(ראה גם: מופת, נס, פלא)
וכל אלו הרשומים בסימנים של הקב"ה ושכינתו, שבימות החול הם אות תפילין ואות מילה, ובשבת רשומים בזכור ושמור, ורשומים בתורה שבכתב שניתנה מימין, ובתורה שבעל פה שניתנה משמאל... (משפטים תנו)
את מוצא בנח לאחר שהצילו מן המבול, אמר לנח לא יהיה עוד המים למבול (בראשית ט') אמר ליה תן לי אות. אמר לו את קשתי נתתי בענן. חזקיה כשחלה שלח הקב"ה את ישעיה ואמר לו כה אמר ה' הנני רופא לך ביום השלישי תעלה בית ה' (מלכים ב' כ'), אמר ליה מה אות, אמר ליה הנני משיב את צל המעלות. וכך נאמר ליהושע הכהן הגדול שמע נא יהושע הכהן הגדול וגו', כי אנשי מופת המה (זכריה ג') הצדיקים מבקשים מופת, כל שכן פרעה הרשע... (וארא ג)
ולמען ספר שמי, מגיד שהאותות הבאות לעולם מעידין על מי שאמר והיה העולם, שהוא יחידי ושברא עולמו בחפצו... והאלקים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג' י"ד) אלו האותות והמופתים שהקב"ה עושה בעולמו, שיש בהם שנוי סדרו שלעולם, ולמה עושה אותן, כדי שייראו מלפניו כל באי העולם ויאמינו וידעו שהוא ראשון וצור לכל והוא ממציא כל הנמצא והוא מאבידו אם רצה... (שמות ט טז)
זאת אות הברית, יש אות לזמן מרובה ויש אות לפי שעה. (בראשית ט יב)
וזה לך האות, האות עד זמן, שנאמר למחר יהיה האות הזה (שמות ח')... כל אות לזמן הוא, ואינו אלא למי שמדבר אליו ולא לאדם אחר, המופת לאלתר הוא, שנאמר תנו לכם מופת, ואמרת אל אהרן (שם ז' ט')... (שמות ג יב)
תנו לכם מופת, אמתת מופת כמו פתאום, דבר שאין לו המתנה, אבל האות עד זמן, כמו הגידו האותיות לאחור (ישעיה מ"א כ"ג) דבר העתיד לבא. (שמות ז ט)
ונתן אליך אות או מופת, אות בשמים, כענין שנאמר (בראשית א') והיו לאותות ולמועדים, או מופת בארץ, כענין שנאמר (דברי הימים ב' ל"א) לדרוש את המופת אשר היה בארץ. ורבותינו אמרו אין הפרש בין אות למופת, והדברים נראים, (יואל ג') ונתתי מופתים בשמים ובארץ, ואות (ישעיה ז') שאל לך אות מעם ה' אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה, פירוש או מן השמים או מן הארץ... (דברים ראה)
והיו לאותות - לסימנין. (בראשית א יד)
לאותות - כשהמאורות לוקין סימן רע לעולם. (שם)
באותות - סימנים, להאמין שהוא שלוחו של מקום... (דברים ד לד)
והאותות - כגון ויהי לנחש, והיו לדם ביבשת. (שם ז יט)
אות - בשמים, כענין שנאמר בגדעון "יהי נא חורב על הגזה". מופת - בארץ... (שם יג ב)
לאותות - רגעים, או ליקוי מאורות וזיקין. (בראשית א יד)
מה זה בידך - האות הזה לבני ישראל, כי למשה נתן אות הסנה... והאות על דרך מופת לא בתולדה (בטבע). (שמות ד ב)
אות או מופת - יש אומרים שהנביא גנב האות מנביא ה', ויש אומרים שאפילו אם בא האות אין להאמין לו, כי הוא להיפך שיקול הדעת. ולדעתי יש אות ומופת כמו סימן. (דברים יג ב)
לאותות - שיעשו המאורות בשמים דם ואש... (בראשית א יד)
אות - סימן על דבר שיהיה אחר כך בדמיונו, כגון שם בן הנביא על מה שיקרה אחר כך. (דברים יג ב)
שלש מצוות נתנו לישראל שנקראו אות: מילה, ותפילין ושבת. שנאמר "ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות וגו'" (בראשית י"ז י"א). בתפילין "והיה לאות על ידך וגו'" (שמות י"ג ט"ז), ושבת "ביני ובין בני ישראל אות היא וגו'" (שמות ל"א י"ז). מילה דוחה את השבת, ואין תפילין דוחין את השבת אלא נדחין מפניה, והטעם ידוע ברז"ל (שבת קל"ב א)...
