אמן

(ראה גם: יהא שמיה רבא, ברכות)

ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך, ואמרה האשה אמן אמן. (במדבר ה כב)

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש ושם בסתר, וענו כל העם ואמרו אמן. (דברים כז טו)

אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן והנשבע בארץ ישבע באלקי אמן, כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני. (ישעיה סה טז)

ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה', יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' וכל הגולה מבבל אל המקום הזה. (ירמיה כח ו)

ברוך ה' אלקי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן. (תהלים מא יד)

ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול, ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחוו לה' אפים ארצה. (נחמיה ח ו)

זהר:

שלש פעמים ביום נפקדים, להקל על עונשם, ולא עוד אלא בשעה שישראל אומרים אמן יהא שמיה רבא וכו' בקול רם, (נעשה זווג למעלה), והקב"ה מתמלא רחמים, והוא חס על הכל, ורומז להמלאך הממונה על שערי גיהנם ששמו סמריאל, וג' מפתחות בידו ופותח ג' שערים שבצד המדבר, והם רואים האור של עולם הזה, ובא עשן של אש וסותם דרכי האור... (נח סז, ועיין שם עוד)

ואם תאמר, הרי קדושת הקדיש שהוא תרגום, למה אינו ביחיד, תא חזי, קדושה זו (דהיינו קדיש) אינה כשאר קדושות שהם משולשים, אבל קדושה זו היא עולה בכל הצדדים, למעלה ולמטה ובכל צדדי האמונה, ומשברת מנעולים וטבעות ברזל, וקליפות רעות, להתעלות כבוד הקב"ה על כל, ואנו צריכים לומר אותה בלשון של הסטרא אחרא, ולענות בכח גדול, אמן יהא שמיה רבא מברך, כדי שישבר כח הסטרא אחרא, והקב"ה יתעלה בכבודו על כל, וכשנשבר בקדושה זו הכח של הסטרא אחרא, הקב"ה מתעלה בכבודו, וזוכר את בניו וזוכר את שמו, ומשום שהקב"ה מתעלה בכבודו בקדושה זו אינה אלא בעשרה. (תרומה נז)

...ואותו הילד בנו, עומד בכל יום לפני בצלאל בשעה שיורד מישיבה העליונה, ואמר לפניו שלשה דברים, מטרם שפותח בצלאל בסודות סתומים של החכמה, כי כל דבריו סודות סתומים הם, דעין לא ראתה אלקים זולתך, וזהו שאמר, מי שפוסק יתפסק, היינו, מי שפוסק דברי תורה בשביל לדבר דברים בטלים יהיו נפסקים חייו מעון הזה, ודינו עומד לעולם ההוא. מאן דקצר יתקצר, היינו מי שמקצר באמן, ואינו מאריך בו במנוחה, (אלא שאומר אמן חטופה), יתקצר מחיים של עולם הזה... (שלח צה)

וגדול העונה אמן יותר מן המברך, כי על אדנ"י הוי"ה הנאמרים (בסתם) תפלת (האדם נאמר), ופניהם וכנפיהם פרודות, שכנגד הוי"ה הם בפנים, וכנגד אדנ"י הם בכנפים, שהוא סוד) כרוב אחד מקצה מזה, (שהוא הוי"ה), וכרוב אחד מקצה מזה, (שהוא אדנ"י, שהם פרודות, כי היחוד של הוי"ה אדנ"י בשילוב לא נעשה בברכות התפלה אלא בתפלת העמידה), אבל כשהשליח צבור חוזר התפלה, ועונה אמן, (שהוא מיחד ומשלב הוי"ה אדנ"י זה בזה, שהם בגימטריא אמן, ועל כן הוא גדול מן המברך), כי הוא במחברת השנית, (דהיינו בחבור התחתון דו"ק)... (פנחס רעיא מהימנא שיב, ועיין שם עוד)

כשעולות הברכות מלמטה אין פתח ופתח מלמעלה, ואין ממונה מלמעלה שאינו פותח כל אלו הפתחים ומכריזים אומרים בכל אלו הרקיעים, זו היא מתנה למלך שפלוני שלח, זו היא מתנה במילואה כראוי, ומי היא ברכה (במילואה, היא ברכה) שענו עליה אמן. כי כל ברכה שענו עליה אמן זה היא במילואה כראוי... (עקב ה)

אמר ר' יהודה, ובוזי יקלו, היינו מי שאינו יודע לכבד את אדונו, ולא נתכוין באמן, שלמדנו, גדול העונה אמן יותר מן המברך, והנה העמדנו לפני ר' שמעון שאמר שהעונה אמן מושך ברכות ממבוע, (שהוא בינה), אל המלך, (שהוא ז"א), וממלך אל המלכה, ובאותיות חקוקות של ר' אלעזר (אומר מן אלף דאמן, שהוא בינה), אל המ' (דאמן שהוא ז"א, וממ' דאמן לן' שהיא המלכות). כיון שמגיעות הברכות לן' נמשכות ויוצאות משם ברכות לעליונים ותחתונים ומתפשטות בכל, והקול יוצא, שתו משקוי הברכות שהוציא פלוני עבד מלך הקדוש.

