד ברית הזה, (דהיינו מלכות). (פנחס קכט)
לאחר שאכל ושתה פתח ואמר, שיר השירים, יש שם ש' גדולה, והיא אות שניה מסוף האותיות שבאלפא ביתא. ב' דבראשית היא גדולה, והיא אות שניה מתחילת האלפא ביתא. מהו הטעם (שב' אותיות אלו הן גדולות, ומהו הטעם שפותח באות השניה ולא בראשונה שהיא א' וכן בשיר השירים שפותח באות השניה מסוף הא"ב ולא באחרונה שהיא ת').
משום שהש' היא סוד המרכבה העליונה (דהיינו חג"ת דז"א, שהם מרכבה לבינה), ועל כן היא בשלשה סומכים, כי האבות (שהם חג"ת) הם מרכבה (לבינה), וכל שיר השירים הוא סוד המרכבה העליונה, ומשום זה, ההתחלה שלו היא בש'. הב' (דבראשית רומזת) שהיא בית העולם, (כי מעשה בראשית) הוא מעשה העולם, (ועל כן ההתחלה היא בב').
ועל כן האותיות העומדות בהתחלת הספרים, (והן גדולות), הן ארבע, כי באופן שנעשו (הספרים) ובאותו סוד שלהם, כך האותיות רשומות בתחילת הספרים, והן אותיות גדולות, העולות על כל האותיות האחרות, כי אותה האות הוא הסוד והסתר של כל הספר, (כלומר, שבה נרמזו כל הסודות והסתרים שבאותו הספר שהיא עומדת בתחלתו)... (זהר חדש שיר השירים יא, ועיין שם עוד על כל האותיות בפירוט)
כיון שלאחר כך בא ויולד שת, נמתק העולם בצדיקים וחסידים שהיו לאחר כך בעולם, (שיצאו ממנו). שת זה, הוא סיומו של האלף בית, (כי ש' ת' הן האותיות האחרונות של הא"ב), ואף על פי שהעולם נמתק, לא הוסרו העקשות והרע מן העולם, אלא שנכנעו מפני צד האמונה, (דהיינו המלכות שנקראת אמונה), שהיא סיום האותיות, (כי סיום האותיות ק"ר ש"ת הן אותיות המלכות). כי עד כאן נבראו העולמות באותיות התורה, ולא נשלמו האותיות (של הא"ב). כיון שנולד שת, נשלמו כל המעשים שלמעלה ושלמטה, בסוד האותיות, אז נמתק העולם, (דהיינו שהעקשות והרע נכנעו לקדושה כנ"ל), כי שנשלמו תקוניו, מכאן ולהלאה התחיל העולם להתנהג על פי דרכי היושר... (שם קמד, ועיין שם עוד ורפד)
...כי כ"ב אותיות כלולות במלה ב"ך, אלו שנשארו שהן מישרים, (דהיינו מנצפ"ך), אהבוך להתכלל עמך, דהיינו בכ"ב אותיות אלו.
מישרים אלו (דהיינו מנצפ"ך), הן אותיות נסתרות וגנוזות בתוך העולם העליון, וכשנגנז האור הראשון נגנזו האותיות האלו. והאדם הראשון היה יודע אותן, אחר שאדם חטא, (נגנזו אותיות מנצפ"ך) כבתחילה, עד שבא אברהם וידע אותן ברוח הקודש ששרה עלייו... (שם רצב, ועיין שם עוד)
כ"ב אותיות הן כלל סוד הגוף, וכולן מתחלקות באברי הגוף, ומסוד האותיות נשלם הגוף. (וי"ב אותיות הן בי"ב האברים שנוסעים כנ"ל בדבור הסמוך), נשארו אותיות אחרות שהן עשר, (המאירות בשאר אברי הגוף), י"ב האותיות הראשונות, שהן י"ב האברים הנ"ל, הם עיקר הקיום של כל הגוף, שיהיה כל אבר ואבר על תקונו.
ואף על גב שיש בהן באותיות, אותיות הנראות בזכר, ואותיות הנראות בנקבה, דהיינו א' היא זכר, ב' היא נקבה, ג' היא זכר, ד' היא נקבה, ה' היא נקבה ו' היא זכר, וכן כל האותיות האחרות, מהן כלולות בזכר ומהן כלולות בנקבה, ואם תאמר אם כן, איך נבנה האדם בסוד כ"ב אותיות, הרי כשהסתכלו בהן ונבררו האותיות הצריכות וראויות לזכר, אין יותר מי"ב (אותיות זכרים) כנגד י"ב אברים... אלא ודאי כל כ"ב האותיות כלולות בסוד הזכר, ואלו כ"ב האותיות שבו, הן אותיות זכרים ואותיות נקבות. משום שכל האברים יש בכל אבר פרקים, שהם כלולים זה בזה ונכנסים זה בזה. אותו שנכנס הוא אות זכר, ואותו פרק שמקבל אותו בתוכו הוא אות נקבה... (שם תרמז, ועיין שם עוד)
אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא, כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מאי טעמא, אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת, נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין... אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל... אמר רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, נאמר סומך ה' לכל הנופלים... (ברכות ד ב)
תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, אמר רב אחא בר יעקב ובדלי"ת, אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. (שם יג ב)
... שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. (שם לב א)
אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, כתיב הכא וימלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה... (שם נה א)
...בא לפני הלל, גייריה, יומא קמא אמר ליה א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה... (שבת לא א)
...אמר ליה הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תי"ו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה... תני רב יוסף אל תקרי מקדשי אלא מקודשי, אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף עד תיו. (שם נה א)
ואמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות. (שם פט א)
אמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר, מיתיבי וכתבתם, שתהא כתיבה תמה, שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין, ביתין כפין כפין ביתין, גמין צדין צדין גמין, דלתין רישין רישין דלתין, היהין חיתין חיתין היהין, ווין יודין יודין ווין, זיינין נונין נונין זיינין, טיתין פיפין, פיפין טיתין, כפופין פשוטין פשוטין כפופין, מימין סמכין סמכין מימין, סתומין פתוחין פתוחין סתומים... ומדפתוח ועשאו סתום כשר, סתום נמי סתום ועשאו פתוח כשר, מי דמי, פתוח ועשאו סתום עלויי קא מעלי ליה, דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, אלא סתום ועשאו פתוח גרועי קא מגרע ליה, דאמר ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום, ותיסברא, והכתיב אלה המצוות, שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא מיהוה הואי, מידע לא הוה ידעין הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה, ואתו צופים תקנינו... אלא שכחום וחזרו ויסדום... (שם קג ב)
