אלדד ומידד

(ראה גם: דור המדבר-זקנים)

ספרי:

וישארו שני אנשים במחנה, יש אומר בקלפי נשתיירו, לפי שאמר לו הקב"ה למשה לבור לו שבעים זקינים, אמר משה מה אני עושה, הרי הם נופלים ששה וששה לכל שבט ושבט וחמשה חמשה לשני שבטים, איזה שבט מקבל עליו לבור ממנו חמשה. עשה משה תקנה, נטל פיתקים וכתב עליהם זקן, ונטל שני פיתקים חלקים... רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו, לפי שראו את משה שמברר לו הזקנים, אמרו אין אנו כדיי לגדולה זו, הלכו והטמינו את עצמם, אמר להם המקום אתם מיעטתם עצמיכם, אני אגדל אתכם יותר מכולם. בשבעים זקינים אומר ויתנבאו ולא יספו, נתנבאו לפי שעה, באלדד ומידד הוא אומר ויתנבאו במחנה, שהיו מתנבאים עד יום מותם, ומה היו אומרים, משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. (בהעלותך צה)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן וישארו שני אנשים במחנה, יש אומרים בקלפי נשתיירו... ר' שמעון אומר במחנה נשתיירו... ומה נבואה נתנבאו... אבא חנין אומר משום רבי אליעזר על עסקי שליו הן מתנבאים, עלי שליו עלי שליו, רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין, שנאמר כה אמר ה' אלקים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו', אל תיקרי שנים אלא שנים, ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת, הוי אומר אלדד ומידד. (סנהדרין יז א)

מדרש רבה:

...אלדד ומידד היו שם ומיעטו עצמן, אמרו אין אנו כדאי להיות במינוי הזקנים ועל שמיעטו עצמן נמצאו יתירים על הזקנים חמשה דברים, הזקנים לא נתנבאו אלא למחר, שנאמר (במדבר י"א) ואל העם תאמר התקדשו למחר, אבל אלו נתנבאו על מה שעתיד בסוף מ' שנה, שנאמר וישארו שני אנשים במחנה וגו'. מה היו מתנבאים, יש אומרים על מפלתו של גוג, ויש אומרים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, תדע לך שכן יהושע אומר למשה, (שם) ויען יהושע בן נון. וירץ הנער ויגד למשה, מי היה זה גרשום בן משה. הזקנים לא נכנסו לארץ אבל אלדד ומידד נכנסו לארץ, אלדד הוא אלידד בן כסלון, ומידד זה קמואל בן שפטן, הזקנים לא נתפרשו שמותן, הזקנים נפסקה נבואתן שהיה משל משה, שנאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך, אבל אלו היתה רוח נבואתן מן הקב"ה, שנאמר ותנח עליהם הרוח. (במדבר טו טו)

תרגום יונתן:

...שמיה דחד אלדד ושמיה דתנין מידד, בנוי דאליצפן בר פרנך דילידת ליה יוכבד ברת לוי בזמן דפטרא עמרם גברה ... אלדד הוה מתנבי ואמר הא משה מתכניש מן עלמא ויהושע בן נון משמש משריתא קאי מן בתריה ומדבר עמא בית ישראל... מידד הוה מתנבי ואמר הא סלוי סלקין מן ימא וחפיין כל משריתא דישראל ויהוי לעמא לתוקלא, ברם תריהון כחדא מתנבין ואמרין הוא מלכא סליק מן ארעא דמגוג בסוף יומיא ומכנש מלכין קטרי תגין... ומסדרין קרבא בארעא דישראל על בני גלותא... (במדבר יא כו)

אבן עזרא:

והמה בכתובים - תחלה, והניחם כי היו רק ע' זקנים ולא ע"ב, ולא יצאו - מהמחנה אל אהל מועד. (שם)

רמב"ן:

כלאם - הטעם בזה כי משה דבר אל העם את דברי ה', כי הוא יאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על המתייצבים עמו באהל מועד, והנה אלה אשר לא יצאו אל האוהל ועושים עצמם מכלל כנאצלים וממרים בדבריו, ולכן אמר לו כלאם כי אולי רוח שקר בפיהם, או רוח רעה מבעתתם. והנה צריכים לשומם בבית כלא כאיש משוגע ומתנבא. ומשה בענותנותו השיב ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי ה' נתן רוחו עליהם מבלתי אצילות הרוח שעלי... אבל מדברי רבותינו נראה כי היה המנהג בישראל שלא יתנבא אדם בעתידות במקום נביא גדול ממנו, אבל הולכים אחריו כתלמידיו, והם בני הנביאים... ומשה אמר כי הוא הרב שמחל על כבודו ומתאוה ושמח בכך... (שם)

דרשות הר"ן:

כאשר ראה ה' שצריך לצרף עם משה ע' איש הזקנים להנהגת הכלל, וראה שאפשר להמשך מזה מצד מה רוע סידור בעם, נשמר מזה על ידי שלא השפיע לכל אחד מהם רוח מיוחדת, כי אם עשאם כענפים יונקים משורש אחד נבחר, והוא משה רבינו, וזו סבה להשואת דעותיהם, ושתהיה הנהגתם עולה לראש אחד.