וכשישראל למטה שומרים עצמם לענות אמן ולכוין לבם כמו שצריך, כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה, כמה טוב נמצא בכל העולמות, כמה שמחה היא בכל, ומהו שכרם של ישראל שגרמו לזה, שכרם הוא בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה בשעה שמצירים להם, ומתפללים תפלתם לפני אדונם, הקול מכריז בכל העולמות, פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים, (דהיינו ששומרים לענות אמן), פתחו שערים, כמו שישראל פתחו להם שערי הברכות, כך עתה פתחו שערים ותתקבל תפלתם על אלו שמצירים להם.

זה שכרם בעולם הזה, בעולם הבא מהו שכרם, כי כשיצא האדם מעולם הזה שהיה שומר לענות אמן, מהו שומר, כלומר ששומר אותה הברכה שאומר המברך ומחכה לו לענות אחריה אמן, כמו שצריך, אז נשמתו עולה ומכרזת לפניו פתחו שערים לפניו, כמו שהוא היה פותח שערים כל יום, כשהיה שומר אמונים, (דהיינו אמנים).

אמר ר' יוסי א"ר יהודה מהו אמן, א"ר אבא הרי העמידו הכל, אמן נקרא, המבוע של נחל ההוא הנמשך (שהוא בינה), ונקרא אמן, כי כתוב, ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אמן. קיום כל המדרגות (דהיינו) אותו הנחל הנמשך ויוצא (שהוא בינה), נקרא אמן, שלמדנו, מן העולם עד העולם, (שפירושו) מעולם שלמעלה (שהוא בינה), לעולם שלמטה, (שהוא מלכות), אף כאן, אמן ואמן, אמן של מעלה, (שהיא בינה), אמן של מטה (שהיא מלכות), אמן פירושו קיום של כולם, וכבר העמדנו אמן באלו האותיות שבו.

ר' שמעון אמר, אל"ף (דאמן) היא עמקות הבאר, שכל הברכות נובעות ויוצאות משם ונמצאות, מ' פתוחה, היא נהר הנמשך ויוצא, (שהוא יסוד), ונקרא מ', וזה סוד שלמדנו, מ' פתוחה (היא יסוד), מ' סתומה (היא בינה), כמו שהעמדנו לםרבה המשרה.

נו"ן פשוטה היא כלל של ב' נונין, ן' פשוטה נ' כפופה, (כלומר שכוללת בתוכה גם את הנוקבא דז"א הנקראת נ' כפופה). ן' פשוטה, כללא דאת ו' (שכוללת בתוכה גם את הזכר שהוא אות ו' שהוא ז"א, כי ן' פשוטה היא פשיטו דאתכליל כחדא דכר ונוקבא שהם ז"א שהוא ו', ומלכות שהיא נ'). משום זה הכל ביחד נקרא נ' ו' ן', ובסוד המשנה, כך למדנו, ו' היא דכר, ן' פשוטה היא כלל דכר ונוקבא, נ' כפופה היא בכלל ן' פשוטה. ובספרו של רב המנונא סבא המ' שבכאן, (שבאמן) הוא ראשי תיבות מלך, והיינו אמן, אמן הוא ראשי תיבות א-ל מלך נאמן, שהוא כלל הכל, ויפה הוא, וכבר למדנו.

למדנו, כל מי ששמע ברכה מאותו שמברך, ולא כיוון לבו באמן, עליו נאמר ובוזי יקלו, כמו שאמר לכם הכהנים בוזי שמי, מה ענשו, הוא כמו שלא פתח ברכות למעלה כך אין פותחים לו ברכות, ולא עוד, אלא כשיוצא מעולם הזה, מכריזים לפניו ואומרים, סגרו הפתחים לפני פלוני ולא יכנס, ולא תקבלו אותו. אוי לו אוי לנשמתו. (וילך לו)

ולמדנו, מי שיורד לאבדון, שנקרא תחתית, אינו עולה לעולם, ואדם ההוא נקרא איש שכלה ונאבד מכל העולמות. ולמדנו, למקום ההוא מורידים לאותם האנשים המבזים לענות אמן. ודנים אותו בגיהנם על אמנים רבים שנאבדו ממנו שלא החשיב אותם, ומורידים אותו באותו מדור התחתון שאין בו פתח, ונאבד ואינו עולה משם לעולם, ועל כן כתוב, כלה ענן וילך כן יורד שאולה לא יעלה. ולא, והרי כתוב מבטן שאול שועתי שמעת וגו', (והוא עלה משם). וכתוב, מוריד שאול ויעל. אלא כאן שאול (שממנו עולים), ושם תחתית, (שמשם אינו עולה), והעמדנו, כאן שחזר בו (שעשה תשובה), שם שלא חזר בו.

