...הא כיצד, שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע נמצאו כולם מקבילים את האמצעי, מיכן היה ר' נתן אומר האמצעי מכובד. (בהעלותך נט)
...אמר רבי נתן מכאן שאמצעי משובח. (מנחות צח ב)
ואחר כך אמר, שבע כפולות, שש צלעות לששה צדדים והיכל קדוש מכוון באמצע, ברוך כבוד ה' ממקומו, הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, רמז לענין האלקי המחבר בין ההפכים, ודמהו בנקודה ומרכז של גוף בעל ששה צדדים ושלשה המשכים, ובעוד שלא יקבע התוך לא יקבעו הקצוות... (מאמר ד כה)
לב שם משתתף, הוא שם האבר אשר בו התחלת החי, על בעל לב, "ויתקעם בלב אבשלום", וכאשר היה זה האבר באמצע הגוף הושאר לאמצע כל דבר, "עד לב השמים", "לבת אש"... (חלק א פרק לט)
וידוע שגלגל השמש כולל כל הגלגלים בהיותו אמצעי, ובכל הדברים האמצע העיקר... (ויקרא ו ב)
...ואם כן הימים דה"ו לפני השבת והימים אב"ג אחריו, הרי השבת אמצעי ושביעי ורביעי לכל השלשה, והוא כענין המאור הגדול, גלגל החמה, שהוא אמצעי על דרך שצ"ם חנכ"ל (כוכבי הלכת), ורביעי לכל אחד ואחד, ומן הידוע כי השמש בגלגל רביעי, וכיוון שהשבת הוא אמצעי, הנה זה עילויו ומעלתו על שאר הימים, שכן כל אמצעי מקודש ומעולה מחברו, כענין עץ החיים שהיה בתוך הגן, והנר האמצעי של המנורה שהוא כלפי שכינה. ולפי שהשבת נקודה אמצעית על כן יקראנו הכתוב קודש. ואמרו בספר יצירה, היכל הקדש מכוון באמצע, ולא גלו ישראל מארץ הקדושה שהיא נקודה אמצעית של העולם עד שחיללו את השבת, והיו ראויין לכך, כי מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, הם חיללו את השבת כי עשו מן הנקודה האמצעית אחת מן הקצוות, לכך גלו מן הארץ שהיא נקודה אמצעית וטבורו של עולם לשאר הקצוות... (כד הקמח, שבת)
ודבר ידוע כי כל המצוות שבתורה אינן אלא לתקן את הלב, כי הלב הוא העיקר. והוא הכוונה שהכניס בכתוב מלת "ובלבבך" באמצע, (בפיך ובלבבך לעשותו), כי עיקר כל דבר שבעולם הוא אמצעיתו, והארץ היא נקודה באמצע השמים, ולכך דעת מקצת החכמים כי השמים נבראו בעבור הארץ, ואם כן הארץ העיקר... וכן באדם הלב עיקר, שהוא באמצע הגוף, וכן בביצה החלמון עיקר שהוא באמצע, וכן בגן עדן עץ החיים עיקר הגן והיה באמצע, וכן ארץ ישראל עיקר העולם והיא באמצע העולם, וכן ירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש. ולפי שהלב עיקר הגוף כל האברים תלויים עליו לכך הושם בכתוב באמצע, כי המחשבה קודמת אל הדבור והמעשה... (שם שבועות)
מה שהזכיר דברים אלו, לפי שבא לומר כי השי"ת אליו הכל וכל חילופי המציאות וחילופי הכחות הכל שלו. ומפני שהחילופים הם החלקים המתנגדים והמתחלקים זה מזה, והדברים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה בראשונה הם ששה צדדי העולם, שהם ארבע הרוחות ומעלה ומטה, שהם מחולפים ומחולקים שכל צד הוא נגד השני, ועוד השביעי הוא האמצעי המתנגד לכולם, ולאלו השבעה מתייחסים ענינים מתחלפים כפי מה