...אלף בית אלף בינה, גימל דלת גמול דלים מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימל לגבי דלת, שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים, ומאי טעמא פשוטה כרעיה לגבי גימ"ל, דלימציה ליה נפשיה, ומאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימל, דליתן ליה בצינעה כי היכי דלא ליכסיף מיניה, ה"ו זה שמו של הקב"ה, ז"ח ט"י כ"ל ואם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב לך ונותן לך ירושה וקושר לך כתר לעולם הבא. מ"ם פתוחה מ"ם סתומה, מאמר פתוח מאמר סתום, נו"ן כפופה נו"ן פשוטה, נאמן כפוף נאמן פשוט, ס"ע סמוך עניים, לשון אחר סימנין עשה בתורה וקנה אותה. פ' כפופה פ' פשוטה פה פתוח פה סתום, צד"י כפופה וצד"י פשוטה, צדיק כפוף צדיק פשוט, היינו נאמן כפוף נאמן פשוט, הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו, מכאן שנתנה התורה במנוד ראש. קו"ף קדוש רי"ש רשע, מאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי, ומאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה, דאי הדר ביה ליעייל וליעול בהך... א"ת ב"ש אותי תעב אתאוה לו, ב"ש בי לא חשק שמי יחול עליו, ג"ר גופו טימא ארחם עליו, ד"ק דלתותי נעל קרניו לא אגדע, עד כאן מדת רשעים, אבל מדת צדיקים, א"ת ב"ש אם אתה בוש, ג"ר ד"ק אם אתה עושה כן גור בדוק, ה"ץ ו"ף חציצה הוי בינך לאף, ז"ע ח"ס ט"ן ואין אתה מזדעזע מן השטן, י"ם כ"ל אמר של של גיהנם לפני הקב"ה, רבונו של עולם לים כל, אמר הקב"ה אח"ס בט"ע גי"ף אני חס עליהם מפני שבעטו בגי"ף, ד"כ דכים הם, כנים הם צדיקים הם, חל"ק אין לך חלק בהן. ומרז"ן ש"ת, אמר גיהנם לפניו רבונו של עולם רמי זניני מזרעו של שת, אמר לו א"ל ב"ם ג"ן ד"ס להיכן אוליכן, לגן הדס, ה"ע ו"ף אמר גיהנם לפני הקב"ה רבונו של עולם עיף אנכי, ז"ץ ח"ק הללו זרעו של יצחק ט"ר י"ש כ"ת טר יש לי כיתות כיתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך. (שם קד א)
סלקא דעתך אמינא הואיל דכתב רחמנא וביום השמיני וי"ו מוסיף על ענין ראשון... (פסחים ה א)
אמר רבי נחמן בר יצחק לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י. (שם נ א)
תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות. (שם פז ב)
אמר ליה רבי יוסי לפיכך נקוד על ה', לומר לא מפני שרחוק ודאי... (שם צג ב)
והא לא כתיב בהו צד"י, אמר רב שמואל בר יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם, והא לא כתיב טי"ת אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורון כתיב שם. (יומא עג ב)
בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה, וכתוב עליהם אל"ף בי"ת גימ"ל, רבי ישמעאל אומר יונית כתוב עליהן אלפ"א בית"א גמ"א... (שקלים ח א)
דאמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כתיב חשכת מים עבי שחקים, וכתיב חשרת מים עבי שחקים, שקול כף ושדי אריש וקרי ביה הכשרת. (תענית י א)
אמר רבי יוחנן וי"ו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות... (מגילה טז ב)
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא, שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לעובד כוכבים שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו שלו. אמר רב אשי האי מאן דסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ"ל ושי"ן. (שם כה ב)
אמר רבי כל המנחש לו נחש, שנאמר כי לא נחש ביעקב, והא בלמ"ד אל"ף כתיב... (נדרים לב א)
דהא אמר שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן נונא סמא לעינים. (שם נד ב)
תנא משום רבי יוסי בר רב חוני למה נקוד על וי"ו בובקומה של בכירה, לומר שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע. (נזיר כג א)
דאמר רב חנין בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב עדות ביהוסף שמו, יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. (סוטה י ב)
וליחזי האי לא אי בלמ"ד אל"ף כתיב לא הוא, אי בלמד וי"ו כתיב לו הוא, וכל היכא דכתיב בלמ"ד אל"ף לא הוא, אלא מעתה בכל צרתם לא צר דכתיב בלמ"ד אל"ף הכי נמי דלא הוא... אלא משמע הכי ומשמע הכי. (שם לא א)
...בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע... (שם לו ב)
לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים וא"ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה, דרש דרש חציין של תיבות, והתגלח של פסוקים, יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של תהלים... בעי רב יוסף וא"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא... (קדושין ל א)
דתניא, אותיות נקנות במסירה, דברי רבי, וחכמים אומרים בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור. (שם מז ב)
אמר רבי יהושע הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו... הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה שמבראשית עד וירא אלקים את האור לא כתיב טי"ת. (בבא קמא נה א)
תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו, לימדה תורה דרך ארץ, שישאל אדם באכסניא שלו... אמר ליה צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות. (בבא מציעא פז א)
הלא פרוש לרעב לחמך, בשי"ן כתיב, פרוש והדר הב ליה. (בבא בתרא ט א)
ואמר רבי לוי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה... ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים. (שם פח ב)
יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד. (סנהדרין לח א)
...ולמה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד, מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי רבי יהודה. (שם מג ב)
אחרים אומרים אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה. (שם סג א)
דריש עובר גלילאה י"ג ווי"ן נאמרו ביין, ויחל נח איש האדמה ויטע כרם... (שם ע א)
אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום, ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג... (שם צד א)