א"ר יוסי, מה שכתוב, כי שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות וגו', אותי עזבו מקור מים חיים, זה הוא שלא רצו לקדש השם של הקב"ה, באמן, מהו עונשו, הוא שכתוב, לחצוב להם בארות בארות נשברים, שיורדים לגיהנם מדרגה אחר מדרגה עד שיורדים לאבדון, שנקרא תחתית, ואם הוא מקדש השם של הקב"ה לכוון באמן כראוי, עולה מדרגה אחר מדרגה להתעדן מעולם הבא ההוא, שנמשך תמיד ואינו נפסק, זה שאמר אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאוה. (שם מה)

תלמוד בבלי:

אמר רב חנן בר אבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך, שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו... תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, ותניא אידך הרי זה מגונה, לא קשיא, הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות. אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו, דהטוב והמטיב לא דאורייתא... (ברכות מה א וב)

רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא, קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים, רב חסדא אמר מפי רוב העונים... אמר ליה שאני אומר כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה. תנו רבנן אין עונין לא אמן חטופה, (שקורין את האל"ף בחטף ולא בפתח, רש"י), ולא אמן קטופה (שמחסר קריאת הנו"ן, רש"י), ולא אמן יתומה (שלא שמע הברכה אלא ששמע שעונין אמן, רש"י), ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בני יתומים, חטופה יתחטפו ימיו, קטופה יתקטפו ימיו, וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו. (שם מז א)

...ועונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה. (שם נא ב)

...למימרא דמברך עדיף ממאן דעני אמן, והתניא ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך, אמר ליה ר' נהוראי השמים כן הוא, תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ומנצחין. תנאי היא, דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן, בעי מיניה שמואל מרב מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן, אמר ליה אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשויין, והני מילי בדלא עידן מפטרייהו, אבל בעידן מפטרייהו עונין. (שם נג ב)

...כל כך למה, לפי שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש, שנאמר קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם ואומר ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה, יכול כל הברכות כולן תהא להן תהלה אחת, תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה תן לו תהלה. (שם סג א)

אמר ר' יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', מאי טעמא בפרוע פרעות, משום דברכו ה'. רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו... אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן. מאי אמן, א"ר חנינא א-ל מלך נאמן. (שבת קיט ב)

תניא רבי יהודה אומר, מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל... ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו, וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן... (סוכה נא ב)

א"ר יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום, אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם, וענו אחריה אמן. (כתובות סו ב)

על מה היא אומרת אמן אמן, אמן על האלה אמן על השבועה, אמן מאיש זה אמן מאיש אחר... (סוטה יח א)

...ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור... וא"ר זירא אמר רב חסדא אין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור. (שם לט ב)

איתמר קטן מאימתי בא לעולם הבא... תנא משום ר' מאיר משעה שיאמר אמן, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי שומר אמונים אלא שאמר אמן... (סנהדרין קי ב)

אמר שמואל כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה בפיו דמי, דכתיב ואמרה האשה אמן אמן... (שבועות כט ב)

אמר ר' יוסי ברבי חנינא אמן בו שבועה, בו קבלת דברים, בו האמנת דברים. בו שבועה, דכתיב ואמרה האשה אמן אמן, בו קבלת דברים, דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן, בו האמנת דברים, דכתיב ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך. (שם לו א)

תלמוד ירושלמי:

א"ר שמואל בר אבדומא זה שהוא נכנס לבית הכנסת ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור כדי לענות אחריו אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל, באיזה אמן אמרו, תרין אמוראין, חד אמר באמן של הא-ל הקדוש, וחד אמר באמן של שומע תפילה, א"ר פינחס, ולא פליגי, מאן דמר באמן של הא-ל הקדוש בשבת, ומאן דמר בשומע תפילה בחול. (ברכות כד ב)

ר' חזקיה בשם ר' ירמיה העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס ועיניהם בנר. (שם לט ב)

תני הפורס את שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אחר עצמו אמן, ואם ענה הרי זה בור, אית תניי הרי זה בור, ואית תניי תני הרי זה חכם, אמר רב חסדא מאן דמר הרי זה חכם בעונה בסוף, ומאן דמר הרי זה בור בעונה על ברכה וברכה. (שם מ ב)

מאימתי קטני ישראל חיין... תני בשם ר"מ משהוא יודע לענות אמן בבית הכנסת, מאי טעמא, פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. (שביעית יג א)

מדרש רבה:

תני גוי המברך את השם עונים אחריו אמן, בשם אין עונים אחריו אמן. א"ר תנחומא אם בירכך עכו"ם אחד ענה אחריו אמן, דכתיב (דברים ז') ברוך תהיה מכל העמים. (בראשית סו ו וירושלמי ברכות סב א)

ואמרה האשה אמן אמן, הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא באמן, אף פורטני בכל השבועות בתורה שלא יהיו אלא באמן, שאם אין אתה עונה אמן אחר המשביע אתה עושה שבועתו שוא. אמן אמן, מכאן שמגלגלים עליה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, ומכאן אתה דן לכל שבועות שבתורה שמגלגלין עליהן את הישן... ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמן לקבלה, אמן לשבועה, אמן יאמנו הדברים... (במדבר ט מו)

הלכה אדם מישראל שהיה עובר לפני התיבה, מהו שיהא מותר לו לענות אמן אחר הכהנים, כך שנו חכמים העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף, ולימדונו רבותינו ואם היה יכול לענות שלא תטרף דעתו יענה, למה מפני שאין גדול לפני הקב"ה יותר מאמן שישראל עונין, א"ר יהודה בן סימא אמן הזה יש בו ג' אספליאות, שבועה, וקבלה ואמנה... אמנה מנין שנאמר (מ"א א') ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה'. דבר אחר, א"ר יודן כל מי שעונה אמן בעולם הזה זוכה לענות אמן לעתיד לבא. (דברים ז א)

אמר הקב"ה אין בכם אמנה של ממש, אין אתם מאמינין לדבריכם הפכפכין אתם, שנאמר כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם, אמן כתיב, בשעה שהנביאים מברכין אותן לא פתח אחד מהם לומר אמן עד שאמרו ירמיה, שנאמר (ירמיה י"א) ואען ואמר אמן ה'... (רות פתיחתא ד)

מדרש תנחומא:

אמר רבי יהודה, כל מי שהוא עונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעולם הבא, מנין שנאמר (תהלים ק"ו) ברוך ה' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם אמן ואמן, אמן בעולם הזה ואמן בעולם הבא. (צו ז)

שוחר טוב:

אהבו את ה' כל יריאיו אמונים נוצר ה', אלו שעונין אמן באמונה, אומר ברוך מחיה המתים ועדיין לא בא, ומאמינים בי שאני מחיה המתים... (מזמור לא)

מדרשים:

דבר אחר ומדברך נאוה, המדבר שבכם נאה לפני על אחת כמה וכמה מיושב שבכם, ואיזה הוא המדבר אלו עם הארץ שאינן יודעין לא לקרות ולא לשנות ולא לדרוש כמדבר שאינו מגדל פירות והן נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכין ברוך יוצר המאורות ומחיה מתים שהוא ברא ומחיה מתים, והן עונים אחריו אמן ואומרים מאמינין אנו שהוא מחיה מתים והוא שברא את העולם אפילו אין בידן אלא שכר אמן זה דים, לכך ישעיה נותן שבח לפני הקב"ה ה' אלקי אתה ארוממך אלי אין בידינו אלא הודייה שאנו מודים לך... (אגדת בראשית פרק עט)

ילקוט שמעוני:

ומניין שעונין אמן אחר המברך, תלמוד לומר הבו גודל לאלקינו... (דברים פרק לב, תתקמב)

אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן, שבשביל אמן אחד שעונים רשעים מתוך גיהנם ניצולין מתוכו, כיצד, עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו, וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה, ולבנה וכוכבים משמאלו, והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח, וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם כלם עונים אמן, ואף רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם, ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה והוא שואל מה קול הרעש הגדול אשר שמעתי, ומשיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו, רבונו של עולם אלו רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם שעונים אמן ומצדיקים עליהם את הדין, מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ביותר, ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה, כבר יצר הרע גרם להם... (ישעיה פרק כו, תכט מאותיות דר"ע)

ואמר ר' ישמעאל באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין אמר יהא שמיה רבא מברך באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למלאכי השרת, בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחין אותי, באותה שעה מלבישים הוד והדר, לכך נאמר ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון. (משלי פרק יד, תתקנא)

מדרש הגדול:

דבר אחר בנים לא אמון בם, ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אל תהי קורא לא אמון בם, אלא לא אמן בם, מנין אתה אומר שלא רצו ישראל לומר אחר הנביאים אמן בשעה שהיו מברכין אותן, שנאמר למען הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה (ירמיהו י"א ה'). מנין אתה אומר שלא רצה אחד מהן לפתוח את פיו לאמר אמן עד שפתח ירמיהו את פיו לאמר אמן, שנאמר ואען ואמר אמן ה' (שם). (דברים לב כא)

תרגום יונתן:

אלקי אמן - אלקי אמת שאימת ושמר הבטחתו. (תהלים סה טז)

אבן עזרא:

אמן ואמן - אמת ואמת. (תהלים מא יד)

אמן - מגזרת אמונה. (שם עב יט)

רד"ק:

אלקי אמן - אלקי אמונה. (ישעיה סה טז)

אמן - אמת שיהיה ארור. (ירמיה יא ה)

אמן ואמן - קיום וקיום. (תהלים עב יט)

משנה תורה:

כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה, ונתכוון לצאת בה ידי חובתו, יצא, ואף על פי שלא ענה אמן. וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך, והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה. (ברכות א יא)

כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות, אף על פי שלא שמע הברכה כולה ואף על פי שאינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אמן, ואם היה המברך (עכו"ם) או כותי, או תינוק המתלמד, או שהיה גדול ששינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהם אמן. כל העונה אמן לא יענה אמן חטופה, קטופה, קצרה או ארוכה, אלא אמן בינונית, ולא יגביה קולו יותר מהמברך... (שם שם יג ויד, וראה שם עוד)

רבינו בחיי:

...ומפני שהאמונה יסוד כל התורה כולה תקנו לנו רז"ל בתפלה ובברכות לענות אמן, שהוא נגזר מלשון אמונה, ומלשון הודאה שמקבל עליו דברי המברך ומודה בהם, וזהו שאמרו ז"ל אמן קבלה, אמן שבועה, אמן קיום, ועל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך. ובאור הענין, כי המברך מעיד בברכתו של הקב"ה שהוא מקור הברכה, והעונה אמן הוא מקיים השטר, והוא העקר, שאין קיום העדות בעד ראשון אלא בעד שני שהעדות נגמר על ידו, והעונה אמן הוא העד השני, וצריך הוא שיצטרף עם העד הראשון, שהוא המברך, כי עמו העדות קיים. וכבר האריכו רז"ל לדבר במשפט הזכרת אותיות התיבה הזאת ואיך יתחייב להגות בהם אדם, הוא שאמרו, אין עונין לא אמן קטופה ולא אמן חטופה ולא אמן יתומה אלא אמן ארוכה... וענין חטופה שהוא חוטף האל"ף בשב"א פת"ח, והנה זה הפך האמונה, ממה שכתוב באמנון (ש"ב י"ג) "האמינון אחיך היה עמך", ופירש"י ז"ל דשקרי"ר בלע"ז, והא למדת שהעונה אמן חטופה הנה הוא מהפך הקערה על פיה ומוריד לארץ יסודות חומות האמונה. הנה בארתי ענין אמן לפי שהוא נגזר מלשון אמונה מלבד שיש במלת אמן סוד שהוא כולל השם המיוחד והכנוי והתפארת והכבוד.

ויש בו עוד סוד מקובל, כי מלת אמן הוא חבור עשר ספירות מן האל"ף שהוא הכתר, והוא המקור הנובע עד המ"ם שהוא התשובה, והוא מלך העולם, ומן המ"ם לנו"ן שהיא השכינה שנקראת בלשון נקבה וכוללת זכר ונקבה. והרמז באותיות נו"ן כפופה נו"ן פשוטה, וכיון שהמשכת הברכות מגעת לנו"ן, משם מתפשטת הברכה לעולם השכלים הנפרדים ומהם אל העולם השפל הזה. וכשם שהתחיל מן המקור הנרמז באות אל"ף והמשיך הברכה משם כמי שפותח המעין להשקות הצריכים השקאתה, כך יקבל העונה אמן שכרו שיפתחו לו שערי גן עדן, הוא שנאמר (ישעיה כ"ו) "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים", אל תקרי אמונים אלא אמנים, אלו שעונין אמן. והנה שכרו אתו מדה כנגד מדה...

וכבר ידעת כי מלת אמן נוטריקון א-ל מלך נאמן. ויש לך להתעורר כי במלת נאמן נו"ן כפופה נו"ן פשוטה, לא לסתום רק לפרש, והנו"ן הפשוטה שבמלת אמן כוללת זכר ונקבה, לפי שנו"ן כפופה היא נקבה ונו"ן פשוטה היא זכר, ולפי שיש נון הכפופה בכלל הפשוטה מפני כן כוללת זכר ונקבה. ויש לך לדעת כי האל"ף נקראת אמן והחכמה נקראת אמון, וזהו (משלי ח') ואהיה אצלו אמון, והכל אחד, כי אין להפריד החכמה מן הכתר... ולפי שהברכה משם, וכענין שכתוב (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קדש היא החכמה, וברכו את ה', לכך גדול העונה אמן יותר מן המברך. וזה בגבולין, אבל במקדש לא היו עונין אמן, שלא היו צריכים, לפי שהיו מזכירין השם ככתבו ושתי אותיות ראשונות ירמזו למקור הברכה, ולכך אין צורך להזכיר אמן במקדש, וכל המכוין והכופל אמן אמן זוכה לב' עולמות, וכן אמר דוד ע"ה בסוף מזמור ע"ב "ברוך ה' אלקים אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבוד את כל הארץ אמן ואמן"... וכל מי שאינו נזהר במלת אמן לכוין בכל כחו וכונתו הרי זה מבזה את השי"ת, אשר עליו אמר הכתוב (ש"א ב') "כי מכבדי אכבד", וכל מי שאינו נזהר במלת אמן לכוין בכל כחו וכונתו הרי זה מבזה את השי"ת, ועליו אמר הכתוב (שם) "ובוזי יקלו", ומז' מדורין שיש בגיהנם מורידים אותו לאחרון שבכולם שהוא כפול... (שמות יד לא, ועיין שם עוד)

