אלקים   ומציאות

(ראה גם: אלקים-כללי-ידיעה-יחודו)

זהר:

ומשום זה אמר, ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, אין בכל בריה שתהיה שוה כמוני, ואף על פי שבראתי אותה בדמות האותיות שלי, כי אני יכול למחות צורה זו ולעשות אותה (עוד הפעם), וכן כמה פעמים, ואין אלוה אחר עלי שיוכל למחות צורתי, ומשום זה כתוב, כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים.

ואם יקשה אדם, הרי כתוב כי לא ראיתם כל תמונה, (ואיך אנו דורשים בו אותיות ושמות), הוא יתרץ לו, שתמונה זו ראיתי כעין שכתוב, ותמונת ה' יביט, (שפירושו ספירת המלכות), ולא כל תמונה אחרת שברא ויצר באותיות, (פירוש כי ספירת המלכות הוא שורש כל המקבלים והכלים, אבל לא בט' ספירות הראשונות שהן מופשטות מכל צורה). ומשום זה אמר ואל מי תדמיוני ואשוה, ואל מי תדמיון א-ל ומה דמות תערכו לו...

ואפילו תמונה זו (שבמלכות), אין לו במקומו (של המלכות), אלא רק (כשאור המלכות) יורד ומתפשט אל הבריות למלוך עליהם, אז יראה אליהם לכל אחד כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם, (דהיינו רק בבחינת המקבלים, ולא במלכות מבחינת עצמותה), וזהו ביד הנביאים אדמה.

ומשום זה יאמר להם הקב"ה, אף על פי שאני מתדמה לכם בצורות שלכם, (דהיינו בחזיון ודמיון), עם כל זה ואל מי תדמיוני ואשוה, שהרי קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב"ה יחיד בעולם, בלי צורה ודמיון, ומי שמשיגו קודם מדרגת בריאה (שהוא בינה), שהוא עוד מחוץ לכל צורה, אסור לו לעשות צורה ודמות בעולם, לא באות ה' ולא באות י' ואפילו לקראו בשם הקדוש או באיזה אות ונקודה, וזהו שאומר הכתוב, כי לא ראיתם כל תמונה, מכל דבר שיש בו תמונה ודמיון לא ראיתם.

אבל אחר שעשה אותה הצורה של המרכבה של אדם העליון, ירד (והתלבש) שם, והוא נקרא בו בצורת ד' אותיות הוי"ה, כדי ישיגו אותו בדרך מדותיו, (שהן הספירות), בכל מדה ומדה, וקרא א-ל אלקים ש-די צב-אות, אהי-ה, כדי שיכירו אותו בכל מדה ומדה איך מנהיג העולם בחסד ובדין כפי מעשיהם של בני אדם, ואם לא היה מתפשט אורו על כל הבריות איך היו מכירים אותו, ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו... (בא ריד, ועיין שם עוד)

ואינו צריך לרשום מקום, לחשוב שם בו, או לדעת אותו שם, אבל בשביל הבריות, משום שאין מחשבתן יכלה להשיגו בכל מקום כי יש לו עולמות אפילו למעלה מן הספירות שהן כמו השערות שאין להן חשבון, ובכדי שידעו לקרוא אותו במקום ידוע, רשם להן ספירות שיכירו אותו בהן, ומשום שהן קשורות בעליונים ובתחתונים, ברא בהן כל הבריות שיכירו אותו בהן... (זהר חדש יתרו קפו)

מכילתא:

..והקב"ה אינו כן, אלא ה' איש מלחמה, שהוא נלחם במצרים ה' שמו, שהוא זן ומפרנס לכל באי העולם, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וגו' נותן לחם לכל בשר, נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, ומספק אכסניות לכל באי העולם ה' שמו שהוא נותן לחם לכל בשר... (בשלח-שירה פרשה ד)

עד יעבור עמך ה', עד יעבור עם זו קנית, לפי שכל העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי, ארבעה נקראו קנין ישראל נקראו קנין, שנאמר עם זו קנית, שמים וארץ נקראו קנין, שנאמר קונה שמים וארץ, בית המקדש נקרא קנין, שנאמר הר זה קנתה ימינו, התורה נקראת קנין, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו... (שם פרשה ז)

אמרו לו אי זה זה, אמר להם שכינה, שבכל שעה מספיק מזון לכל באי העולם כדי צרכן ומשביע לכל חי רצון, ולא לבני אדם הכשרים והצדיקים בלבד, אלא אף הרשעים עובדי עבודה זרה... (יתרו פרשה א)

מדרש רבה:

ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי אמר, יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בם. משל למלך שבנה פלטין והושיב בה דיורים אלמים, והיו משכימים ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולים. אמר המלך, מה אם אלו שהם אלמים משכימים ושואלים בשלומי ברמיזה ובאצבע, אילו היו פקחים על אחת כמה וכמה, הושיב המלך בתוכה דיורים פקחים. עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו אין פלטין זו של מלך, שלנו היא, אמר המלך תחזור הפלטין לכמו שהיתה. כך מתחילה לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ג) מקולות מים רבים וגו'... אמר הקב"ה מה אלו שאין להם לא אמירה ולא דיבור הרי הן מקלסין אותי, לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה, עמד דור אנוש ומרד בו... אמר הקב"ה יפנה אלו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם... (בראשית כח ב)

...מלך בשר ודם צר איקונין שלו על הטבלא של עץ הטבלא גדולה מצורתו, האלקים יהי שמו מבורך הוא גדול ואיקונין שלו גדולה, העולם קטן והוא גדול מן העולם, שנאמר, (ישעיה כ"ו)  כי בי-ה ה' צור עולמים. מה תלמוד לומר צור עולמים, שני עולמים עליו אינן חשובין כלום, לכך נאמר ה' אלקי גדלת מאד, משעטף את האור חזר וברא את העולם, שנאמר (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה וגו'... (שמות טו כב, וראה שם עוד)

רבי עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון אומר, משל למלך שהיה לו פרדס נטועה שורה של תאנים ושל גפנים ושל רמונים ושל תפוחים, ומסר לאריס והלך לו. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה, ומצאו מלא חוחין ודרדרין, הביא קצצים לקוצו, והציץ באותן החוחין וראה בו שושנה אחת של ורד, נטלה והריח בה, ושבת נפשו עליה, אמר המלך בשביל שושנה זו ינצל כל הפרדס, כך העולם כולו לא נברא אלא בשביל התורה, לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לידע מה עשה, ומצאו מלא מים במים, דור אנוש מים במים, דור המבול מים במים, והביא קוצצים לקוצצו, שנאמר ה' למבול ישב, וראה בו שושנה אחת של ורד אלו ישראל, ונטלה והריחה בשעה שנתן להם עשרת הדברות ושבת נפשו עליו, בשעה שאמרו נעשה ונשמע, אמר הקב"ה בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות תורה וישראל ינצל העולם. (ויקרא כג ג)

אמר ר' לוי אתה מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם ובירר לו אחד מהם, ברא ז' ימים ובחר הקב"ה בשבת, שנאמר (בראשית ב') ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. ברא שנים ובירר לו אחד מהם, שנאמר (ויקרא כ"ה) ושבתה הארץ שבת לה'... ברא ארצות ובירר לו אחד מהם, ארץ ישראל, שנאמר (דברים י"א) תמיד עיני ה' אלקיך בה... ברא רקיעים ובירר לו אחד מהם זה ערבות, שנאמר (תהלים ס"ח) סולו לרוכב בערבות, ברא אומות ובירר לו אחת מהם אלו ישראל, שנאמר (דברים י"ד) ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה... (במדבר ג ח)

רבנן אמרי, בוא וראה הקב"ה ממלא את עולמו, והנפש הזו ממלאת את הגוף, הקב"ה סובל את עולמו, והנפש הזו סובלת את הגוף, הקב"ה הוא טהור בעולמו, והנפש הזו טהורה בגוף... (דברים ב כו)

מדרש תנחומא:

בוא וראה כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה הוא מרפא אותו לעולם הבא, העורים שכתוב אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה, ואומר אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה ל"ה)... (ויגש ח)

דבר אחר וילדה זכר, זה שאמר הכתוב אין קדוש כה' כי אין בלתך וגו' (ש"א ב'), מהו כי אין בלתך, מלך בשר ודם בונה פלטרין הם מבלין אותו, אבל הקב"ה מבלה את עולמו, כביכול כי אין בלתך. ואין צור כאלקינו, אין צייר כאלקינו, כיצד, מלך בשר ודם צר צורה על הכותל, שמא יכול ליצור על המים, הקב"ה צר את העובר במעי אמו בתוך המים, אוי ואין צייר כאלקינו... (תזריע ב)

דבר אחר לא יגורך רע, אמר רבי אליעזר בן פדת בשם רבי יוחנן אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקב"ה את האור ואת החושך, וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר (בראשית א') ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה... (שם ט)

אתה מוצא שהזקנים אחד משלש עשרה דברים שהן כתובים לשמו של הקב"ה, אלו הן הכסף והזהב והכהנים והלוים וישראל והבכורות והמזבח והתרומות ושמן המשחה ואהל מועד ומלכות בית דוד והקרבנות וארץ ישראל והזקנים. הכסף והזהב שנאמר (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב... (בהעלותך יא)

שוחר טוב:

דבר אחר כי שמש ומגן ה' אלקים, אי מה השמש הזו קופחת אף הקב"ה כן, תלמוד לומר ומגן, מה המגן הזה מגין את האדם, כך הקב"ה מגין על עולמו... (מזמור א)

אשר בידו מחקרי ארץ אשר לו הים, מלך בשר ודם אם אומרים לו הים שלך אינו יכול לומר כמה מדות יש בו, אבל הקב"ה נאה לו לומר אשר לו הים, למה כי הוא עשהו והוא יודע כמה מדות יש בו, וכן הוא אומר (ישעיה מ') מי מדד בשעלו מים, הוי אשר לו הים... (שם צח)

דבר אחר ברכי נפשי את ה', ה' אלקי גדלת מאד, א"ר ברכיה בשם ר' אליעזר ור' יהושע, עד שלא בראת עולמך היית גדול בעולם, ומשבראת עולמך נתגדלת עד מאד, עד שלא קילסו אותך הנביאים גדול היית, ומשקלסו אותך נתגדלת עד מאד... (שם קד, וראה שם עוד וערך בריאה)

...מכאן אתה למד שאין בשמים כלום רע, לא אש ולא ברד ולא שלג ולא קיטור, אלא מן הארץ הן, שנאמר הללו את ה' מן הארץ וגו', וכן הוא אומר (שם ה') לא יגורך רע, אין דבר רע אצלו, הכל בארץ, ואם כן למה נאמר (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדום וגו' מן השמים, אמר הקב"ה גזירה מן השמים, ולמטה הן נעשין אש... (שם קמט)

ילקוט שמעוני:

אמר רבי חנינא אין דבר רע יורד מלמעלן. איתיבון והכתיב אש וברד שלג וקיטור, אמר להם רוח סערה הוא עושה דברו. מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא אהא דאמר ר' חנינא בן פזי, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, מכאן שיש לו אוצרות רעות. (בראשית פרק יט, פה)

...וכן הוא אומר הנה אשר בניתי אני הורס ואת אשר נטעתי אני נותש אעשה זאת, זו קשה לכם יותר מן הכל, שמי הגדול לכם בעל חוב, לכם, מידכם הן הדברים ואין הרעה יוצאה מלפני לעולם, וכן הוא אומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב... (ויקרא פרק כו, תרעג)

אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה זועות באות לעולם, אמר לו כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלקיך בה, וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד, כאן בזמן שישראל עושין וכו', כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הזועות באות לעולם. אמר לו חייך מסתברא מילתא, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות יושבים בטח ושאנן ושלוים ובית מקדשו חרב, הוא מסתכל באפיליון עולמו להחריבו, כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל וגו', מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם... קדש את שמך על מקדישי שמך, מיד נוחה דעתו של הקב"ה ואינו מחריב עולמו ומיישב דעתו בשביל ישראל... (דברים פרק ו, תתלו)

הכל ברא הקב"ה בעולמו חוץ ממדת שקר ומדת עולה, שנאמר הצור תמים פעלו וגו', ואומר ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה, ואומר חלילה לא-ל מרשע, ואומר כי פועל אדם ישלם לו. מעיד אני עלי שמים וארץ שאין כל בריה יורד לידי צער אלא מתוך שאוכל ושותה ושמח הוא ואשתו ובניו וכל אשר לו, אדם נפטר לו לבית עולמו ואין פירות ותבואה באין לידי הרקבה אלא מתוך דרכיהם של בני אדם, ואין עיניהם של בני אדם כהות בחצי ימיהם אלא מתוך דרכיהם... (שם פרק לב, תתקמב)

...כך שנו רבותינו, על שלשה דברים הזכיר שמו אף על פי שהוא לרעה, על המסית הוא הנחש שהסית את האשה ואמר כי יודע אלקים, ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר כה אמר ה' ארור האיש אשר לא ישמע, ועל העושה בטחונו בשר ודם, שנאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם... (מלכים ב פרק ו, רלא)

אמונות ודעות:

...ואני יודע, כי ה' כבר תאר את עצמו שהוא יוצר אור ובורא חשך, ואומר במה שתואם את המחוש הזה, שהוא ברא את האויר המקבל אור וחשך במציאות ובעדר, והוא כעין מה שאמר אחריו, "עושה שלום ובורא רע", ואנחנו מסכימים שהחכם לא יברא רע, אלא ברא את הדברים שאפשר שיהא בהן שלום ורע לאדם לפי בחירתו, שאם אכל מן האוכל כדי צרכו ושתה מן המים כדי צרכו יהיה זה שלום, ואם לקח מהם יותר מכדי סבלו יהיה זה רע, וכמו שנבאר במאמר הרביעי בענין הצדק. אבל יחסו האור והחשך שהם בריאתו נגד זדון הטוען את השניות, ולפיכך אמר יצר אור ובורא חשך, והודיענו עוד כי לאור ולחשך יש תכלית וגבול... (מאמר א פרק ג, וראה שם עוד וערך בריאה)

...ושמא יחשוב לאיזו סבה ברא הבורא כל הנמצאים הללו, הנה יש בזה שלש תשובות, האחת שנאמר בראם ללא סבה, ואף על פי כן לא יהא זה לבטלה, כי האדם יהיה עושה לבטלה אם עשה דבר ללא סבה מפני שאינו יודע תועלתו, וזה אינו שייך בבורא. והשנית רצה בכך לגלות את החכמה ולהראותה, וכענין שנאמר להודיע לבני האדם גבורותיו, והשלישית רצה בכך להועיל לנבראים במה שיצוה אותם ויהיו נשמעים לו... (שם פרק ד)

אבן עזרא:

... וכבר פירשתי בשמות כי זה השם לבדו העומד בלי שינוי, ואין זולתו... ומעמיד העולם העליון והאמצעי בכוחו, והזה העולם השפל שאנו בו מעמידו בכח ה' ובכח שני העולמות העליונים... (שמות כ א)

כי לי הארץ - זה טעם נכבד, וכן אמר משה בתפלתו ה' מעון היית לנו, אתה כמו מעון עומד ודור הולך ודור בא. (ויקרא כה כג)

טהור עינים - שלא תראה ברע. לא תוכל - לסבל מרוב קדושתך וחסידותך דבר שהוא הפך נגדך... ותעש אדם - שלמענו בראת העולם. כדגי הים - המותרים לאכל, וכל אחד בולע הקטן ממנו? (חבקוק א יג)

המשל ופחד עמו - וממנו עושה שלום במרומיו, שאין בהם מלחמה כי כולם טוב, והרע הוא בארץ, וצריך פירוש. (איוב כה ב)

רמב"ן:

להתיצב על ה' - לא נאמר בפעם הראשונה להתיצב על ה', כי אין השטן מן העומדים לפניו יתברך, כי לא יחפוץ במות רשע, רק בהנתן לו רשות בא בתוכם ומתייצב לריב ועומד לדין עמים. (איוב ב א)

עושה שלום במרומיו - במרום רק שלום, והתמורות שלמטה גורמות רעותיהם, והם מדופי המקבלים, שאין רע יורד מלמעלה. (שם כה ב)

מי פקד - על משפט כל הארץ. ולתרגום הלא ברצונו בראה ולא לתוהו להרע לבריותיו, כי לא יחבול אדם מעשה ידיו ולמצא תנואות עליו. (שם לד יג)

רד"ק:

יוצר אור - אמר על אור ושלום יוצר, שהוא מעשה, ועל הרע אמר בורא, כי הוא רק הסרת הטוב, בורא מלשון גוזר. (ישעיה מה ז)

אתה חסת - וכן חס הא-ל על נינוה מפני כבודו, שהם הנבראים. (יונה ד י)

מורה נבוכים:

ודע כי קצת בעלי העיון מאלה המדברים הגיע בה ההסכלות וההתגברות עד שאמרו שאלו היה אפשר העדר הבורא לא התחייב העדר זה הדבר אשר המציאו הבורא, רצוני לומר העולם, שלא יתחייב שיפסד הפעול כשיעדר הפועל אחרי אשר פעלו, ואשר זכרוהו הוא אמת אלו היה פועל לבד ולא היה לדבר ההוא הפעול צורך אליו בהמשך עמידתו, כמו שלא יפסד האוצר במות הנגר מפני שלא היה מתמיד לו עמידתו, אמנם בהיותו יתעלה צורת העולם גם כן כמו שבארנו, והוא ימשכהו העמידה וההתמדה תמיד, מן השקר שיאבד הממשיך והמקיים וישאר הנמשך והמקוים, אשר אין עמידה וקיום לו אלא במה שיקבל ממנו מן העמידה והקיום, ראה גודל השגגה אשר הביא אליה אמרם שהוא פועל לבד לא תכלית ולא צורה. (חלק א פרק סט)

אלו המדברים כמו שהודעתיך, לא ידמו העדר אלא ההעדר הגמור, אמנם העדרי הקנינים כולם לא יחשבו בהם העדרים, ויחשבו שכל העדר וקנין דינם דין שני ההפכים, כעורון והראות, והמות והחיים, והם אצלם כמו החום והקור, ולזה יאמרו סתם שההעדר לא יצטרך לפועל, ואמנם הפעולה היא שצריכה פועל בהכרח, וזה אמת מצד אחד, ועם היותם אומרים שההעדר לא יצטרך לפועל יאמרו לפי שרשם שהשם יסמא ויחריש ויניח המתנועע, כי אלו ההעדרים אצלם ענינים נמצאים. וצריך שנודיעך דעתנו אנחנו בו כפי מה שיגזרהו העיון הפילוסופי.

והוא שאתה יודע שמסיר המונע הוא המניע בצד אחד, כמי שהסיר עמוד שתחת הקורה ונפלה בכבדותה הטבעי, שאנחנו נאמר כי מסיר העמוד ההוא הוא הניע הקורה, כבר נזכר בספר השמע הטבעי ובזה הצד נאמר גם כן למי שהסיר ענין אחד שהוא עשה ההעדר, ואף על פי שהעדר אינו דבר נמצא, כי כמו שנאמר במי שכבה נר בלילה שהוא חדש החשך, כך נאמר במי שהפסיד הראות שעשה העורון, ואף על פי שהחשך והעורון העדרים ואינם צריכים לפועל. ולפי זה הפירוש יתבאר מאמר ישעיה "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע", מפני שהחשך והרע העדרים, והסתכל איך לא אמר עושה חושך ולא עושה רע, מפני שאינם דברים נמצאים שתתלה בהם עשיה, ואמנם אמר על שניהם בורא שהיא מלה שיש לה התלות בהעדר בלשון העברי, כמו שאמר בראשית ברא אלקים וגו' שהוא מהעדר, ודרך יחס ההעדר לפעולת הפועל הוא על זה הצד אשר זכרנו, ועל זה הצד גם כן הבן אמרו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח וגו', ואפשר לפרש בו פירוש אחר, והוא שיאמר מי הוא אשר ברא האדם מדבר או יבראהו נעדר הדבור, ענינו המציא החומר שאינו מקבל לקנין ההוא אי זה קנין שיהיה, כי אשר ימציא חומר אחד בלתי מקבל לקנין מן הקנינים יאמר עליו שהוא עשה ההעדר ההוא, כמו שיאמר במי שיכול להציל איש מהמות ועמד מהצילו, יאמר עליו שהוא הרגו. הנה התבאר לך שעל כל אחד מהדעות לא תתלה פעולות פועל בהעדר כלל. אמנם יאמר שעשה ההעדר במקרה כמו שביארנו, אבל הדבר שיעשהו הפועל בעצם הוא דבר נמצא בהכרח אי זה פועל שיהיה, ואמנם תתלה פעולתו בנמצא. ואחר זאת ההצעה עליך לזכור מה שכבר התבאר במופת, מהיות הרעות אמנם הם רעות בערך אל דבר אחר, וכל מה הוא רע בחק נמצא מן הנמצאות הרע ההוא הוא העדר הדבר ההוא, או העדר ענין טוב מעניניו, ומפני זה אמרו גזרה מוחלטת שהרעות כלם העדרים , והמשל בו באדם שמותו רע והוא העדרו, וכן חליו או עניו או סכלותו הם רעות בחקו...

ואחר אלו ההקדמות יודע באמת שהשם יתעלה לא יאמר עליו סתם שהוא עושה רע בעצם כלל, רצוני לומר שיכוין כונה ראשונה לעשות רע, זה לא יתכן, אבל פעולותיו כלם טוב גמור, שהוא אינו עושה רק מציאות, וכל מציאות טוב, והרעות כלם העדרים לא תתלה בהם פעולה רק בצד אשר בארנו, בהמציאו החומר על הטבע הזה אשר הוא עליו, והוא היותו מחובר בו ההעדר לעולם כמו שכבר נודע, ומפני זה הוא סבה לכל הפסד ולכל רע, ולזה כל מה שלא המציא לו השם זה החומר לא יפסד ולא תשיגהו רעה מן הרעות תהיה אם כן פעולת השם כולו טוב, אחר שהוא מציאות. ולזה ספר הספר אשר האיר מחשכי העולם, ואמר, "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", עד שמציאות זה החומר השפל לפי מה שהוא עליו, מחבור המחייב למות ולרעות כולם, כל זה גם כן טוב להתמדת ההויה והמשך המציאות בבא זה אחר סור זה. ולזה פירש ר' מאיר "והנה טוב מאד", טוב מות, לענין אשר העירונו עליו. וזכור מה שאמרתיו לך בזה הפרק והבינהו, ויתבאר לך כל מה שאמרוהו הנביאים והחכמים שהטוב כלו מפעולת השם בעצם, ולשון בראשית רבה "אין רע יורד מלמעלה". (חלק ג פרק י)

כוזרי:

אמר הכוזרי, די לי באלה...אבל שוב אל גלגול דבריך, והיאך התחזק בנפשכם הדבר הגדול הזה, שיהיה לבורא הגופות והרוחות והנפשות והשכלים והמלאכים אשר נתעלה והתקדש והתגדל מהשגת השכלים, כל שכן מהחושים, חבור עם הבריאה הזאת הנבזה המגונה בחמרה, ואם היא נפלאה בצורתה, כי בקטן שברמשים מפליאת חכמתו, מה שאין הדעת משגת אותו.

