(ראה גם: אלקים-אדם-מדות-תאר, הלל, תפלה)
שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ, יורדי הים ומלאו איים ויושביהם. ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר, ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו. ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו. (ישעיה מב י)
ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים... (תהלים ח ב)
נכון לבי אלקים נכון לבי אשירה ואזמרה. עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. אודך בעמים אד-ני אזמרך בלאמים. כי גדול עד שמים חסדך ועד שחקים אמתך. רומה על שמים אלקים על כל הארץ כבודך. (שם נז ט)
למנצח שיר מזמור הריעו לאלקים כל הארץ. זמרו כבוד שמו שימו כבוד תהלתו. אמרו לאלקים מה נורא מעשיך. ברב עזך יכחשו לך איביך. כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך, יזמרו שמך סלה... (שם סו א)
יודוך עמים אלקים יודוך עמים כלם. ישמחו וירננו לאמים כי תשפט עמים מישר ולאמים בארץ תנחם סלה... (שם סז ד)
הרנינו לאלקים עוזנו הריעו לאלקי יעקב. שאו זמרה ותנו תף, כנור נעים עם נבל... (שם פא ב)
טוב להודות לה', ולזמר לשמך עליון. להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. עלי עשור ועלי נבל, עלי הגיון בכנור... מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. איש בער לא ידע, וכסיל לא יבין את זאת... (שם צב ב)
לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו. נקדמה פניו בתודה, בזמירות נריע לו. כי א-ל גדול ה', ומלך גדול על כל אלהים... באו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עשנו... (שם צה א)
שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ. שירו לה' ברכו שמו, בשרו מיום ליום ישועתו. ספרו בגוים כבודו, בכל העמים נפלאותיו. כי גדול ה' ומהלל מאד, נורא הוא על כל אלהים... הוד והדר לפניו עז ותפארת במקדשו. הבו לה' משפחות עמים, הבו לה' כבוד ועז. הבו לה' כבוד שמו שאו מנחה ובאו לחצרותיו. השתחוו לה' בהדרת קדש חילו מפניו כל הארץ... ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו. יעלז שדי וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער. לפני ה' כי בא כי בא לשפט הארץ, ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו... (שם צו א)
לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. הסלח לכל עונכי, הרופא לכל תחלואיכי. הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים... (שם קג א)
הללויה אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. גדלים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. הוד והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד. זכר עשה לנפלאותיו יזכר לעולם בריתו. חנון ורחום ה'. טרף נתן ליריאיו יזכר לעולם בריתו.... (שם קיא א)
הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם. ממזרח שמש ועד מבאו מהלל שם ה'. רם על כל גוים ה' על השמים כבודו. מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ... (שם קיג א)
הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים. כי גבר עלינו חסדו, ואמת ה' לעולם הללויה. (שם קיז א)
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו. יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו. יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו... (שם קיח א)
תהלה לדוד, ארוממך אלקי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד. גדול ה' ומהלל מאד, ולגדלתו אין חקר. דור לדור ישבח מעשיך, וגבורתיך יגידו. הדר כבוד הודך, ודברי נפלאתיך אשיחה. ועזוז נוראותיך יאמרו, וגדלתך אספרנה. זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד... תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. (שם קמה א)
הללויה הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים. הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאיו. הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור. הללוהו שמי השמים, והמים אשר מעל השמים. יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו....יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו, הודו על ארץ ושמים. וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה. (שם קמח א)
ענה דניאל ואמר להוא שמה די א-להא מברך מן עלמא ועד עלמא, די חכמתא וגבורתא די לה היא. והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין, יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה. הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. (דניאל ב כ)
ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את ה' על ידי דויד מלך ישראל. ויענו בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל, וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה'. (עזרא ג י)
ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם, ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה. אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים... (נחמיה ט ה)
ביום ההוא אז נתן דויד בראש להדות לה' ביד אסף ואחיו. הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאתיו. התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה'. דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאתיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיהו... (דברי הימים א טז ז)
ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דויד, ברוך אתה ה' אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם. לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל, ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלקינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך... ויאמר דויד לכל הקהל ברכו נא את ה' אלקיכם ויברכו כל הקהל לה' אלקי אבתיהם ויקדו וישתחוו לה' ולמלך... (שם כט י)
ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל, וכל קהל ישראל עומד. ויאמר ברוך ה' אלקי ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי, ובידיו מלא לאמר. מן היום אשר הוצאתי את עמי מארץ מצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם, ולא בחרתי באיש להיות נגיד על עמי ישראל... ויאמר ה' אלקי ישראל אין כמוך אלקים בשמים ובארץ, שמר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם. אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו, ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה... (שם ב ו ג)
ועל כן, מי שיודע לשבח לרבונו וליחד את שמו, חביב הוא למעלה ונחמד למטה, והקב"ה משתבח בו, ועליו כתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (נח שו)
ומשום זה צריך האדם לשבח תמיד את הקב"ה, משום שהוא רוצה שירות ותשבחות, (היינו שרוצה להתעטר בחכמה כנ"ל בדיבור הסמוך), ומי שיודע לשבח את הקב"ה כראוי, (דהיינו תמיד כנ"ל שהוא על ידי המוחין דהארת חכמה), הקב"ה מקבל תפלתו ומציל אותו... וזה שאמר אשגבהו כי ידע שמי וגו', אורך ימים וגו'. (וישלח רעג)
מהם משמשים בשליחות רבונם, ונתמנים בעולם על כל מעשי בני אדם, ומהם שמשבחים לו והם שנתמנו על השירה, ואף על פי שהם נתמנו על השירה אין לך כל כח בשמים והכוכבים והמזלות שלא ישבחו כולם אל הקב"ה. (וישב קצח)
ר' שמעון פתח ואמר, אני חבצלת השרון שושנת העמקים, כמה חביבה כנסת ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה משבח לה והיא משבחת להקב"ה תמיד, וכמה משוררים ומזמרים היא מזמנת לו תמיד להקב"ה אשרי חלקם של ישראל, שאחוזים בגורל החלק הקדוש, כמו שכתוב, כי חלק ה' עמו וגו'.
אני חבצלת השרון, זהו כנסת ישראל, (דהיינו נוקבא), העומדת בפאר היופי בגן עדן, ונקראת השרון, משום שמשוררת ומשבחת למלך העליון... (ויחי רלב)
ר' חזקיה פתח ואמר, הללויה הללו עבדי ה' וגו', במקרא זה יש להסתכל, כיון שאמר הללויה, למה (אומר עוד) הללו עבדי ה' ואחר הללו את שם ה', אלא כך למדנו, מי שמשבח לאחר, צריך לשבח אותו לפי כבודו, וכפי כבודו צריך להיות שבחו, ולמדנו מי שמשבח לאחר בשבח שאין בו, הוא מגלה גנותו...
תא חזי, הללויה, כאן יש שבח עליון של אדון כל, מקום שאין העין שולטת בו לדעת ולהסתכל שהוא נסתר מכל הנסתרות, ומי הוא, הוא השם י"ה שם העליון על כל... ומשום זה הללויה הוא שבח ושם ביחד כלולים כאחד, וכאן סותם הדבר, שאומר הללויה ואינו אומר מי הוא האומר הללויה, ולמי יאמרו הללו, אלא כמו השם י"ה הוא סתום, כך השבח שמשבחים סתום... ואחר שכבר סתם בסוד עליון גילה, ואמר, הללו עבדי ה' הללו את שם ה', משום שזה הוא מקום, שאינו סתום כאותו העליון הנסתר מכל הנסתרות, (שהוא י"ה), כי זהו מקום שנקרא שם, (דהיינו נוקבא), כמו שאמר אשר נקרא שם שם ה'... (שם תעח, ועיין שם עוד)
כשנחצה הלילה, אלו שתאותם להזכיר תמיד את הקב"ה אינם נותנים דומיה ללב, וקמים להזכיר את הקב"ה. כשמאיר הבוקר הם מקדימים לבית הכנסת ומשבחים אל הקב"ה וכן אחר חצות היום וכן בלילה, כשנחשך והתדבק הלילה בחושך ולן השמש, על אלה כתוב, המזכירים את ה' אל דמי לכם, שזהו עם הקדוש ישראל.
