(ראה גם: אלקים-אדם-דין-מדת הרחמים, סליחה)
בית הלל אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד, היכי עביד, רבי אליעזר אומר כובשו, שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, ר' יוסי בר חנינא אומר נושא, שנאמר נושא עון ועובר על פשע. תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון, וכן היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו. רבא אמר כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון, למי שעובר על פשע. (ראש השנה יז א)
...היה מחציין, רבי יוסי בן חנינה אמר נושא עון, רבי אבהו אמר נושא כתיב, מה הקב"ה עושה, חוטף אחד מחובותיו וזכיותיו מכריעות. (קידושין כג א)
היה מעוין, אמר רבי יוסי בן חנינה נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון, הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות, א"ר לעזר ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, מעשהו אין כתוב כאן אלא כמעשהו, ואין לית ליה את יהיב ליה מן דידך, היא דעתיה דרבי לעזר, רבי לעזר אמר ורב חסד מטה כלפי חסד. (סנהדרין מט א)
הדא הוא דכתיב (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, ג' פעמים ממתין לאדם, שאם עשה תשובה מוטב, ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות... (שמות ז ב)
נשא עון, תאנא דבי ר' ישמעאל שהוא מעביר ראשון ראשון, וכך היא המדה, כלומר אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא על ידו מעולם אותו החטא, אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו, כך היא מדתו שלהקב"ה שלא לחייבו מבתחלה, דכתיב הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש (איוב ל"ג כ"ט). ואמר רבא ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עונות מיחשיב בהדייהו. דבר אחר נושא עון, אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז' י"ח) למי הוא נושא עון, למי שעובר על פשע. דבר אחר נושא עון, עונות אלו הזדונות... וכי מאחר שהוא נושא זדונות ומרדים, שגגות למה לי, אלא לומר לך כיון שהתודה על הזדונות ועל המרדים נחשבין לו כשגגות. (שמות לד ז)
נושא עון - שרי ושביק על חובין, ומעבר על מרדין ומכפר על חטאין... (שמות לד ז)
נושא עון - שרי לתובין ומכפר על סורחנון... (במדבר יד יח)
נושא עון - שביק לעונין ולמרוד ולחובין... (שם)
בשמת - מצינו באגדת ספר שמואל, ג' מוחלים להן עונותיהן, גר שנתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת שנמחלו עונותיו... (בראשית לו ג)
נושא עוון - נשיאת חטא על ב' דרכים, שימחול לו כמו כאן, שהוא לשבח לנשוא העוון, או שהרשע ישא העוון, כמו ונשא את עוונה, כי היה העונש עליו... (שמות לד ו)
סלח נא - אחר שמצאנו שאמר אחר "סלחתי כדבריך" - "אם יראו את הארץ", ידענו כי סלח נא הוא אריכות אף עד שיעשה תשובה שלמה... (במדבר יד יט)
ובטובו הוא נושא עוון ופשע וחטאה, מלשון אני עשיתי ואני אשא וגו'. ופוקד עוון אבות על בנים פירוש לנשיאות, ויקרא אותה מדה, כי ינקה אותו בפקידה ההיא, ומפני שהנשיאה אינה שוה בעוון ובפשע ובחטאה, יקרא בכל אחד מדה אחת... ולא אמר וסלחת... ולפשעינו, שהם המרדים, שלא יתכן לסלוח הפשעים, רק שישא אותם ולא יכלם בהם... (שמות לד ח)
...ואמר ר' אברהם כי אחר שמצאנו "אם יראו את הארץ" אחר "סלחתי כדבריך", ידענו כי מלת סלח נא היא אריכות אף. והנכון בעיני כי סליחה היא הנחת העונש כדברי אונקלוס, והקרבנות מעלים עונש השוגג מעליו, וכן טוב וסלח... (במדבר יד יז)
