וזה וזה, (תורה ומשכן), היו באחד לחדש השני בשנה השנית, (שהוא סוד גבורה והארת חכמה שבשמאל, כי ניסן הוא קו ימין וחסד, ואייר הוא קו שמאל וגבורה). והכל אחד, (כלומר שהיו ימין ושמאל ביחוד אחד), וחדש זה נקרא חדש זיו, רמז לחדש ההוא, והשנה, המאיר אל הלבנה (שהיא המלכות, כי עיקר שלמות המלכות הוא מקו שמאל, שהוא סוד חודש שני, ושנה שנית), כי אז נמצאים כל העולמות בשלמות... (במדבר ט)
...כי מנין זה להתברך היה, ולהשלים שלמות העולמות היה, ובמקום שהברכות מיוצאות נמנו, שכתוב באחד לחדש השני, שהוא זיו, (דהיינו הארת חכמה שבשמאל), של ברכות העולם (שהם חסדים), שממנו יוצא הזיו לעולם, ועל כן נקרא החדש (השני שהוא קו שמאל) זיו, כי זיו הכל יוצא ממנו... והכל דבר אחד הוא, (כי המלכות נבנית מהחדש השני שהוא סוד קו שמאל)... (שם יז)
...אבל אייר שלא היתה בו התגלות אלקות, והכחות החומריים לא נתבטלו מעצמם והם חוצצים ומבדילין בפני האור האלקי, ואינו מאיר ללבות בני ישראל אלא לפי ערך הזיכוך של כל אחד ואחד שסילק ממנו הפחיתות וכח ההסתר, ואם כן הרי הוא לכל פרט רק לפי ערכו, וזהו שמזלו שור, כמו שכתוב (ישעיה א') ידע שור קונהו, ומורה שהכל הוא לפי ערך הכרתו... ועל כן יובן שנקרא חודש אייר זיו, היינו שאין בו אלא זיו של האור המתגלה בניסן, והזיו אינו יכול להאיר דרך מחיצה עכורה אל דרך זכוכית, שלכן אין יד כולם שוה בו. ועל כן בחודש זה באו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים כנגד י"ב שבטים, ואין מים אלא תורה, היינו שכל שבט ושבט יש לו מעין מיוחד בתורה לפי ערכו... (ויקרא שמיני תרע"ב, ועיין שם עוד)
הנה לפי סדר לידת השבטים מתיחס חודש אייר לשמעון, וכן הוא בזהר הקדוש, וחודש ניסן לראובן, ושם ראובן על שם כי ראה ה', ושם שמעון על שם כי שמע ה', והרי שני החדשים האלו בחינת ראיה ובחינת שמיעה. ובזהר הקדוש כי ראיה היא מקרוב ושמיעה מרחוק, והיינו כי בניסן ראו ישראל בעיניהם אלקות, כמו שכתוב לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה... אך בחודש אייר נשארה רק בחינת שמיעה מרחוק... ויש לומר שענין ג' חדשים אלה מרומזין במזלות, טלה שור תאומים, כי הטלאים אין הבעלים נותנין עליהם עול אלא מבקשין להם מרעה טוב ויפה... אך חודש אייר מזלו שור, והוא שור לעול, כי אינו מרגיש מתיקות העבודה כל כך, ואף על פי כן הוא מטה שכמו לסבול עול תורה, אפילו בזמן ההסתר והסתלקות האור כי טוב של ימי ניסן, ובשביל זה זוכין לחודש סיון... שהוא תכלית התדבקות במקור החיים...
וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד כי ניסן מזלו טלה רומז אל הכלל... אייר רומז על כל פרט בפני עצמו ומזלו שור דקאי גילדי גילדי, כבש"ס ראש השנה כ"ו, שזה מורה על חילוק הפרטים, ובו פסח שני שהוא עבודת יחידים... והיינו כי בניסן שנותנין הארות גדולות מן השמים אף למי שאינו ראוי ומושכין בעבותות אהבה כנ"ל... אבל באייר הוא זמן עבודה אפילו בהסתלקות ההארות הגדולות, וזהו לכל פרט ופרט כמו שהוא, ועל כן צריכין לראות ולהשגיח שיהיו נרצין גם מצד הפרט... לפשט העקמומיות שבלב בפרטות כל איש ואיש לפי מהותו, ועל כן באה בו מצות פסח שני לטמא ושהיה בדרך רחוקה, מאחר שאז הוא זמן ריצוי הפרטים... ולפי סדר האר"י ז"ל שהחדשים הם לפי סדר הדגלים מתייחסים החדשים ניסן ליהודה, אייר ליששכר, יש לומר נמי באופן הנ"ל. כי יהודה שבט המלכות והוא מצד הכלל... ויש לומר לפי זה ששני חדשים האלו הם תורה ומצוות, מוח ולב, יששכר תורה שבמוח, יהודה מצוות המיוחסות ללב... ואחר שהתאחדו כנ"ל הגיע חודש אייר זמן תורה לחוד, שהוא בפרט להיישיר את כל פרט ופרט והוא מתיחס ליששכר שהוא בעל תורה... (קדושים תרע"ד)
ויש לומר דהיינו מה שרוב ימי הספירה הם בחודש אייר, כידוע מענין הספירה שהוא זמן בירור לכל אחד ואחד בפני עצמו... ועם כל זה יש מענין הספירה התכללות כל הכלל כולו, זה יש לו מדה טובה זו ביותר, וזה את זו, ויש לומר שרמז יש לזה הענין שמצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, יומי הוא הכנה לריצוי הפרט, ושבועי לריצוי הכלל... (אמור תרע"ב)
...וכמו שכתוב במדרש רבה (שהש"ר ג') מה התפוח הזה משעה שמוציא ניצו עד שגומר פירותיו נ' יום, כך ישראל משעה שיצאו ממצרים עד שקבלו את התורה נ' יום, ועיקר האור קבלו בחודש סיון, אך חודש אייר היה ההכנה למתן תורה, וזה שאמר שיבא זיוותן של בני, ומשום הכי נקרא חודש אייר זיו... ושאז בא זיון של ישראל משעבוד מצרים ימי הספירה להטהרנו מקליפותינו ומטמאותינו, ובו קדושת האבות שהם גם כן אור הראשון וכאמור... (ויקרא ר"ח אייר א)
אך חודש אייר לא מצינו טעם שחשבו בין ד' החדשים שמצד החסד, אך הוא ו' המחבר חודש ניסן וסיון, והיינו שכל ימי הספירה הם הכנה למתן תורה, וכמו שכתב האריז"ל שבליל פסח נתגלה האור רק נעלם, ואחר כך בימי הספירה מתבררים להיות מזוקק שבעתים... והעיקר הוא בחודש אייר שנברא באות ו' שמחבר חודש ניסן וסיון וכאמור... (שם ג)
וכן כתב בספר אוהב ישראל שחודש זה מסוגל לתשובה, וכתוב רמז שהעולם מחזיקין אותו לזמן רפואה, ועיקר הוא רפואת הנפש, ובאמת יש רמז בגמרא (שבת קמ"ז) כלהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו, והעיקר רפואת הנפש הוא לטהרנו מקליפותינו וכו'.... (שם ד)
...ועל זה בא חודש אייר אותיות יירא לבער היצר הרע ולהרגיזו, ועל ידי זה יזכו בסיון למתן תורה שיזכו לחכמה ללב חכם מצד השי"ת מסטרא דעץ החיים... (שם ה, ועיין שם עוד)