ועל זה הזכיר אותם הקב"ה במצרים, ועלו אל פרעה, אלו שאינם משתככים יום ולילה, ומי הם, הם הצפרדעים, שקולם אינו משתתק לעולם, והוא משום שהתקיף בעם הקודש שאינם שותקים יום ולילה מלשבח את הקב"ה, ולא היה אדם במצרים שיוכל לדבר עם חבירו... (וארא קסא)
או נתוסף לו כח וגבורה למעלה, וישראל בספור ההוא נותנים כח לאדונם, כמלך שנוסף לו כח וגבורה בעת שמשבחים גבורתו ומודים לו והכל יראים מפניו ועולה כבודו על כולם, ומשום זה יש לשבח ולספר בספור הזה, כמו שלמדנו, כעין זה חוב הוא על האדם, לספר תמיד לפני הקב"ה ולפרסם הנס בכל אלו הנסים שעשה... משום שאלו המלות עולות, וכל הפמליא של מעלה מתקבצים ורואים אותם ומודים לפני הקב"ה ועולה כבודו עליהם למעלה ולמטה. (בא קפא)
אודה ה' בכל לבב, היינו ביצר הטוב וביצר הרע, שהם שורים בו, כי על הכל יש להודות להקב"ה ביצר הטוב וביצר הרע, כי מצד היצר הטוב בא טוב לאדם, ויש לברך להקב"ה ברכת הטוב והמטיב, ובצד יצר הרע באים קטרוגים על האדם, ויש להודות להקב"ה על כל מה שבא על האדם מצד זה ומצד זה... ועל כן יש להודות לקב"ה על טוב ועל רע ולפרסם לפני הכל. ואם תאמר הרי הקב"ה יודע ולמה צריך לפרסם. אלא בזה מתכבד הקב"ה בעולם, ועל כן צריך לפרסם הנס, ועל כן כתוב בהקב"ה והתגדלתי והתקדשתי. וגו'. (תרומה תתפג)
בשעה שהשמש יוצא ביום, אומרים ישראל שירה למטה, והשמש למעלה, שכתוב ייראוך עם שמש, בשעה שהשמש נוסע בגלגליו פותח קול נעים ואומר שירה, ומהו השירה שאומר הוא, הודו לה' קראו בשמו וגו', שירו לו זמרו לו וגו', וישראל משבחים אל הקב"ה ביום, זה שאמר ייראוך עם שמש, ואף על פי שהעמדנו מקרא הזה, אמר ר' אלעזר אם לא היו בני העולם אטומי הלב וסתומי עינים, לא היו יכולים לעמוד מקול הנעימות של גלגל השמש, כשנוסע ומשבח לפני הקב"ה. (ויקהל כה)
כששבח הזה עולה למעלה, ששים מרכבות עליונות (שבגן עדן) שאמרנו מזדווגים ולוקחים השבח ההוא מן עם הקדוש, ומעלים אותה להתעטר בה בכמה מרכבות עליונות, שהממונים וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מתעטרים בשבח הזה, וכל אלו המרכבות, וכל אלו נשמות הצדיקים כולם עולים בשבח הזה עד סוד הכסא (שהוא המלכות). כשהשבח מגיע לכסא הקדוש, (שהוא המלכות), הנה השבח הזה (שאומרים) כל ישראל, עומד שם, עד שהזמן שאומרים ישראל קדושה עליונה של מוסף, (דהיינו כתר יתנו לך וכו'), ואז יש עליה לאלו שלמטה לעלות למעלה... (שם ריג)
פתח ר' אלעזר ואמר, ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו', דוד המלך הזמין לברך את הקב"ה הזמין לצבאות השמים, שהם כוכבים ומזלות ושאר הצבאות, ושיתף את הנשמה שלו עמהם, לברך את הקב"ה, זה שאמר ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו, ברכי נפשי את ה', חתם בנפשו כל הברכות. (בלק קד)
שבח עליון שאינו נמסר למלאכים העליונים בלבד, אלא ביחד עם ישראל, מה הוא. הוא קדוש, ברכה נמסר להם בלבדם, כמו שנמסר לישראל, אבל קדוש לא נמסר להם בלבדם אלא עם ישראל, כי אינם מקדשים קדושה אלא עם ישראל... (שם קז, ועיין שם עוד)
אף הוא פתח ואמר, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו', מקרא זה אמר דוד בשעה שהיה הולך על חוף הנהר, ואמר רבונו של עולם כלום היה אדם בעולם שיודה וישבח לאדוני כמוני. נזדמנה לו צפרדע, אמרה לו, דוד, אל תתגאה, שאני עשיתי יותר ממך, שמסרתי גופי על ציווי אדוני, שכתוב ושרץ היאור צפרדעים, והעמידוהו, ועוד שאני משבחת ומזמרת לילה ויום בלי הפסק, באותה שעה אמר דוד, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני, ה' לא גבה לבי. (פנחס שפ)
עוד אמר ר' אלעזר, מאי דכתיב הללוהו בתקע שופר הללוה"ו בנב"ל וכנו"ר הללוה"ו בתו"ף ומחול הללוה"ו במני"ם ועוגב, וכי צריך הקב"ה להאי. אלא אמר דוד, כל מה שתשבחו לקמיה קב"ה בהני מיני זמר, אינו כלום, כאדם האומר לחברו עכשיו עשה זה וזה, וכל מה שתעשה אינו כלום עד שתעשה דבר פלוני, כך אמר דוד הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה, כלומר אינו הללו, אלא מהו הללו, כל הנשמה תהלל י-ה הללויה, והאחר אינו כלום. (זהר חדש בראשית תעז)
תנו רבנן, כשמתחיל רוח צפונית לנשב, כל השמים וכל הרקיעים וחיות הקדש והאופנים וכל צבא השמים כולם מזדעזעים ומתחלחלים ופוצחים רנה ושבח למי שאמר והיה העולם, עד שנכנס עם הצדיקים בגן עדן, וזהו בחצות הלילה. (שם תקמו)
וקמים ורואים אותיות השם הקדוש המפורש, החקוקות בשמש במסעותיו, ונותנים תשבחות לאדון העולם, ויוצא קול ההוא ואומרים ומזהירים את הבריות, לאותם שאינם משגיחים בכבוד מלך העליון, כשאר כל הבריות המשגיחים ונותנים תשבחות לשמו.
ומשום כך א"ר אלעזר, אסור לאדם לומר תשבחות של תפלתו אלא עם האדמומית של החמה (הנראית על העננים, כי סמוך לזריחת השמש וכן אחר שקיעת השמש, נראה צבע אדמומית על העננים), שכתוב, ייראוך עם שמש, (שפירושו מטרם זריחת השמש).
וכן א"ר אלעזר, התפלה והשבח של הלילה (דהיינו תפלת מעריב), היא מששקעה החמה וכל עוד שהלבנה אינה נראית, (דהיינו עם דמדומי חמה), שכתוב ייראוך עם שמש, זה היא תפלת השחר, (שצריכה להיות עם דמדומי חמה), ולפני ירח וגו' זו היא תפלת הלילה...