שראוי להם, כי למזרח מתייחסת הבריאה... אמנם השביעי שהוא האמצעי ונקרא היכל הקדש הוא מכוון באמצע, לפי שהאמצעי נבדל מהכל, שהרי אינו נוטה לשום צד מן הצדדים, ומפני כך האמצעי מתייחס תמיד אל הקדושה והמעלה הנבדלת מן הגשמית, כמו שהיתה הארץ הקדושה ובית המקדש מכוון באמצע העולם, וזה כי הצדדים מפני שהם צדדים יש להם רוחק, וכל רוחק הוא גדר הגשם אשר יש לו רחקים, אבל האמצע אין לו רוחק כלל, רק עומד באמצע נבדל מן הצדדים שהם רחקים... (גבורות ה' הקדמה ג)
ודבר ברור הוא, כי הגשם הפשוט אשר יש לו רחקים שלשה, דהיינו האורך והרוחב והגובה, ויש לו ו' פאות, ומפני שאלו הפאות נוכחים זה לזה נחשב האמצעי שאינו פאה רק עומד באמצע, לענין בפני עצמו, והם נקראים ו' קצוות עם היכל הקדש מכוון באמצע, כי האמצעי מה שהוא באמצע אין לו בחינות שום צד כלל. ודבר זה יש לו מעלה נבדלת מן הגשם, כי כל גשם יש לו התפשטות צד, שזהו ענין הגשם, התפשטות הרחקים, והאמצעי מתייחס לדבר בלתי גשמי שאין לו רוחק, ולכך נקרא היכל הקדש, מקודש מן הגשמי...
ואמר כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, והיינו כי כנגד האמצעי שיש בעולם הגשמי המורכב, קודם האמצעי הפשוט לגמרי, והיא התורה דרך האמצעי והיושר, שאין התורה נוטה מן הנקודה האמצעית הוא היושר, ולכך מתייחס אל האמצעי. ועוד ביארנו למעלה כי האמצעי מתייחס לדבר הבלתי גשמי יותר בעבור שהוא אמצעי ואינו נוטה לשום צד, ואין לך דבר בלתי גשמי רק התורה שהיא שכלית, אף על גב שכל הדברים שהזכיר הם בלתי גשמיים, אין דבר שכלי רק התורה... (שם פרק ע)
וכאן נאמר, "וירא את ישראל שוכן לשבטיו", ורוצה לומר שהיו מסודרים בסדר בלתי מבולבלים, ודבר זה סגולת האמצעי, שהוא מסודר יותר מכל החלקים. וזה תבין כי הקצה במה שהוא קצה הוא יוצא מן השווי, לכך נקרא קצה, אבל האמצעי אין לו יציאה רק הוא בשווי... (נצח ישראל פרק נט)
ומפני שהאמצעי לעולם נבחר, שהרי ארץ ישראל שהיא באמצע הישוב נבחרה לקדושה וירושלים באמצע ארץ ישראל נבחרה יותר, ובית המקדש באמצע ירושלים מובחר יותר לקדושה, ולפיכך האמצעי מורה על הבחירה... (תפארת ישראל פרק כב)
ולמדרגת המלאכים אשר מדרגתם שסובבים הכסא, ומדרגת משה תחת הכסא, הרי מדרגת משה אמצעית ביניהם, והאמצעי יש בו כח הכל, ומקבל מן הכל, בעבור שהוא תוך הכל, ומתחבר הכל אליו, ולכך כל אחד מסר למשה דבר. ואף מלאך המות שהוא מתנגד אל המציאות לא היה מתנגד אל מדרגת משה, שהכל מתחבר אל האמצעי, ואין לאמצעי שום התנגדות כלל. ודבר זה ידוע, כי לכל דבר יש התנגדות, חוץ מן האמצעי הכל מתחברים עם הנקודה האמצעית... (שם פרק כד)