אמר החבר, בדברך זה לא הצרכתני אל דברים רבים להשיבך. האתה מיחס זאת החכמה הנמצאת בבריאת הנמלה דרך משל אל גלגל או אל כוכב או לזולתו מבלתי הבורא היכול, המשער, אשר נתן לכל דבר חקו מאין תוספת וחסרון?

אמר הכוזרי, וזהו המיוחס אל פעל הטבע... הוא כח מהכחות על מה ששמענו בחכמות ואין אנו יודעים מה הוא, אבל החכמים יודעים אותו בלי ספק.

אמר החבר, אבל ידיעתם בו כידיעתנו... אבל יש ליסודות ולשמש ולירח ולכוכבים פעלים על דרך החמום והקרור, וההרטבה והיובש והתלוים בהם, מבלי שניחס להם חכמה רק עבודה. אבל הציור והשעור וההזרעה וכל אשר יש בו חכמה לכונה, לא יתיחס כי אם לחכם היכול המשער, ומי שקורא אלה שמתקנים החומר בחמום ובקרור "טבע" לא יזיק, כשמרחיק מהם החכמה... ואל יהיה רחוק בעיניך הראות רשמי ענינים אלקיים נכבדים בעולם הזה התחתון, כשיהיו החומרים ההם נכונים לקבל אותם. וזהו שורש האמונה ושורש המרי. (מאמר א סח-עז

...וההקדמה השלישית, כי הבורא יתברך נותן לכל חומר הטובה שבצורות שאפשר לו לקבל והמתוקנת שבהן, ושהוא יתברך מטיב, לא ימנע חנינתו וחכמתו והנהגתו מדבר, וכי חכמתו בפרעוש וביתוש על הדמיון איננה מקצרת מחכמתו בסדור הגלגלים, אך התחלפו הדברים מחמת חמריהם, ואין לך לאמר למה לא בראני מלאך, כאשר אין לתולעת לאמר למה לא בראני אדם.... (מאמר ה כ)

רבינו בחיי:

נעשה אדם - על דרך השכל בלשון רבים, להורות על האמצעים, כי השפע השופע מהבורא יתברך שופע תחילה על שכל אחד נפרד, והוא מניע הגלגל המקיף, וממנו נשפעים ח' שכלים נפרדים, כל אחד מניע גלגל עד גלגל הירח, ומה שאמר שהקב"ה נמלך, רוצה לומר נתן באלו כח לפעול... (בראשית א כו)

לחטאת לה' - ...ועל דרך המדרש, כפרה על שמיעטתי את הירח על שקטרגה. ולכבוד של ה' אמרה, שלא יאמרו שאינו יכול להשפיע אורה לכל אחד. וחלק לירח כבוד בקרבן של ראש חודש, שאין הקב"ה חפץ שיהיה קיטרוג בין בריותיו... (במדבר כח טו)

ידוע כי מציאות השי"ת מציאות מוחלטת, ומציאות שאר הנבראים מציאות קנויה. וענין מציאות מוחלטת הוא, כי אילו ידומה הסתלקו יהיו מסתלקים כל הנמצאים, על כן תקרא מציאותו מציאות מוחלטת, שהוא עומד בעצמו ואינו צריך לזולתו. ומציאות קנויה היא מציאות שאר הנמצאים כולם, אשר מציאותם אינה מסתפקת בעצמה, אלא שהיא קנויה ממנו יתברך, הכל צריכים למציאותו ואינו צריך למציאותם. ומה שכל הנמצאים צריכים למציאותו מוכיחים חכמי המחקר מחכמת המספר, ואומרים, כשם שהאחד עילה (סבה) למציאות המספרים ואינו מהמספר, כן הבורא יתברך עילה למציאות העולם ואינו מן העולם. וכשם שאילו הסתלק האחד ונעדר הסתלקו המספרים ונעדרו, כן הבורא יתברך אילו יעלה ברעיון הסתלקו והעדרו לא יהיה נמצא דבר כלל. וכשם שמציאות האחד מציאות מוחלט, כלומר שאינו צריך במציאותו לזולתו, ומציאות המספרים כולם מציאות קנויה וסמוכה, כלומר בלתי מספיקים בעצמם אלא שהם סמוכים אל האחד קנויים ממנו, כן מציאות הבורא יתברך מציאות מוחלטת, כלומר שמציאותו תספיק בעצמו, והוא בלתי צריך לשאר הנמצאים, ומציאות שאר הנמצאים נסמכה אליו, קנויה ממנו, וכשם שהמספרים קנו המציאות מן האחד מבלתי תנועה ולא זמן ולא מקום, ולא יצטרך האחד בהמציאו אותם לדבר זולתי עצמותו, כן נתחדשו הנמצאים מן הבורא יתברך בלא תנועה, זמן ומקום, ובלא כלום. וכשם שהאחד לא ישתנה מן האחדות בריבוי מה שהתחדש מן המספרים ולא יתחייב מזה ריבוי או שינוי בעצמו, כן חידוש העולם בריבויו לא יחייב שינוי בבורא יתברך באחדותו ובעצמותו. נמצאת למד שמציאות השי"ת מציאות מוחלטת, ואין דומה לאחדותו בנבראים העליונים. (כד הקמח, מציאות השי"ת)

עקדה:

...המורה ביאר, שכל השאלות ישארו אם לא נאמר שהכל נברא ומחודש, וכל דבר נברא ברצון ובכוונה עצומה. וכל זה זכר דוד המלך ע"ה במזמור ק"ד, אחר שמנה הנמצאות העליונים והשפלים ואמר, "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית" וגו', רוצה לומר עשיתם בכוונה עצומה וברצון. וסיים "יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו", לומר שפעולתו אינה מצד חסרון שקדם להם, כי אם כפעולת בעל הקנין השלם, שלא תורה על חסרון קודם ויתרון נוסף. אם כן בריאה זו היא כסולם מאת ה' יצא, ובו נעלה לשבח לאדון הכל. ואם ישארו לנו ספקות הוא לקוצר דעתנו וללאות השגתנו... וכן נתפרסם אברהם הראשון שעלה בסולם הזה... ואלו הנביאים עולים במדרגות הסולם הזה בחקירתם, ואחר כך יורדים ומשיגים הדברים בסבותיהם, ולכן אמר עולים ויורדים בו... (בראשית א א)

הא-ל יתברך נושא העולם וסובלו בכח בלתי תכליתי, לא באופן גופני כי אם על דרך אדניות ושררה, כסבה ומסובב, כמו שיאמר שהרוכב נושא מרכבתו, רוצה לומר היא הולכת על פי דרכו.

ב' הוא סבת הסבות, כמו שאמרו בשוחר טוב תהלים צ' שהוא מקומו של עולם, כי הכל בו ובעבורו, רוצה לומר על דרך הדיבוק וההשכלה, ודרך השכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות, ותנועת כל המתנועעים בכוחו יתברך, ועל זה אמר המשורר במזמור כ"ט, הבו לה' בני אלים וגו'.

אמנם חוזק קיום כל הנמצאות האלו בכל המדרגות שזכרם במזמור הוא כפי חוזק ההשכלה, ובי' הדורות הראשונים מאדם עד נח נתבטלה מהם ההשכלה בשיעור שנפסדו להם סדרי בראשית ונמחו מן העולם... ולעומתם היו שהשתדלו לתקן עולם במלכות ש-די, והתחיל באברהם, עד שהופיע האור הבהיר והמשובח שבמין האנושי, משה אדון הנביאים, שהשלים ההשכל וההדבקות האלקית לא בעצמו כהשלמים הראשונים, אלא הספיק לשתף עמו כל המציאות או חלק גדול ממנה.

והנה אדם לא רצה לשמע לציווי לא לאכל מעץ הדעת טוב ורע, רוצה לומר שלא יסיח דעתו לענינים הזמניים, ולכן סילק הקב"ה שכינתו מהארץ, שהתאוה שתהיה לו שם דירה... (שמות א א)

החודש הזה - כפי שסדר המציאות לפי הטבע יעיד על אמיתת מציאותו יתברך, כן גם שדודו והריסת טבעו לפעמים יגידו. כי הנה הפילוסופים יודו בעולם חקירתם במציאות סבת הסבות, שבלעדו אין מציאות, אך לא שמו לו מציאות בפועל (פועל רצוני), כי שמו את כל הנמצאות מחויבות ממנו, כמו השכל והמושכל, ושתפו אם כן הסבה והמסובב ממנה, והמדברים קראוהו פועל, ויחסו אל הנמצאות כיחס הנפש לגוף (ואם כן צריך בבחינת מה לברואיו), ואנחנו היונקים מתורת ה' יודעים, שהוא מסתפק בעצמו בלי שום צורך אל כל נמצא, והנברא נמצא רק לצורך עצמו, שימצא על הצד היותר נאות האפשרי, ויתיישר להכיר את בוראו.

והוא יתברך חילק בריותיו לג' ממשלות, עולם השכלים הנבדלים שהם שכל בפועל, עומדים לפניו ראשונה, הקצה האחר הוא העולם השפל, והאדם נכבד ממנו, שופע עליו השכל בכח, ואחר כך בעזר הא-לוה והישרה התורתית הוא שב להיות שכל בפועל, וכמעט משותף לקצה העליון. וביניהם העולם האמצעי, הגלגלים וכו', כדי שימצאו ב' הנהגות, הטבע הנוהג על ידי השפעת השכלים העליונים ואינו משתנה כמוהם. והנהגה השניה על ידי השכלים האנושיים השלמים, האותות ומופתים ששמה... (שם יג יז)

כי ענן ה' על המשכן - כמו שהשי"ת נפש העולם בכלל, כי מחייהו ומניעו, ולכן נקרא חי העולם (דניאל י"ב), כן שכן על המשכן, מחיהו ומניעו, כי לא ידע וינוח בלעדי עמוד הענן. אמנם היה שם שתוף שלמי האמונה הנותנים כח בגבורה של מעלה, והוא טבע הנהגה זו. (שם מ לח)

איכה ישבה - משרשי השכל הוא כי מהטוב יצא רק טוב, אך התורה אמרה שה' יחדש גם מכות גדולות על ראש רשעים, כי אם אין הרע מיוחס לו יתברך, או שהוא רק העדר, אם כן אין עוד יסוד העונש לרשע. וכן העניש את דור המבול, סדום וכו'. ומגילה זו עדות ברורה כי הוא יתברך פועל הטוב והרע, ותגרש כל שיבוש בענין ההשגחה. (איכה א א)

אור ה':

והנה אם שיהיו עלות ועלולים בעלי תכלית או בלתי בעלי תכלית אין המלט מהיות עלה אחת לכללם, למה שאם היו כלם עלולים היו אפשרי המציאות בבחינת עצמם, והם צריכים למכריע יכריע מציאותם על העדרם, והיא העלה לכלם המכרעת מציאותם, והוא הא-ל ית', התבאר אם כן מציאות סבה שאין ספק בו, אמנם לפי שהכוונה בהקדמה הזאת שהעלה לכלל הנמצאות נמצאת, הנה כשנודה מציאות עלה ראשונה לעלולים אחריו איך נעמוד על היותו לכלל הנמצאות אחד, הנה זה ממה שהתבאר בשרש השני... (מאמר א כלל ג פרק ב)

ואולם למה שהתבאר במה שאין ספק באמתות היותו הפועל האמתי לכל הנמצאות בכוונה ורצון, והוא המתמיד מציאותם בהשפעת טובו תמיד, ולזה מה שתקנו "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", וכמו שיבא במאמר ה' בגזרת הא-ל, הנה במה שישפיע מהטוב והשלמות ברצון וכוונה, הנה אם כן הוא אוהב ההטבה והשפעה הטובה בהכרח, והיא האהבה זולת ערבות הרצון, ואין השמחה האמתית באמרו ישמח ה' במעשיו, פירוש שהשמחה במעשיו והיא בהשפעת טובו להם בהתמדת מציאותם על השלם שבפנים, ומזה הצד אמרו ז"ל במקומות הרבה שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, ירצו שלמה שהערבות והשמחה אצלו בה בהשפעת הטוב, והיה הטוב השלם שאפשר לאדם שידבק בשם שזהו סוד התפלה... (שם פרק ח)

...ואולם מצד התורה, למה שנראה שיעדה הרע לפי המרי העצום בעזיבה והסתר פנים, באמרו והסתרתי פני מהם, ואנכי הסתר אסתיר פני מהם... שכל זה יורה שעונש הרע הוא הסתר פנים והעזיבה למקרי הזמן, והנה מקצת חכמינו אשר לחצום התורה והעיון קבלו הפנה הזאת על שהשגחה האישיית נמצאת בקצת בני אדם ובקצתם לא... (מאמר ב כלל ב פרק ב, וראה עוד ערך השגחה)

דרשות הר"ן:

ידוע שכל דבר שאי אפשר לומר שנפל במקרה, מפני סדור הנחתו וענינו, מורה על פועל מכוון בו, כאשר נאמר על ספר מסודר מאותיות ותבות שלא נפל במקרה, אבל נעשה על ידי פועל מכוון בו. ובזה אין הפרש בין שיהיה הפועל השי"ת או האדם. אבל ההפרש בין שתי הפעולות הוא, כי החסרון שבפועל האנושי, שהוא ההעדר שבו, אינו מורה על כוונת הפועל, שיכוון בהעדר ההוא, כי הפועל המסודר לא יבא בלי כוונת פועל, אבל ההעדר יבא מג' סבות, לכוונת מכוון בהעדר, או שהפועל ההוא לא עלה על לב ונשאר נעדר, או שעלה על הלב אלא שלא הספיקה יכולת הפועל אל הפועל ההוא ונשאר חסר. זה בפעלים האנושיים, אך בפעולות השי"ת אינו כן. ולכן ההעדר הנמצא בפועל האדם אינו נתלה בפועל האדם כלל, כי אינו מורה על כוונת הפועל, ויתכן שבא מסבות אחרות, אך ההעדר הנמצא במעשה ה' מורה על כוונה ממנו, כמו הדבר הנמצא בפועל במעשיו, כי גם ההעדר אי אפשר שיבא אלא בכוונה ממנו. (דרוש ג)

והב' הוא, שאין העונש הבא מהשי"ת על בני האדם מכוון אלא להיישיר אותם, או להגן אחרים שלא ילמדו ממעשיהם, כי העונש מצד עצמו אינו דבר משובח, ולכן הזהירה התורה, לא תקום ולא תטור וגו'. ומה שיתואר השי"ת עליו, באמרו קנא ונוקם, איננו מתואר מצד הנקמה בעצמה, אבל מצד הטוב הנמשך ממנה. ולפיכך אמרו רז"ל אין רע יורד משמים, שאי אפשר שמי שהוא הטוב הגמור ומקור הטובות כולם, שימשך ממנו רע בעצם, אבל כל מה שנמשך ממנו יבא לתכלית טובה. ולכן כל מה שיעניש השי"ת האדם בעולם הזה הוא על זה הדרך, אם להישיר החוטא בעצמו שישוב מדרכו הרעה, ואם אינו מקבל הישרה - ליסר אחרים שלא יהיו חרם כמוהו... (דרוש י)

ספר העקרים:

ראה אלקים-כללי-מציאותו.

ספורנו:

קונה שמים וארץ - השמים והארץ הם קנין לו לעשות בהם כרצונו כי אינו להם סבה טבעית כמו שחשבו קצת בעלי המחקר, אבל הוא פועל רצוני להם ופועל בהם כרצונו. (בראשית יד יט)

אהי-ה אשר אהי-ה - ההוה תמיד על ענין אחד מצד עצמו, ומזה יתחייב שיאהב המציאות וישנא כל הפסד מנגד למציאות, כאמרו כי לא אחפוץ במות המת, ומזה יתחייב שיאהב משפט וצדקה אשר תכליתם מציאות, וישנא העוול והאכזריות המטים עקלקלות על העדר והפסד, ובזה שנא חמס ואכזריות המצרים נגדכם. (שמות ג יד)

ושמר ה' אלקיך לך את הברית - שנשבע באמרו "ונתתי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם", כי אמנם בהיותו לנו לאלקים בלתי אמצעי ישפיע מציאות נצחי ההוה ממנו בלתי אמצעי, כאמרו "כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם", אמנם מציאות הנפסדים הוא ממנו באמצעי בלי ספק. (דברים ז יב)

אלשיך:

המגביהי לשבת - תוספת ה"א ויו"ד לרמז שם י' ויאמר דעו כי בין שהוא מסתלק למעלה לאשמת העם, בין בהיותו משפיל למטה, בחינת ב' העולמות אתו, ולא יעצרנו העולם, ולא ישתנה חלילה, כי העולם והמקום משועבדים אליו, כמו שכתוב הנה מקום אתי, שלא כמלאך, שבהיותו בעולם הגשמי הוא מתלבש מלבוש גשמיות דק, כי אין העולם משתעבד אליו, ולכן מקנה בו ממין איכותו. אך הוא יתברך כשהוא מגביה לשבת אין העולם השפל משולל ממנו, וכן כשהוא משרה שכינתו למטה, וההבדל הוא, כי למעלה חביון עוזו, ולמטה רק התפשטות כבודו לקיים העולם, ואין שבתו שם. (תהלים קיג ה)

מהר"ל:

...אחר כך קדושת הבכורה מורה שיש ראשית לכל, הוא השי"ת, וזה מורה גם כן שמאתו יתברך נמצא הכל, שאם לא היה נמצא הכל מאתו חס ושלום היה דבר מה קדמון כקדמותו, ולא היה הוא יתברך ראשית לכל. ואין לומר שלא נמצא הכל מאתו, וגם אין הכל קדמון, שאם כן ממי נמצאו ולמה נמצאו עתה? כי אי אפשר שיהיה נמצא דבר מעצמו בלא סבה. שכל דבר צריך סבה, אלא אם היינו אומרים חס ושלום שהם גם כן קדמון, שאז אין צריך להם סבה. וזה אינו, כי כבר אמרנו שהוא יתברך ראשית הכל, ואם כן נמצא הכל מאתו. וכמו שמאתו הכל, כך היכולת בידו להפסיד אשר ירצה. לכך הפסיד התחלת וראשית מצרים. וכמו כן הוא יתברך מאחד ומסדר הכל. כמו שנזכר בפרשה ג' (שבתפילין), שמע ישראל וגו', כי במה שהוא יתברך אחד, הוא מאחד ומסדר ומקשר החלקים זה בזה עד שהם אחד, קשורים קצתם בקצתם. ופרשה רביעית והיה אם שמע וגו' מורה שהוא יתברך מנהיג הכל... (גבורות ה' פרק לט)

...לכך אמר שהשי"ת מניח תפילין, והוא תוספת המעלה במה שהוא משפיע על הנמצאים, ודבר זה נקרא הנחת תפילין, לפי שהיא קדושה ומעלה נוספת, שהיא יוצאת לזולתו. ושלמותו יתברך מצד הנבראים שני דברים, האחד שהוא סידר את הנבראים בחכמה, השני, שהוא יתברך פועל אותם כרצונו. ולפיכך אמר שמניח תפילין בראשו, כי בראש החכמה, והוא הפאר שיש לו יתברך במה שכל הנמצאים מסודרים בחכמתו. והתפילין ביד במה שהוא מפואר בנמצאים מצד הפועל אשר פעל בהם... (שם פרק מד)

ומצד שלש בחינות אלו יש לעולם מדרגה אלקית. כי במה שהוא נמצא מושפע מאתו יתברך, יש לו הצטרפות אל השי"ת. והשני הוא הפך זה, שהעולם חוזר ונאסף אל סבתו המקיימת אותו, במה שהעולם נתלה בו יתברך ואין לו קיום זולתו יתברך, ובזה כל המציאות שבה אליו יתברך, וגם מצד זה יש לעולם דביקות בו יתברך. השלישית שיש לעולם דביקות והצטרפות אל השי"ת בשביל הנמצאים עצמם שיש בהם השלמות, ובשביל שלמותם יש להם דביקות בו יתברך... (שם פרק מו)

ויש מכה שבאה בלא פעולה במקבל רק סילוק מהנמצא, שהשי"ת מסלק עצמו מן הנמצא, וזה הנמצא נעדר, ואין כאן פעולה במקבל, רק סילוק מהנמצא. כי כל הנמצאים קיומם בו יתברך, וכאשר הוא מסתיר פניו מהם אז יקבלו העדר ואינם נמצאים... (שם פרק נו)

יש לך להבין בשם הנכבד הזה מה שנקראו ישראל בנים לה', כי אין ספק שהנמצאים עלולים ומושפעים מן השי"ת, ואין הנמצאים מתדמים יחד, רק כי יש מושפע מאמיתת עצמו, ויש שאינו כך, לפי ריחוק הנמצאים וקורבתם אליו יתברך, והנה ישראל אומה זאת מושפעים ממנו יתברך מאמיתת עצמו יתברך, ובדבר זה יש להם יותר צירוף וחיבור אל השי"ת, ועל זה מורה השם הזה שנקראו בנים לה'... (נצח ישראל פרק יא)

המשנה הזאת באה לבאר לך, כי כאשר נחרב הבית נמשך אחר זה חסרון לכל העולם הזה, במה שבית המקדש שלמות לכל העולם, וכאשר חרב היו התחתונים נבדלים מן העליונים, כי על ידי בית המקדש, שהוא בתחתונים, יש לתחתונים דביקות וחיבור בעליונים, ולפיכך היתה הברכה... (שם פרק כב)

וביאור ענין זה, מה שאמר כי שית אלפי שני הוי עלמא וחד חריב, כי הדעת מחייב שיהיה השי"ת לבדו בעולמו, וזהו "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", כי אם העולם נוהג בהנהגתו לעולם, היה הוא יתברך מצטרף אל הנמצאים תמיד, והוא יתברך נבדל מן כל הנמצאים, אף שהוא יתברך מצטרף אל הנמצאים במה שהוא סבת ועילת הנמצאים, מכל מקום הוא נבדל מהם גם כן... שאם היה העלול נמצא תמיד היה משתוה אליו, שיהיה נמצא תמיד כמו העילה... וזה ראוי לאלף השביעי, שבכל מקום מיוחד לקדושה, ולכך השי"ת שהוא קדוש בכל הקדושה, נבדל מן הנמצאים ומתקדש מן העולם באלף הז', וכל דבר שהוא חמרי או נוטה אל החמרי חרב, כי אין לעולם הגשמי כח באלף השביעי המיוחד לנבדל מן הגשמי... (שם פרק כז)

דע כי במאמר הזה באו להודיע ההפרש שבין ישראל לשאר האומות, וראוי לך לדעת, כי כל הנבראים נבראו לכבודו יתברך... וביאור ענין זה, שהנמצאים כולם נבראו לכבודו יתברך... ויבואר ענין זה שהנמצאים כולם לכבודו יתברך, ויש מהם כבוד להשי"ת ביותר, ודבר שהוא כבודו נקרא לבוש של הקב"ה... וזה שכתוב "הוד והדר לבשת", כלומר הכבוד שיש לו יתברך מן הנמצאים הוא לו לבוש של הוד. ואמר שם עוטה אור כשלמה, שהכבוד מן האור הוא יותר כבוד משל שאר הנמצאים, כי הוא מציאות של הוד והדר. והנה התבאר כי הכבוד מן הנבראים נקרא מלבוש של השי"ת, אמנם הלבוש נבדל מהלובשו, וכך הכבוד מן הנמצאים כולם הוא נבדל מאתו יתברך, רק שעל ידי הנמצאים שהם כבודו הוא יתברך נודע, כמו שנראה כל אחד על ידי מלבושו לזולתו, אמנם הכבוד והפאר שיש לו מישראל הוא גם כן תכשיט כבוד אל השי"ת, והחילוק הוא כמו מהמלבוש לתפילין, שהתפילין הם כבוד ופאר דבוק בו בעצמו, והם תכשיט שלו... (באר הגולה באר ד)

וכאשר תבין ענין התפילין האלו תבין ותדע היתר השאלה הגדולה ששאלו, למה ברא השי"ת את הנבראים כולם. כי יש שאמרו שהוא יתברך רצה להודיע כח מעשיו וגבורותיו בעולם, ודבר זה לא יתכן, שלכך ברא הכל להודיע כחו לבשר ודם. ויש אומרים שמדרך השלם שהוא משפיע הטוב לזולתו. וגם דבר זה לא יספיק, שלא תהיה בריאת העולם רק כדי שיהיה נקרא בורא ועושה...