נושא עוון - לאדם שחוטא על ידי יצר הרע שמכריחו לחטא. ופשע - שחוטא להכעיס, וחטאה - שוגג, רוצה לומר אלו אני נושא ואיני פורע מיד. (שמות לד ז)
נושא עון ופשע - לשון משוא פנים, נושא פנים לשבים. (שמות לד ז)
...ועוד שהוא רב חסד למי שמחצה עונות לחשבו כרובו זכויות, ואפילו בלא תשובה, ואם שב, אתה נושא עוון - אפילו הזדונות והמרדים... (במדבר יד יז)
עבור על פשע - היא מחילה לגמרי, המעולה... (משלי יט יא)
נושא עוון - ב' מדות, ובמדרש ביומא ל"ו, אם עושים תשובה עוון ופשע נעשים כחטאה בשגגה. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל בחבקוק, ואמר נושא - שישא החוטא מזמן לזמן, לא שימחול לגמרי. (שמות לד ז)
...והסליחה מורה על המחילה הגמורה, ומיוחסת תמיד לשם אדנות, ונשיאות חטא מיוחסת לשם הוי"ה ולמדתו העליונה... וכך ימצאו כאן שני הענינים, הסליחה לגמרי לעם לבטל גזרת "אכנו בדבר", ונשיאות החטא לאנשים היחידים, שלא ימחו מספרך להמיתם כאיש אחד, כי אם מעט מעט... (במדבר יד יח)
נושא עוון ופשע וחטאה - לדעתי מדה אחת, מכפר על עבירות מעשיות - עוון, על אמונות ומחשבות - פשע, וחטא בדבור - חטאה. וכן עוון - מה שעשה מתגבורת התאוה, פשע - במרד, חטאה - בשוגג. ורוצה לומר שה' סולח לג' עבירות ראשונות של האדם מכל מין. (שמות לד ז)
לא ישא פנים - לבן מפני האב, אף על פי שמאריך בגללו. (דברים י יז)
והרי זה גדול מהקודם, שהרי לא יעשה האדם עון שלא יברא משחית, כדתנן (אבות ד' י"ג) העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד, והרי אותו קטיגור עומד לפני הקב"ה, ואומר פלוני עשאני, ואין בריה מתקיימת בעולם אלא בשפעו של הקב"ה והרי המשחית הזה עומד לפניו, ובמה מתקיים, הדין נותן שיאמר הקב"ה איני זן משחיתים, ילך אצל מי שעשאו ויתפרנס ממנו, והיה המשחית יורד מיד ונוטל את נשמתו, או כורתו, או נענש עליו כפי ענשו עד שיתבטל המשחית ההוא, ואין הקב"ה עושה כן, אלא נושא וסובל העון, וכמו שהוא זן העולם כולו, זן ומפרנס המשחית הזה, עד שיהיה אחד משלשה דברים, או ישוב החוטא בתשובה ויכלהו ויבטלהו בסגופיו, או יבטלהו שופט צדק ביסורים ומיתה, או ילך בגיהנם ושם יפרע חובו... הרי זו מדת סבלנות גדולה, שיזון ויפרנס בריה רעה שברא החוטא, עד שישוב. (פרק א הב')
הרי הקב"ה מתנהג עם ישראל במדה זו, והיא סוד כבישת העון, כי הנה המצוה היא כפורחת עלתה נצה, ובוקע ועולה עד אין תכלית לכנוס לפניו ית', אמנם העונות אין להם כניסה שם חס ושלום, אלא כובשם שלא יכנסו, כדכתיב, (תהלים ה' ה') לא יגורך רע, לא יגור במגורך רע, אם כן אין העון נכנס פנימה... (שם הח')
ר"א אומר כובשו, פירוש מחלוקת ר"א ורבי יוסי בר' חנינא, כי ר"א סובר כי המצות והזכות הם כל כך חשובים בעיני הקב"ה עד שהוא עושה אותן עיקר, וזה כובשו, ורבי יוסי סבר כי העבירות הם שאינם נחשבים כל כך בעיניו, עד שהוא מקיל בעבירות ונושא אותם למעלה, כלומר שאין מחשיב העבירות עיקר, ומחלוקת יש ביניהם באופן זה, כי מי שאומר שהוא מכביד המצות, רוצה לומר השי"ת חפץ בזכות ויקר בעיניו הטוב... אבל למאן דאמר מקיל את החובות, דבר זה מפני שהשי"ת מרוחק מן החטא ודוחה ומסיר החטא שכל כך שונא החטא. כלל הדבר, לר"א השי"ת עושה הזכיות עיקר וחפץ בהם, ודבר שאחד חפץ יקר וכבד בעיניו, ור' יוסי סובר נושא רוצה לומר כי השי"ת מפני שאינו רוצה החטא מרחק החטא ונחשב קל ביותר...