מהו הטעם, הוא כי למדנו א"ר יהושע בן לוי, א"ר יוחנן, עשה הקב"ה מלאכי השרת למעלה לקלסו ולשבחו, ואומרים שירה ורנה לפניו בכל לילה ולילה, ועשה כנגדם ישראל למטה, לקלסו ולשבחו ולומר שיר ושבח לפניו בכל יום ויום. (שם תשמח)
מלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש... מכח המדות הללו הכל מחניפין לו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו, אשירה לה', שהוא גבור, שנאמר הא-ל הגדול הגבור והנורא, ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה... אשירה לה' שהוא עשיר, שנאמר הן לה' אלקיך השמים וגו', ואומר לה' הארץ ומלואה וגו', ואומר הן הנפשות לי הנה... (בשלח שירה פרשה א)
...והרי כל האומות שבעולם אומרים שבחו של הקב"ה, אבל שלי נעים ונאה לפניו יותר משלהם, שנאמר ואלה דברי דוד האחרונים, נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על משיח אלקי יעקב וגו', נעים זמירות, ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ורוח הקדש צווחת ואומרת אשריך ישראל מי כמוך, ישראל אומרים מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ורוח הקדש צווחת ואומרת ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו... (שם פרשה ג)
ויאמר ה' מסיני בא, מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח לצורכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום, משל למה הדבר דומה, ללאיטור שהיה עומד על הבמה ונשכר לו לאחר לדבר על ידיו, ולא פתח בצורכי אותו האיש תחילה עד שפתח בשבחו של מלך תחילה, אשרי עולה אמלכו, אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה, והיו הכל מקלסים עמו, ואחר כך פתח בצורכי אותו האיש, וחזר וחתם בשבחו של מלך, אף משה רבינו לא פתח בצורכם של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח, ואחר כך פתח בצורכם של ישראל, שנאמר ויהי בישורון מלך, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר אין כא-ל ישורון, אף דוד מלך ישראל לא פתח בצורכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום, שנאמר מי א-ל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם... ואף שמנה עשרה שתיקנו חכמים הראשונים שהיו ישראל מתפללים לא פתחו בצורכם של ישראל תחילה עד שפתחו בשבחו של מקום, שנאמר הא-ל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך מתיר אסורין ואחר כך רופא חולים, ואחר כך מודים אנחנו לך. (ברכה שמג)
האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו. בשלמא מודים מודים משתקין אותו משום דמחזי כשתי רשויות, ועל טוב יזכר שמך נמי משמע על הטובה ולא על הרעה... אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא, פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בן אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות. ההוא דנחית קמיה דרבה ואמר, אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו, אמר רבה כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה, אמר ליה אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי.
ההוא דנחית קמיה דר' חנינא ואמר הא-ל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד, המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה, סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך, למה לי כולי האי, אנן הני תלת דאמרינן, אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת. משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו. (ברכות לג ב)
...וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר, שכחום וחזרו וסדרום, מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה, דא"ר אלעזר מאי דכתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה', למי שיכול להשמיע כל התהלות. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם, שנאמר היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע. דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור יחיל, מאי דכתיב לך דומיה תהלה, סמא דכולה משתוקא, כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע, משתוקא בתרין. (מגילה יח א)
רבי אליעזר בן הורקנוס פתח, (תהלים ק"ו) מי ימלל גבורות ה' ומי ישמיע כל תהלתו, וכי יש אדם בעולם שהוא יכול למלל גבורותיו של הקב"ה או להשמיע כל תהלתו, אפילו מלאכי השרת אינן יכולין לספר אלא מקצת גבורותיו, יש לנו לדרוש במה שעשה ובמה שהוא עתיד לעשות, למען יתרומם שמו של הקב"ה בבריותיו שברא מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (תהלים קמ"ה) דור לדור ישבח מעשיך... (פרק ג)
שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים, שנאמר (תהלים פ"ד) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, מהו מעין ישיתוהו, שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן, ומשם הקילוס עולה, שנאמר (שם) גם ברכות יעטה מורה, מה הם אומרים, א"ר יוחנן יפה אמרת, יפה דנת, יפה טהרת, יפה טמאת יפה חייבת יפה למדת... (שמות ז ג)
ועשו ארון עצי שטים, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ז) ש-די לא מצאנוהו שגיא כח. אמר רבינו הגדול צריכין אנו להחזיק טובה לאיוב, שכל מה שאמר אליהוא בא הוא והוסיף על דבריו, אמר איוב לחבריו מה אתם סבורים שכל מה שאמרתם הוא כל שבחו, מי יכול לספר כל שבחיו וגבורותיו של הקב"ה, כל הדברים שדברת (שם כ"ו) הן אלה קצות דרכיו... (שם לד א)
...תבא הנפש שהיא ממלאה את הגוף ותשבח להקב"ה שהוא ממלא את כל העולם... (ויקרא ד ח)
...ורבנן אמרי כתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו, וכתוב אחר אומר אלף אלפין ישמשוניה, אלא עד שלא חרב בית המקדש היה קלוסו של הקב"ה עולה משלם, כיון שחרב בית המקדש כביכול מיעט הקב"ה פמליא שלו, ואמר הקב"ה אינו בדין שיהא קלוסי עולה כמו שהיה עולה. (שם לא ו)
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן איש איש מבית ישראל אשר ישחט, ורוח הקדש צווחת כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים (מלאכי א'), משעה שהשמש זורח עד שעה שהוא שוקע אין קלוסו של הקב"ה פוסק מפיו, שנאמר ממזרח שמש ועד מבואו וגו', וכן את מוצא בשעה שעמד יהושע ועשה מלחמה בגבעון, מה כתיב שם, אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמרי לפני בני ישראל וגו', בקש יהושע לשתק את החמה, אמר לו שמש בגבעון דום, לא אמר עמוד אלא דום, שכל זמן שהוא מקלס יש בו כח להלך, דמם עמד, לכך אמר לו יהושע שיעמוד... אמר לו דום אתה ואני אומר שירה בעבורך, שנאמר, (יהושע י') אז ידבר יהושע לה', ואין אז אלא שירה... (אחרי ט)
קדושים תהיו, א"ר פנחס הכהן בר חמא א"ר ראובן, מאי דכתיב (יחזקאל ג') ואשמע אחרי קול רעש גדול, מהו אחרי, אמר יחזקאל משקלסתיו אני וחבירי שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו אחרי ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. תדע לך, שבשעה שעלה משה למרום שמע קול מלאכי השרת מקלסין כן, ירד ולמד את ישראל שיהיו אומרים כן בלחישה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. (קדושים ו)
...ר' יודן בשם ר' יהודה אמר, כל מה שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו, אמר לפניו, רבונו של עולם, עשית לנו נסים בלילה ואמרנו שירה בלילה, שנאמר (שם מ"ב) ובלילה שירה עמי, ואומר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, עשית לנו נסים ביום ואמרנו לך שירה ביום, שנאמר ביום הציל ה' אותו... את מוצא שלא הניח דוד אבר בכל איבריו שלא קלס להקב"ה בו, קלסו בראשו, שנאמר (שם כ"ג) דשנת בשמן ראשי, קלסו בעיניו, (שם כ"ה) עיני תמיד אל ה'... אמר דוד אף על פי שקלסתיו בכל אלה, עדיין איני יודע לקלסו, פי יספר צדקתך. (מזמור יח)
...זה שאמר הכתוב (איוב כ"ז) היסופר לו כי אדבר, רבי אבהו אמר אם מבקש אדם לומר שבחו של הקב"ה יותר מדאי מתבלע מן העולם, שכן דוד אמר, (תהלים ק"ו) מי ימלל גבורות ה'. רבי חנינה ורבי יונתן אזלין למיעבד באילין קרייתא דרומא, עיילו להדא כנישתא חזיוה לחזנא דקריב ואמר הא-ל הגדול הגבור האמיץ והעזוז, ושתקו יתיה, אמרו לו אין לך רשות להוסיף על תקון חכמים בברכות, מנין, ממשה רבינו. רב הונא בשם רב אמר, (איוב ל"ז) ש-די לא מצאנוהו שגיא כח, לא מצאנו גבורתו של הקב"ה, רבי שמואל בר נחמן אמר מי ימלל גבורות ה' כמו אני וחברי. א"ר אבין תרגם יעקב איש כפר טבריה בצור (תהלים ס"ה) לך דומיה תהלה, סמא דכולא משתוקא, למרגלית דלית לה טימי, דכל מה שאת משבחת לה את פגים לה... (שם יט, וראה שם עוד)