ומפני זה באו חכמים לבאר כי העולם נברא לעצמו. כי אף על גב שהעולם הזה הוא עלול, ואין העלול במדרגת העילה, מכל מקום יש כאן תוספת מעלה אל העילה מצד העלול... וכך יש אל השי"ת מן הנמצאים שהם זולתו פאר נוסף מן הזולת...

ומפני כך ישראל הם עיקר וראשון, וכאשר האומה הזאת תחת האומות, כאילו המציאות בטלה לגמרי, כי הדבר שהוא בפועל הוא לעצמו ואינו תחת אחר, ולפיכך נחשב כאילו הם בטלים מן העולם, ועל דבר שהוא בטל המציאות יש בכיה והורדת דמעות, כמו שהוא על מת, ולכך אמר שהקב"ה מוריד ב' דמעות... שהוא יתברך נמצא אל המקבלים כמו שהם מוכנים לקבל, ונראה להם השי"ת כפי מה שהמקבל ראוי לו. ודבר זה יסוד גדול גלו אותו חכמים במדרשיהם הפנימיים והנעלמים. במדרש אנכי ה' אלקיך, אמר ר' חייא בר אבא... נראה להם הקב"ה בים כגבור עושה מלחמה, בסיני כסופר מלמד תורה... הרי ביארו כי השי"ת מתואר בתארים כפי המקבלים, ומכל שכן שיפעל כאשר מוכנים המקבלים בעצמם, ולא שימצא אצלו שינוי, או שום דבר או התפעלות, רק שכך הוא נמצא אל המקבל, ועל ענין זה באו כל התארים שהם אצל השי"ת...

ומזה השינוי מתחייב הטבע שהוא רעידת הארץ. וכל כונתם בזה המאמר רק לתת טעם אל רעידת הארץ, שהוא שינוי גדול בחוזק, שיש אל השינוי הזה סבה מן השי"ת. וזה שאנו מברכים "שכוחו וגבורתו מלא עולם". כי מן השי"ת מתחייב דבר זה, ואין זה דבר טבעי בלבד, רק יש סבה מחייבת את הטבע. ודבר זה הוא הסבה, שאין השי"ת נמצא אל העולם כמו שראוי, מצד שיש במקבלים השינוי, לכך נמצא השי"ת בענין הזה. ואף על גב שעדיין לא היה נמצא החסרון בפועל קודם שהגיע השינוי בישראל, מכל מקום העולם מוכן לחסרון, ומצד השי"ת הוא נמצא אל העולם כסדר הראוי, וכאשר הוא יתברך לא נמצא אל העולם כסדר הראוי, יש כאן שינוי, ומזה השינוי יתחייב הטבע הפועל ההרעשה, כי הרעשת העולם נמשכת אל שינוי המתחייב מן השי"ת, ואין בזה דבר יוצא מסדר העולם...

ולפיכך דברי חכמים הם הנאמנים והאמיתיים מכל צד, כי הסבה האלקית בפני עצמה, והטבע בפני עצמו, כי הסבה האלקית מחייבת את הטבע (וראה שם עוד).

בפרק קמא דעבודה זרה, אמר רב יהודה אמר רב... ג' שעות ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה... כלל הדבר, כי התורה שהשי"ת עוסק בה היא סדר הנמצאים, והוא יתברך יודע סדר הנמצאים ואינו עוזב סדר שלהם עד שיהיו מסולקים ממנו לגמרי, וזהו שעוסק בתורה. ויש אל השי"ת חבור אל סדר הנמצאים, ודבר זה עדיין אינו חבור לנמצאים לגמרי, רק שהוא יודע הסדר המושכל שלהם.

ובג' שעות שניות נתווסף החיבור אל הנמצאים במה שהוא דן אותם כמלך שדן את עמו, אף כי אין זה חיבור גמור אליהם, שהרי הדיין פועל במקבל הדין, ואינו חבור גמור, מכל מקום הדבר הזה הוא חיבור במה אל הנמצאים עצמם, ובג' שעות ראשונות לא היה לו חיבור אל הנמצאים בעצמם, רק ידיעת סדרם.

בג' שעות שלישיות נתווסף החיבור מה שהוא פונה אליהם לפרנס אותם, ודבר זה תוספת חיבור, כי הדיין נבדל מן אשר הוא דן, ודבר זה שהוא זן ומפרנס את הנמצאים והוא פונה אליהם לתת להם קיום, הוא יותר חיבור מן הראשון.

אמנם בג' שעות אחרונות הוא משחק עם הלויתן. השחוק הזה הוא חיבור הרצון לגמרי, שמתאחד רצונו עמהם... ולכך אמר בג' שעות אחרונות משחק עם הלויתן, שהשחוק הוא התאחדות ודיבוק הגמור עם מי שהוא משחק. ודבר זה בא להוציא מלב המתפלספים, האומרים כי הוא יתברך מסולק מן העולם... (שם באר ד)

בפרק שני דחגיגה תניא ר' יוסי אומר... הארץ על מה עומדת, על העמודים... פירוש המאמר הזה על דרך משל ומליצה, שבא לומר, כי העולם כולו השי"ת מקיים אותו שלא יתמוטט, כי אין קיום לעולם מצד עצמו, רק על ידי השי"ת המקיים אותו. ודבר זה על ידי הדביקות שיש לעולם בו יתברך, ומצד הדביקות הזאת יש לעולם קיום, ולא מזולת זה.

ואי אפשר לומר שתהיה לארץ עצמה דביקות בו יתברך, שדבר זה אינו, שאין לדבר שהוא חמרי לגמרי כמו הארץ דביקות בו יתברך בעצמו, כי אם על ידי אמצעי. לפיכך אמר הארץ על מה היא עומדת, על העמודים, כי הארץ היא לאדם, וקרא בני אדם עמודים, כי האדם עומד בקומה זקופה כעמוד, מה שלא תמצא בכל שאר הנמצאים, שכולם הולכים שחוח...

ועדיין אין בזה התקרבות אל השי"ת לגמרי, ואמר שהעמודים עומדים על המים, הם מין האדם שיש להם התורה, כי התורה נקראת מים, ורוצה לומר שכל מין האדם מקוימים בשביל ישראל שיש להם התורה... ועדיין אין בזה הדבוק לגמרי. ואמר כי המים עומדים על ההרים, הם החכמים הגדולים שהם אנשים מסוימים, כמו ההר שהוא גדול מאד והוא מסוים, והם יחידים בדורם.

ואמר וההרים על הרוח, כי עדיין אין מדריגת החכמים הגדולים שיש להם דביקות לגמרי בו יתברך, ואמר שההרים עומדים על הרוח, הוא מדרגת רוח הקודש, ובמדרגה הזאת יש יותר דביקות אל השי"ת... (שם באר ו)

אלו האנשים חושבים, כי אין חילוק בין אלקותו יתברך על ישראל ובין אלוקותו על הכל, וכמו שהוא יתברך אלקי הכל כך הוא אלקי ישראל. ודבר זה טעות, כי מה שאמר הכתוב "אנכי ה' אלקיך", רוצה לומר שאני אלקיך בפרט, שהוא יתברך חל שמו על האומה הנבחרת בפרט, אף כי הוא אלקי הכל, אין נקרא שמו רק על האומה הנבחרת... (תפארת ישראל פרק לז)

...כמו שאמרו בבא קמא בואי כלה, ומה ענין כלה לשבת? אבל על ידי שבת יש לעולם חיבור בו יתברך, כי שאר ימים אינם מקודשים, כמו השבת, ומפני שהוא זמן קדוש, יש לעולם על ידו חיבור בו יתברך, וזהו השלמת העולם בודאי... (שם פרק מ)

...כי הכל ברא לכבודו, כי מן הנבראים כולם ומבריאתם נראה כבוד מעשיו, ולכך הכל קודש אל השי"ת, כמו שאר קדשי שמים המשמשים להשי"ת. אבל כאשר ברא הכל לכבודו, והוא מכיר את השי"ת מפועל ידיו, שהרי נותן הודאה על הפרי, דבר זה כבוד השי"ת, ולכך יוצא הפרי לחולין... (נתיב העבודה פרק יד)

ועוד יש לך להבין, כי העולם מקבל קיום מהשי"ת מצד כי יש לעולם דביקות בו יתברך לגמרי מצד החסד אבל לא מצד המשפט, כי מצד המשפט השי"ת נבדל מן העולם כאשר עושה בו משפט, כהמלך העושה משפט בעם. ולפיכך מצד המשפט אין קיום גמור לעולם, כאשר מצד המשפט אין דביקות בו יתברך, רק הדביקות בו יתברך מצד החסד, ומצד זה יש לעולם קיום... (נתיב גמילות חסדים פרק ג)

מכל מקום הקב"ה מעמיד אותם בשלום, שהשי"ת מאחד הכל בשלום, ואם לא היה זה, היה האחד ביטול השני, כי האש ביטול המים, ולא ימצא במדרגה אחת הפכים, כי העולם הוא אחד, ואיך יתחברו כאשר הם הפכים? אבל הם מתחברים ומתקשרים על ידי השי"ת שהוא אחד, והוא יתברך כולל הכל ומשלים הכל, ולכך יש שלום מצד השי"ת שהוא צורה אחרונה של עולם. וזהו השלום עצמו שהוא משלים הכל, כמו הצורה שהיא השלמה, ולכך כל אחד עומד בשלום, ולכך שמו יתברך הוא שלום, כי השם הוא מצד הצורה, והוא יתברך צורה אחרונה לעולם, ואי אפשר לפרש יותר... (נתיב השלום פרק א)

ומה שאמר הכל צפוי ולא אמר הכל צופה, מפני שאפילו הרע שאין השי"ת רוצה בו אף זה צפוי מלפניו, אבל צופה היה משמע שמבקש לראות והוא דבר הטוב, אבל הרע הרי כתוב והבט אל עמל לא אוכל, ועל זה אמר הכל צפוי בין טוב ובין רע... (דרך חיים ג טו)

הוסיף עוד ר' יוחנן לומר כי הוא מגין על כל העולם כלו מצד החבור הזה, כי כאשר עוסק בתורה לשמה אז יתחברו התחתונים אף עם השי"ת בעצמו וכבודו עד שיהיו תחת צלו של הקב"ה, מה שאין כן זולת התורה, כי העולם הזה הוא גשמי וחומרי ואין לו צירוף וחבור כלל אל השי"ת שהוא נבדל לגמרי. אבל על ידי התורה השכלית שבתחתונים יש להם חבור אליו יתברך, ואם כן מגין הוא זה על כל העולם כלו כאשר מחברו ומכניסו תחת צלו של הקב"ה, שאז בהחלט יש לו הגנה והצלה. (דרשה על התורה)

...והנה כאשר עשה השי"ת עליו שלום, המורה כי הוא יתברך בורא הכל, ועוד אמרו חז"ל אם אין שלום אין כלום, והשלום בו יושלם הכל ובו הכל, והנה במה שברא השי"ת הכל בזה יצר הרע הוא טוב, ואין להרחיק את החמץ, אף על גב שהרחיקה התורה החמץ והשאור מצד עצמו, כי הוא רע, אבל בודאי כאשר השי"ת ברא הכל, יצר הרע הוא טוב מצד הכל, כמו שאמרו במדרש, וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מה כל אשר עשה, אפילו יצר הרע, וכי יצר הרע טוב, אלא שאם אין יצר הרע לא נשא אשה ולא הוליד בנים, ולפיכך מצד כלל הבריאה הוא טוב מאד, שממנו פריה ורביה, אבל מצד עצמו בודאי רע, רק כי משמש הרע לטוב, כמו שהשאור הוא רע בעצמו, רק הוא טוב כאשר הוא בעיסה... (דרשה לשבת הגדול)

ראה עוד אלקים-כללי באר הגולה ד, גבורות ה' פרק סו, נצח ישראל פרק כב ומב, אלקים-אדם דרך חיים ו יא.

של"ה:

הענין, הטובות והרעות כולם באות בכוונה מהשי"ת, ודלא כרלב"ג וסיעתו שהתחכמו ואמרו כי הטובות נמשכות בעצם מהשי"ת והרעות במקרה מההכרח החומר, לא כך, רק הכל בכוונה מכוונת מאתו ית', כי הוא ית' עושה שלום ובורא רע, ושכר מצוה בעצם מצד המצוה ועונש עבירה בעצם מצד העבירה, אך הטובות מכוונת לעצמם והרעות לזולתם, וכאשר נדקדק נמצא כי תכלית הרעות כתכלית הטובות שוה בשוה, כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו, ואלמלא הרעות לא היה ירא מהשי"ת, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, וכבר אמרו רז"ל אין לו להקב"ה אלא יראת שמים בלבד... הרי נתבאר כל הדרוש הזה כמו שהקב"ה מתקדש בצדיקים כך מתקדש ברשעים, נודע ה' משפט עשה וכו', הכלל העולה כי הטובות תכלית אהבת השי"ת, והרעות היראה... (תולדות אדם)

עוד נבאר דברי ר"א הגדול בדרך אחר, בענין דקדוק תיבת הי"ה, שאמר הי"ה הוא ושמו בלבד. ונקדים דברי ספר גנת אגוז, בענין שם ידו"ד הוא שם המיוחד הרומז על ההויה הקדומה בהחלט מחויב המציאות, כי השם הזה מאמת על היות הנמצא נמצא, שאחר שיש הויה נמצא היה במוחלט המהווה כל הויה כי אם יעלה על הדעת שהוא אינו נמצא, אין לכל הנמצאים אפשרות המציאות והויה, כי מאחר שהוא אמתת כל ההויה כל הנמצאים תלוים בו וכל הנמצאים יתבטלו לבטולו מפני שהוא יסוד אמתת כל הויה ומציאותה אמנם הוא לא יבטל לבטול הנמצאים כולם זולתו, כי הוא אמתת ההויה והמציאות נתלה בדבר אחד... (בית ה')

...וכל כוונתו היתה לברוא החסידים, אך הרשעים נבראו מכח טבע הבריאה וכאשר יש לפרי קליפה והמובחר הוא מה שבתוך הקליפה, כן החסידים הם פרי בריאות העולם, והרשעים הם כמו קליפתו וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח החטה לבדה, אבל כח הצמח יוציא עם החטה באשה ועם השושנה מיני קוצים, כך כוונת הבורא לברוא חסידים, אבל כח הבריאה יוציא עם החסידים רשעים... (בית אחרון)

והענין, דע כי זה לעומת זה עשה אלקים, כמו שהואצל אצילות קדוש סוד האחדות הנקרא אדם העליון, כמו שכתוב ועל הכסא דמות אדם, כן עשה אדם בליעל שהוא כקוף בפני אדם והוא הנקרא עולם הקליפות, יש בו עשר ספירות וז' היכלות... ואם תשאל מנין יצאו הקליפות ומי נתן טהור מטמא, כבר כתב הפרדס התשובה, כי האמת הוא כי למעלה במקום האצילות אין דבר רע יורד מהשמים, כי למעלה הדברים דקים תכלית הדקות, אמנם בהתעבות הדברים וירידתם בסתר המדריגה הנאצלות הוכרח היות הדבר נפרד אוכל מתוך האוכל, ויתהוה שם פסולת. עוד משל נאה ומתישב ביותר להמשל אל זרע האדם, אשר הוא במובחר המתהוה בגוף האדם, והוא יוצא מהמוח דרך האשדות אל הגיד, ואותה הטיפה בבטן המלאה יתהוה ממנו הוולד ודברים אחרים מזוהמים מזולת הולד, וכי יעלה על הדעת שבזרע האדם שהוא מבחר הגוף יתהוה בו מציאות הזוהמא ההוא, לא ודאי, שאם כן יספה ברגע, אבל הזוהמא ההיא מתהוית בהמשכת טפה הזרעית ממקום למקום וממדריגה למדריגה מתהוה הזוהמה בהבדלת המובחר יתהוה ממנו הולד, ומהשאר מתהוה הזוהמא... (בית ישראל)

וכבר כתבתי בארוכה במקום אחר, כי הרע מיוחד בהטוב, והרע נברא בשביל הטוב, כי אם לא היה רע לא היה טוב, והאלקים עשה שיראו מלפניו, על כן יתרון האור בא מכח החושך, וזהו סוד שני מאורות שוים נבראו, אף מארת חסר כתיב הוא בכלל מאורות, מכל מקום הטוב הוא מאור הגדול, והחשך מאור הקטן, וכתיב מאורו"ת נרמז או"ר מו"ת, ואותיות אור מפסיקין בין מ' ממות לאותיות ו"ת מן מות, והוא סוד "כי המות יפריד", מה שאינו כן לאומות העולם ולרשעים ההולכים חושך ולא אור, אז מו"ת להם חיבור, והם קרויין מות, ועל הצדיקים נאמר יקר בעיני ה' המותה וגו'... (לוחות הברית, ועיין שם עוד)

...והוא ב"ה מבלי סוף ומבלי תכלית אין לו התחלה ולא גבול ובכחו הגדול מבלי גבול המציא גבול, דהיינו העולמות יש מאין, וכביכול צמצם בעצמו להמציא גבול, כי מלא כל הארץ כבודו, הוא בתוכם ומקיף אותם בלי סוף ומבלי תכלית, וגילוי כבודו בכל הנמצאים הוא מצמצם בערך הנבראים, כן צוה לעשות משכן בציור כל העולמות, ואז קדושה המתפשטת בכל העולמות היא מצומצמת, והמשכן הוא כמו מרכז הכולל כל העיגול, כן המשכן תוכיות ולב כל העולמות כולל כלם ומצמצם הקב"ה שם שכינתו... (תורה שבכתב תרומה)

רמח"ל:

הבורא יתברך שמו הוא מלך על כל בריותיו, פירוש ענין זה, כי אמנם אמיתת מציאותו יתברך הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל ובלתי מתייחס לזולתו, כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו, ואין לו יחוס עם אחר כלל, לא למעלה ולא למטה ממנו, פירוש, אין לו סבה שיתלה בה כלל, לא כמסובב עם סבתו ולא כמצטרף עם מצטרפו, והנה בבחינה זאת נקראהו בשם אלקים ברוך הוא, דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו. ואמנם בהיות שרצה וברא נבראים וכולם תלוים בו במציאותם ובכל בחינותיהם, נקראהו בבחינה זו אדון כל, כי הכל ממנו והכל שלו, והוא שליט בכל כרצונו.

ואולם עוד רצה בטובו וחסדו להשפיל כביכול בענוותו את רום כבודו ולהיות מתייחס אל ברואיו, אף על פי שבאמת אין להם יחס עמו כלל, ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם, שיחשב להם לראש ולמנהיג, ולהתכבד בם כביכול כמלך המתכבד בעמו, וכענין שנאמר "ברב עם הדרת מלך" (משלי י"ד כ"ח), ובבחינה זו נקראהו מלכו של עולם. והנה בבחינה זו הוא נחשב לנו לראש, ומתכבד בנו, וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו ולשמע אליו לכל אשר יצוה.

ואולם בבחינה זו אנו חייבים גם כן להכירו בכל יום ולקיים מלכותו עלינו, ולהשתעבד אליו ולגזירותיו, וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים... (דרך ה' חלק ד פרק ד ב)

אמנם מה שצריך לבאר עתה הוא ענין מציאות הרע, שהוא הגורם לכל משא העבודה (של האדם בעולם הזה), ולדעת גבולותיו. ותראי שזהו מציאות מחודשת לגמרי, שרצה וחידש אותה האדון ברוך הוא לנסות בו את בני האדם לתת להם מקום לעבודה. ולא היה רמז ממציאות זו ולא קרוב לה קודם שחידשה האדון ב"ה כלל ועיקר, כי האדון ב"ה הנה הוא תכלית הטוב והשלמות, וכל מה שהוא טוב, אף על פי שהוא מחודש, נקרא שמתייחס אליו יתברך ומתקרב קצת לענינו ברוך הוא, אך הרע הזה, אדרבא, הנה הוא דבר הפכי לו יתברך ממש, אשר לא היה לענין זה ולא קרוב לו שם וזכר כלל קודם שחידשו האדון ברוך הוא. אבל מכח יכלתו הבלתי בעל תכלית הוא זה, שיכול להמציא אף מה שהוא היפך לו ממש, שאין בחוקו יתברך ענין ממנו כלל, להודיע ולהוודע שאין ליכלתו יתברך שום גבול כלל ועיקר. ואמנם הוא יתברך לא המציאו אלא לשיתבטל, ולא המציאו אלא באותו הגבול באותו הטבע והחק שרצה, כי על כל פנים אין הכוונה אלא ללקוט מן הרע עצמו פרי טוב לצדיקים, לתת להם שכר טוב בעולם. (דעת תבונות צז, וראה עוד אלקים-מציאותו)

שתים אומר לך, אחד כי אין הקב"ה משפיע רעה חס וחלילה, כי הוא מקור הטוב, וממקור הטוב לא יצא רע. והרי כתוב עושה שלום ובורא רע? בורא רע כתיב, ולא עושה רע, לפי שהוא ברא הרע במציאות, שאם לא היה בורא אותו לא היה נמצא, אך אינו עושה אותו בקום עשה... כי הטוב הקב"ה עושה אותו ממש בשפעו הטוב, אבל הרע אינו אלא העדר שפעו וביטולו, כי השפע הטוב בא בכל תיקון המצטרך לטובת הנשפע, ואם יבטל ויעדר השפע לגמרי, זה יהיה ביטול לנשפע, ביטול גמור, אך אם השפע לא יבטל לגמרי, אך מתנאי שלמותו יתבטלו ויעדרו, ויהיה חסרון בנשפע ולא ביטול גמור. למשל, בהיות שפע המציאות והחיים שלם בכל ההכנות הטובות, הנה יהיה הנשפע חי ובריא. ואם יבטל לגמרי, ימות הנשפע ההוא. אך אם לא יבטל לגמרי, אבל הכנותיו ותנאי שלמותו יעדרו, הנה לא ימות הנשפע, אבל יחלה ויחיה חיי צער. וכאשר נדקדק במציאות הדברים, נמצא שאין הרעות אלא הפסדי הטובות עצמם... על כן אין שייך לומר פה שיש שתי השפעות, אלא השפעה והעדרה ובטולה בכל או במקצת.

