בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו. בהראותו את עושר כבוד מלכותו, ואת יקר תפארת גדולתו, ימים רבים שמונים ומאת יום. ובמלאת הימים האלה, עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים, בחצר גנת ביתן המלך... והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים, ויין מלכות רב כיד המלך. והשתיה כדת אין אונס, כי כן יסד המלך על כל רב ביתו, לעשות כרצון איש ואיש. גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים, בית המלכות אשר למלך אחשורוש. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס, שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש. להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא... (אסתר א ג)
בהראותו את עושר כבוד מלכותו, אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת גדולתו, וכתיב התם לכבוד ולתפארת. ובמלאת הימים האלה וגו', רב ושמואל חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טפש היה, מאן דאמר מלך פיקח היה, שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו, ומאן דאמר טיפש היה, דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא, דאי מרדו ביה הנך הני הוו קיימי בהדיה. שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה, אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע...
בחצר גנת ביתן המלך, רב ושמואל, חד אמר הראוי לחצר לחצר, הראוי לגינה לגינה, הראוי לביתן לביתן. וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן, בגינה ולא החזיקתן, עד שהכניסן לביתן והחזיקתן. במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים, אחד לגינה ואחד לביתן... ויין מלכות רב, אמר רב מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים. והשתיה כדת, מאי כדת, אמר רבי חנן משום רבי מאיר כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה, אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה. אין אונס, אמר רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו...
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות, בית הנשים מיבעי ליה, אמר רב שניהן לדבר עבירה נתכוונו, היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה בבוציני. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין... אמר רבא יום השביעי שבת היה, כשישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות, אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תפלות, וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות, אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדי, רצונכם לראותה, אמרו לו אין ובלבד שתהא ערומה... (מגילה יב א)
ראה אחשורוש כללי, שמות ט ה.
ובמלאת הימים האלה... משתה שבעת ימים, רב ושמואל חד אמר שבעה חוץ ממאה ושמונים, ושמואל אמר שבעה עם מאה ושמונים. אמר רבי סימון הדא שושן הבירה כבית קומטיטון היה מאכל ומשתה מצוי בה. אמר רבי חנינא בר פפא גדולי הדור היו שם וברכו, אמר רב חנינא בר עטל יהודים היו שם באותה סעודה, אמר לון אותו רשע יכול אלוקיכון דעביד לכון יותר מכן, אמרו לו (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. אם כסעודה זו הוא עושה לנו, אנו אומרין לו כבר אכלנוה על שולחנו של אחשורוש... והשתיה כדת אין אונס, כדת כל מקום ומקום, אית אתר דבעי מיגס ובתר כן שתי, ואית אתר דשתי ובתר כן מיגס. כדת כל אומה ואומה, כאילן כותאי דלא שאתן חמרא בבזיקין אייתי להון חמרא דקוליה, אין אונס באנפקאי, רב אמר אין אונס ביין נסך. אמר רבי בנימין בר לוי אין אונס בפקתא (כלי גדול), לפום דתמן שאתן בגסא, לפיכך אין אונס בפקתא. (פרשה ב, וראה שם עוד)
...אמר המן לאחשורוש אלקיהם של אלו שונא זמה, העמד להם זונות ועשה להם משתה, וגזר עליהם שיבואו כלם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול מסעודתו של אחשורוש, שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגורים, כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה, ולא שמעו לדבר מרדכי והלכו כלם לבית המשתה, אמר רבי ישמעאל שמונת עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה, ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה... (שם פרשה ז)
חור כרפס - בגדים צבעוניים פרס להם למצעות. מטות זהב - ערך להם לישב עליהן לסעודה... (אסתר א ו)
והשתיה כדת - שיש סעודות שכופין את המסובין לשתות כלי גדול, ויש שאינו יכול לשתותו כי אם בקושי, אבל כאן אין אונס. (שם שם ח)
עשה משתה - יש אומרים כי נשא את ושתי, ויש אומרים שראה שלא יגאלו ישראל, או על ששקט ממלחמות. (שם א ב)
עשה משתה - תכף כשהושב הכסא בשושן, והושיבו שם תכף כשמלך על קכ"ז מדינות, וקרא למשתה את שריו ועבדיו שמכבר, בהיותו רק מלך פרס, ואחר כך קרא את כל אלו השרים שנוספו, ואלו הזרים שהוסיף גרמו למיתת ושתי, שביישתו לפני הזרים. (שם שם ג)
מטות זהב - הם המצעות שעל גבי קרקע ושנסמכים עליהם, והם היו שוים לכולם, עמודי - הם מאחורי הגב לסמיכה עליהם, ועליהם קשורים חור כרפס וגו' לכיסוי, ועליהם גלילי כסף. והזכיר רק מה ששינה מכל המלכים שהיו לפניו, ולא הזכיר את הזמר והמאכלים. (שם שם ו)
וכלים מכלים שונים - הביאו היין תמיד בכלי חדש, או שהכלים משמשים לדברים רבים ומורכבים, יין מלכות רב - חזק, או הרבה מינים. (שם שם ז)
חור כרפס - ולא עשה שום ריח ונגינות וכו', כי כוונתו היתה להחטיא את ישראל, ולא רצה שישימו לבם לתענוגות אחרים, אלא לאיסור, ולכן מנע משם גם הצבע האדום והשתמש רק בחוטים ממנו, שלא יזכרו את מדת הדין. אין אונס - כדי שלא ידונו כאנוסים, לעשות כרצון איש - במדרש חזית, שהעמיד שם נגדם זונות. (שם שם ו וז)
בימים ההם - כשעבר זמן הגאולה רצה לבער את הקדושה מן הארץ ולהשליט הטומאה, ועל כן רצה לעקור את ישראל, ולזה הוצרך להחטיאם תחילה על ידי המשתה בשושן, שהיא מקום טומאה, והיו שם המן ובניו, ועשה זאת אף על פי שנתקטנה מלכותו. (שם א ב)
לכל העם הנמצאים - לישראל דוקא, כדי להחטיאם. חצר - לאכילה, גינה - לטיול, ביתן - היה שם לזנות. (שם שם ה)
חור - הושיבם על שעטנז, ושישכחו יראת שמים על ידי הצבעים, וישאו עיניהם ויראו הזונות, וכל אלו להמשכת כח הטומאה, לעומת שבמשכן המשיכו הקדושה. וכלים מכלים שונים - החליף הזונות תמיד כדי להרבות תאוה. (שם שם ו וז)
לכל שריו - החליף הסדר להראות מלכותו, תחלה הושיב את שריו, ואחר כך את הפרתמים שהיו שרי המדינות לפניו, בהראותו - וכן הראה שמחזיק באוצר המדינה כבשלו. ובמלאת הימים האלה - הראה שקטן וגדול שוים לפניו, ואין שררות. (שם א ג וד)