לא אמון בם - על דרך המדרש שאינם עונים אמן. ומכאן רמז לכח העונה, שהוא גדול מהמברך. (דברים לב כ)

ולכך צריך אדם להזהר בתפלה ובברכות שיענה אחריהם אמן, שהיא מלה נגזרת מלשון אמונה, וכל מי שעמדו אבותיו על הר סיני וקבלו התורה הנקראת אמונה, והוא מזרעו של אברהם אבינו שהוא ראש האמונה, דכתיב בו והאמין בה', חייב לכוון לבו ומחשבתו בעניית אמן... כי זה עוון פלילי, שהרי העבד השומע שמברכים את רבו חייב מדרך השכל שיענה אמן, וכל שכן מי שמברך את האלקים אשר בידו נפש כל חי, שיתחייב השומע לענות אמן אחר מי שמברך אותו, וכל שכן כשהוא יתברך קובע לו מצוה בדבר זה ומצוה אותו שיברכנו, והוא מצות עשה שבתורה, שנאמר: "וברכת את ה' אלקיך"... וכשם שהשי"ת חפץ בברכה הוא הדין בעניית אמן, שהוא לשון קיום הברכה, וכבר אמרו רז"ל בברכות בסוף אלו דברים: "רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך, אמר לו ר' נהוראי השמים כך הוא, שהרי גוליארים מתגברים במלחמה וגבורים נוצחים", כלומר, ואחר כך באים גבורים ונוצחים את הגוליארים. פירוש, כי המשיל יתרון העונה אמן על המברך ליתרון הגבור על החלש, כי הגבורה בסבת הכח, כי העונה אמן ממשיך כח ממקור הכחות כולן, אשר משם יונק כח הגבורה ומשם כל כח מתגבר.

ותן את לבך: אילו מלך בשר ודם בצאת הקהל לקראתו מברכין אותו ועונין אמן בקול רם, והיה שם אחד מן העומדים לפניו ולא ענה אמן, הרי זה מבזה את המלך ומקצר בחוק כבודו, ואם בעניית אמן למלך בשר ודם חושבין לעשות מצוה, לפי שמורא המלך סבת קיום הארץ, קל וחומר למלך העליון יתעלה, אשר לב המלך בידו ואין מלכותו וממשלתו כי אם ממנו יתברך, שהוא סבת וראשית הכל... (כד הקמח, אמונה)

...כשם שהעונה אמן שכרו גדול, כן המזלזל בו עונשו גדול וכפול, והוא שדרשו רז"ל: כל הזהיר לענות אמן בעולם הזה זוכה לעניית אמן לעולם הבא, ועל זה אמר דוד: "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", אמן בעולם הזה ואמן בעולם הבא, שכל העונה אמן זוכה לשני עולמות. ובמקדש שהיה השם נזכר ככתבו לא היו עונים אמן, אבל בגבולין שאין רשאין להזכיר ככתבו מזכירין אמן במקום השם, כי יש רמז במלת "אמן" לאותיות השם. ולכך גדול העונה אמן יותר מהמברך בכינוי, וכל המזלזל באמן ענשו כפול במדורי גיהנם, ועל זה אמר הנביא על אותם המזלזלים בעניית אמן: "אותי עזבו מקור מים חיים" וגו', וכל העונה אמן באותיותיו פותח המקור וממשיך שפע הברכה... אם כן הא למדת גודל העונש לפי גודל השכר. (שולחן של ארבע שער א)

אין הבוצע רשאי לטעום עד שתכלה אמן מפי העונים או מפי רוב העונים, ולא יאריכו כל כך באמן, שכל המאריך באמן יותר מדאי אינו אלא טועה... (שם)

בעל הטורים:

אמן - בגימטריא הוי"ה אד-ני, ולכך גדול העונה אמן יותר מן המברך, כי עולה שני שמות. (דברים כז כו)

מאירי:

...וכן בעונה אמן שהוא גדול יותר מן המברך, דוקא בשומע מפי שליח צבור, ולדברי האומר אף מפי חברו, אפשר שלא הקלו בכך בתפלת ראש השנה ויום הכפורים... (משיב נפש מאמר ב פרק ז, וראה שם עוד)