אף על פי שהאות מלשון ונתתם לי אות אמת יהושע ב' י"ב), יש ב' מהמצוות שנוכל לפרש מלשון אות ממש, רצוני לומר מלשון אותיות הכתובות בספר, והן תפילין ומילה... (האמונה והבטחון פרק כא וכב)
לאותות - לשעות. (בראשית א יד)
על השמים - כי כח האות והמופת למעלה מכוחות הגלגלים שהם טבע, ולמעלה מהם תופסים אותיות ההויה, ולכן הזכיר בכל מקום לשון ויהי, ויהי חושך, ויהי ברד, שבאותיות ההויה יוכל האדם לשנות הטבע. (שמות י כא)
אות או מופת - לרמב"ן אות הוא סימן על דבר שיבא אחריו, ומופת הוא דבר מחודש בשינוי הטבע, וידוע שאין מחזיקים איש בנביא עד שיתן אות, וצריך שיתקיימו דבריו בכל נקודותיהם בענין הטובה, כי אם ינבא על הרעה, יתכן שישובו, והקב"ה ניחם על הרעה ולא על הטובה. (דברים יג ב)
אות - סימן, ולא מופת יוצא מהמנהג הטבעי, שימליטו ה' מהמלכים בזכות חזקיה בנו וירושלים בנס, אלא שעשה עוד אות שיזכרו הנס תמיד... (ישעיה ז יד)
באותות זה המטה, ובמופתים זה הדם. בספרי פרשת ראה פירש ונתן לך אות בשמים, או מופת בארץ וכו'. לפירוש זה קשה מה שאמר כאן ובאותות זה המטה, כי אין זה אות בשמים? אבל יש לך לדעת, כי כל שינוי הנראה בפועל נקרא אות, והשינוי שהוא נראה במתפעל נקרא מופת. ומפני זה אמרו חכמים כי אות הוא בשמים ומופתים בארץ, כי השמים פועלים ואינם מתפעלים, והארץ מתפעלת ואינה פועלת... לכך המטה שהוא פועל השינוי נקרא אות, שהרי נראה שינוי בפועל, כי מטה שהוא מעץ יפעל כך וכך, וזה נקרא אות. אבל השינוי שבמקבל הפועלה שיאמר ראה זה חידוש כי אין ראוי להיות נעשה בו כך וכך, זה נקרא מופת, ובמכות היה שינוי במתפעל רק במכת דם, שנעשה מהמים דם, שהרי הוא בריאה שלא בדרך הטבע, אבל שאר המכות כגון שהיו המים שורצים צפרדעים, אין כאן חידוש במתפעל, שכל יאור משריץ צפרדעים... והשי"ת רצה לחדש במצרים שינוי מצד הפועל והמתפעל... (גבורות ה' פרק נו)
אות בשמים, ענין זה ידוע לחכמים למה אות בשמים ומופת בארץ, והוא ידוע מה שאמר הכתוב אות ברית ביני וביניכם וגו', כי האות בשמים מפני שאות יותר מן מופת, לפיכך אמר אות בשמים בדברים הקיימים התמידים, כמו בשמים אשר לא יקבלו הויה והפסד, וכאשר יש בו נס שהוא שנוי נקרא אות, ודברים אשר משתנים כמו הארץ יקרא מופת, ואינו כל כך נס... (דברים יג ב)
כתב הסמ"ג בעשיין מצוה ד', משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם ג' מצות, והם מילה, ושבת ותפילין, שנכתב בשלשתן אות, והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב"ה, ועל פי שנים עדים יוקם דבר, כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי... (פרק עשרת הדברות)
...כי כמה שמות יש, כולם מורים על הארה פרטית מיוחדת, אך כולם נכללית תחת ד' אותיות הוי"ה ב"ה, וד' המלואים היוצאים מהם, כי זהו הסדר הכללי המנהיג כל שארי סדרי ההשפעות, והוא מעמיד ההשפעות בסדר וציור הצריך להנהגה. אמנם זה הענין תלוי ממש בשם זה של ש-די שהוא המצייר.
