איוב

איש היה בארץ עוץ ושמו איוב, והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלקים וסר מרע. ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות. ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות ועבודה רבה מאד, ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם. והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיותיהם לאכל ולשתות עמהם. ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם, ככה יעשה איוב כל הימים...

ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלקים. הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ. ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך...

ומלאך בא אל איוב ויאמר, הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם. ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב, ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש האלקים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם, ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו לפי חרב, ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור, והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו ויפל ארצה וישתחו. ויאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלקים. (איוב א א)

...ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו. ויקח לו חרש להתגרד בו, והוא יושב בתוך האפר. ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך, ברך אלקים ומות. ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת האלקים ואת הרע לא נקבל, בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו. (שם ב ז)

אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו... יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר... למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע... (שם ג א)

ויען איוב ויאמר. לו שקול ישקל כעסי והותי במאזנים ישאו יחד. כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו... (שם ו א)

...חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם, למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא. ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני. (שם ז כ)

...דעו איפו כי א-לוה עותני ומצודו עלי הקיף. הן אצעק חמס ולא אענה, אשוע ואין משפט... לעבדי קראתי ולא יענה, במו פי אתחנן לו. רוחי זרה לאשתי, וחנותי לבני בטני... (שם יט ו)

...בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי. ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו. שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם... כי אוזן שמעה ותאשרני, ועין ראתה ותעידני. כי אמלט עני משוע ויתום ולא עוזר לו. ברכת אובד עלי תבא, ולב אלמנה ארנן. צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי. עינים הייתי לעוור, ורגלים לפסח אני. אב אנכי לאבינים וריב לא ידעתי אחקרהו. ואשברה מלתעות עול ומשניו אשליך טרף.... (שם כט ז)

ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים, אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני... ועתה נגינתם הייתי, ואהי להם למלה. תעבוני רחקו מני, ומפני לא חשכו רוק... (שם ל א)

ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה... אם תטה אשורי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום... אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי...אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי... אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה. ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה... אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון. אם לא ברכוני חלצי ומגז כבשי יתחמם. אם הניפותי על יתום ידי, כי אראה בשער עזרתי... אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי... אם אשמח בפיד משנאי והתעוררתי כי מצאו רע... בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח. אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחובי עוני... מי יתן לי שומע לי הן תוי ש-די יענני וסופר כתב איש ריבי... (שם לא א)

ויען ה' את איוב מן הסערה... איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה... (שם לח א)

ויען איוב את ה' ויאמר. הן קלותי מה אשיבך, ידי שמתי למו פי... (שם מ ב)

ויען איוב את ה' ויאמר. ידעתי כי כל תוכל, ולא יבצר ממך מזמה. מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע...

ויהי אחר דבר ה' את הדברים האלה אל איוב, ויאמר ה' אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב. ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם. ואיוב עבדי יתפלל עליכם, כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה, כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב....

וה' שב שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. ויבאו אליו כל אחיו וכל אחיותיו וכל יודעיו לפניו ויאכלו עמו לחם בביתו, וינודו לו וינחמו אתו על כל הרעה אשר הביא ה' עליו, ויתנו לו איש קשיטה אחת ואיש נזם זהב אחד. וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות. ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות... ולא נמצא כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם. ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה ויראה את בניו ואת בני בניו ארבעה דורות. (שם מב א)

זהר:

כעין זה אמר איוב ותחשבני לאויב לך, שהצירוף איוב חזר לצירוף אויב, ובארוהו, שכתוב אשר בסערה ישופני וגו', אמר לפניו, רבונו של עולם, אולי רוח סערה עברה לפניך ואיוב נחלף לך לאויב... (תולדות קעח)

פתח ר' יהודה ואמר, הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה, זה אמר הקב"ה לאיוב, כשהיה מצער את עצמו על דיניו של הקב"ה, בוא וראה, איוב אמר הן יקטלני לו איחל, כתוב לא באל"ף, וקוראים לו עם ו' והכל הוא בו (כלומר שיש בו ב' ההוראות, דהיינו שאמר גם כן אם יקטל אותו לא ייחל לו).

אמר לו הקב"ה, וכי אני הורג בני אדם, הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה, כמה שערים הם פתוחים באותו הצד, (שאפשר להנצל מהמות על ידיהם, ומכל מקום) המות שולט עליהם, כי כולם סתומים מבני אדם, ואינם יודעים משערים אלו... (תצא רפו)

אמר לו רבי יהודה הכל ודאי הוא כן, שהקב"ה רואה הכל, אבל הרי כתוב, וגע אל עצמו ואל בשרו, וכתוב ותסיתני בו לבלעו חנם, שזה להראות שנמסר הרשות לצד האחר, להשטין על דברי העולם ושיהיו נמסרים בידיו. וכל אלו הם דברים נסתרים לפני הקב"ה...

ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב וגו', ויהי היום זהו ראש השנה, שהקב"ה קם לדון את העולם... ויבואו בני האלקים אלו הם השרים הממונים השליחים בעולם להשגיח במעשה בני אדם. להתיצב על ה' כמו שאמר וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. אבל, להתיצב על ה', במקרא הזה מצאתי אהבת הקב"ה אל ישראל. משום שאלו השליחים שהם ממונים להשגיח על מעשה בני אדם, הולכים ומשוטטים בעולם, ולוקחים אלו המעשים כולם, וביום שהדין עומד לקום לדון את העולם, נעשו משטינים... (בא ד)

ראה (שעתה היא השעה) לתת (לשטן) חלק במה שיתעסק בו, ויתרחק מן ישראל, והנה בארוהו בדומה, לרועה שרצה להעביר צאנו דרך נהר אחד (ובא זאב להתגרות בצאן, רועה שהוא מנוסה מה עושה, לוקח תיש גדול ונותנו לזאב, אמר ילחום עם התיש עד שאעביר את צאני לעבר הנהר, ואחר כך אשוב ואקח גם את זה. כך עשה הקב"ה שמסר את איוב אל השטן שיתעסק עמו ולא ישטין על ישראל), מיד התעסק עמו השטן ולא קטרג על ישראל.

ויען השטן את ה', אין תימה על עבד שאדונו עושה לו רצונו, שמתיירא אותו, הסר השגחתך ממנו, ותראה אם יירא אותך אם לא...

והכל הוא בדין, כמו שהוא (דהיינו איוב) דן, כן הוא נידון, כי איוב מיועצי פרעה היה, וכשקם פרעה על ישראל היה רוצה להרג אותם, אמר לו (איוב) לא, אלא קח את כספם ומשול על הגופים שלהם בעבודה קשה, ולא תהרגם. אמר לו הקב"ה חייך, באותו דין ממש (שחרצת על ישראל) תהיה נדון, מה כתוב, אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו וגו' במה שהוא דן (את ישראל) כך נידון בעצמו, ואף על פי שבכל שאר הדברים היה מתיירא מאד מפני הקב"ה.

תא חזי, מה כתוב, אך את נפשו שמור, שניתן לו רשות לשלוט על הבשר שלו, כי הוא סוד שכתוב קץ כל בשר בא לפני, (דהיינו שקץ כל בשר, שהוא השטן המשחית בא לפני לקבל רשות)...

ותסיתני בו לבלעו חנם, אם כן לא בדין נענש, אלא מחמת דיבורו של המקטרג, שהסיתו והטה אותו, אלא הכל היה בדין, וכן אמר לו אליהוא, כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, וכן היה, כמו שאמרנו, כמו שהוא גזר על ישראל אצל פרעה, כן נגזר עליו.

מה שאמר ותסיתני בו לבלעו חנם, (התשובה היא), שלא כתוב ותסיתני לבלעו, אלא ותסיתני בו, בו הוא כך, בדעתו, שהוא חושב כי תסיתני, כמו שאמר ועל עצת רשעים הופעת... (שם ט)

ואותו הזמן היה העולם בינוני,(מחצה חייב ומחצה זכאי), והמקטרג רצה להשטין (ולהכריע העולם לכף חוב). מיד מה כתוב, השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו', כיון שהוא נודע לבדו, מיד התקיף אותו המקטרג, ועל כן למדנו שאין האדם צריך להוציא את עצמו מן כלל הרבים...

וכן איוב כיון שנודע למעלה ונצטיין, מיד התקיף אותו המקטרג, ואמר החנם ירא איוב אלקים כל מה שהוא ירא אותך והתגבר (במעשים טובים) אינו עושה בחנם, הלא אתה שכת בעדו ובעד וגו', אבל קח ממנו כל טוב הזה שעשית לו, ומיד תראה אם לא על פניך יברכך, יעזוב אותך ויתדבק בצד האחר, כי עתה על שלחנך הוא אוכל, העבר שלחנך ממנו ונראה ממי הוא, ובאיזה צד יתדבק... ומכאן למדנו שכל אלו היראים מפני הקב"ה בשביל עשירותם או בניהם, אין זה יראה כראוי...

כי כיון שהתנסה יצא מן הדרך ולא נשאר בתקפו, מה כתוב, בכל זאת לא חטא בשפתיו, אבל ברצונו חטא, ואחר כך חטא בכל, (כמו שכתוב, ארץ נתנה ביד רשע וגו', וכן אמר רבה איוב בסערה חרף).

ואם תאמר שלא התנסה אדם חוץ מאיוב, הרי כתוב, ה' צדיק יבחן וגו', ומשום זה התנסה גם איוב, ואף על פי שלא נשאר בתקפו כראוי, לא יצא מתחת רשות אדונו להתדבק בצד האחר.

וכמה היה הנסיון שלו, שנים עשר חדש, הוא ממשלת הצד האחר, כמו שלמדנו דינם של הרשעים בגיהנם הוא י"ב חודש, ומשום שלא התדבק בצד האחר, כתוב, וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו.

ר' שמעון אמר זה של איוב אינו נסיון מן הקב"ה, כנסיון של שאר הצדיקים, כי לא כתוב והאלקים נסה את איוב... כי אברהם הוא בידו הקריב את הבן היחיד שלו אל הקב"ה, ואיוב לא נתן מאומה, ולא מסר אל הקב"ה מאומה, ולא נאמר לו הנסיון (כמו שנאמר לאברהם), כי היה גלוי לפניו שלא יוכל לעמד בו כראוי, אלא שנמסר ביד המקטרג, ובדינו של הקב"ה נעשה (על שסיבב עבודה הקשה לישראל במצרים כנ"ל), והקב"ה העיר אליו דין הזה אל המקטרג, זה שאמר השמת לבך אל עבדי איוב. וגו'...

באיוב מה כתיב, והלכו בניו ועשו משתה וגו' ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' ובמשתה נמצא המשטין בכל יום, ולא היה יכול לו, מאין לנו, כי כתוב הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו וגו', ולעולם לא נתן חלק אל הס"א, כי כתוב והעלה עולות מספר כולם, ועולה עולה למעלה למעלה, ואינו נותן חלק לס"א, ואם היה נותן לו חלק לא היה (השטן) יכול לו אחר כך, וכל מה שלקח ממנו השטן, שלו לקח, (משום שלא נתן לו חלק מקרבנותיו).

ואם תאמר למה הרע לו הקב"ה (מחמת שלא נתן חלק לשטן, ומשיב) אלא אם היה נותן חלק לס"א היה מפנה הדרך (של הקדושה, כי הס"א) היה מסתלק מעל המקדש, וצד הקדוש היה מתעלה למעלה למעלה, והוא לא עשה כן, ועל כן בקש עליו הקב"ה את הדין... (שם כג והלאה)

רבי חייא אמר איוב לא נלקה אלא בזמן שיצאו ישראל ממצרים, אמר איוב, אם כן כל הפנים שוים, תם ורשע הוא מכלה, פרעה התקיף את ישראל, ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו, ואני לא התקפתי אותם ולא עשיתי כלום, תם ורשע הוא מכלה, זה שאמר הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, זהו איוב, כי היה בזמן יציאת מצרים. (בשלח קצא)

איוב היה ירא ביראה, וביראה ההיא היה העיקר שלו, (דהיינו עיקר כחו), משום שמעלה שלמעלה, בין של הקדושה ובין של הסטרא אחרא, אינו יכול האדם להמשיך רוח שלמעלה למטה ולקרב אליו אלא ביראה, שיכוון לבו ורצונו ביראה ושבירת הלב, ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה והרצון שצריך... איוב ברוב היראה שלו חזר במצרים לירא את הקב"ה, כשראה את הגבורות והנסים שעשה הקב"ה במצרים, יתרו לא חזר להקב"ה בכל זה... (יתרו מד)

באיוב מה כתיב, והלכו בניו ועשו משתה וגו', וכתוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וכתוב ושלחו וקראו לשלשת אחיותיהם לאכול ולשתות עמהם, שזה הוא העיקר (שנתן) לסטרא אחרא ואחר כך הקריב עולות, ועולה הוא זכר ולא נקבה, ועולה כולה למעלה ולא הקריב קרבן שיכלול אותו כראוי, (דהיינו שיתן גם חלק לס"א). ותא חזי, אם היה נותן חלק לכל, (דהיינו גם לס"א), לא היה יכול לו המקטרג אחר כך... אלא משום שגרם לכסות האור ולהסתירו, שהוא לא הקריב קרבן אחר לזון בו אחרים, דהיינו הס"א שיש לה חלק בקרבנות, אלא הקריב עולה לבד... אבל הוא לא רצה שיהנה אחר, (דהיינו הס"א) מקרבנו, והסיר את עצמו ממנו, מאין לנו, כי כתוב וסר מרע, (שהסיר עצמו מן הרע, שלא לתת לו שום חלק), ועל כן הקריב תמיד עולה... ומשום זה מה שלקח הס"א מאיוב משלו לקח. ועל כן גרם איוב לכסות ערלה על ברית קדש, שלא היתה סרה ממנו, (מן ברית קדש), ומשום זה עורר עליו הקב"ה אותו המקטרג... (תצוה מה, ועיין שם עוד)

כתוב ויהי האיש גדול מכל בני קדם, למדנו בספרו של רב המנונא סבא, שבת זוגו של איוב היתה כמוהו ביראת הקב"ה, ומצד אשתו היה נקרא גדול... (ויקרא נח)

אמר הקב"ה מה אעשה, התעסקות צריכים להביא כאן, ולקרב לפניו, אתן לו במה שיתעסק, ויעזוב את בני, והנה נמצא במי שיתעסק, מיד אמר לו השמת לבך אל עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ, ומיד הפסיק בדברים את הקטגור, ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלקים.

בדומה לרועה שרצה להעביר צאנו דרך נהר אחד, עבר זאב להצר את צאנו, הרועה שהיה חכם אמר, מה אעשה, הרי בעוד שאני מעביר הטלאים הוא ישחית את צאני, נשא עיניו וראה בין הצאן תיש אחד מאלו תישי השדה, שהיה גדול וחזק, אמר אשליך את זה לפניו ובעוד שיתרוצצו זה עם זה אעביר את כל צאני וינצלו ממנו.

כך הקב"ה אמר, הרי ודאי תיש גדול תקיף וחזק, אשליך לפניו, (דהיינו איוב), ובעוד שהוא יעסוק בו יעברו בני (את הים), ולא ימצא קטגור עליהם. מיד ויאמר ה' אל השטן השמת לבך. עד שהקב"ה חיבר אותם יחד, שכתוב הנו בידך, ובעוד שהוא עסוק בו עזב את ישראל ולא אמר קטרוג עליהם. (אמור רמ)

היש בה עץ, רבי חייא אמר, וכי לא היה יודע משה שיש בה כמה אילנות משונים זה מזה, והרי הוא שיבח את הארץ לישראל כמה פעמים... אמר ר' יוסי כבר העירו חברים, שכתוב איש היה בארץ עוץ איוב שמו, (שהיינו שהיה שואל מהם שיראו אם יש שם איוב שיגין עליהם, ועץ הוא כמו עוץ). (שלח לך לה)

ועוד למדנו בחיבור הראשון, כי נוח לו לסטרא אחרא לשלוט על הצדיק יותר מכל, שאינו מחשיב אז את כל העולם. בתוך כך נזדמן להם צל אחד, ואמר להם מאין לנו זה, מאיוב, כי ראה הקב"ה שהדור היה חייב כליה, והשטן בא לקטרג, אז אמר לו הקב"ה השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בכל הארץ, כדי להציל בו את הדור, משל לרועה שבא זאב לטרוף את צאנו ולאבד אותם, מה עשה אותו הרועה שהיה חכם, נתן לו שה חזק ושמן וגדול מכולם, אותו שכולם היו מונהגים על ידו, וברצונו לשלוט על אותו השה הטוב, עזב הזאב את כולם, מה עשה אותו הרועה, בשעה שהזאב היה עסוק בשה ההוא ברח הרועה עם הצאן, ושם אותם במקומם, ואחר כך חזר על השה, והצילו מן הזאב. (פנחס צג)

כאן נחלקו עמודי העולם הראשונים, אחד אמר איוב היה מחסידי אומות העולם, ואחד אמר, שהיה מחסידי ישראל, והוא נלקה כדי לכפר על העולם... (שם שנד)

ותא חזי, כל אדם שהוא דל וחוטא (בריבו) עם הקב"ה, אין הקב"ה חושב לו לחטא, משום שהוא אינו בדעת (השלמה). ומאין לנו זה, מאיוב בשעה שאמר הקב"ה לשטן מאין תבוא וגו' השמת לבך אל עבדי איוב, אמר לו השטן להקב"ה וכי יש אדם בעולם שאדונו יתן לו כסף וזהב ומרגליות ובנים וכל טוב שבעולם, ויהיה רע. אמר לו (הקב"ה) הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידיך, נתן לו בידיו, והרג בניו ולא נשאר בידו כלום, אחר כך אמר לו, הנו בידך אך את נפשו שמור. באותה שעה יצא איוב מדעתו, ואמר, הכי הטוב לך כי תעשוק, (שפירושו), הטוב העושק הזה שתעשה לי, אבי ואמי עשו לי הגוף, ואתה התחברת עמהם בשותפות ונתת בי נפש ונשמה, הנפש שהיא שלך, אמרת אך את נפשו שמור, והגוף שעשו לי אבי ואמי אמרת עשה בו כל מה שתרצה, וכי הוא טוב העושק הזה שתעשה לי. (זהר חדש אחרי ק)

וכך היה גם באיוב, שאמר ר' תנחום, שאמר איוב לפני הקב"ה מי יתן ידעתי ואמצאהו וגו' אערכה לפני משפט, עד שאיוב זרק דברים כלפי מעלה (דהיינו שדבר שלא כהוגן).