רננו צדיקים בה', זה שאמר הכתוב (שיר ד') נופת תטופנה שפתותיך, אמר הקב"ה אני אוהב לשמוע את קולך, בין משבחת בין מרננת אל תמנעי קולך, (שם ב') כי קולך ערב, אמרו לפני הקב"ה יעקב מרנן על מי לא עלי בשפתיו שמחה היא לי, בין משבח בין מרנן, וכן הוא אומר (ירמיה ל"א) רנו ליעקב שמחה... (תהלים קמ"ט) רוממות א-ל בגרונם, הכל מרננים, צדיקים מרננים, שנאמר רננו צדיקים, ורשעים מרננים, את מוצא בפרעה כיון שבאו משה ואהרן התחיל אומר, (שמות ט') ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, אבל אין הרשעים מרננין לפניו עד שמביא עליהם מכות, אבל הצדיקים אינן כן, רננו צדיקים אל ה' אין כתיב כאן, אלא בה', בזמן שהן רואין מיד מרננין, שנאמר (שמות י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה, מיד אז ישיר משה... הכל מרננין לפניו, שמים וארץ מרננים, שמש וירח מרננין, וכוכבי אור מרננים, המלאכין מרננין, וכן הוא אומר, (תהלים קמ"ח) הללוהו כל מלאכיו, אף על פי שהכל מרננין לפניו, רינון של צדיקים ושל ישרים נאים מן הכל, שנאמר רננו צדיקים, הודו לה' בכנור שירו לו שיר חדש... (שם לג)
למנצח לבני קרח על עלמות שיר, זה שאמר הכתוב (איוב ט') עושה גדולות עד אין חקר, אין אדם יכול לספר נפלאותיו של הקב"ה, וכן הוא אומר, (תהלים קט"ז) לעושה נפלאות גדולות לבדו, הוא לבדו יודע נסים ופלאים שהוא עושה עמך, כך אמרו בני קרח על עלמות שיר, מעולמין הם הדברים שראינו ואין אנו יודעין מה ראינו. (שם מו)
אמר רב הונא מהו מתנשא לכל לראש, את מוצא הכל מקלסין להקב"ה, שנאמר (תהלים קי"ג) מהולל שם ה', ואין קילוס גדול להקב"ה אלא קילוסין של ישראל, שנאמר (ישעיה מ"ג) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, תדע לך שכן כתיב למעלה ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו... משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם, מה כתיב אחריו ברכו ה' כל צבאיו אלו המלאכים, כענין שנאמר (ישעיה כ"ד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום, הוי המתנשא לכל לראש... דבר אחר לכל לראש, אמר רבי סימון ראש אתה לכל הקילוסין שקלסו אותך, ומרומם על כל ברכה ותהלה, שנאמר (תהלים ק"ו) מי ימלל גבורות ה', מי יכול לספר שבחו של הקב"ה, ואם ביקש אדם לומר שבחו של הקב"ה מתבלע, שכן אליהוא אומר (איוב ל"ד) היסופר לו כי אדבר. תדע לך שכן הוא, משאמר דוד מאה וארבעים וחמשה מזמורים קילס להקב"ה, שנאמר (תהלים קמ"ה) תהלת ה' ידבר פי, סוף כל הדברים קלסו ברמ"ח איברים שיש בו באדם, שנאמר (שם ל"ה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, לא הניח אבר שלא קילס בו להקב"ה, אמר להם, מה אתם סבורים מפני שקלסתי להקב"ה בכל הדברים האלה שמא נגעתי באחת מרובי רבבות של שבחיו, עכשיו אני בראש הקילוסין, (שם קמ"ה) תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך. א"ר אף כשיעשה פיהם של צדיקים לעתיד לבא כמעין נובע שאינו פוסק שבחו של הקב"ה, תאמר שהם יגיעים, לאו, אלא זכר רב טובך יאמרו אין כתיב כאן, אלא יביעו, שהם נבועים כמעין. (שם קד)
כיון שיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקב"ה את הים והעבירן בתוכו, באו מלאכי השרת לקלס לפניו, ולא הניחן הקב"ה, שנאמר (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה כל הלילה, ואינם אלא מלאכים, שנאמר (ישעיה ז'), וקרא זה אל זה ואמר, אמר להם הקב"ה, משה וישראל יקלסו אותי, שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה, שר לא נאמר אלא ישיר, כאדם שאומר פלוני יאמר שירה תחלה. מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקודש, מה הוא נורא תהלות, אמר רבי יודן נורא אתה על כל תהלותיך... אבל הקב"ה אינו כן, אלא מכל דבר שמקלס אדם להקב"ה יש בו יותר ויותר, מכאן שהוא נורא על כל תהלותיו. אמר דוד המלך, כשם שקילסוך בעולם הזה כך יקלסוך בעולם הבא, (תהלים ע"ח) לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה' ואנו מקלסין, (שם ע"ט) ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך. דבר אחר מי ימלל גבורות ה' אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, שאלו תלמידיו לרבי טרפון, מי הוא שעושה צדקה בכל עת, זה הכותב ספרים ומשאילן... (שם קו)
...אין לישראל תהלה אלא הקב"ה, ואין להקב"ה תהלה אלא ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם, אתה תהלתי ומחריש, אלקי תהלתי אל תחרש... (שם קט)
דבר אחר, הללו את ה' כל גוים, כך אומרים ישראל לאומות העולם קלסו להקב"ה, והקב"ה אומר קלסו לישראל, החתן אומר קלסו לכלה, והכלה אומרת קלסו לחתן. עתידין אומות העולם שיקלסו להקב"ה בשעה שיגאל ישראל מביניהם, שנאמר (תהלים ק"ב) בהקבץ עמים יחדו, ואומר (שם צ"ח) הודיע ה' ישועתו, לכך נאמר הללו את ה' כל גוים... (שם קיז)
אמר ירמיהו (ירמיה כ') שירו לה' הללו את ה', למה ועל אי זה דבר, כי הציל נפש אביון מיד מרעים, כשהקב"ה גואל את ישראל לא הם מודים בלבד, אלא הכל מודים, תחלם גאלם ממצרים וקלסוהו הכל, שנאמר (שמות י"ח) ויחד יתרו וגו' עתה ידעתי וגו'. חנניה מישאל ועזריה הוציאן מכבשן האש וקלסוהו הכל, שנאמר (דניאל ג') ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלקהון דשדרך משך ועבד נגו וגו'. הרי לשעבר, ולעתיד כשיוצאין מן הצרות ומן הגלות אומר שבח, שנאמר שיר המעלות, שיר המעלה אין כתיב כאן אלא שיר המעלות... (שם קכ)
כי רוצה ה' בעמו וגו', כך אמר דוד, הכל מקלסין לפניו, שנאמר הללו את ה' מן השמים וגו' כל הפרשה, ואומר הללו את ה' מן הארץ וגו', ואחר כולן מקלסין אותו אומות העולם, שנאמר מלכי ארץ וגו' הכל מקלסין להקב"ה. אמר הקב"ה אף על פי שהכל מקלסין אותי איני מבקש קילוס אלא מישראל, לכך נאמר כי רוצה ה' בעמו, למה, אמר הקב"ה ערב עליו קילוס של ישראל שמקלסין אותו, שנאמר (שיר ב') השמיעיני את קולך וגו' (שם ד')... וכיון שהם (הצדיקים) רואין אותו הן מרננין, למה על מה שהתקין להם, לכך נאמר ירננו על משכבותם, מרננין ומקלסין ומרוממין אותו, שנאמר רוממות א-ל בגרונם, אמר להם הקב"ה אף על פי שקלסתם אותי בנבלים ובכנורות, אינו ערב לפני אלא בגרונם. אוי להם לרשעים מה הם שומעים באזניהם, אמר הקב"ה לא יקלסו אותי הרשעים בגרונם, למה שריחם רע, שנאמר (תהלים ה') קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון, אבל הצדיקים קלוסן ערב לפני ביותר, שנאמר (שיר ב') כי קולך ערב ומראך נאוה, וכתיב (תהלים ק"ד) יערב עליו שיחי, לכך נאמר רוממות א-ל בגרונם... (שם קמט)
דבר אחר א': א'פתח ל'שון פ'ה, ופ'ה ל'שון א'פתח. אמר הקב"ה אפתח לשון פה של כל בני בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי, ומנין שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה, שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ"ו), הוד והדר לפניו בשמים, ועוז ותפארת במקדשו בארץ, שמים מכוסים הודו, ותהלתו מלאה הארץ, שנאמר כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ (חבקוק ג'). ומנין שברא הקב"ה את השמים לענין שירה, שנאמר השמים מספרים כבוד א-ל (תהלים י"ט). ומנין שמיום שברא הקב"ה את הארץ אומרת לפניו שירה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעיה כ"ד), ואין צדיק אלא הקב"ה, שנאמר צדיק ה' בכל דרכיו. ומנין שאף ימים ונהרות אומרים שירה, שנאמר מקולות מים רבים (שם צ"ד), ומנין שאפילו הרים וגבעות אומרים שירה, שנאמר ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים (שם קמ"ח), ומנין שכל סדרי בראשית אומרים שירה, שנאמר ממזרח שמש עד מבאו וגו' (שם קי"ג), ומנין שאף אדם הראשון פתח פיו בשירה, שנאמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון (שם צ"ב)
דבר אחר א'פתח ל'שון פ'ה, ופ'ה ל'שון א'פתח, שאין נאה במאתים ושמונה אברים שבאדם לומר לפניו שירה אלא בפה ולשון, שנאמר פי יספר צדקתך וגו' (תהלים ע"א), שלא נמשלו פה ולשון אלא בים ובגליו, כשם שהים מרחיב ופותח כך הפה מרחיב ופותח...