וכשתדע זאת, תדע גם למה נקראו התפילין והציצית אות, וכן השבתות והימים טובים, ועל כולם אות ברית קדש...
והנה בתפילין פרשו ז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו', כי באמת כמו שמתנוצצות האותיות על ראש הצבאות למעלה, כן מתנוצצות על ראש האדם למטה בסוד התפילין שבראש, אלא שלמעלה מאירה אות אחת לפי הצבא, כי כל צבא יוצא מאות אחת, אך בישראל מאירות כל ד' האותיות, כי מכולם הם יוצאים. ובחינה זו נקראת אות, דהיינו אלו הקשרים המתקשרים על האדם לבד מברייתו, שהשורש מתגלה ונקשר ושורה עליו, והכל תלוי ביו"ד דש-די.
והנה אדם הראשון היה מוכן הרבה יותר ממה שבני אדם מוכנים עתה, והוא שכבר נברא מהול ואם כן היה מזומן להמשיך אליו האותיות האלו התלויות ביו"ד זו של ש-די, כי עבודתו היתה ברוח יתרה מעתה. אך כיון שחטא מושך בערלתו היה, כי לא הוכן עוד לקבל עליו עול מצוות, ואז ברא הקב"ה את נח מהול כמו אדם הראשון, והיה העולם ראוי להתקן בו, ובאמת התחיל לתקן עד שלא נשאר כלום בסוף י' דורותיו, אלא אדרבא בא אברהם אבינו ע"ה וקבל שכר כולם, ואז נתקן לגמרי. ותשלום התקון היה במתן תורה. נמצא שהתפילין והציצית ושאר המצוות הנקראות אות הם הדברים הנמצאים בבחינת גלוי קשר השורש אל האדם, לבד מה שהוצרך לבנינו בסוד דמות אדם.
וזה ממש ענין הקשת ששם הקב"ה בימי נח. כי הבריאה היא רק בסוד החיצוניות, שבה אין כח היחוד מתגלה, כי רק בפנימיות נודע כח היחוד. וזהו ממש סוד הקשת שהוא כללות המדרגות ביחוד אחר בסוד היו"ד שזכרנו. ושמעת שאחרי חטא אדם גברה הזוהמא עד שהגיע הדבר להשחית העולם במבול, ובנח שהיה מהול חזרו הדברים להתקן, והושמה הקשת שהיא האות, וכל האותות שנתנו בעולם תלויות בה. ואחר שנתגלתה הקשת לא חזרה להכסות עוד, אך יכולה להאיר באורה או שיחשך אורה על ידי כיסויים שיכסוה, כי על כל פנים לא יהיה מה שיעדירה לגמרי... אלא שמחמת הכיסוי לא ראינו האותות, וזהו שאמר "אותותינו לא ראינו". כי אותות יש, והן הקשרים הנקשרים על ישראל בתפלה דראש ודיד, ובאות שבת ובאות ברית, אך לא ראינו והגיעו לנו מהם הנפלאות הבאים מהם בהמשך ממש... (אדיר במרום דף ג)
אותות ומופתים - ב' המכות הראשונות שבכל סדר נקראו אותות, כי באו לברר האמונה במציאות ה' וכו'. והשלישית שבכל סדר דצ"ך עד"ש באח"ב היתה מופת, כי באה רק כעונש, ולכן נקראו המופתים רעים. (דברים ו כב)
אות - סימן, מופת - מפליא... (שם יג ב)
מה האבנים - לדור זה הוא זכרון על מה שראו, ולדורות הבאים הוא אות, שהירדן נכרת מפני הארון ולא מזכותם. (יהושע ד ו)
