(ראה גם: אחדות, אלקים-יחוד, מספר)
...מהו אחד, זו היא כנסת ישראל המתאחדת בהקב"ה, (שהוא ז"א), שאמר ר' שמעון הזווג דדכר ונוקבא נקרא אחד, כי במקום שהנוקבא שורה נקרא אחד, מהו הטעם, הוא משום שזכר בלי נקבה נקרא חצי גוף, וחצי אינו אחד, וכשמתחברים יחד ב' חצאי גוף, נעשו גוף אחד, ואז נקראים אחד. (ויקרא קא, ועיין שם עוד)
...מפני שמייחדים אותו בלשונם ובמליהם ויחשבוהו בלבבם יותר מהאחד וידמוהו במצפונם בדמות שאר האחדים הנמצאים ויספרו אותו המדות לא תאותנה לאחד האמת, בעבור שאינם יודעים ענין האחד האמת וענין האחד העובר אלא הסגולה מאנשי היחוד שהעמיקו בחכמה והבינו ענין הבורא והנברא, וחוקי האחד האמת ומה שהוא מתבודד בו... (שער א היחוד, פרק ב)
...שאקליד"ס גדר האחדות בספרו, ואמר, כי האחדות היא אשר בה יאמר לכל דבר אחד, רוצה לומר, כי האחדות קודמת לאחד בטבעה, כאשר נאמר כי החום קודם לכל דבר חם, ולולא האחדות לא היה נאמר על דבר מן הדברים אחד, והענין אשר אנחנו צריכין להעלות על דעתנו מן האחדות הוא יחידות גמורה ובדידות שאין עמה חבור ולא דמיון בשום ענין, ולא רבוי ולא מספר בשום פנים, ולא התחבר אל דבר ולא התפרד מדבר. וענין הרבוי הוא כל אחדים, ולא יתכן שיקדים הרבוי לאחדות אשר ממנה נתרבה, ואם נמצא בשכלנו או בהרגשותינו שום רבוי, נדע ידיעה ברורה כי האחדות קדמתו כקדימת האחד המיני לשאר המנין, ומי שיחשוב כי הבורא יותר מאחד, יש לו לומר על כל פנים כי האחד קודם לכל מפני הקדמת האחד למנין ואחדות לרב. אם כן הבורא אחד על כל פנים קדמון, אין קדמון זולתו... (שם פרק ז)
אך באור אופני האחד האמיתי והאחד העובר הוא, שהאחד שם נגזר מן האחדות, והוא נאמר על שני ענינים, האחד מהם מקרי והוא העובר, והשני עצמי קיים והוא האמתי, והאחד המקרי גם כן הוא על שני ענינים, האחד מהם נראה בו הרבוי והכלל והקבוץ כסוג האחד אשר הוא כולל מינים רבים, וכמין האחד הכולל אישים רבים, וכאיש האחד המחובר מחלקים רבים, וכצבא האחד הכולל אנשים רבים, וכאמרנו כור אחד והין א', וכל אחד מהם כולל דברים רבים, יאמר על כל אחד מהם אחד, וכל אחד ממה שהזכרנו נקרא אחד על דרך העברה והוא מפני שהדברים ההם אשר יקבץ אותם השם ההוא שוים בענין אחד, ונקרא רב מפני שכולל דברים רבים, וכאשר יתפרדו הדברים ההם ויתבודדו יאמר על כל אחד מהם אחד, והאחד בכמו הענינים האלה אשר זכרנו מקרה, והוא אחד מצד ורב מצד. והענין השני מאחד המקרי הוא האחד הנאמר על האיש האחד לא מתרבה ולא כולל דברים רבים, כנראה ממנו, אך הוא רב עצמו מצד חבורו מחומר ומצורה ועצם ומקרה, והוא מקבל ההויה וההפסד והחלוק והחבור והפרידה והשנוי כנגד האחדות, כי האחד הנאמר על הדבר אשר ישיגנו בעצמו ענין מעניני הרבוי והשנוי הוא מקרה מבלי ספק, והוא אחד על דרך העבר לא על דרך האמת.
אך האחד האמת יאמר גם כן על שני פנים, האחד מהם במחשבה והשני בפועל, והמחשבה הוא האחד המניני אשר הוא שרש כל מנין ותחלתו. וטעם האחד המניני שהוא אות וסימן לתחלה שאין תחלה לפניה, כי כל תחלה אמתית תקרא אחד, כמו שנאמר (בראשית א') יום אחד, במקום יום ראשון, הוציאו בלשון אחד מפני שהאחד שם לתחלה שאין לפניה תחלה, וכשהוא שונה יקרא שני... וכן עד עשרה, ואחר כן ישוב אל האחד, ואחר כן ישוב אל מאה ואל אלף אין תכלית למנין, ועל כן היה גדר המנין כלל מורכב מן האחדים, והטעם שקראתיו מחשבי, מפני שהמנין אינו נכנס תחת החושים הגשמיים, אבל יושג במחשבה...
