אלקים

(ראה גם: שמות קודש)

ויראו את אלקי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. (שמות כד י)

לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה. (במדבר כג יט)

הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה... כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדונים, הא-ל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד. עשה משפט יתום ואלמנה, ואהב גר לתת לו לחם ושמלה. (דברים י יד)

אין כא-ל ישורון, רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. מעונה אלקי קדם ומתחת זרועות עולם, ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. (שם לג כו)

אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלקינו. (שמואל א ב ג)

הא-ל תמים דרכו, אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החסים בו. כי מי א-ל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו... (שמואל ב כב לא)

ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עבר ורוח גדולה מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש, לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה... (מלכים א יט יא)

בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל... (ישעיה ו א)

מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ, ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים. מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו. את מי נועץ ויבינהו וילמדהו בארח משפט, וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו. הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו, הן איים כדק יטול. ולבנון אין די בער, וחיתו אין די עולה. כל הגוים כאין נגדו, מאפס ותהו נחשבו לו. ואל מי תדמיון א-ל ומה דמות תערכו לו. (שם מ יב)

כה אמר ה' גאלך ויצרך מבטן, אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי, רקע הארץ מי אתי. מפר אתות בדים וקסמים יהולל, משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, האמר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם... (שם מד כד)

אכן אתה א-ל מסתתר אלקי ישראל מושיע... (שם מה טו)

האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו, ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו. (ירמיה ה כב)

עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו, ובתבונתו נטה שמים. לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרותיו. (שם י יב)

הנה אני ה' אלקי כל בשר, הממני יפלא כל דבר. (שם לב כז)

לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו ה' צב-אות שמו. (שם נא יט)

כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שיחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צב-אות שמו. (עמוס ד יג)

עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך, הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו. המבליג שד על עז, ושד על מבצר יבא. (שם ה ח)

הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה, הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו. (שם ט ו)

ה' ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה, ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו. גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב, אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל. הרים רעשו ממנו והגבעות התמוגגו, ותשא הארץ מפניו ותבל וכל יושבי בה. לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו, חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו. טוב ה' למעוז ביום צרה וידע חסי בו. ובשטף עבר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף חשך. (נחום א ג)

ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור. א-לוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה, כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ... עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו. (חבקוק ג ב)

כי כה אמר ה' צב-אות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה. והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים, ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר ה' צב-אות. (חגי ב ו)

כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה, כי גדול שמי בגוים אמר ה' צב-אות.. (מלאכי א יא)

בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אשוע ישמע מהכילו קולי ושועתי לפניו תבוא באזניו. ויתגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו, ויתגעשו כי חרה לו. עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח. ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו, חשכת מים עבי שחקים. מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש. וירעם בשמים ה' ועליון יתן קלו, ברד וגחלי אש... (תהלים יח ז)

כי מלך כל הארץ אלקים זמרו משכיל. מלך אלקים על גוים אלקים ישב על כסא קדשו. (שם מז ח)

נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו, מבטחי כל קצוי ארץ וים רחקים. מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאמים. וייראו ישבי קצות מאותותיך מוצאי בקר וערב תרנין. פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלקים מלא מים, תכין דגנם כי כן תכיניה. תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך... (שם סה ו)

שירו לאלקים זמרו שמו סלו לרכב בערבות בי-ה שמו ועלזו לפניו. אבי יתומים ודין אלמנות אלקים במעון קדשו. אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, אך סוררים שכנו צחיחה. אלקים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה. ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלקים זה סיני מפני אלקים אלקי ישראל... (שם סח ה)

ואלקים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ. אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים. אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים. אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן. לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש. אתה הצבת כל גבולות ארץ, קיץ וחרף אתה יצרתם... (שם עד יב)

אין כמוך באלקים אד-ני ואין כמעשיך. כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אד-ני ויכבדו לשמך. כי גדול אתה ועשה נפלאות אתה אלקים לבדך. (שם פו ח)

כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים. א-ל נערץ בסוד קדשים רבה, ונורא על כל סביביו. ה' אלקי צב-אות מי כמוך חסין י-ה ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכאת כחלל רהב, בזרוע עזך פזרת איביך. לך שמים אף לך ארץ תבל ומלאה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו. לך זרוע עם גבורה תעז ידך תרום ימינך. צדק ומשפט מכון כסאך, חסד ואמת יקדמו פניך... (שם פט ז)

ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. נכון כסאך מאז מעולם אתה.... מקולות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'. (שם צג א)

אתה ה' לעולם תשב וזכרך לדר ודר. (שם קב יג)

ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד, הוד והדר לבשת. עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט. יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד... (שם קד א, וראה שם עוד)

ישים נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון. ארץ פרי למלחה, מרעת יושבי בה. ישים מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים. ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב... (שם קז לג)

המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר, המצמיח הרים חציר. נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו. לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו. (שם קמז ח)

כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקר דבר. (משלי כה ב)

אולם אני אדרש אל א-ל ואל אלקים אשית דברתי. עשה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר. הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע. מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה... (איוב ה ח)

המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו. היש מספר לגדודיו ועל מי לא יקום אורהו. ומה יצדק אנוש עם א-ל ומה יזכה ילוד אשה. הן ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו... (שם כה ב)

לכן אנשי לבב שמעו לי, חלילה לא-ל מרשע וש-די מעול. כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו... (שם לד י)

הן א-ל ישגיב בכחו, מי כמהו מורה. מי פקד עליו דרכו ומי אמר פעלת עולה... הן א-ל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר. (שם לו כב)

אתה ה' לעולם תשב, כסאך לדור ודור. (איכה ה יט)

לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל, ועתה אלקינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. (דברי הימים א כט יא)

אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל. ואני בניתי בית זבל לך, ומכון לשבתך עולמים. (שם ב ו א)

זהר:

אמר לו ר' אלעזר, מקרא הזה שכתוב מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה, איזה שבח הוא זה, אמר לו ר' שמעון, אלעזר בני, מקרא זה נאמר בכמה מקומות. אבל ודאי אין הוא כך (כמשמעותו הפשוטה), שכתוב, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, שזה בא לתת פתחון פה לרשעים שחושבים שהקב"ה אינו יודע את ההרהורים והמחשבות שלהם ובשביל זה יש להודיע השטות שלהם... (הקדמה קסא)

כי שם נגלו אליו האלקים, (שפירושו מלאכים, כי אמר נגלו ולא נגלה, והוקשה לו איזה טעם הוא זה, על מה שקרא למזבח א-ל בית אל, וזה שאמר) משום שהם אינם נמצאים אלא בשכינה, כי שבעים (מלאכים) הם הנמצאים תמיד עם השכינה, ושבעים כסאות הם סביב השכינה, (ועל כן כשיש גילוי המלאכים יש גילוי השכינה), ועל כן (אומר הכתוב), כי שם נגלו אליו האלקים, במקום זה הנגלה... (וישלח קסב)

אלא הרי למדנו, הוי"ה בכל מקום שהוא הוא רחמים בודאי, והקב"ה הוי"ה הוא שמו, שכתוב, אני הוי"ה הוא שמי, ואנו רואים שלפעמים נקרא שמו אלקים, שהוא דין בכל מקום שהוא, אלא בשעה שמתרבים צדיקים בעולם, שמו הוי"ה, ונקרא בשם הרחמים, ובשעה שרשעים מתרבים בעולם, שמו אלקים, ונקרא בשם אלקים... (שם קסט)

ואין נחת לפניו רק בשעה שמתעוררים למטה בתורה, אז הקב"ה וכל נשמות הצדיקים כולם מקשיבים ושמחים אל קול ההוא, ואז נמצא נחת לפניו, משום שמיום שנחרב בית המקדש למטה נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה, שכתוב, בקרבך קדוש ולא אבא בעיר... (ויחי תמב)

פתח ר' שמעון ואמר, מי כה' אלקינו המגביהי לשבת וגו', מי כה' אלקינו (שהוא ז"א), העולה ומתעטר להתישב בכתר עליון הקדוש, (שהוא בינה), שהארתו מעל כל האורות המאירים והכתרים והעטרות, (כי כל המוחין שבעולמות, מן הבינה הם נמשכים). המשפילי לראות, היורד בספירותיו מכתר לכתר, (דהיינו מקו ימין דבינה לימין של עצמו), מנזר לנזר...(בא קח, ועיין שם עוד)

תא חזי, כל זמן שהיה משה במצרים לא הזכיר את השם אלקים, אלא שם הוי"ה, ועל כן רגז פרעה, (שאמר לא ידעתי את הוי"ה), והוא משום שלא יהיה תוקף לסטרא אחרא, שלא יתחזק בעולם, (כי הס"א נקראת גם כן אלהים אחרים)... (כי תשא סה)

כארז בלבנון ישגא, מהו ארז, זהו הקב"ה שכתוב, בחור כארזים. בלבנון ישגא, בלבנון ודאי, וזה הוא עדן שלמעלה, (דהיינו חכמה), שעליה כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך... וזהו בגלות האחרון, הקב"ה הוא כארז הזה שמתעכב (לפרוח) ולעלות. ומשעה שעולה עד שעומד בקיומו, (דהיינו עד שתהיה הגאולה), הוא יום, (דהיינו יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה), והתחלת יום השני עד שעושה צל באור היום... (ויקרא רסו)

אבל תא חזי, כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו. סוד הדבר הוא, שלשה עולמות יש לו להקב"ה שהוא נסתר בתוכם, עולם הראשון הוא עולם העליון הנסתר מכל, שלא נסתכל בו ולא נודע בו חוץ מאותו שהוא גנוז בתוכו, (והוא עולם ז"א דאצילות).

עולם השני, הקשור באותו עולם שלמעלה, זה הוא שהקב"ה נודע ממנו, כמו שכתוב, פתחו לי שערי צדק, זה השער לה', והוא עולם המלכות דאצילות, שהיא שער לז"א, וזה הוא עולם השני. עולם השלישי הוא עולם התחתון מהם, שנמצא בו פירוד, (דהיינו בי"ע, שעליהם נאמר ומשם יפרד וגו'), וזה הוא עולם שמלאכים עליונים שורים בתוכו, והקב"ה נמצא בו ואינו נמצא בו, נמצא בו עתה, וכשרוצים להסתכל ולדעת אותו, מסתלק מהם ואינו נראה, עד שכולם שואלים איה מקום כבודו... (שלח מו)

ויש לדעת (שהאין סוף) נקרא חכם בכל מיני חכמות, ומבין בכל מיני תבונות, וחסיד בכל מיני חסדים, וגבור בכל מיני גבורות, ויעוץ בכל מיני עצות, וצדיק בכל מיני צדקות, ומלך בכל מיני מלכות, עד אין סוף ועד אין חקר, ובכל אלו המדרגות באחד נקרא רחמן, ובאחד נקרא דיין, וכך בכמה מדרגות עד אין סוף, אם כן יש בו שינוי בין רחמים ובין דיין, אלא קודם שברא העולם הוא נקרא בכל אלו המדרגות, על שם הבריות שהיו עתידות להבראות, ואם לא (על שם) בריות העולם, למה נקרא רחום דיין, (שעל מי ירחם), אלא (שנקרא כן) על שם הבריות העתידות, (אבל בו עצמו אין חס ושלום שינוי. ומשום זה, כל השמות הם כינוים שלו על שם מעשיו. כעין זה ברא נשמה בצורה שלו הנקראת על שם פעולותיה...

אף כך רבון העולם, מקודם שברא העולם וברא הבריות שלו, למי נקרא רחום וחנון או דיין, אלא כל שמותיו הם כינוים, ולא נקרא בהם אלא על שם בריות העולם, ומשום זה כשבני הדור הם טובים הוא נקרא אליהם הוי"ה במדת הרחמים, וכשבני הדור הם רשעים הוא נקרא אליהם אדנ"י במדת הדין, כי לכל דור ולכל אדם לפי המדה שלו, אבל לא שיש לו מדה ידועה ולא שם ידוע. כעין הספירות, שכל ספירה יש לה שם ידוע, ומדה וגבול ותחום, ובאלו השמות מתפשט רבון העולם ומלך בהם, ונקרא בהם ומתכסה בהם ודר בהם כנשמה באברי הגוף, ומה רבון העולמים אין לו שם ידוע ולא מקום ידוע, אלא ממשלתו בכל צד (שבעולם), אף כך אין לנשמה שם ידוע ולא מקום ידוע בכל הגוף... (פנחס תתנח)

דאמר רבי יהושע, מה שכתוב, אני ה' הוא שמי, מלמד שהוא ושמו אחד הוא. א"ר אבהו הכל נתן (לתחתונים), אבל שמו הגדול לא נתן ולא השאיל לאחר, שכתוב, אני הוי"ה לבדי, מלמד שהשם הזה לא נתן לשום נביא..

ואמר ר' אבהו בא וראה כמה חשש הקב"ה על כבוד שמו יתברך, תדע לך בזמן שבית המקדש היה קיים, כל המקריב קרבן, וזובחו לשם, זה הנקרא אלקים, חייב מיתה שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, מלמד שצריך להזכיר שמו המיוחד בלבד... מאי טעמא, א"ר אבהו, שם זה הוא משותף, שהמלאכים נקראו אלהים, בני אדם נקראו אלהים, הדיינים נקראו אלהים, ואין אנו יודעים למי מהם זובח, לכך צריך להזכיר השם המיוחד לבדו. (זהר חדש בראשית רנה)

...אף על פי שנודע לבני אדם בעשר ספירות, שהן כתר עליון, חכמה, בינה וכו', נאמר בו, שהוא חכם, ולא בחכמה ידועה, מבין, ולא בבינה ידועה, חסיד, ולא בחסד ידוע... בכל מקום, ולא במקום ידוע... כל המחשבות ליאות מלחשב בו, ואין אחת מהן שתדע להשיגו, ואפילו שלמה, שנאמר בו ויחכם מכל האדם, רצה להשיגו במחשבתו ולא יכול, ומשום זה אמר, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני... (שם יתרו קפא)

מכילתא:

דבר אחר ימינך ה' נאדרי בכח, כשישראל עושין רצונו של מקום הן עושין שמאל ימין, שנאמר ימינך ה' ימינך ה' שני פעמים, וכשאין ישראל עושין רצונו כביכול הן עושין ימין שמאל, שנאמר השיב אחור ימינו. כשישראל עושין רצונו אין שינה לפניו, שנאמר הנה לא ינום ולא ישן, וכשאין עושין רצונו כביכול שינה לפניו, שנאמר ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין. וכשישראל עושין רצונו אין חימה לפניו, שנאמר חימה אין לי, וכשאין עושין רצונו חמה לפניו, שנאמר וחרה אפי בכם וגו'. כשישראל עושין רצונו הוא נלחם להם, שנאמר ה' ילחם לכם, וכשאין עושין רצונו הוא נלחם בם, שנאמר ויהפך להם לאויב, ולא עוד אלא שעושין רצון רחמן אכזרי, שנאמר היה ה' כאויב... (בשלח שירה פרשה ה)

דבר אחד, נורא תהלות, מדת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מהקרובים, אבל הקב"ה אינו כן אלא מוראו על קרוביו יותר מרחוקיו, שנאמר בקרובי אקדש... אבל הקב"ה אינו כן, אדם תאב לבנים נותן לו, שנאמר הנה נחלת ה' בנים, תאב לחכמה ונותן לו, שנאמר כי ה' יתן חכמה. תאב לנכסים נותן לו, שנאמר העושר והכבוד מלפניך... הקב"ה בונה העליון ואחר כך בונה התחתון, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואחר כך את הארץ... (שם שם ח)

 וידבר אלקים, אין אלקים אלא דיין ליפרע ונאמן לקבל שכר. את כל, בדבור אחד, מה שאי איפשר לבשר ודם לומר כן... (יתרו בחדש, פרשה ד)

אנכי ה' אלקיך, למה נאמר, לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמות, שנאמר ה' איש מלחמה, נגלה על הר סיני כזקן מלא רחמים, שנאמר ויראו את אלקי ישראל, וכשנגאלו מה הוא אומר וכעצם השמים, ואומר חזה הוית עד די כרסוון רמיו, ואומר נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי וגו', שלא יתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן, אלא אנכי ה' אלקיך אני על הים אני על היבשה, אני לשעבר אני לעתיד לבא אני לעולם הזה אני לעולם הבא... (שם פרשה ה)

ספרא:

כי קדוש אני ה' אלקיכם, לומר אם מקדישים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאלו קידשתם אותי, ואם אין אתם מקדישים עצמכם מעלה אני עליכם כאלו לא קידשתם אותי, או אינו אומר אלא אם מקדישים אתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש, תלמוד לומר כי קדוש אני, בקדושתי אני בין מקדשים אותי ובין אין מקדשים אותי. (קדושים הקדמה)

ספרי:

ראו עתה כי אני אני הוא. זאת תשובה לאומרים אין רשות בשמים, האומר אין רשות בשמים משיבים אותו ואומרים לו, ואין אלקים עמדי, או שמא אין יכול לא להחיות ולא להמית, לא להרע ולא להטיב, תלמוד לומר אני אמית ואחיה, ואומר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צב-אות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. (האזינו שכט)

...לכך נאמר ה' מסיני בא, הופיע מהר פארן, ארבע הופעות הם, ראשונה במצרים, שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה. שניה בשעת מתן תורה, שנאמר הופיע מהר פארן, שלישית לימות גוג ומגוג, שנאמר א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע. רביעית לימות המשיח, שנאמר מציון מכלל יופי אלקים הופיע.

ואתא מרבבות קודש, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו מראה לו כל גנזיו וכל אשר לו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מרבבות קודש ולא כל רבבות קודש... אלא ואתא מרבבות קודש, אות הוא בתוך רבבות קודש, וכשנגלה על הים מיד הכירוהו, שנאמר זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו... (ברכה שמג)

תלמוד בבלי:

דתניא ר' אליעזר אומר ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו... ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו, ואמרתי לו, שמעתי בת קול המנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות, ואמר לי, חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. (ברכות ג א)

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל. ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל. ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם, שנאמר בקרב אלקים ישפוט. ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו'... ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך... עשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא עד דיתבי.

א"ר אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, בימינו זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו, ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר ה' עוז לעמו יתן... אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו, אמר לו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, אין, דכתיב את ה' האמרת היום, וה' האמירך היום, אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם... בשאר בתי מאי, אמר ליה כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול, אשריך ישראל, או הנסה אלקים, ולתתך עליון... (שם ו א)

א"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שהקב"ה מתפלל, שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין.

תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל י-ה ה' צב-אות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי ישמעאל בני ברכני, אמרתי לו, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו... (שם ז א)

...אמר ליה דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין... תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'. אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם... (שם ח א)

ר' שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דר' יהושע בן לוי, אמר ליה מאי דכתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, אמר ליה בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם... והקב"ה אינו כן, צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והיינו דאמרה חנה אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלקינו, מאי אין צור כאלקינו, אין צייר כאלקינו. מאי כי אין בלתך, אמר ר' יהודה בר מנסיא אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו, והקב"ה מבלה מעשיו. אמר ליה אנא הכי קא אמינא לך הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד, לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה, מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף, מה הקב"ה רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית, מה הקב"ה זן את כל העולם כלו, אף נשמה זנה את כל הגוף, מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה, מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים... אמר רב המנונא מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים... (שם י א)

ואמר ר' זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, אבל הקב"ה אינו כן, מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע, אם שמוע תשמע, ואם לאו לא תשמע... (שם מ א)

...ומי איכא חשוכא קמי שמיא, והכתיב הוא גלי עמיקתא ומסתרתא, ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי, לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי. (חגיגה יב ב, וראה שם עוד)

...דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, כתוב אחר אומר לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקא, וכתיב קוצותיו תלתלים שחורות כעורב לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה... כתוב אחד אומר כרסיה שביבין דינור, וכתוב אחד אומר עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב... אלא אחד לדין ואחד לצדקה... אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו, שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי. (שם יד א)

...אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מרבבות קדש, אות הוא ברבבה שלו, ורבי אבהו אמר דגול מרבבה, דוגמא הוא ברבבה שלו, וריש לקיש אמר ה' צב-אות שמו, אדון הוא בצבא שלו. ורבי חייא בר אבא א"ר יוחנן לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה והנה ה' עובר. (שם טז א)

אמר ר' יוחנן כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן, נעשה אדם בצלמנו, ויברא אלקים את האדם בצלמו. הבה נרדה ונבלה שם שפתם, וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל. כי שם נגלו אליו האלקים, לא-ל העונה אותי ביום צרתי, כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, כה' אלקינו בכל קראינו אליו, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם, עד די כרסוון רמיו, ועתיק יומין יתיב. הנך למה לי, כדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא... (סנהדרין לח ב, וראה שם עוד)

...אמר ר' יצחק אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד, איני והא אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו, אמר רב נחמן בר יצחק עם בריותיו משחק, ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד. אמר ליה רב אחא לרב נחמן בר' יצחק מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה, ומנלן דליכא שחוק, אילימא מדכתיב ויקרא ה' אלקים צב-אות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה וגו', דלמא ההוא יומא ותו לא, אלא דכתיב אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, דלמא שכחה הוא דליכא אבל שחוק מיהא איכא, אלא מהא, החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו'. ברביעיות מאי עביד, יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים... ואיבעית אימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות, שנאמר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, אל תקרי שנאן אלא שאינן. ואיבעית אימא יושב ושומע שירה מפי חיות, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי. (עבודה זרה ג ב)

דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב נורא אלקים ממקדשך, אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך, בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל. (זבחים קטו ב)

אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה אלקיכם כאריה מתיל, דכתיב אריה שאג מי לא יירא, מאי רבותיה, פרשא קטיל אריא, אמר ליה לאו כהאי אריא מתיל כאריא דבי עילאי מתיל, אמר ליה בעינא דמיחזית ליה ניהלי, אמר ליה לא מצית חזית ליה, אמר ליה איברא חזינא ליה, בעא רחמי אתעקר מדוכתיה, כי הוה מרחקי ארבע מאה פרסי ניהם חד קלא, אפילו כל מעברתא ושורא דרומי נפל, אדמרחק תלת מאה פרסי ניהם קלא אחרינא, נתור ככי ושיני דגברי, ואף הוא נפל מכורסיא לארעא, אמר ליה במטותא מינך בעי רחמי עליה דלהדר לדוכתיה, בעא רחמי עליה ואהדר ליה לאתריה.

אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה בעינא דאיחזי לאלקיכו, אמר ליה לא מצית חזית ליה, אמר ליה איברא חזינא ליה, אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת תמוז, אמר ליה איסתכל ביה, אמר ליה לא מצינא, אמר ליה יומא חד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה, שכינה לא כל שכן.

אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלקיכו, אמר ליה לא מצית, אמאי, נפישי חילוותיה, אמר ליה איברא, אמר ליה פוק צבית לגידא דרביתא דרויחא עלמא, טרח שיתא ירחי קייטא, אתא זיקא כנשיה לימא, טרח שיתא ירחי דסיתוא, אתא מיטרא טבעיה בימא, אמר ליה מאי האי, אמר ליה הני כנושאי זלוחאי (מכבדי ומרביצי הבית) דאתו קמיה... (חולין נט ב)

תא שמע דאמר ליה ההוא צדוקי לרבי מי שיצר הרים לא ברא רוח, ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, אמר ליה שוטה שפיל לסיפיה דקרא, ה' צב-אות שמו... (שם פז א)

דדריש ר' חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו, רבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדר' חנינא, דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים... (נדה טז ב)

תלמוד ירושלמי:

...דאמר ר' יודן בשם רבי אחא הקב"ה דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה, אלקים בקודש דרכך, הילוכו בקדושה, הליכות א-לי מלכי בקודש, מושבו בקדושה, אלקים ישב על כסא קדשו, דיבורו בקדושה, אלקים דיבר בקדשו, חשיפת זרועו בקדושה, חשף ה' את זרוע קדשו, נורא ואדיר בקדושה, מי כמוכה נאדר בקדוש... (ברכות סב ב)

רבי ברכיה בשם רבי לוי על שם ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך על עליונה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו, וכשהוא נותן ספקולה הכל מרננים אחריו, למה ששטף בדינו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך על עליונה... (שם סז א)

אמר רבי יוחנן לעולם אין הקב"ה עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין שלמעלן, מה טעם, ואמת הדבר וצבא גדול, אימתי חותמו של הקב"ה אמת, בשעה שנמלך בבית דין שלמעלן. אמר רבי לעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, ובניין אב שבכולם וה' דבר עליו רעה. מהו חותמו של הקב"ה, רבי ביבי בשם ר' ראובן אמת, מהו אמת, א"ר בון שהוא אלקים חיים ומלך עולם. אמר ריש לקיש אל"ף רישיה דאלפא ביתא, מ"ם באמצעיתה, תי"ו בסופה, לומר אני ה' ראשון שלא קיבלתי מאחר, ומבלעדי אין אלקים שאין לי שותף, ואת אחרונים אני הוא, שאיני עתיד למוסרה לאחר. (סנהדרין ב א)

רבי הונא בשם רבי אבהו הקב"ה אין לפניו שכחה, כביכול מפני ישראל נעשה שכחן, שנאמר מי א-ל כמוך נושא עון, נושא כתיב, ודוד אמר נשאת עון עמך. (שבועות ז ב)

מדרש רבה:

רבי יודן בשם עקילוס אמר, לזה נאה לקראו א-לוה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה ועדיין לא בנה לה דמוסיות, ועדיין לא בנה לה פריבטאות, בתחילה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו, ברם יחידו של עולם בתחילה פעל ולבסוף נתקלס. שמעון בן עזאי אומר וענותך תרבני (שמ"ב כ"ב), בשר ודם מזכיר שמו ואחר כך שבחו, פלן אגוסטלי, פלן פראטאטא, אבל הקב"ה אינו כן, אלא משברא צורכי עולמו אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא, ואחר כך אלקים. (בראשית א טז)

...אמר לו מה דין דכתיב (יהושע כ"ב) א-ל אלקים ה' וגו', אמר לו הם יודעים אין כתיב כאן, אלא הוא יודע. אמרו לו תלמידיו לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב, אמר להם שלשתן שם אלקים הן, כאיניש דאמר בסילוגוס קיסר אגוסטוס קיסר, חזרו ושאלו לו אמרו לו מה הוא דין דכתיב (יהושע כ"ג) כי אלקים קדושים הוא, אמר להם קדושים המה אין כתיב כאן אלא קדושים הוא. (שם ח ח)

דבר אחר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ר' יוחנן אמר, מלך בשר ודם בונה פלטין מביט בעליונים ראייה אחת ובתחתונים ראיה אחת, אבל הקב"ה מביט בעליונים ובתחתונים ראייה אחת. (שם ט ג)

...למה, כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו שלמלך מלכי המלכים הקב"ה דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר כדי שידעו ויעידו כולן כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל, וכן הוא אומר (משלי ל') כל אמרת א-לוה צרופה, ואומר (דניאל ד') בגזרת עירין פתגמא, שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי. (שמות ו א)

אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז, אמר רבי ברכיה בשם ר' אבהו אף על פי שמעולם אתה, לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה, לכך נאמר נכון כסאך מאז, משל למלך שעשה מלחמה ונצח, ועשו אותו אגוסטוס, אמרו לו עד שלא עשית המלחמה היית מלך, עכשיו עשינוך אגוסטוס... כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד, שנאמר (חבקוק ג') עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון, הוי נכון כסאך מאז, באז ישיר. (שם כג א)

אשירה לה' כי גאה גאה, הדא הוא דכתיב (איוב מ') עדה נא גאון וגבה, הכל מתגאין זה על זה, חשך מתגאה על התהום שהוא למעלה הימנו... והקב"ה מתגאה על הכל, הוי כי גאה גאה... (שם שם יג)

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ה) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, כל מה שהקב"ה חפץ לעשות עושה, שהכל שלו בשמים ובארץ... אבל הקב"ה אינו כן, כשהמטיר אש וגפרית על הסדומיים היה מן השמים, שנאמר (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדום וגו' מן השמים, והטל מן השמים, שנאמר (מיכה ה') כטל מאת ה', והמן מן השמים... וכשמטיב לישראל אינו מטיב אלא מן השמים, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים... (שם כה א)

ר' סימון בשם ר' אלעזר פתח, (הושע י"ב) וה' אלקי הצבאות ה' זכרו, שהוא עושה צביונו בבריותיו, דבר אחר אלקי הצבאות שהוא עושה צביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים, שנאמר (שופטים ו') ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה, ופעמים עושה אותם עומדים, שנאמר (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו... ופעמים עושה אותם בדמות נשים, שנאמר (זכריה ה') והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם, ופעמים בדמות אנשים, שנאמר (בראשית י"ח) והנה שלשה אנשים... כשבקש הוציא לחם מן הארץ, שנאמר (תהלים ק"ד) להוציא לחם מן הארץ, והוריד מים מן השמים, שנאמר (דברים י"א) למטר השמים תשתה מים, וכשבקש העלה מים מן הארץ, שנאמר (במדבר כ"א) עלי באר ענו לה, והוריד מן לישראל מן השמים, שנאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. (שם שם ב)

דבר אחר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ו) אין כמוך באלקים ה' ואין כמעשיך, למה אין כמוך באלקים ה' שאין מי שיעשה כמעשיך, כיצד, בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו שביל בדרך, שמא יכול הוא לעשות לו שביל בים, והקב"ה אינו כן, אלא עושה לו שביל בתוך הים, שנאמר (שם ע"ז) בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו... אבל הקב"ה אינו כן, מצא שאנו חייבין לו הוא כובשו, שנאמר (מיכה ז') ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, ואם מוצא לנו זכות הוא מוציא, שנאמר (ירמיה נ"א) הוציא ה' את צדקתינו... בשר ודם תלמיד טוען פנס לפני רבו, והקב"ה אינו כן, וה' הולך לפניהם יומם (שמות י"ג), בשר ודם העבד מרחיץ רבו, והקב"ה אינו כן, אלא (יחזקאל י"ט) וארחצך במים... הוי אין כמוך אלקים ואין כמעשיך. (שם שם ו)

