אחשורוש

(ראה גם: אומות העולם-ד' מלכיות, אסתר, גלות בבל, המן, הסטוריה-בית שני, פורים, פרס)

ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה. בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה... (אסתר א א)

וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו, להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. (שם שם כב)

בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך. וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף, אשר בקשו לשלח יד המלך אחשורוש. ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה, ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עמו דבר... (שם ו א)

והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה, כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך. והמלך שב מגנת הביתן אל בית משתה היין והמן נפל על המטה אשר אסתר עליה, ויאמר המלך הגם לכבש את המלכה עמי בבית, הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו. (שם ז ז)

וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים. (שם י א)

ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלים. (עזרא ד ו)

זהר:

...אמר ר' שמעון הכל כן הוא, כעין אחשורוש שלא היה ראוי למלוכה וקם למלוך מעצמו, וקם בכח העשירות, ורצה להאביד את ישראל מן העולם, אף כאן (בפרעה)... (שמות פח)

תלמוד בבלי:

אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה (התורה) בימי אחשורוש, דכתיב קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר. (שבת פח א)

ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא... דוב שוקק זה אחשורוש, דכתיב ביה וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב, ותני רב יוסף אלו פרסיים... אחשורוש, אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש, שנאמר אנת הוא רישא די דהבא, בן גילו של ראש, הוא הרג הוא ביקש להרוג, הוא החריב הוא ביקש להחריב, שנאמר ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים. ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי כקדרה. ורבי יוחנן אמר כל שזוכרו אמר אח לראשו, ורבי חנינא אמר שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר וישם המלך אחשורוש מס.

הוא אחשורוש, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו... המולך, אמר רב שמלך מעצמו, אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי, אמרי לה לשבח, דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה, ואמרי לה לגנאי, דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם. מהודו ועד כוש, רב ושמואל, חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו... תנו רבנן שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן אחאב אחשורוש ונבוכדנצר...

בימים ההם כשבת המלך, וכתיב בתריה בשנת שלש למלכו, אמר רבא מאי כשבת, לאחר שנתיישבה דעתו, אמר בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא, מאי היא, דכתיב כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, וכתיב למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה, חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר, ועשרים ותלת דאויל מרודך, ותרתי דידיה הוא שבעים, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו... בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי... (מגילה יא א וב)

להיות כל איש שורר בביתו, אמר רבא אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט, אמרי מאי האי דשדיר לן להיות כל איש שורר בביתו, פשיטא אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי.

ויפקד המלך פקידים, אמר רבי מאי דכתיב כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, כל ערום יעשה בדעת זה דוד... וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש, דכתיב ויפקד המלך פקידים כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה. (שם יב ב)

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש, אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק... עבדים על אדוניהן לעשות נס לצדיק, ומנו מרדכי, דכתיב ויודע הדבר למרדכי וגו'. אמר רבי יוחנן בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בא ונטיל ארס בספל כדי שימות... (שם יג ב)

...אמר רבי אבא משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה, לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו, בעל חריץ אמר מי יתן לי תל זה בדמים, בעל התל אמר מי יתן לי חריץ זה בדמים, לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי תילך, אמר לו טול אותה בחנם והלואי. (שם יג ב)

בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום נדדה שנת מלכו של עולם... רבא אמר שנת המלך אחשורוש ממש, נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן, דילמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה, הדר אמר אי הכי לא הוה גברא דרחים לי דהוה מודע לי, הדר אמר דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי, מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות... (שם יד ב)

סדר עולם:

ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו וגו' בטילת עבידת בית ה' (עזרא ד'), בשנת ג' למלכו עשה משתה וגו' (אסתר א'), כל ארבע שנים היתה אסתר מוטמנת בשושן הבירה, ותלקח אסתר אל המלך וגו', כל ה' שנים היה המן כונס שלל למרדכי... (פרק כט)

