ר' יצחק ור' יוסי היו מצויים לפני ר' שמעון, יום אחד אמר להם, עץ ארז הרי ידוע (שהוא ת"ת), כי עץ ארז ההוא אין נטיעותיו משתרשות אלא בלבנון (שהוא בינה), וכבר למדנו זה, אבל אזוב למה ומה הוא... ואזוב זו היא ו' קטנה (שהוא יסוד) שמניק את כנסת ישראל (שהיא השכינה), ומשום זה, עץ ארז ואזוב, (שהם ת"ת ויסוד) הולכים יחד, (כלומר שנחשבים כאחד)... (מצורע יז, ועיין שם עוד)
מיתיביה אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי ולא אזוב שיש לו שם לווי... דתנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהן שלשה גבעולין, רבי יוסי אומר מצות אזוב שלשה גבעולין, ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא... איפוך, לר' יוסי שלשה לעכב, לרבנן שלשה למצוה... אלא אימא עד שתהא תחלתו כשייריו אחד. (סוכה יג א)
דתני רבי חייא אזוב טפח. (נדה כו א)
כל אזוב שיש לו שם לווי פסול, אזוב זה כשר, אזוב יון אזוב כוחלית אזוב רומי אזוב מדברי פסול, של תרומה טמאה פסול, ושל טהורה לא יזה ואם הזה כשר, אין מזין לא ביונקות ולא בתמרות, אין חייבין על היונקות על ביאת המקדש... אלו הן היונקות, גבעולים שלא גמלו... מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים ר' יהודה אומר של ג' ג'. אזוב שיש בו ג' קלחים מפסגו ואוגדו, פסגו ולא אגדו אגדו ולא פסגו לא פסגו ולא אגדו כשר, ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים, ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא. (פרה פרק יא ז)
האזוב הקצר מספקו בחוט ובכוש, וטובל ומעלה ואוחז באזוב ומזה... (שם פרק יב א, וראה שם עוד)
אזוב - מין ירק שיש לו גבעולין. (שמות יב כב)
אזוב - להגאון זעתר, ובלעז אוניגנו, עשב נכבד במטעמים. ואינו כן, כי אמר האזוב אשר בקיר, (ואלו אינם צומחים בקיר). ולא ידעתי מהו, ומסברא אינו עשב תקיף, כי הוא היפך הארז. (שם)
אזוב - צורה מוחלשת של עשב, צמח חלש ואינו עצמאי... האזוב צמח פשוט מצוי בכל קיר, ואינו זקוק לקרקע מיוחדת טובה, בנגוד לארז. תכונותיו: קטנות, רפיון, צניעות, תכונות אלו מתאימות לשימוש, אותו קובעת התורה לאזוב כאן... חלש וחסר חשיבות הוא הנותן, ורק על ידי דם הפסח הוא רוכש כח ועתיד. לגבי פרה אדומה אין האגודה שבאזוב כי אם מצוה, ואילו כאן בקרבן הפסח היא מעכבת, גבעולי האזוב חייבים להיות מאוגדים בשעת מתן הדם. (שם)
ולקחתם אגודת אזוב, ובזוהר הקדש אגודת אזוב למה, בגין לבערא רוח מסאבא מבינייהו. הגם כי אין לנו עסק בנסתרות, מה טיבו דאזוב שתהיה בו סגולה זו לבער רוח מסאבא, מכל מקום יש לקרב זה לפי פשוטו. דהנה אזוב הוא השפל מכל העשבים, היפוך הארז... והנה כתיב (ישעיה נ"ז) "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח", וידוע דכל מציאות רוח מסאבא הוא מפאת ההסתר, וכשהם מרגישין הארה אלקית הם בורחים ונמסים כהמס דונג מפני האש, וזה היה ענין גאולת מצרים, כאמרם ז"ל עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם... ועל כן מפאת אזוב המורה על שפלת רוח שזה מעון לשכינה, מתבער רוח מסאבא.
ולפי האמור יש לפרש הא דצריך לאגודת אזוב, מה שאינו כן במצורע וטמא מת... והיינו התאחדות ישראל עד שיהיו נחשבים כאיש אחד בלב אחד אי אפשר אלא כשכל אחד הוא שפל בעיני עצמו, ואינו רואה מציאותו אלא מפאת התחברו לכלל ישראל, וזוהי תשובה ביטול מהותו. ונראה שהיו זקוקים לזה במתן תורה ביטול מהותם כדי שיהיו עלולים ביותר, כמו שכתב מהר"ל, אבל עם זה היו צריכים ללב מוגבה גבור כארי לקבל עליהם עול תורה... ויש לומר שזה עצמו היה נצרך לגאולת מצרים, שעם שפלות עצמם יהיה להם לב גבוה... וזה צירוף אגודת אזוב, אזוב להכנעה, ואגודה להגבהת הלב מחמת אגודת ישראל. (שמות בא תרפ"ג)
ויש לומר דמהאי טעמא הבין משה רבינו ע"ה בדברי השי"ת שהנתינה מן הדם תהיה באגודת אזוב, דהנה בזוהר הקדוש שסגולת האזוב שמבער רוחות רעות, ויש להבין התינח בארץ ישראל, שנתבקש לעקור מתוכה כחות רעים, כמו שנצטוינו לעקור משם עבודה זרה, אבל במצרים מה לנו ולהם לנקות את ארצם... וגם הנה אמרו (מכילתא בא) שהמשקוף ושתי מזוזות היו תחת שלשה מזבחות, שכל אלה אינם ראויים במקום הטמא הזה, ועל זה באה המצוה שתהיה ההזאה באגודת אזוב המבער את רוחא דמסאבא, ולעומת דחיית רוחא דמסאבא נעשה המקום מקום השראת השכינה. (סוכות תרע"ח)