אמנם מה שראוי ששת ימים למלאכה, ויום השביעי ראוי לשביתה מצד עצמו, כי העולם הזה הוא גשמי, וכבר ידוע כי הגשם יש לו חילופי ששה צדדים, ועל ידם הגשם שלם, והצדדים האלו שייכים לגשם, כי הגשם הוא בעל רוחק, שזהו גדר הגשם, ויש עוד גבול נבדל לעצמו, והוא האמצעי אשר הוא נבדל לעצמו, ואינו נוטה לימין ולשמאל ולאחור, רק עומד באמצע, ואין האמצעי הזה מתייחס לגשם כמו ששה צדדים, כי הששה צדדים יש להם רוחק, והרוחק הוא גדר הגשם, ולכך יאמר ששה צדדים שהם צדדים גשמיים, אבל האמצעי שאין לו רוחק, לא יאמר עליו שהוא גשמי בעצמו, ומתייחס אל בלתי גשמי, וכאשר ברא השי"ת את העולם הגשמי, הנה כמו שיש לגשם ששה צדדין שהם צדדין גשמיים, וכך הוא לבריאת העולם ששה ימים שבו נברא העולם הגשמי, ויום הז' בו שביתה, ולא היה בו הויה, וזה כנגד האמצעי שאינו מתייחס לגשם. (תפארת ישראל פרק מ)
ויש אומרים שהארץ עומדת על עמוד אחד, וזהו כנגד האמצע, אשר האמצע הוא משותף על כל הצדדין, ויש לארץ קשור מצד האמצע למעלה, והוא קיום שלה, ולכך אמר כי העמוד הזה נקרא צדיק, שנאמר וצדיק יסוד עולם, פירוש, כי העמוד הזה שהוא קיום הארץ והוא האמצע נקרא צדיק, כי הצדיק הוא כמו האמצע שאינו יוצא מן היושר כלל, ואינו נוטה לשום קצה... (באר הגולה באר ו)
כי כבר אמרנו, כי אין הרקיע הגלגל, רק התחלת עולם התחתונים, והוא מבדיל בין התחתונים לעליונים. והרי כל דבר שהוא מבדיל בין דבר לדבר והוא באמצע, יש לו שלשה חלקים, יש לו בחינת מה אל מה שלמעלה, ויש בחינה במה אל מה שלמטה, ויש לו בחינה מיוחדת מה שאינו שייך לא למעלה ולא למטה, ולכך תרגם יונתן בן עוזיאל על הרקיע, שהוא כמו ג' אצבעות, שירצה בזה, כי הרקיע הזה מבדיל מתייחס אל אשר למעלה מן הרקיע, ואל אשר למטה מן הרקיע, ויש בו דבר מיוחד לעצמו כמשפט המבדיל...
על מה שאמרו רז"ל ירושלים באמצע העולם, וכן יש בתנחומא פרשת קדושים שארץ ישראל נתונה באמצע העולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל וכו', והרבה האיש הזה להביא ראיה שאין ארץ ישראל טבור הארץ האמיתי כלל וכו'... ודע כי דבר זה מה שאמרו חז"ל כי ירושלים באמצע העולם הוא כמו שאר הדברים שהבאנו למעלה, אין הדברים על מדידות השיעור הגשמי המוחש אמצע העולם לפי מצב כדור השמים, אבל אין ראוי שיהיה אמצעי העולם דבר זה, אבל אמצעי העולם האמיתי הוא האמצעי, כי הצדדים מחולקים, כי הם משתנים בענינם, כי צד מזרח אינו כצד מערב וכו', כי כל צד משתנה, אבל אמצעי העולם אשר הוא אמצעי שוה בין הצדדים המחולקים זהו ארץ ישראל. וראיה לזה מה שאמרו כי ארץ ישראל באמצע העולם כמו הטבור באמצע האדם, וכאשר תמדוד בקו אין הטבור באמצע מצד המדידה הגשמית, רק שהטבור אמצע בין החלק הנקרא עליון ובין התחתון, ודבר זה נמשך לפי מהות האדם, לא מצד המדידה הגשמית... לכך לארץ ישראל סגולת האמצעי, כי יש ארץ מסוגלת לדבר זה ויש מסוגלת לדבר אחר, אבל ארץ ישראל יש בה הכל. ואין להקשות למה לא יהיה האמצע אשר הוא לפי מצב כדור השמים, כי דבר זה אינו נחשב לכלום מה שהוא אמצעי גשמי, אבל הדבר שהוא אמצעי בין הצדדין המחולקין, זהו הדבר השוה שאינו יוצא לשום קצה, וזה חשיבות מעלה עליונה. ומטעם זה נקראת ארץ ישראל ארץ החיים, לפי שהיא באמצע בין הקצוות, וההולך אל הקצוות דבק בהעדר.