אנכי ה' אלקיך, משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה מכבדין אותה ומרביצין אותה ומעטרין אותה ומפרשין קיטאות וכלים נאים ומדליקין נרות, אמר הקב"ה אני איני כן, אלא נכנסתי בעולמי פרשתי קיטאות, שנאמר (ישעיה מ') הנוטה כדוק שמים, הדלקתי נרות שנאמר (בראשית א') ויאמר אלקים יהי מאורות, רבצתי מים שנאמר (שם) יקוו המים... מלך בשר ודם בונה פלטין שמא יכול להזיז אותו ממקומו, אני איני כך, שנאמר (ישעיה מ"ו) אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, אני עשיתי, שנאמר (בראשית ג') ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו, ואני אשא (שם) ויקח ה' אלקים את האדם... דבר מלך בשר ודם יוצא לאמירה יוצא יחידי, נלחם יוצאין עמו רבי רבבות, והקב"ה אינו כן, אלא כשיוצא למלחמה יוצא לעצמו, שנאמר (שמות ט"ו) ה' איש מלחמה, וכשהוא יוצא לתת תורה בסיני יצאו עמו רבי רבבות, שנאמר (תהלים ס"ח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. (שם כט ו)

דבר אחר ראו קרא ה' בשם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ') ואל מי תדמיוני ואשוה, בשר ודם אם מהלך באפלה ובא אדם והדליק לו את הנר אינו צריך להחזיק לו טוב, אבל הבריות ישינים ואני מעלה להם את האורה ואינן צריכין להחזיק לי טובה... (שם מח ב)

...כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן, שנאמר ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש היה היה דבר ה' (יחזקאל א'), זו שיטה ראשונה, ובשניה הוא אומר והנה רוח סערה באה מן הצפון מאחר שהראהו כל המרכבה אמר לו בן אדם זהו כבודי, שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם, כלום פיחת כבודי ובית שכינתי לכם, שנאמר ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו, שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי, כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים קדוש קדוש קדוש משקיעת החמה ועד יציאתה, ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, ואין צריך לומר ע' לשון שבאדם... (ויקרא ב ז)

דבר אחר פרי עץ הדר זה הקב"ה, שכתוב בו הוד והדר לבשת, כפות תמרים זה הקב"ה, שכתוב בו צדיק כתמר יפרח, וענף עץ עבות זה הקב"ה, דכתיב והוא עומד בין ההדסים, וערבי נחל זה הקב"ה, דכתיב ביה סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו. (שם ל ט)

דבר אחר צו את בני ישראל, רבי ורבנן, רבי אומר כתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו, וכתוב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה, וכתוב אחד אומר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אד-ני בם סיני בקדש, אלא הרי זה מספר גדוד אחד, אבל לגדודיו אין מספר. ורבנן אמרי כתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו, וכתוב אחר אומר אלף אלפין ישמשוניה, אלא עד שלא חרב בית המקדש היה קלוסו של הקב"ה עולה משלם, כיון שחרב בית המקדש כביכול מיעט הקב"ה פמליא שלו, ואמר הקב"ה אינו בדין שיהא קלוסי עולה כמו שהיה עולה... (שם לא ו)

אמר ר' אלעזר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם רצה לקיימה הרי הוא מקיימה ואם לאו סוף שמקיימה על ידי אחרים, אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה, הדא הוא דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ויראת מאלקיך אני ה', אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן תחלה. (שם לה ג)

שאו את ראש כל עדת בני ישראל, מלך בשר ודם יש לו דוכסין, אף האלקים יש לו דוכסין, שנאמר (במדבר ג') ונשיא נשיאי הלוי וגו'. אמר ר' יהושע בן לוי דוד דוכנין היה, מלך בשר ודם מחלק דונטיבא ללגיונותיו, והאלקים מחלק דונטיבא, שנאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מלך בשר ודם מחלק כלים ובסטיא לאיסרטיוטות שלו, ואף האלקים כן, שנאמר (דברים ח') שמלתך לא בלתה מעליך... מלך בשר ודם יש לו מטלון של טרודין, אף האלקים יש לו מטלון של טרודין, שנאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו'. (במדבר ז ג)

להקים את המשכן, הדא הוא דכתיב (משלי ל') מי עלה שמים וירד וגו', מי עלה שמים זה הקב"ה, דכתיב ביה (תהלים מ"ז) עלה אלקים בתרועה וגו', וירד, (שמות כ') וירד ה' על הר סיני, מי אסף רוח, (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי, (משלי ל') מי צרר מים בשמלה, (איוב כ"ו) צורר מים בעביו, מי הקים כל אפסי ארץ, (ש"א ב') ה' ממית ומחיה וגו', מה שמו צור שמו, ש-די שמו, ה' צב-אות שמו, ומה שם בנו כי תדע, (שמות ד') בני בכורי ישראל. (שם יב יג)

צאינה וראינה בנות ציון, בנים המצויינים לי בתגלחת במילה ובציצית, במלך שלמה, במלך שברא בריותיו שלמות, ברא חמה ולבנה על מלאתן, כוכבים ומזלות על מלאתן... (שיר השירים ג כ)

...כך בשעה שאמר הקב"ה ליתן תורה לישראל, אמרו לו מלאכי השרת להקב"ה, רבונו של עולם, אשר תנה הודך על השמים, אישורך הוא הודך הוא שבחך הוא שתהיה תורה בשמים, אמר להם וכי מה איכפת לכם, אמרו לו שמא למחר אתה משרה שכינתך בתחתונים, אמר להם הקב"ה תורתי אני נותן בתחתונים אבל אני דר בעליונים, אני נותן את בתי בכתובתה במדינה אחרת שתתכבד עם בעליה ביפיה ובחמדתה שהיא בת מלך ויכבדוה, אבל אני דר עמכם בעליונים, ומי פירש זה חבקוק, שנאמר (חבקוק ג') כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר, כל מקום שהשרה הקב"ה תורתו השרה שכינתו, ומי פירש זה, דוד, הדא הוא דכתיב (תהלים קמ"ד) יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, קודם על ארץ ואחר כך על השמים. (שם ח יג)

מדרש תנחומא:

דרש ר' אליעזר, גדול הייתי עד שלא בראת עולמך, ומאימתי נתגדלת משבראת עולמך, שנאמר אלקי גדלת מאד. מלך בשר ודם צר איקונין שלו על הטבלא, הטבלא גדולה מצורתו, והקב"ה הוא גדול ואיקונין שלו גדולה מכל העולם כולו, בשמים כתיב (מלכים א' ח') הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ובארץ כתיב (ישעיה ו') מלא כל הארץ כבודו... ואומר כי בי-ה ה' צור עולמים, מה תלמוד לומר צור עולמים, ללמדך שאין כל העולמים חשובין לפניו ככלום, שהרי בחצי השם נבראו והיו הולכין ומתמתחין עד סוף כל העולמים, אלא שאמר להם די, שנאמר (בראשית י"ז) אני א-ל ש-די, מהו ש-די, שאמרתי לעולם די, לכך נאמר ה' אלקי גדלת מאד. מלך בשר ודם בונה בית ואחר כך בונה עלייה, והקב"ה משמתח את הכסא ואחר כך בנה עלייה, ומשבנה עלייה העמיד אותן על מה, על האויר, ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואחר כך התקין האצטבא... (חיי שרה ג, וראה שם עוד)

...אמר משה לפני הקב"ה הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי, היה מבקש משה לומר לו להודיעו את השם הגדול, אמר לו אם יאמרו לי מה שמו מה אומר, אמר ליה משה, שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא, כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים, וכשאני עושה נקמה ברשעים אני נקרא צב-אות, וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא א-ל ש-די, וכשאני יושב במדת רחמים אני נקרא רחום, שמי הוא לפי מעשי, אלא לך אמור להם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. (שמות כ)

...אמר רבי יוסי בר חלפתא הנה אני במקום הזה אינו אומר, אלא הנה מקום אתי, מקומי טפילה לי ואין אני טפל למקומי, ויאמר אני אעביר כל טובי, טובי וכל טובי מדת הטוב ומדת פורענות, וחנותי את אשר אחון וגו', באותה שעה הראה לו כל אוצרות של מתן שכרן של צדיקים של כל אחד ואחד לפי מעשיו, והוא שואל האוצר הזה של מי הוא... (תשא כז)

קדושים תהיו, ראה מה כתיב (יהושע כ"ד) כי אלקים קדושים הוא, מהו כאן הפסוק הזה פתח למינים הוא שנראה להם כשני רשויות... אמר ר' ברכיה מהו קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, שכל מעשיו בקדושה, דבורו בקדושה, שנאמר (תהלים ס') אלקים דבר בקדשו, דרכו בקדושה, שנאמר (שם ע"ז) אלקים בקודש דרכך, הלוכו בקדושה, שנאמר (שם ס"ז) הליכות א-לי מלכי בקדש, חשיפת זרועו בקדושה, שנאמר חשף ה' זרוע קדשו, מראהו בקדושה, שנאמר (תהלים ס"ג) על כן בקדש חזיתיך, קלוסו בקדושה, שנאמר (שמות ט"ו) מי כמוך נאדר בקדש, הרי כי אלקים קדושים הוא, כי קדוש בכל מיני קדושות. (קדושים ד)

ומיום השמיני והלאה וגו', שלא יטעך יצרך שיש לפניו אכילה ושתיה, מי היה מקריב לו קרבנות עד שלא היו ישראל, אמר דוד (תהלים פ"ט) כי מי בשחק יערוך לה', מי היה מקריב לו קרבנות. א"ר אבין הלוי מי כהקב"ה שהוא מפרנס יתומים ומשביע רעבים, ואין הלשון הזה יערך אלא לשון פרנסה, שנאמר (ויקרא כ"ה) ביום השבת ביום השבת יערכנו. דבר אחר כי מי בשחק יערך, מי כיוצא בהקב"ה שהוא מאיר עיני חשכים, ואין לשון ערך אלא לשון אורה, שנאמר (שם) על המנורה הטהורה יערך. דבר אחר כי מי בשחק יערך לה', מי כיוצא בהקב"ה שמלביש ערומים, ואין הלשון הזה אלא לשון כסות, שנאמר (שופטים י"ז) וערך בגדים ומחיתך... אמר ר' שמעון בן לקיש, אם בא יצרך לומר לך אלולי שיש לפניו אכילה ושתיה לא היה אומר שאקריב ואנסך לו, מה כתיב, (במדבר כ"ח) עולת תמיד העשויה בהר סיני, וכי בהר סיני הקריבו קרבן, אלא הרי משה שעלה להר סיני יאמר לך אם יש לפני אכילה ושתיה, ולמה הטרחתי עליך ואמרתי לך עולת תמיד שתהא מקריב, אלא בשביל לזכותך... (אמור טו, וראה שם עוד)

זה הוא שאמר הכתוב כי מי בשחק יערוך לה' (תהלים פ"ט), אמר הקב"ה מי שהוא עושה כמעשי יהא דומה לי, אמר ר' לוי משל למלך שבנה מדינה והדליק בה שני פנסין, והיו כל אלו אוכלוסין קורין לו אגוסטו, אמר המלך כל מי שבנה מדינה כזאת והדליק בה שני פנסין כשם שהדלקתי קראו לו אגוסט"א, ואיני מקנא בו, כך הקב"ה עשה את השמים ונתן שם שני פנסין שיהיו מאירין לעולם, חמה ולבנה, שנאמר (בראשית א') ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ, אמר הקב"ה מי שיכול לעשות כשני מאורות הללו שיהו מאירין לעולם יהא שוה לי, שנאמר (תהלים פ"ט) כי מי בשחק יערך לה', אם יערך שני פנסין אלו ידמה לי, ואין יערך אלא אורה...

דבר אחר כי מי בשחק יערך לה', אמר רבי אבון הלוי כי כמוך מאיר עיני חשוכים, כענין שנאמר על המנורה הטהורה יערוך. דבר אחר כי מי בשחק יערך לה' אמר רבי אבון הלוי מי כמוך מלביש ערומים... (בחקתי ד, וראה שם עוד)

צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה וגו', צדקתך כהררי א-ל זה צדקה שאתה מביא לעולם מפורסמת היא על ההרים הללו, משפטיך תהום רבה, משפט שאתה עושה בעולם כתהום רבה, מה תהום רבה בסתר, אף משפטיך בסתר, כיצד, כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשהראה לו ליחזקאל מראה לו בעשרים לחדש, למה, שלא לפרסם באיזה חדש חרבה, אבל כשהוא בא לגדל את ישראל הוא מפרסם באיזה יום באיזה מקום באיזה חדש באיזו שנה באיזו אפטיא... (במדבר א)

כך פתח רבי תנחומא בר אבא, מי עלה שמים וירד (משלי ל') זה הקב"ה, שנאמר (תהלים מ"ז) עלה אלקים בתרועה, כמו שעושין למלך בשר ודם כשהוא עובר ממקום למקום מה הם עושין, מביאין לפידין ואבוקות ותוקעין לפניו בחצוצרות ובשופרות, כך עשו לפני הקב"ה, (שם צ"ח) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', וירד, שירד על הר סיני, שנאמר (שמות י"ט) וירד ה' על הר סיני, מי אסף רוח בחפניו זה הקב"ה, שנאמר אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, מי צרר מים בשמלה זה הקב"ה, שכתוב בו (שם כ"ו) צורר מים בעביו, מי הקים כל אפסי ארץ זה הקב"ה, שהוא מחיה מתים, שנאמר (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון... מה שמו ה', שנאמר (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי, ומה שם בנו, ישראל, שנאמר (שמות ד') כה אמר ה' בני בכורי ישראל. (נשא כד)

בהעלותך את הנרות, זה שאמר הכתוב כי אתה תאיר נרי (תהלים י"ח). אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא נרו של עולם והאורה דרה אצלך, כתיב (דניאל ב') הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא, ואתה אומר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, הוי כי אתה תאיר נרי. אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לכך, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, למה, לעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל... (בהעלותך ד)

...אמר ר' חייא בר אבא כך אמר הקב"ה בריותי אינם צריכים לבריותי, מימיך שמעת שאמר השקו את הגפן הזה יין, והיא עושה היין הרבה... ואני צריך לבריותי. אמר רבי ינאי בנוהג שבעולם זה שעובר על גב הנהר אי אפשר לו שלא ישתה שנים ושלשה לוגין מים, ואני כל הימים מלא שעלי, שנאמר (ישעיה מ') מי מדד בשעלו מים, ואני על לוגך כתבתי בקדש הסך נסך שכר לה', שהוא לשון שתיה, לשון שביעה לשון שכרות... (פנחס יב)

רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר כל זמן שזרעו של עמלק קיים כאלו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו מן העולם לא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל'). רבי לוי בשם רבי אחא בר חיננא אומר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם, מה טעם האויב תמו חרבות לנצח וגו' (תהלים ט'), מה כתיב אחריו (שם) וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו... (תצא יא)

הצור תמים פעלו, ישעיה אמר דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נ"ה), ודוד אמר דרשו ה' ועוזו וגו' (ד"ה א' ט"ז), למה אמר בקשו פניו תמיד, ללמדך שהקב"ה יתברך שמו פעמים נראה ופעמים אינו נראה, פעמים שומע ופעמים אינו רוצה לשמע, פעמים עונה ופעמים אינו עונה, פעמים נדרש ופעמים אינו נדרש, פעמים מצוי ופעמים אינו מצוי, פעמים קרוב ופעמים אינו קרוב. כיצד, נראה למשה, שנאמר (שמות ל"ג) ודבר ה' אל משה, חזר ונעלם ממנו כשאמר לו הראיני נא את כבודך, וכן נראה לישראל בסיני, שנאמר (שמות כ"ד), ויראו את אלקי ישראל, ואומר ומראה כבוד ה', חזר ונעלם מהם, שנאמר (דברים ד') כי לא ראיתם כל תמונה, ואומר קול דברים אתם שומעים... (האזינו ד, וראה שם עוד)

ואתה מרבבות קדש, מלמד שהקב"ה גדול ומהולל שמו בכל צבא שלו, שאין מדותיו כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם אם המלך יוצא בפמליא שלו הוא נאה ויש בצבאותיו נאים ממנו, הוא גבור ויש בצבאותיו גבורים ממנו, אבל הקב"ה אין בכל רבבותיו כמוהו, שנאמר (תהלים פ"ו) אין כמוך באלהים ה'... (ברכה ה)

תנא דבי אליהו רבא:

...לכך אמר הקב"ה לישראל, בני, אני הוא שישבתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, ומיום שנברא העולם עד אותה השעה עד שדרשתי וחקרתי וצרפתי ובחנתי את כל דברי התורה כולה ומיום שבראתי את העולם וישבתי על כסא הכבוד שלי שליש היום אני קורא ושונה, ושליש היום אני דן את הדין לכל העולם, ושליש היום אני עושה צדקה ואני זן ומפרנס ומכלכל את כל העולם כולו ואת מעשי ידי שבראתי בעולם, ואין לפני שחוק אלא שעה אחת בלבד, ואימתי יש לפני שחוק, בשעה שעכו"ם אומרים בואו ונעשה עמו מלחמה, ואומרים בכמה גבורים הוא בא עלינו, יבא עלינו באלף אלפים גבורים, בכמה פרשים בא עלינו באלף אלפי פרשים, בכמה חרבות בא עלינו יבא עלינו באלף אלפים חרבות, על אותה השעה אני משחק, שנאמר (תהלים ב') למה רגשו גוים וגו' יושב בשמים ישחק וגו'. אף במקום אחר יש לפניו שחוק, ואינו שחוק ממש, שנאמר, (שמות ל') ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה וגו', וחלבנה אינה נסרחת, אלא אימתי יש שחוק ואינו שחוק ממש, בשעה שפושעי ישראל מבקשים לבלעות את הכשרים שבהם, שנאמר (תהלים י') זומם רשע לצדיק וגו', מה כתיב אחריו, ה' ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו, אבל מצינו במקום אחר שנתחרט הקב"ה ביצר הרע שברא אותו, ואומר מה שכר חדשתי ממנו ומה עשיתי שבראתי אותו בעולמי... (פרק יג)

...וכיון שהביא את המבול לעולם אז פסק הקב"ה מלקרות ומלשנות ומלעשות כל אותן המלאכות, והיתה אותה מדה לפניו כמדת האבל, וכיון שבא נח לעולם ועשה רצונו של הקב"ה אמר לו הקב"ה בא אתה וכל ביתך אל התבה... (פרק לא)

מדרשים:

אמר ירמיה לב זה מתחלף משעה לשעה והוא משנה את עצמו ומעקם את עצמו, עקוב הלב מכל האברים ואנוש הוא מי ידענו, אני ה' חוקר לב אני שבראתיו יודע אני מה הוא, אני ה' חוקר לב. ולא תאמר שמשבראתי אותך איני יודע לבבך אלא עד שלא בראתי אותך אני יודע מה שאתה עתיד לחשב, ומניין שכך דוד מצוה לשלמה בנו ואומר לו, (דה"א כ"ח) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, ולמה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין. א"ר אחא מהו וכל יצר מחשבות הוא מבין, אלא עד שלא יצר הוא יודע מה שהוא עתיד לחשב בלבו משיברא. וכן אמר לסנחריב מפני שאתה מתגאה ומרבה דברים חייך עד שלא בראתיך יודע הייתי מה היית עתיד לעשות... (אגדת בראשית פרק ב)

ר' ישמעאל אומר אחד ואין לו תמורה ולא שני כנגדו, זהו מנהג המניין, אחד אחד, כך אין לו להקב"ה אחד, אחד שאין לו אחד, אבל הקב"ה אחד שאין לו שני, ואין אדם יודע היכן הוא מקומו, והחיות אין יודעות היכן הוא מקומו ולא המלאכים המהללים שמו יודעין היכן הוא מקומו, שנאמר ברוך כבוד ה' ממקומו, ולא השמים והארץ מהללים מן המקום שהוא שם, שכן אנשי לשכת הגזית קוראין אותו מקומו של עולם ולא העולם מקומו. אבל הרוח לא מצינו שיתלה אלא בהקב"ה, שנאמר (בראשית א') ורוח אלקים מרחפת, רוח א-ל עשתני (איוב ל"ג)... (מדרש תמורה)

כמה כסאות יש לו לקב"ה, יש לו כסא נכון, שנאמר נכון כסאך מאז. יש לו כסא צדק ומשפט, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. יש לו כסא חסד, שנאמר והוכן בחסד כסא. יש לו כסא י-ה, שנאמר כי יד על כס י-ה. יש לו כסא כבוד, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון. יש לו כסא אמת, שנאמר והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת. יש לו כסא קדוש, שנאמר אלקים ישב על כסא קדשו. יש לו כסא עולם, שנאמר כסאך אלקים עולם ועד. יש לו כסא רחמים, שנאמר לה' אלקים הרחמים והסליחות. יש לו כסא מלוכה, שנאמר והיתה לה' המלוכה. יש לו כסא רם ונשא, שנאמר וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא.... (מסכת היכלות פרק א)

ילקוט שמעוני:

ר' חייא ורבנן דתמן בשם ר' יהודה אין לך כל יום יום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין העליון, מה טעם, והגה מפיו יצא, ואין הגה אלא דברי תורה, שנאמר והגית בו יומם ולילה, אפילו אותה הלכה היה אברהם יודע. (בראשית פרק יח, פב)

...זה שאמר הכתוב שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד, שחולק כבוד ליראיו, כיצד, מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב לשלמה על כסא ה', מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, והקב"ה הרכיב לאליהו על סוסו, ומהו סוסו, סופה וסערה, שנאמר ה' בסופה ושערה דרכו, מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה, שנאמר ויקח משה את מטה האלקים בידו, מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקב"ה נתן עטרה שלו למלך המשיח, שנאמר תשית לראשו עטרת פז. מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לבשו לבושו של הקב"ה ונתנו לישראל, שנאמר ה' עוז לעמו יתן. מלך בשר ודם אין קורין בשמו, כמו קיסר אגוסטוס בסליאוש, ואם נקרא באחד מהן ממיתין אותו, אבל הקב"ה אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה, אני נקרא אלקים, ובו בשם בראתי את העולם, שנאמר בראשית ברא אלקים, ובו בשם ראה נתתיך אלהים לפרעה... (שמות פרק ז קפ)

 ...שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה בשר ודם אינו יכול לומר שני דברים כאחד, אבל מי שאמר והיה העולם אמר י' דברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. דרך בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין כאחת, אבל מי שאמר והיה העולם אפילו כל באי העולם באין וצועקין לפניו הוא שומע צעקתן, שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו... (שם פרק טו, רנ)

דבר אחר, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן הוא נותן המנורה משמאלו, אבל בבית המקדש אינו כן, אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שלחן, להודיעך שאינו צריך אורה משלך, ולמה אמר לך להאיר לך לעולם הבא כשתבוא חשכה על אומות העולם, שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'... (שמות פרק כס, שעח)

הכא את אמר לפני ה' שני פעמים ולהלן את אמר על פני אהרן אביהם פעם אחת, מלמד שקשה לפני הקב"ה כפלים מאביהם. (ויקרא פרק י, תקכה)

דבר אחר מלך בשר ודם הולך למלחמה החיילות והלגיונות מקיפין אותו ומשמרין אותו ועושין מלחמתו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא לגיונותיו יושבין והוא עושה מלחמתן, שנאמר ה' איש מלחמה. דבר אחר מלך בשר ודם אם הוא יושב במדינה הוא ולגיונותיו אינו יכול לעשות המלחמה, אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא מלא עולם, שנאמר אם יסתר איש במסתרים וגו' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ולא הוא אלא לגיונותיו, שנאמר התשלח ברקים וילכו... (דברים פרק ו, תתלה)

כי אני אני הוא, מה ראה לומר אני שני פעמים, אלא אני הוא בעולם הזה ואני הוא לעולם הבא, אני הוא שגאלתי את ישראל ממצרים, ואני הוא שעתיד לגאול אותם בסוף מלכות רביעית, ואין אלהים עמדי, כל מי שיאמר שיש אלוה אחר אני אמיתנו במות שני, וכל מי שיאמר אין אלוה שני אני אחיינו לחיי העולם הבא, לכך נאמר אני אמית ואחיה... (שם פרק לב, וראה שם עוד)

הופיע מהר פארן, ארבע הופעות הן, ראשונה במצרים, רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה, שניה בשעת מתן תורה, שנאמר הופיע מהר פארן, שלישית לימות גוג ומגוג, שנאמר א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע, רביעית לימות המשיח, שנאמר מציון מכלל יופי אלקים הופיע. (שם פרק לג תתקנא)

זה שאמר הכתוב כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, אמר ר' יוחנן אין אתה גורר אחר הרעה ואין הרעה גוררת אחריך ואינה דרה אצלך. ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוחנן אמר אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, דכתיב ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה, קרא אלקים לילה אין כתיב כאן אלא קרא לילה. וכן אתה מוצא כשברך אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר ויברך אותם אלקים, וכשקללם לא הזכיר שמו עליהם, שנאמר ולאדם אמר, אל האשה אמר. ואם תאמר אל הנחש הזכיר שמו, כך שנו רבותינו על שלשה דברים הזכיר שמו אף על פי שהוא לרעה, על המסית, הוא הנחש שהסית את האשה, ואמר כי יודע אלקים, ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר כה אמר ה' ארור האיש אשר לא ישמע, ועל העושה בטחונו בשר ודם, שנאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם... (מלכים ב פרק ו, רלא)

כי לא א-ל חפץ רשע אתה, אין אתה חפץ בחיובן של בריות, שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות המת, לא יגורך רע, שאין גר אתה אצל הרעה ולא הרעה גרה אצלך, אתה מוצא שלש לגיונות הולכים לפני הקב"ה, ואלו הם, צדק לפניו יהלך, ואש לפניו תאכל, לפניו ילך דבר, ואיזה הפנימי שלהם, צדק, שנאמר ולך תהיה צדקה... (תהלים ה, תרל)

דבר אחר הולך תמים זה הקב"ה, שנאמר הצור תמים פעלו, ופועל צדק זה הקב"ה שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב, דובר אמת זה הקב"ה שנאמר וה' אלקים אמת, לא רגל על לשונו זה הקב"ה, עקם הכתוב ב' ג' תיבות, לא עשה לרעהו רעה זה הקב"ה שנאמר וינחם ה' על הרעה, וחרפה לא נשא על קרובו זה הקב"ה, כד אצטריך להון בשטים שנאמר ויהיו המתים במגפה... (שם טו תרסה, וראה שם עוד)

לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה, אמר רבי אלכסנדרי הדיוט זה אם משתמש בכלי שבור גנאי הוא לו, אבל הקב"ה כל כלי תשמישיו נשברים הם, קרוב ה' לנשברי לב, הרופא לשבורי לב, לב נשבר ונדכה... (שם נא תשסז)

באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה, אומרים לו קום והוא קם, שנאמר קומה ה', אומרים שוב והוא שב, שובה ה' רבבות אלפי ישראל, אומרים לו אל תישן, עורה למה תישן, והוא מתעורר, שנאמר ויקץ כישן ה', אל דמי לך והוא שומע, שנאמר מקים דבר עבדו, וכן ישעיה אומר המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן וגו', הוי אלקים אל דמי לך, אתה דומם ואנו דוממים... (שם פג, תתלב)

אין כמוך באלהים אד-ני ואין כמעשיך, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם צר צורה ביבשה, אבל הקב"ה צר צורה במים ואומר ישרצו המים, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין משוה דיורין בעליונים ובתחתונים, שמא בחלל, אבל הקב"ה עף בחלל, ועוף יעופף... (שם פו תתלה, וראה שם עוד)

דבר אחר דודי ירד לגנו, בכל יום הקב"ה נגלה על הצדיקים בגן עדן ונמלך בהם אם הוא זמן טל מוריד טל לעולם, ואם הוא זמן גשם מוריד גשמים לעולם... (שיר השירים ו, תתקצא)

אמונות ודעות:

הודיענו אלקינו יתרומם ויתהדר על ידי נביאיו שהוא אחד, חי, יכול, חכם, אין דומה לו ואין כמפעליו, והוכיחו לנו את זאת באותות ומופתים, וקבלנוהו מיד עד אשר יתברר לנו על ידי העיון. שהוא אחד הרי באמרו "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", וכן אמרו "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי", ואמרו "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", ושהוא חי, הרי באמרו "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש"... ושהוא יכול, הרי באמרו "ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה" (איוב מ"ב)... ושהוא יודע חכם, הרי באמרו חכם לבב ואמיץ כח (איוב מ"ב), ושאין דבר דומה לו ולא למפעליו, הוא אמרו "אין כמוך באלהים אד-ני ואין כמעשיך" (תהלים פ"ו). (מאמר ב פרק א)

והנני מבאר ענינים אלו על עשרת האמירות. יש אנשים חשבו כי המושג הזה עצם, ונחלקו רעיונותיהם בו, יש שאמרו אדם, ויש שאמרו אש ויש שאמרו אויר ויש שאמרו חלל... ולפי שנתברר שהוא בורא כל אדם וכל אויר וכל אש וכל חלל וכל מצוי וידוע, הרי בטלו על ידי המופת השכלי כל הדמיונות הללו, וכפי שנתאמת זה בשכל כך נתאמת בכתובים. והוא שהדברים הנמצאים חמשה יסודות, הדומם והצומח והחי והכוכבים והמלאכים, ושללו הכתובים חמשתם מלהיות דומים לבורא או ידמה להם, ואמרו בחשובי הדומם והם הזהב והכסף, "למי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה, הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישאלו" (ישעיה מ"ו)...

ועתה על הכמות, ואומר כי ענין הכמות כולל שני דברים שלא יתכנו כלפי הבורא, אחר מהן מדת אורך ורוחב ועומק, והשני פרקים וחבורים מתפרקים ומתחברים זה בזה, ולא ייאמר על הבורא דבר מזה, בראיות מן המושכל ומן הכתוב ומן המקובל. מן המושכל, כי החבורים והצירופים הללו הם אשר חפשנו להן בורא, נתננו עליו דעתינו ומצאנוהו, ולא נשאר מהן מאומה שלא נכלל תחת ענין שהוא עושהו... ומן המקובל שאנו מצאנו חכמי אומתינו הנאמנים על דתנו בכל מקום שמצאו מן הספקות הללו אינם מתרגמים אותו בלשון גשמות אלא מסיבים אותו למה שמתאים לכלל שקדם... (שם פרק ט)

עתה אדבר על האיכות, והם המקרים, ואומר, שהוא באמת לא יתכן שיארעהו מקרה כי הוא בורא כל המקרים, וזה שאנו מוצאים אותו אומר שהוא אוהב דבר ומתעב דבר, ענין הדברים שכל מה שצונו לעשותו קראו אהוב לפניו, כיון שחייב אותנו לאהבו, כאמרו "כי ה' אהב משפט" (תהלים ל"ז)... ומה שאנו רואים אותו אומר שהוא רוצה ושהוא כועס הרי הענין בכל שמקצת ברואיו אשר חייב להם את האושר והגמול קרא את זה רצון, כאמרו "רוצה ה' את יראיו" (שם קמ"ז)... וכאשר נתחייב מקצתם עינוי ועונש קרא את זה כעס, כאמרו "פני ה' בעושי רע" (שם ל"ד)...