ויותר לא (זרק דברים כלפי מעלה), והלא בכמה מקומות כפר בתחיית המתים, וזרק דברים כלפי מעלה, וסקל דמותו של המלך, (כלומר דבר על השגחתו ית', שהוא צורת המלך).

אלא אמר רבי נהוראי, באותה שעה אמר המקטרג להקב"ה, איוב, שאמרת עליו איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע, הרי כפר בתחיית מתים וזרק דברים, וסקל צורתו של המלך, אמר הקב"ה, איוב לא בדעת ידבר.

בשעה שהתוכח איוב עם הקב"ה מה הוא אומר, הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך, וכי טוב הוא העושק שתעשה לי... וכי טוב הוא העושק זה שתעשה לי, כי תמאס יגיע כפיך. שהנפש מאוסה מצד יסורי הגוף, ועל עצת רשעים הופעת, סקל צורתו של המלך, (שביזה את השגחתו ית' שהיא צורת המלך).

והמקטרג קטרג על כל זה לפני הקב"ה, אמר לו הקב"ה איוב לא בדעת ידבר, ואינו נתפש על צערו, וכיון שבא הקב"ה ונתוכח עמו, חזר בו ואמר, אחת דברתי ולא אענה, ושתים ולא אוסיף, סתם פיו לפני הדיין. (שם רות כב)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי יודא אמר, כל החושד בכשרים, ראוי ללקות בצרעת... חבריו של איוב חשדוהו במה שלא היה בו, ולא בקשו ממנו מחילה, ולא בקשו על נפשם עד שביקש איוב עליהם רחמים, והקב"ה הודיע להם, שחטאו במה שחשדוהו, ולפיכך, ועבדי איוב יתפלל בעדכם. ואמר רבי יוסי בן קסמא מאי דכתיב כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה, מאי נבלה, זו צרעת... (שם שם כח)

בא וראה, כשנגלה הקב"ה אל איוב מה כתיב, ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר, רבי יוסי בר חלפתא אמר, השיב לו על מה שאמר, אשר בסערה ישופני, אמר איוב, רבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניו ונתחלף לך שמי איוב באויב, הדא הוא דכתיב ותחשבני לאויב לך, לפיכך השיבו מן הסערה.

רבנן אמרי, סערה של שטן, שהסעיר גופו של איוב, ומנלן דאיקרי סערה, דכתיב רוח סערה עושה דברו, שאין לו רשות לעשות שום דבר אלא במאמרו של הקב"ה. רבי בון אומר כתיב בשי"ן דכתיב אשר בשערה ישופני, וכתיב בסמ"ך, דכתיב מן הסערה, כתיב הכא אשר בשערה וכתיב התם לשעירים אשר הם זונים אחריהם...

כיון שנגלה הקב"ה לאיוב בההוא סערה נגלה אליו, דכתיב מן הסערה, הנו"ן כפופה ולא פשוטה, כפף אותו הקב"ה כנחש הולך על גחון ודבר עמו, מה אמר ליה לאיוב איפה היית ביסדי ארץ, מיד שתק, ולא יכול לעמוד בתוכחתו, להורות שמעשיו של הקב"ה באמת. (שם שם ל)

תלמוד בבלי:

רבי יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי, סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים... (ברכות יז א)

שלשה כתובים הם, הרואה (בחלום)... איוב ידאג מן הפורענות. (שם נז ב)

אמר רבי יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא, ומצאו שהיה יושב על שלחנו של (יוחנן הנזוף) ובידו ספר איוב תרגום והוא קורא בו, אמר לו זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום, ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך, אף הוא צוה עליו וגנזו. (שבת קטו א)

אמר רב חסדא דריש מרי בר מר מאי דכתיב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, דבר זה אמרו דוד ולא פירשו, אמרו איוב ולא פירשו... דכתיב ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. (עירובין כא א)

ובמה קורין לפניו (לפני כהן גדול בליל יום כפורים), באיוב ובעזרא ובדברי הימים... (יומא יח ב)

...ושונה (אבל או בט' באב) במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות באיוב ובדברים הרעים שבירמיה. (תענית ל א)

דאמר מר איוב וותרן בממוניה הוה, שהיה מניח פרוטה לחנוני מממוניה. (מגילה כח א)

אמר ליה רב אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן, דכתיב ויקם איוב ויקרא את מעילו. (מועד קטן כ ב)

אמר רבי יוחנן אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל, שנאמר אחרי כן פתח איוב את פיהו, והדר ויען אליפז התימני. (שם כח ב)

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי, שלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין... (סוטה יא א)

בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה, שנאמר הן יקטלני לו איחל, ועדיין הדבר שקול, לו אני מצפה או איני מצפה, תלמוד לומר עד אגוע לא אסיר תומתי ממני, מלמד שמאהבה עשה. אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה, שנאמר איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, והלא יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה עשה. (שם כז ב)

...וליחזי האי לא אי בלמ"ד אל"ף כתיב לא הוא, אי בלמ"ד וי"ו כתיב לו הוא, וכל היכא דכתיב בלמ"ד אל"ף לא הוא... אלא משמע הכי ומשמע הכי. תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלקים באיוב, ונאמר ירא אלקים באברהם, מה ירא אלקים האמור באברהם מאהבה, אף ירא אלקים האמור באיוב מאהבה. (שם לא א)

...ואיכא דאמרי איוב נח נפשיה ואטרידו כולי עלמא בהספידא (ולא הרגישו במרגלים). (שם לה א)

אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן, כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, אמר ליה דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו. (בבא קמא צב א)

...אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך, זכר נא מי הוא נקי אבד. (בבא מציעא נח ב)

סידרן של כתובים, רות וספר תהלים ואיוב... ולמאן דאמר איוב בימי משה היה ליקדמיה לאיוב ברישא, אתחולי בפורענותא לא מתחלינן... משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. (בבא בתרא יד ב)

משה כתב ...ואיוב, מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא, דאמר ר' לוי בר לחמא איוב בימי משה היה, כתיב הכא מי יתן אפוא ויכתבון מלי, וכתיב התם ובמה יודע אפוא... רבא אמר איוב בימי מרגלים היה, כתיב הכא איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתיב התם היש בה עץ... הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ, ומגין על דורו כעץ. יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה, אמר ליה עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו, אלא מעתה ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה וגו', מי הוה, אלא משל בעלמא, הכא נמי משל בעלמא, אמר ליה אם כן שמו ושם עירו למה. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו איוב מעולי גולה היתה, ובית מדרשו בטבריא היה. מיתיבי, ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו, אימא כמשעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שעה שיצאו. מיתיבי שבע נביאים נתנבאו לאומות העולם, ואלו הן, בלעם ואביו ואיוב אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי... וליטעמיך אליהו בר ברכאל לאו מישראל הוה... מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא הקב"ה עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף, כפל לו הקב"ה שכרו בעולם הזה כדי לטרדו מן העולם הבא. תנאי היא, דתניא רבי אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה, שנאמר הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, איזה דור שכולו הבל, הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים. רבי יהושע בן קרחה אומר איוב בימי אחשורוש היה, שנאמר ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ, איזהו דור שנתבקשו בו נשים יפות, הוי אומר זה דורו של אחשורוש... רבי נתן אומר איוב בימי מלכות שבא היה, שנאמר ותפל שבא ותקחם. וחכמים אומרים בימי כשדים היה, שנאמר כשדים שמו שלשה ראשים. ויש אומרים איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא, כתיב הכא כדבר אחת הנבלות תדברי, וכתיב התם כי נבלה עשה בישראל. וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה, לבר מיש אומרים, דאי סלקא דעתך מאומות העולם הוה, בתר דשכיב משה מי שריה שכינה על עובדי כוכבים...

אמר רבי יוחנן דורו של איוב שטוף בזמה היה, שנאמר הן אתם כולכם חזיתם, ולמה זה הבל תהבלו, וכתיב שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך.

ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם, ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, ויען השטן וגו', אמר לפניו רבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו קום התהלך בארץ... לא הרהר אחרי מדותיך. ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ וגו'. אמר רבי יוחנן גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ובאיוב כתיב איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע. מאי וסר מרע, אמר רבי אבא בר שמואל איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב ויתרה משלו. ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלקים, הלא אתה סכת בעדו ובעד ביתו וגו', מאי מעשה ידיו ברכת, אמר רבי שמואל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. מאי ומקנהו פרץ בארץ, אמר רבי יוסי בר חנינא מקנהו של איוב פרץ גדרו של עולם, מנהגו של עולם זאבים הורגים העזים, מקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים. ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך, ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך, רק אליו אל תשלח ידך וגו'. ויהי היום... מאי היו הבקר חורשות והאתונות רועות על ידיהם, אמר רבי יוחנן מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין העולם הבא, (כדכתיב הרה ויולדת יחדו, הריון ולידה ביום אחד, רש"י)...

...אמר לפניו (השטן), רבונו של עולם שטתי בכל עולם ולא מצאתי כעבדך אברהם שאמרת לו קום התחלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ובשעה שבקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה ולא הרהר אחר מדותיך, ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו' ועודנו מחזיק בתומתו, ותסיתני בו לבלעו חנם, אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת... ויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך. ויאמר ה' אל השטן הנו בידך, אך את נפשו שמור. ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב וגו', אמר רבי יצחק קשה צערו של שטן יותר משל איוב, משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבית ושמור את יינה... אמר רבי לוי, שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, שטן, כיון דחזיא להקב"ה דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם...

בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, אמר רבא בשפתיו לא חטא, בלבו חטא. מאי קאמר, ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא איפו מי הוא. אמר רבא בקש איוב להפוך קערה על פיה, אמר ליה אביי לא דבר איוב אלא כנגד השטן... על דעתך כי לא ארשע, ואין מידך מציל, אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, אמר לפניו, רבונו של עולם בראת שור פרסותיו סדוקות... בראת צדיקים בראת רשעים, מי מעכב על ידך. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב, אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני א-ל, ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין.

דרש רבא מאי דכתיב ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין, ברכת אובד עלי תבא מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים ומשבחיה ומחזירה להן, ולב אלמנה ארנין, דכל היכא דהוה אלמנה דלא הוו נסבי לה הוה אזיל שמיה עילווה והוו אתו נסבי לה. לו שקל ישקל כעשי והותי במאזנים ישאו יחד, אמר רב עפרא לפומיה דאיוב חברותא כלפי שמיא. לו יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו, אמר רב עפרא לפומיה דאיוב כלום יש עבד שמוכיח את רבו. ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב איהו באחרניתא, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל, דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, אמר רבא מכאן שכפר איוב בתחיית המתים. אשר בשערה ישופני, אמר לפניו רבונו של עולם שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב, בסערה השיבוהו, דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה, ויאמר אזר נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני, אמר לו הרבה נימין בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם, בין גומא לגומא לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי...

איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל, (וכתיב כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב), אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו. וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקומו אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו. מאי ויועדו יחדו, אמר רב יהודה אמר רב מלמד שנכנסו כולן בשער אחד, ותנא בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסי, מנא הוו ידעי, איכא דאמרי כלילא הוה להו, ואיכא דאמרי אילני הוה להו, וכיון דכמשי (יבשו) הוו ידעי, אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב, או מיתותא... אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן, לדידך דאמרת רבייה באה לעולם (ברבוי בנות), מפני מה לא נכפלו בנותיו של איוב, אמר לו נהי דלא נכפלו בשמות אבל נכפלו ביופי, דכתיב ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות, ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך, ימימה שהיתה דומה ליום, קציעה שהיה ריחה נודף כקציעה, קרן הפוך, אמרי דבי רבי שילא שדומה לקרנא דקרש, מחייכו עלה במערבא, קרנא דקרש לקותא היא, אלא אמר רב חסדא ככורכמא דרישקא במיניה (כרכום של גן), שנאמר כי תקרעי בפוך. (בבא בתרא יד ב והלאה)

דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי שלשה היו באותה עצה, אלו הן בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית... (סנהדרין קו א)

...מאי אהדרו ליה חבריה לר' יוסי בר' יהודה, ישפוך לארץ מררתי, ועדיין איוב קיים. אמר להם אין מזכירין מעשה נסים, דאי לא תימא הכי, יפלח כליותי ולא יחמול, מי קא חיי, אלא ניסא שאני, דכתיב רק את נפשו שמור. (חולין מג א)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי יוחנן הוא שאמר הקב"ה לאיוב המימיך צוית בוקר ידעת השחר מקומו, ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית איכן נגנז. (ברכות סא א)

אמר רבי הונא בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל ובקש להחריב את העולם כולו, אחת בימי יונה, ואחת בימי אליהו, ואחת בימי איוב... והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר וגו'. (שם סד ב)

...פרוש מיראה כאיוב, פרוש אהבה כאברהם... (שם סז ב)

והעולה מכפרת על הרהור הלב... וכן איוב אומר והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם וגו', הדא אומר שהעולה מכפרת על הרהור הלב. (יומא מב א)

רבי מאיר הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה, עבר אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא, אתון ואמרין ליה הא רבך לבר, פסק ליה מן דרשה וינפק לגביה, אמר ליה מה הויתה דרש יומא דין, אמר ליה וה' ברך את אחרית וגו', אמר ליה ומה פתחת ביה, אמר ליה ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, שכפל לו את כל ממונו, אמר ווי דמובדין ולא משכחין, עקיבא רבך לא הוה דרש כן אלא וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. (חגיגה ט ב)

אימתי היה איוב, רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא, בימי אברהם אבינו היה, הדא הוא דכתיב איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתיב את עוץ בכורו. רבי אבא אמר בימי אבינו יעקב היה, דינה היתה אשתו, הדא הוא דכתיב כדבר אחת הנבלות תדברי, וכתיב כי נבלה עשה בישראל, רבי לוי אמר בימי השבטים היה, הדא הוא דכתיב אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. רבי יוסי בן חלפתא אמר, בירידתן למצרים היה ובעלייתן מת, משל לרועה שבא זאב ונזדווג לצאנו, מה עשה העמיד תייש אחד לנגדו, הדא הוא דכתיב יסגירני אל עויל ועל ידי רשעים ירטני. תני ר' ישמעאל איוב מעבדי פרעה היה, ומגדולי פמילייא שלו היה, הדא הוא דכתיב הירא את דבר ה' וגו', וכתיב ביה איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע. רבי יוסי בר יהודה אומר בימי שפוט השופטים היה, הדא הוא דכתיב הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, חזיתם מעשה דורי שהיו נוטלין מעשר בגרנות, אהבת אתנן על כל גרנות דגן. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בימי מלכות שבא היה, שנאמר ותפל שבא ותקחם. רבי נתן אמר בימי כשדים היה, שנאמר כשדים שמו שלשה ראשים, רבי יהושע בן קרחה אמר בימי אחשורוש היה, שנאמר יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה, וכתיב ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב. רבי יהושע בן לוי אמר מעולי גולה היה, רבי יוחנן אמר מעולי גולה היה וישראל היה, לפום כן רבי יוחנן למד ממנו הלכות אבל, ויקם איוב ויקרע את מעילו, רבי יהודה בן פזי בשם ר' יוחנן מיכן שאבל צריך לקרוע מעומד. תני ר' חייא היה לי בעולמי גוי אחד צדיק, ונתתי לו שכרו ופטרתיו מעולמי. רבי שמעון בן לקיש אמר איוב לא היה ולא עתיד להיות. מחלפה שיטתיה דר' שמעון בן לקיש, תמן אמר רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא בימי אברהם אבינו היה, והכא הוא אמר הכין, אלא הוא היה וייסורין לא היו, ולמה נכתבו עליו, אלא לומר שאילולי באו עליו היה יכול לעמוד בהן... איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע, אמר רבי תחליפא קיסריא שהיה ותרן, אמר ליה רבי זעירא ומאן דלית הוא וותרן לית הוא כשר, אלא שהיה מוותר על קללתו. (סוטה כה ב)