מדרש רבה:

גדולה זו מדי, דכתיב (אסתר ג') אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש. (בראשית מד כ)

דבר אחר כל רוחו יוציא כסיל, הרשע הזה משהוציא כל עצתו אחר כל חכמות של עולם באחור ישבחנה, שכן אתה מוצא באחשורוש שעמד ובטל מלאכת בית המקדש, לפיכך לא מלך אלא על חציו של עולם, מה כתיב בו (אסתר א') בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו', אמרו רז"ל ו' גוסין היה מראה להם בכל יום ויום, ואין אחד מהן דומה לחבירו, ואחר כך הוא משלח לכל גדולי המלכות. ור' חייא בר אבא אמר, מיני יציאות הראה להם. ר' לוי אמר בגדי כהונה גדולה הראה להם, נאמר כאן תפארת גדולתו, ונאמר להלן (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך וגו'... וחכם באחור ישבחנה, שהפיל הקב"ה עצתו והרג את ושתי. (שמות ט ה)

...דבר אחר תחלת דברי וגו' זה אחשורוש, שנאמר (עזרא ד') ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה וגו', ואחרית פיהו וגו' שעלה וביטל מלאכת בית המקדש, כיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש... דבר ממלוך אדם חנף זה אחשורוש, שהיה חנף, שהרג את אשתו מפני אוהבו, פעם אחרת הרג את אוהבו מפני אשתו... אחשורוש ראש למוכרים, המן ראש לקונים, כיון שראו הכל כן התחילו צווחין וי, ויהי בימי אחשורוש.

ויהי בימי אחשורוש, מה צרה היתה שם, להשמיד להרוג ולאבד. למלך שנכנס בכרם ונזדווגו לו ג' שונאים, הראשון התחיל מקטף בעוללות, השני התחיל מזנב באשכולות, והג' התחיל עוקר בגפנים, כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות... המן הרשע שחיק מחיק התחיל עוקר בגפנים, הדא הוא דכתיב להשמיד להרוג ולאבד, בקש לקעקע ביצתן של ישראל, בעא דיזבון בכל ביתא, וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין וי, ויהי בימי אחשורוש. (אסתר פתיחתא)

ויהי בימי, אמר ר' יהושע בן קרחא, (אחשורוש) שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדירה, ור' ברכיה אמר שהכחיש ראשן של ישראל בצום ובתענית. ר' לוי אמר שהשקה אותן רוש ולענה, ור' יודא בר ר' סימון אמר שבקש לקעקע ביצתן של ישראל. ור' תחליפא בר בר חנה אמר שהיה אחיו של ראש, אחיו של נבוכדנצר, וכי אחיו היה והלא זה כשדי וזה מדי, אלא זה ביטל מלאכת בית המקדש וזה החריבו, לפיכך השוה אותם הכתוב כאחד... דבר אחר אחשורוש, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר שהרג את אשתו מפני אוהבו, הוא אחשורוש שהרג אוהבו מפני אשתו. ור' נחמיה אמר אחשורוש שבטל מלאכת בית המקדש, הוא אחשורוש שגזר עליו שיבנה... באותה שעה נכנסו כל סנקליטין שלו אצלו, אמרו לו אביך גזר עליו שלא יבנה ואת גוזר עליו שיבנה, וכי יש מלך מבטל גזירת מלך, אמר להם הביאו לי קינסון הנעתקין, מיד הביאו לו, הדא הוא דכתיב (עזרא ו') והשתכח באחמתא בבירתא, מה כתיב ביה (שם ד') כען שימו טעם לבטלה, אמר להו מי כתיב לעולם, לא כתיב אלא עד מני טעם יתשם, מאן אמר לי שאילו היה אבא קיים לא היה נבנה, לפיכך הוא כוללו עם הנביאים, הדא הוא דכתיב (שם ו') ושבי יהודאי בנין ומצלחין וגו'.