העולם הזה שאנו רואים שהוא מורכב שיש בו טובות ורעות, נצטרך לומר שנברא בשני דרכים, בהשפעה וביטול השפעה, זה פשוט ואין לחלוק עליו, כי כל מה שהוא טוב, נולד מהשפעתו יתברך, וכל מה שהוא רע - מהעדר שפע וביטולו נולד. אך אינני מבינה, אם נאמר שמההשפעה נבראו בריות הנה טוב, אך מהעדר השפעה - איך יבראו ממנה בריות?

כשאנו אומרים שהקב"ה ברא העולם הזה ודאי נבין תחילה בריאת הכלל, ואחר כך הפרטים. פירוש, בתחילה הטבע עצמו, ואחר כך אישיו (פרטיו). והנה, כשרצה הקב"ה לחדש הטבע בטוב ורע, הנה ודאי שבאה השפעה ממנו לחדש מציאות הטבע, וזהו הטוב. וזאת ההשפעה עצמה קצת ממנה נעדרה, היינו ההכנות הטובות שהיו בה ותנאי השלמות שלה שהיו עושים הטבע בתכונתו טוב. והנה מציאות ההעדר הוא הוא שחידש בטבע הפסדי מציאות הטוב, שהם הם כלל הרע. כי ודאי הטבע מתקלקל ממה שאין השפע מתמיד לו.

ואחר שחודשו שני הענינים האלה בטבע הכללי נבנו האישים בפרט, אלה על פי הענינים הטובים, ואלה על פי הענינים הרעים. ואמנם גם מציאות האישים נעשית ודאי בהשפעה, כי כבר שמנו יסוד, שאין שום דבר נעשה אלא בהשפעה. ואולם השפעה זו באה אחר ההשפעה שזכרנו, שחידשה במציאות הכללי ההויה וההפסד. ועל כן יש בחוקה לקחת מן הכלל של הטבע לצורך בנין האישים מה שיצטרך להרכבתם מן הטוב והרע המחודש כבר... (שם קא-קיט)

כבר אמרנו שהרע הזה שנברא, לא נברא אלא בגבול שרצה בו החפץ העליון. ואמנם, אף על פי שחידש האדון ב"ה הביטול להויות, לא חידשו אלא להויות בלתי שלמות, אך להויות השלמות לא יהיה ביטול, אלא קיומם יהיה נצחי. ותראי שעל כן יהיה ביטול להויות עולם הזה, ולעתיד לבא לא יהיה עוד, שעתה הבריאה לא שלמה היא, על כן גזר עליה הביטול, אך לעתיד לבא יחודשו שמים חדשים וארץ חדשה שתהיה בריאתם שלמה, על כן לא יהיה להם ביטול.

ונמצא שההשפעה הראשונה שהמציא מציאות הטבע הכללי וביטול סידורה שהמציא קלקולי הטבע, לא היתה השפעה שתוליד דברים שלמים כשמים וארץ החדשים שלעתיד לבא, אבל היתה השפעה שלא היה בחוקה להוליד אלא דברים בלתי שלמים, על כן הוחק לה הביטול. ובחר האישים של הטבע מורכבים מן הטוב והרע, הנה היא השפעה שמבדלת את הרעות לבדם, שלא יבטלו את הנמצאות אלא יהיו מוגבלים בכח גזרתו של מקום, ותלויים במאמר שלא להתגבר ולבטל הנמצאות, כי אם ימצאו באותו שיעור ותחום שצריך לתכונת הנמצאות האלה, להתגבר בזמן שמצטרך בתגבורת יותר גדולה, ובזמן אחר להמעט, הכל יפה בעיתו כאשר גזר הרצון העליון. מעתה יש ודאי בנמצאות מן החסרונות והקלקולים, אך אינם כל כך שיבטלום מהויה, ואמנם הם בשיעור שסוף סוף יתגברו עד שיבטלום, כי כל הווה נפסד. ונמצא שמציאותם משוערת בשיעור מדוקדק מאד, כאשר ידעה החכמה העליונה...

אמנם כאן צריכה את להקדמה אחת, והיא שלא נאמר מפני שנברא איזה דבר חסר השלמות שהוא רע ממש, כי יכול להיות חסרון, שאף על פי שאינו השלמות והטוב הגמור אינו רע, הלא תראי המלאכים, גם הם חסרים ודאי, כי אינם בתכלית השלמות, כי אין תכלית שלמות אלא לאדון ב"ה, ואף על פי כן אינם בחסרון כל כך גדול שיוליד בהם מה שהוא רע ממש, שהרי אין ביניהם לא קנאה ולא שנאה לא יצר הרע ולא שינה ועייפות ולא חולי ומיתה. אך בני אדם חסרים מן המלאכים, והחסרון גבר בהם כל כך, שיש בהם מה שהוא רע, כי יש בהם יצר הרע, חולאים ומיתה. ובעלי החיים יש בהם חסרון יותר - שאין בהם לא שכל ולא דיבור, והם מזוהמים ומתטנפים. ויש המזיקים ומלאכי חבלה ורוחות הטומאה שהם רע ממש, והם ההפך לטוב ולשלמות - אותם שהשם העליון ברוך הוא מתעלם מהם העלם גמור, כטעם, אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה. כי בהשתלשל הענין הזה ונוסף חסרון על חסרון, סוף סוף יוליד מה שהוא רע ממש...

זה הכלל, ברצות האדון ב"ה לחדש מציאות הטבע הכללי בטוב ורע, שיהיו אישיו מורכבים משניהם, השפיע ממנו יתברך השפעה מולידה מציאות הטוב אשר בטבע, ונחקק הטוב ההוא, וחזר והעדיר שלמות ההשפעה ההיא בהסתירו את פני טובו הסתר גמור, ונחקקו בטבע כל ההפסדים. אחר כך שב והשפיע בהארת פניו להמציא נמצאות, אישי הטבע המורכבים מטוב ורע בהרכבה אחת, שנמצאים בתכונה שהם עתה הווים, אך עלולים להפסד שאינם נצחיים. וסוף סוף יאיר פניו הארה רבה, ויעביר הבטול מן הטבע, וישארו האישים שלמים ונצחיים. (שם קיט-קכא)

...וכן נאמר ופניתי אליכם והרביתי אתכם, והיינו כי הקב"ה תאב, כביכול להשתעשע בברואיו ושמח בם, כענין שנאמר "ישמח ה' במעשיו". ובהיותו באמת פונה אליהם, הנה מאהבתו אותם ומשמחתו ששמח בם, כביכול, חושב מחשבות ואינו פוסק להיטיב להם ולהרבות אותם, ומחדש להם טוב תמיד, בכל אופן הנאות ביותר לתיקונם ולטובתם, כאשר יחשוב האב בטובת בנו.

והנה עיקר כל זה הוא בישראל, כי להם תאותו, ושאר כל הבריאה תלויה רק בהם, כי אשר יפנה אליהם באהבה, הנה לא יהיה אלא מחדש תמיד טובות אחר טובות לכל העולם, טובות אמיתיות ושלמות. אמנם קשה העבירה שעושה שיהיה הקב"ה פונה חס וחלילה מישראל, ועל הזמן ההוא נאמר, ויתעצב אל לבו, כי אינו שמח על העולם ובריותיו חס וחלילה, ונמצא כי בריאת הרע אינה נולדת אלא מהסתר הפנים, שהאדון ברוך הוא לא פנה באהבה אל התחתונים ולא שמח בם, והרי זו סבה לכל העדר ההשפעה...

ותראי כי לולי היה האדון ב"ה צופה במעשי הרשעים, לא היה לעולם קיום כלל, אלא הניח מעשה הרשעים שאינם לנצח, אלא אדרבא כלים ומתבטלים, ותפס במעשה הצדיקים העומדים להתקיים לנצח נצחים, ובכחם ברא עולמו וקיימו, וגם חקק בו להיות הטוב מתגבר והולך, עד שיעבור הרע ובטל מן העולם לגמרי. ונמצא שכל סדרי ההנהגה וכל תולדותיה מיוסדים רק על ישראל, בפנות טובו להם באהבה, או בפנותו מהם חס וחלילה.

עתה נבאר את אשר סידר האדון יתברך שמו לתיקון ולהעברת הרע מן הבריאה. ואמנם אף על פי שחידש הרצון העליון את הקילקולים, לא היתה הכוונה להשאירם, אלא אדרבא, להעבירם ולהביא אחריהם התיקון השלם, ועשה קילקולים שיכולים לתקן, כי תתקיים הווית הנבראים אפילו בתוך הקלקולים עד שתשוב לאיתנה, כחולה המתרפא, ראי, אפילו המיתה, שהיא הביטול היותר גדול שבעולם גם אינה ביטול גמור, כי הרי יש תחיית המתים... (שם קלא)

ואודיעך ענין עמוק בזה, והוא, כי הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות, והעיד הכתוב, "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט' ו'), ועל כן נאמר "מלא כל הארץ כבודו". ואמנם העונות של בני אדם מרחיקים הכבוד מן התחתונים, והוא ענין "ושכנתי בתוכם". והנה הכבוד עצמו מתעלה ומתרומם בהיותו שוכן בתחתונים...

ותדעי שענין זה מצטרך מאד לענין המלאכים ופעולותיהם, כי הנה רצה האדון ב"ה לעשות מעשיו על ידי משרתים הלא הם מלאכיו הקדושים, ועל כן רצה ושיכן שכינתו על המלאכים האלה שלוחיו, המוציאים כל גזרותיו לפועל, ואדנותו בהם תמיד...

ותדעי עוד, שאף על פי שהכבוד בכל מקום, אמנם מתגלה במקום אחד יותר ממקום אחר, והוא מקום מיוחד לו ששם ידרשוהו הרוצים להדבק בו...

וכן נאמר "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" (תהלים כ"ד ל"א), כי הכבוד מתעלה משבח מעשיו יתברך, ולכך אמרו חז"ל, פסוק זה שר העולם אמרו. ואמנם עילויו של הכבוד נעשה מכח כל הנמצאות למיניהם, כל אחד לפי הפעולה המיוחדת בו. וזאת היתה כוונת הכהן בעשותו עבודת הקרבנות, בפרט בקרבן התמיד, שנאמר בו, "את קרבני לחמי", שהוא מה שמקריבים לפניו יתברך בכל יום לתועלת כל הנמצאות, והיה הכהן מכוון בו להעלות כבודו של מקום ברוך הוא מקיבוץ כל המינים שבנמצאות, כלומר לפי מה שנוגע לו, וזו היתה חכמה גדולה, שהיו הכהנים צריכים להתחכם בה להיות ניגשים אל השי"ת בעד כל ישראל, ושתהיה עבודתם רצויה באמת. והיו מכוונים לקשור כל הנבראים בבורא, ויודעים מה שצריך להשלמת ענין זה... ואמנם הכוונה הכללית היא, לקשור כל הנמצאים התחתונים והעליונים, וזה באותם סדרים המתוקנים לזה, וזה בבחינת עבדים המתקבצים תחת צל אדוניהם...

והנה בהיות הצדיקים עובדים העבודה הזאת, יתעורר היחוד העליון ויגלה קצת גילוי ממנו, כפי הכנת העבודה ההיא, עד שיהיה להם תיקון בכל הבריאה כערך העבודה ההיא, שאין לך עבודה שאינה מוספת תיקון בעולם מצד גילוי מיחודו יתברך, שהוא המעביר מה שמפריד בין הנבראים ובין הבורא יתברך, ומדביק הנבראים אל הכבוד העליון, ויתדבק מציאות התחתונים עם קדושתו יתברך בכל הדרכים שסידר להיות מאציל מקדושתו עליהם, והם מיני השפעתו, שהם כל מיני הברכה שהוא יתברך מברך את נמצאיו. והנה בתחילה תתחזק התדבקות הנשמות בקדושתו יתברך, כחלק המתדבק בכל שלו, שזה מין התדבקות ישפיע הקב"ה לכנסת ישראל ולכל כללות נמצאיו שפע של קדושה, דהיינו שפע אלקי ורוחני של ברכה אפילו בעולם הזה... והנה האדון ברוך הוא הולך ומחדש תמיד תיקונים חדשים בכללות הבריאה לפי התעוררות התחתונים, ובכל תיקון יצטרכו כל התנאים הצריכים להשלמתו, וכל זה נעשה בהתדבק הנבראים בו... (שם קסא)

כתוב "והיה ה' למלך על כל הארץ" (זכריה י"ד ט'), זוהי תכלית הטובה והשלום שהבטיח הקב"ה את ישראל שיתענגו בו לעתיד לבא. והבן שנאמר למלך ולא מלך, והענין כי כל המדרגות שנבראו עומדות בסדר זו תחת זו, ונמצאו המדרגות החיצונות עומדות תחת הקדושה ומשועבדות אליה, ובהיות הדברים כך הכל הוא בתיקון, וזהו שיהיה לעתיד לבא. כי כיוון שמרדה הקליפה באדוניה נתקלקל הכל, ונאמר בה "ונרגן מפריד אלוף" (משלי ט"ז כ"ח), כי בהאחזה במדרגות האור שב לאחור, והמדות לא נתחברו אחת אל אחת, והשפע נמעט, וכח ישראל דל וחסר. ולעתיד לבא יוסר הרע מן הקלפה, ומה שישאר ממנה ישוב תחת עבודת הקדושה, ויכירו הכל כי הקדושה היא השורש האמיתי ואדון הכל. ועל זה אמר "והיה ה' למלך", כי מלך כל הארץ כבר הוא, וכבר היה תמיד, כי אין שום נברא פועל בלא רשותו כלל, אלא שאין כל העבדים מכירים אותו. ולעתיד לבא יכירוהו הכל וישתעבדו אליו מרצונם... ונמצא שעתה יש אלהים אחרים בעולם, כי אף על פי שבאמת אי אפשר לעשות דבר אשר לא ציוה עליו המלך, היו הם פועלים במרדם ובגאותם, כאילו היה חס וחלילה שורש אחד נבדל מן האמיתי, כי באמת הקדושה מבדלת עצמה ומתרחקת מן הטומאה. אבל כיון שתתוקן הבריאה כולה והרע שבקלפה יכלה, והטוב ימשך אחר הקדושה כראוי, והוא סוד גרים גרורים הם (יבמות כ"ד ב') הנה אז יוודע לכל, כי יש רק שורש אחד יחיד ומיוחד... (מאמר הגאולה)

...אמנם לפי יכלתו היה יכול לברא את העולם על כמה הפכים שונים בלתי תכלית, ואמנם היה גזירה מלפניו להשוות פעולתו אל ערך הנפעל ממנו כדרך פעולת האדם לשים כוחו הגדול לדבר גדול וכח קטן לדבר קטן, אף שבבורא ית' לא היה זה בהכרח רק ברצון פשוט, לא כמו שהוא באדם, אך על כל פנים חייבה גזירתו לכל זה. וזה הוא מאמרם הלא במאמר אחד יכול להבראות וכו', אלא לתת שכר טוב וכו'. וזה אנו רואים שרצה לתת לכל בריה מאמר לעצמו, ובמאמר אחד לא ברא ב' דברים, וזה לרצותו להשוות פעולה לנפעל. ובכאן נשרשת כל חכמת הקבלה להבחין הכחות שבהן ברא הקב"ה את עולמו, ולהבחין הערך בין כח לכח ובין נברא לנברא... (חוקר ומקובל)

הקו - שיורד האור מאין סוף ב"ה בחלל שהוא כעין צנור דק שהאור יורד בו מהמאציל לנאצל, ובו מתדבקים המאציל והנאצל הוא כי כל הפעולות הוא ית"ש פועלם לפי שלימותו, ואין אנו יודעים הדרך איך הוא עושה את הפעולה ההיא, אבל הוא גזר השיעור שבו יגיעו הפעולות אצלנו, והוא עושה אותם בדרך הבלתי מושג כלל, ומגיעות לנו באותם הגבולים ששם לזה. ונמצא שהוא ית"ש ברוממות שלימותו עושה הכל, אך הגזירה שגזר להיות פעולתו מגעת רק בדרך שמגעת, הוא השביל הקטן שבו האור נעשה קו אחד לבד, כי שם הוא המקום שפעולתו לוקחת הגבול שלוקחת, להגיע אל הנמצאים. ובקחתה הגבול הזה, אז חוזרת להיות הנהגת היחוד שזכרנו, המנהגת היא עצמה את החוקים של הרשימו עצמו, וכמו שביארנו, שאלמלא היו הפעולות מגיעות אלינו כמו שהוא פועלם, היו הענינים בדרך אחד שאי אפשר לנו לציירו. אבל בהגיע לנו פעולותיו עצמם הם כמות שהם, רק בגבול הזה שהכין לנו, על כן לא יוולד בנו מהם אלא מה שמגיע לנו בעניני הרשימו והקו כמו שביארנו.

וענין התדבקות המאציל בנאצל הוא, מה שאפילו הענינים שבספירות הנאצלות מיוחסות הם אל אין סוף ב"ה, הפועל בשלימותו שלפי עצמו. אך בבא זה בהשביל הקטן שאמרנו, הנה יהיה הנמשך מרוממותו ית' אל הספירות רק הנהגת היחוד, כמו שביארנו. (ספר הכללים, כללים ראשונים ו)

והנה פשיטותו ית' נקראה בשם אין סוף ב"ה, כמו שזכרנו. ואמנם נאמר שהוא בתוך כל ספירה ומקיף לכל ספירה, ומקיף וסובב על כלל כל הספירות כולן. וזה יורה על שלושה עיקרים אמיתיים, אחד - שאף על פי שחודשו הספירות, הנה לא הגיע מזה שום שינוי או גבול אל המציאות האמיתית שהיא הפשיטות השלמה, אלא היא נמצאת באמת בכל מקום וענין, ואין דבר שנאמר עליו היות האין סוף מוסר משם. השני - ענין היתלות כל המציאויות במציאותו יתברך, המוכרחת, והיות כל קיומן תלוי בו, עד שכל בחינותיהן הפרטיות והכלליות אינן הוות ולא מתקיימות אלא מפני המציאות האמיתית המתלוית אל כולן ומקיימתן. והשלישי - בבחינת ההנהגה עצמה, ששורש כל הענינים הוא אמיתת יחודו יתברך שמו, ופשיטותו, וההנהגה כולה לגלות אמיתת יחוד הזה, עד שאין שום גילוי והשפעה יוצאים מענין זה כלל, אלא שנשלם הכל בדרכים הנאותים. (כללי מאמר החכמה ה)

...ואפרש לך סוד האמונה הזאת, כי הנה כתיב "א-ל אמונה ואין עול", והוא כי הקב"ה מנהג את עולמו בכמה גילגולים עמוקים, והכל באמונה לתת לכל אחד לפי מעשיו ממש, ונמשך מראשית הכל, כי שם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת זה, וביניהם שם כל עניני העולם להיות בו בולטות או זו או זו לפי המעשים, אך הכונה היא לנהוג הדברים בהנהגה כל כך עמוקה שאי אפשר להשיגה אלא הוא עצמו, ובה סוף סוף יחזור כל רע לטוב, ותהיה הממשלה לקדושה לבדה. והנה זאת היא אמונתנו הקדושה אנחנו בני ישראל, אשר אין מאציל אלא אחד הוא לבדו עשה את הכל, ושם התפשטות ספירות קדושה ונגדם עשה מדריגת הרע והוא המנהיג לבדו אדון יחיד להחזיר כל הרע להשתעבד לעבודת קדשו ואין גם אחד עושה דבר זולת רצונו, ואף על פי שנראין הדברים קשים וזרים להבין דרכם, כי דרך רשעים צלחה והצדיקים בשפל ישבו, אך הכל ינהיג בהנהגה נאמנת להשיב דבר על בוריו, וכל טוב יהיה נשגב לבדו בלי תערובות רע, ואין שום דבר בעולם נעשה לרע לבריות, רק הכל לטובם מאת המאציל היחיד ב"ה אשר אין זולתו. וידיעת האמונה הזאת תלויה בידיעת החוק אשר הכין המאציל ית"ש לסדר בו את ההנהגתו, והוא ידיעת סיבת המציאה הראשונה אשר המציא את הנמצאים ואיך המציא את ספירותיו הקדושות ואיך המציא ונתן מקום לרע, ושם נראה ונדע איזהו דרך התחזק צד האחד או צד האחר, ולהיכן נוטים ולהיכן הולכין הדברים, כי אז לא יפלאו בעינינו כל המסיבות הסובבות בעולם מן אז היה ועד סופו... (אדיר במרום דף כד, ועיין שם עוד)

...אך זה תדע, כי לא היה שום שינוי חס ושלום במאציל ית' בהאצילו, אלא גילוי כח לפעול שרצה לגלות, ונמצא שרצון קדום בו, כי הוא אחד עם עצמותו הפשוט ובלתי מושג, ועל כן כשאנו מזכירים אין סוף ית' אנו מזכירין המאציל ית' מצד מה שהוא רוצה, שלבחינת רצון זה נקרא בשם אין סוף, והבן מאד. והרצון הזה מצד מה שהוא רוצה, פירוש כח הרצון אין בו שינוי קודם שרצה ואחר שרצה, כי הוא אחד, רק מה שרצה הוא המחודש, ונמצא שלבחינת הארה שהוא ענין הרצון ומקור לבחינת הנמצאים נקראהו בשם אין סוף, כי יכולה להיות בכל כך אופנים שאין סוף להם, ואין סוף לשום צד מהם, ויכולין להיות בלי שיעור כלל...