ועל הנספח (ספוח דבר והתיחסותו אליו) אומר, כי הבורא לא יתכן לספח לו מאומה על דרך הגשמות ולא ליחסו אליו, לפי שהוא הקדמון ואין כלום מן הנבראים נספח אליו ולא מתיחס אליו, ועתה אחר שבראם לא יתכן שתשתנה עצמותו שיהיה דבר מתיחס אליו ונספח אליו דרך גשמות אחר שלא היה אותו הדבר, וזה שתמצא את הכתובים קוראים אותו מלך, ועושים את בני אדם לו עבדים והמלאכים לו משרתים, כאמרו "ה' מלך עולם ועד" (תהלים קי"ג)... ומה שאנו מוצאים מיחסים אליו אוהבים ושונאים, כאמרו "אהבי ה' שנאו רע" (שם צ"ז)... אין זה אלא השאלה על דרך הכבוד והבזיון, לפיכך כבדו את הנשמעים מבני אדם בשם אוהבים, ובזו את המורדים בשם שונאים...

ועל הקנין, כיון שכל הנבראים הם ברואיו ומעשיו, לא יתכן שנאמר שהוא קונה זה בלעדי זה, ולא שזה הוא קנינו יותר וזה פחות, וזה שאנו רואים הכתובים אומרים כי עם מסוים סגולתו וקנינו וחלקו ונחלתו, "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" (דברים ל"ב), אינו אלא על דרך הכבוד וההדור, כיון שאצלינו חלק האדם ונחלתו חביבים עליו, ולא עוד אלא שעושים גם אותו על דרך ההעברה מנת הצדיקים וחלקם, שגם זה על דרך היחוד והרוממות, ועל דרך זו הוא מה שקוראין אותו אלקי הנביאים והמאמינים, כאמרו אלקי אברהם...

ועל הקימה, כי הבורא יתברך ויתעלה אינו גוף, ולכן לא יתכן שתהא לו קימה כל שהיא לא ישיבה ולא עמידה ולא כל הדומה לכך, כל זה נמנע ממנו כיון שאינו גוף, וגם מפני שהוא הקדמון בטרם היות דבר זולתו... ומה שאומרים הכתובים "וישב ה' מלך לעולם" (תהלים כ"ט) אין הכוונה בו אלא יציבות... ועל דרך זו יש לפרש כל הדומה לדבר זה. (שם פרק יא)

חובת הלבבות:

ראה: אלקים-יחוד.

תרגום יונתן:

והייתם כאלהים - כמלאכין רברבין. (בראשית ג ה)

וידעת - ותנדעון יומא דין ותתובון על לבכון ארום ה' אלקים דשכינתיה שריאה בשמיא מלעילא ושליט על ארעא מלרע לית חורן בר מניה. (דברים ד לט)

ארום ה' אלקכון הוא א-להא דיינא ומארי מלכין, א-להא רבא גברא ודחילא דלית קדמוי מיסב אפין ואף לא לקבלא שוחדא... (שם י יז)

אמר משה נביא כד סליקית לטוורא דסיני חמית רבון כל עלמיא ה' מרבע יומא לארבעה חולקין, תלת שעין עסיק באורייתא, ותלת עסיק בדינא ותלת מכרזג בין גבר לאיתא וגזר למרומם ומאיך, ותלת מפרנס כל ברייתא דהכין כתיב תקיף דשלמין עובדוי ארום כל ארחתוי דינא א-להא מהימנא דמן קדמוי עולא לא נפיק דזכאי וקשיט הוא. (שם לב ד)

לית כות א-להא דישראל די אשרי יקר שכינתיה בשמיא וגויתנותיה בשחקי מרומא. (שם לג כז)

קדוש - בשמי מרומא, עלאה בית שכינתיה, על ארעא עובד גבורתיה, לעלם... (ישעיה ו ג)

האלקים מקרוב אני - אנא אלקים ברית עלמא מבראשית... עתידנא לחדתא עלמא לצדיקיא. (ירמיה כג כג)

הבונה בשמים מעלותיו- די אשרי בתקוף רומא שכינת יקריה. ואגודתו - וכנשתיה על ארעא קשטה. (עמוס ט ו)

דודי צח - ביום עטוף באצטלא לבנה כשלג, וזיו יקרי אפיו כאשר מחכמה וסבראה שמחדש שמועות בכל יום, ויפרסמם לעמו ביום הגדול. (שיר השירים ה י)

רש"י:

יום אחד - שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שהמלאכים נבראו ביום שני. (בראשית א ה)

ביום השביעי - ...אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו (בשבת) כחוט השערה, ונראה כאילו כלה בו ביום. (שם ב ב)

ה' אלקים - ה' הוא שמו, אלקים - שהוא שליט ושופט כל העולם... (שם שם ה)

התעו אותי אלקים - ואל תתמה כי בהרבה מקומות לשון אלקות ומרות בלשון רבים. (שם כ יג)

לאלקים - לרב ולשר. (שמות ד טז)

הנה אנכי הורג - ...אבל הקב"ה שגיב בכוחו, ואין יכולת להמלט מידו כי אם בשובו אליו, לפיכך אינו מעלים כי אם מתרה בו. (שם שם כג)

ימינך - ב' פעמים, כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין. תרעץ אויב - אותה ימין עצמה המצילה תרעץ אויב, מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת. (שם טו ו)

על כס - ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחצי, נשבע הקב"ה שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו... (שם יז טז)

וירד ה' - יכול ירד עליו ממש... מלמד שהרכין שמים עליונים ותחתונים והציען על גבי ההר כמצע, וירד כסא הכבוד עליהם. (שם יט כ)

וידבר אלקים - אין אלקים אלא דיין... דיין להפרע. (שם כ א)

אשר הוצאתיך - לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים... הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו ב' רשויות הן, אנכי הוא. דבר אחר לפי שהיו שומעין קולות הרבה באין מד' רוחות ומן השמים והארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן... (שם שם ב)

וינח ביום השביעי - כביכול הכתיב מנוחה לעצמו, ללמד הימנו קל וחומר לאדם שיהא נח בשבת. (שם שם יא)

ויראו את אלקי - נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה, והמתין להם... (שם כד י)

הנה מקום אתי - על מקום שהשכינה שם, ואומר המקום אתי ואינו אומר אני במקום, שהקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. (שם לג כא)

ועל פני כל העם אכבד - כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס... (ויקרא י ג)

בעמוד ענן - יצא יחידי, שלא כמדת מלך בשר ודם, כשיוצא למלחמה יוצא באוכלוסין, וכשיוצא לשלום יוצא במעט... (במדבר יב ה)

ואדוני האדונים - לא יוכל שום אדון להציל אתכם מידו. לא ישא פנים - אם תפרקו עולו. ולא יקח שוחד - לפייסו בממון. עושה משפט יתום - הרי גבורה, ואצל גבורתו אתה מוצא ענוותנותו. (דברים י יז ויח)

מסיני בא - יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר, כחתן היוצא להקביל פני כלה. מרבבות קדש - ועמו מקצת רבבות מלאכי קודש ולא כולם או רובם, שלא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חופתו. (שם לג ב)

רוכב שמים - הוא אותו א-לוה שבעזרתך ובגאותו הוא רוכב שחקים. מעונה אלקי קדם - מעון הם השחקים לאלקי קדם, שקדם לכל אלהים, וברר לו שחקים לשבתו ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים. (שם שם כו וכז)

מנוגה נגדו - שלא תאמר בחושך הוא שרוי, אלא הנגה לפנים מהמחיצה, ומהנגה נשתלחו חצים על מצרים. (שמואל ב כב יג)

אלקים קדושים - ברוב מקומות לשון שררה בלשון רבים... ושם זה שם שררה הוא. (יהושע כד יט)

ויגבה ה' צב-אות במשפט - כשעושה משפט יגבה שמו בעולם. (ישעיה ה טז)

אכן - הגוים יאמרו שהוא מסתתר כאשר בא לגבות חוב עמו, ובהתעורר רחמיו הוא מושיע. (שם מה טו)

האלקים מקרוב - שאיני רואה אלא בסמוך ולא את התחתונים הרחוקים ממני? (ירמיה כג כג)

מי פקד עליו - מושל בו, לומר למה עשית כן. ולמה ימצא תואנות לבריות, הלא אינו צריך להשיג טעם למושל בו. (איוב לד יג)

אבן עזרא:

אלקים - אחר שמצאנו א-לוה, ידענו כי אלקים לשון רבים, ושרש זה מדרך הלשון, כי כל לשון יש לו דרך כבוד, וכבוד לשון לועז, שיאמר הקטן לנכח הגדול לשון רבים... ובפסוק כי שמי בקרבו (שמות כ"ג) אבאר קצת סוד השם... וטעם אלקי הצבאות כטעם אלקי האלהים וטעם אלקים כמו מלך, ובני אדם המתעסקים במשפט אלקים יקראו כן, וזה השם תואר ואינו עצם ולא ימצא ממנו עבר או עתיד. (בראשית א א)

...ואין שום זכר למלת אלקים, כי הנה נמצא בארץ במין כאשר הוא במעלה בעצמים, ומלת טוב כלל, וכן כתוב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ורע חלק. (שם ד א)

נשיא אלקים - דרך גדולה, בעבור כי אתה נביא. (שם כג ו)

מלאך ה' - ...על כן מלת אלקים (המלאך נקרא אלקים ולא ה'), וזה השם איננו שם העצם רק שם תאר כאשר אפרש. והוא כולל כל קדוש שאינו גוף ולא כח בגוף, ככתוב להן אלקין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי (דניאל ב'), שהוא הגוף, והנה אלקים במקום הזה הוא המלאך הנזכר. (שמות ג ד)

...והנה אין אלקים בכל המקרא רק השם הנכבד או מלאכיו הקדושים, כי על ידם יראו מעשה השם בארץ, או קדושי מטה העושים משפטי אלקים בארץ. וכל אלהים שהוא עו"ג דבר הכתוב ככה לפי מחשבת העובדים, כמו "אל חנניה הנביא" (ירמיה כ"ח). (שם ד יד)

וה' הולך לפניהם יומם - ידענו כי השם שוכן עד וקדוש שמו (ישעיה נ"ז) וישב קדם סלה, והכתוב ידבר כלשון בני אדם, בעבור כי כח השם הולך עם ישראל, כדרך מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיה ס"ג). (שם יג כא)

עשה אלקים - השם שהיה נודע בעולם לפני בוא משה שהכל מודים בו. (שם יח א)

...דע כי מלת אלקים הוא שם תואר, כאשר פירשתי, רק בעבור שידברו בה הרבה יחשבו זה שם התואר כאילו הוא שם עצם, "אלקים יראני בשוררי" (תהלים נ"ט), "בראשית ברא אלקים" (בראשית א'), ורבים ככה, על כן שמוהו חז"ל שם מן השמות שאינם ראוים להמחק... (שם שם יט)

...והנה השם הנכבד הזכיר בדבור הא', אנכי ה' אלקיך, וזה לא יוכל להבין רק מי שהוא חכם מופלא, כי כבר פירשתי בפרשת ואלה שמות, כי זה השם לבדו הוא העומד בלא שינוי, ואין זולתו שוכן עד, ולא כמוהו יושב קדם סלה, ומעמיד העולם העליון בכחו, והעולם האמצעי בכח השם ומלאכיו הקדושים שהם בעולם העליון, וזה העולם השפל שאנו בו מעמידו בכח השם ובכח שני העולמים העליונים, והנה יספיק למשכיל בכל גוי דבור אנכי ה', כי עשיית שמים וארץ היום קרוב מחמשת אלפי שנה, וישראל לבדם מודים בזה, וחכמי האומות אינם מכחישים כי השם הוא לבדו עשה שמים וארץ, רק הם אומרים כי השם הוא עושה תמיד בלי ראשית ואחרית... כי השם ברא העולם האמצעי, והוא מושל על העולם השפל כפי מה שיש במערכת מזל כל עם מטוב או רע כן יקרנו, כי כן חלק להם השם... (שם כ ב, וראה שם עוד)

...מלת אלהים כמו מקימי משפט אלקים בארץ... (שם כא ו)

...וטעם בקרבו, משל לעגול שהנקודה היא קרובה אל כל מרחק, על כן היה כבוד השם בקרב המחנה ונוסע בתוך המחנות, וכן כתוב "כי אתה ה' בקרב העם הזה", וכתוב "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכריה י"ב), ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב "כי אם שמוע תשמע בקולו", ואחר כן "ועשית כל אשר אדבר"... (שם כג כא)

אמר אברהם המחבר, כבר פירשתי השם הנכתב ואינו נקרא, הוא שם העצם, והעצם הוא הכבוד. וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה לשנים ושבעים, על כן אמרו חכמינו ז"ל כי הוא שם המפורש וכאשר תחבר מרבע הראשון אל מרבע האמצעי (הספרה הראשונה לחמש, אחד ברבוע, ועוד חמש ברבוע הם עשרים ושש כמספר השם) באמת, יהיה כמספר השם... גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם יהיה כמספר השם, וכאשר תכפול חצי השם הראשון על החצי, אז תמצא מרובעי הנפרדים... וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד (הוא כאחד העומד בפני עצמו ואינו תלוי במספרים), ואין לו צורך לאחר לפניו. ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל, וכל חשבון מהאחדים (מורכב מהאחדים), הוא האחד שהוא הכל, על כן סוד התפלות והתהלות, וטעם והתגדלתי והתקדשתי... והנה האחד אין לו תמונה, והוא כדרך כלל לכל התמונות, כי מאתו יצאו, והנה הגויות העליונות, שהם המאורות והכוכבים אין להם פנים ואחור, אף כי לנשמת האדם העליונה, אף כי למשרתי עליון ואף כי לעליון העליונים... (שם לג כא, וראה שם עוד וערך ידיעת ה' ושמות קודש)

...וטעם אין עוד, כאשר רמזתי בפירוש קהלת בפסוק וגבוהים עליהם (קהלת ה'), על כן מלך אין עוד... (דברים ד לה)

אלהי נכר הארץ - ידענו כי השם אחד והשינוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם הם בחכמה, ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום, על כן כתוב "את משפט אלקי הארץ" (מ"ב י'), על כן אמר יעקב "הסירו את אלהי הנכר" (בראשית ל"ה), והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר, והמשכיל יבין... (שם לא טז)

הצור - שהוא עומד תמיד כצור, ואל תתמה, כי כן יאמר הכתוב "כאריה ישאג" (הושע י"א), כי לא יוכל המדבר לדמות מעשי השם כי אם אל מעשיו, כי הכל מעשיו, וכן "צור לבבי" (תהלים ע"ג), כמו משען ותוקף ועמידה... ועיקר שאין לו עצם מקבל (חומר שיקבל צורה), רק הוא צור קדמון...

תמים פעלו - כי כל מפעל פועל חסר בעבור הצטרכו לאשר הוא למעלה ממנו, לבד מפעל השם הנכבד. והכל שנים חוץ מיוצר הכל. כי כל דרכיו משפט - שלא ישתנו רק הם על משפט אחד, וזו היא התהלה, וכל הנבראים ישתנו מעשיהם כפי צרכיהם. ומעשי השם לכבודו בגבורה כפי החכמה... א-ל אמונה ואין עול - הוא לבדו יש לו גבורת אמת, כי כל גבורה בגבורים הוא מקרה מיד אחר. והטעם אחר שהוא א-ל אמונה לא יתכן שיעשה עול... (שם לב ד)

אשבעה תמונתך - מעשי ה' שכולם כללים ובחכמה, והוא מראה שיקול הדעת שיבין רק מי שלמד חכמת הנפש. (תהלים יז טו)

ה' עיזוז וגבור - שיראה גבורתו במעשיו, כי בשכן הכבוד בין ישראל ישבו לבטח. (שם כד ח)

בעדת א-ל - הכבוד שהוא עם עדת ישראל. בקרב אלקים - המלאכים שהם אלהים וצבא השמים כי על ידי המלאכים כל משפט אלקים בארץ, ויש מפרשים בקרב הדיינים אלקים ועליהם להזהר שלא ישפטו עוול. (שם פב א)

הודו לאלקי האלהים - המלאכים העליונים שאינם גופים ולא כגופים. (שם קלו ב)

כי נשגב שמו לבדו - ולא יכלה כאשר יכלו כל אלו הפרטים, כי הוא שומר הכללים. (שם קמח יג)

רמב"ן:

...ויאמר אלקים, בעל הכחות כלם, כי המלה עיקרה א-ל שהוא כח, והיא מורכבת א-ל הם, כאלו א-ל סמוך, ו'הם' ירמוז לכל שאר הכחות, כלומר כח הכחות כולם. ועוד יתבאר סוד בזה... (בראשית א א)

...בין אלקים זו מדת הדין של מעלה, ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה... (שם ט יב)

...והסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר אלקים, ובכל ענין הפלגה הזכיר השם המיוחד, כי המבול בעבור השחתת הארץ, והפלגה בעבור שקצצו בנטיעות, והנם ענושים בשמו הגדול... (שם יא ב)

בשם ה' א-ל עולם - פירש הכתוב שקרא בשם ה' המנהיג בכחו הזמן... והודיע בזה שקרא אברהם והודיע לבריות סוד הנהגת העולם בכללו שהוא בשם ה' החסין בכח, שיש לו אילות בכולם. והרב אמר במורה הנבוכים (ב' פרק י"ג) שהוא רומז לקדמות הא-ל, כי הודיע היותו קודם לזמן... (שם כא לג)

אלקי השמים ואלקי הארץ - הקב"ה יקרא אלקי ארץ ישראל, כדכתיב "לא ידעו את משפט אלקי הארץ" (מ"ב י"ז), וכתוב, "וידברו אל אלקי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ" (דהי"ב ל"ט), ויש בזה סוד עוד אכתבנו בעזרת השם... (שם כד ג)

ושמי ה' לא נודעתי - ...וענין הכתוב כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות... ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות... והנה אמר האלקים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נועדתי להם לברוא להם חדשות בשינוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל... (שמות ו ג, ועיין שם עוד)

אני ה' בקרב הארץ - ...אבל הוא לומר כי הוא שליט ומשגיח בקרב הארץ, לא כמי שיחשוב עבים סתר לו ולא יראה, וחוג שמים יתהלך, ויתכן שיהיה כמו "כי שמי בקרבו", והוא סוד נשגב ונעלם. (שם ח יח)

מי כמוכה באלים - בחזקים, כמו "ואת אילי הארץ לקח" (יחזקאל י"ז), לשון רש"י, ובאמת שהלשון לשון תוקף וחוזק, אבל מי כמוכה באלים במלאכי מעלה שהם נקראים אלים, מלשון זה א-לי ואנוהו, והקב"ה נקרא א-ל עליון על כלם, וכן "ועל א-ל אלים ידבר נפלאות" (דניאל י"א)... וזה טעם מי כמוכה נאדר בקדש, שאין כמהו אדיר במעון הקדש בשמים. ובמכילתא, מי כמוכה באלו שהם משמשים לפניך במרום, שנאמר "כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, א-ל נערץ בסוד קדושים רבה" (תהלים פ"ט). (שם טו יא)

אנכי ה' אלקיך - הדבור הזה מצות עשה, אמר אנכי ה', יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה' והוא אלקים להם, כלומר הווה קדמון, מאתו היה הכל בחפץ ויכולת, והוא אלקים להם שחייבים לעבוד אותו... (שם כ א)

והגישו אדניו אל האלהים - ...ולדעתי יאמר הכתוב והגישו אדניו אל האלהים, עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ"ב), לרמוז כי האלקים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא ירשיע... וכך אמר משה "כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א')... ובאלה שמות רבה ראיתי אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר "כי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט" (שופטים ב'). (שם כא ו)

זובח לאלהים - לע"ג, כלומר לאותן האלהים שהזהרתם עליהם במקום אחר, זהו לשון רש"י... והנכון במלת לאלהים בפתחות הלמ"ד שהם מלאכי מעלה, ונקראו אלהים בהרבה מקומות, ככתוב "אין כמוך באלהים ה'" (תהלים פ"ו)...ויקראו גם כן אלים... (שם כב יט)

וטעם כה אמר ה' אלקי ישראל, בעבור שחשבו עובדי העגל לזבוח לאלקי ישראל, והנה מדת הדין פוגעת בהן בעבור שקצצו בנטיעות, ועוד כי המשפט לאלקים הוא, ומפני זה אמר בלוים כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל, כי העבודה לאלקי ישראל ולשמו, נבדלו בזכות הזאת. (שם לב כז)

...והנה השם הנכבד יתברך אלקי האלהים בכל העולם ואלקי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, כי האלוקות נכרים בארץ השם ובנחלתו... ובספרי "ואין עמו אל נכר" (דברים ל"ב), שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם... (ויקרא יח כה)

וטעם כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, כאשר ראיתם בראש ההר, והכוונה שהוא מדת הדין המקנא בע"ג, ומן הכתוב הזה תבין בכל הנזכר במשנה תורה תמיד ה' אלקיך. (דברים ד כד)

כתר לי זעיר - יוסיף אליהוא לספר בשבח הא-ל שהוא שומר עולמו ומשגיח עליו תמיד, על רוממותו ומעלתו, ושאי אפשר להאמין בהסרת ההשגחה מאישי השפלים מפני מעלת ה' ושפלות האדם, כי התחתונים נבראו בעבור האדם, כי אין בהם מכיר הבורא זולתו... ויש לנו לתת צדק ליוצר הכל בראותינו אותו מלך גדול ושופט צדק ומשגיח ושומר הכל. (איוב לו ב)

כשם שהוא מיוחד בכל אלו, כך הוא מיוחד בכל שם ומדה שיש לו, כמו שאמר הכתוב "ה' אחד"... כתוב אחד אומר ונהורא עמיה שרא, וכתוב אחד אומר ישת חושך סתרו, ומשני לא קשיא, הא בבתי גואי והא בבתי בראי. פירוש, האור הנברא ביום א' עמיה שרא, והוא אספקלריא המאירה, ובבתי בראי האור החמישי מה' אורים הכתובים בפרשת בראשית, הנקרא אספקלריא שאינה מאירה, ופירוש מאירה נותנת אור למסתכל בה... (האמונה והבטחון פרק ג)

רד"ק:

צלם אלקים - מלאך, שכל נפרד, וכן גם ה', אלא שאין כח להשיגהו, כי הוא עילה (סבה) והם עלולים. (בראשית א כז)

הבה נרדה - נאמר על דרך משל, כי אין היוצר נועץ בנוצר. (שם יא ז)

התעו אותי אלקים - נאמר בלשון רבים נגד השומעים (שהם עכו"ם). וגם מצאנו אלקים קדש בלשון רבים, כמו אלוקי עושי. (שם כ יג)

קדוש - לכוזרי מרום ממדות הנבראים. או מרומם משישיגהו מאומה מטומאת העם, כשכבודו שוכן ביניהם. (ישעיה ו ג)

ואל מי תדמיוני - לא בדבריכם ולא בשכל ולא בדמיון תוכלו לדמותי, ואם כן אני יחיד בעולם. קדוש - הוא ובעל המחשבות. ואחר שהסתכלו בארץ וביסודותיה יסתכלו בכוכבים שהם נבראים עצומים ויבינו החידוש, ואם כן יש להם מחדש, והוא מוכרח להיות אחד... (שם מ כה)

הוא האלקים - ולא הגלגלים והכוכבים, ואף על פי שמנהיגים את התחתונים, זה במצותי. יוצר הארץ - לקבל כח והנהגת העליונים, כוננה - להיות הנבראים עליה פרים ורבים, ואם מתמעטים הוא בחטאם. אין עוד - מוחץ ורופא. (שם מה יח)

האלקים מקרוב אני - חדש, הלא מבריאת העולם ידעוני, ואני רואה ושומע מעשה בני אדם ודברי הנביאים. אני מלא - האור הנברא, ורוצה לומר דרך משל בכל מקום אני, כי אינו גוף שימלא מקום, אלא שהשגחתו בכל מקום. (ירמיה כג כג)

רשב"ם:

אהי-ה שלחני - לא נראה שיקראוהו בשמו אלא בלשון אדנות ומלכות כדרך המלכים. הוא קורא עצמו אהי-ה, ואנו קוראים אותו יהיה, וא"ו במקום יו"ד, כמו מה הוה לאדם, זהו עיקר עומק פשט המקראות, ואין מגלין אותם אלא לצנועים. (שמות ג טו)

מבעלי התוספות:

ומתחת - ומתחת השמים הוא מושל כמו בעליונים, והוא תקפו וחזקו של עולם... (דברים לג כז)

משנה תורה:

יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים ומארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות.

ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי, ולא יבטל הוא מפני בטולם, שכל הנמצאים צריכים לו, והוא ברוך הוא אינו צריך להם, ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם...

המצוי הזה הוא אלקי העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית, והוא ב"ה המסבב אותו בלא יד ובלא גוף...

א-לוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד, שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא אחד כמין הכולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף הנחלק למחלקות ולקצוות, אלא יחוד שאין יחוד אחר בעולם כמוהו...

הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגויה, שנאמר "כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", והגוף לא יהיה בשני מקומות, ונאמר, "כי לא ראיתם כל תמונה" וגו', והכתוב בתורה, "ותחת רגליו", "כתובים באצבע אלקים", וכדומה הכל לפי דעתן של בני אדם, שאינן מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כינויין הן...

אינו משתנה, שאין לו דבר שיגרום לו שינוי, ואין לו מות וחיים, סכלות וחכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ויקיצה, לא כעס, שחוק, שמחה ועצבות, שתיקה ודבור כדבור בני אדם... וכל הדברים שנאמרו כן בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הם... (יסודי התורה פרק א)

שמונה פרקים לרמב"ם:

...וזה כבר התבאר בחכמת האלקות, שהשי"ת אינו יודע במדע ולא חי בחיים עד שיהיה הוא והמדע שני דברים, כאדם וידיעתו, שהאדם הוא בלתי המדע, והמדע בלתי האדם, וכיון שכן הוא הם שני דברים. ואילו היה השי"ת יודע במדע היה מתחייב הרבוי, והיו הנמצאים הקדמונים רבים, השי"ת, המדע שבו ידע, החיים שבהם חי, היכולת שבה יכול וכו'... והתבאר שהוא יתברך שמו-תאריו, ותאריו-הוא, עד שיאמר עליו שהוא המדע, והוא היודע, והוא החי והוא החיים וכדומה...

וכבר התבאר בספר הנקרא "מה שאחר הטבע", שאין יכולת בדעתנו להבין מציאותו יתברך על השלמות, מפני שלמות מציאותו וחסרון דעתנו... כקוצר אור הראות מהשיג את אור השמש להיות אור השמש חזק מאד מאור הראות שירצה להשיגו... (פרק ח)

מורה נבוכים:

...כבר ידע כל עברי כי שם אלקים משתתף לשם ולמלאכים ולשופטים מנהיגי המדינות, וכבר ביאר אונקלוס הגר ע"ה והאמת מה שבארו, כי אמרו והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, רוצה בו הענין האחרון אמר ותהון כרברביא... (חלק א פרק ב)

...ולפי זה הענין האחרון נקרא השם יתעלה צור, כי הוא ההתחלה והסבה הפועלת לכל אשר זולתו, ונאמר "הצור תמים פעלו", "צור ילדך תשי"... "ונצבת על הצור", השען ועמוד על התבוננות היותו יתעלה התחלה שהוא המבוא אשר תגיע ממנו אליו, כמו שבארנו באמרו "הנה מקום אתי". (שם פרק טז)

...אבל לפי לשון בני אדם כלומר הדמיון ההמוני היו האכילה והשתיה אצלם חסרון בחק הבורא, והתנועה אינה חסרון בחוקו, ואף על פי שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון, וכבר התבאר במופת כי כל מתנועע בעל גשם מתחלק בלא ספק, והנה יתבאר אחר זה היותו יתעלה בלתי בעל גשם ולא תמצא לו תנועה ולא יתואר גם כן במנוחה, כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע, וכל אלו השמות המורים על מיני תנועות בעלי חיים כולם יתואר בהם יתעלה על הדרך שאמרנו, כמו שיתואר בחיים... (שם פרק כו)

...ואפשר עוד אצלי, כי אונקלוס פירש אלקים הנאמר הנה מלך, ולזה לא הרחיק שיאמר אנא אחות עמך למצרים, ולא תרחיק האמינו אלקים הנה מלאך, והוא יאמר לו אנכי הא-ל אלקי אביך, כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי המלאך גם כן, הלא תראהו אומר "ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב ואמר הנני", ובסוף ספור דבריו עמו "אנכי הא-ל בית אל, אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר", ואין ספק כי יעקב נדר לא-ל ולא למלאך... (שם פרק כז)

...אבל כמו שצריך שיתפשט בהמון ויחנכו הנערים על שהשם יתברך אחד ואיך צריך שיעבוד זולתו, כן צריך שימסר להם על דרך קבלה שהשם אינו גוף ואין דמיון בינו ובין ברואיו כלל בדבר מן הדברים, ואין מציאותו כמציאותם, ולא חייו כדמות חיי החי, ולא חכמתו כדמות חכמת מי שיש לו מהם חכמה, ושאין החלוף בינו ובינם ברב ובמעט לבד, אבל במין המציאה, רצוני לומר שצריך ליישב לכל, שאין חכמתנו וחכמתו או יכולתנו ויכלתו מתחלפים ברב ובמעט ובחזק ובחלוש ומה שדומה לזה... אבל כל מה שיערך אליו יתעלה נבדל מתארנו מכל צד עד שלא יקבצם גדר כלל. וכן מציאותו ומציאות זולתו אמנם יאמר עליה מציאות בהשתתף השם... (שם פרק לה)

 ...וכן הענין הנה בשוה, וזה כי השם ישתבח שמו הוא נמצא בא המופת על מציאותו, שהוא מחוייב שמתחייב מחוייב המציאות הפשיטות הגמורה כמו שאבאר, אמנם היות העצם ההוא הפשוט המחוייב המציאות כמו שנאמר בעל תארים וענינים אחרים ישיגוהו הוא דבר בלתי נמצא בשום פנים, כמו שהתבאר במופת, וכשנאמר שזה העצם הנקרא א-לוה על דרך משל הוא עצם בו ענינים רבים יתואר בהם, כבר שמנו זה השם על העדר גמור. והשתכל כמה יש מן הסכנה בחיוב התארים לו, ואשר צריך שיאמן במה שבא מן התארים בספר התורה או בספרי הנביאים שהם כלם להיישיר שלמותו יתעלה לא לדבר אחר, או תאר פעולות באות מאתו כמו שבארנו. (שם פרק ס)