אמר רבי יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה, מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות... (שם קב ב)
...מפני מה עי"ן של רשעים תלויה, כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה... (שם קג ב)
מפני מה לקו באל"ף בי"ת, מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת... אמר רבא אמר רבי יוחנן בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן, בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. (שם קד א וב)
...ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו... (שם קז א)
אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד והא נמי פשיטא, אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה... אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין, ואלו הן, שעטנ"ז ג"ץ. אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגיה דחי"ת ותלו ליה לכרעיה דה"י. חטרי להו לגגיה דחי"ת כלומר חי הוא ברומו של עולם, ותלו ליה לכרעיה דה"י... כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד בה"י ואחד ביו"ד ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הבא בה"י, כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, הוי אומר העולם הזה בה"י והעולם הבא ביו"ד. ומפני מה נברא העולם הזה בה"י, מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא, ומאי טעמא תליא כרעיה, דאי הדר בתשובה מעיילי ליה, וליעייל בהך, לא מסתייעא מילתא... ומאי טעמא אית ליה תאגא, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו קשר. מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד, מפני שצדיקים שבו מועטים, ומפני מה כפוף ראשו, מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם מפני מעשיהן שאינן דומין זה לזה... (מנחות כט א, וראה שם עוד)
ורבי מאיר חצי עשרון מנא ליה, נפקא ליה מועשרון, ורבנן, וי"ו לא דרשי. (שם פז ב)
תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אאין... (ברכות טז ב)
המוצא כלי וכתוב עליו קו"ף קרבן, מ"ם מעשר, דלי"ת דמאי, טי"ת טבל, תי"ו תרומה, שבשעת הסכנה היו כותבין תי"ו תחת תרומה. (מעשר שני כו ב)
הפותח ביו"ד ה"י וחותם ביו"ד ה"י הרי זה חכם, באל"ף ולא בדל"ת וחותם ביו"ד ה"י, הרי זה בינוני, ביו"ד ה"י וחותם באל"ף ולא בדל"ת הרי זה בור, באל"ף ולא בדל"ת וחותם באל"ף ולא בדל"ת הרי זה דרך אחרת. (ברכות ז)
למה נברא העולם בב', להודיעך שהן שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. דבר אחר למה בב' שהוא לשון ברכה, ולמה לא באל"ף, שהוא לשון ארירה, דבר אחר למה לא באל"ף שלא ליתן פתחון פה למינין, לומר היאך העולם יכול לעמוד, שהוא נברא בלשון ארירה, אלא אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו בלשון ברכה והלואי יעמוד. דבר אחר למה בב' אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין, אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו, אומרים לב' מי בראך, והוא מראה בעוקצו מלמעלה, ואומר זה שלמעלה בראני, ומה שמו, והוא מראה להן בעוקצו של אחריו, ואומר ה' שמו. אמר רבי אלעזר בר חנינא בשם רבי אחא עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי, אמר לו הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ וגו', למחר אני בא ליתן תורה בסיני, ואיני פותח תחלה אלא בך, שנאמר אנכי ה' אלקיך וגו'. רבי הושעיא אומר למה נקרא שמו אל"ף, שהוא מסכים מאלף, שנאמר (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור. (בראשית א יד)
בהבראם, ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר בהבראם, בה"א בראם, ומה ה"א זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון, כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו... ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול, והעוקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות, והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה. והעולם הבא נברא ביו"ד, מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבא. (שם יב ט)
אמר ר' יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק, חציו לשרה וחציו לאברהם, אמר ר' שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו, רבונו של עולם, בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת, אמר לו הקב"ה לשעבר היית בשמה של נקבה ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע. (שם מז א)
הן עם לבדד ישכון מהו הן כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות הללו כיצד א"ט הרי י', ב"ו הרי י', ג"ז הרי י', ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג, י"צ הרי ק', כ"פ הרי ק', ל"ע הרי ק', מ"ס הרי ק', נמצא נו"ן לעצמה, אמר הקב"ה כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן כי ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העכו"ם אלא לעצמן מפורשים... (שמות טו ח)
...ממי אתה למד, משלמה, על ידי שביקש לעקור אות אחת אחת מן התורה עלה קטיגוריא, ומי קטרגו, אמר יהושע אמר י' של ירבה קטרג, תני ר' שמעון ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם עקרני שלמה ועשאני פלסתר... אמר לו הקב"ה צא לך, הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו"ד ממך אינה בטילה לעולם... ה' אחד, אם את עושה דלי"ת רי"ש אתה מחריב את כל העולם כולו... ולא יחללו את שם קדשי, אם אתה עושה חי"ת ה"א נמצא מחריב את העולם... כחשו בה', אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב העולם... (ויקרא יט ב, וראה שם עוד)
...וכן את מוצא תרי"ג אותיות יש מן אנכי עד אשר לרעך כנגד תרי"ג מצות וז' יתירות כנגד ז' ימי בראשית... (במדבר יג טו)
