(ראה גם: אדם-חברו, אחד, אלקים-יחוד, ישראל-אחדות, שלום)
ויהי בישורון מלך, כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח למעלה, שנאמר ויהי בישורון מלך, אימתי, בהתאסף ראשי עם... יחד שבטי ישראל, כשהם עשויים אגודה אחת, ולא כשהם עשויים אגודות אגודות, וכן הוא אומר הבונה בשמים מעליותיו, ואגודתו על ארץ יסדה, רבי שמעון בן יוחי אומר, משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהגונים ובעשתות והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטירין, כל זמן שהספינות קשורות פלטורים קיימים, פרשו ספינות אין פלטורין קיימים... (ברכה שמו)
אמר הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ... (ברכות ו א)
ר' לוי אמר כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. (סוכה מה ב)
ויאמר ה' הן עם אחד, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר הואיל והן עם אחד ושפה אחת אם הן עושין תשובה אני מקבלן, ר' נחמיה אמר מי גרם להם שימרדו בי, לא על ידי שהם עם אחד ושפה אחת. (בראשית לח יג)
אמר להם בעשו כתיב ביה שש נפשות, וכתיב בו נפשות הרבה, דכתיב ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו, וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש אחד, דכתיב ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו', אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לא-לוה אחד כתיב בו נפש. (ויקרא ד ו)
זה שאמר הכתוב (עמוס ט') הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, משל למה הדבר דומה, לפלטרין שהיתה בנויה על גבי הספינה, כל זמן שהספינות מחוברות פלטרין שעל גביהן עומדת, לפיכך נאמר (שם) הבונה בשמים מעלותיו, אימתי כביכול כסאו מבוסס למעלה, בזמן שאגודתו על ארץ יסדה... (בהעלותך יא)
אמר רבי אלעזר הקפר ברבי גדול כח השלום, שבשעה שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודת כו"ם ביניהם אין מדת הדין נוגעת בהן, שנאמר (הושע י') חלק לבם עתה יאשמו... (שופטים יח)
...שנאמר (ישעיה ס') והיה ה' לך לאור עולם, אימתי, בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר (דברים ד') חיים כולכם היום, בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואילו נוטל אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר (ירמיה ג') בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדיו וגו', כשהן אגודים מקבלין פני שכינה. (נצבים א)
...וממה שצריך שיודע עוד, כי האחדות והריבוי מקרים קרו לנמצא באשר הוא רב או אחד, כבר התבאר זה בספר הנקרא מה שאחר הטבע, וכמו שהמנין אינו עצם המנוים, כן אין האחדות עצם הדבר המתאחד, כי אלו כולם מקרים מסוג הכמות המתפרק, ישיגו הנמצאות המזומנות לקבל כיוצא באלו המקרים. אמנם המחוייב במציאות הפשוט באמת, אשר לא תשיגהו הרכבה כלל, כמו שהוא מן השקר עליו מקרה הרבוי, כן הוא מן השקר עליו מקרה האחדות, רצוני לומר כי אין האחדות ענין נוסף על עצמו, אבל הוא אחד לא באחדות... (חלק א פרק נז, וראה עוד אלקים-יחוד)
...ולכן כתב בנסיעה קומה בה"א, שהיא מדת הדין, ואחר כך ובנחה, מלשון בשובה ונחת, שכל זמן שישראל נאספים לאגודה אחת מדת הרחמים עמהם... (במדבר ט יח)