ובזה יתיישב מה שאמר הנער למשה, אדוני משה כלאם, כי ראה יהושע שהם חולקים על הכוונה האלוקית הזאת, כי עושים ראש לעצמם ורוצים להנבא מרוח מיוחדת ובסגנון מיוחד, ויוכל להמשך מזה רוע סדר וקלקול ההנהגה. ובקש לשימם בכלא, כדי שתהיה נבואתם לעצמם בלבד. אך יהושע טעה בזה, כי הנבואה באה להם דוקא מצד ענותנותם. ולדברי האומר שאלדד ומידד נשתירו בקלפי הנה היו "מתנבאים", רוצה לומר משתדלים להשיג נבואה בכל זאת, ומפני זה אמר יהושע כלאם, שהיו מתחזקים לחלוק על הרצון האלוקי, ועוד שחשדם שאינם רוצים רק נבואה בלבד כדי להשתרר על הצבור, וראוי להענישם שיהיו דוקא משועבדים תחת הצבור בכלא. ומשה רבינו השיב בענותנותו כי אין ראוי לחוש לכך, כי אין לחוש להפסד וקלקול שיבא על ידי הנבואה, ושיסכים השי"ת לזה... (דרוש ח)

עקדה:

אלדד ומידד מתנבאים - נראה שהם היו השנים שפתקיהם היו חלקים ולא נבחרו, ובכל זאת התנבאו אחר שנכתבו. ומספר זאת להודיענו שאף בשעה שמודיע גנותן לא קשה כלל למצא מיד ע' איש שתשרה עליהם שכינה, וגם ענוים כאלדד ומידד. (שם)

רמ"ע מפאנו:

אלדד ומידד, אמרו על פסוק "וישארו שני אנשים במחנה" תרגום יונתן: ואשתיירו תרין גוברין במשריתא... בנוי דאליצפן בר פרנך דילידת ליה יוכבד ברת לוי בזמן דפטרה עמרם ואתנסיבת ליה עד דלא ילידת ית משה וכו'. וקשה איך עמרם חסידא הוא אחד מארבעה שמתו בעטיו של נחש היאך החזיר גרושתו אחרי שהלכה והיתה לאיש אחר. ואין לומר דקודם מתן תורה הוה, והלא האבות שמרו התורה. עוד קשה הלא מעוברת היתה יוכבד ממשה רבינו ע"ה שלשה חדשים כשהחזירה עמרם, ואיך ביני וביני נולדו אלדד ומידד. וגם בפרק קמא דחגיגה ג' א' הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי, בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא וכו' ואשתכח דהוו גמירי וכו'. וסוד הענין אלו תרי אחין אלדד ומידד ולידתן היתה אז בדמעה מנשואין הנז', והם בסוד דמעת העשוקים מאחר דגט לא היה בלב שלם, על כן נולדו אלמים. גם לסבה אחרת היו אלמים, כי פרשו נבואתן שלא ברשות, דלא כתיב לאמר. והקב"ה הראה להם נבואתם מתנבא"ים - מ"שה ת"נוח נ"פשו ב"גן א"לקים י"הושע מ"כניס, והיו צריכין להעלים הנבואה עד שיאמר ויותן להם רשות לגלות... ולכן גם להיותם מהעשוקים כנזכר לעיל משגלו מה שלא הורשה להן, בחזרם עתה בעולם לקו בלשונם, אילולא תפילתו של רבי ונתרפאו ונחה עליהם רוח ה' בהיותם מלומדי מלחמה של תורה ומרפא לשון עץ חיים... וגם לא היה נחשב לעון לא לעמרם ולא ליוכבד ולא לאליצפן, כי גבהו דרכי ה' ומאתו יבאו דברים עתיקים. והענין איך חזרה עמרם הוא כמו שחזר ולקח דוד מיכל אחר שהיתה עם פלטיאל, כי בשנתן לה דוד גט מסר מודעא כי גט מוטעה היה... וגם לאליצפן לא נחשב לעון על היות קודם מתן תורה ואחריהן גזרו על ביטול המודעא. (גלגולי נשמות ט)

מלבי"ם:

וישארו שני אנשים - הם היו גדולים כל כך שחלה עליהם הרוח שלא באמצעות משה, ותכף ומיד כאשר נרשמו שמותיהם בין הנבחרים, כי הם קבלו על ידי צנור מיוחד את הנבואה וגם לא הפסיקו מלהתנבא כשאר הזקנים, ולכן גם התנבאו דברים שמשה לא ידע, והוא שמשה לא יכנס לארץ, ואם כן לא יתקן כל העולם, ולכן תהיה בסוף עוד מלחמת גוג ומגוג. (שם)

רש"ר הירש:

המקנא אתה - על ידי נבואת אלדד ומידד נקבע לדורות שאין הגדולה הרוחנית מיוחדת רק לחברי הסנהדרין. אין בישראל הבדל מהותי בין ההנהגה והעם, תפקיד הזקנים הוא רק להרביץ תורה עד שיעשו את עצמם למיותרים. "מי יתן כל עם ה' נביאים" קרא משה בהזדמנות זו. לחז"ל בסנהדרין י"ז א' התנבאו על מלחמת גוג ומגוג, אולי רוצה לומר, הגג העליון, רכוז הכח ביד יחידים, לעומת זאת תקרא העיר אחר הנצחון "המונה". נבואה זו היתה של אלו שנשארו במחנה בתוככי ההמון ולא יצאו אל אהל מועד לעמד בראש העם, וכן נבאו משה מת, אין השלמות תלויה ביחיד, ואף אם הוא הגדול ביותר. (שם שם כט)

העמק דבר:

ותנח עליהם - ...מכל מקום היה להם לצאת ולא לסרב על דברי משה חלילה, משום הכי ביאר הכתוב שמאז הודיע להם שהם הנבחרים נחה עליהם הרוח, ושוב לא יכלו לצאת, ואחר כך נתנבאו גם כן. ומעתה מובן שלא היתה נבואתם אותו דבר שנתנבאו ע' הזקנים, שהרי עדיין לא נדבר עם משה, משום הכי דרשו שהיתה נבואה השייכת למשה. (שם שם כו)