הפילוסופים כמו שידעת, יקראו השם ית' העלה הראשונה והסבה הראשונה, ואלו הידועים במדברים יברחו מזה השם מאד, ויקראו אותו פועל, ויחשבו כי הפרש גדול יש בין אמרנו סבה ועלה ובין אמרנו פועל... וכן הצורות הטבעיות ההוות הנפסדות נמצאם כשנחפשם כולם שאי אפשר שלא תקדם להם צורה אחרת תכין החומר הזה לקבלת זו הצורה, והצורה השנית ההיא תקדים לה גם כן אחרת, עד שנגיע לצורה האחרונה אשר היא הכרחית במציאות אלו הצורות האמצעיות, אשר האמצעיות ההם הם סבת זאת הצורה הקרובה, והצורה האחרונה ההיא בכל המציאות הוא השי"ת, ולא תחשב שאמרנו בו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם הוא רמז לצורה האחרונה אשר יאמר אריסט"ו עליה... כי אין אמרנו עליו ית' שהוא צורת העולם האחרונה, על דמיון היות הצורה בעל החמר צורה לחמר ההוא, עד שיהיה הוא ית' צורה לגשם, לא על אלו הפנים נאמר, אבל כמו שכל נמצא בעל צורה אמנם הוא מה שהוא בצורתו, וכשתפסד צורתו תפסד הויתו ותבטל, כמו כן היחס בעצמו יחס הבורא לכל התחלות הנמצאות הרחוקות כי במציאות הבורא הכל נמצא, והוא מתמיד עמידתו בענין אשר יכונה בשפע, כמו שנבאר בקצת פרקי זה המאמר. ואילו היה אפשר העדר הבורא, היה הנעדר המציאות כולו, ותבטל מהות הסבות הרחוקות ממנו והמסובבות האחרונות ומה שביניהם, אם כן הוא לו כדמות הצורה לדבר אשר יש לו צורה, אשר בה הוא מה שהוא... ומפני זה הענין נקרא בלשוננו חי העולמים, ענינו שהוא חיי העולם... (שם פרק סט, וראה שם עוד)

...ובבראשית רבה אמרו בפרשם למאמרו יתברך "מעונה אלקי קדם", הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו, וסמכו לזה אמרם הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס, הדא הוא דכתיב כי תרכב על סוסיך. זה הוא לשונם. והשתכל בו ותבין איך בארו יחסו ית' לגלגל, ושהוא כלי לו אשר בו ינהיג המציאות, כי כל מה שתמצא לז"ל כי השמים הפלוניים הם כך וכך, אין ענינו שבשבמים גשמים אחרים בלתי השמים, אבל ענינו שהכחות המהוות הענין הפלוני והשומרות סדורו יבואו מן השמים ההם... (שם פרק ע)

כוזרי:

אמר החבר: שמות הבורא חוץ מהמפורש הם מדות ותבניות טפליות נלקחות מהפעליות הברואים ממנו (לפי שמתפעלים ממנו), כפי גזירותיו ומעשיו, ונקרא רחום כשהוא מתקן ענין מי שהיו בני אדם מרחמים עליו לרוע ענינו, ומיחסים אל הבורא הרחמים והחנינה לאמתתם אצלנו חלישות הנפש והמיית הטבע, ואין זה ראוי לו יתברך, אבל אמנם הוא שופט צדק גוזר בריש אדם אחד ועושר אדם אחר מבלי שישתנה בעצמותו, ולא ירחם על אחד ולא יכעוס על אחר... וכללו של דבר כי המדות מתחלקות זולתי השם המפורש יתברך לשלשה חלקים, שתהיינה מעשיות או טפליות או שולליות. והמעשיות נלקחות מהמעשים הבאים ממנו באמצעים טבעיים, כמו מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם, רחום וחנון, קנא ונוקם... והפעליות כמו ברוך ומבורך, מהולל, קדוש רם ונשא, לקחום מרוממות המדברים לו, ואלה אם הן רבות אינן מחייבות לו רבוי ולא מוציאות אותו מאחדות. אבל השולליות, כמו חי ואחד, וראשון ואחרון סופר עליו באלה כדי לשלול ממנו הפכן לא לקיים לו אלה על הדרך שאנחנו מבינים מהן, כי אין אנחנו מבינים חיים כי אם בהרגשה ותנועה, וכבר התעלה מהם... (מאמר ב ב)

אמר החבר, אלקים תואר למושל בדבר מן הדברים ולדיין שלו, ויש שיהיה בכל כשהוא רוצה בו מושל בעולם כלו, ויש שיהיה בחלק כשהוא רוצה בו כח מכחות הגלגל, או טבע מן הטבעים או דיין מבני אדם. ונבנה השם הזה בלשון קבוץ, בעבור מה שהיה נוהג בין האומות עובדי עבודה זרה, שהיו עושים צלמים והיו מאמינים שכל אחד מהם יחולו בו כחות הגלגלים ומה שדומה לזה, וכל אחד מהם אצלם אלוה, והיו קוראים כללם אלהים, והיו נשבעים בהם וכאילו הם מושלים בהם, והם מתרבים ברבוי הכחות המנהיגים את הגוף והכחות המנהיגים את העולם, כי כל תנועה היא באה מכח זולתי כח התנועה האחרת... והדייקות והמעלה היתירה אינה כי אם בשם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א יתברך, הוא שם נודע רמוז אליו במדות, לא במקום, אחר אשר לא היה נודע, כי היה נקרא אלקים בכלל, ונקרא ה' בהתיחד. כאילו שאל השואל איזה אלוה ראוי לעבוד, השמש או הירח... כי לכל אחד מהם מעשה וממשלה, וכל אחד מהם סבה בהויה ובהפסד, ותהיה התשובה ה', כמו שאתה אומר פלוני בשם נודע, כראובן ושמעון, אחרי אשר יובן ממלת ראובן ושמעון אמתת עצמיהם. (מאמר ד א)

...אך אצל מי ששמע דבריו וצוויו והזהרתו וגמולו על העבודה וענשו על העבירה והוא קורא אותו בשם נודע, כנוי לזה שדבר עמו, ואימת אצלו שהוא בורא העולם אחר שלא היה. ותחלתם אדם, לא היה יודע ה' לולא דברו עמו וגמולו וענשו, ושברא לו חוה מצלעותיו, ונתברר לו שהוא בורא העולם וקרא אותו ה', ולולא זה היה נשאר על שם אלקים, שאין מתברר מה הוא, אם הוא אחד או יותר מאחד, אם הוא יודע החלקים אם לא. ואחר כן קין והבל ידעוהו אחר שקבלוהו מאביהם בראיה הנבואית...

ואלקי האלהים כנוי בעבור שכל הכחות הפועלים צריכים אליו יתברך שיסדרם וינהיגם, ו"אדוני האדונים" כמוהו, אבל "אל" נגזר מן איילות, וממנו יצאו כל הכחות, והוא מרומם מהתדמות להם, וכשר לומר "מי כמוך באלים", קבוץ אל. וקדוש כנוי שהוא נקדש ומרומם משתאות לו מדה ממדות הברואים, ואם יקרא בהם הוא דרך העברה... ויכונה בקדוש הרוחני אשר לא יתגשם ולא יתלה בו דבר ממה שיתלה בגשמים...

והצורך מביא להרחיב מעט בדברים בכן, בעבור שהוא מקום טענה, איך רומזים אל מקום מי שאין לו מקום, ונאמין כי הנרמז עליו הוא הסבה הראשונה? ואנחנו מציעים בתשובת זה הצעה, ונאמר כי החושים אינם משיגים מן המוחשים כי אם מקריהם, לא עצמיהם, ואינם משיגים מן המלך על הדמיון זולתי המראים והתבניות והשעורים, ואיננו זה אמתת המלך שהם מקבלים עליהם לרוממו, אבל אתה רואהו במלחמה בתכשיט אחד, ותראהו במדינה בתכשיט אחר, ובביתו בתכשיט אחר, ותאמר כי הוא המלך, בגזירת השכל לא בגזירת החוש...

והספק במה שראה ישעיהו ויחזקאל ודניאל, אם הם מהנבראים לעת הצורך או מן הצורות הרוחניות הקיימות... וכבוד ה' הוא הגוף הדק ההולך אחרי חפץ האלקים המצטייר כפי שירצה להראות על הנביא כפי הדעת הראשונה, אך על הדעת השניה יהיה כבוד ה' כלל המלאכים והכלים הרוחניים, כסא ומרכבה ורקיע אופנים וגלגלים, וזולת זה ממה שהוא קיים עומד, והוא נקרא כבוד ה' כאשר נקראו שמושי המלך כבודה... (שם ג, וראה שם עוד)

...והאור הסתם הוא כמו אמרנו "אלקים", כאשר התבאר, והאור הנוקב הוא כמו "ה'", שם נודע, מיוחד ביחס אשר בינו ובין השלם שבכל בריאותיו בארץ, רצוני לומר הנביאים אשר נפשותם זכות מקבלות לאורו, יעבור בהן כעבור אור השמש בשוהם ובפנינים, ואלה נפשות יש להן מוצא ומחצב מזרע אדם כאשר התבאר... ונקרא א-לוה הלב הזה בפרט ה', ובעבור הדבקו באדם הועתק שם אלקים אחרי כלות מעשה בראשית אל ה' אלקים, וכמו שאמרו רבותינו נקרא שם מלא על עולם מלא, ושלמות העולם לא היתה כי אם באדם אשר היה לב כל שקדם לו. והענין הנרצה באלקים לא יכחיש אותו מי שיש לו דעת, אך תפול ההכחשה בה' מפני שהנבואה מופלאה נכריה ביחידים כל שכן בהמון... ושם ה' הוא המכונה ממנו בפנים, באמרו "פני ילכו"... והוא הענין המבוקש באמרו "ילך נא ה' בקרבנו". וענין אלקים יושג בהקשה, כי השכל מורה שיש לעולם מושל ומסדר, ונחלקים בזה בני אדם כפי הקשותם, והקרובה שבדעות בו דעת הפילוסופים, אבל ענין ה' לא יושג בהקשה, אך בראיה ההיא הנבואית אשר בה ישוב האדם כמעט שיפרד ממינו וידבק במין מלאכי ותכנס בו רוח אחרת, כמו שאמר "ונהפכת לאיש אחר"... (שם טו)

...ואחר כך אמר, שבע כפולות שש צלעות לששה צדדים והיכל קודש מכוון באמצע, "ברוך כבוד ה' ממקומו", הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, רמז לענין האלקי המחבר בין ההפכים. ודמהו בהנקודה והמרכז מגוף בעל הששה צדדים ושלשה המשכים, ובעוד שלא יקבע התוך לא יקבעו הקצוות, והעיר על הערך אשר בין אלה ובין הכח הסובל לכל, שבו יתחברו ההפכים בערך הנקבע בעולם ונפש ושנה, כי שם לכל אחד מהם דבר כולל את חלקיו ומסדר אותו...

והקדים רוח אלקים והוא רוח הקודש, ממנו נבראים המלאכים הרוחניים, ובו מתחברות הנפשות הרוחניות, ואחריו האויר המושג, ואחריו המים אשר מעל לרקיע, לא השיגתם הקשת הפילוסופים, על כן לא הודו בהם...

ורמז מעט מסוד השם הנכבד, יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא נאות לעצם האלקי המתאחד אשר אין לו מהות, כי מהות הדבר זולת מציאות הדבר, והאלקים יתברך מציאותו הוא מהותו, כי מהות הדבר גדרו, והגדר מחובר מסוגו והבדלו, ואין סוג ואין הבדל לעלה הראשונה, והתחייב שיהיה הוא הוא...

והניח בדבור השכלי שמות לבורא, ובחר לו בדבור הגשמי האותיות היותר דקות אשר הן כרוחות לשאר האותיות, והם הו"י, ואמר כי החפץ כשהוא יוצא בשם הנכבד הזה יהיה מה שיחפוץ יתברך, ואין ספק שהוא והמלאכים מדברים הדבור השכלי, ויודעים מה שיהיה בעולם הגשמים קודם יצירת העולם, ואיך יאצל הדבור וההברה ממנו על המדברים שהם עתידים להבראות בעולם... (שם כה)

...האלקים קיים קדמון, לא יחלוף, כי אם היה חדש היה צריך אל מחדש, וזה משתלשל אל מה שאין לו תכלית, ולא יובן עד שיגיע אל מחדש קדמון, הוא הראשון והוא אשר אנחנו מבקשים.

האלקים נצחי לא יחלוף, כי מה שנתקימה לו הקדמות התרחק ממנו ההעדר, כי חדוש ההעדר צריך אל סבה, כמו שהנעדר החדש צריך אל סבה, כי לא יעדר הדבר מחמת עצמו אך מחמת הפכו, ואין הפך לו ואין דמיון, כי מה שהוא דומה לו בכל פנים הוא הוא, לא יסופר בשנים אבל ההפך המעדיר לא יתכן גם כן שיהיה קדמון, כי כבר התבארה קדמות מציאותו, ולא יתכן שיהיה חדש, כי כל חדש אמנם הוא עלול לקדמון הזה, והיאך יעדיר העלול עלתו.

האלקים איננו גוף, כי הגוף איננו נמלט מחדושים, ומה שאיננו נמלט מן החדושים הוא חדש, ומן השקר שיקרהו מקרה, כי המקרה עמידתו בגוף הנושא, והמקרה מעולל לגוף הולך אחריו נשוא עליו, והאלקים יתברך איננו נגבל ואיננו מתיחד בצד מבלתי אחר, כי זה מתנאי הגוף.

האלקים יודע כל דבר קטן וגדול, ולא ימלט מידיעתו דבר, כי התבאר שהוא ברא הכל וסדרו ותקנו כמו שאמר (תהלים צ"ד) "הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט"...

האלקים יתברך חי, כי כבר נתקיימה לו החכמה והיכולת, אם כן נתקיימה לו החיות, אך לא כחיותנו הנגדרת בהרגשה ובתנועה, אבל חיות ענינה השכל הגמור, והיא הוא והוא היא.

האלקים חפץ, כי כל הבא ממנו באפשר שיבא הפכו או העדרו, או קודם העת אשר בו בא או אחריה, ויכלתו על שני הענינים שוה, ואי אפשר שלא יהיה חפץ ישיב היכולת אל אחד מהם מבלתי האחר. ויש לאומר לומר, כי מדעו מספיק משיצטרך אל יכולת וחפץ, כי מדעו מיחד לאחת משתי העתים ולאחד משני ההפכים ומדעו הקדמון הוא הסבה בכל חדש כאשר הוא.

חפצו יתברך קדמון נאות למדעו, לא יתחדש עליו דבר ולא ישתנה מאצלו, והוא יתברך חי בהיות עצמותו לא קנויה, וכן יכול ביכלתו וחפץ בחפצו, כי מן השקר מצוא דבר וסותרו יחד, ולא יאמר עליו יכול בלי יכולת סתם. (מאמר ה יח)

רבינו בחיי:

אלקים - בעל הכחות כולם ולכן הוא בלשון רבים. ועל דרך המדרש, שופט שברא את העולם במדת הדין, ועל דרך הקבלה הוא מב' מלים, א-ל הם, והמשכיל יבין. (בראשית א א)

ה' אלקים - שם אלקים נופל על מעשה הטבע, ומעיד על חדוש העולם, ושם המיוחד מורה על קדמות ומציאות הבורא. (שם ב ד)

ואלקי הארץ - רצה לשים דברתו רק לא-ל עליון, שהארץ הקדושה נחשבת נחלתו ביחוד. (שם כד ג)

אלקי אבי - התחיל במדת החסד, והזכיר השם המיוחד בסוף, כי הוא מדת התפלה ורחמים, וכן אנו אומרים בתפלה... (שם לב ט)

אימתה ופחד - ועל דרך הקבלה אימה המקבלת מפחד, שתהיה מדת הדין מתוחה על אויביהם... והקבלה כך שהשכינה תהא בלשון נקבה. והנה השכינה שהיא חתימת הבנין מקבלת כח ממדת הגבורה הנקראת פחד... (שמות טו טז)

ויראו את אלקי ישראל - הכבוד האחרון, ולכן הוסיף בו "את", שהוא השכינה, כי על השם המיוחד נאמר "כי לא יראני האדם וחי", והוא הכבוד שראה יחזקאל. (שם כד י)

יגדל נא כח - בפשט מי שהוא ארך אפים יש לו כח גדול לשבר את כעסו. ועל דרך המדרש, תנצח מדת הרחמים את מדת הדין. ועל דרך הקבלה, יושפע וימשך הכח הפנימי במדות ולא יסתלק למרומים, כי כשישראל מקיימין התורה והמצוות השי"ת רוכב שמים, ומשפיע כח במדותיו, ובזה מוסיפים כח בגבורה של מעלה, וכשאין מקיימים הוא מתרחק ממדותיו, ובזה מתישין כח של מעלה... (במדבר יד יז)

חי אני - ...וצריך שתשכיל כי בכל מקום שנאמר חי אני וכדומה נאמר על כנסת ישראל. (שם שם כב)

המשפט לאלקים - ...ועל דרך הקבלה כי הוא שופט העולם, מקבל ממדת הגבורה שהוא קו הדין... ולכן נקרא שופט העולם ברחמים אלקים, ממדת הגבורה של מעלה. וכן נקראים המלאכים השופטים ומנהיגים כל אחד אותו אלהים, שמקבלים ממדת הגבורה. (דברים א יז)

ולא ידעון אבותיך - האבות, כי לא היתה השגתם בשם המיוחד ממש, שבו נעשו נסים מפורסמים ומחודשים ביצירה, אלא בכח א-ל ש-די שבו נעשו הנסים הנסתרים. (שם ח ג)

כנשר יעיר קנו - כנשר שהוא מלך העופות כן הכבוד מלך על השכלים הנפרדים. וכשם שהוא נושא גוזליו כן ה' בדד ינחנו בלי מלאך, כוכב ומזל. וכשם שהנשר מתחדש מזמן לזמן, כן הכבוד בבא אליו השפע מלמעלה, אחר שנפסק בחטא ישראל. (שם לב יא)

והשני מודיענו כאן עילויו של הקב"ה ורוממותו, שאף על פי שברא ע' שרים למעלה, הממונים על ע' אומות שיש למטה, לא נמצא אחד מהאלים ההם שיעשה מופתים לאומתו שהוא ממונה עליה כאלקי ישראל, ומן הידוע שכל המופתים היו מאת השי"ת... (כד הקמח גאולה ג)

הב' חכמת המספר, שממנה נלמד ונקח מופת על היחוד, כי ידוע שהאחד אינו תחלת מספר, כי אם השנים, והאחד הוא סבת המספר. וכשם שהאחד סבת המספר ואינו בכלל המספר, וכל המספרים נמשכים ממנו, כן האחד האמיתי יתברך שמו סבת העולם ואינו מכלל העולם, שהרי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וכל הנמצאים נמשכים ממנו... (פרקי אבות ג יח)

בעל הטורים:

אלקים - בגימטריא הכסא, שהכסא ברא תחלה. (בראשית א א)

אלקים - בגימטריא הוא דיין. (שמות כב כז)

דרשות הר"ן:

והנה עתה נשלם העולם על טבעו וענינו, לא נתחדש בו עוד דבר, אבל נקבע על המנהג הטבעי הפשוט. ומפני זה תמצא במעשה בראשית כולו שם אלקים בלבד, מפני שהוא מחדש הכחות מוציאם מן הכח לפועל, במה שלא יספק בזה המנהג הטבעי, כי אלקים פירושו בעל הכחות. ותמצא כל זמן היות האדם בגן עדן צירף את השם המיוחד עם שם אלקים, כי בעת ההיא היה רוב הענין על מתכונתו ומנהגו (הטבעי). אמנם היה צריך לאיזה כח יותר מהטבעי, כדי שיתקיים האדם לעד בחפץ אלקים, מצד הדבק הנפש בשם יתברך, אבל אחרי שגורש האדם מגן עדן, והיו חייו כפי מזגו וטבעו בלבד, מאשר לא נתחדש אחר כך שום כח על הענין הטבעי, לא הוזכר אחר כך כי אם שם הוי"ה אשר הוא שם העצם, כי כחות הבריאה שקטו. (דרוש א)

...ופירוש הענין כך הוא, בתחלה אמר ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וגו', ויהיה קרוב לטעות מזה ולומר שיש לשי"ת איזה קשר ויחס ויבא לדמות ולחשב באלוקותו איזה דבר ממקרי הגשם. לפיכך אמר השמר לך וכו' פן תשכח את המעמד הנכבד ההוא שהיה בו מקורבת השי"ת עם ברואיו מה שלא היה לפניו ולאחריו, ועם כל זה לא הגיע לך ממנו כל תמונה, כי איננה, אבל קול נברא בלבד שמעתם. (דרוש ט)

ספר העקרים:

...ולזה יסדה אותם בפרשת בראשית לרמוז על שאלו הן התחלות לתורה האלקית, וזה כי כמו שבכל חכמה יונחו בתחלתה הדברים וההתחלות שעליהם תסוב החכמה ההיא... כן נכתבו בפרשת בראשית שלשה ענינים חלוקים זה מזה, בכל אחד מהן עקר מאלו העקרים, להורות כי אלו הם שרשים ויסודות לתורה אלקית שעליהם תסוב היא וכל עניניה. כי מבראשית עד אלה תולדות השמים הוא ענין אחד ונכתב להורות על העקר האחד שהוא מציאות השי"ת הפועל ברצון לכל הנמצאות, כדי להכחיש סברת כת אפיקורס, שהיו חושבים שהעולם נפל במקרה ושאין לו סבה פועלת... (מאמר א פרק יא)

ענין המציאות הנאמר על כל נמצא מן הנמצאים נחלקו בו הפילוסופים אם הוא מקרה קרה לנמצא או הוא ענין עצמותי לו. ואולם שם המציאות הנאמר עליו יתברך אי אפשר לומר בשהוא מקרה, כי הוא יתברך איננו מקבל למקרים, כמו שיתבאר במאמר זה פרק ט', ואי אפשר גם כן שיהיה דבר עצמותי לו נוסף על מהותו, שאם כן היה עצמות הא-ל יתברך מורכב משני דברים, וזה לא יתכן כמו שיתבאר בפרק ה', אם כן אין המציאות הנאמר עליו יתברך דבר זולת המהות, ואחר שמהותו נעלם תכלית ההעלם, כמו שכתב הרב ז"ל שזו היתה בקשת משה רבינו ע"ה באמרו "הראיני נא את כבודך", ובאתהו התשובה על זה "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי"... ולפי זה ראוי שישאל השואל ויאמר איך יונח שורש לתורה אלקית דבר שהוא נעלם השגתו משום נמצא זולת השם.

והתשובה בזה, כי לא יונח מציאות הא-ל שורש לתורה מן הצד שהוא נמנע ההשגה, שזהו מצד מהותו יתברך, אלא מן הצד שהוא אפשר ההשגה, וזה מצד היות הנמצאות מושפעות ממנו והוא עלה להם ופועל אותם כי מזה הצד תבחן מעלת השם מצד היותו פועל הנמצאות בתכלית השלמות וההוד... (מאמר ב פרק א)

ולפי שענין הרצון אצלנו יאמר על התחדש ענין בפועל מביא אותו לפעול מה שלא פעל קודם התחדש הרצון, דברו הפילוסופים סרה גדולה על השם... ואולם התר הספק הגדול המתחייב להיות פעולתו ית' על צד הרצון הוא על זה הדרך, כי אם היו הרצון והבחירה אשר הוא פועל בהם ממין הרצון והבחירה אשר באדם היה מתחייב הספק שאמרנו שיחדשו שנוי בפועל, אבל אחר שאין רצונו ית' ממין הרצון אשר לנו לא יקרה מזה בטול, כי רצונו נמשך אחר חכמתו ויכלתו, וכמו שחכמתו ויכלתו הם בלתי בעל תכלית ואינם ממין חכמתנו ויכלתנו, כן רצונו אינו ממין רצוננו, וכמו שחכמה והמדע בו ית' איננה דבר נוסף על העצמות... אבל היא ענין עצמותי, וכמו שעצמותו נעלם תכלית ההעלם, כן חכמתו נעלמת תכלית ההעלם ולא נבין ממה שניחס אליו החכמה אלא לסלק ממנו הסכלות שהוא ההפך. וכן נאמר כי מה שניחס אליו הרצון הוא כדי שנבין ממנו סלוק היותו פועל על צד החיוב כפועלים החסרים ביכולת בעל תכלית, כי פעולתו ית' ביכולת בלתי בעל תכלית. ולזה יתחייב שתמשך ממנו על צד הרצון כמו שהם בפועלים השלמים. אבל לא שנבין רצונו היאך היא, לפי שהוא עצמותי בו... (שם פרק ג)

וממה שמעיד עליו החוש מזה מיציאת הדברים מן הכח אל הפועל יוכל להביא מופת עיוני על מציאות הא-לוה ית' על זה הדרך. אנחנו נראה שיש בכאן ענינים יהיו בכח ויצאו אל הפועל, וכל מה שיצא מן הכח אל הפועל יש לו מוציא חוצה לו בהכרח, שאילו היה המוציא בו, ולא היה שם שום מונע, לא היה נמצא בכח בעת מן העתים, אבל היה בפועל תמיד, ואם היה מוציאו בו יהיה לו מונע שלא ימצא תמיד בפועל והוסר הכח אשר הסיר המונע הוא אשר הוציא הדבר מן הכח אל הפועל... וזה לא ילך אל בלתי תכלית, ולזה אי אפשר מבלתי שיגיע אל מוציא מן הכח אל הפועל אין בו כחניות כלל, לפי שאם היה בו כחנית היה בו האפשרות, ומה שיש בו אפשרות אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא, ויצטרך אל מוציא אחר מן הכח אל הפועל... (שם פרק ד)

העקר הזה שהוא מציאות השם יש עליו מופתים אחרים עיוניים הביאם הרמב"ם ז"ל בתחלת החלק השני מספר המורה אזכיר אותם בקצרה כדי להעיר המעיין על הצודק מהן מהבלתי צודק. והמופת הראשון מהן שעשה הרב ז"ל הוא בנוי על מציאות תנועה תדירה נצחית, כמו שיניח הפילוסוף, וזה ממה שלא יודו אותו כל בעלי הדת האלקית המאמינים בחדוש, ואין החוש יכול להעיד על זה גם כן, ולכן לא התעסקנו בהבאת המופת ההוא.

ואולם המופת השני שהביא הרב ז"ל הוא חלוש מאד, לפי שהוא בנוי על הקדמה שהקדים בשם אריסטו, לא נתבאר אמתתה. אמר כי כשימצא דבר מורכב מב' דברים וימצא אחד מהם בפני עצמו חוץ מן הדבר ההוא המורכב, התחייב מציאות האחד בהכרח חוץ מן הדבר המורכב ההוא גם כן... ואחר ההקדמה הזאת אמר, אנחנו נמצא דברים רבים מורכבים ממניע ומתנועע, רוצה לומר שהם יניעו זולתם ויתנועעו מזולתם בעת שיניעו, ונמצא מתנועע לא יניע כלל, והוא המתנועע האחרון, יתחייב בהכרח שימצא מניע לא יתנועע כלל והוא המניע הראשון... ואיננו מחוייב שכשימצא דבר מורכב משני דברים וימצא האחד לבדו שימצא האחר לבדו...

אמר הנמצאות לא ימנע הענין בם משלשה חלקים, אם שיהיו כלן בלתי הוות ולא נפסדות, או כלן הוות נפסדות או קצתם הם הוה נפסד וקצתם בלתי הוה ולא נפסד. ושקר שיהיו כולן בלתי הוות ולא נפסדות, שאנחנו נשיג לחוש נמצאות רבות הוות נפסדות, ושקר שיהיו כלן הוות נפסדות, לפי שאם היה כל הנמצא נופל תחת ההויה וההפסד, היו כל הנמצאות אפשרי המציאות, אם כן דבר מן הנמצאות אחר שאין שם מוציא ולא מקיים יכריח מציאותם על העדרם, ואנחנו נראה אותם נמצאים, יתחייב בהכרח שימצא נמצא בלתי הוה ולא נפסד שאין אפשרות הפסד בו כלל, הוא המכריח מציאות הדברים ההוים הנפסדים על העדרם והוא מחוייב המציאות... ואמר עוד כי מזה יתחייב שלא יהיה גוף, שכבר בארנו שהא-לוה הוא המחוייב בבחינת עצמו, וכל מה שהוא מחוייב המציאות בבחינת עצמו אינו גוף, לפי שכל גוף מורכב משני ענינים, וכל מורכב הנה ההרכבה היא סבת מציאותו, ולא יהיה אם כן מחוייב המציאות בעצמו, כי מציאותו תלויה במציאות חלקיו והרכבתם, ולזה מבואר שאינו גוף ולא כח בגוף, ומזה יתבאר בקלות שהוא אחד, כי מן השקר שימצא לשנים חיוב המציאות בשוה מבלי שום הרכבה... ויתבאר גם כן שאינו נופל תחת הזמן להיות כל נופל תחת הזמן משתנה, וכל משתנה יש לו משנה ומחוייב המציאות בבחינת עצמו אין לו סבה אחרת משנה אותו, ולא יהיה הוא גם כן משנה ומשתנה יחד שאם כן יהיו בו שני ענינים. ויתבאר גם כן שהוא מסולק מן החסרונות, שאם היה בו חסרון היה מצטרך אל זולתו שימלא חסרונו, ולא יהיה אם כן מחוייב המציאות בעצמו אלא מזולתו... (שם פרק ה)

מה שראוי שיאמינהו כל בעל דת בעקר הזה שהוא מציאות השם, לפי מה שנתבאר במופת הוא שיש בעולם נמצא מחוייב המציאות בעצמו, שאין לו עלה ולא דומה לו והוא עלת כל הנמצאים ובו קיום מציאותם, ואין קיום מציאותו תלויה בהם ולא בזולתו, והוא הא-לוה ית'. וזה הענין נותן הבנה ציורית למה שנתאמת במופת בפרקים שעברו, ומה שראוי שיובן מן העקר הזה הוא כי כמו שהגדר או הרושם נותן הבנה ציורית במה שיש לו גדר או רושם, כן מלת נמצא במקום הזה הוא כסוג שכולל כל הנמצאים. ואמרנו מחוייב המציאות בעצמו, הוא ההבדל העצמי שיש בינו ובין זולתו מן הנמצאים. והדברים הנמשכים לזה והם שאין עלה לו ולא דבר דומה לו ושאר הדברים אינם אלא באור חיוב המציאות בעצמו...

ומן העקר הזה יסתעפו הד' שרשים שמנינו במאמר הראשון פרק ט"ו, שכל הכופר באחד מהן כאלו כופר בעקר, והם האחדות, והרחקת הגשמות, ושאין לו התלות בזמן ושהוא ית' מסולק מן החסרונות... (שם פרק ו וראה שם עוד)

מן הד' שרשים שאמרנו שהם מסתעפים מן העקר הראשון שהוא מציאות השם, ימשכו ענפים רבים, כי מן השורש הראשון שהוא האחדות יחוייב לסלק ממנו ית' התארים חכמה והגבורה והנדיבות ודומיהם, לפי שכלם תארים נוספים על העצמות, ואחר שהוא ית' אחד מכל אופן אי אפשר שיהיו לו תארים עצמיים ולא מקריים, לפי שכולם מחייבים רבוי ומסלקים האחדות.

ומשורש הב' שהוא שאינו גוף ולא כח בגוף יחוייב לסלק ממנו ית' ההתפעליות הגשמיים כולם, כמו החרון והעצב והשמחה והנקימה והטירה שכל אלו הם התפעליות גשמיים נמשכים לגוף או לכח בגוף.