...כי רצות הרצון להעמיד הדברים במדת דין להעניש החוטאים ולתת שכר טוב במשפט ולא בצדקה אל הזוכים, וכבר נתפרש זה במקום אחר. אבל אין זה תכליתו, כי התכלית האמיתי שהכל יתוקן, וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והכוונה העיקרית היא להחזיר הרע לטוב שהוא דבר הראוי להעשות מן הנבראים ממנו, וגם זה כבר פירשתי היטב במקומו. ונמצא כשאנו אומרים שהוא רוצה בהנהגה הזאת, האמת שהוא רוצה בסוף הענין שהיא הנהגה הנצחית, פירוש שמעשה הצמצום שנראה שהיו תולדותיו רק עניני ההנהגה הזאת אינו כן, כי אדרבה מעשה הצמצום כך נעשה להיות הנהגת הבחירה גורמות בהנהגת הנצחיות שהרע יחזור לטוב, אלא שכדי לבוא את התכלית צריך להעביר דרך האמצע, והיא ההנהגה הזאת. ובעוד שהוא רוצה כך הנה תכליתו הוא הסוף והוא התיקון, וזה התכלית אליו נוטה הרצון ודאי... (שם דף נט, ועיין שם עוד וערך אלקים-רצון)

אור החיים:

ומת כל בכור - ולא אמר והרגתי, כי השי"ת פועל הטוב בידו והרע יצוה למשרתו, ומעשה ה' הזכרת הודעת הבכורות זה הוא, וזה גורם שהמשחית ישחיתנו... ועוד תדע שכל מקור ישאף למינו, וזה סוד בירורי ניצוצי הקדושה באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם... וזה שבאמצעות שאני עובר בתוך מצרים ימות כל בכור מעצמו, שיצא מהם החיוניות... (שמות יא ה)

...עוד יש לך לדעת כי כבודו ית' מלא כל העולם ועד מתחת עולם, ואורו מאיר בד' עולמות בסוד ד' אותיות הוי"ה ב"ה, יו"ד נעלם בעולם אצילות, ה"א ראשונה בעולם הבריאה וכו', ואמרו רז"ל שחיוניות המתנועע בבני א-ל חי מאורו ית', דכתיב, כי חלק ה' עמו, גם קראם בניו... והנה האדון ה' צב-אות עשה התקשרות כל העולמות רוחני וגשמי באדם ישר, בנה ד' היסודות ושם שם לו חוק הרוחניות מכל העולמות, והגשמיות מתנגדת לרוחניות יותר מאש ומים, לזה נתחכם ה' וברא הנפש שאין בה אלא חלק מועט מהרוחניות והשרה בתוכה בחינה עליונה ממנה, הרוח, נמצאת הנפש ממוצעת בין גוף לרוח... (ויקרא כב יב, ועיין שם עוד וערך נשמה)

תניא:

...וככה ממש דרך משל מיוחדות דבורו ומחשבתו של הקב"ה בתכלית היחוד במהותו ועצמותו גם אחר שיצא דבורו יתברך אל הפועל בבריאת העולמות, ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך אלא אל הברואים המקבלים חיותם מבחינת דבורו יתברך בבחינת יציאתו אל הפועל בבריאת העולמות שמתלבש בהם להחיותם על ידי השתלשלות מעילה לעלול וירידת המדרגות בצמצומים רבים ושונים עד שיוכלו הברורים לקבל חיותם והתהוותם ממנו, ולא יתבטלו במציאות. וכל הצמצומים הם בחינת הסתר פנים להסתיר האור והחיות הנמשך מדבורו יתברך, שלא יתגלה בבחינת גילוי רב שלא יוכלו התחתונים לקבל. ולכן גם כן נדמה להם אור החיות הדבור של המקום ב"ה המלובש בהם, כאילו הוא מבדל ממהותו ועצמותו יתברך, ורק נמשך ממנו יתברך כמו דבור של אדם מנפשו. אך לגבי הקב"ה אין שום צמצום והסתר והעלם מסתיר לפניו, משום שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו יתברך חס ושלום, אלא כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה. (ליקוטי אמרים פרק כא)

...וכל כך גברו ועצמו הצמצומים והסתר פנים העליונים, עד שיכלו להתהוות ולהבראות גם דברים טמאים וקליפות וס"א, ולקבל חיותם וקיומם מדבר ה' בהסתר פנים וירידת המדרגות. ולכן נקרא "אלהים אחרים" מפני שיניקתם וחיותם אינה מבחינת פנים אלא מבחינת אחורים דקדושה, פירוש, כאדם הנותן לשונאו שלא ברצונו, שמשליכו לאחוריו, כי מחזיר פניו ממנו לשנאתו אותו. כן הס"א והטומאה תועבת ה' ואינו משפיע לה החיות מפנימיות הרצון וחפצו האמיתי אשר חפץ בה חס ושלום, אלא כמשליך לאחורי כתפו לשונאו שלא ברצונו, רק כדי להעניש את הרשעים, וליתן שכר טוב לצדיקים הכופים הס"א... (שם פרק כב)

עוד זאת תהיה שמחת הנפש האמיתית, ובפרט כשרואה בנפשו בעתים מזומנות שצריך לזככה ולהאירה בשמחת לבב, אזי יעמיק במחשבתו ויצייר בשכלו ובינתו ענין יחודו יתברך האמיתי, איך הוא ממלא כל עלמין עליונים ותחתונים, ואפילו מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו ית', וכולא כלא חשיב ממש, והוא לבדו הוא בעליונים ותחתונים ממש כמו שהיה לבדו קודם ששת ימי בראשית, וגם במקום הזה שנברא בו עולם הזה היה הוא לבדו בלי שום שינוי כלל, מפני שכל הנבראים בטלים אצלו במציאות, ממש כביטול אותיות הדיבור והמחשבה במקורן ושורשן הוא מהות הנפש ועצמותה... וביטול אור השמש במקורו, ששם אינו במציאות בכלל. ככה ממש דרך משל הוא ביטול העולם ומלואו במציאות לגבי מקורו, שהוא אור אין סוף יתברך שמו... (שם פרק לג)

והנה מודעת זאת מאמר רז"ל שתכלית בריאת העולם הזה הוא, שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. והנה לא שייך לפניו יתברך בחינת מעלה ומטה, כי הוא ממלא כל עלמין בשוה, אלא ביאור הענין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם, וגם עתה כן הוא לפניו יתברך, רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו יתברך, שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו יתברך. וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו יתברך, עד שנברא העולם הזה הגשמי והחומרי ממש, והוא התחתון במדרגה, שאין תחתון ממנו בענין הסתר אורו יתברך.

והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל העולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך, אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון, שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך, כי יכפו ס"א ויהפך החושך לאור, שיאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא במקום החושך והס"א של כל עולם הזה ביתר שאת מהארתו בעולמות העליונים, שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים המסתירים אור אין סוף ב"ה שלא יבטלו במציאות... (שם פרק לו)

וה' מחיה את כולם, ומהוה אותם מאין ליש תמיד, באור וחיות שמשפיע בהם, שגם הגוף החמרי ואפילו אבנים ועפר הדומם ממש יש בו אור וחיות ממנו יתברך שלא יחזור להיות אין ואפס כשהיה, ואף על פי כן אין ערך ודמיון כלל בין בחינת אור וחיות המאיר בגוף, לגבי בחינת אור וחיות המאיר בנשמה, שהיא נפש כל חי... אף על פי כן ההארה, שהיא המשכת החיות אשר ה' מאיר ומחיה דרך לבוש זה אינו שוה בכולם בבחינת צמצום והתפשטות, כי בגוף הגשמי והדומם ממש ההארה בבחינת צמצום גדול אשר אין כמוהו, והחיות שבו מועטת כל כך, עד שאין בו אפילו כח הצומח... (שם פרק לח)

והנה כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ב"ה כי כשמו כן הוא, אין סוף וקץ ותכלית כלל לאור וחיות המתפשט ממנו יתברך... ואילו היתה השתלשלות העולמות מאור אין סוף ב"ה בלי צמצומים רק כסדר המדרגות ממדרגה למדרגה בדרך עילה ועלול, לא היה העולם הזה נברא כלל כמו שהוא עתה בבחינת גבול ותכלית, ואפילו עולם הבא וגן עדן העליון מדור נשמות הצדיקים והנשמות עצמן, ואין צריך לומר המלאכים, הם בבחינת גבול ותכלית, כי יש גבול להשגתם באור אין סוף ב"ה המאיר עליהם בהתלבשות חב"ד (חכמה בינה דעה), ולכן יש גבול להנאתם שנהנים מזיו השכינה, כי אינם יכולים לקבל הנאה ותענוג בבחינת אין סוף ממש, שלא יתבטלו ממציאותם ויחזרו למקורם... ואינו מתלבש ומשפיע בעולמות בבחינת גילוי להחיותם, אלא מקיף עליהם מלמעלה ונקרא "סובב כל עלמין", ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת מקום חס ושלום, כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות, אלא רוצה לומר מסובב ומקיף מלמעלה לענין בחינת גילוי השפעה, כי ההשפעה שהיא בבחינת גילוי בעולמות נקראת בשם הלבשה, שהעולמות מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים, מה שאינו כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי אלא בהסתר והעלם ואין העולמות משיגים אותה, אינה נקראת מתלבשת אלא מקפת וסובבת. הלכך מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית, נמצא שאין השפעת אור אין סוף מתלבשת ומתגלה בהם גילוי רק מעט מזעיר, הארה מועטת מצומצמת מאד, והיא רק כדי להחיותם בבחינת גבול ותכלית. אבל עיקר האור בלי צמצום כל כך נקרא מקיף וסובב מאחר שאין השפעתו מתגלית בתוכם, מאחר שהם בבחינת גבול ותכלית.

והמשל בזה, הנה הארץ הלזו הגשמית, אף שמלא כל הארץ כבודו, והיינו אור אין סוף ברוך הוא, אף על פי כן אינו מתלבש בתוכה בבחינת גילוי ההשפעה, רק החיות מעט בחינת דומם וצומח בלבד, וכל אור אין סוף ברוך הוא נקרא סובב עליה, אף שהוא בתוכה ממש, מאחר שאין השפעתו מתגלית בה יותר, רק משפיע בה בבחינת הסתר והעלם, וכל השפעה שבבחינת הסתר נקראת מקיף מלמעלה, כי עלמא דאיתכסיא הוא למעלה במדרגה מעלמא דאתגליא...

הרי מחשבתו ודעתו שיודע כל הנבראים מקפת כל נברא ונברא מראשו עד תחתיתו, תוכו ותוך תוכו, הכל בפועל ממש, למשל כדור הארץ הלזו הרי ידיעתו יתברך מקפת כל עובי כדור הארץ וכל אשר בתוכו וכו' הכל בפועל ממש, שהרי ידיעה זו היא חיות כל עובי כדור הארץ כולו והתהוותו מאין ליש, רק שלא היה מתהווה כמות שהוא עתה בעל גבול ותכלית וחיות מועטת מאד כדי בחינת דומם וצומח, אם לא על ידי צמצומים רבים שצמצמו האור והחיות שנתלבש בכדור הארץ להחיותו לקיימו בבחינת גבול ותכלית, אך ידיעתו יתברך המיוחדת במהותו ועצמותו, כי הוא המדע היודע והידוע, ובידיעת עצמו כביכול, יודע כל הנבראים, ולא בידיעה שחוץ ממנו כידיעת האדם, כי כולם נמצאים מאמיתתו יתברך. הרי ידיעה זו, מאחר שהיא בבחינת אין סוף אינה נקראת בשם "מתלבשת" בכדור הארץ, שהוא בעל גבול ותכלית, אלא מקפת וסובבת, אף על פי שידיעה זו כוללת כל עביו ותוכו בפועל ממש, ומהווה אותו על ידי זה מאין ליש. (שם פרק מח)

והנה אף כי פרטי בחינת ההסתר וההעלם אור אין סוף ברוך הוא בהשתלשלות העולמות עצמו ממספר, אך דרך כלל הם שלשה לשלשה מיני עולמות כלליים, ובכל כלל יש רבבות פרטים, והם שלשה עולמות: בריאה יצירה עשיה (בי"ע). כי עולם האצילות הוא אלקות ממש, וכדי לברוא את עולם הבריאה, שהן נשמות ומלאכים עליונים אשר עבודתם לה' בבחינת חכמה בינה דעה המתלבשים בהם, והם משיגים ומקבלים מהם, היה תחלה צמצום עצום, וכן מבריאה ליצירה, כי אור מעט מזער המתלבש בעולם הבריאה עדיין הוא בבחינת אין סוף לגבי עולם היצירה, ואי אפשר להתלבש בו אלא על ידי צמצום והעלם, וכן מיצירה לעשיה, ותכלית כל הצמצומים הוא כדי לברא גוף האדם החמרי ולכפות הס"א, ולהיות יתרון האור מן החושך בהעלות האדם את נפשו האלקית והחיונית ולבושיה וכל כחות הגוף כולן לה' לבדו.

והנה כמים הפנים לפנים, כמו שהקב"ה כביכול הניח וסילק לצד אחד דרך משל את אורו הגדול הבלתי תכליתי, וגנזו והסתירו בג' מיני צמצומים שונים, והכל בשביל אהבת האדם התחתון להעלותו לה', על אחת כמה וכמה ראוי לאדם להניח ולעזוב כל אשר לו בשביל לדבקה בו יתברך... (שם פרק מט)

וככה על דרך משל אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין להחיותם... והנה מהותו ועצמותו של אין סוף ברוך הוא שוה בעליונים ותחתונים כמשל הנשמה הנ"ל, ואפילו בעלמין סתימין דלעילא הוא סתום ונעלם בתוכם כמו שהוא סתום ונעלם בתחתונים, כי אין מחשבה תפיסא ביה כלל, אפילו בעולמות העליונים, ונמצא כמו שהוא מצוי שם, כך נמצא בתחתונים ממש. וההבדל בין עולמות עליונים ותחתונים הוא מצד המשכת החיות, אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר, שהעולמות העליונים מקבלים בבחינת גילוי קצת יותר מהתחתונים, וכל הברואים שבהם מקבלים כל אחד כפי כחו ותכונתו, והתחתונים, אפילו הרוחניים אינם מקבלים בבחינת גילוי כל כך, רק בלבושים רבים... עד שאין נגלה שם שום אור וחיות, רק דברים חמריים וגשמיים ונראים כמתים, אך בתוכם יש אור וחיות המהווה אותם מאין ליש תמיד. (שם פרק נא)

וכמו שבנשמת האדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין, וכל האברים מקבלים אור וכח המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין, ככה על דרך משל עיקר גילוי כללות המשכת החיות להחיות העולמות והברואים שבהם הוא מלובש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו יתברך הנקרא בשם "מוחין", והן הן המלובשים בתורה ובמצוותיה, וגילוי כללות המשכה זו הוא מקור החיות אשר העולמות מקבלים כל אחד בפרטות. ומקור זה הוא הנקרא עלמא דאתגליא, ומטרוניתא, ואימא תתאה, ושכינה, על שם שמקור זה הוא ראשית התגלות אור אין סוף אשר ממשיך ומאיר לעולמות בבחינת גילוי. וממקור זה נמשך לכל אחר האור וחיות פרטי הראוי לו, ומתלבש בתוכם להחיותם, ולכן נקרא "אם הבנים" דרך משל, ו"כנסת ישראל", שממקור זה נאצלו נשמות דאצילות ונבראו נשמות דבריאה וכו'. אבל השכינה עצמה, שהיא ראשית הגילוי, אי אפשר לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה שתשכון ותתלבש בתוכם ממש בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם, כדי שלא יתבטלו במקורם. והלבוש שיוכל להסתירה ואל יתבוטל במציאות באורה, הוא רצונו יתברך וחכמתו וכו', המלובשים בתורה ובמצוותיה הנגלית לנו ולבנינו... (שם פרק נב)

הנה כתיב, "לעולם ה' דברך ניצב בשמים", ופירש הבעש"ט ז"ל, דברך שאמרת "יהי רקיע בתוך המים" וגו', תיבות ואותיות אלו ניצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים להחיותם, כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע חס ושלום וחוזרות למקורן, היו כל השמים אין ואפס ממש. וכן בכל הברואים... וזה שאמר האר"י ז"ל, שגם בדומם ממש יש בחינת נפש וחיות רוחנית, דהיינו בחינת התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרות, המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין...

והנה מכאן תשובת המינים וגילוי שורש טעותם שכופרים בהשגחה פרטית ובאותות ומופתים שבתורה, שטועים לדמות מעשה ה' למעשה אנוש שהם רק יש מיש, ורק משנה הצורה והתמונה, למעשה שמים וארץ שהם יש מאין, והוא פלא גדול יותר מקריעת ים סוף למשל... ובהסתלקות כח הבורא מן הנברא חס ושלום ישוב הנברא לאין ואפס ממש, אלא צריך להיות כח לפעול בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו, והן הן בחינת אותיות הדבור מעשרה מאמרות שבהן נבראו... (שער היחוד והאמונה פרק א וב)

והנה שם אלקים הוא שם מדת הגבורה והצמצום, ולכן הוא בגימטריא "הטבע", לפי שמסתיר האור שלמעלה, המהווה ומחיה העולם, ונראה כאילו העולם עומד ומתנהג בדרך הטבע... ואם כן ממילא תדע שבשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, פירוש שגם הארץ החמרית, שנראית יש גמור לעין כל, היא אין ואפס ממש לגבי הקב"ה, כי שם אלקים אינו מעלים ומצמצם אלא לתחתונים, ולא לגבי הקב"ה, מאחר שהוא ושמו אלקים אחד, ולכן גם הארץ ומתחת לארץ הן אין ואפס ממש לגבי הקב"ה, ואינן נקראות בשם כלל... ולכן הוצרך הכתוב להזהיר "וידעת היום והשבות אל לבבך" וגו' שלא תעלה על דעתך שהשמים וכל צבאם, והארץ ומלואה הם דבר נפרד בפני עצמו, והקב"ה ממלא כל העולם כהתלבשות הנשמה בגוף, כי אין המשל דומה לנמשל כלל, כי הנשמה והגוף נפרדים זה מזה בשרשם, כי אין התהוות הגוף מנשמתו... מה שאין כן השמים והארץ שכל עצמותם ומהותם נתהווה מאין ואפס המוחלט רק בדבר ה' ורוח פיו יתברך, ועדיין נצב דבר ה' לעולם ומהווה אותם תמיד מאין ליש, ואם כן הם בטלים במציאות לגמרי לגבי דבר ה' ורוח פיו המיוחדים במהותו ועצמותו יתברך. (שם פרק ו)

...כי הנה סבת וטעם הצמצום וההסתר הזה שהסתיר והעלים הקב"ה את החיות של העולם הוא כדי שיהיה העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו. הנה ידוע כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו, דאין מלך בלא עם, מלשון (גחלים) עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, כי אילו היו לו בנים רבים מאד לא שייך שם מלוכה עליהם. ושם המורה על מדת מלכותו יתברך הוא שם אדנות, ונמצא כי מדה זו ושם זה הם המהווין ומקיימין העולם להיות עולם כמות שהוא עכשיו, יש גמור ודבר נפרד בפני עצמו... והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם, ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האר"י ז"ל, והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שה' סילק עצמו ומהותו חס ושלום מעולם הזה, רק שמשגיח למעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים. והנה מלבד שאי אפשר לומר ענין הצמצום כפשוטו, שהוא ממקרי הגוף, על הקב"ה הנבדל מהם רבבות הבדלות עד אין קץ... ורוצה לומר אין מי שיתפוס בהשגת שכלו מכל שכלים העליונים במהותו ועצמותו של הקב"ה, וגם בתחתונים, אף על גב דאיהו ממלא כל עלמין, אינו כנשמת האדם תוך גופו שהיא נתפסת תוך הגוף עד שמתפעלת ומקבלת שינויים משינויי הגוף וצערו מהכאות או קרירות או חמימות האש וכיוצא בזה בהקב"ה שאינו מקבל שום שינוי משינויי עולם הזה, לפי שאינו נתפס כלל תוך העולמות, אף על גב שממלא להון. וזה גם כן ענין "סובב כל עלמין", פירוש דרך משל, כשאדם מתבונן באיזה דבר חכמה בשכלו, או בדבר גשמי במחשבתו, אזי שכלו ומחשבתו מקיפים על הדבר ההוא המצויר במחשבתו או בשכלו, אבל אין מקיפים על הדבר ההוא ממש בפועל, אבל הקב"ה מחשבתו וידיעתו שיודע כל הנבראים מקפת כל נברא ונברא בפועל ממש, שהרי היא היא חיותו והתהוותו מאין ליש. ו"ממלא כל עלמין" היא בחינת החיות המתלבשת תוך עצם הנברא, שהיא מצומצמת בתוכו בצמצום רב כפי ערך מהות הנברא, שהוא בעל גבול ותכלית... ואם כן החיות המלובשת בהם היא בבחינת צמצום רב ועצום, כי צריכה קודם להצטמצם צמצומים רבים ועצומים עד שיתהווה מכחה ואורה עצם הנבראים כמות שהם בעלי גבול ותכלית... אלא שצמצם הקב"ה האור והחיות שיוכל להתפשט מרוח פיו, והלבישו תוך צירופי אותיות של עשרה מאמרות וצירופי צירופיהם... (שם פרק ז)

אמנם זה בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה, כשהיתה השכינה שורה בישראל בבית המקדש, ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק על ידי נפש האלקית לבדה, מבחינת פנימיות השפע שמשפיע אין סוף ב"ה על ידי שם הוי"ה ברוך הוא. אך לאחר שירדו ממדרגתם וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה, דהיינו דירדה השפעת בחינת ה"א תתאה הנ"ל, ונשלתשלה ממדרגה למדרגה למטה למטה עד שנתלבשה השפעתה בי' ספירות דנוגה, המשפיעות שפע וחיות על ידי המזלות וכל צבא השמים והשרים שעליהם לכל החי הגשמי שבעולם הזה, וגם לכל הצומח, כמאמר חז"ל "אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל" וכו', ואזי יכול גם החוטא ופושעי ישראל לקבל חיות לגופם ונפשם הבהמית כמו שאר בעלי חיים ממש... והאדם הוא בעל בחירה לקבל השפעתו מהיכלות הסט"א, או מהיכלות הקדושה, כי זה לעומת זה עשה האלקים. והיכלות הסט"א מקבלים ויונקים חיותם מהתלבשות והשתלשלות השפע די' ספירות דנגה, הכלולה מבחינת טוב ורע, היא בחינת עץ הדעת כנודע ליודעי ח"ן. והנה יעקב חבל נחלתו, על דרך משל, כמו החבל שאם ימשוך אדם בראשו האחד ינענע גם ראשו האחר, ככה ממש בשרש נשמת האדם ומקרוב מבחינת ה"א תתאה הנ"ל, הוא ממשיך ומוריד השפעתה על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו עד תוך היכלות הסט"א כביכול, שמשם מקבל מחשבותיו ומעשיו, ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה, לכן הוא נוטל חלק בראש... שבזמן גלות השכינה אחר החורבן יכול להשפיע להיכלות הסט"א אשר שנאה נפשו יתברך. וכשעושה אדם תשובה נכונה אזי מסלק מהם ההשפעה שהמשיך במעשיו ומחשבותיו, כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה... (אגרת התשובה פרק ו)

...אבל לגבי מהותו ועצמותו יתברך כתיב, "אני ה' לא שניתי", בין בבחינת שינויי ההשתלשלות מרום המעלות עד למטה מטה, שכמו שהוא יתברך מצוי בעליונים, כך הוא ממש בשוה התחתונים, ובין בבחינת שינויי הזמן, שכמו שהיה הוא לבדו יחיד ומיוחד לפני ששת ימי בראשית, כך הוא עתה אחר הבריאה. והיינו משום שהכל כאין ואפס ממש לגבי מהותו ועצמותו, וכמו אות אחד מדבורו של אדם, או אפילו ממחשבתו לגבי כללות מהות הנפש השכלית ועצמותה... (אגרת הקדש פרק ו)

מה טוב חלקנו וכו', להבין לשון חלקנו, צריך לבאר לשון השגור במאמר חז"ל: "אין לו חלק באלקי ישראל", דלכאורה לא שייך לשון "חלק" באלקות שאינו מתחלק חס ושלום. אך הענין, כי אף שהקב"ה ממלא כולי עלמא, עליונים ותחתונים, מרום המעלות עד מתחת לארץ הלזו החמרית, דהיינו מהותו ועצמותו כביכול ולא כבודו לבד, אף על פי כן הוא קדוש ומובדל מעליונים ותחתונים ואינו נתפס כלל בתוכה חס ושלום כתפיסת נשמת האדם בגופו על דרך משל, ולזאת לא היו יכולים לקבל חיותם ממהותו ועצמותו לבדו כביכול, רק התפשטות החיות אשר הקב"ה מחיה עליונים ותחתונים הוא על דרך משל כמו הארה מאירה משמו יתברך, והארה זו מתלבשת ממש בעליונים ותחתונים להחיותם ונתפסת בתוכם על ידי ממוצעים רבים וצמצומים רבים ועצומים... (שם ז)

והנה אף כי ה' אחד ושמו אחד, דהיינו דבורו ורוח פיו המכונה בזוהר הקדש בשם "שמו" הוא יחיד ומיוחד, אף על פי כן ההארה והמשכת החיות הנמשכת מרוח פיו יתברך מתחלקת לד' מדרגות שונות, שהן ד' עולמות, אצילות, בריאה, יצירה עשיה, והשינוי הוא מחמת צמצומים ומסכים לצמצם האור והחיות ולהסתירו, שלא יהא מאיר כל כך בעולם הבריאה כמו בעולם האצילות, ובעולם היצירה היא על ידי צמצומים ומסכים יותר וכו', אבל אין שום שינוי חס ושלום בעצמות השכינה וגם בבחינת ההארה והמשכת החיות, הנה ההארה שבאצילות בוקעת המסך ומתלבשת בבריאה, וכן מבריאה ליצירה וכו'...