דבר אחר א'פתח ל'שון פ'ה ופ'ה א'פתח ל'שון, אמר הקב"ה אפתח להם לישראל פה ולשון בדברי תורה כדי שישבחו שמי בכל יום ויום, שאם אין ישראל בעולם אין לי שבח וגדולה, שאלמלא שירה וזמרה שישראל אומרים לפני בכל יום לא בראתי עולמי. אפילו ישראל שכל העולם כלו נברא בשבילן לא בראתים אלא בשביל שירה, שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה ס"ד).
דבר אחר שחקים שאלף ושמונה עשר מחנות עומדים לפני השכינה בבית המקדש שבשחקים לומר לפניו קדוש בכל יום ויום, וכל מחנה ומחנה אלף ושמונה עשר רבוא מלאכי השרת, שכן בשחקים עומדים לפני השכינה בבית המקדש שבשחקים, ומרוממים את שמו של הקב"ה בכל מיני שבח וזמרה מבקר ועד ערב אומרים לפניו קדוש קדוש קדוש, ומערב עד בקר אומרים לפניו ברוך כבוד ה' ממקומו...
...כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב, מקולות מים רבים, ומה היו אומרים, אדיר במרום ה', אמר הקב"ה ומה אלו שאין להן פה ולא אמירה ולא דבור הרי הן מקלסין אותי, לכשאברא בני אדם על אחת כמה וכמה, עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו, אמר הקב"ה יפנו אלו ויבואו אותן... (בראשית פרק א, ז)
הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שני אפוטרופין, אחד היה ממונה על מה שבבית ועל מה שבשדה, והיה יודע כל מה שבבית וכל מה שבשדה, ואחד היה ממונה על מה שבשדה, ולא היה יודע אלא מה שבשדה, כך משה כשעלה למרום היה יודע העליונים והתחתונים וקילס להקב"ה בהן, הן לה' אלקיך השמים וגו', אבל דוד שלא עלה למרום קילס להקב"ה במה שהיה יודע, שנאמר לה' הארץ ומלואה וגו'... (דברים פרק י, תתנה)
א"ר ירמיה בן אלעזר גדול כחן של צדיקים, שאין כל העולם ומלואו מקלסין להקב"ה אלא בחצי שם, שנאמר כל הנשמה תהלל י-ה הללויה, אבל הצדיקים מקלסים להקב"ה בשם שלם, שנאמר רננו צדיקים בה', עלץ לבי בה'. (שמואל א פרק ב, פ)
ונעים זמירות ישראל, משל למה הדבר דומה, לחבורה שהיתה מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם כולכם נעימים, כולכם זמרים, כולכים משובחים, ומי מנעים זמירותיהם של ישראל, דוד בן ישי, אבגינוס בן אבגינוס, וכן הוא אומר כלו תפלות דוד בן ישי... (שמואל ב פרק כג, קסה)
...היה שם פקח אחד, אמר ליה מנין אתם יודעין ואתם רחוקים ממנו, אלא במדינה שהוא דר בה הוא נאה לומר עטרו ושבחו של מלך, שיודעה מהו כבודו. כך אמר דוד אין הארץ ודריה יכולים לומר שבחו של הקב"ה, ומי יוכל לומר שבחו של הקב"ה, השמים והרקיע, שנאמר השמים מספרים כבוד א-ל, ואימתי הכל מקלסין אותו, כשירומם קרנם של ישראל, שנאמר הללו את ה' מן הארץ, אימתי, וירם קרן לעמו. (תהלים יט, תרעב)
אמר רבי תנחום אין לך כל אבר ואבר שלא קלס דוד להקב"ה בו, קלסו בראשו, דשנת בשמן ראשי, קלסו בעיניו, אליך נשאתי את עיני, קלסו בפיו, תהלת ה' ידבר פי, קלסו בלשון, ולשוני תהגה צדקך, קלסו בגרונו, נחר גרוני בקראי אליך, קלסו בשפתים, תרננה שפתי, קלסו בלב, לבי ובשרי ירננו, קלסו בקרביו, וכל קרבי את שם קדשו, קלסו בידיו ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב, קלסו ברגליו, רגלי עמדה במישור, סוף דבר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, אמר דוד אף על פי שקלסתיך בכל אלו עד עכשיו איני יודע לקלס, פי יספר צדקותיך כי לא ידעתי ספוריו, כל עצמותי תאמרנה, אמר דוד אני משבחך בכל אברי ומקיים בהם המצות, בראשי אני כופפו וקורא בתפלתי, בשערות ראשי אני מקיים לא תקיפו פאת ראשכם... בפי תהלת ה' ידבר פי, בשפתי תבענה שפתי תהלה... (שם לה, תשכג)
שיר מזמור לבני קרח, למנצח על מחלת לענות, מהו על מחלת, אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה לדוד קלס אותי איך שאתה מבקש ואני מוחל לך בקלוסך, שאין אדם יכול למצוא אחד מכמה מיני שבח של הקב"ה וכן הוא אומר היסופר לו כי אדבר אם אמר איש וגו', ולמי נתן רשות, לדוד, שנאמר למנצח על מחלת, שאני מוחל בקלוסך. (שם פח, תתלט)
ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד, זה שאמר הכתוב, לך ה' הגדולה והגבורה וגו' והמתנשא לכל לראש, א"ר חוניא את מוצא הכל מקלסין להקב"ה, שנאמר ממזרח שמש עד מבואו, ואין קלוס גדול להקב"ה אלא קלוסן של ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, תדע לך שכן כתיב למעלה ברכו ה' מלאכיו וגו' עושי דברו לשמוע בקול דברו, לשמוע בקולו לעשות דברו היה לו לומר, שכשהאדם שומע אחר כך עושה, ולמה אומר כן, אלא בישראל הכתוב מדבר, שעמדו בסיני והקדימו נעשה לנשמע, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם, מה כתיב בתריה, ברכו ה' כל צבאיו אלו המלאכים... (שם קד, תתסא)
דבר אחר לכל לראש, ראש אתה לכל הקלוסין שקלסו אותך, שנאמר ומרומם על כל ברכה ותהלה, מי ימלל גבורות ה' וגו', היסופר לו כי אדבר וגו', תדע לך שכן הוא, שמשאמר דוד קמ"ז מזמורים קלס להקב"ה בכל, שנאמר תהלת ה' ידבר פי וגו', סוף הדברים קלסו ברמ"ח אברים, שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, לא הניח אבר שלא קלס להקב"ה, אמר להם מה אתם סבורים, מפני שקלסתיו בכל הדברים הללו שמא נגעתי ברוב רבבות של שבחיו, עדיין אני בראש הקילוס, תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך. א"ר אף כשיעשה פיהם של צדיקים כמעין נובע לעתיד לבא שאינו פוסק, תאמר שהם יגיעים, לאו, אלא זכר רב טובך יאמרו אין כתיב כאן אלא יביעו, שהן נובעין כמעין. אף דוד אמר ה' אלקי גדלת מאד, א"ר אליעזר ור' יהושע עד שלא בראת עולמך היית גדול, ומשבראת עולמך נתגדלת מאד, עד שלא יצאו ישראל ממצרים גדול היית, ומשיצאו נתגדלת מאד, עד שלא קלסו אותך הנביאים גדול היית, ומשקלסוך נתגדלת מאד. (שם תתסב)
ברב עם הדרת מלך, א"ר חמא בר חנינא להגיד שבחו וגדלו של הקב"ה אף על פי שיש לו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה אלא בשבחן של ישראל, שנאמר ברב עם הדרת מלך, ואין עם אלא ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי, למה, בשביל שתהלתי יספרו... א"ר סימון אימתי מתעלה שמו של הקב"ה בעולמו, בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקב"ה... (משלי פרק יד, תתקנא)
ויפרש כפיו אל ה'... מיד ויחדלו הקולות והברד, לפי כשראה פרעה שנוי מנהגו שלעולם התחיל משבח ומפאר ואומר ה' הצדיק, ואין הקב"ה חפץ בשבחו שלרשע, לפיכך לא הניח הקב"ה את משה להתפלל, אלא כיון שפרש ידו נענה מיד, כדי שלא יאריך אותו רשע בהודייתו, וכן הוא אומר לישרים נאוה תהלה (תהלים ל"ג א'), לישרים לא לרשעים... (שמות ט לג)
תנו רבנן, שלשה בני אדם אמרו שבחו שלהקב"ה והיה נאה להן לומר, ואילו אמרו אחר היינו אומרין לו מניין ידעת. משה רבינו ביקר אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים ל"ב ד'), אלו אמרו אחר היינו אומרין לו מניין ידעת, אלא לפי שהראהו הקב"ה דרכי טובו ועמד על מנהגו שלעולם, דכתיב ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך (שמות ל"ג י"ט)... נאה לו לומר כי כל דרכיו משפט.