אחשורוש, ר' לוי אמר אחשורוש הוא ארתחששתא, רבנן אמרי אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו, למה קראו הכתוב ארתחששתא, שהיה מרתיח ותש. אחשורוש, ר' יצחק אמר אחשורוש שבאו כל הצרות בימיו, שנאמר אבל גדול ליהודים, הוא אחשורוש שבאו כל הטובות בימיו, שנאמר שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב. רבנן אמרי אחשורוש עד שלא נכנסה אסתר אצלו, הוא אחשורוש משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות.

המולך, ועדיין לא מלך, מהודו ועד כוש, והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא, אלא כשם שמלך מהודו ועד כוש, כך מלך על קכ"ז מדינה...

...ר' אלעזר בשם ר' חנינא, והלא רנ"ב אפרכיות בעולם... אחשורוש שלט בחציין, למה בחציין, ר' הונא בשם ר' אחא ורבנן, ר' הונא בשם ר' אחא אמר לו הקב"ה אתה חלקת את מלכותי, שאמרת הוא האלקים אשר בירושלים, חייך שאני חולק מלכותך. ורבנן אמרי, אמר ליה הקב"ה אתה חלקת בנין ביתי, שאמרת רומיה אמין שתין פתייה אמין שתין, חייך שאני חולק מלכותך. ויימר קכ"ו, מה תלמוד לומר שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא כך אמר לו הקב"ה אתה נתת עליה אחת לביתי משלך, שאמרת (עזרא א') מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל, אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי...

על כסא מלכותו, ר' כהן בשם ר עזריה על כסא מלכותו, מלכתו כתיב, בא לישב על כסא שלמה ולא הניחוהו, אמרו לו כל מלך שאינו מוזמיקרטור בעולם אינו יושב עליו, עמד ועשה לו כסא משלו בדמותו, הדא הוא דכתיב על כסא מלכותו...

בשנת שלש למלכו עשה משתה, רבי יהודה אמר בשנת שלש למלאכת הכסא, כיון שגמר מלאכת הכסא עשה משתה לכל שריו ועבדיו, אמר רבי שמואל בר אימי ד' דברים טובים היו באותו האיש, עשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא, והמתין ד' שנים עד שמצא אשה ההוגנת לו, ולא היה עושה דבר עד שנמלך. ואמר רבי פנחס בכל מי שהיה עושה בו טובה היה כותבה, הדא הוא דכתיב וימצא כתוב וגו'. (אסתר פרשה א)

מהיכן העשיר אותו רשע, אמר רבי תנחומא נבוכדנצר שחיק מחיק סיגל כל ממונות של עולם, והיתה עינו צרה בבמונו, כיון שנטה למות אמר מה אני אניח כל ממון זה לאויל, עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחושת, מילא אותם ממון וחפר והטמינן בפרת והפך פרת עליהן, ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש גילה אותן הקב"ה... (שם פרשה ב)

זכר את ושתי גזרה זאת שגזר עליה שתכנס לפניו ערומה ולא נכנסה וקצף עליה והרגה, מן דקטלה שרי תהי ביה חוזר, למה שעשתה כהוגן ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן, למה עלתה לה כך, לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש... (שם פרשה ה ב)

רבנן אמרין אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע, מנהגו של עולם דרכו של לוקח ליתן ערבון למוכר, ברם הכא המוכר נותן ערבון, הדא הוא דכתיב ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן. (שם פרשה ז)

בלילה ההוא נדדה שנת המלך... שראה בחלומו את המן שנטלח סייף להרגו, ונבהל והקיץ משנתו, ואמר לסופריו הביאו את ספר הזכרונות לקרות ולראות מה שעבר עליו, ופתח הספרים ומצאו את הדברים שהגיד מרדכי על בגתנא ותרש, וכיון שאמרו למלך הנה המן עומד בחצר, אמר המלך אמת הדבר שראיתי בחלומי, לא בא זה בשעה זו אלא להרגני. (שם פרשה י)

פרקי דרבי אליעזר:

אחשורוש מלך בחציו של עולם, קט"ו מדינות, ובזכות אסתר נתוספו לו י"א מדינות, שנאמר המולך מהודו ועד כוש. (פרק יא)

ר' תנחום אומר, בא וראה עשרו של אחשורוש, שהיה עשיר מכל מלכי מדי ופרס, ועליו הכתוב אומר (דניאל י"א) והרביעי יעשיר עושר גדול, ומה היה עשרו של אחשורוש, שהעמיד מטות זהב וכסף ברחוב העיר, להודיע לכל העולם את עשרו, שנאמר מטות זהב וכסף (אסתר א'), וכל כלי תשמישו של אחשורוש לא היה בכלי כסף אלא בכלי זהב, והביא כלי בית המקדש וכלי ביתו היו משתנים ונעשים כעופרת, שנאמר וכלים מכלים שונים (שם), וכל רצפת פלטרין שלו אבנים טובות ומרגליות... (פרק מט)

שוחר טוב:

סבבוני פרים רבים אלו אוכלוסין של אחשורוש, אבירי בשן כתרוני אלו בניו של המן, פצו עלי פיהם מה אריה זה יושב על טרפו ומפספסו, כך אחשורוש יושב עלי לפספסני... דבר אחר מלקוחי שיבטלני משתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה...כארי ידי ורגלי לפני אחשורוש, יחלקו בגדי להם, דין אמר אנא נסיב פורפיר דידה, ודין אמר אנא נסיב שיריה וקדשיה. (תהלים כב)

מדרשים:

...ולמה הקב"ה ממליך אדם חנף, בשביל מוקשי עם. ולמה נקרא אחשורוש חנף שהרג את אשתו בשביל אוהבו, והרג אוהבו בשביל אשתו, הרג ושתי בשביל המן, וחזר והרג המן בשביל אסתר, ויש לך חניף גדול מזה, וכיון שראו הכל שמלך אחשורוש התחילו צווחין ווי ווי. (מדרש אבא גוריון)

אמר ר' יוחנן כל אותן שבע שנים משנהרגה ושתי עד שנצלב המן היתה חמתו בוערת בו, אמר והא כתיב כשוך, כשוך ולא שוך... וכיון שנצלב המן וחמת המלך שככה. (שם)

...אמר לו המן לאחשורוש אלקיהם של אלו שונא זימה הוא, העמיד להם זונות ועשה להם משתה וגזר אליהם שיבואו ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, ומי שרוצה לבוא יבוא ומי שלא ירצה לבוא לא יבוא כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר על כורחם הביאם. גזר כן, מיד עמד מרדכי והכריז עליהם ואמר, בני והואיל דלרצונכם אל תלכו שלא יהי לכם פתחון פה לשטן עליכם. הניחו דברי מרדכי והלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו וקלקלו... (שם פרשה ד)

ויהיו נקראים, ויאמר המלך מה נעשה, וכיון שהזכירו לפניו מרדכי בא עליו מעט שינה וראה בחלומו המן הרשע עומד והסייף בידו להרגו, נבעת המלך משנתו ואמר מי בחצר. ויאמרו וגו', אמר כשאני רואה אותו חלום אמת הוא. (שם פרשה ה)

ילקוט שמעוני:

וארתחששתא הוא אחשורוש, כל המלכות כלה נקראה ארתחששתא. (עזרא פרק ד, תתרסח)

בערב היא באה, אמר רבי לוי אף על פי שהיה עובד אלילים היה בו דרך צניעות, שלא היה מכניסן ביום אלא בלילה... (אסתר פרק ב, תתרנג)

אחר הדברים האלה... רבי יהודה אמר אחשורוש הרהר, אמר מרדכי מבקש לבנות בית המקדש, לבנות אי אפשר ולהחזירו אי אפשר, אלא הריני מגרה בו את המן, ויהא זה בונה וזה סותר...(שם פרק ג)

רב סעדיה גאון:

והגבוהה - אחשורוש שהוא אחרון ועשיר. (דניאל ח ג)

רש"י:

אחשורוש - מלך פרס היה, שמלך תחת כורש לסוף ע' שנה של גלות בבל. המולך - שמלך מעצמו, ולא היה מזרע המלוכה. כשבת המלך - כשנתקיימה המלוכה בידו. (אסתר א א וב)

כי כן דבר המלך - כן מנהג המלך בכל משפט לשום הדבר לפני יודעי דת ודין. (שם שם יג)

הנה בית המן - מעתה רואים הכל שאני חפץ בכם, וכל מה שתאמרו יאמינו שמאתי הוא... אין להשיב - אין נאה להשיבו, ולעשות כתב המלך בזיון. (שם ז ז וח)

יוסף לקח:

הוא אחשורוש המולך - לא בזמן שהיה רק מלך פרס, אלא כשמלך בכפה עלה על דעתו להראות גדולתו, מה שאינו בשכל. (שם א א)

ויאמר להביא - אחשורוש התבונן איזו שאלה גדולה מאד רוצה אסתר לבקש, שהרי לעצמה אין לה לבקש גדולה, וחשב שכל זה בעצת המן או בעבור מרדכי שגדלה בביתו, וזכר שמרדכי הגיד על בגתן ותרש, ולא זכר אם נתן לו שכר, ונמצא כתוב שלא קבל... (שם ו א)

מי בחצר - משחשב שאסתר רוצה לבקש שכר וגדולה למרדכי, וחשש שתבקש יותר מדאי, רצה למהר ולהקדים שכרו על ידי יועצי המלך, שלא תאמר אסתר כי השכר אינו מספיק. (שם שם ד)

חפץ ביקרו - ללמדך כמה המלך רוצה למעט שכר מרדכי, שלא אמר "חפץ בגדולתו", ודבר זה דווקא גרם את כבודו, שמתוך כך חשב המן שזה בעדו, כי בעד אחר היה המלך אומר חפץ בגדולתו, אבל אותו אי אפשר לגדל עוד, ולכן הרבה את השכר מאד. (שם שם ו)

ומדרכי בא לפני המלך - ונמשך מזה שמצא חן בעיניו, ונתן לו את טבעתו, כי עשה חוק שהטבעת תהיה ביד המשנה למלך. (שם ח א)

אלשיך:

הוא אחשורוש - שהרג את אשתו מפני אוהבו, פירוש ולכן לא סמכו בני ישראל לומר אחות לנו בבית המלך, כי לא ישגיח בה. והוא הוא שהרג את אוהבו מפני אשתו, להראות גודל הנס. ועוד הוא אחשורוש בדעתו, ולא דאג על שאבדו לו קי"ג מדינות בבטלו עבודת בית המקדש, ונשארו לו רק קכ"ז, כי ראה שעתה הוא כשבת המלך - שהיה יותר בטוח באמונת המדינות שנשארו לו. בהראותו - ולבל יזלזלו בו על שאכלו אתו יחד, הראה עשרו ותקיפותו. ועוד מודיענו בהקדמה זו, כי בעשרו כאין לפניו אבדן מסי ישראל, וכי השרים סרו למשמעתו ולא ימרו את אגרותיו, ושהיה שונא ישראל ומתכוון להחטיאם, ולכן עשה להם משתה מיוחד בתוך המשתה הראשון, ושאין לבטוח כלל באהבתו את אסתר, כי גם את ושתי שבטח בה הרג. (שם א א)

פתשגן הכתב - לאחשדרפנים כתבו מפורש מה לעשות, ולעמים כתבו רק לפרסם שיהיו עתידים, ולא כתבו מה יעשו אז, כדי שלא יתנפלו על היהודים לפני המועד המוכשר לכך, ושלא יתכנסו היהודים להלחם. ובשושן לא היו חששות אלו, ונתפרסם כל הענין, וזה שאמר המלך אחר כך למרדכי כתבו על היהודים וגו', שיפרשו הפתשגן פירוש אחר, ובשושן עצמה לא יעיזו להרים יד עליהם, כי בית המן נתתי לאסתר וגו', ואל האחשדרפנים יכתבו אשר נתן המלך ליהודים וגו', שידעו כי נהפך לבו עליהם, ויזהרו. (שם ג יד)