ומהשרש השלישי שהוא שאין לו ית' התלות בזמן יחוייב שיהיה כחו בבלתי תכלית וימצא בו יכולת בבלתי תכלית ושלמות בבלתי תכלית. ולזה אי אפשר שיפול בו השווי ולא הדמיון לשום דבר מן הנמצאות, כי אחר שכולם מושפעים ממנו בהכרח שיהיה כחם בעל תכלית ואחר שכחם בעל תכלית יש להם התלות בזמן, והא-ל ית' הממציאם אחר שהוא מחדשם הוא קדמון ובלתי בעל תכלית... (שם פרק ז)

וממה שבארנו שהוא ית' אינו נופל תחת הזמן, יתבאר שכל תואר שיתואר בו הוא יתעלה הן שיהיה חיובי או שוללי ראוי שיהיה קדמון ונצחי כמוהו, רצוני לומר שהוא בלתי בעל תכלית מהב' צדדים הן מן הצד הקודם הן מן הצד המתאחר, כי אי אפשר שימצא בו שום תואר אחר שלא היה שאם כן יהיה הוא ית' מחובר מן המחודשים, וכל המחובר מן המחודשים מחודש, ולא יהיה אם כן קדמון בשלוח... (שם פרק יט)

...ולזה הוא מבואר, כי שם "נמצא" אי אפשר שיצדק על שום נמצא באמת בכל הזמנים אלא בהיותו נמצא בלבד לא אחר כן ולא קודם לכן, אבל הוא ית' מאשר הוא קיים תמיד על אופן אחד יהיה מציאותו מציאות אמיתי, ויסכים תמיד המובן משם הנמצא בנפש עם מה שהוא חוץ לנפש ועם הנאמר בפה, ולזה יפול עליו שם נמצא באמת יותר מעל כל מה שזולתו מן הנמצאים. וכן יפול שם נמצא באמת על מי שאין מציאותו תלויה בזולתו אלא בעצמותו, לפי שאין בו אפשרות כלל אחר היות מציאותו תלויה בעצמותו... ולזה השיבו השי"ת כי שמו הוא אהי-ה אשר אהי-ה, לומר הנמצא אשר מציאותו תלויה בעצמותו ולא בזולתו, ולזה היה מובטח שיעשה חפצו ורצונו בכל אשר יחפוץ... וזהו שנמצא הנביא מתאר השי"ת בתואר האמת בענין מיוחד מכל מה שזולתו מן השמות והתארים, אמר "וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים ומלך עולם" (ירמיה ב')... דקדק הנביא בלשונו, כי כשתאר השי"ת בשהוא אמת לא אמר לשון הוא, אלא וה' אלקים אמת, אבל כשתאר אותו בחיות או במלכות אמר הוא האלקים חיים ומלך עולם, להורות כי אף מצד הבנת החיות והמלכות ידומה זולתיות, מה בינו וביניהם, אף על פי שאינו כן על דרך האמת, אבל מכל מקום בשם האמת אין בו זולתיות כלל, ולזה לא אמר בו ה' האלקים הוא אמת... (שם פרק כז)

שם הנכתב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא הנקרא שם המפורש, ורוצה לומר השם הנבדל... שהוא נבדל ומיוחד לו יתברך מזולתו מן השמות, וזה כי שאר השמות הם שמות נאמרים עליו ית' ועל זולתו, לפי שהם שמות הונחו לו ית' אם מצד הפעולות ואם מצד בחינה אחרת זולת חיוב מציאות ית', כמו אלקים המורה על היכולת, ועל כן יאמר עליו ועל זולתו, כי האלהים יאמר על המלאכים והדיינים, וכן אד-ני המורה על האדנות יאמר עליו ועל זולתו, וכן בשאר השמות יש שהם על זה הדרך, רוצה לומר שכבר אפשר שיאמרו עליו ועל זולתו אם בשתוף גמור אם בקדימה ואיחור, ואולם שם בן ארבע אותיות אי אפשר שיצדק על זולתו כלל בשום צד, לפי שהוא שם יאמר עליו יתברך מצד חיוב מציאותו... ועם כל זה כבר נמצא שיושאל זה השם לזולתו מן הנמצאים על צד ההשאלה, שהרי הכתוב אומר, "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו', וכתוב אחר כן, "ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל" (שמות י"ד), וזה לפי שהשמות יושאלו על המושאלים אליהם משני צדדים, אם מצד שידמו אליהם בדבר מה, ואף על פי שלא ידמו מכל אופן אלא דמיון רחוק, ואם מצד שיורו עליהם בהוראה רחוקה כהוראת הכלי את בעל הכלי... (שם פרק כח)

אור הנחתו הראשונה על אור המוחש כמו "נותן שמש לאור יומם" (ירמיה ל"א), ולפי שהאור מורה את האדם את הדרך ילך בה הושאל זה השם על הישרה וההנהגה כמו, "והלכו גוים לאורך" (ישעיה ס'), ויאמר גם כן על ההישרה האלקית "לכו ונלכה באור ה'" (ישעיה ס')... ויושאל על השי"ת, "והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה" (ישעיה י'), וזה כי כמו שהאור אי אפשר להכחיש מציאותו ואינו גשם, והוא מוציא הכח הרואה והגוונים הנראים מן הכח אל הפעל ותתענג בו הנפש, ואי אפשר לשער הגוונים והמראים ולא ערבות האור ומתיקותו מי שלא ראה מאורות מימיו, ואף מי שראה מאורות ילאה להשיג האור כשהוא חזק, ואם יציץ בו יותר ממה שבכחו לראות יכהו עיניו ולא יראה אפילו מה שדרכו לראות, כן השי"ת אי אפשר להכחיש מציאותו ואינו גשם, ומוציא הדברים מן הכח אל הפעל, ויש בהשגת מה שישיג ממנו תענוג נפלא ואי אפשר לתאר אותו התענוג מי שלא זרח עליו אור השכל מימיו... (שם פרק כט)

עקדה:

וירא אלקים - מה שהזכיר שם אלקים בכל הבריאה הוא לומר, שאלו המאמרות הם רק הענין הטבעי וסדורו הנוהג תמיד. ואלקים הוא הדיין המנהיג ומסדר הנמצאות בסדר טבעי זה, והוא חיוב המסובבים וסבותיהם. ואחר כך אמר "ביום עשות ה' אלקים", להורות גדולת שם הוי"ה המשנה ומשדד הכח הטבעי בהנהגה ההשגחית בעבור האדם. וזהו טבע שני המיוחד לאומה הישראלית... ולזה מתכוון במאמר "ה' הוא האלקים", רוצה לומר המשדד לנו הטבע. (בראשית א לא)

גם עלה - ...ועל דרך הקבלה רמז ששכינה תרד עמהם, ולכן תרגם אונקלוס אנא אחות, ולכן הוסיף ה"א בירידה ובעליה, מצרימה, עלה, והיא ה"א אחרונה שבשם שפרנסה את מצרים בשני הרעב... ונקראת יד ה'... והה"א הזאת עם ישראל בגלות, ואם כן אין לתמוה על רבוי הברכה בהם עד שהיו ס' רבוא, ונראית להם השכינה. (שם מו ד)

לא נודעתי להם - ידוע כי שם הוי"ה הנכבד והנורא הוא שם העצם המורה על עצמיותו, שבו יכללו כל התוארים, כמו שאם תקרא ראובן תכלול בזה מה שהוא סוחר או רופא, מה שאינו כן אם תקרא רופא, שהוא רק התואר, וכן כולל שם הוי"ה עקרי התוארים, הגדול - מחוייב המציאות, שהוא סבה ראשונה לכל האלהים, הגבור - משגיח ומנהיג, והנורא - להעניש וליישר. ולאבות נגלה בשם ש-די, בתואר שהוא מחוייב המציאות ודי להספיק המציאות לזולתו. (שמות ו ג)

החודש הזה - כפי שסדר הנמצאות לפי הטבע מעיד על אמיתות מציאות הבורא, כי יעידו על כך גם שידוד הטבע והריסתו לפעמים... ואנו היונקים מתורת ה' יודעים, שה' מסתפק בעצמו מבלי כל צורך אל נמצא, וכל הנברא נמצא רק לצורך עצמו שימצא על הצד היותר טוב האפשרי, ויתישר להכיר את בוראו, (ולא נברא חס ושלום לצורך הבורא)... נמצא ב' הנהגות בטבע, הטבע הפשוט שנברא במדת הדין ונוהג תמיד, והשני הנברא במדת הרחמים, טבע חכם המבחין בין צדיק לרשע... (שם יב ב)

לה' - שם ה' כולל כל תואריו המתיחסים לענינים פרטיים, כגון י-ה, אמיתת מציאותו שממנה המציאות לנמצאים, ומזה עוד לא נתחייבה ידיעתו והשגחתו וכו'. אלקים יורה על נתינת סדר קיים בלתי משתנה לטבע. ש-די שמשדד מערכות הטבע האלו ומסירם. אם כן לא יצלח אדם בידיעות חלקיות אלו... (שם טו א)

אעביר כל טובי - קשר כל הנמצאות והשתלשלות כל העולמות ודרך המשך השפע מקצתם אל קצתם, עד שידע ידיעה אמיתית, שכל הטוב המושפע על הנמצאים בא מאתו יתברך. וקראתי בשם ה' - הנכתב ואינו נקרא. כי היודעו ומכירו בכל מקום שיזכור אותו אשמע קול הקורא לעשות אותות באלו הנמצאות הנענים לידיעת השם הזה. (שם לג יט)

ה' - מדה שניה שמשגיח על ברואיו, מתרצה על טוב מעשיהם, וכועס על זולתם, ועל כן נקרא הרבה פעמים אלקים... ומדה זו היתה מיוחדת ליצחק, שתחלת ענינו מדת הדין גמורה, כדפירשנו. ועד העקדה נזכר בו רק שם אלקים, ומאז והלאה נהפך לרחמים. (שמות לד ו)

אך בו יתברך, שהוא אלקי הכל וסבת שלמותו, אי אפשר שלא ימצאו כל השלמויות והמעלות הנמצאות באיזה נברא שהוא, ובו יהיו בראשונה ובעצם. ומשנמצאו בו כל השלמויות אמר שבא טעון כדי לברכם בהם... (במדבר ו כד)

שלח לך - ...ובמאסם בארץ מאסו בעקרי התורה והתיאשו מהשלמות האמיתי, והתישו כח הגבורה האלקית מהפיל גוים עצומים תחתם, כי כשהיד העליונה על כסא המשפט גוברת, תגבר היד הפועלת, ותשישותו אינה מפני שאינו יכול, אלא מפני שאינו רשאי מפני היושר והדין, זה שאמר משה, "מבלתי יכולת", בלשון נקבה, כי אתה רשאי מכח המשפט המסדר, אלא שאין כח בגבורה המצוה על המעשה, שהוא במדרגת נקבה אצל המשפט להוציא דבר אל הפועל. (שם יג ב)

שופטים - ...ונקראו השופטים אלהים, ושותפים להקב"ה, כי ענינם להשיב החלקים אל הכללות, כמו שהוא ית' כולל כל הנפקדים ומשיבם להכלל כאחד שלם באחדותו הנפלאה... (דברים טז יח)

אברבנאל:

אלקים - להרמב"ם שופט, והושאל לה' בהיותו שופט, ואינו נכון, כי ברובו בא על ה', והוא מהשמות שאינם נמחקים, ולא כינוי, אבן עזרא פירשו תקיף, ובא ברבים כלשון הכבוד. וקשה שמכנה גם את האלילים בלשון זה. ומה שאמר עוד כי בעבור שמעשה ה' על ידי המלאכים הוא נקרא כן אינו, דאם כן מדוע מזכירו בפסוק הראשון.

לכוזרי פירושו מושל, והושאל גם לאחרים.

ואקדים לך, א', דבור בא רק בקשר עם שם הוי"ה ואלקים המתהפכים בסדר קדימתם, ולא יקדם להם שם אחר. בסמיכות כינוים לשם הוי"ה יבא א-ל, כגון ה' אלקי ישראל, חוץ משם צב-אות שיסמך לו... שם הוי"ה ינקד בניקוד אלקים ולא להיפך. ב', אלקים נכתב תמיד חסר וא"ו, וא-לוה מלא, חוץ מ"יזבחו לשדים לא אלה". וכן אלקי תמיד חסר חוץ מג' בתהלים, וטעמם במסורה.

שם הוי"ה מציין את עצמותו ומהותו ית' המחייב המציאות, ושהוא בתכלית השלמות ובלתי מושג, לכן לא ישתתף עמו בשם זה שום דבר.

שם אלקים מציין השפעתו לכל זולתו, ובכלל זאת הבריאה. לכן מיוחסת הנבואה לשמות אלו המתאחדים בו, ולא יקדם להם שם אחר. כל שאר השמות מיוחסים לה' רק לפי השפעותיו, ולכן נסמכו לשם אלקים. ולפי שהשפעתו המתבטאת בשם אלקים נמשכת מעצמותו, ינוקד שם הוי"ה בנקוד אלקים, שבמהותו הוא המשפיע. אך גם אם נשיג את השפעתו לא נשיג את מהותו... הנה שם אלקים הוא שם תאר ולא עצם, והושאל גם למלאכים המשפיעים בדבר הנמוך מהם, וזה שאמר אלקי האלהים. ומה שאמר אדוני האדונים הוא על הגרמים השמימיים המשפיעים גם כן.

ומה שאמר אלהים על המשפט, רוצה לומר המשפט לפי האלקים, ולא קרא השופטים עצמם אלקים. והשם אינו רבוי, כי המ"ם בו הוא כמו באפרים ועוד. או רוצה לומר שפעולותיו רבות, אף שבעצמו הוא אחד. ובלשון בני אדם מייחס אליו פעולה פעם בלשון יחיד כגון ברא, ופעם בלשון רבים כמו התעו. (בראשית א א)

בצלם אלקים - באשר הקב"ה בורא העולם, צריך שימצאו בו השלימויות שבעולם, שהם המציאות הגשמית, הצמיחה, ההרגש וההשכלה. בתחתונים נמצאו אלו בסדר זה על גבי זה, ובבורא הם באחדות מופשטת, מבלי הבדל וסדר מדרגה ונמצאו בציורו ובדעתו מאשר הוא פועל אותם, ונמצאו באדם בהיותו מקבל אותם קבול גשמי, ורק באדם נמצאו כולם... (שם שם כו)

יום הששי - ...וכבר זכרתי שנזכר בבריאה רק שם אלקים המורה על המשפיע הראשון היכול המוחלט, והבריאה בלי מנהיג טבעי כלל... (שם שם לא)

ה' אלקים - יש מפרשים שעד ויכולו הזכיר רק שם אלקים, לפי שבנתינת הצורות לא היה זקוק לנפרד, ודי בפועל הגרמים השמימיים הנקראים אלקים, וכן הטבע, ומבריאת האדם והלאה הוצרך גם לפעול השכל לתת צורת האדם, ולכן הזכיר שם ב' השמות, ואחר כך הוצרך רק עוד לנתינת הצורה, ודי בשם הוי"ה, ואין צורך בהתחכמויות אלו.

הנה שם הוי"ה הוא משכיל ומשיג צורת כל הנמצאות, כי הוא נימוס וצורה משובחת לכולם. ובחינה זאת הוא שם עצם, כי זוהי עצמותו וידיעתו, ציור כללי לכל הנמצאים. ולא נזכר שם זה בו' ימי בראשית, כי בלי האדם לא היו הנבראים עדיין בשלמותם, וזכר שם שם אלקים רמז למושפע... (שם ג כב)

בפרשת מילה ולידת שרה נזכר תמיד שם אלקים, שהדין נותן בכורתי ברית שיעשה כל אחד את המוטל עליו, ומפני שלמות שרה היה בדין שיפקדנה. (שם יז כב)

וירא ה' - ויקרא אליו אלקים - ה' יאמר רק על הסבה הראשונה, ואמר למלאך לקרא לו כשבא להסתכל. (שמות ג ד)

וה' הולך - השגחתו הולכת לשמרם, ועשה להם באויר ובאש עמוד משמים לארץ להורותם הדרך ולהאיר להם בלי שמן. ועיין מה שכתבנו בסוף פקודי. (שם יג כב)

ה' אלקיך - הודיעם מי מדבר אתם, ה' הנותן המציאות, אלקיך המשגיח עליך ומנהיגך. (שמות כ ב)

אני ה' פשוט בתכלית הפשיטות, וכן ראוי שתהיו גם אתם. (ויקרא יט יח)

ואהבת את ה' - מצד עצמותו ומהותו הנעלם, ומצד המציאו הדברים ומהוה אותם. והודיענו שהוא אחד בכל ג' הבחינות... (דברים ז י)

אלקי האלהים - כבמכילתא, סבה ראשונה לכל השכלים הנבדלים ושרי מעלה. הגדול - בעולם ההויה והפסד. הגבור - בעולם השמימיים. והנורא - בעולם השפל. לא ישא פנים - כפי שנשא לחטא העגל. או אדוני האדונים - ולא יחוש לאבד עם אחד. הגדול - בעל יכולת מוחלטת. לא יקח שוחד - מקרובי הפושעים וזכות אבותיהם... (שם י יז)

הצור - שהוא התחלה וסבה ראשונה. או הצורה הראשונה, או חזק ובלתי משתנה. תמים פעלו - כל מה שעשה במדבר היה בשלמות, או הצור - הבחירה היא ביד האדם, ואין רע יורד מלמעלה. א-ל אמונה - משלם שכר כאן או בעולם הבא... (שם לב ד)

אין כא-ל - אחר שברכם אמר להם שהגבורה העושר והרוחניות הכל מה' ולא מהמערכה והמנהג הטבעי. ובגאותו שחקים - למרות שהוא גבוה מעל גבוה לא תמנע השגחתו בשפלים. מתחת זרועות עולם - המלאכים, כי העליונים מושלים בהם, ובכל זאת הוא משגיח עליך. ומלמדנו בזה שה' הוא המניע הגלגל העליון המקיף, מקומו של עולם, וממנו נשפעים שאר השכלים המניעים חלקי הגלגל תנועות מיוחדות... ובבראשית רבה אמרו מעונה - הוא מעונו של עולם ולא העולם מעונו. כונתם לומר כי כל דבר ינוח במקומו הטבעי ויתנועע אליו אם נפרד ממנו. וכן אם אנו בהקב"ה אנו במנוחה, והשכל יבקש תמיד לשוב אליו... (שם לג כו וכז)

ויגבה ה' - לא ישפל על ידי מפלת ישראל, כי יכירו שבמשפט עשה. (ישעיה ה טז)

רם ונשא - על ה' שהוא רם ונשא מהכסא. יושב - להורות על חוזק מצבו ועל האדנות. ושוליו - פעולותיו והשגחתו. מלאים את ההיכל - העולם השפל או בית המקדש, ובאר שלא ראהו עצמו כי אם את השרפים הנבדלים, הראשונים במלכות. וכן וינועו - השיג את התנועה הבאה ממנו. (שם ו א)

קדוש - שהוא יתברך נבדל בעצם ומציאות מהעולם השפל ומהשמימיים ומהשכלים, ובכל זאת הוא משגיח על הארץ... מלא כל הארץ כבודו - לרד"ק כל מה שבארץ הוא כבוד ה'. ולאבן עזרא בפירוש התורה הוא משגיח בכל. ולדעתי כל מה שבארץ משבח אותו. (שם שם ג)

מסתתר - בעצמותך ומהותך, ובפעולותיך אתה מושיע את ישראל. והגוים יכלמו מפסיליהם, כאותו שהמיר ושאלוהו רעיו מה ראית, והשיב מקודם לא ראיתי אלקים אבל הוא ראה אותי, ועכשיו אני רואה אותו והוא לא יראה, כי עינים לו ולא יראה. (שם מה טו)

רם - נבדל מהשמים, כי הוא קדמון והם מחודשים. שוכן עד - מורה על התמדה ונצחיות. (שם נז טו)

איזה בית - אל תחשבו שאגאלכם כי אני צריך לבית המקדש. השמים כסאי - לפי אבן עזרא ידענו שכבוד ה' מלא השמים והארץ, כי מן השמים תבאנה הגזרות לעולם כממלך על כסאו. ידי עשתה - אחר האפס המוחלט, ובודאי לא הייתי צריך להם... היוצא מכל זה שאי אפשר שעשה הכל לצרכו כי אם לרחם. (שם סו א וב)

ספורנו:

ראשית כוונת הבורא היא שידמו לו הבריות, ולכן נתן להם התורה שיש בה חלק עיוני וחלק מעשי. בחלק העיוני מציאות ה', שהוא עצם נבדל מחומר, ממציא כל, בלי נושא קודם. מידיעה זו תמשך ידיעת טובו, אהבתו, ובזה יוציא שכלו מן הכח אל הפועל, ויחיה לנצח... (הקדמת ספורנו)

אלקים - הנה מלת אלקים תורה על נצחי, ולזה על השדים שהם מתים כבני אדם אמר לשדים לא אלוה, ואמר על הא-ל ית' א-לוה, כי הוא הנצחי בהחלט, כאמרו ויטוש א-לוה עשהו. ויאמר עליו אלקים לשון רבים, להורות שהוא צורת כל הצורות הנצחיות וזולתם, כאמרו מלא כל הארץ כבודו, כי אין לזולתו מציאות זולת הנאצל ממציאותו, ולא ימצא שום נמצא זולת מציאותו, כאמרו ואתה מחיה את כולם, ועל צד ההדמות יקרא כל נבדל מחומר אלהים ויקראו השופטים המומחים אלהים כאשר ישפטו בצלם אלקים, ולהורות על מעלת נצחיותו אשר ממנו נאצל נצחיות שאר הנבדלים נאמר שהוא אלקי האלהים. (בראשית א א)

בצלם אלקים - הנה מלת אלקים על צד ההדמות תאמר על כל עצם שכלי בפעל שלם נבדל מחומר, ובזה הוא נצחי בהכרח. ולכן תאמר על הא-ל ית' ועל מלאכיו, וכמו כן תאמר על השופטים על שם החלק השכלי האנושי, אף על פי שפעולתו היא בלתי שום כלי חמרי ותתפשט על בלתי מוחש ועל קצת עתידות, ולא יחלש בהרבותו פעולת השכלתו ולא בעת זקנת הגוף אבל יוסיף אומץ, ומכל אלה התבאר שהוא נבדל מחומר בלי ספק... (שם א כז)

אני א-ל ש-די - שיש די במציאותי לפעולה המיוחדת לי, והיא הבריאה, שלא יפול בה נושא מתפעל, ולכן לא יצטרך הבורא בפעלו שיהיה זולתו שום נמצא במציאות, והפך זה יקרה לכל נמצא זולת הבורא, כי אמנם לא יפעל שום פועל זולתו אם לא נמצא איזה נושא מתפעל ממנו, וכן לא יתפעל שום מתפעל אם לא ימצא איזה פועל שיפעל בו, ומזה יתחייב במופת ראייה מציאות הבורא ויחודו ושלמות פעלו על כל פועל זולתו אצל כל מתבונן, וזה הורה הא-ל ית' לאבות, אמנם מופת סבה על הבריאה היוצא מן השם המיוחד לא הודיע עד משה רבינו באמרו וארא וכו' ושמי ה' לא נודעתי להם. (שם יז א)

בשם ה' א-ל עולם - וקרא והודיע לרבים שהא-ל יתעלה הוא א-לוה הזמן וממציאו נגד דעת אפיקורסים חדשים גם ישנים. (שם כא לג)

אני ה' - מקיים המציאות, לא ממציאו בלבד אבל גם מקיימו, שאין לנמצאות שום ישות וקיום זולתי מה שאני משפיע עליהם, כאמרו "ואתה מחיה את כולם", ומזה יתחייב שאין לשום נמצא קיום מציאות בלתי רצוני. (שמות ו ב)

בא-ל ש-די - המורה שהמצאתי את המציאות. (שם שם ג)

זה א-לי - הוא הנצחי והקדמון אצלי אשר בהכרח יעלו כל סבות הנפסדים אליו וממנו תהיה נצחיות התמדתם. (שם טו ב)

נאדר בקדש - הנה הקדוש במוחלט הוא הבלתי נפסד כלל... אמר שאין כמו הא-ל ית' נודע לאדיר ומלך על כל אלהים קדושים ונצחיים,ולפיכך לו לבדו יאות לשנות טבע כל נמצא בלתי נפסד, כי נצחיות כל נצחי לא היה זולתי מאתו ית'. (שם שם יא)

את פני האדון - המסדר עניניך בדברים הטבעיים כענין "ולאדון לכל ביתו". אלקי ישראל - מסדר עניני ישראל בענינים הרוחניים אשר למעלה מן הטבע אשר לא יאותו זולתי לנבדלים הנקראים אלהים, כענין זובח לאלהים יחרם... ויקראו השופטים המומחים גם כן אלהים כי הם ישפטו לפעמים מבלעדי החושים... ולזה נקרא הא-ל ית' אלקי האלהים מסדר עניני המסדרים הבלתי טבעיים, והם הנבדלים מחמר. ואדוני האדונים מסדר עניני המסדרים הטבעיים, והם הגרמים השמימיים. (שם לד כג)

לדעת - כדי שתתבונן ותדע בלי ספק כי ה' הוא האלקים, הוא אותו הקדמון הנמצא בהכרח. (דברים ד לה)

...כי ה' הוא האלקים, המסדר הנצחי המפורסם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, כי אמנם על זה יורה סדרם וקשרם והתכלית המושג מהם אשר לא יושג זולתם, ובהם נודע שיש נמצא מכוין שהמציא כל זה לתכלית מכוון מאתו. אין עוד - ומזה יודע שאין עוד, כי הוא מן ההכרח שלא יהיה כל זה זולתי בכח איזה נמצא נבדל מחומר מאד נעלה בתכלית האפשר, והוא נמנע שיהיה יותר מאחד בזאת המדרגה מהעלוי אשר אין כמוה, כי בנבדלים לא יפול מספר זולתי בהיותם בלתי שוים במדרגה. (שם שם לט)

ה' - הנותן מציאות ובורא, אלקינו - הוא נבחר שבנבדלים אצלנו אשר ממנו נקוה להשיג חפצינו בלי אמצעי ומצד היותו עליון בכחו הבורא הנה לו לבדו ראוי להשתחות, ולצד שממנו תקותנו בלי אמצעי ראוי שאליו לבדו נתפלל ונעבוד. ה' אחד - ובהיותו נותן המציאות אחר אפיסות מוחלט התבאר שאין נמצא זולתו ממין מציאותו, ושהוא נבדל במין ממציאות עולם הנפסדים וממציאות עולם הגלגלים וממציאות עולם המלאכים, באופן שהוא יחיד בעולמו הרביעי, וזה נראה שנרמז בהיות אות הדל"ת של אחד גדולה... (שם ו ד)

כי ה' אלקיך הוא אלקי האלהים - הנצחי על כל הנצחיים הנבדלים מחומר וזה שנצחיות כולם הווה מנצחיותו. ואדוני האדונים - מנהיג המנהיגים, והם הגלגלים ומניעיהם שהנהגת כולם מכוונת להשיג תכלית כוונתו, כענין המלאכות הפרטיות ביחס אל הראשוניות. הא-ל הגדול - שאין נמצא שוה לו במדרגת מין מציאותו. הגבור - המקיים כל המציאות במציאותו כאמרו ואתה מחיה את כולם. והנורא - משגיח לשלם ולענוש באופן שראוי לירא מפניו... (שם י יז)

להיות לך לאלקים - שיהא הוא אצלך הנבדל הנכבד מכל העצמים הנבדלים, וממנו כל הנהגת וקיום עניניך בלי שום אמצעי, כראוי לנצחי, באופן שראוי לך לעבוד ולהכנע לו לבדו כראוי לעליון ומנהיגך, ולהתפלל אליו בהיותו הוא לבדו מנהיגך... (שם כו יז)

רוכב שמים בעזרך - כי אמנם הא-ל שהוא בעזרך הוא רוכב שמים שהוא עליון מהם ומנהיגם, על הפך דעת אנשי הצאב"ה שאמרו שאין לחשוב דבר נכבד יותר מן השמים, ובכן לא תהיה המלכות הבאה מאתו עולה ויורדת בעלות המזלות וברדתם. אלקי קדם - א-לוה קדמון וכל זולתו מחודש מאתו, ומתחת זרועות עולם - ולמטה מן השמים הוא אלקי זרועות ומנהיגי הנמצאים העולמיים,והם ההוים ונפסדים הנופלים תחת הזמן, כמו איכיות היסודות והטבע הזן והמגדל והמוליד והמצייר בצמחים ובבעלי חיים... (שם לג כו וכז)

דודי צח - בהיותו מטיב במדת רחמיו, עם היותו אדום במדת הדין, ואין זה מפועל שום עצם שכלי שפעולתו (להבדיל בין) אמת ושקר, וכל זה יורה שמציאותו מציאות רביעית ושכלו עצם משכיל נבדל מזולתו, פועל בהכרח סדרו ומצוותיו בלבד. וכן הוא בהכרח דגול מרבבה - נודע לבעל דגל נצחון היכולת. (שיר השירים ה י)

ראשו - ומאותה מדת רחמיו שראש דבריו מעשה בראשית להודיע כח מעשיו במופתים שכליים וחושיים, למען יידעוהו ויזכו לחיי עולם, כי ייאמר על דבר שהוא שלו בהיותו מסודר מאתו ולא שיהיה חלק גופו חס וחלילה. ... (שם שם יא)

אלשיך:

רואים את הקולות - כי לפני כבוד אלקי ישראל ד' מסכים, שיחזקאל קראם רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונוגה. והחיצוניים מתחלקים לחלקים, וכך היו בחיצון ז' קולות הנראים לעין כע' ברקים... וה' המציא כאן עשן שלא יסתכלו בו... (שמות כ טו)

רוכב שמים - על עולם הגלגלים הגשמי, כי ז' רקיעים אינם ז' גלגלים... ומהג' ולמעלה עולם המלאכים. ועל ידי אור תורה ומצוות עולה אור קיום הרקיעים למעלה עד ה', ומהתהפכות האור חוזר שפע קדושה בהשתלשלות על הגלגלים והעולם השפל... או רוכב שמים - עליהם רק רוכב, ומעונתו בצדיקים. (דברים לג כו)

שערי קדושה:

הנה המאציל העליון אשר האציל כל העולמות, נקרא אין סוף, ואין בו שום תמונה, לא בשם ולא באות ואפילו בקוצי האותיות כלל, ולכן אפילו הרהור אסור בו, והאציל חמשה עולמות זה נשמה לזה וזה לזה, והן אדם הקדמון הנזכר בספר התיקונים, ובלשון הגאונים נקרא צחצחות... (חלק ג שער א ועיין שם עוד)

רמ"ע מפאנו:

ועדיין יש ללמוד כי לא בלבד לא קצרה ידיעתו ברוך הוא על העתיד אצל הבחירה אלא אף על פי שיש אל הנמנע טבע קיים אצל השכל האנושי ולא ידומה בטול העבר שיהיה מה שהיה כלא היה, מכל מקום אין כל דבר נמנע לאדון הכל, וצמצום שכינתו לעד שהוא נמנע גמור בדרך טבע אל המתואר באין תכלית באמת, והוא אמנם שליט על המתקומם במקום לא יכילהו למתקומם בשום פנים, ומצודתו פרושה על בטול הזמן כי מלכותו בכל משלה, והוא בעל החפץ המאריך זמן הטבע כרצונו, והמציאות לא ישוב בו העדר ואם רוחו ונשמתו אליו יאסוף במה נחשב הוא הטבע והזמן בטל העבר מעקרו, אין כאן לא מניעה ולא קיום, וככה לא יבצר ממנו מזמה לגדל החלק שיהיה יותר מהכל כטעם "ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו" לשומעים ינעם לפרשו כפשוטו באמות הדרוש זה... (מאמר חקור דין חלק ד פרק ט)

מהר"ל:

השגת האדם מתייחסת אל האדם, מחוייב מזה שהדבר המושג לא יהיה נבדל מכל וכל מן האדם המשיג, ואף שהשכל משיג הדברים הנעלמים מכל מקום דבר שהוא נבדל מן האדם לגמרי ראוי שלא תהיה השגתו בו, שכל השגה היא חבור וצירוף אל המושג. יציאת העולם לפועל המציאות היא נבדלת מן העולם אחרי המצא העולם בפועל, שאין הדבר כאשר הוא בעת הויתו מתדמה (למצבו) אחר המצאו. ולפיכך השגה בדבר המצא העולם ואיך יצא לפועל המציאות הוא נבדל לגמרי מן האדם אשר הוא נמצא בעולם, ולפיכך אמר על זה, "כבוד אלקים הסתר דבר" מן בראשית עד ויכולו. ובפרק ב' דחגיגה, אין דורשין בעריות לג' ולא במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד וכו'. פירוש הראשון, שהשי"ת מציאותו מובדלת מכל הנמצאים ואין לו השתתפות עמהם. ב' שהוא המציא שאר הנמצאים, ג' שהם מסודרים מאתו בסדר שלהם, כי מה שהמציא אותם, שהיא הוצאתם לפועל הוא דבר בפני עצמו, ומה שסידר אותם כפי מה שהם עליו הוא ענין בפני עצמו, וזה שאמר "א-ל אלקים דבר ויקרא ארץ", כי השם המיוחד הוא שם העצם מורה שהוא נבדל מכל הנמצאים, ובו מקוימים כל הנמצאים, ושם אלקים הוא על שפועל כל הנמצאים כולם, שהרי בכל מעשה בראשית נאמר "ברא אלקים", ובשם א-ל סידר כל הנמצאים, כי בריאתם בדין, וסדר כל עניניהם בחסד, שזה השם הוא חסד.