נבוכדנצר שחיק עצמות אמר, וכל דירי ארעא כלא חשיבין קדמוהי וכמצבייה עביד בכל בני אנשא (דניאל ד' ל"ב), אלו אמרו אחר לא היינו מאמינים בו, אלא לפי שהיה הוא עצמו מלך על כל העולם, ולבסוף נטרד ועם חיות ברא חלקיה ועשבא כתורין יטעמוניה... וכיון שחזר למלכותו הודה במי שאמר והיה העולם...
ויתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, אלו אמרו אחר היינו אומרים לו מניין ידעת, אלא לפי שהיה יתרו עובד ע"ז בתחלה, ולא הניח ע"ז בעולם עד שעבדה, וראה שאין בהם ממש, וכיון ששמע בגבורתו שלהקב"ה מיד הודה ואמר, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. (שם יח יא)
לך דומיה תהלה - שאין קץ לשבחך, והמרבה בשבח הוא רק כגורע. או תהלתך וגבורתך שאתה מחריש על מה שעשו אויביך בציון. (תהלים סה ב)
חלאים - ...שבחו של מקום מונים מראשו כתם פז עד שוקיו, שרוצים להוריד שכינתו לתחתונים, והוא מונה קילוסם מלמטה, מה יפו פעמיך עד ראשך עליך ככרמל, שרוצה למושכה אליו. (שיר השירים ז ב)
נורא תהלות - כי כל המהללים יראים להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהלתו, והם חייבים להלל שמו, כי הוא לבדו עושה פלא. (שמות טו יא)
ברכי נפשי - חייבת היא לברכו עבור כבודו, ועבור שהיטיב לה. (תהלים קג א)
רם על כל גוים - מרומם על כל התהלות שיהללוהו הגוים. (שם קיג ד)
טוב זמרה - בראותו ברוח הקודש בנין ירושלים וכנוס גליות. (שם קמז א)
נורא תהלות - ...לדעתי כי יעשה דברים נוראים ומתהלל בהם שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו, והנה הוא בזה נורא ומהולל מאד, ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעושק ונלוז, אמר כי הוא נורא בדברו אשר הוא מהולל בהם. לך דומיה תהלה, על דרך הפשט התוחלת לך תהלה, כי כל המיחלים לך יפיקו רצונם ויהללו שמך בציון, וכן אך לאלקים דומיה נפשי, מיחלת, ויש אומרים משתקת, כי לא תשיג תהלה לפעליך הגדולים. (שמות טו יא)
דומיה תהלה - תשתוק תהלה, כי לא תשיגך כל תהלה. שם סה ב)
מי ימלל - מי יוכל להודות על כל שאר הנסים שעשה לאבותינו ועמנו, ופעמים רבות אין בעל הנס מרגיש בניסו אלא לאחר זמן. (שם קו ב)
הללו - ...ואומר ג' פעמים הללו, שהלולים רבים אנו מחויבים להללו. עבדי ה' - להם נאה להללו שיודעים להלל לפי חכמתם והשגתם בידיעת שמו. (שם קיג א)
רם על כל גוים - כולם ירוממוהו, ובכל זאת כבודו הנפלא הוא על השמים, כי השמים והמלאכים ישיגו כבודו יותר וידעו לרוממו ולהגיד כבודו יותר מן התחתונים. (שם שם ג)
הללו את ה' לעתיד לבא, והוא ב' פסוקים, כי ישראל ואומות העולם יהיו לב' עברים, ישראל העושים כל המצוות שלהם, ובני נח שלהם ז' מצוות. ולחז"ל הללו את ה' כל גוים, וכל שכן אנו שגבר עלינו חסדו. ועוד אמרו ברז"ל כל גוים ששעבדו את ישראל, כל האומים - שלא שעבדו נשאו קל וחומר בעצמם, אמרו ישראל כי גבר עלינו חסדו, ואמרה הארץ, ואמת ה' לעולם. (שם קיז א)
כי טוב זמרה - אז כשימלוך ה' ויכירו הכל מלכותו. (שם קמז א)
כל הנשמה - ועל כל ההלולים הילול הנשמה שתתבונן במעשה ה' בעודה בגוף ככחה וידיעתה. (שם קן ו)
נורא תהלות - תהלות האמורות בך על ידיהם אתה יראוי ומאוים, כדכתיב וייראו העם. (שמות טו יא)
בקהל רב - ההמון והיחידים יתחלפו חלוף רב בתהלות הא-ל ובהשלמות הנדרים, כי המשכילים יספיק להם מעט מן התהלה, דברים מועטים וענינים מרובים, וההמון לגסות שכלם יצטרכו דברים רבים להלהיב את לבם... (תהלים כב כו)
הודו לה' בכנור - שלשה מיני נגונים הם, בפה לבדו, או בכלי לבדו, או בשניהם, המלאכים מרננים בפיהם, רוצה לומר בציור שכלי הגלגלים הם ככלי הנגונים, ואמרו ז"ל השמים אין להם פה בעיני הבריות, אבל יש להם אצל הקב"ה, שנאמר השמים מספרים, הארץ אין לה פה ויש לה אצל השי"ת, שנאמר (במדבר ט"ז) "ותפתח הארץ את פיה", ישוו השמים והארץ לענין הפה... והכלל כי קולות הגלגלים כקולות נבל וכנור, והוא אומרו (תהלים י"ט) "בלי נשמע קולם", הוא למדת שיש להם קול, אלא שאינו נשמע לנו לרוחק אשר בינינו וביניהם. ודע כי כל העולם כאיש אחד, ולכן נגון הגלגלים ורנון המלאכים איש באחיהו ידובקו, נמצא השי"ת מהולל בג' מינים שזכרתי, והצדיקים מקשרים העולם התחתון בעליון לחבר את האהל להיות אחד, על כן אמר רננו בפה, הודו בכלי זמר. (שם לג ב)
ראה אלקים-תאר, מאמר ב פרק כג, וערך ברוך, מאמר ב פרק כו.