ועוד כי ראוי לגמרי להיות ארץ ישראל אמצעי, כי הארץ שהיא כדורית, האמצעי בכדור אין לו מקום מיוחד כלל, ובכל מקום מהכדור יפול השם אמצעי... וכל דבר שהוא כדורי תוכל לעשות האמצעי באיזה מקום שתרצה. מכל מקום אמרנו שאין אמצע רק ארץ ישראל, שהיא ארץ שיש בה המיצוע ואינו יוצא מהשווי... (שם)
לכך נראה, כי שם שלום מורה על מעלת השלום, כי בשם שלום השי"ן תחלה, ויש לה ג' ראשים, אחד בקצה זה ואחד בקצה זה, ושלישי מחבר ביניהם והוא עצם השלום, כי צריך שיהיה שלישי מכריע בין החלוקים, ומפני כי הראשים צריכים השלום יותר, כי אחד מן העם הוא תחת המושלים, והם מושלים עליו, והם מעמידים השלום בין העם, אבל הראשים אין להם דבר זה, ואם יש חילוק בין הראשים, הרי גם העם אשר תחתיהם במחלוקת, ולכך אי אפשר שיהיה השלום רק על ידי האמצעי שהוא מכריע ונעשה אחד. ותראה כי הראש האמצעי נוטה לצד שמאל, כי העושה שלום יהיה נוטה יותר לצד שמאל, כי זה שעל הימין הוא יותר חשוב, ואם יהיה נוטה אחריו יהיה עוד יותר מחלוקת, לכך יטה לצד שמאל וילמד עליו זכות, ובזה יהיה שלום גמור. (נתיב השלום פרק א)
...כי כל דבר שהוא באמצע יש לו הנחה, דרך משל הארץ שהיא באמצע העולם, ומפני שהיא באמצע יש לה הנחה, וכל דבר שהוא הולך אל הקצה אין לו הנחה, ולפיכך הצדיקים שלא סרו מן הנקודה האמצעית יש להם הנחה, ולפיכך נאמר עליהם ינוחו על משכבותם... (חידושי אגדות שבת קנב א)
הקשו בתוספות, איך אפשר לומר דירושלים באמצע ארץ ישראל, דהא ארץ ישראל מהלך ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, וכאן לא היה רק ל"ב מילין עד סוף ארץ ישראל. ותירץ קושיא זאת שפירוש דירושלים באמצע ארץ ישראל, לומר דמקום ירושלים הוא אמצע ארץ ישראל, לומר שזה נקרא אמצעיתו, ולא אזלינן בזה אחר שטח הארץ לומר דנקודה אמצעית היא ארץ ישראל, אלא לומר לך כי מקום ירושלים הוא אמצע ארץ ישראל, שכך הוא נחשב, כמו שאמר כי הלב של אדם באמצע הגוף ממש, רוצה לומר שזה אמצעיתו שהכל מצטרף ומתחבר אליו כמו שדרך הכל מצטרף אל אמצעי כך מצטרף הכל אל ירושלים, ואין הדבר תולה כלל בשטח, אלא שהדבר הוא שירושלים היא עיקר ולב ארץ ישראל שהכל תלוי בו, והוא אמצעיתו בשביל זה... (שם ראש השנה כג א, וראה שם עוד)
...ודבר ברור הוא, כי הגשם הפשוט אשר יש לו הרחקים השלשה, דהיינו האורך והרוחב והגובה, ויש לו שש פיאות דהיינו פאת המעלה ופאת המטה ופאת הימין ופאת השמאל, ופאת הפנים ופאת האחור, והם שש פאות. ומפני כי אלו ו' פאות נוכחים זה לזה, נחשב האמצעי שאינו פאה רק עומד באמצע לעניין בפני עצמו, והם נקראים שש קצוות עם היכל הקודש מכוון באמצע, כי האמצעי מה שהוא באמצע אין לו בחינת שום צד כלל, ודבר זה יש לו מעלה נבדלת מן הגשם, כי כל גשם יש לו התפשטות צד, שזהו ענין הגשם התפשטות הרחקים, והאמצעי שעומד באמצע מתיחס דבר בלתי גשמי שאין לו רוחק, ולכך נקרא היכל הקודש מקודש מן הגשמי, וכבר הארכנו בזה, ונחשב העולם הגשמי מורכב מאלו שש פאות והאמצעי הם שבע דברים... (שם נדרים לח א, וראה עוד ערך מציאות)