וגם היא אמונה פשוטה סבתם כללות ישראל ומסורה בידם מאבותיהם הקדושים שהלכו בתמימות עם ה' בלי לחקור בשכל אנושי ענין האלקות אשר הוא למעלה מהשכל לידע איך הוא מלא כל הארץ, רק שחדשים מקרוב באו לחקור בחקירה זו, ואי אפשר לקרב להם אל השכל אלא דווקא על ידי הקדמות לקוחות מכבוד אר"י ז"ל מופשטות מגשמיותן... (שם כה)

נפש החיים:

וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכחות, כי לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, כשהאדם בונה בנין, אין הבונה בורא וממציא מכחו העץ, רק לוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין, ואחר שסדרם כרצונו, עם שכחו הוסר ונסתלק מהם עם כל זה הבנין קיים. אבל הוא יתברך שמו, כמו בעת בריאת העולמות כולם שבראם והמציאם יש מאין בכחו הבלתי תכליתי, כן מאז כל יום וכל רגע ממש, כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא ית"ש משפיע בהם ברצונו על כל רגע כח ושפעת אור חדש, ואילו היה הוא יתברך מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחד, כרגע היו כולם לתוהו...

ולכאורה למה הוצרכו להעמיד ב' הכרובים מצודדים? אמנם הענין כמו שכתבנו, שהתחברותו יתברך כביכול להעולמות והכחות כולם וכל סדריהם והתקשרותם, וכן כל סדרי הנהגתו יתברך אותנו הוא כפי שיעור התנועה וההתעוררות המגיע אליהם ממעשינו למטה, לכן גם הכרוב שרומז עליו יתברך גם צריכים להעמידו מצודד מעט, כשיעור צידוד הכרוב הרומז עלינו. (שם פרק ט)

ולכן קבעו אנשי כנסת הגדולה הנוסח של כל ברכות המצוות בלשון נוכח ונסתר, ברוך אתה בלשון נוכח, ואשר קדשנו וכו' בלשון נסתר, שמצד התחברותו יתברך ברצונו אל העולמות, שעל ידי זה יש לנו קצת השגה כל דהו אנו מדברים לנוכח, ברוך אתה ה' וכו', כי העולמות הם הצריכים לענין התוספת וריבוי ברכה מעצמותו יתברך המתחבר אליהם, וזהו מלך העולם. והמצווה אותנו ומקדשנו הוא עצמותו יתברך אין סוף ברוך הוא לבדו הסתום מכל סתימין, לכן תקנו בלשון נסתר, אשר קדשנו במצותיו וצונו.

...וגם אם לא שהראנו יתברך שרצונו להתחבר להעולמות ולמלוך על הבריות כפי מעשיהם לא היינו רשאים כלל להתפלל לעצמותו יתברך שיתחבר להעולמות ולהשגיח על בריין, ולכן אנו מקדימים לומר, אתה ה' מלך העולם, פירוש אחר שרצונך היה להוות העולמות ולהתחבר אליהם למלוך עליהם, לזאת בקשתנו שיתברך מקור הרצון לאמלכא כן לעלמין... אלא שכל כוונת לבנו בברכות ובתפלות צריכה שתהיה לעצמות אין סוף ברוך הוא, מצד התחברו כרצונו יתברך אל העולמות... ולהמשיך בהם אור ושפעת קדושה מעצמותו יתברך כפי התעוררות המגיעה אליהם ממעשי האדם של אנשי עם סגולה... (שער ב פרק ג וד)

והוא ענין השיעור קומה הנזכר בדבריהם ז"ל במדרשים. וכתב שם שזה רמז הכתוב, "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים". ועצמותו יתברך מתפשט ומסתתר בתוך כל העולמות והוא נשמתא דלהון, כביכול, כענין הנשמה המתפשטת ומסתתרת בגוף האדם. לכן הורשינו לתארו יתברך על זה האופן, וגם הרמב"ם ז"ל כתב במורה פרק ע"ב מחלק א' שכל זה העולם נקרא שיעור קומה, והאריך להמשיל כלל חלקי העולם לחלקי אברי האדם, ושהוא יתברך נשמת העולם כענין הנשמה בגוף האדם. ושגורה בפי רז"ל שהאדם הוא איקונין ודיוקן מלכו של עולם יתברך שמו...

וכמו שענין חבור וקיום נשמת האדם בגופו הוא על ידי אכילה ושתיה, ובלעדם תפרד מהגוף, כן חיבור עצמותו יתברך אל העולמות להעמידם ולקיימם, גזר רצונו יתברך שיהיה תלוי בעסק התורה, ומעשי המצוות ועבודת התפלה של עם סגולה, ובלעדם היה הוא יתברך מסלק עצמותו יתברך מהם, וכרגע היו כולם חוזרים לאפס ולאין. (שם פרק ה וו)

...אין ענין מילוי הקב"ה את העולם כענין מלוי הנשמה את הגוף, שעם כל זה גם כשהגוף ישנו לעצמו הוא חוצץ בפניה, רק שהיא מתפשטת בפנימיות הגוף בכל פרטי חלקיו ומקיימו, שהרי גם בצאת הנשמה מהגוף אין הגוף מתבטל על ידי זה ממציאות. אבל אדון כל יתברך שמו הוא מלא את כל העולמות והנבראים, ואינם חוצצים חלילה נגדו יתברך כלל באמת, ואין עוד מלבדו ממש שום דבר כלל בכל העולמות, עד שתוכל לומר שאין כאן שום נברא ועולם כלל, רק הכל מלא עצמות אחדותו הפשוט יתברך. והוא ענין הכתוב (ירמיה כ"ג) "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" ועוד, וכן "אין עוד מלבדו", והוא ממש כמשמעו שאין עוד מלבדו יתברך כלל בשום בחינה ונקודה פרטית שבכל העולמות עליונים ותחתונים והבריות כולם, רק עצמות אחדותו הפשוט יתברך שמו לבד.

וזה גם בכלל מאמרם ז"ל שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, היינו שאף כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות אין המקומות עצמיים, אלא הוא יתברך שמו הוא המקום של כל המקומות, שמצדו יתברך נחשבים כולם כאילו אינם במציאות כלל, גם עתה כקודם הבריאה.

ובאמת הייתי מונע עצמי מלדבר בענין זה כלל, כי הראשונים ז"ל הסתירו הענין מאד... אבל עתה הן ימים רבים ללא מורה... ונעשה משל גם בפי כסילים לומר, הלא בכל מקום וכל דבר הוא אלקות גמור... ואם חס ושלום יקח זאת לבו לקבע מחשבה זו להתיר לעצמו להתנהג גם במעשה לפי מחשבה זו הלא יוכל להוליד מזה חס ושלום הריסת כמה יסודות התורה הקדושה רחמנא ליצלן, דרך משל להרהר בדברי תורה בשאט נפש אף במקומות המטונפים, אחר שיוקבע אצלו תחילה שהכל אלקות גמור. ורז"ל הפליגו בזה מאד, וכרתוהו ברוח קדשם מהיות לו חלק לעולם הבא רחמנא ליצלן.

כי מבואר בכל מקום בזוהר שאדון יחיד אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, והיינו שמצדו נקרא בבחינת ממלא כל עלמין, ומצדנו, כפי אשר נצטוונו בתורה הקדושה בענין הנהגותינו בתורה ומצוות, וכפי השגתנו בחוש נקרא יתברך שמו בבחינת סובב כל עלמין, שבחינת ממלא כל עלמין הוא כבוד אלקים הסתר דבר מצדנו.

והענין, כי ודאי האמת מצדו יתברך גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו, הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כולם בשיווי גמור ואחדות פשוט, ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש, ואף שנבראו בעולמות ברצונו הפשוט אין שום שינוי והתחדשות חס ושלום ולא שום חציצה מחמתם בעצמות אחדותו הפשוט, והוא גם עתה כקודם הבריאה שהיה הכל מלא עצמות אין סוף ברוך הוא גם במקום שעומדים עכשיו העולמות.

וזה שאמרו רז"ל שדימו התחברותו יתברך להעולמות להתחברות הנשמה לגוף (ויקרא רבה סוף פרק ד') רוצה לומר כענין הנשמה, אף להתחברות בכל פרטי אברי האדם, הנקיים וגם המלאים לכלוך, עם כל זה אינם חוצצים כלל לענין טהרתה ובקדושתה עומדת. כן הענין, אם שהוא יתברך ממלא את כל וכל המקומות, גם שאינם טהורים, אף על פי כן אינם חוצצים כלל ולא גורמים שום שינוי חלילה לקדושת עצמותו ואחדותו הפשוט יתברך. (שער ג פרק ב ג וד)

אבל עם כל זה הן הן גבורותיו ונוראותיו יתברך שמו, שאף על פי כן צמצם כביכול כבודו יתברך שיוכל להמצא ענין מציאות עולמות וכחות ובריות נבראים ומחודשים, וחילוקי מקומות שונים, קדושים וטהורים, ולהיפך טמאים ומטונפים, והוא הבחינה אשר מצדינו, היינו שהשגתנו אינה משגת בחוש רק ענין מציאותם כמו שהם נראים, שעל פי הבחינה הזאת נבנו כל סדרי חיוב הנהגותינו שנצטווינו מפיו יתברך, ומצד בחינה זו דימוהו רז"ל, כביכול, כענין הנשמה לגוף, שכמו שבאדם לא נראה בחוש רק הגוף, והנשמה אף שהיא מלאה את כל הגוף היא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל, כן לפי השגתנו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות, ושהוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימיות כולם להחיותם ולקיימם. וכל השמות והתארים והמדות עליו יתברך שמצינו בתורה הקדושה מצד בחינה זאת, שהוא מצד התחברותו יתברך אל העולמות, שמצדם ועל ידיהם נמשך כל השינויים של פרטי סדרי ההנהגה. (שם פרק ה)

ואלו הב' בחינות שמצדו יתברך ומצדנו, הן הן עצמן ענין הצמצום והקו הנזכר בדברי האר"י ז"ל, ואשר מבואר שם שמצד הצמצום לא יצדק בו שום שינוי וחילוק מקום מעלה ומטה פנים ואחור, רק השוואה גמורה אמתית, וכל עניני השינויים וחילוק המקומות וכל הכינויים כולם נאמרים רק מצד בחינת הקו. ומודעת שכל דברי האר"י ז"ל בנסתרות משל הם. כי ביאור מלת צמצום כאן אינו לשון סילוק והעתק להתכנס עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי חס ושלום, אלא כענין שאמרו "וצמצמה פניה ולא ראתה המלך", שפירושו שם לשון הסתר וכיסוי. כן כאן מלת צמצום היינו הסתר וכיסוי. והכוונה שאחדותו יתברך שמו בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתנו. והשגתנו מה שאנו משיגים מציאות השתלשלות עולמות זה למעלה מזה בבחינות שונות, מכנים אנחנו בשם "קו", שהוא כעין קו המשתלשל, ורק מצד הקו, היינו מצד השגתנו דבר העולמות דרך השתלשלות כעין קו יצדק מעלה ומטה...

וזהו ענין החלל ומקום פנוי שהזכירו ז"ל, ושכלל ענין הצמצום היה להתגלות הכלים, היינו שגזר רצונו מטעם כמוס אתו יתברך להסתיר אור אחדות עצמותו יתברך בזה המקום שיעור עמידת העולמות והבריות כולם הסתר עצום, להמציא על ידי זה ענין נפלא כזה, שיתראה ויושג מציאות עולמות וכחות אין מספר דרך השתלשלות, ולהאיר בהם התגלות אורו יתברך אור דק בשיעור ודקדוק עצום ודרך מסכים אין קץ, עד שיוכלו להמצא דרך השתלשלות ומסכים עצומים גם מקומות אשר אינם טהורים, וכחות הטומאה והרע והקליפות, ונראה ומתדמה כאילו חס ושלום הוא חלל פנוי מאור אחדות עצמותו יתברך שמו, ואין אנחנו משיגים רק רשימה דקה מועטת ואור מועט כעין קו, עד שבהגיעו דרך הדרגות והמסכים אל תחתוני התחתונים, כחות הטומאה והרע, אין התגלות אורו יתברך ניכר כלל להשגתנו, ועל ידי זה ימצא בחינת מעלה ומטה. והצמצום והקו הכל ענין אחד, ורוצה לומר, עם כי ודאי שגם במקום כל העולמות והברואים הכל מלא גם עתה רק עצמותו יתברך שמו לבד כקודם הבריאה, אמנם הוא בבחינת צמצום, היינו בבחינת הסתר לבד, מופלא ומכוסה מהשגתנו, כדי שעל ידי הצמצום תהא כל השגתנו את העולמות דרך השתלשלות כעין קו. (שם פרק ז)

שם אלקים הוא בעל הכחות כולם, כי כל כח מהתחתון עד העליון המשכת קיומו וחיותו הוא על ידי הכח שלמעלה הימנו, שהוא נשמתו המתפשטת בפנימיותו... והוא יתברך שמו הוא האלקים בעל הכחות כולם, שהוא נשמת החיות ושורש השרשים של הכחות כולם, ולכן נקרא הוא יתברך נשמתא דכל נשמתין, ועקרא ושרשא דכל עלמין... אבל שם העצם הוי"ה ברוך הוא מורה על הבחינה והענין אשר הוא מצדו יתברך שנתבאר למעלה, (ואף שגם שם הוי"ה ברוך הוא נקרא גם כן מצד התחברותו יתברך ברצונו להעולמות, כי עצמות אדון יחיד אין סוף ברוך הוא בבחינת היותו מופשט מהעולמות לא אתרמיז בשום שם כלל, אף על פי כן העולמות הם בטלים ומבוטלים במציאות נגדו יתברך מצד זה השם הנכבד, והוא מעין הבחינה אשר מצדו יתברך). (שם פרק י ויא)

בעשרה מאמרות - רשות לנו להתבונן במה שכבר בא ביאורו בזוהר הקדוש ובמקובלים, כי השי"ת רצה להאציל עולמות עד אין מספר, והמציא בתוכם כח רע אחד, היודע רבונו ומכווין למרוד בו, ועל ידי הברואים העושים רצונו יתברך יוכף הרע ויתבטל ממציאותו, והיה לאין ואפס. ובכל העולמות לא ניכר הרע רק בעולם הזה בשוכני בתי חומר, ובעולמות העליונים אין שם נדנוד רע כלל, ושלמטה מהן נמצא קצת כח למציאותו, ויותר למטה נמצא כח לרע, אבל עדיין הכל בבחינה דקה מן הדקה, לא בפועל ממש חלילה, עד שבעולם התחתון כמעט כולו רע, לולי רחמי הבורא יתברך שמו, אשר גבר חסדו על ברואיו לברא את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים כח רוחני כלול מכל העולמות מעולם התחתון עד העולם היותר עליון, והוא יתאבק וילחום עם כח הרע, ובמעשיו יתגבר עליו וימעיטנו הלוך וחסר, עד כי יעביר זדון מן הארץ וכל עיקר מציאות הרע רק כדי שיתבטל וליתן שכר למבטלין... והאדם בכל ענין טוב שעושה מתיש כח הרע מגופו, ועל ידי כן מתמעט הרע בעולם הזה ובכל העולמות ונעשים מתוקנים, ולהיפך חס ושלום פוגם כולם ומוסיף הרע... וכן על ידי התשובה מתקנים כל העולמות... וזה שאמר התנא, והלא במאמר אחד היה יכול להבראות, ולמה נשתלשלו כל כך עד שנעשה רע בהתגלות חזקה מאד? והשיב, להפרע מן הרשעים וכו' ולא ידמה הרשע כי את נפשו לבד קלקל, כי אם גם למעלה גבוה מאד, כי האדם עיקרו נטוע למעלה. ושואל עוד, למה החזיק ה' את הרע כל כך על ידי שנברא בי' מאמרות כנ"ל? ואמר ליתן שכר טוב לצדיקים, שעל ידי מעשיהם הטובים מכלים הרע לגמרי לעתיד לבא, כי בהיות האדם כלול מכל העולמות מטוב עד רע, אם יתקן הרע שלו, וכן מכלל בני האדם, יבוער הרע מקרב הארץ, ועל ידי שיכופו הרע בכל מעשיהם יחזירוהו למוטב, וזהו שאמרו רז"ל ואהבת את ה' בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע...

או האציל הכל בענפים רבים, ונתן מקום שיוכל לפגום שם ולא יותר. אבל אם היה הכל כלול יחד, היה הפגם גדול, נצחי. (רוח חיים פרק ה משנה א)

אוהב את המקום - ידוע שהקב"ה מקומו של עולם, וכמו המקום סובל דבר שמונח עליו, כן כביכול, הקב"ה מקיים וסובל כל העולמות בדבורו במעשה בראשית, במה שאמר "יהי", וכל העולמות לא נבראו רק בשביל התורה ומאמיניה, וידוע שהקב"ה מצד עצמו ומהותו נסתר, ואינו מושג בשום אופן, ואין לתארו בשום כינוי... וכל השמות והכינויים שאנו משיגים במקצת הוא רק מצד התחברותו עם העולם, כגון שם הוי"ה ברוך הוא, שהוא מהווה הכל... (שם פרק ו משנה א)

מלבי"ם:

רמזי המשכן: ידוע כבר שכל העולמות מאוחדים זה בזה כגוף, והאלקות בהם כנפש בגוף, מקשרת אותם, ובזה תראה חכמתו שהיא עצמותו. והרמב"ם במורה חלק ב' פרק ע"ב כתב, שההבדל בין העולם והאדם הוא, א' באדם הלב הנכבד הוא באמצע, ובעולם הנכבד מקיף את הפחות. ב' באדם האבר הראשי מקבל ומשפיע לאחרים, ובעולם המשפיע אינו מקבל כלל תועלת. ג' הכח המדבר הוא חלק בגוף, והשי"ת אינו חלק בעולם, אלא נפרד, והשגחתו והנהגתו מחוברת לעולם חיבור שנעלם מאתנו תכליתו. והנה מה שאמר שבעולם הנכבד סובב את הפחות הוא מבחינת סובב כל עלמין ולא מבחינת מלא כל עלמין...

נגד זה ערך השי"ת את ההנהגה כן שהכל ערוך לפי מעשי בני אדם, כשני נבלים מכוונים, שבנגן הכלי הקטן יתנגן גם הגדול. וכן ההבדל הג' שכתב שייך רק לשכל הנקנה ולא לנשמה הפועלת גם בהפרדה מהגוף, בדומה לה' הממלא עלמין רק לצורך העמדתם, וכשיסתלק יחזרו לאפס.

