(ראה גם: המן)
אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו, וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו... (אסתר ג א)
ויסר המלך את טבעתו מעל ידו, ויתנה להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים. ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך. (שם שם י)
הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה, והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. (שם שם טו)
ויבא המן, ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, ויאמר המן בלבו, למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני. (שם ו ו)
ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך, גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עומד בבית המן גבה חמשים אמה, ויאמר המלך תלוהו עליו. (שם ז ט)
אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן, אמר ליה תא ניכלינהו, אמר ליה מסתפינא מאלקיו, דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי, אמר ליה ישנו מן המצות, אמר ליה אית בהו רבנן, אמר ליה עם אחד הן, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך, מפוזרין הן בין העמים, שמא תאמר אית הנאה מינייהו, מפורד כפרידה... (מגילה יג ב, וראה עוד אחשורוש)
...ועשה כן למרדכי, אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי, אמר ליה היושב בשער המלך, אמר ליה סגי ליה בחד סידקרתא, אי נמי בחד נהרא, אמר ליה הא נמי הב ליה. (שם טז א)
והמן נופל - מרוב פחדו כשראה שהמלך שב. ופני המן חפו - כסו פניו כמשפט פרס לכסות פני מי שהמלך כועס עליו, שלא יראנו עוד. (אסתר ז ח)
מי הוא זה - גדולת המן היתה על עצתו בדבר ושתי, ועתה הכיר המלך כי לא לטובתו נתכוון, אחר ששלח ידו גם באסתר שמצאה חן בעיני המלך. (שם ז ה)
להביא את ספר - המלך חשב כי המן הגיד על בגתן ותרש ולכן גדול, ובספר דברי הימים כבר נמחק שם מרדכי ונכתב במקומו המן, אבל בספר שתחת יד המלך - וימצא כתוב - נמצא עדיין שם מרדכי, ומאותו רגע ידע שגדולת המן מגיעה למרדכי. (שם ו א וב)
עמי בבית - גם ירצה להרגה, בהפך המשפט שהנמלט בית המלך ניצול מהריגה. חפו - ולא השיב שאין הדבר כן, ואז מצא חרבונה מקום לומר, שגם על מרדכי נתכוון לרעה. (שם ז ח)
גדל המלך - כדפירשנו לא החזיק טובה למרדכי על ענין בגתן ותרש, וכדי לעשות נחת רוח לאסתר גדל את המן, שבעצתו נהרגה ושתי, וגדלו בג' הדרגות על ז' השרים, כי אין הדבר כדת פרס, שיהיה אחד השרים גבוה מהאחרים. (שם ג א)
מה לעשות - רצה שמרדכי יתכבד יותר מהכבוד שיש להמן עכשיו, אחר שחשב כי המלך מתכוון לו. ועוד שאם ישפיל עתה את המן לא יתמהמה היודע את סוד המן ואסתר נגדו לספרו למלך, כי לא יירא עוד מפני המן, והיה בהשגחה שלא שאל את המן למה בא, כי אם היה שומע את בקשתו חרה אפו עליו ועל אסתר יחד, בחשבו ששניהם רוצים לסלק את מציל חיי המלך, כדי ששום אחד לא יגלה לו תכניותיהם, וכך ידע מהעץ רק אחרי שנוכח שאין יד אסתר עם המן. (שם ו ו)
קח את הלבוש - ציוה שיעשה הכל בעצמו, וגם שיכריז עליו בחוצות, כדי שיראו כי המגלה על המן יהיה גבוה מהמן עצמו במדרגה. (שם שם י)
צר ואויב - קודם היה צר לושתי, ועתה אויב לי, שעל ידי ניצל המלך מביגתן ותרש. אל גינת הביתן - שעלתה חמתו על שבעבורו הרג את ושתי בשעת המשתה בגינת הביתן מפני צניעותה, ורצה להנחם. (שם ז ו וז)
ישנו עם - הקדים לומר לו שלא יפחד להשמידם, ורק אחר כך אמר לו חטאם, כי אחשורוש שנאם יותר מהמן, אלא שפחד מהם. ואמר לו שה' הסיר פניו מהם, כי דתיהם שונות - שינו מנהגיהם וגם דתי המלך - דת משה אינם עושים. (שם ג ח)
לאבדם - באונס, להשמיד את הדת היהודית, ואחשורוש רצה לעשות זאת בנחת כמו על ידי המשתה. (שם שם יב)