משפט איוב י"ב חודש... (עדיות ב י)

אבות דרבי נתן:

הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, מלמד שהחמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה, והלא דברים קל וחומר, ומה אם בתולה זו שאם ירצה ישאנה לעצמו לבנו לאחיו ולקרובו, החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל בה, אשת איש על אחת כמה וכמה, ומפני מה החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה, מפני שאמר איוב שמא אסתכל אני היום, ולמחר יבא איש אחר וישאנה, ונמצא שאני מסתכל באשת איש. (פרק ב ה)

...אלא שיהיו ענייך משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך, כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב, וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחברו מאין אתה בא, מתוך ביתו של איוב, ולאן אתה הולך, לביתו של איוב, וכשבא עליו ההוא פורעניות גדול, אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים, שנאמר ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה, ולא הייתי מלביש ערומים, שנאמר ומגז כבשי יתחמם, אף על פי כן אמר לו הקב"ה לאיוב, לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך, את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים, את שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר, את שדרכו לשתות יין השקיתו יין, אבל אברהם לא עשה כן, אלא יושב ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו, את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין, את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר... (פרק ו א)

ואינו נבהל להשיב, זה אליהו בן ברכאל הבוזי, שנאמר אמרתי ימים ידברו, מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב, עמד היו עומדין, ישב היו יושבין, אכל היו אוכלין, שתה היו שותין, עד שנטל מהם רשות, שנאמר אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו, ואמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר, יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה, ומניין שלא ענו בערבוביא, שנאמר ויען איוב ויאמר, ויען אליפז התימני ויאמר, ויען בלדד השוחי ויאמר, ויען צופר הנעמתי ויאמר... (פרק לז יג)

מסכת שמחות:

איוב לוקה ומבעט, שנאמר אומר אל א-לוה אל תרשיעני, הודיעני על מה תריבני. (פרק ח)

סדר עולם:

נשתיירו שם ר"י שנים (במצרים) סימן שנותיו של איוב, שבאותו פרק נולד, שנאמר (איוב מ"ב) ויחי איוב אחרי זאת ק"מ שנה, ואומר (שם) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, נמצא אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב, וכשעלו מת. מכת איוב י"ב חדשים, שנאמר (איוב ו') כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי, מה לילות למינוי שלהן, אף ירחים למינוי שלהן. (פרק ג)

מדרש רבה:

...פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח) ויען ה' את איוב מן השערה וגו', מבין שערות ראשו. (בראשית ד ג)

רבי אומר אלו לא בא איוב לעולם אלא לפרש לנו מעשה דור המבול דיו. (שם כו יח)

איוב היה מתוקן ליסורין... (שם ל ח)

...איוב, אתמול (איוב ט"ז) ישפוך לארץ מררתי, ועכשיו (שם מ"ב) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב, למה, אלא שראה עולם חדש. (שם שם ט)

דרש ר' עקיבא מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו... (שם לג ז)

אמר ר יצחק אף לאיוב עשה כן, שנאמר (איוב א') מעשה ידיו ברכת, לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שניה. (שם לט יז)

אמר רבי לוי שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ואיוב, אברהם אמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, איוב אמר (איוב ט') אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה, אברהם אמר בישולה, איוב אמר פגה, אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה. (שם מט יז)

...הדא הוא דכתיב (קהלת ה') עושר שמור לבעליו לרעתו... רבנן אמרי זה איוב דהוה עתיר ונתמסכן, וחזר למה שהיה. (שם נ יז)

דבר אחר נתיירא (אברהם) מן היסורים, אמר לו הקב"ה אין אתה צריך, כבר נולד מי שיקבלם, את עוץ בכורו ואת בוז אחיו, איוב אימתי היה, ריש לקיש בשם בר קפרא אמר בימי אברהם היה, שנאמר את עוץ בכורו, וכתיב (איוב א') איש היה בארץ עוץ... ר"י ב"ר יהודה אמר בימי שפוט השופטים היה, הדא הוא דכתיב (שם כ"ז) הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, חזיתם מעשי ומעשי דורי, חזיתם מעשי מצות ומעשים טובים, מעשי דורי שהן מבקשין ליתן שכר לזונות מן הגרנות, ואין דרכן של צדיקים להיות נותנין שכר לזונות מן הגרנות... לפיכך למדו ממנו קריעה וברכת אבלים... רבי חנינא אמר נכרי היה, תני רבי חייא נכרי צדיק אחד עמד לי בעכו"ם ונתתי לו שכרו ופטרתיו, ואי זה זה איוב. (שם נז ג)

ב"ק אמר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר... עיקר שניו של איוב לא היו אלא ע' שנה, וניתוסף לו ק"מ שנה, דכתיב (איוב מ"ב) ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה. (שם סא ד)

איוב מקלל יום לידתו וליל עיבורו, הדא הוא דכתיב (איוב ג') יאבד יום אולד בו, והלילה אמר וגו', אמר רבי מרינוס בר הושעיה אמר איוב הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא אבא להזדקק לה, שתאמר לו הורה גבר, אין עכשיו עת הריון מגבר. (שם סד ה)

כתיב (איוב כ"ט) שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי, אמר איוב על ידי שהיו דלתי פתוחות לרווחה היו הכל קוצרין יבשות ואני קוצר מלילות, מאי טעמא שרשי פתוח אלי מים. (שם סו א)

הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, אמרו רז"ל זה היה איוב. (שמות יב ג)

אמר רבי חמא בר רבי חנינא, בשעה שיצאו ישראל מצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן, ור' חמא ברבי חנינא פירשה משם אביו, משל לרועה שהיה מעביר צאנו בנהר, בא זאב להתגרות בצאן, רועה שהיה בקי מה עשה, נטל תיש גדול ומסרו לו... מה עשה הקב"ה מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה, דכתיב בו (איוב א') איש תם וישר, אמר לו הנה בידך, אמר הקב"ה עד שהוא מתעסק עם איוב ישראל עולים לים ויורדים ואחר כך אציל את איוב... (שם כא ז)

...כן אדם צריך לטהר לבו קודם שיתפלל, וכן איוב אומר, (איוב י"ט) על לא חמס בכפי ותפלתי זכה. (שם כב ד)

וכן אתה מוצא באיוב שבאו עליו נ' מכות, שנאמר (איוב י"ט) חנוני חנוני אתם רעי כי יד א-לוה נגעה בי. (שם כג י)

דבר אחר ואלה המשפטים, מהו (איוב ד') מבלי משים לנצח יאבדו, אמר איוב להקב"ה (שם כ"ג) מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט. משל לבריון שהיה שכור, בעט בפלקי והוציא איסרין רגם איקונין של מלך קלל לשלטון, אמר הודיעני באי זה מקום המלך שרוי ואני מלמדו את הדין, נכנס הראו לו המלך יושב בבימה, בדר למטרונה וטרד אפרכוס סימא לדוכוס, נתן קטריקי לקרטום, קרב קיבין למניסטר, כיון שראה המלך עושה כן נתיירא, אמר בבקשה מכם, שכור הייתי ולא ידעתי כח המלך. כך היה איוב עומד וצווח מי יתן ידעתי ואמצאהו, אערכה לפניו משפט, רגם האיקונין, שאמר (איוב ג') יאבד יום אולד בו, בעט בפלקי והוציא איסרין (שם) יחשכו כוכבי נשפו. קלל לשלטון, (שם) הלילה ההוא יקחהו אופל. (שם ל ח)

...ממי אתה למד, מאיוב, שנתייסר בעולם הזה ושלם לו הקב"ה כפלים, שנאמר (איוב מ"ב) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. (שם לא ב)

אין בעולם קשה מן העניות, רצונך לידע, בא וראה כשהיה השטן מקטרג איוב להקב"ה ואומר לו נתת לו ממון ובנים ואתה חס עליהם, שנאמר (איוב א') הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו, ואמר החנם ירא איוב אלקים ואולם שלח נא ידך. אמר לו הקב"ה מה אתה רוצה עניות או יסורין, אמר לו איוב רבון העולם, מקבל אני עלי כל ייסורין שבעולם ולא עניות, כשאצא לשוק ואין בידי פרוטה לקנות, מה אוכל. כיון שנתייסר מה כתיב התחיל צווח כנגד מדת הדין, שנאמר (שם כ"ג) מי יתן ידעתי ואמצאהו, אמר לו אליהוא מה אתה צווח, לא אמרת שאינך מבקש העניות אלא הייסורין, לא אתה שבחרת הייסורין, שנאמר (שם ל"ו) השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני. (שם לא יא)

(איוב ל"ז) ש-די לא מצאנוהו שגיא כח, אמר רבינו הגדול, צריכין אנו להחזיק טובה לאיוב, שכל מה שאמר אליהוא בא הוא והסיף על דבריו, אמר איוב לחביריו מה אתם סבורים שכל מה שאמרתם הוא כל שבחו, מי יכול לספר כל שבחיו וגבורותיו של הקב"ה, כל הדברים שדברתם (שם כ"ו) הן אלה קצות דרכיו... (שם לד א)

...ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתוכח עם הקב"ה ואמר (איוב כ"ג) מי יתן ידעתי ואמצאהו וגו' אערכה לפני משפט, הקב"ה משיבו, אתה מבקש להתוכח עמי, (שם ל"ח) איפה היית ביסדי ארץ, מהו איפה, אמר רבי שמעון בן לקיש, אמר לו הקב"ה איוב אמור לי האיפה שלך באי זה מקום היתה תלויה, בראשו או במצחו או באי זה אבר שלו (שם אדם הראשון), אם יודע אתה באי זה מקום היתה איפתך אתה מתוכח עמי, הוי איפה היית. (שם מ ג)

רבי הונא בשם ר' יהושע בר אביו ור' זכריה חתניה דר' לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה, ממי את למד, מאיוב, שנאמר הבקר היו חורשות, מלמד שהראה לו הקב"ה מעין עולם הבא, שנאמר ונגש חורש בקוצר. ותפול שבא ותקחם, אמר רבי אבין בר כהנא יצאו מכפר קריינוס והלכו את כל האבולין ובאו למגד צבעייא ומתו שם, ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך, אמר רבי יודן כל מקום שנאמר רק מיעוט, אף הוא מושבר ומולקה. אמר רבי ידון לבדי ועל לבדי להגיד לך, אף הוא כיון ששמע מיד מת. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו ג' ראשים, ר' שמואל בר נחמן אמר כין ששמע איוב כך, מיד התחיל מגייס חיילותיו למלחמה, הדא הוא דכתיב כי אערוץ המון רב ובוז משפחות יחתני, אמר אומה זו בזויה, שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה, לא היתה באה אלא ליתן אימתה, כיון שאמר אש אלקים נפלה מן השמים, אמר מה אני יכול לעשות, ואדום לא אצא פתח. לקח לו חרס להתגרד בו. (ויקרא יז ד)

...אמר איוב לפני הקב"ה רבונו של עולם, העליונים והתחתונים ברשותך, ואת מעשה ידיך תכסוף אלא תשגיח במעשה ידיך. (שם לא ג)

איוב הכיר מעצמו להקב"ה, מנין, שכן הוא אומר (איוב כ"ג) מחקי צפנתי אמרי פיו. (במדבר יד ז)

...אפילו באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו (דברים י') את ה' אלקיך תירא, שתהא כאותן שנקראו יראי אלקים, אברהם איוב ויוסף... איוב דכתיב (איוב א') איש תם וישר ירא אלקים. (שם כב א)

אמר רבי יוחנן אין צדיק באומות העולם יותר מאיוב, ולא בא אלא בתוכחות, שנאמר (איוב כ"ג) אערכה לפני משפט ופי אמלא תוכחות. (דברים ב ג)

אמר רבי סימון, מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותן, לבית האבל ונתפרשו שמותן... ג' ריעי איוב הלכו לבית האבל ונתפרשו שמותן... והלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם... דכתיב (איוב ב') ויבאו איש ממקומו, איש מביתו איש מעירו איש מארצו אין כתיב כאן, אלא איש ממקומו, ממקום שנתבצר להם בגיהנם נדחו ונצולו ממנו... וג' רעי איוב הלכו לבית האבל ושרת עליהם רוח הקדש, הדא הוא דכתיב ויען בלדד... (קהלת ז ח)

וגם לא לנבונים עושר זה איוב, אתמול (איוב א') ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן וגו'... והיום (שם י"ט) חנוני חנוני אתם רעי וגו'. (שם ט יא)

מדרש תנחומא:

עתידין היו היסורים לעמוד, והיה איוב מתוקן שיבואו על ידיו, דכתיב (איוב א') איש היה בארץ עוץ. (שמות יז)

...זה שאמר הכתוב מי יתנני כירחי קדם וגו' (איוב כ"ט), הפסוק הזה איוב אמר, אימתי בשעה שבאו עליו היסורין, אמר מי יתנני כירחי קדם, ולואי שהייתי כאותן הימים שהייתי במעי אמי. (תזריע א)

אמר איוב אשא דעי למרחוק וגו' (איוב ל"ו) היה איוב רואה את בני האדם ואשה יולדת זכר והספינה שטה בתוך הים אצבע על אצבע, ותמה על הדברים האלו... (שם ג)

...וכן באיוב אומר (איוב י"א) ואולם מי יתן א-לוה דבר ויפתח שפתיו עמך. וכתיב (שם) ויגד לך תעלומות חכמה, וכתיב (שם) החקר א-לוה תמצא, משל איוב למה דומה, למי שנתון בקולר, ואומר אני יודע מה יש בתוך פלטרין של מלך, אמרו לו התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר, שאתה יודע מה שבתוך פלטרין של מלך, אף כך איוב היה לבוש שבעה מיני שחין, והיה צריך לצדקה, שכן הוא אומר (שם י"ט) חנוני חנוני אתם רעי כי יד א-לוה נגעה בי, והוא אומר הגעתי לסוף מעשיו של הקב"ה, שנאמר (שם י"א) אדעה מלין יענני ואבינה מה יאמר לי. אמרו לו חבריו, (שם) החקר א-לוה תמצא הן יהרוס ולא יבנה יסגור על איש ואל יפתח, משהפך את סדום והרסה מי בנאה עוד... (קדושים טו)

...אמר לו הקב"ה (לאברהם), חייך יסורין קשין ונסיונים אחרים היו ראויים לבא עליך, ועכשיו אינן באין, שכן הוא נסמך לפרשה ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם וגו' את עוץ בכורו, והוא איוב, שנאמר (איוב א') איש היה בארץ עוץ... (שלח יד)

זה שאמר הכתוב (איוב ל"א) אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון, אמר הקב"ה לאיוב כלום יש לך עליה אלא ארבע אמות בשעת מיתתך, ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, והא עבידא דידך.... הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואת אומר אם עלי אדמתי תזעק, היא עבידא דידך... נזוף בה, אם נשמעת היא לך הרי היא שלך, כך אמר הקב"ה אני הוא שכתוב בי המביט לארץ ותרעד (תהלים ק"ד), ואת אמרת אם עלי אדמתי תזעק, הוא עבידא דידך. באותה שעה אמר איוב, רבון העולמים, לא כך אמרתי לפניך, אלא אמרתי אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי יחד תלמיה יבכיון, ואם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף זה מעשר שני... אם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה (איוב ל"א)... תמו דברי איוב, עד עכשיו חוזר איוב ומתנבא כמה נבואות, ואת אומר תמו דברי איוב, אלא אמר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהיה לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית... (ראה טו)

דבר אחר זכרוניכם משלי אפר, איוב אמר פסוק זה כנגד חביריו בשעה שידעו אותן היסורין היו אומרים כנגדו דברים קשים, אמר להם איוב זכרוניכם משלי אפר, מה אתם מתעים את הבריות שרואין אתכם וסוברים בכם שאתם צדיקים כאברהם שנאמר בו ואנכי עפר ואפר... (תצא ה)

מדרש תנחומא הקדום:

וטל ילין בקצירי, אמר ר' חנינא הכל היו רואין בזמן שהיה איוב קוצר את שדהו שהיו עננים קשורין על קצירו בשביל שלא ישיב ליחו מן השרב. (תולדות יג)

...אמר לו אליפז וכי מעשיך כאברהם הם, הנסה דבר אליך תלאה וגו', אברהם נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ואתה בנסיון אחד, הנסה דבר אליך תלאה, הנה יסרת רבים (איוב ד'), אתה היית מנחם כל בעלי יסורין, כשהיה סומא בא אצלך והיית אומר לו כבר היה יודע הקב"ה מה עתיד לעשות שסימא לאותו האיש, והיית מנחמו ואומר לו אם היית בונה בית ולא היית רוצה לפתוח חלונים מי היה ממחה בידך, כך עתיד הקב"ה להשתבח בך, שנאמר (ישעיה ל"ה) אז תפקחנה עיני עורים... ועכשיו שנגע בך נבהלת, כי עתה תבא אליך ותלאה וגו' (שם ה') הלא יראתך כסלתך (שם), על שאמרת אדם צדיק אני ולמה מייסרני, וכי ראית צדיק אובד מימיו, זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' (שם ז')... (וישלח ח)