וזה שאמר "ולא במרכבה ביחיד", כי המרכבה מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, כי כל רוכב על ידי שהוא רוכב הוא נבדל מן אשר רוכב עליו, וכל ענין המרכבה ההשגה המורה על שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואיך הוא רוכב עליהם ומנהיג, כי בזה שהוא נבדל מהם מנהיג אותם, כמו הנשמה שבאדם היא נבדלת מן הגוף, ובמה שהיא נבדלת מן הגוף מחיה אותו ומנהיגה אותו. וכמו שזאת ההשגה מורה על שהוא יתברך נבדל מזולתו, ואין בו השתתפות עם זולתו, כענין זה תהיה ההשגה שלא תהא השתתפות בזאת הידיעה רק לעצמו.

אמנם מעשה בראשית, שרוצה לומר שהשי"ת המציא המציאות, ובאיזה ענין יצאו לפועל ונמצאו, לכן אמר "עד ויכולו - כבוד אלקים הסתר דבר", שזהו הוא אשר המציא אותם. אבל מן ויכולו ואילך אינו מדבר במה הנמצאים מאתו יתברך, כי אם במה שנמצאו התולדות זו מזו... (גבורות ה' הקדמה)

...קושיא זו (ברלב"ג) בנויה על הדעת, כי אין הוא יתברך מקבל תארים, והוא ושכלו דבר אחד, ואם תשתנה דעתו ישתנה עצמותו חס וחלילה. ואנחנו תלמידי משה רבינו ע"ה אין אומרים כך חס וחלילה, אבל הוא יתברך שקראוהו רז"ל בשם הקדוש ברוך הוא, ולא נקרא השכל הקדוש, כי אמיתת עצמו לא נודעה, רק שהוא נבדל מהגשם ומגוף ומכל הנמצאים, ועל זה נאמר קדוש ברוך הוא, שענין קדוש יאמר על מי שהוא נבדל, כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ומזה בעצמו שהוא בתכלית הפשיטות אין דבר נבדל ממנו. כי הדבר שיש לו גדר ומיוחד בדבר מה, בשביל אותו הגדר נבדל ממנו דבר שאינו בגדרו. אבל מפני שהוא יתברך פשוט ואין לו גדר כלל, אין דבר נבדל ממנו, ואם כן הוא יודע הכל והוא יכול הכל. ואם לא היה יודע הכל, או לא נמצא מאתו הכל, היה זה מפני שיוגדר בדבר מיוחד, וזה אינו כי לא יוגדר. והוא יתברך יודע הכל בחכמתו, ופועל הכל בכוחו, כי אין חילוק בין ההשגה שהוא משיג את הברואים או מה שהוא פועל שאר פעולות, כי ההשגה גם כן פועל.

וכמו שיפעל לפעמים פועל זה ולפעמים פועל אחר, הכל כפי המתקבל, כן בהשגתו משיג כל דבר לפי ענין המקבל, כי אין השגה רק פועל, ואין צריך להרחיק כל זה, וכל התארים כך הם. ורז"ל בחכמתם הרמה הודיעו לנו אמיתת הדברים אלו במה שקראו אותו קדוש ברוך הוא, רוצה לומר שהוא פשוט, נבדל מכל הנמצאים, ולא קראו אותו רק בלשון שלילה, שהוא נבדל מכל הנמצאים. וכאשר נאמר שאין הידיעה עצמותו שוב לא יקשה לך כלל כי תהיה ידיעתו משתנה, כי אין עצמותו הידיעה, רק הוא יתברך מתואר שיודע הכל...

ויאמרו עליו שהוא שכל מופשט... ויאמרו שהשכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד, ויהיה מה שמשיג את עצמו שהוא סבה לנמצאים, הוא בעצמו המושג והמושכל, כל זה בטל ומבוטל. כי השכל הוא מיוחד בדבר, כמו שאתה אומר כי ענין השכל הוא ידיעת הדבר כמו שהוא, ואין אל השי"ת גדר כלל שיוגדר, ואם אתה אומר שעצמותו שכל, הרי בזה אתה נותן לו גדר.

ועוד כי מסלקים ממנו הידיעה שידע כל הדברים הנעשים, שאף אם הוא יודע הנמצאים מפני שהוא סבה להם, איך ידע הדברים הנעשים שאין הוא סבה להם, והמעשה הוא נגדו כמו כל חטא ועוון. ולפיכך סכלו האומרים שעצמותו שכל, אבל הוא יתברך לא תוכל לומר עליו דבר מיוחד.

ובשביל זו הקושיא אשר הקשה, איך יתחייב מן השכל הפשוט גשם, זה יתחייב להם אם נאמר כן כי עצמותו שכל פשוט, אבל אם נאמר שעצמותו הויה פשוטה, יתחדשו ממנה הוויות בעולם מהויה פשוטה. ואף על גב שהנבראים הם גשמיים, הם מתהוים ממנו יתברך, מפני שהוא יתברך הויה פשוטה, לא יגודר, ומהוויתו נמצאו כל הוויות... ואולי יאמר אם כן הוא משתתף לנמצאים שיכלול אותם בשם הויה? הלא אף דבר זה אינו קושיא, כי מאחר שמן הויתו נתהווה הכל אין בזה שיתוף כלל, שהם נמצאים מאתו יתברך ומהוויתו הפשוטה נמצא הכל, והכל אפס זולתו, והווייתו יתברך נקראת הויה, וזולתו אפס.

ואולי יאמרו אם אין עצמותו שכל, וגשם חס וחלילה לומר עליו, אם כן מהו יתברך? נשיב, וכי יוכל האדם לעמד על הנשמה בגוף, כל שכן וכל שכן בורא הכל אין לשאול עליו קושיא זו. וכל הדברים תוכל ללמוד משמותיו הקדושים, כי שם העצם בא בלשון הויה, ללמד כי זוהי עצמותו, אבל שכל אינו הויה בלבד. (שם הקדמה ב)

ובמדרש, אמר ר' עקיבא, בשעה שאמרו ישראל אז ישיר, לבש חלוק של תפארת שהיו חקוקים עליו כל "אז" שבתורה... פירוש, כאשר היו משבחין את השי"ת באז ישיר, והשבח הזה הוא שבח שהשי"ת מתרומם על העולם ונבדל מן הטבע, כי כן מורה מלת אז, שהוא רוכב על ז' ימי בראשית שהוא הטבע... וגם אינו המשך זמן, ומפני שאינו המשך זמן הוא למעלה מן הטבע, ולפיכך בשבח זה היו מלבישין הקב"ה חלוק של תפארת... כי כאשר לישראל נעשה הנס, שהנס הוא למעלה מן הטבע, ואז ראוי להלל להקב"ה באז, שזה השבח מורה שהוא נבדל מן הטבע... (גבורות ה' פרק מז)

ואמר ה' ימלוך לעולם ועד, רוצה לומר כי הוא יתברך אחר שהביאם אל הר נחלתו אל מקדש ה' אז השי"ת נקרא מלך, כי מלכותו בבית המקדש בפרט. וראיה לזה, כי כל חותמי ברכות במקדש עונין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי כבוד מלכותו בבית המקדש דוקא, ואמר ימלוך, שהמלכות תהיה שלמה לעתיד לבא דוקא... (שם)

וראוי עוד לבאר הסבה, למה היתה ההוצאה ממצרים מיוחדת לשי"ת. וזה כיון שהשי"ת רצה בישראל שיהיו לו לעם, ולהיותם יוצאים מרשות מצרים ולהיות לו לעבדים, ודבר שהוא מיוחד לו יתברך ראוי שיהיה השי"ת הפועל אותו...

אמנם יש בזה דבר נפלא ועמוק. דע כי המלאך הזה הוא מיכאל ושרף הוא גבריאל, ואלו שני המלאכים מיכאל של מים וגבריאל של אש, ועליהם נאמר עושה שלום במרומיו, שאין אחד מהם מזיק את חברו. ויש פעולות בעולם נמשכות ממדת המים ויש ממדת האש, ולא תמצא כח הכולל הכל זולת השי"ת שהוא הכל. ולכן אמר שלא היתה ההוצאה הזאת בכח מלאך ממונה על המים, ויבואו פעולות ממנו כפי שראוי. ויש פעולה שהיא להיפך ממדת האש, ולא היתה ההוצאה על ידי כח זה גם כן, ולא על ידי השליח, כי הפעולות הבאות מן העליונים נחלקים לשלשה חלקים, כי העילה הראשונה יתברך שמו וזכרו שכולל הכל, ואין פעולותיו בחלק בלבד, רק בכל. והמלאכים ממונים על דברים פרטיים. אמנם ימצא מלאך אחד שאינו פועל פרטי, והוא כולל יותר משאר המלאכים, וההבדל בין מלאך זה והעילה הראשונה, כי הכלליות שלו בכח קטן יותר... ואצל החכמים ידוע כי השליח הזה מטטרו"ן שמו, בגימטריא ש-די, ואמרו עליו "כי שמי בקרבו"... ומכל מקום אל תאמר חס ושלום כי הוא דומה אל העילה הראשונה בכלליות כי אין דומה לו אחד מברואיו בדבר... (שם פרק נב)

לכן אמר "רם על כל גוים ה'", כי הגוים מחולקים לשבעים לשונות, והוא מתרומם על הכל, בזה תדע רוממות שלו, כי אם לא היתה רוממותו על הכל לא היה רם על כל גוים חלופי האומות. ומצד שהוא רם על כל גוים הוא גבוה מכל המלאכים כי המלאכים אינם רמים על כל גוים, אך לכל אחד מהם מלאך המושל עליהם, והוא יתברך מושל על כל גוים, בזה הוא על כל המלאכים הרמים. וכשם שהוא עליון כן מושבו בשמים ממעל, וזה שאמר "על השמים כבודו". (שם פרק סב)

ויש לשאול, הנה השמים כסאו והארץ הדום רגליו, ותהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים? ולמה צריך בתחתונים שהם רימה ותולעה?

אמנם אם נמצא שכל המציאות תלויה בשכינתו בתחתונים, ודבר זה הוא הכל, מעתה הוסרה השאלה. וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך, שהוא עילת הכל רצונו בעלול, וכאשר יש עילה יש כאן עלול, נמצא כי התקשרות הסיבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עילה להם, והנמצאים הם עלולים ממנו, אם כן אין לך לומר שמיוחדים בזה העליונים כי אם התחתונים, כי במה שנקראים עליונים הם פועלים בתחתונים, ונחשבים כמו עילה, ואין עיקר עצמם שהם עלולים, אבל התחתונים במה שהם תחתונים הם עלולים בעצמם, ולפיכך החיבור האמיתי שיש לסבה הראשונה שהוא עילה באמת הוא בתחתונים במה שהם עלולים באמת.

התבאר לך כי אל תפן אל מנחתם היא מנחת שוא אשר הביאו אל ה', (ואמרו) כי הוא יתברך קרוב אל העליונים מצד שהם נמצאים עליונים, שאין הדבר כן, כי אם לא היה החטא מבדיל בין ה' ובינינו היתה שכינתו בתחתונים, וזוהי רוממות וגדולה אל ה'. ובפרק בני העיר, אמר ר' יוחנן בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא עינותנותו וכו'. הפירוש נראה, שבא ר' יוחנן לבאר, שההפך הוא ממה שחשבו ברוממות השי"ת אשר נמצא כבודו בין העליונים, וזה אינו, כי רוממות השי"ת היא כאשר הוא מצורף אל השפלים, ולכך בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא עינותנותו. וביאור ענין זה, שכאשר מזכירים שהשי"ת הוא עליון וגדול מאד על הכל, צריך להזכיר אצל זה שהוא יתברך כמו שהוא גדול על הכל כן הוא כולל הכל, שזהו שבח מיוחד לו. ומה שהוא כולל הכל רוצה לומר שהכל אצלו בשוה, גדול וקטן, ואל הכל הוא פונה, ולפיכך אמר כי הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים וכו', והיה משמע שהוא גדול על הכל, אבל אינו כולל הכל, שאדרבא מפני גדולתו הוא אינו משגיח בכל הנמצאים. ועל זה אמר "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר" וגו', ובזה יכלול כל הנמצאים בשוה, פונה אל הכל ומשגיח בכל... (שם פרק סו וסז)

והתבאר לך כי חסרון בית מקדשנו נחשב חסרון אצל העליונים, ואין זה רק מצד המקבל, כי בודאי אין שינוי לעליונים, רק שכך נמצא השי"ת אל העולם הזה שלא בשלמות כבודו. ויאמר כך כאשר לא נמצאו העליונים בשלימותם ובמעלתם מצד המקבל, כי סוף סוף יש בהם בחינה זאת שנראה כך אל המקבל הוא האדם. ואין זה נחשב דבר קטן כי אם דבר גדול, כי דבר זה עיקר כאשר הוא נמצא כך אל המקבל. כמו שתמצא שהאדם קרא שמות לכל הנמצאים, ואמר במדרש שאמר לו הקב"ה ומה שמי, אמר לו ה', אמר הקב"ה זה שמי שקרא לי אדם. מזה תבין ותדע, כי הכל הוא כפי מה שהוא אצל המקבל. ומזה תוכל ללמד החסרון שנמצא בעולם הזה מצד חסרון בית המקדש, כי אף על הקב"ה אמרו דאיתמעט פמליא שלו. (נצח ישראל פרק כב)

...אמר רב נחמן בר יצחק, לא כעולם הזה עולם הבא. עולם הזה נכתב (השם) ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת, אולם עולם הבא נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א. וביאור זה, כי מה שכתב "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וגו', אין זה חס ושלום מצד עצמו, כי הוא יתברך מצד עצמו הוא אחד לעולם, אבל מצד המקבלים, כי הנמצאים בעולם הזה מקבלים מהשי"ת פעולות לטובה ולרעה, אם שהוא יתברך אחד, הפעולות הבאות ממנו מחולקות. וכן מה שמקבלים הנמצאים אינו מאמיתות שמו יתברך, כמו שהתבאר, כי השם המיוחד נבדל מכל הנמצאים שבעולם שהם גשמיים, ואף שנכתב בשם הוי"ה לא נקרא כך, כי הכתיבה מורה על אמיתת עצמו, אבל הקריאה היא אל האדם, והכתיבה נבדלת מן האדם. ובעולם הזה שהאדם גשמי חמרי, ויש מסך מבדיל בין השי"ת והאדם, לכן הקריאה בפני עצמה בשם אדון, כי העבד נבדל מן האדון, ואין לו שיתוף עמו. אבל לעולם הבא שלא יהיה האדם חמרי וגשמי כבעולם הזה, רק יהיה במדרגת המלאכים, יהיה השם גם כן נקרא בשם הוי"ה... (שם פרק מב)

ואם יקשה להם כי הוא יתברך אלקיהם לא בשביל שהוציא אותם מארץ מצרים רק בשביל שברא את האדם והוא אלקי הכל... ולמה תלה בהוצאה ממצרים בלבד? אלו האנשים אינם מבינים שאין חילוק בין אלוקותו יתברך על ישראל ובין אלוקותו על הכל, וכמו שהוא יתברך אלקי הכל כן הוא אלקי ישראל. ודבר זה טעות, כי מה שאמר הכתוב אנכי ה' אלקיך, רוצה לומר שאני אלקיך בפרט, אף כי הוא אלקי כל, אין שמו נקרא רק על האומה הנבחרת, ואין מלכותו כי אם על האומה הנבחרת, וזהו "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". כי לא דבר הכתוב לענין הממשלה, כי בודאי הוא יתברך מושל על הכל, רק הכתוב אומר, כי על ישראל נקרא שמו ומלכותו עליהם... כי מלכותו ואלוקותו יתברך דבקה בהם, והם מקבלים מלכותו יותר מכל שאר הנמצאים ולכן שייך בישראל בפרט "אנכי ה' אלקיך".

בגבורות ה' ביארנו, כי מה שאמר הכתוב "מבית עבדים", בא להודיע מאיזה טעם הוא אלקיהם ומקבלים ישראל אלקותו. כי ראוי לנבדלים שיקבלו אלוקותו, אבל איך אפשר דבר זה לבעלי גוף שיקבלו אלוקותו שהוא יתברך נבדל מגשם? ולכן אמר "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", כי כבר נתבאר פעמים הרבה כי כל משועבד חמרי, כי החומר משועבד תחת הצורה, ולהיפך הצורה היא בת חורין.

ואמר "אני ה' אלקיך", שאני אלקיך שהוצאתיך ממדרגה פחותה חמרית שהיא עבדות, ובזה אתה נבדל מן החמרי וקבלת עליך בשביל זה מלכותי ואלוקותי, ועבדים אתם להשי"ת, כי הכל הוא חמריות במדרגה אל ה', שהוא נבדל מכל... (תפארת ישראל פרק לז)

בפרק קמא דברכות, אמר ר' אבין אמר ר' יצחק, מנין שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, ימינו זו תורה, וזרוע עזו אלו תפילין וכו'. וקאמר שם בתפילין דמארי עלמא מאי כתיב, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו'. דע כי במאמר זה באו להודיע ההפרש שבין ישראל לאומות. וראוי לך לדעת כי כל הנבראים נבראו לכבודו יתברך, וכמו שתקנו חכמים "שהכל ברא לכבודו".

וביאור ענין זה, שהנמצאים כולם הם לכבודו יתברך, ויש מהם כבוד אל השי"ת ביותר. ודבר שהוא כבודו נקרא לבושו של הקב"ה, כי הכבוד הוא מאצל הזולת, שהכבוד שייך אצל האחרים הרואים את כבודו (ולא אצל המכובד בעצמו), לכן נקרא הכבוד מלבוש, כן נקרא המלבוש כבוד, שר' יוחנן קרא למאניה מכבדותי... וזה שכתוב הוד והדר לבשת, כלומר הכבוד שיש לו מן הנמצאים הוא לו מלבוש של הוד, ואומר עוטה אור כשלמה, פירוש כי הכבוד מן האור הוא יותר כבוד משאר הנמצאים, כי הוא מציאות של הוד והדר.

הנה התבאר כי הכבוד מן הנבראים נקרא מלבוש של השי"ת. אמנם הלבוש נבדל מן הלובש, כך הכבוד מן הנבראים כולם הוא נבדל מאתו יתברך, רק על ידי הנמצאים שהם כבודו נודע הוא יתברך, כמו שנראה כל אחד על ידי מלבוש לזולתו.

אמנם הכבוד והפאר שיש לו מישראל הוא גם כן תכשיט כבוד אצל השי"ת, ואינו כמו הכבוד משאר הנמצאים, ויש הפרש כהפרש המלבוש מהתפילין. כי המלבוש הוא כבוד בעל המלבוש, אבל התפילין הם כבוד ופאר דבוק בו בעצמו, והם תכשיט שלו... ומפני שישראל נקראו בניו, לפי שהם נבראים ממנו בעצם ובראשונה, לכך נקראו בני בכורי ישראל, ושאר הנבראים טפלים לבריאה זו, כמו שאמרו חז"ל בשביל ישראל נברא העולם. ולכן במה שהוא יתברך עילה אל ישראל בראשונה, ויש דבקות העילה אל אשר הוא עלול ממנו בעצם ובראשונה, כי אין עילה בלא עלול, ולפיכך מצטרפים ישראל אליו בלי פירוד כלל ובלי ריוח בין הדבקים, ולפיכך הכבוד הוא מישראל שהם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, מצטרפים אליו לגמרי...

בפרק קמא דחגיגה, "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה... אמר רב שמואל בן איניה משמיה דרב מקום יש לקב"ה ומסתרים שמו... והאמר רב פפא אין עצבות לפני המקום, לא קשיא, הא בבתי גואי והא בבתי בראי" וכו'. רוצה לומר שאין הדברים נאמרים על השי"ת מצד עצמו, רק שהשי"ת נמצא אצל המקבלים בבלתי רצון, ואינו נמצא להם בשלמות כבודו. שכאשר ישראל אינם בשלמות והם בחסרון כמו שהם בגלות, כך נמצא השי"ת לעולם, שהשי"ת נמצא לעולם כאשר נמצא המקבל. ומה שאמר מקום יש לקב"ה וכו', זהו מפני שאין לומר שכל הנמצאים הם בחסרון, ויהיה השי"ת נמצא אל הנמצא בכללו בבלתי רצון, רק אל ישראל בלבד הוא נמצא כן... וזה שאמר "הא בבתי בראי", שאין הקדושה שם, כי הקדושה שייכת לישראל שהם קדושים, והם אינם נמצאים בשלמות כאשר בית המקדש חרב, וימצא השי"ת אליהם כפי אשר הם בלא שלמות, ושם תמצא הבכיה...

ועתה דע עוד והבן את הדברים האלו שרמזו בזה דבר עמוק מאד, (שאמרו כי הקב"ה יושב ומזווג זווגים). דע כי הוא יתברך הוציא את כל הנמצאים כולם לפועל המציאות בששת ימי בראשית בעצמו ובכבודו, לא על ידי שליח שהוא הטבע, כמו שהיה אחר ו' ימי בראשית, שהשי"ת מנהיג עולמו על ידי שליח הטבע. וכאשר ברא את העולם הוא יתברך מאחד את כל הנמצאים כולם, וכן אחר ו' ימי המעשה הוא יתברך מאחד את כל הנמצאים עד שהם אחד ואינם מחולקים. וזהו מה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגים, כי הזווג הוא האחדות והתקשרות הנפרדים. ופועל זה מתיחס אל השי"ת דוקא ולא אל שום פועל טבעי וזולתו מהפועלים. כי במה שהוא יתברך אחד ואין זולתו, כך הוא מאחד הכל. ודבר זה תבין כי אחר מעשה בראשית כתב שם המיוחד, והזכיר שם מלא על עולם מלא, כי השם המיוחד מאחד את הכל... (באר הגולה באר ד)

ובגמרא, אמר ר' חנינא חותמו של הקב"ה אמת. ודבר זה צריך ביאור, למה חותמו אמת ולא מדה אחרת משאר תוארים שיתוארו לו יתברך.

ויש לפרש כי חותמו אמת, מפני שהוא יתברך אחד ואין שני, ולפיכך חותמו אמת, כי אין דבר שהוא אחד אלא האמת, ואי אפשר שתהיה האמת שנים... וכן כל דבר שקר הוא הרבה והאמת אחת. וכן משמע מדברי הפיטן שתיקן בראש השנה "אמת חותמו להודיע כי הוא אחד".

רק יש לפרש מה שחותמו אמת, כי כל הנמצאים אף על גב שכולם ברא הקב"ה באמת, מכל מקום יש בהם בחינה שהם נוטים חוץ מן האמת, שהרי כל הנמצאים אפשריים מצד עצמם ואינם מחוייבים להיות, אבל השי"ת מחויב המציאות, וכבר התבאר כי ההפרש בין האמת והשקר הוא, שהאמת הוא נמצא לגמרי, והשקר אין לו מציאות כלל. ושאר הנמצאים אף על גב שהם נמצאים, כיון שהם אפשריים מצד עצמם, ומצד עצמם אפשר שלא יהיו נמצאים, הנה אין אתם האמת הגמור, כלל הדבר, כי הקב"ה הוא האמת הגמור שהוא מחוייב המציאות בעצמו, והוא עצם האמת ואין זולתו, ומאתו נותן קיום אל הכל, כי מכח אמת שלו שהוא אמת גמור שהוא מחוייב המציאות מקויים הכל... (נתיב האמת פרק א)

ורצה לומר כי שאר הדברים אינם עם השי"ת לגמרי כמו שהוא יראת שמים, כי היראה מגיעה אל עצם אלוקותו יתברך, שהרי תרגום של אלקות הוא דחלא, שהוא לשון מורא. ומזה תראה כי היראה היא עצם האלקות, ואם כן היראה אינה מלתא זוטרתי... (נתיב היראה פרק א)

של"ה:

חס ושלום בהש"י הקב"ה גוזר גזירה ואחר כך בתשובה תפלה וצדקה נשתנה לטובה, וכן לפעמים נשתנה מטובה לרעה, אבל הם בחשיכה יתהלכו, כי אין שום שנוי חס ושלום רק הכל אחדות ענין רצון אחד, כי אלו היה השכר והעונש הסכמיי אז היה חס ושלום נראה כשינוי מרוצה לרוצה, כי עתה הסכים כך ועתה מסכים כך, אמנם ענין הרצון היה סוד גילוי האצילות הכוללים כל ההפכים לפי התעוררות המתעוררים, כן ממשיך בעצם ובטבע הענין אם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה בטבע הענין שהתעורר... ולא נשתנה הרצון של מעלה, כי אדרבה כך הואצל הרצון והכל צפוי והרשות נתונה וכן ענין מה שאמרו הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, זה דרך לשון בני אדם, אבל הענין הוא בעצם כפי בחירת האדם כך מתעורר... (בית עיר חומה)

רמח"ל:

דע כי הנה נתבאר שקיום כל המציאות בכללה ובפרטיה אינו אלא האדון ב"ה, ונמצא שכל הנמצאות וסדריהם, בין מה שבכחות העליונים, בין בנבראים הרוחניים בין בגשמיים, אינם מתקיימים אלא במה שהוא ית"ש נמצא להם להתלות בו. והנה הוא נמצא ומתגלה אל נמצאיו, ומשפיע בהם כפי מה שראוי להם לקיום ענינם. ונמצאו ההשפעות רבות ושונות כפי ריבוי המקבלים, וכשימשכו ההשפעות ההן יולדו כל התולדות הנולדות מהן, ויקבלו המלאכים מאורו ית"ש המתגלה עליהם מה שיקבלו, וישפיעו העליונים לתחתונים עד סוף ההשתלשלות.

ואמנם רצה השי"ת להיות נקרא בשם, כדי שיוכלו ברואיו להתעורר אליו ולקרא אותו, להזכירו ולהתקרב אליו. והנה ייחד לכבודו השם המיוחד ואמר עליו "זה שמי לעולם", והוא השם הנקרא בו על שם הכבוד בעצמו, כפי מה שרצה להקרא בשם, וכפי פרטי השפעותיו רצה ונקרא בשמות שונים... (דרך ה' חלק ג פרק ב ד)

והנה ממה שיש עוד להבחין הוא, כי הבורא ית"ש הוא מלך על כל בריותיו, פירוש ענין זה הוא, כי אמנם אמיתת מציאותו היא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל, ובלתי מתייחס לזולתו, כי הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו, ואין לו שום יחוס עם אחר כלל, לא למעלה ממנו ולא למטה ממנו, פירוש, אין לו סבה שיתלה בה כלל, לא כמסובב עם סבתו, ולא כמצטרף עם מצטרפו. והנה בבחינה הזאת נקראהו בשם אלקים ב"ה, דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו. ואמנם בהיות שרצה וברא נבראים וכולם תלויים בו במציאותם ובכל בחינותם, נקראהו בבחינה זו אדון כל, כי הכל ממנו והכל שלו, והוא שליט בכל כרצונו.

ואולם עוד רצה בטובו ובחסדו להשפיל כביכול בענוותו את רום כבודו ולהיות מתיחס אל ברואיו אף על פי שאין להם יחס עמו כלל, ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם, שיחשב להם ראש ומנהיג ולהתכבד כביכול בם כמלך בעמו, ובבחינה זו נקראהו מלכו של עולם, ובבחינה זו הוא נחשב לנו לראש ומתכבד בנו, וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו ולשמע אליו לכל אשר יצוה כמלך בעמו... (שם חלק ד פרק ד ב)

והנה צריך שתדע, שסוגי ההשפעה העליונה שתחתיה נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהן הם ג' והם נרמזים בג' אותיות השם ב"ה, וחבורם ביחד להשלמת כל הבריאה כלה נרמז בה"א אחרונה, וכנגדם ג' הכינויים, הגדול, הגבור והנורא. והממשיך אותם כראוי הוא זכותם של אברהם יצחק ויעקב, והממשיך ההשלמה היוצאת מחבורם הוא זכותו של דוד המלך ע"ה, שמתחבר עם האבות ומשלים תקונם של ישראל. (שם פרק ו יא)

מה שצריך שתדע בתחילת הכל, הוא שיש מצוי אחד, אדון כל הנמצאות שהמציאם בעת שרצה, ומקיימם כל הזמן שירצה, ושולט בהם שליטה גמורה, הוא הא-לוה ית"ש.

המצוי הזה יתברך הוא מצוי שלם בכל מיני שלמויות, אין בו שום חסרון כלל ועיקר, אינו תלוי בזולתו ואינו מתפעל מזולתו כלל, אין התחלה למציאותו ואין סוף כלל, אבל תמיד היה ויהיה אי אפשר העדרו כלל וכלל. הוא סבת כל ההוים ואין עליו סבה אחרת, אלא הוא מעצמו מוכרח המציאות.