לדעת חז"ל נתאוה השי"ת לדירה בתחתונים, רוצה לומר שהאדם יתקדש בעולמו הקטן, עד שהאלקות תמשול בו ועל גופו, ואז תעלה הארה ממעשיו להאיר לכל העולמות כשני הכנורות דלעיל. ולכן עיקר שכינה בתחתונים, שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל העולמות. אך בהיות כל נפש רק ניצוץ אחד, אמרו שאין ביכלתה לשאת הכל, ואין שכינה שורה אלא על כ"ב אלפים מישראל, שאז יופיע אור גדול. וזו הכוונה במשכן ובמקדש, ששם מתאחדות כל נשמות ישראל, כי אליו יפנו וינהרו, ולכן אמר "ושכנתי בתוכם"... (שמות כה א)

כי אין בלתך - שהכל בטל במציאותך ואתה הכל... אין צור כאלקינו - אינו כשאר יוצר המסלק ידו בשעת גמר מלאכה, אלא תמיד עוסק בבריאה ומקיימה, ואם יסלק ידו תופסק המציאות... (שמואל א ב ב)

להבנת הפסוקים הבאים: הפרסים חשבו שיש ב' כחות מתנגדים, אחד יוצר אור וכו' והשני יוצר הרע וכדומה. ואנו נאמין שה' ברא כל הטוב, והשאיר בחומר מקצת מכח ההעדר, כך שיוכל להשתנות, כך הגביל את האור בתנאים מיוחדים, שאם לא ימצאו יבא ההעדר שהוא החושך. ודבר זה, מציאות כל הכחות, מרומז בשם אלקים. על כן יוליד גם מות ורע, לא כממציאם, אלא מצד שהכחות שהשפיע על הנבראים הם מוגבלים, והניח מקום להעדרם. לזה אמרו ששם זה הוא מדת הדין. ועכשיו מתחיל להתווכח נגד בעלי השניות, ואומר שה' מהווה הטוב, וגם שהוא אחד, יוצר אור - בריאה היא הוצאת עצם הדבר, ויצירה היא הוצאת המקרים הדבוקים בדבר. ורוצה לומר שהוא יצר האור בעל מקרים, כך שיוכל להשתנות, כי העצם משתנה על ידי מקריו, אף שבעצמו לא ישתנה. אבל החושך והרע אינו נושא מקרים, כי לא נדע לתאר את ההעדר כי אם את עצמו. אני ה' - ואם תשאל מדוע הניח את ההעדר בבריאה, כי כך רצה על הצד היותר טוב. (ישעיה מה ה וז)

זכרך - על המציאות וההויה, ולא על מות והפסד, כענין שאין ה' מייחד שמו על הרעה. מי יודע - הנעדר לא יקבל עוד טובך, ותכלית הבריאה היא להיטיב לברואים שיודוך. (תהלים ו ו)

חטאים תרדף רעה - ואין עונשם מה', כי מאתו לא תצא הרעות, אלא משל למלך שציוה על עבדיו שלא יאכלו מהסם, ואכלוהו. (משלי יג כא)

בני האלהים - הכוחות הנמצאים בבריאה שהם מעשה ידיו. להתיצב - מצד שה' ממציא המציאות שהיא בריאה מתמדת. השטן - כח ההעדר. בתוכם - ולא בא בעצם וראשונה להתיצב, כי אין לו שורש בהויה רק בהעדר והפסד, והוא כח רוחני הממונה על העדר והשחתה, שהם תנאי בהויה התחתונה. (איוב א ו)

רש"ר הירש:

והנה טוב מאד - מאמר זה נאמר תמיד אחר השלמת בריאה, רוצה לומר מלאכת ה' תלויה בו גם לאחר השלמת בריאתה. אמנם עד כאן נאמר רק "כי טוב", וכאן נוסף "טוב מאד" כלל הבריאה בשלמותה בהרמוניה, וכל פרט בקשרו אל הכלל היה טוב מאד. גם חסרון מדומה הופך לטוב אם אנו מביטים אל הכלל... (בראשית א לא)

מוהר"ן:

וצריך לדעת שמלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מינה, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. ואפילו מי שעוסק במו"מ בעכו"ם לא יכול להתנצל ולומר, אי אפשר לעבוד את השי"ת מחמת עוביות וגשמיות שנופל תמיד עליו מחמת העסק שעוסק תמיד עמהם, כי כבר גילו לנו חכמינו ז"ל, שבכל דברים גשמיים ובכל לשונות העכו"ם יכול למצוא בהם אלקות, כי בלא אלקותו אין להם שום חיות וקיום כלל, כמ"ש (נחמיה ט') "ואתה מחיה את כולם", לבד שהחיות ואלקות הזה שם בצמצום גדול ובמעוט, רק כדי חיונו ולהחיותו ולא יותר. כי הקב"ה צמצם את אלקותו בצמצומים רבים ושונים מראשית המחשבה עד נקודת המרכז של עולם הגשמי, ששם מדור הקליפות... (לג ב)

כי השי"ת מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו... וכאשר רצה השי"ת לבורא את העולם, לא היה מקום לבוראו מחמת שהיה הכל אין סוף, על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה נתהוו כל הימים והמדות שהם בריאת העולם... וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג כי אם לעתיד לבא, יכ צריך לומר בו שני הפכים, יש ואין... (סד א)

...כי אלה הקושיות של אפיקורסית הזאת באים מחלל הפנוי, אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלקות כביכול, ועל כן אלו הקשיות הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אופן למצוא להם תשובה, היינו למצוא שם את השי"ת, כי אלו היה מוצא שם גם כן את השי"ת אם כן לא היה פנוי, והיה הכל א"ס כנ"ל. ועל כן על האפיקורסית הזאת נאמר (משלי ב') כל באיה לא ישובון, כי אין שום תשובה על האפיקורסית הזאת, מאחר שבא מחלל הפנוי שמשם צמצם אלקותו כביכול.

רק ישראל על ידי אמונה עוברים על כל החכמות, ואפילו על האפיקורסית הזאת הבאה מחלל הפנוי, כי הם מאמינים בהשי"ת בלי שום חקירה וחכמה, רק באמונה שלימה כי השי"ת ממלא כל עלמין וסובב על עלמין, נמצא שהוא כביכול בתוך כל העולמות וסביב כל העולמות. וצריך להיות הפרש כביכול בין המילוי והסיבוב, שאם לאו אם כן הכל אחד, אך על ידי בחינת החלל הפנוי שמשם צמצם אלוקותו כביכול ובתוכו ברא את כל הבריאה, נמצא שהחלל הפנוי מקיף את כל העולם, והשי"ת שהוא סובב כל עלמין מסבב גם על החלל הפנוי, ועל כן שייך לומר ממלא כל עלמין, היינו כל הבריאה שנבראה בתוך החלל הפנוי, וגם סובב כל עלמין, היינו שמסבב גם על החלל הפנוי, ובאמצע מפסיק החלל הפנוי, שכביכול צמצם משם אלקותו. והנה על ידי אמונה שמאמינים שהשי"ת ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ומאחר שהוא סובב כל עלמין אם כן שגם החלל הפנוי בעצמו נתהוה מחכמתו ית', ובודאי באמת לאמיתו שיש שם אלקותו ית' רק שאי אפשר להשיג זאת ולמצוא שם השי"ת כנ"ל... (שם ועיין שם עוד)

שפת אמת:

במדרש ויכלו... כי באמת בשבת לא היתה שום בריאה רק שביתה, ושביתה זו היא קיום כל הברואים, דכתיב והחיות רצוא ושוב, פירוש שכל מקבל צריך להיות בטל אל הנותן, וכפי דביקות שיש לו להמשפיע כמו כן קבלתו מתקיימת, ולכן בשבת שנתעלו כל הנבראים לשורשם, שעל ידי המנוחה נתברר שיש עליהם אדון מושל, שברצותו מרחיב וברצותו מקצר, זה עצמו הוא גמר הבריאה ותיקונו, כמשל הטבעת שהיתה חסרה חותם וכו'... (בראשית תרל"ו)

במדרש ויכלו... דאיתא במדרש בפסוק ה' אלקי גדלת מאד, אין מדת הקב"ה כמדת בשר ודם, בשר ודם חוקק צורתו על הטבלא הטבלא גדולה מצורתו, והקב"ה כביכול צורתו גדולה מן הטבלא, פירוש חלק אלקותו ית"ש שנתן בכל דבר היא גדולה מאותו דבר, שהרי כתיב ה' אלקי גדלת ולכן ברכי נפשי את ה', כי אותו ניצוץ אלקות שבאדם מעלה אותו ומגביה יותר מהשגת מלבוש הגשמי... (שם תרנ"ה)

בפסוק ויבא יעקב שלם... וזה ענין השבת, כי זה החן נמצא רק על ידי הביטול אליו ית', וכפי מה שכל העולם ומלואו בטל אצל האדם, וידוע כי תכלית הכל לכבודו ית', על ידי זה נמצא החן בעיני הקב"ה, כי זה תכלית כל הבריאה לכבודו ברא... (שם וישלח תרמ"ד)

אנכי ה' אלקיך... כי הקב"ה נותן אלקות וכח לכל בריה, אבל יש כחות נפרדים שמתפשטין לתת חיות אפילו להכופרים בהקב"ה, ולכן נקראו אלהים אחרים, פירוש כוחות שמשתנים להיות נפרדים מחי החיים, וכן קיום הטבע שיש בו אלקות שנטבע תוך הטבע בכל דבר לפי מדתו וצימצום וציור מיוחד, והנהגה זו נקראת בית עבדים, כי כל דבר שאינו במקומו ושורשו נקרא עבד... וחירות הוא הדביקות בשורשו ומקומו... (שמות יתרו תרנ"ז)

בגמרא ויתיצבו וכו'... והפירוש כי ודאי השי"ת הוא החיות והכח של כל הנבראים, ובאמת ה' אלקיך קאי על כל הבריאה, רק שהתגלות מלכותו ואלקותו לכל הבריאה הוא על ידי ישראל, וזה שאמר אשר הוצאתיך וכו'... (שבועות תרל"א)

חג השבועות... כי באמת אלקותו ית' חל על כל הבריאה כל אחד כפי כח הקבלה, ולכן נקרא אלקים בלשון רבים, אבל בני ישראל יש להם חלק בבחינת האחדות, ולכן מיחדין שמו ית' פעמים בכל יום, וזה שאמר אנכי ה' אלקיך, והבן... (שם תרנ"ה)

אי נמי היום כולכם וכו'... ופירוש הדברים, כי הקב"ה ברא מקומות מעוקמים גם בעולמות עליונים שיצטרכו תיקון על ידי עבודת האדם, ובלא זאת לא היה שייכות חטא בעולם, וכמו כן על ידי התשובה מתישבין אותן המקומות ליישר העקמימות וזה זכותו של בעל תשובה... (דברים נצבים תרל"ה)

איתא בגמרא... דכתיב אתה עשית את השמים וכו' ואתה מחיה את כולם, והם ב' בחינות הבריאה שברא הקב"ה חק נתן ולא יעבר, אבל ואתה מחיה הוא בחינת ההנהגה שהקב"ה מנהיג העולם ונותן חיות חדש תמיד, וזו הבחינה נמצא רק בבני ישראל עמך כולם צדיקים, וזו הבחינה עיקרה בראש השנה, שעל זה המשפט מי שיזכה להיות בספר החיים... (שם ראש השנה תרנ"ג)

אמרו חז"ל דרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה... כי צריך כל איש לידע ולהאמין כי הקב"ה הוא נעלם ורחוק מכל רחוק, וכמו כן הוא קרוב מכל קרוב, וזה שאמר האלקי מקרוב אני, כמו שאמרו במדרש שהוא מקרוב ומרחוק, ובחינה זה הקרבות נתחדש בבריאות עולם ובכל שנה מתחדש זה המציאות, ובאמת זה הקורבות היא באמצעיות תורה ומצוות... (שבת תשובה תרנ"ה)

שם משמואל:

ואירא כי עירום אנכי ואחבא... וכמו בריאת העולם שהיתה על ידי צמצום והסתרת פנים, כענין שכתוב "והסתרתי פני מהם", אף שאין שום דבר נברא חוצץ בפניו ית"ש, מכל מקום הוא עצמו ית"ש כל יכול, והוא עצמו יכול להסתיר פניו שלא יראה, וכן הוא ענין בכיסוי הערוה אחר שנצטוינו עליה... (בראשית תרע"ד)

במדרש רבה אשרי האיש זה נח... וכן הוא לכלל העולמות, שהשי"ת מחובר להנבראים התחתונים על ידי אמצעי, והוא מדת מלכותו יתברך שמו, והיינו שמזה שאדם נושא על שכמו עול מלכות שמים וטפל ובטל לצווי השי"ת, על ידי זה יש להעולם חיבור להשי"ת... (שם נח תרע"ב)

ויש להבין, היתכן לומר שאברהם אבינו מסופק חס ושלום בהעדר השגחה... ויש לומר שחקירת אברהם אבינו ע"ה היתה אולי מחמת רשעות הדור מסלק השי"ת השגחתו מהם והניחם למקרים, וזהו המשל בירה דולקת, ואין איש מכבה הדליקה... אך באמת חס ושלום לומר ששום דבר בעולם מסולקת ממנו ההשגחה, אלא הכל הוא בהשגחה נפלאה שהניח למקרי יום לשלוט בהם, הכל במדה ובמשפט אמת, ואין שום דבר נעלם ממנו ית"ש... כי באם לא היה הרע מתפשט כל כך בעולם לא היתה כל כך זכות לצדיקים... (שם לך לך תרע"ו)

ונראה לפרש דטענת גבריאל היתה שאין זה רבותא שהקב"ה יכול להתגבר על הטבע ולבטלו, שמזה אין ראיה רק שהקב"ה יש לו כח יותר מהטבע, וכעין שני אנשים נלחמים שהגבור יותר מתגבר על השני, אבל מכל מקום גם השני הנהו גבור רק חלש מהראשון, ואולם כבודו של הקב"ה הוא להראות שאין עוד מלבדו, וכל הנבראים נמצאים רק מאמיתת המצאו, עד שאין הטבע יכול לפעול כלל נגד רצון השי"ת באשר אין לו מציאות בלעדי רצונו יתברך כלל, כי מה שהטבע פועל הוא רק מחמת כי כך היה רצון השי"ת, שעל ידי צמצומים רבים יפעל לפי טבעו ואיננו מרגיש רצון השי"ת... (ויקרא קדושים תרע"א)

אנכי ה' אלקיך... אם כן באמרו אנכי היה מורה שאין זולתי היה, כי אנכי ממעט זולתו, וכן אנכי הוה מורה שאין זולתו הוה, וכן יהיה מורה שאין לזולתו נצחיות. פירוש אין זולתו היה, היינו שהוא קדמון והיה מעולם, וכל זולתו הוא המציאם וחידשם מאפס המוחלט, ופירוש אין זולתו הוה, היינו אפילו אחר שהמציאם אין מציאותם נפרדת להיותם יש מוחלט, אלא אינם תופסים מקום כלל נגד מציאותו, ואתה הוא עד שלא נברא העולם, ואתה הוא משנברא העולם, וכמו שהיה קודם שנברא העולם כן אחר שנברא העולם, אם כן הוא לבדו נמצא וזולתו אפס ואין, וזה פירוש אנכי הוה ואין זולתו הוה... (במדבר שבועות תרע"ד)

אך נראה דכל ענין הכשפים שמכחישין פמליא של מעלה, ופרש"י (חולין ז') שלא גזרו על אדם למות, והוא מת על ידי כשפים, ולכאורה יפלא איך יהיה להם כח נגד רצונו יתברך, הלוא כל הבריאה נמצאת רק מאמיתת המצאו יתברך, ומבלעדי רצונו יתברך אין לכל הבריאה שום מציאות, ועל כרחנו צריכין לומר שזהו גם כן מפלאות תמים דעות בבריאת העולם, באשר כל הבריאה היתה צריכה להתבטל במציאות, ורק מחמת ריבוי הצמצומים המסתירים את האור הגדול היתה הבריאה יכולה לצאת אל הפועל כמבואר בספרים הקדושים, ובכן מפאת ריבוי הצמצומים היה ביכולת הסט"א לחשוב עצמם לדבר יש ונפרד באשר כביכול הסתיר אורו מהם, ובזה ניתנה להם שליטה אף לעשות דבר נגד רצונו יתברך, אך כל זה הוא בנבראים שהם גם כן בצמצום ובהסתרת פנים כביכול עליהם יש להם שליטה, והא למה זה דומה, למלך בשר ודם הנסתר בתוך פלטין שלו ואין עבדיו רואין אותו מבחוץ, ונדמה להם שאין רואה את מעשיהם אז יכולין ללחום ולהכות אלו באלו, אף שבעוד פחד המלך עליהם הם בטלין ומבוטלין לדעתו ואין להם שום מציאות לא לשנוא ולא לאהוב מדעת עצמם. ואולי מטעם זה שליטת הכישוף היא יותר בלילה, משום שלילה הוא זמן ההעלם והצמצום ביותר. ולפי זה שכל שליטת הכישוף היא רק מפאת הסתרת פניו יתברך, מובן שלאיש שנזדכך חומרו ועיני השכל שלו מאירין ורואין שאין לשום נמצא מציאות מבלעדו יתברך, וכמים הפנים לפנים וכו', גם כן אין הקב"ה מסתיר פניו ממנו, שוב אין הכישוף יכול לשלוט בו כלל. וזהו הפירוש שאני ר' חנינא דנפיש זכותיה... (דברים לקוטים בלק)

ר' צדוק:

...וידוע כי השי"ת הוא הטוב האמיתי ומפי עליון לא תצא הרעות, רק ענין הרעות ההוות בעולם הוא במה שנתן מקום לכח מציאותם על ידי הצטמצמות והתעלמות יחודו, ולכן לעתיד כאשר יתגלה היחוד האמיתי אז וגר זאב עם כבש וגו', שיסתלק כח הרע לגמרי, ואז יהיה מקום לשלימות שכר גופני באין שום מונע... אבל אחר החטא והחזר התעלמות היחוד האמיתי ותיכף ניתן מקום להכח שהוא הבלתי יחוד, והוא הרע, כמו שתיכף בהעדר האור יהיה ממילא החושך קונה מקומו, ולכן נתגרש מגן עדן שהוא התענוג לגוף המורכב שהוא היפך היחוד, ומצא מין את מינו... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד לד)

ותקנו אנשי כנסת הגדולה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ונאמר בורא השמים וגו' ולא ברא, וכן הרבה פסוקים מעידים על זה שכל ענייני הטבע שכבר הוטבעו כך בתחלת הבריאה, מכל מקום בכל רגע השי"ת הוא השופע כח לדבר זה שיפעול כך... ואמונה זו היא פינת אמונה הישראלית, כי אין שום דבר מקרה, לא כאותם האומרים שאחר שברא השי"ת את העולם הרי הוא נבדל ממנה ויוכל להתקיים גם בהסרת השגחתו. ומהם יודו בהשגחתו רק שהוא כרצונו כשרוצה משגיח ופעמים לא ירצה ויסיר השגחתו, ומכל מקום העולם מתקיים, ומהם יחלקו השגחתו ויאמרו כי ישגיח רק בברואים נכבדים... ובכלל יקראו כל ענין השי"ת אצל הנבראים רק בלשון השגחה, שהוא הבטה והסתכלות במעשיו וכאלו הם נפרדים חס ושלום ממנו וענין זולתו.

אמנם האמונה האמיתית של מאמינים בני מאמינים הבאים בסוד ה' הוא, כי השי"ת כח עצמו כביכול הוא טמון וגנוז בהעלם עצום בכל פרט היותר קטן מפרטי הבריאה, רוצה לומר שכחו יתברך שופע בהעלם והשתלשלות לבושים שונים, ומכל מקום בתוך הלבוש נמצא גם כן עצם המלובש אלא שהוא מלובש בלבושים שונים זה על גב זה. ומכל מקום התקיימות כולם הוא רק מצד עצם המלובש יתברך, ולא יצוייר כח עצמותו יתברך נפרד מן איזה נברא היותר קטן רגע אחת תיכף היה כלא היה אין ואפס מוחלט לגמרי, כי הכל רק התפשטות מן העצם יתברך שמו... (שם שיחת שדים עמוד צא)

...אבל ידוע סוד "ואתה מחיה את כולם" שבכל דבר יש איזה ניצוץ קדושה המחיה, היינו מה שהיה ברצון השי"ת שיהיה מציאות כזה, דלולי כן לא היה לדבר זה מציאות כלל, ותכלית הבריאה בשביל ישראל שיהיו בוחרים בטוב בעולם הזה, שהבחירה לאדם, ואם אין מציאות לרע לא שייך בחירה, ונמצא כל מציאות הרע בעולם הוא רק כדי לכפותו, ונגדו הוא כח הכפיה שנתן השי"ת לאדם נגד כח הרע, ועל כן אמרו כל הגדול מחבירו יצרו גדול, כי כח הרע שבכל אחד שמציאותו הוא כדי לכפותו הוא כפי כח הכפיה שבכל אחד, וזה לעומת זה עשה האלקים בשיווי ושיקול ממש. (חלק ב ישראל קדושים עמוד קיב)

...כי יש סוד עגולים ויושר כידוע מהאריז"ל, דהיינו בכלל אור פנימי ואור מקיף, כי השי"ת ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, סובב כל עלמין הוא מצד שהוא אין סוף ושם אין שייך עבודה ובחירה כלל, וכידוע דכל השמות והכינויים להשי"ת וכן כל מעשה התורה ומצות הוא רק על ידי סוד הצמצום, היינו שכביכול צמצם אורו האין הסוף ובלתי תכלית להיות נעלם ונסתר רק דרך קוים דקים והשגות קצרות ככף איש עד שיכול שכל אנושי להשיג שיש אלקות, ודבר זה נקרא ישות שהרי אומרים שיש א-לוה המנהיג הכל וכיוצא בו בתוארים, שעל כרחך אי אפשר לשכל אנושי שהוא תחת הישות להכיר השי"ת אלא על ידי תוארים והשגות ישות, מה שאינו כן עצמות האין סוף ואפילו אין יכולים לקרותו וכידוע דא'י'ן נקרא הכתר שכבר הוא מכלל מנין המדות של השי"ת המתפשטות בסוד הצמצום לבוא לידי גילוי והשגת אדם אלא שמידה זו היא שורש להם לכך נקרא בשם אין, כי התחלת התגלות ההשגה למוח נקרא יש מאין, שהוא השגת החכמה שבמוח שכבר הוא ישות. ועיקר העבודה הוא מצד הזה שהוא ממלא כל עלמין בצמצומים רבים והעלמים, והוא אור פנימי לכל הברואים לכל אחד כפי כח השגתו, כשמשיג אמיתות השי"ת, וכפי מדת האור פנימי של כל הנבראים שהם כלי קיבול לאותו אור כך יש להם אור מקיף כמו שהוא בכלל הבריאה כולה, שהתחלתה היה בריאת המקום. וזה שאמר שהיה סדר זמנים קודם לכן, כי המקום והזמן תכופים

זה לזה, כששייך מקום שייך זמן, וכיון שייך נברא שזהו עולם שנה נפש שבספר יצירה. היינו שהשי"ת פנה מקום כביכול שצמצם עצמו והניח מקום ואויר פנוי לקבל נבראים, והנה סיבותיו מכל צד הוא אור אין סוף וממילא הוא אותו מקום תמונת עגול, כי הרי ההצמצמות היה בשוה לכל צד, כי למה יתצמצם באיזה צד יותר מאחר שהוא אין סוף לא שייך גביה צד, שנאמר דלצד זה נתצמצם יותר, וכיון שהוא בכל צד בשוה הוא תמונת עגול וכדור, וכך כלל הבריאה שלעינינו משמים וארץ הם עגולים וכדורים.