...כי הצדק הוא שיש בו היושר ואינו נוטה מן המצוע כלל. והמצוע הוא כמו הנקודה, כאשר ידוע מן כל דבר שהוא באמצע שהוא כמו נקודה קטנה, ואלו הגדול בעבור גדולתו אין לו סגולת האמצעי שהוא קטן, וזה שאמר צדיקים יקראו על שמך, כי הצדיק במה שהוא צדיק וישר שאינו יוצא מן האמצעי יש לו סגולת הקטנות... (שם שבועות ט א)
ולכך הוא במספר ארבע מאות, כי לעולם ארבע הוא מספר האמצעי, כמו שאיתא (ב"ב ק' ב'...) דאורך אדם ארבע אמות, ומן מ"ם ארבע עשרות ותי"ו ארבע מאות, כי כל שטח מוגדר בארבע קצוות, שזהו סדר הבריאה, שהוא נגדר בארבע רוחות השמים, שדבר זה מוכרח בכל גשם נברא להיות בעל ארבע קצוות. וכלל הבריאה הוא ההוה האמצעי בין הראשית והאחרית, כמו שנאמר "אני ראשון ואני אחרון" שהראשית הוא השי"ת וכן האחרית יהיה השי"ת לבדו, הוא אחרון והבריאה היא האמצעי, שלכן אמרו (חגיגה י"ב ב') שאסור לאדם שהוא האמצעי להתבונן רק בהוה שהוא האמצעי, ולא לשאול מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור, שהוא הראשית והאחרית, ואינו מגדר האדם שהוא האמצעי. ולכך גם כן הבריאה מדתה ארבע שהם ארבע עולמות הידועים למקובלים, וארבע יסודות וארבע חלקי דומם צומח חי מדבר, וארבע תקופות בשנה וכיוצא הרבה, שכללותם נמשך גם כן מתוך מדת ארבע רוחות של כל שטח שזה נמשך להיות יסוד בבריאה בכלל שהיא בעלת ארבע, והוא מן הצד הזה שהיא אמצעית, והיינו כי כל אמצעית בהכרח כלולה משתים שהם ארבע, כי בהכרח שיש לכל קצה ב' מדות שונות כמו שנתבאר לעיל, והאמצעי כלול אחת מקצה הראשון ואחת מקצה האחרון כמו שנתבאר, ואם כן הרי הוא כלול משתים שהן ארבע בהכרח, כי הרי כל אחת גם הוא כלול משתיהן, שהרי בקצה האחד הרי הם מיוחדים בו ב' הכחות וכל אחד כלול גם כן משנים ומיוחדים בו, ואם כן כאשר האמצעי כולל אותו הכח הרי נכלל בו גם הכח השני, והרי הוא כלול מכל ארבעה הכחות ההפכיות זה מזה שנים נגד שנים, והבן דבר זה כי עמוק הוא בחכמת הבריאה.
ולכן כל אמצעי כלול מארבע, ולכך שיעור מדתו ארבע, כי לעולם שיעור אותו דבר בגשמי כפי כחותיו ברוחניים כך נחשב שיעור אותו דבר ברוחניות, וכך הוא מדתו בגשמיות, ולכך שיעור אמצעי האותיות גם כן בני ארבעה, והוא במספר המאות... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד נז)