אמר ר' שמעון בן אלעזר כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקודה את תפוש את הכתב ומניח את הנקודה, נקודה רבה על הכתב את תפוש הנקודה ומניח את הכתב... (שיר השירים ז ח)
אמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו ועברו על כל התורה ועל כ"ב אותיות שבה הדא הוא דכתיב (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך, אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם, מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך... יבאו כ"ב אותיות ויעידו בהן בישראל, מיד באו כ"ב אותיות. באה אל"ף להעיד בישראל שעברו על התורה אמר לה אברהם אל"ף את ראש לכל האותיות ובאת להעיד בישראל ביום צרתם, זכרי יום שנגלה הקב"ה על הר סיני ופתח בך (שמות כ') אנכי ה' אלקיך, ולא אומה ולשון אלא בני, ואת באת להעיד בבני. מיד עמדה אל"ף לצד אחד ולא העידה בהן ...וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם נתביישו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל. (איכה פתיחתא כד)
זה שאמר הכתוב בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו (תהלים מ"ד) אמר רבי יצחק ב' שנים כף עשרים אלו כ"ב אותיות שבהם נתנה התורה. (לך לך ט)
מנצפ"ך האותיות כפולות צופים אמרום, לך לך רמז נרמז לאברהם למאה שנה יוליד יצחק, כי עצמת ממנו מאד (בראשית כ"ו) רמז נרמז שהוא וזרעו עצומים בשני עולמים, נו"ן ליעקב הצילני נא, ניצל בשני עולמים, פ"ף ליוסף פקד פקדתי פקד בעולם הזה פקדתי לעולם הבא, צ"ץ הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו') זה משיח, וכן הוא אומר (ירמיה ל"ג) והקימותי לדוד צמח צדיק. (קרח יב, ומדרש רבה במדבר יח יז)
אמר רבי שמואל מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות, כיצד ברכות פתח באל"ף אם בחקתי תלכו, וסיים בתי"ו ואולך אתכם קוממיות, שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו, והקללות פתח בוא"ו ואם לא תשמעו, וסיים בה"א ביד משה, בין וא"ו וה"א אין כלום. (וראה ד)
ר' אליעזר אומר ה' אותיות שכפלו בתורה באותיות כלם בסוד הגאולה, כ"ך בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך, מ"ם בו נגאל יצחק אבינו מיד פלשתים, שנאמר (בראשית כ"ב) לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, נ"ן בו נגאל יעקב אבינו, שנאמר (שם ל"ב) הצילני נא, פ"ף בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר (שמות ג') פקד פקדתי אתכם. צ"ץ בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל ולומר להם צמח צמחתי לכם, שנאמר (זכריה ו') הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה'. (פרק מח)
בא לפני הלל אמר לו רבי כמה תורות נתנו, אמר לו שתים, אחת בכתב ואחת בעל פה, אמר לו בכתב אני מאמינך, בעל פה אין אני מאמינך, אמר לו בני שב. כתב לו אלף בית, אמר לו מה זה אמר לו אלף אמר לו אין זו אלף אלא בית, אמר לו מהו זה, אמר לו בית, אמר לו אין זה בית אלא גימל, אמר לו מניין אתה יודע שזה אלף וזה בית וזה גימל, אמר לו כך מסרו לנו אבותינו הראשונים, שזה אלף וזה בית וזה גימל, כשם שקבלת זו באמונה כך קבל עליך זו באמונה. (פרק טו)
עשר נקודות בתורה... אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך, אומר אני לו כבר נקדתי עליהן, ואם אומר לי יפה כתבת אעביר נקודה מעליהן. (פרק לד)
אמר רבי עקיבא אלו עשרים ושנים אותיות שבהן נתנה כל התורה כלה והן חקוקין בעט שלהבת על כתר נורא של הקב"ה, ובשעה שבקש לבראות את העולם ירדו ועמדו לפני הקב"ה זה אומר לפניו בי תברא את העולם וזה אומר לפניו בי תברא את העולם, בתחלה נכנס תי"ו לפניו, ואמר לפניו רבונו של עולם רצונך שתברא בי את העולם, שבי אתה עתיד ליתן תורה לישראל על ידי משה, שנאמר תורה צוה לנו משה, השיב הקב"ה ואמר לאו, מפני שאני עתיד לעשות בך רושם על מצחות האנשים, שנאמר והתוית תי"ו... ואל"ף כיון שראה את הקב"ה שקבל ממנו לברא את העולם עמד לו לצד אחד ושתק, עד שקרא לו הקב"ה ואמר לו אל"ף מפני מה אתה שותק ואין אתה אומר לי כלום, השיב אל"ף ואמר לו רבונו של עולם מפני שאין בו כח לומר לפניך כלום, שכל האותיות מחושבים במנין מרובה ואני במנין מועט, השיב לו הקב"ה ואמר לו אל"ף אל תתירא, שאתה ראש לכלן כמלך, אתה אחד ואני אחד, והתורה אחת, שאני עתיד ליתן בך לעמי ישראל, שנאמר אנכי ה' אלקיך. (בראשית פרק א, א)
אותיות של אמת בשתי רגלים, ושל שקר ברגל אחד, כל שעושה אמת מקוים ושקר אינו מקוים, אותיות של אמת מרוחקין זה מזה, ושל שקר מקורבין... (שם ג)
שחורות כעורב אלו האותיות, רבי אליעזר ור' יהושע אומר במי הם מתקיימות במי שהוא משחיר ומעריב בהם. (פרשה ה)
ויאמר אלקים נעשה אדם וגו'... כל צורות השמים והארץ תלויות באלו כ"ב אותיות של האל"ף בי"ת, א יסוד רוח בוקר יום ה' בשנה גויה בנפש, ב כוכב שבתאי יום ו' בשנה פה בנפש... (בראשית, ועיין שם עוד)
י"ב אותיות פשוטות שהם ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק מהם נמשכות כח הראייה וכח השמיעה וכח הריח וכח שיחה וכח לעיטה וכח תשמיש וכח מעשה וכח רוגש וכח הילוך וכח שחוק וכח הרהור וכח שינה מכח י"ב אותיות השם, מהם לשם בן י"ב הויות, ומהם לי"ב צינורות ומהם לי"ב שבטים... (שמות ועיין שם עוד)
וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וגו', שתים עשרה אותיות פשוטות ה"ו ז"ח ט"י ל"ן ס"ע צ"ק פירש רבינו סעדיה כנגד גלות מצרים על פי י"ב מזלות של מצרים... (בא, ועיין שם עוד)
כשעלה משה למרום בעבור התורה, לא היו רוצים האותיות להתחבר זו בזו כדי לכנוס ביד אדם ילוד אשה, כי האותיות הם כחות מלאכים וכו', ולא רצו להתחבר האותיות לרדת לעולם השפל, והתנה השם הגדול שיהיה השם הנכבד המחובר והכלל עמהם, ותהיה השכינה עמהם בגלות, שנאמר ה' בם סיני בקדש, ושכינה כביכול נמכרת ונגלת עמהם, וכשראו למשה אחזו בכח מדתו, כי במדת משה צורת הזיי"ן ושם הזיי"ן בידו ואז נתחברו כל האותיות אשה אל חברתה בלוחות...