סבת השלום, ועיקרו הוא היחוד, וסבת המחלוקת ועיקרה הפירוד, כלומר חילוק רצון והשתנות דבר מדבר, ומזה תמצא במעשה בראשית ביום ראשון שירמוז על היחוד לא תמצא בו שום קטרוג, ולא שום פרוד והפרדה דבר מדבר. אבל ביום שני שהוא תחלת שנוי, שבו היתה החלוקה בין מים למים, משם התחילה המחלוקת ופירוד הרצון והשתנות הענינים... וזהו שלא נאמר בו כי טוב, כי הטוב נעדר מפני המחלוקת... (כד הקמח שנאת חנם)
מקשה תעשה - בזה מרומזת גם תכלית המנורה, האחדות. (במדבר ח ד)
ואהבת לרעך כמוך - ועל ידי זה נעשית מדת הדין למדת הרחמים, כאשר אתה מתמלא רחמים על זולתך, כי נפשות בני ישראל נמשכו מכל הכוחות העליונים, זו מבחינת חסד זו מגבורה וזו מרחמים וכו', ובהתאחדם למטה יתחברו שרשיהם למעלה, והוא תכלית הטוב והאושר כידוע, ולהיפך על ידי הפירוד ביניהם, ועל ידי זה חרב בית המקדש. (ויקרא יט יח)
ויהי שם לגוי - וכל זמן שהיו באחדות, כמו שכתב בשבעים נפש, ולא כתב נפשות, היה טוב להם שם. (דברים כו ה)
אתם נצבים - כאן אמר להם שנצבים כולם למעלה לפני ה', והוא דבר בחר ה' מאד, ועל כן הקפידו בתפלת הימים הנוראים שתהיה באה בשלום, כדי שתקובל תפלתם. והוא סוד גדול, כי בהתאחד הנפשות למטה יתאחדו שרשיהם למעלה, והנה יש בנפשותיהם שהיא מבחינת חסד או דין, או רחמים מעין בחינות העליונות, ועל ידי התאחדותם למטה יתאחדו שרשיהם למעלה, והיה יחוד, שהוא תכלית כל עסק התורה ומצוה. (שם כט ט)
חזקו ואמצו - בלשון רבים, כי כאשר אינם באחדות הם צריכים חזוק, אבל אם תתאחדו ה' אלקיך עמך, בלשון יחיד, ואז מורא לא יעבור עליכם. (שם לא ו)
וזהו ענין האחדות, שענין האחדות הוא שהוא הכל ואין חוץ ממנו, מפני זה ההפך (הקיצוני) האחד, שהוא חלק מהכל, יוצא אל ההשלמה, ויוצא ממנו חלק שני כדי להשלים את הפעולה הנמשכת מהפועל שהוא השי"ת עד שיש בה הכל, כמו שהפועל (השי"ת) יש בו הכל במה שהוא אחד, וככל שההפכים רחוקים זה מזה, הם יותר ראוים לצאת זה מזה, שבשביל שזה הקצה האחד וזה הקצה השני בזה הם יחד הכל. (גבורות ה' פרק ה)
...וכל דבר שהוא אחד הוא חסר וצריך השלמה, ואין האחדות כי אם להקב"ה שהוא יחיד ולו השלמות בלי חסרון, אבל כל שאר אחד יש בו חסרון, שאינו שלם וצריך להשלים אותו, ולפיכך היו האבות ג', וזה מפני שהשנים נקראו שנים מפני השניות, וכל שניות אין בה אחדות, אבל בג' אין שניות, כי השלישי הנוסף מקשר את השנים, ולכך נקראו ג' אבות, שהם מתאחדים להיות ביחד אבות לישראל... (שם פרק ט)
ובמה שאמר "בין המשפתים" הוא דבר עמוק מאד, כי רצה לומר שהיתה להם התאחדות הגמורה שיש לזיווג, וזה נקרא בין המשפתים, ששם מתחברים ומתאחדים הגבולות. ועל ידי ההתאחדות הגמורה שיש לזיווג, התדבקות האשה בבעלה, הבן נולד, והנמשך אינו חמרי רק צורה, כי מתחבר החומר בצורה. אבל כאשר נחלק החיבור הזה אז האשה חמרית ונעשה הוולד חמרי, מאחר שאין כאן התאחדות דבוק החומר בצורה.
וכאשר תבין עוד דברי חכמה תדע, כי כאשר יש אחדות אל הזיווג, כמו שהיו מתאחדים על ידי תשוקת האשה, אז יש כאן זיווג אלקי, שכבר התבאר כי החילוק הוא דבר גשמי והאחדות ענין אלקי, כי אחדות שייך לענין נבדל מגשם, והפירוד תמיד לגשמי... (שם פרק מג)
יש אומרים כי אי אפשר שתהיה ההתחלה (של המציאות) אחת, כי אם היתה אחת, איך יבא ממנה רבוי בעולם. וכבר הסכימו כמה חוקרים בחכמתם, שמדבר שהוא אחד יבא רק אחד, וכמו שאי אפשר שיושפע מהאש דבר שהוא חילופו, אלא האש פועל חמימות והמים קרירות, ולא תמצא שיהיה דבר אחד פועל שני דברים מתחלפים, כך אי אפשר שיבאו דברים מתחלפים מאשר הוא אחד. לפיכך גזרו בדעתם שיש התחלות רבות, וכפי רבוי ההתחלות רבוי הנמצאים בעולם.