מה לעשות - רצה שמרדכי יתכבד יותר מכבוד המן, ולכן שאלו, כי בודאי יאמר כבוד יותר גדול משיש לו עכשיו, אחר שיחשוב כי המלך מתכוון לו, ועוד שאם ישפיל את המן לא יתמהמה היודע את סוד המן ואסתר להגיד לו, ולא יירא עוד מהמן. (שם ו ו)

קח את הלבוש - שיעשה הכל בעצמו, וגם יכריז בחוצות, כדי שיוודע שהמגלה למלך על המן יהיה יותר גדול ממנו... (שם שם י)

מס על הארץ - כי אחר שהיטיב לישראל חזרו אליו ר"ס האפרכיות שאבדו כאשר הפסיק את בנין בית המקדש, וכולם הכירו שזו פרשת גדולת מרדכי, שעל ידו חזרו למלך. (שם י א)

ר' צדוק:

ומשתה אחשורוש היה התעוררות להביא ישראל לידי נסיון בענין המסירות נפש שלא ילכו למשתה, שאם מסרו נפשם על זה היה מתברר הכח דמסירת נפש שלהם בפועל, והיו באמת נחשבים הע' שנה בחשבון זה, ואף על פי שהיה רק לאותן שבשושן, שם היו אז סנהדרי גדולה של ישראל... והיו גם כן באותה סעודה, כמ"ש במגילה על פסוק לחכמים יודעי העתים שיודעים לעבר וכו'. וכן איתא על מרדכי שהיה מסנהדרי גדולה מיושבי לשכת הגזית, דעל כן ידע בע' לשון, והוא היה ממונה בסעודה זו... וידוע דהתחלת החמדה לעולם הזה שזהו הגורם למאן במסירות נפש ולאבוד העולם הזה וחמדותיו תחילתו הוא בעין רואה ואחר כך הלב חומד... ועל כן לענין בירור נסיון זה אלו היה נתברר לטוב היה די במה שנתברר על ידי הסנהדרין עיני העדה, דבזה אין כל הגוף צריך בדיקה עוד... ולפיכך נתעורר אז הקטרוג אעבודת הצלם, שהרי גם אחר מיתת חנניה מישאל ועזריה כפי מה שהיה נראה אז לא נשאר עדיין כח זה בפועל בכל ישראל, והגם דמה שהם לא מסרו נפשם אז לא עברו על דברי תורה, דאין חייבים למסור עצמם כלל על זה, דלא היה מאביזרייהו דיהרג ואל יעבור... מכל מקום בזה היה עת לעשות לה' למסור נפשם כדי לברר ולתקן הקודם בצלם. וגם דיש בזה מאביזרייהו דע"ז, כמ"ש בע"ז ח' א' ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה, כיצד גוי שעשה משתה וכו', ונקרא בטהרה מאחר שאוכלין ושותין משלהן... מכל מקום מצד הגוי דאזיל ומודה יש בזה סרך ושמץ של ע"ז. וגם שם בסעודה שציוה לעשות כרצון מרדכי היינו להאכיל ולהשקות ליהודים משלהם, וזהו כרצון מרדכי שכפר בעולם הזה בע"ז, ונקרא יהודי... ובזה טעו אז מרדכי וחבריו הסנהדרי גדולה, שחשבו אדרבא מן השמים הזמינו זה להם שילכו לסעודה דוקא ושם יבדילו עצמם מהם, ובזה דוקא יהיה תיקון החטא דצלם... ומכל מקום לא ניצלו מהטעות... דבאמת אדרבה בזה יש שמץ מאביזרייהו דע"ז, ומצד הזה היה כרצון המן... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קלו, וראה שם עוד)