הרקאנטי:

...והפירוש הנכון הוא שפירש בו החכם ר' יעקב בר רבי ששת ז"ל, כי בכל כחו חוזר אל השם, רוצה לומר שכיון את השם בכל מה שראוי לו באותיותיו ובפירושיו ובעיוניו ובנקוד המקובל והסימן שלו, לעולם ה' דברך נצב בשמים, זהו בכל כחו באותיותיו ובניקודו ובכל מה שניתן לנו רשות להתבונן בשעה שאומר יהא שמו הגדול מבורך, על כל פנים יהא כח בידו לבטל גזר דינו, ובלבד שלא תהא בו שבועה, וצריך לכוין ואחר כך מברך... (בשלח ד"ה ספר הבהיר)

שערי קדושה:

...לזכור בכל יום מה שעשה לנו עמלק, כשאומר "אמן יהא שמיה רבא", כמו שכתוב, "כי יד על כס י-ה"... (חלק א שער ד)

רמ"ע מפאנו:

ולעולם לא היו עונין אמן במקדש, והני מילי בברכות התפילה, אבל בברכות השבח ושאר המצות לא היו מאריכין במטבע ברכות והיו כל העם עונין אמן כמו שפירש הריב"ד ומייתי קרא דכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן... (מאמר חקור דין חלק ה פרק ה)

מהר"ל:

ובפרק כל כתבי אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן... מאי אמן, א-ל מלך נאמן. פירוש בכל כחו כמשמעו, ואין פירושו בקול רם, דאם כן היה לו לומר בקול רם, גם אין הפירוש בכל כוונתו, דלא אמר בכל כוונתו, רק הפירוש לא בשפה רפה רק בחיתוך שפתים לגמרי, ולדבר זה ראוי שיפתחו לו שערי גן עדן דבר שהוא סגור בודאי, כי לדבר זה צריך כח, ולפיכך אמר ריש לקיש שהעונה אמן בכל כחו שנפתח לו דבר שהוא סגור.

וכן מה שאמרו העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו קורעין לו גזר דינו, מפני שצריך קריעה, וכל קריעה צריכה כח, ומה שאמר פותחין לו שערי גן עדן, כלומר שפותחין לו שער חדש, והשכל מחייב בזה, כי הברכה שאדם מברך אינה מצד השי"ת שמאמין בו שהוא כל יכול, רק שאמר כי כך פועל השי"ת, אבל העונה אמן אומר שכך הוא מצד השי"ת שמאמין בו שהוא כל יכול, וכיוון שהוא מצד השי"ת שהוא מאמין בו, לדבר זה אין קץ ותכלית, כי האמונה בו יתברך מצד עצמו שמאמין בו, אבל מה שאמר המברך רוצה לומר שהוא פועל דבר זה בלבד, והבן זה מאד.

ותבין כי דוקא גן עדן ראוי למי שעונה אמן, כי מי שיש בלבו אמונה חזקה בו יתברך הוא כמו יתד תקוע במקום נאמן אשר אין לו שינוי כלל, כי זה הוא ענין אמונה בו יתברך, וראוי שיכנס לגן עדן אשר שם ארזי הלבנון אשר נטע השי"ת בחוזק. ועוד ראוי שיפתחו לו שערי גן עדן, כי באמונה ימצא ההנחה, שמפני אמונתו הוא בוטח בו יתברך, ולכן לא ימצא אצלו צער רק הנחה במה שהוא מאמין בו בכל לבו, ופותחין לו שערי גן עדן אשר בו ימצא האדם נחת רוח ואין צער שם.

ועוד יש לך להבין מלת אמן וההפרש שיש בין מברך לעונה אמן, כי העונה אמן צריך לזה ההבנה והשכל שהוא מאמין דבר זה, ודבר שהוא בלא הבנה אינו נקרא אמונה, כי האמונה רק בלב, ולא כן המברך, כי אף שראוי שיהיה לו כוונת הלב, מכל מקום כיוון שבירך אם לא כיוון יצא גם כן, אבל אם עונה אמן בלא כוונה אין זה אמן כלל, וכמו שאמרו העונה אמן יתומה וכו', ולפיכך שייך באמן כל הדברים שאמרו, שפותחין לו שערי גן עדן, כי האמונה היא בלב, לכך הוא יוצא מן העולם הגשמי ונכנס בעולם הנבדל. ולפיכך ברוך שם כבוד מלכותו שעונין במקדש, ואמן שעונין במדינה קרובים זה לזה, כי מה שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו הוא שכלי, כמו שהתבאר למעלה, ודברים אלו מופלגים בחכמה בסוד אמן. ואמר מאי אמן, א-ל מלך נאמן, שאמרנו כי העונה אמן הוא מצד שמאמין בו, ולפיכך האל"ף שבשם א-ל מורה על שהוא יתברך ההתחלה, כי א-ל שם הקדוש הזה מורה שהוא יתברך ראשון והתחלת המציאות. והמ"ם שבמלת אמן מורה על שהוא מלך, כי אחר שנמצאו מאתו הוא מלך כל הנמצאים, ולזה ראויה אות מ"ם שהיא באמצע אלפ"א בית"א, כי מקום המלך הוא באמצע אלפ"א בית"א, כי מקום המלך הוא באמצע, וגם המ"ם אות ראשונה של המלה מלך, והנו"ן מורה על הנאמנות, כי אין לו יתברך שינוי, ונאמנות שלו בלתי סוף, וזה מורה המשך הנו"ן הפשוטה... ועוד כי הפשיטות של הנו"ן הפשוטה מורה שהוא נצחי, כי מפני שהוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות זה מורה שהוא נצחי...