קצת חוקרים התירו ספק זה באמרם, כי מהתחלה שהיא אחת יושפע שכל אחד, והוא משיג את עצמו ואת עילתו, ובמה שהוא משיג עילתו הושפע ממנו גלגל, וזוהי התחלת הריבוי. והם בעצמם סתרו הנחה ודמיון זה, ונשארו במבוכה עם קבלתם שהוא יתברך אחד ואין זולתו, ואיך יושפע ממנו ריבוי.
...אך אנו המאמינים בתורת משה אומרים כי הוא יתברך ברא הכל. ועל הקושיא איך יבא הריבוי מן האחד הפשוט, אנו אומרים כי מן השי"ת שהוא אחד נשפע ממנו דבר אחד, והוא ראשית הבריאה, ואחר כך הושפע עוד פעם על ראשית זו. וחילוק גדול יש, כי כאשר הראשית כבר נמצאת אז יושפע עליה עוד, שאילו הושפעו ממנו שני דברים כל אחד בפני עצמו, היה קשה איך יושפעו מן האחד שני דברים מחולקים, אלא יושפע ממנו דבר אחד והוא ראשית הבריאה, ואחר כך הושפע שוב על הראשית... (נצח ישראל פרק ג)
ואין ספק שיש כאן בחינת מה יציאה מהגלות, כמו שהוא כאשר ישראל מתאחדים ואינם מחולקים, ודבר זה גורם שתהיה להם יציאה מהגלות לגמרי... (שם כה)
...וכן בסוף ימי העולם יהי העולם אחד לגמרי, כי עיקר סגולת השלמות היא האחדות, כי על דבר שהוא שלם נאמר שהוא אחד, כמו שכתוב ויהי המשכן אחד, רוצה לומר שלם. והאחד הוא שלם, כי הדבר שאינו אחד רק מחולק לא יפול עליו שלמות, וכן הדבר שאינו שלם אינו אחד, שהרי הוא חלק בלבד, ואם דבר זה הוא חלק יש עוד חלק, ואין כאן אחדות. (שם פרק מב)
...כי בא להודיע ענין האחדות, שהוא כל כך חזק עד שכל אהבה שאינה תלויה בדבר קיימת לעולם, שכשם שהמחלוקת אין לה קיום, כך ההיפך, שהיא האהבה שהיא החיבור יש לו קיום. כי האחדות הוא הקיום בעצמו, שכאשר הדבר שלם בלי חילוק הוא קיום שלו. ועוד כי ביטול הדבר מגיע מצד המתנגד, וכאשר יש חיבור ולא חילוק רק אחדות אין כאן מתנגד כלל, והוא קיום הדבר. כלל הדבר, אין ביטול לדבר שהוא אחד בעצם משום דבר, ולכך הוא קיים בלי שינוי... (דרך חיים פרק ה משנה יז)
ועתה תבין עוד הענין היטב, כי בהתגבר מדרגות הקדושה ובהתחזקן לשלוט, ימשכו כל הדברים בשמחה ובאהבה גדולה ויחוד ביניהם, כי כן הם מיוחדים (מאוחדים) בשרשים. אבל הטומאה היא להיפך, כי כולם פרודים הם מפני הדין הקשה המתגבר בהם, ולא נמצא ביניהם אהבה ואחוה ולא יחוד כלל, אלא בהתחזקם יצא מהם ריבות ומדנים. והוא הענין שנאמר (תהלים צ"ב י') יתפרדו כל פועלי און. (מאמר הגאולה)
ויחן שם ישראל - לא היו ראויים לתורה עד שהתחברו, כי מתוך פירוד זה אוסר וזה מתיר, ונעשית תורה כב' תורות, ולכן ניתנה תורה בסיון שמזלו תאומים, והאחדות באה להם כששמעו כי על הר זה יקבלו התורה, וראו שה' לא יבחר בכבוד ובהתנשאות, אלא בהר סיני הענו והנמוך. (שמות יט ב)