והנה כל מגמת האומות שיהיה להם התחברות עם ישראל, ושלא יהיו ישראל גוי אחד נפרד מהם, וכמ"ש אותו רשע ישנו אם אחד וגו', שזה כל חשק הרע שירצה לערבב טוב ורע יחד, וזהו חטא הראשון בזוהמת הנחש ועץ הדעת טוב ורע... וגם משתה אחשורוש היה לכונה זו, כשראה שמטו ע' שנה ולא אפרוק (נגאלו) סבר דכבר מאסם חס ושלום השי"ת ושישתקעו בידו להיות לעם אחד. והגם שראה שהם מפורד ונפרדים ודתיהם שונות, חשב שזה רק מהרגלם מאבותם ומצות אנשים מלומדה... ועל ידי זה נתחכם לעורר ההתחברות על ידי המשתה, שבזה יתגלה סוד הנעלם והתחברות שאינו ראוי מצד ההתגלות בעולם הזה, ובע"ז ח' א' קרי לזה עובדי ע"ז בטהרה, כשהולכין למשתה גוי אף שהם כל יהודים ביחד ואוכלים ושותין משלהן ושמש שלהן, וכמו שהיה במשתה אחשורוש... וכך היה כל חטאי ישראל אז במה שהשתחוו לצלם ושנהנו מסעודתו של רשע, וכן לעומת זה גם כן הגזירה של המן... (שם עמוד קעא)

ואחשורוש הוא אחיו של ראש, כי הוא הקליפה שכנגד הקדושה דשלמה המע"ה, ועל כן אמר בתרגום שני על פסוק "כשבת על כסא מלכותו" דהוא כסא דשלמה המע"ה... דהיה חושב שיש לו שייכות אליו בהיותו הקליפה שסביב ומקיף בעולם הזה לאותה קדושה בזה לעומת זה... (שם עמוד קעח)

וישראל שבאותו דור שנהנו מסעודתו של אותו רשע שבכללם היה גם מרדכי הצדיק, כמשאז"ל (מגילה י"ב א') על פסוק כרצון איש ואיש, ונהנו גם כן מכל אותן הנאות ותענוגים שהיו בודאי כל מיני תענוגים שיש במציאות, דעל כן שאלם אית לכו כי האי גונא לעלמא דאתי... ודאי היתה כונתם בקדושה ולשם שמים, להוציא על ידי זה בלעו מפיו, כי הם לא עשו אלא לפנים (מגילה י"ב א'), והיה אצלם כהנאה הבאה לאדם בעל כרחו, וכל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים (נזיר כ"ג ב')... ולפי שכל תוקפו של אחשורוש על ידי שרצה להתדמות לשלמה המע"ה כקוף בפני אדם, על כן חשבו הם לתקן זה במה שהיו גם כן באותה סעודה וביררו דאצל ישראל אין כן, ועל ידי זה הכינו אז הרפואה קודם למכה, שתבא אסתר למלך... (שם עמוד קפ, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

הוא אחשורוש - כל תחבולותיו היו ליהפך ממלך הנבחר על ידי העם למלך בלתי מוגבל, ועל כן אמר הוא אחשורוש - שמלכותו עלתה בהדרגה. בימים ההם - בזמן קצר התחזק כל כך עד ששינה את מקום הבירה, ובזה הראה תקפו וגדולתו. לכל שריו - וכן החליף סדר הישיבה, בתחלה הושיב שריו, ואחר כך את הפרתמים, שהיו שרי מדינות לפניו. בהראותו - וכן הראה שמחזיק באוצר המדינה כבשלו. ובמלאות הימים - וכן הראה שקטן וגדול שוים לפניו. (שם א א והלאה)

ומדבר כלשון עמו - חידש שאין העמים נכנעים תחת פרס כי אם תחת אחשורוש, על כן אין צריכים לדבר בלשון פרסי... וספר כל זאת שאלמלא מלכותו הרודנית לא היה יכול לקבץ כל הבתולות ולברור לו בת בלי שם, ולהשמיד אומה בלי להתייעץ בשרים... וכן הראה בזה אהבת הטוב שבלב המלך מעל לעניניו הפרטיים. (שם שם כב)