ובפרק שלשה שאכלו תניא: אין עונין אמן חטופה, ולא אמן קטופה וכו'. רוצה לומר כאשר עונה אמן קטופה או חטופה מורה על חסרון אמונה ובלתי שלמה, רק צריך שיאריך באמן, שאריכתו מורה על אמונה שלמה לגמרי בתכלית, שהוא מאמין בכל לבו, ומאריכין ימיו, כי זהו ענין אמונה, שהוא כמו יתד תקוע בלי שינוי... כי ענין אמן הוא שמקבל ומאמין בחוזק, ולכך אין לו לקצר ולחטוף המלה, כי האמונה בו יתברך מגיעה עד אין סוף, והמקצר מקצר במקום שראוי להאריך, והמקטף מקטף במקום שאין קטוף... (נתיב העבודה פרק יא)

של"ה:

...ובמקום אחר מצאתי סגולות מועילות לכפר עוון, על כן צריך ליזהר בהם במאוד, ומכל שכן בעל תשובה. א' מצאנו לרז"ל שאמרו, שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו אפילו היה בו שמץ מינות מוחלין לו, והחמירו בזוהר ואמרו שצריך שיזדעזע כל אבריו ולענות בקול תקיף, ומי שירגיל לעשות כן הוא מבושר שימחלו לו עונותיו אם לא ישוב לכסלה. (הלכות תשובה)

...אם כן העונה אמן אחר אלו יכוין גם כן הכוונה הנזכרת, אמת היא הברכה והשבח שיברך המברך, ואני מודה ומאמין שהשבחים לו ית' הם יאים ונאים. ובברכת הנהנין יכוין העונה אמת הוא השבח והברכה שבירך המברך שהוא ית' ברא והמציא זה הפרי או זה הענין. (עניני תפלה)

רמח"ל:

ובכח אמן מתחזקים לעמוד כנגד הס"מ, כי אמן סודו יאהדונה"י, וכן הוא קבלת הדבר על עצמו בכח ובקיום, ואז יכולים אחר כך להמשיך הטוב. (אדיר במרום דף כב)

העמק דבר:

הבו גודל - ואתם ענו אמן, כפרש"י ברכות כ"ב, ובזה נתגדל כח הברכה ומוספת בה תועלת, שהרי עניית אמן מגוף הברכה, כרש"י שם מ"ז, וכן בירושלמי. (דברים לב ג)

שם משמואל:

והנה זה עצמו השמיענו המדרש רבה, שעולם הבא לרגלי רוממותו אין דרך להגיע אליו רק על ידי שבעולם הזה הוא מבטל כל ג' חלקיו, (היינו גוף ונפש ושכל) להשי"ת, על ידי ענית אמן מבטל את הגוף... כי בענית אמן היינו שהוא מודה ומאמין לברכת השי"ת, וממילא הוא כאומר שכל זולתו שקר ואפס ואין... (דברים תבוא תרע"א)

שעורי דעת:

...כי הזהירות בענית אמן אחר ברכת חברו יש לה יחס ישר לאותה סגולת הנפש, שהאדם רוכש להסכים עם מעשה טוב של חברו, ואי הזהירות בענית אמן אחר ברכת חברו הוא מפני אי-הערכה כראוי על פעולת חברו, ולכן העמידו חז"ל את העונה אמן במדרגה יותר גבוהה מהמברך, מפני שדרושה לזה מעלה מיוחדת, וכמו שאנו רואים למעשה כי לברך את הברכה יותר נקל מלענות אמן אחר ברכת חברו, ובאמת המקור לזה הוא מאותו הכח הטמון בנפש האדם שקשה לו להסכים עם פעולת חברו, שמפני זה אפילו אותם האנשים שעושים דברים טובים ומועילים אך בכל זאת חסר להם אותו הכח להעריך כראוי פעולותיו של חברו ולמדד אותן במדת האמת ולהכיר את הטוב הצפון בהם. (חלק ג ואת צנועים חכמה עמ' קכז)