...וזה נגד השכל האנושי, להבין זאת בשכל האנושי, שפעולות משתנות יהיו נמשכין מאחד הפשוט ית' וית', כי בשכל האנושי אי אפשר להבין זאת, רק על ידי שבת, שאנו זוכין שנתן לנו השי"ת מתנה גדולה, כשרז"ל (שבת י' ב') מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, על ידי זה נתגלה אחדות הפשוט, כי שבת מורה על אמונת היחוד, שאנו מאמינים שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית', שברא כולם בששת ימי החול ושבת בשבת. נמצא שעל ידי שבת נתגלה אחדות הפשוט ית'. והתגלות אחדות הפשוט זאת הבחינה יקרה מאד אפילו אצלו ית', כמו שמצינו יחיד ורבים הלכה כרבים (ברכות ט' ול"ז), כי מחמת שהם רבים שכל אחד יש בו דיעה משונה, בחינת פעולות משתנות, וכשהם מסכימים יחד לדעת אחת, נמצא בחינת פעולות משתנות נעשה בחינת אחדות הפשוט, שזה יקר מאד בעיניו ית' ועל כן הלכה כמותם. וגם כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל, שאם לא כן כל יחיד ויחיד יאמר כדעתו ואין לדבר סוף... שאין זה רצונו ית', כי רצונו רק בבחינת אחדות הפשוט, כי כשנתגלה בחינת אחדות הפשוט למטה, גם למעלה נתגלה אחדות הפשוט ית' בבחינת אתה אחד ושמך אחד, ומי כעמך ישראל ישראל גוי אחד בארץ... (תנינא ב ו)
מצוה לזכור מעשה דור הפלגה, כמו שכתוב זכור ימות עולם וגו' בהפרידו בני אדם וגו'... אך נראה כי על ידי שכח בני ישראל הוא זה האחדות, מכח לשון הקודש שניתן להם, לכן לא רצה השי"ת לבטל כח זה, ופירד אותם שישאר קיים כח האחדות ולשון הקודש לעולם כנ"ל... (בראשית נח תרל"ה)
בפסוק זכור ימות עולם וגו'... כדאיתא בזוהר הקדש שכח לשון הקודש היה מסייע להם, ולמה ניתן להם כח זה, רק הכל לטובת בני ישראל, שעל ידי זה נשאר כח אחדות הנ"ל לבני ישראל. דהנה כתיב כל הארץ שפה אחת, ומשמע שאינו מדבר רק ממין אישים רק כל הברואים היה להם זה האחדות, וזהו ענין לשון הקודש, שכל הבריאה מתקשרת בזה הלשון, וכח זה לא היה באפשרי לתת לאומה אחת, והיה צריך מקודם להיות זה הכח בכלל כל הארץ, ואחר כך על ידי שחטאו, ניטל מהרשעים כח זה האחדות, וניתן לבני ישראל בזכותם... (שם תרל"ו)
בענין דור הפלגה... שבאמת כח האחדות גדול מאד לעורר כח השורש מן השמים, אך שצריך להיות לשם שמים, וזה נמצא רק בבני ישראל, שהרי דור הפלגה התאספו כולם ולא עלתה בידם, רק לבני ישראל חלק ה' עמו ניתן כח האחדות... ובבני ישראל נתקיים אחר כך בבנין המקדש, כי בית המקדש לא היה בנין עצים ואבנים בלבד, רק שעל ידי התחברות בני ישראל שכל איש ישראל יש בו איזה חלק, וכמו שכתוב בונה בשמים וגו' ואגודתו על ארץ יסדה... (שם תרמ"ו)
בענין דור ההפלגה... אבל השי"ת רצה שתהיה לו אומה מיוחדת, ושיתבטלו כל עובדי האלילים לאומה זו, וממילא היה לכולם שייכות להקדושה, וזה האחדות שהיה נמצא בהם היה אברהם אבינו ע"ה, רק שלא זכו להתחבר עמו, והבדילם השי"ת לרשעים ונטל האחדות מהם ונשאר לבני ישראל, כמו שאמרו רז"ל פיזור יפה לרשעים, וכינוס נאה לצדיקים. ובאמת לבא לזה האחדות אי אפשר בלי עזר אלקים, כאשר נתן לנו השי"ת תורה ומצות ובכחם מתקיימת האחדות בבני ישראל, אבל לרשעים היתה כנסיה שלא לשם שמים ולא נתקיים... (שם תרמ"ח)