והנה אור אין סוף שסביבו ממש בהכרח גם כן שנתצמצם שלא יתפשט לתוך האויר שבינתים, ונמצא שיש באורו ית' הסובב כל עלמין ענין הצמצום, והנה אותו מקום הפנוי נעשה כלי לקבל אור והשגת השי"ת בדרך ההתצמצמות כפי כח אותה הכלי, שאינה דומה תחלתה שסמוכה לסוף ללמטה עד המרכז כידוע שבעגול וכדור המרכז נקרא למטה לגבי הסובב, כמו בכדור הארצי. ואז המשיך השי"ת אור השגתו לפנים המקום הזה, כי אור השי"ת הוא עדיין נעלם מכלי ולמעלה ממנה כעין אור מקיף והמשיך לה אור ישר לאור פנימי ר"ל שתקבלו. והנה אנו רואים בעולם האור פנימי, רוצה לומר המשיג אור השי"ת בקרבו ממש הוא האדם והוא היושר של כל העולם שהעגולים הם הרקיעים והארץ והיושר הוא האדם. וכך בכללות בריאת המקום האור פנימי היה בדמות אדם, פירוש כי מאחר שאנו רואים שכלל הבריאה הוא האדם שהוא סוף הבריאה, ולעולם התכלית של איזה פעולה הוא בסוף, והיינו שלכך היה כל הבריאה כדי שגם האדם הגשמיי יהיה משיג אמיתות השי"ת ואורו, וכמו שאז"ל (ב"ר פרשה א') בראשית, בשביל ישראל. (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קצה, וראה עוד ידיעת ה')

...והנה קומה זו של אור פנימי של כל העולמות וכללות המקום הפנוי שהוא הנקרא אויר קדמון אותו אור פנימי וקו יושר שהאיר השי"ת לתוכו דרך צמצום נקרא אדם קדמון כידוע, ונמצא לכלל הבריאה שהוא האויר קדמון אור פנימי ואור מקיף, וכן לכל נברא הוא במדה זו, כי כח הפועל בנפעל, וכפי מה שהוא בפועל הראשון שהוא אור השי"ת המצומצם בכלי הנקרא אדם קדמון, כי לגבי אין סוף לא שייך כלל שם פועל וענין פעולה מאחר שהוא אין סוף רק מצד האור המצומצם, ויש אור פנימי ואור מקיף האור פנימי ביושר והאור מקיף בעיגול. והנה בעגול אין מדרגות ואין שייך ימין ושמאל ומעלה ומטה לגבי קו עגולי שהוא מכל סביביו מרחק שוה מן הסובב, אך מצד היושר יש החלוקות דמעלה ומטה שמצידם הג' מדרגות דגוף ראש ורגלים הנזכר, שהראש והרגל הוא מעלה ומטה. ומאחר שיש ב' קצוות בהכרח יש אמצעי והוא הגוף, וכן יש ימין ושמאל וגם כן בהכרח אמצעי, ונמצא כל אחד מן הג' חלוק לג' אלו דימין ושמאל ואמצע, והם ט' והמקום הכוללם הוא העשירית, זהו בכלל חלוקת המדרגות שיש לתפוס בקו יושר המתפשט, היינו ט' מדרגות מצד עצמו והי' מצד המקום, רוצה לומר כי ענין אותו קו הוא אור שרצה השי"ת להאיר לאותו מקום וכלי הקבול לאותו אור. והנה יש באותו אור ג' כחות היינו כח עצמותו מכח וענין מה שהוא מקבל מלמעלה, וענין מה שהוא משפיע למטה, וזהו ראש וסוף ואמצע. וגם כן יש בו כח דימין ושמאל, רוצה לומר כח מרובה וחזק וכח מיעט ורפה, שמאחר שהוא מצומצם ומוגבל בהכרח יש בו החיזוק והרפוי שזהו ימין ושמאל. ובכל ב' קצוות יש בהכרח אמצעי ובינוני שהוא קו היושר. ואלו הם ט' מדות ומדרגות שיש לאותו אור מצד עצמו, רוצה לומר מצד כחו מה שהוא בכח שיש בו כח ג' מדרגות כל אחד כלול מג', ומצד מה שהוא מוציא לפועל זהו מדריגה העשירית, דרוצה לומר גמר הוצאת כוחותיו מן הכח לפועל, וזהו מצד המקום, רוצה לומר מצד שמוציא כחותיו לפועל במקום והוא משפיע כחותיו בכלי שלו, הנה כח זה יש גם כן בו בהכרח שיש באותו אור כח המוציא כחותיו מן הכח לפועל והוא הכח העשירי. וזה סוד שנקרא עטרת היסוד ונקרא נוקבא...

והנה להיות אור יושר זה בעל מדרגות הנה הכלי קבול שלו הוא בעל מדרגות גם כן בדמותו כצלמו, וכמו נפש וגוף האדם, ונמצא שלא כל עגולת אותו מקום חלל ופנוי נעשה כלי קבול לאותו אור ישר רק כפי מדת וקומת אותו אור ישר, דהיינו כקומת אדם, והרי אותו אויר פנוי הוא במדות עגול וכדור, ונמצא נשאר פנוי הרבה חוץ מכלי קיבול של אותו אור, (והיינו כדי שיהיה מקום לעולמות שבאמת לא היה די כלל באותו צמצום ראשון רק צריך מלבושים על לבושים והעלמים על העלמים עד שיגיע לבריאת העולם הזה כידוע). ונמצא יש ב' כלים האחד עגולי ואחד יושר, וכן ב' אורות, אור פנימי ביושר ואור מקיף בעגולים, והעגול כלי קבול להיושר, היינו שהעגול הוא כללות המקום פנוי, והוא מקבל בתוכו היושר בחלק ממנו, ובעגול אין חילוק מדרגות רק ביושר. והנה אנו מוצאים דוגמתו באדם, כי הנה יש בו כח חיוני שבו נבדל מן הבהמה, ונקרא בשם אדם, וכח זה הוא מתפשט בכל איבריו בשוה... וכן הוא שוה בכל בני אדם, שאפילו הפחות הוא נבדל מבהמה ויש בו גם כן כח שבו הוא נבדל בעצמיותו אבר מאבר, וכן בכללות מין האדם נחלק אדם מאדם. וב' כחות אלו שבנפש האדם הם הנקראים נפש ורוח, שנפש יש לכל אחד ואחד ומתפשט בשוה בכל אבריו, ורוח הוא המתחלקת למדרגות... והוא מצד חלוקים דעגולים ויושר, וזה סוד שהיושר נקרא רוח והעיגולים נפש שהם ממש דוגמתם.

והנה גם בנפש יש השגות אלקות, וכמ"ש ונפש כי וגו' וכדומה, והיינו כי אור היושר הזה הוא כלול גם כן מב' כחות פנימי ומקיף, לפי שהוא נמשך מן אור המקיף היינו מן אור המצומצם הממוצע מאותו אור נמשך בדרך משל כמו קו אור פנימה, נמצא יש בו גם כן מכח אותו אור המקיף. והנה מצד אותו כח שבו אינו בעל מדרגות רק מצומצם הכל בשיווי ואין יכולת באותו כח ליכנס תוך כלי המוגבלת במדרגות ונתפשט בקו עגולי תוך עיגול האויר הפנוי. ביאור זה, כי האור היינו השגת אלקות שרצה השי"ת שיהיה מושג לנבראים כשהשפיעה ונתנה לתוך הנברא שהוא המקום נתפשטה בב' אופנים, הא' בקו יושר, היינו במדרגות, והא' בעיגול היינו בשיווי לכל, כי כך הוא בכח השגה זו בהכרח כפי עניינה, שיהיה כח השגה בשיווי לכל, וגם כח השגה במדרגות. ולפי שכח השגה זו דשיווי לכל היינו קו העגולי לא נתפשט אלא מן אור הישר נמצא היושר קרוב לעצמות אין סוף יותר מן העגול. ולכך גדולה ההשגה של אור יושר מן ההשגה העגולית כמעלת הרוח על הנפש... (שם עמוד קצז, ועיין שם עוד וערך ידיעת ה')

והיינו כידוע דמקום מצב הרע שבכל עולם ועולם הוא בין היושר למקיף ועיגולים, והיינו דעיקר הרע הוא במעשה כידוע, דמחשבה רעה אין וכו' (קידושין מ') והיינו בכחות הנפש כמ"ש "ונפש כי תחטא", והיינו שעיקר כוונת הרע בעולם מצידו היינו מצד פעולתו לרע הוא להוציא באדם מן הכח לפועל איזה דבר רע, שזהו ענין כח העגולים, וכמו שנתבאר למעלה, דהוא מדה העשירית שביושר, והיינו דכח זה שוה בכל אדם והוא דרך משל כח חוש המישוש או כח הפעולה שוה בכל האברים ובכל אדם, רק החילוק באיכות הפעולה זהו מצד ט' ספירות ראשונות, אבל מצד העשירית הוא השיווי, וגם להעלים ממנו האור מקיף דהשי"ת היינו להעלים ממנו ששורשו רק טוב ודבוק בהשי"ת ושבאמת השי"ת שומרו, וכשיתגלה זה יקויים יבוקש עוון ישראל ואיננו, כי הרי אור השי"ת מקיפו מכל צד לשמרו מכל רע, ואיך אפשר שיחטא, רק שבעולם הזה זה נעלם וזה יתגלה רק כשיתגלה גם כן תיכף עמה אור העיגולים, היינו שבכל הפעולות והמעשים היה הכל אור השי"ת גנוז בהם, דבעולם הזה גם אור זה נעלם, כי אין אדם צדיק אשר וגו', ואי אפשר כלל שיהיה גלוי לעין איך אור השי"ת נמשך בכל הפעולות וכולם דבוקים בו ולא יחטא, זה אי אפשר מצד כחות הרע העומדים כמחיצה לאור מקיף ועגולים. (שם עמוד קצט, וראה עוד אדם-תפקיד)

...והאמצעי הוא בן זומא, שעליו הכתוב אומר דבש מצאת וגו', שבו יש קצת העלם מאור מקיף מצד חיצון הכלי, ולכך לא היה לו לחפוץ יותר מהשגתו, וסופן אחר שהיה בהעלם גמור, עד שחשב ב' רשויות, פירוש שהתבוננות האור שלהם היינו איך הוא אור האלקי בכל דבר, וכשהגיעו לאבני שיש טהור דהיינו הכלים הנשברים השיגו שהנה גם הם מעצם אלקות הם נמשכים, והנה זה קושיא גדולה, דאתה הסבות וגו' (שמ"א, ברכות ל"א), שטען גם כן איוב בראת צדיקים בראת רשעים, כמ"ש פ"ק דב"ב ט"ז שבקש להפוך הקערה על פיה, פירוש קערה הוא כלי קיבול לאור השי"ת, והעולם דומה לקערה, כדאיתא בירושלמי הובא בתוספות בע"ז, ועל פיה היינו שאינה כלי קיבול, היינו שהשי"ת ברא הרע בעולם שיהיה רע דל"י מתורה תבלין שהבריאה היה כדי לנצחו על ידי אור השי"ת בתורתו. והנה אותם כלים הנשברים שהוא תחילת הבריאה דמדת הדין היינו תוקף הצמצום וההעלם כטעם יצרו של אדם מתגבר בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו (קידושין ל') הוא שיתוף מדת הרחמים דאחר כך בעולם התיקון, אבל מצד אותם כלים באמת אין יכול לו שהוא תכלית ההעלם, ולכך מצד מידתם אין שום תירוץ, והקושיא חזקה על מה שאנו רואים שיצרו תקפו לעבור, כדר' אלעאי (מו"ק י"ז א') ולמה לא היה הקב"ה עוזרו, אך התירוץ שתוק כך עלה במחשבה לפני שאמרו (מנחות כ"ט) על מיתתו של רע"ק כי כך היה רצון העליון שלמעלה מן השכל והשגה אנושית, וכשמגיע לאותו רצון העליון ושורש הנעלם מרצון השי"ת בבריאה שהוא סוד האור מקיף, כמ"ש במקום אחר, שם יראה דבאמת הקב"ה מקיף הכל והוא עוזרו גם כן... אבל זו אי אפשר להשיג מהשגת השכל, כי האור מקיף הוא אור שאינו יכול ליכנס במוחין, לכן נשאר למקיף כידוע... (שם עמוד רה)

אבל האמת אינו כן, דהשי"ת ברא הרע רק כדי לדחותו שיהיה ירא חטא להיות היראה מתעוררת בו מצד המציאות לרע לבד, שיירא לבל יכשל חס ושלום, לא ביציאת רע לפועל חס ושלום. ומכל מקום סוף סוף הרי ברא השי"ת מציאות הרע, שעל זה אמרו בחגיגה ט"ו א' וב"ב ט"ז א' בראת רשעים, וזה סוד הג"ס דספר וסופר וספור... (שם מחשבות חרוץ עמוד פג)

 ובגמרא סנהדרין ע' אין לך דבר שמביא יללה אלא יין, ואמר (שם) לא נברא יין אלא לנחם אבלים וכו', הענין שבאמת השי"ת לא ברא דבר לרע, והחושך נברא רק שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא וטבא מגו בישא, והיינו כדי שיהיה נעשה מזה עצמו טוב מאוד, וזהו מה שאמר לנחם אבלים... (פרי צדיק ראש חדש תמוז ד)

ר' ירוחם:

ואמרו שם אר"י בן סימן יושב בסתר עליון, בצל ש' יתלונן, הענין כי גדולתו ויכלתו ית' לשבת רק בצל ובסתר, הלא כי יקראו לכל המקבלים רק בלשון צל, כי באמת כל הבריאה היא רק בגדר צל, ולא כממשית, ובכל זה יושב שם הקב"ה, והם השמים ושמי השמים, וכאשר תמה משה ואמר הכי אלקים אני, איך אוכל לבנות בית לה', השיבו הקב"ה לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא כ' קרש וכו'... הלא באמת אף במלאכיו ישים תהלה והם אינם נחשבים למאומה, והוא יושב שם בסתר ובצל, ואם כן אל תתמה אם אשכין שכינתי ביניכם, אם רק תעשו הסממנים כאשר הראיתיך בהר... (דעת חכמה ומוסר ג עמוד קלא)

רבים מהפילוסופים תמהו, איך יצאו כל כך ריבוים בהבריאה, אחרי כי הבורא הוא יחיד בתכלית ואין יחיד כמוהו... אכן לפי דברינו אין שייך על זה שם ריבוי, כי מלת ריבוי שייך רק אם יתאספו דברים אשר בעצמם הם רק אסיפת הריבוי, ואינם שווים זה לזה כי אם ההתאספות תאחד אותם. אכן הבריאה יסודה ושרשה בכללים ופרטים, הריבוים המה רק פרטים אשר יוצאים מכלל אחד. כמו שאנו רואים באילן גדול שנמצאים בו ריבוי עצמים ממינים שונים, כמו קליפה ועלים ופרחים ועוד דברים אשר לכאורה הם שונים זה מזה, אכן באמת הלא שרש אחד לכולם, והוא אשר הוליד את כולם, ועל כרחך כי באמת אינם ריבוי ממינים שונים, כי אם שהמה נחשבים פרטים יוצאים משרש כלל גדול. כן הוא ענין הבריאה, כל הריבוי שאנו רואים אינו ריבוי באמת, כי אם רק הרבה פרטים היוצאים מכלל גדול, ולפי הריחוק מהשרש והכלל מזה יתהוו כל כך פרטים כפי רחוקם מהשורש, וכל הקרוב קרוב אל הכלל והשרש, שם יתלכדו כל הפרטים ויהוו שרש וכלל אחד... (שם עמוד קלו)

ראה עוד אלקים-יחודו.

מכתב מאליהו:

...אמנם אשר יבחין ידע, כי לא לבד אשר הסבות לא תועלנה לאדם, אבל גם חורבן בא על ידן. הן כל הבריאה כולה היא למען קדש את שמו יתברך, וכיון שהסבות מסתירות את כבודו, ממילא הן מחריבות. ובאמת היה ראוי כי מי שלא יאכל לחם יחיה, ואשר יאכל לחם ימות, שהרי השתמש בסבה טבעית, והיא מחריבה ולא בונה, ורק מאשר בעולם הזה צריך שיהיה מקום לטעות, למען תהיה הבחירה ביד האדם... אם לא הגיע למדרגת משה רבינו ע"ה, מדרגה רוחנית-שמימית, ואז: לחם לא אכלתי וגו', או לשאר בחינות מבחינות הנסים הגלוים כר' חנינא בן דוסא וכדומה, שלא היה הפרש בעיניהם בין הטבע והנס... (חלק א עמוד קפא)

מבואר בספר "נפש החיים" גדר אחדות ה' האמיתית, שהוא יתברך הוא אלקינו בעל הכחות ומקור שורש נשמתנו וחיותנו ושל כל הברואים והעולמות. ואף שברא והמציא מציאות כחות ועולמות ובריות, עם כל זה הוא בבחינת הוי"ה ואחד, מצדו יתברך, שאין הברואים כולם חוצצים חס ושלום נגד אחדותו הפשוט יתברך הממלא כל, ונקרא גם עתה הוי"ה ואחד.

וכתב עוד בענין "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"... שאחר שיחדנוהו בפסוק שמע ישראל שהוא רק אחד אחדות פשוט, ואין עוד מלבדו כלל, וכל העולמות כאילו אינם במציאות כלל, איך נשבחהו אחר כך שהוא מבורך בכבוד מלכותו על עולמות שגם העולמות ישנם במציאות והוא מושל עליהם ואינו נחשב לשבח נגד עוצם יחוד פסוק שמע? אלא שגזר רצונו יתברך, שאף על פי כן נשבחהו בזה השבח, מחמת שכן הענין מצד השגתנו והנהגתנו על פי יסודות תורתנו הקדושה שנבנו כולם על פי בחינה זו.

הרי שלעומת היחוד הנשגב הזה, כל הגילויים הם בבחינת הסתר, כי האפשרות להבחנת גילוי תתכן רק אם יש פירוד בין זה שנתגלה ובין זה שנתגלה אליו, והלא "אין עוד מלבדו" כתיב? אלא שכך גזר רצונו והסתיר מציאותו הבלעדית האמיתית, כדי שתהיה בריאה ויהיו נבראים שיהנו מזיו כבודו יתברך.

גדר יחוד זה של "אין עוד מלבדו" אינו מושג השגה פנימית בתוך הבריאה, שהרי על פי בחינת יחוד זה אין מציאות לבריאה. בריאת העולם היתה על ידי צמצום והעלמה של אמת זו, ומציאות הבריאה נבחנת רק בתוך הבריאה עצמה, פירוש, אחרי ובתוך צמצום זה, ומציאותה היא רק מינה ובה, יחסית לגבי עצמה.

לפיכך נאמר על מי ששרוי בתוך הבריאה "כי לא יראני האדם וחי", כי ראיית אמיתת אחדות מציאותו יתברך היא היא התבטלות בחינת האנוכיות הנפרדת שבנברא, ובזה הרי הוא מתבטל מן המציאות. כי עצם הבחנת "נברא" היא בזה, שמרגיש את עצמו כמציאות נפרדת מהבורא ית"ש, ואילו יבחין אף לרגע את האחדות האמיתית בבחינה הנ"ל, הרי הוא יוצא חוץ לבריאה, וממילא בטלה מציאותו הנפרדת, ושוב אין כאן מי שיבחין.

גם המלאכים הם בתוך הבריאה, ולא ישיגו את יחוד מציאותו יתברך בבחינה הנ"ל, יש מין אחד של מלאכים שאומרים שירה ומתבטלים, היינו שבאים לגדר הבחנת האחדות הפשוטה, וממילא מתבטלים ממציאותם, וחוזרים אל שרשם. תכליתם היא ללמד לנו הבחנה זאת... (חלק ג עמוד רנה, וראה עוד ערך ידיעת ה')

בבעית "ידיעה ובחירה" הורגלנו לפרש, כי השי"ת למעלה מהזמן, וממילא מה שנבחן אצלנו כעבר וכעתיד, אצלו הכל הוא בבחינת הווה, ובאחדות. נמצא שאין להבחין לגביו ידיעה במה שיבחר האדם בעתיד, כי בחינת עתיד אינה אלא יחסית לנו, ומבחינת ידיעתו היא הווה.

אולם יש בזה עוד דבר עמוק. כשאנו מדברים אודות ידיעתו יתברך, צריכים אנו לפרש כוונתנו לידיעתו כלפינו או כלפי עצמו. ידיעתו כלפי דידן פירושה, ידיעתו כפי שהוא מראה אותה לנו בהנהגתו את העולם. ודאי שאינו מראה לנו בזה את ידיעתו העצמית שהיא למעלה מהזמן...

אבל אם כוונתנו לידיעתו העצמית, שהיא לכאורה זו הסותרת את בחירתנו, הן ידיעתו יתברך היא בחינה בעצמותו, כמו שכתב הרמב"ם, ואין לה שייכות אל כל מה שבתוך הבריאה, כלפי המציאות האמיתית, מציאותו יתברך, אין אנו וכל עולמנו נמצאים כלל... מצד השי"ת עצמו, היינו כלפי עצמותו יתברך אין שייכת כלל מציאות אלינו ואל מעשינו, ואין שום אפשרות לדבר בבחינה זו בגדר ידיעתו יתברך, כי איך שייכת ידיעה בדבר שאינו? גדר הידיעה בענינינו שייך רק בתוך עולמנו, כלפי דידן. ומכיוון שהעולם הוא בהסתר לבחינת עצמותו ואחדותו הגמורה יתברך, הרי לא שייכת בו בחינת ידיעתו יתברך העצמית, העומדת בסתירה להסתר ההוא. על כן אין שום סתירה אפשרית בין ידיעתו שהיא עצמותו, למה שבתוך הבריאה, שהוא הסתר לבחינת "אפס זולתו", וכלפי עצמותו אינו מציאות כלל, כי לא יתכן לשאול ממה שבתוך הבריאה, על מה שמחוץ לבריאה.

ואם נפנה לצד אחר ונשאל: אם כן ידיעתו אינה בבריאה? אדרבא, הרי הוא ברא את ההסתר ויודע אותו כולו, אבל ידיעה זו אינה קובעת גזרה בהסתר, כי לגביו אין ההסתר אלא דמיון, ואינו נמצא אלא כמציאות יחסית כלפי עצמנו, שאנו בתוך הבריאה. נמצא שמצד המציאות האמיתית המוחלטת אין בריאה ואין נברא, לא בוחר ולא אפשרות בחירה ולא מעשה כלל. רק לפי המציאות שבתוך הבריאה, אשר בה אנו מבחינים, וכמו שידיעתו באי-מציאות ההסתר איננה קובעת גזרה לביטול הבריאה ממציאותה בתוך עולמה, כך ידיעתו באי-מציאות הנברא ובחירתו אינה פוגמת במציאות הבחירה שבתוך עולם הבריאה. כך נראה לפרש את דבריו המאירים של הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ה' הלכה ה'. (שם עמוד רסב)

והנה אשר שאלתם לבאר לכם את הגמרא במסכת ע"ז שהקב"ה כביכול לומד תורה רבע היום וברבע השני דן את העולם וכו'... כלל זה יהיה בידכם תמיד, כי כל מה שאנחנו אומרים או לומדים בדברי חז"ל אודות הקב"ה כביכול, אין בזה שום דבור או מושג אודות עצמותו ית', כי עצמותו ית' ידועה אך לעצמו, ושום נברא אפילו מלאכים ושרפים אין להם שום תחילת השגה בעצמותו ית'... שנית אנו צריכים לדעת כי אין שום אפשרות לומר זמן כלפי השי"ת, כי הוא למעלה מן הזמן, ולא שייך לאמר אודותו שבכל יום בשעה זו הוא עושה ככה. והשלישית כי גם מעשה שייכת רק בתוך הבריאה, כמו שאמר הכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", והיינו כי מעשה הוא תקון והשלמת איזה דבר, והשי"ת שלם הוא בתכלית השלמות ולא יחסר לו כלום, ואין שייך כלפי עצמו מעשה. אמנם כן כל אשר נדע ונלמד מדבר השי"ת הוא רק במה שמתגלה לנו מהשפעתו לברואיו, ואלו המה מעשי ה' להטיב לנו ולתת לנו את כל מחסורינו, כי חסרים אנו הרבה מאד, הכל ממש אנו צריכים לקבל מיד ה', וכן לכל הבריאה כולה, המה אלה מעשי ה', ואלה המה המעשים שיש להם מקום וזמן, כי מציאותם בבריאה שהיא מוגבלת במקום וזמן, וכל השמות שאנו מזכירים המה רק שמות מדות ההשפעה... וגם המאמר הזה שבמסכת ע"ז כונתו רק לענין ההשפעה, היינו שבכל יום של הבריאה השי"ת משפיע לנו ארבעה מיני השפעות שבהן כלול הכל, א' השפעת התורה והחכמה, ב', השפעת משפטו ית', הרי ב' השפעות רוחניות, ג', המה מזונותינו וכל צרכי הגשמיות שלנו, וד', הוא זווג המינים איש ואשתו לקיום הדורות יבואו... (חלק ד עמוד שלא)