והענין השני אשר הוא אחד אמתי נמצא בפעל, הוא ענין אשר לא יתרבה ולא ישתנה ולא יתחלף ולא יסופר במדה ממדות הגשמיים, ולא תשיגהו לא הויה ולא הפסד ולא תכלה, ולא יעתק ולא יגוע ולא ידמה אל דבר ולא ידמה אליו דבר ולא ישתתף עם דבר, כי הוא על כל פנים אחד אמת, והוא שרש לכל מתרבה, כאשר עבר מדברינו, כי האחדות עילת הרבוי, ואין לאחד האמתי תחלה ולא תכלית, כי כל מה שיש לו תחלה ותכלה מן הדין שתכנס ההויה וההפסד עליו, וכל מה שתכנס ההויה וההפסד עליו משתנה, והשני כנגד האחדות אם כן יהיה יותר מאחד, כי הוא קודם ההתחלה לזולתו אחריה, וזה מחייב לו הרבוי, וכן הדמות במתדמה מקרה, וכל אשר ישיגנו מקרה מתרבה, והאחד האמת לא ישיגהו שום מקרה בעצם כבודו בשום פנים. ואם יאמר אומר שהאחדות באחד האמת מקרה, נאמר כי ענין האחדות באחד האמת הוא הרחקת הרבוי והרב ממנו, וכאשר נספר האחד לא נספרהו כי אם בענין אפיסת הרבוי והרב, והאחד האמת לא יסופר במדה שמחייבת לעצם כבודו רבוי ולא שנוי ולא חלוף בשום פנים. (שם פרק ח)
כאחד ממנו - כאשר יהיה אחד בפתח קטן יהיה בטעם וענינו מוכרת (בסגול יהיה מופרד), ואם יהיה בפתח גדול יהיה סמוך, וכן כאחד שבטי ישראל, על כן לא יתכן מדקדוק הלשון להיות פירושו כמו אחד, ומה טעם יהיה לו, והיה בעל הטעמים ראוי לבקש ממנו טעם לדעת... (בראשית ג כב)
שפה אחת - ...ובספר הדקדוק בארתי למה חסר דל"ת אחת (אחדת)... (שם יא א)
...והמשכן קראו אחד כולל הכל, כי כל גוף אינו דבר אחד רק הוא מחובר מאחדים ...והנה אחד הוא סוד כל מספר ויסודו... ועוד כל מספר הוא באחד בכח, והאחד בכל מספר במעשה, והאחד יעשה בפאה אחת מה שלכל מספר בב' פאות, (לאחד אין מספר לפניו, ולשאר המספרים אחד לפניו ולאחריו)... (שמות ג טו)
השם הנכבד שהוא אחד כולל הכל ונקרא אחד, וכן העולם הקטון והגדול. (שם כו ו)
האחת - היה צריך לומר האחדת, אלא שיכבד על הלשון לומר דלי"ת ותי"ו. (שם שם ח)
...והנה לאחד אין תמונה והוא ככלל לכל התמונות, כי מאחת יצאו. והגויות העליונות כגון המאורות אין להם פנים ואחור... (שם לג כא)
העשירי - הנבחר הוא האחד, והעשירי שוה לו... (ויקרא כז לב)
עשר תעשר - ...ודע, אם תתחיל מלמעלה הנה האחד ראש, ואם מלמטה העשירי, וזה סוד הבכור והמעשר. ודע כי האחד איננו בחשבון, וכן העשירי, כי הוא כנגד האחד, כי הוא ראש למחברת השנית, וסוף למחברת הראשונה, וכל שורש בחשבון סמוך אליו מפניו ומאחריו. ובעבור היות האחד והעשרה עקריים, והאמצעים ה' וו' הם הנקראים עגולים, על כן אותיות אלו הם אותיות השם הנכבד והנורא. (פירוש עגולים, כל כפולה של ה' ושל ו' פעם ה' או ו' תתן מספר שסופו ה' או ו'). (דברים יד כב, וראה שם עוד)
אחת - י"א שחסרה דל"ת אחדת, אך אותיות העקר דג"ז קט"ף ע"ץ חס"ד אינן נגרעות זולתי הכפולין המדומים מעי"ן ולמ"ד, אלא הם ב' מלים לזכר ונקבה וב' שרשים. (עזרא א א)
אחד - ...ולרמב"ם ואבן עזרא שהאחד סימן להתחלה שאין תחלה קודמת לה. (בראשית א ה)
וישב ישראל - מבואר כי כל דבר שלם הוא אחד, וקבוץ משלימי הדבר יקרא אחד, כמו שהנשאר אחר הפרדת התוספת מהדבר יקרא אחד. וכן אמר בתשלום הזמן בו יתנועע השמש יום אחד, וכן חלום פרעה אחד, רוצה לומר שלם. ועל זה האופן העם האלוקי גוי אחד, כי כל אישיו פונים לאחדות אחת. וכל כל מצוות התורה יחד ענין שלם, ולכן אמר "תורת ה' תמימה". ונמצא שהעובר על מצוה אחת עבר על כל התורה, ומזה יתחייב גם כן שהיחיד יכריע את הכלל... (במדבר כה א)