במדרש מקץ שנתים ימים... וביאור הענין, שעל ידי האחדות והתחברות מתעורר מקום הבריאה ששם אין שניות... (מקץ תרל"ח)
במדרש אחד באחד יגשו... ולכן דרשו במדרש על יהודה דולה מים מבורות עמוקים על ידי חבל בחבל משיחה במשיחה, שאחדות שבעולם הזה צריך עצות ויגיעות רבות עד שיכולין לקשר הכל בשורש האחדות, ובאמת כל השבטים היו הכנה לדורות עבור בני ישראל שיוכלו לחבר הכל אל השורש על ידי אלה הי"ב עמודים, שכל שבט הוא דרך וצינור מיוחד כמו שכתבנו... כי בודאי יש לכל שבט ענין ודרך מיוחד, ומכל מקום כשמתגלה להם דעת עליון מתבטלין כולם להיות אחד, כדכתיב עושה שלום במרומיו, מלאך של מים ואש נעשין אחד לעשות רצון אביהם שבשמים, וזהו עצמו העדות שכל מחלקותם לשם שמים, לכן כשעלו למקדש מתאחדין להיות אחד על ידי הדעת ועדות, וזה שאמר כי הנה המלכים נועדו וגו', מה שלכאורה דעה של כל אחד זה סותר לזה, ושם ראו שכולם אחדות אחד, ולכל שבט היה שער מיוחד לבית המקדש, ולכן בכה יוסף על חורבן בית המקדש, שזה המקדש עשה שלום ביניהם, ובאמת כשמתגלה הדעת נעשה שלום ביניהם, וזה שאמר בהתודע יוסף אל אחיו, רק שאין יכול להתגלות תמיד רק בבית המקדש... (שם ויגש תרמ"ז)
בפסוק האספו ואגידה לכם, ואמרו רז"ל ביקש לגלות להם הקץ, משמע שהכל תלוי כפי האסיפה שיכולין בני ישראל לבא אל האחדות, וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כפי הכנסיה לשם שמים, כך יכולין לשמע, ובאמת בזה תלויה הגאולה... (שם ויחי תרמ"ח)
ענין סמיכות פרשת אונאה לשמיטה... אבל באמת עיקר אונאה הוא כדי להיות בני ישראל באחדות, והנה מצות השמיטה אינה מצוה פרטית, אבל כפי האחדות שיש בבני ישראל יכולין לקיים זאת המצוה, כמו שכתוב בזמן שכל יושביה עליה וכו', וכמו בשבת מתיחדין בו ברזא דאחד על ידי השבת... לכן על ידי האחדות באין לשביתת שמיטה, אבל שבת קבוע וקיימא, מביא האחדות מעצמו, ולכן חרב המקדש על ידי שנאת חנם ועל ידי ביטול שמיטין ויובלות, כי הכל ענין אחד. (ויקרא בהר תרל"ח)
במשנה כל מחלוקת שהיא לשם שמים וכו'... כי בודאי יש מקום לחילוקי דיעות שנמצא בבני ישראל, כמו שכתוב כשם שאין פרצופיהם שוים כך אין דיעותיהם שווות. והענין על פי מה שאמר אא"ז מו"ר ז"ל על המשנה אם אין אני לי מי לי, כי כל אדם נברא לתקן דבר מיוחד שאין אחר יכול לתקן וכן בכל זמן וזמן מיוחד תיקון אחר, עם כל זה כשאני לעצמי מה אני, שצריך כל אחד לבטל חלק פרטי שלו אל הכלל... (במדבר קרח תרמ"ז)
בפרשת שמע ישראל, שמע הוא כינוס ואסיפה להיות בני ישראל עובדין לא-ל אחד, וכפי האסיפה שלהם כך חל עליהם אלקותו ית"ש, ולפי קבלת עול מלכותו ית"ש עליהם כך הם מתאחדים... וזה מתקיים בכל יום בשמע ישראל נעשין קהילה אחת וזוכין להארה מקבלת התורה... וכפי מה שנתפזרו בני ישראל בע' לשונות וד' רוחות ואף על פי כן מיחדין שמו בכל יום, בזה יהיה תיקון הכולל... (דברים ואתחנן תרנ"ח)