גדל המלך - מנהג אחשורוש היה לשלם שכר טוב, וחשב לשלם לאסתר על ידי גידול המן שייעץ בדבר ושתי. (שם ג א)

אשר יבא אל המלך - וגם המלכה, והוא חטא מפורסם, כמו בושתי, שלא יוכל המלך למחל, אחת דתו - גם אם יבא לצורך נחוץ, לבד מאשר יושיט לו - שיכפר עונו בחסד. (שם ד יא)

רש"ר הירש:

גם אישיותו של אחשורוש אינה נראית, לכאורה, גרועה כל כך, אמנם חובב את התפאורה הראוותנית, ברם, הלא כך טוב יותר, כאשר ראש העם תולה גאותו בטיפוח תפאורה שקטה, מאשר אלמלי שאף לתפארת דמים... אך גדולה מזו, אין הוא משתעשע לבדו, אף בשיתופם של שריו ופרתמיו בשעשועים לא יסתפק, כי משוש לבו דווקא בעממיות, ומתוך אהבת הבריות שקשה למצא דוגמתה... כל אימת שהשמחה במעונו יודע הוא אחשורוש להרנין גם את לב נתיניו על ידי הנחות של מסים ובתשורה ממלכתית. הוא שומר תמיד על כל צורות החוק, בהעריצו אגב כך את האידיאה של צדק, תמיד יושבים לפניו ראשונה במלכות "החכמים יודעי העתים", "יודעי דת ודין", אשר לפניהם יביא את כל דבר המלך. ועוד יתרון אנושי בו באחשורוש, שהנו נעלה אף מעל כל משפט קדום מבחינה גזעית ומעמדתית, כך מסתבר, על כל פנים, מן הבחירה של המלכה שלו. אף אסיר תודה הנהו לאיש שעשה לו אי פעם שרות אנושי, לא נשכח הדברים ממנו אפילו כעבור שנים רבות.

ובכל זאת אין תכלית לכל העדנה וההשכלה, כי אם בהנאות מגושמות גסות, הכל נרתם לשרות התאוה החושנית... והחוק והמשפט? אמנם קיימים חוקים הכתובים בספר, ועל גביהם רכונים "יודעי דת ודין", אבל לאמיתו של דבר אין זו אלא הצגה מבויימת, בעוד שהתאוה מושלת כאן בכיפה, התשוקה הבהמית... מפרשי החוק רואים את תפקידם כמות שהוא, בהלבשת צורה חוקית הולמת לפרי רגשנותו הארעית של המושל...

והמלך אחשורוש גופו, אשר כפי שניתן להתרשם הריהו האדם בעל המזג הטוב והנפלא ביותר בעולם, כיצד הוא משתנה ברגע-קט מן הקצה אל הקצה, כל אימת שבוערים בו חמתו ויינו, ובאיזו תלות מאויימה תלוי כל דבר במצב רוחו בן רגע. כי הנה כדי להמליץ, בשם האנושות והצדק על הצלת חייהם של מאות אלפים חפים מפשע, נאלצת המלכה לכוון לדקה המתאימה של מצב רוחו הנוח, לעת משתה היין, ואז להפתיעו בבת-אחת.

ברם לאמיתו של דבר קטן ודל-ערך כח שלטונו של אחשורוש, כל הרע שמתבצע בשמו, רק מעט הימנו פרי כפיו ומזימתו. כי הנה הוא, המולך מהודו ועד כוש, אשר שבע ועשרים ומאה מדינה סרים למשמעתו, מושפע עד מוות מסריסיו וחצרניו המשרתים לפניו, המחניפים לתאוותיו... ובמיוחד מושל בו אותו חנפן עריץ המן שמו, המושל בשמו וחורץ משפט בני אדם לחיים ולמות... (במעגלי שנה חלק ב עמוד רנ)