פסיקתא:

אשרי אדם שנגעו בו ייסורים וכבש כעסו ולא קרא תגר אחר מדת הדין, אלא כיון שבאו ייסורים על איוב אילו כבש כעסו ולא קרא תגר אחר מדת הדין, למידה גדולה ומשובחת היה בא. אמר רבי חנינא בר פפא אילו לא קרא תגר, כשם שאומרים עכשיו בתפילה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, כך היו אומרים ואלקי איוב, שעצה נטל הקב"ה לעיני קדושים של מעלן, אמר להן איוב עבדי זה ד' מדות גדולים יש בו, איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, יגיעו אותו כל אלו הייסורים, אם עומד בהם ולא קורא תגר מייחל אני שמי עליו כשם שייחלתי על האבות. לא עשה, אלא כיון שהגיעו אותו ייסורים התחיל מבעט ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב כ"ג), מיד אמר לו הקב"ה הא איוב החשכת עצה שנטלתי למעלן. ויען ה' את איוב (שם ל"ח), ומה אמר לו, מי זה מחשיך עצה במילים בלי דעת, כמה החשכת את העצים במלים בלי דעת, במילים שהוצאת מפיך, היית אומר אם אתפשנו מה יש לו להשיבני, אדעה מילים יענני ואבינה מה יאמר לי (שם כ"ג). אמר איוב הלכתי לכל מקום לבקש אותו ולא מצאתי אותו, הלכתי למזרח ולא מצאתי, שנאמר קדם אהלך ואיננו, הלכתי למערב לבקשו ולא מצאתי, ואחור לא אבין לו (שם)... אמר לו הקב"ה מה אתה חוזר ומתייגע, הריני נגלה עליך, אמור לי מהיכן אני נגלה עליך, העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודו של הקב"ה וצמצם עצמו לתוך הסערה, ויען ה' את איוב מן השערה (שם ל"ח). דבר אחר מכל שיער ושער שבראשו היה הקב"ה משיח עמו, אמר לו הקב"ה למה אתה קורא תגר שהגיעוך הייסורים, שמא אתה גדול מן האדם יציר כפיי, שעל מצוה אחת שביטל גזרתי עליו מיתה ועל תולדותיו ולא קרא תגר... (פרשה מז אחרי מות)

שוחר טוב:

אמר איוב אני איני כן, אלא אני נאה לצדקה וצדקה נאה לי, וכן הוא אומר צדק לבשתי וילבשני. (תהלים כד)

דבר אחר זהו שאמר הכתוב (משלי י"ב) אוהב מוסר אוהב דעת. ארבעה הן שלקו, אחד לקה והיה מבעט, וזה איוב שלקה ובעט, וכן הוא אומר (איוב י') הודיעני על מה תריבני, למה אני לוקה מה עשיתי לך, אמור כמה לי עונות וחטאות, יודע אני שהרשות בידך ואתה עושה לי כך, הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך (שם י"ח) ארץ אל תכסי דמי, זה שלקה והיה מבעט. והשני לקה והיה משחק, זה אברהם, שנאמר, (בראשית י"ז) ויפול אברהם על פניו וישחק... (שם כו)

מדרשים:

יש לקה ובעט זה איוב, כיון שנגע בו השטן התחיל צווח (איוב מ') יסר מעלי שבטו ואימתו אל תבעתני ואני מדבר ואיני מתירא, שנאמר (שם) אדבר ולא איראנו וגו'. משל לאיסרטיוטוס שנעשה לסטים... אמרו לו חבירו לאיוב איבדת הלפיס (תקוה) שלך אמרת אדבר ולא איראנו, אמרו אפשר אתה מדבר ולא מתירא, אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה נוצר בצלם ובדמות כיון ששמע קולו לא יכול לעמוד בו... ואת אמרת אדבר ולא איראנו. אמר להם יפה אמרתם. אמר להן מפני ששמע לאשתו נעשה לו כך. התחיל אומר האשה אשר וגו' אבל אני כשרצתה אשתי לומר לי (איוב ב') ברך אלקים ומות, אמרתי לה כדבר אחת הנבלות תדברי, לכן אדבר ולא איראנו... (אגדת בראשית פרק יא)

...כך אמר איוב למה אין אתה נוהג בי כבוד כאברהם, אמר לו וכי נתנסית כאברהם, הנסה דבר אליך וגו'... אמר להם ואני לא הכנסתי ארבע עטרות, איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, אמרו לו אברהם נתנסה בעשרה, והיה לו עשרה עטרות... אמר לו אליפז שמא יש לך המדות הללו, הנסה דבר אליך תלאה. הנה יסרת רבים, בעלי יסורין היו באין אצלך ואת מנחמן. הסומא היה בא ואומר לך כבר היה הקב"ה יודע מה שאני עתיד לעשות שממעי אמי עשה סומא אותי. ואת אומר לו אל תאמר כך. ואת אומר לו בני אם בנית לך בית ולא רצית לעשות לך חלונות מי היה אונסך, אם אתה חשוב עצמך שאתה סריקלונו (טרקלין) של הקב"ה ולא משנאה עשה לך כך, אלא שישתבח בך לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה ל"ה) אז תפקחנה עיני עורים. וכן הפסח... אתה היית מנחם כל בעלי יסורין (איוב ד') כושל יקימון מליך, ועכשיו שנגעו בך יסורין נבהלת...

אמר לו אליפז למה קראת תגר ואמרת כן הוא עושה לצדיקים, למה הדבר דומה לאדם שעלה לבימה התחיל בוכה... אמר להן שאני אדם טוב ולא עשיתי רע מימי, אמרו לו אם כן נותן לך דימוס, למה שלא איבד אדם טוב מימיו. כך אמר איוב אדם טוב אני (איוב כ"ט) עינים הייתי לעור וגו'... וכן הביא את היסורין עלי. אמר לו אליפז אף על פי שהיה אברהם צדיק לא נאבד... אם צדיק אתה הוא חוזר עליך ברחמים שאינו מאבד צדיק, שנאמר (איוב ד') זכר נא מי הוא נקי אבד... (שם פרק נה)

לבניו ולאשתו אם יחיה אם ימות, מיד הוא מברכו, ואומר לאיוב הקב"ה שצוה על היתומים ועל האלמנות הוא יהיה בעזרך. לכן כשהגיעו כל אותן היסורין על איוב התחיל לומר ברכת אובד עלי תבא... (שם כט יג)

אם כחה אכלתי בלי כסף וגו' אם של איוב היו השדות היאך היו של בעלים. אלא כך היה עושה, כשהיה איוב לוקח שדה מאחר היה אומר לו מה היתה עושה לך בכל שנה, אומר לו דרך משל עשרים כור או שלשים, והיה איוב זורע ומפרנס וכונס, הגיע הגורן היה אומר למי שהיתה לקוחה ממנו שלח טול לך עשרים כור מה שהיתה שדך עושה, נמצא איוב נותן דמי השדה משלו זורע ומפרנס... (שם לא לט)

ילקוט שמעוני:

ויאמר המלך (פרעה) לאיוב העוצי מה יעשה באלה, ויאמר לו הלא כל יושבי ארצך בידך כטוב בעיניך עשה... (שמות פרק ב קסח)

אמרו לו חבריו לאיוב עד מתי אתה מטיח דברים, אין אנו אומרים לך שאין אתה יכול להקביל פניו או להסיח עמו, אמר להם יכול אני להסיח עם מיכאל... (איוב פרק כה, תתקיב)

ילקוט המכירי:

ויען ה' את איוב מן הסערה, ויאמר (איוב ל"ח), אמר לו הריני על ראשך שהיית מבקשני, אמרת אפילו הוא רואה לרפאני מן המכות הללו שבגופי, אמר לו הקב"ה אזור נא כגבר חלציך (שם), הריני מרפא אותך כשם שהתרנגול הזה שהיא מנער גופו, כך נער מגופו של איוב ורפאו לשעה קלה, אמר לו הקב"ה אזור נא כגבר חלציך, הריני שואל תלמיד ששואל את רבו, איפה היית ביסדי ארץ, שמא אתה נתת לי עצה שאברא את העולם הזה או את הארץ הזאת שאתה עומד בה... (תהלים קמו)

ילקוט ראובני:

ויחי נחור וגו' איוב גלגול תרח היה, ובימי משה היה, ועשה מריבה כלפי מעלה כי לא ידע טעם לעונש שלו, כי היה צדיק עד ששלח לו הקב"ה אליהוא בר ברכאל הבוזי שהוא אליה הנביא, והודיע לו סוד גלגול, הן כל אלה יפעל א-ל וגו'. (בראשית נח)

ודע כי גלגול תרח ואשתו שהם אביו ואמו של אברהם נתגלגלו באיוב ואשתו, כי אמו של אברהם אמתלאי בר כרנבו נתגלגלה באשת איוב ונשאת לאיוב. (שם בסוף)

כל היסורים שבאו על איוב היו ראוים להיות באים על אברהם, רזא עילאה איכא הכא רזא דגלגולא שאותן היו ראוים לבא דוקא על אברהם, והוא הסוד וירא אליו ה' באלוני, ראשי תיבות איוב, ה' באלוני ממרא ראשי תיבות יב"ם, כי איוב בן יבמה היה, כדאיתא בזוהר פרשת במדבר עמ' שצ"ו, והוצרך להתגלגל כדין בן יבמה, ונקרא עוץ שהיה מתחלה עובד ע"ז וצלמים, שהוא גלגול תרח, ולאחר עקידת יצחק נתבשר לו שאביו עשה תשובה, בסוד הגלגול. (שם וירא בהתחלה)

המקטרג הגדול בשעת עקידת יצחק שהעלו איל תחתיו, שפ"ג שנה היה הקטרוג שהיה רוצה השטן שיתן לו את יצחק, שכבר עלה לחלקו, עד שנתן הקב"ה במקומו איוב. (שם)

...וכשמת יעקב היה יוסף בן נ"ז שנה, ודינה בת נ"ז, ולאחר ו' שנה אחר פטירת יעקב נשאת דינה לאיוב, והיא היתה בת ס"ג והוא כן כ"ח. ודע שאברהם ונחור היו אחים, ויצחק בן אברהם ועוץ בכורו של נחור היו, ודינה בת יעקב בנו של יצחק נשאת לאיוב בן בנו של עוץ וכו'. ואיוב נולד מהול, ולכן נתרצתה דינה להנשא לאיוב, ועם כל זה אם היה יעקב קיים לא היתה נשאת לאיוב, אף על גב שהיה נביא וחסיד ונולד מהול, ועם כל זה נקרא ערל, לפי שלא הוציא טיפת דם לשם ערלה... ואיוב עושר גדול היה וגדול הדור, וזכה ז' אלפים צאן לפרנס בניו, ושלשת אלפים גמלים לפרנסת ג' בנותיו, ואלף בקר לפרנסתו, ות"ק אתונות לאשתו שיתפרנסו כל אחד מהפירות, והקרן ישאר לעולם קיים, ועמד בעושר וכבוד עד שנפטר יוסף הצדיק. (שם וישלח)

איוב היה נדבק בש"ל קליפות, וזהו סוד איוב לא היה ולא נברא אלא מש"ל היה, ודע כי סוד ש"ל קליפות אחוזים בשר של כל"ב, וידוע תדע על מה שכתוב בספר גלי רזיא שאיוב מקור שמו ליו"ב, בסוד יו"בל שני פעמים י"ו הוא ב"ל וכו'... (שמות בא, ועיין שם עוד)

אתה מוצא איוב אדם גדול היה ועשיר היה. תאמר שלא היה משגיח על דין דלים, לאו אלא נתן נפשו על הדינים, ולא עוד אלא היה שופט והיה שוטר, אלא אמר איוב התורה איימה על הדיין שיהא עושה הדין ועל השוטר שיהא מוציא את הגזל ממנו, לא עשיתי כן אלא אני הייתי עומד על הגזלן ומשבר שיניו להוציא ממנו הגזילה. (דברים שופטים בהתחלה)

איוב בן עשו היה, ויש אומרים שהיה בן זרח מבצרה, ויש אומרים איוב וחבריו היו מזרע אברהם ובן יבמה היה. (שם וילך)

חובת הלבבות:

...ומה שמורה כי השני פנים האלה ראיה על האהבה השלמה באלקים, מה שאמר השטן (איוב א') החנם ירא איוב אלקים הלא אתה שכת בעדו וגו', ואולם שלח נא ידך וגו'. כלומר כי הוא כסוחר עמך באהבתו ויראתו אותך, לקח מחירה כבוד העולם והונו, אך פסוק ממנו מה שחננתו מתועלות העולם, ואם יעמוד בענינו עמך הוא נאמן באהבתו בך. ואמר לו הבורא הנה כל אשר לו בידך ועשה מה שידעת בממונו ובבניו ולא נשתנה לא בנגלהו ולא בנסתרו לאלקים, ועמד באהבתו הנאמנה לאלקים, באמרו "ערום יצאתי מבטן אמי וגו'", ואמר הבורא לשטן "השמת לבך על עבדי איוב וגו'", ואמר "עור בעד עור וגו'" ואולם שלח נא ידך וגו'", אמר הרבה בני אדם מתנדבים בממונם ונשיהם ובניהם כדי לשמור גופם, אך אין אמונת אהבתו אותך נראית אלא בבחינתו בגופו ובשרו במה שיצערהו ויקוץ בו. ואמר לו הבורא יתעלה "הנו בידך רק את נפשו שמור", ועשה מה שאמר מנסיונו בגופו וסבל ולא נשתנה באמונתו וטוב לבבו באלקים, באמרו לאשתו "כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'", ויראתה אהבתו הנאמנה ובר לבבו לא-ל למה שהתאפק לו לסבלו והתנדבו באבדת ממונו וצער גופו. ואמר במה שענה בו חבריו (שם י"ג) "הן יקטלני לו אייחל", ושבח לו הבורא על זה ולא שבח דבר חבריו בהוכיחם אותו, כמו שכתוב (שם מ"ב) "ויאמר ה' אל אליפז התימני וגו'". ואתה רואה כי חבר אליו הבורא שני צדיקים והביאם למשל, באמרו (יחזקאל י"ד) "נח דניאל ואיוב". ואחר כך שב האלקים שבותו כמה שכתוב (איוב מ"ב) "וה' שב שבות איוב". ועל דעתו ומנהגו היו כל החסידים הראשונים המנוסים כדניאל וחבריו בגוב אריות וכבשן האש, ועשרה הרוגי מלכות והנוהג מנהגם, ועל המדרגה הזאת הזהיר הנביא באמרו (דברים ו') "ואהבת את ה' אלקיך וגו'"... (שער י אהבת ה' פרק ד)

תרגום יונתן:

הירא - איוב דהוה דחיל מפתגמא דה' מעבדוי דפרעה כנש ית עבדוי וית גיתוי לגו ביתא. (שמות ט כ)

רש"י:

סר צילם - כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגן עליהם. (במדבר יד ט)

תם וישר - אבל בדברים שבינו למקום לא היה צדיק, לכך נאמר ירא אלקים וגו'. (איוב א א)

מכל בני קדם - מדור ההפלגה, דכתיב ויסעו מקדם, ולא מאברהם דכתיב ביה האדם הגדול וגו', שעמד בי' נסיונות, ואיוב עמד רק באחד. (שם שם ג)

שכת בעדו - לפי שהוא יודע שאתה רגיל לעשות לו נסים, לפיכך עושה צדקות, אבל לא נסית אותו. (שם שם י)

לא חטא בשפתיו - אבל בלבו חטא. (שם ב י)

לא תשוב עיני - כאן כפר בתחית המתים. עינך בי - למה הוצרכת לדכאני ביסורים, בראיה אחת אינני בעולם. (שם ז ז וח)

לא אחשך - הואיל ואינך חדל ממני, גם אני לא אחשך פי. אני - ששמת עלי חול משמר, אם תנין - שחבשתו בעמקי ים. כי תשים עלי משמר - השטן, שלא תצא נפשי. (שם ז יא ויב)

ויגאה - בעיניך להיות לך למשא, שתפרוש לי מצודה כאילו הייתי שחל. תתפלא בי - לדקדק ולהפליא במשפט. (שם י טז)

ואם לא אפו - כאשר אמרתי מי מכם יכזיבני וישים לא-ל מלכי - שאני מהרהר אחריו ולדעת מדותיו, שמאריך לרשעים ואת אוהביו מייסר כמוני. (שם שם כד וכה)

הן יקטלני - לא אפרד ממנו. לו אייחל - ואם כן אין מרד בדברי. אך דרכי - מדותי שנהגתי בהן. אל פניו אוכיח - לדעת על מה יפשיעני. (שם יג טו)

ותפלתי זכה - לא קללתי חברי ולא פיללתי לו לרעה. (שם טז יז)