כשבא הקב"ה לישב בכסא הכבוד ואז מקלסים כל האותיות, מ"ם פתוחה אומרת מלכותך מלכות כל העולמים, ומ"ם סתומה אומרת וממשלתך בכל דור ודור. ובמדרש איתא שהמלאכים הם בדמות אותיות, וכשעולין ממי"ן אז נרתעין כל פמליא של מעלה דהיינו הממלכה והממשלה. (יתרו)
אמור - כל הא"ב בפסוק זה, ותמיה אני שאינו מוזכר נזכר במסורת. (יחזקאל יז ט)
והתחייב מזה לשום מעלה ויתרון ללשון הקודש, ושהמלאכים יותר חוששים לה ומרגישים מזולתה מהלשונות, ועל זה נאמר במכתב, כי צורות אותיותיו אינן בלא כוונה ובמקרה, אבל לענין נאות עם המכוון מכל אות ואות, ואל יהי רחוק בעיון הזה רושם השמות והדומה להם מדרך הדבור והכתב, וקודם להם השיעור רוצה לומר מחשבת הנפש הטהורה הדומה למלאכים... (מאמר ד כה)
זה הדבר - יש בפסוק כל האלף בית, לומר לך, כל המקיים את התורה הקב"ה מזמין לו פרנסתו בלא טורח, כלאוכלי המן. (שמות טז טז)
...ולפיכך אותיות שהם פשוטים בהם נבראה הגאולה, וכן אות הסתום, אין ספק כי הסתום הוא יותר פשוט, וגם כן כי הסתום אין שולט בו דבר, וזהו ענין החירות. ולמעלת ולמדרגת אותיות אלו הושמו אחר אלפ"א בית"א. ועוד ידוע כי השי"ת ברא העולם על ידי אותיות אלפ"א בית"א, וכמבואר בספר יצירה. ובאותיות האלפ"א בית"א חקק את העולם הזה הגשמי, ובאותיות הפשיטות, אשר הפשיטות היא יותר במעלה, ולפיכך הן אחר אותיות האלפ"א בית"א, ברא הדברים אשר הם עליון מן העולם הגשמי המורכב. והגאולות הן למעלה מן העולם המורכב, כאשר יגאל הקב"ה את ישראל מן האומות שיש להן העולם הזה, ויתן להם מדרגתם למעלה מן העולם הגשמי. ולפיכך באלו ה' אותיות שהם אחר האלפ"א בית"א גאלם מן האומות, ונתן מדרגתם למעלה מן העולם הגשמי. ועוד הדלי"ת מורה התפזרות והתפשטות לד' צדדים, ולכך היה השיעבוד ד' מאות שנה, כמו שהתבאר, כי אין הפרש בין ד' ות', רק שהד' מספר קטן והת' מספר גדול... ומפני שהמספר ת' מורה על שעבוד, לכך אותיות מנצפ"ך הם אחר הת', שהם גאולה, כי אחר השעבוד גאולה, וכן הה"א שהיא גאולה באה אחר הדלי"ת שהיא שעבוד. וכמו שברא העולם בכ"ב אותיות אלפ"א בית"א, ברא הגאולה באותיות מנצפ"ך שאחר התי"ו... (גבורות ה' פרק כו)
אלף בית אלוף בינה וכו', דע כי אלף ביתא האותיות הם יסודות התורה, והוא דומה בעולם כמו ד' יסודות שהם התחלה לכל ההוייות המורכבים שהם בעולם, וכך האלפא ביתא הם היסודות הפשוטים לכל התורה כולה, והתורה הוא מורכבת מן האותיות הפשוטים האלה, כמו המורכבים בעולם שהם מורכבים מן הפשוטים. ואי אפשר שלא יהיה סדר היסודות שלא יורה על דבר כלל, שאין לומר כי לחנם הם בסדר הזה מבלי שיהיה מורה דבר... ואף כי פירוש זה שנאמר בו אלף בינה גמול דלים כמו שמבואר הוא פירוש רחוק מאוד, אין זה תמיה, כי אין הפשוט מורכב בפעל רק שהמורכב הוא בכח בלבד ולא בפעל, ומפני שהמורכב הוא בכח ולא בפעל, אין אותו דבר שהוא בכח עליו נגלה לפניך, רק הוא בכח נסתר, ומפני כך אותן דברים שמורים עליו האותיות שהם פשוטים, אינם נגלים כלל מאחר שהאותיות הם פשוטים, לכך אין לך לומר כי הפירוש הוא כח דוקא באלו האותיות הפשוטים שהם יסודות פשוטים, רק יש בודאי יותר ויותר כמו כל דבר שהוא בכח ואינו בפעל, הוא בכח על כמה דברים... (חידושי אגדות שבת קד א, וראה שם עוד)