ודבר נפלא בענין זה יש ביניהם, כי לר"א נותן לו מתנת חנם מצד שהוא חונן ונותן, ולפיכך מצד זה נעשה הזכיות כבדים, אמנם מי שרובו חטא אין הקב"ה פוחת אחת מן חטאיו, לפי שאחר שרוב החטא הרי עיקר צורתו רשע, ובצורה לא שייך פחות ויתר, כי כאן שאין הכרעה לא לחטא ולא לרשע אז אמרינן כי הוא יתברך המכריע, ובשביל שהוא רב חסד מטה ידו כלפי חסד לר"א להכביד הזכיות על ידי שהוא נותן מתנת חנם מצד השי"ת... (חידושי אגדות ר"ה יז א')
כי הפרש יש בין עובר ובין נושא, כי נושא הוא לגמרי, אבל עובר רק העברה בעלמא שאינו יורד עמו לעומקא דדינא, רק עובר לו על פשעיו, ומפני שאינו כל כך הרבה כמו נושא, וחטאה דקאמר דהיינו שוגג, הוא יותר מנושא, כי נושא שאינו משלם לו כמדתו, וזה נושא ונכנס עמו לפנים משורת הדין... אבל וחטאה הוא לגמרי מוחל ואין מנכה לו מזכיותיו, וכל אשר נאמר בו נושא, נכנס לפנים משורת הדין יוצא בזה לכל הפחות זכיות שלו אבל לא גבי חטאה כן. אך לפי אשר פרשנו דכל אחד יותר מדת חסד מן הראשון, צריך לומר דנושא אינו נושא רק שלא יהיה חוטא חייב כליה, וזה נושא שהוא נושא חלקו ומוותר השי"ת חלקו, כמו שאמרינן לקמן, כי נושא עון יאמר הכתוב חלקי מחול לך, פייס חברך, הכי נמי פירוש נושא עון והקב"ה מוותר חלקו, ומכל מקום העון הוא חקוק על עצמותו, שהוא איש עון וחסר השלימות, ובזה הצד נושא עון הוא יותר קל מכלם, ועובר על פשע יותר...
כלל הדבר, כל חטא שהוא יותר קרוב אל נפש האדם, המחילה שהיא הסרה היא יותר רחוקה ממנו והוא ברחמיו מסיר, לפיכך המזיד הוא יותר קל לענין זה שהשי"ת סר ממנו, דהיינו ענין המזיד, כלומר שמה שהוא חוטא בכונה, וזה לא עשה להמריד רק בשביל תאותו, וענין הסרה הזאת היא אינה גם כן שלא ימצא רושם החטא בחוטא, רק שהוא נושא לו חלקו, וזה הוא יותר קל, שהוא יתברך נושא לו חלקו... (שם, וראה שם עוד)
...אבל כאשר הוא מחצה זכיות ומחצה חובות, ואז רב חסד מטה ידו כלפי חסד, והוא נדון מצד השי"ת לטובה, ועל זה שואל היכי עביד שמזכה את הבינוני הזה לזכות, ר"א אומר כובש העון במדת המשפט ודוחה העון שלא יקטרגו העונות עליו, כדכתיב יכבוש עונותינו, ור"י בר חנינא סובר נושא העון מצד צדקתו יתברך סובל העון ונושא אותו. הרי כי רבה דאמר מדת המשפט הוא שקרוב אל השי"ת ואל אמתת עצמו, סבר כר"א דאמר כובש העון במדת המשפט ודוחה אותו... שלא יהיו מאבדים הזכיות, ומשליך אותם במצולות ים. ומאן דאמר כי מצד הצדק הוא הקרוב אל השי"ת סבר כי השי"ת נושא עון במדת הצדק שלו נושא וסובל העון. וענין זה עמוק מאוד ואין להאריך... (שם ערכין ח ב)
...אמרו רז"ל העושה עבירה אחת קונה לו קטגור, פירוש מלאך משחית, ואינו יכול לעשות דבר קודם שישפוט השופט, והוא סוד נושא עוון, ואם ירבה הקטגור לקבול ידחוק לאבדו קודם גמר דינו. וכן כאן, כי מלאה הארץ - כללות הרשע... וגדול עונם מנשא בנושא עון, ומודיענו כאן כי אינו יכול להאריך אפו... (בראשית ו יא)
...עוד אשכילך כי העושה רע יפגום במדה העליונה בשורש נשמתו, בענף שתולה אותה מצוה שעבר עליה, ויש אחיזה לחלק המרוחק לעמוד שם וליהנות מאור החיים כל זמן שלא שב מחטאו או נענש. וזהו סוד נושא עוון, שה' מפרנס הקטגור הנברא מהחטא... (במדבר כג ח)