חי ה' - שבועה שהסיר משפטי. ומכאן דרש ר' יהושע שאיוב עבד מאהבה, שאין אדם נודר בחיי המלך אלא אם כן אוהבו. (שם כז א)

נערים יתחבאו - כאשר הכנתי מושבי ברחוב, שרים עצרו - ומצפים שאפתח אני תחלה. (שם כט ח)

ברכת אובד - המת בעוונו ונטרד. עלי תבא - שזנתי בניו ואשתו. ולרז"ל שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם. ולב אלמנה ארנין - הייתי אומר שהן קרובותי או אני אשיאנה שיקפצו עליה. צדק לבשתי - רדפתי. ילבשני - והיה משפטי נאה וטהור. (שם שם יג ויד)

לי שמעו - שומעים ומייחלים שיתקיימו מילי, כי מסורת חכמה היתה בידי. תטוף מלתי - לשון נבואה היה דברי. (שם שם כא וכב)

למלקוש - לזמן ארוך, רוב שעותיהם שתיקה שמתאוים לשמע דברי. לא יאמינו - שאשחק עמהם מפני חשיבותי. ואור פני לא יפילון - יראים להתקרב ולהגיס דעתם. (שם שם כג וכד)

עצמי ניקר - התולעים מנקרים בשרי מעצמותי, ועורקי - גידי אין להם מנוחה, לשון אחר על הרודפים אותי. (שם ל יז ויח)

הורינו לחומר - השחין הוריני לשבת בעפר, או השליכני לחומר. ובתנחומא נמשלתי בצדקתי לאברהם שקרא עצמו עפר ואפר. והורני לחומר - דנני כדור ההפלגה, שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר... (שם ל יט)

ומה אתבונן על בתולה - חסידותי היתה שלא להסתכל אפילו בפנויה, שמא תנשא ונמצאתי כרוך אחריה, ומה חלק - שגמלני על כך. (שם לא א וב)

דלתי לאורח - אינם מוקפים בית שער וכו' להשבית האורחים, אלא פתוחים לאם הדרך. (שם שם לב)

עלי אדמתי תזעק - על לקט שכחב ופאה שלא הוצאתי ממנה? תלמיה יבכיון - שחרשתי בשור וחמור יחדיו? (שם שם לז)

חכמי לב - ...ולרז"ל על איוב שהטיל אימה יתרה על דורו חינם, לכך לא נתקיימו לו בנים. (שם לז כד)

מן הסערה - ...דבר אחר בסערה הכהו ובה רפאהו... (שם לח א)

אחת דברתי - יש אומרים מה שאמרתי תם וישר מכלה לא אענה עוד. ושתים - מה שאמר שאמרתי אל תעש עמדי עוד, לא אוסיף. (שם מ ה)

שמעתיך - שמעך כמה פעמים, ועתה עיני ראתה - שכינתך, ועתה הייתי מתנחם לשוב לעפר. (שם מב ד וה)

וישא ה' - קבל תפלתו והסביר לו פנים. בהתפללו - בזכות שהתפלל על כל ריע. (שם מב י)

שבענה - פעמים שבע בנות. ימימה - קראן על שם יפין... (שם יג ויד)

אבן עזרא:

איוב - מבני בניו של נחור. והקרוב שהיה מבני עשו, וכמו שכתב בת אדום יושבת בארץ עוץ. ואי אפשר שלא היה חי, כי יחזקאל אמר "ונח, דניאל ואיוב", ולא מצאנו איוב אחר. והאומר שהוא יובב בן זרח מבצרה אולי בחלום ראה. (איוב א א)

בלי דעת - הייתי, שרציתי להסתיר עתך בעולם, לכן הגדתי - יצא מפי דבר שלא כהוגן, ונכנסתי בנפלאות ממנו, ואמת שלא אוכל לדעת רק מה שתודיעני. (שם מב ג)

ועתה עיני ראתה - למדנו שלא התנבא קודם, רק שמע שהיו נביאים. על כן אמאס - כל דברי, ונחמתי - כי אני נבזה עפר ואפר. (שם שם ד וה)

רד"ק:

...ואיוב הציל רק עצמו, כי בניו היו חייבים, ויסוריו היו למרק מקצת עונות שהיו בו, וכן הזכיר ג' אלו שעמדו בנסיון ולא חטאו. (יחזקאל יד יד)

רמב"ן:

נחזור לתלונת איוב, ודע כי מהיות הענין פנה גדולה בתורה ונראה בתחלתו מבוכה רבה, ונתיחד לנו ספר אחד כולו עליו. ויש מרבותינו שאמרו כי משה רבינו כתבו, ונאמר לו ענין האיש מפי הגבורה, ונצטוה בכתיבתו מפני היותו שורש באמונה, ויסוד התורה... ואליהוא תירץ הכל... (איוב, הקדמה)

ממשפחת רם - לא ידעתי למה כתב משפחה שאינה ידועה, אלא כבמדרש, ממשפחת אברהם שנקרא רם, אם כן איוב וחבריו מזרע האיש שהיה שורש האמונה ואוחזים דרכו... והנה השטן ילמד על איוב כל חובה שיוכל, ולא ספר שהיה עליו חטא או פשע, זה יורה כי היה צדיק גמור, ויסוריו על לא חטא... (שם א א וח)

והלכו - לשון הווה, שכן עשו תמיד, או פעם בשנה, כי רחוק שיעשו כן כל הימים ולא יכהה בהם אביהם ועוד יקדשם. (שם שם ד)

תפלה - דבר שאינו בטעם. וחשב שנענשו בניו מפני שחטאו בלבבם, ונענש עבורם. (שם שם כב)

...והנכון שאשתו עבדה ה' על מנת לקבל פרס... ואמרה מה טובו חייך בצער הזה... והוא השיב ואת הרע לא נקבל? כי עבודתי מאהבה, ולא על מנת לקבל פרס. (שם ב ט)

ועתה אפרש כוונת הספר בכללו. בראות איוב הצרות הרבות הבאות עליו, והוא יודע צדקת נפשו, חשב, אולי אין דעת וחשבון אצל האלקים במעשה בני אדם, כי ההשגחה מסולקת מהם. ופתח דבריו לאמר, כי ממשלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה נותנים לנולד הרעות והטובות... והנה הוא תחת ממשלת המקרה כפי מערכת הכוכבים ומשטרם בארץ... ולדעת רז"ל היתה תלונתו יותר רעה. אמרו בשמות רבה "רגם את האיקונין (צלם המלך)... קלל את השלטון"... יתכוונו לומר שמרד במדות יום ולילה מנהיגי עולם השפלים. והמשכיל יבין. (שם ג א)

והנה אין בטענות איוב וחבריו זכרון השם הנורא, ויזכיר רק שמות אלוקות וש-די, הוא השם המקובל להם מן האבות, ורק בתחלה הזכיר "ה' נתן וה' לקח"... והכוונה בזה כי תלונת איוב שהנהגת השפלים בגלגלים ובאמצעות המלאכים שהם נפש לגלגלים, ועל כן יזכיר שם אלקים שהוא כולל כל בני אלקים, ולא הזכיר שם הנכבד שהוא שם העצם, כי אולי לא ידע איוב סודו, והנהיגו השפלים, וחדשו אותות ומופתים, כי רק למשה רבינו נתגלה הדבר. (שם)

ועתה התבונן כי מחשבתו הסרת ההשגחה מן הבורא יתברך מפני הרעות וההוות תמיד בעולם, כי אין מדרך מנהיג צדיק לעשות מן האין יש לרע לו, ועדיין לא הקשה כאן מצדיק ורע לו או מרשע וטוב לו... (שם ג כה)

ויטעון עוד איכה יגדל בעיני האלקים לפקד עליו פשעו, ופשעו אין אצל האלקים. וזה יורה כי יעלה על דעת איוב, שאולי אין ההשגחה העליונה דבקה במין האדם יותר מבשאר הנבראים השפלים, שההשגחה והשמירה בהם רק לקיום המין, ולא לענוש האישים מהם ולזכותם. והכל ממעלת הבורא וגדולתו, ושפלות השפלים אצלו. (שם ו ב)

חצי ש-די - אמר שחמס גדול נעשה לו שיבואו לו צרות גדולות לנסותו, כי אין לו כח רב לקבלם ויבקש שימיתו. (שם שם ד)

החרישו ממני - אחר שאתם יראים להתוכח עם הא-ל החרישו, ואל תענו אותי שקר. ויעבור עלי מה - שיעבור, כי אינני ירא מלאמר האמת ולהתוכח עמו. (שם ג יג)

נוצר האדם - ...ועד עתה לא התהלל איוב שהוא צדיק, עד שהכריחוהו חביריו לכך. (שם ז כ)

איוב ענה שהוא צדיק, ואמר שהרשעים וגם הצדיקים נכרתים במדה שוה, ולמה ינסה אותו כדברי אליפז, העיני בשר לו ולא ידע? ידעתי כי כן - שאלקים יכרית שונאיו, ועם זה לא יענה גם לצדיק, ואם כן הכל מקרה אחד. (שם ט ב)

ועל עצת רשעם - יענישנו על שהרהר על מדותיו של ה', אך אחר שהוא יגיע כפיו לא טוב שימאסנו. העיני בשר לך - שתנסני לדעת לבבי. (שם י ג וד)

צפנת בלבבך - ולא הודעתני שאתה אויב לי, ולמה בראת האדם להשחיתו. (שם שם יג)

ואני חליפות וצבא - מלבד הנגעים שהבאת עלי הייתי מת בזמני הקצוב, והחטאים יקצרו ימי הקצובים, אך הצדק לא יאריכם. (שם שם יז)

לא אייחל - שיגמלני בעולם הנשמות, אל פניו אוכיח - למה יענישני בלא חטא. וקרוב הפסוק להורות שלא ישגיח בגוף בעולם הזה, אבל מהנפש המשכלת לא תסור ההשגחה. (שם יג טו)

ויסדר איוב תוכחתו עם אלקים לומר שלא חטא, ואם יודיעהו הא-ל שחטא למה היה חשוב בעיניו להעניש גופו, כי הוא הבל וסופו לרקבון. (שם יד ג)

ואליפז לא הרשיע את איוב בפירוש, רק למדו לסבול תוכחת א-לוה ואל ימאס במוסרו. ועתה כשהצדיק איוב את עצמו ואמר כי יתוכח עם האלקים, אמר לו אליפז עד עתה היית מדמה שיסוריך באו דרך מוסר לא על עוון פלילי, ועתה פיך מלמד עליך כי היית רשע ולא ירא אלקים. (שם טו ב)

ומבשרי אחזה - בראותי בשרי כלה ואני חי אדע כוחו על בריותיו. כי כלו כליותי - לרמוז על תוקף חליו שלא ידענו זר. ולרז"ל נשפכו כליותיו של איוב, ואולי ראם בגללי צואתו, וידע שבמעשה נסים הוא חי. (שם יט כו)

במענה הזה ילעג למאמר חבריו כי זרע רשעים נכרת, כי רעת הצדיקים אינה קושיא, שיאמרו לו כי באמת הם חטאו, ואם תאמר שזרע רשע נכרת אחר מאות שנים, מה צער לרשע בכך? ועל כן המשפט מעוקל, ואם כן אל תרשיעוני, כי המשפט לא לאלקים כי אם למקרים. (שם כא ב)

והקרוב אל הדעת, כי איוב לא יאמין בהעדר המשפט בעולם הנשמות, כי אם כן היה מבעט יותר, והוא אמר הן יקטלני לו איחל, ולא יתרצה לומר שישולם שם השכר בעולם הנשמות, כי למה ירע הא-ל לעושה רצונו כלל, ולמה ייטיב למכעיסיו? ...והנה אליפז יחדש במענה הזה, כי אין החפץ לא-ל שיעשה האדם הטוב והישר בעיני אלקים ואדם ולסור מרע, רק בעבור טובת הנבראים, וזאת לו לראיה כי הא-ל חפץ להצדיק בריותיו ויחמול על מעשה ידיו, והוא מצוה ומשגיח עליהם. ואם כן רעת איוב באה עליו על פעולות רעות מאד שיעשה, או על מחשבת כפירה שהיתה בו. (שם כב ב)

עבים סתר - ולא יסתכל בשפלים אלא ירצה לקיים השמים ומיני השפלים הנתלים בהם. האורח עולם תשמר - תצפה הנהגת הגלגל, באמרך שמפי עליון לא תצא. אשר דרכו מתי און - זאת בלבם. (שם כב יד וטו)

והוא באחד - ...ובפנימיות המלה נרמז שהיה איוב חכם ומקובל ויודע סוד האלקות והיחוד יתברך. (שם כג יב)

מדוע - נחשב כי מש-די לא נצפנו העתים ונעלמו, והנה יודעיו - הנביאים, לא ראו ימיו שיגמול לברואיו, או איך לא נחשוב שמהא-ל נעלמו העתים, שפעם לא יעשה משפט ברשעים, ופעם יקצוף על הצדיקים, ואבן עזרא פירש אילו נצפנו ממנו העתים לא הייתי מתרעם, כי יודעיו לא ידעו מה יהיה, אבל הוא שיודעם, מדוע יחריש בידעו מה יעשו הרשעים? (שם כד א)

שאת משלו - במאמר זה ישא משלים לומר שהוא צדיק, ואם כן יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ועיקר מוצא החכמה נעלם מן האדם, ולא גילה הא-ל ממנה אלא כדי שייראו מפניו, אבל שכר ועונש לא נגלו. חי - נשבע שהסיר משפטו והרע לו על לא עוול בכפו. (שם כז ב)

בסוד אל' - שהיה נודע באהלו, וכאילו מתנבא בבאות ונשמר מהקורות והצרות. או מלאכי עליון שכנו על אהלו לשמרו. (שם כט ד)

ברחוב אכין - כסא, דרך גדולה, ששם ישב לשפט את העם. (שם שם ז)

גם כח - היה מואס באבותם מלהיות מנהיגי כלבי צאנו, אף על פי שהיו אנשי כח, מפני חסרון דעתם, או מאס בעשרם וגם בצדקתם, שהיא אובדת בסכלותם. (שם ל ב)

אם אראה - אם אשמח ברבות ממוני, ואביט בשמחתי לאור השמש והירח. (שם לא כה)

ויפת בסתר - לומר שהמזלות הרבו טובי וכבודי. (שם שם כז)

...והטעם שיפרש אליהוא הוא חדש ומספיק, ולא על דרך החברים להרשיע את איוב, רק יצדיק את איוב ואת האלקים במשפטו... והנה אליהוא אמר תמיד כי דבריו בחכמה, ומבזה החברים שלא יחכמו ולא יבינו, ומחרף איוב תמיד... גם זו ראיה שטענתו מחודשת, והיא בחכמה מקובלת מאנשי התורה והנבואה. ואילו ידע איוב ככה לא יתלונן... (שם לב ב)

ויען ה' את איוב - איוב הגיע עתה למעלת הנבואה, יען כי היה תם וישר וכו', ואף על פי שחטא בהסתפקו במשפט מאין חכמה, הועיל לו הנסיון לקרבו אל האלקים, כי קבל את דברי אליהוא וראה כי הם מספיקים לשאלתו. והנה הוא עתה ירא אלקים וצדיק תמים. מן הסערה - כי לא נפתחו לו השמים לראות מראות אלקים על בוריו, כגון שיראה ה' יושב על כסאו, או מלאך דובר בו, רק שמע סערה גדולה, והשיג מה שישיגו הנביאים בראשית נבואתם... (שם לח א)

ליום קרב - יש מפרשים על גוג ומגוג, ואינו, כי איוב לא מבני ישראל שינבא כן. (שם שם כג)

מן סערה ויאמר - אף על פי שהודה איוב שלא יענה וידע כי ה' צדיק כדפירשתי, בעבור שלא התוודה על תלונתו ענהו ה' עוד מן סערה, ולא מן הסערה הראשונה בה"א הידיעה לרוב גדלה וחזקה. (שם מ ו)

לשמע אוזן שמעתיך - היתה לי קבלה באלוקותך, ועתה הגעתי לנבואה וידעתי אמיתת המציאות, וכי אתה נמצא משגיח ושופט צדק, ורב חסד ואמת. על כן אמאס - חיי עולם הזה שהייתי רוצה בו עד עתה, ונחמתי - על הגוף שהייתי חפץ בו, וחשב שהמות עוול לצדיק, ועתה ירצה יותר לדבקה באור פניך, ולהיות נפשו צרורה עמך. (שם מב ד וה)

והנה דבר איוב נכונה והתודה ונתכפר לו על מה שקרא תגר בענין, על כן קראו עבדי כבראשונה. אבל חברי איוב לא דברו נכונה בהרשיעם את איוב בהיותו נספה, והיו סבורים שעשו טובה בהצדיקם מעשה האלקים, ועל כן לא התודו וצריכים כפרה. (שם מב ז)