דע כי אותיות הקדושות והתיבות הקדושות כלם הם בשרשם רוחניים, ואמרו חכמי האמת האותיות מבינה, והנקודות מחכמה, והטעמים מכתר. להבין הענין אעתיק מספר הפרדס פרק ראשון משער האותיות, וזה לשונו: רבים חשבו היות האותיות האלה הסכמיות, רוצה לומר הסכמות החכמים לעשות סימניות מוצאת הדיבור, כיצד הסכימו שתהיה התנועה נחלקת בשפתים שהם בומ"ף נהגות בצורת הכי"ת ובצורת הוי"ו ובצורת המ"ם ובצורת הפ"א, וכן לשאר התנועות שהסכימו וכן שאר לשונות הגוים יש להם סימניות לכל הנרצה אליהם,וכמו שעשו בעלי המספר... וכתב עוד בפרק השני משער האותיות שאין אותיות התורה הסכמיות, אמנם הם ראשונות מתייחסות בצורתם אל פנימיות נשמתם, וזהו שדקדקו רז"ל אפילו בעלי הפשט בביאור מציאות צורת האותיות וקוציהן ותגיהן וזיוניהן לפי שהם רומזים אל רוחניות ידוע וספירות עליונות, וכל אות ואות יש לה צורה רוחניית ומאור נכבד אציל מעצם הספירה משתלשל ממדריגה למדריגה כדרך השתלשלות הספירות. והנה האות היכל ומכון לרוחניות ההיא, ובהיות אדם מזכיר ומניע אות מהאותיות בהכרח יתעורר הרוחניות ההוא והבל הפה ממנו יתהוה צורות קדושות יתעלו ויתקשרו בשרשם שהם שרש האצילות, ולא זה בלבד, אלא גם במציאות, רוצה לומר בכתיבתם רוחניות שורה על האותיות ההם, וזה טעם קדושת ספר תורה, וזה טעם מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, מפני שהרוחניות מעמידה הגשם הזך ההוא, וזהו טעם בענין שבירת הלוחות שפירשו רז"ל שפרחו האותיות וזה לשונם במדרש, נסתכל בלוחות וראה הכתב שבהם שפרח, וכבדו ביד משה ונפלו מידו ונשתברו... (בית אחרון, ועיין שם עוד וערך לשון הקדש)
ואותיות מנצפ"ך הכפולות שבאים לעולם בסוף התיבה, מלבד מה שאמרתי למעלה בזה יש עוד בהם סוד קרוב לדבר ההוא שאמרתי, כי הם אותיות המורות דין גדול, והם ככלי זין, לכן הם תמיד באות בסוף מלה, כמו שמדרך הכלי זיין והבלסטראות להניחם סביב הבית והמגדל להגן עליו. (בית הגדול)
ואיתא בתקונים, חמש תקונים אינון בפומא, דאתמר בספר יצירה אחה"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת וסשר"ץ, ובהן אבנים שלימות כ"ב אותיות... והקב"ה לאהבתו את האדם קבע בפיו אותיות האלו כדי שיוכל להדבק בבוראו, כי בהזכירו למטה אותיות אלו בתורתו או בתפילתו מנענע ומעורר למעלה השרשים העליונים, והיינו מלת קבע שהוא כעין התוקע השלשלת ראשה אחד במקום אחד וראשה השני במקום אחר, כי אף על פי שיהיה המקום ההוא רחוק, בנענע אדם ראש השלשלת שבידו מנענע כל השלשלת, אף על פי שיהיה גדול כל מה שאפשר להיות. וכן אמר גם כן בסוף ספר יצירה, קשר עשרים ושתים אותיות בלשונו והמקום גילה לו סודו. ומלת קשר מורה גם כן על הנדרש במלת קבע ובזה נבין מעלת הראשונים ע"ה שהיתה תפלתם נשמעת מיד מפני שהיו נזהרים שלא לפגום כ"ב אותיות שהם ה' מוצאות הקבועות בפיהם בשיחה בטלה ושאר הדברים הפוגמים הלשון... ועל מוצא כ"ב האותיות נאמר ולא יראה ב"ך ערות דבר, ולא יהיה הדבור לבטלה כי הוא ערוה, כי הם שתי בריתות, ברית הלשון וברית המעור מכוונות זה נגד זה... (שער האותיות אות ש)
דע כי כ"ב אותיות הם שורש כל הנמצאים, והענין כי הם מיני הארות יסודיות שמהרכבותיהם ומצירופיהם נעשו כל המעשים. והמאורות עצמן בנינם כך מכ"ב אותיות מצורפים בצירופים רבים שהוא ענין הרל"א אלפ"א ביתו"ת, וגם כל אות ואות מחוברת מחלקים אחרים שהם גם כן אותיות, כמפורש בספר התמונה, א' יו"י, ב' ג' ווין, וכן כולם על דרך זה. והאמת כי שורש בנין האותיות עצמן הם ד' אותיות של השם ב"ה, ופירוש הענין כך, דע כי מיני הארות בראשיתם הם ב', והיינו או ניצוץ או רקיע, פירוש או הארה כלולה וסתומה והוא יו"ד, או פתוחה ומתפשטת והיא וא"ו, ואחר כך מאלה הב' נעשו ההרכבות שנתחברו אלה עם אלה ביחד, או רקיע ברקיע או רקיע בניצוץ, אך ניצוץ בניצוץ אין שייך לומר הרכבה, כי חיבור הניצוצות היא רקיע שהוא קו עשוי מן נקודות. ונשארו ההרכבות ב' מינים לבד, או רקיע בניצוץ כגון א' וי"ו, או רקיע ברקיע כגון ב' שהוא ג' ווי"ן, ושורש ההרכבות האלה הוא באות ה', שיש בה שני מיני הרכבות, או צורת ד"ו כזה, שבה מתחבר רקיע ברקיע, או צורת ד"י כזה, שבה מתחבר רקיע וניצוץ, ואלה הם שני ההי"ן של השם הקדוש, וכיון שניתן שורש להרכבה הזאת כן אז נעשה הכ"ב אותיות בסדריהם, ונעשו יסודות לכל הבנין.