עוד צריך שתדע, שהמצוי הזה ית"ש אין בו שום הרכבה ולא ריבוי בשום פנים, אלא הוא פשוט בתכלית הפשיטות, ואין שייך בו שום ענין מעניני הגופים ומקריהם, והוא משולל מכל יחס גבול וגדר ומכל חוק טבעי.

ועל הכל צריך שתדע, כי אמתת ענינו ומציאותו יתברך אינה מושגת כלל, ואין לה דמיון עם שום אחד מן הענינים הברואים, ועם שום אחד מהציורים שמדמה הדמיון ומשכיל השכל. ואין מלות ותארים שיהיו נאותים לו באמת, אבל נדבר כל מה שנדבר על דרך ההשאלה וההעתקה, כדי שנבין מה שיצטרך לנו להבין מענינו יתברך... (מאמר העקרים, בבורא ית')

 וארמוז לך כאן סוד עצום מאד, הוא מה שכתוב, "אחרי ה' אלקיכם תלכו" (דברים י"ג), וכן בלשון הזה נאמר כמה פעמים, הלא תראה שלשון יותר חביב הוא "לפני ה'", אך באמת סוד גדול הוא, כי חלק אחד מן השכינה מתלבש בתוך נשמות ישראל, והוא סוד "קדוש שרוי בתוך מעיו" (תענית י"א), בסוד "אלקי בקרבי" (דברים ל"א), וזה כמו מוחין ופנימיות לנשמה, אמנם כמו שידעת, שרק אחורי העליון הם נעשים מוחין בתחתון, כן מאחורי השכינה הוא החלק הזה המתלבש בתוך הנשמות. וזה נקרא "אחרי ה'", והוא המקשר הנשמות עם השכינה. ומי שמיטיב מעשיו מחזק הקשר הזה, ובכוחו נדבק בשורשו כראוי על ידי המצוות... וזה סוד הענין המוזכר בזוהר ובתקונים פעמים רבות, איך השכינה היא נשמה לנשמות, והיא שורה בלב, והבן. (אדיר במרום דף כה)

...הנה מה שאנו מדברים במאציל ב"ה, הנה כבר פשוט הוא שאין אנו מדברים רק בבחינת פעולותיו ולא בבחינת מהותו ועצמותו כלל, ותדע שאפילו מה שאנו מזכירים אותו בשם אין סוף ב"ה אין הכוונה על עצמותו כלל אלא על פעולותיו, ופירוש הענין כי כיון שאנו יודעין שהמאציל האציל את כל אלה שהאציל, אם כן אין ידיעתנו בו אלא שהוא אור פשוט מאיר, ורוצה לומר מאיר שמגיע הארתו על האחרים, אך שנבין מהו האור הזה לא יעלה בדעתנו, כי על כן נקראהו אור פשוט, מפני שלא נוכל לדבר ממהותו כלל רק נדע שהוא מאיר ונדבר מהארתו, ולההארה הזאת נקראהו אין סוף, כי באמת אין לה גבול כמו שאין גבול לעצמותו... ולא מזה ולא מזה נדבר בבחינת מהות אלא בבחינת הנמשך מהם, ובאמת עצמותו הוא נעלה מכל דבור ומלה, ואפילו על הנמשך ממנו לא נחשוב כי אין לנו עסק כלל בו, כי אם איזה דבר נוכל להתבונן בהארתו מצד הנמשך ממנו ומצד מה שרצה בה כמו שנבאר בס"ד עוד.

והנה ההארה הזאת נקראת רצון, ופירוש הענין כי היות המאציל ית' רוצה שיהיו נמצאים, זהו המקור לנמצאים עצמן, כי אינו צריך להמציאם אלא ברצון, וכיון שזה הרצון הוא המקור למה שיהיה נמצא מן הממציא ית' על כן נקרא לו אור או הארה, כי הלא זהו מה שמגיע ממנו אל זולתו. וכבר אמרתי עצמות בעל הרצון או הרצון עצמו שהכל אחד הוא, כי הלא הנשמה החושבת מה שהיא רוצה איננו מושג לנו כלל, רק פעולת הרצון אחר שרצתה היא, והוא הקרוב אלינו להיות מושג ממנו.

אך זה תדע, כי לא היה שום שינוי חס ושלום במאציל ית' בהאצילו, אלא גילוי כח לפעול שרצה לגלות, ונמצא שרצון קדום בו, כי הוא אחד עם עצמותו הפשוט ובלתי מושג, ועל כן כשאנו מזכירים אין סוף ית' אנו מזכירין המאציל ית' מצד מה שהוא רוצה, שלבחינת רצון זה נקרא בשם אין סוף, והבן מאד. והרצון הזה מצד מה שהוא רוצה, פירוש כח הרצון אין בו שינוי קודם שרצה ואחר שרצה, כי הוא אחד, רק מה שרצה הוא המחודש, ונמצא שלבחינת הארה שהוא ענין הרצון ומקור לבחינת הנמצאים נקראהו בשם אין סוף, כי יכולה להיות בכל כך אופנים שאין סוף להם, ואין סוף לשום צד מהם, ויכולין להיות בלי שיעור כלל. ותראה למה כאן מותר לנו לדבר, כי הנה מיד שאמרנו שעל הרצון לבד אנו מדברים ולא בבחינת עצמותו אלא על פי פעולותיו, נמצא שאין אנו מדברים רק על פעולת המאציל ב"ה ולא על הפעלת המאציל כלל... (שם דף נט, ועיין שם עוד)

...ואמנם המאמין ביחוד ומבין ענינו צריך שיאמין שהקב"ה אחד יחיד ומיוחד שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים וצד, אלא הוא לבדו מושל בכל, לא מבעיא שאין רשות נגדו חס ושלום, אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע, שאין אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם, דהיינו שאין שום שר וכח שני כמו שחשבו עובדי עבודה זרה. והוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו, ולא במקרה מזל וטבע, אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה. ומעוצם יחוד שליטותו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט והחוקים אשר חקק, כולם תלוים ברצונו, ולא שהוא מוכרח בהם כלל. הנה כשרוצה משעבד רצונו, כביכול, למעשי בני אדם, וכשהוא רוצה אינו חושש לכל המעשים ומיטיב בטובו למי שרוצה, כמו שאמר "וחנותי את אשר אחון" (שמות ל"ג), אף על פי שאינו הגון.

...על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות כנגדו, אפילו שישתמש מן החוקים והסדרים שהוא יתברך חקק, כי הרי הוא עשאם ויכול לנטלם ולשנותם כרצונו. והיינו "אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים"...

והנה נוכל לומר שכל העולם ומלואו וכל אשר נוכל להתבונן בו, הכל תלוי ועומד על שלמות יחודו יתברך, שרצה לגלות בפועל לעיני הנבראים האלה. ויולד מזה, שכאשר נבין גילוי יחודו זה במה תלוי, נבין גם חוקות הנבראים האלה איך הם מסודרים ועל מה הם עומדים... (דעת תבונות לו)

הנה אנחנו רואים חוקים ומשפטים שהוא ית"ש מתנהג בם עמנו, מדות ודרכים צדיקים כאשר גזרה עומק חכמתו, עד שבעבור מדות אלו ייחסנו לו תארים רבים ככל דברי הנביאים עליהם השלום. ואליו קראנו חנון, רחום, גבור, וכל שאר הכינוים הרבים שנתיחסו לו. אמנם צריכים אנו לדעת ולהבין אמונה ודאית, כי לא יאותו כל התארים האלו אליו יתברך לפי עצמו כלל ועיקר, באשר אין כל הפעולות האלו פעולות שיפעל הוא יתברך כאשר יפעל איש לפי טבעו וכוחו, אלא כולם ענינים שנרצו מרצונו לעשותם לפי ערך הנבראים שרצה לברא, ולפי כחם בלבד.

וכלל מה שאנו צריכים להאמין בזה הוא, כי הוא יתברך שמו מציאותו נודעה לנו ודאי שהוא מוכרח מעצמו, אך מהותו אי אפשר לנו להשיגה כלל ועיקר, ולא עוד אלא שכבר אסר לנו איסור עולם להכנס בחקירה הזאת, וכבר אמרו חכמים, המסתכל בד' דברים ראוי לו שלא בא לעולם. וכללא הוא, כל מה שיכולה מחשבת האדם לתפוס ולצייר ודאי אינו מהותו יתברך, כי הוא מרומם ונשגב מכל מחשבה ורעיון, ואין בו שום אחד מן הענינים שיש בנבראיו, לא מן הגדולים ולא מן השפלים, כי מה שהוא השלמות הגדול ביותר בנבראיו חסרון הוא לגביו יתברך ולא נדמהו כחוקו כלל. כי כל מה שנמצא בנבראים, הטוב והרע, החסרון והשלמות, הכל חדש הוא שהמציאו הוא ית"ש כרצונו, והם דברים רק כערכנו וענינינו לא לפי ערכו וענינו יתברך. ועל זה מקרא מלא מצוח ואומר "אל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש" (ישעיה מ').

כללו של דבר: האדון ב"ה ודאי משולל מכל מה שאנו מוצאים בבריותיו, אם חסרון ואם שלמות, ורק הוא לבדו השלם בשלמות אמיתית, והוא בלתי מושג אצלנו כלל, ואין שום אחד מענינינו שייך בו. ואולם ברצותו לברא נבראים ולנהג אותם ולחלק להם מטובו, להשפיע להם ברכות ולתת להם איזה גילוי מכבודו המרומם על כל ברכה ותהלה שיהנו מאורו, אז שם לו, כביכול, חק ומשפט של הנהגה ישרה, ככל אשר רואים ושומעים, שהמציא לו כביכול מיני השפעות ומדות של הנהגה לאחוז בהם, ולנהוג בהם לתכלית טוב ומובחר אל כל נבראיו... אך אינם דברים מוכרחים אליו כלל, אלא כולם נרצים ממנו ותלוים בחפצו ורצונו. סוף דבר, שליטת רצונו היא שליטה גמורה שאין לה מונע כלל ועיקר, בכל עת.

והנה כמו שא-ל מסתתר הוא מצד מציאותו ומהותו הפשוט, שאינו מושג ונודע כלל שום בריה, כן נגלה כבודו ונודע הוא קצת מצד פעולותיו אלו, וכל מה שהשיגה בו כל בריה שבעולם, לא יהיה אלא מצד פעולותיו. ואמנם עוד צריך שתדע שאפילו פעולותיו אלו שהן מושגות לנו, אין מושג לנו אלא תולדותיהם, פירוש הנפעל ממנו יתברך. אמנם לא דרך הפעולה איך הוא יתברך פועל אותה, כי כל מה שבו יתברך אין השגה שתשיגהו, ואי אפשר להשיג אלא מה שהוא בנו, אנחנו הנבראים. ועל כן אף על פי שנייחס לו המדות דרך משל, הידיעה, הזכירה, המחשבה, החמלה, הכעס, הרצון - לא נאמר מפני זה שדרך ידיעתו הוא כדרך ידיעתנו ודרך זכירתו כזכירתנו וכו', אלא פעולות אלו הוא פועל בדרך הבלתי מושג ונודע לנו כלל, אבל אלינו מגיעים באותו הענין ואותו חק שהוא רוצה.

ולא עוד, אלא אפילו הפעולות של החסרונות אינו צריך לפעול אותן בחסרון ההוא כמו שהיה צריך האדם לעשותן, אלא הוא אמר ויהי באופן אשר דרכו נסתרה לנו כלל, ולנו מגיעות הפעולות בשיעור שמגיעות. (דעת תבונות מז)

...אך הרע הזה, אדרבא, הנה הוא דבר הפכי לו יתברך ממש, אשר לא היה לענין זה ולא קרוב לו שם וזכר כלל קודם שחדשו האדון ב"ה, הוא כמו שזכרנו, מכח יכלתו הבעל בלתי תכלית הוא זה, שיכול להמציא אף מה שהוא הפך לו ממש, שאין בחוקו יתברך ענין ממנו כלל - להודיע שאין יכלתו יתברך שום גבול כלל. ואמנם הוא יתברך לא המציאו אלא לשיתבטל, כדלעיל, ולא המציאו אלא בגבול ובטבע החק שרצה, כי על כל פנים אין הכונה אלא ללקט מן הרע עצמו פרי טוב לצדיקים. (שם צז)

...ועל כן אמר "והיה ה' למלך על כל הארץ", כי מלך כל הארץ כבר הוא, וכבר היה תמיד, כי אין שום נברא פועל בלי רשותו כלל, אלא שאין העבדים מכירים אותו. ולעתיד לבא יכירוהו הכל וישתעבדו אליו מרצונם, וזהו שאמר (צפניה ג') "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'". ולכן אמר והיה ה' למלך, כי יכירוהו לאמיתו ויזכרוהו בשמו ובדרכיו.

ואמר שם הוי"ה הקדוש, שהוא כללות כל המאורות. אמנם חזר עוד ואמר בפרט (זכריה י"ד) "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". והבן כי התיקון תלוי בסוד היחוד, להיות הכל קשר אחד ואין מפריד, שכל המאורות יהיו נקשרים ונאחזים זה בזה, וכל התולדות קשורות בשרשיהן, וכן קשורות זו בזו, עד שימצא הכל ביחוד אחד ובקשר אמיץ, ויתגבר האור תמיד, והברכות תתחדשנה בכל שעה ברוב שלום ושמחה.

ואמנם יהיה ה' אחד ושמו אחד, והאמת כי על התפארת והמלכות הוא מדבר, כי העליונים נעלמים, והם לתקן את התחתונים האלה, שבהם העולמות. ונמצא שעתה יש אלהים אחרים בעולם, כי אף על פי שבאמת אי אפשר לעשות דבר אשר לא ציוה עליו המלך, הנה הם פועלים במרדם ובגאותם, כאילו היה חס וחלילה שורש אחר נבדל מהאמיתי. כי באמת הקדושה מבדלת עצמה ומתרחקת מן הטומאה. ועל כן אלהים אחרים נקראים, אבל כיון שתתוקן כל הבריאה, והרע שבקליפה יכלה, והטוב ימשך אחר הקדושה כראוי, והוא סוד "גרים גרורים", הנה אז יודע לכל כי יש רק שורש אחד יחיד ומיוחד, הוא אלקינו ואין עוד אחר. (מאמר הגאולה)

ועתה אודיעך סוד אחר... הענין הוא כי הקב"ה כל זמן הגלות נאמר בו ישן הוא אלקיהם של אלו. וכן כתוב (תהלים י') "תעלים לעתות בצרה", כי איננו מתגלה, ועל כן נראה כאילו איננו רואה ומביט. ומפני העלם ההבטה נתחזקו הקלפות. אך כשיתעורר לראות, משם והלאה תתחיל הגאולה... (שם)

...והנה לפי האמת אין כאן רבוי עצמים כלל, ולא שינוי בעצם האיש המתנכר, אלא שגילויו לאותם האנשים נגבל בגבול שרצה לתכלית מבוקש ממנו. והנה על פי משל זה תבחין ענין הספירות, כי האדון ב"ה מהותו ועצמותו דהיינו אמיתת מציאותו אינה מתגלה אל נבראיו כפי מה שהוא, אלא כפי מה שרצה להתגלות לתכלית נודע אצלו. ואמנם יש לנו עתה להבחין אמתת מציאותו והגילוי שרצה להגלותו נדבר בה כאלו הם עצמים נפרדים ונאמר שאמתת מציאותו מתעלמת בתוך הגילוי שרצה להגלות, ונקרא לגילוי ההוא אור נאצל ולפרטיו ספירות. וגם הם נדבר בם כאלו הם עצמים נפרדים מתקשרים ומתיחסים זה לזה... ולאמתת מציאותו ית' נקרא אין סוף, ונאמר שהוא מסתתר ומתחפש בתוך הספירות עם הברואים וביחסיהם זה עם זה וביחסיהם עם האין סוף ב"ה, ואין בכל זה שינוי כלל בו ית' כי אפילו באדם המתחפש אין שינוי...

והנה כמו שבבחינת המציאות של כל המצויים הוא ית"ש סבת כל המציאויות וקיומם, כן בבחינת טבע ומהות השפעות המצבים והמקרים הנשפעים ממנו ית', הנה היחוד והפשיטות שהוא הענין המיוחד לו ית' הוא שרש כל ההשפעות השונות הנשפעות ממנו למצבים ומקרים השונים האלה. וכלם באמת אינם אלא גילוי האמת הזאת, והיותם כל כך מתחלפים ורבים הוא שכיון שרצה האדון ב"ה בהדרגה לא יוכל זה הענין להגלות כי אם לבסוף אחר כל המצבים האלה, ונמצא שממה שיש בו ית' במציאות אחד שהוא היחוד והשלימות המציא לנמצאים בהדרגה רבה ומציאות שונים כפי מה שראוי להם. והנה על כן נאמר שפשיטתו ית' הנה הוא שרש כל הספירות ובו תלוי קיום כלם בכל בחינותיהם הפנימיות והחיצוניות העליונות והתחתונות, ודבר זה נבחנהו בין בכלל הספירות בין בפרטיהם, שכלם כללם ובפרטיהם נמשכים באמת מן היחוד והפשיטות וכל כחם ופעולתם תלוי בו... ואמנם נאמר שהוא בתוך כל ספירה ומקיף לכל ספירה ומקיף וסובב כל כלל כל הספירות כולם, וזה יורה על ג' עקרים אמיתיים, אחד שאף על פי שחודשו הספירות הנה לא הגיע מזה שום שינוי או גבול אל המציאות האמיתי שהוא הפשיטות השלם, אלא הוא נמצא באמת בכל מקום וענין. ואין דבר שנאמר עליו היות האין סוף מוסר משם. הב' ענין התלות כל המציאות במציאותו ית' המוכרח, והיות כל קיומם תלוי בו עד שכל בחינותיהם הפרטיים והכלליים אינם הויה ולא מתקיימים אלא מפני המציאות האמיתי המתלוה אל כולם ומקיימם, והג' בבחינת הנהגה עצמה ששרש כל הענינים הוא אמתת יחודו ית"ש ופשיטותו, וההנהגה כולה לגלות אמיתת יחוד הזה עד שאין שום גילוי והשפעה יוצא מענין זה כלל אלא שנשלם הכל בדרכים הנאותים... (כללי חכמת האמת, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

אשר עשה אלקים - ...ועוד בתחלה שמע רק מהטובות, והסתפק אם ה' מושל גם על הרעות. ומשספר לו משה את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים ידע שבכוחו גם להרע. ועדיין היה מסופק אם אינם ב' רשויות, ועל זה אמר לו בדבר אשר זדו עליהם, שהיה מדה כנגד מדה, והרע למצרים היה טובה לישראל. (שמות יח א)

כי מן השמים דברתי - בא ללמדם ענוה, ושאין לה' חפץ בכסף וזהב למזבח, וזה שאמר "אשר אזכיר את שמי", ששמו מחובר מאותיות שמספרם הוא הנמוך מכל האל"ף בי"ת... (שם כ יט)

אור החיים:

לא נודעתי - ...עוד ירצה באומרו ושמי ה' לא נודעתי וגו', פירוש הודעת יחוד ב' שמות יחד שהם שמי ה' שנודעתי לך, כאומרו וידבר אלקים אני ה', והוא סוד אומרו ה' הוא האלקים, והוא סוד אומרו ה' אחד ושמו אחד, לא נודעתי להם להאבות, פירוש סוד ב' שמות יחד שמי ה' שהם אלקים הוי"ה, שהדין יעשה רחמים ורחמים יעשו משפט לא נודעתי, והבן. ואמר לא נודעתי, כי ה' ב"ה הוא שמו ושמו הוא, ואינו כשאר הנבראים שחלוקים משמם ושמם חלוק מהם, אשר על כן לא יוצדק לומר לא הודעתי, כי השם הוא המדבר, ואם כן צריך לומר לא נודעתי... (שמות ו ג)

ומת - ולא אמר והרגתי וגו' להיות כי ה' ב"ה פועל הטוב בידו אבל פעולת הרע יצו למשרתיו עושי דברו והם יעשו, לזה לא אמר והרגתי אלא ומת... אלא להיות כל חלק רע שבעולם בהכרח כי יהיה לו דבר המעמיד כל שהוא מהחיוני, שהוא בחינת הטוב, כי חלק הרע שם מיתה יש לו, ואיך יחיה ויהיה במציאות... ומעתה נמצא בדעת אלקים באומרו ומת כל בכור, פירוש כי באמצעות שאני עובר בתוך מצרים בזה ימות מעצמו כל בכור, כנתינת עין של חכמים ברשעים ועושים אותם גל של עצמות, כי באמצעות כן יצא מהם החיוניות... (שם יא ה)

...עוד יכוין ה' לומר על זה הדרך, אנכי ה' אלקיך הנה הזכיר בתחילת דבר ה' ב' ענינים, הא' היותו ה' ב"ה שם הוי"ה זה יגיד האמונה כי ממנו ית' ובמאמרו היה כל הווה וכל מה שהיה ומה שיהיה, גם יגיד על הווייתו ית' היה והווה ויהיה, והב' אמר אלהיך, פירוש שעליהם לקבל מאמרו וגזרותיו וכל הממרה את פיו יכנו א-לוה, כנגד ב' בחינות אלו בא האלקים להכריח כל אחת מהם בהוכחה שאין עליה טענה, כנגד אומרו אנכי ה' זה לך האות אשר הוצאתיך מארץ מצרים, דע כי באמצעות יציאת מצרים הוכחשו כל הדבורים שקר שיש חס ושלום אמונה זולתו, כי הוכחשו המאורות כי לא אלהים המה בהחשיך ה' מאורם, והוכחשו הימים כי ה' עשה בהם אותות והפכם לדם, והוכחשה הארץ... ונגד מה שאמר אלקיך שצריכין לקבלו עליהם לא-לוה לקיים כל דבריו, אמר טעם הדבר "מבית עבדים", פירוש כי לצד שהיית עבד לזולת ואני הוצאתיך מעבדותם, שורת הדין נותנת כי תקבל אלקותי עליך לקיים כל דבר... (שם כ ב)

...ומעתה באנו להשכיל על דבר אמת אשר צוה ה' שאין לעשות ציצית אלא בכסות בת ד' כנפות... לרמז כי מלכנו הוא הבורא ד' קצות העולם ושליט עליהם... וצוה להיות החוטים לבן לרשום סימניו ית' הן מדת הרחמים והטוב הרמוז בעין הלבן, גם התכלת לרמוז על שליטתו בשמים, כי התכלת דומה לרקיע, גם במספר החוטים ד' שהם ח' ירמוז לשמו ית' שהוא שם בן ד' ויחודו בהיכלו הוא בן ח', בסוד השילוב של הוי"ה ואדנות, גם רשם בדת הא-ל לעשות קשר התכלת עם הלבן להעיר במושכל נעלם כי הלבן הוא סוד החסד והתכלת הוא סוד הרחמים והוא סוד בחינת שמים... (במדבר טו לט)

אני אני הוא - נגד ג' טעיות ע"ז כבפסוק הקודם. אני אלקים גמור ולא אחר, ואין אלהים - אמצעי ביני לבין הנבראים, אמית ואחיה - נגד האומרים שפועל הרע אינו פועל הטוב, ואפילו בפרטי פועלי הרע מחצתי ואני ארפא... (דברים לב לט)

תניא:

והנה כאשר יתבונן המשכיל בגדול אין סוף ב"ה, כי כשמו כן הוא, אין סוף ואין קץ ותכלית כלל לאור וחיות המתפשט ממנו יתברך ברצונו הפשוט, ומיוחד במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד. ואילו היתה השתלשלות העולמות האור אין סוף ב"ה בלי צמצומים רק בסדר המדרגות ממדרגה למדרגה בסדר עילה ועלול, לא היה עולם הזה נברא כלל כמו שהוא עתה בבחינת גבול ותכלית... ואפילו עולם הבא וגם עדן העליון מדור נשמות הצדיקים הגדולים והנשמות עצמן ואין צריך לומר המלאכים הן בבחינת גבול ותכלית... (ליקוטי אמרים פרק מח, וראה עוד אלקים-מציאותו-ומציאות)

נפש החיים:

אמנם להבין אומרו בצלם אלקים ולא שם אחר, כי שם אלקים ידוע פירושו שהוא מורה כי הוא יתברך בעל הכחות כולם. וענין מה שהוא נקרא בעל הכחות, כי לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה כשהאדם בונה בנין אינו ממציא מכחו את העץ רק לוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין, ואחר שסדרם כרצונו הבנין קיים, גם שכחו הסתלק ממנו. אבל הוא יתברך שמו, כמו שבעת בריאת העולמות כולם המציאות יש מאין בכחו, כן מאז כל יום ורגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא יתברך שמו משפיע בהם ברצונו כל רגע כחו שפעת אור מחדש...

ועיין זהר ויקרא ח' ועוד בענין ויבא אלקים דכתיב באבימלך ולבן ובלעם, שפירושו השר שלו, כי הם ממונים עליהם להנהיגם. וכן דייני מטה נקראים אלהים. אמנם כולם אין הכח שלהם מעצמם רק ממה שהוא יתברך קבע בהם כח וגבורה להיות מושלים, לכן נקרא הוא יתברך אלקי האלהים, וכן כתיב "כי גדול ה' מכל האלהים", ולכן נאמר "וה' אלקים אמת" (ירמיה י"א), שהוא בעל הכח האמיתי של כולם, שכולם מקבלים כחם ממנו יתברך. (שער א פרק ב)

הכתב והקבלה:

אלקים - לרש"י לשון אדנות וגדולה היותר חשוב, (בפירושו ל"בני האלהים" בראשית ו'). לרמב"ם השופט הכל, לאבן עזרא כמו מלך, לספורנו הנצחי, ובלשון רבים כי הוא צורת כל הצורות הנצחיות, לטור ובית יוסף באורח חיים ה', תקיף ואמיץ שלו היכולת, כן גם לרמב"ן, לנוה שלום הפועל בכוונה וברצון, לכוזרי מושל ודיין, לרלב"ג שיושפע ממנו המציאות וינהגהו, וכן לאברבנאל ולהגר"א. והוא משפיע למשפיעים, לכן נקרא אלקי האלהים. ונקרא אלקי האבות מפני השגחתו עליהם. וביאר גם כן שא-ל הוא על כוחו הגדול המשפיע לכל אחד, ואלקים על ההשגחה בתחתונים ומשפיע לפי המעשים ובדין.

מקור המלה: לרמב"ן 'א-ל הם', מקור הכוחות. וטען על זה אברבנאל שהיה צריך לומר מא-ל הם, ומה טעם היו"ד הנוספת? וכתב שהוא א-ל עם חצי השם המפורש. ונראה שהוא מלשון אלה, העומד לנוכח ומשגיח, ולשון הרבים הוא להורות שהוא שם דבר לרבים, ועל משקל גבוהים, כי נוכחיותו ית' מתפשטת בהשגחתו על כל פרטי ברואיו, וממילא מורה גם על ההשפעה המכונה הארת פנים. ובזה יובן מה שנאמר בבראשית רבה סוף פרשה י"ב, שהויה הוא על המחשבה, ואלקים על המעשה, כי המעשים הם העומדים נגדנו ונראים. ולדברי הרב בנפש החיים ג', שם הוי"ה מורה שמצדו יתברך העולמות בטלים במציאותו, ולפי שם אלקים משמע שיש במציאות עולמות וכחות מחודשים מרצונו, כי צמצם את כבודו והניח כביכול מקום למציאותם, אלא שהוא נשמת ומקור שורש חיותם, שמתפשט בתוכם כביכול.

יוצא לנו מזה שהכוונה בשם אלקים היא כמכוון בשם שכינה, כי כאשר רצון המאציל לפעול בברואים ולהשגיח בהם, כאילו האור שוכן בקרבם. (בראשית א א)

לעיני כל העם - כי יראו מראה כבוד ה' כאש אוכלת. ובכל מקום שכתב וידבר ה' הזכיר אצלו מתוך האש, והנה לפי הר"ח בנפש החיים שער ג' שם הוי"ה הוא שם העצם המורה על הבחינה והענין מצדו יתברך, ובבחינת ממלא כל עלמין, ואין מחמת עמידת העולמות שום חציצה שהיא בעצמותו. ובבחינה זו כבוד אלקים הסתר דבר מצדנו, ולא יצדקו עליו מעלה ומטה כי הכל היא אחדות גמורה.