ועל כן דעתי שהחזירו לו אנשי שבא הבקר והאתונות, וכשדים החזירו הגמלים והחזירו לו נערים שומרים תחת אלה שהרגו, כי כן שם אלקים בלבם בעת התפללו על רעיו, כי רחם ה' עליו ועליהם, וגם הוסיף למשנה על כל אשר לו. והנערים והבנים אשר מתו נתן לו אחרים, כי הראשונים היו חייבים מעצמם, וישלחם ביד פשעם... על כן אני חושב כי לא אירע להם כן, רק השטן לקח כל אשר לאיוב והוליך לארץ גזרה, והראה למלאכים המגידים לו כאשר ספרו, והשטן ידע כי רצון הא-ל בנסיון לבד, ולא רצה לשלוח בהם יד להמיתם. ואמר בתחילת הספר "ומלאך בא אל איוב", ולא אמר איש בא, ולא מצאנו מלאך בכתוב אלא על שליח שלוח מאדונו לעשות דבר. על כן נראה כי השטן שלחם לספר לאיוב מה שראו לפי דעתם, ועתה השיב השם שבות בניו ובנותיו והנערים והאתונות וכו', ועוד הוסיף לו. והכל נשבה ביד השטן, ועתה השיב לו. על כן לא אמר ויולדו לו כאשר אמר בתחלה... (שם מב י)

ק"מ שנה - הוסיף לו גם כפל כחיי האדם, ולא סיפר כל ימיו, כי אינו מספר יחסו וגדולתו אלא שהנסיון היה לטובתו. ולא אמר ויגוע ויאסף וכו' כי לא היה מעם הקדש, ולכן לא אמר ויאסף אל עמיו... (שם מב טז)

ומפני שהידיעה בשתי כתות אלו (השוללים ידיעת הפרטים מה', והשוללים ממנו ההשגחה ולא הידיעה) שורש המרי, נתיחד לנו ספר בו, הוא ספר איוב, ורז"ל אמרו שמשה רבינו כתבו, וראוי הוא לו בודאי... ושם מבואר כי התירוץ שהזכרנו מדברי רז"ל "רובו עבירות ומיעוטו זכויות" נותנים לו שכרו בעולם הזה וכו', אף על פי שהוא אמת, לא יספיק לכל הענין, הרי איוב לא חטא כלל, או לא היה ראוי לקבל אותם היסורים. וגם רז"ל אמרו שיש צדיקים שמגיע אליהם רעות בלא עבירות כלל, כר' עקיבא, ששאל משה זו תורה וזו שכרה, ואמר לו שתוק, כך עלתה במחשבה לפני. וזו הפלגת הסוד. ואליהוא תירץ לאיוב על פי חכמה מקובלת מהנביאים... (דרשה על קהלת)

וכבר באו דברי אליהוא סתומים מדברי כל חבריו, ופרושם סתום מאד... אבל הוא מסודות התורה שנעלמו לבד מן הזוכים להם מן הקבלה. והפירוש בהם בכתב אסור. (תורת האדם, הגמול)

מורה נבוכים:

ענין איוב הנפלא הוא מכת מה שאנחנו בו, רצוני לומר, שהוא משל לבאר דיעות בני אדם בהשגחה. וכבד ידעת באורם, ומאמר קצתם איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה, ואשר חשבו שהיה ונברא ושהוא ענין שאירע לא ידעו לו לא זמן ולא מקום, אלא קצת החכמים אמרו שהיה בימי האבות, וקצתם אמרו שהיה בימי משה, וקצתם אמרו שהיה בימי דוד, וקצתם אמרו שהיה מעולי בבל. וזה ממה שיחזק מאמר מי שאמר לא היה ולא נברא. סוף דבר בין היה בין לא היה בכמו ענינו הנמצא תמיד נבוכו כל המעינים מבני אדם, עד שנאמר בידיעת השם ובהשגחתו מה שכבר זכרתי לך, רצוני לומר היות האיש התם השלם הישר במעשיו הירא מאד מן החטאים יחולו בו רעות גדולות ותכופות בממונו ובניו וגופו ללא חטוא, יחייב הענין ההוא. ולפי שתי הדעות, רצוני לומר אם היה או לא היה, הדברים ההם אשר בפתיחת הספר, רצוני לומר מאמר השטן ומאמר השם אל השטן ומסור איוב בידו, כל זה משל בלא ספק לכל בעל דעת, אלא שהוא משל לא כשאר המשלים כולם, אבל משל שנתלו בו פליאות ודברים שהם כבשונו של עולם, והתבארו בו ספקות גדולות ונגלו ממנו תעלומות שאין למעלה מהן, ואני אזכור לך מה שאפשר לזכרו. ואזכור לך דברי החכמים ז"ל המעוררים אותי למה שהבינותיו מן המשל ההוא הגדול. ותחלת מה שתשתכל בו אמרו איש היה בארץ עוץ, הביא שם משתתף והוא עוץ, שהוא שם איש "את עוץ בכורו", והוא צווי בעצה ובהנהגה עצו עצה, וכאלו יאמר לך השתכל בזאת העצה והתבונן בו, והעלה בידך עניניו והבינם, וראה הדעות האמתיות מה הן.

ואחר כך זכר שבני האלקים באו להתיצב על ה' ובא השטן בתוכם ובכללם, כי לא אמר ויבאו בני האלקים והשטן להתיצב על ה', שאז היה נראה שמציאות הכל על יחס אחד ועל ערך אחד, אבל אמר ויבאו בני האלקים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם. וכיוצא בזה המאמר לא נאמר אלא במי שבא בלתי מכוון ולא מבוקש לעצמו, אבל כאשר באו מי שכיון בואם בא זה בתוך הבאים. ואחר כן זכר שזה השטן הוא משוטט בארץ ומתהלך בה, ואין בינו ובין העליונים יחס כלל ואין לו שם מהלכים, הוא אמרו "משוט בארץ ומהתהלך בה", כלומר שוטו והתהלכו לא היה רק בארץ, ואחר כן זכר שזה התם והישר נתן ונמסר ביד השטן הזה, ושכל מה שחל עליו מן המכות והמקרים בממונו ובבניו ובגופו היה סבתו השטן, וכאשר יישב זה הענין אחר כן בבאור, רצוני לומר הדעות ההם אשר בעבורם הפליגו לחשוב רעה בזה הענין אשר היה כל סבתו השטן, וחשבו איוב וחבריו שהשם יתעלה עושה אותו בעצמו ולא באמצעות השטן. והנפלא שבזה הענין הוא, שלא תאר איוב בחכמה ולא אמר איש מבין או חכם או משכיל, אבל תארו במעלות המדות ויושר פעולות, שאילו היה חכם לא היה מסופק עליו ענינו כמו שיתבאר אחר זה, ועוד שנזכרו מקריו על ערך דעות בני אדם, כי מבני אדם מי שלא יבהל ולא יסוב לבבו לאבדת הממון ויהיה נקל בעיניו אבל ירעידהו דבר מות הבנים וימיתהו מדאגה, ומבנים גם כן מי שיסבול ולא יבהל ולא ילאה אפילו לאבדת הבנים, ואולם סבול המכאובים אין יכולת להרגיש עליו. וכל בני אדם רצוני לומר ההמון, כולם יגדילו השם בלשונותם, ויתארוהו יתעלה ביושר ובגמילות החסד בעת הצלחתם ושלותם או בעת צער שיוכלו לסובלו, אבל כשיבאו לו הצרות הנזכרות באיוב, מהן מי שיכפור ויאמין מעוט הסדר במציאות כלו באבוד ממונו, ומהם מי שישאר על אמונת היושר והסדר אפילו עם צער אבדת הממון, אבל כשינוגע באבידת הבנים לא יסבול, ומהן מי שיסבול ולא תתבלבל עליו אמונתו אפילו עם אבידת הבנים, אבל עם מכאובי הגוף אין אחד מהם שיסבול, אלא יתלונן ויצעק חמס אם בלבבו אם בלשונו... (חלק ג פרק כב)

כאשר הונח זה הענין של איוב תחלת מה שאירע היה הענין המוסכם עליו מן החמשה, רוצה לומר איוב וחביריו, שכל מה שחל לאיוב ידוע אצלו יתעלה ושהשם הביא עליו אלו המכות, וכלם מסכימים גם כן שהוא אין לפניו עולה ולא ייוחס לו חמס, תמצא אלו הענינים גם כן בדברי איוב הרבה. וכשתתבונן בדברי החמשה בענין מחלקותם, כמעט שתמצא הדברים שאמרם האחד מהם אמרום כלם, ונכפלים הענינים ונתערבו, ונכנס בתוכם ספור איוב חוזק מכאובו וצרותיו עם רב ישרו וספור צדקתו ונדיבות טבעיו וטוב פעליו. וכן נכנס בדברי חבריו לו הערה על הסבל ונחמות ודברים לשכח צערו, וכי ראוי לו לשתוק ושלא ישלח רסן לשונו כאיש שיריב עם איש אבל יכנע למשפטי השם וישתוק. והוא אומר שחוזק מכאוביו מנעוהו לסבול ולהתישב ולומר מה שראוי, וחביריו כולם הסכימו שכל עושה טוב יגמל טוב וכל עושה רע יענש, וכשתראה רשע ואיש מרי בהצלחה דע כי באחריתו יהפך עליו הענין וימות הוא ויחולו בו ובביתו ובזרעו צרות, וכשתראה עובד השם ברעה אי אפשר מבלתי שירפא השם מחץ מכתו, זה הענין תמצאהו נכפל בדברי אליפז ובלדד וצופר ושלשתם מסכימים על זה הדעת. ואין זה המכוון בזה הענין כלו, אבל המכוון מה שנבדל בו כל אחד מהם וידיעת דעתו בזה הענין, והוא חול הגדול שבמכאובים והחזק שבהם בתם שבאנשים ובישר שבהם בתכלית היושר. והיה דעת איוב בו שזה הענין ראיה על השוות הצדיק והרשע אצלו יתעלה על דרך בזיון במין האדם, והוא אמרו בכלל דבריו, "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אם ושט ימית פתאום למסת נקים ילעג". יאמר כי כשיבא השוט פתאום וימית כל מי שיפגוש וישאהו למסת נקיים ילעג, ואחר כן חזק זה הדעת באמרו זה ימות בעצם תומו כולו שלאנן ושליו עטיניו מלאו חלב וגו' וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה יחד על עפר ישכבו, ורימה תכסה עליהם, וכן התחיל להביא ראיה בטוב עניני אנשי הרשע והצלחתם, והרחיב המאמר בזה מאד ואמר אם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות, ואמר "מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל, זרעם נכון לפניהם וגו'", ואחר ספרו זאת ההצלחה התחיל לומר לחולקים עליו, אם הענין הוא כמו שתחשבו שבני זה הכופר המצליח ימותון אחריו וימחה זרעם, מה יזיק לזה המצליח מה שיחול באנשי ביתו אחריו, אמר "כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חוצצו". ואחר כן התחיל לבאר שאין תקוה אחר המות, אם כן לא נשארה תוחלת אלא שזה עזיבה ושכחה, והתחיל להפלא איך לא עזב עקר בריאת בן אדם וברא אותו, ועזב הנהגתו, ואמר "הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני", זאת היא אחת מן הדעות הנאמרות בהשגחה, ואשר האמינוה קצת המעיינים.

וכבר ידעת מאמר חכמים שזה הדעת של איוב הוא בתכלית הרע, ואמרו עפרא בפומיה דאיוב, ואמרו, בקש איוב להפוך את הקערה על פיה, ואמרו איוב כופר בתחיית המתים היה. ואמרו גם כן עליו התחיל מחרף ומגדף, אבל אמרו יתעלה לאליפז ורעיו כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב, אמרו חכמים בהתנצלות על זה מן הדברים ההם, אין אדם נתפס על צערו, רוצה לומר שלא נחשב חטאו לחוזק מכאוביו. וזה המין מן הדברים אינו מענין זה המשל, ואמנם סבת זה מה שאבאר לך עתה והוא שובו מזה הדעת אשר הוא בתכלית הטעות, והביא מופת על טעותו בו, ואמנם שזהו העולה על הדעת והנראה ממנו תחלה, וכל שכן למי שיחולו עליו המכות ויודע בעצמו שלא טעה זה מה שאין מחלוקת בו, ולזה יחסו זה הדעת לאיוב אלא שהוא אמר כל מה שאמר כל עוד שלא היה לו חכמה ולא ידע השם אלא בקבלה, כמו שידעוהו המון אנשי התורות. אבל כשידע השם ידיעה אמתית הודה שההצלחה האמתית אשר היא ידיעת השם, היא מוכנת בלא ספק לכל מי שידעה ממנו, ולא יערבבה על האדם צרה מאלו הצרות כלם.

ואמנם היה איוב מדמה שאלו שיחשבו הצלחות הם התכלית, כבריאות, העושר והבנים, כל עוד שהיה יודע השם על דרך הגדה וספור לא על דרך עיון, מפני זה היה במבוכות ההם ואמר המאמרים ההם, וזהו ענין אמרו "לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך, על כן אמאס ונחמת על עפר ואפר", כמו שהוצא ענינו והוא יושב בתוך האפר. ומפני זה המאמר האחרון המורה על ההשגה אמתית נאמר בו אחר כן, "כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב".

ואמנם דעת אליפז בזה המאורע הוא גם אחת מן הדעות הנאמרות בהשגחה, וזה שהוא אמר שכל מה שחל באיוב היה חולו על צד הדין, כי היו לו חטאים היה ראוי בגללם למה שחל בו, והוא אומרו לאיוב "הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך", אחר כן התחיל לומר לאיוב שזה שאתה חושב אותו נשען עליו מיושר הפעולות ללכת בדרכים המעולים אינו ענין מחייב שתהיה שלם אצל השם עד שלא תענש "הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, אף שוכני בתי חומר וגו'", ולא סר אליפז מלכת בזה הדרך, רצוני לומר האמינו כל מה שישיג האדם שהוא במשפט וחסרונותינו כלם אשר נתחייב בעבורם העונש תעלם ממנו השגתם ואופני התחייבנו העונש בעבורם.

אבל דעת בלדד השוחי בזאת השאלה היא אמונת התמורה והגמול, וזה שהוא אמר לאיוב שאלו הקורות העצומות אם אתה נקי ואין לך חטא סבתם הגדיל הגמול ויומר לך הטובה שבתמורות, וזה כולו טוב לך לרבות הטובה אשר תשיג אליה בעולם הבא, והוא אומרו לאיוב "אם זך ישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך היה ראשיתך מצער וגו'".

ואמנם דעת צופר הנעמתי הוא דעת מי שרואה שהכל ימשך לרצון לבד, ולא יבקש לפעולותיו סבה כלל, ולא יאמר למה עשה זה ולמה לא עשה זה, ומפני זה לא יבוקש דרך היושר ולא גזרת חכמה בכל מה שיעשהו השם, שעצמותו ואמתתו מחייבים שיעשה מה שירצה, ויד שכלנו תקצר תעלומות חכמתו אשר מדינה וממשפטה שיעשה מה שירצה לא לסבה אחרת. והוא אומרו לאיוב "מי יתן... ויגד לך תעלומות חכמה, כי כפלים לתושיה החקר א-לוה תמצא אם עד תכלית ש-די תמצא". ועתה ראה והתבונן איך הוצע הענין אשר בלבל בני אדם והביאם לדעות אשר הקדמנו לפרשה בהשגחת השם בנבראים, וזכרון כל מה שחייבתהו החלוקה, ויחסו הענין ההוא לאחד מן הנודעים בעולם בחשיבות אם היה משל, או אמרוהו אמת אם היה ענין שאירע ויהיה הדעת המיוחס לאיוב הולך על דעת אריסט"ו, ודעת אליפז הולך על דעת תורתנו, ודעת בלדד הולך על דעת המעתזיל"ה, ודעת צופר על דעת השערי"א. ואלו היו הדעות הקודמות בהשגחה.