...באו להראותנו, כי מאחר שאין אדם יכול להשיג שום דבר ממדותיו של הקב"ה על בוריו, ואינו יודע לשבחו בשום מדה זולתי כשיאמר אותה על דרך שלילת מדות כל נבראים, כי כלם נמצאים מאתו והוא לבדו מצוי, ברוך הוא, שאינו צריך למצוי אחר, לפיכך כל המשבחו בשום דבר יותר ממה שתקנו לנו (רבותינו) אין בו שבח, לפי שאינו מגיע לשום צד מגדולת ערכו, על כן המשיל הדבר לכסף בערך אל הזהב, שהמלך אשר יש לו הרבה זהב, ובמקום הזהב מקלסין אותו בכסף שהוא פחות ממנו, הוא גנאי לו. נמצא, שאין אנו רשאים לשבחו אלא במטבע שתקנו לנו, ודי לנו אם נוכל לכוין בו... (נר ב כלל ט חלק ב)
אודך בגוים - כשתבא הישועה, שטרם תבא אין להלל פן יאמרו איה אלקיך. (שמואל ב כב נ)
יהי שם ה' מבורך - ואם תאמר באיזה שם נברך? בשם הגדול נברך מעתה ועד עולם - אף שהשי"ת נשבע שלא יצרף שם י"ה בו"ה עד שינקום מעמלק, כי אין חלילה פירוד בשמו הגדול. (שם קיג ב)
מושיבי עקרת הבית - ...לכן יתחזק לבב אנוש ויהלל תמיד שם י-ה בו נבראו ב' העולמות, ובהיות הבריאה תמיד לנגד עיניו לא ימוט באמונת ההשגחה. (שם שם ט)
דרך החושק לשורר, וכיון שאהבת יוצרנו נפלאה מאהבת נשים, האוהב אותו בלב שלם ישיר לפניו יתברך, כאשר שרו משה ובני ישראל, ומרים, ודבורה, ויהושע, ובני קרח, ודוד ושלמה ברוח הקדש, כמה דאתמר, משכיל שיר ידידות, וכתיב שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו, וכתיב שירו לו זמרו לו, וכתיב באהבתם תשגה תמיד, פירש הראב"ד דהוא נמי לשון שיר, כמו שגיון לדוד. ובתוקף החשק בו יתברך הראשונים גם האחרונים שרו לפניו, ר' יהודה הלוי, ר' יהודה החסיד, ור' אברהם אבן עזרא אחריהם זצ"ל. (פרק א מצות עשה מן התורה התלויות בלב ואפשר לקיימן בכל יום)
וברוך א-ל עליון - פועל זה שפעל להגביר אברהם על אויביו הוא ברכה לו יתברך, כי בו ישמח במעשיו באבוד רשעים ובעלוז צדיקים, כענין "שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו". (בראשית יד כ)
מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו - רוצה לומר כי ספור שבחו של השי"ת אי אפשרי משני פנים, האחד מצד שלא נוכל לעמוד על גבורת מעשיו, והשני מצד שהם רבים בריבוי אין תכלית להם. כנגד הראשון אמר "מי ימלל גבורות ה'", מי יוכל לדבר הגבורה ולרדת עד תכליתה. ולפיכך אמר לשון מלל, כי לשון זה בא על דבר חידוש. וכנגד ריבוי הכמות בלי קץ ותכלית אמר, "ישמיע כל תהלתו".
ובפרק אין עומדין, ההוא דנחית קמיה דר' חנינא, אמר הא-ל הגדול הגבור והנורא האדיר וכו', אמר ליה סיימתינהו לכוליה שבחיה דמרך?... משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו אלף אלפי אלפים דנרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף וכו'. ופירש הרמב"ם שאין לספר שבחו מצד האיכות, שאין לעמוד עד היכן מגיע השבח ההוא שמספר, וגם מצד הכמות, שאין לגמור שבחו מצד הריבוי, כי הוא בלי תכלית. ולכן המשל הנ"ל שאם מקלסין אותו בשל כסף הרי יש חילוף מצד האיכות, ומה שמשבחים אותו רק באלף הרי זה חילוף מצד הכמות.
ומפני זה יש לשאול, איך אנו מצווים לספר נפלאותיו של הקב"ה בליל היציאה ולא נאמר גם בזה מי ימלל גבורות ה'? תירוץ דבר זה, מה שאנו מצווים לספר בליל היציאה נפלאותיו אין זה בשביל להגיד שבחו, רק שלא נהיה כפויי טובה, ואפילו בשביל מקצת שעשה עמנו יש לנו להודות לו.
ומה שמשה אמר הגדול הגבור והנורא, לא היתה כוונתו לספר בשבחו, רק כוונתו לומר לישראל שיהיו יראים מפני השי"ת, כי הוא א-ל גדול גבור וגו', וכל שכן שיש לו כל השבחים. ובשביל זה היה מותר לאנשי כנסת הגדולה לתקן אותם בתפלה, שעתה אין נראה שבא לגמור שבחו של הקב"ה, אלא דנקט לישנא דקרא... (גבורות ה' פרק א)
לפיכך אנחנו חייבים להודות וכו' למי שעשה וכו', והם ט' שבחים, ונאמר לפניו הללויה הוא שבח עשירי. ונראה שהם י' שבחים נגד י' שבחים שנאמר בהם ספר תהלים. ובפרק ערבי פסחים: בי' מיני זמר נאמר ספר זה, בניגון, בנצוח, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי בהללויה, והוא גדול מכולם, שכולל שם ושבח בתיבה אחת... ולפיכך שם הללויה נאמר על שם שהוא יתברך מתהלל בהילול הראוי לשמו, והיינו במה שהוא מחדש אותות ומופתים, שזה בודאי שייך לשמו דווקא. אמנם תמצא הללויה גם כאשר אין ההילול בחידוש אותות ומופתים, שהרי תמצא פסוקי דזמרה שמסיים ומתחיל בהללויה, אף על גב דשם אינו נאמר על שינוי מנהג של עולם... להודיע כי השבח הזה מיוחד לשמו יתברך, אבל במקום שנותן שבח על שהוא יתברך עושה נסים בעולם, לא תמצא רק לשון הללויה, שהרי זה לשם יתברך בלבד לא אל זולתו... ולפיכך כאשר היתה צרה לישראל ונהפך לטובה, שינוי זה שהיתה להם תשועה מן הצרה הוא על ידי שמו יתברך בודאי, שברצונו הכל יכול לעשות ולשנות מרע לטוב, לכך תקנו בכל צרה שהיתה לישראל ונושעו ממנה להלל בשם הללויה.
ובפרק כל כתבי אמרינן, האומר הלל בכל יום כאילו מחרף ומגדף כלפי מעלה. והטעם שראוי שיהיה העולם נוהג כמנהגו, ואם לא היה זה שהעולם נוהג על מנהגו של עולם, אם כן אין מדותיו יתברך אמיתיים חס וחלילה, כי הרשעים בטובה ואילו צדיקים בצרה. אבל הענין שהעולם נוהג כמנהגו, ולפיכך אין הקב"ה מאבד העבודה זרה מן העולם, והגומר הלל בכל יום נראה שהוא אומר, שבכל עת הקב"ה מנהיג עולמו בדרך נס, ואם כן למה הצדיקים בצרה והרשעים בטובה, ואינו מאבד עבודה זרה מן העולם, ואם כן חס וחלילה אין ביכלתו, וזהו חירוף, אבל האומר הלל בזמנה אומר, שהעולם נוהג כמנהגו, רק בזמנים מיוחדים ולדבר מיוחד משנה הטבע ומחדש נסים, וזהו שבח לו... (שם פרק סא)
...כי מה שאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' הוא, כי מן השמים נמשך הלול אל השי"ת, כדכתיב השמים מספרים כבוד א-ל, כי מצד התנועה הזאת ממזרח למערב מורה על המניע בכחו ונותן התנועה...