אמנם שם אלקים הוא המושג מצדנו, בבחינת סובב כל עלמין, שצמצם כבודו כביכול והניח מקום למציאות עולמות וברואים, אלא שהוא נשמתם ושורש חיותם המצטמצם בתוכם כנשמה בגוף, ורק בבחינה זו יצדק כינוי מעלה ומטה. וכן יקרא הכבוד שראו אצילי בני ישראל (אלקים), וכן בשמיעת י' הדברות, וידבר אלקים. (שמות יט יא)

הנה מקום אתי - רוצה לומר סבה, כמו "יעמד ליהודים ממקום אחר". ולהיותו יתברך מקור הסבות וקיומן נקרא מקום, רוצה לומר מקיים העולמות. מקום אתי - אני עומד בעצמותי ובמהותי הנעלם מכל חי, שהוא מקיים העולמות, ואילו מסלק את רצונו הם בטלים, ואין כח בשום נברא להשיג זאת, לכן כינוהו מקום, כמו שהכלי צריך מקום עמידה אף על פי שיש לו מציאות בעצמו, כן הוא יתברך מקומו של עולם, שנדמה לנו כאילו יש לעולם מציאות בפני עצמו, והוא מקומו של עולם, ממלא כל העולמות הנבראים ואין חוצץ בעדו, והכל מלא עצמות אחדותו הפשוט, כבירמיה כ' "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא". (שם לג כא)

מלבי"ם:

בראשית - ...ובבראשית ברא הודיענו סוד הצמצום, שהוא הראשית האמיתי בבריאה... שכמו שנפש האדם תראה פעולות רבות וכחות משונות עם היותה אחת בעצמה, כל שכן בחק הבורא הבלתי בעל תכלית, ובו נמצאים שרשי כל הכחות בתכלית האחדות, וכל המציאות אשר המציא מראש ועד סוף מצויר כגוף אחד הכולל אברים רבים שוים, והאלקות המאיר בכל העולמות והמחיה אותם כנפש המחיה את הגויה תדמה כנפש אחת שיתראה בה כחות רבות משונות, ובכל זאת היא אחת בעצמה, ונקרא מצד זה אלקים בלשון רבים על שם הכחות הרבות... ויש הבדל בין שם הוי"ה לבין שם אלקים, ששם הוי"ה ב"ה יקרא לפעמים מצד עצמותו, וכשיקרא בו מצד הבריאה יציין מה שמהוה כל ההויות, אבל בהשקף מצד שגבל כל כחות הבריאה ונתן למו מדה וקצב וגבול נקרא בשם אלקים, שמציין כחות הרבות המוגבלות במדה ובקצב, ומצד זה שם הוי"ה מורה רחמים ושם אלקים מורה דין, כי מצד שברא והמציא את הכל השפיע בשפע רב במדת טובו וחסדו, אבל מצד שחקק ונתן גבול לכל דבר בחכמתו וצמצם אורו לפי מה שיוכל הכלי לסבול ימצא הדין לפי המקבלים, ועל כן בכל פרשה זו נזכר שם אלקים לבד, כי אז מדד ונתן גבול לכל בריאה וצמצם אורו ושפעו לפי מה שיסבול החומר שיתהוה ממנו... (בראשית א א)

...אבל לא תמצא בשום מקום שיאמר בצלם ה', כי שם הוי"ה מורה על עצמותו ית', ולא יצדק לשון צלם רק על שם אלקים שמציין איך הוא נפש העולם, שמצד זה האדם הוא הצל שאור האלקי השופע בכל הבריאה יחזור ממנו באור חוזר מלמטה למעלה... ומצד שנברא להיות קיים באיש אמר שבצלם אלקים ברא אותו... (שם שם כז)

לקרא בשם ה' - ...ועל זה אמר שבימי דור אנוש הוחל לקרא רק בשם הוי"ה ולא קראו בשום שם שמורה על הנהגה אחר שאמרו שמסר את ההנהגה לצבא השמים, והחלו לקרא רק בשם הוי"ה לבדו על שהוא הסבה הראשונה. (שם ד כו)

וידבר אתו אלקים - זה הפעם הראשון שנזכר בדבור ה' אל אברהם שם אלקים, כי שם אלקים מצאנוהו מצורף אל בריותיו, אלקי אברהם וכו', מה שלא מצאנו כן ביתר שמות, שיש אלקות המתפשטת בכלל הבריאה, שהם הכחות האלקיות שהטביע בכלל העולם, שמצד זה נקרא אלקי עולם, והוא שם אלקים הנזכר בכל פרשת מעשה בראשית, שבו הטביע חוקי הטבע וכח כל יצור. ויש אלקות החלה על כל איש המוכן לזה על פי הכנתו... ונקרא אלקי אברהם מצד האלקות ששכן ושפעל נסים נסתרים לפי הנהגת חסדי אברהם... (שם יז ג)

אנכי ה' אלקיך - הודיע להם שהוא הנמצא מחויב המציאות שעל זה מורה שם הוי"ה שבא בעתיד, רוצה לומר שאני מחויב להיות, שהוא המציא כל הנמצאים שכולם נמצאים מאמתת המצאו, שעל זה מורה שם הוי"ה שמהוה כל הוה, ושהוא הקדמון לכל דבר ואין ראשית לראשיתו, שעל זה מורה השם היה הוה ויהיה, ושכל הכחות הנמצאים במציאות הם מושפעים מאתו, והוא הנשמה אליהם, שעל זה מורה שם אלקים, ושמאתו יצאו בין הטובות בין הרעות, שעל זה יורה שני השמות הוי"ה ואלקים, דין ורחמים, ושהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית, שעל זה מורה שם אלקים שבא בכנוי אל ישראל... ושהוא גומל ומעניש כמו שאמר אלקיך-דיינך... (שמות כ ב)

אלקי ישראל - יש הבדל בין כשיאמר שם אלקים סתם ובין שם אלקי ישראל, ששם אלקים מורה על הנהגתו הכללית אשר יסד בששת ימי המעשה, שבכל מעשה בראשית נזכר שם אלקים שהם הכחות אשר השפיע בכלל המציאות, והנהגה זו יסדה לעולם קבועה וקיימה חק נתן ולא יעבור. אבל שם אלקי ישראל מורה על הנהגה אחרת השגחיית אשר בה ינהיג את ישראל, שהנהגה זו בלתי תלויה בחקות הטבע רק היא נמשכת לפי מעשה עם ה' ועבודתם, שבעת ייטיבו מעשיהם יתנו כח בגבורה של מעלה לשדד את המערכת ולהריק מצינורות של מעלה שפע וברכה בדרך נס ויתברכו עליונים ותחתונים... והנה ההנהגה הטבעיית שינהיג בשם אלקים תהיה על ידי השמים והמערכת, והכח שיתן לצבא השמים לסובב על מעגליהם כפי רצונו ית' היה על ידי המלאכים מניעי השמים... (שם כד י)

מכל מצות ה' אלקיו - אחרי העיון ראיתי שלא נמצא שם אלקים לכינוי אל היחיד רק או שידבר כן אל הכלל, או אל יחיד שהיה מיוחד בקורבה לאלקים מזולתו, כמו הנזיר והכהן הגדול והנביא... (ויקרא ד כב)

כי ה' הוא האלקים - רוצה לומר שהסבה הראשונה שברא את העולם הממציא כל נמצא הוא עצמו הוא האלקים, ששם אלקים מציין כל הכחות הפרטים המתפשטים בכל המציאות, ואין עוד מלבדו, שלא כדעת עובדי ע"ז שחשבו שהגם שה' הוא הסבה הראשונה וקרי ליה א-להא דאלהיא, אינו לבדו המנהיג את העולם... (דברים ד לה)

אין כא-ל - באור הכתובים על פי הקדמות אלו, א' כי שם אלקים יורה על הנהגת ה' על פי דרכי הטבע, החק שנתן ה' לבריותיו בעת הבריאה. ב' אלקי קדם יורה שהוא קדמון לכל דבר אשר נברא וזולתו הכל מחודש. ג' זרועות עולם יורה על ההנהגה שינהג ה' על ידי הכלים המיוחדים להנהגת העולם כאשר יעשה האדם כל מה שברצונו על ידי זרועותיו. ד' כל דבר שאין אנו מוצאים לו סבה בדרכי הטבע, ניחסו על ה' שיורה שמהוה את כל ושהוא עלת כל העלות וסבת כל הסבות... הנהגת ה' תהיה על שלשה פנים, א' על פי הטבע, ב' שיטה הטבע נטיה אחת לטובה או לרע ואחר כך תעשה הטבע פעולתה, והנהגה הזאת תכונה בשם רוכב שמים... ג' שיעשה נסים ונפלאות שאינם רגילים ויכונה בשם גאוה... (שם לג כה)

אלקי קדם - שהוא קדמון לכל דבר אשר נברא, וזולתו אף הזמן והמקום וכל שיש לו ציור בשכל הוא בראם, ולכן אין לצייר לעצמותו מעון ומדור, אלא שהוא מעון ומדור לכל בריאותיו אשר ברא, כאשר קראו חז"ל השי"ת בשם מקום מפני שהוא מקומו של עולם... זרועות עולם - הם רק כלים שינהיג השי"ת בהם את העולם כענין הזרועות, שכל עולם הוא כלי לפעול בעולם שלמטה הימנו... (שם שם כו)

אני ה' - הנעלם מצד עצמותי מכל השגה, הוא שמי - שעל ידי ההויה שאני נותן לכל אחד אני ניכר. וכבודי לאחר לא אתן - נגד אלו שעל ידי הפילוסופיה באו לטעויות, כגון דעת קדמות העולם. ותהלתי לפסילים - בזה שמיחסים לי גשמיות, ועל זה עשו הפסילים. (שם מב ח)

את דכא - בעל התשובה ה' מתרצה לו, אף על פי שהוא רם - ואין ערך לחטא שחטא נגדו, שוכן עד - ואינו משתנה, ואיך ישתנה על ידי התשובה? קדוש שמו - ואיך יתרצה לטמא? אך דוקא אלו המסיבות מחייבות את התשובה, כי מצד רוממותו אין נקי לפניו, ואין מחשבותי כמחשבותיכם. (שם נז טו)

גדול אתה - בעצמך, ולא רק בערך אל אחר, כי אתה ראשית הסבות ואחרית המסובבים. וגדול שמך - גדול גם בהוצאה לפועל, כי יש גדול שהוא גדול רק לעצמו ואין פעולות יוצאות ממנו. (ירמיה י ז)

דגול מרבבה - בו נקבצו רבבות כחות שהוא המקור לכולם, שמצד זה נקרא אלקים. (שיר השירים ה י)

רש"ר הירש:

אלקים - השורש "אלה" מדבר על רבים נוכחים. שם אלקים מורה על היחיד שכוחו ורצונו מאגדים את הרבוי ליחידה אחת, את העולם לשלמות. לפי זאת פירוש השם הוא: תקיף, מסדר, מחוקק ושופט העולם. לדעת עובדי עבודה זרה מתקיים העולם ממרכזי השפעה שונים, מתוך טעותם שהזכרנו לעיל, כי החומר הוא נצחי, והאלוקות היא אם כן רק כוח טבע בלתי חפשי, ואינה יכולה ליצור יחד דברים מנוגדים ותופעות שונות, לכן יצרו לעמם אלוהיות שונות. (בראשית א א)

ה' אלקים - אין אנו יודעים את משמעות שם ה', חז"ל אמרו לנו שמשמעותו מדת הרחמים, מושג זה רחוק מהתרגום הגרמני: המתמיד, שהוא מושג מופשט בלי שייכות ממשית לישותנו. השם משורש 'היה', בבנין פיעל או הפעיל, זמן עתיד, ורוצה לומר הנותן הויה, מוכן תמיד לתת הויה בשפע ובכל רגע לעתיד. לפי מדת הדין אין לאדם אפשרות לסטות מהחוק הטבעי של בריאת בראשית, כפי שגם שאר הברואים אינם יכולים לסטות מאין להם חופש הבחירה. עם אפשרות סטיה זו הניתנת על ידי חופש הבחירה באדם נוספה עוד מדת הרחמים, ההנהגה האלוקית המחנכת את האדם באהבה, ונותנת לו שוב ושוב כח חדש להויה ולעתיד חדשים, ומעצבת גם את תולדות שמים וארץ בהתאם לצרכי האדם, הנהגה זו נרמזה לעיל במלת אשר ברא אלקים "לעשות". (שם ב ד)

ויצו ה' אלקים - מפסוק זה לומדים ז' מצוות בני נח... בשם הוי"ה מתבטא היחס החינוכי המיוחד של ה' לאדם, ומאידך הוא דורש מהאדם לשמר על טהרת יחס מיוחד זה אליו, ומכאן הלימוד על איסור ברכת השם.

אלקים - איסור עבודה זרה, אלקים הוא הנותן סדר וחוק לכל, וכל הנמצאים הם ברואיו ועבדיו. (שם שם טז)

אל לבו - כבר ביארנו (ראה אלקים-הגשמה) שהסכנה בהפיכת האלקות לרעיון מטפיזי מופשט גדולה יותר מאשר בתפיסה יותר מדאי אנושית-מגשימה של האלקים. רעיונות נשגבים מופשטים אינם עומדים בקשר עם חיינו המוסריים, כפי שאין המספרים האלגבראיים עומדים בקשר כזה... (שם ח כא)

אלקי שם - אינו רוצה לומר אלקים פרטי שלו, כפי שגם אלקי אברהם אינו אלקים פרטי של אדם, כוונת ביטוי זה נתגלה ביותר בתולדות האבות, הם הכירוהו ופרסמו את ידיעתו לראשונה בעולם... (שם ט כו)

אני א-ל ש-די התהלך לפני - אני הא-ל החפשי הכל יכול, לכל נברא קבעתי תכלית ומדה, חירות במסגרת החוק, רווח לפעולה בתוך גבולות מסוימים. (שם יז א)

אהי-ה אשר אהי-ה -אהיה זה שאני רוצה להיות. שאר ההוה הוא זה שעליו להיות. רק ה' הוא ישות אבסולוטית, אישית חפשית. העתיד תלוי לגמרי ברצונו. לפי המחשבה הלא-יהודית ה' הוא בלשון עבר-סבת ההויה, והנמצא מתפתח הלאה מעצמו על פי החוקים שנקבעו. לדעתם ה' והעולם קשורים לחוקים, ורק האדם הוא חפשי לרצונו. מכאן הם באים למסקנה כי הבחירה החפשית של האדם היא אשליה עצמית. על פי תורת היהדות ה' הוא חפשי וכן האדם, הבריאה כולה היא "לעשות", התחלה להתפתחות התלויה באדם... (שמות ג יד)

את שם קדשי - שמו הנקרא עלינו צריך להיות הדבר הנעלה ביותר בקרבנו, ויחד עם זאת גם הנותן לנו מרץ בנאמנותנו בעבודת ה'. בכל נטיה פנימית לוותר על חובתנו זו לשם הנאה גירוי תאוותני-חושני אנו מחללים את שמו, שעליו מושתתת כל זכותנו לישות... (ויקרא כב לב)

ופקודת כל האדם - ...כל אלו אינם מספיקים לאמת את שליחות משה, שהיא בהנהגה שלמעלה מהטבע, ובה מתגלה ה' כעומד למעלה מחוקי הטבע התלויים לגמרי ברצונו, והוא אינו קשור להם כלל. הוא מתגלה בהם כאישיות חפשית, אשר לא רק ברא את העולם כאלקים, כי אם מהוה אותו תמיד כה', ויכול להתחיל בכל רגע התפתחות חדשה לגמרי, שאינה מותנית בעבר כלל. הוא מוכן לעשות זאת בעבור האדם שנברא בצלמו, והיכול להתעלות גם כן מעל לחוקי הטבע והכרחיותם אל החופש המוסרי... (במדבר טז כט)

בחודש האביב - ...זהותו של הא-ל היחיד בטבע ובהסטוריה היא הבסיס להכרת ה' שלנו, ולהכרתנו העצמית. על פי יסוד זה מעוצב לוח השנה שלנו. ה' הוא המעורר את הטבע מתרדמתו, והוא הוא שעורר אותנו מגלות מצרים להיותנו לעם. כדי להדגיש עובדת יסוד זו אין מעברים אלא חודש אדר הסמוך לאביב, והאלקים שהכתיב חוקים לטבע הוא הכתיב גם לנו חוקים שעל פיהם נתפתח ונשגשג לאביב האנושות. (דברים טז א)

העמק דבר:

אלקים - משמעו דין, וגם חוקות הטבע שבהם הטביע עולמו נקראים דין, וזה פירוש הברכה "אשר יצר אתכם בדין", רוצה לומר בחוקות הטבע. והנה שם אלקים משמעו הפשוט מנהיג עולמו בדין, וכאן פירושו בורא עולמו בדין. (בראשית א א)

בצלם אלקים - כל הטבע כלול בו, כי מעת שעלה על הדעת שיהיה הטבע נקרא ה' בשם אלקים... (שם א כז)

לזכור ברית - שעשיתי להנהיג הטבע ולקיום העולם, שעל זה מורה גם כן שם אלקים כמו שמורה על הבורא... (שם ט טז)

ה' - המשגיח תמיד, ולא כאלקים המשגיח בשעת הצורך. אלקי אבותיכם - בהשגחה פרטית, שמי לעולם - הנהגה בטבע בהשגחה פרטית לפי השעה, וזה זכרי לדור דור - אלקי אברהם וכו', המורה על השגחה בדרך נס, שהיא רק ליחידים או לצורך שעה, וזה שאמר לעלם בלשון העלם, כי שם הוי"ה מוסתר, היות ואין הנהגתו את הטבע ניכרת לאדם. (שמות ג טו)

בא-ל ש-די - שם זה מורה כי תכלית הטבע והבריאה הוא שימלא כבודו את כל הארץ, ולפי זה שם את מדות הבריאה בדיוק כפי ידיעתו הנשגבה. ושמי ה' - המשגיח, ואף שזו סתירה, כי אם הכל בהשגחה הרי אינו חושש לכבודו, כפי שנראה לעתים במעשיו, אין להרהר אחר כך, וגם האבות לא הרהרו, ומסתמא יבא בסוף כבוד שמים מהדבר. (שם ו ג)

אני ה' - מהוה הטבע ועושה בו כרצוני. (שם ז יז)

אשר עשה אלקים - ...התובע דין בני אדם, ולכן העניש המצרים. כי הוציא ה' - היה יכול לתבוע דינם ולהשאירם במצרים, אך הוציאם למען תעודתם, לפרסם הויתו בעולם. (שם יח א)

אלקי האלהים - מנהיג עולמו על כל הכוחות הטבעיים המנהיגים עולמו, ואדוני - משדד ההנהגה הטבעית כאדון העושה בתוך שלו. הגדול - הכח היותר גדול בהליכות הטבע, הגבור - לאחוז בגלגל הטבע, והנורא - מוראו עלינו... (דברים י יז)

חבל נחלתו - האומה הישראלית נמשלת לחבל מפותל מרבבות חוטים, והקב"ה נשמתא דנשמתין דישראל, כך שכל נשמות ישראל מאוחדים למעלה, ועל כן נקראים גוי אחד. (שם לב ט)

משך חכמה:

לא-ל העונה - כך נקראת מדת החסד הבאה מאתערותא דלתתא (התעוררות האדם), ומצד מדת הדין שהיא אתערותא דלעילא כתב נגלו אליו - שה' הסיר המסך ונגלה לו. (בראשית לה ג)

ה' איש מלחמה - הרגישו שאינם משיגים אותו כלל, כי הוא תכלית הצמצום, ומצמצם כבודו עד שיראה להם בכל זאת כאיש מלחמה. (שמות טו ג)

שפת אמת:

במדרש ויתן לך האלקים, יתן לך אלקותו וכו'... הכוונה שצריך איש ישראל לקבל אלקותו ית"ש מכל נמצא שבעולם, והיינו דכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך נפשך מאודך, לקבל אלקות מכל הדברים, כי חיות הכל מהקב"ה ואפס זולתו, והוא הברכה שיתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ בכל זה תמצא אלקותו ית"ש... (בראשית תולדות תרנ"ה)

במדרש וברש"י, נמשלו ככוכבים... כי ממשלת הלבנה בלילה, והוא לרמוז כח מלכותו ית' אשר נתלבשה תוך הטבע ואינו ניכר שם כביכול כוחו ית' רק על ידי עבודת הצדיקים. ובאמת כל הגליות של הד' מלכיות הם רק להסתיר מלכות שמים, ובני ישראל ירדו בגלות לסייע ללבנה כנ"ל... ובאמת כפי מה שבני ישראל פועלים בנפשותם קבלת עול מלכותו ית', כמו כן ניתקן בכלל הבריאה, ונקרא גלות על שם גילוי כבוד מלכותו ית' גם בתוך הטבע, וזה הגילוי הוא עיקר העבודה... (שמות תרל"ה)

במדרש ראה נתתיך אלהים לפרעה, מי זה מלך הכבוד, לולי שאמר שלמה וכו', פירוש זה, כי זה נקרא מלך הכבוד מה שהכבוד בידו לתתו לאחרים כי זה שמכבדין אותו אינו נקרא בזה מלך הכבוד, אדרבא, הוא מקבל מן הכבוד והכבוד עושהו למלך. ... ושלמה המלך ע"ה שנתן לו הקב"ה הרבה כבוד, הודיע זה לבני אדם, כי זה כבודו של הקב"ה מה שנותן הכבוד לאחרים, ואיתא הממליך מלכים ולו המלוכה, כי בזה שנותן מלכות לבשר ודם ניכר שהוא המלך. וזהו שהראה הקב"ה למשה רע"ה כי היה תמה על הד' מלכיות למה יתן הקב"ה מלוכה להם... (שם וארא תרל"ה)

במדרש כובד אבן ישראל... ובני ישראל נבראו להעיד על השי"ת, כמו שכתוב אתם עדי, וכתוב אתה הראית לדעת... וכמו כן במעשה מצרים הראה להם השי"ת כי כח כל הסט"א היא רק ממנו ית', לכן הוצרכו בני ישראל לירד לעמקי תהומות ולעלות למרום עליון להעיד כי הוא ממעל ומתחת, וזה שאמר ולמען תספר וגו' אשר התעללתי במצרים, פירוש שכל מעשה המצרים היה רק מאתו ית'... שכל מעשה הרשעים מאתו ית' יצאו, ולכן כתוב התעללתי, וזה עצמו נכלל בפרש"י שחקתי, זה שהיו סבורין הרשעים שבכח ידם פועלים, ובאמת הכל היה מאתו ית' כדי להפרע מהם... (שם בא תרמ"ד)

במדרש קדושים תהיו, יכול כמוני... כי הקדושה אינה פרישה בלבד, אך השי"ת הוא מרומם ונבדל מכל נברא, כמו שכתוב ואתה מרום לעולם, פירוש הגם שהוא בורא הכל ומחיה הכל, אף על פי כן הוא מרומם ונבדל, וזה עדות על עוצם קדושתו כי אין בלתך ואתה מחיה כל, ואף על פי כן אין מי ידמה וישוה לו והוא בקדושתו עומד, וזה עדות על עצם קדושתו... (ויקרא קדושים תרנ"ה)

ר' צדוק:

...ולפי שהשי"ת כולל כל הכחות ההפכיים גם כן, כי לולי כן מאין היה קיום ומציאות לכח ההפכי והנטיה מן השי"ת מאין היה חיותו וקיום מציאותו כלל, אלו לא היה רצון השי"ת שיהיה נמצא, רק שהיה רצון השי"ת שיהיה נמצא כח הפכי הנוטע לכל חמדות ההבל ומכח אותו הרצון הוא קיום אותו הכח בעולם. ונמצא יש בכח רצונו ית' גם אותו כח הפכי המכונה כח היצר. ולכך האדם שיש בו צלם אלקים גם הוא נמצא בו אותו כח, והיה רצון השי"ת שיהיה כך כדי שיהיה מקום לענין עושי דברו, שיהיה הבן עושה רצון אביו כאשר יכוף אותו כח הנוטה מרצון ד' ויבקש רצון ה'... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד יח)

חכמה ומוסר:

הנה אכתוב לך ציור מגדולת השי"ת... אני כשהייתי מחזיק בספר המקנה או ההפלאה חשבתי כי אינו נופל מבעלי התוספות. אחרי כן מצאתי בו שאחרי כל נפלאותיו כותב על תוספות, כי מדברי התוספות לא נראה כן, ומשום זה בטל ומבוטל דבריו נגד דברי התוספות, הלא תראה כמה רחוק אני מלהבין גבורת התוספות... והנה המלאכים טובלים בנהר די נור, ונהר די נור יוצא מזיעתן של חיות, ופירש רש"י, מחמת שנושאין כסא הכבוד, ובזיעה טובלין מלאכי קודש, ואם כן נוכל להבין רוממות חיות הקודש. והנה אם נרצה להעריך אותם נגד בוראם מותר לנו לומר כי הם וגם הבריאה הם קטנה שבקטנות נגד הבורא יתברך, כי כולם ברואים, והבריאה כאפס וכאין נגד הבורא. ודוד המלך אמר "ואנכי תולעת ולא איש", ואברהם אבינו ע"ה הבין עוד יותר ואמר "ואנכי עפר ואפר", ומשה רבינו ע"ה אמר עוד יותר "ונחנו מה", ואמרו חז"ל שאלו מדרגות זו אחר זו, והרי ראיה מפורשת כי מותר לומר שהכל אינו יותר מבריה שבקטנות וכלא הם נגד הבורא יתברך... (חלק א עמוד רנא)

ואמרנו על זה דמיון, אם היו אנשים רואים אלף שוורים יחד, היו כולם רצים לראות, ומכל שכן עשרת אלפים יחד. ובכל העולם יש בודאי יותר מאלף אלפים. מעתה יש לנו לצייר כי אדם היה רואה כל השוורים שיש וכל מיני הבהמות יחד, וכל מיני הזבובים והעופות והרמש יחד, זולת צבא השמים - היה בטל במציאות נגדם, ומכל שכן נגד הבורא שבראם, ומכל שכן דכל שכן אם היה באפשרותו שיראה כל צבא השמים ושמי השמים, כאשר ראה דוד המלך במזמור "הללו את ה' מן השמים" וגו', והתבונן בזה, ודי להכיר גדולת ה' כל אחד לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. (שם עמוד רנב)

...ובהכרח מי שהוא מחויב המציאות, קדמון בלי ראשית ובלי אחרית, בלי גבול, ואין האדם הנברא בגבול משיג את הבלתי מוגבל, והוא הבורא יתברך. ורק משיג כי הגלגלים והכוכבים והמזלות סובבים והולכים תמיד. מי מסבבם? על כרחך המסבב הראשון מסבב כל הסיבות בכלל ובפרט, והוא הבורא יתברך.

ואחרי שהוא ברא יש מאין, נבין מיד כי הוא שלם בתכלית השלמות, בלי שום חסרון חס ושלום, דאם לא כן לא היה אפשר לברא יש מאין, ורק כיון שהוא שלם בכל מיני שלמות, והוא יתברך כל יכול, ויכול גם לברא יש מאין, ואחר שהוא שלם בכל מיני שלמות אם כן בהכרח אינו צריך להעולם, ואם כן למה בראו? לטובת הנבראים. ובהכרח צריך להתקרב אליו, כמו שכל היסודות נמשכים למקורם, כגון האבן הנופלת על הארץ, ואחרי שהוא עיקר ושרשא בכל עלמין, בהכרח להפנות אליו יתברך. ואחרי שהוא נעלם ונשגב מכל חי, מה התחברות ודמיון יש בין מוגבל לבלתי מוגבל? כענין שנאמר "ואל מי תדמיוני", על כן עלינו לפנות אליו יתברך על ידי ידיעה שנדענו בדעת על ידי פעולותיו שאנו רואים בעולם. ואחרי שהוא יתברך רואה כי האדם משכיל במה שיוכל להשכיל ויודע אותו כפי שיוכל לדעתו בשכלו, אז הוא יתברך מקרב אותו ומלמדו חכמה מה שלמעלה משכל האדם, וזה נפלא. (שם עמוד תמב)

...והנה נבדלת גבורתו יתברך משאר גבורות בסוג אחר, כי אין גבור שישלח שמו כתוב, והשם ינצח במלחמות, לא כן הוא יתברך "כד עסקי בספר יצירה, ומיברי להו עיגלא תילתא" (סנהדרין ס"ה, כשעסקו בספר ביצירה בראו עגל), העולם כולו נברא בצירופי שמותיו של הקב"ה... סוג אחר של גבורה אשר אין לאדם שום התחלה להבין זאת בטבעו, וזהו "לך דומיה תהילה", כי אין לנו התחלה להבין איך להללך.

ונמצא כי גדולתו יתברך נבדלת משאר גדולות גם בזה, כי יש גדולה שאנו רואים התחלת גדלו אבל לא סופו, אבל עד מקום שעין אדם שולטת בו יראה הגדולה. למשל חול הים אין לספרו מחמת רובו, אבל נוכל להתחיל למנות, רק לא לגמור הספירה. אבל גדולתו יתברך מסוג אחר, שאין אנו יכולים להבין ולדעת אף ההתחלה כלל וכלל בשום אופן שבעולם, רק על פי התורה המקובלת מסיני. וזהו "ולגדולתו אין חקר", פירוש אין להתחיל לחקור כלל... כי אין חקר לגדולתו אף ההתחלה - כי איך ינצח שם בלבד? (חלק ב עמוד ל)

ויקבלו כולם את עול מלכותך, הענין כי הקב"ה קרוב ורחוק, הכל איך שאנו מצדנו מתקרבים אליו, אבל מצדו אין הבדל. וכן בחינת הנהגתו בעולם, מצדו אין שינוי בה, כמו שהוא מלך על העולם בעת שבית המקדש קיים, כן הוא ממש אחר חורבנו, ומה שנראה אצלנו כאילו נהרסה חס ושלום בחינת מלכותו יתברך הוא רק מצדנו, כי אצלו יתברך הכל בפועל ולא בכח... ועל ידי קבלת עול מלכות שמים נראה מיד כי הוא מלך מכבר, ותמלוך אז מהרה לעולם ועד. (שם עמוד נח)

וכן גדולתו יתברך היא בכל נקודה בעולם, ולא ככל דבר גדול אשר חשיבותו מצד הקף הכמות, ואין חשיבותו מונחת בכל נקודה ממנו, לא כן גדולתו יתברך, בכל נקודה בעולם מונחת גדולתו אלקותו יתברך, וזהו "מן העולם ועד עולם אתה א-ל". וכן בחסד ה', כל נקודה ונקודה מלאה חסדו בלי תכלית, ואי אפשר להיות מקום בלי חסדו. (שם עמוד קטו)

ר' ירוחם:

והנה באברהם אבינו כתיב בו (בראשית י"ב ח') "ויקרא בשם ה'", ולפי מה שכתבנו כי לא נקרא בשם אלא דבר שהוא שלם, וכל זמן שחסר בו השלמות עדיין אין עליו השם, כי שם הוא השלמות, ולכן כהיום אין השם שלם, וכמו שאמרו חז"ל ומובא ברש"י (שמות י"ז ט"ז) על הפסוק "כי יד על כס י-ה", נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק, הוא זמן אחרית הימים שיהיה ה' אחד ושמו אחד, שלם בתכלית, אבל עד הזמן ההוא אין השם שלם ואין הכסא שלם, אלא באברהם אבינו היה אצלו בבחינה כמו אדם הראשון קודם החטא, שאצלו היה הכל נגמר, וזהו "ויקרא בשם ה'", שם מלא שם בשלמות. ונראה דכשאנו מכוונים בקראנו שם הוי"ה, דהיינו היה הוה ויהיה צריכין לכוין בזה שלמות השם, רוצה לומר היה - קודם חטא של אדם הראשון, שאז היה השם שלם, ויהיה - דהיינו לעתיד לבא, כי אז הרי ודאי יהיה השם שלם. ואנו מכונין כי גם בהוה הנה השם באמת לאמתו שלם, כי חלילה שיש באמת איזה חסרון, כי אין עוד מלבדו, ומלכותו בכל משלה, ומהו זה שאמרו שאין השם שלם ואין הכסא שלם, זהו רק מדה בהנהגתו ית', שמסתיר ממנו פניו ית' באשמתנו ובחטאינו שלנו, ולא חלילה בעצמיות הדברים... (דעת תורה שמות עמוד רעו)

מכתב מאליהו:

...ונבאר דבריו הקדושים העמוקים. ידוע כי תכלית בריאת העולם היא לגלות כבודו יתברך לנבראים. ויש כמה אופנים של גילוי בעולם, גילויים ממדת דינו יתברך, ממדת רחמיו, וממדת חסדיו יתברך. אך יש עוד גילוי למעלה מהם, גילוי אחדותו יתברך, הגילוי של אין עוד מלבדו, לגלות שכלפי מציאותו יתברך בטלה כל מציאות זולתו, ולעומת ערכו אין ישות של ממש בכל נברא, וגם לא בבריאה כולה. וגדר גילוי זה הוא המרומז בשם הוי"ה יתעלה, שם העצם, שהוא המציאות האמיתית היחידה, כמבואר בספר נפש החיים. (חלק ב עמוד קצה)

אמרו ז"ל "כשם שהקב"ה ממלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאה את הגוף" (ברכות י'). אבל עדיין יש הפרש גדול מאד, כי בין הנשמה והגוף יש חיבור, והיא מושפעת על ידי הגוף, ואין הקב"ה קשור עם העולמות כלל ועיקר, ואין הוא מושפע מהם או תלוי בהם בשום אופן, אלא הוא בעצמותו קדוש ומובדל מהם לגמרי. וכבר ביאר המהר"ל ז"ל בהרבה מקומות שכל השמות הקדושים וכל המדות המבטאות את יחסיו אלינו, כל זה אינו אלא כפי שהוא מתגלה אצל המקבל, דהיינו האדם, אבל בעצמותו ית' אין לנו תפיסה כלל... (חלק ד עמוד קמו)