ומכל מקום אי אפשר שיהיה אחד לגמרי מבלי הזדווגות בשום חבור אליו, שאם כן היה חסר, שאי אפשר שיהיה נמצא דבר שהוא אחד לגמרי, רק השי"ת שהוא אחד שלם, אבל שאר הנמצאים אם הוא אחד לגמרי הוא חסר, שאם היה אחד והוא שלם היה א-לוה, כי הוא יתברך אחד ואין זולתו... (תפארת ישראל פרק מ)
וזהו סבת התחלת התורה באל"ף כמו שכתבנו למעלה, שאמר הקב"ה אל האל"ף אני אחד ואתה אחד והתורה היא אחת וכו'. והדבר שהוא אחד לא ימלט אלא שהוא אמת לגמרי. וכמו שייסד הפייט אמת חותמו להודיע כי הוא אחד. וכי מה ענין זה לזה, אלא שכל שיש לו דבר שני לו אזי אותו דבר שהוא שני לו אי אפשר שלא ישתנה מן הראשון בצד מה, שהרי זהו ראשון וזה שני, והוא הוא לשון שני בעצמו, ואם כן אצל השני שהוא משונה אין הדבר הראשון אמת אצלו, שהרי נמצא דבר שהוא שני שנוי לו. אבל הדבר שהוא אחד הוא אמת גמור. לכן במה שחותמו אמת מודיע שהוא אחד. כי כאשר הוא אמת גמור, ושהאמת הוא קיים בו כבחינת החותם כאשר אמרנו למעלה, אזי אי אפשר שיהיה שני לו... (דרשה על התורה)
כאחד ממנו - אחד בפתח מציין איזה חלק שיהיה, ובסגול מציין את החלק החשוב ביותר. כאן רוצה לומר האדם שהיה מורכב מב' חלקים נתמזגה נפשו בחלק היותר פחות שבו... (בראשית ג כב)
...שנית מבואר אצלנו, שבכל מקום שבא שם היחיד אין צריך שיבא עמו שם המספר אחד או אחת, ובכל מקום שבא שם המספר אחד כמו כבש אחד, דרשוהו חז"ל... (ויקרא ד כו)
...שיש הבדל במלת אחת בין כשבא אחריו שימוש המ"ם ובין כשבא אחריו ה' הידיעה, שאם כוונת המדבר על הכללות רוצה לומר כל אחת שיהיה, יסמוך מלת אחת אל ה' הידיעה, כמו "יתנו לי מקום באחת ערי השדה" (שמואל א' כ"ז), שבכלם אינו מכוין אל האחדות להוציא הריבוי, אחת ולא שתים, רק יכוין הכללות כל אחת שתהיה, רוצה לומר באיזה עיר. אבל כשבא אחריה שימוש המ"ם יכוין אל האחדות, להוציא הרבוי, "בחר לך אחת מהנה" (ד"ה א' כ"א)... (שם ה ד)
...ולפי זה שם אחד בא להוציא השניות, אחד ולא שנים, כי הוא שם המספר, ושם אחד כשבא בסמיכות משם אחד יבוא על האחד הנודע, כמו שכתוב אחד ההרים, הר המוריה, וכן פה אמר אחד מבניו, פירוש כל מי שיהיה. (שם יג ב)
שם מספר אחד יוציא את הרבוי ויוציא גם הפחות מאחד, ומורה אחד ולא שנים, אחד שלם ולא חצי, וכל מקום שנזכר שם היחיד אין צריך להזכיר עמו המספר אחד... וכן כשאמר אחד מכל, אחת מכל, אחת מיותר, והוא נדרש תמיד. שם אחד יבא בסמוך ובנפרד, שם אחד בא להוציא את השניות, אחד ולא שנים, ושם אחד אם בא אחריו שימוש המ"ם אז הוא אינו סמוך, רק משקל בפני עצמו ממשקל הקל, ולא יכוין להוציא את השניות, רק הוא שם הכללות, רוצה לומר כל אחד שיהיה, כמו "כנפש אחד מהם" (מלכים א' י"ט ב') אבל אם בא אחד בה"א הידיעה אחריו אז מורה כי נגזר ממשקל הכבד אחד, ובא בצורת הסמיכות, ומציין אחד הנודע והמיוחד מכלם, כמו "אחד ההרים" (בראשית כ"ב)... (הכרמל, וראה שם עוד)
מלאה קטורת - ...משקלי הכלים מורכבים מהמספר ו' המסמל את הגשמי, ז' המסמל את הרוחני, וא' המסמל את האלוקי... (במדבר ז יג)