לאותות ולמועדים - לקביעת המקום והזמן. בשאר התנ"ך אותות הן תופעות הממריצות האדם למחשבה. גם המאורות מעוררים את מחשבת האדם על גדולת הבורא ויכלתו, וכך היו לאותות על ההבטחות המקודשות ביותר, הקשת, הבטחת הזרע לאברהם, "כה יהיה זרעך", וקידוש החודש. הם אינם רק תופעה אסטרונומית בלבד. (בראשית א יד)
לדרת עולם - ה' מצרף להבטחתו אות, כדלקמן במצות מילה, שבת תפילין. גם בדורות חסרים, כאשר יתחילו לפקפק בצדקת הנהגתו את העולם, תזכירם הקשת, כי ה' מנהיג את האנושות למטרתה, על אף תקופות חסרות אלו. (שם ט יב)
למען יאמינו - האות הוא מנוף רוחני, מי שמצויד בכח כזה שהוא יכול לשנות את הטבע, הוא שליח הכח היחיד המצוה על מהלך הדברים ועל חוקי הטבע. (שמות ד א)
המופתים - אות פונה אל שכל האדם, והוא יכול להתחשב ולהשגיח בו או לא. מופת הוא משורש פתה, הוראה החודרת לתוך האדם, וכן היו מכות מצרים, הן הכריחו את האדם להכיר בהן... (שם שם כא)
באותות - המוכיחים את מציאות ה', ובמופתים - המשכנעים את השכר ואת תחושת האדם. (דברים ד לג)
המסות - בם ראו את גבורת ה', האותות - בם ראו את מהותו ואת הנהגתו, והמופתים - ההשגחה שחשו אותה בגופם ועל רכושם. (שם כט ב)
בכל האותות - שבאו להראות להם את רצון ה' להביאם אל הארץ, ולא באו להראות את יכלתו כהנפלאות. (במדבר יד יא)
...ואמת כי כל התרי"ג מצות הם דרכים להתדבק בפנימיות הסוד, אבל אלו שנקראו אותות ובריתות הם מגלין כל הסודות כמו שכתוב "ובריתו להודיעם". לכן ביום שבת קודש הוא הזמן שיכולין לדעת סוד ה', כמו שכתוב במזמור שיר ליום השבת... (בראשית וירא תרמ"ז)
והיה לאות וגו', על ידי המצוות שנקראו אות ניתקן גוף האדם, ויכול להאיר בו אור פנימי שבאדם, שהוא חלק כל איש ישראל בתורה, כמו שכתוב "וחיי עולם נטע בתוכנו". וחז"ל דרשו להוציא שבתות וימים טובים שהם עצמם אות. יש לפרש כי עיקר ההסתר שבעולם הוא הזמן, שימי המעשה הם התלבשות הארה עליונה בימים התחתונים. ושבת עצמו אות ואין בו הסתר. ועל ידי אותות אלו מחלישין כח הגוף, והנשמה מאירה... (שמות בא תר"מ)
לאות על ידך וגו'... והמצוות שנקראו אות עושים רשימה וציור בגוף האדם, ולכן הם זכר ליציאת מצרים, שצלם פנימי זה נשלם רק אחר שהוציאנו ממצרים ונתעלה מהנהגת הטבע... (שם תרנ"א)
...ובזה הוא ביאור ענין של אות, בנתינת אות כאשר תצא מכח הבטחה אל פועל דמיון, אז תהיה ההבטחה מתקיימת על כל פנים, אחרי נתינת אות, ההבטחה היא כבר החלטית בלתי תלויה בשום תנאים, וכבר לא תשתנה לעולם, כבר לא תקרא את שמה הבטחה, כי מעשה שמה, ומי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו. (דעת תורה בראשית עמוד ק)