בפסוק ובקשתם משם וגו'... וכתב ובקשתם לשון רבים ומצאת לשון יחיד, כי בעת שמתעורר הרצון והתשוקה של בני ישראל אל השי"ת נעשין אחדות אחת, שזה הרצון לה' מאחד ומחבר נפשות בני ישראל. (שם תרס"ד)
בפסוק לא תעשון כן... כי על ידי בית המקדש היו בני ישראל בשורש האחדות, כי כן צריכין בני ישראל להיות להם כהן גדול אחד, בית המקדש אחד, ולכך על ידי שעברו והקריבו בבמות נתפרדה האחדות ונהרס החיבור ונחרב בית המקדש... כי זה בכלל לשכנו תדרשו על ידי התכללות באחדות, כיון שעל ידי שנאת חנם נחרב, כל שכן שעל ידי אהבת ישראל יהיה נבנה בעזה"י... (שם ראה תרמ"א)
והנה בא להודיענו... וכבר אמרנו לפרש על פי מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דאם דבר זר וחיצון מתאחד בתוך האחדות הוא מקלקל את כל האחדות, ומייתי לה מהא דש"ס סנהדרין (פ"ח) באגד מין חמישי ללולב, אי לולב צריך אגד, גרוע ועומד הוא. והנה ארץ ישראל היא מאחדת את כל כלל ישראל לעשותם כאחד ולא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן, ועל כן בעוד הערלה בקרב ישראל והיתה מתאחדת גם הערלה עמהם היתה מקלקלת את כל האחדות. (שמות תרע"ז)
...מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה וכו', ולכאורה מה הועיל בזה עם התנגדות השלום? רק שזה תלוי בזה, שפירוד הלבבות הוא מחמת שאין דעתן של בני אדם דומין זה לזה, והוא רק כאשר יש בזה נגיעה ומכוון לגרמיה, אמנם כאשר אמת מארץ תצמח, היינו שהשליך השי"ת את בחינת האמת להשפיע בארץ, ואז ממילא נעשה יחוד הלבבות ושלום בין הדיעות החלוקות מחמת שכוונת כולם יחד לתכלית נקודת האמת, כדאיתא (יבמות י"ד) על מחלוקת בית שמאי ובית הלל, אף על פי כן לא נמנעו וכו', לקיים האמת והשלום אהבו, שעל ידי האמת נעשה שלום בין חלוקי הדעות כאיש אחד בלב אחד. (במדבר ר"ח סיון ה)
...אך ענין עסק החצוצרות שהוא לכנופיא ולאסוף, כמו שפירש רש"י (ראש השנה כ"ו) שמצות היום בחצוצרות, דלכנופיא בעלמא נינהו, וכל כנופיא בחצוצרות, המכוון בזה שיעשו כל ישראל יחד כאיש אחד חברים כאיש אחד בלב אחד, וזה היה על ידי החצוצרות. ובתענית העיקר שיהיו כולם באגודה אחת, וכמו שאמרו (כריתות ו') כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית, שהרי חלבנה וכו', שיהיו כולם כנופיא ואגודה אחת. וזה הפירוש והיו לך למקרא העדה, היינו שיהיה כל העדה כאיש אחד בלב אחד, ועל ידי זה ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד ללמד תורה, כמו שהיה במתן תורה, דכתיב ויחן שם ישראל... וכן במועדים העיקר שיהיה ישראל באגודה אחת, וכמו שכתוב (חגיגה כ"ו) על יום טוב, כאיש אחד חברים, הכתוב עשאן כולם חברים, שיהיו כאיש אחד בלב אחד... (שם מטות ז)