ואחר כן התחדש דעת אחר והוא המיוחס לאליהוא, ולזה שובח אצלם ונזכר שהיה קטן מהם בשנים וגדול בחכמה, והתחיל לכהות ולגעור באיוב וליחס לו הסכלות, בהגדילו ובהרחיקו איך באו עליו הצרות והוא עושה טוב, והאריך לשבח פעולותיו, וכן אמר על שלשת רעיו שנפסד דעתם על רוב זקנתם. ואמר דברים וחידות נפלאות כשיתבונן בדבריו המתבונן יתמה ויחשוב שלא אמר דבר נוסף על מה שאמר אליפז ובלדד וצופר... אבל עם ההשתכלות הטוב יתבאר לך הענין הנוסף אשר הביא, והוא היה הכונה, ולא קדם הענין ההוא לזולתו מהן... אחד מהם הוא אשר המשילו בהלצת המלאך, ואמר שהענין המפורסם הידוע שהאדם יחלה עד שיגיע אל שערי מות ויתייאשו ממנו, ואם יהיה לו מלאך שיליץ ויעתיר בעדו אי זה מלאך שיהיה תקובל הלצתו ועתירתו... אבל לא יהיה זה תדיר ולא יהיה שם העתרה והצלה מדובקת לנצח, אבל פעמים שלש... והוסיף גם כן מה שאמר לפני זה הענין בתאר איכות הנבואה... אבל הראוי לעמוד אצל זה השיעור ולהאמין שהוא ית' לא תעלם ממנו תעלומה, כמו שאומר אליהוא שם, כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה, אין חשך ואין צלמות להתר שם פועלי און. אמנם אין ענין השגחתו כענין השגחתנו, ולא ענין הנהגתו לברואיו כענין הנהגתנו... וכשידע האדם זה יקל עליו כל מקרה ולא יוסיפו לו המקרים ספקות על השם, ואם ידע או לא ידע ואם ישגיח או יעזוב אבל יוסיף עליו אהבה, כמו שאמר בסוף זאת הנבואה "על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר", וכמו שאמרו ז"ל עושין מאהבה ושמחים ביסורין, ואתה כשתסתכל בכל מה שאמרתיו ההשתכלות שצריך להסתכל בו בזה המאמר ותעיין על עניני ספר איוב, יתבאר לך הענינים, ותמצאני שכבר כללתי ותפשתי כל עניניו לא ימלט ממנו דבר אלא מה שבא בסדר הדברים והמשך המשל כמו שבארתי לך פעמים בזה המאמר. (שם פרק כג)

רבינו בחיי:

ועוד להורות על ההשגחה נתיחד לנו ספר נכבד וגדול מאד, ספר איוב שיחסוהו רז"ל למשה רבינו, ואמרו (בבא בתרא ט"ו א') משה כתב ספרו וספר איוב, רוצה לומר כי כשם שנאמר לו ספר בראשית בסיני מפי הגבורה, כך נאמר לו ענין איוב וחבריו. והדמיון, כי ספר בראשית יורה על חדוש העולם, ההשגחה ושכר ועונש, ובנסתרו מעשה מרכבה ובנגלהו מעשה בראשית... והנני מבאר לך ענין הספר על דרך הרב משה בר נחמן ז"ל ועל דעתו... (כד הקמח השגחה)

ואליהוא ענה... ומה עושה הקב"ה שהוא רב חסד כדי שיחשוך נפשו מני שחת? נותן לו יסורים. וזה והוכח במכאוב על משכבו וגו' (איוב ל"ג י"ט) ויגיע עד שערי מות. ואם יש עליו מלאך מליץ שיגיד בשבילו ישרו, כלומר שעשה תשובה, יחננו מרדת שחת, ויאמר הקב"ה למלאך המליץ עליו "פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר" (שם כ"ד), ולא ירד לשחת, אבל לא יראה באור העליון, כי לא זכה לכך. ומה עושה הקב"ה בחסדו כדי לזכותו בכך? נפשו מתגלגלת בגוף כבראשונה, וזהו "רטפש בשרו מנוער, ישוב לימי עלומיו" (שם כ"ה). וכשיגדל יעתר אל א-לוהו ירצהו בתשובה ויסורין, וישיב לאנוש הזה צדקתו עתה, כי מיום שנולד זה לא חטא כלל, ויסוריו באו על עונות ראשונים שהיה ראוי שיאבד בהם. והקב"ה חשב בזה מחשבות שלא יהיה נדח מן העולם הבא, ואז יראה באור עליון. והמדה היא פעמים שלוש, כמו שכתוב "יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר" (ל"ג כ"ט), כי לפעמים המדה פעמים ולפעמים שלש. והנה נתבאר בפירוש הזה צדיק ורע לו, ונסתלקה הקושיא לגמרי... (שם)

רלב"ג:

זכר שאיוב הצליח מאד בקנינים המדומים, ובניו אוכלים תמיד יחד כדי שיתוקן הקיבוץ ביניהם, ולא תיארו בחכמה מפני סכלותו בדרוש שלמענו חובר הספר... (איוב א א)

עכשיו מספר מין אחר מהרעות שהגיעו מחלק הנפש אשר בו העצה, ובהיות איוב מבולבל בענין ההשגחה האלקית החליט שאינו משגיח באישי התחתונים. (שם ב א)

מה אנוש - בא לסתור טענת אליפז, ואמר שאי אפשר כי ה' ישגיח באדם מפני חסרון האדם ושלמות ה', וכל שכן שיפקדנו לרגעים, ואם כן תהיינה בו ידיעות מתחדשות לאין תכלית. (שם ז יז)

איוב השיב לחבריו, כי לא ייחס עוול לה', אלא שמסר את בני האדם ביד המזל, ואין לריב עמו. (שם ט יב)

הכלל איוב הרחיק עוול מה' ויחסו למערכת הכוכבים, והתרעם על ה' מדוע לא סידר שהאנשים קשי יום לא יתהוו כלל, ועל שסידר המערכה בלי צדק ויושר. והשיב לבלדד כי אין הבדל בין רעות הצדיקים והרשעים, ואם כן אינם באים כדי להיטיב לצדיקים אחר כך, ואמר "העיני בשר לך וגו'", שאין בו כח היולני בו ישיג מעשה הפרטים, ועוד שאינו זמני ומתנועע להשיג הדברים הזמנים, וזה שאמר "הכימי אנוש ימיך". אולם איוב יודה שישגיח במינים שהם בלתי זמניים. (שם י כא)

כלל המענה, תכלית צדיק ורשע אחת, ורוב הרשעים לא יראו רע בחייהם, ואם יעניש בניהם אחריהם זה עוול. (שם כא לב)

אלשיך:

והיה האיש - תחילה היה חשוב רק בערך ארץ עוץ, ואחר כך הגדיל להיות תם וכו', ואז ברכו ה'. (איוב א א)

תם וישר - התנהגות בתמימות לא מחוסר חריפות השכל, כי אם מפאת היושר. וירא אלקים וסר מרע - ולא ירא מפני עבירות שבידו כי אם שמא יגרום החטא, כביעקב, שמא חטא שוגג. (שם)

אין כמוהו - מבחרותו עד עתה. לר' חנינא בריה דר' חייא משל לזאב שנזדווג לעדר, אמר הרועה תנו לו תיש להתגרות בו. לר' חנינא בר חמא משל למלך בסעודה ובא כלב, אמר תנו לו אבר שיתגרה בו. פירוש, לחד היו ישראל חייבים ומסתכנים אם השטן מתגרה בהם, לכך נתן לו איל חזק מאומות העולם להתגרות בו, ולחד לא היה אז אפשרי קטרוג ממש על ישראל אלא ערבוב השמחה. ואיוב היה ראוי בין כה וכה להאבד על שיעץ לפרעה נגד ישראל, ומסרו לשטן שימרק אשמתו, או המחלוקת אם איוב היה ישראל צדיק ובהתגרותו בו יכפר עוון עדרו, ולחד היה עכו"ם ורצה למרק עונו כנ"ל. (שם שם ח)

והאתונות רועות - מספר מעשיהם, כבחז"ל שתכף אחר החרישה עלתה התבואה והאתונות רועות בה, לומר שהיה ברום הצלחתו, ואם כן אינו בא מהגלגל, שאינו עושה ב' הפכים בבת אחת. (שם שם יג)

ויקרע - על בניו, ויגז - על שגברו עליו הכשדים הקטנים ממנו. (שם שם כ)

בכל זאת - עשה חסידות שייחס הדבר למדת ה' ולא אלקים, וזהו שאמר ולא נתן תפלה לאלקים. (שם שם כב)

בשפתיו - אבל בלבו חטא כדברי השטן, ולכן לא כתב שה' גער בשטן. (שם ב ט)

לא שלותי - בין בשורה לבשורה לא היה לו זמן לשוב בתשובה. (שם ג כה)

בשש - לרז"ל היה איוב מיועצי פרעה, ואמר לו בשש מכות לא לקית כי אם מה, ובשבע במכת ברד היה מהירא את דבר ה' והניס מקנהו אל הבתים. ובמלחמה - שנלחמו הבכורות נגד אבותיהם גם כן הצילך. (שם ה יט)

איוב שב לחזק דעתו כי הכל ביד המערכה, ואין דין וחשבון על מעשה בני אדם, כי מעשיו מוכרחים. ומהיסורין שבאו עליו מוכח שיש צדיק אובד, כי אי אפשר שישוב ויחיה מהם. (איוב ו ב)

הינהק פרא - הלא יראה לתקן רעבונו בדשא, כן היה עושה לו היה יודע לעצמו עוון שיתוקן על ידי היסורין. היגעה שור - שיאכילוהו יתר על פרנסתו, כן לא יגדילו היסורין את זכותו, שהרי מפטמין אותו לרעתו כדי לשחטו. (שם ד וה)

חטאתי מה אפעל - שהיה לך לשמרני מהחטא, שאפילו בהמתן של צדיקים נשמרת. למה שמתני המפגע - עבור עוונות הדור, ואיני יכול לישא הכל לבדי. ומה לא תשא פשעי - ואם חטאתי הלא דרכך לשאת פשע. (שם שם כ)

צבא לאנוש - אם רופא ירפא חולה הנוטה למות הלא יתחייב לעבוד לו שארית ימיו בלי שכר, כן אני מוכן לעבוד תמיד בתקוה להשלים העבודה, ולא לשכר... (שם ז א)

אם שכבתי - שהיה קם בלילה ללמוד, וכן ביום נודד בגופו שלא יישן עד ערב בלימודו, ועל ידי זה הנחיל לעצמו הזמן ועשה אותו משוא לממש. (שם שם ד)

קלו מני ארג - אינו דואג מצרות גופו כי אם על העדר אושר הנפש, כי למדנו בזוהר הקדש שמתורה ומצוות שהאדם עושה בעולם הזה נעשים לו מלבושי מכלול, ושהימים שמקיים בהם מצוות קונים חיות וקיום לעת סילוקו, ועתה יחטא על ידי יסוריו ויאבד גם את הלבוש והימים שכבר קנה. (שם שם ו)

רוח חיי - חייו באים מן השטן המעמיד רוחו בקרבו, ואם כן איך יוכל להשכיל? לא תשוב עיני - כמו שאמרו, שלפני שהאדם יוצא מעולם הזה מראים לו טובו בעולם הבא, והוא לא יראה. או כבזוהר הק' שאיוב היה בן יבמה הנוצר מרוח שנשאר בה מבעלה הראשון, והוא מעותד ליסורין. (שם שם ז)

הן יעבר - עוד תלונה אחרת לו, הגם שלא ידבר אתי בפירוש מי יתן והייתי מכיר בין זמן היותו קרוב והיותו כעוס, שאז הייתי יכול לתקן, וזה שאמר יעבר עלי בקרוב ואל אראה, שאוסיף להדבק בו. (שם ט יא)

ויעקשני - על ידי היסורין שדברתי נגדו. לא אדע נפשי - אם נתחייבתי מגלגול ראשון. אמאס חיי - טוב היה שהנפש תסבול לבדה בגיהנום בלי הגוף... (שם ט כ)

כנשר יטוש - שהוא אכזרי לאחרים מרחמנותו על בניו, כן יתאכזר לי מרחמנותו על ישראל. (שם שם כו)

התרחצתי במי שלג - ישוב מאהבה ועוונותיו יתלבנו. בבור כפי - ועוד יתן צדקה בלי פניות. בשחת תטבלני - הכל לא יספיק לכפר חילול השם על הטיחו דברים... או יפחד שלא ילבישהו ב' חלוקי דרבנן על מעשים טובים ומחשבה טובה. (שם שם ל ולא)

נקטה - לא אתפלל על חלקך הנפש, כי אם על חלק אבי ואמי, הגוף. (שם י א)

אם חטאתי - בשוגג, ולכן למדתני - שמרת נפשי בגופי עד מירוק החטא, מה בצע בכך, הלא מעווני לא תנקני - שהטחתי עתה דברים. (שם שם יד)

וצדקתי - שעמדתי בנסיון הראשון. לא אשא ראשי - לא התגדלתי כי אם שבעתי רצון. (שם שם טז)

שמעו - ואל תכנסו למלתי, כי יתווכח אתו על ענין הגלגול, שאולי נפשו מטומאה... והמה הנכרים בטלה דעתם בענינים אלו. (שם יג יז)

העלה נדף - יאמר כי יבין שיעניש הנשמה שיבשה מהאילן ויגלגלנה למען תשוב ותדבק במקורה, אך קש יבש - למה יעניש הגוף, והגוף הזה לא השתתף במרי הנפש הראשון, ולחכמי האמת היה איוב מנפשו של תרח. (שם שם כה)

ואותי - לא חסת על גופי ותיסרני על מה שלא פשעתי. או איוב בן יבמה היה, והיו עליו יסורין להתם חטאות הראשון (בעל אמו), ויתאונן למה יסבול זאת. ואמר מי יתן טוהר אם בגוף הראשון לא טוהרה הנפש איך תטוהר בשני, והיה יותר טוב שיעזרני בתשובה. (שם יד ג)

איחל - אם הגלגול אמת אבקש שלא אמות, כי אם איחל פה עד בא חליפתי. (שם שם יד)

תקרא - אם תקרא לי אדע שחבבתני ואקבל היסורין בשמחה, ואילו עתה שתסתיר פניך צעדי אספור - שאני מתרחק ממך. (שם שם טו)

שק תפרתי - וגם בימי עשרו לא עינג את גופו, ועוללתי בעפר - להשמר מגסות רוח. (שם טז טו)

חמרמרו - הכנעתי את יצרי ועיני על ידי התמדת דמעה, לבל יסתכלו בבנות הארץ. ותפלתי זכה - שהיה מפורסם שתפלתו מתקבלת. (שם טז ויז)

כי שנות מספר - כענין ר' אלעזר בן פדת שאמר לו אם ברצונך אחריב העולם ואולי תבא שוב במזל עושר. אמר לו אם רבים הימים שכבר עברו עליו לא יחריב העולם בגללו. רוצה לומר שלא כדאי לו לשוב בגלגול, אלא יסבול עתה. וכן באיוב אם מעט השנים שיאתיו עליו מוטב לסבול, ולא אשוב אהלוך. (שם שם כב)

קברים לי - עתה שהטיח דברים יצטרך להתגלגל, ונפשו מתחלקת בקברים רבים. אם לא התולים - שהקנטת חביריו היא לו למירוק עוון ועל ידם תלין עיני במנוחה. (שם יז א)

שאול ביתי - ינוח שם ולא ידונוה עד התחיה. או לשחת קראתי אבי - על ידי יסורי הקבר יראה בתחיה. שם שם יג)

ארחי גדר - דברים הגדולים עשיתי לי גדרים ולא אעבור עליהם, ואם על נתיבותי - שטעיתי בדברים הקטנים, חושך ישים - יענישני כל כך עד שאדברה נגד ה' ואפסיד כל זכויותי? כבודי - חלוקא דרבנן הנעשה מהזכויות מעלי הפשיט. (שם יט ח וט)

הלא רעתך רבה - כי ביראתך המוטלת על הכל היית יכול להעמיד מושל צדיק ולמחות בעד הרעות הנעשות בעיר. (שם כב ה)

מדוע - אם חלילה היה תחת הזמן לא יפלא שיגזרו העיתות נגד רצונו חלילה, אך מאחר שאינו תחת הזמן, מדוע לא יכנעו עיתות הזמן תחת רצונו שלא להיטיב לרשע וכו'? וידועיו לא חזו ימיו - נביאים ומלאכים לא ראו תחילה וסוף לימי, כי הוא חידש את הזמן ואם כן הוא תחתיו, ולמה יעצרו עיתות הזמן כח לעשות שלא כרצונו? גבולות ישיגו - ויחריש אפילו לאלו שדעתם כפולה. (שם כד א וב)

בצדקתי החזקתי - ומה שחרפתי היה רק משפה ולחוץ. יהי כרשע אויבי - השטן, שאומר כי אחטא בלבבי. (שם כז ו)

שרידיו במות - ימותו ויקברו, ואילו בני מתו מיתה חטופה בסקילה ולא היו לי שרידים, הכל כך כבד עוון אני בעיניכם? (שם כז יד)

ברכת אובד - שהיה שופט דין היתום ועל ידי זה לב אלמנה ארנין - שאינה באה להתבזות על הספק בבית דין, אלא שולחת קודם היתום לנסות. לבשתי וילבשני - שקודם המשפט ישב ברחוב לעשות צדקה... (שם כט יג ויד)

אם אמנע - אם בעסקו בעסק דלים באה אלמנה מבקשו להמתין, כך לא כלו עיניה לחכות, והדל לא נמנע. ולא אכל יתום - על שולחנו, אבל לא אלמנה מפני החשד, ולא הדל שאולי רוצה לאכול על שולחן עצמו. כי מנעורי גדלני - ה' ולא זזתי ממדתו וגדלתי היתום. (שם לא טז ויז)

ועתה - אמר שטוב לו היסורין, כי עתה זכה לראות פניו יתברך, וקודם רק שמע, ועתה ימאס כל טובות העולם הזה. (שם מב ה)

ושבע ימים - שראה במותו ימי זכויותיו, או שבע ימי עבודת ה' ולא התאוה ליותר. (שם מב טו)

הגר"א:

סר צלם מעליהם, מגינם וחזקם, איוב שהיה מגין עליהם וכו', והוא מהגמרא סוטה ל"ח, והנה איתא במסכת בבא בתרא ט"ז א' אמר רבי ביקש איוב להפוך קערה על פיה וכו'. אמנם יש לבאר שהמליצה הזאת הוא ממעשה המפורסם... דאיוב היה יודע ומפורסם לצדיק גדול ועובד מאהבה, וכראותו את הרעות הרבות והצרות והייסורים הנוראים אשר דכאוהו ה', וכל העולם הרעישו ותמהו על זאת, וחשש איוב לכבוד השי"ת אשר אין חקר לתבונתו שלא יתחלל חס ושלום, ולא יאמרו כי שוא עבוד וכו' על כן התחיל לדבר אשר לא כדת, כדי שיחזיקוהו הבריות לחוטא ואשם ויצדיקו הכל ויאמרו כי צדיק ה' וישר משפטו... (קול אליהו שלח)