והנה כל זה הוא סוד אותיות כתובות שיש בהם הציור שרואים, אך יש הזכרות האותיות שבהם הם דרך באחר, והיא המבטא לפי התנועה, ובאמת זה נעשה בכח הפה. והענין כי הנה כתיב בדבר ה' שמים נעשו, והאמת כי האותיות האלה אפשר להם להאיר ולפעול הפעולות הצריכות ואז הפעולה הנפעלת, דהיינו התולדה המחודשת תהיה גם כן בנויה מן הכ"ב האותיות על פי הסדר הצריך. אך זה הגלוי וההארה של האותיות הוא סוד מבטא הפה, כי הלא אין מבטאים אלא אותיות ודאי, והם האותיות הנמצאות בבנין המדבר עצמו המתגלים לחוץ, ועל כן בדבר ה' שמים נעשו, כי הלא הז"א מן הכ"ב אותיות אלה הוא בנוי, וגלוי הארתם על ידי הפה ובכח הארתם זאת נעשה המעשים אשר נעשו, ואז הושמו ב' הדברים בפעולת האדם למטה, כי הוא צריך להיות דוגמא של מעלה, ויהיה לו פעולות ככל הפעולות הנמצאות למעלה, וכיון שנמצא למעלה דבור ומעשה, גם למטה יש דבור ומעשה... (אדיר במרום דף מד, ועיין שם עוד וערך דבור)
...וצריך שתדע כי האותיות הם בבחינת זכר ונקבה, והנקודות הם בבחינת אימא, כי עד כאן נגלה בזה הגלוי ולא יותר, וזה היה שורש לתלת עלמין שימצאו אחר כך. ואם לב חכם לך תבין מן המגולה את הנסתר, היינו מן התחתונים את העליונים. וזה כי הנה יש נקודות תגין ואותיות, כמו שנתפרש היטב במקום אחר, והאותיות הם זכר ונקבה, והתגין הם קשר האותיות עם המקור שיצאו משם שאינן מתפרשין מהם, והנקודות הוא בחינת אימא המתגלית בהם להנהגים, ולכן אי אפשר לאותיות להאמר בלי נקודות, וזה סוד כונן שמים בתבונה... (שם דף צו, ועיין שם עוד)
ועוד נותן טעם למה קדמה בי"ת לאל"ף,כי כשהאותיות למפרע רומזות על מדת הדין, תדע מתשרי שהאותיות בו למפרע, והוא זמן הדין הגדול, אלא ששיתף ברחמיו אות יו"ד משם הרחמים, ואמר תדע שקדמה בי"ת לאל"ף כי ברא אלקים במדת הדין, או שבאל"ף ברא כבר אלף עולמות נעלמים, הנקראים עלמין דכיסופין... (בראשית א א)
...אבל באמת בחינת אותיות הדבור של מעלה היא למעלה מעלה ממדרגות ומהות שכל הנבראים, שהרי במאמר ואותיות נעשה אדם בצלמנו וגו', נברא האדם בעל חכמה ושכל... ואם כן הדבור והבל העליון הוא מקור החכמה והשכל שבנשמת אדם הראשון, הכוללת כל נשמות הצדיקים, שהם גדולים ממלאכי השרת... ולא נקרא אותיות לגבי הנבראים אלא לגבי מדותיו יתברך בכבודן ובעצמן. והנה הן כ"ב מיני המשכות חיות וכחות שונים זה מזה, שבהן נבראו כל העולמות עליונים ותחתונים וכל הברואים שבתוכם, שכך עלה ברצונו וחכמתו יתברך לברא העולם בכ"ב מיני המשכות שונות דווקא, לא פחות ולא יותר. והן הן כ"ב אותיות הקבועות בפה ולשון, כדתנן בספר יצירה... שגם אותיות הדבור והמחשבה שבנפש האדם הן המשכות מהשכל והמדות שבנפש האדם ממהותן ועצמותן. (שער היחוד והאמונה פרק יא)
רק שהברואים מתחלקים למיניהם בכללות ובפרטות על ידי שינויי הצירופים וחילופים ותמורות כנ"ל, כי כל אות היא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי, וכשנצטרפו אותיות הרבה להיות תבה, אזי מלבד ריבוי מיני כחות וחיות הנמשכים כמספר האותיות שבתבה, עוד זאת העולה על כולנה, המשכת כח עליון וחיות כללית הכוללת ושקולה כנגד כל מיני הכחות והחיות הפרטית של האותיות ועולה על גביהן, והיא מחברתן ומצרפתן יחד להשפיע כח וחיות לעולם הנברא בתבה זו... (שם פרק יב)
...וכן בכל דבור שיצא מפי הקב"ה לנביאים הכתובים בתנ"ך מלובש בו בחינת חכמת אלוקות שלמעלה מהשכל וההבנה, כנראה בחוש מענין הקרי וכתיב. כי הקרי הוא לפי ההבנה הנגלית לנו, והכתיב הוא למעלה מהשכל וההבנה, שתבה זו ככתיבתה אין לה לבוש בבחינת ההבנה, ובקריאתה בפה יש לה לבוש. וכן הענין באותיות גדולות בתנ"ך, שהן מעלמא עילאה ומאירות משם בגילוי בלי לבוש כשאר האותיות...