ועוד יש לפרש שבא ליתן הלל אל הקב"ה בשלשה דברים, האחד מצד הנצחיות שאין הפסק אליו, השני מצד שההלול שלו בכל מקום, השלישי שהוא ברוממות על הכל, ונגד אלו אמר, מעתה ועד עולם, ממזרח שמש ועד מבואו רם על כל גוים ה'... (שם פרק סב)
וביהללוך יש שמונה שבחים, יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו. ואלו ח' שבחים הם ידועים, שכן כל שירות שבתורה הם בח', כמנין א"ז ישיר משה, א"ז ישיר ישראל, א"ז ידבר יהושע, והוא דבר גדול ונפלא מאד כאשר תבין... פירוש כאשר היו משבחין את השי"ת באז ישיר, והשבח הזה הוא שהשי"ת מתרומם על העולם ונבדל מן הטבע, כי כן מורה מלת אז, שהוא אחד רוכב על ז' ימי בראשית שהם הטבע... וזהו הכבוד, כי אין כבוד יותר מזה כאשר הוא נבדל מכל צרוף ויחוס גשמי, שהגשמי או אשר מצורף אל הגשם אין בו תפארת, כי יש בו עכירות וגסות גשמי... וכשחרב הבית בתחתונים, שאז אין כבוד ותפארת בתחתונים, שכבר חרב הוד הבית, ולפיכך חלוק של תפארת שהיה בתחילה אל השי"ת מן הנבראים קרעו.
אבל "נשמת", שנזכרים בו ח' שבחים חותמין בישתבח, שבו ט"ו שבחים כמין י"ה, ואליבא דהכל חייב לומר שיר, וחילוק יש בין הלל ושיר, כי הלל הוא על הטוב והחסד שעשה, אבל שיר הוא לתת שירה על גבורתו יתברך... (שם פרק סה)
ודבר זה רמז בכתוב "לך דומיה תהלה", ולך במספרו חמשים, וכן דומיה שהוא דו"ם, שמספרו חמשים. ויש לו לדום מלשבח להקב"ה, כי השבחים היתרים שהאדם משבח להקב"ה הם משער החמשים, אשר אינו נמסר לעולם הזה, ולכך לך דומיה תהלה... מה שאמר כאן שאסור לספר בשבחו של מקום, היינו אחר התפלה, שנראה שלא בא רק לספר שבחו של מקום, ודבר זה אסור מטעם שאמרנו, כי שבחו של מקום אין העולם הזה מגיע אליו כלל, כי אין העולם משער החמשים, והלכך הוא נעקר מן העולם. אבל בתוך התפלה מותר, שלא בא לספר שבחו רק בשביל תפלתו, ואמרו לעולם יספר בשבחו של מקום ואחר כך יתפלל, כי עיקר התפלה היא מה שיש לעולם עילה, והאדם הוא העלול אל העילה, ובזה הוא מספר שבח השי"ת שהוא עילתו, והעילה היא התחלתו ותכליתו, ולכך תיקנו ג' ראשונות שהם שבח המקום בתחילה, וג' אחרונות שהם שבח השי"ת בסוף, לומר כי הוא יתברך התחלתו ותכליתו של האדם...
ומפני כי אם היה מרבה בשבח המקום בודאי דבר זה אין לעשות, רק יאמר ה' שבחים, שאלו השבחים מגיעים עד שער החמישים, אשר רמז במי ימלל גבורות ה' וכו', וזה כי ז' שבחים כנגד ז' שערים משערי בינה שנבראו בעולם, שכל אחד כולל ז', והם כנגד ימי הספירה שהם מ"ט ימים, והם ז' שבועות, שבכל שבוע ז' ימים. והשבח השמיני הוא כנגד שער החמשים, שאין בו ספירה כלל, ולא נמסר למשה. וכנגד זה עצמו תיקנו ח' שבחים ביהללוך, וח' שבחים ביתברך נגד שער החמשים. ולכך היו נוהגים לומר יתברך אמן, מפני כי הז' שבחים בפני עצמם, והח' נבדל מהם ואין מחובר למנין ז'.
אמנם הפרש יש בין אלו השבחים שזכר ההוא דנחית קמיה דר' חנינא (והשתיקו), ובין אלו ח' שבחים שביהללוך וביתברך, כי אותם לא נזכר בהם רק שיש לשבח את השי"ת, וכן ישתבח וכן כולם, שאין נזכר בהם שבח פרטי, ולכך לא שייך לומר בהם סיימת לכולה שבחיה למרך, כיון שלא הזכיר שבח פרטי כלל, אבל זה שאמר שבח פרטי, העזוז, והגבור וכו', שייך בזה סיימת לשבחיה דמרך... (נתיב העבודה פרק יב)
מי כמוך באלים - ...או נוכל לומר שכל כך שבחו גדול עד שאפילו האלמים קלוסו עולה מהם, על דרך שאמר "השמים מספרים כבוד א-ל וגו' אין אומר ואין דברים" וגו', על ידי שהבריות רואות תנועות השמים ומספרים על ידם כבוד א-ל, דומה כאילו השמים מספרים... (שמות טו יא)
נורא תהלות - ...או כשמהדרים אותו בקודש אז לצד המורא שנכנס בחיות כשמהללים עושה הנוראות שיוצא נהר דינור מזיעתם. נורא - פירוש יש לירא מהגיד תהלותיו לצד שמעשיו כולם פלא, ומי ישיג דעת המופלא לשבח, ואיך יהללו במדרגה הקטנה. (שמות טו יא)
מלך מהלל בתשבחות, לכאורה תיבת בתשבחות מיותרת, ויש לומר על פי משל למלך אחד שהיה שלם בכל, אבל מום אחד נמצא בו שחוטמו היה עקום ועקש. והיה ביומא דפגרא שלו, שהנימוס הוא כי כל נושאי משרה הגבוהים והשרים הגדולים יבואו לעמוד לפני המלך וכל אחד יסדר בשבחו ויברכהו בשלום, והנה כל אחד ואחד הקדימו בשבחו, ושר וגדול אחד הקדים בשבחו כי חוטמו עקום ועקש, ויתנוהו במאסר ויצא משפטו להתלות כדין מזלזל במלך, וטרם תלוהו צוה המלך לקרא אותו לשאול אותו מה שחשב, כי ידעוהו לשר חכם, וחשוב, ואיך יעשה משוגעת כזאת. ויען השר ויאמר, אדוני המלך תהלתי גדולה ועולה על כל מהללי השרים כי השר פלוני הללך שאתה מלך גבור, משמע שרק מדת הגבורה יש בך ולא יותר, וכן כולם, אבל אנכי אמרתי שרק מגרעת וחסרון אחד נמצא בך שחוטמך הוא עקום ולא יותר, אבל כל המעלות ומדות טובות נמצאים בך, וייטב בעיני המלך, וינשא את משמרתו ביתר שאת. היוצא מדברינו, כי לפעמים יש במציאות להלל ולשבח בדברי גנות וחסרון, שעל ידי גנות בא לידי שבח, אבל זה שייך דווקא בבשר ודם, אבל להבדיל הקב"ה שהוא שלם בתכלית השלימות בלא חסרון, אי אפשר להללו ולשבחו רק בדברי הלל ותשבחות, לכן אומרים מלך מהולל בתשבחות דוקא, ולא על ידי חסרונות, כי אין בו חס ושלום שום חסרון. (דברי אליהו תפלה)
בענין המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, כתבו המפרשים כי בכל מקום אסור להרבות בשבחו של מקום, כדאיתא בגמרא מי ימלל גבורות ה', מי שיוכל לספר כל תהלתו וכו', אך ביציאת מצרים משובח. ונראה הטעם, כי למי שנעשה לו הנס וכן במקום ובזמן של הנס מותרין ומחוייבין להלל ולשבח, ולפי שאמרנו ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו הרי אנו משועבדין, ממילא נעשה לנו הנס, לכן המרבה לספר הרי זה משובח... (פסח תרמ"ז)
...וזהו בקשתנו, שתהיה קרוב לנו בתכלית הקורבה, כפי הראוי ליצירה הזאת, עד וכלם וכו' ומשבחים, ומפארים וכו', וזהו הכל מדרגות בקירוב ה'. ידוע בדברי הרמב"ם, אילו ידעתיו הייתיו, הרי שכל ידיעה בהשי"ת והגדת שבחים ותהלות, זהו קריבות עצמותו ית', וזהו ומשבחים ומפארים ומעריצים, הכל דרגות קרובות, עד שממליכים אותו, זהו היותר קריבות שממליכים אותו על עצמם והוא מלך עליהם... (דעת חכמה ומוסר ג עמוד קס)