מצודת דוד:

ומלאך בא - אחד מנעריו, להגיד לך - ואחר כך מת, כבחז"ל. (איוב א טו)

בארבע פנות - בא מעבר אחד והקיף הבית מסביב. הנערים - הבנים ומשרתיהם, ולא זכר הבנות שהן תשושי כח וכל שכן שמתו. (שם שם יט)

וישתחו - אל ה' לברך על הרעה. (שם א כ)

בשחין רע - הכואב ביותר, לתוך האפר - לקרר חמימות השחין. (שם ב ז)

ויקלל את יומו - בחשבו שמקרי האדם מסודרים לפי המערכה בעת הלידה וההריון. (שם ב יד)

יאבד יום - בכל שנה כשיבא יום זה יהיה חושך, עד שיאבד ממנו שם יום. (שם ג ב)

כי לא סגר - יהיו מקוללים על שלא סגרו מערכות השמים הטבור כדי שימות, לא מרחם - ואם לא מת בשביל הסכנה לאמו, למה לא מת מיד בצאתו. (שם שם ט וי)

לא שלותי - מעולם כי יראתי מהרעה שתבא בעולם. (שם ג כה)

נקטה נפשי - מגודל הכאב נכרתה נפשי בעודני חי, לכן אדבר במרירות נפשי. (שם י א)

לו אייחל - אקוה שיעדן נפשי בתענוג הרוחני, ודברי לא להתריס נגדו כי אם לברר דרכי. לי לישועה - כי חפצי באמת ולא להחניפו ולומר צדקת כי חטאתי. (שם יג טו)

כפך - אבקשך שבעת הוויכוח תסיר המכות לבל יטרידוני ולא תבעתני אימתך. (שם שם כא)

תשטוף ספיחיה - כמו שהמים ישטפו מהאבנים ולא יחזור עליהם, כן תקות האדם אבדה אחר המיתה. תתקפהו - האבדון בחוזק על נצח. (שם יד יט)

כי תאמרו - ראוי לכם שתאמרו מה נרדוף אותו, ושורש דבר - הנמצא בו עוון, הלא עיקר טענתכם היא על קוצר השתדלות דעת ה', ואם ידעתי מה שאפשר לדעת, מה אוכל לעשות עוד. גורו לכם - לכן תפחדו מפני ענשכם, כי יש דין. (שם יט כח וכט)

מה תקות - גם אם דעתי שהכל מסור למערכות השמים, לצדיק יש תקוה לתענוג רוחני אחר המות, ומה יש לרשע. (שם כז ח)

צדק לבשתי - הרביתי בו עד שהייתי מתעטף בו, וילבישני - באו עלי עניים לחננם, כמעיל וצניף - שהם נקיים, כן משפטי. (שם כט יד)

לא ישנו - לקחת שנית עצה על מה ששאלוני, תטוף מלתי - מספרים אותה זה לזה מרוב חבוב. (שם שם כב)

ומה אתבונן על בתולה - רק זמן מה התבוננתי בה בחשבי אולי אשאנה אני או בני. ומה חלק - ראו מה גמלני על כך. (שם לא א)

פן תאמרו א-ל ידפנו - ובודאי יש בידו עוון רב, בזה לא השקטתם המית לבו, הואיל ויודע שאין בידו עוון רב. ולא ערך אלי - בכל מה שאמר אין תשובה לדחות דברי. (לב יג)

ברן יחד - איפה היית כאשר ריננו כל מערכות השמים והמלאכים המניעים אותם, כלומר וכי לא תשכיל זאת ואיך כולם נכנעים לי, ואיך תאמר מש-די לא נצפנו עתים. (שם לח ז)

קלותי - הכרתי שאני קל מאד בחכמה לדעת שהכל בהשגחה. ולא אענה - לומר עוד ששמת הכל ביד המערכה. ושתים - ששאלתי מדוע יבא רע לצדיק טוב לרשע יראתי לשאול עוד ולהרהר אחריך. (שם מ ד וה)

ואם זרוע - כי האדם בצלם אלקים, וכאשר ימצא שלם בעצמו שלא יטה מדרך ה' כחו רב מאד, וימשל בכל דבר ואפילו בצבא השמים, ורוצה לומר איך תחזיק עצמך לצדיק, היש לך כח הזרוע למשול כא-ל. (שם שם ט)

ועתה עיני ראתה - כי ממך יצאו הדברים ונחקקו בלבי, ומצאתי שלא בקוצר ידך מנעת ממני גמול, כי אם שעוד לא הגעתי לתכלית שלמות. על כן - בעבור ההשגה שהשגתי אמאס בכל הקנינים הגופניים, ונחמתי - קבלתי נחומים על הצער שהיה לי לשבת באפר. (שם מב ה וו)

מלבי"ם:

תם וישר - תם הוא שאינו משקיף על טובת עצמו, ואינו סר מהיושר גם אם טובת עצמו מנוגדת. וסר מרע - בחוקים שנצטוה מבלי לידע הטעם. (איוב א א)

השמת לבך - שאין לך ממשלה עליו כי הוא עבדי. ואין כמוהו - שהוא נבדל מהארץ ומהענין החמרי לגמרי. (שם שם ח)

שכת - והוא מפחד שתסור ההגנה האלקית, ולכן ירא אלקים, והעובד מיראה אינו ענין נפשי כי אם חמרי, מאהבתו את גופו, וצריך לנסותו אם עובד מיראה. (שם שם י)

ערום יצאתי - כל הקנינים האלו לא היו דבוקים בו מלידה. יהי שם ה' - בודאי לקח גם במדת הרחמים, שישאר גופו בחיים ובבריאות. (שם שם כב)

חרש - לרז"ל היה הנגע מחציו ולמעלה יבש ולמטה לח, ורפואת האחד קשה לשני. (שם ב ז)

גם את הטוב - לדעתו היה הטוב במציאות מעורב עם הרבה רע, ומי שירצה לקבל את הטוב יצטרך לקחת עמו גם מהרע, ואם כן לדעתו נברא האדם לרעתו. (שם שם י)

לא סגר - אחר שהלילה ידע שמזל הנוצר יהיה רע מדוע לא סגר דלתי הרחם בפני ההריון, ואם היתה הלידה מחוייבת מצד המזל, מדוע לא מת מיד אחר כך? (שם ג ט)

פחדתי - תמיד מהרע והכנתי האמצעים כדרך המאמין בשליטת המערכת, שלא ירגיש בבא עליו דבר. (שם ג כד)

איוב השיב לאליפז שאם הדבר כדעתו שהיסורין עונש על חטא קל, הנה הם מונעים אותו בהרבה מן השלמות, שמבטלים אותו מעבודת ה' שזו רעה גדולה יותר. ומה שרמז לו מעולם התחיה איוב יכחיש זאת. ומה שאמר לו שראה בנבואה, היה ראוי יותר שהנבואה תבא אל איוב. (שם ו ב)

ואסלדה - איך אכוה בפחד ולא אתרעם כדי שאנצל מיסורין, הלא טוב שימיתני. מה כוחי - וגם אין לי תקוה וכח שארפא מהחולי. (שם ו י ויא)

בחלק הראשון יאמר שלא יתווכח על המציאות הכללית שברא ברצונו לטובה, אבל אם נאמר שגם המשפט האישי הוא בהשגחה נראה הרבה רע ועוול. ואחר כך יתוכח נגד הטוען שהיסורין לטובת האדם לשמרו מחטא שעוד לא חטא, או להיטיבו באחריתו. ואחר כך ישאל על הסתירה בין ידיעת ה' והבחירה, ואם כן האדם מוכרח במעשיו מצד הידיעה האלקית. (שם ט ב)

המעתיק הרים - מצד הטבע הכללי ירעדו ההרים, ואתם יושחת גם האיש הפרטי מחמת הטבע החמרי הכולל, והרע הפרטי הזה אינו נחשב מול הטוב הכללי של מציאות הטבע הגשמי. (שם שם ה)

כשחל תצודני - ואני בידך להטותני לכל אשר תחפוץ, ואחר כך תתפלא בי - כאילו אני בעל בחירה חפשית. (שם י טז)

תחדש עדיך - נגדי שחטאתי ומגיע לי עונש מצד שחליפות וצבא עמי - אני נתון תחת חליפות ונדמה שיש לי בחירה, ובאמת ידיעתך הקודמת גורמת מעשי. (שם שם יז)

לו אייחל - שימיתני מהר כדי לשמרני מהיסורין, ולכן אל פניו אוכיח - שאני צדיק בדיני. (שם יג טו)

אמנם שגיתי - אם שגיתי בעקרי האמונה כדבריכם לא מגיע לי עונש כזה, כי אתי תלין - לא פרסמתי דעותי. (שם יט ד)

איוב חשב שהכל נגזר מהמערכה, ואם כן אין לאדם בחירה והשתדלות, כי אחר שהחזיק את עצמו לצדיק לא היה יכול לתלות שהרעה היא לו השגחית מפני מעשיו, וגם לא שהיא במקרה שהכל הראה כי משמים נלחמים בו. ואמר יאבד יום - כי משפט הנולד תלוי במצב הכוכבים בעת ההריון והלידה. (שם כ ב)

דרכו נסתרה - מוכן מצד עצמו לרעות, וגם סכך בעדו - המערכת תסוכך בעד בחירתו, ולא יוכל להשמר מהנגזר עליו על ידי המערכת. (שם שם כב)

תשובת איוב לאליפז שאמר כי עבד את ה' מפניות חיצוניות לתקות גמול ועל כן ייסרו להיטיבו באחריתו, אמר על כל פנים שמר כל מצוותיו, ואיך יענישהו כל כך. ואם גם עבד מפניות, תכף התבונן ושב. ועל תשובתו כי שלות הרשעים היא למען תת הבחירה לאדם, הנה נראה רשעים שמחריבים הישוב, והיה ראוי שה' ישמור כלל האדם מפניהם. וגם הרשעים שוכנים במדברות וכו' ולא יוודע כלל אם יענישם... (שם כג ב)

לא אך הוא ישים בי - האם ראוי שיביא עלי יסורים גדולים כל כך על שלא עבדתיו רק לשמו בלי פניות, ואמר ישים כי לשטתו אין בחירה אלא הידיעה הקדומה מכרחת האדם. (שם שם יג)

מפניו אבהל - עבודתי היתה ביראת הרוממות ולא מיראת שכר ועונש ופניות. (שם שם יד)

ויחלו - כל זה סימן ששמעו לו מאהבה, ולא ישנו דבריו גם בסתר. (שם שם כא)

ברית כרתי לעיני - ובעת שהיה משמח חתן וכלה לא התבונן בה כי אם לשמח החתן. (שם לא א)

במענה הראשון דבר עמו על השגחת ה' ואחר כך על הגמול, שלא יברא רק חלשים כי אם גם טורפים, אך בבני אדם נטע חוש הצדק שלא יטרפו. ואז הודה איוב שלא השכיל בכל כחו, ושדבריו לא היו מלבו שהאמין תמיד. ובזה עצמו שה' נראה אליו ענה לו על ההשגחה, ושנפש האדם בת אלקים. (שם לח ב)

אחת - ששאלתי על צדיק ורע לו קבלתי תשובה, ושתים - על רשע וטוב לו, ושיש רשעים מחריבים הישוב ואין ה' מסלקם איני רוצה תשובה, ולא אוסיף - לשאול עוד. (שם מ ה)

ידעתי - בסוף גילה איוב לבו, שכל מה שדבר היה בדרך חקירה והתפלספות לברר הדברים, והוא דבר בשם הצד שכנגד. מי זה מעלים עצה - אמרתי שלא טוב לסמוך על האמונה בלבד וצריך לברר הדברים, ולכן אשאלך להודיעני, כגון על שאלת הידיעה האלקית והבחירה. (שם מב ב וג)

לשמע - עד עתה קבל רק בנבואה, ועתה נתברר לו הכל בידיעה ברורה, כי על ידי שנגלה לו השיג שמשגיח, ונתבררה לו מציאות הנפש חוץ לגוף ודבקותה בשורש העליון, ועתה אין קושיא מצדיק ורע לו, כי טובת ורעת הגוף אינם כלום נגד רגע נעימות הנפש בעידון הרוחני. (שם שם ה)

שם משמואל:

במדרש רבה בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד ס"ם המלאך לקטרג אותם... מה עשה הקב"ה מסר לו איוב שהיה מיועצי פרעה... ונראה דהנה מה שנמסר לו איוב הפירוש באשר איוב שהיה הגורם לשעיבוד וטירוף הדעת, שהרי בעצמתו השתעבד בהם, אם כן הוא היה הגורם למה שעבדו עבודה זרה, כמו שהשיב הקב"ה שלא לדעתם עבדוהו וכו', אם כן כל החטא על ראשו יחול... כמו כן מטעם זה מחויב איוב לסבול עונות ישראל, ובודאי לא ניחא ליה לשטן שיסבול איוב העונות, כי אמרו ז"ל (בבא בתרא ט"ז) קשה צערו של שטן יותר משל איוב, ועוד שלא ניחא ליה להרשיע את איוב, שהרי הוא היה המגין על האומות... אך רוצה ולא רוצה כאשר נרמז לו לשטן (איוב ב') השמת לבך אל עבדי איוב, היה מוכרח לקטרג כי לכך נוצר, והנה יש גם לאיוב התנצלות בצד מה שלא היה יודע שיצמח מזה שעבוד קשה כל כך להשליך זכריהם ליאור ולשחוט תינוקות שלהם, והיה שוגג בדבר, וגם יש לו התנצלות שהיה מעט אונס בדבר, שהרי יתרו שלא רצה ליעץ הוצרך לברוח. ולפי זה מובנת התשובה, שוטה שבעולם, שאתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, דאם כן אתה מרשיע את איוב שלא תישאר לו שום התנצלות, ולזה יצדק הלשון שוטה היפוך חכם הרואה את הנולד... (שמות בשלח תרע"ב)

...ועל כן בש"ס סוטה כ"ז שר' יוחנן בן זכאי דרש כל ימיו שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה, כי יראה באה מפאת השכל ויראה אותיות ראיה, אבל אהבה באה מפאת כחות הלב, בזה אין לאומות העולם שום נגיעה. ויש לומר דפלוגתא דר' יוחנן בן זכאי ור' יהושע בן הורקנוס (שם) שדרש שלא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה, תלויה בפלוגתא דש"ס ב"ב ט"ו אם איוב מישראל היה או מאומות העולם היה, דריב"ז סבר כברייתא דהתם דמאומות העולם היה, ור' יהושע בן הורקנוס סבר כר"י ור"א דישראל היה ומעולי גולה ומדרשו בטבריה... (ראש השנה תרע"ו)

פרי צדיק:

...ובאיוב כתיב תם ואחר כך וישר, שזה מורה כשמתיישר הלב שיהיה לב אחד לאביו שבשמים כמו שנבאר כמה פעמים... ואחר כך כתיב וירא אלקים, היינו שנקבע אצלו היראה וגם הוא נולד כך מעיקרו כעין מה שנאמר ביעקב אבינו איש תם גבר שלים, אך אחר כך קלקל איוב והוצרך לתשובה ויסורין, מה שאינו כן ביוסף... (מטות ד)

חכמה ומוסר:

והנה ידענו כי בעת שהאדם רעב קשה לו לבטל תאות האכילה, וכמוהו בעת הפחד מפני איזה דבר קשה לו אז להיות בוטח... ומפרש אחר כך העצה לזה, והוא, כי מצינו באיוב שאמר השטן להשי"ת (איוב ב') "גע אל עצמו", ואז "על פניך וגו'". פירוש לא יקבל דינך באהבה. ולכן ניתן רשות להשטן לפגוע בו במדת הדין. אבל אם היה מקבל באהבה לא היה נפגע בו מדת הדין, וזהו שמפרש כאן "באלקים", פירוש כשהוא בא במדת הדין, גם כן "אהלל דברו", כי ידעתי כי טוב הוא.... וממילא "באלקים בטחתי" ועל כן "לא אירא", כי אילו סבל איוב לא הביא השטן יסורים עליו. ונפלא הוא. (חלק ב קעד)

מכתב מאליהו:

כבר ביארנו במקום אחר על פי ילקוט ראובני שחטא איוב היה שמצד אחד הביא עולות... ומצד שני עשו בניו משתה של חולין, היינו שעל ידי העולה - שהיא כולה לה' - ביקש איוב לכסות על הרע של הנאה מהעולם הזה בלי שום שייכות לקדושה. היה לו לחנך את בניו לעלות אל דרגת ישראל ולהקריב שלמים ובזה להביא את העולם הזה אל תוך הקדושה. במקום זה הוא רצה שהחיצוניות הטובה תחפה על הרע הפנימי, וכן מרומז בקרא בענין ההרהור אחר מדותיו ית' "בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו" (ב' י'), וכתב רש"י אבל בלבו חטא... (חלק ה עמוד קפו)