האותיות הנגלות לנו הן במעשה דבור ומחשבה. ומעשה הן תמונת האותיות שבכתב אשורי שבספר תורה. ואותיות הדבור נחקקות בהבל וקול המתחלק לכ"ב חלקים שונים זה מזה בצורתן, שהיא הברת ומבטא הכ"ב אותיות בכל לשון, כי אין הבדל בין לשון הקדש ושאר הלשונות במהות הברת האותיות כי אם בצירופן. ואותיות המחשבה הן גם בכל לשון, שאדם מחשב בתיבות ואותיות הלשון שהן כ"ב בלבד... (אגרת הקדש פרק יט, ועיין שם עוד)
...האותיות הן בחינת מעשה, כי מציאות אותיות גרידא בלא נקודות הן בבחינת מעשה הכתיבה, כמו שהם כתובים בספר תורה בלא נקודות, כי בדבור אי אפשר להוציאם מהפה אם לא על ידי צירוף הנקודות אליהן, לכן האותיות לבד בלי נקודות נקראות בחינת נפש, שהוא בחינת מעשה, והנקודות הן בחינת רוח שלהם. וכמו שעיקר חיות האדם על ידי בחינת רוח שבו, כן עיקר חיות תנועות האותיות הן הנקודות, שבלעדן אי אפשר להוציא האותיות מהפה. והטעמים של התבות הם בחינת המחשבה וכוונת הלב, שהיא בחינת הנשמה... (שער ב פרק טז)
בפסוק כי ה' אלקיך מביאך וגו'... והנה אותיות נקראות אבנים לפי שכל יסודות העולם על כ"ב אתוון, ויש באותיות וצירופיהם הרבה מדרגות שונות, אבל אותיות שארץ ישראל עומדת עליהם הם גבוהים מאד, וכמו כן בציור הנפשות והזמן הכל על אותיות, ואותיות המיוחדים לשבתות וימים טובים הם משונים, וכמו כן בנפשות אותיות מיוחדות לנפשות בני ישראל והצדיקים, וזה בחינת אות דמילה, אות דשבת, אבן שתיה שבמקדש, שהוא אות שכל העולם עומד עליו, וכן בשבת כתוב אות היא, וכן במילה אות, הוא אות ממש שמיוחד בעולם שנה נפש, רשימה קדושה שאין סט"א שולט שם בכח השי"ת... (דברים עקב תרנ"ט)
והכלל כי עומק הרצון הנעלם מתלבש באותיות ותיבות שהם כלי לצמצמו להיות הרצון כפי האותיות והתיבות כל אות הוא אבן וכל תיבה הוא בית וכלי שלם לקבל אור הרצון הנרמז באותה תיבה, וז"ש שם בתיקונים דאבני שיש טהור אינון י' י' וכו', פירוש, כידוע דיש נקודה וקו ושטח ואין פחות מנקודה שהוא ראשית הגילוי, ולכך החכמה שהיא ראשית הגילוי דיש מאין רמוזה באות י' דשם הויה כי אין גילוי פחות מנקודה שהוא י' כדאיתא בחלק צ"ה על פסוק נער יכתבם, שהיא האבן היותר קטנה על כל פנים. וראשי ההתלבשות באותיות הוא במחשבה שבמוח, וזו היא האות היותר קטנה, ובלב הוא בהתפשטות כלל צד הוא ה' שהוא שטח מתפשט באורך ורוחב, ובקול אין כאן חילוק אותיות ותיבות רק הארכה והתפשטות מנקודה לקו והוא ו', ובדבור הוא התפשטות הזו בשטח וזה הוא ה' תתאה, (הנבנית מווי"ן, מה שאינו כן ראשונה נבנית מיודי"ן כידוע בסוד כתיבת השם)... כך אותיות אלו של השם הם כלי קבול לאור השי"ת המתפשט בכל הבריאה דרך ד' עולמות... (חלק ב ליקוטי מאמרים חלק ד עמוד בר)
...אמנם בלשון הקדש הכתב גם הוא קדוש עוד למעלה מקדושת הלשון, כי הוא סוד ציור האותיות כפי מה שהם במחשבה ששם הוא בדרך ציור לבד, שמחשבה זו היא נקודה ומחשבה זו כמו קו ומחשבה זו חבור נקודות וקוין על דרך זה ומחשבה זו חבור על דרך זה, והם בכלל כ"ב מיני ציורין מתחלקים שכל אחת ציור מחשבה פרטית כענין אות, ומאיזה ציורים מתחברת מחשבה שלימה והיא תיבה ומכמה תיבות ענין. ולכן אמרו (ב"ר פרשה י"ז) נובלות חכמה וכו' תורה שבכתב היא מחכמה נפקת הוא המחשבה דשם שייך ציורין וכתב, והוא למעלה מהדבור שאחר כך כשהוא מוציא מה שבלב לפועל... (שם עמוד ריד, וראה שם עוד)
והנה בספר תורה יש אותיות, נקודות טעמים ותגין, ויש בזה חכמה נפלאה בחכמת הנסתר להבין מה שהם בשרשות למעלה בקדש, ואין זה לפי ערכנו הדל להבין כל זה, ואפס קצהו נראה, ועומדים אנו לפני ים של חכמה. ומה שלמדונו חז"ל בזה הוא, כי אותיות לשון הקדש אינן סימנים המוסכמים כמו שאר הלשונות, אלא כל אות יש לה שורש למעלה, שהם אורות עליונים בשרשם העליון ומשתלשלים הם מדרגה אחר מדרגה עד שמתראים לפנינו בצורת אות אלף או בית, וספר התורה למעלה מצטרף מהאורות העליונים, שהם דברי התורה שעשועיו של הקב"ה ומתגלים בכתב מאותן האורות המשתלשלים פה בצורת אותיות. ועוד למדנו מדבריהם הקדושים, כי אותיות התורה הן נגד החומר של רמ"ח אברים של האדם, הנקודות נגד הרוח, והטעמים נגד הנשמה, וכמו שאורות התורה בירדם למטה לעולם השפל נתגלמו באותיות, יש להם איזה הקשר ויחס להאורות הנמצאים למעלה בקדש, כמו כן גם האורות הנמצאים בנפש האדם יש להם איזה יחס לאותיות, כל מדה ומדה כמו מדת חסד שנתגלמה בתורה באותיות ח.ס.ד. יש כנגדן אורות בנפש האדם אורות השייכים ומתיחסים בערכם לתמונת אותיות אלו לפי דקות האורות הנמצאים במדה זו.
אולם מלבד האותיות נמצאים בכל מדה גם נקודות, טעמים ותגין, והם בבחינת רוח ונשמה לעצם המדה, כי המדה עצמה גם כן יש בה בחינות גוף, רוח ונשמה, ובהרגשת האדם נתן כח להבחין איך להתנהג עם כל מדה, מלבד עצם המדה שהיא האות, גם עם נקודתה, טעמה ותגה, ולדעת באיזה אופן ובאיזה נגון היא צריכה להקרא, כל מדה ומדה צריכה להיות מרוככת ומעודנת על פי נקודתה וטעמה, על פי הניגון הנכון הראוי לה, ואם תקרא האות כמו שהיא בלי הנגון הנכון, אז תצא המדה בכל קשיותה ומדה רעה היא... ורק בהיות מדת הדעת מוטעמת בטעמה הנכון ומעוטרת בתגה הראוי לה, אז היא מדה הטובה המאשרת את האדם ומעטרת אותו בכתר מלוכה, למשול על עצמו ועל כל כחותיו ולהשתמש בכל סגולותיו לאשרו ולהצלחתו... (חלק א עמוד קעב)