ונסלח לו - מחילת העון ידובר בכמה לשונות... פעל סלח הוא שמעביר העון מן המציאות לגמרי כאילו לא היה במציאות כלל... נושא עון העון נמצא, רק ה' נושאהו וסובלו וכן כובש עון, וכשאמר תם עונך היה לו על כל פנים במציאות בעבר, אבל העון שנסלח לא היה בעולם כלל... (ויקרא ד כו)
נושא עוון - שסובלו ומאריך אפו, וסולח עוון הוא שמעבירו מהמציאות לגמרי, דבר שיוכל רק השי"ת, והוא מצד שהוא רב חסד, שאינו משקיף על המקבל כלל. (במדבר יד יח)
נשאת עונם - הוא נמצא עדיין במציאות אלא שה' סובלו. וכן כסית חטאתם - ולא בטלתו לגמרי, כפי שיהיה בגאולה האמיתית. (תהלים פה ג)
פשע וחטאה - לגמרא ביומא ל"א השב מיראה נעשה לו הפשע לחטאה, ובפשט, יש שוגג הגרוע מזדון, שגגת תלמוד או טעות בהליכות עולם שקלקוליו רבים... (שמות לד ז)
ונראה דהנה בש"ס ר"ה י"ז ורב חסד מטה כלפי חסד... פירשנו דהחילוק ביניהם דכובש הכוונה שנדחות העבירות למצולות ים, ונושא הוא שמגביהין את העבירות למעלה לעשותן זכיות על תשובה מאהבה, כאמרם ז"ל (יומא פ"ו) תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, שתחילה בעוד משא העונות יכבדו קשה מאד לעשות תשובה מאהבה, ומכל מקום על ידי תשובה כל דהו העבירות נדחות ונשלכות במצולות ים, ועל ידי כן שוב נקל לעשות תשובה מאהבה אחרי שנסתלקה האבן מן הלב ונפקחו העינים העורות, ואז מגביהין העונות שעשה עליהם תשובה מאהבה ממצולות ים ונעשות מהם זכיות, וזה הפירוש נושא העונות נותנם על כף הזכיות, וממילא מכריעה כף הזכיות על קצת העבירות שעדיין לא עשה עליהן תשובה מאהבה כראוי...
ויש לומר עוד דנושא לאו דווקא מכח תשובה מאהבה, אלא נמי על ידי זה שמחמת העונות והתגברות היצר הרע לא די שדוחה אותם ומסלקם ממנו, אלא גם שבכח זה עושה ועובד את ה' עוד יותר... (תולדות תרפ"א)
ונראה לפרש... דכובש היינו שמשליך את העוונות למטה במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב, כסיומא דקרא של "יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם", ונושא הוא שמגביה העוונות למעלה לגרום רחמנות ביותר על איש נדכה זה, וכמשל התינוק שנפל לארץ ונחבט ראשו, שאביו מגביהו ולוחך מקום החבטה להקל על צער התינוק, אף שהתינוק בעצמו עשה לו החבטה, כן הוא בענין העוונות, שלעתיד תתעלה מדת הרחמים כל כך עד שהעוונות עצמם ינשאו למעלה להביט בהם ולגרום רחמנות על עושיהם שנואלו כל כך ונתטפשו לעשותם, והוא כלשון הכתוב, (הושע י"א ג') "ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו", ובודאי כמה מדרגות יש בזה, וכענין העושה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, כן נמי לפי מסת החוטא והחטא והזמן והמקום... (ויקרא שמיני תרע"ט)
ויש לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי באמת תשובה מאהבה היא מצד קישור הנשמה בשרשה, ובעוד משא העונות על כתפיו אינם מניחין אותו להרים ראש, אך אחר שנסתלקו ממנו העוונות ונכבשו במצולות ים שוב יכול לבא לתשובה מאהבה, ואז מגביהם ממצולות ים ונעשה מהם זכיות... (שבת תשובה תרע"ו)